Connect with us

חדשות ואקטואליה

"המשיח של העולים החדשים" / טור העורך מאת גל שור

Published

on

ליעמי לורנס התייאש המהחלום הציוני והיה בדרך חזרה ללוס אנג'לס * אבל קמפיין בפייסבוק גרם למייסד מסיבות ה"סבבה" בעיר המלאכים לעמוד בראש תנועה חדשה ושאפתנית * איך שגלגל מסתובב כיתובים ליעמי לורנס, השבוע בתל אביב. 9000 חברים ושאיפות פוליטיות

ליעמי לורנס (משמאל) וקולגה. מתפרנס מסטנד אפ קומדי

ליעמי לורנס (משמאל) וקולגה. מתפרנס מסטנד אפ קומדי

יותר ממאה בני אדם, רובם בגילאי ה-20-30, הגיעו בסוף השבוע של יום העצמאות האמריקאי לפאב "הגמל המרקד" בתל אביב. המכנה המשותף: כולם "עשו עלייה" בשלב זה או אחר של חייהם, וההכנסות הצנועות מהתשלום בדלת יועדו להקמת עמותה רשומה בשם “Keep Olim in Israel”.

היזם, הרוח החיה והמרכז של התנועה החדשה, שכבר צברה 9000 חברים בפייסבוק, הוא דמות מוכרת מחיי הקהילה המקומית בלוס אנג'לס: ליעמי לורנס, שבמשך שנים ניהל ביד רמה את מסיבות "סבבה" בעיר המלאכים והיה אורח קבוע במשרדי "שבוע ישראלי".

לפני עשרה חודשים, בפעם השנייה בחייו, החליט ליעמי לעלות לארץ ולהשתקע בתל אביב. בחודש שעבר, מיואש ומאוכזב, הוא כבר היה על הפקלאות בדרך חזרה לאל-איי, אחרי שקשיי ההתאקלמות והפרנסה בשקלים עמדו להכריע אותו. ואז הבליח במוחו (הקודח כתמיד) רעיון: לייסד תנועה אינטרנטית לעולים חדשים, רובם מצפון אמריקה אבל לא רק, שתעזור להם להישאר בארץ המובטחת אבל הלא תמיד מבטיחה.

באמצעות הפייסבוק, “Keep Olim in Israel” צבר תאוצה מדהימה: מאות מצטרפים חדשים מדי יום, דיווח וראיון עם ליעמי בחדשות ערוץ 10 ואפילו הבעת תמיכה מצד שר הקליטה החדש, זאב אלקין. השבוע עלה לורנס מדרגה שכששימש "נער פוסטר" לכתבת שער בהתפרסמה עליו בעיתון "הארץ" באנגלית. "עכשיו החברים שלי קוראים לי 'המשיח של העולים'", אומר ליעמי לכתבת ג'ודי מלץ, ומספר שכרגע הוא מתפרנס מהופעות סטנד אפ, "הולי קומיק אין דה הולילנד", החלטורה האחרונה שלו.

לורנס מעריך כי 65 אחוז מחברי התנועה הם מארצות דוברות האנגלית, והשאר מברית המועצות לשעבר, צרפת ודרום אמריקה. ללא קשר למוצא שלהם, הוא אומר, הם כולם חולקים שתי בעיות גדולות: סיכוי קטן לפרנסה ראויה בארץ החדשה ובדידות מנטלית וחברתית. המטרה של התנועה החדשה שלו (שהוא עומד להפוך לעמותה ללא כוונות רווח), כפי שהוא רואה אותו, היא לספק להם כלים כדי להתגבר על המכשולים הגדולים הללו. מבחנו האמיתי יימדד באם הוא יכול להשיג את מטרות הללו, ולא במספר האוהדים שהוא צובר במדיה חברתית.

בישראל קיימים כמה ארגונים ומוסדות המעורבים במתן עזרה לעולים חדשים להסתגל לחיים בישראל. ליעמי מודע לכך אבל במקום לדון מה נכון ורע בתחרות, הוא מעדיף להתמקד בתוכניות הגדולות שלו: "זה בהחלט לא על לקטר או לבקש מהממשלה נדבות", הוא מדגיש. "זה עניין של העצמת עולים ידי נותן להם גישה לדברים כמו הצעות לימודים ועבודה טובות יותר בעברית ובייעוץ בתחום בריאות נפש, ועל ידי יצירת מערכות תמיכה מיוחדות עבורם". על פי נתוני משרד הקליטה וממשלת ישראל, רק כ 5-10 אחוזים מהעולים החדשים נאלצים בסופו של הדבר לארוז ולחזור לארצות מוצאם. לורנס לא מאמין שיעור ההצלחה הוא כה גבוה. "בחודשיים האחרונים בלבד, 12 מהחברים החדשים שלי כאן החליטו לחזור לאמריקה ולאירופה", הוא אומר. "רק מניסיון אישי, הייתי אומר ששיעור עזיבה הוא יותר כמו 50-60 אחוזים. כל העולים מצרפת שמצטלמים בחגיגיות עם ראש הממשלה בשדה התעופה… אני במגע עם רבים מהם אחרי שהם חזרו לפריז כי הם לא יכולים להחזיק מעמד בישראל".11215123_10102140354065227_205561151968873458_n

לורנס עלה באופן רשמי לישראל לפני 10 חודשים, אבל הוא לא זר למדינה. הוא עשה את הנסיעה הראשונה שלו לישראל כסטודנט בקולג' בשנת 1980 ומאז הו א על הקו, לעתים קרובות בביקורים מורחבים, אבל עד עכשיו רק באשרת תייר. ליעמי, מסתבר מהראיון ב"ארץ", נולד בבסיס צבאי באוקלהומה למשפחה יהודית לא מסורתית. הוא בילה את רוב ילדותו בחוף המזרחי של ארצות הברית. ההיכרות הראשונה שלו בישראל הייתה בתכנית חילופי סטודנטים באוניברסיטת תל אביב שבמסגרתה, כדבריו, "התאהבתי במדינה". באחד מהביקורים הממושכים שלו, בתחילת 1990, הוא החל לדגמן אופנת תחתונים לגברים כדי לעזור לשלם את שכר הדירה. הוא גם יזם את מועדון ה"צ'יפנדייל" הראשון בארץ הקודש, שפעל בתל אביב באותה העת והיה ידוע גם באירועים מיוחדים שנערכו לחיילים בחופשה, כולל תחרויות "גופיות הטריקו הרטובות" לילה ותחרויות אכילת בננה ארוטית…

באותם ימים הוא עדיין ידוע בשמו המולד, לורנס שטרסברג ("אני בן דוד רחוק של לי שטרסברג, כך שכישרון משחק חייב לרוץ במשפחה"), אבל כשהוא עזב את הארץ ללוס אנג'לס לפני כ -20 שנים, הוא עיברת את שמו לליעמי להביע את הקשר המתמשך שלו למדינה. בלוס אנג'לס, כאמור, הוא היה ידוע גם בשם "מיסטר סבבה" – מסיבות המיקסר החברתי לישראלים ויהודים שהיה מארגן כאן תקופתית במשך שנים ארוכות. בנוסף שימש כמנחה בשתי תוכניות תכנית האירוח יהודיות בתחנת רדיו מקומית, כנספח תקשורת ויחסי ציבור בקונסוליה הישראלית בעיר וכפעיל בעמותה אנג'לוסית המסייעת למכורים לסמים בגיל ההתבגרות. לאחר שעמותה חדלה לפעול ונישואי הבזק שלו לישראלית מקומית לא עלו יפה, לורנס חשב "אם לא עכשיו, אז מתי?" וקנה כרטיס בכיוון אחד לישראל.

ליעמי עונד בגדול "חי" מוזהב על צווארו, שני חישוקי זהב באוזנו השמאלית ומקפיד למרוח ג'ל בשיער כדי לשמור אותו מבריק וישר. בעברו היה מאמן כושר והוא מקפיד מאוד על המראה החיצוני, החזרה לישראל, כאמור לא היתה קלה עבורו. לורנס היה מחוץ למעגל העבודה רוב הזמן, חיי מהיד אל פה והתפרנס מהופעות סטנד-אפ מזדמנות. הזדמנות העבודה הטובה ביותר שהוא יכול היה למצוא דרך כל סוכנויות סיוע לעולה הפועלות בישראל הייתה כ"אקסטרה" בצילומי סרט…

"כשסיפרתי לידיד שהחלטתי לעזוב את ישראל, הוא התחיל לבכות", מספר לורנס. אותו חבר יצר דף פייסבוק כדי לגייס את ההמונים ולשכנע אותו להישאר בארץ. אבל לורנס, שהיה לו הרבה יותר ניסיון במדיה חברתית, הבין שלמרות הכוונות טובות צריך לשנות כיוון. הוא השתלט על הקמפיין – וכך נולדה התנועה. היוזמה שלו, כך נראה, פגעה בעצב חשוף, ובהתבסס על התגובות בפייסבוק, לורנס אומר שהוא מתחיל לחלום בגדול. "אני בהחלט יכול לראות אותנו כמפלגה פוליטית", הוא אומר, "כזו שחוצה ומגשרת על מחלוקות השמאל-ימין הרגילות". (אגב, הוא הצביע למפלגת "כולנו" של כחלון בבחירות האחרונות).

אז אתה עדיין חושב לעזוב את הארץ, הוא נשאל.

"עכשיו אני מניח שלא", הוא משיב.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

נכשל בתפקידו

Published

on

אחרי שלא הצליח לפתור את בעיית ההומלסים בחוצות לוס אנג'לס, ממשיך ראש העיר אריק גרסטי לאמלל את תושבי העיר בהוראות דרקוניות * הגיע הזמן לשלוח אותו הביתה

מחלקת בריאות הציבור במחוז לוס אנג'לס דיווחה ביום שני האחרון על 12 מקרי מוות הקשורים לנגיף הקורונה. זהו המספר השני הנמוך ביותר של מקרי המוות המדווחים ביום אחד מאז שהפנדמיה החלה לפשוט כאש בשדות קוצי לוס אנג'לס, בחודש במרץ. כמו כן דווח על 1,047 מקרים חדשים ולמעלה מ- 46,000 תושבי המחוז הנגועים בווירוס, כמחצית מכל המקרים שפורסמו בקליפורניה.

מספרים מבהילים? לא ממש. בסך הכל  2,116 בני אדם במחוז לוס אנג'לס מתו מסיבוכים הקשורים ל- COVID-19 (המהווה יותר ממחצית ממקרי המוות הכוללים במדינה). המחוז בדק עד עכשיו כחצי מיליון איש, כאשר בערך 8% מהם נמצאו חיוביים לנגיף. במחלקת האשפוזים, אחד המדדים החשובים ביותר לדעת אם התפשטות הנגיף מאטה, נמשכה העקומה כלפי מטה כאשר 1,440 איש אושפזו בלוס אנג'לס. בשיא ההתפרצות בעיר ב- 29 באפריל אושפזו כמעט 2,000 איש. גורמי הבריאות במחוז יהיו ככל הנראה עסוקים השבוע.: מושל קליפורניה גאווין ניוסאם אישר בתחילת השבוע פתיחה מחדש של קניות קמעונאיות ומתן שירותי דת בבתי כנסת, כנסיות או מסגדים עם פחות 100 איש או עם קיבולת של 25%. כדי שההנחיות הללו ייכנסו לתוקף בלוס אנג'לס, יידרש אישור ממחלקת הבריאות במחוז.

אבל לוס אנג'לס עדיין סגורה ומסוגרת, וממש ללא סיבה טובה. תושבי לוס אנג'לס מגרדים את ראשם ותוהים מדוע אמריקה, כולל אפילו העיר ניו יורק, נפתחת מחדש בעוד לוס אנג'לס נותרה כמעט סגורה לחלוטין. ד"ר ברברה פרר, פקידת בריאות ציבורית שלא נבחרה, האחראית על חירותם של תושבי המחוז, הודיעה שהיא מצפה לפתיחה מחודשת נוספת רק ברביעי ביולי. ראש עיריית ניו יורק ביל די בלסיו (אימבציל לא קטן), אמר כי עירו נפתחת מחדש בתחילת יוני. משהו פה לא הגיוני.

בעוד ש-LA מכונה "מוקד ההתפרצות" של COVID-19 בקליפורניה, מספרם למעשה נמוך מאוד. שיעור התמותה בעיר ניו יורק מ- COVID-19 הוא 1 מ- 532. שיעור התמותה במחוז לוס אנג'לס הוא כמעט פי 10 פחות,  – מתוך 5,000.

קליפורניה הצליחה לעומת מניו יורק, ככל הנראה בגלל המניעה המוקדמת של הטיסות מסין. מזג האוויר כאן חם יותר והצפיפות פחותה בהרבה. בניו יורק אנשים מתגוררים בגורדי שחקים, משתמשים במעליות, הולכים ברחובות צפופים, נוסעים ברכבת התחתית הצפופה, וקונים וסועדים בחנויות ומסעדות צפופות. אנשים בלוס אנג'לס נוטים להתגורר בבתים או בבנייני דירות קטנים, נוהגים במכוניותיהם, ונוהגים לשמצה לא ללכת לשום מקום. יש בה פחות משליש מהצפיפות שבניו יורק.

עם זאת, הוראות השעה בלוס אנג'לס נותרו אולי הדרקוניות ביותר ביבשת. המחוז פתח לאחרונה סוף סוף את חופי הים, המחוז האחרון במדינה שעשה זאת. אבל, לשבת או לשכב על חוף מחוז, אפילו לבדך, אסור. אתה נדרש ללבוש מסיכה כשאתה על החוף (היזהר מקווי שיזוף מביכים), אך הצו מבהיר שמותר לך להסיר אותה לפני שאתה נכנס למים (ככל הנראה חכם). המחוז גם סוף סוף פתח את הפארקים ומסלולי ההליכה שהיו סגורים במשך חודשיים, בעוד העיר ניו יורק מעולם לא סגרה את הפארקים שלה.

ראש העיר אריק גרסטי הודיע בשבוע שעבר כי הוא מרחיב את "הפתיחה המחודשת" לחנויות לטיפוח חיות מחמד ושטיפות רכב. שיער חיות המחמד נראה כעת טוב; בני אדם, לא ממש. כנסיות נותרו עד השבוע חסומות, ואילו חנויות ליקר ומריחואנה נחשבו "חיוניות" ומעולם לא היו סגורות. במקביל, הוא הודיע כי ההגבלות יישארו במקום עד שתמצא "תרופה". מומחים מזהירים כי ככל הנראה זה ייקח יותר משנה. בינתיים, התושבים ממשיכים לסבול תחת שלטונו של גרסטי ונציגת מחלקת הבריאות שלא נבחרה.

בכלי התקשורת הלאומית זיהו סוף סוף את מה שרבים בלוס אנג'לס, (חוץ מרוב הכלבלבים הכנועים בתקשורת המקומית) לוחשים זה מכבר: ראש עיריית לוס אנג'לס, אריק גרסטי, הוא יצור פוליטי מזיק ומדכא, הנאבק מדי יום להשיג כוח ותשומת לב כדי לספק את התשוקות המוזרות שלו ולא לעשות את מה שהוא נשכר לעשות: לשלוט בהגינות, בשקיפות ובכנות. 

בשבוע שעבר, הפרשן הפוליטי טאקר קרלסון עשה זאת בתוכנית הערב הפופלרית שלו ב"פוקס ניוז". "אריק גרסטי הוא מגלומני ונוירוטי", קבע קארלסון וחשף בצורה מבריקה כיצד גרסטי כפה על כללי התנהגות מגוחכים ב-22 המיילים של חופי דרום קליפורניה: בלי שמץ של ראיות מדעיות, מדוע איננו יכולים לשכב על חול יבש, אך זה בסדר שנצעד בחול רטוב? הוא טוען כי החלטותיו מבוססות על הקשבה המדענים ואנשי המקצוע הרפואי, למרות שלד"ר ברברה פרר, מנהלת המחלקה לבריאות הציבור במחוז לוס אנג'לס, אין תואר רפואי, או לכל מסלול לימודים הקרוב אליו.

גרסטי הוא פוליטיקאי צבוע במיוחד. כך, במצעד האליפות של הקינגס בלוס אנג'לס הוא נתפס עם בקבוק בירה ביד, ואמר "יש שני חוקים בפוליטיקה. הם אומרים 'לעולם אל תצטלמו אי פעם עם משקה ביד, ואף פעם אל תישבע על כך', אבל זה יום גדול ומזוין!" הכישלון המחפיר שלו בפיתרון בעיית ההומלסים מזדקר ומתעצם בעת משבר הקורונה, עד שרבים וטובים (כולל אני) אומרים די! השבוע חתמתי על עצומה להדחתו  (recall Garseti) באתר change.com

החשיפה של טאקר קרלסון רלוונטית לא פחות מכיוון שהמגלומניה הנוירוטית של גרסטי פוגעת עכשיו בכל אחד מאיתנו, ומיליונים רבים מעבר לעיר שהוא אמור להוביל, מכיוון שהוא מופיע בטלוויזיה כל יום ויום כדי להסביר למה אנחנו, וגם אלה שמחוץ לעיר, מנועים מלחזור ולחיות את חיינו  על סמך גחמותיו. המדיניות שלו אינה מנומקת, מהורהרת. קארלסון: "זהו ביטויו של אוטוקרט שהחליט שהוא חייב להיראות קשוח בכך שהוא עושה משהו, או שהוא לא ייבחר לנשיא, מה שהייתה תמיד המטרה העיקרית של אריק גרסטי. זה מפחיד אם אתה חושב מה זה אומר. המשמעות היא שהעיר השנייה בגודלה של אמריקה נפלה תחת שליטה מוחלטת של מגלומנית נוירוטית שמפוחדת מחול יבש. הפוביות האישיות של אריק גרסטי הינן חוקיות כיום בלוס אנג'לס. זה גורם לך לחשוב על ימיו האחרונים של ניקולאי צ'אושסקו ברומניה, כשהוא מתלהם על נתיניו מהבמה ומטיל את האובססיות המוזרות שלו על האוכלוסייה חסרת האונים".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות