Connect with us

ספורט

המעריץ המפורסם המעצבן ביותר

Published

on

הוא שונה מבילי קריסטל (הקליפרס) או ג'ק ניקולסון (הלייקרס) • הראפר דרייק מסתובב באולם של הטורנטו רפטורס כמו מלך, מתגרה בשחקני היריבה ומושך הרבה תשומת לב • סטפן קרי וקווין דוראנט – מאחוריכם!

מקיים ראיונות אחרי המשחק. דרייק במהלך משחק ביתי בטורונטו

פרשן רשת TNT רג'י מילר בהחלט שמע. "הוא ספייק 2.0", אמר. מילר כינה כך את דרייק בהקשר של במאי הסרטים ספייק לי, שידוע בהתפרצויות הזעם שלו כלפי יריבות הניקס בתקופה בה הקבוצה מניו יורק שיחקה במשחקים בעלי חשיבות, אי אז במאה ה-20. מילר יודע על מה הוא מדבר. ככוכבה של של אינדיאנה פייסרס, במשך 18 שנים הוא התנסה בטראש-טוק עם לי באופן די קבוע. במהלך גמר המזרח בשנת 1994, מילר הסתובב לכיוונו של לי והניח את הידיים סביב צווארו שלו כמסמן חניקה, במהלך משחק בו הניקס הפסידו הודות ליכולת אדירה של מילר. 25 שנים לאחר מכן, ניצב לו דרייק, לועג לכוכב מילווקי אנטטוקומפו לאחר שהיווני יצא מהמשחק בשל עבירות במהלך ההארכה השנייה. דרייק, ללא שום הבעה על פניו, נופף שוב ושוב – כאילו היה מלך בממלכתו – לעבר הכוכב היווני שירד מהמגרש.

הראפטורס ניצחו 112:118, לשמחתו הרבה של דרייק. גם במשחק הבית הבא, בו טורונטו השוותה את הסדרה ל-2:2, היתה לדרייק הזדמנות לעשות את מה שהוא עושה בצורה לא רעה בכלל: לעצבן את שחקני הבאקס קרי הרוח. בכלל, הוא מעצבן הרבה מצופי ה-NBA ועושה את זה במשך תקופה, מאז מונה לשגריר גלובלי של הראפטורס ב-2013. מגזין "קומפלקס" העניק לו את התואר "המעריץ המפורסם המעצבן ביותר" בשנה שעברה. מעצבן, בוודאי, אבל הלוואי שלכל קבוצה היה דרייק משלה. כעת, אחרי שטורונטו השלימה 2:4 על הבאקס בגמר המזרח, נראה אותו

מטריל גם בגמר ה-NBA

בסיבוב הקודם דרייק התחיל להניף את הזרועות שלו כמו כנפיים של מטוס בזמן שטורונטו דרסה 89:125 את פילדלפיה במשחק מספר 5. ג'ואל אמביד, טרול מקצועי בפני עצמו, הרגיש חייב לגשת לדרייק ולומר לו בפניו שפילדלפיה עוד תחזור לטורונטו למשחק מספר 7 אמביד צדק. האם הסיקרס העלו הילוך במשחק מספר 6 בין היתר בגלל דרייק? האם אמביד הסתכל במראה ואמר לעצמו "אני לא יכול לתת לדרייק לומר את המלה האחרונה"? אולי.

בשנה שעברה הליגה ביקשה מהראפטורס להרגיע אותו מעט, אחרי שכמעט הסתבך בקטטה עם קנדריק פרקינס, סנטר מחליף של קליבלנד באותה תקופה. ל-NBA יש היסטוריה לא כל כך רחוקה של שחקנים ומעריצים מחליפים מהלומות. אבל במובנים רבים, דרייק מייצג את ה-NBA החדשה. הוא שונה מיתר "מעריצי העל" יותר מהמשמעות של ספייק לי עבור הניקס, יותר מבילי קריסטל עבור הקליפרס וג'ק ניקולסון עבור הלייקרס. דרייק הוא ההתגלמות החלומית של מה שהליגה הזאת הפכה להיות – צעירה במידה מה (הוא בן 32), בינלאומית וחביבה על השחקנים. בין חבריו אפשר למנות את לברון ג'יימס, סטף קרי ועוד רבים. טרנס רוס, שחקן טורונטו לשעבר, השתמש בו כניצב בתחרות ההטבעות ב-2014.

דרייק וכוכב הרפטורס קאוויי לנארד. הפנים הצעירות של הליגה

אבל יותר מכל זה, דרייק הוא טרול שצופה בליגה של טרולים. השחקנים בליגה רבים אחד עם האחר באופן תדיר ברשתות החברתיות; קרי צחק בפרצוף של שופט לקראת הסיום במשחק בעונה הסדירה בו הווריירס לא אהבו את השריקות; דמיאן לילארד נופף לשלום לראסל ווסטברוק ולאוקלהומה סיטי בסיבוב הראשון של הפלייאוף; ישנם דאנקים מלאי פוזה וכדרורים שוברי קרסוליים שיכולים להפוך אדם לנכה; ה-NBA גרסת 2019 עוסקת בבעלות – כמה טריטוריה ושטח אווירי אתה יכול לומר שהם בבעלותך. דרייק, כפרצוף של הראפטורס ובכך גם של הליגה, מגלם זאת באופן אולטימטיבי.

הערצה כמו של דרייק יכולה להתקיים אך ורק בכדורסל מקצועני, כותב "הניו יורק טיימס", היכן שהאוהדים קרובים לאקשן ולשחקנים אין מסכות על הפנים או קסדות על הראש. הספורטאים הם סלבריטאים בכל העולם בזכות עצמם. המשימה של דרייק לעצבן את כל הסובבים אותו, בייחוד שחקנים, היא עדות לרצון העז של הכדורסל להיראות נגיש – אפילו אם אתה צריך כמה אלפי דולרים בשביל לשבת איפה שדרייק יושב.

לזכותם של הראפטורס ייאמר שהם אימצו את דרייק לחיקם בחום רב. מתקן האימונים שלהם נקרא על שם אחד מהמותגים שלו ולפעמים הוא מקיים ראיונות אחרי המשחק. אולי יום אחד דרייק יקבל חוזה ל-10 ימים רק כדי להעלות את הקרקס לגבהים חדשים. בגלל שאלו בדיוק הדברים שגורמים לצופים להמשיך לצפות ב-NBA ובמקביל פותחים דלתות לקהלים חדשים. יכול להיות שגם הדאנקים, הכדרורים והשלשות עוזרים בכך.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

יפה הבלורית והטוהר

Published

on

דוד בר נצר, מגדולי שחקני הכדורעף הישראלי בכל הזמנים (ומי שנחשב בעיני רבים לגדול מכולם), הלך לעולמו בלוס אנג'לס בגיל74 • מאיר לוי, חבר המשפחה, סופד לאדם שכבר בצעירותו היה "מדבר והולך לאט, נעים הליכות, אחד שגם במעבדה המשוכללת ביותר אי אפשר לייצר כאלה, לא אז ולא היום"

דוד בר-נצר, מגדולי שחקני הכדורעף הישראלי בכל הזמנים ומי שנחשב בעיני רבים לגדול מכולם, הלך לעולמו בט' באב בגיל 74. בר נצר ורעייתו אירית התגוררו בעשורים האחרונים בלוס אנג'לס. דוד ז"ל נפטר לאחר חודשיים של מאבק בסרטן ריאות שתקף אותו בפתאומיות. מאות חברים, מכרים ובני משפחה ליוו אותו בדרכו האחרונה בבית העלמין הר סיני, לוס אנג'לס

בר-נצר היווה חלק מרכזי בהפועל המעפיל ששלטה בכדורעף הישראלי בשנות השישים וזכתה בתשע אליפויות רצופות בין השנים 1963-1971. לאחר מכן זכה באליפות עם עין המפרץ. הוא רשם גם 119 הופעות במדי הנבחרת הלאומית.

בהמשך הקריירה שלו עבר בר נצר – דודם של זוהר, יניב וזיו בר נצר, כולם אנשי כדורעף – למכבי תל אביב, וסייע לה להעפיל מהליגה השלישית לליגה הבכירה, ואף לזכות באליפות הראשונה בתולדותיה. הדבר היווה נקודת ציון בענף, מאחר שתרם לייבוא הכדורעף לעיר, לאחר שנים ארוכות בהן היה שייך, ברמות הגבוהות, באופן כמעט
בלעדי לקיבוצים ולמושבים.

לאחר הזכייה פרש דוד מעיסוק ספורטיבי ובמהלך השנים הבאות היגר עם רעייתו אירית ומשפחתו ללוס אנג'לס.

מאיר לוי, חברו של בר נצר, הגדיר אותו השבוע כ"גבוה מכולם וגם גדול מכולם". בפוסט מרגש בפייסבוק הסביר לוי: "מספרים שלפני 250 שנים בערך הלך נפוליאון ברחובות פריז ליד אחד הגנרלים הגבוהים שלו כשזה פניו אליו ואמר לו 'אני גדול ממך' נפוליאון תקע בו מבט וענה, 'לא, אתה רק גבוה ממני'. כאשר עמדת ליד דוד בר נצר זה מיד בלט – כמה הוא גבוה ממך ואתה הרגשת כמה הוא גדול עליך; אבל זה היה הוא דווקא שלקח צעד אחורה, כדי שהמרחק יצמצם את הפער ויתן לך הרגשה של שיוויון.

לוי: "הסטודנטים שהולכים ללמוד בווינגייט באים ברובם מרקע ספורטאי ובהם גם שחקנים בנבחרות ישראל השונות, בשנים 1969-1972 בלטו כוכבים כמו נתן הירש ודויד גוזלן, כוכבי מכבי חיפה בכדורגל, שכבר אז הגיעו למכללה עם מכונית ה-BMW שלהם. היו שם גם שחייני נבחרת כמו שלומית ניר ומשה גרטל, שעד היום ממשיך לשבור שיאים בבריכה. הייתה שם גם אסתר שחמורוב, התיקווה הגדולה של ישראל למשחקי האולימפיאדה במינכן לשנת 1972, ויעקב וישנייה, מבכירי המתעמלים בנבחרת ישראל והיום עם שם בינלאומי בעולם.

״גם אני הייתי שם משום מקום, אשקלון, משחק כדורגל בליגה השנייה ומה שהיה לנו כולם משותף זה לדבר על כסף, מכוניות
ופרסום. ולאט לאט אתה שומע על כוכב וקפטן נבחרת ישראל בכדורעף שממבט ראשון וזוג עיניים יפות אתה מדמיין דוגמן צמרת וכל קשר לעוצמה בהנחתות שלו והפחד בעיני שחקני הקבוצה היריבה מקרי לחלוטין. כל מה שמעניין אותו זה לייצג את מדינת ישראל בכבוד ולהביא לה הישגים נעלים.

״אי אפשר היה לא להתאהב בגבר העדין הזה, מדבר והולך לאט ונעים הליכות שגם במעבדה המשוכללת ביותר אי אפשר לייצר כאלה, לא אז ולא היום.

גם שם למעלה אתה תהיה הקפטן

כמו כל בוגרי תיכון או צבא או לימודים, תמיד נפרדים וכל אחד הולך לעולמו כשמגיע זמנו, כאשר אנחנו כבר בעלי משפחות והורים לילדים ונכדים. על מגרש כדורגל בלוס אנג'לס, אירית ודוד הולכים מולי כאילו רק לפני שבוע היינו במסיבה משותפת. הקשר נוצר מאז, האמון והאהבה והמפגשים מתוכננים או מקריים היו תמיד בנועם גם אם זה לערב שלם או מפגש במקרה במקום כל שהוא.

״מאיר ״היה אומר לי , ״תיראה, אני לא רץ אחרי מיליונים, בניינים, רק תן לי לעבוד כל יום ולהיות מאושר״. הבן אדם עולה על הגגות, נכנס במזווים ולא יסיים עד שלא יהיה משוכנע שהוא עשה את העבודה הטובה ביותר במחיר הסביר ביותר. פעם שאלתי אותו, ״דויד, קרה לך שסיימת עבודה ולא היה לאישה מספיק כסף לשלם לך? מה עשית?

מאיר אל תיכנס לזה, הוא ענה… נראה לך שביום לוהט אני אעזוב אשה בגלל שלא היה לה מספיק כסף?״ כזה היה דוד: פשוט ונעים ומלא ערכים ויושר. אין היום אנשים כאלה. סגנון חייו של בר נצר, הפשטות, הצורה שדאג למשפחתו ולבריאותנו היו בעיני המודל לחיות עד מעבר לגיל 100. אבל האדם עושה תוכניות וההוא למעלה משנה אותן.

״בין השנים 1968-1970, שיא מלחמת ההתשה בסיני, הכרתי את שמות את כל ההרוגים מדרגת סמל ומעלה. כל יום הרשימה מתארכת ועם הזמן חשבתי התחשלתי ולמדתי לחיות ולקבל את מה שאני לא יכול לשנות. הפרידה מדוד תפסה אותי בהפתעה עצומה ואפילו קצת בהלם. כמי שגדל לזוג הורים דתיים מלמדים אותך לא לשאול על מעשיו של בורא עולם, אבל מקרים כאלה גורמים לי מלבד להיות כואב גם להיות כועס. אני תמיד תוהה מה סדר העדיפויות שלו לקחת את זה או האחר בטרם עת. מפקדי המהולל, מתן וילנאי, אמר אחרי מבצע אנטבה על נפילתו של יוני נתניהו שאלוהים רוצה לידו מיד את כל הטובים בעולם. היכן הצדק?

״נזכור אותך, דויד בר נצר יקר. יקר לאירית, לעידו ולאמיר, לנכדים ולמחותנים וכמובן לקהילה הישראלית בלוס אנגלס, שבאה בהמוניה ללוות אותך בדרכך האחרונה, וכל אותם שגדלו על הערכים שלך אותם כל אחד יכול היה לראות לבד.

״אין לי ספק שגם שם למעלה אתה תהיה הקפטן כי אף אחד לא טוב ממך ואנחנו נישאר כאן עוד קצת להתאמן, כדי שנוכל בזמן שלנו להצטרף שוב לנבחרת שלך.

״אין עוד אנשים כמוך בעולם, לא בעיר ולא במדינה, ואתה אחד למאות מיליונים אם לא לביליונים. תחסר לנו תמיד, דויד בר נצר ידידי".

המשך לקרוא

ספורט

אבא גנוב

Published

on

החיים לצד לברון ג'יימס הם רכבת הרים • לרוב מדובר בברכה, אבל לפעמים זו חתיכת קללה • קחו לדוגמה את הבן שלו, לברון ג'יימס ג'וניור, שבגיל 14 מככב בליגת נערים בלוס אנג'לס תחת עינו הבוחנת של אביו

נסו להיכנס לראש של נער בן 14 שנושא את שמו של לברון ועוד סוחב על גבו את המשאלה האחרונה שלו ב-NBA. אם הצל מכביד כל כך גם על מי שנמנה על המעגל השלישי או הרביעי, נשאר רק לדמיין כמה משקל סוחב קרוב עם קשר דם.

לברון ג'יימס ג'וניור ידוע בפי כל כ"ברוני", גרסא נערית ל"ברון", הכינוי הידוע בפי כל של אבא. אפילו הכינוי נצמד למקור, אבל בגיל 14 עם 188 ס"מ, הוא כבר מספיק זקוף ומה כדי למרוד קצת בתכתיבים משפחתיים. גופייה מספר 0 שבחר לעצמו, למשל, היא הומאז' לשחקן ה-NBA האהוב עליו, ראסל ווסטברוק; הוא גם מצהיר בלי להניד עפעף שהמודל לחיקוי שלו בליגה הוא לא אבא לברון, אלא סטף קרי; אבל גם הניסיונות המועטים לבדל את עצמו לא מוצלחים במיוחד. לא עם ייחוס משפחתי כזה, לא עם שם כזה.

״אני עדיין מתחרט על שקראתי לו על שמי", סיפר לברון סיניור כשרכבת ההייפ סביב ברוני כבר יצאה וכל משחק שלו בלוס אנג'לס, זניח ככל שיהיה, לווה ביותר מדי פלאשים של מצלמות. "גדלתי ללא אבא, ותמיד אמרתי לעצמי שכאשהיה יהיה לי ילד משל עצמי, אקרא לו על שמי ואהיה הכי צמוד אליו שרק אפשר".

לברון מקיים את השבועה מדי יום ביומו, עוקב אחרי ברוני משחק-משחק, כמעט אימון-אימון, גם במחיר של ביקורת ציבורית. השבוע נשמעה ביקורת בדיוק מהסוג הזה, אחרי התלהבות-יתר ביציעים שלקחה את כל הפוקוס מהבן. "אני יושב שם, צופה במשחקים, ומרגיש את הידיים מתחילות להזיע, את הלב מתחיל להלום בחוזקה, ואומר לעצמי 'מה קורה לי'? ילדים בני 10 משחקים כדורסל, וזה מה שאתה מרגיש?", סיפר ג'יימס. "במשחקים הראשונים של ברוני ישבתי, אחר כך התחלתי לעמוד, לאט לאט הגעתי לעמוד לידו על הספסל, ונקודת השפל הגיעה כשהתחלתי להתווכח עם אמא של אחד השחקנים היריבים. אני מעורב, לפעמים יותר מדי מעורב".

ברוני שונה מלברון מהותית בסגנון המשחק, העמדה והמבנה הפיזי – האחד פורוורד שבנוי כמו טנק מרכבה ודור ההמשך גארד כחוש שעד לפני כמה חודשים בקושי הטביע – אבל יש דברים שעוברים בירושה גם כשהמטען הגנטי לא זהה. תשומת הלב התקשורתית החלה כבר בגיל 10, פחות או יותר באותו זמן שבו מכללות בכירות ארצות הברית כבר החלו להתעניין בו.

אם לברון הוא "המלך", ברוני הוא ללא צל של ספק בן של מלך, לטוב ולרע. החלק הרע: הוא נועד להמשיך את שרשרת המלוכה ולא באמת יכול לסטות מהדרך. כשהביע התעניינות בפוטבול או הוקי קרח, ההורים אסרו והרעיון נגנז. אחר כך כבר הגיעה הפלומבה – הצהרה של אבא שיפרוש (בשאיפה) אחרי שישתף פעולה עם ברוני ב-NBA, מה שיקרה לכל המוקדם ב-2023 בדרך לשם ברוני צריך לעבור בישול ארוך בסיר לחץ. לאבא לברון אמנם יש חלום, אבל לבן יש עוד דרך ארוכה לעבור כדי לוודא שהוא לא ייגנז. על אף הגיל הצעיר מדי שמקשה על כושר החיזוי של הסקאוטים, ההערכות הראשוניות הן שברוני אפילו לא מדורג בין 25 השחקנים הטובים בארצות הברית לגילו.

״אם הוא היה גדל במיזורי והיו קוראים לו ברוני סמית' ולא ברוני ג'יימס, הוא לא היה על הרדאר של אף אחד", טענו בפני "יאהו" סקאוטים מבית שמאי. על פי אנליסט ESPN פול ביאנקרדי, שמשתייך יותר לבית הלל, "ברוני בכל מקרה נראה כמו פרוספקט ששווה מקום בדיוויז'ן 1 במכללות", והרחרוח הראשוני של קנטאקי ודיוק מהקרם-דה-לה-קרם של הדיוויזיה מאשרר זאת.

כך או כך, יידרש תרחיש יוצא דופן כדי שיעמוד יום אחד בפני עצמו. הוא עשוי למצוא לא מעט מקורות הזדהות בדרך בהתחשב באפשרות שה-NBA תתמלא בשנים הקרובות בבנים-של: זאיר ווייד שישחק איתו, שאריף אוניל, אלן אייברסון השני, דניס רודמן ג'וניור, רון ארטסט ג'וניור, ג'יידן הארדווי – כולם נחשבים לפוטנציאל NBA. קרוב לוודאי שאף אחד מהם לא יתקרב לרמת הבאזז שיוצר ברוני ג'יימס, בצדק או שלא בצדק. המשא על הכתפיים שלו רק יילך ויגדל עם השנים. בשעת צרה יוכל להתייעץ עם שחקן אחר שסחב ציפיות עצומות על הכתפיים כמעט מגיל בר מצווה.

במשך שנים דיבר לברון על "הרוח" שהוא רודף אחריה, ולא היה כל צורך להסביר במי מדובר. עכשיו הגיע תורו של ברוני לרדוף אחרי רוח אחרת. כמו אבא, גם במקרה שלו אין כל צורך להסביר במי מדובר.

המשך לקרוא

ספורט

ברוכים הבאים לבלומפילד החדש

Published

on

זה מה שמצפה לקבוצות מתל אביב עם הכניסה הצפויה לאיצטדיון בלומפילד בסוף החודש ואיך זה מתקשר לאולם החדש של גולדן סטייט ווריורס בדאון טאון סן פרנסיסקו

זו הייתה סאגה מתישה. היא נמשכה יותר מדי שנים וכללה עלייה בעלויות, דחייה בתאריך היעד המקורי ועוד כל מיני בעיות והפתעות לא צפויות ולא נחוצות. אבל בסוף, באה הבשורה: האצטדיון החדש, שהוקם פחות או יותר על חורבות הישן, יהיה מוכן בעוד כמה חודשים.

איצטדיון בלומפילד? לא ממש. וומבלי, שאחרי שמונה שנים של הבטחות וארבע שנים וחצי של בנייה, נפתח לשירותיהן של נבחרת אנגליה, ההתאחדות האנגלית על הגמרים השונים שלה, אופ"א שכבר קיימה בו כמה משחקים גדולים ולאחרונה גם טוטנהאם, שניצלה אותו כבית זמני
בשעה שהיא עצמה בנתה אצטדיון חדש.

התוצאות של נבחרת אנגליה בעשור וקצת שחלפו מאז שוומבלי החדש נפתח לא ממש השתנו והיא עדיין מצליחה להסתדר בבית מול רוב הנבחרות בטורנירי המוקדמות השונים, אך כושלת נגד החזקות באמת. לקראת החזרה הביתה, לבלומפילד, בדיקה: איך משפיע המעבר לאצטדיון חדש של קבוצות ברחבי העולם.

הדוגמה של וומבלי מתאימה לא רק בגלל הצרות בדרך אל האושר, שהולידו עיכובים ועצבים. את אלה אפשר למצוא כמעט בכל פרויקט בסדר גודל שכזה. בניגוד לחלק המרכזי של המקרים, את וומבלי בנו ממש באותו מקום בו עמד קודם לכן, בדומה למה שקורה כעת עם בלומפילד.

בישראל, גם טדי עבר שיפוץ רציני, אבל לא כזה שגרם לקבוצותיו לנדוד למשך שלוש עונות שלמות. בערים אחרות, כמו חיפה ובאר שבע למשל, האצטדיונים החדשים נבנו ביעד אחר, מה שהקל מאוד על המעבר עבור הקבוצות הביתיות. עם יותר אוהדים או פחות, איך שלא תהפכו את זה, בני יהודה, מכבי והפועל תל אביב שיחקו שלוש שנים רצופות של משחקי חוץ. בדיקה שערכו ב"פלאנט פוטבול" הראתה ירידה חדה עד חדה מאוד באחוזי ההצלחה במשחקי ה"בית" אצל קבוצות שנדדו מהאצטדיון שלהן לטובת שיפוצים. לכן, החזרה לבלומפילד כנראה בוערת בתל אביביות יותר מאשר בסיטואציות אחרות של מעבר לאצטדיון חדש וקפיצה פשוטה מבית לבית.

אלא שכל מעבר, אחרי שהתרגלת לאיצטדיון מסוים במשך אי אילו שנים, לא תמיד חלק או מוצלח. על כל מקרה כמו זה של הפועל באר שבע, שכמעט לא איבדה נקודות בטרנר לאורך שלוש האליפויות שלה ומיד הפכה אותו למבצר (הקבוצה הייתה איכותית מן הסתם, אבל האליפות השלישית נשענה על הרבה דברים מעבר לרמת הכדורגל), אפשר למצוא כאלה שלא מוצאות את עצמן בבית החדש. מכבי חיפה, עם הקהל הנאמן שלה, מתקשה לספק תוצאות. מכבי נתניה ירדה ליגה פעמיים מאז המעבר מהקופסה וגם הפועל ומכבי פתח תקוה והפועל עכו נשרו מאז שהחליפו בית.

ומה קורה ברחבי העולם?

לאורך השנים נעשו עשרות מחקרים לגבי כל השפעה אפשרית של אצטדיון חדש, החל מהתעשייה והקהילה סביבו כמובן ועד לתוצאות על כר הדשא או הפרקט.

בימים אלה ממש, הקבוצה הטובה ביותר ב-NBA בחצי העשור האחרון, גולדן סטייט ווריירס, מתכננת לפרטי פרטים את המעבר מהאורקל ארינה בו שיחקה במשך חצי מאה אל הצ'ייס סנטר החדיש. הווריירס, על פי הדיווחים, הכניסו שני מיליארד דולר מהאולם החדש עוד לפני שהדלתות בו נפתחו, אבל גם העלות שלו בשמיים (כ-30 אחוז מעבר לתכנון המקורי, על פי הבעלים ג'ו לייקוב) ויחד עם התזוזה מאוקלנד החמימה והעממית יותר לסן פרנסיסקו העשירה והסנובית, במועדון שוברים את הראש איך לבצע את המעבר בצורה חלקה ומוצלחת.

כמובן שהעזיבה של השחקן הטוב ביותר של הקבוצה בשנים האחרונות, קווין דוראנט, לא עזרה. בראש של אוהדים רבים כבר הספיק להשתרש הרעיון שהקבוצה צריכה לשכנע כעת לשלם הון תועפות בשביל להיכנס למשחקים ולהצדיק את ההשקעה. השילוב של שני השינויים הבולטים הללו, עזיבת KD והמעבר מהאורקל, עלול להיות הרסני בשנים הקרובות. ההצלחה או הכישלון של המעבר ייקבעו בעתיד הקרוב והרחוק יותר, אבל ישנם אצטדיונים שכבר אפשר לשפוט לגביהם פחות או יותר.

מחקר שבחן 52 שנים בליגת הבייסבול האמריקאית 2002-1950) הראה שבעונה הראשונה של אצטדיון חדש, כמות הקהל עולה ב-32 עד 37 אחוזים והמצב נשאר חיובי בין שנתיים לעשור. מה שממש לא משתנה אלו התוצאות. גם מבלי לבצע מחקר דומה על הכדורגל האירופי או הישראלי, מבחן העין וההיגיון יגיד שלאצטדיון חדש יכולה להיות השפעה מיידית, אבל היא בדרך כלל תהיה גם זמנית מאוד.

הניהול וההתנהלות של המועדון הרבה יותר חשובים במקרה כזה ואולי למכבי תל אביב ואפילו בני יהודה יש כאן יתרון על הפועל תל אביב, שמתקשה להישאר יציבה בשנים האחרונות. כשההתלהבות תשקע, כשהאורחות גם יתחילו להתרגל לאצטדיון החדש וכשהאוהדים שלא מגיעים בכל שבוע, אבל נהרו לראות את הפלא החדש, יתחילו להיעלם, אלמנטים אחרים ישפיעו מאוד על הצלחה או כישלון באצטדיון החדש.


המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות