Connect with us

כלכלה ועסקים

העוגן החדש של שגיא בלשה

Published

on

מנכ"ל ה- IACלשעבר עומד בראש הארגון הפיננסי-חברתי עוגן" הצפוי להפוך לבנק החברתי הראשון בישראל • בלשה: "המטרה שלנו היא לעזור למי שהבנק לא סופר אותו"

כך פועלת המערכת הבנקאית – מי שיש לו יותר יקבל יותר וישלם פחות ריבית. מי שאין לו – או שלא יקבל, ואם יקבל, ישלם ריבית גבוהה פי כמה מזה שהבנק חפץ ביקרו. "גם ככה יש פערי הכנסה בין המנכ"ל לבין עוזרת הבית שלו, ובתחום האשראי הפערים גדולים יותר ולא נותנים לאוכלוסיות המוחלשות לצאת מהמצב הזה," אומר שגיא בלשה, מנכ"ל עמותת "עוגן" לשעבר העמותה להלוואות חברתיות ללא ריבית IFLA).

אגודת IFLA הוקמה ב-1990 על ידי פרופ' אליעזר יפה. יפה, שנפטר לפני שנתיים, היה פרופ' לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. הוא ראה בתחילת שנות ה-90 את גלי העלייה מברית המועצות ואתיופיה, החליט שסל הקליטה אינו מספיק כדי לשלב אותם בישראל, והעולים צריכים עוד אשראי ומכשירים פיננסיים. העמותה הוקמה ברוח העזרה ההדדית שקיימת בקהילות היהודיות בחו"ל, ומתבססת בעיקר על תורמים יהודים מארה"ב. עד כה העניקה האגודה הלוואות בהיקף של כ-1.2 מיליארד שקל לכ-68 אלף לווים, בעיקר משקי בית ועסקים קטנים.

בשנת 2017 החליטו ראשי העמותה והמנכ"ל החדש שגיא בלשה, בעבר כמנכ"ל ארגון הקהילה הישראלית־אמריקאית (IAC), ובעבר הרחוק יותר מראשי בית התפוצות ואיש אגף התקציבים במשרד האוצר, להרחיב את הפעילות ולהפוך להיות בנק חברתי – בנק שלא פועל למטרת רווח. שם העמותה שונה ל"עוגן". ההון העצמי של האגודה – למעלה מ-200 מיליון שקל, עומד בתנאים להקמת בנק בישראל. העמותה פנתה לרשות שוק ההון ולפיקוח על הבנקים כדי לקבל רישיון בנקאי.

כיום הם מוכרים כאגודה למתן הלוואות לציבור, ולדברי בלשה בראיון ל"כלכליסט", הם נמצאים בהליכים מתקדמים לקבלת הרישיון (במהלך 2020) שבעתיד יאפשר להם גם הרחבת הפעילות לפיקדונות בכלל ותיבחן גם פעילות עו"ש. האגודה פועלת כיום מסניף בשכונת תלפיות בירושלים ובו כ-30 עובדים ועתידה לפתוח סניף נוסף בתל אביב. מצבת כוח האדם שלה רחוקה מאוד מבנק מסחרי רגיל, ועדיין היא תפעל באמצעות מנגנון צנוע ויעיל, כשרוב הפעילות היא דיגיטלית. בנוסף לעוגן – קרן להלוואות ללא ריבית (עמותה), אשר עד 2018 נקראה “האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית” IFLA, הוקמה עוגן – קרן להלוואות חברתיות (חל"צ) כקרן להשקעות אימפקט חברתיות ללא כוונת רווח.

שגיא, במה אתם שונים מגופי הלוואות חברתיות אחרים?

בלשה: "המטרה של עוגן היא העצמה כלכלית של אוכלוסיות מוחלשות באמצעות ייעוץ והלוואות. לכל גוף שנותן הלוואות יש מטרה – להשיא רווחים לבעלי מניות. אצלנו בעלי המניות הם תורמים, אסור להם לקבל דיבידנד מהעשייה שלנו. אנחנו מלכ"ר. זאת לא הלוואה בסגנון P2P, שם הריביות גבוהות יחסית משום שהמלווה מצפה להרוויח מההשקעה שלו. כל מה שקיים היום בתחום הוא עסקי".

על פי בלשה, לעוגן יש כ-2,000 תורמים, כמחציתם מארה"ב, מתוכם 450 שתרמו בין 10,000 דולר ל-20 מיליון דולר. התרומות בנו את קרן ההלוואות הגדולה בעולם היהודי. אבל זה לא היה מספיק.

"לפני כשנה שאלנו את עצמנו שאלה פילוסופית – מה טוב יותר למדינת ישראל? נכון ש- 200 מיליון שקל לעמותה זה המון כסף, אבל כדי לענות על הצורך לאשראי חברתי זה טיפה בים. שאלנו את עצמנו האם נכון יותר להישאר עמותה שנותנת הלוואות ללא ריבית ולגדול לאט לאט, או שנכון יותר להפסיק להיות תלוי אך ורק בתרומות, ולגדול להיקפים של מיליארדים שיאפשרו מתן הלוואות בהיקפים גדולים בהרבה, אבל עם ריבית קטנה. מה נדרש יותר בחברה הישראלית? יותר אשראי? או יותר הלוואות ללא ריבית. היה קונצנזוס בדירקטוריון שלנו שנגישות לאשראי יותר חשובה מריבית, כול עוד היא לא ריבית נשכנית".

אבל איך גדלים מ-200 מיליון שקלים למיליארד? הפתרון של בלשה הוא גיוס פקדונות. "בשלב ראשון אנחנו מגייסים פקדונות אימפקט – מה שנקרא השקעות חברתיות. אני אומר בעצם לפילנטרופים מחו"ל – במקום שתתנו לי 100 אלף דולר כתרומה שלא חוזרת אליכם, תנו לי מיליון דולר ואני אחזיר לכם אותם עם ריבית קטנה. אני אתן את מיליון הדולר האלה בהלוואות עם ריבית קטנה, כזאת שבנקים מסחריים מציעים רק למי שהם חפצים ביקרו, וכך אני מאפשר לאוכלוסיות מוחלשות לקבל אשראי אותו הם לא יכולים לקבל במקומות אחרים. אני לא מרוויח מזה דבר – מכסה לעצמי את ההוצאות וזהו. מלכ"ר לכול דבר ועניין שגם מוכר כך".

מי קהל המלווים של עוגן? בעיקר משקי בית ששכר הנטו החודשי שלהם עומד על 3,000 שקל עד 15 אלף שקל. למרות זאת, שיעור ההלוואות שלא הוחזרו של האגודה עומד על 0.7% בלבד, שיעור נמוך משמעותית מזה של הבנקים, שמעיד גם על החיתום המקצועי שהאגודה מבצעת. בנוסף, האשראי ניתן כנגד שיעבודים וישנם ערבים ללקוחות. גובה ההלוואה ללא ריבית למשקי בית היא עד 30 אלף שקלים ועד 5 שנים.

שגיא: "הלוואה יכולה להיות משהו משנה חיים ובונה אותם, והלוואה יכולה להיות גם דבר שממיט אסון על מי שלוקח אותה. כשאתה גוף ששואף לשנות חיים, אתה מחויב בעת מתן הלוואה לבדוק שהיא לא תפיל את נוטל ההלוואה. אנחנו בהחלט עושים תהליך חיתום לבדוק כושר החזר כדי לא למוטט אותם אלא לחזק אותם. אחרת מה עשיתי?

"שיעור הנדחים מבין הפונים אלינו הוא בין 20% ל-30%. 68 אלף קיבלו הלוואות מתוך כ-90 אלף שפנו. הפעולות הן דיגיטליות. נכנסים לאתר אבל זו לא הלוואה בקליק. עדיין נדרש חיתום של הלווה ויש צורך בערבים". הפעילות באגודה הורחבה וכיום היא כוללת גם הלוואות גדולות יותר בריבית קטנה למשקי בית, עמותות ועסקים קטנים, כשהאחרונים יוכלו בעתיד הקרוב לקבל גם הלוואות בגובה של עד 200 אלף שקלים, "לא צמוד לכלום, בלי פריים, ריבית קבועה של 4%-5% לעומת 8%-12% בבנקים שגם מצמידים את ההלוואה לפריים".

העמותה גם החליטה להיכנס לתחום הדיור, במסגרת פעילות "עוגן לבית". "מדובר בייעוץ וליווי של מומחים לזוגות צעירים שמחפשים דרכים להגיע לדירה ראשונה", מסביר בלשה. "מחירי הדירות רחוקים מהישג ידם של זוגות צעירים, ובנק ישראל מגביל את המשכנתא ל-75% מערך הדירה. זה יוצר מצב שאם אתה רוצה דירה אפילו בפריפריה אתה צריך 300-400 אלף שקל כהון ראשוני. פה אנחנו נכנסים. אנחנו נותנים ליווי על ידי מומחים פיננסיים לזוגות צעירים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. עושים ניתוח מדוקדק של ההכנסות שלהם וההוצאות שלהם והצפי לעתיד, של ההיתכנות, של האזור בו הם רוצים לקנות. בסוף התהליך גם נותנים הלוואה של 100 אלף שקל מה שמאוד מקרב לחלום להשיג את ההון העצמי הראשוני. המומחים שלנו מאוד יצירתיים ויש לנו כבר מאות מקרים, בהם כ-200 משפחות מהעלייה האתיופית, ש-80% מהם הגיעו לדירה בשנה וחצי האחרונות. הם הופנו אלינו באמצעות משרד השיכון שעשינו אתו מיזם משותף בנושא. משרד השיכון נתנו להם מענקים.

"המטרה שלנו היא להיכנס כשחקן שגם מזרים אשראי נגיש לאוכלוסיות שהבנקים לא סופרים אותן ונבחן שירותים בנקאיים נוספים בהמשך. ריבית נגבה מעסקים קטנים, בהלוואות לדיור והלוואות לעמותות, שזה תחום חדש לגמרי בישראל. זהו צורך לאומי אדיר. העמותות מעסיקות עשרות אלפי אנשים ומקבלות 48% מההוצאות השוטפות שלהן מהממשלה. אלא מה? את הכסף מהממשלה הם מקבלים בשוטף פלוס 60 ו-90 והעמותות האלו נחנקות. בבנקים לא מוכנים לתת להם הלוואות כי הן עמותות. ממש בימים אלה אנחנו בונים מסלול אשראי לעמותות בשיתוף האוצר וגופים נוספים. המסלול יאפשר הלוואת גישור עד לקבלת כסף מהממשלה".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כלכלה ועסקים

צומחים ובוכים

Published

on

שוק העבודה בארה"ב פורח, אז מדוע העובדים מרגישים לא מתוגמלים? • חרף הצמיחה המתמשכת והגידול במספר המשרות בארה"ב, העובדים האמריקאים לא נהנים מהתנאים מהם נהנו בעבר • בראש סדר העדיפויות של התאגידים עומדים בעלי המניות והלקוחות, ואת האפשרויות לקידום והתנאים הסוציאליים החליפו משרות קבלן ושכר נמוך

לקן ווייט היתה עבודה טובה בתחום כרטיסי האשראי במשך למעלה משני עשורים. משרתו נפלה קורבן למשבר הכלכלי של 2008. כיום, בגיל 56, וויט עובד בעבודה דומה, ומטפל במחשוב של סניף בנק אזורי, אך הכל השתנה. הוא לא עובד של הבנק; וייט הוא קבלן משנה של חברת שירותי מחשוב שהושם בסניף, השכר נמוך יותר ועל בונוסים שנתיים והטבות אחרות אפשר רק לחלום.

חרף הגידול במספר המשרות בשוק העבודה האמריקאי ווייט, ואחרים
כמוהו, לא זוכים ליהנות מפירות הצמיחה הכלכלית, הצמיחה העקבית והמתמשכת ביותר בתולדות כלכלת ארה"ב. המשרות שהכירו בעבר, כאלה עם קביעות, בונוסים ואפשרויות לקידום, כעת נדירות הרבה יותר.

״זה לא קל כפי שזה היה בעבר", אומר ווייט לסוכנות הידיעות איי.פי. ה"אבולוציה" של ווייט, משכיר לעובד קבלן, מדגישה מגמה בעולם העבודה האמריקאי: הכלכלה ממשיכה לצמוח והאבטלה בשפל של חצי מאה אולם רבים חשים שמשרותיהם ירדו בערכן בשל מעסיקים שמעדיפים את האינטרסים של בעלי המניות והלקוחות.

מחקרים כלכליים, נתונים ממשלתיים וראיונות עם עובדים משרטטים תמונה בה השכר מתדרדר, ההטבות הישנות נשחקות בעוד העבודה עצמה הופכת דורשת יותר וקשה יותר. תחושת הנאמנות למקום העבודה, שבאה בד בבד עם ביטחון תעסוקתי, הצטמצמה, וכך גם שביעות הרצון הכללית של עובדים במקום עבודתם.

מומחים טוענים כי התמורה העמוקה בחוויית העבודה עבור האמריקאים החלה כבר לפני מספר עשורים, אך הפכה מוחשית וברורה יותר בשנים האחרונות בכל תחומי העבודה. הכוחות שלוחצים את העובדים והעובדות הם רבים ובעלי עוצמה, החל בגלובליזציה, מהפכת האוטומציה, ירידה בכוחם של איגודי העובדים,
ירידה במחירי הסחורות ושימוש גובר ב"מיקור חוץ".

בה בעת, הפער בין שכר המנכ"לים והשכר החציוני בחברה התרחב. חברות ציבוריות שופכות הון ברכישה-עצמית של מניות וחלוקת דיבידנדים.

״ההחלטות שקיבלנו יצקו לתוך המבנה התאגידי אי-שוויון קיצוני", אמרה ל-AP ברברה דייר, ממובילות יוזמת "חברות טובות, משרות טובות" בבית הספר למנהל שבאוניברסיטת MIT. מטרת היוזמה היא לשפר שיטות ניהול. "אנו רואים כעת תוצאה של מספר רב של בחירות שנעשו, אך יתכן שלא היינו מודעים להן בזמנו".

משיתוף פעולה של AP עם שני מכוני מחקר המתמחים בתחום העבודה, ומבוסס על נתוני הסקר החברתי לשנת 2018, עולה כי חלה עליה בשיעור העובדים והעובדות שטוענים כי עבודתם הפכה לתובענית יותר מבעבר. אחד מכל שלושה עובדים אמריקאים בקירוב, העיד כי מוטלות עליו מטלות רבות משהוא מסוגל לבצע בצורה מיטבית. כמעט אחד מכל חמישה עובדים מילא תפקיד נוסף, לצד תפקידו העיקרי. כשלושה רבעים נאלצו לעבוד שעות נוספות מעבר לזמן העבודה הרגיל שלהם לפחות פעם בחודש. מספרים אלה נמצאים בעליה מאז משנת 2006.

מחצית מהעובדים האמריקאים ב-2018 אמרו כי הם מאמינים כי העובדים זקוקים לאיגודים חזקים, וזו עליה מ-2006, אז חשבו כך רק 40%. בקרב העובדים מתחת לגיל 35 הנתון גבוה אף יותר ועומד על 60%, וזאת בתקופה בה מספר חברי האיגודים דווקא יורד.

מספר מדדים לא שבו לרמתם מלפני המשבר הכלכלי ומצביעים על עליה ברמת אי השוויון. עשירי ארה"ב מחזיקים בנתח גדול יותר מעושרה של המדינה. למשקי בית משכבות הביניים נכסים בשווי נמוך יותר. השכר החציוני למשק בית, כשהוא מוצמד למדד, נותר על כנו כבר שני עשורים. ועל פי הבנק המרכזי של סנט-לואיס רווחי התאגידים עלו בשיעור חד בהרבה לעומת התגמול לו זכו העובדים מאז תחילת שנות האלפיים.

מסתכלים פה בעיקר על השורה התחתונה"

פול נוטה עובד בענקית בתי המרקחת CVS במסצ'וסטס מאז ימיו בתיכון, בשנת 2002. ב-2008 השלים את התואר הראשון שלו בחינוך מיוחד, אך היות והימים היו ימי המשבר הכלכלי, לא הצליח למצוא עבודה במקצוע שרכש. הוא התקדם במעלה השרשרת של חברת בתי המרקחת: עובד טכני, מפקח וסגן מנהל. לדבריו הוא אוהב את החברה, אך היא השתנתה – ולא לטובה.

״פעם חשבו כאן קודם כל על העובדים", אמר נוטה, נהגו לצ'פר עובדים ותיקים, ואירגנו אירועים כמו מנגל לכל העובדים כדי להביע הערכה". מחוות שכאלו נותרו נחלת העבד לדברי נוטה, בעוד דרישות החברה מעובדיה מאמירות מעלה.

״קח מרשם בטלפון מרופא, לך לחלון שמשרת את הלקוחות שעוברים ברכב, סייע לשלושת האנשים שממתינים בתור, ותענה לשלושת האנשים שנמצאים בהמתנה בטלפון" מתאר נוטה בן ה-32 את הלהטטנות הנדרשת ממנו בעבודתו. "עכשיו מדברים על כך שאנחנו ממש נחסן אנשים נגד שפעת, ויסמיכו אותנו לכך. אבל
כמובן שגם על זה לא נתוגמל בשכר".

דובר מטעם CVS בשם מייק דה-אנג'ליס, הסביר כי החברה השקיעה בכלים שונים שמטרתם לשפר את שטף העבודה ולהופכו ליעיל יותר. מענה קולי אוטומטי בשירות הלקוחות, לדוגמה, מסייע לטפל בפניות הרבות, וישנה הסתמכות רבה יותר על תהליכים ממוחשבים בעבודה מול רופאים וקבלת מרשמים. החברה העלתה אשתקד את שכר ההתחלה המינימלי ל-11 דולר לשעה והגבירה את קצב העלאות השכר. על פי דה אנג'ליס, הדבר הביא לירידה בתחלופת הרוקחים בחברה.

נוטה צמצם את היקף משרתו בבית המרקחת ב-2014, וממשיך לעבוד שם במשרה חלקית, בעודו מחזיק במשרה מלאה אחרת במעבדה. לדבריו הוא עדיין נהנה לעבוד בבית המרקחת למרות התרבות הארגונית שהשתלטה על החברה: "עכשיו הכל קשור להכנסות גדולות יותר ומהר," אמר. "מסתכלים פה בעיקר על השורה התחתונה".

דובר CVS, מייק דה אנג'ליס, הסביר כי החברה הפכה את העבודה ליעילה יותר באמצעות כלים כמו מענה קולי אוטומטי בשירות הלקוחות. CVS העלתה אשתקד את שכר ההתחלה המינימלי ל-11 דולר לשעה והגבירה את העלאות השכר. על פי דה אנג'ליס, הדבר הביא לירידה בתחלופת הרוקחים בחברה.

מגמה נוספת ששיבשה את חייהם של עובדים מסוימים היא נטייתן של חברות להוציא למיקור חוץ עבודות שאינן חלק מתחומי הליבה של החברה.

חברות המבקשות "לצאת מהבלאגן של העסקת אנשים" פיטרו שרתים, מאבטחים או אנשי תמיכה טכנית, אמר דייוויד וייל, דיקן בית הספר למדיניות חברתית וניהול באוניברסיטת ברנדייס, ובכיר לשעבר בממשל אובמה.

ספרו של וייל מ-2014, "הג'וב שהתפצל", תיעד כיצד חברות שוכרות חברות חיצוניות שיבצעו עבורן עבודות שנעשו בעבר על ידי עובדי החברה. חברות אלו מעסיקות אנשים בשכר נמוך יותר וללא ההטבות הסוציאליות, ובמקרים מסויימים אף מעבירות את העבודה הלאה לקבלן משנה אחר. לעיתים עובדים מועסקים כעובדי קבלן, שנחשבים עצמאיים, גם כאשר הם עובדים כתף אל כתף עם עובדי החברה השכירים.

מותגי מלונות כמו מריוט, הייאט והילטון פועלים כעת בשיטה זו, במסגרתה החברה מנוהלת על ידי תאגיד אחזקות שמעביר בתי מלון לזכיינים עצמאיים. אובר היא דוגמה אחרת לצורת העסקה פוגענית זו שחדרה אפילו לאוניברסיטאות ולעולם האקדמי, שם למדו להסתמך על מרצים שלא מן המניין, כלומר עובדי קבלן למעשה, ועל שירותים שונים המתקבלים מחברות שירותים.

איך אני הולכת לגמור את החודש?"

מומחים אומרים כי אין נתונים מספיקים לגבי מספר האמריקאים שעובדים במשרות מסוג זה, אך מציינים כי זו תופעה שהופכת לנפוצה יותר ויותר.

רות מילקמן, סוציולוגית החוקרת את עולם העבודה ב"סיטי אוניברסיטי" של ניו יורק, הסבירה כי השפעתן של צורות העסקה פוגעניות יוחדה בעבר לעובדי צווארון כחול, אך תופעת הג'וב שהתפצל הזדחלה גם לתחומים נוספים, ומצמצמת את היקף ההכנסה במשרות היי-טק ואחרות הדורשות תואר אקדמאי.

שבירת איגודי העובדים גבתה מחיר כבד בכך שצמצמה את יכולתם של עובדים ועובדות להשמיע קולם, אמרה מילקמן. שיעור השכירים המאוגדים במשק האמריקאי עמד על 10.5% ב-2018, לעומת 20.1% בשנת 1983, על פי נתוני הלשכה המרכזית האמריקאית לסטטיסטיקה. הדאגה לרווחתם של העובדים נמצאת הרחק מטה
בסולם העדיפויות", אמרה מילקמן.

החל משנות השבעים, אומרים מומחים, יותר חברות ציבוריות החלו להציב את בעלי המניות בראש סדר העדיפויות שלהם. מאז, "הדאגה לעובדים ירדה בחשיבותה", אמר אדם סת'-ליטווין, פרופסור חבר בבית הספר ליחסי תעשייה ועבודה של אוניברסיטת קורנל. כשעובדים היו בעלי כוח רב יותר, הם קיבלו חלק גדול יותר מההכנסות ונהנו יותר מהצמיחה."

קן-הו לין, פרופסור לסוציולוגיה מאוניברסיטת טקסס, מצא שהתמקדותן של חברות בבעלי מניות מביאה בדרך כלל לירידה בתעסוקה, כאשר עובדי הצווארון הכחול ועובדי השירות נפגעים באופן הקשה ביותר.

הקמעונאות היא בין המגזרים שנפגעו קשה מאז המשבר הכלכלי. כמעט 16 מיליון אנשים עובדים עבור קמעונאים בארה"ב. מספר חברות קמעונאיות גדולות הגישו השנה בקשה לפשיטת רגל, ואלפי חנויות נסגרו.

לחצים כאלה מכבידים על עובדים כמו פטי תמז שהחלה לעבוד בגאפ בשנת 2006 ומבחינה בירידה בהיקף הפעילות. הלחצים הכספיים מחלחלים מטה ומשפיעים על העובדים: משמרות שנקבעו עלולות להתבטל, לעתים תוך התראה של פחות מיום.

״אנחנו נאלצות לשנות את המשמרות שלנו כל הזמן" אמרה תמז מפורט וורת', טקסס, "וזה מלחיץ. אני מתכננת את השבוע שלי לפי המשמרות ואז פתאום מתברר שיש לנו פחות עבודה. ולפעמים אני פשוט אומרת לעצמי, 'איך אני הולכת לגמור את החודש?'".

דוברת גאפ, טרינה סומרה, אמרה שמדיניות החברה היא להודיע לעובדים על ביטול משמרות בהתראה של שבוע, אך ייתכן ש"מדי פעם" משמרות יתבטלו בהתראה קצרה יותר.

תמז קיבלה הודעה כי שבוע עבודה שלה יקטן מ-40 שעות ל-32. היא החליטה לעזוב ומצאה עבודה אחרת, ב"טרגט", עבודה שהיא אוהבת. ובכל זאת, היא תוהה אם יש לה עתיד בתחום הקמעונאות.

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

ישראלים למען הומלסים

Published

on

ורד אלקובי-ניסים היא אשת שיווק בכירה באימפריה המשפחתית JH Design Group, אחת מחברות הביגוד ורשיונות המוצר המצליחות בארה"ב • עכשיו היא רוצה לתרום את ניסיונה וכישוריה לפיתרון המשבר של60 אלף חסרי הבית בלוס אנג'לס – ובדרך לתרום לשיפור תדמיתה של ישראל באמצעות ארגון I CAN • אם תרצו אין זו אגדה

ארגון ישראלי-אמריקאי חדש הוקם בקיץ 2019 במטרה להפיח משב רוח רענן בקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס. נא להכיר את ה- או בקיצור I CAN. מאחורי הארגון המסקרן עומדת אשת העסקים המצליחה ורד אלקובי-ניסים, שרתמה למשימה את דילן הוזייר – מי שהיה יד ימינו של הקונסול הכללי בלוס אנג׳לס לשעבר דיויד סיגל.

פועל להגביר את השפעת ומעורבות הקהילה הישראלית אמריקאית בלוס אנג׳לס במגוון תחומים. כמו כן, הוא נילחם באירגוני ה-BDS ומעניק לצעירים רבים הזדמנות לקחת אחריות, יזמות ולפעול בנושאים שונים ומגוונים בעיר כגון: חינוך, פיתוח הקהילה, תרבות, חדשנות, כלכלה, מדיניות חוץ וגם חיזוק מערכת היחסים בין ארצות הברית לישראל.

מטרת העל של I CAN משתלבת עם החזון של מנהיגים רבים בקהילה הישראלית שטענו בשנים האחרונות שקיימת ירידה בתפיסת הזהות של היהודים האמריקאים את ישראל כבסיס האם שלהם, ושהישראלים האמריקאים החיים בארצות הברית הופכים אט אט להיות ״היהודים האמריקאים החדשים״ ואחראים על שימור והידוק הקשר בין מדינת ישראל לארצות הברית.

בנוסף להיותה מייסדת, ורד היא גם זו שמנהלת את I CAN בקליפורניה. גם אם ממש נרצה, נתקשה להפריד את ורד מהיחוס המשפחתי הכל כך מוכר שלה. ורד היא בתו של אלברט אלקובי, המייסד והבעלים של אימפרית הביגוד והלייסנסינג JH Design Group, אחת מחברות רשיונות המוצר המצליחות בארצות הברית. ברזומה שלהם בלעדיות למוצרים אייקונים של ביגוד ה- NFL, NBA וכמו כן, הם מלבישים את האל-איי דוג׳רס ומחזיקים ברשיונות המוצר לענקים כמו ג'נרל מוטורס, פורד, ימאהה והונדה. החברה נחשבת לשם דבר בתחומה ואלברט אלקובי מוכר כדמות מוערכת בקהילה הישראלית והיהודית בלוס אנג׳לס.

מלבד תפקידה של ורד כמנהלת השיווק של החברה, היא מנהלת עוד 4 חברות נוספות בתחומים שונים. ביניהם חברת מרקטינג שמתמחה באסטרטגית חדירת שוק וברנדינג לחברות מישראל שמבקשות להצליח
בשוק המקומי.

בנוסף היא הבעלים של CURAGENICS, חברת הטכנולוגיה שמתמחה במציאת פתרונות רפואיים בשימוש בקנאביס. אחד הפרוייקטים המובילים של החברה הוא טיפול בחרדות ובניהול כאבים שחלקם מבוססים על מחקרים של פרופסור רפאל משולם – זוכה פרס ישראל ואבי התורה לטיפול באפליפסיה ופרקינסון בעזרת קנאביס.

לאחרונה זכתה ורד גם ברשיון (שהוענק ל-8 בעלי עסקים בלבד בכל רחבי לוס אנג׳לס) לפתוח מועדון לילה מיוחד בווסט הוליווד עם לאונג׳ לקאנביס, בסגנון 'איפלמנטיג אמרסיב אקספיריאנס', בו הקירות והריצפה יכולים להפוך להיות כל מקום שאתם רוצים בעולם. בעזרת טכנולוגית 3D תוכלו לשבת במועדון, לאכול ארוחת ערב ולהרגיש עצמכם בקונצרט רוק בברלין. במועדון הלילה תפעל גם מסעדת שף מיוחדת שתבשל אוכל בשמן קאנביס, מה שהיה עד עתה אפשרי רק במסיבות פופ אפ מחתרתיות במקומות מסויימים באל-איי. המטרה, סיפרה לי, היא להביא שפים גדולים מישראל לבשל את האוכל ה״מיוחד״.

שילבה קריירה עם אימהות

ורד נולדה בתל אביב להורים כרמלה ואלברט, שעלו ממרוקו, ולה אח נוסף בשם מייק. מספר צנוע יחסית למשפחה ממנה מגיעים הוריה שמונים ביחד כ- 24 אחים ואחיות. ורד מספרת שהיא גדלה במשפחה מרוקאית טיפוסית שבה הגבר הוא הדומיננטי בבית. כדי לבטא את עצמה מבחינה אישיותית וגם בפן העיסקי הייתה צריכה למצוא דרך לנתב את הרעיונות העסקיים שלה והדעתנות המתפרצת מבלי לפגוע בכבודו של ראש המשפחה, ונראה כי הטיבה לעשות כן. ורד: ״מגיל צעיר הראתי לבנות שלי שאפשר להצליח בכוחות עצמך. שילבתי איתם את הקריירה וגם אימהות. לקחתי אותן למשרד שלי בעבודה ושיתפתי אותן בפגישות שלי כדי שילמדו ויראו שבנות יכולות להצליח בכוחות עצמן".

נראה שלא נתת להצלחה של אביך לעלות לך לראש?

״תמיד חינכו אותנו להעריך כל מה שיש לנו ולימדו אותנו ששום דבר לא בא בקלות. לא נולדתי ישר להצלחה. ראיתי את אבא שלי מתפתח וגדל לאט לאט. כשאבא הגיע לכאן הוא למד עיצוב ג׳ינסים והיה עובד פשוט בחברה גדולה לבגדים. עם השנים הוא התחיל להתקדם ועבד עם המון שמות מוכרים בעולם הג׳נסים. בהמשך הוא קיבל הזדמנות להיות שותף עם חברה למעילי עור והחל לעבוד כעצמאי. ההצלחה הגדולה הגיעה כשקבוצת הפוטבול ׳מיאמי דולפינ׳ס׳ באו אליו כדי שייצר ג׳קט עור במיוחד בשבילם. זה פתח לו את הדרך, ובהמשך החל לעבוד עם האן.בי.איי וליגת הבייסבול. היום יש לחברה למעלה מ-90 רשיונות של מותגים גדולים מכל העולם".

עם ארגון I CAN ורד רוצה ליצור מנהיגות אחרת. היא שבעה מאירגונים יהודיים שמתפארים בגאלות מפוארת ומקימים לעצמם בורד אקסלוסיבי של אנשי עסקים בקהילה. היא בונה ארגון של אנשים שרוצים לקחת חלק
בעשיה אקטיבית.

ורד: ״הדור של ההורים שלנו היה הולך לגאלות ומבזבז 50 אלף דולר על שולחן רק כדי להראות שיש להם את השולחן הכי יקר באירוע. הדור הצעיר כבר לא מתעניין בללכת לגאלות. אם הוא לא יתחבר למטרה הוא לא יכתוב צ׳קים וגם לא יקנה שולחנות בגאלות ואנחנו נאבד אותו״.

כמעט כל חברי הבורד של I CAN הם נשים. ורד שמה לה למטרה לרתום ולקדם כמה שיותר נשים להיות חלק מהעשיה הציבורית והחברתית בלוס אנג׳לס.

ורד: ״גדלתי בבית שנשלט על ידי גברים. אבל הייתי מורדת. אף פעם לא האמנתי שרק גבר יכול לנהל עסק. כשהייתי נערה רציתי להתעסק בתחום הרפואה והלכתי לבית ספר לאחיות. בגיל 18 התחתנתי עם בעלי ג׳ייקוב ניסים ובמקביל נרשמתי למדיקל סקול. כאשר נולדו לי הבנות לקחתי החלטה לעזוב את הלימודים ולגדל אותן. תמיד הייתה לי דוגמא של נשים שעובדות ושולטות על החיים שלהם. גם אמא שלי עבדה למרות ההצלחה של אבי. היא הייתה ספרית במשך כל השנים. בכלל, 80 אחוזים ממה שאני עושה זה להראות לילדות שלי שהן יכולות לעשות מה שהן רוצות ושהן אף פעם לא צריכות להיות תלויות בגבר״.

אחת המטרות של ורד היא להעצים חברות מישראל ולפתוח עבורן הזדמנויות כאן בארצות הברית. היא סבורה שלא מספיק אנשים מודעים לעובדה למשל שאת משבר המים הגדול בלוס אנג׳לס לפני מספר שנים פתרה למעשה חברת הנדסת מים מישראל שעבדה בצמוד עם העיריה והעניקה לה טכנולוגית אגירה ומיחזור מים. כמו כן, לימדה אותה כיצד להשתמש במי השלגים המגיעים בכל חורף. החברה הישראלית לימדה את מהנדסי העיר גם על טכנולוגית הטפטפות וחיסכון מים. גורמים בכירים בעיריה ובתעשיית המים בקליפורניה מודעים ליכולות של ישראל אך ערוצי המדיה והתקשורת השונים לא פרסמו את הנושא, ובשורה התחתונה הציבור הרחב לא מודע לעובדה שחברה ישראלית היא זו שפתרה את משבר המים הגדול בעיר המלאכים.

ורד: ״אחד הדברים שאני עושה בחברת המרקטינג שלי BRELLASCOPE היא לסייע לחברות ישראליות עם טכנולוגיה נדרשת לפרוץ לשוק. אני משתמשת המון בקשרים של החברה הגדולה של אבא שלי. למשל לאחרונה לקחת חברת הנדסת מים מישראל, סידרנו להם שיתופי פעולה עם גוגול ועם אפל ופתחנו להם דלתות כאן".

ארגון ICAN מתהדר במשרדים בוושינגטון, מסצ׳וסס, בנוואדה והמשרד המקומי בבוורלי הילס. כרגע הוא מטפל באחת הסוגיות הקשות בלוס אנג׳לס – בעיית ההומלסים ברחובות, שהפכו כבר לחלק מהנוף בכל רחבי העיר.

ורד: ״אני נמצאת בבורד של Global Green- חברה מלכ״רית ירוקה עם מטרה לעשות את כדור הארץ מקום יותר טוב לחיות בו. היא בונה בתים מוזלים לשכונות מצוקה בערים שונות כמו ניו אורלינס, ניו יורק וניו ג׳רזי. משפצת ובונה מגורים בערים שניזקו מאסונות טבע שונים ופיגעי אקלים". עכשיו, בשיתוף מיוחד שרוקמת ורד עם החברה הירוקה היא מקווה לטפל בבעית ההומלסים. אבל לא לבדה – היא רוצה לעשות את זה ביחד עם הקהילה הישראלית.

ורד: ״אני רוצה שהקהילה ישראלית תיקח הפעם קרדיט מלא ותראה לכולם שהיא היא פותרת את אחת הבעיות הכי מטרידות במדינה. ארצות הברית הוציא למעלה ממיליארד דולר על בעית ההומלסים, ועדיין אנחנו רואים עליה של 16 אחוז בתופעה הזו בלוס אנג'לס. איפה הפתרון? נראה שאנחנו רק מבזבזים כסף״.

אלמנטים מהפתרון של הקיבוץ

מה התוכנית שלך לבעית ההומלסים?

״כשאבא שלי עבר לישראל ממרוקו הם היו משפחה של 14 נפשות. לא הייתה להם שפה, לא היה כסף ולא לאן ללכת. אז הם עברו לקיבוץ. שם הייתה להם קהילה יציבה, אוכל, מקלט, חברים וסיוע רפואי במקרה הצורך. אז למה אנחנו לא יכולים להציע את אותו הדבר להומלסים?

יש באל-איי כ-60 אלף הומלסים. אז נכון, לחצי מהם יש בעיות סמים וקשה לתקשר איתם. אבל החצי השני אלו אנשים שהחיים פשוט לא הטיבו עימם. אמהות חד הוריות שאיבדו שליטה וישנות במכוניות שלהן או במקלטים. אנשים שאיבדו את מקום העבודה שלהם והידרדרו עד לאיבוד מקום המגורים, או בני נוער שברחו מהבית והתגלגלו לרחובות.

ניקח אלמנטים מהפתרון של הקיבוץ וניתן אותם להומלסים כמו: אפשרות לעבוד בחקלאות, במסעדות או בבתי ספר וקלינקות. ניתן להם אפשרות לעשיה חיובית ולכבוד עצמי. כרגע הם חיים כמו כלבים ברחובות, מה כלבים, לכלבים באל איי יש חיים יותר טובים מלהומלסים. הכלבים מתקלחים בבתים וישנים עם הבעלים שלהם במיטה….

מודל הקיבוץ הישראלי עובד. דרכו אנחנו יכולים לפתור חמישים אחוז מבעיית ההומלסים. צריך לבנות תוכנית של עשר שנים כדי לטפל בבעיה הזו. אנחנו נרתום לכך את הקהילה הישראלית. גם מבוגרים וגם ילדים שילכו ברחוב ויחלקו להומלסים בקבוקי מים ויגרמו להם להרגיש כמו בני אדם. הנוער הישראלי אמריקאי ירגיש מעורב. בשלב הבא אנחנו נקים 'צוות מחץ' במדיה החברתית וניתן לו להציג ולפרסם את הפרוייקט שלנו".

בתוכנית של ורד להקים צוות מדיה דיגיטאלי יהודי-ישראלי שיכלול מובילי דיעה ואושיות רשתות חבריותיות שחיים את עולם האון ליין. הצוות יתפקד כמו ׳יחידה קרבית׳ של מדיה שתגיב ותדווח על כל מה שתקיים בפרוייקטים של הארגון.

בנוסף ילחם הארגון החדש בתומכי ה-בי.די.אס בארצות הברית. ורד: ״נפגיש אותם לשולחנות מסתובבים עם בכירים במשטרה וגם עם ראש העיר כדי שהם באמת ירגישו שהם מעורבים ואת ההשפעה שלהם. כל הקרדיט הפעם הולך לישראל. אנחנו הולכים לעשות סוף לעניין שישראל מופיעה ומוזכרת תמיד רק בקונוטציה שלילית״.

המשך לקרוא

כלכלה ועסקים

התאחדות הכדורגל האמריקאית: כדורגלניות הנבחרת מרוויחות יותר מנבחרת הגברים!

Published

on

עקבות תביעה של כמה משחקניות הנבחרת, פורסמו נתונים לפיהם נבחרת הנשים זכתה להשקעה גדולה יותר, בעוד הכנסותיה היו נמוכות מאלו של הגברים. שקר מוחלט", הגיבה נציגת השחקניות

קרלוס קורדיירו, נשיא התאחדות הכדורגל האמריקאית, פירסם מכתב ובו טען כי ההתאחדות שילמה בשנים האחרונות לנבחרת הנשים יותר מאשר לנבחרת הגברים. המכתב פורסם לקראת דיון גישור מקדים בתביעה שהוגשה על ידי חלק משחקניות נבחרת ארה"ב, לפיה ההתאחדות פוגעת בעיקרון השוויון המגדרי בתשלום.

לפי קורדיירו, ההתאחדות שילמה לנבחרות הנשים משכורות ובונוסים בסך 34.1 מיליון דולר בין 2010 ל-2018 לעומת 26.4 מיליון דולר לגברים. יש לציין כי הסכום שצוין בנוגע לגברים נובע רק מבונוסים שקיבלו, משום שהכדורגלנים לא מקבלים משכורת מהנבחרת ומתפרנסים ממשכורות – גבוהות על פי רוב – בקבוצות שהם משחקים בהן. במקביל, ישנן כדורגלניות ששיחקו בנבחרת בשנים המדוברות והועסקו על ידי ההתאחדות, זאת מאחר שבמשך שנים כדורגל הנשים לא היה מפותח דיו ורבות מהן כלל לא שיחקו בקבוצות מקצועניות. כמו כן, נכתב כי ההבדל בגובה ההכנסות שמספקות הנבחרות משמעותי – על פי בדיקת ההתאחדות, נבחרת הנשים הכניסה 101.3 מיליון דולר בין 2009 ל-2019 במסגרת 238 משחקים, בעוד נבחרת הגברים הכניסה להתאחדות הכדורגל 185.7 מיליון דולר בין השנים המדוברות ובמסגרת 191 משחקים בלבד.

עוד נכתב כי משחקי נבחרת הנשים הפכו רווחיים רק בשנתיים האחרונות, כאשר בחישוב הכולל של העשור האחרון משחקי הנבחרת גבו מההתאחדות 27.5 מיליון דולר משום שההכנסות לא כיסו את העלויות.

מולי לבינסון, דוברת השחקניות, אמרה כי "המספרים של ההתאחדות הם שקר מוחלט, ונעשה שימוש לא הגון במשכורות של השחקניות כדי לנפח את סכום ההשקעה בנבחרת הנשים. כל השוואה אמינה מראה שגברים מרוויחים הרבה יותר מנשים". לבינסון הוסיפה כי מדובר ב"ניסיון עצוב של ההתאחדות האמריקאית לקעקע את האהדה העצומה שיש לדרישת השוויון בציבור".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות