"הייתי בין הראשונים שדיברו על ישראל כאומת סטארט־אפ" – שבוע ישראלי
Connect with us

כלכלה

"הייתי בין הראשונים שדיברו על ישראל כאומת סטארט־אפ"

Published

on

ג'ון מדבד עומד בראש Our crowed – חברה המאפשרת ליזמים להשקיע סכומים קטנים יחסית כדי להגשים חלומות עסקיים גדולים • אחרי 170 חברות ו־29 אקזיטים שהזניק עם החברה שלו, הוא צופה עתיד ורוד להייטק הישראלי: "אנחנו לא מחדשים שום דבר; אברהם, יצחק – הם כולם היו בעסקי היזמות וחיפשו לפרוץ גבולות עוד בימי התנ"ך"

"אמרתי לעצמי 'וואט דה פאק – יש לכם מושג על מה אתם מפגינים בכלל?'" מדבד

"אני קם בכל בוקר ומגשים לאנשים חלומות – מה אני יכול לבקש יותר?" כך, בעיניים נוצצות ובחיוך גדול מתמצת ג'ון מדבד את עיסוקו, או אולי את מהות חייו. אם תרצו, בחזותו ובהתנהלותו מזכיר מדבד את פרשן הכדורסל שימי ריגר: הוא מתבל את התשובות שלו בקצת יידיש, קצת קללות באנגלית אבל בעיקר בהרבה חום. 

לא בכדי מדובר באחת הדמויות המרתקות והמעניינות בהיי־טק הישראלי, ודמותו בתעשייה ידועה ומורכבת: מצד אחד בוס עקשן שדוחף וצועק מתי שצריך ויש שיגידו לפעמים יותר מדי, אך בו בזמן איש לא מתווכח על כך שמדובר באיש שעשה כאן את אחת המהפכות הגדולות ביותר בהיסטוריה של ההיי־טק הישראלי. 

"כן, אני צועק על העובדים שלי לפעמים, וזה בסדר", הוא אומר ומוסיף קללה קטנה מתחת ומעל לזקן. "אני לא דורש מהם מה שאני לא דורש מעצמי".

מדבד הוא דמות מוכרת בעולם העסקים הישראלי, לאחר שבעשור האחרון הפך את החזון שלו לאימפריה כלכלית שתחגוג את ההצלחה שלה בכנס רחב־ממדים בירושלים ביום חמישי. Our crowed – החברה שלו – היא פלטפורמה המאפשרת לציבור הרחב להשקיע סכומים יחסית קטנים (10,000 דולר ומעלה) בסטארט־אפים שונים בצוותא עם קרנות גדולות. החברה הצליחה לשנות את תחומי המשחק בתחום שהיה נדמה שהחוקים בו ברורים ונוקשים. 

אז איך אפשר להגדיר את מה שהוא עשה בכל זאת לשוק שקופא על שמריו ב־50 השנים האחרונות? מצד אחד קרן גיוס המונים שמאפשרת להשקיע, ומצד שני קרן הון־סיכון שגייסה סכום כולל של יותר מ־900 מיליון דולר, השקיעה ב־170 חברות וקרנות ועשתה 29 אקזיטים. מדובר, כאמור, בעוף מוזר. ההשקעות של החברה קטנות יחסית ומגיעות בשלבים מוקדמים של המסע לעבר האקזיט, אבל פיזור הסיכונים שלהן וההשפעה הגדולה שלהן בהרבה תחומים הופכים אותן למשמעותיות בנוף השקעות ההון־סיכון בישראל.

"תסתכל רגע מהחלון הזה", הוא אומר ומביט אל האופק הכאילו ניו־יורקי הנשקף מהקומה ה־61 במגדל עזריאלי שרונה. תל אביב של מעלה מספרת את הסיפור כולו: מצד אחד השיטפונות יציפו אותה גם בסוף השבוע הקרוב, אך לא יעצרו את הבנייה המטורפת למעלה וגבוה, כשבמאות המשרדים מחפשים צעירים וצעירות את האקזיט הבא. 

"אנחנו לא מחדשים שום דבר", מוסיף מדבד, "אברהם, יצחק – הם כולם היו בעסקי היזמות וחיפשו לפרוץ גבולות עוד בימי התנ"ך. אנחנו היהודים תמיד עסקנו בניסיון להמציא משהו חדש, ברצון לשנות את העולם והכנסנו פילוסופיה לכל דבר. היום זה מקבל ביטוי בענף ההיי־טק אבל זה לא באמת משהו חדש בהיסטוריה שלנו".

השימי ריגר של ההייטק הישראלי. ג'ון מדבד

ציונות לעסקים

הוא בן 64 אבל מודה שהכנס בשבוע הבא מרגש אותו בדיוק כמו בימים שבהם התחיל ויצא לדרך. כששואלים אותו על איזו דרך הוא מדבר, מקבלים ממנו סיפור חיים מרתק למדי: הוריו, ילידי ארה"ב, היו בני הגרעין שהקים את קיבוץ סאסא בגבול הצפון, ואחר כך חזרו לסן דייגו, שם עבד אביו כמדען טילים שלקח את הבן שלו לגלוש בשעות הפנאי. באוניברסיטה למד היסטוריה, דיבר על סוציאליזם וגידל שיער ארוך – בכל זאת ברקלי של שנות ה־70, רק שמעוז השנאה האקדמי לישראל לא היה שונה אז ממה שהוא היום, ומדבד הבין את זה כאשר חזר מביקור בישראל של שנת 73'.

"חזרתי לאוניברסיטה ופתאום ראיתי הפגנות נגד ישראל ונגד היהודים", הוא נזכר, "אמרתי לעצמי 'וואט דה פאק – יש לכם מושג על מה אתם מפגינים בכלל?' הבנתי שאין עם מי לדבר ואמרתי אוקיי, אני אצא להפגין נגד ואצליח לשכנע יהודים נוספים. דרך הסיטואציה הזאת הבנתי למעשה את הקשר שלי ליהדות ולישראל, כי זה היה משהו חזק שלא ניתן להסביר ומי שמבין על מה אני מדבר, פשוט מבין". הוא הפך לפעיל הסברתי בכל ארה"ב, מהמערב עד למזרח, אבל הבין שיש עבורו דרך אחת להשקיט את הסערה שבתוכו. 

ב־1980 עלה לישראל וחיפש את עצמו. הוא הגיע עם אביו לפגישה ברפאל, ושם הבין דבר או שניים על דרכו: "מהר מאוד אמרו לי שהמילה שמגדירה אותי היא 'עסקן', ואם אני כזה טוב בעסקנות אולי כדאי שאנצל את הפוטנציאל שלי לעשות ציונות קצת אחרת, וזה להביא כסף לעסקים ישראליים ולמכור את הרעיונות של ישראל מעבר לים". אבא שלו שכנע אותו להקים בצוותא מפעל לסיבי תקשורת, ומכאן היה ברור לכל הצדדים מה הולך להיות עם הילד שמעולם לא סיים את התואר שלו ("בסוף, מי שעזרו לי היו מרצות יהודיות שוויתרו לי על שני קורסים, אז אפשר לומר שכן סיימתי את התואר שלי"). 

בשנות ה־90 הקים עם ניל כהן (מייסד ושותף מנהל ב־Israel Seed), מייקל אייזנברג (מקרן אלף) ואלן פלד (וינטג') את קרן ההון־סיכון Israel Seed Partners, שגייסה 260 מיליון דולר והיתה אחד מסיפורי ההצלחה המפתיעים של ההיי־טק הישראלי. אחר כך הקים את הסטארט־אפ ורינגו שהונפק ב־2007, וב־2013 הקים את OurCrowd, שנכון ל־2020 אי אפשר להתבלבל בהצלחה שלה: ההתחייבויות להשקעה של החברה עומדות על היקף של יותר מ־1.3 מיליארד, עם כ־40 אלף משקיעים רשומים. כ־400 מיליון דולר מתוך ה־1.3 מיליארד גויסו ב־2019. 

בשלב מסוים גם הופיעה הכיפה על הראש. הוא מודה שאם היו מספרים לאותו נער היפי מברקלי שיום אחד ישמור שבת, כשהוא עטוף בתשעת נכדיו בארוחת שישי, היה מטיל בכך ספק: "אבל זה היה נראה לי טבעי בשלב מסוים. את הכיפה שמתי בישראל, ומבחינתי אני רואה רק את הצדדים היפים בדת שלנו. אני מקבל עלי את כל האיסורים, כמובן, אבל כשאתה מסתכל על היהדות כמכלול אתה מסכים שזו דת יפה שיש בה הרבה רגעי שמחה, שאני פשוט אוהב אותם ולא רוצה לוותר עליהם. 

"לכן אתה רואה שגם חרדים זורמים אל ההיי־טק הישראלי, כי זהו תחום הפיתוח מספר אחת של ישראל, ולא כתוב בתורה שכדי להיות יהודי צריך להיות עני. היהודים מימים ימימה עבדו קשה מאוד, היו דתיים מאוד והתפרנסו יפה מאוד. זה תמיד הלך ביחד".

בין המטרות – גם הקורונה

בכנס השבוע הוא יישא כמה נאומים, כאשר התזה המרכזית תהיה שעם כל הכבוד לנדל"ן או לתחומים אחרים, מה שמניע פה את הכלכלה זה בעיקר ההיי־טק הישראלי, וככל שהמדינה תבין את זה מהר יותר ולעומק יותר, כך סדר העדיפויות ישתנה וההשקעה בהיי־טק תעמוד שווה בין שווים בין הצבא והרפואה.

"בסופו של דבר, כל מי שאומר שההיי־טק הישראלי דואג רק לעצמו והכסף נשאר שם, לא מבין על מה הוא מדבר", אומר מדבד, "אני לא מתכוון רק למסים שהחברות הענקיות הללו משלמות, אלא לכל המערך של מה שאני מגדיר 'תומכי הלחימה'.

גבר ואישה שעובדים בהיי־טק מעסיקים הרבה פעמים בייביסיטר, לדוגמה, החברות הרי מארגנות כנסים בכל מיני מקומות בישראל, האירוח במלונות מספק פרנסה לאלפי אנשים, העוזרת בבית והמכבסה ליד הבית שדואגת לבגדים, הבניין שאנחנו יושבים בו כרגע ומאוכלס בכמה סטארט־אפים. בסופו של דבר כולם נעים סביב הכסף הגדול של ההיי־טק, לא של הנדל"ן".

מדבד כסטודנט בברקלי בשנות ה־70

לכאורה, העולם שממנו מגיע מדבד נראה רחוק למדי מהישראלי הממוצע, שמייד אחרי קריאת הכתבה יבדוק לרגע מה קורה עם הצ'ולנט או עם הג'חנון שהכין לשבת החורפית ואולי ידמיין כיצד עולמו היה יכול להיראות אם היה חלק מהבום הכלכלי הזה שנראה שפסח על רובנו. אבל כאן בדיוק נכנסת העקשנות של מדבד: "בסופרמרקט של הרעיונות שלנו, הכל נגיש. נכון – לא לכל אחד, אבל למי שמוגדרים משקיעים 'כשירים'. בכל מדינה קובעים מה מותר לאנשים בעלי משאבים להשקיע במיזמים פרטיים. בארה"ב הם חייבים שיהיה להם מיליון דולר לצורך השקעה, בארץ מדובר על 8 מיליון שקלים. 

"בדקנו וראינו שבישראל יש 160 אלף בתי אב עם הון של מיליון דולר, מלבד הבית שלהם, אנחנו מדברים על כסף נזיל. בארה"ב ההערכה היא שיש 14 מיליון בתי אב כאלו. זה שוק היעד שלנו, ויחד איתם אנחנו פונים למשקיע הקטן יותר שיכול לקחת איתנו חלק במסע הזה, שיש בו כמובן סיכונים, אבל אצלנו אתה יודע בדיוק לאן אתה נכנס". 

בין ההשקעות בסופרמרקט המדובר נמצאים בין היתר ניסיונות למצוא פתרון לווירוס הקורונה או חדשנות בתחום חיזוי מזג האוויר, כדי לעזור למדינות עולם שלישי לשפר את מצבן.

בסוף, הוא אומר, זו המציאות הבלתי נתפסת במדינה הזו שמחייבת אותנו להמציא כל הזמן מחדש את עצמנו בכל נושא שהוא. זה מתחבר כמובן להיסטוריה של העם היהודי אבל גם למציאות היומיומית. 

"אני הייתי בין הראשונים שדיברתי על ישראל כאומת סטארט־אפ", מתגאה מדבד, "ואני אומר לך היום, שעל אף כל הקשיים וחוסר הוודאות הפוליטית, החדשנות לא תיעצר, ואפשר להיות אופטימיים כשמסתכלים על העתיד שלנו כאן. חברות ההיי־טק יצמחו ויבצעו אקזיטים בסכומים הרבה יותר גדולים ממה שאנחנו מכירים היום". 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

כלכלה

הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן לגנוב את הבית שלכם בארץ…

Published

on

אם יש לכם נכס נדל״ן בארץ – קרקע בית או דירה – הטור הזה נועד עבורכם

גניבת קרקעות ודירות מתרחשת הרבה יותר פעמים ממה שאנחנו שומעים עליהם. היא מתרחשת לאור יום בעזרת עורכי דין ופקידי טאבו, בין אם אלה פועלים בתום לב או שמתרשלים, עוצמים עיניים ולעיתים אף משתפים פעולה עם הרמייה. 

בשבוע האחרון התפרסם בעיתון כלכליסט סיפור הגניבה לאור יום של מגרשים בחוף התכלת בהרצליה שהיו רשומים כדין על שמו של שחקן הכדורסל לשעבר יהודה ויינר, שמתגורר שנים רבות בפלורידה. ויינר שהגיע לארץ לביקור גילה לתדהמתו שמגרשים שהיו רשומים על שמו כדין בטאבו נמכרו ללא ידיעתו על ידי מתחזה שזהותו לא נחשפה עד היום ואף נרשמה הערת אזהרה בטאבו לטובת הקונה, ראש עיריית דימונה לשעבר אלי ברונשטיין, שמכהן כיום כיו״ר הוועדה לתכנון ובנייה בנגב המערבי.  ויינר אינו מכיר את ברונשטיין ומעולם לא פגש אותו.  

ויינר הצליח להציל את הרכוש ולהתחקות אחר הגנבים בעזרת עורך דין וחוקרים פרטים ולספק ראיות לבית המשפט כדי לבטל את העברת הבעלות במרשם המקרקעין, שהתרחשה לפני למעלה משנתיים, אך זה לא מזלם של הרבה קורבנות אחרים. 

הקושי גדול יותר כאשר הקונה נרשם בטאבו ואז מוכר את הנכס הלאה לצד שלישי שאז תיכנס לתוקפה תקנת השוק שמבטיחה את זכויות הקונה על פני זכויותיו של הבעלים האמיתי שהנכס נגנב ממנו תחת עינו של רשם המקרקעין – כל עוד הצד השלישי פעל בתום לב ובתמורה. ויינר הגיש תלונה במשטרה שלא איתרה את הנוכלים. 

ויינר לא קיבל את הרכוש שלו כל כך מהר בחזרה, מאחר והרכוש עבר רישום בטאבו. והמרשם "תמיד צודק". למה הכוונה?  מי שרשום בטאבו כבעלים הוא הבעלים, נקודה.  אם הבעלים האמיתי תובע את הצד שקנה בעסקה מזויפת הוא עשוי לזכות בקרקע בחזרה, אבל אם הקרקע עברה לצד שלישי הדברים, כאמור כבר יותר מסובכים. 

לכן יש גם חשיבות למהירות הפעולה. הסיבה שהחוק עומד בצד המרשם היא  שהממשל רוצה לתת לתושביו את הבטחון להסתמך על המוסדות שלו ולאפשר מסחר נוח ויציב. לכן החוק קובע שאם אדם רכש בתום לב נכס נדל״ן, שילם עליו תמורה מלאה והשלים רישום שלו במרשם המקרקעין (קרי רישום בטאבו)  – הנכס יהיה שלו גם אם הבעלים המקורי של הנכס יוכיח שמי שמכר לקונה את הנכס לא יכול היה למכור לו כי הנכס לא היה שלו.

לא פייר, נכון. זו מה שמכונה בחוק – תקנת השוק בנדלן. אם אדם רכש נכס בתום לב והסתמך על המרשם  וגם רשם אותו על שמו בטאבו הרכוש שלו! תשאלו: ומה עם  הזכויות של בעל הנכס המקורי? too bad, הזכויות שלו מוקרבות לטובת האמון במוסד שנקרא מרשם המקרקעין. הבעלים המקורי יוכל לתבוע את הנוכל שרימה את הטאבו והעביר את הרכוש על שמו לפני שמכר אותו הלאה ולעיתים גם את רשם המקרקעין ואת עורכי הדין או גורמים אחרים שמעורבים בעסקה (ולאחרונה בית המשפט העליון הפך פסק דין של בית המשפט המחוזי ודחה תביעה כנגד עורכי דין בעסקה כזאת – עניין גיל תורג'מן). מאחר שכידוע טחנות הצדק טוחנות לאט בישראל, העינוי שלו ימשך לעוד כמה שנים שבסופן אם וכאשר יקבל פסק דין לטובתו הוא עדיין יצטרך לנסות לגבות את הכסף מהגנב או מהרשלנים. GOOD LUCK. 

איך הגניבה מתבצעת?

בעידן הדיגיטל, ישראלים רבים שחיים בחו"ל ומחזיקים רכוש בארץ הם קורבנות נוחים לרמאים. היום כל אחד יכול להוציא נסח טאבו דרך אתר טאבו (שהוא אינו אתר של המדינה) או דרך האתר של משרד המשפטים, מסמך כזה מכיל הרבה אינפורמציה על הנכס והבעלים. עם קצת אקסטרה מאמץ ניתן לעשות הצלבת מידע ולגלות אם בעלים מסויים חי בישראל או בחו״ל, מתי ביקר בארץ לאחרונה ואולי בכלל נפטר.  גניבות רבות מתרחשות ברכוש שנמצא בחלון שבין פטירת הבעלים ורישום הירושה על שם היורשים.  

כדי לבצע העברת בעלות יש להראות שטרי מכר בין הקונה למוכר. הגנבים יודעים שמדובר ב״פקיד״. כל מה שהם צריכים הוא לספק ניירת שניראית נכונה ובעזרת חותמת של עו״ד שמאשר את החתימות של הצדדים סביר להניח שהעברת הבעלות תעבור ללא בעיות. רשם המקרקעין לא הולך לחפש את הבעלים הרשום, לצלצל אליו או אפילו לשלוח לו מכתב שהרכוש עבר לידיים אחרות. הוא מסתמך על היושרה של עורכי הדין שעומדים מולו. בקליפורניה אנחנו רגילים לקבל בדואר הודעה שהרכוש עבר בעלות. בארץ הרכוש ירשם על שם הבעלים החדשים  ואתם לא תדעו שמישהו מכר לכם את הבית. עד שתנסו למכור את הבית או לקחת עליו משכנתא – אז תגלו שהוא לא שלכם. אם הנכס נמכר הלאה לצד שלישי, קלושים הסיכויים שתוכלו להוכיח שהאחרון היה שותף לעבירה ולכן לא תוכלו להחזיר את הגלגל אחורה. 

שומר הסף הוא רשם המקרקעין והוא היחיד שיכול לעצור את התהליך אם הוא חושד שמשהו לא כשר בניירת שמוצגת לפניו, אבל לא תמיד הוא מבחין שמשהו לא כשר.  במקרה של ויינר הרמאים זייפו (באופן מקצועי) דרכון אמריקאי חדש על שמו, זייפו את החתימה שלו על מסמך המכירה, וכשפקיד הרישום אמר להם שמספר הדרכון שרשום אצלו לא תואם  את מספר  הדרכון שהם הגישו, הם המציאו אדם שהתחזה לחבר של ויינר והצהיר שויינר מהדרכון החדש הוא אותו ויינר מהדרכון הישן. למרות שתעודת הזהות של החבר של ויינר היתה מזוייפת, הרשם אישר את העיסקה כי לא טרח להריץ את התעודת זהות ולבדוק אם היא תקינה.

כאשר קרקע רשומה על שם חברה בבעלותכם, המרמה יכולה להיות עוד יותר קלה. די להעביר ברשם החברות את השליטה בחברה מכם לגורם שלישי, באמצעות מסמכים מזויפים, ואז לחתום על מסמכי מכירה בשם החברה. 

איך לוודא שלכם זה לא יקרה?

מה אתם יכולים לעשות? עדכנו את הפרטים שלכם במרשם המקרקעין.  רצוי מדי פעם לבדוק אם הנכס עדיין רשום על שמכם, תוכלו לעשות את זה און ליין בלינקים המצורפים. 

קיימת אפשרות ניסיונית לקבל התראות על פעילות בנכסים שתבקשו. ניתן גם לרשום הערת אזהרה על הצורך בהסכמה לעשיית עסקה שיכולה להקשות על הרמאים. גם שליטה פיזית על הנכס יכולה לסייע (תמיד עדיפה) או לפחות נציג בארץ שיהיה עם עיין פקוחה ויבדוק מה קורה בנכס מידי פעם בפעם. 

כמובן שכאשר משכירים נכס יש חשיבות רבה לוודא ככל הניתן שהשוכר הוא אדם הגון מן היישוב, לא כזה שיש סיכוי שישתף פעולה עם נוכלים. 

==

למידע נוסף:  טלפון למחייגים מחו״ל +972-8-6831663

יצירת קשר עם לשכות רישום המקרקעין: ישנן 12 לשכות כולל שלוחות ברחבי הארץ. 

עו״ד אילנה שושן עובדת בשיתוף עם משרד עו״ד דרור, מנצ׳ל, וינשטיין בתל אביב. לשאלות ניתן לכתוב ל: illanashoshan@gmail.com

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות