Connect with us

חדשות ואקטואליה

הצונאמי של הקורונה

Published

on

ריספקט לקוביד-19 על היותו משבית השמחה הרשמי של המאה ה-21 * האם החיסון המובטח ייצבע בכחול לבן? * מה יהיה עם כל תיאוריות הקונספרציות? * ואיך יצליחו בישראל להתמודד עם תסמונת החרטא של הממשלה? * דוח מצב

מין קיץ שכזה: השבוע היה אמור להתקיים בטוקיו מופע הפתיחה של המשחקים האולימפיים ה-32 במספר. רק לשם השוואה, במהלך המאה ה-20 הסוערת, היו בסך הכל שלושה מקרים בהן האולימפיאדה בוטלה. פעם אחת במלחמת העולם הראשונה (1916), ופעמיים במהלך מלחמת העולם השנייה (1940, 1944). סה טו. לא רצח 11 הספורטאים במינכן, או החרם האמריקאי על מוסקווה או הרוסי על לוס אנג'לס, וגם לא הפיגוע באטלנטה גרמו לביטולם של המשחקים. ריספקט לקוביד-19 על היותו משבית השמחה הרשמי של המאה ה-21. 

הקורונה קצרה עד כה מעל ל-600 אלף בני-אדם, והיא לא תעצור עד שאנחנו לא נעצור אותה. מי שמוביל את  המאמצים במרוץ אחר אחד החיסונים המבטיחים ביותר, הוא טל זקס הישראלי, העומד בראש הפיתוח של חברת מודרנה האמריקאית. נתוני הפתיחה נראים טובים, והחיסון ייכנס בתחילת השבוע הבא לשלב השלישי, בו יחוסנו כ-30 אלף איש. אם תוצאות הניסוי שצפוי להסתיים באוקטובר השנה יהיו טובות, חיסון צפוי לצאת כבר עד סוף השנה הזו.  במקביל ישנם סימנים מעודדים המגיעים מישראל גם בכיוון הטיפולי והדיאגנוסטי. פרופ' יעקב נחמיאס מהאונ' העברית בשיתוף עם בית החולים 'הר סיני' בניו-יורק, איתר תרופה הקיימת משנות ה-70 המסוגלת לפגוע במנגנון ההפעלה של הוירוס על ידי פירוק הצטברות שומנים בריאה ובכך למנוע ממנו את שכפולו. התרופה טרם נוסתה על ידי בני אדם. גם בתחום הבדיקות יש התקדמויות משמעותיות. חוקרים באוניברסיטת בן גוריון פיתחו בדיקת נשיפה המסוגלת לאבחן נשאים תוך דקה בדיוק של כ-90%. כך גם חברת 'ננוסנט' הישראלית פיתחה ערכה לזיהוי קורונה באמצעות ריח. גם כאן הזיהוי נעשה תוך זמן קצר ביותר ( 30 שניות) וברמת דיוק של 90%. שתי הבדיקות בשלבים אחרונים של עיבוד נתונים. 

עד כאן החדשות הטובות. 

עוילם גוילם

החדשות הלא טובות היא שעד שנראה את הפירות של היוזמות הנפלאות הללו, כולן כחול-לבן, יש לנו פחות או יותר את אותם כלים שעמדו לרשות האנושות לפני מאה שנה. המסכה, שמירת מרחק והיגיינה. הפיד שלי עדיין מלא בסרטונים ובדיונים של אנשים טובים ואוהבי חיים המפקפקים ביעילותם של הנ"ל, או אפילו בקיומה של מגיפה, ברמת חומרתה ובקונספירציות למיניהם. האנשים הללו הם חלק מהסיפור של ה-60-70 אלף נדבקים בממוצע ביום בארה"ב ומעל ל-1000 נדבקים יומיים בארץ, (נתוני השבוע שעבר). זה כבר לא קורה באיטליה, גרמניה, בניו-זילנד, ומדינות רבות אחרות בהן הכלכלה הולכת ונפתחת. המשותף לכולן היא עקביות מצד האזרחים והממשלה בטיפולם במגיפה. ההנהגה לא שלחה את האזרחים 'לעשות חיים, ולחגוג' לאחר הניצחון במערכה הראשונה, וגם לא המעיטה במשמעות ההידבקות בנגיף.

כאן, המסכה הפכה לאמירה פוליטית המצביעה על השתייכות מפלגתית. רפובליקנים הם סרבני מסיכות גדולים יותר בשיעור גדול יותר ב- 20% מהדמוקרטים. במקום להפוך את ענידתה לעניין פטריוטי ומציל חיים היא הפכה לביקורת על תפקודו של נשיא שעד לפני שבוע נמנע מלבישת מסיכה מול המצלמות.  מי שחושש מהמשמעות של הידבקות בנגיף, נזהר הרבה יותר, ומי שממלא את ראשו בדימיונות, בקונספירציות, מזלזל, או פשוט לא עקבי – מסתכן בהדבקה. כולנו, כמעט ללא יוצא מן הכלל נעים בין שני קצוות המטוטלת הזו, מי יותר ומי פחות. 

שלא כמו בשתי מלחמות העולם, בהן גם שותק הכדור הכחול שלנו, זירת הקרב היא בגופנו שלנו. הגבולות המועדים לפורענות אינן קו מאז'ינו או סטאלינגרד. אלו הפה, הנחיריים והעיניים של כל אחד ואחד מאיתנו. ד"ר אנטוני פאוצ'י אמר שיספיקו לנו 4 שבועות שבהם כולם יענדו מסכות וישמרו מרחק על מנת להפוך את הסיפור על פיהו. אמרו כבר חז"ל ש-'כשכלל ישראל ישמרו שתי שבתות רצופות תבוא הגאולה', פאוצ'י אמנם מבקש 4 . ביג דיל. אף אחד מאיתנו לא רוצה להיכנס ככה לחורף 2020. 

חום יולי-אוגוסט 

בארץ, הקורונה עירבבה והרתיחה היטב את הקדירה המהבילה במסע הקשוח והארוך אל יציבות שלטונית וחברתית. בשבוע שעבר התארגנו מחאות שכמותן לא נראו מאז 2011, הכוללות אלפי מפגינים נחושים וזועמים על אוזלת ידה של הממשלה. ההפגנות הסתיימו עם עצורים ופרצי אלימות קשים שדרשו שימוש באמצעי פיזור הפגנות – ביטוי של תסכול כלכלי שמבעבע עוד מלפני ימי הקורונה. תרמו לפקיעת העצבים המתוחים הזיגזג הבלתי פוסק בהנחיות הפתיחה והסגירה של מקומות הבילוי והספורט – דבר שהדגיש את הבלבול בהנהגה. לא תרמה לכך עובדת היותו של רה"מ מכהן החשוד בשחיתות ואחריותו לממשלה מנופחת המצטיירת כמורמת ומנותקת מהעם. 

גם שריו ויועציו של רוה"מ הוסיפו את הקיסמים שלהם למדורה. זה התחיל עם אמירת ה-'חרטא' המתנשאית של צחי הנגבי בראיון לאופירה וברקו, כתגובה לקביעה שיש רעב בארץ בשל המצב הכלכלי, זה המשיך עם מירי רגב שחגגה פתיחת מחלף חגיגית מדי בניגוד להנחיות משרד הבריאות, וכלה בסרטון הזוי של יו"ר הקואליציה, ח"כ מיקי זוהר, האומר למצלמה שהמניע אותו בתפקידו הפוליטי הוא צבירת כוח, כבוד וכסף. נתניהו נדרש ללהטט בין שתי חזיתות. בין הנגיף המשתולל, לאחר פתיחה נמהרת מדי ולא מגובשת של הפעילות העסקית, ובין חזית המחאה החברתית היוצאת מעמוד השדרה הכלכלי של המדינה, הכוללת ארגוני העצמאיים, מסעדנים, בעלי אולמות, ספקי שירותים ומסחר  – כולם קורבנות הצונאמי הכלכלי של הקורונה. 

נתניהו, שועל קרבות וותיק ואומן ההישרדות, יודע היטב לזהות מוקדי התנגדות ולנטרלם. השם התורן הוא אביר קארה, מקים עמותת 'אני שולמן' המייצגת את העסקים הקטנים ש'נחשד' על ידי שותפיו לעמותה כי 'נקנה' על ידי נתניהו והפך לשופר של שר האוצר. כן או לא נכון איננו יודעים, אבל זה לכשעצמו הספיק כדי ליצור ביניהם טריז ולהחלישם. ואם השיטה הראשונה לא מצליחה, עומדת בפני נתניהו האופציה השנייה, והיא שיטת ההכפשות. במחאה הנוכחית המפגינים האלימים בבלפור תוייגו מייד 'כאנרכיסטים מהשמאל'. לכל מחאה יש טרמפיסטים, וגם למחאה הזו הצטרפו מתוסכלים מהשמאל הרדיקלי שזיהו הזדמנות לרווח פוליטי על חשבון נתניהו. בפועל, זה קילקל להרבה עצמאים שדרשו סיוע מהממשלה ולאו דווקא בהחלפתה. נותר להמתין ולקוות שמספרי הנדבקים הגבוהים לא יתורגמו לתחלואה גבוהה ולמונשמים, מצב שיאפשר את השארת המשק חי ופועם גם בעיצומו של גל שני.  

גולן פרידמן הוא איש עסקים ופעיל חברתי בלוס אנג'לס. לתגובות: 

golan.friedman@gmail.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

הו הא, מי זו באה? סגנית הנשיא הבאה!

Published

on

האם קאמלה האריס מקליפורניה תהיה הבחירה האולטימטיבית של ג'ו ביידן?

השבוע אמור היה ג'ו ביידן להכריז סוף סוף מי תהיה הסגנית המיועדת שלו. למרבה הצער, ההחלטה נדחתה כך שלנו אין אלא להמשיך ולפזר ספקולציות. ולכן, לפי בקשת הקהל ובהתאם לרוח התקופה, הנה תזכורת קצרה לגבי המועמדות המובילות והקדמה בלתי נמנעת בפתחה: בסופו של דבר, זהותו של סגן הנשיא לא נחשבת לכזו שמשפיעה באופן דרמטי על הבחירות. הבחירה במייק פנס לא שינהת המון עבור טראמפ, אם כי נתנה לו עוד גושפנקא דתית; הבחירה באל גור לא הייתה מאוד קריטית לביל קלינטון; ג'ו ביידן עצמו נבחר בעיקר כדי לתת לאובמה גב מצד פוליטיקאי מנוסה שייתן קונטרה לגילו הצעיר וחוסר ניסיונו השלטוני של הסנאטור מאילינוי. זה לא אומר שלא היו סגנים חשובים בעבר, כמובן – חלקם היו כאלה בגלל שלקחו חלק מרכזי בשלטון (כמו ביידן עצמו, וכמו דיק צ'ייני, קודמו), חלקם כי הפכו לנשיאים בעצמם, למשל הארי טרומן ולינדון ג'ונסון. ובכל זאת, אין סיבה להניח שהסגנית המיועדת תגרום למהפכה דרמטית בסקרים וכו'. לזה יהיו אחראים ביידן ובעיקר טראמפ.

אז מי המועמדות הבכירות? ובכן, ישנן שלוש שסומנו כרגע כמובילות בהימורים, אבל לפחות עוד שבע ששמן הוזכר במידה כזו ואחרת ושגם אני, אפעס, אסתפק באזכור שמן ותפקידן הנוכחי כאן ותו לא.

ראשונה, עדיין המועמדת המובילה, הסנאטורית קמאלה האריס מקליפורניה. הריס התמודדה בעצמה בפריימריז הדמוקרטי אך פרשה כשהכסף אזל והמעמד בסקרים לא התרומם. היא נחשבת לבחירה בטוחה בגלל בכירותה במפלגה, העובדה שהיא דמות די מוכרת ובסה"כ אהודה, עם ניסיון בוושינגטון וניסיון ברמת המדינה כתובעת כללית. ברם, היא סובלת מהעובדה שכבר במהלך הקמפיין התכחסה עם ביידן – כסאח שאח"כ הסבירה כ'זו פוליטיקה' בזלזול כמעט מבהיל ומהעובדה שיש די והותר 'לכלוך' עליה, החל מהעובדה שהכניסה בקליפורניה המון צעירים שחורים לכלא וכלה בכך שאמרה שעישנה מריחואנה לצלילי טופאק, מה שלא ממש הסתדר עם הכרונולוגיה של חייה. אבל הקוץ המרכזי בישבנה המיועד של האריס היא בכלל העובדה שהיא עדיין רואה עצמה כנשיאה לעתיד, ואנשי ביידן חוששים שמא היא תתרכז בבניית דמותה לקראת ריצה ב-2024 (ביידן יהיה כאמור בן 82, ולא ברור אם ירצה לרוץ לכהונה שניה אם וכאשר) ולא בבניית השלטון החדש, שמיועד להיות עתיר רפורמות, חקיקה ואקטיביזם באופן כללי.

שניה, מועמדת שנכנסה לטופ של הרשימה בעיקר בגלל יחסיה המעולים עם ביידן מימי ממשל אובמה, השגרירה לשעבר באו"ם והיועצת לשעבר לבטחון לאומי, סוזן רייס. רייס נחשבת למישהי עם קורות חיים מושלמים כמעט עבור מועמד/ת לתפקיד בכיר, היא מנוסה, מקצועית ופופולרית. וכאמור, היא נהנית ממה שקמפיין ביידן הגדיר כמעמד Simpatico עם ביידן – כלומר, הם חולקים השקפת עולם וחזון. מה שעומד בדרכה של רייס לתפקיד הם שני היבטים בקורותיה: העובדה שמעולם לא נבחרה לכל תפקיד ציבורי ו/או שלטוני, כך שאין לה ניסיון בזה, היא לא נדרשה לעימות (האריס, למשל, נדרשה לכמה וכמה כאלה והוכיחה שהיא מצוינת בהם, בטלוויזיה ובסנאט גם יחד) באשר הוא ולא ברור אם יש לה המזג האלקטורלי. שנית, היא מזוהה עדיין עם המתקפה על הכוחות האמריקאים בבנגאזי, לוב, ועם חוסר המענה המספק של מערכת הבטחון והחוץ של אובמה לה. ממש כמו הילארי קלינטון, הדמוקרטים חוששים שבנגאזי תהפוך למילת מפתח בכל אימת שרייס תיכנס לחדר.

שלישית, המועמדת המפתיעה ובמידה רבה מועמדת הפשרה – חברת בית הנבחרים מקליפורניה, קרן בס. בס בת ה-66 איבדה את בתה בתאונת דרכים, מה שמקרב אותה לביידן (שאיבד כך את אשתו וביתו, ושאיבד לאחר מכן את בנו לסרטן) על רקע אישי. היא בחיים הפוליטיים מאז 2004, אז נבחרה לראשונה לאסיפה הלאומית של קליפורניה. היא משמשת נציגת מחוז (ה-33 ולאחר מכן ה-37) של המדינה בבית הנבחרים מאז 2010 וכן היא יושבת ראש הסיעה האפרו-אמריקאית בקונגרס. במפלגה הדמוקרטית היא נתפסת כדמות מאחדת, ללא שונאים רציניים בתקשורת ואפילו בבית הנבחרים עצמו. אמנם יש לה היסטוריה של התבטאויות בעייתיות עבור מועמד לאומי – למשל, היא ביקרה בקובה כמה וכמה פעמים והתבטאה בצער ובכבוד כשפידל קסטרו מת, התבטאות שמאז חזרה בה ממנה – אבל העובדה שהיא לא מחפשת להפוך לנשיאה ולכן תוכל להתרכז בתפקידה, בצד היותה דמות יחסית פחות מוכרת ולפיכך בעלת פחות פוטנציאל נפיץ, משחקת לטובתה. גם הידידות שלה עם ננסי פלוסי לא מזיקה. אם בידן יבחר בה, תהיה זו הוכחה לכך שהוא לא מעוניין לעשות רעש, אלא לשמור על המצב הקיים בסקרים ולדאות על גביהם כמו בשיר של רדיוהד, ללא הפתעות, עד הבחירות.

מועמדות נוספות שהוזכרו ללא הרף הן, בין היתר, הסנאטורית אליזבת וורן – בחירתם של אנשי האגף השמאלי יותר במפלגה; תמי דאקוורת', הסנאטורית וגיבורת המלחמה מאילינוי, אבל מועמדתה עשויה ליפול בגלל שלא נולדה בארה"ב (מה שייצר קושי חוקתי אם תידרש, חלילה, להחליף את ביידן על רקע אי כשירות לכהן או חמור מזה); ראש עיריית אטלנטה המצליחה, קישה לאנס בוטומס שזוכה לתמיכת הנשיא לשעבר, ביל קלינטון – אם כי 'ביידן-בוטומס' עשוי להיות סטיקר מעט משעשע, תודו; מושלת ניו מקסיקו, מישל לוחאן גרישם שדווקא הביעה עניין בתפקיד שרה בממשל ביידן; מושלת מישיגן גרטשן וויטמר שמצויה בכסאח תקשורתי עם הנשיא טראמפ; מושלת רוד איילנד, ג'ינה רדמונדו שזוכה לתמיכת הסנאטור ג'ק ריד ממדינתה וכמובן חברת בית הנבחרים מפלורידה, ו-ואל דמינגז, שעשויה להפוך להפתעה הגדולה על רקע האהדה אליה במדינתה והיותה נציגת מדינת מפתח, אבל סובלת גם מקו"ח שכוללים עשרות שנות שירות שנוי במחלוקת במשטרה.

אז מי תהיה לסגנית המיועדת? אם עבדכם הנאמן צריך היה להמר, כנראה שאחת מהשלוש שזכו כאן להרחבה ביוגרפית. ביידן עצמו, אגב, נתפס השבוע עם פתקים שבהם נקודות לתקשורת אודות קמאלה האריס, אבל מאז נדמה שמועמדותה דווקא סבלה מעיכובים ודחיות, בין היתר כאלה שהביאו להחלטה שלא להחליט. עדיין. עוד בערך שבוע נדע.

*עידכוני קורונה*: בארה"ב קרוב ל-160 אלף מתים מהוירוס עדאמצע השבוע, ו-4.8 מיליון איש שחלו בקוביד-19 בסה"כ. עיקר העלייה בכמות החולים והמתים מרוכזת בדרום – לרבות טקסס ופלורידה שבראשן מושלים רפובליקנים ששינו לאחרונה מגמה והחלו לאכוף שמירה מרחק וחבישת מסכות – אבל גם במערב, בדגש על קליפורניה שבה מושל דמוקרטי (ניוסום) שהצליח, לרגע קט, לבלום את המגפה, אך היא שבה. ברוב צפון מזרח המדינה, כולל ניו יורק שהייתה עד לפני חודשיים בלב המאפליה, ישנה מגמת ירידה איטית אך עקבית בכמות החולים והמתים. הנשיא טראמפ עדיין מקדם תיאוריות קונספירציה וקורא לציבור לקחת תרופות לא מוכחות כדי להילחם במחלה, אם כי לאחרונה החל לחבוש מסכה – מעשה שהגדיר כ'פטריוטי'.

עידכוני סקרים: ג'ו ביידן עדיין אוחז ביתרון על הנשיא טראמפ בסקרים הלאומיים ובסקרים במדינות המפתח, אם כי הפער בן עשרה האחוזים שהיה לו לפני שבועיים הצטמק והתייצב על בערך 8.3% ברמה הארצית, ובין 2% (צפון קרולינה), ל- 4% (אריזונה) 6% (פלורידה) ועד כ-7-8% (פנסילבניה, מישיגן, וויסקונסין). "האקונומיסט" עדיין נותן לביידן סיכוי של 91% לזכות בכמות אלקטורים גבוהה מ-270; גם 'כדור הבדולח' של סבאטו, פוליטיקו והדו"ח הפוליטי של קוק נותנים לסגן הנשיא לשעבר יתרון. אתר הסקרים 'ריל קליר פוליטיקס' דווקא מצמצם השבוע את כמות המדינות שבהן הוא מזהה יתרון מובהק, ומוסיף את מינסוטה (לשעבר בטור הדמוקרטי) ומיזורי (לשעבר בטור הרפובליקני) לרשימת המתנדנדות, אך דבק בהנחה שביידן, כרגע, הוא הפייבוריט. אתר 538 צפוי לפרסם בשבוע הבא את מודל החיזוי שלו לבחירות – בעיכוב משמעותי ביחס ל-2016. נייט סילבר הפיק את הלקח, כנראה.

==

לעידכונים שוטפים בפייסבוק: מר דמבין הולך לוושינגטון

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות