Connect with us

חדשות ואקטואליה

הסכנה של "הברית החדשה"

Published

on

למנהיגת BLM בלוס אנג'לס ובתה ת'אנדיווה עבדאללה, שעומדת בראש תנועת הנוער של  Black Lives Matter בעיר, יש רקורד רווי אמירות אנטישמיות •  התמיכה של הקהילה היהודית המקומית במחאה עלולה להיות גול עצמי

בחג השבועות האחרון חוללו כמה מחברי תנועת Black Lives Matter) BLM) מיני פוגרום בפיירפקס, רובע בלוס אנג'לס שהיה מאוכלס בעבר ביהודים רבים. כתובות נאצה רוססו על חמישה בתי כנסת אורתודוקסיים ושלושה בתי ספר יהודיים ומרבית העסקים בבעלות יהודית נבזזו. חברת הקהילה, אליסון טיילור, סיפרה ששמעה את ההמון משמיע קריאות לפעולה נגד המשטרה והיהודים ולפגיעה בהם, וכך גם אריה רוזנפלד, יהודי אורתודוקסי שניסה לשמור על חנותו בערב שבת. העיתונאי דניאל גרינפילד חשף השבוע כי הקריאות האנטישמיות של מחוללי המאורע לא באו במקרה. להפך. המפגינים רצו לפגוע דווקא ביהודים. תנועת BLM בלוס אנג'לס, לפי הדיווח של גרינפילד, מקיימת קשרים קרובים עם "אומת האסלאם" האנטישמית בראשות לואיס פראקאן שמהלל את היטלר ומכנה יהודים "טרמיטים".

לאורך השנים האחרונות צברו מלינה עבדאללה, ראש התנועה בלוס אנג'לס, ובתה ת'אנדיווה עבדאללה, שעומדת בראש תנועת הנוער של BLM בלוס אנג'לס, רקורד רווי אמירות אנטישמיות והמאדירות את פראקאן באופן קבוע. אמנת BLM תומכת בקמפיין החרם ומאשימה את ישראל במשטר "אפרטהייד" ובביצוע "רצח עם" נגד הפלשתינים. ניכר שהמתקפה נגד היהודים בלוס אנג'לס בחודש שעבר היתה מכוונת ולא מקרית. 

יש שני היבטים של האירועים בלוס אנג'לס שמדגישים את הבעייתיות ההולכת וגדלה ביחסי הקהילה היהודית בארה"ב עם השמאל האמריקאי. הראשון הוא היעדר עניין תקשורתי באירוע החמור. האירוע כמעט שלא הוזכר, בוודאי לא כאירוע אנטישמי, זאת משום שהתקשורת האמריקאית ברובה מקבלת על עצמה את המגבלות על חופש הביטוי שמכתיב השמאל. השמאל כיום נשלט בידי שוחרי פוליטיקת הזהויות בראשות אנשי BLM. כפי שחלק מהזרמים ב־BLM הם אנטישמיים, כך גם פוליטיקת הזהויות באמריקה כיום. היהודים – במיוחד ישראלים, יהודים ציונים, ויהודים שמתלבשים כיהודים – נחשבים פחותים. ועל כן, לא במפתיע, כתובת גרפיטי באחד מבתי הכנסת שהושחתו בשבועות היתה נגד היהודים וישראל באותה נשימה.

כאות לכניעת התקשורת להמון הזועם של פוליטיקת הזהויות של השמאל, פיטר ה"ניו יורק טיימס" את עורך הדעות שלו. בשבוע שעבר הודיע העיתון כי עיתונאית פרוגרסיבית למהדרין בשם שארלוט גרינסיט, תחליף את קודמה. בחודש שעבר חיברה גרינסיט בין המשטרה האמריקאית לבין ישראל וצייצה: "כוחות ביטחון ישראליים מאמנים שוטרים על אף היסטוריה של הפרות זכויות אדם שלהם".

ועם הפוליטיקה הנכונה באות השנאות הנכונות, ובראשן שנאת ישראל. ההיבט השני שחשוב לציין ביחס לאותו פוגרום הוא ההתייחסות המינורית שלה זכה מהקהילה היהודית.בעוד היהודים החרדים – שהותקפו – בירכו את השוטרים שעצרו את המהומות וגינו את התוקפים, הקהילה האורתודוקסית המודרנית סירבה לגנות את התוקפים, אפילו שמצאו לנכון להוציא את כל ספרי התורה מבתי הכנסת שלהם כדי לשמור אותם. במקום זאת, הם אמרו שיש לגנות את הגזענות ולעמוד לצד השחורים.

יש למעשה שלושה הסברים לאי־התנגדות היהודים לעוינות הגואה של השמאל האמריקני: או שהם מפחדים לדבר, או שהם לא מכירים בבעיה, או שהם חלק מהבעיה. לא מעט בעלי עסקים יהודים שנבזזו על ידי אנשי BLM הביעו הבנה ואמפתיה כלפי התוקפים. ללא ספק, רבים מהם פשוט מפחדים להגיד דבר רע על הפורעים. במקרים רבים בעלי עסקים שהתקשרו למשטרה או התנגדו בדרכים אחרות הותקפו פיזית והושמצו בתקשורת החברתית כנקמה על כך. 

העיוורון לסכנה הוא פועל יוצא מהסתרת האנטישמיות המובנית של חלק מאנשי BLM בפרט ושל פוליטיקת הזהויות בכלל מהציבור. יהודים אמריקאים ברובם מגדירים את עצמם כדמוקרטים ליברלים. הם לא צופים ב"פוקס ניוז", הם קוראים את ה"ניו יורק טיימס". זאת ועוד, המוסדות היהודיים הגדולים, לרבות התנועה הרפורמית, תומכים בפומבי ב־BLM. וזה מוביל אותנו להסבר השלישי. השבוע קבוצה של ארגונים יהודים קיצוניים פרסמו מכתב לקהילה ובו דרשו מיהודי ארה"ב בכלל והארגונים היהודיים בפרט להתחייב ל"ברית חדשה" המבוססת על שבעה עקרונות חדשים. הראשון – "לתמוך באופן גלוי ב־Black Lives Matter, ללא סייג או תנאי". לא רק שאין התמודדות עם האנטישמיות המובנית של חלק מהזרמים ב־BLM, יש כיום ציווי של יהודים רדיקלים לשאר הקהילה להפוך את התמיכה בהם ליסוד הראשון של הזהות היהודית האמריקאית. גם ארגון הסטודנטים היהודי "הלל" וגם הפדרציה היהודית בסן פרנסיסקו פרסמו מכתבי תמיכה ביוזמה. אחרים, כמו התנועה הרפורמית, מצווים על אנשיהם לתמוך ב־BLM ולטהר את קהילותיהם מ"גזענות מובנית".

במאמר מערכת קראו העורכים של ה"וול־סטריט ג'ורנל" לאנשי שמאל להתעורר ולמרוד נגד משטרת המחשבות של פוליטיקת הזהויות. למרבה הצער, הקורבנות הבולטים של אותה משטרת מחשבות – היהודים – יהיו האחרונים לשמוע או להשמיע את קריאת המרד.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

הו הא, מי זו באה? סגנית הנשיא הבאה!

Published

on

האם קאמלה האריס מקליפורניה תהיה הבחירה האולטימטיבית של ג'ו ביידן?

השבוע אמור היה ג'ו ביידן להכריז סוף סוף מי תהיה הסגנית המיועדת שלו. למרבה הצער, ההחלטה נדחתה כך שלנו אין אלא להמשיך ולפזר ספקולציות. ולכן, לפי בקשת הקהל ובהתאם לרוח התקופה, הנה תזכורת קצרה לגבי המועמדות המובילות והקדמה בלתי נמנעת בפתחה: בסופו של דבר, זהותו של סגן הנשיא לא נחשבת לכזו שמשפיעה באופן דרמטי על הבחירות. הבחירה במייק פנס לא שינהת המון עבור טראמפ, אם כי נתנה לו עוד גושפנקא דתית; הבחירה באל גור לא הייתה מאוד קריטית לביל קלינטון; ג'ו ביידן עצמו נבחר בעיקר כדי לתת לאובמה גב מצד פוליטיקאי מנוסה שייתן קונטרה לגילו הצעיר וחוסר ניסיונו השלטוני של הסנאטור מאילינוי. זה לא אומר שלא היו סגנים חשובים בעבר, כמובן – חלקם היו כאלה בגלל שלקחו חלק מרכזי בשלטון (כמו ביידן עצמו, וכמו דיק צ'ייני, קודמו), חלקם כי הפכו לנשיאים בעצמם, למשל הארי טרומן ולינדון ג'ונסון. ובכל זאת, אין סיבה להניח שהסגנית המיועדת תגרום למהפכה דרמטית בסקרים וכו'. לזה יהיו אחראים ביידן ובעיקר טראמפ.

אז מי המועמדות הבכירות? ובכן, ישנן שלוש שסומנו כרגע כמובילות בהימורים, אבל לפחות עוד שבע ששמן הוזכר במידה כזו ואחרת ושגם אני, אפעס, אסתפק באזכור שמן ותפקידן הנוכחי כאן ותו לא.

ראשונה, עדיין המועמדת המובילה, הסנאטורית קמאלה האריס מקליפורניה. הריס התמודדה בעצמה בפריימריז הדמוקרטי אך פרשה כשהכסף אזל והמעמד בסקרים לא התרומם. היא נחשבת לבחירה בטוחה בגלל בכירותה במפלגה, העובדה שהיא דמות די מוכרת ובסה"כ אהודה, עם ניסיון בוושינגטון וניסיון ברמת המדינה כתובעת כללית. ברם, היא סובלת מהעובדה שכבר במהלך הקמפיין התכחסה עם ביידן – כסאח שאח"כ הסבירה כ'זו פוליטיקה' בזלזול כמעט מבהיל ומהעובדה שיש די והותר 'לכלוך' עליה, החל מהעובדה שהכניסה בקליפורניה המון צעירים שחורים לכלא וכלה בכך שאמרה שעישנה מריחואנה לצלילי טופאק, מה שלא ממש הסתדר עם הכרונולוגיה של חייה. אבל הקוץ המרכזי בישבנה המיועד של האריס היא בכלל העובדה שהיא עדיין רואה עצמה כנשיאה לעתיד, ואנשי ביידן חוששים שמא היא תתרכז בבניית דמותה לקראת ריצה ב-2024 (ביידן יהיה כאמור בן 82, ולא ברור אם ירצה לרוץ לכהונה שניה אם וכאשר) ולא בבניית השלטון החדש, שמיועד להיות עתיר רפורמות, חקיקה ואקטיביזם באופן כללי.

שניה, מועמדת שנכנסה לטופ של הרשימה בעיקר בגלל יחסיה המעולים עם ביידן מימי ממשל אובמה, השגרירה לשעבר באו"ם והיועצת לשעבר לבטחון לאומי, סוזן רייס. רייס נחשבת למישהי עם קורות חיים מושלמים כמעט עבור מועמד/ת לתפקיד בכיר, היא מנוסה, מקצועית ופופולרית. וכאמור, היא נהנית ממה שקמפיין ביידן הגדיר כמעמד Simpatico עם ביידן – כלומר, הם חולקים השקפת עולם וחזון. מה שעומד בדרכה של רייס לתפקיד הם שני היבטים בקורותיה: העובדה שמעולם לא נבחרה לכל תפקיד ציבורי ו/או שלטוני, כך שאין לה ניסיון בזה, היא לא נדרשה לעימות (האריס, למשל, נדרשה לכמה וכמה כאלה והוכיחה שהיא מצוינת בהם, בטלוויזיה ובסנאט גם יחד) באשר הוא ולא ברור אם יש לה המזג האלקטורלי. שנית, היא מזוהה עדיין עם המתקפה על הכוחות האמריקאים בבנגאזי, לוב, ועם חוסר המענה המספק של מערכת הבטחון והחוץ של אובמה לה. ממש כמו הילארי קלינטון, הדמוקרטים חוששים שבנגאזי תהפוך למילת מפתח בכל אימת שרייס תיכנס לחדר.

שלישית, המועמדת המפתיעה ובמידה רבה מועמדת הפשרה – חברת בית הנבחרים מקליפורניה, קרן בס. בס בת ה-66 איבדה את בתה בתאונת דרכים, מה שמקרב אותה לביידן (שאיבד כך את אשתו וביתו, ושאיבד לאחר מכן את בנו לסרטן) על רקע אישי. היא בחיים הפוליטיים מאז 2004, אז נבחרה לראשונה לאסיפה הלאומית של קליפורניה. היא משמשת נציגת מחוז (ה-33 ולאחר מכן ה-37) של המדינה בבית הנבחרים מאז 2010 וכן היא יושבת ראש הסיעה האפרו-אמריקאית בקונגרס. במפלגה הדמוקרטית היא נתפסת כדמות מאחדת, ללא שונאים רציניים בתקשורת ואפילו בבית הנבחרים עצמו. אמנם יש לה היסטוריה של התבטאויות בעייתיות עבור מועמד לאומי – למשל, היא ביקרה בקובה כמה וכמה פעמים והתבטאה בצער ובכבוד כשפידל קסטרו מת, התבטאות שמאז חזרה בה ממנה – אבל העובדה שהיא לא מחפשת להפוך לנשיאה ולכן תוכל להתרכז בתפקידה, בצד היותה דמות יחסית פחות מוכרת ולפיכך בעלת פחות פוטנציאל נפיץ, משחקת לטובתה. גם הידידות שלה עם ננסי פלוסי לא מזיקה. אם בידן יבחר בה, תהיה זו הוכחה לכך שהוא לא מעוניין לעשות רעש, אלא לשמור על המצב הקיים בסקרים ולדאות על גביהם כמו בשיר של רדיוהד, ללא הפתעות, עד הבחירות.

מועמדות נוספות שהוזכרו ללא הרף הן, בין היתר, הסנאטורית אליזבת וורן – בחירתם של אנשי האגף השמאלי יותר במפלגה; תמי דאקוורת', הסנאטורית וגיבורת המלחמה מאילינוי, אבל מועמדתה עשויה ליפול בגלל שלא נולדה בארה"ב (מה שייצר קושי חוקתי אם תידרש, חלילה, להחליף את ביידן על רקע אי כשירות לכהן או חמור מזה); ראש עיריית אטלנטה המצליחה, קישה לאנס בוטומס שזוכה לתמיכת הנשיא לשעבר, ביל קלינטון – אם כי 'ביידן-בוטומס' עשוי להיות סטיקר מעט משעשע, תודו; מושלת ניו מקסיקו, מישל לוחאן גרישם שדווקא הביעה עניין בתפקיד שרה בממשל ביידן; מושלת מישיגן גרטשן וויטמר שמצויה בכסאח תקשורתי עם הנשיא טראמפ; מושלת רוד איילנד, ג'ינה רדמונדו שזוכה לתמיכת הסנאטור ג'ק ריד ממדינתה וכמובן חברת בית הנבחרים מפלורידה, ו-ואל דמינגז, שעשויה להפוך להפתעה הגדולה על רקע האהדה אליה במדינתה והיותה נציגת מדינת מפתח, אבל סובלת גם מקו"ח שכוללים עשרות שנות שירות שנוי במחלוקת במשטרה.

אז מי תהיה לסגנית המיועדת? אם עבדכם הנאמן צריך היה להמר, כנראה שאחת מהשלוש שזכו כאן להרחבה ביוגרפית. ביידן עצמו, אגב, נתפס השבוע עם פתקים שבהם נקודות לתקשורת אודות קמאלה האריס, אבל מאז נדמה שמועמדותה דווקא סבלה מעיכובים ודחיות, בין היתר כאלה שהביאו להחלטה שלא להחליט. עדיין. עוד בערך שבוע נדע.

*עידכוני קורונה*: בארה"ב קרוב ל-160 אלף מתים מהוירוס עדאמצע השבוע, ו-4.8 מיליון איש שחלו בקוביד-19 בסה"כ. עיקר העלייה בכמות החולים והמתים מרוכזת בדרום – לרבות טקסס ופלורידה שבראשן מושלים רפובליקנים ששינו לאחרונה מגמה והחלו לאכוף שמירה מרחק וחבישת מסכות – אבל גם במערב, בדגש על קליפורניה שבה מושל דמוקרטי (ניוסום) שהצליח, לרגע קט, לבלום את המגפה, אך היא שבה. ברוב צפון מזרח המדינה, כולל ניו יורק שהייתה עד לפני חודשיים בלב המאפליה, ישנה מגמת ירידה איטית אך עקבית בכמות החולים והמתים. הנשיא טראמפ עדיין מקדם תיאוריות קונספירציה וקורא לציבור לקחת תרופות לא מוכחות כדי להילחם במחלה, אם כי לאחרונה החל לחבוש מסכה – מעשה שהגדיר כ'פטריוטי'.

עידכוני סקרים: ג'ו ביידן עדיין אוחז ביתרון על הנשיא טראמפ בסקרים הלאומיים ובסקרים במדינות המפתח, אם כי הפער בן עשרה האחוזים שהיה לו לפני שבועיים הצטמק והתייצב על בערך 8.3% ברמה הארצית, ובין 2% (צפון קרולינה), ל- 4% (אריזונה) 6% (פלורידה) ועד כ-7-8% (פנסילבניה, מישיגן, וויסקונסין). "האקונומיסט" עדיין נותן לביידן סיכוי של 91% לזכות בכמות אלקטורים גבוהה מ-270; גם 'כדור הבדולח' של סבאטו, פוליטיקו והדו"ח הפוליטי של קוק נותנים לסגן הנשיא לשעבר יתרון. אתר הסקרים 'ריל קליר פוליטיקס' דווקא מצמצם השבוע את כמות המדינות שבהן הוא מזהה יתרון מובהק, ומוסיף את מינסוטה (לשעבר בטור הדמוקרטי) ומיזורי (לשעבר בטור הרפובליקני) לרשימת המתנדנדות, אך דבק בהנחה שביידן, כרגע, הוא הפייבוריט. אתר 538 צפוי לפרסם בשבוע הבא את מודל החיזוי שלו לבחירות – בעיכוב משמעותי ביחס ל-2016. נייט סילבר הפיק את הלקח, כנראה.

==

לעידכונים שוטפים בפייסבוק: מר דמבין הולך לוושינגטון

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות