Connect with us

תרבות ובידור

המסע הפרטי של איטה פיקו

Published

on

היא נולדה בצפון קליפורניה לאמא סכיזופרנית, גדלה בחסות הדודה שלה בהתנחלות תקוע, התחתנה והתגרשה בישראל והגיעה להוליווד כדי לממש את מה שתמיד חלמה עליו • שווה לעשות על זה סרט

הרבה הפתעות נכונו לנו בחיים, ואחת מהם נפלה בחלקי באחד מימי שלהי הקיץ שנפגשתי עם אישה מצודדת ונאה עם שם מחייב ומסקרן כמו איטה פיקו. לאיטה, מסתבר, יש סיפור חיים שמשלב דרמה, טרגדיה, קריירה ותקווה.

איטה פיקו נולדה בקליפורניה, ביתר דיוק בצפון קליפורניה הירוקה באזור מפרץ סן פרנסיסקו. אחות צעירה למשפחה בת חמישה ילדים. האימא הביולוגית אובחנה עם סכיזופרניה ולא הייתה מסוגלת לגדל את ילדיה. "כשנולדתי, אחותה הצעירה של אימי הביולוגית אימצה כבר את אחי ואחותי הגדולים ממני." פותחת איטה בסיפור חייה.

״אחותה הצעירה (היא הייתה אז בת 24) של אמי גרה בהתנחלות תקוע בשומרון. מיד כשנולדתי, בגיל חודשיים, הביאו אותי אליה לישראל. כל המשפחה מצד אימא חיו באזור המפרץ שבצפון קליפורניה. המשפחה במקורה הגיעה מאוקראינה במאה הקודמת. סבתא וסבא רבא עלו ממזרח אירופה לארה"ב. בגלל מצבה הנפשי של אמי לא איפשרו לה לגדל את ילדיה וכולם נמסרו לאימוץ. כל ילד היה מאבא אחר. גם כל ילד היה בצבע אחר. אני יצאתי הכי כהה. אותי גידלה הדודה שלי בישוב תקוע. היא הייתה ציונית מסורתית שבעצם חזרה בתשובה ועלתה ארצה בגיל 24.היא התגוררה עם גרעין של יהודים אמריקאים בירושלים ואחר כך התישבו בתקוע. היא הייתה אם חד הורית שגידלה שלושה ילדים של אחותה. דודתי הייתה אישה מאוד מיוחדת, ערכית, עם חשיבה שונה מאוד. זה מתחיל בזה שהדודה לקחה לאימוץ את שני הבכורים שהיו בכלל תאומים, זו הייתה
טראומה גדולה למשפחה בארה"ב.

״לפני כמה שנים פגשתי את אימי הביולוגית בסאן פרנסיסקו ושאלתי אותה למה היא רצתה להביא כל כך הרבה ילדים לעולם חרף מצבה הנפשי. והיא אמרה לי שבהתחלה המצב שלה היה יציב אבל הידרדר עם השנים. הייתה בה תשוקה ללדת ארבע פעמים. זו הייתה החלטה גורלית והיא עמדה על זה. ברגע שילדה אותי היא הפסיקה להיכנס להריון כי לא רצתה יותר ילדים. אימי חיה מתמיכה של הרשויות.

ילדות בתקוע

איטה ממשיכה בסיפורה, בדיבור קולח וענייני ולא מזילה דמעה:" הייתה לי ילדות מאוד מעניינת ונפלאה בתקוע. בתור ילדה עברתי את האינתיפאדה הראשונה והשנייה. הילדות שלי ביישוב קטן שכולם מכירים את כולם זה נורא מחבק ונותן בטחון. מצד שני היה איום של השכנים הערבים. היישוב מעורב, חילונים ודתיים. היו המון תרבויות מסביבי, הרבה עולים מכל מיני ארצות. הייתה המון אהבה לארץ ישראל, למולדת. אבל הייתה הרבה פוליטיקה, במיוחד בדרך החינוך בבית הספר האזורי. נסענו כל יום לבית הספר באוטובוסים ממוגנים בליווי של ג'יפים צבאיים עם חיילים. כי כל יום היו פגועים וזריקות אבנים. אי אפשר לצאת לירושלים באופן חופשי. פעם ישבתי עם חברה ליד המכולת ופתאום היה מטח יריות ומישהי נפלה, נרצחה ממש, לידינו.

היום יש כביש חדש מתקוע לירושלים, הרבה יותר סטרילי מבחינת החיכוך עם הפלסטינים. אז הכביש עבר בתוך ישובים ערבים. זה לקח לנו ארבעים דקות של פחד מורט עצבים. פעם בשנה אני נוסעת לתקוע למשפחה ואני רואה איך היא גדלה ויפתה.

״בגיל 13 היה מקרה מאוד ידוע של שני ילדים בני גילי קובי ויוסף. הם היו בחבורה שלנו בשכבה. הם היו ממש חברים שלי בנפש. יום אחד לפני ל"ג בעומר הם החליטו לא ללכת לבית הספר, זה היה קורה לכולנו שהיינו מתחמקים מההסעה ובורחים מבית הספר. הם ירדו לוואדי ליד היישוב, היו יותר מידי נאיביים, למרות כל הסכנה הם ירדו לוואדי לאסוף עצים למדורה. וכמה ערבים רגמו אותם באבנים עד שמתו. זו הייתה טראומה אכזרית. בעקבות המקרה הזה משהו בשקט והאידיליה נסדק. לא היינו מוכנים לאסון כזה. לאחר הטרגדיה הזאת ניסו לעטוף אותנו בחוויית מתקנות. לתת לנו המון אהבה ובטחון. היינו בתנועת הנוער 'בני עקיבא'. הייתי די אורתודוקסית ופעילה נלהבת. יצאנו להמון מסעות ופעילויות תנועתיות.

״היה בי משהו שנבט בי מגיל שש. הלכתי להרבה ריקודי עם. אמא שלחה אותי ללמוד ריקודי בלט. עבדתי חזק על הגמישות שלי. הופעתי בישוב בכל המצגות. הייתי שרה בכל ההופעות. נדחפתי לקדמת הבמה. לאט לאט ההופעות התרבו ונוצרה קבוצת שחקנים שקראנו לנו פואטה' שזו פוזיציה בריקוד. הופענו בירושלים ואני הייתי הרקדנית הראשית כמובן.

״לפני הגיוס לצבא כבר עבדתי בתור מלצרית במסעדת גיל בר' בירושלים. יום אחד נעמדה מולי ילדה קטנה ובהתה בי. חשבתי שמשהו כבר לא בסדר איתי אבל האמא ניגשה אלי ואמרה לי שלבת שלה יש בקשה ממני. הילדה אזרה עוז וניגשה אלי ושאלה אותי האם אני רקדנית מפורסמת שהיא ראתה בהופעה וביקשה חתימה ממני.

״כל החיים שלי בתיכון היו סביב ריקודים והופעות בלהקה האזורית. סגנון החיים הזה התחיל להרחיק אותי מהדת. בשנה האחרונה בתיכון העבירו אותי לאולפנה, ולא כל כך התאקלמתי שם. אז קמתי ביוזמתי ועברתי לבית ספר חילוני בירושלים. אמא שלי המאמצת פיתחה את עצמה מלהיות מזכירה במפעל עד שהפכה למנהלת בהיי טק. היא לקחה הרבה קורסים והתקדמה. אמא לא הייתה הרבה בבית הילדים הגדולים עזרו לאמא בגידול הילדים. אבל חלום אחד קינן לי בראש לבוא ללוס אנג'לס ולרקוד באופן מקצועי. בגיל ארבע אמרתי לאמא שלי שאני רוצה ללכת להוליווד להיות שחקנית. לבת המצווה שלי העדפתי לטוס עם האמא המאמצת שלי ללוס אנג'לס ולא לעשות מסיבה לחברים. היום אני כבר מבינה כמה היה קשה לאימי לגדל שלושה ילדים לבד, לפתח קריירה בארץ חדשה והצליחה להיות אמא טובה
ולחנך אותנו כל כך טוב.

״רק אחרי כמה שנים הבנתי כמה הסיפור שלי היה מיוחד ואולי שונה מהאחרים. רק שאתה מתבגר אתה מקבל פרספקטיבה ומושג מה עבר עליך ואיך כל זה השפיע על החיים שלך. הייתה לי מודעות מסוימת שאנשים תופסים אותי אחרת ומשליכים את הסיפור שלי על מי שאני. אבל שמרתי את עצמי סטרילית וזהירה שהסיפור שלי לא ישפיע לי על החיים כמה שאפשר. לקח לי הרבה שנים להבין את הסיפור שלי ולקבל את עצמי ולהעריך ולקבל בעלות עליו. לא סיפרתי לאנשים את האמת. אמרתי תמיד 'אמא חד הורית , הורים גרושים', זה היה כל הסיפור.

״בצה"ל הפסקתי את החיים היצירתיים והייתי עובדת סוציאלית פול טיים בתור משקית ת"ש. מיד אחרי השחרור התחתנתי עם החבר שלי, שהיה כאילו תחליף לאבא שלא היה לי אף פעם. (יצאנו קבוע מגיל 18). אלא שבתוכי כמהתי לנסוע לאמריקה. "ברגשות מעורבים, גם לגבי הבעל שלי וגם כשהתקבלתי ללימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב. למדתי בתל אביב, הייתי נוסעת יום יום מתקוע לתל אביב במשך שנתיים וחצי. בשנה השלישית עברתי דירה לתל אביב וגרתי עם חברה. המשכתי לחלום על הוליווד. עד שהגעתי למקום שכבר לא יכולתי על החלום וגם לא לוותר על האושר שלי.

״בעלי לא רצה לנסוע איתי לאמריקה. והחלטתי שהוא לא בשבילי, היינו אנשים שונים. לא היו לו חלומות ומאוויים גדולים. אני חלמתי בגדול. בשנה האחרונה פחדתי כבר לנסוע מתל אביב הביתה באוטובוס. כל הפיגועים והיריות בדרך ואנדרטות בכל סיבוב הייתי בטוחה שאסתדר לבד. לא היה לי עם מי לשתף את המצוקות שלי. את אמא שלי לא שיתפתי בצרות שלי. היה לי קושי לקום מהמיטה בבוקר, ירדתי במשקל. בשנה האחרונה ידעתי שמשהו לא בסדר איתי. יום אחד פגשתי חברה טובה בתל אביב וסיפרתי לה מה עובר עלי. היא מיד אמרה לי 'איטה את עברת דיכאון'. אז הבנתי שאני מאבדת את עצמי. לקח לי עוד שנה עד שגיבשתי את עצמי. היום אני מבינה כמה זה היה מטורף והזוי לעזוב את המסגרת, את בעלי ואת המשפחה ולהמריא לארץ החלומות שלי. אחרי שהיינו ביחד שבע שנים נפרדנו".

באה לאמריקה

״באותה תקופה אבא של בעלי נפטר וזמן קצר אחרי זה ארזתי את המזוודות לבד ונפרדתי מבעלי. לא רציתי לפגוע בו אבל זו הייתה עם האמת שלי. לאמא שלי היה קשה. היא מאוד אהבה אותו. לקח לה זמן להתאבל על הקשר שלי. אלא שימים אחדים אחרי זה קניתי כרטיס חד כיווני ונחתתי באל-איי והלכתי לחיות אצל חברה בטורנס. החלום התחיל להתגשם. הייתי כבר אזרחית עם דרכון מלידה כזכור. מיד התחלתי לעבוד בעגלות. לאחר כמה חודשים בעגלות, חסכתי קצת כסף ועברתי לגור אצל אחותי באל סגונדו. תשעה חודשים ישנתי על הספה. התחלתי לעבוד בכל מיני הפקות קולנוע בתור עוזרת הפקה וככה בניתי את עצמי בכל מיני פרויקטים.

״הגעתי בלי קשרים ובלי חברים ובניתי את עצמי מאפס. התעשייה בנויה לרוב מ'פרי לאנסרים'. בדרכים לא דרכים הצלחתי למצוא עבודות בתחום הקולנוע. העבודה הראשונה שלי בתור עוזרת הפקה הייתה ארבע חודשים אחרי שהגעתי לאמריקה. צילמנו כאן בבוורלי הילס, ממש קרוב, הפקה עצמאית, לאחר מכן רצו להמשיך לצלם בהוואי. זה היה צוות מאוד מצומצם. עשיתי את כל המאמצים להוכיח את עצמי.

״בסוף היום האחרון ניגשתי למפיק ושאלתי אותו 'מה צריך לעשות כדי שאמשיך איתכם להוואי'… אמרתי לו בחוצפה ישראלית והוספתי שמה שעשיתי עד עכשיו זה קצה הקרחון לעומת מה שאני מסוגלת לעשות. הוא התיעץ עם כל הצוות בחדר השני ואח"כ יצא ואמר, 'תקנו לה כרטיס'. זו הייתה ההשגחה העליונה.

״היינו חמישה ימים בהוואי ב'וואיקיקי'. היה מדהים. אמרתי לעצמי העבודה הראשונה שלך ואת כבר טסה להוואי. התאפסתי מהר ועשיתי עבודה מעולה. הוכחתי את עצמי בתור ישראלית שאני מסוגלת לקחת על עצמי כל מטלה ולעשות את הטוב ביותר מצוין. קצת ראש על הכתפיים קצת תושייה והכל בסדר. התחלתי הכול מההתחלה, עקרתי עצמי מהשורשים ועשיתי החלטות.

״משם עברתי לעשות עוד ועוד פרויקטים דרך קשרים שטוויתי בהפקה הראשונה. עשיתי סרטים ופרסומות, חלק ידועים יותר וחלק פחות. אבל תמיד בזכות עצמי. ואז קיבלתי את ההזדמנות הגדולה השניה שלי, כשהביאו אותי בתור מפיקה בפועל. זה היה פרוייקט היברידי בין תוכנית ריאלטי ותוכנית אירוח בטלויזיה.קראו לסידרה: BACK TO THE BAR

החלטה גורלית

״כשנה אחרי שהגעתי לפה התחלתי להתכנס ולהסיק מסקנות לגבי החיים שלי ואמרתי לעצמי 'איטה את צריכה לעשות רק את מה שאת רוצה'. נכון שהיו לי הרבה חוויות נהדרות, דברים יותר משמעותיים הגיעו אלי, והתחלתי להבין שכל מה שעברתי בחיים זה רפרטואר של אירועים ומעשים שנכנסים לארגז כלים שמשרת אותי היום. אבל בינתיים הזמן עף והתשוקה שלי היא לשחק
בקולנוע ולא להמשיך ולהפיק שחקנים אחרים.

״החלטתישאני הולכת למשחק ומתחילה את הצעד הראשון בבית ספר למשחק. ארזתי את המזוודה שלי שעמדה ליד הדלת. וטסתי לישראל לסיים את תהליך הגירושין שלי. קיבלתי גט ומיד עליתי למטוס וחזרתי לאל-איי וכמובן שביקרתי את כל המשפחה הקטנה שלי בתקוע.

״דבר ראשון קיבלתי עבודה קבועה בתור מלצרית ונרשמתי לבית ספר למשחק. מצאתי דירה עם חבר טוב שהכרתי פה. ובכלל מצאתי פה קהילה נפלאה וחברים טובים. התחלתי ללכת לאודיציות ולמבחני בד. בד בבד אני כותבת סדרת טלוויזיה שמבוססת על החוויות שעברתי. יש כבר התעניינות. מה אגיד: החיים יפים…

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תרבות ובידור

מה עושים השנה בחנוכריסמס

Published

on

חג המולד וחופשת חג הסביבונים מתלכדים השנה, וזו הזדמנות מעולה לחופשה חורפית כיפית הרחק מהשמש הקליפורנית החמימה • חמישה יעדים מומלצים

1. רומא: האפיפיור מברך

למה כדאי: בעבר נהגו תושבי בירת איטליה לחגוג את חג המולד בצנעה ובאווירה משפחתית. שוקי חג המולד לא היו עניין כה נפוץ ואת מרב הפוקוס תפסה ברכת האפיפיור המסורתית לרגל החג. אבל כיום רומא מוארת באורות אחרים לגמרי. העיר מתקשטת כמו כל אחיותיה האירופיות בנורות צבעוניות חגיגיות, ומציעה את שוקי חג המולד הטעימים מכל (בכל זאת, איטליה).

מקומות ואירועים שאסור להחמיץ: קישוטים צבעוניים ואורות מנצנצים במיוחד תוכלו לראות בקרבת המדרגות הספרדיות, ברחוב הקניות ויה דל קורסו ובשכונת טרסטוורה הציורית שמעבר לנהר הטיבר. בשכונת מונטי, הסמוכה לאזור הקולוסיאום, יתקיים שוק חג מולד קטן אך איכותי וחגיגי במיוחד במתחם המקורה Mercato Monti, שפתוח מדי יום עד 20:00.

סצנת המסעדות הכשרות ברומא הולכת ומתפתחת. רוב המקומות הטעימים מרוכזים בין הסמטאות הציוריות של הגטו היהודי הישן, ומי שיבקר כאן במהלך חג החנוכה יוכל לסייר בין מסעדות ומאפיות כשרות וטעימות, וגם ליהנות מהדלקת נרות חנוכה מסורתית חנוכיית הענק שתוצב בפיאצה ברבריני.

טיפ: מתכננים ביקור בקולוסיאום ובפורום? כדאי שתתכננו אותו ל־26 בדצמבר. רוב האיטלקים חוגגים את חג המולד בבית, והמקומות התיירותיים יהיו פתוחים ויחסית לא עמוסים.

2. לונדון: לחגוג עם כל המשפחה

למה כדאי: רחובות קניות מקושטים, שוקי חג מולד חגיגיים ופארקי שעשועים נוצצים, לצד תחרות הולכת וגוברת בשוק הטיסות – כל אלו הופכים את לונדון ליעד האידיאלי לכל המשפחה.

מקומות ואירועים שאסור להחמיץ: לקראת אמצע נובמבר מתחילים אט־אט להידלק אורות כריסמס הנוצצים ברחבי לונדון. ממלכת החורף, Winter Wonderland, נחשבת לאטרקציה המובילה בעיר בתקופת החגים, עם פארק שעשועים ענק שמוקם מדי שנה בהייד פארק וכולל דוכנים, מתקני שעשועים, מופעים ועוד. הכניסה למתחם חופשית אבל המתקנים בתשלום. שוקי כריסמס שווים במיוחד תמצאו לאורך הגדה הדרומית של התמזה ובכיכר לסטר. לטובת הנוסעים במהלך חג החנוכה נספר שמדי ערב במהלך החג תתקיים הדלקת נרות חגיגית בחנוכיית ענק שתוצב כמדי שנה בכיכר טרפלגר.

טיפ: משטח ההחלקה על הקרח היפה ביותר בלונדון נפתח ב־14 בנובמבר בסומרסט האוס שעל גדות התמזה. אל תחמיצו הזדמנות להחליק בזירה הפנימית של אחד המבנים העתיקים והיפים בעיר.

3. אמסטרדם: לצפות מהתעלות בפסטיבל האורות

למה כדאי: אמסטרדם הייתה ועודנה אחת הערים האהובות ביותר על התייר הישראלי – משהו בשילוב בין קצב החיים האיטי, יופיין של התעלות, האוכל הטעים והמקומיים החביבים – ודצמבר מאיר אותה באור חדש לגמרי.

מקומות ואירועים שאסור להחמיץ: חגיגת החורף הגדולה של אמסטרדם מתחילה מדי שנה בסביבות סוף נובמבר, אז משיקים את פסטיבל האורות השנתי, שכל העיר מחכה לו. המבנים השונים ברחבי העיר יוארו ביצירות אמנות שיצרו במיוחד ציירים, אנימטורים ואדריכלים לפי נושא הנבחר מראש מדי שנה. הדרך הטובה ביותר להתפעל מכל המראות היא לצאת לשיט בין התעלות. כיכר המוזיאונים (Museumplein), הצמודה לרייקסמוזיאום, מארחת כמדי שנה את כפר חג המולד המסורתי. המתחם כולל מיצגים צבעוניים, זירת החלקה על הקרח וכמובן דוכני ופל הולנדי מקומי טעים, מרשמלו צלוי וצ'יפס מקומי, שיחממו אתכם בחורף האמסטרדמי. אמיצים? נסו לשחק בלהיט המקומי החדש – באולינג על הקרח, לא למקומיים בלבד.

טיפ: קפצו לשוק האוכל המקורה Foodhallen Amsterdam ושוטטו בין דוכני אוכל הטעימים והברים הצבעוניים. האווירה מתחממת לרוב לקראת שעות הערב, עם די־ג'ייז מתחלפים. בסופי שבוע השוק פתוח עד 1:00 בלילה, אז מומלץ לקפוץ לדרינק קטן ולנשנוש לפני או אחרי המסיבה.

4. ניו־יורק: כי היא תמיד רעיון טוב

למה כדאי: כי תמיד הבטחתם לעצמכם שתחוו את דצמבר ואולי אפילו את השנה החדשה בעיר שהייתה ונשארה הכי מסעירה. ניו־יורק תחכה לכם חורפית וקרירה אבל תפצה על מזג האוויר בעזרת עצי אשוח ענקיים המאירים למרחקים, זירות החלקה על הקרח, חלונות ראווה מקושטים בכל טוב ואווירה חגיגית שאין כמותה.

מקומות ואירועים שאסור להחמיץ: במהלך חג החנוכה תתקיים בלב מנהטן הדלקת החנוכייה הגדולה בעולם, שתוצב ברחוב 59 פינת השדרה החמישית. טקס הדלקת הנרות יחל מדי ערב ב־17:30, בשישי ב־15:30 ובשבת ב־20:00, וברקע יושמעו שירי חנוכה ואף יחולקו סופגניות טעימות. גם שוקי החג בניו־יורק הם חובה וחוויה משמחת והומה במיוחד. מחפשים שוק לא המוני וסואן? נסו את השוק המקסים ביוניון סקוור עם תוצרת מקומית צבעונית, או את השוק הקטן והחגיגי שברחבת קולומבוס סירקל, ממש בסמוך לכניסה המערבית לסנטרל פארק.

טיפ: כדי להתחמם קצת ולהיכנס לאווירת החג האמיתית, קפצו לביקור בחנות הצעצועים "שוורץ" (FAO Schwarz) שנפתחה מחדש לפני שנתיים ברוקפלר סנטר. הקישוטים, הצעצועים, המוזיקה והאווירה ישמחו גם את מי שכבר שכח מזמן איך זה להיות ילד.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

מה הסיבה שעומר אדם ויתר על האזרחות האמריקאית?

Published

on

והאם זה קשור למופע הענק שלו בארה"ב שבוטל?

בעיתון ידיעות אחרונות פורסם השבוע כי עומר אדם מתכוון לוותר על האזרחות האמריקאית שלו, שקיבל כמי שנולד בצפון קרוליינה. הזמר התגורר שם עם משפחתו בשליחות ביטחונית של אביו, שהפך לימים למנהלו האישי. הערכת הכנסותיו בשנה שעברה עמדו על 24 מיליוני שקלים, כל זה עוד לפני מופע הענק בפארק הירקון, מותג משקפי השמש ועסקאות הנדל"ן שהשאירו בכיסו של הזמר מיליונים רבים.

הסיבה העיקרית שעומדת על הפרק היא ענייני מיסוי. כאזרח אמריקאי, אדם מחויב להצהיר כל שנה על הכנסותיו גם לארצות הברית, וחושש שיידרש לשלם עליהן מס, וכאן הסיפור מתחיל להעלות שאלות. הכסף שהזמר מרוויח נוצר בארץ, נכון לעכשיו, והוא בדרגת המס הגבוהה ביותר בישראל שעומדת על כמעט 50%. בארה"ב על אותו הסכום הוא היה משלם פחות מ-40% מס, אבל בינה לבין ישראל קיימת אמנת מס שאומרת שעל סכום הנכנס מכאן, קודם שלמים לישראל.

עו"ד אודי ברזלי, מומחה מס שלקח חלק בצוות ההגנה של בר רפאלי, הסביר כי לישראל יש זכות מיסוי ראשונה. כשמדובר בהופעות בארצות הברית, התמונה משתנה. כלומר, רשויות המס בארץ ייקחו את הנתח שלהם מההכנסות, אם על אותה ההכנסה נדרשים בארה"ב לשלם יותר, האמריקאים יקבלו את ההפרש. "לא כל כך סביר שמישהו ירצה לוותר על האזרחות האמריקאית שלו רק משיקולי מס אמריקאים", הסביר עו"ד ברזלי. יש תמיד מחשבה שאם מישהו עושה מעשה לא חוקי, הוא לא רוצה להסתבך עם רשויות המס בארה"ב, שהן הרבה יותר מחמירות מרשויות המס בישראל, אבל אני
מניח שזה לא המצב".

נשאלת השאלה: אם עומר אדם באמת מתכוון לוותר על הדרכון האמריקאי, האם הוא רוצה להתחיל להרוויח כסף ממקום אחר, מארצות הברית? אחרי שהטור הגדול שתוכנן לו כאן בוטל בגלל בעיות ויזה של חלק מהנגנים, המחשבה הייתה על חידוש המגעים למופע, אך טרם התקבלה תשובה מהמפיקים האמריקאים כדי לאשר זאת.

לאדם יש גם את מותג משקפי השמש שלו, ורסו, שאולי רוצה להתרחב אל מעבר לים. ישנה גם אפשרות נוספת כי הוצע לאדם הזדמנות עסקית חדשה בארצות הברית בתחומי היזמות או הנדל"ן, וכרגע מכינים את הקרקע כדי לחסוך בתשלומי המס, על כל ההשערות אלו עומר אדם ואנשיו מסרבים להגיב.

המשך לקרוא

תרבות ובידור

למה כולם אוהבים את ג'ניפר?

Published

on

כי היא פתחה חשבון אינסטוש חדש, ותוך חמש שעות היו לה מיליון עוקבים • וכי על כל פרק בסדרה החדשה שלה, "תוכנית הבוקר", היא מקבלת שני מיליון דולר, השכר הגבוה ביותר ששחקן קיבל לפרק • משרמן אוקס עד בל אייר – הסיבות שבגללן הפכה ג'ניפר אניסטון למאמי העולמית

תאמינו או לא, אבל כדי להצליח בגיל 50, שני עשורים אחרי שיא הקריירה שלה, ג'ניפר אניסטון בכלל לא נאלצה להמציא את עצמה מחדש. היא לא נזקקה לשדרוג הפרסונה שלה, לא השיקה מותג לייף סטייל או ליין בגדים ותסרוקות, לא עשתה ריאליטי, וגם לא ניסתה לפרוץ ז'אנרים או לחצות גילאים. כל מה שהיא היתה צריכה לעשות היה פשוט להישאר היא. נדמה שיש תמימות דעים בנוגע לשחקנית ילידת שרמן אוקס. 32 פסלונים (כולל אמי על "חברים" ב־2002 וגלובוס הזהב כעבור שנה), הון שנאמד ב־240 מיליון דולר, כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ותפקיד אייקוני ב"חברים" עשויים לעזור לפענח את החידה – למה כולם אוהבים את ג'ניפר?כי היא שברה את האינסטגרם

1. כי היא שברה את האינסטגרם

בחודש שעבר עשתה אניסטון צעד קטן־גדול והתחברה לאינסטגרם. התמונה הראשונה שפרסמה ברשת החברתית היתה סלפי ממפגש של ששת כוכבי "חברים", שהתקיים בביתה של קורטני קוקס במאליבו. מתחת לתמונה כתבה אניסטון: "עכשיו אנחנו גם חברי אינסטגרם". בתוך זמן קצר הציפו מאות אלפי מעריצים את הדף שלה, עד שהוא קרס. חמש שעות אחרי פתיחת החשבון כבר היו לה מיליון עוקבים – הכי מהר שמישהו אי פעם הגיע לכמות הזאת. דירוג של "הוליווד ריפורטר", המנתח פופולריות ברשת על פי חישוב מעורבות של גולשים וגידול במספר העוקבים בכל הרשתות החברתיות, הציב את אניסטון במקום הראשון, הודות לבום העל־קולי שייצרה עם כניסתה לאינסטגרם ולבאזז סביב הסדרה החדשה בכיכובה, "תוכנית הבוקר", שעלתה ב־+Apple TV, שירות הסטרימינג החדש של אפל.

למה לקח לה כל כך הרבה זמן עד שהחליטה להצטרף לרשתות החברתיות? "הבנתי שאפשר לשתף שם מידע, לתקשר עם המעריצים שלך, לתקן שגיאות שנאמרו עלייך, לעשות כיף, לצחוק על עצמך ולצחוק על אחרים", הסבירה בתוכנית של אלן דג'נרס.

לפני שנה היא עוד נשמעה אחרת. "אני מסתכלת על ילדים של חברות שלי, וכולם נאבקים בגלל הרשתות החברתיות", סיפרה למגזין "וראייטי", "הבעיות הנפשיות שוברות שיאים, ומחקרים גילו שזה בגלל המדיה החברתית. זה מקור להשוואות ולייאוש. 'האם אוהבים אותי? האם לא אוהבים אותי? אני מספיק טוב יחסית לאחרים?' מספיק קשה להיות ילד גם בלי צרות של לייקים מקוללים. הלוואי שיבטלו את האפשרות לעשות לייקים. למה צריך את זה? למה אנחנו צריכים להשאיר מקום לתגובות, שדרכן אותם טרולים חסרי חיים ינסו לפגוע?"

אניסטון הודתה בעבר כי פיד האינסטגרם לא זר לה, וכי הפעילה שם פרופיל בשם בדוי. "יש מקרים שאני חושבת 'או מיי גאד, איזה בזבוז זמן נוראי'", אמרה בראיון ל־"InStyle", "פגשתי אנשים שהיו מסוגלים לבזבז אולי שעה כדי להעלות פוסט אחד, ואז חשבתי לעצמי: 'זה גמר לך שעה מהחיים, ויימחק בתוך 60 שניות'. אם אסור לנהוג במכונית עד גיל 16, ואתה לא יכול לשתות אלכוהול עד גיל 21, למה מותר לך להיות ברשת חברתית? למה הם צריכים הסחה שתמנע מהם ללמוד לתקשר עם אנשים? עכשיו יוצרים סביבה ופלטפורמה שבהן אנחנו מודיעים לאחר: 'אני אוהבת אותך' או 'אני לא אוהבת אותך'. זה נראה כמו נוסחה מאוד לא בריאה בקרב מתבגרים חסרי ביטחון, ואנחנו רק מוסיפים שמן למדורה".

לפחות מבחינת לייקים, אין לה מה לדאוג. התמונה הוויראלית שלה עם החברים מ"חברים" כבר סחטה 15 מיליון לייקים. בתום כשלושה שבועות באינסטגרם, יש לאניסטון 18.5 מיליון עוקבים, הרבה־הרבה יותר מה־5.7 מיליון של קורטני קוקס, מה־4.3 מיליון של ליסה קודרו, מה־3.9 מיליון של מאט לה־בלאנק ומה־3 מיליון של דיוויד שווימר. מתיו פרי נותר היחיד מהשישה שאין לו חשבון אינסטגרם. וכך, כמעט בלי אזהרה מוקדמת, אניסטון מסיימת את שנת 2019כאילו אנחנו עדיין ב־1999.

2. כי היא תישאר לעולמים רייצ'ל גרין

בראיון אצל הווארד סטרן חשפה אניסטון כי חבורת חברים" התאחדה בתחילת אוקטובר לארוחת ערב אצל קורטני קוקס. "דיוויד (שווימר) היה בעיר, לכולנו היה חלון זמן, אז נפגשנו. או מיי גאד, צחקנו כל כך. כולנו מתגעגעים לזה בכל יום. לא הייתי מגיעה לשום דבר בלי הסדרה הזאת".

בזכות "חברים" הוכתרה אניסטון לאחת הנשים המבוקשות בעולם. "תספורת רייצ'ל" שלה, תסרוקת גוונים מדורגת עם קצוות מעוגלים, היתה באותם ימים מקור לחיקוי מצד נשים רבות. לדבריה, אין לה בעיה לחזור לדמותה של רייצ'ל, אבל היא חוששת שאיחוד עתידי ופרקים חדשים של "חברים" יפגעו בערכה הקלאסי של הסדרה.

״אני חושבת שכולנו נאהב את העבודה המשותפת", אמרה, "אבל כל רעיון לצורך עיבוד מחודש לסדרה לא יצליח להתקרב לרמה של כמה טוב זה היה, אז למה בכלל לנסות? זה רק יהרוס את הכל".

3. כי היא חזרה לטלוויזיה, ובגדול

על פי דיווח ב"הוליווד ריפורטר", אניסטון מרוויחה כ־2 מיליון דולר לפרק על "תוכנית הבוקר", ובמצטבר – 40 מיליון דולר ל־20 פרקים. זה כולל אמנם גם את התשלום על חלקה כמפיקה, ועדיין מדובר בשכר הגבוה ביותר אי פעם שקיבל שחקן על פרק בסדרת טלוויזיה.

מאז ירידת "חברים" ב־2004 ניסתה אניסטון לפתח קריירה כשחקנית קולנוע, אבל נתקעה בדרך כלל בז'אנר הקומדיות הרומנטיות ("ברוס הגדול מכולם", "ואז הגיעה פולי", "הוא פשוט לא בקטע שלך"), עם טייפקאסט שהיה קשה לשבור. "רק בשנים האחרונות, כששרתי הסטרימינג יצרו הצפה של חומרים איכותיים, פתאום התחלתי לחשוב, 'וואו, הדברים האלה יותר טובים ממה שאני עושה'", אמרה לאחרונה, "אני רואה אילו תפקידים זמינים בקולנוע, והמבחר פשוט הולך ופוחת. בגדול, אלה רק סרטי מארוול או דברים שאני לא מעוניינת לעשות. אני חושבת שכולנו היינו שמחים לחזור לעידן של מג ראיין. נראה לי שיהיה נחמד ללכת לקולנוע, לשבת בנוחות וליהנות. חייבים למצוא דרך להחיות את זה".

אניסטון היתה מעורבת במכירת הסדרה לאפל, ועכשיו הסדרה שיצרה זמינה לצפייה בסטרימינג. "אני זוכרת שלא הבנתי מה המשמעות של סטרימינג", אמרה ל"וראייטי", ואמרו לי: 'זה נמצא שם כל הזמן'. אז להדליק טלוויזיה בחמישי ב־8 בערב זה כבר לא קטע? וללכת לשירותים בהפסקת פרסומות כשמישהו צועק 'זה מתחיל!' כבר לא קורה יותר? זה קצת עצוב".

4. כי היא אישה חזקה (שמעריצה את גרטה)

כשאניסטון נשאלת על מודל החיקוי הנשי שלה, היא אומרת ללא היסוס: גרטה תונברג, הנערה בת ה־16 שמובילה את קמפיין המחאה נגד ההתחממות הגלובלית. כמה עוצמות וידע באדם קטן, וכמה חוסר פחד והתלהבות להתעמת עם אנשים שבהחלט צריך להתעמת איתם. היא מדהימה. מעבר לכך, זאת תקופה נהדרת לנשים. יש כל כך הרבה קולות שלא נשמעו, כל כך הרבה כישרונות שלא התגלו. חייבים לגרום לאנשים להבין שזאת כבר לא בחירה. זה הנורמלי החדש וככה זה היה אמור להיות תמיד.
מכאן זה רק ימשיך וישתפר.

״לתוכנית שלנו יש שש מפיקות. כאישה שנמצאת בתעשייה הזאת 30 שנה, זה היה מסע נהדר, אבל גם קשה. ועכשיו, הנה אנחנו. אנחנו הראשונות שמכרו סדרה לאפל".

אניסטון היא בת להורים שחקנים. נולדה בלוס אנג'לס, אך גדלה והתחנכה בניו יורק. "הייתי מהילדים האלה שהיו מתאכזרים אליהם, ואני לא יודעת למה", סיפרה, "זה נמשך מכיתה ה' ועד כיתה ז'. הייתי קטנה ושמנמנה, 'הילדה ההיא'. למזלי, לא היה לי טלפון או רשת חברתית להישאב אליהם ויכולתי לחשוב לעצמי, 'אה, אני לא כזאת, אני לא ככה'. בסך הכל רציתי לעשות כיף ולשחק שני דגלים. לא ראיתי את עצמי כמשהו, אלא רק ניסיתי לעבור את היום. בכיתה ו' הייתי כותבת מערכונים ומבצעת אותם עם כמה חברים, וחשבנו שאנחנו קורעים מצחוק. או שהיינו הולכים לסנטרל פארק בזמן פריחת הדובדבן ומציגים סצנות מ'הקוסם מארץ עוץ'".

5. כי היא בת 50, ולא רואים עליה

״יופי בכל גיל הוא יפהפה", אמרה אניסטון למגזין גלמור", "אני חושבת שבימינו אנשים מודעים יותר לשמירה על הבריאות, וזה ניכר במראה החיצוני. הקלישאה של 'או מיי גאד, את נראית נהדר לגילך' היא משהו שכבר לא קיים. אני לא מרגישה שום דבר שונה בגלל הגיל שלי, שום דבר לא כבה אצלי. מבחינה גופנית אני מרגישה נפלא".

למרות שהיא כבר נושקת ל־51, אניסטון ממשיכה לעבוד קשה כדי לשמור על הגוף. וזה לא רק שימוש קבוע בקרם לחות מאז גיל 15. בשנה שעברה היא גילתה את עולם האגרוּף והחלה להתאמן אצל ליון אזובויקה, מאמן אישי של סלבס.

״זאת הפעילות הגופנית שהצלחתי להתמיד בה לתקופה הממושכת ביותר מלבד יוגה", סיפרה אניסטון, "יש באיגרוף משהו מנטלי – המוח שלך חייב לעבוד. זה מדהים. וזאת דרך נהדרת להוציא אגרסיות ולשחרר את כל החרא שאנחנו סופגים בכל יום. זה מאפשר רגעי פנטזיה קטנים, שבהם אני מדמיינת אנשים שאני רוצה לחבוט בהם".

היא משתדלת להתאמן שעה ביום והרגלי התזונה שלה לא מסובכים – שישה ימים בשבוע היא אוכלת מזון נטול גלוטן, דל בפחמימות ועשיר בחלבון, וביום השביעי לא מגבילה את עצמה. או כמו שהמליצה לקוראי מגזין וומן": "אכלו כמה שיותר פירות וירקות אורגניים, שמרו על צריכת סוכר נמוכה, שתו המון מים והקפידו על שינה טובה".

6. כי הצהובונים עדיין מחכים לשובו של בראד פיט

כמות ידיעות הרכילות שנכתבו על ג'ניפר אניסטון עד היום היא בלתי נתפסת, וכנראה גם בלתי ניתנת לספירה. כשהיא לבד לא יוצאים לה מהווריד, תמיד מציגים אותה כמשתוקקת להצעת נישואים, יש דיווחים על היריון, וכולם עדיין מפנטזים על איחוד עם בראד פיט, שיהיה סוף הוליוודי מושלם לדרמה הרומנטית של חייה.

אניסטון ופיט היו נשואים חמש שנים, אבל אז נכנסה לתמונה אנג'לינה ג'ולי – פיט בגד, ולבבות רבים נשברו. ב־2011 מצאה אניסטון נחמה בזרועותיו של ג'סטין ת'רו, ואף נישאה לו, אבל בתחילת 2018 הם נפרדו. כעת, לראשונה מאז 2005 גם היא וגם פיט פנויים לגמרי, והצהובונים לא מפסיקים לפנטז על רומן מחודש. "לרוב אני יכולה להתרווח לאחור ולצחוק על הכותרות המגוחכות בעניין, שרק נהיות יותר ויותר אבסורדיות", אמרה בשנה שעברה, "אני מניחה שהם מזינים איזה צורך ציבורי בכך. אבל אני מרוכזת בעבודה שלי, בחברים שלי, בבעלי החיים שלי ובשאלה איך אנחנו יכולים להפוך את העולם למקום טוב יותר. כל הדברים האחרים הם ג'אנק פוד שצריך לחזור למגירה.

״זה די מטורף מה שכותבים עלי. הנפוצים ביותר הם: 'ג'ן לא מסוגלת לשמור על הגבר שלה' וגם 'ג'ן לא רוצה תינוק כי היא אנוכית ומחויבת לקריירה שלה'. או זה שאני 'עצובה ושבורת לב'. קודם כל, עם כל הכבוד, אני לא שבורת לב. שנית, אף אחד לא יודע מה מתרחש בחדרים סגורים. אף אחד לא מביא בחשבון שאולי זה נושא רגיש עבורי ועבור הפרטנר שלי. אין להם מושג מה עובר עלי מבחינה רפואית או רגשית. יש לחץ חברתי על נשים להפוך לאימהות, ואם הן לא, הן נחשבות לסחורה פגומה. אולי המטרה שלי בעולם היא לא להתרבות. אולי אני עושה דברים אחרים שנועדתי לעשות".

7. כי היא ג'ניפר אניסטון

למרות מעמדה, אניסטון היתה ונשארה שטותניקית. לפני כמה שנים היא זרמה במערכון מביך עם ג'ימי קימל וחברותיה קורטני קוקס וליסה קודרו, שבו הן מתאחדות כדי להגשים לו פנטזיית נעורים; היא השתתפה ב־2014 במתיחה שעשו לכתב ה־BBC והתנהגה כמו מרואיינת איומה; ועם אלן דג'נרס היא התנשקה מול המצלמות. "יש לך שפתיים מאוד רכות", אמרה לאלן מייד אחר כך.

בעשור הקודם החלה לפסל להנאתה. "זה היה חלום שלי והיה לי סטודיו יפה, וגם אובניים ומצבור של חימר. הייתי רוצה שיהיה לי מספיק זמן כדי לחוות עוד רגעים כאלה
עם עצמי".

בתוכניתו של ג'יימס קורדן התוודתה כי כשעברה לראשונה ללוס אנג'לס, התגוררה בבית רדוף רוחות. פתאום מדיח הכלים היה מתחיל ללכת, או מכונת הקפה היתה זזה או מערכת הסטריאו היתה נדלקת בעוצמה מלאה. זה היה מפחיד. מישהו הציע לי להזמין מדיום כדי לטהר את הבית, וזרמתי עם הרעיון. ואז אותה מכשפה שרפה לבונה בתוך מאפרה ישנה, והמאפרה נסדקה. זה גרם לי להתחיל להאמין ברוחות. הן כנראה שנאו את מי שהיתה השותפה שלי לדירה".

היום היא מתגוררת בשכונת בל אייר הנוצצת, באחוזה מפוארת ששווה 21 מיליון דולר. בלי רוחות רפאים, בלי ג'סטין ת'רו שעזב את הבית לאחר גירושיהם, ועם הכלבים קלייד וסופי. בקיץ האחרון איבדה את כלבתה דולי, שהלכה לעולמה אחרי שאומצה בידי אניסטון בשנת 2006 ונקראה על שם דולי פרטון.

ואם כל זה לא מספיק, יש לה בבית גם להקת תרנגולות, שנותרו שם כמזכרת מהדיירים הקודמים. "אני וג'סטין התלהבנו מזה שהם השאירו לנו את התרנגולות", סיפרה בראיון אצל קונאן אובראיין, "הם הסבירו לנו מה הן צריכות, ואמרו שהן אוהבות פסטה ושהן אוהבות שמדברים איתן. הן מתרוצצות ומטילות הרבה ביצים". היא העניקה לאובראיין במתנה חבילת ביצים מתוצרת בית.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות