Connect with us

חדשות ואקטואליה

היכונו לדרבי ניו-יורקי

Published

on

הכרזתו של המיליארדר מייקל בלומברג על התמודדותו לנשיאות ארה"ב טורפת את הקלפים * ג'ו ביידן, שעדיין מוביל במחנה הדמוקרטי, עשוי להיאלץ לזוז הצידה

מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו־יורק לשעבר, בעליה של סוכנות הידיעות בלומברג ואחד האנשים העשירים בעולם, הטיל פצצה: אני מתמודד, הודיע. אחרי שבועות של שמועות, בלומברג היה חד וברור: אני רץ כדי להביס את דונלד טראמפ ולבנות מחדש את אמריקה, כתב ונימק: "איננו יכולים להרשות לעצמנו עוד ארבע שנים של התנהגות לא־אתית וחסרת אחריות. טראמפ הוא איום קיומי על מדינתנו ועל ערכינו". יותר ברור מזה אי אפשר.

מבחינת טראמפ אלה חדשות מעורבות. מצד אחד בלומברג הוא מתמודד רציני מאוד. מנוסה, נחוש, מחושב ובעל אמצעים בלתי מוגבלים. הוא נחשב אחד מראשי העיר הטובים ביותר של ניו־יורק, והוא לא היה משליך עצמו למערכה בשלב זה של הקמפיין אילולא בדק ומצא שיש לו יותר מסיכוי סביר להצליח. מנגד, כניסתו למערכה עלולה להביא לפיצול קולות בתוך המפלגה הדמוקרטית בינו ובין המועמד המוביל ג'ו ביידן, ולכך שרבים ממצביעי המפלגה הדמוקרטית יישארו בבית במקום לצאת להצביע.

הנחת היסוד של בלומברג היא שכדי לנצח את טראמפ דרוש מתמודד חזק מאוד עם רקע עסקי, ניהולי וחברתי שייתן לאמריקנים תחושה שמישהו מטפל בהם. מישהו עם סמכות, ידע ויושרה מוכחים, שיעמדו בניגוד לעידן הסקנדלים של טראמפ. ואולם קשה לומר שבמחנה הדמוקרטי הייתה השבוע צהלה גדולה בעקבות ההכרזה. בלומברג אינו בשר מבשרה של המפלגה הדמוקרטית, וכניסתו לזירה מאיימת לאיין את רוב המתמודדים האחרים, למעט ביידן ואליזבת וורן.

מייקל רובנס בלומברג, בן לזוג מהגרים יהודים מרוסיה ובלרוס, נולד בבוסטון, מסצ'וסטס. הוא מהנדס חשמל בהשכלתו, בעל תארים מג'ונס הופקינס, אחת האוניברסיטאות הנחשבות בארה"ב, ומהרווארד. את הקריירה העסקית שלו הזניק כשותף בבנק ההשקעות 'סולומון ברדרס'. אבל נקודת הארכימדס האמיתית בקריירה שלו הייתה הקמת 'בלומברג' – חברת חדשות ומידע פיננסי. המפנה שהפך אותו לאחד מעשירי העולם, שהונו נאמד ב־55 מיליארד דולר, היה כשהחל למכור מסופי מידע פיננסי לחברות הברוקרים בוול־סטריט. הגישה למידע העניקה לברוקרים עוצמה אדירה על פני המתחרים, ותוך זמן קצר השתלט בלומברג על השוק והביס את חברת דאו ג'ונס.

כמו רוב היהודים בני דורו, בלומברג היה לאורך שנים חבר המפלגה הדמוקרטית. אבל הוא לא היסס להחליף עגלה כשניסה לכבוש את ראשות עיריית ניו־יורק. ב־2001 רץ לראשות העיר מטעם הרפובליקנים, ניצח ונכנס לנעליו של רודי ג'וליאני. ב־2005 נבחר שוב, ושנתיים אחר כך פרש מהמפלגה הרפובליקנית, התמודד על כהונה שלישית כעצמאי וגם הפעם ניצח. תקופתו כראש עיר הייתה במידה רבה תור הזהב של ניו־יורק. משכורתו עמדה על דולר אחד, ושכרו, 2.6 מיליון דולר בשנה, חזר לקופת העירייה. הוא קנה מכספו לצוותו ארוחות בריאות, והניו־יורק טיימס העריך שעלות המחווה הזו הייתה כ־900 אלף דולר. על פי הטיימס, בתקופתו כראש עיר השקיע בלומברג 630 מיליון דולר מכיסו הפרטי במיזמים חברתיים, תרבותיים, ציבוריים, מדעיים ובריאותיים. "מייק בלומברג הוא 'סלף־מייד ביליונר' במלוא מובן המילה", אומר קרייג אונגר, עיתונאי חוקר וניו־יורקי בדם שחי ונושם פוליטיקה אמריקאית. "אדם שהגיע מרקע סוציו־אקונומי צנוע ועשה הון של יותר מ־50 מיליארד דולר בלי לדפוק אף אחד בדרך. אני לא בהכרח מסכים עם כל מה שעשה, ובתקופתו סבלה ניו־יורק מעודף פיתוח. יש דבר כזה. אבל הוא היה מנהל מבריק וראש עיר אמיתי".

טראמפ ובלומברג שניהם ניו־יורקים אמיתיים, אבל הם לא יכלו לנוע במסילות שונות יותר. מצד אחד טראמפ עם מגדלי הזהב ועסקי ההימורים והתקשורת. כל מה שרועש, יקר, צעקני ומבדר. בלומברג שייך לזן אליטיסטי יותר. הוא חבר האקדמיה האמריקאית לאמנות ולמדעים. האוניברסיטה שבה למד קיבלה ממנו עם השנים תרומות מצטברות בסך מיליארד דולר. "הוא איש של פרטים", אומר אונגר, "בעל גישה מדעית ועניין עמוק ברפואה ציבורית. הוא נלחם בשימוש בטבק, וכראש עיר היה פעיל במאבק במגפת ההשמנה בארה"ב. הוא נלחם למשל להקטין את מנות השתייה המתוקה שילדים רוכשים. הטעות שלו הייתה שניסה לעשות זאת בחקיקה. הוא הותקף על כך קשות".

בדבר אחד טראמפ ובלומברג דומים, באהדתם לישראל. בלומברג הוא תורם ידוע לעמותות ולגופים יהודיים בארה"ב ובישראל. הוא ביקר בארץ בעת מבצע עופרת יצוקה ותרם 50 מיליון דולר להקמת תחנת מד"א בירושלים. אצל טראמפ הקשר מורכב יותר. החיבור המשפחתי שלו הוא באמצעות בתו איוונקה שהתגיירה עם נישואיה לג'ארד קושנר. תרומות אינן הצד החזק של טראמפ. בלומברג הוא פילנתרופ משוכלל ביותר, שלטראמפ אין סיכוי להתחרות בו. מאידך גיסא, לא פשוט לבלוע את הקונספט שבראש הפירמידה עומד נדבן־על רחום וחנון שתרם יותר מחצי מיליארד דולר לארגונים ולמטרות ציבוריות. מה שעשוי להציב אותו בקטגוריה שנעה בין ח'ליף נאור כמו הארון א־רשיד לפטריארך של אמנות ותרבות כמו מדיצ'י. השאלה היא האם במדינה מודרנית יכול להתקיים מודל כזה. בלומברג כבר הבטיח שימכור את סוכנות בלומברג אם ייבחר. ועדיין קשה לחשוב איך אפשר במדינה מודרנית, מעצמת־על, להתנהל עם נשיא שהוא נדבן סדרתי. מין אבסורד מובנה.

ומהם סיכוייו להצליח? התשובה מורכבת. כסף לא חסר לו, והוא הודיע שיממן את הקמפיין מכיסו. מה שנותן לו יתרון מסוים, ללא צורך להשקיע זמן ומשאבים בגיוס תרומות. כמה יצטרך להוציא? כמה שצריך כדי לנצח את טראמפ. 150 מיליון דולר, וזה לא מספר סופי, יחולקו בין פרסומות לטלוויזיה וקמפיין רשת ובין בניית מערך הסעות משוכלל שיוביל גם את אחרון המצביעים לקלפי, במיוחד מעתודות המצביעים למפלגה הדמוקרטית מקרב השחורים וההיספנים. 

מה שמשחק לידיו היא העובדה שהקרב בין טראמפ לביידן בפרשת אוקראינה־גייט מרעיד את אמות הסיפים של הפוליטיקה האמריקאית. תהליך ההדחה בקונגרס אמור לשחק לטובתו של ג'ו ביידן, והאובססיה של טראמפ "לחקור את הביידנים" נתפסת כניסיון נואל להטיל רפש ביריבו הפוליטי. אולם משהו מטכניקת הטלת הרפש של טראמפ מאיים לדבוק גם בביידן. טראמפ ניזוק כשנחשפה האובססיה שלו לתיאוריית קונספירציה שלפיה אוקראינה ולא רוסיה היא המדינה שעמדה מאחורי הניסיון להתערב בבחירות לנשיאות ב־2016 – תיאוריה שהופרכה על ידי סוכנויות המודיעין האמריקאיות. המרוויח הגדול מהדינמיקה הזו הוא בלומברג, והדבר יכול להתפשט לתחומים נוספים כמו משבר האקלים, שטראמפ לא רק מכחיש את קיומו אלא גם טוען לקונספירציה.

"שורה תחתונה", אומר אונגר, "הכול תלוי בשאלה אם ואיך יתקבל מייק בלומברג בחיק המפלגה. הרבה מאוד תלוי בשאלה מי יקבל את קולות השחורים וההיספנים, ציבורים שלג'ו ביידן יש אצלם יתרון ברור. לבלומברג יהיה קשה לקבל את קולות השחורים. אם יצלח את המשוכה הזו ויקבל את המינוי כמועמד הדמוקרטים לבחירות לנשיאות 2020, התשובה היא כן, יש לו היכולת להביס את טראמפ. הפוטנציאל קיים. המימוש הוא כבר עניין חמקמק". 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

חדשות ואקטואליה

ההצגה הכי טובה בעיר

Published

on

ביום שלישי, בין 6:00-7:30 בערב שעון לוס אנג'לס, נערך העימות הנשיאותי הראשון בין סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, והנשיא ה-45, דונאלד טראמפ, מועמד המפלגה הרפובליקנית לכהונה שניה (גילוי נאות: הדברים המובאים כאן נכתבו שעות ספורות לפני תחילתו)

רקע כללי: העימות נערך בקליבלנד, אוהיו – מדינה מתנדנדת באופן מסורתי, שהלכה עם טראמפ בפער גדול באופן מפתיע ב-2016 ושכעת נוטה קלות לביידן. מנחה העימות היה כריס וואלאס מפוקס ניוז, עיתונאי מסורתי עם מעט מאוד הטייה למי מהצדדים, אבל גם כזה שחובב פאקט-צ'קינג תוך כדי תנועה ושאינו חובב גדול של טראמפ. או של ברק אובמה. הוא גם בחר את הנושאים שיידונו בו, לפי חלוקה של 15 דקות לנושא:

פועלם של טראמפ וביידן עד כה: טראמפ מכהן כנשיא ה-45 וככזה הוא מגיע לעימות הזה, בניגוד למצב לפני ארבע שנים, כפוליטיקאי לכל דבר. זה אומר שיש לו גם רקורד. בין היתר, זה כולל את הכלכלה שנסקה בשלוש השנים הראשונות שלו וגם את הקורונה והמשבר שהיא הביאה. כמובן, זה כולל גם את מדיניות החוץ שלו, את היחס שלו לתקשורת ולדמוקרטים ועוד. מאידך, ביידן שימש סגנו של אובמה – מה שעושה נעים בלב לדמוקרטים ומחמם את הרפובליקנים עוד יותר נגדו.

2. בית המשפט העליון. טראמפ מינה שני שופטים עד כה בכהונה אחת – והוא על סף מינוי שופטת שלישית שתטה את המאזן האידאולוגי של בית המשפט. אובמה, לפניו, מינה שתי שופטות במהלך שתי קדנציות. טראמפ הדהד את הטענה שיש לאפשר למדינה בימ"ש מתפקד עם תשעה שופטים ולמנוע תיקו 4-4 (שממילא אין, כי הנשיא רוברטס שנספר כאן באלגנטיות כליברלי ע"י טראמפ הוא דווקא שמרן על-מלא). ביידן הזכיר שרוב הציבור, לפי כל סקר, מתנגד למינוי בזק, ויותר מזה, חושש שמא השופטת שנבחרה, איימי קוני בארט, תביא לביטול הלכות פופולריות כמו זו של רו נגד וייד שאפשרה הפלות, או לעידוד אקטיביזם נגד אובמקייר שביידן היה ממוביליו ושטראמפ מתנגד לו, למרות שרוב הציבור בעדו. 

3. נגיף הקורונה. 'אנחנו פעלנו מהר, חסמנו טיסות מסין, זיהינו את הוירוס'. זוהי המנטרה של הנשיא טראמפ. ביידן, מאידך, טען שממשל טראמפ כשל נחרצות בהתמודדות עם הוירוס, שהנשיא עצמו ידע שהוא מסוכן וטען כלפי התקשורת שאיננו,  וחשוב מכך – למי ששכח – מאתיים אלף מתים ברחבי ארה"ב בעקבות המגפה. הנקודה הזו נחשבת לעקב אכילס הגדול ביותר של טראמפ ולפיכך רוב הדיון היה בחזקת מזעור נזקים מבחינתו ומנגד התקפה כוללת של ביידן, שהתחמושת שעומדת לרשותו נעה ממספרים דרך הקלטות וכלה בהמלצות השונות של הנשיא להזריק חומרי חיטוי, לקחת תרופות לא מאושרות, להמתין לנס שיגרום לכך שהוירוס 'פשוט ייעלם יום אחד' וכמובן לא לחבוש מסכות. 

4. הכלכלה. טראמפ מתהדר בהישגים כלכליים נאים במשך רוב תקופתו בבית הלבן. ובין אם הם תוצר של מדיניות אובמה או תוצר של מדיניותו, קשה להתווכח עם הנתונים עצמם. אלא שהקריסה עם פרוץ המגפה והקושי בהתמודדות מאז, לרבות היעדרה של תכנית לאומית סדורה לחזרה לשגרה והתלות במדינות השונות – בעיקר כאלה שנחשבות 'מנועים כלכליים' כמו ניו יורק שבהם המושלים לקחו את המושכות וטראמפ הסיר את ידיו באופן ברור – היא שאלה שעלתה לדיון. טראמפ ניסה לשכנע שהכלכלה שלו היא שאחראית לתחילת ההתאוששות המסתמנת מהקורונה, שהוא טוב למשק, שהבורסה והמדדים בעלייה חסרת תקדים. ביידן ניסה להזכיר שהאנשים שהצביעו לטראמפ ב-2016 רצו שיפור במצבם, וגם ישאל את הציבור את אותה השאלה שרייגן שאל בעימות מול הנשיא קרטר: "האם מצבכם טוב יותר מאשר לפני 4 שנים"? על כך יענה טראמפ מן הסתם ב- 'א. כן, ב. אתם מעדיפים סוציאליזם של ברני וAOC?'.

5. המתח הגזעי והאלימות בערים. הדמוקרטים מחו על עצם השילוב בין הנושאים שמשרת, לדבריהם, את הנראטיב הרפובליקני לפיו האלימות, הביזה והשריפות הן חלק מרכזי בהפגנות . במוקד – הניסיון של טראמפ לצבוע את ההפגנות כממומנות, מתוזמנות ומוזמנות על ידי הדמוקרטים שמנסים להפיל נשיא מכהן בצורה לא דמוקרטי  ומאידך, הניסיון של ביידן לנתק את עצמו מהבוזזים והשורפים ולהתמקד בסוגיות האמיתיות שהם מעלים. טראמפ ניסה לתקוע בראשם של הבוחרים את הטענה שביידן יבטל את המשטרה, יתמוך באלימות ויביא למלחמת אזרחים כמעט. ביידן התנגד בכל תוקף ואם ישתמש במילה malarkey כדי לתאר את טענות טראמפ, זכרו איפה קראתם את זה קודם. 

6. הגינות הבחירות. על פניו נושא שלא אמור לקבל זמן, אבל היות שטראמפ מקדם עוד מאז ניצח(!) ב-2016 את הטענה שמיליוני מהגרים לא חוקיים ו/או מתים למיניהם מצביעים בבחירות, ומסרב כבר מאז לאשר שיכיר בהפסדו אם אכן יפסיד, זה הפך לנושא. וכך, טראמפ יסביר שוב שהצבעה בדואר היא פתח לזיופים (למרות שאין כל הוכחה לכך) ושהבחירות הקרובות יהיו כנראה 'המזוייפות ביותר אי פעם'. ביידן, מאידך, יטען שהנשיא מנסה לדכא הצבעה, לבצע הפיכה (ספק אם ישתמש במילה coup) נגד החוקה ולמנוע מהציבור מימוש של זכותו לקחת חלק בשלטון כיאה לדמוקרטיה. 

7. הנראטיבים. טראמפ מספר כמה שנים שביידן הוא גבר סנילי בואכה דמנטי, שהוא לא מסוגל להיות קוהרנטי, שהוא מנותק ומונחה טלפרומפטר וכן הלאה. ביידן, מאידך, טוען שטראמפ הוא שקרן ברמת גבלס (שר התעמולה של היטלר) שאינו מסוגל להגיד דבר אמת, שלא יכול להשלים משפט הגיוני מבלי לפאר את עצמו ולטנף על מישהו. ככל שביידן ניראה בעימות נשיאותי, דבק במסר ושמר  על קוהרנטיות, משחק הציפיות הנמוך ישחק לטובתו. מאידך השאלה הייתה האם נקבל את טראמפ המושך באף והמבולבל או את זה שמנהל עצרות של שעתיים ושולט בקהל באופן מוחלט?

8. המיסים של טראמפ. אחרי החשיפה של הניו יורק טיימס, ביידן כבר הפיק סטיקרים שלועגים ל-750 הדולרים ששילם טראמפ ב-2016 ו-2017 כמיסים, נתון נמוך להכעיס עבור רבים. המטרה שלו: לשבור את הזיהוי של טראמפ כנציג המעמדות הנמוכים, קשיי היום והלא-משכילים. 

9. השורה התחתונה: ספק אם העימות הראשון, ואלו שיבואו אחריו, ישנו ויזיזו מצביעים רבים מצד לצד. דפוסי ההצבעה של הבוחר האמריקאי כבר התקבעו די מזמן, לדעתי. למרות שמדובר בקרקס פוליטי-תקשורתי מרהיב – זוהי רק הקדמה ויזואלית לשינויים הטקטוניים הצפויים החל מהחודש הבא בוושינגטון הבירה וביבשת כולה. הישארו קשובים.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות