Connect with us

כלכלה ועסקים

העוגן החדש של שגיא בלשה

Published

on

מנכ"ל ה- IACלשעבר עומד בראש הארגון הפיננסי-חברתי עוגן" הצפוי להפוך לבנק החברתי הראשון בישראל • בלשה: "המטרה שלנו היא לעזור למי שהבנק לא סופר אותו"

כך פועלת המערכת הבנקאית – מי שיש לו יותר יקבל יותר וישלם פחות ריבית. מי שאין לו – או שלא יקבל, ואם יקבל, ישלם ריבית גבוהה פי כמה מזה שהבנק חפץ ביקרו. "גם ככה יש פערי הכנסה בין המנכ"ל לבין עוזרת הבית שלו, ובתחום האשראי הפערים גדולים יותר ולא נותנים לאוכלוסיות המוחלשות לצאת מהמצב הזה," אומר שגיא בלשה, מנכ"ל עמותת "עוגן" לשעבר העמותה להלוואות חברתיות ללא ריבית IFLA).

אגודת IFLA הוקמה ב-1990 על ידי פרופ' אליעזר יפה. יפה, שנפטר לפני שנתיים, היה פרופ' לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. הוא ראה בתחילת שנות ה-90 את גלי העלייה מברית המועצות ואתיופיה, החליט שסל הקליטה אינו מספיק כדי לשלב אותם בישראל, והעולים צריכים עוד אשראי ומכשירים פיננסיים. העמותה הוקמה ברוח העזרה ההדדית שקיימת בקהילות היהודיות בחו"ל, ומתבססת בעיקר על תורמים יהודים מארה"ב. עד כה העניקה האגודה הלוואות בהיקף של כ-1.2 מיליארד שקל לכ-68 אלף לווים, בעיקר משקי בית ועסקים קטנים.

בשנת 2017 החליטו ראשי העמותה והמנכ"ל החדש שגיא בלשה, בעבר כמנכ"ל ארגון הקהילה הישראלית־אמריקאית (IAC), ובעבר הרחוק יותר מראשי בית התפוצות ואיש אגף התקציבים במשרד האוצר, להרחיב את הפעילות ולהפוך להיות בנק חברתי – בנק שלא פועל למטרת רווח. שם העמותה שונה ל"עוגן". ההון העצמי של האגודה – למעלה מ-200 מיליון שקל, עומד בתנאים להקמת בנק בישראל. העמותה פנתה לרשות שוק ההון ולפיקוח על הבנקים כדי לקבל רישיון בנקאי.

כיום הם מוכרים כאגודה למתן הלוואות לציבור, ולדברי בלשה בראיון ל"כלכליסט", הם נמצאים בהליכים מתקדמים לקבלת הרישיון (במהלך 2020) שבעתיד יאפשר להם גם הרחבת הפעילות לפיקדונות בכלל ותיבחן גם פעילות עו"ש. האגודה פועלת כיום מסניף בשכונת תלפיות בירושלים ובו כ-30 עובדים ועתידה לפתוח סניף נוסף בתל אביב. מצבת כוח האדם שלה רחוקה מאוד מבנק מסחרי רגיל, ועדיין היא תפעל באמצעות מנגנון צנוע ויעיל, כשרוב הפעילות היא דיגיטלית. בנוסף לעוגן – קרן להלוואות ללא ריבית (עמותה), אשר עד 2018 נקראה “האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית” IFLA, הוקמה עוגן – קרן להלוואות חברתיות (חל"צ) כקרן להשקעות אימפקט חברתיות ללא כוונת רווח.

שגיא, במה אתם שונים מגופי הלוואות חברתיות אחרים?

בלשה: "המטרה של עוגן היא העצמה כלכלית של אוכלוסיות מוחלשות באמצעות ייעוץ והלוואות. לכל גוף שנותן הלוואות יש מטרה – להשיא רווחים לבעלי מניות. אצלנו בעלי המניות הם תורמים, אסור להם לקבל דיבידנד מהעשייה שלנו. אנחנו מלכ"ר. זאת לא הלוואה בסגנון P2P, שם הריביות גבוהות יחסית משום שהמלווה מצפה להרוויח מההשקעה שלו. כל מה שקיים היום בתחום הוא עסקי".

על פי בלשה, לעוגן יש כ-2,000 תורמים, כמחציתם מארה"ב, מתוכם 450 שתרמו בין 10,000 דולר ל-20 מיליון דולר. התרומות בנו את קרן ההלוואות הגדולה בעולם היהודי. אבל זה לא היה מספיק.

"לפני כשנה שאלנו את עצמנו שאלה פילוסופית – מה טוב יותר למדינת ישראל? נכון ש- 200 מיליון שקל לעמותה זה המון כסף, אבל כדי לענות על הצורך לאשראי חברתי זה טיפה בים. שאלנו את עצמנו האם נכון יותר להישאר עמותה שנותנת הלוואות ללא ריבית ולגדול לאט לאט, או שנכון יותר להפסיק להיות תלוי אך ורק בתרומות, ולגדול להיקפים של מיליארדים שיאפשרו מתן הלוואות בהיקפים גדולים בהרבה, אבל עם ריבית קטנה. מה נדרש יותר בחברה הישראלית? יותר אשראי? או יותר הלוואות ללא ריבית. היה קונצנזוס בדירקטוריון שלנו שנגישות לאשראי יותר חשובה מריבית, כול עוד היא לא ריבית נשכנית".

אבל איך גדלים מ-200 מיליון שקלים למיליארד? הפתרון של בלשה הוא גיוס פקדונות. "בשלב ראשון אנחנו מגייסים פקדונות אימפקט – מה שנקרא השקעות חברתיות. אני אומר בעצם לפילנטרופים מחו"ל – במקום שתתנו לי 100 אלף דולר כתרומה שלא חוזרת אליכם, תנו לי מיליון דולר ואני אחזיר לכם אותם עם ריבית קטנה. אני אתן את מיליון הדולר האלה בהלוואות עם ריבית קטנה, כזאת שבנקים מסחריים מציעים רק למי שהם חפצים ביקרו, וכך אני מאפשר לאוכלוסיות מוחלשות לקבל אשראי אותו הם לא יכולים לקבל במקומות אחרים. אני לא מרוויח מזה דבר – מכסה לעצמי את ההוצאות וזהו. מלכ"ר לכול דבר ועניין שגם מוכר כך".

מי קהל המלווים של עוגן? בעיקר משקי בית ששכר הנטו החודשי שלהם עומד על 3,000 שקל עד 15 אלף שקל. למרות זאת, שיעור ההלוואות שלא הוחזרו של האגודה עומד על 0.7% בלבד, שיעור נמוך משמעותית מזה של הבנקים, שמעיד גם על החיתום המקצועי שהאגודה מבצעת. בנוסף, האשראי ניתן כנגד שיעבודים וישנם ערבים ללקוחות. גובה ההלוואה ללא ריבית למשקי בית היא עד 30 אלף שקלים ועד 5 שנים.

שגיא: "הלוואה יכולה להיות משהו משנה חיים ובונה אותם, והלוואה יכולה להיות גם דבר שממיט אסון על מי שלוקח אותה. כשאתה גוף ששואף לשנות חיים, אתה מחויב בעת מתן הלוואה לבדוק שהיא לא תפיל את נוטל ההלוואה. אנחנו בהחלט עושים תהליך חיתום לבדוק כושר החזר כדי לא למוטט אותם אלא לחזק אותם. אחרת מה עשיתי?

"שיעור הנדחים מבין הפונים אלינו הוא בין 20% ל-30%. 68 אלף קיבלו הלוואות מתוך כ-90 אלף שפנו. הפעולות הן דיגיטליות. נכנסים לאתר אבל זו לא הלוואה בקליק. עדיין נדרש חיתום של הלווה ויש צורך בערבים". הפעילות באגודה הורחבה וכיום היא כוללת גם הלוואות גדולות יותר בריבית קטנה למשקי בית, עמותות ועסקים קטנים, כשהאחרונים יוכלו בעתיד הקרוב לקבל גם הלוואות בגובה של עד 200 אלף שקלים, "לא צמוד לכלום, בלי פריים, ריבית קבועה של 4%-5% לעומת 8%-12% בבנקים שגם מצמידים את ההלוואה לפריים".

העמותה גם החליטה להיכנס לתחום הדיור, במסגרת פעילות "עוגן לבית". "מדובר בייעוץ וליווי של מומחים לזוגות צעירים שמחפשים דרכים להגיע לדירה ראשונה", מסביר בלשה. "מחירי הדירות רחוקים מהישג ידם של זוגות צעירים, ובנק ישראל מגביל את המשכנתא ל-75% מערך הדירה. זה יוצר מצב שאם אתה רוצה דירה אפילו בפריפריה אתה צריך 300-400 אלף שקל כהון ראשוני. פה אנחנו נכנסים. אנחנו נותנים ליווי על ידי מומחים פיננסיים לזוגות צעירים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. עושים ניתוח מדוקדק של ההכנסות שלהם וההוצאות שלהם והצפי לעתיד, של ההיתכנות, של האזור בו הם רוצים לקנות. בסוף התהליך גם נותנים הלוואה של 100 אלף שקל מה שמאוד מקרב לחלום להשיג את ההון העצמי הראשוני. המומחים שלנו מאוד יצירתיים ויש לנו כבר מאות מקרים, בהם כ-200 משפחות מהעלייה האתיופית, ש-80% מהם הגיעו לדירה בשנה וחצי האחרונות. הם הופנו אלינו באמצעות משרד השיכון שעשינו אתו מיזם משותף בנושא. משרד השיכון נתנו להם מענקים.

"המטרה שלנו היא להיכנס כשחקן שגם מזרים אשראי נגיש לאוכלוסיות שהבנקים לא סופרים אותן ונבחן שירותים בנקאיים נוספים בהמשך. ריבית נגבה מעסקים קטנים, בהלוואות לדיור והלוואות לעמותות, שזה תחום חדש לגמרי בישראל. זהו צורך לאומי אדיר. העמותות מעסיקות עשרות אלפי אנשים ומקבלות 48% מההוצאות השוטפות שלהן מהממשלה. אלא מה? את הכסף מהממשלה הם מקבלים בשוטף פלוס 60 ו-90 והעמותות האלו נחנקות. בבנקים לא מוכנים לתת להם הלוואות כי הן עמותות. ממש בימים אלה אנחנו בונים מסלול אשראי לעמותות בשיתוף האוצר וגופים נוספים. המסלול יאפשר הלוואת גישור עד לקבלת כסף מהממשלה".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כלכלה ועסקים

קליפורניה: מה עושים עם גירעון של 54 מיליארד דולר

Published

on

כלכלתה של המדינה הגדולה ביותר בארה"ב ספגה מכה רוחבית קשה עקב משבר הקורונה * דווקא בשל הגיוון הרחב שלה  חלק ניכר מן המשרות לא ישובו בעתיד הנראה לעין, צופה ניו-יורק טיימס

ארבעה מושלים לשעבר של קליפורניה נפגשו בשבוע שעבר ב"זום" ותיארו כיצד התמודדו עם משברים קודמים, וכולם הסכימו שמשבר הקורונה ובמיוחד השלכותיו הכלכליות אינם דומים במאומה למשהו מן העבר. קליפורניה – שאם הייתה מדינה עצמאית, הייתה אחד מחמשת המשקים הגדולים בעולם – הייתה הראשונה בארה"ב להטיל סגר ומנעה מעצמה את שיעורי התחלואה והתמותה של החוף המזרחי, אך המחיר הוא אבטלה של 20% – הרבה מעל השיעור הלאומי של 14.7%. בלוס אנג'לס הוא מגיע ל-24% – זהה לשיא של השפל הגדול. 

קליפורניה ניצבת בפני גרעון תקציבי של 54 מיליארד דולר, אשר יחייב את המושל גווין ניוסום לבצע קיצוצים כואבים בחינוך, ברווחה, בבריאות ובתשתיות. כלכלת המדינה מגוונת במיוחד, מציין ניו-יורק טיימס, והיא המובילה בארה"ב בענפים שספגו את המכה הקשה ביותר: תיירות, חינוך ובידור. רבים מאלו שאיבדו את עבודתם היו ממילא בעלי שכר מינימום, ולצידם רבבות מהגרים בלתי רשומים שאינם זכאים לדמי אבטלה. המדינה היא גם בירת ההיי-טק העולמית, אך לא בטוח שיהיה די בכך כדי לאזן את הנזק העצום שנגרם לענפים האחרים. 

לקצב ההתאוששות של קליפורניה יש השלכה ניכרת על המשק האמריקאי כולו. אחרי המשבר של 2008 סייע עמק הסיליקון לחלץ את ארה"ב, אך הפעם הנזקים נרחבים בהרבה – החל מהתותים הנרקבים לחוף האוקיינוס השקט וכלה בקמפוסים הנטושים של האוניברסיטאות הגדולות בארה"ב. החוק המקומי מחייב תקציב מדינתי מאוזן, ויש הסבורים שעל הממשל הפדרלי לסייע לה – אך הרפובליקנים בבית הלבן ובסנאט אינם צפויים לעשות זאת לטובתה של מדינה הנשלטת ביד רמה בידי הדמוקרטים. 

הפתיחה מחדש של ארה"ב נתונה בעיקרה בידי המדינות, וככלל – אלו הנשלטות בידי הרפובליקנים עושות זאת מהר יותר מאשר אלו הנשלטות בידי הדמוקרטים. תושבי קליפורניה גם מצייתים יותר מתושבי מדינות אחרות למגבלות הקורונה ונשארים בבתיהם – נתון משמעותי מאוד במדינה שהתעבורה, ובמיוחד זו האווירית, חיונית לכלכלתה. 

בשנה שעברה הגיעו לקליפורניה 83 מיליון בני אדם בדרך האוויר, כולל 80% מן המבקרים בסן פרנסיסקו ומחצית מן המבקרים בלוס אנג'לס, והכנסותיה מתיירות הסתכמו ב-145 מיליארד דולר. כל אלו נעלמו בבת אחת עם הקורונה, והתוצאה הייתה אובדן של 600,000 משרות בענף. ברמת המקרו של המדינה, היא עומדת לאבד חלק משמעותי מהכנסותיה ממיסוי התיירות, שהסתכמו אשתקד ב-12 מיליארד דולר. קליפורניה לא תתאושש לחלוטין בטרם יחזרו ענפי התיירות והאירוח לתפוקה מלאה – ואיש אינו יודע מתי זה יקרה. 

כאמור, הפגיעה היא לכל רוחב המשק במדינה. חברת הנפט והגז California Resources, מעסיק מרכזי במחוז קרן שמצפון ללוס אנג'לס, הזהירה החודש שהיא עלולה לקרוס אם לא תצליח למחזר חובות בהיקף של מיליארדי דולרים. 55,000 מגדלי התותים בקליפורניה הם דוגמה לחיוניותו של הסיוע מן הממשל הפדרלי, אשר הסכים לרכוש תוצרת ב-35 מיליון דולר כדי לחלק לנזקקים, לצד 500 מיליון דולר שהוקצו לרכישת גידולים אחרים במדינה לאותה מטרה. 

מערכת הנמלים בקליפורניה – הגדולה בארה"ב – ספגה ירידה של 15% בכמות המטענים. ספינות עמוסות בדלק סילוני לנמל התעופה של לוס אנג'לס ממתינות בחוסר מעש באוקיינוס, המחסנים מלאים בבגדים מיובאים ובמחשבים לייצוא, ושעות העבודה של נהגי המשאיות ועובדי הרציפים נחתכו בצורה חדה. חלק מהצלחתה הכלכלית של המדינה בעשור האחרון נבע מהיותה השער המרכזי לאסיה ומהריכוז הגבוה של עובדי טכנולוגיה וסטודנטים – יתרון תחרותי אשר נעלם בימי הקורונה, מציין הטיימס. 

לדוגמה: אדריאן מא, סטודנט מהונג-קונג באוניברסיטת קליפורניה, שב לביתו כאשר המגיפה הלכה והתפשטה, והוא אומר שאין לו כוונה לחזור כרגע לארה"ב: "אני במקום הבטוח ביותר בעולם; מדוע שאחזור למקום מסוכן שכזה?", הוא מסביר. כמו המרכזים האקדמיים בניו-יורק ובמסצ'וסטס, גם קליפורניה תספוג אובדן הכנסות של מיליארדי דולרים אם הסטודנטים הזרים לא יחזרו: אשתקד היו לה 160,000 כאלה, שהכניסו לכלכלתה 7 מיליארד דולר. 

כל הגורמים הללו יקשו מאוד על התאוששותה של קליפורניה, קובע הטיימס. הנתון החשוב ביותר שיקבע כמה זמן יימשך המיתון, הוא האם ובאיזו מהירות יקלטו המעסיקים מחדש את עובדיהם לאחר המגיפה. ברחבי המדינה שוררת תחושה, לפיה הנגיף יעצב מחדש את כלכלתה ובצורה כואבת לטווח ארוך. העולם השתנה, כולל הרגלי הצריכה ואופן החיים היום-יומי, והתוצאה הצפויה תהיה הרבה פחות משרות – לפחות בעתיד הנראה לעין.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות