אחד הארגונים החשובים שקמו בשנים אחרונות בקהילה הישראלית-אמריקאית הוא ICAN  * הארגון עושה הסברה היכן שרק צריך, מקדם פעילים ישראלים בתחומים שונים, נילחם בגילויי אנטישמיות וב-BDS ועוד * ראיון עם סיגל שטח, אסתר רביד ואיימי לסרמן –  שלוש נשים מעוררות השראה המסרבות להיכנע למוסכמות הפוליטקלי-קורקט

כבר מספר שנים פועל ארגון ICAN)  Israeli America Civic Action Network)) על מנת לשנות את מאזן הכוחות בין הקול הישראלי והיהודי-אמריקאי בארה"ב לבין קולותיהם של ארגונים אנטי-ציוניים, אנטישמיים ופרו-פלסטינים שהולכים ומתחזקים במפלגות פוליטיות ובמקפוסים בכל רחבי ארה"ב. במקביל דילון הוזייר – העומד בראש הארגון – רוצה לראות את הקהילה הישראלית מתעוררת לפעולה ומשמיעה את קולה.  "מטריד מאוד לראות עד כמה גורמים אנטי-ציוניים מנסים להכניס את האג'נדה שלהם לכל מקום אפשרי, מתוכנית הלימודים בבתי הספר ועד הקמפוסים בארה"ב. אנחנו לא יכולים לשבת בשקט כשהם פועלים על מנת להשחית את תדמיתה של מדינת ישראל", אומר הוזייר.

בינתיים, חברי הארגון הצליחו לרשום מספר ניצחונות, בהם ניסיון להכניס לימודים אתניים לבתי הספר שבמסגרתם אמורים התלמידים היו ללמוד שירים המתארים את ישראל כעם כובש והצגת ה-BDS  באור חיובי. הם גם הצליחו להכניס את לימודי השואה לתוכנית הלימודים. המטרה היא גם להמריץ ישראלים לרוץ למשרות פוליטיות, לחברות בבורד של בתי הספר, למשרת התובע המחוזי ולכל תפקיד שעשוי לסייע למדינת ישראל ולקהילה בארה"ב בכלל. לשם כך, ICAN יעזור לסייע לאותם אנשים בהדרכה וייעוץ על מנת לתת להם את הכלים שייסייעו להם לנצח.

נפגשנו עם שלוש נשים בארגון שהצליחו להביא לשינוי של ממש והן מראות שהכל אפשרי עם נחישות, התמדה ורצון.

סיגל שטח: שטיפת מוח באוניברסיטאות

עורכת הדין סיגל שטח, כמעט ועשתה היסטוריה כשרצה למשרת פרקליט מדינת נבאדה. הישראלית הנמרצת ידעה מצעירותה מה היא רוצה לעשות בחיים ולא רק מבחינה מקצועית. לשטח תמיד היה חשוב להלחם על הצדק, עבור לקוחותיה בבית המשפט, עבור תושבי עירה ועבור הקהילה היהודית וישראל. היה זה רק טבעי שהיא תמצא עצמה פעילה ב- ICAN, ארגון ששם לעצמו למטרה להשמיע את הקול של המהגרים הישראלים בארה"ב, לעצור גילויי אנטישמיות ולהביא לתמיכה פוליטית בישראל.  "עוד לפני שהקמתי יחד עם דילון הוייזר את ICAN, הייתי בבורד של ה-IAC בלאס וגאס. העברנו אז את החוק נגד ה-BDS וברגע שעשינו את זה, הבנתי שאני רוצה להיות מעורבת בהעברת חוקים נוספים", מספרת סיגל בראיון טלפוני מלאס וגאס. 

ה-BDS, קמפיין בינלאומי הקורא להפעיל לחץ על ישראל באמצעות חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי בארה"ב ובעולם. למרות שמדינות רבות הבינו שהקמפיין רווי באנטישמיות ושולל את זכותה של ישראל להתקיים, הוא עדיין זוכה לתמיכה גדולה. תומכיו שוללים את הטענות לאנטישמיות וטוענים כי מדובר בביקורת לגיטימית על מדינת ישראל. ״החוק נגד הקמפיין הזה קיים ב-27 מדינות", אומרת סיגל "אבל ראשיו לא מוותרים ומנסים להביא לחרם נגד ישראל בכל מקום אפשרי. הם ניסו להכניס אותו לתוכנית הלימודים בקליפורניה ולמרבה המזל, הרבה בזכות הפעולה המהירה של חברי הארגון, לא הצליחו לעשות זאת בלוס אנג'לס".

ב-2016, היא פגשה לראשונה את הוזייר, ומייד התלהבה מהרעיון להקים איתו ארגון שיפעל למען תמיכה בישראל ומלחמה באנטישמיות הגואה. הוזייר עבד בקונסוליה הישראלית במשך 10 שנים בהסברה ולמד להכיר את הקהילה הישראלית ואת האתגרים העומדים בפניה. "ראיתי עד כמה הקול של המהגרים המוסלמים בארה"ב חזק ושיש להם נציגים שרצים מועצות ערים, מפלגות פוליטיות והם פעילים בקמפוסים בכל רחבי ארה"ב. לעומתם, הקול הישראלי כמעט ואינו נשמע. את לא רואה פוליטיקאים ישראלים במפלגות ומשרות ציבוריות. יש אמנם יהודים המעורבים פוליטית אבל לא ישראלים ודווקא הם צריכים לדבר ולהשפיע כי אי אפשר לערער על הקשר שלהם לישראל והרצון שלהם להגן עליה ועל הקהילה הישראלית והיהודית בארה"ב בכלל", אומר הוזייר.

סיגל מסכימה אתו לחלוטין, זו היתה הסיבה בגללה רצה למשרת פרקליט נבאדה, שם אמנם הפסידה אך הצליחה להיבחר כנציגת המדינה החדשה בוועד הלאומי הרפובליקאי  (RNC). "אחד הדברים שאנו מנסים לעשות הוא ללמד את הישראלים על מערכת הפוליטית כאן בארה"ב. יש הרבה ישראלים שהם על גרין קארד אז העניין הפוליטי פחות מעניין אותם, אבל יש ישראלים שרואים את ההגירה שלהם לארה"ב בתור פרק חדש בחיים והם באמת רוצים לגונן על החלום האמריקאי והם יודעים שהדרך היחידה לעשות זאת היא להיות מעורבים מבחינה פוליטית".

סיגל נולדה בישראל ועברה עם משפחתה ללאס וגאס כשהייתה בת 14. אביה הוא יזם בגמלאות ואמה אחות מוסמכת בגמלאות. היא למדה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וידנר בהריסבורג, פנסילבניה ועם שובה לנבאדה, הקימה משרד עורכי דין משלה. מאז שילבה את אהבתה לחוק ועבודת פרו-בונו בקידום הצדק עבור כל תושבי נבאדה, לצד גידול שני ילדיה, יוני, 16 ויסמין. בזמן מגיפת הקורונה למשל, היא קראה תיגר על הצווים הבלתי חוקתיים של המושל סיסולאק לסגור בתי כנסת וכנסיות, ניצחה בבית המשפט לערעורים בארה"ב ואילצה את המושל לאפשר למקומות פולחן דתיים להיות בעלי זכויות זהות לאלה של בתי עסק אחרים ולהיפתח. מאחר וזה קרה בדיוק 10 ימים לפני חג המולד, היא זכתה לכינוי: "היהודיה שהצילה את חג המולד".

בזמן לימודי המשפטים שלה, היא עשתה סמסטר אחד בשוויץ ובפעם הראשונה בחייה נחשפה לתיאור צה"ל כצבא כובש וחסר מוסר. "הייתי בת 23, הגעתי מהבית הכי ישראלי שיש ופתאום אני יושבת באוניברסיטה בג'נבה ומטיפים לי על כך שחיל האוויר הישראלי מפציץ אמבולנסים של הצבא האדום. חזרתי הביתה וההורים שלי הזדעזעו ממה שלמדתי שם. הם מייד נתנו לי תמונת מצב על מה שבאמת קורה בישראל ועד כמה מה ששמעתי הוא מעוות ולא נכון. זה היה לפני 25 שנה, והיום זה ממשיך בקמפוסים בארה"ב. את שולחת ילדים שגדלים בבית הכי ישראלי וציוני שיש ובקמפוסים מספרים להם סיפור אחר על ישראל".

"באוניברסיטה הם כבר יוצאים מהקונכיה הזאת של בית הספר היהודי פרטי או מהחממה של ההורים ופתאום השנאה הזאת נגד ישראל ויהודים טופח להם בחיים. מטפטפים להם שישראל הורגת ילדים פלסטינים ושחמס בסך הכל מנסה לעזוב לבני עמו. אף אחד לא מספר להם על פיגועי הטרור שישראל עוברת ושישראל מעניקה טיפול רפואי בחינם לילדים ומבוגרים פלסטינים בחינם בבתי החולים. את מגדלת כל השנים ילדים ישראלים ויהודים גאים ופתאום האוניברסיטה הורסת את כל מה שבנית בגלל שטיפת המוח שהם עוברים שם".

זו בדיוק הסיבה מדוע חשוב לסיגל כל כך לראות יותר פעילים ישראלים בפוליטיקה, במשרות ציבוריות, בבורד של משרד החינוך ובכל מקום בו הם יכולים לתת לקולם להישמע ולפעול נגד גילויי אנטישמיות ושנאה נגד ישראל. "תראי את אילהן עומאר וראשידה טליב, חברות הקונגרס דמוקרטיות, מהגרות מוסלמיות המקדמות את האינטרסים שלהן. למה אין לנו מנגד ישראלים שמשמיעים את הקול שלהם? כי ישראלים מגיעים לכאן וחשוב להם יותר להצליח כלכלית, פחות חשובה להם הפוליטיקה וזה חבל. ערבים עושים הרבה רעש ומשתמשים בחוק האמריקאי לטובתם והישראלים משתמשים בחוק האמריקאי להשגת ממון".

אסתר רביד: לקבוצות מהגרים יש קול 

אסתר רביד, בת לאם אנגליה ואב ישראלי, נולדה בוואלי ועברה לארץ עם הוריה וארבעת אחיה כשהיתה בת 15. "כשעליתי לארץ הייתי ממש אמריקאית, עם המבטא והכל. היה לי שוק תרבותי כי לא דיברתי עברית והתייחסו אלי כתיירת", מספרת רביד בעברית קולחת ללא מבטא אמריקאי. "ההורים שלחו אותי לפנימיה והיה נפלא לגדול שם. יש בארץ עצמאות לילדים שאין כאן בארה"ב. הורים בישראל לא מתערבים בחיי ילדיהם כמו כאן בארה"ב. יש לילדים בארץ חופש להסתובב ברחוב, להכיר חברים והם גדלים להיות מאוד עצמאיים מגיל צעיר".

רביד זוכרת באהבה וגעגועים את חמש השנים שהעבירה בישראל. אחרי שסיימה את שירותה הצבאי, היא שבה לארה"ב, נישאה והביאה שלושה ילדים: בני 8, 6, ושנתיים. "אני משווה את הילדות שלהם וילדות של ילדים ישראלים בארץ ושמה לב עד כמה אנו מגוננים עליהם יותר מדי, שומרים עליהם בצמר גפן", היא אומרת. "אני לא בוטחת שהם יחצו שני צעדים בכביש לבדם, זו הורות כל כך שונה מהורות בישראל. כילדה בפנימיה בהוד השרון, הייתי רואה את ההורים שלי שגרו בראשון לציון, פעם בשבועיים והייתי צריכה להתמודד לבדי עם הבנים והבנות בפנימיה. זאת היתה חוויה של החיים ומה שנתן לי את הקשר המיוחד שלי לישראל שלא הייתי מחליפה אותה בשום דבר".

אסתר היתה תמיד מאוד מעורבת מבחינה קהילתית ופוליטית ואף עבדה עבור שני חברי קונגרס. "עבדתי למען נזקקים ופעילות חברתית/קהילתית היא חלק גדול ממי שאני". ל-ICAN היא הצטרפה לפני מספר שנים והיא נמנית על חברי הוועד המנהל. "יש לנו ארגון נהדר שפועל למען ישראל אבל למרבה הצער אין לנו מספיק ישראלים וזאת המטרה שלנו, להביא כמה שיותר ישראלים להבין שיש להם קול והם יכולים להביא לשינוי".

המעורבות, אומרת אסתר, יכולה לבוא בצורה של כתיבת מכתבים למחוקקים, להביע תמיכה או לחילופין מחאה. "לנבחרי הציבור שלנו איכפת מהקול שלנו וכשהם שומעים מאיתנו, יש לכך עוצמה. לקבוצות מהגרים רבות יש קול והם לא מהססים להשתמש בו ומצליחים להביא לשינוי, אין כל סיבה שאנו לא נשתמש בקול שלנו. הנה, תראי איזה שינוי הצלחנו להביא עם מניעת כניסת הלימודים האתניים לחוק החינוך בבתי הספר והצלחנו להכניס את לימודי השואה לתוכנית הלימודים. בשבילי כאמא, זהו נושא מאוד חשוב."

איימי לסרמן: בחזית איגוד המורים של לוס אנג'לס

איימי לסרמן, מורה בתיכון ב-LAUSD היתה בהלם כשיום אחד במהלך שיעור, קמה אחת התלמידות והכריזה שהיא שונאת יהודים, כולל כאלה שבכיתתה. "אני לא יודעת מה הביא אותה לקום ולהכריז על כך אבל היא הרגישה שזו זכותה להגיד זאת. זה היה אחד הרגעים הכי מטלטלים בקריירה שלי. הייתי בהלם והתלמידים היו בטראומה. שלחתי אותה למנהל אבל לא היה לי הרבה יותר מה לעשות מעבר לכך".

לאיימי היה ברור שחינוך מתחיל בבית אבל הוא ממשיך בבית הספר והיא גם ידעה שהיא תעשה כל שביכולתה על מנת לעצור חוסר סובלנות דתית וגילויי אנטישמיות על כך צורותיה. ולכן, לאחר ששמעה שמורה בשם סוני לויד מבית ספר תיכון בוניס ביץ' מנסה להכניס את ה-BDS לאיגוד המורים בלוס אנג'לס, היא ידעה שהיא לא יכולה לשבת בשקט. "ברגע שאיגוד עובדים מעורב עם ה-BDS זה באמת עניין גדול. זה משפיע על 35,000 מחנכים ו-500,000 תלמידים ומשפחותיהם" אומרת איימי. "זה המקום להסביר שמחוז בית הספר הוא גוף נפרד לחלוטין מאיגוד העובדים ואם משהו קורה פוליטית באיגוד העובדים זה לא משקף את מחוז בית הספר".

"סוני בויד הגיש הצעה להביא את ה-BDS לאיגוד המורים הראשי וזה גרם לשלוש קבוצות אחרות סביב האיגוד לעשות את אותו דבר. זה היה בתקופת הקורונה וכל בתי הספר היו במצב הישרדותי והיו כמה מורים שהציעו כל מיני הצעות. היה אז בלבול וחוסר הוודאות ממה שהולך לקרות אתם, וייתכן שמורים רבים לא שמו לב בעד מה בדיוק הם מצביעים כשרבים מהם החליטו לתמוך בהצעה"

דילון הוזייר גייס לעזרה את איימי, המכהנת כ– Union House of Representatives, והיא בדקה מי היו בדיוק המורים שהצביעו בעד ההצעה. הם כתבו להם וביקשו לחזור בהם מהצבעתם. במכתבם הם הסבירו מה בדיוק תנועת החרם נגד ישראל אומרת ואיך תלמידיהם הישראלים ירגישו כשיבינו שהמורים שלהם תומכים בקמפיין שפועל בעצם נגדם והמקום ממנו באו. בעזרת ICAN הצליחו חברי האיגוד היהודי והציוני למנוע מ-BDS להיכנס לכיתות של LAUSD, וההצעה נכשלה. "היינו נרגשים ואסירי תודה על הסיוע של ICAN". אומרת איימי. "מה שסוני בעצם רצה לעשות הוא להכניס את ה-BDS בדרך האחורית לתלמידי בית הספר ולארגן מורים כך שילמדו תוכנית אנטי-ציונית, נגד ישראל בכיתות שלהם. הרבה אנשים התלוננו בפני מפקח בתי הספר בלוס אנג'לס על הדברים שסוני השמיע וכתב בעמוד הפייסבוק של הקבוצה. הוא קיבל נזיפה אך עדיין מלמד ללא מפריע".

לשמחתה של לסרמן היא רואה יותר ויותר מורים יהודים מעורבים בזכות הפעילות של ICAN כשהם מבינים שאילולא הם, תכנים אנטי-ציונים ואנטישמיים יוכלו לעשות דרכם לתוך תוכנית הלימודים. =

לפרטים נוספים על ICAN, בקרו באתר הבית: https://israelusa.org