Connect with us

Featured

הלוחשת לסוסים

Published

on

כשהיא לא עובדת בקבוצות 'בינה' ו- IAC Care של ה- IAC , לשלומית עובדיה בת ה 26- יש תשוקה גדולה אחת • הקשר המיוחד שיצרה עם סוסי רכיבה כבר הוביל אותה לזכייה בתחרויות נחשבות בקליפורניה • מי שגדלה בבית דתי וחזרה בחצי שאלה חולמת על הקמת חווה משלה, במקביל להמשך פעילות למען ישראל • חשיפה נאה

הבחנתי בה פעמים רבות בשלל האירועים של ארגון ה- IAC ברחבי לוס אנג׳לס. היא תמיד נראתה לי מעט נחבאת לכלים – מאחורי שולחן ההרשמה או כשהיא מארגנת את האולם לקראת הרצאה או אירוע. דבר מהמראה של שלומית עובדיה, בעלת המימדים הזעירים משהו, לא הסגיר את היותה רוכבת סוסים מוכשרת שמתחרה בשנים האחרונות על בסיס קבוע בקליפורניה וזוכה בפרסים יוקרתיים.

ריצות בוקר ארוכות, תרגילי כוח ואימוני רכיבה עם מדריכה צמודה ארבע פעמים בשבוע, יחד עם מוטיבציה והתמדה אין סופית, העניקו לה מיקום בצמרת תחרות הרכיבה המקומית שהתקיימה בחג השבועות האחרון ב- The Paddock Riding Club . שם, קטפה לא פחות משלושה פרסים במקומות ה -4 , 3, וה-2 בסגנונות רכיבה שונים.

שלומית (26) נולדה בסן דייגו. בת שניה מתוך חמישה אחים ואחיות לאב שלמה, מהנדס מצליח ולאם נינה. היא גדלה בבית דתי אדוק ולמדה בבית הספר לבנות Torah High School . שלומית חונכה להתלבש בצניעות ושמרה כשרות ושבת כהילכתן.

בתום לימודי התיכון טסה בפעם הראשונה לביקור בישראל. שם, התאהבה במנטליות הישראלית ונשארה להתגורר בארץ במשך כשנה. היא עסקה בעבודות התנדבותיות רבות, לימודי עברית וגם עבודה בחוות סוסים. בסופה של אותה שנה החליטה לזנוח את אורח החיים הדתי וחזרה ללוס אנג׳לס בגירסה חדשה של עצמה.

היא עדיין מחוברת למסורת היהודית אך לא לאורח החיים ההילכתי. ארץ ישראל והישראליות מהווים אהבה ענקית עבורה. את הלבוש הצנוע עם החצאית והשרוולים הארוכים החליפה בג׳ינס קצרצר, גופיות, פירסינג וגם קעקוע של מגן דוד מאחורי אוזנה השמאלית.

שלומית התקבלה ללימודים באוניברסיטת סי-סאן בנורת'רידג', כשהיא מתמקדת במקצוע האנגלית. היא זכתה בתחרות ארצית לכתיבה והשתלבה בעבודה בערוץ 7, שם, כתבה על פרשות השבוע.

צמאה להתנסויות וחוויות חדשות היא הגיעה עד יפן הרחוקה שם בילתה כחמישה חודשים של לימודי התמחות בתרבות היפנית ב-Tokiwa Universit.

שלומית: ״בהתחלה חשבתי להישאר ביפן, אבל שמתי לב שאין שם כמעט יהודים או הבנה של יהדות. גרתי בכפר קטן וכשהייתי הולכת עם מגן דוד אנשים שחשבו שזה סמל של מותג אופנה או משהו כזה. לא היה להם מושג מה זה אומר. הבנתי שאני לא יכולה לגור במקום שבו אין לי דרך לבטא את הזהות היהודית שלי".

נבואה שהגשימה את עצמה

נפגשתי עם שלומית באחד מאימוני הרכיבה שלה באורוות החווה Thundering Hooves Ranch שב-Tujunga . החווה מוקפת הרים ירקרקים, עדות לחורף הגשום והלא שגרתי שהפתיע השנה.

לבושה במכנסי רכיבה, חולצת פולו שחורה וקסדה לראשה, הבטתי בה רוכבת באלגנטיות מרשימה. על כיסוי האוכף שלה רקום באנגלית ׳אלופה׳. היא קיבלה אותו במתנה בתחרות הראשונה בה השתתפה, מן נבואה שהגשימה את עצמה.

במתחם הרכיבה המאמנת האישית של שלומית יורה עליה הוראות מכל עבר: מסדרת ומדייקת אותה. ׳אחת .. שתיים .. שלוש׳ שלומית משרטטת את צעדי הריצה של הסוס. כל כולה מרוכזת בהקפה הבאה ותיכנון הניתור הנכון.

מדהים לראות בחורה כה צעירה בעלת מימדים צנועים שולטת בחיה הענקית והחזקה הזו, חשבתי לעצמי.

שלומית, זה נראה כאילו את מדברת עם הסוס.

״אני סופרת ביחד עם הסוס וכך אני שולטת בצעדים שלו. הם יכולים להיות גדולים מידי או לפעמים קטנים מידי. אני סופרת כמה צעדים הסוס לוקח לפני כל ניתור ומכוונת אותו כדי לוודא שהוא לא יתנגש במכשול. אם אני רואה שהסוס מגיע עם
צעד מאוד ארוך ועומד לקפוץ מוקדם מידי, אז אני מושכת אותו אחורה ומנחה אותו לצעדים יותר קצרים״.

שלומית סיפרה לי שהרכיבה התחרותית בנויה על תקשורת והבנת שפת גוף בינה לבין הסוס. ״אנחנו מתקשרים כל הזמן. הוא מרגיש כל שריר שאני מזיזה בגוף וכך הוא יודע מתי אני רוצה שיקפוץ. הסוס סופר ביחד איתי. אם אני מגיעה למכשול מהר מידי ואין מספיק מרווח עבורו כדי לנתר אז הוא פשוט יקפוץ. אני חייבת
להיות רגישה לשפת הגוף שלו כדי שהוא לא יפתיע אותו.״

מדוע החלטת לוותר על אורח החיים הדתי?

״כשגרתי בישראל, כל שלושה חודשים עברתי ממקום למקום. עשיתי המון פעילויות שהשפיעו עליי: עבדתי בחוות סוסים, טיפלתי בבעלי חיים, לימדתי ילדים אתיופים אנגלית אחרי בית ספר. זו הייתה הפעם הראשונה שגרתי מחוץ לבית וזה שינה אותי.

"רציתי חיים אחרים, לברוח טיפה. הבנתי שזה העולם האמיתי ורצית להיות מוכנה לקראתו. העולם הדתי מנע ממני המון דברים: למשל תמיד רציתי לעשות ספורט באופן מקצועי אבל הייתי מוגבלת בגלל החוקים של הדת. אני זוכרת שרק בקולג׳ היו לי פעם ראשונה חברים לא יהודים, זה היה שוק עבורי".

האהבה שלך לישראל הביאה אותך לעבוד ב- ,IAC בתוכנית ׳בינה׳ וב- IAC Care כמתאמת תוכניות.

״כן, רציתי לעבוד במקום שאני יכולה להשתמש בו בכישורי הכתיבה שלי, ובארגון שיש בו ערכים יהודיים וקול יהודי. חשוב היה לי להרגיש שאני יכולה לעשות שינוי ולהשפיע על אנשים. העבודה ב- IAC מאוד ממלאת אותי כי אני רואה איך הארגון הזה משפיע על הקהילה הישראלית-יהודית.

"פעם לישראלים שהיגרו לאמריקה היו שתי אפשרויות אם הם רצו לחוות ישראליות; להצטרף לבית כנסת זה או אחר ולהפוך להיות דתיים, או לחזור לישראל כי הם ידעו שאם הם ישארו לבד באמריקה הם יאבדו את התרבות שלהם. אבל היום יש להם את ה- IAC באל-איי ובכל רחבי ארצות הברית, שנותן לישראלים אפשרות ליצור קהילה וחיים מלאים מבלי להשתייך לבית כנסת או ארגון דתי.

"הישראלים שעוברים לכאן נמצאים בגיל שהם מחליטים איפה יגורו, עם מי הם יתחתנו, איך יגדלו את הילדים שלהם. כל ההחלטות האלו יהיו מושפעות מהאוכלוסיה איתה הם מתחברים, ו- IAC יוצר להם סביבה תומכת ועוזרת להתחבר עם אנשים כמותם".

להבין את הניואנסים הקטנים

איך הגעת דווקא לספורט רכיבת סוסים תחרותית?

״בגלל שהייתי דתיה גיליתי את עולם הספורט מאוחר והבעיה הייתה שפיספסתי המון זמן. למשל אם אתה רוצה להיות מקצוען בכדורגל אתה חייב להתחיל כילד.

"בקולג׳ ניסיתי להתחרות באיגרוף, אבל זה לא היה ממש בשבילי – חטפתי זעזעוע מוח חמור. הבנתי שאני לא מספיק אגרסיבית. הייתי מכה מישהו באימון ואז מתנצלת ושואלת אותו אם הוא בסדר. אני לא יכולה לתת למישהו אגרוף בפרצוף, לראות אותו נופל ולא לבדוק שהוא בסדר…

"אז חיפשתי ספורט שאפשר להתחיל בגיל יותר מאוחר. גיליתי שרכיבת סוסים תחרותית אפשר לעשות בכל שלב בחיים. אתה יכול להתחיל את זה כשאתה בן עשרים או כשאתה בן חמישים. כל הרוכבים האולמפיים המצטיינים הם מבוגרים יותר ויש להם נסיון חיים עשיר ברכיבה.

"אחד הדברים שאני אוהבת בספורט הרכיבה הוא שזו עבודת צוות משותפת עם הסוס. אתה חייב בעצם לתקשר עם מישהו שמדבר שפה שונה ממך. סוסים לא מדברים אנגלית, הם מדברים שפת גוף. זה תהליך מרתק ללמוד להכיר אותם – כל תנועה קטנטנה של הגוף שלך משפיעה עליהם.

"כשרק התחלתי לרכוב הייתי עושה טעויות, והבנתי שחלק מהתנועות שלי עיצבנו אותם. היו פעמים שביקשתי מהסוס משהו והוא חשב שהתכוונתי למשהו אחר. אבל עם הזמן אתה מפתח יכולת לתקשר עם הסוס. זה כמו להיות חבר קרוב של מישהו ולהבין את הניואנסים הקטנים שלו״.

עברת גם פציעה לא פשוטה.

״לפני שנה הייתה לי נפילה מאוד קשה. לא הייתי מספיק מנוסה והסוס שרכבתי עליו היה קצת משוגע. פתאום הוא נתן קפיצה פראית ונפלתי בעוצמה על הגב. אני זוכרת שלא הרגשתי את הרגלים שלי, לא יכולתי להזיז שום חלק בגוף. היו לי כאבים חזקים ולקחו אותי מהר לבית חולים.

התחלתי לעשות שיקום ופיזיותראפיה. הרופאים ביקשו שאקח חמישה חודשים הפסקה מרכיבה. אבל סירבתי. הרגשתי שזו התקופה שלי להתאמן ולהשתפר. שאפתי להיות יותר טובה ועד היום לא החלמתי לגמרי. לפעמים יש לי עדיין כאבים".

ובכל זאת, לפני שבועיים זכית בשלושה פרסים בתחרות רכיבה ב- Higher Divisuond , תחרות לא פשוטה עם מתחרים מנוסים ממך בהרבה. איך התחושה?

״הרבה אנשים רוכבים בשביל הכיף, אבל כשאתה משתתף בתחרות זה שונה לגמרי. פתאום יש לך מטרה להשיג. אתה בוחן את הכישורים שלך וזה משנה את הדינמיקה של הרכיבה. אני כל הזמן רוצה להשתפר ולהיות יותר טובה. במהלך הרכיבה יש כל כך הרבה דברים שצריך לזכור לעשות עם תנועת הגוף ועם כל שריר כדי לתת סיבוב טוב וקפיצות נכונות, מה שאומר שהמוח שלי מפוקס לגמרי. הטריק ברכיבה הוא להיות במצב ממוקד ובהלך רוח הנכון. כשאני רוכבת הגוף שלי עובד קשה פיזית ובמקביל אני חייבת להישאר ׳און טופ אוף איט׳.

"הזכייה בשלושת הסרטים (פרס בתחרות רכיבה מקביל לגביע או מדליה בענפי ספורט אחרים) זו הרגשה הכי נפלאה שיש; זה לימד אותי שכשאני עובדת קשה כל האפשרויות בעולם נפתחות עבורי״.

מתחברת לאמא אדמה

מה את עושה בזמן הפנוי כשאת לא רוכבת על סוסים?

״אני אוהבת לטייל בטבע. כל הזמן יוצאת לקמפיינג וטיולים בהרים. אני גם אוהבת לטפל בבעלי חיים. יש פה כבשים ועיזים שאני דואגת להם. עוד תחביב שיש לי זה ללכת לירות במטווחים בכל מיני רובים וכלי נשק, זה מרגיע אותי".

מה החלום שלך?

״ואוו, יש לי המון חלומות. אני רוצה להשתתף במכביה. כרגע אני חוסכת כסף כדי לקנות סוס משלי. זה עסק מאוד יקר, כי בנוסף לסוס שזה אלפי דולרים, יש גם המון הוצאות מחייה שלו: שכירות בחווה, אחזקה, ביטוח רפואי, וטרינר וכאלה. אבל זה יקרה, ויום אחד אני רוצה חווה משלי.

"למדתי עם השנים שאמא אדמה היא הדרך שלי להתחבר ליהדות. אני רוצה לפתוח חווה עם המון בעלי חיים. לעשות וללמד חקלאות ולהדריך אנשים איך הם יכולים לחיות דרך חוקי היהדות שקשורים לטבע ולאדמה, ויש המון כאלו.

"מלבד זה אני רק רוצה להיות מאושרת. לחיות את החיים הפשוטים עם עבודת האדמה, הסוסים ולהמשיך ולעזור, לתרום ולהתנדב, כאן ובישראל״.

.

Featured

רוצים להשתזף על החוף? זה יכול לעלות לכם ב-1000 דולר קנס!

Published

on

חופי לוס אנג'לס והמחוזות סנטה ברברה, ונטורה, אורנג' וסן דייגו נפתחו בשבוע שעבר אחרי 6 שבועות של סגר מוחלט * המזחים והחניות עדיין סגורים, ומי שלא הולך על החול או שוחה במים יכול להיחשב כאויב הציבור ולשלם על כך * במקביל נפתחו פארקים ושבילי הליכה ברחבי לוס אנג'לס, עם מגבלות * והמסיכות, כמובן, הכל עם מסיכות * מדריך עשה ואל תעשה בקיץ 2020 בחופי ואתרי לוס אנג'לס 

צריך להיות מצויידים במנה הגונה של קהות חושים ותחושת שליטה ביורקרטית כדי לגרום לכתבת של "הלוס אנג'לס טיימס" הסופר-ליברלי להתרעם על התקנות וההגבלות שניטחו על ראשינו עם פתיחת חופי העיר, ביום רביעי שעבר.

וכך היא כותבת: "בשבוע שעבר לאחר רדת החשיכה, כשהגאות האדומה בשיאה, ירדו המונים בחוף וניס, שהיה סגור בגלל וירוס הנגיף. הם באו לראות את הגלים הכחולים החשמליים מתגלגלים פנימה. הסיכוי לראות bioluminescence נראה שווה כמה שבירת כללים. לילה אחד, בזמן שצפינו במופע, רכב קצין ברכב טרקטורונים ואמר לנו בנימוס שהחוף היה סגור. רטנו תחת נשימתנו ויצאנו לדרך", כותבת קלי קרוביאן בלוס אנג'לס טיימס".

"למחרת בלילה – מכיוון שגלים מוארים היו כמו צפירות שקראו לנו לסלעים – חזרנו. הפעם המשטרה לא הייתה מנומסת כל כך. מסוק LAPD הקיף את החוף – קדימה ואחורה – וחשף אותנו עם זרקורו המסנוור. הייתי צריך להרגיש אשמה. במקום זאת התלהבתי. אבל אחרי זה נשארתי בבית.

"השבוע ריכך ראש עיריית לוס אנג'לס, אריק גרסטי, את הוראת 'הישארו בטוחים בבית'. החופים פתוחים כעת לשחיינים, גולשים, רצים והולכים, אך פעילויות פסיביות כמו שיזוף וישיבה עדיין אסורות. התעמלות היא חיונית, אני מניחה, שיזוף לא כל כך. "אי מילוי הצו הזה", כתב ראש העיר, "יהווה עבירה בכפוף לקנסות ומאסר."

זה נכון: העונש בגין שיזוף עלול להיות קנס של עד 1,000 דולר, מאסר עד שישה חודשים, או שניהם. כמו כן, מסכות הן חובה.

"להגיד שאני מסוכסכת עם  זה אנדרסטייטמנט. מצד אחד, נראה כי צעדי התרחקות חברתיים עובדים, אך עד כה בלוס אנג'לס הצלחנו רק לשטח את העקומה ולא לכופף אותה. אנחנו בטח לא רוצים התכנסויות המוניות בסגנון הנטינגטון ביץ', או מפגינים המצמידים את הזכות להדביק זה את זה בווירוס הקורונואי, לחופש שלהם. מצד שני, האם זה באמת מסוכן שאדם יחיד יושב לבד על החוף? האם יש סיבה שאנשים צריכים להמשיך לנוע?

"ביום חמישי אחר הצהריים ירדתי לחוף לראות אם אנשים מצייתים לחוקים החדשים – והאם העיר אוכפת אותם. החוף היה מאוכלס בדלילות. קומץ גולשים היה במים (מותר לפי הכללים החדשים). ילדים בנו טירות חול בקצה המים (אפשר להתלבט). ועשרות קבוצות קטנות השתזפו על החוף או שיתפו פיקניקים על החול (בהחלט אסור). לאף אחד משוכני החוף לא נראה שהיה אכפת שהם מפירים את הוראת ראש העיר. חלקם ישבו כמה מטרים זה מזה, אך אף אחד לא חבש מסכה. "כל עוד יש לנו גישה לדברים המהנים שלנו, כמו החוף, אנחנו מרגישים בסדר", אמר טייט, 31, שישב על החול עם חברו מרטין והספג את הקרניים. "אבל הנושא שביסודו הוא שלאמריקאים אין שליטה כרגע."

"במעלה החוף מצאתי את דיאנה בוטובה, שישבה על מגבת קרוב לחברתה אנסטסיה מיכאילוק, 24, סטודנטית במכללת סנטה מוניקה. "יש לך שקט נפשי כזה על החוף," אמר בוטובה. "האוויר המרפא, הוא כל כך נחמד", הוסיף מיכאילוק. היא לא מסכימה עם הרעיון שלשבת במקום אחד הופך אותה איכשהול לא בטוחה. "אנחנו בטוחים יותר לשבת כאן ביחד מאשר אם היינו עומדים ומסתובבים".

"זוג שוטרים מה- LAPD שוטטו על החוף במשאית קטנה בשטח, אורות מהבהבים, אך הם לא התקרבו. שאלתי את השוטרים מה בדיוק הם עושים. הם הציבו שלטים שהכריזו על הכללים החדשים, ובאופן כללי שנדע נוכחותם.

"אז תתנו 'טיקטס' על שיזוף בכף הרגל? שאלתי. לא, הם אמרו, כי אין להם עדיין את הניירת הנכונה.

"אנשים נחמדים אליכם?" שאלתי.

"האם הם אי פעם?" ענה אחד השוטרים רטורית.

"בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי, ניגשתי אל ה- Cow's End, מפרק הקפה האהוב על חוף ונציה המהווה מקום מפגש לצוות קבוע של גולשי בוקר מוקדמים. רציתי לדעת איך הם מרגישים לגבי כללי החוף החדשים והמשוחררים יותר. "לא משנה לנו," אמר ידידי ג'יי רזניק, 60. "מעולם לא הפסקנו לגלוש מלכתחילה". בחודשיים האחרונים, הוא מגלה, היה לגולשים הסכם שלא נאמר עם המצילים: כל עוד הם היו מחוץ למים בשעה 9:30 בערב, המצילים לא היו מציקים להם.

"אחרי שביליתי את אחר הצהריים בשיחות עם עובדי החוף, אני עדיין חשתי מסוכסכת לגבי כללי החוף החדשים. ככל שהימים מתארכים וחמים יותר, יהיה קשה יותר ויותר להרחיק אנשים מהחול. החינוך הקטן שמתרחש כרגע ייגמר בעוד חודש. משפחות יצטרכו הפסקה. איך נתאזן בין הצורך באוויר צח ובמים צוננים לבין הצורך להישאר בנפרד? אין לי תשובות טובות.

"אבל האוקיאנוס נמתח מולי, והשמש רק התחילה לכיוון האופק. הלכתי למים, הסרתי את המסכה והסתכלתי מערבה כשהגלים שטפו על רגלי. אלוהים, זה הרגיש טוב. לרגע חולף, החיים הרגישו – אם לא תחת שליטה – אז לפחות נורמליים.

פארקים, חופים ושווקים נפתחים בלוס אנג'לס

דרום קליפורניה עדיין נתונה להוראות השעה להישאר קרוב לבית ולכסות את פנים בחוץ, אולם אמצע מאי של פתיחה מחודשת של שבילי העיר והמחוז של לוס אנג'לס, חופי מחוז ל.א. ושבילי היער לאומי של אנג'לס – פירושו סגנון חיים מחודש  למיליונים  המתגוררים באזור זה.

הפתיחות המחודשות מגיעות עם  הגבלות רבות: כיסויי פנים נדרשים, התכנסויות אסורות וחניונים סגורים, כמו גם מזחים וטיילות על החוף; פרטים אלה משתנים לפי עיר. נציגי בריאות הציבור במחוז, השואפים לצמצם את המספר הגדול ביותר של מקרי וירוס הנגיף במערב ארה"ב, ומצפים שמגבלות רבות יישארו במקומן במהלך הקיץ.

* היער הלאומי של אנג'לס צפונית ללוס אנג'לס  פתח מחדש 23 מסלולי טיול פופולריים, ארבעה ראשי שבילים ו- 19 כבישים בהרי סן גבריאל, עם דרישות למרחק חברתי. גורמים ביער יפתחו בהדרגה בפתיחת מחנאות, אזורי פיקניק ואתרי בילוי מפותחים אחרים שהיו מחוץ לתחום מאז תחילת אפריל.

• למרות ששבילי העיר בלוס אנג'לס, פארקים המובילים לשבילים ומסלולי הגולף נפתחו מחדש ב -9 במאי, פארק קניון ראניון הצפוף נותר סגור.

* פארק גריפית 'פתח מחדש את מסלוליו ב -9 במאי. כל מרכזי הבילוי בעיר, מתקני מים, פארקי סקייט, מגרשי טניס, מגרשי משחקים, מגרשי בייסבול, מגרשי כדורגל ומגרשי כדורסל נותרו סגורים כמו "מתקני ספורט פנים וחוץ".

* כ- 24 שווקי חקלאים ייפתחו בעיר, כולל שוק איכרים בהוליווד ביום ראשון, לאחר שהעיר תבחן את דרישות הבטיחות וההתרחקות החברתית.

* במחוז לוס אנג'לס, כמו בסן דייגו, אורנג' קאונטי, ונטורה וסנטה ברברה, החופים פתוחים לשימוש פעיל – גלישה, שחייה, ריצה והליכה, למשל. אך בדרך כלל הם סגורים להשתזפות, בהתכנסויות הגדולות ממשק בית אחד או ענפי ספורט מאורגנים. במקרים רבים החניונים הצמודים לחוף נשארים סגורים.

כאמור, למרות שחופי המחוז פתוחים, מחוז לוס אנג'לס מזחים, שבילי אופניים על החוף ורוב החניונים הצמודים לחוף סגורים גם הם תחת צו המכסה חופים בכל עיר חוף ואזור לא מאוגד במחוז. מתקני המשחק והספורט של הפארקים במחוז, כולל גני שעשועים, נותרו גם הם סגורים. מחלקת הבריאות הציבורית במחוז לוס אנג'לס אוסרת על אירועים וכינוסים של קבוצות ציבוריות ופרטיות. 

* לשכת המסחר בקטלינה אומרת כי האי "סגור למבקרים." הקטלינה אקספרס צמצם את שירותו לשתי נסיעות הלוך ושוב ביום בין לונג ביץ 'לאבאלון. שמורת האי קטלינה פתחה מחדש את מסלוליה ב- 8 במאי.

* מאז אמצע מרץ, גורמים רשמיים בפארקים סגרו את כל הקמפינגים במדינה, ואז סגרו את הגישה לרכבים לכל מערכת הפארק הממלכתית ואז סגרו באופן מלא יותר מ- 60 פארקים. אולם מאז ועד היום המדינה פתחה חלקית כמחצית מאלה. לפני שאתה מבקר בפארק ממלכתי כלשהו, בדוק את מצבו במדינה. בין הפארקים הממלכתיים שעדיין סגורים במחוז לוס אנג'לס: שמורת הפרג של עמק האנטילופות בקליפורניה.

* אזור הבילוי ע"ש קנת האן באזור בולדווין הילס באל-איי פתוח כמו גם מגרש החניה שלו. (מחיר הכניסה לרכב הוא 6 $ בסופי שבוע ובחופשה, חינם בימי חול.) גני שעשועים ואזורי פיקניק בפארק עדיין מוגבלים.

• לולאת קערת הוורדים של פסדינה, שביל ההליכה באורך 3.1 קילומטר סביב האצטדיון המפורסם, נפתח מחדש ב- 13 במאי. אתר הספרייה של הנטינגטון, מוזיאון האמנות והגנים הבוטניים בסן מרינו סגור עד להודעה חדשה, אך הוא "פעיל באופן פעיל על פתיחת תוכניות מחודשות", כך נכתב השבוע באתר.

• גני Descanso בלה קנאדה פלינטרידג 'נפתחו מחדש ב- 16 במאי; יש לרכוש כרטיסים מראש.

* אזור הבילוי הלאומי של הרי סנטה מוניקה, החוצה את מחוז לוס אנג'לס וונטורה, פתח מחדש את רוב מסלוליו, חניוניו, והשירותים. שני מרכזי המבקרים בו נותרו סגורים, וכך גם קניון סולסטייס, וכמה אזורים שנפגעו משריפת וולסי בשנת 2018, וחניונים לאורך כביש החוף הפאסיפי. שירות הפארק הלאומי קורא למטיילים ללבוש כיסויי פנים ולשמור מרחק מאחרים.

• מחוז ונטורה איפשר פתיחת חופים (כל עוד המבקרים שומרים על מרחק ואינם מתמהמהים), מגרשי גולף וחנויות אופניים.

• מחוז אורנג 'פתחה מחדש את חופי הים בהגבלות. כמו במחוזות L.A. ונטורה, החניונים הצמודים לחוף נשארים סגורים. 

איך מתפשט COVID-19 בסביבת החוף?

כאמור, כמעט אף אחד בחופי העיר לא לובש מסכות פנים. המון שיזופים, רבים בקבוצות גדולות, בנוסף לרוכבי אופניים בשביל האופניים ובטיילת. כל זה, מובן, מעלה המון שאלות וחששות בריאותיים, במיוחד כשיש מידע כל כך סותר על המדיה החברתית על אופן התפשטות הנגיף.

למשל, כיצד נדע אם קבוצות של שיזוף (אסור) הם בני משפחה המסתתרים במקום (מותר) או קבוצות של חברים שאינם גרים יחד מסתובבים בסמיכות (אסור)? מדוע זה בסדר לרוץ על החוף, אבל לא לשבת על החוף? ועד כמה עלינו להיות מודאגים לבריאותנו האישית – והקולקטיבית, אם אנו בוחרים ללכת?

חלק ניכר מהמידע על התפשטות COVID-19 אינו מאומת. זה חלקית מכיוון שזה חדש, ובחלקו מכיוון שמדע ורפואה הם לעתים נדירות מדויקים. ד"ר פיטר צ'ין-הונג מתמחה בהפצת מחלות זיהומיות ב- UC סן פרנסיסקו. הוא אומר שלמרות שאיננו יודעים בדיוק כיצד COVID-19 מתפשט באוויר, אנו יודעים שרוב הנגיפים האחרים מתפשטים לא יותר משלושה מטרים, בממוצע, דרך טיפות מוטסות מהאף והפה. הסיבה לכך היא שהטיפות כבדות ונוטות ליפול על האדמה בטווח זה של מטר. הכלל  – שני פיט למרחק חברתי כולל שלושה פיט נוספים, כאזור חיץ לצורך ביטחון נוסף.

צ'ין-הונג אומר שאם אתה נשאר במרחק של מטר וחצי מאנשים אחרים בזמן ההליכה על החוף, יש לך סיכוי נמוך להידבק בווירוס. גם אם האדם שנמצא במרחק של מטר וחצי משתעל או מתעטש, הסיכוי שהטיפות הללו יגיעו לאף ולפה שלך הוא נמוך מאוד. "אני חושב שהמקומות הפגיעים על החוף, למען האמת, הם מתקני השירותים; זה מה שאנשים צריכים להימנע מלבקר בהם או להיות קצת יותר זהירים איתם. גם אחרי שאתה שוטף ידיים, אתה עדיין נוגע בכפתור היציאה כדי לצאת".

ומה על הרוח? רוח מוגברת, שכידוע נפוצה בחוף, לא משנה את ההסתברות הנמוכה להתכווצות COVID-19 על החוף. ד"ר דין בלומברג, פרופסור מטעם UC דייויס המתמחה במחלות זיהומיות בילדים, אומר כי טיפות האוויר הנישאות הנושאות את הנגיף אינן מתפשטות רחוק יותר מגובה מטר, עם או בלי רוח. "[מחקרים] מציעים שהעברה בחוץ נדירה מאוד," אמר. "הרוב המכריע של ההעברה מתרחש בתוך הבית. נפח האוויר האינסופי כמעט בחוץ מדלל את הנגיף הרבה יותר מנפח האוויר המצומצם בתוך הבית."

ד"ר צ'ין-הונג מסכים ומוסיף כי הרבה מההתפרצויות שראינו נגרמו על ידי אנשים שהסתובבו במשך תקופות ארוכות במרחב סגור, כמו אוטובוסים, בית אבות או חזרות מקהלה. על החוף או השביל, אם אתה מודאג, חבוש מסיכה. ואם מישהו עובר לידך קרוב יותר ממטר וחצי, אל תהסס להפנות את הפנים שלך מהן (גם אם זה מרגיש גס רוח).

ומדוע הליכה על החוף מותרת, אך לא ישיבה עליו? חשיפה ממושכת לנגיף מגדילה את הסיכוי שלך להידבק בו, אומר ד"ר צ'ין-הונג. זו הסיבה שהליכה היא פעילות בסיכון נמוך יותר מאשר ישיבה במקום. כשאתה חולף על פני אדם אחר, אתה רק קרוב אליו כמה שניות, לכל היותר. אבל כשאתה יושב ליד קבוצת אנשים במשך תקופה ממושכת, אפילו אם אתה נמצא במרחק של מטר וחצי, אתה נחשף לטיפות נוספות. "כשאנשים הולכים לחוף הים הם מסתובבים שעות אחד ליד השני", אמר. "זה כאשר אירועי ההסתברות הנמוכה [הנגיף המתפשט בחוץ] מצטברים במצטבר לאירוע הסתברות גבוה יותר".

אבל יש גם הסבר אפשרי אחר. צ'ין-הונג אמר שמבחינת בריאות הציבור, מתן אפשרות לאנשים לשבת על החוף עשוי לעודד התנהגות רגועה יותר באופן כללי. אם אנשים כבר שוכבים על החול, יתכן שהם נוטים יותר לשתות משקה או להוריד את המסכה כדי לאכול נקניקיה, הוא אמר, מה שעלול לקרב אותם יותר משני מטרים זה מזה.

"איך אתה הולך לאכול את הנקניקייה הזו אפילו להוריד את המסכה?" הוא אמר. "ומה אם הנקניקייה תיפול על השמיכה לידך. האם תושיט יד לתפוס אותו? זה אומר לשים את האף והפה שלך ליד האף והפה של מישהו אחר."

הרבה אנשים הם כמעט כל עניין הבידוד. עברו חודשיים, הגענו לעייפות הסגר, והיותנו על החוף עשויים לגרום לנו לחזור להתנהגות הרגילה הלא כל כך מדוקדקת שלנו, אפילו בלי להבין זאת. "כשאתה על החוף עם חבריך, אתה הולך להירגע," אמר. "יכול להיות שיהיה לך מקרר יין או טופר לבן או כל מה שפופולרי בימינו. ואתה תהיה יותר רפה. זה אותו דבר עם אצטדיונים בחוץ. בטח, אתה יכול להקים אצטדיונים שיושיבו אנשים במרחק של מטר וחצי זה מזה, אבל אף אחד לא עומד לדבוק בחוקים, עם כל הרגש של המשחק והאלכוהול הכרוכים בכך". המלצות לבריאות הציבור אינן מתקבלות עבור האדם, הוא הסביר. הם מיועדים לקהילה בכלל. "אז כשפקידים קובעים את הכללים האלה הם לוקחים בחשבון שהרבה מאוד אנשים לא יכבדו אותם.

ומה על ריצה? ריצה לא מפיצה את הנגיף הרבה יותר מאשר הליכה, אומר ד"ר צ'ין-הונג. אם תצייר מפה של הטיפות היוצאות מפיו של רץ, זה היה נראה כמו משפך. כשהטיפות הללו נסעו במרחק של מטר וחצי מהרץ (זכרו, כוח המשיכה גורם להם ליפול על האדמה), היו כל כך מעטים כאלה, עד כי ככל הנראה ההעברה עדיין תהיה נמוכה. בנוסף, הרץ ככל הנראה נע במהירות ולכן יעביר מישהו אחר אפילו פחות זמן, מה שיוריד את זמן החשיפה. מישהו שרץ סביר יותר להיות בריא, מאשר אדם בבית חולים או בית אבות. "כל הדברים האלה גורמים לי לחשוב שזה סיכון קטן מאוד, אם בכלל," הוא אומר. "הייתי דואג יותר מלשכב על החוף".

ומדוע השחייה בסדר? את וירוס Coronavir לא ניתן להעביר דרך מים. גלישה ושחייה הם בסיכון נמוך מכיוון שמדובר בפעילות המתבצעת לבד או בקבוצה קטנה, קרוב לוודאי שאנשים מסתכנים יותר בבית, ביחד.

כמו כן, אין צורך לשטוף את החלק התחתון של הנעליים שלך לאחר ריצה, אלא אם כן אתה ממש משפשף את הידיים שלך בתחתית הנעליים ואז מכניס את הידיים לאף שלך או לפה שלך, אומר צ'ין-הונג. אם תחליט ללקק ישירות את החלק התחתון של הנעל שלך, אנחנו באמת לא יכולים לעזור לך…

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות