Connect with us

ספורט

הלברון של הכדורגל

Published

on

כשעזב את לוס אנג'לס גלאקסי וחזר למילאן, מעטים חשבו שזלאטן איברהימוביץ' יצליח לשחזר את יכולת השיא שלו. * אבל העונה, בגיל 39 וחרף פציעות, הוא עדיין האיש החשוב ביותר במועדון – על המגרש ומחוצה לו 

כשחזר לפני שנה למילאן, רבים לא היססו להטיל ספק בכך שזלאטן איברהימוביץ' מסוגל שוב להצעיד את מילאן להצלחה. מעטים האמינו שהוא יציג יכולת נהדרת כפי שהציג ב-MLS ובלוס אנג'לס וינפק את המספרים המוכרים, והמדהימים, שלו. כעת, כשהוא מוביל את מילאן לאליפות בגיל 39, קשה למצוא מישהו שהימר על כך בפתיחת העונה. חוץ ממנו, כמובן.

"הוא כמו מטריה במועדון", אמר מנכ"ל מילאן, איבן גאזידיס, "הוא מגונן על שחקנים צעירים מפני לחץ חיצוני ועוזר להם להתפתח". איברהימוביץ' בעצמו מעיד על היותו "אחראי ל-25 שחקנים", והפעם, לשם שינוי, הוא לא מגזים. הוא לא רק נותן מספרים נהדרים – 22 שערים ושבעה בישולים בכל המסגרות מאז חזר למילאן – אלא אחד האחראיים להתקדמות של שחקנים צעירים כמו רפאל לאאו, יינס פטר האגה, פרנק קסייה או ברהים דיאס.

בעקבות פציעות והידבקות בקורונה, רשם זלאטן רק שש הופעות בליגה. למעט המשחק בו חזר מפציעה, כבש העונה איברהימוביץ' בכל משחק ליגה בו שיחק. למעשה, מסוף העונה שעברה, הוא מצא את הרשת במשך שמונה משחקי ליגה ברציפות. ב-534 דקות הוא כבש עשרה שערים ובישול בליגה (ועוד שער ובישול באירופה).

העובדה שאיברהימוביץ' בעל עליונות פיזית – ברורה. סוכנו מינו ראיולה, סיפר לאחרונה כי לפעמים "אני בא לבקר אותו והוא עושה שכיבות סמיכה. אני עולה ועומד עליו. אני לא אדם קל-משקל כידוע, והוא ממשיך בשכיבות הסמיכה כרגיל". לדעת ראיולה, איברהימוביץ' יכול להמשיך לשחק "עד גיל 50. אני לא אתן לו לפרוש אלא על אלונקה. אפשר לראות מה הוא עושה במילאן, הוא 90 אחוז מהקבוצה הזאת".גם אם ראיולה מעט מגזים, אחרים חושבים כמוהו. "מילאן היא זלאטן", אמר הבלם ההולנדי של אודינזה, בראם ניוטניק, "זה מדהים איך מילאן השתנתה איתו ואיך הפיזיות והאתלטיות שלו נשארו אותו דבר, וגם איך כולם מקשיבים לו". ואילו חברו לקבוצה, האגה, טוען כי "הוא הפך אותנו לחזקים יותר, איכותיים יותר וטכניים יותר". 

השחצנות של איברהימוביץ' ידועה, וכבר הפכה לקאלט. ערב חג המולד השווה את עצמו זלאטן לסנטה קלאוס. רק בשנה האחרונה קרא לעצמו "כריש", אריה (חמש פעמים) ואלוהים (עשר פעמים, לא כולל את אמירתו כי "אני חצי אלהים וחצי שטן"). "יש קריצה בכל מה שהוא עושה, מצייץ ואומר", מסביר ראיולה, "אבל יש גם רצינות בכל קריצה". לאחר שהחלים מקורונה, השתתף בסרטון הסברה ואמר כי "הקורונה תקפה אותי – ואני ניצחתי. אבל אתם תיזהרו, אתם לא זלאטן". גם אם יש מי שלא אוהב את השחצנות הזו, הבסיס לה קיים, במידת מה. 

יורגן בקה, מאמן הכושר של קבוצתו הראשונה בשוודיה, מאלמה, אמר כי לזלאטן בן ה-18, ש"היה עצל עד מאוד" לדבריו, היתה יכולת להרים יותר משקל מכל אחד אחר בקבוצה, וכי הכוח המתפרץ שלו היה "כמו של טובי הספרינטרים והקופצים בשוודיה". עם השנים, פיתח איברהימוביץ' התמכרות כלשהי לאימונים. "אני אוהב לסבול באימון", אמר בריאיון לעיתון השוודי "דאגנס ניהטר" ב-2015. "האימון צריך להיות קשה, באופן יומיומי. הלחץ בא ממני ולא מאף אחד אחר. ברגע שלא אשיג את מה שאני רוצה, אני אהיה מאוכזב. הכל צריך להיות מושלם". ראיולה אמר כי היחס של איברהימוביץ' לגופו הפך לקיצוני, אולם הוא "מכיר את הגוף שלו היטב. זה ממש מדע מדויק, הוא יכול לעבוד עם כל מאמן כושר אבל בסופו של דבר הוא עצמו המאמן האישי של עצמו".

לדעתו של ראיולה, שנותיו של איברהימוביץ' בארצות הברית היו מבוזבזות. "הוא רצה לגור עם משפחתו בארצות הברית ולהצליח שם, אבל הקבוצה לא היתה מעוניינת בניצחונות כמוהו", אמר הסוכן, "הוא צריך לנצח בכל דבר, גם כשהוא משחק במחשב". וזוהי, במידה רבה, מורשתו של איברהימוביץ' – שזכה באליפות בכל מועדון בו שיחק, והיה בורג מרכזי בהצלחות של המועדונים הגדולים בעולם. "הוא חיה על המגרש ורוצה לנצח", אמר בריאיון כוכבה לשעבר של מילאן, רוד חוליט, "הוא בחור נחמד וידידותי כשצריך". מארק ואן בומל הוא דוגמה טובה לכך. ב-2004, במהלך משחק בין הולנד לשבדיה, רבו השניים עד כדי כך שזלאטן בעט כדור במכוון על ואן בומל במחצית וקרא לעברו: "היזהר". כאשר הגיע הקשר ההולנדי למילאן בשלהי הקריירה שלו, עזר לו השוודי להתאקלם בקבוצה. הם הפכו לחברים בלב ובנפש, וואן בומל, כנראה בקריצה ידידותית, קרא לכלבו על שמו של זלאטן: "איברה".

עד כמה גדולה השפעתו של איברהימוביץ', לא רק על מילאן אלא גם על הליגה האיטלקית, תעיד העובדה שהסרייה A עומדת לשנות, ככל הנראה, את לוח הזמנים למחזור ה-25. הסיבה: איברהימוביץ' אמור להיות אחד מאורחי הכבוד בפסטיבל המוזיקה בסן-רמו, שמתקיים במקביל. על מנת שהשוודי יוכל גם לשחק נגד אודינזה וגם להגיע לפסטיבל, יוקדמו משחקי המחזור בשעתיים…

יכולתו לא נעלמה גם מעיניהם של אנשי נבחרת שוודיה. למרות שפרש ממנה לפני למעלה מארבע שנים, פיזר איברהימוביץ' רמזים כי הוא מעוניין לשוב וללבוש את המדים הלאומיים לקראת היורו הקרוב. ולמרות שיחסיו עם מאמן הנבחרת, יאנה אנדרסון, לא היו טובים, בלשון המעטה, כלי תקשורת במדינה דיווחו כי השניים שוחחו. "הוא הכחיש שקרא לי גזען", אמר אנדרסון, "אם הוא באמת רוצה לחזור יש על מה לדבר. שאר השיחה תישאר בינינו". אבל עם כל הכבוד לנבחרת שוודיה ולתוכניות שלה לאליפות אירופה, לאיברהימוביץ' יש משימה גדולה עוד יותר – להחזיר למילאן את האליפות בה לא זכתה כבר עשור.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ספורט

המג'יק החדש: שחקן-שחמט

Published

on

לוקה דונציץ' נבחר לחמישיה הראשונה של משחק האולסטאר הקרוב * יש לו את החיוך הזה, את הקליעה, את הראש להבין מה המהלך הנכון, את הבגרות, את הנתונים הפיזיים בגיל ממש צעיר, את היכולת לשחק פיק אנד רול ברמה מאוד גבוהה. אבל, יש אבל

את לוקה דונציץ' כבר כולם מכירים. בעידן אחר שבו המג'יק המקורי זכה באליפות בעונת הרוקי עם תצוגה בלתי נשכחת בגמר כדי לענוד את הטבעת, מעניין אם גם לוקה היה קוטף גם הוא את הטבעת בגמר של 80.  

מג'יק המקורי היה תופעת טבע במונחים של שנות ה-80. היום, במונחים של לברון, יאניס ודוראנט הוא יהיה בטופ של הליגה, אבל לא מעל הליגה. כן, האופי שלו מבדיל אותו מהמתחרים שלו, הכישרון שלו לתת שואו, לנהל את המגרש בריצה, במעבר וגם בסט למצוא ברוב הפעמים את השחקן עם הקליעה עם האחוזים הגבוהים ביותר באותה התקפה זה משהו שקשה למצוא עד היום. זה לקחת את סטוקטון ולשים אותו בגוף של לברון. זה מה שזה. כולם משווים את לברון לג'ורדן, מי יותר גדול, אבל לדעתי מג'יק הוא ההשוואה ההוגנת יותר ללברון. לברון הוא הכל מהכל על זה אין ויכוח. 

תשמעו משהו  – לברון בשוק כמו הלייקרס או שיקאגו כל הקריירה, והוא הגדול מכולם. הבן אדם הביא טבעת לקליבלנד, כנראה היחידה לעוד מאה שנה, אם בכלל, ובדיוק כמו אחרים הוא רצה לזכות בעוד. 

כנראה הוא ידע משהו שאנחנו לא יודעים. משהו בהנהלה שנטפליקס יגלו לנו עוד 20 שנה. אולי המעבר שלו הוא לאו דווקא לחברי קבוצה חדשים, אלא לאווירה מנצחת, לארגון שאפתן.

ואז מגיע לוקה. 

יש לו את החיוך הזה, את הקליעה, את הראש להבין מה המהלך הנכון, את הבגרות, את הנתונים הפיזיים בגיל נורא צעיר, את היכולת לשחק פיק אנד רול ברמה מאוד גבוהה. אבל יש אבל.

עוד לא ראינו את המג'יק החדש בפלייאוף עד הסוף. כדי להשוות אותו באמת לגדולים ביותר יש לו עוד לפחות 10 שנים להתחרות בפלייאוף. אבל מה שיפה אצל לוקה, בדיוק כמו במג'יק המקורי – אתה לא באמת יודע למה הוא מסוגל.

מלא תשוקה לנצח 

ויש את בעל הבית מארק קיובן ואת המאמן ריק קרלייל. הוא מוקף בארגון מנוסה ומלא בתשוקה לנצח. ג'רי קראוס המנוח אמר את המשפט האלמותי – ארגונים הם אלה שזוכים באליפויות. אפשר להתווכח על זה, בייחוד כשג'ורדן אצלך בקבוצה, אבל לארגון יש חלק עצום בזכייה באליפויות, עם זה לא מתווכחים. 

כארגון כרגע דאלאס מתנהלים מצויין, כבר בשנה הראשונה סמכו על הרוקי האירופאי (מה שלא כל כך מקובל אם אתה לא לברון ג'יימס) ונתנו לו להוביל את ההתקפה ולקבל החלטות שמחליטות על גורל המשחק. מה עשה המג'יק? קסמים. לוקה הוכיח שהוא יודע לשחק כדורסל, ואפילו עקץ את כולם כשאמר שקל לו יותר לשחק התקפה באן בי איי. לאו דווקא בגלל ההגנה הפחות צמודה מאירופה, אלא יותר בגלל הריווח של המשחק, והביטחון הזה ימשיך לנצח. 

על לברון גם סמכו, אבל היה אחד בשם ריקי, שהתעצבן כשהילד מקבל יותר זריקות ממנו. בקליבלנד העיפו את דייוייס בדצמבר אותה שנה בדיוק מה שעשו בדאלאס עם דניס סמית'. רק שדאלאס קיבלו את פורזינגיס. אז כנראה שקיובן יודע לעשות עסקים ולנצל מצבים.

בדיוק כמו השילוב של מג'יק וקארים יהיה מעניין לראות האם פורזינגיס, כמו לוקה, יממש את הפוטנציאל שלו בצורה עקבית ערב ערב, ואז השמיים הם הגבול. לשניהם יש עוד שנים מאוד יפות ביחד. נותנים ללוקה מעטפת של כבוד – אבל זה גם בגלל שהוא ילד מדהים וצנוע שיודע לכבד בחזרה. 

רק שישאר בריא

מארק קיובן וקרלייל מבינים שיש להם שחקן שבונים רק במשחק מחשב. קליעה מטורפת, יוצר מצבים לעצמו ולאחרים, גבוה מאוד ביחס ליכולות השליטה בכדור, רחב כתפיים, וכל זה עם שכל. מעבר למכירת הכרטיסים, מארק קיובן הוא ווינר, מלא בתשוקה לנצח, אבל הוא גם מאוד חד וחכם. מעניין מי יגיע בחורף (הזוי אה?) לדאלאס.

נורא מעניין מה לוקה יעשה בקריירה שלו, אפשר לצאת בהצהרות חסרות בסיס ולהגיד שהוא יהיה הכי טוב ודברים מן הסוג הזה. אי אפשר לדעת, אבל מה שבטוח, רק שישאר בריא, ואנחנו נהנה מעוד אגדה שהמשחק הזה יוצר לנו מול העיניים. באירופה הוא הוכיח שהוא הווינר האולטימטיבי, באן בי איי היו לו רגעים של ווינר שאף אחד לא ישכח, עכשיו הזמן להוכיח את זה בפלייאוף. במידה והוא עובר את הסיבוב הראשון, מאוד קלוש לנצח בסדרה את אחת מהאחיות מאל-איי, אבל עם הילד הזה אי אפשר לדעת. אפשר רק לצפות.

רק שלא ירד לו החיוך מהפנים.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות