Connect with us

Featured

"הייתי יושב ברכב, שומע אריק איינשטיין ופורץ בבכי"

Published

on

אסף גורן זכה בעונת ה־ VIPשל "האח הגדול" ברשת 13 • דווקא המתמודד הכי פחות מפורסם שהגיע אחרי שנות גלות בלוס אנג'לס, חזר הביתה עם רבע מיליון שקלים • נדמה שחיי הרחוב האלימים בעיר המלאכים רק הכינו אותו להתמודדות בבית • רגע אחרי שזכה, מספר הרקדן בן ה-27 בווידוי חושפני על החיים הקשים בעיר הסרטים שהכינו אותו לאתגר הגדול

בין אלפי הרקדנים הטובים בעולם, שהוזמנו לנסות להגשים את החלום ולהצטרף ללהקת המלווים של מדונה על הבמה בסיבוב ההופעות העולמי שלה לפני שלוש שנים, היה גם ישראלי אחד. הוא בא מפתח תקווה, רקדן מקצועי בן 24, אלמוני לגמרי, שחי בלוס אנג'לס כשהוא כמעט חסר כל, וחסך דולר לדולר כדי לממן את הטיסה לניו יורק, שבה התקיימו האודישנים. קראו לו אסף גורן.

"ביום הראשון של האודישנים ניפו חצי מהמועמדים", נזכר גורן. "בסוף היום השני נשארנו 20 רקדנים בלבד, אני ביניהם. ביום השלישי והמכריע, אמרו לנו פתאום שמדונה באה כדי להחליט בעצמה מי עובר. כולם היו בהלם.

"כשהיא נכנסה לחדר, לא האמנתי שזה קורה. כל אחד מאיתנו היה צריך לרקוד בפניה, ומי שלא עבר, נשאר בחוץ.

"כשהגיע תורי, הלכתי להביא את הטלית והשופר, שאני תמיד מופיע איתם באודישנים, ובאותו רגע הבמאי הודיע לי שאני לא עושה את הקטע וביקש שאצא החוצה. שתבין – הוא זה שזימן אותי לאודישנים, אחרי שראה אותי בפרסומת".

ויצאת?

"נראה לך? עד שהגעתי לשלב הזה, לא ייתנו לי לעשות את הקטע שלי? אמרתי שאני מבקש להישאר, כי באתי במיוחד מלוס אנג'לס, ושרק ייתנו לי להראות את הקטע. אבל הבמאי הזעיק את המאבטח, והוציאו אותי. הוא אפילו לא נתן לי הסבר. כשממש התעקשתי לדעת, הוא אמר 'אין לנו זמן'.

"ניסיתי להיכנס בכוח וחזרתי מהדלת האחורית. אבל המאבטח שוב הוציא אותי.

"התרגלתי שכל דבר טוב שכמעט היה לי בחיים, נלקח ממני. תמיד הייתי ליד הדבר עצמו, ומשהו התפקשש. גם עם מדונה, הרגשתי שאני כבר עולה על מסלול טוב – ושוב
פספסתי. אני תמיד ליד הניצחון, ואז מחמיץ אותו".

בחודש שעבר ניצח גורן את הסטטיסטיקה השלילית של עצמו, כשזכה בעונת ה־VIP של "האח הגדול" ברשת 13 דווקא המתמודד הכי פחות מפורסם והכי פחות מורכב, חזר הביתה עם רבע מיליון שקלים.

• • •

גורן (27) נולד וגדל בפתח תקווה. במציאות הוא האח הגדול של עומר (23), בקרוב סטודנטית, שמלווה אותו ביום שאחרי, ונועם, תלמידת תיכון בת 18. כשהיה בן 4 התגרשו הוריו, אבל הוא מספר על ילדות שמחה, "עם אמא שהיא מורה למחול ועושה כוריאוגרפיות בסלון ולא מורידה את החיוך מהפנים, ואבא שהיה איש צבא, גיבור".

בילדותו התחבר דווקא לג'ודו. למד בווינגייט וזכה חמש פעמים בתואר אלוף הארץ לילדים, אבל בגיל 15, על סף מימוש ההבטחה, החליט לעזוב. "במשך כמה שנים היה לי ברור שג'ודו זה מה שאעשה בחיים, אבל בשלב מסוים, בגלל שאבא שלי היה בחו"ל, קצת ירד לי מהתחום, כי זה משהו שהיינו עושים תמיד ביחד".

במקביל, כבר מגיל 12 רקד ברייקדאנס. "רגע אחרי כיבוי אורות בבית הייתי בורח לסשן ריקודים בדיזנגוף סנטר", הוא נזכר. "אבא העדיף שאשאר בג'ודו, שזה ענף אולימפי, אבל כשהתחלתי לקטוף תארים בתחרויות ריקוד ולהיות מוזמן לפסטיבלים בעולם, הוא הבין שזה מעבר לתחביב ובידור".

כשעזב את וינגייט השלים בגרות אקסטרנית. יומיים לפני הגיוס לצה"ל נפצע במהלך ריקוד, הובהל לניתוח ויציא ממנו עם תשע פלטינות בכף הרגל. בגלל הפרופיל הנמוך שובץ ביחידה לקשרי חוץ. אחרי חודשים ספורים נפצע שוב במהלך ריקוד, הפעם בברך, ושוחרר מצה"ל בתום שנת שירות אחת.

"באותו רגע הבנתי שאת התרומה שלי למדינה אני אתן באמצעות הריקוד. מאז, בכל הופעה פומבית שלי, אני דואג להופיע עם דגל ישראל".

בגיל 21 לוהק לריאליטי "TLV" של ערוץ הבידור הישראלי, על צעירים שמנסים להשתלב בתעשייה, ובעקבותיו הוזמן להופיע באירועים, עד שנעלם שוב מהתודעה. בגיל 23 ארז מזוודות ונסע ללוס אנג'לס, לנסות להגשים את החלום האמריקני.

"בימים הראשונים גרתי אצל ידידה, עד שקניתי אוטו משומש, פורד פיאסטה יד תשיעית, שבדיעבד הבנתי שמכרו לי אותו בסכום של פי ארבעה מהשווי שלו. עברתי לגור בו. ישנתי ברכב בכל מיני חניונים קבועים, שהייתי מחליף ביניהם.

"בשלב מסוים כבר התרגלתי שבתוך הלא נוח יהיה לי נוח. היתה לי היגיינה מינימלית, ורק הבגדים שהייתי צריך. עשיתי מינוי למכון כושר, כדי שאוכל להתקלח.

"השנה הראשונה בארה"ב היתה הקשה ביותר, ואני מבין למה רבים חוזרים לארץ מהר. זה פשוט היה סיוט".

למה לא ביקשת עזרה מההורים?

"הם היו שולחים לי עזרה אם הייתי מבקש. אבל בשביל מה? היה נגמר שוב".

ממה התפרנסת?

"עבודות מזדמנות. במקביל נפגשתי עם מלהקים והלכתי לאודישנים, ארבעה־חמישה ביום לפחות. במקרה הטוב לקחו אותי לתפקידים של ניצב בפרסומות, עבור תשעה דולרים לשעה. עשיתי איזה 30 פרסומות".

איך הרגשת באודישנים?

"לאודישנים מגיעים אנשים מושלמים מכל העולם, ואני תמיד הייתי הכי מכוער והכי נמוך שם. אם לא הייתי פותח את הפה ומדבר גם כשלא צריך – לא היו שמים לב אלי. אז קודם כל הייתי מעיר משהו. ברוב המקרים לא ספרו אותי בכלל, מי אני בשבילם? סתם דרעק מישראל.

"בשלב מסוים הגעתי לאודישן ל'נולד לרקוד' האמריקאי בלוס אנג'לס, והתייצבתי ראשון. הגעתי לשם עם האוטו שישנתי בו, ופתאום אני מוצא את עצמי על הבמה מול פאולה עבדול וג'ייסון דרולו. באולם היו אלפי אנשים, וכולם מריעים לי ועומדים על הרגליים.

"רקדתי קטע ברייקדאנס, והתקבלתי. בהמשך האודישן הגעתי לשמינייה האחרונה, אבל דקה אחרי, כבר עשיתי את הדרך בחזרה לרכב שלי, לבדידות שלי, עם כמה תפוחים שלקחתי משולחן הכיבוד, כדי שיהיה לי משהו לאכול בהמשך היום".

לא היה לך סוכן?

"לא. עד שיום אחד התייצבתי בסוכנות אמנים, בלי לקבוע תור. באתי עם אייפד ועליו כל העבודות שלי. אמרתי להם, 'זה אני, תרצו לייצג אותי או לא?' אז הם לקחו אותי.

"באותם ימים חייתי מהיד לפה. רעב לאוכל וחי על חטיפי חלבון או סנדוויצ'ים ב־1.99 דולר. שרתי והופעתי ברחוב, הייתי ברמן, הכנתי פנקייקים באירועים, לימדתי עברית, הייתי ליצן בבר מצוות והייתי מרקיד. בכל עבודה תרצה, עבדתי".

חווית היתקלויות אלימות?

"כן, לא מעטות. כשאתה מופיע ברחוב, אתה תמיד חייב להראות נוכחות ולהוכיח שאתה חזק ולא מפחד. כשאתה נלחם על המקום שלך, אתה מוכן להרים אגרופים בכל
רגע נתון.

"השיא היה כשניגש אלי בחור וביקש את המקום שהופעתי בו ואת הכסף שעשיתי. היה לו אקדח ביד. נתתי לו את ה־25 דולר שהיו עלי וברחתי משם. במקרה אחר, אחרי שכבר אספתי קהל סביבי, הגיע שיכור ואמר 'אני פה ולא זז'. עכשיו בוא נראה אותך מעיף אותו. היו כמה מקרים שזה נגמר באלימות. אסור לך להראות חולשה".

מאיפה כוח הרצון?

"אולי מהחלום שיבוא יום ואשב ולספר את זה. ואולי כי חשבתי שאייצג את המדינה כמו שעוד לא עשו לפניי".

היו רגעי ייאוש?

"ברור. מינואר ועד מרץ מאוד קר בלוס אנג'לס בלילות, והייתי מפעיל באוטו את החימום בלי הפסקה כדי שאוכל לישון. כל כמה חודשים נאלצתי להחליף מצבר ב־300 דולר, שלא היו לי. הייתי יושב ברכב, שומע אריק איינשטיין ופורץ בבכי.

"חוץ מזה, קיבלתי את ההצעות הכי נוראיות שאתה יכול לחשוב עליהן. הצעות מאנשים גדולים מאוד בתעשייה. אני זוכר שהשתתפתי בתצוגת אופנה של בגדי ים בלוס אנג'לס, וראה אותי מנכ"ל גדול מאוד של חברת תקליטים. הוא אמר שהוא אוהב את הסטייל והמראה שלי, והציע לי הצעה שאם הייתי נענה לה, כנראה לא היינו יושבים פה עכשיו".

כמה כסף?

"100 אלף דולר. ואפילו לא בשביל סקס, אלא רק כדי שהוא יסתכל עלי. התלבטתי כמה דקות, אבל ידעתי שאם אקח את ההצעה הזאת פעם אחת, אאבד את עצמי. חברים אמרו לי, 'איך אתה לא לוקח את זה? במקומך היינו לוקחים וקוברים את זה כסוד'. ובאמת, היו כאלה שלקחו".

למה החלטת לסרב?

"כשעברתי לאמריקה, קבעתי לעצמי שלושה עקרונות: שאני לא מוכן למכור את הדת שלי, שאני לא מוכן למכור את שם המשפחה שלי, ושאני לא מוכן למכור את התחת שלי. לשמחתי, עמדתי בכולם. בשבילי אין קיצורי דרך. היו לי חברים שנכנעו לזה והלכו עם גברים, אבל אתה לא יכול להישאר שפוי. גם אם באותו הרגע זה עוזר לך, בשלב מסוים זה יצוף".

• • •

אילו הצעות נוספות קיבלת?

"היו דברים הרבה יותר מגעילים. מה שהעיניים שלי ראו שם, שורט אותך לכל החיים. אנשים חושבים שהם יכולים לקנות אותך בכסף, במיוחד בלוס אנג'לס, שם אתה עושה הכל בשביל להגשים את החלום, ומאוד קל ליפול לדבר הזה.

"מישהו ביקש שאתן לו מכות תמורת כמה אלפי דולרים. אחר ביקש ממני תמונה של בית השחי שלי, בשביל כמה מאות דולרים. היו רגעים שאמרתי לעצמי, 'וואלה, זה יכול לסדר אותי לתקופה'. אבל אתה צריך להיות חזק. הייתי מעדיף ללכת מכות ברחוב מאשר למכור את הנשמה שלי".

הוטרדת מינית ממש?

"ברור, הרבה פעמים. הייתי ברמן בבר של גייז באל.איי, ומישהו ממש נגע בי בישבן. מרוב בהלה נתתי לו אגרוף, ולמחרת העיפו אותי משם. בהפקת אופנה בתחילת הדרך, הסטייליסט הכניס לי ידיים הרבה יותר ממה שהיה צריך – וקיבל כאפה.

"בהתחלה חשבתי שזה נורמלי ושזה עובד ככה, אבל מהר מאוד הבנתי שזה ניצול של תמימות או חוסר ניסיון".

בבוקר אחד של ייאוש בשנת 2016 קיבל גורן מייל עם הצעה להתייצב ל"אודישן לצילומי קליפ של כוכבת פופ גדולה".

"בלי לדעת למי הקליפ, באודישן היינו צריכים 'לפתות' מישהי, כל אחד בדרכו. אחד ניסה להצחיק, אחר ניסה לרקוד, ואני הרמתי את הבחורה שגילמה אותה על הכתפיים – ויצאתי. זכיתי באודישן במקום.

"זה היה אחד הרגעים שחיכיתי להם. הרגשתי שיש תמורה לסבל שעברתי".

בבוקר הצילומים גילה שמדובר בקליפ לשיר "Make Me" של בריטני ספירס. "בריטני היא בחורה מדהימה. זה היה הרבה יותר מלרקוד איתה. אבל אני חתום על הסכם סודיות, אז עדיף שאשתוק".

הסודיות לא תקפה בארץ.

"הסוכן שלה הוא חבר טוב של חבר שלי, אז היא הצטלמה איתי המון ועשינו צחוקים. קבענו לארוחת שבת, אבל זה לא יצא לפועל. היא אדם מאוד פרטי, בן אדם טוב מאוד. רק דברים טובים יש לי להגיד עליה".

• • •

לפני חודשים אחדים הגיע הטלפון שהחזיר אותו לארץ. "הייתי אז בפיליפינים, השתתפתי בריאליטי ריקודים מקומי והגעתי עד רבע הגמר. פתאום צלצלו מההפקה של 'האח הגדול VIP'. חשבתי לעצמי, אני לא מישהו שמצליח באודישנים, אולי פעם באלף ניסיונות. מרוב שהאמנתי שהסיכויים שלי נמוכים, הצטלמתי לאודישן
בסקייפ, כשאני לובש בוקסר".

לתדהמתו, התשובה היתה חיובית. "אתה לא מבין כמה שמחתי, כי בארץ מי סופר אותי. במשך שנים לא קיבלתי פה כלום. גם אחרי שהופעתי ב'TLV', הדבר היחיד שקיבלתי היה פרסומת לקרמיקה, וגם לזה הגעתי דרך חבר".

לבית האח נכנס בלי להכיר את רוב המשתתפים, בתחושה שאין לו מה להפסיד. "אני יכול להיות מי שאני רוצה, להתנהג איך שאני רוצה ולהגיד מה שאני רוצה. הדיירים לא ידעו איך להגיב אלי ועשו שרירים, הפסד שלהם".

בתוך ימים אחדים הפך גורן לאור של הבית. השטותניקיות, האותנטיות, שמחת החיים, וגם הקוביות בבטן – לצד טוּב הלב והאכפתיות הפכו אותו לפייבוריט על פני כל מי שניסה לדכא אותו. גם בחוץ, הפער בין המראה החיצוני והנתונים הנדירים לבין חוסר הביטחון שהוא מפגין כמעט לא נתפס. "אחותי תמיד אומרת לי שאין קשר בין איך שאני נראה לבין האופי שלי", "הוא צוחק. היא אומרת שאני פשוט מוזר".

אתה אוהב את המראה שלך?

"כן, ואני מטפח את זה. זו לא רק טיקה".

אז מאיפה ההערכה העצמית הנמוכה?

"נראה לי שנתתי לכישלונות להגדיר אותי, והיו הרבה כישלונות. כשאתה גר באוטו, זה שם אותך ברצפה. גם אם פיזית אתה שורד, זה דופק אותך לכל החיים.

"נכון, אני לא מאלה שמאמינים בעצמם. תמיד התבדחו איתי שאני תימני שרוקד ברייקדאנס, ושאני חייב לאינסטגרם עוקבים, כי אני מבריח את כולם".

מתי בתוכנית הבנת שבחוץ אוהבים אותך?

"בהדחה שהמציאו, והודיעו לי שקיבלתי הכי הרבה קולות. זה היה שוק, כי אני לא בטוח בעצמי, וגם עכשיו, כשאני יושב פה, יש לי ספקות בעצמי. זה תמיד היה ככה, וכנראה גם לא ישתנה. הייתי מתעורר כל בוקר ומשנן מנטרות. אומר לעצמי, אלוהים רוצה בטובתי, ויהיה בסדר".

תאר לי את הדקות האחרונות בבית.

"בשום שלב לא חשבתי על ניצחון, כי היו שם כרישים. היה עדי, שהוא מוכר, ובן זיני, ושי עם הטלנובלה שהוא יצר סביב 'סגירת המעגל' שלו. היה נראה לי מאוד הגיוני שהוא ינצח, אבל הוא חסם את עצמו, ולדעתי זה מה שהרס לו. נראה לך הגיוני שחודש וחצי לא יעלה חיוך? לא הגיוני.

"אבל כשישבתי איתו בסוף, הייתי בטוח שזה שלו. יותר מזה: כל שבוע שהייתי מועמד להדחה. הייתי מוכן כבר ללכת הביתה, וחשבתי על המפגש שלי עם המשפחה".

"זה היה יותר מלרקוד איתה". בקליפ עם בריטני

יש לך הסבר למה בחרו דווקא בך?

"אולי כי לא שיחקתי את המשחק, אולי כי לא היה לי מה להפסיד, אולי כי לא נגררתי למריבות, לרכילות ולאסטרטגיה, ואולי כי באמת אין לי אגו".

כמה הודעות היו לך בטלפון?

"זה מטורף. במונית בדרך לפגישה הזאת נהג המונית העלה על הקו את הגננת שלי תמי, שסיפרה לי שהיא צופה בי עם הנכדים שלה".

מה הלאה?

"אמשיך לעשות את המוזיקה שלי להופעות, שילוב של היפ הופ וראפ. לא מיינסטרים. אני אוהב להופיע, ואם תבוא הצעה טובה לעשות מוזיקה, ריקודים, קמפיין – אני שמח".

למעריצות שקוראות עכשיו: אתה פנוי?

״לגמרי".

נשים מתחילות איתך?

"כן, בעיקר באינסטגרם. אבל שם זה לא רציני. שולחות לי סמיילי עם הלשון בחוץ, או שאהבו אותי איפשהו. מזל שאין לי חבילת גלישה עכשיו".

אז אתה לא נענה להן?

"לפעמים כן".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

השף הישראלי שכבש את לוס אנג'לס

Published

on

דאון טאון: אחרי"בסטיה" המגישה אוכל איטלקי מודרני, השף אורי מנשה ושותפתו ג'נביב גרסיס משחזרים את ההצלחה ב"בבל", מסעדה ים תיכונית עם טוויסטים • הביקורות מהללות, לוח ההזמנות מפוצץ והשאיפה: להפוך למוסדות בלוס אנג׳לס ששפים לעתיד יגיעו לגדול וללמוד בהם"

אורי מנשה וזוגתו-שותפתו ג'נביב גרסיס. סיפור הצלחה חובק עולם

בשנים האחרונות הפכה לוס אנג'לס לעיר מובילה מבחינה קולינרית, בארצות הברית ובעולם כולו. עשרות המסעדות שנפתחות בה מדי שנה מציעות תפריטים מגוונים המבוססים על מוצאם המגוון של השפים שבוחרים לבשל בעיר המלאכים.

אחד מהשפים האלה הוא אורי מנשה, שנולד באל-איי לאבא ישראלי ואמא ממרוקו. כשהיה בן 8 החליטו הוריו לעלות לישראל, ואביו פתח מאפייה בפתח תקווה, שם נחשף מנשה לראשונה לעולם האוכל. אחרי הצבא חזר ללוס אנג'לס ומאז הוא כאן.

מנשה התבלט לראשונה בנוף הקולינרי המקומי לפני שבע שנים, כשפתח את "בסטיה" (Bestia), מסעדה גדולה באזור לא יוקרתי בדאון טאון, מקום שאף אחד לא האמין שמישהו ייפתח בו אי פעם מסעדה. לפני כן עבד כשף הראשי במסעדת אנג'ליני אוסטריה, מהאיטלקיות המפורסמות בעיר.

"בסטיה", שמגישה אוכל איטלקי מודרני בחלל תעשייתי, הפכה בהמהרה לדבר הכי חם באל.איי, רשימות ההמתנה נפרסו על שבועות, המבקרים התפעלו והאזור המפוקפק והנטוש נמלא חיים. כבר אז הכריז מנשה שיש לו תוכניות למסעדה נוספת.

חמש וחצי שנים אחרי הפריצה האיטלקית שלו, חזר מנשה למקורות ופתח את בבל )Bavel), מסעדה ים תיכונית מגוונת ששולחת זרועות למרוקו, מצרים, טורקיה וישראל וגם פוזלת בחלק מהתפריט למקומות נוספים. מנשה לא עושה את זה לבד, שותפתו לפרויקטים האלה היא ג'נביב גרגיס, קונדיטורית מוכשרת שהיא גם בת זוגו לחיים. יחד הם כובשים את עיר המלאכים ומגדירים מחדש את המושג פאואר קאפל, "ג'נביב ואני עובדים ממש טוב יחד בגלל שאנחנו מאזנים אחד את השניה", סיפר מנשה בראיון לאתר וואלה!, "היא טובה במה שאני פחות טוב, ולהיפך. ככה אנחנו משלימים אחד את השניה. ברור שזה מוסיף הרבה לחץ על מערכת היחסים, אבל מערכת היחסים שלנו חזקה וסביבת העבודה מלחיצה לא משפיעה על האהבה שלנו ועל הדרך שבה אנחנו מתייחסים אחד לשני".

שלא במפתיע, מסעדת בבל הפכה תוך חודשים ספורים לאחת המסעדות המדוברת ביותר באל.איי. אם לא תחשבו על זה שבועות מראש, לא תצליחו להשיג שם שולחן. בניגוד לחלל התעשייתי והמחוספס של בסטיה, בבל היא מסעדה מעודנת יותר, בחלל מואר, הרבה עץ בהיר וצמחייה ירוקה, עם תזכורת עיצובית למקורות האוריינטליים בזכות קשתות שממסגרות את הבר וכמה מרצפות מעוטרות. לא מכבר נבחרה המסעדה על ידי מגזין Eater הנחשב למסעדה הטובה ביותר באל.איי, עוד הישג משוגע לזוג מנשה-גרגיס.

"עם כל ההישגים שלנו בשנים האחרונות אני עדיין מתרגש מאוד כשמגזין כמו Eater מכריז על בבל כעל המסעדה הטובה ביותר באל.איי", אומר מנשה, "רק פתחנו את בבל, לא ידעתי איך הקהל יגיב לאוכל ים תיכוני וזה אדיר להיות מסוגל לזכות בפרס כזה עם סוג האוכל הזה".

מספקים חבילה מושלמת

מנשה מתקשה למנות את כל ההישגים שהגיעו אליהם שתי המסעדות בשנים האחרונות. כשרק פתחנו את בסטיה, קיבלנו כמה מהביקורות הטובות ביותר על ידי מבקרי אוכל מקומיים, כמו ג'ונתן גולד מהאל.איי טיימס ובישה רודל מהאל.איי וויקלי. ב-2015 זכיתי בפרס השף החדש הטוב ביותר של מגזין Food & Wine, והייתי מועמד לפרס ג'יימס בירד. ג'נביב זכתה בפרס שף קונדיטור של השנה באסקווייר, והיינו מדורגים כאחת המסעדות הטובות ביותר גם במגזינים המפורסמים Thrillist, Eater ,Esquire , ו-Bon Appetit. אני חושב שבבל קיבלה את הביקורת הטובה ביותר שג'ונתן גולד כתב".

ג'ונתן גולד הוא מבקר המסעדות האגדי של האל.איי טיימס. הוא מבקר המסעדות הראשון שזכה בפרס פוליצר על הביקורות שלו, הוא נודע בציניות ובחריפות שלו והיה מהדמויות הבולטות בקולינריה ובעיתונות בלוס אנג'לס. טור הביקורת על מסעדת בבל של אורי מנשה היה הטור האחרון של גולד אשר פורסם (ב-15 ביוני 2018), שבועיים לאחר מכן אובחן גולד בסרטן הלבלב וכחודש לאחר מכן נפטר.

כשמנשה נשאל מה הופך את בסטיה ובבל למצליחות כל כך ואיך הקהל באל.איי, עם כל המבחר שעומד בפניו, נשבה בקסמן של שתי המסעדות האלה, הוא זוקף את ההצלחה לזכות החבילה המושלמת שהן מספקות: אנחנו שמים את הפוקוס שלנו על האוכל, השירות, האווירה, ועל ההיצע של הבר והיין. אנחנו אפילו מוודאים שהחברה שמעניקה שירותי חניה אצלנו פועלת על פי הסטנדרט שלנו. זו מסירות עקבית לכל אספקט של המסעדה מבלי לפסוח על אף פרט".

זה קורה החל מהבנדנות הקשורות על המצח, שהפכו לסמל המסחרי שלו כבר ב"בסטיה", ועד בחירה מדוקדקת של חומרי גלם ואנשי הצוות. למנשה יש איש צוות שעובד במשרה מלאה אך ורק על תערובות התבלינים. הירידה הזו לפרטים באה לידי ביטוי בכל מנה בתפריט של "בבל", כמו שווארמה צוואר טלה בצלייה איטית שמוגשת עם כרוב כבוש ושורשים מוחמצים, מוגשת עם לאפה וטחינה מעקצצת, כרובית צלויה ברוטב של צ'ילי וחווייג', עם פיסטוקים ופרחים מיובשים, או שלו מטוגן ברוטב תמרים והל, עם יוגורט מעושן וסלרי מוחמץ, או מנת החומוס שתפסה שלוש פסקאות שלמות מהביקורת המהללת של ג'ונתן גולד באל.איי טיימס.

החומוס והסביח של ״בבל״. מה הקטע עם הבנדנות?

הפילוסופיה של האוכל

גם הקינוחים ב"בבל", מעשה ידיה של ג'נביב, מקבלים תשומת לב אדירה כמו למשל דונאטס של שוקולד, ורדים וציפורן לצד קרם דיפלומט בניחוח שרי, או קינוח של גלידת שורש ליקריץ על עוגת מוסקובדו עטוף בשוקולד לבן קרמל. "התפריטים אצלי לא בנויים בצורה מסוימת", משתף מנשה בתהליך העבודה, "אנחנו עובדים עם תוצרת עונתית שמשחקת תפקיד חשוב בתפריט, זה גם תלוי איפה אני בחיים שלי. התפריט מתפתח ומשתנה כל הזמן, אין כיוון אחד, אם המנה עובדת היא תיכנס לתפריט".

בחודשים האחרונים מנשה מחלק את זמנו בין שתי המסעדות המלאות. נשמע קצת מסובך עבור מי שהקפיד להיות נוכח בכל סרוויס כשעוד היתה לו מסעדה אחת. "רוב הצוות בבסטיה נמצא איתי מההתחלה", הוא אומר, "השף בפועל שנמצא שם מבין את הפילוסופיה שלי על אוכל ואנחנו מתקשרים בינינו כל הזמן כדי לוודא שהאוכל עוקב אחר הפילוסופיה הזאת. רוב הזמן אני מתמקד בפיתוח הקונספט החדש".

עם שתי מסעדות כל כך עמוסות אין למנשה הרבה זמן לחשוב על הבית בישראל, ("אבל אני תמיד מתגעגע"), ואין לו כוונות לכוון את זרקור הכישרון שלו גם לכיוון ארץ הקודש. אני לא חולם על פתיחת מסעדה בארץ כרגע, אולי מתי שהוא בעתיד זה יהיה נחמד לחבור לאח שלי (נתי מנשה, מי שהביא לתל-אביבים את ויטרינה, מזללת ההמבורגרים המהוללת ביותר בארץ) ולעשות משהו נחמד בבית, בישראל. בחזון האישי שלי אני רואה את שתי המסעדות שלי הופכות למוסדות בלוס אנג'לס, אני רוצה שאלו יהיו מקומות ששפים לעתיד יגיעו לגדול וללמוד בהם".

Bestia, 2121 7th Place Los Angeles CA, 90021
Tel: 213.514.5724
90013 Bavel, 500 Mateo St, Los Angeles, CA

Tel: 213.232.4966

המשך לקרוא

Featured

"אנחנו כל הזמן מחפשות את הדבר הבא"

Published

on

ראיון עם ליאור חייקין, שביחד ם טל השותפה מתפעלת את 'עפנה חדש ויצא דופןפרינסי', אתר או לנשים צעירות (ולצעירות ברוחן)

ליאור חייקין, רקדנית מקצועית בלהקת "קשת חיים", היא בוגרת התוכנית לשיווק ועיתונאות באוניברסיטת דרום קליפורניה, שם פיתחה אהבה לכתיבה, בלוגים, שיווק ותוכן. בעקבות התשוקה שלה לאופנה וסגנון, היא המשיכה את לימודיה במכון לעיצוב ומסחור בדאון טאון לוס אנג'לס. היא תמיד היתה ידועה כיועצת של המשפחה אליה התקשרו כשהיו צריכים לבחור את התלבושת או ללכת לקניון. לאחר שעבדה בתעשיית האופנה של לוס אנג'לס, ואחרי נסיעה של ארבעה חודשים לחו"ל, היא החליטה שאין דבר שהיא מעדיפה לעשות עכשיו מאשר להאיר ולהעיר את הארונות של בנות אחרות, כמו שהיא אוהבת לעשות לעצמה.

מה שיש לליאור חייקין להציע באתר החדש שלה זו אופנה עם עיצוב סוף הדרך, חומרים איכותיים, ומבחר בגדים שהונדסו במיוחד עבור הדור הצעיר. היא מביאה את המגמות האחרונות, כל הזמן עם היד על הדופק, עם המותג "פרינסי". תפסנו את ליאור לשיחה במכון האופנה בדאון טאון שם לומדים את ההוט קולטור באופן מעשי.

ליאור, כמה זמן קיים המותג שלך ומהיכן צץ הרעיון?

"שותפתי טל ואני חלקנו ספסל במכון העיצוב של שיווק אופנה, שם למדנו איך משווקים אופנה באופן מקצועי. שתינו קפה ואכלנו צהריים יחד לפחות פעם בשבוע וציפינו בכיליון עיניים לשיעורים שהיו לנו יחד. באותה תקופה, טל הייתה מפתחת מוצרים ב'האלסטון', ואני הייתי רכזת שיווק ב'ברייטון קולקטיבס'. יום אחד נפגשנו לקפה, דיברנו על תוכניות לעתיד ושאיפות. היה ברור לנו שאנחנו צריכות לעבוד ביחד. התחלנו לבדוק חומרים ומוצרים, לנהל מחקר מסיבי על כל מה שאנחנו יכולות ליצור ולשווק בשוק האופנה והמסחר הדיגיטלי בתעשייה. השתמשנו בידע שצברנו, הניסיון שלנו בתחום וכל משאב שיכולנו לקבל ממנו מידע. יש עדיין כל כך הרבה ללמוד. כל יום מביא חוויות חדשות. התחלנו את העסק לפני כשנה ואת האתר השקנו לפני שישה חודשים".

כמה קשה היה להתחיל ולעמוד עד עכשיו בסטנדרט?

"הרבה אנשים חושבים שכדי לגלגל עסק כמו שלנו, כל מה שצריך לעשות זה למצוא כמה בגדים יפים ולשים אותם באינטרנט. אנשים שומעים סיפורי הצלחה כמו זה של סופיה אמורוסו וחושבים שזה קל. אז זהו, שזה לא. אנחנו כל הזמן מחפשות את הדבר הבא, דרך נוספת לגדול ולפתח את העסק. אנחנו עדיין לומדות שהטלת ספק היא בסדר, אבל אנחנו חייבות להיות בטוחות שהעבודה הקשה שלנו תהיה שווה את זה".

איך הגעת לשם המותג שלך?

"פרינסי הוא שם של יהלום ורוד. ה"פרינסי דיימונד" הוא כ- 34.65 קראט של יהלום שהתגלה לפני 300 שנה במכרות גולק ונ דה . המטרה שלנו היא למעשה להעצים נשים דרך הבגדים שלנו ולעזור להן להרגיש כמו יהלומים יקרים. אנו שואפות לגרום לנשים לזרוח ולהרגיש חזקות כמו יהלום, שהוא מינרל החזק ביותר בטבע".

רוב הקולקציה אונליין מבוססת על בגדי ים.

"בגדי ים הם רק חלק קטן של העסק אבל זה חיוני בקיץ, ולכן יש כל כך הרבה בגדי ים באתר שלנו כרגע. אנו שואפות להביא אל הלקוחות את הפריטים הרלוונטיים והאופנתיים ביותר בכל עונה. בגדי ים זה אופנתי לקיץ. אנחנו רק בתחילת המסע, מתמקדות באופנת נשים לפני אפיקים חדשים כמו בגדי גברים. כרגע, אנחנו מוכרות רק ינטרנט, ספינה אחת ברחבי האוקיאנוס".

איך שומרים את המותג לאורך השנים מול התחרות?

"אין לנו שנים של ניסיון, אבל אנחנו מאמינות שיש מקום לכולם כל עוד אנו שומרות על אספקה באיכות גבוהה, אופנה מדהימה במחירים סבירים. המשימה של פרינסי' היא לגרום לבנות בכל מקום להרגיש מדהים עם עצמן עם מגמות האופנה האחרונה. הלקוחות שלנו תמיד יכולות לסמוך על זה שהן מקבלות לבוש שהוא המסוגנן ביותר שם בחוץ, עם חומרים ומוצרים באיכות גבוהה. אנו יוצרות מבחר שיכול להוסיף צבע ועיצובים בארונות של הבנות ולהבטיח שיהיה להן משהו מדהים ללבוש, אם זה בבית הספר, עבודה, טיול חברים, החוף או מסיבה. אנחנו ייחודיות כי אנחנו גם מכירות את הלקוחות שלנו, בנות 20 פלוס שנלהבות מהעבודה שלנו, מהחברים שלנו, מהסגנון ומהחיים שלנו".

מה מקור ההשראה שלכן?

"חיי היומיום. כאשר אנו עוברות חוויות, אנו מזהות מה צריכה בחורה בכל יום. אנחנו כל הזמן מדברות עם נשים מכל רחבי העולם כדי להבין את אורח החיים שלהם, הצרכים, השאיפות ועוד. הכוונה שלהן לצמוח, להצליח להשפיע על אחרים".

לפרטים נוספים: www.princie.com

המשך לקרוא

Featured

"אחרי שבוע באל-איי החלטתי: אני נשארת!"

Published

on

מיטל אזולאי מציגה כישרון משולש: ריקוד, משחק ושירה • שם הבמה: מיטל 'ונוס', אלת הכרמים והגנים במיתולוגיה היוונית • ראיון על הילדות באילת, האקשן בתל אביב, הגילוי שלונדון לא קוראת לה והחיים בעיר המלאכים

חדי העין יזהו אולי את מיטל אזולאי כשחקנית בסדרות כמו "כחולים" וזמרת ורקדנית בתוכניות כמו "ישנן בנות" ו "הדבר הגדול הבא", וכמנחה ב-Fashion T.V. מיטל נולדה בפתח תקווה ובילדותה עברה עם המשפחה לאילת. שם, בעיר החלומות הדרומית, גילתה לראשונה את האהבה לבמה ובגיל עשר היא כבר רקדה לצד שלומי שבת. בהמשך הפכה לרקדנית מקצועית, כוריאוגרפית, שחקנית וזמרת, עם ניסיון בימתי עשיר היא עשתה מסלול שהתחיל בניהול אמנותי של צוותי בידור באילת, ובארץ כיכבה כרקדנית /כוריאוגרפית עבור אמנים כמו שרית חדד, שירי מיימון וחברת 'נייקי'. היום היא פורצת דרך בתעשיית הבידור המטורפת של אל-איי, ובין אודישנים ושיעורי ריקוד משחקת בפרויקטים שונים, וגם יוצרת ומקליטה אלבום באנגלית. נפגשנו בסטודיו ריקודים ענק בוואלי ובין השיעורים שמעתי את סיפור חייה:

החיים הטובים באילת

"באופן מאוד טבעי הריקוד בחר בי. מגיל צעיר מאוד הייתי הכוריאוגרפית של בית הספר. הדחף והאהבה לבמה הגיע מעצמי, אך עם המון תמיכה מהבית, גדלתי בבית אומנותי ותרבותי. הוריי חיים באילת הרבה מאוד שנים. אני בת שלישית מתוך ארבע בנות. הייתה לי ילדות קסומה באילת: הרבה חופש, הרבה בגד ים, חיבור לטבע ושלווה. בזמני מלחמה כולם ברחו אלינו לאילת, למקום המבטחים. רקדתי וניגנתי על פסנתר, למדתי לנגן לבד, משמיעה. אימא קנתה לי בגיל 7 אורגנית קטנה והתחלתי לשחק עם זה שעות, ככה לימדתי את עצמי לנגן. אילת התיירותית הובילה אותי מגיל צעיר להופיע בבתי המלון בצוותי הבידור. זו הייתה תקופה מדהימה ומלאה בחופש טבעי ופראי באופן מקסים. כל ערב הופעה על במה אחרת, בסגנון מחזמר.

"נשארתי באילת עד אחרי הצבא, שירתי בחיל הים, ותוך כדי המשכתי להופיע בבתי המלון באילת, והתקדמתי להיות מנהלת אומנותית ברשת מלונות פתאל, שם הכרתי את קלוד דדיה. לימים עבדנו יחד בת"א בהפקות במה וטלוויזיה. אילת היא עיר מדהימה, אך במובן המקצועי הגעתי למיצוי, ורציתי לעבור לתל אביב.

"התחלתי מערכות יחסים מגיל צעיר, כבר מכיתה ד' היו לי חברים בנים. בתיכון זה היה יותר רציני, ומאז מערכות יחסים ארוכות. אני מאוד מגוונת בטעם, אין לי טייפ קאסט. מה שמושך אותי בגבר, זה שפת הגוף ותקשורת, פחות החלק הפיזי החיצוני. מה שמאתגר אותי זה האינטלקטואל וכישורי השיחה, ההומור והנימוסים. לב טוב, כנה ואדם שמסוגל להכיל נפש של אמנית.

"עברתי תאונת דרכים גדולה באילת וזה די זעזע אותי, אלוהים נתן לי בומבה בפרצוף, זה היה אחרי הצבא. הייתה זאת התעוררות פנימית עוצמתית, והבנה עמוקה לערך החיים, וכמה שאסור לקחת אותם כמובן מאליו, ואת הבחירה לחיות על הצד הטוב ביותר. התחלתי ללמד ריקוד, בסגנונות ג'אז והיפ הופ ועד מהרה התפתחו לי כעשר כיתות. כשעברתי לתל אביב לימדתי בסטודיו שונים בת"א ובמרכז את כל קבוצות הגיל. אני תמיד מתלוצצת ואומרת שאם לא הייתי רוקדת הייתי משתגעת. בריקוד יש כל כך הרבה עולמות שגורמים לך להתקרקע ולרחף בו זמנית במובן של איזון מושלם שגם מתבטא דרך התנועה אבל יש בזה המון משמעת עצמית, שמזניקה אותך לרמות נפשיות גבוהות. אין מקום לבלבול; זה מכניס אותך למהות ולמרכז של עצמך. זה מקום בהיר וברור עם שילוב מושלם של חופש, מוזיקה ויצירה והבעה עצמית והעברת הכוריאוגרפיה כסיפור לקהל. זה מאפשר לך להתקרב למעלה, לאלוהים שלך. המקום שהכי מחבר את הגוף, המוח, נפש והמוזיקה. ריקוד זה תרפיה מאוד סיזיפית, עוזר בהרבה מובנים, מביטחון עצמי עד להתמודדות עם החיים עצמם. אנדורפינים משתחררים. זה תחום מתגמל עם מחיר כבד למי שבוחר במסלול המקצועי. היום אני כבר לא במקום הזה, פעם הייתה לי תשוקה ואנרגיה לרקוד כל יום שש שעות, עם המון הלקאה עצמית ותחרותיות. אני בן אדם מאוד פיזי ואקטיבי, מהתעמלות קרקע ואומנותית בילדות, לנערה בנבחרת כדורעף ובהמשך ריקוד. אבא שלי אמר לי פעם "אם זה קל מידי זה לא עובד בשבילך", והוא צדק. היום אני יודעת יותר לשחרר ופחות להילחם בעצמי. למרות שיש בי באופן טבעי משהו שנמשך לאתגר והקושי. הרבה אנשים חיים לפי מה שהחברה מכתיבה להם. לעשות מה שאתה אוהב זה בעיניי מה שהכי חשוב בחיים. אם לא הייתי מורה לריקוד הייתי בוחרת במקצוע שעוזר לאנשים אולי פסיכולוגיה וייעוץ נפשי, ומאמינה שתהיה לי חנות פרחים מתישהו.

עלילות תל אביב

"עברתי לתל אביב עם החבר שלי שהייתה לי אתו מערכת יחסים ארוכה. לאימא היה קשה מאוד שעזבתי. לקחתי קורסים למשחק והיו לי כמה קבוצות של תלמידים לריקוד ג'אז והיפ הופ. השתתפתי בתכניות טלוויזיה בתפקידי מפתח. שיחקתי בסדרה הקומית כחולים' ועשיתי המון הופעות עם זמרים מובילים כמו שירי מימון ושרית חדד 'קיסריה', הראל סקעת בכוכב נולד. השתתפתי בתוכנית 'הדבר הגדול הבא', עם יהורם גאון, זו הייתה החוויה הראשונה שלי בתכנית ריאליטי והגעתי לחצי גמר. הצגתי בעיקר ריקוד. אך אז הבנתי כמה קשקוש יש בתכניות ריאליטי וכמה מציגים לצופה בבית מה שרק רוצים, הייתי יותר תמימה אז.

"ואז המוזיקה נכנסה שוב חזק לחיי, יצאתי עם השיר הפופ הראשון שלי "תרגלי אליו" שכתב והלחין א.ב דן. צילמתי קליפ תחת שם הבמה מיטל ונוס, עם פאה שחורה, והרבה נצנצים. השיר הושמע בתחנות רדיו שונות, והוקרן בערוץ 24. הסיבה שבחרתי בשם 'ונוס' היא כי אני מזל מאזניים ונוס היא הכוכב השולט במזל מאזניים. ונוס היא סמל לפריחה, גנים, נשיות, חושניות, תשוקה רוך ויופי, המון דברים שמתחברים עם החוויה והיצירה שלי במוזיקה. חזרתי לנגן על פסנתר, והרומן שוב התחיל.

"בעקבות יציאת הקליפ פנו אליי להשתתף בתוכנית ישנן בנות' עם דנה אינטרנשיונל, בה חיפשו זמרות שרוקדות בסגנון פופ. עברתי אודישנים אחרי סינונים של 400 בנות, התקבלתי. השופטים היו צדי צרפתי וירדנה ארזי שפירגנה ונתנה לי המון חיזוקים, ובזכותה אני קוראת לעצמי זמרת.

"אבל יחד עם העשייה, הפרסום והכיף של לחיות בבוהמה ולצאת לבילויים נונסטופ בתל אביב הדינאמית, זה מגיע עם הרבה עליות וירידות. זה קורה כמעט לכל האמנים שאני מכירה שנחשפים לקהל, ומוציאים את הקישקע שלהם החוצה, מעין הצגה שקופה של הנפש. יש לי מזל, שהמשפחה שלי תומכת בי כל הזמן ונותנים לי המון פרגון ואהבה לאורך כל הדרך. היום כשאני באל-איי, יש לי געגועים קשים לתל אביב; ביום שישי הריטואל של החומוס עם הבירה, וקופצים לים עם האופניים כי הכל קרוב, החברים הקרובים, החיים הטובים. עם זאת היו דברים שקרו בארץ שהפריעו לי כל הזמן. בהסתכלות קדימה חשבתי איפה אני רוצה לגדל את הילדים שלי, לאן זה הולך? פתאום התחילו לירות טילים והיו מבצעים בעזה וזה הכניס אותי לדאון גדול. היו לי חרדות ולא קיבלתי את זה טוב. גם הרגשתי שתל אביב וישראל קצת סוגרים על האפשרויות שלי ואני רוצה להתקדם לשלב הבא.

הישרדות לוס אנג'לס

"רציתי להתרחב ולגדול, גם בפן האישי וגם במקצועי ותכננתי לעבור ללונדון. ממש לא חשבתי על אמריקה. יש לי דרכון צרפתי ומשפחה שם. אבל כשהגעתי ללונדון, מיד לאחר 'צוק איתן', הרגשתי שזה לא מה שציפיתי, שאירופה מאוד השתנתה. אהבתי לבקר בלונדון כל קיץ לפני כן הייתי לוקחת שיעורי ריקוד בב"פיינאפל" סטודיו. אך כשהגעתי לצורך מעבר ראיתי עצבות ואנשים קרים, לא הרגשתי בבית שם.

"חזרתי לארץ בדיכאון. פגשתי רקדן של ליידי גאגא שבא ארצה להעביר סדנה בסטודיו נעים" בת"א בו לימדתי. התחברנו והוא סיפר לי על לוס אנג'לס ושיכנע אותי לקום ולנסוע לאל איי. יצא שלא רק הוא אלא חברים וקרובי משפחה שמתגוררים באל-איי וסן דייגו, קראו לי לקליפורניה. עליתי על מטוס ולאחר שבוע ימים באל-איי החלטתי – נשארת. גרתי בהתחלה אצל דודה שלי המדהימה בוודלנד הילס. במקביל הוצאתי ויזת אמן והתחלתי להופיע בריקוד עם להקה, לשחק בהצגת תיאטרון, וללמד בסטודיו מקסים בוואלי – דאנס דימנשיינס שבו אני מלמדת עד היום עשר קבוצות.

השנה-שנתיים הראשונות היו מאוד קשות. מאבק הישרדות לא קל. חזרתי לנקודת אפס, התחלתי הכל מחדש, אך באתי עם ראש פתוח וללא רצון להישבר, חדורת מטרה. למזלי דודתי ריקה ובעלה יוסי מאוד תמכו בי ובזכותם יכולתי לסלול את דרכי כאן עם אצבע מכוונת ומשפחה מחבקת. הפרויקט הראשון שלי היה ככפילת גוף לליידי גאגא. צילמו אותי כרפרנס לסדרה American Horror. בהמשך השתתפתי בפרסומות, ביניהן ל 'Verizon', ושיחקתי בפרוייקטים קטנים. אני ממשיכה לחזק את כישורי המשחק והשירה באנגלית. כל פרוייקט זה עוד שלב בדרך. אני גם מלמדת בחברת 'קונגה קידס', המשלבת תוכנית לימודית של ריקודים סלוניים, סלסה, סווינג וטנגו בבתי ספר, ואני מעבירה שיעורי ריקוד ופיטנס לבוגרים, 'קרדיו היפ הופ', בעיר ובוואלי שזה כיף גדול. התשוקה הגדולה שלי היום היא ליצור ולהקליט מוזיקה מקורית, ולשחק.

"בשנה האחרונה עשיתי כוריאוגרפיה לפרויקט של AFI, סרט סטודנטים ומחזמר קצר, וגם השתתפתי כחלק מהקאסט בצילומים לסרט. אחד הפרויקטים היותר מרגשים שעשיתי השנה, היה ריקוד שיצרתי לאירוע הגאלה של מגן דוד אדום, בהילטון בוורלי הילס. זה היה לזכרה של הלל יפה אריאל ז"ל, שהייתה רק בת 13 כשנרצחה בפיגוע הדקירה הנוראי, בבוקר לאחר הריקוד האחרון שלה במופע הסיום השנתי. הסיפור הזה ריסק אותי, כמורה לנערות רבות, זה פשוט שבר לי את הלב. הצעתי להעלות את הסיפור בריקוד בגאלה, ובעקבות כך הזמינו את האמא מהארץ, לשאת נאום. על הבמה הופעתי בתפקיד האם, לצד נערה מקסימה שרקדה את הזיכרון של הלל ז"ל, התרגשנו כולנו מאוד, וכך גם האורחים ומפיקי האירוע".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות