Connect with us

גוף ונפש

הכל נשאר במשפחה

Published

on

אני חוששת שלאריק יש מאהבת. פתאום הוא התחיל בדיאטה חריפה, יוצא לריצות בערבים ונעלם למבצעים שונים"

איריס הייתה אשתו של איש משרד הביטחון, בכיר וידוע בתחומו. כשטלפנה לקבוע פגישה ביקשה לשמור על דיסקרטיות שאינה מאפיינת לקוחות רגילים. לפגישה הגיעה בשעות הערב המאוחרות כשהמשרד היה ריק מאנשים. קשה היה שלא להתפעל מיופייה. אישה גבוהה, דקת גזרה, שיער קארה שחור ועיניים כחולות גדולות. לאחר לחיצת יד רפה וכוס קפה התחילה בסיפורה."אני נשואה לאריק שלושים שנה באושר ועושר. גידלנו בן ובת. הבן בן 25 עומד להינשא בקרוב. גם הוא בעסקים הסודיים עם אבא שלו. הבת חיילת יפה ומתוקה".

״חיי מעולם לא היו קלים" משיכה, "טיילתי בעולם מבלי שרציתי בכך, החלפתי מקומות עבודה בעל כורחי. היו מצבים שלא ראיתי את בעלי במשך שבועות, אבל למדתי לחיות עם זה. מעולם לא חשבתי שאזדקק לשירותיו של חוקר פרטי, אבל לאחרונה אני חוששת שלאריק יש מאהבת. פתאום הוא התחיל בדיאטה חריפה, יוצא לריצות בערבים ונעלם למבצעים שונים. כשהבן סיפר לי שאבא לא יצא למבצעים כבר זמן רב, התחלתי לחשוד". הצעתי לה לבצע מעקב אחר הבעל. "לא תצליחו. הוא ישרוף אתכם כבר בדקה הראשונה", היא חייכה. בהמשך נתרצתה אבל ביקשה שאעבוד עם כמה שיותר אנשים. הבנתי מיד שמולי יושבת אישה שמבינה עניין.

למחרת בבוקר כינסתי את חמשת העוקבים שלי לשיחת מוטיבציה."אנחנו הולכים לעקוב אחרי בכיר במשרד הביטחון", הכנתי אותם, "זה יהיה קשה מאד, זהיר מאד ומקצועי מאד". ראיתי את האור בעיניהם. כעבור יומיים לאחר אישור טלפוני מאיריס התחלנו בשעה חמש בבוקר יום עבודה לא שיגרתי לחלוטין. שישה עוקבים בשישה כלי רכב שונים – ארבע מכוניות ושני קטנועים – חיכו לו ברחוב קטן בצפון תל אביב. כשיצא מביתו העברתי הוראות פעילות במכשיר הקשר ויצאנו לעבודה. בכל 200 מטר התחלף רכב מאחורי זנבו של אריק כדי לא לעורר את חשדו. כעבור שעה הוא הגיע למטה משרד הביטחון באזור המרכז. המתנו לו מצפים ליציאתו. עד לשעות הערב התייבשנו במקום. כשיצא נכנסנו לנוהל קרב. הוא נסע לכיוון תל אביב עד שהגיע סמוך לביתו אך במקום להיכנס לבניין המגורים היוקרתי בו התגורר, הוא פנה
למרכז מסחרי צמוד.

חמשת העוקבים שלי ואני יצאנו רגלית וסגרנו כל תנועה שלו. הוא נכנס לסופרמרקט המקומי וקנה מצרכי מזון. ביציאה פגש עלמה צעירה, כנראה שכנה או חברה של המשפחה, והחליף איתה כמה מילים. אחר כך חזר לביתו. כעבור מספר דקות קיבלתי טלפון קצר לנייד. איריס ביקשה לרדת מהמעקב ו"מחר כרגיל" אמרה וניתקה.

המעקב למחרת בבוקר היה רגיל, אבל ב-12:00 בצהריים אריק נראה יוצא מהמטה ונוסע לכיוון הרצליה. ברחוב סוקולוב המרכזי נכנס לבית מרקחת ויצא משם עם שקית קטנה בידו. כנראה תרופות, חשבתי, ומיד ישוב לעבודה. אך לא. הוא נסע לכיוון חוף הים. בצומת קרובה לחוף, בתחנת דלק, הוא אסף צעירה שיצאה מפיאט אונו חדשה. מבט נוסף בצעירה הבהיר שמדובר בצעירה מהסופרמרקט של יום לפני כן. כחוקר, הפסקתי להאמין בצירוף מקרים. השניים המשיכו בנסיעה לכיוון חוף הים והחלו מתרחקים לחוף מבודד. נתתי הוראה לחוקריי לרדת רגלית ולהיות זהירים שבעתיים. שניים מהם הרחיקו לכת, פשטו בגדיהם, קפצו למים ואיגפו את השניים באיגוף שחייה גדול.

המעקב הרגלי לא היה קל. אריק והצעירה החלו מתרחקים וניכר שחיפשו מקום מסתור מבודד. אט אט סגרנו את הטווח אבל קשה היה לצלם. כל קירבה אליהם הייתה שורפת אותנו. הופתעתי מכך שאריק לא עשה אף תרגיל של ניעור מעקב, הוא לא נראה חשדן כלל וכלל, ובטח לא זהיר. כעבור שעה שנמשכה נצח הגיעו השניים לספינת דיג נטושה ושבורה ונשענו עליה. המצלמות התחילו לעבוד במרץ. תחילה התנשקו השניים בעדינות, אחר כך בלהיטות. ואז אריק, שנראה יותר כמו אביה של הבחורה, הפך למאהב צעיר, חלץ נעליו ופשט את בגדיו, הביט ימינה ושמאלה והפשיט את הצעירה. מוזר, אריק נראה טיפוס שחדר נקי בבית מלון יוקרתי היה הולם אותו יותר, אבל כפי שהפתיע אותי ברמת הזהירות הנמוכה שלו, כך הפתיע לגבי מקום הבגידה.

הוא כלל לא שם ליבו למספר צעירים שהשתזפו שם בעירום מלא, והמצלמות שהונחו סמוך לבגדיהם תיעדו את השניים בשיא האקט. לאחר שעתיים בחוף הים הוריד אריק את הצעירה במקום בו אסף אותה ושב למטה. שניים מאיתנו ישבו לה על הזנב כדי לקבל זיהוי מוחלט. כעבור מספר שעות ידעתי את שמה, מקום עבודתה וגילה – גיל ילדיו של אריק…

למחרת נפגשתי בשעות הערב המאוחרות עם איריס, שוב במעטה של חשאיות מוחלטת.ישבנו על כוס קפה."שום דבר לא יפתיע אותי" היא ציינה שנייה לפני שהפעלתי את סרט הוידיאו. אחרי שלוש דקות של צפייה היא התחילה להחוויר ולרעוד. מזגתי לה כוס מים קרים והיא שתתה הכל בלגימה אחת. מסתבר שהיא בכל זאת הופתעה. היא התקשרה לבנה וביקשה שיבוא מיד למשרד. הוא ניסה לשאול מה קרה אבל כששמע את קולה הרועד של אמו הבין שהעסק רציני. כעבור חצי שעה לערך התייצב במשרדי גבר צעיר וחסון במכנסי טרנינג וחולצה קצרה. "מה הסיפור אמא?", שאל.

איריס הצביעה על הקטע בסרט הווידאו בו נראו אריק והצעירה משתגלים. הבן היה בהלם מוחלט. הוא לקח כיסא, ישב מולי וביקש לדעת את הסיפור מההתחלה. איריס התחילה לספר ואני המשכתי.

את סוף הסיפור קראתי בעיתון היומי 4 ימים לאחר שהשניים עזבו את משרדי בלחיצת יד רפה. הכותרת בישרה "בכיר במשרד הביטחון נתפס מנהל רומן עם כלתו לעתיד". בגוף הכתבה תואר לפרטי פרטים המעקב שערכתי לאריק. עוד נכתב כי הצעירה היתה החברה של בנו של הבכיר במשך 4 שנים וכי העניין נחשף שלושה
שבועות טרם חתונתם.

חתונה לא הייתה. הכותבת, אגב, הייתה… איריס. הפעם הייתי אני בשוק מוחלט.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

כוחו של הרגל: כשבן הזוג כבר לא מרגש אותנו…

Published

on

חוששים שזה כבר לא זה? מפחדים שאולי נגמרה לכם האהבה? * יהודית כץ על תהליך ההתרגלות הזוגי, וגם טיפים שיעזרו לכם להחזיר את ההתרגשות האבודה לקשר

כבר שנים שאתם ביחד. הסקס שגרתי ומשעמם. אתה יודע בדיוק איך תגיב למשפט הבא שלה, ואת יודעת שהוא לא באמת שם לב לתגובות שלך. כל פעם אתם הולכים לאותה מסעדה, כשהיא מזמינה את אותו היין ואתה מזמין את אותה הבירה. תמיד לוקח לה שעה להתלבש ואתם מדברים על הילדים. "פעם זה היה אחרת", אתם חושבים. "אולי זה כבר לא זה?". אבל חכו רגע לפני שאתם עושים צעד דרמטי, ובואו נעבור על האמונות שלכם: "כשאני אמצא את האדם הנכון, אני אהיה מאושר/ת במערכת היחסים"

מכירים את התהייה הזאת? אז חשוב שתדעו שבהחלט יכול להיות שכבר מצאתם אותו ופשוט התרגלתם אליו. אומרים ש"צרת רבים – חצי נחמה", וגם במקרה הזה, אתם ממש לא לבד. תופעה פסיכולוגית נפוצה מסבירה הרבה ממה שאתם חווים כרגע. קוראים לה "הביטואציה", או בעברית – הסתגלות. זה אומר שבסוף מתרגלים להכל, לטוב וגם לרע.   זהו מנגנון חיובי, מאחר שהוא גורם לנו להתרגל לאתגרים ולקשיים מחד, אך מנגד הוא גם שוחק אותנו ומשתיל לנו מחשבות שבני הזוג שלנו הם כבר לא מה שהיו פעם. אם אתם מוצאים את עצמכם הרבה פחות מאוהבים מאשר בתחילת הקשר, אתם כנראה חווים את מה שחבריכם חווים במקביל תחת ענן השתיקה שלהם. אנחנו יכולים להמשיך ולסבול מהמחשבות שלנו, או לחכות שפשוט יעברו מתישהו. אבל אולי עדיף שנבין את המקור לרגשות הללו ונפעל על מנת להגיע להקלה.

בין תשוקה וחברות

הפסיכולוגיה מפרידה בין אהבה של תשוקה – מצב של להט, תשוקה ומשיכה, ובין אהבה חברית – מצב של חיבה, אהבה ידידות. איזה סוג של אהבה אתם חווים כרגע או חוויתם בעבר? בדקו האם ההצהרות האלו נכונות עבורכם: 

אהבה של תשוקה: קשה לי להתרכז כי אני כל הזמן חושב על בן/בת הזוג שלי; אני כל כך בעניין של בת/בת הזוג שלי עד שאני לא יכול להתעניין אפילו קצת באדם אחר; אני מפחד/ת שבן/בת הזוג שלי אולי ידחו אותי לטובת אחר.

אהבה של חברות: בן/בת הזוג שלי הוא/היא מהאנשים האהובים ביותר שקיימים; בן/בת הזוג שלי הוא/היא בעלת תכונות שהייתי רוצה שיהיו לי בעצמי; אני בטוחה מאוד בכושר השיפוט של בן/בת הזוג שלי. 

יש סיבות אבולוציוניות ופרקטיות שבגללן אהבה של תשוקה בלבד לא תחזיק זמן רב. אם נמשיך להתעסק במחשבות בלתי פוסקות על בני הזוג שלנו, נמשיך להישאר במיטה ביחד כל היום, וכנראה שלא נגיע להישגים בשאר תחומי חיינו. לא נתקדם בעבודה, לא נתקדם כהורים וכחברים, ואף נזניח את הבריאות שלנו. התאהבות דומה להתמכרות. אם זה לא נגמר – יש לזה מחיר.

הפסיכולוגיה האבולוציונית טוענת ששני סוגי האהבה – התשוקה והחברות כאחד, הכרחיים כדי לשרוד ולהתרבות. התשוקה חשובה כדי לקרב אותנו וכדי לכוון אנרגיה ממוקדת לבניית מערכת יחסים, ואילו החברות לעומת זאת, מטרתה לייצב את מערכת היחסים שלנו עם מחויבות ארוכת טווח. המחויבות עוזרת לנו לוודא שהצאצאים שלנו בריאים ומשגשגים, וכל אחד מסוגי האהבה מספק לנו את האושר הייחודי לו, האחד יותר מרגש והשני יותר משמעותי. 

סוניה ליובימירסקי מציגה את הרעיון בספרה ״מיתוסים על אושר״: התפיסה שגיבשנו לגבי רומנטיקה משלה אותנו וגורמת לנו להתאכזב. אנחנו חושבים שתמיד נרגיש תשוקה, סיפוק ואינטימיות, אך ברגע שבו השעמום מתחיל, גם הספקות עולים. זאת גם הסיבה שכדאי שנעצור ונשפוט את הרמה שבה החוויות שלנו הן פשוט ביטוי של תהליך רגיל לחלוטין, שאפשר ללמוד כיצד להגן על עצמנו מפניו. הצעד הראשון שבו אנחנו מבינים שאנחנו לא היחידים ושמדובר בתופעה רגילה לחלוטין, הוא קריטי. מערכת היחסים שלנו לא בהכרח הפכה לפחות טובה. אנחנו פשוט ציפינו למשהו שלא בדיוק קיים.

איך אפשר להאט את ההביטואציה וליהנות יותר מחיי הזוגיות או הסקס שלנו? החוקרים קן שלדון וסוניה ליובימירסקי פיתחו תיאוריה שעוזרת לנו להתמגן מפני אדפטציה (הסתגלות), או לפחות – להאט את הקצב שלה. הסוד הוא להפסיק לקחת דברים כמובנים מאליהם. אנחנו יודעים שהתרגלנו לבני הזוג שלנו כשאנחנו מפסיקים להעריך אותם. להעריך מישהו פירושו להוקיר את הזמן איתו, להכיר תודה על מעשיו, ולהיות מודע לטוב שהוא או היא מכניסים לחיינו. 

כשהתחתנתם לראשונה לא הפסקתם להתלהב שאתם נשואים? כשהתחלתם לצאת לא הפסקתם להשוויץ בבן הזוג שלכם? הייתם יוצאים למקומות חדשים? בהדרגה ההודעות החמודות, ההפתעות, המתנות והדייטים שלכם כבר הפסיקו להיות מוקד העניין. החיים שלכם מלאים בדברים שלא קשורים לזוגיות: יום קשה בעבודה, ביקור של חבר, סידורים, אימונים, בעיות באוטו וכו׳. האירועים הרגילים והחדשים של היום מעלים רגשות חדשים, ואילו הזוגיות מתחילה להיות הרקע.

להעריך את מה שיש לנו

אם ננסה שלא לקחת אותה כמובנית מאליה, זה לא יהיה ככה. כשאנשים מעריכים את מה שקורה להם – הם לא מתרגלים אליו. הם מרגישים יותר טוב כלפי אחרים ומרגישים יותר טוב כלפי עצמם, וגם תחושת החיבור לאנשים אחרים עולה. מעבר לזה, כשאנחנו מראים שאנחנו מתאמצים להעריך ולהוקיר, זה נותן גם לנו וגם לבני הזוג שלנו מוטיבציה להשקיע במערכת היחסים. וחוץ מזה, כשאנחנו מעריכים את מה שיש לנו, אנחנו לא עסוקים בלהשוות לאחרים (״בן הזוג של טלי מבשל ומנקה ושלי לא, אני כזאת מסכנה והיא כזו ברת מזל״). 

3 דרכים לתרגל הערכה זוגית

איך עושים את זה? מתחילים לתרגל הערכה האחד כלפי השני, ופועלים כדי להחזיר את הפלפל לזוגיות שלאט לאט נדחקה הצידה. זה לא פשוט, וזה עתיד לדרוש מאיתנו מאמץ כל שבוע מחדש. אבל בגדול, רצוי להתחיל את התהליך הרבה לפני שנקודת המשבר מגיעה.

1. כתבו כל יום מה אתם מעריכים בבני הזוג שלכם. זה תרגיל אפקטיבי במיוחד. הייתה תקופה שאני הוספתי את זה כסעיף ביומן התודות שלי – סעיף ה״מה הערכתי ואהבתי בזוגיות שלי היום״. עוד דרך עוצמתית לחזק את ההערכה שלכם, היא לדמיין מה היה קורה אם לא הייתה לכם את הזוגיות הזו. איך החיים היו נראים אחרת?

2. הוסיפו מגוון לחיי הזוגיות שלכם. מסתבר שלא לכל השינויים בחיינו אנחנו מתרגלים באותה המידה. המחקר של שלדון וליובימירסקי מראה שאנשים פחות מתרגלים לשינויים או לפעילויות שכוללים מגוון ומעורבות גבוהה בעצמם, כמו למשל לפגוש חבר חדש או לעשות קורס שפה (כל הזמן הרמה מתקדמת). לעומת זאת, אנשים כן מתרגלים לדברים שהם די סטטיים – כמו לעבור לדירה חדשה או לקבל העלאה בשכר. במחקר מסתבר שאחרי שאנשים עושים שינוי דינמי, הם עדיין חשים מאושרים יותר גם 6 עד 12 שבועות לאחר מכן. לעומת זאת, 6-12 שבועות לאחר שינוי סטטי, המשתתפים כבר מתרגלים וחוזרים ל״אושר הבסיסי שלהם״.

מערכת יחסים זוגית אשר מלאה במגוון, מחסנת אותנו מפני אדפטציה. אם כל דייט שלנו כולל ללכת למסעדה, אנחנו נעריך את זה פחות ופחות. יש משהו במגוון שמגרה ומתגמל אותנו. להיות חשוף למגוון וחדשנות גורם למוח שלנו לשחרר מנות ״אקסטרא״ של דופמין, הנוירו-טרנסמיטור שמקושר לעונג ולהנאה.

3. מצאו את החדש בכל סיטואציה: החדש כמו המגוון, מוסיף פלפל למערכת יחסים שלנו. מצאו איך הבישול שלכם יחד היום, שונה מהבישול של אתמול.

פרופסור ארתור ארון, טוען שזוגות צריכים להשתתף ״בפעילויות מרחיבות״ – פעילויות שבהן אנו מעוררים, יוצרים חוויות חדשות ולומדים כישורים חדשים. אנחנו מאותגרים יחד ומתפתחים בהן ביחד. באחד הניסויים שעשה, זוגות היו צריכים להשתתף בפעילויות ששני בני הזוג הסכימו שהן כיפיות ונעימות או מרגשות ומעוררות. הפעילויות הכיפיות והנעימות היו למשל בישול, צפייה בסרט או ביקור חברים, והפעילויות המרגשות כללו חופשת סקי, ריקודים או הופעה.

במהלך 10 שבועות הזוגות היו צריכים לבחור פעילות אחת לשבוע ולעסוק בה במשך שעה וחצי ביחד. הזוגות שהשתתפו בפעילויות המרגשות דיווחו שהם יותר מרוצים ממערכת היחסים, מאשר אלו שעשו דברים נעימים וכיפיים ביחד. פרופסור ארון הגיע לתוצאות דומות בניסוי שנמשך שבע דקות בלבד! הוא נתן לזוגות לעשות פעילות ניטרלית נעימה או מרגשת וחדשה. הזוגות שהשתתפו בפעילות המרגשת הביעו סיפוק רב יותר ממערכת היחסים בסיום הניסוי. אפילו צופים חיצוניים שהיו עיוורים לתנאי הניסוי, שפטו את הזוגות שעשו משהו חדש כיותר אוהבים ופחות עוינים זה לזה.

לסיכום, זה נורמלי שההתרגשות שלנו במערכת היחסים יורדת, וזה בסדר שזה מדאיג אותנו. יש דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי להחיות את מערכת היחסים שלנו והם דורשים מאיתנו תרגול ומאמץ שוטף, כמו הרבה דברים חשובים בחיים שלנו. מהיום דאגו להעריך ולהוקיר תודה על בני הזוג שלכם ועל מערכת היחסים שלכם, והכניסו יותר מגוון לזמן המשותף שלכם, לחופשות שלכם ולסקס שלכם, וחפשו את החדש והמרגש במה שאתם עושים יחד ואת החדש והמרגש האחד בשני.

 שיהיה בהצלחה! 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות