Connect with us

ארה"ב-ישראל

הישראלים יודעים להעריך את עוצמת מדינתם

Published

on

גם לפי נתוני הלמ"ס, רוב הישראלים אוהבים את המדינה ומרגישים טוב בבית הלאומי היחיד והמיוחד – אף שנדרשו לא פעם לשלם את מחיר העצמאות והחירות • פרשנות

צילום: קובי בכר

מעת: חיים שיין // ישראל היום

בשורה נפלאה לקראת ראש השנה תשע"ט. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קבעה על פי ממצאיה כי 89% מהישראלים מרוצים ומרוצים מאוד מחייהם. מהיכרותי עם מדינות בעולם, כולל מדינות סקנדינביה, כנראה שאין עוד תקדים לרמה כזו של שביעות רצון אזרחית.

רוב הישראלים אוהבים את המדינה שלהם, לא מוכנים להחליף אותה בשום מדינה אחרת ומרגישים טוב בבית הלאומי. אף על פי שלאורך 70 שנות קיום המדינה נדרשו האזרחים לשלם את מחיר העצמאות והחירות. מיליוני הישראלים שחזרו הקיץ מחו"ל בוודאי יודעים להעריך את עוצמת מדינתם והטוב שהיא משפיעה עליהם.
אינני מכיר עוד מדינה שאזרחיה מוחאים כפיים בעת שגלגלי המטוס נוגעים בקרקע המולדת. שביעות הרצון המרשימה היא תגובה הולמת וניצחת לניסיונות בלתי פוסקים של האופוזיציה ושליחיה בתקשורת להשרות אווירה דיכאונית ומייאשת, כאילו בישראל הכל רע.
השמאל שהיה פעם ציוני התבלבל בין אופוזיציה למדינה לאופוזיציה לשלטון. אפשר היה לצפות מהטאלנטים בפוליטיקה ובתקשורת שיתעשתו במהירות, יתגברו על ההלם ויגידו כמה מילים טובות על ההנהגה שהחלטותיה הם שהפכו את ישראל למעצמה מאושרת. מדובר כמובן בציפייה מוגזמת.
ממאמר המערכת ביומן הבוקר ועד 11 בלילה, ימשיכו העיתונאים "האובייקטיביים" במצעד השלילה שלהם. ההוגים המדיניים במאות ה־17 וה־18 טענו שבני האדם הסכימו לחיות במסגרות מדיניות על מנת להגן יחדיו על ביטחונם האישי ורכושם. ישראל היא הוכחה מובהקת לתיאוריה אחרת. היהודים התכנסו במולדת ההיסטורית, מתוך נכונות לשלם מחיר משמעותי בביטחון האישי וברכוש, זאת מתוך אמונה שלחיים בישראל יש משמעות. הלכידות החברתית ההכרחית היא תוצר אמונה בעבר משותף ובעתיד חזוני מלכד. האושר איננו נבחן על פי תקבולי הכנסתו של אדם אלא על פי המשמעות שהוא מוצא בחייו.
הכרתי טייקונים מיואשים ובני עניים מאושרים. זה מסביר את הממצא שרוב הישראלים מאושרים גם אם הם נתקלים בקושי לכסות את הוצאותיהם החודשיות. המדינה מחויבת למיעוטי היכולת, אולם טעם חייהם, אהבת המולדת ואושרם לא נפגמים ממצבם הכלכלי.
אתמול סיירו רבים מעובדי העיתון "ישראל היום" בחברון. במערת המכפלה חשו כולם, דתיים ושאינם דתיים, אנשי ימין ובעלי השקפה שמאלית, צעירים ומבוגרים, שיש לכולנו מורשת משותפת שמחברת אותנו אל הארץ הנפלאה הזו. בחיי היום יום איננו תמיד מודעים אליה, אך היא קיימת עמוק בתהומות הנפש ונותנת את התקווה שנמשיך להיות מאושרים בבית היחיד שלנו.
שום בית משפט, עליון או תחתון, לא יוכל לבטל את חוק הלאום שמקפל בתוכו את ההוויה העמוקה ביותר של שיבת ציון, אהבת הארץ והאושר האינסופי של החיים בה.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

כאן זה בית, כאן זה לב

Published

on

מירב רהב-מאיר טסה לפלורידה לתת הרצאה בפני חברי הפרלמנט של בוקה, מוסד ישראלי-אמריקאי ותיק ומושרש בעיר * היא הופתעה מהחיבור הציוני  אבל גם מהאובססיה לחדשות מהארץ והפוליטיקה: אנשים שלא הצביעו בבחירות כבר 40 שנה מעודכנים  במה שקורה בכחול-לבן יותר מעמית סגל

"הלב שלי נקרע לשניים", אומר לי הנהג הישראלי שמסיע אותי לבוקה רטון, פלורידה. "אתה אוהב את השיר של ישי ריבו?", אני שואלת. "לא, לא מכיר שיר כזה". המשפט הזה פשוט יצא לו מהפה באופן טבעי. הלב אכן קרוע. "באתי עם אשתי מישראל לעשות כסף. התגרשנו. אחר כך הייתי נשוי לאמריקאית לא יהודייה. התגרשנו. אני מת מגעגועים למשפחה, לחברים מהתיכון, מתגעגע למקום שלי בעולם, אבל יודע שאי אפשר לחזור ולהמשיך מאיפה שהפסקנו".

שתקתי. הוא מדבר כאילו מסך הברזל עומד בינו לבין ישראל, ולא כרטיס ב-800 דולר לטיסה שיוצאת הערב. כל כך הרבה סיפורים כאלה שמעתי: של הזוג שבא "רק לירח דבש" לפני שלושים שנה, של המשפחה ש"מייד חוזרת" כבר 20 שנה, על זוגות רבים שבהם אחד מבני הזוג נשאר למען השני. הופתעתי מהחיבור הציוני והיהודי, מהניסיון לבנות לעצמם קהילה, אבל גם מהאובססיה לחדשות מהארץ, כאילו הדרך היחידה להתחבר לישראל היא פוליטיקה. אנשים שלא הצביעו בבחירות כבר 40 שנה, מעודכנים במה שקורה בכחול-לבן יותר מעמית סגל. שתקתי הרבה, הקשבתי הרבה. הכי קל לבקר, אבל צריך להבין מה גרם להם ללכת, ומה יגרום להם להתחבר ואולי גם לחזור.

יש בארצות הברית כמיליון ישראלים-לשעבר. המספר כולל את הילדים שלהם, הדור השני, שהולך ונעלם. חינוך יהודי וחברות בקהילה עולים כסף, והם לא רגילים לשלם על כך. 

ביקרתי בבית הספר המרשים "ג'ואיש אקדמי" שהוקם לילדי הישראלים. טיפה קטנה בים, אבל טיפה חשובה. מודל לעתיד. חינוך יהודי-ישראלי בזול, בסגנון פחות אמריקאי ובעיקר בתעריף פחות אמריקאי.

בבית של משפחת לוי בשכונת הוליווד הציגו לי את ראש העיר. "נעים מאוד, שוקי", הוא מפתיע אותי בעברית. "אבל פה קוראים לי ג'וש". ההורים ירדו מהארץ, והבן שלהם הפך לראש העיר של הוליווד, שבה כ-150,000 בוחרים. "כל החיים חיפשתי הגדרה, ולאחרונה מצאתי: אני ישראלי-אמריקאי. אבל מה שהכי מפריע לי זה שהילדים שלי כבר לא יודעים עברית", הוא אומר בצער, מבין מה ההשלכות.

בסוף הרצאה במיאמי ניגש אליי שלמה גבע, עם אקורדיון. "אני החובש שטיפל בחנן פורת במלחמת יום הכיפורים. הצלתי את חייו. הוא לא יכול היה לדבר, אבל עיניו היו מלאות אור. אני עוד רואה את האור הזה מול עיני. הלחנתי לזכרו ניגון ושמו 'מעט מן האור', רוצה לשמוע?".

מעט מן האור של ישראל מתנגן פתאום במיאמי. הצלילים המרגשים מלווים אותי החוצה, אל ישראלית מקומית שאוספת אותי ברכבה. היא מנמיכה קצת את המוזיקה כשאני נכנסת, אבל ממשיכה לשיר: "כאן זה בית, כאן זה לב, ואותך אני לא עוזב", ואני תוהה אם היא שרה על ישראל או על מיאמי.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

מוזיקה: ריקי לייק הגיבה לשיר של נטע ברזילי

Published

on

בסוף השבוע האחרון שחררה נטע ברזילי את השיר החדש שלה "Ricki Lake", שמגיע כעשרה חודשים אחרי צאת הסינגל הרשמי האחרון שלה, "Nana Banana". השחקנית ומגישת הטלוויזיה האמריקאית ריקי לייק, שעל שמה כמובן נקרא השיר, הגיבה למחווה של הזמרת הישראלית ואפילו שוחחה עמה בטלפון.

בתגובות לפוסט שזוכת האירוויזיון הישראלית שיתפה בעקבות צאת השיר, כתבה ריקי: "אני!" והוסיפה אימוג'י של אש. לאחר מכן, היא כבר החלה לעקוב אחרי נטע באינסטגרם.  "מאוד מרגש אותי לקבל הודעה מריקי לייק. אהבתי מאוד לראות את התוכנית שלה וזו סגירת מעגל בשבילי", מספרת נטע, "זאת פאקינג ריקי לייק".   

לייק, זוכת פרס האמי, מוכרת באמריקה בזכות תכנית האירוח הפופולרית שלה, ששודרה בין השנים 1993 ל-2004. 

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

בכיר המגישים באל ג'זירה: "מפעל הציונות – הפרויקט המצליח בעולם"

Published

on

תמיכה מפתיעה בישראל מעוררת סערה: פייסל אל קאסם, המגיש הבכיר של רשת אל ג'זירה שנחשב לאחד המגישים הבכירים והנצפים ביותר בעולם הערבי, צייץ בטוויטר: "כשרוצים לקלל אותך בעולם הערבי מכנים אותך ציוני, אבל הפרויקט המצליח בעולם במאה האחרונה הוא המפעל הציוני". הציוץ של אל קאסם, דרוזי יליד סוריה שבתכניתו צופים עשרות מיליונים, גרר מיד שלל תגובות זועמות. אחמד מוסא, מגיש בטלוויזיה המצרית, אמר בזלזול: "איזה מישהו בתחנה הישראלית אל ג'זירה החמיא לישראל. פייסל אל קאסם הראה לנו את הפנים האמיתיות של אל ג'זירה – הם דובריה של ישראל… הוא ברח מסוריה, יש שם נגדו גזר דיו מוות. הוא שייך לארגוני טרור, לתחנה ציונית. הוא ואל ג'זירה עשו לנו כאב ראש". באתר חדשות מצרי התפרסמה הכותרת "אנחנו בהלם" וגולשים רבים כינו אותו בוגד. 

אל קאסם הגיב לביקורת ולכינויי הגנאי וכתב בציוץ נוסף: "אני אומר שהפרויקט הישראלי הצליח שלא כמו הערבים הנחשלים. הרבה אנשים חושבים שאני משבח סתם את הציונים". הוא שאל את עוקביו בסקר "מי לדעתכם יותר מתקדם ודמוקרטי – ישראל או גופי השלטון הערביים?" והתוצאות היו מוחצות – כ-82 אחוזים השיבו ישראל.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות