Connect with us

השבוע בלוס אנג'לס

הכל באשמת טראמפ

Published

on

בערב פתיחת פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס התנהגנו כאספסוף לשמו – כשמפיק-העל היהודי ג׳ייסון בלום החל להשמיץ את הנשיא נשמעו קריאות בוז, חלק מהנוכחים קם ויצא, וגם היה מי שקפץ לבמה וניסה להוריד את הנואם –  כמה כבוד ויקר יש לחלוק לאותו אדם ולאלו שרצו בעקבותיו?

מאת: ארי בוסל

מימין: הקומיקאית סונדרה, ג'ייסון בלום, אבי נשר ויוסי דינה, בתקרית המדוברת של השבוע בערב פתיחת פסטיבל הסרטים בתיאטרון סבן (צילום: מיכל מבצרי)

ראש השב״כ נדב ארגמן הסביר בעדות שנתן בוועדת הכנסת, שלמרות שפני השטח נראים שקטים, לא כך הוא; המים רוחשים-גועשים מתחת לפני השטח, ורק עבודה מאומצת עד מאוד של השב״כ מביאה לסיכול מאות פיגועים כמו גם התקפות סייבר שנועדות לשבש את מהלך חיינו ולרגל אחרי מתקנים, מפעלים וגופים חיוניים.

לנו נראה שהכל טוב, ובזמן כזה קל מאד לחזור לשגרה מדומה, שגרה של כל טוב, ולהזניח את עמדות השמירה עליהן הופקדנו. במקום להיות ניצבים ועירניים, דעתנו מוסחת ע״י דברים של הרגע, כולם דברים בני חלוף, וכך לא נשאר לנו זמן, רצון או אנרגיה לעיקר – שמירה על המשך קיומנו בפני אויבים אכזריים וערמומיים ביותר שאינם נחים לרגע, מסרבים לשקוט במקומם ולהניחנו לנפשנו.

כיון שטוב לנו (כך לפחות למראית עין), אנחנו מתעסקים בטפל. במקום לתמוך זה בזה, אנחנו נלחמים האחד בשני, ובמלחמות היהודים המטרה אחת: למנוע מהאחר. למה? ככה! כי נרגיש טוב יותר, עליונים יותר, חשובים יותר. נעלים את התחרות (ואנחנו כלל לא מבינים שזו לא תחרות, וששתוף פעולה ופירגון יכולים להניב תוצאות סינרגטיות). בחשבון פשוט ניתן לתאר את מעשינו כשואפים לאפס במקום לצמוח, לעזור לאחר, לגדול ולהתרחב.

כשהקונסוליה הישראלית בלוס אנג׳לס הזמינה כ-700 מכובדים לחגוג את יום הולדתה ה-70 של מדינת ישראל המודרנית באולפני ינויברסל, העזו כמה מאורחי הכבוד שנאמו לתקוף את הנשיא טראמפ. בעוד הדבר מקובל מאד בהוליווד, בארוע רשמי של מדינת ישראל במדינה המארחת, איך מעזים ללעוג לנשיא המדינה המארחת? תעוזת נפש וחוצפה לשמה.

בכנס תקשורת בירושלים שהוזמנתי עליו, בו השתתפו חברות כנסת מחמש המפלגות המובילות בישראל, הן חזרו כל כך הרבה פעמים על ״טראמפ״ ו״טראמפ״ ו״טראמפ", והכל בזלזול ובחוסר כבוד מובהק, עד שאחד המוזמנים שהגיע מארה״ב לא יכול היה להתאפק יותר והעיר ״אתן מתכוונות ל נ ש י א טראמפ, הלא אין הוא חבר שלכן מגן הילדים". אם אין הן מכבדות אחת את השניה, מדוע שתכבדנה את הנשיא האמריקאי? הכל בסחבקיות-ישראלית טיפוסית.

ובאירוע הפתיחה של פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס, עתה בעשור הרביעי שלו, התנהגנו כאספסוף לשמו. כשאחד הדוברים (מפיק-על יהודי מהוליווד כמובן) התחיל להשמיץ את הנשיא, נשמעו קריאות בוז, חלק מהנוכחים קם ויצא, וגם היה מי שקפץ לבמה וניסה בכוח הזרוע להוריד את הנואם.

איזה כוח, איזו תושיה, כמה כבוד ויקר יש לחלוק לאותו אדם ולאלו שרצו בעקבותיו! חבל רק שאין להם את אותה היכולת והעוז להופיע בארועים אנטי-ישראלים מובהקים, כגון הכנס השנתי של "סטודנטים לצדק בפלסטין" המתכנס באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס (UCLA). שם, באולם המוקף בשומרים, אם יעז מי אפילו לחשוב מחשבות פרו-ישראליות, הוא יראה את נחת זרועם ויגורש בבושת פנים ובכח הזרוע מהארוע.

כמובן שגורלנו מופקד בידי קומץ אנשים המקורבים לצלחת, לריכוז השמנת המתוקה ולהררי כספים. הם בודאות מבשרים לנו שידינו על העליונה במאבק בתנועת החרם. הם אפילו מביאים לנו ״הוכחות״ שלחרם השפעה כלכלית אפסית, וכך מדגימים הם שהם לא מבינים את הרעיון של תנועת החרם כלל ועיקר או את סיבת הצלחתה ארוכת הטווח.

תנועת החרם מרעילה את מוחות האנשים ומכשירה את הקרקע לשנאה ארוכת שנים לפרוץ ולתקוף, ואז כל שקורה ליהודי באשר הוא מותר, מקובל ורצוי ביותר.

אילו רק אותם ״יודעי-כל״ היו מבינים את המצב לאשורו, הרי שאולי ניתן היה למזער את הפגיעות של היהודים כולם, דוגמת 11 הנרצחים בפיטסבורג. אך אנחנו חכמים מכל, ואותה תקרית אנטישמית ״החמורה ביותר בהיסטוריה של ארה״ב״ היא אשמת הנשיא טראמפ (אחרי ככלות הכל, צדק אותו נואם מהוליווד בערב הפתיחה של פסטיבל הסרטים) וכמובן אשמת ישראל והעומד בראש, נתניהו-השנוא-מכל!

הקהילות היהודיות קראו ליהודים ברחבי ארה״ב להגיע לבתי כנסת ביום שבת שלאחר הרצח, ואלו באו בהמוניהם. למה משול הדבר? לנו המגיעים לבית הכנסת פעם אחת בשנה, לשמוע את כל נדרי, ואולי לבקש סליחה או פשוט להראות נוכחות – אסרי וחרמי… ובמהלך שאר ימות השנה פטורים אנו להתנהג כאוות נפשנו!

אלו אותן קהילות יהודיות התוקפות את מדינת ישראל והעומד בראשה כמו גם את נשיאם הם-עצמם – אחד הידידים הטובים והאמיצים ביותר שידעה מדינת ישראל אי פעם – ובמו ידיהם מעודדים הם את החלשת האויב אותנו!) ויביאו לידי מפלתנו כולם. איזה יום נפלא זה יהיה אז – ללא יהודים יותר בעולם!

המלצת צפייה: The Lobby – USA

ביום הבחירות של אמצע הקדנציה פורסמו ברשת כל ארבעת החלקים של סדרת תחקיר של רשת אל ג׳זירה על הפעילות הישראלית-יהודית נגד תנועת החרם. על פי התחקיר, ממשלת ישראל באמצעות משרד ממשלתי מפעילה זרועות רבות, כמו תמנון, להכשיל את תנועת החרם, להשמיץ את פעיליה ו״לתפור להם תיקים". היהודים הארורים פועלים בדרכים האפלות והערמומיות ביותר שניתן ולא ניתן להעלות על הדעת. בואו נראה ונזהר מקרבתם ומפגיעתם הרעה.

בדומה לצבי יחזקאלי, ראש הדסק לעניני ערבים והעולם המוסלמי ,בכתבות התחקיר שלו ברחבי ארופה והארצות המוסלמיות, כך גם אל ג׳זירה חדרו לקרבנו, ללב הפעילות הפנים והחוץ-ממסדית נגד תנועת החרם. גופים כמו טיפ פרויקט ישראל) או ה-IAC (ארגון הישראלים שהוקם בלוס אנג׳לס ונהנה ממימונו של אדלסון) מככבים בתחקיר שערכה אל ג׳זירה, והתוצאה: היהודים נראים כאילו מנסים הם להשתלט על כל העולם למי שמכיר את עלילות הדם בשנים ובעשורים שקדמו למלחמת העולם השניה, הרי שיש כאן חזרה מדויקת, למעט התפאורה ואמצעי התקשורת שהתקדמו מהלך מאה השנים שחלפו מאז).

התוכנית של אל ג׳זירה מרתקת, שכן זו היא דוגמא של הוצאת דברים מהקשרם ויצירה של מסכת שלמה, מציאות מדומה. בהרבה מובנים, סדרת התחקיר כמו גם המאמצים להשתיקה העלו את קרנה והיא יכולה להתחרות בקלות בסדרה ״פאודה". זו האחרונה מנצלת את מר גורלם של הפלסטינים האומללים (והיהודים הארורים יוצאים פעמים כשידם על העליונה, פעם הם הכובשים, ופעם מכריחים הם את חברי נטפליקס לשלם להם טבין ותקילין בכדי לראות את הסדרה), בעוד זו הראשונה מתפשטת כמו אש בשדה קוצים, על אפם ועל חמתם של היהודים שממשיכים בנסיונם הכושל להכילה.

מה הסכנה? הרי אותם ישראלים חכמים, יודעי-כל, פוטרים אותה כלא קיימת.

הסכנה אדירה. בארה״ב החצויה בין כחול לבין אדום, בין בית הנבחרים לבין הסנאט, בין אוהדי אובמה שלא התרגלו שידם לא העליונה לבין אוהדי טראמפ, כולם קיצונים מסוכנים, עומלים מזה שנתיים להדיח את הנשיא ולהכניסו לכלא בשל העזרה הרוסית שקיבל שהביאה לעליתו לשלטון ולמניעת הנשיאות ממי שציפתה לה, המועמדת הטבעית והנכונה, הילרי קלינטון. רק הזכרת ״השפעה רוסית״ וכולם נדרכים.

הוועדה החוקרת צריכה לבדוק עכשיו גם ״השפעה של הלובי הישראלי״ ומעורבותה של ממשלת ישראל, ומסתבר שגופים יהודים רבים מעורבים, ביודעין ובמישרין, אלא שהם חשבו שהם מעל החוק, שלהם מותר להיות פורעי ומפירי חוק, ושיד המערכת לא תגיע אליהם. ממשלת ישראל, מסתבר, הפעילה סוכנים – יהודים וישראלים – השתמשה בכספים של אדלסון (המקורב הן לנתניהו והן לנשיא טראמפ) ונעזרה או מימנה גופים כמו TIP או ה-IAC להשיג את מטרותיה. פעילות ממשלה זרה בארה״ב שלא היתה מביישת את צפון קוריאה, רוסיה של פוטין או סין. עדיין לא שכחנו את מר פועלו של יונתן פולארד, והנה מסכת שלמה, עשרות ואולי מאות יונתנים, המתפשטים ומתרבים ועומלים נגד ארה״ב. המחיר יהיה כבד בהרבה מישיבה בבית סוהר, כפי שעצם הסכנה בתנועת החרם היא לא בהשפעה הכלכלית האפסית שיש לה.

כמו בזו כך גם בזו. התככים והמעשים של הישראלים והיהודים להשפיע על ארה״ב להתנהג כרצונם יעלו את חמתו של האדם הממוצע מן השורה. אם חס וחלילה יקרה משהו (משבר כלכלי, מתקפת סייבר משתקת, מתקפת פולס אלקטרו-מגנטי, מתקפה גרעינית, מתקפת וירוס, התפרצות קטלנית של אבולה או מגיפה, וכדומה) הרי שהיהודים יוגדרו מיד כאשמים, וגורלם – גורלנו – יהיה בדיוק כפי שקרה החל בספטמבר, 1939.

הישראלים בזו למוסכמות, ובאה רשת אל ג׳זירה וחשפה לעולם כולו את מעשיהם הנלוזים. הישראלים ניסו להשפיע על ארה״ב למנוע את הפרסום, אך בימינו דבר כזה בלתי אפשרי. וכך, בדיוק ביום הבחירות, שיחררו לרשת את כל הפרקים של הסדרה, כך שכולם יוכלו לראותם ולהחליט בעצמם.

למעונינים, נית לצפות תחקיר באתר של ״אלקטרוניק אינתיפדה"; סידרה מרתקת, מענינת, מאלפת, מלמדת, מסוכנת, אפלה ומאירה גם יחד. סדרה בה אנו מככבים, ועל כך עוד נשלם מחיר יקר ביותר – מחיר עצם קיומנו.

לתגובות: bussel@me.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

השבוע בלוס אנג'לס

בחזרה בלה לה לנד

Published

on

שמונה שנים חלפו מאז השתתפה זהבה בן בריאליטי המוזיקלי המצליח שצולם בלוס אנג'לס • עכשיו היא כאן לצמד הופעות לקראת ראש השנה עם הלהיט הגדול טיפת מזל' וגם השיר העכשווי שיצרה עם עידן רייכל • ראיון

רגע לפני ראש השנה תנחת אצלנו אחת מענקיות הזמר הים תיכוני בישראל.

זהבה בן, שאוחזת בקרייריה מרשימה בת יותר משלושה עשורים, תגיע לצמד הופעות בלוס אנג׳לס ואחת בלאס ווגאס. לדברי המפיק ליאור גוב, הערב הראשון יהיה הופעה מלאה עם נגנים ואמנים אורחים נוספים בסגנון חאפלה, במועדון הוותיקן בוואן נייס. ההופעה השניה תהיה כחלק ממסיבת ראש השנה הגדולה במועדון ה BELASCO הנחשב בדאון טאון, שם תעלה בן
למופע פריצה בן 20 דקות בחצות.

זהבה בן (בנישתי) נולדה ב 1968 בשכונת ד' בבאר שבע. היא נחשפה למוזיקה עוד מילדות. אביה סימון שעלה ממרוקו היה מוזיקאי והשפיע רבות על טעמה המוזיקלי. כילדה הייתה מביטה בו כשהוא מתקן כלי נגינה ומעניק שיעורים פרטיים למוזיקאים בביתו. כבר בצעירותה בן הייתה מופיעה בפאבים מקומיים וזכתה להתלהבות רבה מהקהל שהיה מגיע להאזין לה דרך קבע. הפריצה הגדולה התרחשה ב-1989 כשהוציאה את אלבומה הראשון ׳טיפת מזל׳ עם שיר הנושא מתוכו שהיה הצלחה מסחררת, והפך את בן לזמרת כוכבת הראשונה בזמר המזרחי. שלוש שנים לאחר מכן כיכבה בסרט ׳טיפת מזל׳ עם זאב רווח שזכה אף הוא להצלחה רבה.

בן הושפעה בעיקר מהמוזיקה הערבית והמרוקאית. היא הוציא גירסת כיסוי ל׳אינתי עומרי׳ של אום כולתום כשמירי מסיקה עוד הלכה לבית ספר יסודי. ההצלחה הגדולה שלה בשנות ה-90 זכתה לחותם סופי כאשר הקליטה עם להקת אתניקס את ׳קטורנה מסאלה׳, שיר הפתיחה לאלבום האדיר שלהם ׳מסאלה׳ שהיה דיסק חובה בכל בית בישראל בעידן הקומפקט דיסק המתהווה.

במהלך הקריירה שלה ידעה בן עליות ומורדות, כיכבה במצעדי הלהיטים וגם במדורי הרכילות. היא חטפה אש על תשדיר הבחירות שעשתה ב- 1996 עם דנה ברגר למפלגת ׳מרץ׳. ובראיון שנערך עם בן לפני כשנה סיפרה שאמרגנה לחץ עליה לעשות את הדואט, שקיבלה עבורו תשלום נכבד, וחשפה שהיא בכלל ימנית בהשקפתה הפוליטית ותומכת נלהבת של בנימין נתניהו.

1998 הייתה שנה פוריה ומוצלחת במיוחד עבור בן במהלכה הוציאה אלבום משולש עם גירסאות כיסוי לשיריו של זוהר ארגוב, את האלבום ׳זמר שלוש התשובות׳ עם ביצועים לשיריה של רבקה זוהר ואת הלהיט הגדול ׳אהבה אסורה׳. מכאן החלה בן לשתף פעולה עם שלל אמנים ישראל בינהם: ארקדי דוכין, זאב נחמה, עופר לוי, מאיה אברהם, דודו אהרון ומושיק עפיה. אחד הלהיטים הגדולים של בן בשנים האחרונות הוא ״אהבה כזו ״ שיתוף פעולה עם עידן רייכל.

שוחחתי עם בן שעות ספורות אחרי הנחיתה בלוס אנג׳לס, עיר שמעלה בה המון זכרונות עבר: ״הייתי באל-איי לפני 8 שנים כצילמנו פה את ׳לה לה לנד׳ (תוכניות ריאלטי מוזקאלית), אבל אני חושבת שזו הפעם הרביעית לי אצלכם״.

איך התחושה לחזור לכאן?

״האמת, כשאני מגיעה ללוס אנג׳לס אני ישר מתגעגעת הבייתה לישראל. אני מדברת עם ישראלים שחיים פה עשרים או שלושים שנה ולא מצליחה להבין את זה. אני לא חושבת שהייתי מחזיקה מעמד לחיות כל כך הרבה זמן מחוץ לישראל״.

מה ההבדל בין הקהל הישראלי בארץ ובלוס אנג'לס?

״בישראל זו הופעה שרגילים לראות אותי הקהל מכיר אותי. פה הקהל מאוד צמא לאמנים וזמרים מהארץ., אז ההופעה כאן קצת שונה אני תמיד שרה את כל הלהיטים, בעיקר מה שהקהל מכיר. אני מופיעה גם בצרפת ובכל אירופה וגם שם מאוד אוהבים שזמרים ישראלים באים להופיע. יש געגוע גדול וזה עושה להם טוב".

גם המוזיקה הישראלית בארץ השתנתה לגמרי.

״כן, היא נהייתה יותר פופ וכאלה. העולם שייך לצעירים ואני שייכת לזמרים הוותיקים של לפני שלושים שנה. אבל הבמה גדולה וכל מי שעולה עליה ומצליח זה עושה לי טוב על הנשמה. יש המון ילדים שמצליחים בארץ ואני אוהבת את זה, יש מקום לכולם. הבן שלי חייל בן 21 והוא מבקש ממני ואומר לי ׳אמא תעשי משהו צעיר׳. אני באמת עובדת על אלבום חדש עם סגנון צעיר יותר אבל קשה לבחור חומרים ושירים. חלק גדול מהקהל שלי אוהב את השירים הישנים והנוסטלגים. עד היום אני שרה אותם בהופעות, אין מצב שקהל יתן לי לרדת מהבמה בלי שאני שרה את ׳טיפת מזל׳״.

עשית שיתוף פעולה מצליח ובהפקה מודרנית עם עידן רייכל שהקהל הצעיר מאוד אהב. יהיו עוד פרוייקטים כאלו בעתיד?

״עידן מקסים, לדעתי הוא גאון מוזיקלי וכל כך נהנתי לעבוד איתו ולהיות בחברתו. הוא מוכשר צורה בלתי רגילה. אני דווקא רוצה לקחת את השירים הישנים שלי שהרבה אוהבים ולעשות להם עיבודים חדשים בסגנון ים
תיכוני עדכני. זה פרוייקט שמאוד מעניין אותי לעשות".

איזה אמן השפיע עליך באופן אישי?

״המוזיקה של אום כולתום מאוד השפיעה עלי. היא משהו אחר, השירים שלה הם קלאסיקה. אני חושבת שכל אמן שרוצה לשמוע מוזיקה באמת איכותית וללמוד ממנה – אום כולתום היא האמנית. אני אוהבת לשמוע את הגרון שלה שאין לאף אחד. בכלל, גדלתי על המוזיקה הערבית הקלאסית והיא השפיעה עלי יותר מהכל״.

מסיבת ראש השנה עם זהבה בן תתקיים ב-21
לספטמבר במועדון ה-BELASCO להזמנת שולחנות וכרטיסים:818-2621100 או www.israeli-party.com

המשך לקרוא

השבוע בלוס אנג'לס

המטרה: 15 דולר לשעה

Published

on

בית הנבחרים אישר את העלאת שכר המינימום הפדרלי ל- 15 דולר • הרפובליקנים: הדמוקרטים נחושים למחוק את הישגי הכלכלה האמריקאית" • מה יהיה?

בית הנבחרים בארה"ב אישר ביום חמישי האחרון את הצעת חוק להעלאת שכר המינימום הפדרלי מ-7.25 ל-15 דולר עד שנת 2025. למרות שההצעה אינה צפויה להתקדם לאישור סופי בסנאט, פעילי המאבק להעלאת שכר המינימום וחברי המפלגה הדמוקרטית רואים באישור החוק הישג משמעותי שיכול לעודד ערים ומדינות ברחבי ארה"ב העלות את שכרם של העובדים המוחלשים ביותר, וכן זריקת עידוד לקמפיין הבחירות של המפלגה הדמוקרטית.

לאחר אישור בבית הנבחרים, העברת החוק דורשת גם אישור של הסנאט. אך בעוד בבית הנבחרים יש רוב למפלגה הדמוקרטית, בסנאט הרוב הוא רפובליקני, מה שיגרום לעיכוב או דחיה של הצעת החוק. נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ הביע התנגדות להצעה: לאחר ההצבעה בחמישי הוא הדהד ציוץ של מנהיג הרפובליקאים קווין מקארת'י לפיו 'הדמוקרטים נחושים למחוק את הישגי הכלכלה האמריקאית'.

ההצבעה בקונגרס מהווה אחד מהשיאים של קמפיין בן מספר שנים של תנועת הפעילים "Fight For 15" שפועלת להעלאת שכר המינימום ברחבי היבשת. עצם ההצבעה על החוק בבית הנבחרים היא התקדמות עצומה ביחס למה שפעם כונה חלום הזוי וכעת מתקרב להתגשמות – שכר מינימום פדרלי גבוה פי 2 מהשכר הנוכחי העומד על 7.25 דולר לשעה.

בארה"ב יש שכר מינימום פדרלי, אך מדינות או ערים יכולות לקבוע שכר מינימום גבוה יותר. הפעם האחרונה בה הועלה שכר המינימום הפדרלי היתה במאי 2007 אז קבע הקונגרס כי הוא יעמוד על 7.25 דולר לשעה. אי העלאת שכר המינימום הפדרלי במשך עשור ועלייה טבעית במחירים הפכה את יוקר המחיה לדבר בלתי נסבל עבור חלק משמעותי מציבור העובדים. זוהי מציאות שהורידה את רמת החיים של המשפחות העובדות בארה"ב והעמיקה את העוני ואי-השוויון. על הקונגרס מופעל לחץ רב להעביר את חוק העלאת שכר ולתת לעובדים בשכר הנמוך ביותר במדינה אפשרות להתקיים מעבודתם. שבוע לפני ההצבעה התפרסם מחקר שתמך בהעלאת שכר המינימום ויכול להיות גם לכך הייתה השפעה על החלטת הנבחרים.

את המומנטום שצברה תנועת "נאבקים למען ה 15 היא רוצה למנף כדי ללחוץ על מקדונלדס לעלות את שכר המינימום שלה בכל סניפי הרשת. התנועה, שצמחה מעובדי המזון המהיר בשנת 2012, דרשה צדק ושכר מחייה התואמים ליוקר המחיה בארה"ב. כעת, הניצחון בבית הנבחרים הוא איתות נוסף למקדונלד'ס, אשר נלחמת בהתארגנות עובדיה בתקיפות, כי אם היא לא תעלה מרצון את השכר, יכול להיות שהיא תיאלץ לעשות זאת על פי חוק.

מקדונלד'ס היא המעסיק הפרטי השני בגודלו בארה"ב אחרי חברת וולמרט, במקום הראשון) וההשפעה של החלטה מצידה על כלל ארה"ב היא אדירה. חברת אמזון, שכבר החליטה לעלות את שכר העובדים בעצמה ל 15$ שינתה את גישת המאבק בעובדים לתובנה כי בעולם רווי בעבודות בשכר נמוך, אם היא רוצה לגייס עובדים היא צריכה להיטיב איתם. במקדונלד'ס קיימת התנגדות עקבית להעלאות שכר, מאמצי חקיקה והתארגנות עובדים. לפי פורבס, לפני 3 חודשים החליטו במקדונלדס להגמיש את עמדתם ולחדול מהפעלת לוביסטים נגד על מנת להתנגד למאבקי העלאת שכר בענף המסעדות, או העלאת שכר המינימום. לצד הלחץ החקיקתי פועלת התנועה ללחוץ באופן ספציפי על רשת המזון המהיר החזקה בארה"ב לשנות את דרכיה.

חזית נוספת של המאבק של תנועת "נאבקים למען ה-15" היתה לחץ על מושלים ונבחרי ציבור מקומיים להעלות את שכר המינימום במדינותיהם, שנחלה הצלחות ב-29 מתוך 51 מדינות, ביניהן קליפורניה, אורגון, מסצ'וסס וסיאטל. כאמור, הפערים הכלכליים המשמעותיים בין מדינות ואיזורי שונים בארצות הברית, ביחד עם אופי המשטר, מאפשרים למדינות וגם לערים לקבוע שכר מינימום גבוה יותר משכר המינימום הפדרלי. 7 מדינות בארה"ב העלו את שכר המינימום המדינתי ביחד עם העיר וושינגטון הבירה. המועמד לנשיאות, ברני סנדרס הצטרף למוחים ולקריאתם להעלאת שכר המינימום. הקריאות של העובדים להצטרפות למאבק כוללות בקשה ללחוץ על המועמדים לנשיאות עם פרסומי
מספרי הטלפונים שלהם כדי לקדם את המהלך.

מעבר לתנופה הרעיונית, תנועת 'נאבקים למען ה 15' יצרה כוח פוליטי מספיק רחב על מנת לרתום שפוליטיקאים למטרותיה. הניוזלטר של התנועה כולל ציטוטים של פוליטיקאים בכירים המשתתפים בהפגנות למען העלאות שכר. בין השאר מצוטטים בו ראש עיריית סן אנטוניו לשעבר ג'וליאן קסטרו, מועמד דמוקרטי לנשיאות, שאמר כי "אנחנו פה היום להגיד למקדונלדס שזה לא מקובל לשלם לעובדים שלה שכר שלא ניתן לחיות ממנו". פוליטיקאית נוספת שהביעה תמיכה במאבק היא קאמלה האריס, סנאטורית קליפורניה ומועמדת רצינית לנשיאות, שאמרה: "עבדתי במקדונלדס. המציאות היא שהאנשים שעובדים שם מסתמכים על ההכנסה שלהם לקיים משק בית ומשפחה. אלו מפרנסים שראויים להכנסה שניתן לחיות ממנה".

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

אנטישמיות בוואלי: ונדליזם על בניין היברו דיסקוברי סנטר בוודלנד הילס

Published

on

המשטרה באזור וודלנד הילס, מערב סן פרננדו ואלי, מחפשת השבוע אחרי אלמונים שהשליכו פחים של צבע לבן על חזית בית הכנסת 'היברו דיסקברי'. על פי צילומי אבטחה מדובר בפעילות מתוכננת מראש שכן כל החזית של בית הכנסת, מהקרקע ועד הגג, ספגה כתמי צבע לבנים.

רב בית הכנסת, נתנאל לואי, גינה את מעשה האלימות ואמר שהוא מרגיש ש"ביתו חולל בפשע שנאה", כלשונו. הוא גם סיפר שזו אינה הפעם הראשונה שאלמונים פוגעים בבית הכנסת. "לפני זמן מה מישהו נכנס לכאן והחל לצעוק 'אני הולך להרוג את היהודים'. הדבר יצר בהלה גדולה בקרב למעלה ממאה צעירים שהיו בפעילות במסגרת בית הכנסת. גם ונדליזם חווינו כאן לא אחת", הוסיף הרב.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות