Connect with us

Featured

הלוחשת לסוסים

Published

on

כשהיא לא עובדת בקבוצות 'בינה' ו- IAC Care של ה- IAC , לשלומית עובדיה בת ה 26- יש תשוקה גדולה אחת • הקשר המיוחד שיצרה עם סוסי רכיבה כבר הוביל אותה לזכייה בתחרויות נחשבות בקליפורניה • מי שגדלה בבית דתי וחזרה בחצי שאלה חולמת על הקמת חווה משלה, במקביל להמשך פעילות למען ישראל • חשיפה נאה

הבחנתי בה פעמים רבות בשלל האירועים של ארגון ה- IAC ברחבי לוס אנג׳לס. היא תמיד נראתה לי מעט נחבאת לכלים – מאחורי שולחן ההרשמה או כשהיא מארגנת את האולם לקראת הרצאה או אירוע. דבר מהמראה של שלומית עובדיה, בעלת המימדים הזעירים משהו, לא הסגיר את היותה רוכבת סוסים מוכשרת שמתחרה בשנים האחרונות על בסיס קבוע בקליפורניה וזוכה בפרסים יוקרתיים.

ריצות בוקר ארוכות, תרגילי כוח ואימוני רכיבה עם מדריכה צמודה ארבע פעמים בשבוע, יחד עם מוטיבציה והתמדה אין סופית, העניקו לה מיקום בצמרת תחרות הרכיבה המקומית שהתקיימה בחג השבועות האחרון ב- The Paddock Riding Club . שם, קטפה לא פחות משלושה פרסים במקומות ה -4 , 3, וה-2 בסגנונות רכיבה שונים.

שלומית (26) נולדה בסן דייגו. בת שניה מתוך חמישה אחים ואחיות לאב שלמה, מהנדס מצליח ולאם נינה. היא גדלה בבית דתי אדוק ולמדה בבית הספר לבנות Torah High School . שלומית חונכה להתלבש בצניעות ושמרה כשרות ושבת כהילכתן.

בתום לימודי התיכון טסה בפעם הראשונה לביקור בישראל. שם, התאהבה במנטליות הישראלית ונשארה להתגורר בארץ במשך כשנה. היא עסקה בעבודות התנדבותיות רבות, לימודי עברית וגם עבודה בחוות סוסים. בסופה של אותה שנה החליטה לזנוח את אורח החיים הדתי וחזרה ללוס אנג׳לס בגירסה חדשה של עצמה.

היא עדיין מחוברת למסורת היהודית אך לא לאורח החיים ההילכתי. ארץ ישראל והישראליות מהווים אהבה ענקית עבורה. את הלבוש הצנוע עם החצאית והשרוולים הארוכים החליפה בג׳ינס קצרצר, גופיות, פירסינג וגם קעקוע של מגן דוד מאחורי אוזנה השמאלית.

שלומית התקבלה ללימודים באוניברסיטת סי-סאן בנורת'רידג', כשהיא מתמקדת במקצוע האנגלית. היא זכתה בתחרות ארצית לכתיבה והשתלבה בעבודה בערוץ 7, שם, כתבה על פרשות השבוע.

צמאה להתנסויות וחוויות חדשות היא הגיעה עד יפן הרחוקה שם בילתה כחמישה חודשים של לימודי התמחות בתרבות היפנית ב-Tokiwa Universit.

שלומית: ״בהתחלה חשבתי להישאר ביפן, אבל שמתי לב שאין שם כמעט יהודים או הבנה של יהדות. גרתי בכפר קטן וכשהייתי הולכת עם מגן דוד אנשים שחשבו שזה סמל של מותג אופנה או משהו כזה. לא היה להם מושג מה זה אומר. הבנתי שאני לא יכולה לגור במקום שבו אין לי דרך לבטא את הזהות היהודית שלי".

נבואה שהגשימה את עצמה

נפגשתי עם שלומית באחד מאימוני הרכיבה שלה באורוות החווה Thundering Hooves Ranch שב-Tujunga . החווה מוקפת הרים ירקרקים, עדות לחורף הגשום והלא שגרתי שהפתיע השנה.

לבושה במכנסי רכיבה, חולצת פולו שחורה וקסדה לראשה, הבטתי בה רוכבת באלגנטיות מרשימה. על כיסוי האוכף שלה רקום באנגלית ׳אלופה׳. היא קיבלה אותו במתנה בתחרות הראשונה בה השתתפה, מן נבואה שהגשימה את עצמה.

במתחם הרכיבה המאמנת האישית של שלומית יורה עליה הוראות מכל עבר: מסדרת ומדייקת אותה. ׳אחת .. שתיים .. שלוש׳ שלומית משרטטת את צעדי הריצה של הסוס. כל כולה מרוכזת בהקפה הבאה ותיכנון הניתור הנכון.

מדהים לראות בחורה כה צעירה בעלת מימדים צנועים שולטת בחיה הענקית והחזקה הזו, חשבתי לעצמי.

שלומית, זה נראה כאילו את מדברת עם הסוס.

״אני סופרת ביחד עם הסוס וכך אני שולטת בצעדים שלו. הם יכולים להיות גדולים מידי או לפעמים קטנים מידי. אני סופרת כמה צעדים הסוס לוקח לפני כל ניתור ומכוונת אותו כדי לוודא שהוא לא יתנגש במכשול. אם אני רואה שהסוס מגיע עם
צעד מאוד ארוך ועומד לקפוץ מוקדם מידי, אז אני מושכת אותו אחורה ומנחה אותו לצעדים יותר קצרים״.

שלומית סיפרה לי שהרכיבה התחרותית בנויה על תקשורת והבנת שפת גוף בינה לבין הסוס. ״אנחנו מתקשרים כל הזמן. הוא מרגיש כל שריר שאני מזיזה בגוף וכך הוא יודע מתי אני רוצה שיקפוץ. הסוס סופר ביחד איתי. אם אני מגיעה למכשול מהר מידי ואין מספיק מרווח עבורו כדי לנתר אז הוא פשוט יקפוץ. אני חייבת
להיות רגישה לשפת הגוף שלו כדי שהוא לא יפתיע אותו.״

מדוע החלטת לוותר על אורח החיים הדתי?

״כשגרתי בישראל, כל שלושה חודשים עברתי ממקום למקום. עשיתי המון פעילויות שהשפיעו עליי: עבדתי בחוות סוסים, טיפלתי בבעלי חיים, לימדתי ילדים אתיופים אנגלית אחרי בית ספר. זו הייתה הפעם הראשונה שגרתי מחוץ לבית וזה שינה אותי.

"רציתי חיים אחרים, לברוח טיפה. הבנתי שזה העולם האמיתי ורצית להיות מוכנה לקראתו. העולם הדתי מנע ממני המון דברים: למשל תמיד רציתי לעשות ספורט באופן מקצועי אבל הייתי מוגבלת בגלל החוקים של הדת. אני זוכרת שרק בקולג׳ היו לי פעם ראשונה חברים לא יהודים, זה היה שוק עבורי".

האהבה שלך לישראל הביאה אותך לעבוד ב- ,IAC בתוכנית ׳בינה׳ וב- IAC Care כמתאמת תוכניות.

״כן, רציתי לעבוד במקום שאני יכולה להשתמש בו בכישורי הכתיבה שלי, ובארגון שיש בו ערכים יהודיים וקול יהודי. חשוב היה לי להרגיש שאני יכולה לעשות שינוי ולהשפיע על אנשים. העבודה ב- IAC מאוד ממלאת אותי כי אני רואה איך הארגון הזה משפיע על הקהילה הישראלית-יהודית.

"פעם לישראלים שהיגרו לאמריקה היו שתי אפשרויות אם הם רצו לחוות ישראליות; להצטרף לבית כנסת זה או אחר ולהפוך להיות דתיים, או לחזור לישראל כי הם ידעו שאם הם ישארו לבד באמריקה הם יאבדו את התרבות שלהם. אבל היום יש להם את ה- IAC באל-איי ובכל רחבי ארצות הברית, שנותן לישראלים אפשרות ליצור קהילה וחיים מלאים מבלי להשתייך לבית כנסת או ארגון דתי.

"הישראלים שעוברים לכאן נמצאים בגיל שהם מחליטים איפה יגורו, עם מי הם יתחתנו, איך יגדלו את הילדים שלהם. כל ההחלטות האלו יהיו מושפעות מהאוכלוסיה איתה הם מתחברים, ו- IAC יוצר להם סביבה תומכת ועוזרת להתחבר עם אנשים כמותם".

להבין את הניואנסים הקטנים

איך הגעת דווקא לספורט רכיבת סוסים תחרותית?

״בגלל שהייתי דתיה גיליתי את עולם הספורט מאוחר והבעיה הייתה שפיספסתי המון זמן. למשל אם אתה רוצה להיות מקצוען בכדורגל אתה חייב להתחיל כילד.

"בקולג׳ ניסיתי להתחרות באיגרוף, אבל זה לא היה ממש בשבילי – חטפתי זעזעוע מוח חמור. הבנתי שאני לא מספיק אגרסיבית. הייתי מכה מישהו באימון ואז מתנצלת ושואלת אותו אם הוא בסדר. אני לא יכולה לתת למישהו אגרוף בפרצוף, לראות אותו נופל ולא לבדוק שהוא בסדר…

"אז חיפשתי ספורט שאפשר להתחיל בגיל יותר מאוחר. גיליתי שרכיבת סוסים תחרותית אפשר לעשות בכל שלב בחיים. אתה יכול להתחיל את זה כשאתה בן עשרים או כשאתה בן חמישים. כל הרוכבים האולמפיים המצטיינים הם מבוגרים יותר ויש להם נסיון חיים עשיר ברכיבה.

"אחד הדברים שאני אוהבת בספורט הרכיבה הוא שזו עבודת צוות משותפת עם הסוס. אתה חייב בעצם לתקשר עם מישהו שמדבר שפה שונה ממך. סוסים לא מדברים אנגלית, הם מדברים שפת גוף. זה תהליך מרתק ללמוד להכיר אותם – כל תנועה קטנטנה של הגוף שלך משפיעה עליהם.

"כשרק התחלתי לרכוב הייתי עושה טעויות, והבנתי שחלק מהתנועות שלי עיצבנו אותם. היו פעמים שביקשתי מהסוס משהו והוא חשב שהתכוונתי למשהו אחר. אבל עם הזמן אתה מפתח יכולת לתקשר עם הסוס. זה כמו להיות חבר קרוב של מישהו ולהבין את הניואנסים הקטנים שלו״.

עברת גם פציעה לא פשוטה.

״לפני שנה הייתה לי נפילה מאוד קשה. לא הייתי מספיק מנוסה והסוס שרכבתי עליו היה קצת משוגע. פתאום הוא נתן קפיצה פראית ונפלתי בעוצמה על הגב. אני זוכרת שלא הרגשתי את הרגלים שלי, לא יכולתי להזיז שום חלק בגוף. היו לי כאבים חזקים ולקחו אותי מהר לבית חולים.

התחלתי לעשות שיקום ופיזיותראפיה. הרופאים ביקשו שאקח חמישה חודשים הפסקה מרכיבה. אבל סירבתי. הרגשתי שזו התקופה שלי להתאמן ולהשתפר. שאפתי להיות יותר טובה ועד היום לא החלמתי לגמרי. לפעמים יש לי עדיין כאבים".

ובכל זאת, לפני שבועיים זכית בשלושה פרסים בתחרות רכיבה ב- Higher Divisuond , תחרות לא פשוטה עם מתחרים מנוסים ממך בהרבה. איך התחושה?

״הרבה אנשים רוכבים בשביל הכיף, אבל כשאתה משתתף בתחרות זה שונה לגמרי. פתאום יש לך מטרה להשיג. אתה בוחן את הכישורים שלך וזה משנה את הדינמיקה של הרכיבה. אני כל הזמן רוצה להשתפר ולהיות יותר טובה. במהלך הרכיבה יש כל כך הרבה דברים שצריך לזכור לעשות עם תנועת הגוף ועם כל שריר כדי לתת סיבוב טוב וקפיצות נכונות, מה שאומר שהמוח שלי מפוקס לגמרי. הטריק ברכיבה הוא להיות במצב ממוקד ובהלך רוח הנכון. כשאני רוכבת הגוף שלי עובד קשה פיזית ובמקביל אני חייבת להישאר ׳און טופ אוף איט׳.

"הזכייה בשלושת הסרטים (פרס בתחרות רכיבה מקביל לגביע או מדליה בענפי ספורט אחרים) זו הרגשה הכי נפלאה שיש; זה לימד אותי שכשאני עובדת קשה כל האפשרויות בעולם נפתחות עבורי״.

מתחברת לאמא אדמה

מה את עושה בזמן הפנוי כשאת לא רוכבת על סוסים?

״אני אוהבת לטייל בטבע. כל הזמן יוצאת לקמפיינג וטיולים בהרים. אני גם אוהבת לטפל בבעלי חיים. יש פה כבשים ועיזים שאני דואגת להם. עוד תחביב שיש לי זה ללכת לירות במטווחים בכל מיני רובים וכלי נשק, זה מרגיע אותי".

מה החלום שלך?

״ואוו, יש לי המון חלומות. אני רוצה להשתתף במכביה. כרגע אני חוסכת כסף כדי לקנות סוס משלי. זה עסק מאוד יקר, כי בנוסף לסוס שזה אלפי דולרים, יש גם המון הוצאות מחייה שלו: שכירות בחווה, אחזקה, ביטוח רפואי, וטרינר וכאלה. אבל זה יקרה, ויום אחד אני רוצה חווה משלי.

"למדתי עם השנים שאמא אדמה היא הדרך שלי להתחבר ליהדות. אני רוצה לפתוח חווה עם המון בעלי חיים. לעשות וללמד חקלאות ולהדריך אנשים איך הם יכולים לחיות דרך חוקי היהדות שקשורים לטבע ולאדמה, ויש המון כאלו.

"מלבד זה אני רק רוצה להיות מאושרת. לחיות את החיים הפשוטים עם עבודת האדמה, הסוסים ולהמשיך ולעזור, לתרום ולהתנדב, כאן ובישראל״.

.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

בין 'שנות ה-80' ו'אמבוש'

Published

on

השחקן והסטנדאפיסט עפר שכטר מככב בסדרות טלוויזיה מצליחות בארץ הוא ינחה את ערב הגאלה ה- 16של עמותת "גדולים מהחיים" במלון בוורלי הילטון • "אמא שלי לא צלחה את המאבק בסרטן אבל יש פה ילדים שכן יכולים לנצח אותו", הוא מספר. "זה כיף לעזור לגייס כסף בשביל ילדים שכן יוכלו להבריא מזה. עבורי זו סגירת מעגל" • ראיון

עמותת ״גדולים מהחיים״ בלוס אנג׳לס מבצעת הכנות אחרונות לקראת הגאלה השנתית שתתקיים בסוף השבוע במלון הילטון בוורלי הילס.

37 הילדים שנאבקים במחלה כבר נחתו בשבוע שעבר והחלו את טיול החלומות השנתי במהלכו יבקרו בשלל אתרים בעיר המלאכים. רן יניב מהנהלת העמותה סיפר: ״יחד עם הקבוצה השנה הגיעו לטיולים של ׳גדולים מהחיים׳ במשך השנים כ-477 ילדים. בכל שנה מחדש אנשי עסקים רבים וראשי הקהילה הישראלית תומכים ומתנדבים לעזור ולתרום להצלחת הטיול. כמו גם מבחר מסעדות ישראליות שהזמינו את הילדים לבוא ולהתארח אצלם. באמת כל הקהילה נרתמת ואנחנו מודים לכולם״.

אירוע הגאלה שיקרא ״קרקס החיים״ יתקיים ביום ראשון הקרוב, וכשמו כן הוא: ערב בו יחגגו תומכי עמותת ׳גדולים מהחיים׳ את היופי, השמחה והצחוק שבחיים שלנו. הנהלת הארגון מתכננת ערב בידורי וצבעוני. מלבד מפגש מרגש עם הילדים שמגיעים מישראל, תופיע גם להקת ׳מומנטס׳ הענקית וגם תוגרל מכונית BMW חדשה.

את ׳קרקס החיים׳ ינחה השחקן והבדרן הישראלי עפר שכטר, שידוע ביכולות הקומיות שלו.

שכטר, בן 38, נולד וגדל במושב הדר עם שבעמק חפר. הוא אוחז בקריירה ארוכה בעולם הטלוויזיה והבידור הישראלי. לחשיפתו הראשונה זכה בשנת 2003 בתוכנית הנוער של ערוץ 10 ׳אקזיט׳ אותה הנחה יחד עם מיכאל הנגבי, מלי לוי ויעל גולדמן.

לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000 השתלב שכטר בפאנל החזק של ״מועדון לילה״ בהנחית ארז טל שהעניק לו במה מרכזית להפגין את כישורי הסטנד אפ שלו. מכאן נראה ששכטר גילה את הרצון העז שלו להצחיק. הוא החל לעסוק בסטנד אפ והצטרף לנבחרת הסטנדפיסטים של ׳צחוק מעבודה״ עם שלום אסייג, והנחה גם את תוכנית המתיחות ׳אמבוש׳ שניסתה ליצור גרסה ישראלית ל׳פאנקד׳ של אשטון קוצ׳ר.

במרוצת השנים שכטר גם כיכב בתפקידי משחק רבים בטלוויזיה ובתיאטרון ביניהם: הטלנובלה הנוסטלגית ׳משחק החיים׳, ׳טלנובלה בע״מ׳ ו׳האלופה׳. שכטר גם השתתף בסדרת הטלוויזיה הקומית המצליחה ׳שנות ה-80׳. בתיאטרון יכולתם לראות אותו בתפקיד הראשי כפיטר פן לצד מיכל ינאי ובהבימה ב״כי בנו בחרת״של יוכי ברדנס. בשנתייים האחרונות הוא מנחה את הגרסה הישראלית ל׳גוט טאלנט׳ יחד עם אסי ישראלוף משלישיית ׳מה
קשור׳.

תפסתי את שכטר לשיחה טראנס אטלנטית רגע לפני שהוא ממריא לארצות הברית לביקור בן 10 ימים במהלכם גם יופיע במועדוני סטנד אפ שונים.

עפר, אתה מגיע לעיר שלנו הרבה?

״כן אני מגיע המון ללוס אנג׳לס. זה מצחיק כי בפעם הראשונה שביקרתי שם הייתי מאוד צעיר ולא התחברתי, אבל עכשיו אני ממש נהנה מהעיר הזאת ויש לי אצלכם לא מעט חברים. אני גם גולש וזו אחת הסיבות ששיניתי את דעתי בקשר לעיר. אני אוהב את הים והטבע בקליפורניה.

בביקורים שלי באל-איי אני מרחרח אצלכם ומנסה להכיר את התעשייה בלוס אנג׳לס כדי לנסות את מזלי״.

ההצלחה של ישראלים בעולם הטלוויזיה והקולנוע כאן עושה לך חשק?

״כן. זה נראה אפשרי יותר מפעם. הכל יותר מחובר ואתה רואה ישראלים שעשו את זה בגדול. מצד שני זה עדיין קשה כמו פעם. יש הרבה תחרות והמון אנשים מקומיים מוכשרים. צריך גם הרבה מזל כמו בכל דבר- להיות במקום הנכון ובזמן הנכון ולתפוס את ההזדמנות. אם אתה רוצה לשחק בליגה של הגדולים אתה צריך להקריב קורבנות כמו לעזוב דברים שקורים במדינה שלך על מנת לנסות להצליח שם. אף אחד כמובן לא מבטיח לך שום דבר".

יש לך רפרטואר עשייה רחב: קומיקאי, שחקן, מנחה, סטנדפיסט ואני זוכר שגם דיגמנת. מה המקצוע של עפר שכטר?

״שמע זו שאלה טובה מאוד שאני שואל את עצמי יום יום ואז אני עונה לעצמי שאני משתדל לא להגדיר את עצמי. אני לא חושב שצריך לתחום את עצמך בהגדרות שסתם ימסגרו אותך. אני מתנסה בהכל ומצליח לשלב. בכל תקופה בחיים אני מתאהב מחדש בתחום אחר, בכל שנה אני מנסה לעשות את הדבר שאני יותר אוהב בתקופה הנוכחית. כרגע הסטנד אפ הוא המאתגר ביותר עבורי.

"המשחק תמיד יהיה המקום שהכי נוח לי בו. אני מאוד נהנה מהמשחק. זוהי העבודה שאני הכי פחות צריך להתאמץ בה. חוץ מזה, יש משהו נעים בלהתחבא מאחורי דמות ושאתה לא צריך להיות אתה עצמך".

כיצד התוודעת לראשונה ל ״גדולים מהחיים״?

״לפני כמה שנים הוצע לי להצטרף עם הילדים של ׳גדולים מהחיים׳ לאחת הטיסות שלהם ללוס אנג׳לס. באותה שנה לא יכולתי להגיע. אבל אז פגשתי אותם שוב בשנה שעברה כשהופעתי אצלכם במופע סטנד אפ עם גורי אלפי. הילדים הגיעו להופעה וממש נהנו. ככה הכרתי את העמותה יותר לעומק״.

יש לך היסטוריה לא פשוטה עם הסרטן. איבדת את אימך למחלה כשהיית רק בן 17.

״כן, אבל האמת העצב הזה לא כל כך חשוף כי עברו כבר עשרים שנה מאז. זה דווקא כן נחמד שאני יכול לתת יד בדבר הזה ולהיות שותף בערב שעוזר לגייס כסף לילדים שנלחמים במחלה. אני בטוח שככל שאירוע הגאלה יתקרב זה יהפוך ליותר רגשי עבורי מאשר כרגע. אמא שלי לא צלחה את המאבק בסרטן אבל יש פה ילדים שכן יכולים לנצח אותו, וזה כיף לעזור לגייס כסף בשביל ילדים שכן יוכלו להבריא מזה. זו סגירת מעגל עבורי.

כבן אדם שחווה התמודדות עם סרטן במשפחה פגשתי אנשים שלא יודעים איך להתמודד כשהם שומעים על מישהו עם סרטן. האנרגיה שלהם כלפיו הופכת מאוד מלנכולית. אני חושב שדווקא המקום של האנרגיה הטובה, הצחוק והאהבה נותנים המון כוח ומקום לריפוי. יש לי איזו חברה שרק עכשיו לקתה גם היא במחלה והיא בטיפולים והכל, אבל פתאום היא מרגישה שהיא הרוויחה את החיים והיא נורא רוצה להילחם עליהם. אני רואה כמה חשובה האנרגיה הטובה והשמחה. זה מאוד עוזר לה. זה לפחות חצי מתהליך הריפוי. והמטרה שלי היא לצקת את זה גם לאירוע של ׳גדולים מהחיים׳ עד כמה שאפשר. שאנשים יבינו שבאנו לכאן למטרה טובה, לשמח ולהוציא
את הילדים מהדבר הזה.״

אני מבין שאתה הולך גם לתת כמה הופעות סטנד אפ.

״הולכות להיות 2 הופעות: אחת באריזונה ואחת בלוס אנג׳לס. הן יהיו במועדונים קטנים עם אנרגיה טובה והרבה כיף. בשנה שעברה הופעתי עם גורי (אלפי) והיה מאוד מוצלח. הרגשתי גם שהקהל היה בעניין וצמא לדברים כאלו. אז אמרתי טוב, אם אני כבר מגיע להנחות את ׳גדולים מהחיים׳ אז זו הזדמנות טובה לכמה הופעות.

"בהתחלה לא ידעתי אם הישראלים שנמצאים פה 15 שנה יתחברו להומור מישראל, אבל ראיתי שזה קורה עובד מצויין.

"סטנד אפ זו עבודה קשה. אנשים לא מבינים כמה אנרגיות אתה צריך להשקיע. לצערי אני לפעמים לוקה בעצלנות, ובגלל שיש לי עוד פרוייקטים זה נורא קל ליפול לדברים אחרים. אבל סטנד אפ זה תחום שאתה צריך להשקיע בו את כל כולך כל יום. לחשוב על זה ולהתעסק בזה בטירוף אם אתה רוצה להגיע לרמות הגבוהות ביותר״.

איזה סטנדאפיסטים הם מודל לחיקוי עבורך?

״הסטאנדפים האמריקאים המובילים הם מקור להשראה: דייב שאפל כמובן כי הוא מושך הרבה אש. הוא אומר וצוחק על דברים שאנשים אחרים לא מעיזים לדבר עליהם בכלל. אני אוהב גם את לואיס סי קיי וביל בר. אני מסתכל ומקנא. הם כולם רמה אחת מעל כל הסטנדאפיסטים בעולם. אין מה לעשות, האמריקאים המציאו את הסטנד אפ והם עושים את זה יותר טוב מכולם".

אתה מסיים כרגע כמה פרוייקטים חדשים בארץ.

״בדיוק אתמול סיימנו לצלם עוד עונה של שנות ה-80. בכל פעם שאני מגיע לארצות הברית אנשים מדברים איתי על התוכנית הזו ומספרים לי כמה הם אוהבים אותה. אני גם עושה עכשיו עונה חדשה של ׳אמבוש׳ (תוכנית מתיחות).

"אבל החלום הוא בסופו של דבר למצוא איזה פרוייקט, סדרה או סרט בארצות הברית ובמקביל לפתח את הסטנד אפ. התחלתי להופיע בארצות הברית באנגלית וזה מאוד מאתגר, אבל זה גם נורא נורא כיף להתחיל מאפס. אף אחד לא יודע מי אני, לא מכיר אותי ולא שם עלי זין. אתה בא להופיע ואם אתה מצחיק אז מצחיק ואם לא אז לא. לא שופטים אותך לטובה ולא לרעה. זה משחרר כי אתה יודע שזה נטו אתה. כשאתה מוכר אז לפעמים נותנים לך יותר מידי קרדיט או גם מבקרים אותך. אם אתה מצליח להצחיק אנשים זרים זה מאוד מתגמל".

בגילו, אומר שכטר, הוא לוקח את החיים ואת העליות והירידות בקריירה, הרבה יותר בקלות מאשר פעם. אתה לומד מהכישלונות יותר מאשר מההצלחות", הוא אומר. "כשיש לך משהו טוב, אתה טופח לעצמך על השכם וממשיך בחיים. כשיש לך כישלון, זה כמו גופה שיש לך לנתח. היו לי גופות לנתח, ואני שמח על כך, ואני בטוח שיהיו לי עוד הרבה. אני עושה עכשיו סטנד־אפ, ושם תוך כדי הופעה יש לך גופות לנתח בדיחה שלא עובדת, פאנץ' שלא מתלבש. מבחינתי סטנד־אפ זה הריפוי הכי גדול שהיה לי בחיים, אני עומד חשוף על הבמה ופותח הכל. גם הפסקתי לשתות בעקבות הסטנד־אפ".

לגמרי?

לא נגעתי באלכוהול כבר יותר משנתיים. החלטתי שאני לא רוצה שום מיסוכים למציאות. אני רוצה לחוות את המציאות כמו שהיא, ולקבל את כל הדברים הטובים והרעים בזרועות פתוחות. הסטנד־אפ מחייב אותך, אם אתה רוצה להיות בו טוב, להתמודד. אתה לא יכול לברוח. היום לבמאים הדרמטיים הכבדים יותר קשה לתת לי תפקידים כי אני 'יותר מדי עופר שכטר' בשבילם, יותר מדי קומי, וקשה להם לראות אותי בתפקידים כאלה".

לסיום, בנות הקהילה הישראלית באל-איי רוצות לדעת אם אתה פנוי להצעות.

״כרגע אין לי בת זוג. אפשר לנסות אותי אבל אני לא טוב בזה. זוגיות זה לא הצד החזק שלי. אני גם לא אוהב את כל הטקס של חתונה ולא הולך לעשות את זה. אבל בהחלט יש סיכוי שאהיה בזוגיות, אגור עם מישהי ואביא בעתיד ילדים״.

ערב הגאלה של גדולים מהחיים ייערך במלון בוורלי הילטון ביום ראשון 22 ספטמבר החל מ-5:30 אחר הצהריים. לרכישת כרטיסים:818-887-7640 Info@Largerthanlifela.com

המשך לקרוא

Featured

הכל נשאר במשפחה

Published

on

אשת הנדל"ן עדי לויתן משקיפה על עולם הנד"לן המקומי מלמעלה, עם איזכורים מפרגנים ב'וול סטריט ג'ורנל' ובית באניסנו שהיא מציעה למכירה ב- 15 מיליון דולר • בגיל 40 היא נהנית מהיחסים עם בעלה אסף ("לא הייתי איפה שאני היום בלעדיו"), מילדיה מלמדת את הבת שלי להיות עצמאית") ומהוקרת תודה להורים ("הם בנו אותי מבחינת אישיות") • חוץ מזה היא פעילה מרכזית ב-IAC וגם פעילה במשלחת מומנטום', המפגישה נשים מכל העולם בטיול חווייתי ומעצים בישראל

כבר כמה שנים שעדי לויתן מככבת ברצף בעולם הנדל״ן של לוס אנג׳לס. היא נחשבת לאחת מסוכנות הנדל״ן הכי מצליחות של חברת ״רודאו ריאלטי״ בעיר המלאכים.

ב-2019 היא גם נבחרה על ידי ה׳וול סטריט ג׳ורנל׳ היוקרתי כאחת מנשות הנדל״ן המצליחות בקליפורניה. כמו כן, נכנסה עדי לדירוג 100 סוכני הריל אסטייט המצליחים בארצות הברית.

ההצלחה, כך נראה, אינה משפיעה על לויתן או גורמת לה להוריד הילוך. היא שומרת על קצב עבודה גבוה ולרגע לא חושבת להפסיק ולאתגר את עצמה. החודש, למשל, תערוך לויתן Open House לנכס היקר ביותר שמכרה אי פעם נמכר באנסינו, בשכונת ׳רוייאל אוקס׳ היוקרתית. הבית, היא מספרת, שונה מכל הנכסים שייצגה עד היום, ועם תג מחיר הנע בסביבות 15מליון דולר.

באותה נשימה לויתן מדברת בצורה מאוד מפוקסת על החשש של רבים שבועת הנדל״ן בלוס אנג׳לס עומדת להתפוצץ: ״אני חושבת שאיש אינו יכול לחזות באמת לאן שוק הנדל״ן הולך. שוק ה'ניו קונסטרקשיין' שבו אני נמצאת הוא בתנופה ענקית עכשיו, בעיקר באנסינו שם אני מוכרת המון בתים. אני יכולה לומר שהתחזית שלי לפני 5 שנים התממשה, ואנסינו הפכה להיות ה'בוורלי הילס של הוואלי'. מכרתי שם בתים להמון ידוענים שאני לא יכולה להזכיר את שמם כיוון שאני חתומה על הסכמי סודיות איתם.

אבל גם היום אני אומרת לקבלנים שלי שאסור לנו לעבוד כאילו השוק ישאר במצב הנוכחי לנצח. אני לא חושבת שהשוק יקרוס כמו מה שקרה ב-2009, אבל כן הולך להיות תיקון קטן במחירים בשנים הקרובות".

נפגשתי עם לויתן במשרדה ובשיחה אישית סיפרה לי על טיול הנשים לישראל של ארגון JWRP או בגילגולו הנוכחי MOMENTUM שהשפיע עליה רבות; וגם על האופן בו היא
מסתכלת על סדרי העדיפויות בחייה.

ארגון ׳מומנטום׳ מפיק טיולים בני 8 ימים לישראל לאמהות עם ילדים מתחת לגיל 18. זאת בליווי מרצים ומנטורים מעניינים שמעשירים את המשתתפים במגוון נושאים: יהודות, הורות, חיי נישואים, אהבת ישראל, שורשים, ציונות ועוד.

על הארגון המעניין הזה אמונה מזל חדד- חברת הדירקטוריון של IAC ופעילה מוכרת בקהילה הישראלית. התוכנית מסובסדת על ידי ארגון ה- IAC ומשרד התפוצות בישראל. לויתן, שהצטרפה כאמור לטיול בשנה שעברה, חזרה מוקסמת,. היום היא פעילה בתוכנית ומקדמת אותה בקהילה הישראלית, כדי שכמה שיותר נשים ידעו על קיומה ויתנסו בחוויה יוצאת הדופן.

לויתן: ״נולדתי בישראל אבל גדלתי פה בארצות הברית. ולמרות שהייתי עשרות פעמים בכותל ובכל המקומות המפורסמים בארץ אף פעם לא הרגשתי את אותן תחושות שהיו לי בטיול של 'מומנטום'. זו הייתה רכבת הרים של רגשות – בכינו, צחקנו, נפתחנו. הרגשתי שאני נמצאת על ענן, הטיול כאילו חדר לי את העור והוציא כל מיני דברים החוצה״.

לויתן הדגישה שפרק היהדות בטיול אינו מנסה להחזיר אותך בתשובה אלא פשוט להציג את ההוויה היהודית. לויתן: ״למרות שאני יהודיה וישראלית עם בית כשר, עושה שבת וחוגגת את החגים היהודיים, הטיול של ׳מומנטום׳ שינה אצלי משהו בדרך שאני מסתכלת על דברים. במהלך השבוע הזה ביקרנו בהמון מקומות בארץ – היינו בהרצאות מרתקות בצפת ובבתי כנסת ישנים, ביקרנו במקווה וגם בכותל המערבי, זה הרגיש שונה. לא כמו סתם עוד ביקור, הכינו אותנו לזה. עשינו שבת בכותל ואפילו שמרתי שבת למרות שלא הייתי חייבת, פשוט רציתי. אני זוכרת שאמרתי למזל חדד) שאני לא בטוחה איך אבל אני רוצה להיות חלק מ׳מומנטום׳. פגשתי נשים מרוסיה, אוסטרליה, דרום אפריקה, מכל העולם. פגשתי ישראליות שמעולם לא עשו קידוש או שבת ובמהלך הטיול הן גילו את החוויה הקסומה הזו".

לויתן מספרת שהשנה נרשמו יותר מ-50 נשים לטיול הקרוב שיוצא בנובמבר. ויש גם רשימת המתנה של 35 נשים לטיול הבא.

לויתן, שחגגה השנה את יום הולדתה ה- 40 במסיבה נוצצת בלוס אנג׳לס, נולדה באשקלון ועברה בגיל 6 עם משפחתה לארצות הברית. כאן, גם למדה לתואר ראשון במנהל עסקים ופצחה בקריירה מרשימה בעולם הנדל״ן.

כבר בגיל 25 הפכה לראשונה לאמא ובהמשך הרחיבה את משפחתה עם זוג תאומים. בין הקריירה המצליחה והאמהות לויתן גם מאוד פעילה בשנים האחרונות כ- IAC Council member ואחת המנהיגות המובילות בקבוצת LEAD של הארגון. היא מספרת לי שהשנה תרחיב עוד יותר את המעורבות החברתית שלה ובכל הזדמנות היא מדברת על כמה היא אוהבת לעבוד עם הקהילה הישראלית.

כבר שנים שלויתן עושה מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: למכור בתים יוקרתיים שמעוצבים למופת עם המון דמיון, גימורים ברמה הגבוהה ביותר תוך שהיא שולטת בצורה מושלמת בלקסיקון ה'ניו קונסטרקשיין' ומפתחת יחסים חמים עם לקוחות אמריקאים וגם מהקהילה הישראלית.

מגזין ׳וול סטריט ג׳ורנל׳ הנחשב מפרסם בכל שנה את ׳רשימת ה-1000׳ שכוללת את הדמויות המובילות בתחומים שונים. בתוכו גם סקירה של 250 סוכני הנדל״ן המצליחים בארצות הברית עם נציגים מכל מדינה. לויתן נבחרה לאחת מ- 40 סוכנות הנדל״ן המצליחות בקליפורניה. היא עתידה להכפיל כמעט את אחוזי המכירות שלה מאשתקד. עדי לוקחת את הכל בפרופרציות: ״האמת שהופתעתי, אני כל פעם מפתיעה את עצמי. אני לא עוצרת לחשוב ואין לי ממש תוכנית אני פשוט הולכת על זה.״

כיצד את מצליחה לשלב חיי משפחה וגידול ילדים עם הקריירה?

״זה מאבק יום יומי לשלב קרייריה וחיי משפחה ביחד. הכי חשוב שיהיה לך שותף טוב, ולי יש את השותף הכי טוב בעולם. בעלי אסף מאוד תומך, מפרגן, עוזר. אנחנו באמת שותפים בכל וגם עובדים ביחד. אני יכולה להגיד לך בלב שלם שלא הייתי איפה שאני היום בלעדיו. הוא אדם מאוד חכם ובכל פעם שאני זקוקה לעצה טובה אני פונה אליו. לא יכולתי למצוא שותף טוב ממנו. בנוסף, הוא בונה בתים ואני עוזרת המון בעיצוב שלהם ומייעצת לו כשצריך עם דברים שיכולים לסייע למכור את הבתים שלנו טוב יותר.

זה מצחיק אבל אני לפעמים מרגישה כמו שני אנשים שונים: יש את עדי לויתן שמסתכלים עליה מהצד המקצועי ואז יש שיגידו שאני אישה קשוחה או אפילו קצת ביצ'ית. אבל אלו שמכירים אותי לעומק רואים את הצד הרך והרגיש שבי, כזה שיוצא כשאני מגיעה הביתה.

שם אני בן אדם אחר לגמרי – כל הבעיות של הבית או של הילדים הופכים להיות הבעיות שלי. אני לוקחת הכל באופן אישי. בבית אני מטפלת בכל מה שאני צריכה כאמא כמו: בישולים, עזרה בשיעורי בית וחינוך הילדים.״

חגגת השנה יומולדת 40 . מלחיץ?

״לא, מרגישה מצויין, אפילו יותר טוב מכל גיל אחר. זה כן גורם לך להבין שהגיע הזמן לשנות את סדר את העדיפויות שלך בחיים. למרות שהעבודה מאוד חשובה לי, אני עדיין זוכרת שהמשפחה זה לפני הכל. היום אני מרשה לעצמי לצאת לחופשה של שבועיים. יש לי צוות מעולה שהדרכתי והם עוזרים לי, בינהם גם אחי דניאל שעובד איתי. למדתי שאם אני משחררת לא קורה שום דבר. יש אנשים שמריצים לעצמם איזה סרט בראש ומאמינים בו עד למצב שהם לא ישנים בלילה בגלל העבודה שלהם.

״היום חשוב לי להיות עם הילדים שלי. הם גדלים פעם אחת ואני לא רוצה לפספס את זה. אני רוצה לוודא שהם עושים את הבחירות הנכונות בחיים שלהם. וכאמא אני דואגת להם, רוצה לשמור עליהם לוודא שהם מסתובבים עם בני גילם הנכונים. בעיקר בחיים של היום שמלווים בסושיאל מדיה עם כל הלחצים שקיימים על נערים ונערות מתבגרות.

״את הבת שלי אני מלמדת להיות עצמאית. אני רוצה שהיא תראה מה זו אישה חזקה שלא תלויה בגבר וזאת למרות שיש לי גבר שהוא גם הביטחון שלי".

״חשוב לי גם להדגיש שלהוריי יש חלק גדול בהצלחה שלי. אמא שלי מטילדה הקדישה את כל חייה לגדל אותנו, ללמד אותנו להשקיע ולהיות מסורים לעבודה קשה.

״אני זוכרת שבתקופת הקולג׳ שלי עבדתי במוסך של אבי, שאול. הוא לימד אותי איך לעבוד ולהסתדר עם כל סוגי האנשים. זה הפך למפתח ההצלחה שלי כיום. למדתי להקשיב לאנשים ולדעת איך לענות על הצרכים שלהם, מה שנתן לי יתרון ענק. לאבא שלי יש חלק גדול בהצלחה שלי היום. אני לא בטוחה שהוריי מודעים לזה בכלל, אבל הם בנו אותי מבחינת אישיות והפכו אותי לאישה מצטיינת״.

מה השאיפות שלך לעתיד?

״מבחינת הקרייריה אני מרגישה במקום מאוד טוב ואני רק רוצה להמשיך ולתת את השירות המעולה שאנשים רגילים לקבל ממני.

״יצאתי מטיול הנשים של ׳מומנטום׳ עם חשק גדול לתת הכוונה, עזרה והשראה לעוד אנשים כמו לסוכני נדל״ן חדשים שתמיד מתקשרים אליי לשאול שאלות ולהתייעץ. ובכלל לעבוד עם קהילה של אמהות ומשפחות פה באל-איי. לדעתי זה מאוד חשוב ואני רוצה לעשות את זה בצורה מסודרת".

לפרטים נוספים: www.adilivyatan.com

המשך לקרוא

Featured

בזכותי הרבה ישראלים שינו את הדעה שלהם על רומנים"

Published

on

ננסי ברנדס לא נח לרגע: אחרי שהחלים מחיידק אלים שכמעט גרם למותו הוא מעלה מופע חדש שמשלב הומור שחור וטיפול נמרץ ראיון משעשע לקראת הופעתו ב10- בספטמבר במועדון המארק בלוס אנג'לס

ננסי ברנדס לא מפסיק להצחיק אפילו לשניה אחת. זכותו אני כבר שלוש שנים מגעגע מצחוק, מקבל טלפונים ממנו באמצע הלילה, בדיחפונים. בשבוע הבא הוא כבר יהיה כאן. ב-10 בספטמבר הוא יבדר ויצחק אותנו במועדון הארועים הוותיק "המארק" בשדרות פיקו. בראיון מיוחד הוא מספר על עליתו ארצה בגיל 27 ועל ניהול חיי משפחה נורמליים עם מפעל שלם של ילדים ונכדים. הוא עוזר לכולם, אבל קשה לו לסרב להופעות, מה גם כשהנכדים שלו גדולים יותר מהילדים שלו.

כבר בשלב הראשון של הראיון הוא משחרר איזה ויצ קטן: "הנכדים שלי יכולים לעשות בייביסיטר לדודים שלהם. הנכד שלי לא הסכים לשחק עם הבת שלי כשהיא הייתה בת שנתיים", מוסיף ננסי שמן למדורה, הוא אמר לי, 'סבא, אל תכעס, אבל דודה עושה עליי פיפי'".

איך אתה מסביר את התסבוכת הזאת?

זה אולי מסובך להבנה, אבל פשוט להכנה. יש לי שתי בנות מהנישואים הראשונים. ליאור, הבכורה, אמא לשלושה. אחרי שהתחתנתי בשנית נולדו לנו יונתן ואמה. שני הילדים מנישואיו השניים קטנים יותר משלושת הנכדים. הילדים שלי לא יודעים איך לקטלג את גרושתי", הוא מגחך גיחוך רומני כזה. "הם לא יודעים מי האישה הזו שהיא אמא של האחיות הגדולות שלהם. מה זאת אומרת אמא של האחיות שלהם? הם לא מצליחים לפענח את זה". גם אני מגרד את הפדחת.

ננסי ברנדס, בדיוק כמו שאתם חושבים. עם המבטא הרומני הכבד עם כל השטיקים והמניארות של קומידיאנט אירופאי שהתאקלם בלבנט המחוספס. מבדיחות הרומניות על צ'ורבה וממליגה הוא עבר ללתיבת הדואר הפרטית שלו ולמשפחה, שם יש לברנדס ליטראז' של החומר המצחיק. הוא מתיחס למשפחה כרמש מרבה רגליים: יש לו שתי גרושות, חברה חדשה, ארבעה ילדים, שלושה נכדים ופער גילים מטריף. בנוסף לזה גם הבת הבכורה היא חוזרת בתשובה כמו שננסי אומר:. "פעם היא היתה חסידת ברנדס, היום היא חסידת ברסלב תושבת יבניאל".

"כשהכרתי את החתן שלי שאלתי אותו מה המקצוע שלו", משתעשע ברנדס. "הוא אמר לי, 'אני קבלן'. שאלתי אותו, מה אתה בונה?' אז הוא אמר, אני בונה עליך'"…

"צחוק צחוק אבל אני מסתגל למצב במשפחה. הם מתארחים פה אבל לא אוכלים פה, אז אני הולך אליהם ומסתדר הכי טוב. אני מכבד אותם. אתה עושה סוויץ' במוח ונכנס למרחב אחר. יש לי הרבה חברים חילונים שאומרים 'מה זה הדתיים האלה?' אבל לי אין שום קונפליקט. אני מגיע אליהם בשבת עם האוטו עד הדלת, אבל בתוך הבית אני לא מדליק אור וכאלה. הבת שלי יודעת שאם לא אגיע בשבת בבוקר היא לא תראה אותי, כי אין לי זמן אחר. אני אומר לה 'מחר בבוקר אני בא כי אני מתגעגע אליכם'. אין אצלה שום זיוף, היא עד הסוף. מגולחת, פאה, הכו".

אז מה מפריע לך בכל זאת עם האדיקות שלהם?

"זו נקודה כואבת כי קשה לי מאוד שהנכדים שלי בחיים לא ידעו מי זה שייקספיר, מי זה בטהובן, מי זה ברהאמס, ספילברג. זה חורה לי. יש הרבה נושאים שאני רוצה לדבר עליהם עם הנכדים שלי, והדרכים חסומות. הם מתים עליי, אני מביא להם מתנות וחיבוקים, אבל אני לא נכנס לשטחים שאני יודע שאין אליהם כניסה. הם גם באים אלי הביתה. משחקים עם הילדים שלי.

אין להם אינטרנט בבית, טלוויזיה, כלום. אין להם מושג אפילו מי זה קופיקו. נכון, שהילדים שלי, כשיהיו גדולים, ידעו מי זה הרמב"ם. נכון שהם לא ידעו להתפלל וכאלה, אבל הנכדים לא יודעים שום דבר על תרבות עולמית אלמנטרית, ובחיים לא ידעו. הם לא בסביבה שיודעת מי זה בטהובן. כל טמבל יודע מי זה. זה חורה לי. מצד שני, הם מאושרים וכל אבא רוצה לראות את הילדים שלו מאושרים. מה לעשות? יש מחיר לאושר."

מה גרם לך להפסיק לצחוק על רומנים?

"בעבר העלתי הכל לבמה, מול קהל, לא דפקתי חשבון על מושא הבדיחות המסורתי שלי, מבית. במשך שנים הסתלבטתי על הרומניות וממילא על עצמי. ספגתי אש וגופרית מבני התפוצה שלי. יש אחוז קטן מאוד של רומנים בארץ שהתלוננו מאוד על האירוניה העצמית שלי. לדעתי אין דבר חזק יותר מלעלות על הבמה ולצחוק על המוצא שלך, המשפחה שלך, הסטיגמות שיש עליך. יעקב כהן הצליח כי הוא צחק על מרוקאים ואף אחד לא כעס. אצל הרומנים לצערי יש אחוז מסוים שהוא רגשי, בלי הומור, עם הרבה רגשי נחיתות. לפעמים אני מתבייש שהם שייכים לעם הזה.

הם צועקים לי ברחוב, 'למה אתה לא צוחק על תימנים וגרוזינים? למה אתה צוחק עלינו? תתבייש'. הייתי מקבל מכתבים מעורכי דין, מאיגוד העולים מרומניה. היום כבר לא, כי אני צוחק עליהם הרבה פחות. אנשים התקדמו, וחלק מהם הלכו לעולמם. זה יישמע מאוד לא צנוע, אבל בזכותי הרבה ישראלים שינו את הדעה שלהם על רומנים."

מה הסוד של סטנדאפ מוצלח?

"בסטנד-אפ ספר לאנשים כמה לא טוב לך, זה מכנה משותף שעובד בכל מקום. אתה מספר שנדפקת? יופי, הם מתים על זה, עכשיו אנחנו רגועים, תמשיך לספר. הם נורא נהנים כשאצלך יותר גרוע. זה המנגנון הסודי שלי".

עלית לארץ מרומניה בגיל מאוחר,27 . למה עזבת?

"אכן הצלחתי שם מאוד, אין מדיה שלא הכירה אותנו ואין מקום שלא הופענו בו אבל המשטר חנק אותי והייתי חייב לקום ולעזוב. בהופעת הפרידה שעשינו היו למעלה מ- 30,000 איש שבאו לראות אותנו בפעם האחרונה כששמעו שהלהקה מתפרקת".

מחפש קהל כפייתי

בפועל לננסי ברנדס תמיד היה טוב גם כשלא היה לו טוב. הוא אופטימיסט להפליא ורואה תמיד את הצד הטוב של המטבע.טוב, הוא יכול להשוויץ במשפחה, בחברים, בקריירה, במיוחד בזו המוזיקלית, שתודות לקריירת סטנד-אפ ארוכה כמעט נשכחה לגמרי. הוא עלה לארץ מבוקרשט כרוקר מצליח ופסנתרן, אבל הפך בארץ למעבד מוזיקלי. "3,400 עיבודים רשומים באקו"ם על שמי", הוא מזכיר. כעולה חדש בן 27 התחיל אצל אילנית ומיד זינק. "את 1982 לא אשכח. 'הפרח בגני', הורה'. בשנה ההיא הפכתי מפסנתרן למוזיקאי מבוקש. זה היה מטורף. ישנתי באולפן. עבדתי עם זוהר ארגוב, חיים משה, שלומי שבת בתקליט הראשון, מרגול, זהבה בן, שימי תבורי, כולם. קיבלתי פרסים על מוזיקה לשני סרטים, 'אבא גנוב' ו' טיפת מזל.

אפילו עם הזמר המנוח שמוליק קראוס עבד כמה חודשים. "איש אלים", הוא נזכר. "עבדתי איתו כמה חודשים בסך הכל. הייתי עולה חדש והוא היה מספר עליי בדיחות שלא הבנתי. בדיעבד אני מבין שהיה לו פיצול אישיות. היו רגעים שהוא היה נחמד וחם ונותן לי חיבוק, והיו רגעים שהוא היה אלים עם הסביבה. אנשים היו נעלבים ממנו".

מה הייתה גולת הכותרת המקצועית שלך באותם הימים?

"גולת הכותרת הייתה האירוויזיון. אז גם הפכתי למעבד מוזיקלי מוכר. פעם עם אבי טולדנו ו"הורה" ופעם עם "חי" ועפרה חזה. אבל אני לא מתגעגע. איבדתי עניין בתחרות הזו לפני עשור, היא הפכה לתחרות של הפגנה טכנולוגית, של הייטק, תאורה וביגוד. פחות מוזיקה. לשבת ערב שלם ולשמוע 24 שירים שתשעים אחוז מהם משעממים – זה מיותר. אין לי סבלנות לזה. אתה זוכה את השיר שזכה לפני שנתיים? אין לך מושג. אבל שיר שזכה לפני 30 שנה אתה זוכר. התחרות הזו איבדה את הרלוונטיות שלה.

זה שואו של ערב אחד ואין שום השלכות עתידיות על הזמרים האלה. לא יקרה להם כלום. זה שזכית באירוויזיון לא מעניין אף אחד".

אילו עוד ציוני דרך יש ברזומה שלך?

"לפני הרבה שנים ניצחתי על תזמורת חיל האוויר. הייתי במדים, וזה לא ממש הסתדר. גם לצה"ל לא יום אחד הופענו בטקס צבאי", הוא מספר. "נגמרה חלוקת האותות בטקס ומפקד חיל האוויר דאז, הרצל בודינגר, עלה לברך את כל הטייסים. הוא עלה לבמה, כנראה יום לא טוב, ואמר 'חיילים, עלו והצליחו'. לא היססתי. עליתי אחריו ואמרתי 'כבוד המפקד, אני חייב להגיד לך משהו: שמעתי בחיים שלי הרבה נאומים אבל כזה דבר מרגש לא שמעתי. כולי צמרמורת. אני יושב בחוץ ובוכה כמו ילד. מאיפה אספת את המילים? מישהו כתב לך את זה. בטוח. זה לא אתה. לא יכול להיות'. הקהל נקרע, והוא בא לבמה, חיבק אותי".

ספר לנו על ה'סופרנוס'

"נשארתי על הבמה, אבל החלפתי את המוזיקה בסטנד-אפ. הקמתי הרכבים, העלתי מופעים ושיתופי פעולה ששילבו את שני התחומים, המוזיקה וסטאנד-אפ. בפרויקט האחרון, 'סופרנוס', שילבתי 44 נגנים, זמרות סופרן, טנורים, נגיעות אלקטרוניות ואני הייתי אחראי הדאחקות. זו היתה מפלצת".

תן לי דוגמא לסיטואציה משעשעת מהחיים

"לפעמים גם כשאני לא מופיע, אני מתניע סיטואציות, אני מחפש קהל כפייתי ,לפני שנה בערך הגעתי לאיזו פגישה. היו לי עוד 20 דקות, חיפשתי מה לעשות. הלכתי למגרש גרירה של העירייה. באתי לשומר ואמרתי לו, אדוני, האוטו שלי חנה כל הבוקר באדום לבן ולא גררתם אותו. המצפון שלי מעיק עליי, הבאתי לכם את האוטו'. הבנאדם היה בהלם. 'אדוני, אין דבר כזה'. התעקשתי והכנסתי את האוטו. ארבע שעות, לא שילמתי שקל. חניה בחינם. בהומור, במקרים כאלה במיוחד, אתה יכול לצאת הכי פאתטי. הנורה הזו של הפאתטיות דלוקה אצלי 24 שעות ביממה. לא להיות פאתטי וכפייתי. ברגע שאתה מתעסק בהומור זו הסכנה הכי גדולה".

"היתה תקופה שהייתי זומבי"

לפני מספר שנים היה ננסי ברנדס בין חיים למוות. הוא שכב במשך חודשים בבית חולים, כשאשתו לשעבר לצידו. הכסף אזל אחרי שלא היה יכול לעבוד במשך שנה, ואחרי שחזר לעצמו, קרה הדבר שהוא הכי פחות ציפה לו: הזוגיות נסדקה ונשברה. לפני חודש היא לקחה את הילדים ועזבה את הבית. כעת, בגיל 72 הוא מעלה מופע עם שימי תבורי , זוכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת".

ננסי: "החיים שלי במכה אחת. היו לי פתאום כאבים עזים, סבלתי מהזיות, ולאחר שהתחלתי לדבר בצורה לא ברורה באחת מתוכניות הבוקר, מיהרו לפנות אותי לבית חולים. שם אושפזתי במחלקת טיפול נמרץ, עם חשש לקריסת מערכות כללית. בדיקות הדם גילו מתקפה של חיידק אלים.

"היתה תקופה שהייתי זומבי. לא זיהיתי אנשים בתמונות, נעלמו לי המילים, ונבהלתי שלא אצליח לחזור לעצמי. לשמחתי, הכל חזר לתפקוד מלא. אם חס וחלילה לא הייתי יכול לחזור לבמה, אני לא יודע איך הייתי יכול להמשיך לחיות. הבמה זה החיים שלי"

הוא נזקק לתקופת החלמה של חצי שנה – מתוכה ארבעה חודשים של אשפוז וטיפולים שונים. "עוברות לך בראש הרבה מחשבות. חשבון נפש של איפה טעית, ומה היית יכול לתקן. למרות שתחזיות הרופאים היו מאוד שליליות, לרגע לא האמנתי שיקרה משהו דרסטי. אם אתה אופטימי וחזק, אתה עוזר לגוף להילחם.

"המשכתי ליצור. את המופע עם אורי גלר כתבתי תוך כדי אשפוז. החיידק הביא לי הרבה רעיונות, וכנראה אצטרך לשלם לו זכויות יוצרים. גם החלטתי לכתוב ספר אוטוביוגרפי. לקחתי סופר צללים, ואנחנו בשלב הכתיבה. בגלל שהספר מתחיל כשאני רואה אור לבן בטיפול נמרץ, אז יקראו לו 'חיידק במה".

מה היעוד שלך בחיים?

"מעטים שולטים בהומור ובמוזיקה ואני שמח שאני אחד מהם. אין מנצח שמשלב סטנד-אפ ומוסיקה כמוני, זאת השליחות שלי: לשמח כמה שיותר אנשים. לקחת את הדברים בפרופורציה נכונה, כדאי שנבחר בקפדנות את הרגעים שאנחנו מחליטים להתעצבן מהם. אין סיבה להתעצבן כי זה לא עוזר אלא רק גורם לצד השני ליהנות מזה".

ואחרי כל התלאוות והחתחתים שעבר בחייו הפרטיים והמקצועיים, ברנדס לא פולט טיפת מרמור. עניין עקרוני אצלו, זחיחות 24/7. " אתה מדבר עם בנאדם שטוב לו", הוא אומר. "מצטער להגיד לכם, חברים, טוב לי. פשוט טוב לי. אתה יכול לעשות מזה כותרת: ננסי ברנדס חי וטוב לו בחיים".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות