הכל באשמת טראמפ - שבוע ישראלי
Connect with us

השבוע בלוס אנג'לס

הכל באשמת טראמפ

Published

on

בערב פתיחת פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס התנהגנו כאספסוף לשמו – כשמפיק-העל היהודי ג׳ייסון בלום החל להשמיץ את הנשיא נשמעו קריאות בוז, חלק מהנוכחים קם ויצא, וגם היה מי שקפץ לבמה וניסה להוריד את הנואם –  כמה כבוד ויקר יש לחלוק לאותו אדם ולאלו שרצו בעקבותיו?

מאת: ארי בוסל

מימין: הקומיקאית סונדרה, ג'ייסון בלום, אבי נשר ויוסי דינה, בתקרית המדוברת של השבוע בערב פתיחת פסטיבל הסרטים בתיאטרון סבן (צילום: מיכל מבצרי)

ראש השב״כ נדב ארגמן הסביר בעדות שנתן בוועדת הכנסת, שלמרות שפני השטח נראים שקטים, לא כך הוא; המים רוחשים-גועשים מתחת לפני השטח, ורק עבודה מאומצת עד מאוד של השב״כ מביאה לסיכול מאות פיגועים כמו גם התקפות סייבר שנועדות לשבש את מהלך חיינו ולרגל אחרי מתקנים, מפעלים וגופים חיוניים.

לנו נראה שהכל טוב, ובזמן כזה קל מאד לחזור לשגרה מדומה, שגרה של כל טוב, ולהזניח את עמדות השמירה עליהן הופקדנו. במקום להיות ניצבים ועירניים, דעתנו מוסחת ע״י דברים של הרגע, כולם דברים בני חלוף, וכך לא נשאר לנו זמן, רצון או אנרגיה לעיקר – שמירה על המשך קיומנו בפני אויבים אכזריים וערמומיים ביותר שאינם נחים לרגע, מסרבים לשקוט במקומם ולהניחנו לנפשנו.

כיון שטוב לנו (כך לפחות למראית עין), אנחנו מתעסקים בטפל. במקום לתמוך זה בזה, אנחנו נלחמים האחד בשני, ובמלחמות היהודים המטרה אחת: למנוע מהאחר. למה? ככה! כי נרגיש טוב יותר, עליונים יותר, חשובים יותר. נעלים את התחרות (ואנחנו כלל לא מבינים שזו לא תחרות, וששתוף פעולה ופירגון יכולים להניב תוצאות סינרגטיות). בחשבון פשוט ניתן לתאר את מעשינו כשואפים לאפס במקום לצמוח, לעזור לאחר, לגדול ולהתרחב.

כשהקונסוליה הישראלית בלוס אנג׳לס הזמינה כ-700 מכובדים לחגוג את יום הולדתה ה-70 של מדינת ישראל המודרנית באולפני ינויברסל, העזו כמה מאורחי הכבוד שנאמו לתקוף את הנשיא טראמפ. בעוד הדבר מקובל מאד בהוליווד, בארוע רשמי של מדינת ישראל במדינה המארחת, איך מעזים ללעוג לנשיא המדינה המארחת? תעוזת נפש וחוצפה לשמה.

בכנס תקשורת בירושלים שהוזמנתי עליו, בו השתתפו חברות כנסת מחמש המפלגות המובילות בישראל, הן חזרו כל כך הרבה פעמים על ״טראמפ״ ו״טראמפ״ ו״טראמפ", והכל בזלזול ובחוסר כבוד מובהק, עד שאחד המוזמנים שהגיע מארה״ב לא יכול היה להתאפק יותר והעיר ״אתן מתכוונות ל נ ש י א טראמפ, הלא אין הוא חבר שלכן מגן הילדים". אם אין הן מכבדות אחת את השניה, מדוע שתכבדנה את הנשיא האמריקאי? הכל בסחבקיות-ישראלית טיפוסית.

ובאירוע הפתיחה של פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס, עתה בעשור הרביעי שלו, התנהגנו כאספסוף לשמו. כשאחד הדוברים (מפיק-על יהודי מהוליווד כמובן) התחיל להשמיץ את הנשיא, נשמעו קריאות בוז, חלק מהנוכחים קם ויצא, וגם היה מי שקפץ לבמה וניסה בכוח הזרוע להוריד את הנואם.

איזה כוח, איזו תושיה, כמה כבוד ויקר יש לחלוק לאותו אדם ולאלו שרצו בעקבותיו! חבל רק שאין להם את אותה היכולת והעוז להופיע בארועים אנטי-ישראלים מובהקים, כגון הכנס השנתי של "סטודנטים לצדק בפלסטין" המתכנס באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס (UCLA). שם, באולם המוקף בשומרים, אם יעז מי אפילו לחשוב מחשבות פרו-ישראליות, הוא יראה את נחת זרועם ויגורש בבושת פנים ובכח הזרוע מהארוע.

כמובן שגורלנו מופקד בידי קומץ אנשים המקורבים לצלחת, לריכוז השמנת המתוקה ולהררי כספים. הם בודאות מבשרים לנו שידינו על העליונה במאבק בתנועת החרם. הם אפילו מביאים לנו ״הוכחות״ שלחרם השפעה כלכלית אפסית, וכך מדגימים הם שהם לא מבינים את הרעיון של תנועת החרם כלל ועיקר או את סיבת הצלחתה ארוכת הטווח.

תנועת החרם מרעילה את מוחות האנשים ומכשירה את הקרקע לשנאה ארוכת שנים לפרוץ ולתקוף, ואז כל שקורה ליהודי באשר הוא מותר, מקובל ורצוי ביותר.

אילו רק אותם ״יודעי-כל״ היו מבינים את המצב לאשורו, הרי שאולי ניתן היה למזער את הפגיעות של היהודים כולם, דוגמת 11 הנרצחים בפיטסבורג. אך אנחנו חכמים מכל, ואותה תקרית אנטישמית ״החמורה ביותר בהיסטוריה של ארה״ב״ היא אשמת הנשיא טראמפ (אחרי ככלות הכל, צדק אותו נואם מהוליווד בערב הפתיחה של פסטיבל הסרטים) וכמובן אשמת ישראל והעומד בראש, נתניהו-השנוא-מכל!

הקהילות היהודיות קראו ליהודים ברחבי ארה״ב להגיע לבתי כנסת ביום שבת שלאחר הרצח, ואלו באו בהמוניהם. למה משול הדבר? לנו המגיעים לבית הכנסת פעם אחת בשנה, לשמוע את כל נדרי, ואולי לבקש סליחה או פשוט להראות נוכחות – אסרי וחרמי… ובמהלך שאר ימות השנה פטורים אנו להתנהג כאוות נפשנו!

אלו אותן קהילות יהודיות התוקפות את מדינת ישראל והעומד בראשה כמו גם את נשיאם הם-עצמם – אחד הידידים הטובים והאמיצים ביותר שידעה מדינת ישראל אי פעם – ובמו ידיהם מעודדים הם את החלשת האויב אותנו!) ויביאו לידי מפלתנו כולם. איזה יום נפלא זה יהיה אז – ללא יהודים יותר בעולם!

המלצת צפייה: The Lobby – USA

ביום הבחירות של אמצע הקדנציה פורסמו ברשת כל ארבעת החלקים של סדרת תחקיר של רשת אל ג׳זירה על הפעילות הישראלית-יהודית נגד תנועת החרם. על פי התחקיר, ממשלת ישראל באמצעות משרד ממשלתי מפעילה זרועות רבות, כמו תמנון, להכשיל את תנועת החרם, להשמיץ את פעיליה ו״לתפור להם תיקים". היהודים הארורים פועלים בדרכים האפלות והערמומיות ביותר שניתן ולא ניתן להעלות על הדעת. בואו נראה ונזהר מקרבתם ומפגיעתם הרעה.

בדומה לצבי יחזקאלי, ראש הדסק לעניני ערבים והעולם המוסלמי ,בכתבות התחקיר שלו ברחבי ארופה והארצות המוסלמיות, כך גם אל ג׳זירה חדרו לקרבנו, ללב הפעילות הפנים והחוץ-ממסדית נגד תנועת החרם. גופים כמו טיפ פרויקט ישראל) או ה-IAC (ארגון הישראלים שהוקם בלוס אנג׳לס ונהנה ממימונו של אדלסון) מככבים בתחקיר שערכה אל ג׳זירה, והתוצאה: היהודים נראים כאילו מנסים הם להשתלט על כל העולם למי שמכיר את עלילות הדם בשנים ובעשורים שקדמו למלחמת העולם השניה, הרי שיש כאן חזרה מדויקת, למעט התפאורה ואמצעי התקשורת שהתקדמו מהלך מאה השנים שחלפו מאז).

התוכנית של אל ג׳זירה מרתקת, שכן זו היא דוגמא של הוצאת דברים מהקשרם ויצירה של מסכת שלמה, מציאות מדומה. בהרבה מובנים, סדרת התחקיר כמו גם המאמצים להשתיקה העלו את קרנה והיא יכולה להתחרות בקלות בסדרה ״פאודה". זו האחרונה מנצלת את מר גורלם של הפלסטינים האומללים (והיהודים הארורים יוצאים פעמים כשידם על העליונה, פעם הם הכובשים, ופעם מכריחים הם את חברי נטפליקס לשלם להם טבין ותקילין בכדי לראות את הסדרה), בעוד זו הראשונה מתפשטת כמו אש בשדה קוצים, על אפם ועל חמתם של היהודים שממשיכים בנסיונם הכושל להכילה.

מה הסכנה? הרי אותם ישראלים חכמים, יודעי-כל, פוטרים אותה כלא קיימת.

הסכנה אדירה. בארה״ב החצויה בין כחול לבין אדום, בין בית הנבחרים לבין הסנאט, בין אוהדי אובמה שלא התרגלו שידם לא העליונה לבין אוהדי טראמפ, כולם קיצונים מסוכנים, עומלים מזה שנתיים להדיח את הנשיא ולהכניסו לכלא בשל העזרה הרוסית שקיבל שהביאה לעליתו לשלטון ולמניעת הנשיאות ממי שציפתה לה, המועמדת הטבעית והנכונה, הילרי קלינטון. רק הזכרת ״השפעה רוסית״ וכולם נדרכים.

הוועדה החוקרת צריכה לבדוק עכשיו גם ״השפעה של הלובי הישראלי״ ומעורבותה של ממשלת ישראל, ומסתבר שגופים יהודים רבים מעורבים, ביודעין ובמישרין, אלא שהם חשבו שהם מעל החוק, שלהם מותר להיות פורעי ומפירי חוק, ושיד המערכת לא תגיע אליהם. ממשלת ישראל, מסתבר, הפעילה סוכנים – יהודים וישראלים – השתמשה בכספים של אדלסון (המקורב הן לנתניהו והן לנשיא טראמפ) ונעזרה או מימנה גופים כמו TIP או ה-IAC להשיג את מטרותיה. פעילות ממשלה זרה בארה״ב שלא היתה מביישת את צפון קוריאה, רוסיה של פוטין או סין. עדיין לא שכחנו את מר פועלו של יונתן פולארד, והנה מסכת שלמה, עשרות ואולי מאות יונתנים, המתפשטים ומתרבים ועומלים נגד ארה״ב. המחיר יהיה כבד בהרבה מישיבה בבית סוהר, כפי שעצם הסכנה בתנועת החרם היא לא בהשפעה הכלכלית האפסית שיש לה.

כמו בזו כך גם בזו. התככים והמעשים של הישראלים והיהודים להשפיע על ארה״ב להתנהג כרצונם יעלו את חמתו של האדם הממוצע מן השורה. אם חס וחלילה יקרה משהו (משבר כלכלי, מתקפת סייבר משתקת, מתקפת פולס אלקטרו-מגנטי, מתקפה גרעינית, מתקפת וירוס, התפרצות קטלנית של אבולה או מגיפה, וכדומה) הרי שהיהודים יוגדרו מיד כאשמים, וגורלם – גורלנו – יהיה בדיוק כפי שקרה החל בספטמבר, 1939.

הישראלים בזו למוסכמות, ובאה רשת אל ג׳זירה וחשפה לעולם כולו את מעשיהם הנלוזים. הישראלים ניסו להשפיע על ארה״ב למנוע את הפרסום, אך בימינו דבר כזה בלתי אפשרי. וכך, בדיוק ביום הבחירות, שיחררו לרשת את כל הפרקים של הסדרה, כך שכולם יוכלו לראותם ולהחליט בעצמם.

למעונינים, נית לצפות תחקיר באתר של ״אלקטרוניק אינתיפדה"; סידרה מרתקת, מענינת, מאלפת, מלמדת, מסוכנת, אפלה ומאירה גם יחד. סדרה בה אנו מככבים, ועל כך עוד נשלם מחיר יקר ביותר – מחיר עצם קיומנו.

לתגובות: bussel@me.com

השבוע בלוס אנג'לס

פסטיבל האורות של StandWithUs: הטייס שסלל את הדרך להצלת יהודי תימן

Published

on

צילומים: מיכל מבצרי – Jonah Light Photography

כ-900 מוזמנים, תומכים ותורמים התכנסו ביום ראשון האחרון במלון בוורלי הילטון לחגיגות פסטיבל האורות" וערב הגאלה השנתי של ארגון StandWithUs) SWU). הארוע נערך בליל חג חנוכה האחרון ונושא הערב כלל את נתיבי הבריחה ואת הישרדותם של כמיליון פליטים יהודים ממדינות ערב.

מימין: אילון גולד, אסתר רנצר, נתי ודבי סיידוף, חיים והלן דיין, בוגרי תוכנית לינק, אלג׳ן לונג, פרנק לונץ, אלי וברוס לדרמן, רוז רוטנשטיין

קרוב ל -4 מיליון דולר גויסו, אשר יגיעו לתקציב השנתי של ארגון החינוך ללא כוונת רווח של 12 מיליון דולר ל שנת -2019. הפילנטרופים נתי ודבי סיידוף וברוס ואלי לדרמן שוב דאגו לכסות את כל הוצאות הערב כך שכל הכספים שגויסו יוכלו ללכת לפעילות השוטפת. נתי סיידוף הוביל גם השנה בזרוע נטויה את גיוס הכספים במהלך הערב ותרם 1.2 מליון דולר!

מאז הקמתה בשנת 2001 על ידי רוז וג'רי רוטשטיין ואסתר רנצר, הוקדשה StandWithUs לאתגר את האנטישמיות על ישראל בקמפוסים ובקהילות באמצעות חינוך. הארגון גדל ל -18 סניפים ברחבי ארה"ב, כולל ישראל, קנדה, בריטניה וברזיל.

רוז רוטנשטיין ונתי סיידוף

האירוע כיבד את חברי מועצת המנהלים והפילנתרופים הלן וחיים דיין, שמנהיגותם הצנועה והשלווה ממשיכה לבנות ולקיים ארגונים יהודיים ובתי ספר יהודיים חשובים.

חשובים. שחר אזאני, מנהל הארגון בצפון מזרח היבשת להציג את קפטן אלגן לונג בן ה-91, האחרון ששרד מחברת אלסקה איירליינס ו"אנשי ברזל" של הצוות. לונג היה חלק ממשימת ההצלה הנועזת והחשאית שהביאה כאלפיים יהודים מתימן למדינת ישראל שזה עתה נוסדה בשנת 1949. הם הטיסו את "כנפי הנשר" הלוך ושוב במשך שבעה ימים, יותר פליטים, בקושי ישנים או אוכלים. כשרוז שאלה את אלגן מדוע הם עשו זאת, השיב בצניעות ש"הם היו מורעבים, חסרי בית והם נזקקו לעזרתנו, זה היה צריך להיעשות". טיסותיהם הקדימו את "מבצע מרבד הקסמים", שהוביל להצלתם של כ-45,000 יהודי תימן. עזני הוא מן המורשת התימנית ומספר רב של משתתפים סיפרו כי הוריהם והורי הוריהם ניצלו על ידי פעולות אלה. כולם קיבלו עותק מספרו של אלגן לונג, על כנפי נשרים – סיפור שלא סופר של שטיח הקסמים". צוות SWU הציג קטעי וידאו מחרידים של מפגינים הקוראים להשמדת מדינת ישראל ומוות ליהודים. לאחר מכן הוצגה תוכנית בקמפוסים ובבתי הספר התיכוניים מחנכים צעירים ומשנים את הנרטיב ומציגים את היוזמה החדשה לחטיבות הביניים, "LINK: לגלות את הקשר הישראלי".

חיים והלן דיין

LINK היא תכנית אינטראקטיבית בת שש יחידות, המאפשרת לתלמידים ליצור קשר אישי משלהם לישראל, וארבעה תלמידי חטיבות הביניים הביעו את האופן שבו לינק עזר להם ליצור אהבה לכל החיים לישראל: ג'ונתן סטוף, מפרסמן אקדמי; מיילי פואנטה, מלשון אקדמי; שלווה קפלן – מהלל ובלה יידגר, מבית הספר בראודרן, איש הסקרים והיועץ הפוליטי פרנק לונץ היה הנואם המרכזי בערב.

הקולנוען הקנדי רוברט לנטוס, הבעלים של סרטי סרנדיפיטי פוינט, דיבר על עליית הקמפיין לחרם, השקעות, סנקציות (BDS), שאותו הוא רואה כעת באוניברסיטת האלמה מאטר שלו, אוניברסיטת מקגיל במונטריאול. הוא הדגיש כי הקמפיין הוא תערובת של שקרים המנסים לרמות את העולם כולו, וחובה להכיר בו ולחשוף אותו למה שהוא באמת.

הזמרת הישראלית חגית יאסו, שזכתה בעונה התשיעית של כוכב נולד, שרה בביצוע נוגע ללב של "ירושלים של זהב" על רקע עירה הנצחית של ישראל. את הערב הינחה במקצועניות הרגילה שלו הקומיקאי אילון גולד.

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

נבחרת הזומבה של ג׳ולי בסטייפלס סנטר

Published

on

מאת: טלי ספיר קסטלמן 

בשבוע שעבר כבשה נבחרת הזומבה של ג׳ולי את ריצפת הפרקט בסטייפלס סנטר , במחצית המשחק של לוס אנג'לס קליפרס מול הסאנס מפיניקס. השתתפות במחצית במשחק כדורסל של ה-NBA לרקדניות הישראליות זה לגמרי לא מובן מאליו, ובהחלט ייתכן שאילמלא הנחישות והאמונה של ג׳ולי גולדן כל זה לא היה קורה.

לפני כשנתיים פתחה ג׳ולי את קבוצת הזומבה לנערות מלבד קבוצת הנשים שרצה, או יותר נכון לומר רוקדת, כבר חמש שנים. הבנות התאמנו והתכוננו לריקוד לערב המיוחד הזה במשך חודשיים; 30 רקדניות ישראליות, בגילאי 11 עד 45, מתוך הקהילה שלנו הגיעו לסטייפלס סנטר כבר בשעות הצהריים ב-Party bus בבעלותה של כרמית בן ברוך, שגם היא וגם הבת שלה חלק מהלהקה של ג׳ולי.

בכניסת האמנים של הסטייפלס סנטר, השמורה לגדולים באמת, לאמנים וספורטאים מהשורה הראשונה, נפגשו הישראליות עם עוד כ 50 רקדניות זומבה שהגיעו ממועדוני זומבה שונים מרחבי מחוז לוס אנג'לס. כולן עבדו על אותו הריקוד ובסטייפלס סנטר חברו לכוח נשי גדול, חזק, מלא מוטיבציה ואנרגיה. הבנות שלנו הגיעו עם מטען של גאווה ישראלית אותה הפגינו על הפרקט הכי מפורסם בעולם.

עם הגעתן הרקדניות קיבלו חולצות כחולות של הקליפרס. לאחר חזרות על הפרקט, והסברים על המקום ועל ה״ריצפה החכמה״ שיש במקום, שמשמש מלבד למשחקי כדורסל, למופעי רוק ולמופע הדו-שנתי של Disney on ice, התמקמו הבנות במנהרות התת קרקעיות של האולם שם יש את חדרי האירוח, ותאי איחסון פרטיים של אמנים; רק סלבס וברי מזל באמת זוכים להגיע למנהרות האלו. שם פגשה נבחרת הזומבה שלנו את שחקני הקליפרס שנתנו High five לבנות הנרגשות.

באולם האווירה תוססת; כ-20 אלף איש הגיעו לצפות במשחק ומאות של ישראלים הגיעו לעודד במשחק ובעיקר לעודד את הרקדניות הישראליות שקשה היה לפספס את נוכחותן. נבחרת הזומבה שלנו, כמו המשפחות שבאולם סופרות את השניות לסיום המחצית וממתינות להכרזה לצאת לבמה.

הן נכנסות בסערה ריקודית גוש גדול וכחול של רקדנים מתפזר על הפרקט. הקצב סוחף והנבחרת שלנו בולטת באנרגיה המיוחדת שלה, הקהל לא נישאר אדיש, מסכי ענק מקרינים את הרוקדים, כך שגם למי שיושבים רחוק יותר מהבמה יש אפשרות לראות לא רק את הריקוד, כי אם גם את המימיקה על הפנים הגאות של הרקדניות שלנו. מלאות סיפוק ואנרגיה, הרקדניות יורדות מהבמה חזרה למנהרות, ובאות לפגוש את המשפחות הגאות שבקהל, כשבלב של כולם הרגשה שהן כבשו עוד יעד.

ג׳ולי יפה כתמיד, עם אדרנלין ברמות שיא אומרת כי לרקוד על הפרקט בסטייפל סנטר מבחינתה זה אחלה של סגירת שנה: ״למרות שזו הפעם הרביעית שאני עם הלהקה שלי כאן בסטייפלס סנטר, קשה לכבוש את ההתרגשות, זאת היתה שנה תוססת במיוחד. היו לנו הרבה אירועים מיוחדים, צילומי וידאו קליפ ללהקת רוק, פלאש מוב ריקוד המוני) בקניון ווסטפילד טופנגה, מופע Thriller בשדרות הוליווד, מופע יום העצמאות, מופע סוכות ועוד השתתפות באירועים קהילתיים. אני גאה בקבוצה שלי ושמחה שהן לוקחות חלק בחוויות האלו״.

מחמם את הלב לראות את כולן כקהילה מגובשת, נהנות ויוצרות חוויות חדשות וזכרונות לחיים. ג׳ולי מבטיחה להציב יעדים חדשים להופעות לשנת 2019 ולהמשיך להגשים לבנות שלנו את החלום ולכבוש במות נוספות. ולמי ששואל – הקליפרס ניצחו 115-99 והוכיחו מי קבוצת הכדורסל הטובה בעיר…

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

לפני שכל החיים נדחסו לתוך אייפון

Published

on

הריח בבית עדיין חריף, ריח של אפר שיושב בכל מקום –  כנען ליפשיץ מסכם את השבועיים הטראומטיים בחייו, אחרי השיבה הביתה לאגורה הילס

אגורה הילס, שבועיים אחרי. נקווה שלמדנו משהו

מאת: כנען ליפשיץ

קשה להאמין שרק לפני שבועיים היינו מוקפים בלהבות. אני זוכר את יום חמישי בלילה: טום הבן, ורדה האישה ואני בחדר השינה. מסתכלים בחלון על ההילה הכתומה מצפון מזרח ומנסים לנחש כמה היא רחוקה מאיתנו ואם נושפע ממנה.

כל שנה עם אותו ריטואל של סנטה אנה, וכל שנה תודה לאל מאיתנו והלאה. הפעם זה ניראה שונה: 11 בלילה והטלפונים מתחילים לצרצר. החברים מסביב וה-what’s up מהארץ ואנחנו מתחבטים עם אפשר לעצום עין לשעה. זה ניראה שונה הפעם, ההילה הולכת וגדלה ואתה מתחיל לנחש מרחקים. הסירנות של לוחמי האש, משטרות וגופים למיניהם נשמעים קרובים מתמיד ומתחילים להלחיץ את יושבי הבית. לי אישית זה עדיין נראה כמו סרט.

אני מחליף מבט עם אשתי. עיניה שואלות – עכשיו? אני מהנהן בראשי. אשתי מרוקנת את הקופסה עם הנייירת החשובה לתוך תיק, דרכונים, תעודות לידה, מעט דברי ערך. אני יוצא להוריד כלי רכב לרחוב, ואז זה מכה בי.

האש כבר למטה,לוחמי האש הקימו קו הגנה מתחת לבית ברחוב. הלהבות לוחכות מצידו השני של הכביש המהיר, ואתה יודע שאם היא עוברת – השכונה בצרות.

הפינוי עכשיו הוא מנדטורי, שוטרים עם מגאפונים ועקים להתפנות מיד, טום ו-ורדה באוטו, מחכים לי ואני אומר להם, אני בסדר, תעזבו מיד. האש קרובה. חברים מתקשרים מכל מקום. החברים שגרים קרוב נעלמים עם משפחותיהם ואני עכשיו לבד, מרגיש טוב שוורדה וטום מתרחקים.

אני חוזר לבית, מסתכל מסביב ושואל את עצמי אם זאת הפעם האחרונה שאני רואה אותו שלם. חושב מה השארתי מאחור חשוב; אה… האלבומים של הילדים, התקופה הפרה-היסטורית, לפני שכל החיים נדחסו לתוך אייפון, ובכל יום בחצות הולכים לענן (מה זה בכלל? חוץ מזה שכל חיינו שם…)

כל האלבומים הישנים מוצאים מקום במושב האחורי. אני יורד לרחוב. שם חצי מלחמה, האש למטה, חצתה את הכביש המהיר, מקיפה את השכונה שכבר פונתה וכוחות ההצלה מתרכזים בחיי אדם בלבד, ובצדק… שום דבר אחר לא חשוב. אני עונה לרובין. הוא בסאן מטאו. עונה לשלבי, היא בפאריז בדרך לארץ. ורדה וטום כבר בוואלי עם חברים. מרגיש טוב,יודע שאני יכול להכנס לאוטו ולצאת, סיבוב טלפונים אחרון ועוזבים… יהיה לאן לחזור?

שבועיים עברו, כולם חזרו מחג ההודיה, כל אחד מודה למי שהוא חושב שהוא חשוב לו, וכולם כבר בבלאק פריידי, לפני שנכנסים לסייבר מאנדיי ועולם כמנהגו נוהג, כמו שצריך להיות.

הריח בבית עדיין חריף, ריח של אפר שעדיין יושב בכל מקום. על הגג, על העצים מסביב, עצי אורן שכל גיץ היה אמור להדליקם, וממש לא!!! מישהו שם למעלה… ואני חושב חצי לילה… חושב על אסי שדאג כל הלילה ושלח את אחיינו לעזור לי עם צינורות המים. עוזי ומרסי שפתחו את ביתם למשפחתי בזמן הפינוי, וכל חבריי שעמדו מאחוריי.

וחושב שבזמן שהאש בערה מסביבנו, על לוחמי האש, השוטרים, עובדי חברת אדיסון, שסיכנו את חייהם. לבנים, אפרו אמריקאים, נוצרים, יהודים, מוסלמים, עם משפחות כמונו, עם בתים כמונו, ואותן בעיות…

כן, הם היו שם בשבילי, בשביל כולנו… כולנו אחד! מודה לכולם, ולהוא שלמעלה, על מה שנתן.

חג חנוכה בדרך, שנה אזרחית נגמרת ושנה חדשה בפתח, ועולם כמנהגו נוהג… נקווה שכולנו למדנו משהו.

המשך לקרוא

אירועים קרובים

דצמ
14
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
דצמ 14 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
דצמ
15
ש
19:30 DAVID BROZA @ The Broad Stage
DAVID BROZA @ The Broad Stage
דצמ 15 @ 19:30 – 23:45
DAVID BROZA @ The Broad Stage
David Broza is one of the most innovative and creative musicians in the world today. His 40+ year career spans the gamut from blues to jazz, rock, country, folk and world music. Singing in Hebrew, Spanish,[...]
20:00 Snoop Dogg, DJ Quik, Warren G, K... @ Microsoft Theater
Snoop Dogg, DJ Quik, Warren G, K... @ Microsoft Theater
דצמ 15 @ 20:00 – 23:30
Snoop Dogg, DJ Quik, Warren G, Kurupt, Too Short & More! @ Microsoft Theater
Puff Puff Pass Tour 3 Saturday December 15th 2018 at Microsoft Theater in LA Live Live on Stage – SNOOP DOGG – DJ QUIK – TOO SHORT – WARREN G – KURUPT – BABY BASH[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות