Connect with us

ספורט

המשחק כבר לא ברגליים של מסי

Published

on

העולם התרגל לראות בליונל מסי את הכדורגל עצמו – ולכן פרידתו מברצלונה מסעירה מיליארדים • אלא שכדורגלן־על יכול לכבוש מאות שערים, ועדיין לא לנצח את הפכפכותו של המשחק

יש להניח כי ברבות השנים, רבים מאוהדי ברצלונה דמיינו לעצמם את הרגע שבו ליונל מסי יעזוב את הקבוצה. כמה ימים לפני משחקו האחרון, אולי אפילו בתחילת העונה, הוא יודיע על כוונתו לפרוש, וכמה דקות לפני סיום משחקו האחרון יסמן המנג׳ר לשחקן צעיר לעלות מהספסל במקומו. האצטדיון יעמוד על רגליו כפי שלא עשה עבור איזשהו כדורגלן מעולם. אפילו שחקני היריב יסתדרו בשני טורים לכבד את רדתו של מסי מהמגרש. בכל פינה בעולם – בבתי קפה, בברים או במתחמי נופש עם מסכי ענק – יעמדו האנשים וימחאו כפיים. 

עזבו את פלה, קרויף או מראדונה. קראתם עליהם או צפיתם בהם בקטעי ארכיון ישנים ביו־טיוב. מסי הוא הכדורגלן הגדול ביותר שאותו אנשים ראו בצורה אינטימית. כל דקה, בכל משחק, קרוב לעשור וחצי. ייתכן שאם יחשבו כמה דקות כדורגל ראו האוהדים בימי חייהם, מסי היה על המגרש אחוזים ניכרים מהזמן הזה. עבור רבים הוא הכדורגל.

ובכן, זה קרה אחרת. כמה ימים אחרי התבוסה ההיסטורית 8:2 לאלופת אירופה המיועדת באיירן מינכן, החלו לצוץ שמועות. ברצלונה מינתה מאמן חדש, רונלד קומאן. המאמן ההולנדי לא אמר דבר בגנותו של מסי, אבל העזיב מהקבוצה את חברו, לואיס סוארז, בשיחה שארכה בערך דקה. שמועות הופצו על כך שרוב השחקנים עומדים למכירה, והתברר שמסי לא יהיה שותף בבחירת המאמן הבא. 

כשהכוכב הארגנטינאי הבין לאן נושבת הרוח – הוא הגיש בקשת העברה. שמועות מכל מיני סוגים נפוצו – להיכן הוא מבקש לעבור ולשחק. נשיא המועדון ג'וזף ברתומיאו, האשם המיניסטריאלי במצבה העגום של ברצלונה, הדליף שהוא הציע להתפטר כדי שמסי יישאר. אלא שהלם התבוסה לבאיירן ואולי גם משבר הקורונה מנעו כרגע זעם ציבורי נראה. הפוליטיקאי ישרוד, והחייל הגיבור יעזוב. 

אפילו תסריט אחר של חסד לא יתרחש, ככל הנראה. מסי לא יכנס מסיבת עיתונאים משותפת עם ברצלונה. המועדון לא יודה לו ויודיע שאת החולצה מספר 10 איש לא ילבש עוד לעולם. עיריית ברצלונה, בינתיים, לא תקרא על שמו רחוב ראשי או כיכר. אולי זה יקרה כשיירגעו הרוחות, אבל לא כרגע. כעת, למסי הובהר שהוא לא חלק מעתיד המועדון. הוא סחורה יקרה. 

מתברר שלמסי יש זכות להודיע שהוא מבקש לעזוב את ברצלונה בסכום קטן, יש אומרים שבחינם, כל עשרה ימים אחרי סיום עונה. זו פריבילגיה שמועדוני ספורט נותנים לשחקנים גדולים. סיום העונה בדרך כלל מגיע בחודש יוני. אלא שהעונה, בגלל הפסקת הקורונה, רק חזרו לשחק כדורגל בספרד באותו החודש. מסי, אם חשב אז לעזוב, כמובן לא פגע בקבוצתו בהודעה כזו במהלך ניסיונותיה לזכות באליפויות ספרד ואירופה, שעדיין היו בעיצומם. ברצלונה רומזת שהוא פספס את המועד. היא כמובן תיתן לו לעבור למקום אחר, אבל רוצה עבורו את הסכום שבו הוא מוערך בשוק השחקנים. 

כמה מסי שווה? המחיר הזה, תתפלאו, דווקא עלה קצת השנה. אמנם באמת היתה למסי עונה לא טובה באופן יחסי, שבה היה פצוע וכבש ״רק״ 31 שערים, אבל החלטת בית הדין לבוררויות ספורט בעניין מנצ׳סטר סיטי העלתה את ערכו משמעותית.

ההחלטה של בית הדין היתה לבטל עונש שהוטל על מנצ׳סטר סיטי על חריגתה מתקנות ״פייר פליי פיננסי״ (משחק הוגן), שאמורות לשלוט בכמות הכסף שקבוצה יכולה להוציא יחסית להכנסותיה. סיטי נשלטת על ידי נסיכות אבו דאבי, ופריז סן ז׳רמן, הנשלטת על ידי נסיכות קטאר, יכולות להוציא סכום עתק על קנייתו של מסי, וברצלונה דורשת את הכסף הזה. אחרי שכבש 633 פעמים עבור המועדון ב־17 עונות, ברצלונה עוד רוצה להוציא ממנו משהו.

השמועות על יעדו העתידי של מסי מגוונות. מועמדת אחת מסתמנת כמנצ׳סטר סיטי. יש לה את הכסף להוציא ללא הגבלה ומאמן אותה פפ גווארדיולה, האיש שהדריך את מסי בשנות נסיקתו. גווארדיולה, למרות הוצאות עתק ולמרות זכיות באליפות אנגליה ולפני כן בגרמניה, לא שיחק עדיין במשחק גמר גביע אירופה ללא מסי. עם סיטי, למעשה, הוא לא הגיע אפילו לחצי הגמר. 

פריז סן ז׳רמן עמדה על סף אליפות אירופה. לאחר השקעת מאות מיליונים, שכללו החרבת התחרות בליגה הצרפתית, עמדו שני השחקנים היקרים בעולם עד היום, ניימאר הברזילאי וקיליאן אמבפה הצרפתי – שניהם נחשבו ליורשיו המיועדים של מסי – במצבי הבקעה נוחים מול באיירן מינכן, והחמיצו. באיירן ניצחה והאצולה הישנה של הכדורגל שוב שרדה מול הכוחות העולים על גבי כספי הנפט. פריז תציע למסי חיים קלים ונוחים וליגה קלה מאוד. 

אתם רשאים להוסיף כל ספקולציה אפשרית. אולי אפילו מסי לא יודע. יש סיכוי לא רע שכשמסי עלה למגרש לשחק מול באיירן מינכן, הוא עדיין חשב שינצח במשחק. ברגע ההוא, עזיבה של ברצלונה לא היתה על השולחן.  אבל אחרי כל השערים וכל המבצעים המבריקים ודקות העונג האינסופיות שהעניק מסי לאוהדי ברצלונה ולכל חובבי המשחק בעולם – הוא עדיין לא ניצח כמה יריבים גדולים. את כלכלת הכדורגל החדשה שמכתיבה את חייו; ואת השכחה חסרת הרחמים של עולם הכדורגל, שבו הפסד אחד גרוע הופך אותך למעמסה על מועדון.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ספורט

הו הא, מי זה בא, הנשיא הבא?

Published

on

נכון לספטמבר 2020, לברון ג'יימס עדיין לא הודיע על ריצה לנשיאות ארצות הברית * בימים אלה הוא מרוכז בטיפוח המורשת שלו ב-NBA, ובמטרה לזכות עם הלייקרס באליפות הרביעית שלו * אבל הרחשים סביב האפשרות שירוץ לנשיאות במועד מאוחר יותר חגים סביבו יותר מתמיד

"כשאני מסתכל על המירוץ לנשיאות השנה, זה ברור שיש רק אדם אחד שבאמת מבין את הקשיים בחייו של ילד מאקרון, אוהיו, שנולד לעוני. כשאני חושב על המדיניות הדרושה, על הצעדים שצריך לנקוט, הבחירה היא ברורה", כתב לברון ג'יימס. זהו לא ציטוט מהעתיד. הוא לא לקוח מתוך חלומות הלילה של אוהדיו, או מהסיוטים של דונלד טראמפ. המשפט הזה באמת נכתב על ידי ג'יימס, בקמפיין בחירות בו השתתף.

נכון לספטמבר 2020, לברון ג'יימס עדיין לא הודיע על ריצה לנשיאות ארצות הברית. על פי הערכות, ולדבריו, לא תצא הודעה כזאת בעתיד הנראה לעין. בימים אלה הוא מרוכז בטיפוח המורשת שלו ב-NBA, ובמטרה לזכות עם הלייקרס באליפות הרביעית שלו, ומבחינתו גם לא האחרונה. אבל הרחשים סביב האפשרות שירוץ לנשיאות (במועד מאוחר יותר), הסמויים והגלויים, חגים סביבו תמיד – וביתר שאת מאז 2016: השנה בה השתתף בכנס הבחירות של הילארי קלינטון באוהיו, והאמין שהיא האדם "שבאמת מבין את הקשיים בחייו של ילד מאקרון", עיר הולדתו. השנה בה טראמפ שינה את אמריקה. השנה בה ג'יימס המשיך בסירובו "לשתוק ולכדרר", וכך הפך לאחד מאויביו המרים של הנשיא.

בבחירות הקרובות, כוכב ה-NBA הגדול של העשור הנוכחי הבהיר שיתמוך בג'ו ביידן, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. ניתן להניח שהוא יעשה זאת כמו מצביעים רבים אחרים – בלי חשק יוצא דופן, בלי אש יוקדת בעיניו, אבל עם מטרה אחת: להוציא את טראמפ מהבית הלבן. יחד עם שחקנים נוספים, ובעצת הנשיא לשעבר וחברו ברק אובמה, ג'יימס ניצל את מחאת ה- Black Lives Matter וחרם המשחקים כדי להבטיח שפרויקט אקטיביסטי נוסף שלו – More Than a Vote, שבעיקרו מעודד הצבעה בקרב מצביעים שחורים – יקבל את התמיכה של ה-NBA, שתתיר בין היתר שימוש באולמות שלה כמרכזי הצבעה, כולל הסטייפלס סנטר בדאון טאון לוס אנג'לס. אבל אחרי כל אחת מהאמירות, התרומות, המחאות והמעורבויות החברתיות שלו, מתחזקת שאלה אחת: האם קינג ג'יימס ירוץ, יום אחד, לנשיאות ארצות הברית?

"הסיפור הזה מעניין, ולא כל כך מופרך", טוען בראיון ל"הארץ" ישראל ויסמל-מנור, חוקר פוליטיקה אמריקאית מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, שמציין דוגמאות עבר של ספורטאים שרצו לתפקיד פוליטי – ובראשם ביל בראדלי, חבר היכל התהילה של ה-NBA, שהתמודד על מועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בשנת 2000. "לברון ג'יימס עשה כמה צעדים לא רעים בכלל כדי להתברג בפוליטיקה. ובניגוד לישראל, במפלגות בארצות הברית הוא לא נדרש לעבודה פנים-מפלגתית כל כך סיזיפית. אם הוא מותג בפני עצמו הוא יכול לצפצף על המפלגה ולהפוך לכוח מרכזי בזכות הפופולריות שלו", הוא מסביר, אך קובע: "גם לברון ג'יימס לא יכול להגיע בקפיצה אחת היישר לנשיאות", הוא אומר, "הוא יתבקש לרכוש ניסיון כמי ששירת במשרה ציבורית, 'לשלם מס' של עשייה".

אם כן, המסלול הכדאי ביותר עבור ג'יימס יתפרש על פני העשור הקרוב – כשאחרי הפרישה הוא יתמקד לזמן קצר בפעילות ציבורית, לאו דווקא בממשל, ולאחר מכן יתמודד לתפקיד סנאטור של מדינת אוהיו – כמבוא לקראת היעד האמיתי, כמובן. "הציבור, אפילו יותר ממנו, צריך לעבור תהליך נפשי – אנשים רואים את לברון ג'יימס עם גופייה, וצריך לסייע להם לעשות המעבר ללברון ג'יימס עם חליפה", אומר ויסמל-מנור, "הוא צריך לבנות מנגנון כדי להתמודד – זה דורש משרדים, הרבה עסקאות אפלות בחדרים צדדיים, הרבה ברביקיו עם תושבים מקומיים, וכמובן, מגורים במדינה שבה הוא מתמודד. אם הוא ירוץ בהצלחה באוהיו – שהיא לא רק מולדתו אלא גם מדינה מתנדנדת ולכן חשובה מאוד – הוא יעשה לעצמו שירות מצוין להמשך. אבל בתפקיד בכיר יותר, כמועמד לנשיאות, מתמודדים עתידיים כמו אלכסנדריה אוקסיו-קורטז לא יפנו את הדרך רק בגלל שמדובר בלברון ג'יימס".

מאופרה ווינפרי ועד קיד רוק

אין הכרח שהדרך לבית הלבן מבחינתו של ג'יימס תעבור במשרה ציבורית – הרי הנשיא המכהן לא עבר בדרך הזו – אך בכל מקרה, בשלב זה, המתמודדים העתידיים יכולים לישון בשקט. במבט סקפטי, לברון ג'יימס הוא בסך הכל שם נוסף ברשימת הסלבריטאים שיועדו לתפקיד מנהיג העולם החופשי ולא עשו זאת (עדיין, עדיין) – מאופרה ווינפרי ועד קיד רוק. למען האמת, הוא אפילו לא הנציג היחיד מה-NBA.

"אני אוהב אותו, צריך לעמוד מאחורי כל מלה שלו. גרג פופוביץ' צריך לרוץ לנשיאות, הוא לגמרי צריך", אמר דמאר דרוזן ל"ספורטסנט" ב-2017, וכך הצטרף לתמיכה של קווין גארנט, סטף קרי וסטיב קר, מאמן גולדן סטייט ובן טיפוחיו של פופוביץ', שהצהיר: "אני אצביע לו, בלי צחוק". פופוביץ', היום בן 77, הציע – עם צחוק – לרוץ בתור סגן הנשיא של קר. קמפיינים חבריים דומים נערכו גם לדוויין ג'ונסון, "דה רוק", שכבר עבר מטמורפוזה אחת מכוכב WWE לאחד משחקני הקולנוע הרווחיים ביותר בהוליווד, ואף הצהיר ב-2017 כי הוא "שוקל את האפשרות".

ובכל זאת, נדמה שמועמדותו של לברון ג'יימס בעתיד נשמעת סבירה ביחס לאחרות. "ההבדל בינו לבין ידוענים אחרים, נעוץ בכך שהוא לא דוחף את עצמו לכל סוגיה", ניתחה איימי קוך, יועצת אסטרטגית במחנה הרפובליקני, בריאיון ל"רויטרס", "כך הוא ביסס את עצמו בפני אנשים כדמות אמינה שנמצאת בשליטה". האפשרות נדמית ממשית עוד יותר ככל שהפעילות החברתית שלו נמשכת, ככל שטראמפ מצייץ נגדו, ככל שמקורבים לו מדליפים לתקשורת דעות כמו "זאת תוכנית ממשית, אבל עדיין לא מטרה" – ובמיוחד לאחר שהוא עצמו אמר בריאיון ל-CNN כי "אם לא יהיה מי שיתמודד מול טראמפ, אתמודד בעצמי".

ויש סיבה נוספת לדמיין אפשרות ממשית שירוץ בעתיד לנשיאות. עם אליפות רביעית או בלעדיה, לברון ג'יימס כבר חקוק היטב בהר ראשמור של גדולי ה-NBA; עם זאת, קשה למצוא את מי שיעניק לו את התואר האולטימטיבי GOAT – Greatest of All Time – על פני מייקל ג'ורדן, קארים עבדול-ג'באר ואחרים. גם בכל הנוגע לאקטיביזם הוא לעולם לא יתעלה על המאבק הנון-קונפורמיסטי והעיקש של מוחמד עלי נגד גיוסו במחאה על המלחמה בווייטנאם, ואולי אפילו לא על כריעת הברך שהנהיג קולין קאפרניק, קוורטרבק עם עבר ספורטיבי לא-מפואר שהפך לפנים של המחאה בספורט האמריקאי מאז 2016. ייתכן איפוא שאם "ייקח את הכישרון שלו" למקום שאף ספורטאי לא משל בו – הבית הלבן – הוא יתבסס בתור תקדים היסטורי, בתור סיפור אגדה שאין שני שלו. GOAT בקטגוריה משלו.

בכל הנוגע לפוליטיקה, יש מי שמוכנים להישבע שהוא עשוי להיות יחיד בדורו. להיות מי ששובר את מסך הברזל בין אמריקה הראשונה לאמריקה השנייה, ולזכות באהדה חוצת מפלגות. עם זאת, נבו טוען כי דווקא ההפך הוא הנכון. "התדמית של ג'יימס היא מאוד אופוזיציונית – הוא תמיד הזועף, הבוטה. זה מהלך קסם על קבוצות מסוימות באוכלוסייה, אבל יוצר אנטגוניזם בקרב לבנים ימנים וחלק גדול ממעמד הביניים גם כן לא אוהב את זה", הוא אומר, "צריך להבין, גם בהקשר של עידוד ההצבעה שהוא מנהיג היום – בארה"ב המשוסעת, אם מדרבנים שחורים להצביע, גם לבנים ייצאו כתגובת נגד".

מי הכדורסלן הגדול בהיסטוריה

ויסמל-מנור סבור שללברון ג'יימס יש דרך נוספת לפנות לקהל רחב, דרך האתוס האמריקאי. "כל אחד חולם להיות לברון ג'יימס הבא, האופרה ווינפרי הבאה, ואף אחד מהם לא רוצה שהממשל ייקח ממנו את הכסף שהוא עבד בשבילו קשה", הוא מסביר, "כדי להצליח, לברון ג'יימס צריך לגלם את הקפיטליסט שבו. הוא צריך להתבסס באגף הפרו-ביזנס של המפלגה הדמוקרטית, ולא בשמאל הפרוגרסיבי, כדי להצטייר כמי שתומך בחלום האמריקאי. כך הוא ייצור דמות נכונה מבחינה פוליטית, שיכולה למשוך רפובליקנים מתונים".

נדמה שרפובליקני אחד כבר נהפך אובססיבי כלפיו, ומביא תועלת רבה – לפופולריות לה זוכה לברון, ואולי גם להחלטה העתידית להנהיג. אחרי שקיים ב-CNN את הריאיון הפוליטי הבולט ביותר שלו, כמעט בלי מלה על כדורסל, טראמפ מיהר לצייץ: "לברון ג'יימס התראיין עכשיו אצל האדם המטומטם ביותר בטלוויזיה, דון למון. הוא גרם ללברון להישמע חכם, וזה דבר לא קל". הנשיא בוטה כתמיד, אבל ייתכן ששלוש המלים האחרונות של הציוץ הזה היו המתגרות ביותר: "I Like Mike!" – אליל הכדורסל הבלתי מעורער, אבל גם האיש שסירב לנקוט עמדה פוליטית כשזו נדרשה ממנו, ולכן טראמפ כה מחבב אותו ("מייקל היה לא-פוליטי", התגאה בו בעבר).

על פי דיווחים בארה"ב, ג'ורדן הסיר את סירובו להפקת סדרת הדוקו "הריקוד האחרון" אחרי שצפה בלברון ג'יימס משיג את האליפות השלישית שלו. אחרי שידור הסדרה, לברון הילל את ג'ורדן אך סירב שוב ושוב לומר מי הכדורסלן הגדול בהיסטוריה. פרשנים בכירים סבורים כי הסדרה הוסיפה לחץ על כתפיו של לברון, שמשוכנע שגם בגיל 35 השושלת שלו יכולה לקרוא תיגר על העידן של ג'ורדן; ואם זה לא יקרה על הפארקט, זה יקרה במקום אחר. מי יודע, אולי אפילו בבית צחור בלבה של וושינגטון הבירה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות