Connect with us

מצב הרוח

הללויה לתייר

Published

on

כשירות לציבור החובבים ברחבי אירופה, קבלו את המדריך לישראוויזיון 2019

מאת: יאיר ניצני

אמנם יש עוד זמן עד האירוויזיון בתל אביב, אבל ההכנות כבר בעיצומן. בימים אלו התבשרנו על החיפוש אחר המנחים שיוציאו אותנו טוב בעולם ועל מחירי החדרים בבתי המלון, שיוציאו אותנו יקרנים רצח.

האירוויזיון הוא אירוע תיירותי ממדרגה ראשונה וידוע כמוקד משיכה עצום עבור אנשי הקהילה הגאה באירופה, שכבר מזמן יצאו מהארון והבהירו שזו ממש לא בושה לאהוב שירים של יזהר כהן. עבדכם הנאמן הוא מבין קטן מאוד באירוויזיונים, אבל כישראלי ותיק וחובב מוזיקה, זה יהיה אנוכי מצידי לא לתרום מניסיוני ולהעניק לאורחים שעומדים להגיע לגוש דן מידע חשוב שיעזור להם להעביר כאן חופשה דוז פואה. לפיכך, כשירות לציבור קוראיי חובבי האירוויזיון ברחבי אירופה, קבלו ללא תמורה, ללא משוא פנים וללא פלייבק את המדריך השלם לישראוויזיון 2019, חלק א'. יהיה המשך, מבטיח.

היכן להשתכן?

כפי שאולי שמעתם, תל אביב לא חיכתה לכם, ומחירי חדרי המלון לתקופת התחרות כבר האמירו לעשרות אלפי שקלים לחדר בודד. אם הספקתם להשיג חדר, אשריכם, אבל תביאו בחשבון שהעובדה ששילמתם 50 אלף שקלים לא אומרת שבשבת תקבלו קפה או חביתה, והאוכל יחומם כנראה על פלטה חשמלית כבר מיום אתמול, כך שבמקום שניצל אתם יכולים לנגוס בקרש הגיהוץ שבחדר ולא תרגישו בהבדל. גם אם הבטיחו לכם נוף לים, סביר שזה יהיה נוף לים של תיירים שיפוצצו את החוף, ותתקשו לדעת אם מה שאתם רואים על סוכת המציל זה דגל אדום או תייר שבדי שנשרף בשמש.

אם תל אביב יקרה מדי בשבילכם, חפשו מקומות לינה בין בת ים לנתניה. אם אתם באים מצרפת, מבלגיה או משווייץ, תרגישו בבית בנתניה, שמזכירה את פריז, רק עם קצת יותר צרפתים. שחקו אותה צרפתים מקומיים, שמדי פעם זורקים איזו מילה בעברית, בסגנון "קס קה סה קבלת שבת?" זה אמנם לא מעניק מעמד של ישראלי אסלי, אבל הנוכל המקומי יימנע מלהתעסק איתכם.

מצאתם דירת Airbnb זולה באופן מפתיע בעיר בשם בני ברק? דעו שאין לה קשר לבני מלהקת אבבא או לברק אובאמה. תביאו בחשבון שהופעה צבעונית מדי או שירים של אן־מארי דוד בקולי קולות בשבת עשויים לעצבן את התושבים במקום הזה. בבני ברק מדברים לא מעט יידיש. אל תתבלבלו, כשאומרים לכם שרקדתם מספיק להערב ו״גיי שלופן״, לא מתכוונים שהגיי צריך לשלוף משהו. התרגום הנכון מיידיש הוא ״לכו לישון״.

ברחבי ישראל תוכלו לטעום ממה שנקרא אוכל ישראלי אותנטי – פלאפל, חומוס, שווארמה – שבאופן אותנטי לגמרי לקחנו בהשאלה מעמי האזור ואמרנו שזה שלנו. יש סכנה שתיקלעו למקומות המכונים ״מלכודות תיירים״, שאולי נפתחו במיוחד בשביל סאקרים כמוכם רק לפני יומיים. כדי לא ליפול מומלץ להתרחק ממקומות עם שמות אירוויזיוניים מדי, כמו "חומוס אבניבי", "הללויה לסביח" או "ויווה לזיווה".

מסורת

כדי לשמור על כבוד לדת ולמסורת המקומית, חשוב להקפיד על כמה כללים חשובים.

  • הג׳סטה שבה אדם שנכנס לחדר מרים יד ושולח נשיקה כלפי מעלה לאוויר אינה הזמנה לסטוץ. הנשיקה מכוונת למזוזה, שהיא אביזר מלבני וקדוש הקבוע על המשקוף בכל בית ותפקידו לשמור עלינו.
  • המושג "חילול שבת" לא קשור לכלי הנגינה. האירוויזיון מתקיים בשבת ובהחלט עלול לגרום לחילול שבת. חשוב לזכור שמי שיעשה את העבודה לקראת התחרות מכונה גוי של שבת, להבדיל מגיי של שבת, אם כי במקרה הזה ייתכן בהחלט שהוא ימלא את שני התפקידים.

צבא וביטחון

חיילים ושוטרים במדים עשויים להיראות לכם כעניין מדליק, אבל חשוב לזכור שכאן מדובר באנשי ביטחון של ממש, ולא בחברי להקת הווילג' פיפל. אם לעומת זאת ראיתם אינדיאני עם נוצות, פועל בניין חתיך שאינו סיני או מלח שעונד כובע לבן של פופאי – הם כנראה כן חברי הלהקה.

אם אתם שומעים קריאות "צבע אדום" – מדובר בהתרעה על טילים, לא בקוד לבוש. בחלק מהדירות שבהן תתארחו יציעו לכם לישון בממ״ד, חדר משוריין עם דלת כבדה במיוחד. כדאי לזכור שלמרות שמדובר בחדר אטום זו אינה סאונה, ואם יש שם מכשירי כושר – זה לא בגלל שמדובר בחדר כושר, אלא כי האישה קנתה אותם בהתלהבות ואיפסנה אחרי שימוש אחד.

זוכי אירוויזיון ישראלים

רוב הזוכים שלנו בעבר, כולל יזהר, גלי ודנה, הם בני העדה התימנית. רק נטע ברזילי יוצאת דופן ומשתייכת לבני העדה הלופרית. מומלץ לנצל את הביקור בארץ לסיור מודרך בעקבות המקומות הקדושים לעדה התימנית. למשל – הבית שבו יזהר כהן גדל וגם גידל תסרוקת אפרו מפוארת; בית משפחת אינטרנשיונל; הדירה בדיזנגוף 99, שבה גלי עטרי גרה עם גידי גוב; ובלי קשר לעדה, לול התרנגולות שממנו קיבלה נטע את ההשראה לקרקורים המפורסמים.

אתרי נופש

אחד מהמקומות שכדאי לבקר בהם הוא ים המלח, מקום מצוין להבראה ממחלות עור. חשוב לציין שבוץ ים המלח הוא משהו טוב שעשוי להבריא אתכם מפסוריאזיס, אבל בוץ בים של תל אביב הוא סתם ביוב שהתפרץ, ויכול להדביק אתכם בפסוריאזיס.

באופן כללי, ישראל שמחה לארח אתכם, ואם אתם צריכים משהו, נשמח לעזור. רובנו מדברים אנגלית סבירה, והשפה הרשמית שלנו, בניגוד אולי למה שאמרו לכם, איננה שפת הבי"ת.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

מצב הרוח

חג וחלילה

Published

on

סוף-סוף אנחנו יוצאים מהתקופה שבה כולנו שכחנו מה עשינו ובמסגרת איזה חג

השבועות האחרונים, שהיו מלאים כרימון בחגים ובערבי חג והתנהלו תחת המוטו "לכל שבתון יש מוצאי שבתון", למרות שלא ברור בדיוק מתי זה, היו אינטנסיביים ביותר.

אחד הקשיים הבולטים של התקופה הוא הקושי להתמצא ביומן. מייד בתום ראש השנה אתה מותקף בסופי שבוע שהוצאו מהקשרם ומופיעים באמצע השבוע, ואין לך מושג איזה יום היום ומתי הסופר כבר יהיה פתוח כדי שתוכל לקנות מצרכים לארוחת חג, רק לא ברור לגמרי איזה חג.

זו התקופה היחידה בשנה שבה אדם מעלעל בלוח השנה העברי, וגם אז הוא לא מבין אם זה ערב חג, מוצאי חג, איסרו חג (מה בדיוק אסור שם?), שמיני עצרת או תשיעי עצירות. נראה שחז"לינו, שהמציאו את כל המסורות המשונות, בכלל רצו להתל בנו.

הם הבינו שלקראת סוף סוכות כולנו כבר הלומי חג ואין לנו מושג מה קורה סביבנו ואיזה יום היום, והחליטו להמציא כל מיני מנהגים משעשעים לסובב תרנגולת מעל הראש, לשלם אלפי שקלים על גרסה לא טעימה של לימון, או לתקוע תפוח על דגל – ולראות אם נזרום עם זה או שנשים לב שמסתלבטים עלינו. אני מודה שעד היום לא לגמרי ברור לי מה ההבדל בין שמחת תורה לשמחת בית השואבה, ואם יכול להיות שהאירוע השני הוא המצאת תוכן שיווקי של חברת שואבי אבק.

בדיוק כמו עם ממשלת מעבר, שלא מצליחה להוציא לפועל שום תוכנית משמעותית, בתקופת המעבר שבין תחילת החופש הגדול לסוף החגים אין לישראלי הממוצע שום טעם להתחיל פרויקט בעבודה, דיאטה או תוכנית אימונים. ממילא יגיעו עוד חג או ארוחת חג והכל ייעצר. החגים וחופשותיהם הם תקופה מעייפת במיוחד, שבסיומה כל אדם נורמלי מייחל רק לדבר אחד: חופשה נוספת, שתאפשר לו לנוח מהחופשות.

ימי חול המועד נקראים כך כי הם מועדים לפורענות. הכבישים מוצפים באנשים שעושים את דרכם לכנרת כשעל גג המכונית שלהם מזרנים, גלשנים, רהיטים ומנגלים בכמות שבקושי היתה נכנסת בסמי-טריילר. משפחות שלמות נוסעות לכל מיני פסטיבלים עם שמות אקזוטיים, כמו פסטיבל הגבינות והדיזנטריה, פסטיבל הגרוב והמנדבושקס, הפסטיבל להצגות ילדים ועראק, או פסטיבל "מיונז בים האדום".

בניגוד לשגרה המסודרת, שבה הילדים מאוחסנים במשך היום במוסדות החינוך בזמן שאתה מבלה בעבודה ודואג לחזור משם בדיוק כשהם סיימו אמבטיות, בחגים אתה עסוק עד מעל לראש בלהאכיל את כולם, להעסיק ולשעשע אותם כאילו היית שף דה וילאג' בקלאב מד. הילדים, שביום רגיל לעולם לא קמים לפני עשרים לשמונה (וגם זה אחרי שנאלצת להשתמש בשוקר חשמלי), מקפידים בימי החג על השכמה בשש ופתיחת היום בשאלות "מה יש לאכול?" ו"מה עושים היום?", שכמו יהודי טוב אתה משיב עליהן בשאלה אחרת: "מה עשיתי רע שזה מגיע לי?"

הסבים, שכבר הבינו שתנסה להפיל עליהם את הנכדים כדי לטוס עם האישה לשארם, הקדימו תרופה למכה ודאגו לנסוע בתחילת החגים להמר בבורגס, כך שבזמן שאתה שורף את החופשה על הסעת הילד לחוג סליים, הם שורפים לך את הירושה.

עבודות הבית הלא נגמרות והחיכוך האינסופי עם הילדים מסוכנים לזוגיות. במקום להתפנות לאהבה ולטיפוח הקשר, אתה עסוק בוויכוח אצל מי עושים איזה ערב חג, מי יפנה את השולחן, מי יכבס, מי יגהץ, מי יבדר את בני הבית, ומי אשם בכך שהילדים האלה, שמתלוננים כל הזמן, לא עוזרים בכלום. לכן כנראה הומצאה הסוכה. כבר בימי קדם, אחרי ריב זוגי, שלחה שרה את אברהם לישון על הספה בסוכה, מנהג שמתקיים עד עצם היום הזה.

בבניית הסוכה, מצופה מהגבר הישראלי להפגין יכולות בנייה והנדסה מרשימות. אתה, שהפטיש היחיד שעשית בו שימוש במהלך השנה היה פטיש פלסטיק ביום העצמאות, והפעולה הטכנית המסובכת ביותר שאתה מסוגל לבצע היא תפעול שלט טלוויזיה תוך כדי פיצוח גרעינים, נאלץ להפגין כישורי בנייה של מהנדס שלד סיני.

פעם בשנה מצופה ממך להפוך לבוב הבנאי ולהקים קונסטרוקציה הנדסית, שאמורה לארח ארוחת ערב של בני משפחתך האהובים פלוס אורחים עם ילדים שנתקעים בקירות שלה עם אופניים. בנוסף, בניית הסוכה מאלצת אותך, אדם נורמטיבי ושומר חוק בדרך כלל, לבצע לאור יום ולעיני ילדיך ההמומים גניבת סכך מעצי דקל עירוניים וגרירתו ברחבי העיר.

בד בבד עם הפגנת הגבריות הזאת, אתה שביום חול מוכר כאדם נטול סטייל, שהתאמת הצבעים שלו היא ברמה של סטיבי וונדר – צריך פתאום לקשט את הסוכה ומוצא את עצמך גוזר שרשראות של ניירות צבעוניים ומנסה לעשות אוריגמי בצורת יונה. הכל כמובן למען הילדים, שיגמלו לך על העבודה הקשה בכך שבמקרה הטוב יסכימו לאכול ארוחה אחת בסוכה, שבמהלכה יתלוננו שהתקרה עקומה, יש זבובים ואין שקע
למטען של הסלולרי.

מבחינתם, אתה והמסורת הטרנטה שלך, והמנהגים המשונים שהבאת מהתקופה שעלית ביציאת מצרים, מעניינים הרבה פחות מהלק החדש של קלואי קרדשיאן. אתה אמנם בטוח שכבל החשמל שהורדת מהדירה כדי להאיר את הסוכה הוא שיא הטכנולוגיה, אבל כל עוד לא ארגנת להם וויי-פיי, מסך 50 אינץ' וקונסולה של פלייסטיישן – הם בחדר שלהם, ומבחינתם אתה יכול לשבת לבד בסוכה, לטבול אתרוג בדבש או לסובב תרנגולת עם לולב בפה מעל הראש. הם לא מבינים למה צריך להזמין אושפיזין, אם אפשר פשוט לדבר איתם בפייס-טיים או לשלוח להם סרטון בווטסאפ, והם בטוחים שהחושה המוזרה שבנית מענפים מתחת לבית היא סוג של חניה מקורה לאופניים של יום כיפור עד השנה הבאה.

הקשר היחיד של הצעירים לחג הוא בביטוי העיף לי את הסכך", שבו הם נוהגים להשתמש כדי להביע התלהבות ממשהו, בלי שהם יודעים מה זה בדיוק סכך. אולי כדי לחבר את הדור הצעיר למנהגים הישנים, כדאי להמציא ולהשריש עוד כמה ביטויים: "מה אתה מקשקש לי בערבה?", איזה נודניק זה, נשבר לי הפיטם ממנו", "פגשתי מישהי ששווה לולב", או "עזוב, יש לה פרצוף אתרוג אבל גוף ערבה".

ושיהיה לכולנו אחרי חג שמח!

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות