הסלבס לא ממש תמכו בהמוניהם בישראל * ממרבית האולפנים ההוליוודיים  שמרו על שתיקה * ואיגוד התסריטאים בלוס אנג'לס סירב לגנות * התגובות לטבח של חמאס גרמו ליהודים רבים בבירת הסרטים העולמית לחוש אאוטסיידרים בתעשייה שהם ייסדו

יש שמרנים בהוליווד, דוגמת השחקן הוותיק המעוטר ג׳ון ווייט, אבל הם מעטים מאוד. זה זמן רב נראה כי הוליווד מתקיימת בתוך בועה אידאולוגית — מעוז של פוליטיקה פרוגרסיבית, שבה היהודים משגשגים, פוליטיקאים מהמפלגה דמוקרטית מתקבלים בחום והכוכבים מביעים תמיכה ברעיונות ליברליים מבמת האוסקר וממהרים לתמוך בתנועות כמו "חיי שחורים נחשבים".

ברוב המקרים יכולים האנשים בשואו ביזנס להיות בטוחים שכולם חולקים אותה השקפה פוליטית. הדבר הזה השתנה בפתאומיות עם ההתקפה של חמאס על ישראל ב–7 באוקטובר. לפי הניו יורק טיימס, התגובות להתקפה ולפעולה הישראלית מגלות שסע שרבים בהוליווד לא היו מודעים לקיומו. הן גרמו ליהודים רבים תחושה שהם אאוטסיידרים בתעשייה שהם יסדו, שהרגישו בטוחים בתוכה ושבה הם זוכים לתמיכה.

"יש קרעים שמעולם לא דיברו עליהם באמת", אמר התסריטאי הוותיק ברי שקולניק, שכתב לסדרות כגון "חוק וסדר" ו"האישה הטובה". "המצב העלה את הקרעים האלה לפני השטח, וזה כואב ומבלבל".

רבים אומרים שהם מאוכזבים — וזועמים — על קומץ הגינויים הפומביים מהוליווד ביחס להתקפה של 7 באוקטובר. לא היה גל תמיכה של הסלבס ברשתות החברתיות. מרבית האולפנים ניסו בתחילה להתחמק ולשמור על שתיקה. אחד האיגודים המובילים, איגוד התסריטאים של אמריקה (WGA), סירב לפרסם הודעה ולא שינה את החלטתו, למרות תגובות נגד חריפות של מאות חבריו. "שקט מחריש אוזניים", אמר ב–12 באוקטובר ג'ונתן גרינבלט, מנהל הליגה נגד השמצה, לאתר חדשות תעשיית הבידור The Wrap.

כמה הכרזות ומכתבים גלויים המגנים את התקפות חמאס החלו להגיע. אבל הנזק כבר נעשה. המפיק ג'רמי סטקלר תיאר את הרגשתו: "היעדר התמיכה גרם לי להרגיש כאילו נתנו לי אגרוף בלב ובזהות שלי. מעולם לא הייתי אדם ששם יותר מדי לב לזהות או לדת מסוימת. תמיד חשבתי שאני חי בתוך הבועה הקטנה הזאת, וכולם תומכים וזאת לוס אנג'לס, לא איזה סיפור גדול. אבל פתאום התעוררתי והרגשתי שנעשיתי זר".

האפקט הזה מודגש בהוליווד שבה יש נוכחות יהודית גדולה, אבל כל החברה הליברלית בארה"ב עוברת טלטלה. בגבעת הקפיטול, בקמפוסים אוניברסיטאים ובקרב ארגונים פרוגרסיביים ופילנתרופיים נפער קרע עמוק. בצד אחד תמיכה נלהבת בישראל. בצד האחר פלג ערני מאוד הרואה בעניין הפלסטיני המשך של התנועות למען צדק חברתי וגזעי שסחף את ארה"ב בקיץ 2020. ויש אחרים, ובהם גם יהודים, הקוראים להפסקת אש.

איימו לעזוב

הדוגמה הבולטת ביותר בהוליווד למהות הטעונה של הרגע הזה היא המחלוקת הפוקדת את איגוד התסריטאים המייצג יותר מ–11 אלף תסריטאים. תסריטאים יהודים הגיבו בסלידה לנוכח סירובו של האיגוד לגנות את ההתקפות על ישראל. כמה מהם איימו לעזוב את האיגוד. אחרים, ובהם התסריטאי־מפיק מארק גוגנהיים ("החץ", קרניבל רו"), אמרו כי הם עוצרים את דמי המנוי. אבל ארגון אנונימי התומך בפלסטינים וקורא לעצמו "איגוד התסריטאים למען השלום" שיבח את החלטת האיגוד ואמר כי חבריו חוששים להזדהות מפני שזה יביא לתיוגם כאנטישמיים.

"לאחר 7 באוקטבר לא היה צריך להיות קשה לאנשים להכריז שבשום נסיבות מעשי אונס, רצח וחטיפה של אזרחים הם מעשה קביל — ועלינו לפעול למען עתיד צודק ליהודים ולפלסטינים בישראל ובפלסטין", אמרה הרבה שרון ברוס, המייסדת והרבה הראשית של קהילת "עיקר" בלוס אנג'לס, שבה חברים תסריטאים, במאים ובכירים רבים בהוליווד. "אבל זה לא מה שקרה", אמרה. "ולכן יש המון אנשים בהלם, הם פוחדים".

המצב באיגוד התסריטאים החמיר ב–15 באוקטובר כשקבוצה של יותר מ–300 תסריטאים — ובהם ג'רי סיינפלד, אריק רות ("רוצחי פרח הירח") ואיימי שרמן־פלדינו ("גברת מייזל המופלאה") — שלחו מכתב גלוי לראשי האיגוד ובו שאלו מדוע הם לא גינו גינוי פומבי את ההתקפה על ישראל כמו שעשו איגודים חשובים אחרים בהוליווד. התגובה הראשונית למכתב הגיעה במייל לחברי האיגוד מטעמה של מרדית סטים, נשיאת איגוד התסריטאים של אמריקה המערבית (WGAW). היא כתבה שהיעדר תגובה פומבית נובע מכך ש"ההשקפות בהנהלה מגוונות ולא הצלחנו להגיע לקונסנזוס".

תשובה זו רק החמירה את המצב. לנוכח מרד שהלך והתפשט, האיגוד פרסם בסופו של דבר הודעה פומבית ובה גינה את ההתקפה וניסה להסביר את שתיקתו הראשונית. בהודעה נאמר שזה לא "מפני שאנחנו משותקים בגלל פלגנות או כי אנחנו מסתירים השקפות שנאה", אלא מפני ש"אנחנו מנהיגים של איגוד עובדים אמריקאי, ואנחנו מודעים למוגבלויותינו ומרכינים את ראשינו אל מול הגודל העצום של הסכסוך הזה".

לנוכח מרד שהלך והתפשט, איגוד התסריטאים פרסם הודעה פומבית ובה גינה את ההתקפה וניסה להסביר את שתיקתו הראשונית. "אנחנו מודעים למוגבלויותינו ומרכינים את ראשינו אל מול הגודל העצום של הסכסוך הזה"

ההודעה פייסה אחדים, אבל רבים הרגישו כי היא רחוקה ממה שנדרש. אחדים זעמו ואמרו כי הרגישו נבגדים והצביעו על כך שהם היו נאמנים לאיגוד בזמן השביתה שהסתיימה לאחרונה. במידה רבה הצליח האיגוד להשיג מה שראשיו מכנים חוזה חדש "יוצא מן הכלל" עם האולפנים בזכות הסולידריות שגילו חברי האיגוד.

"ב־WGA היתה תחושה של קהילה ושל דאגה הדדית בחמשת החודשים האחרונים — ופתאום שתיקה דווקא כשהחברים היהודים באיגוד זקוקים לתמיכה", אמר שקולניק. "המון אנשים הצביעו על ההכרזות החשובות שפרסם האיגוד ביחס ל'חיי שחורים נחשבים' וכל דבר אחר. ועכשיו פתאום הם נאלמים דום?"

הקבוצה הפרו־פלסטינית של חברי האיגוד שומרת על האנונימיות של חבריה. הקבוצה הפיצה לפני כשבועיים עצומה שיוצאת נגד "הקמפיינים של הפעלת לחץ בזמן האחרון מטעם חברים בולטים באיגודים שלנו, שדורשים לפרסם הודעות תמיכה בישראל בשעה שהיא מטילה מצור מתמשך על עזה". יותר מ–300 בני אדם חתמו בראשי התיבות של שמם והסבירו שאם יחתמו בשמם המלא הם חוששים ש"יחשפו את זהותם או יכנסו אותם לרשימה שחורה" כאנטישמים. הקבוצה רואה ניצחון בסירוב הראשוני של איגוד התסריטאים לפרסם הודעת תמיכה בישראל.

"בבקשה, המשיכו להשמיע את קולכם תוך ידיעה שאינכם לבד ושאתם בצד הנכון של ההיסטוריה (הם לא יכולים לפטר את כולנו!)" כתבה הקבוצה בפוסט באתר מדיום. מארגני הקבוצה סירבו להתראיין בשמם לכתבה זו. נציג מטעמה אמר במייל כי "השמירה על אנונימיות היא עניין קריטי מבחינתנו בתקופה זו של צנזורה מוגברת".

קבוצה של שחקנים מוכרים דוגמת פול ראד ובן סטילר הדגישה את קיומן של השקפות שונות במכתב גלוי לנשיא ג'ו ביידן, שבו הודו לו על מאמציו הדיפלומטיים וקראו "להילחם על חירותם של החטופים ולהמשיך עד שכולם ישובו הביתה". קבוצה אחרת ובה מפורסמים דוגמת בן אפלק וטוני קושנר חתמה על מכתב נפרד שגם הוא הופנה לביידן ובו קראו לו לדרוש הפסקת אש בעזה ובישראל. בראדלי קופר חתם על שניהם.

"היא פשוט טועה"

המחלוקות בלטו גם כשסוכנת בכירה בסוכנות Creative Artists העלתה פוסטים לאינסטגרם שבהם הופיע המושג "רצח עם" בתיאור התקיפות מהאוויר של ישראל על רצועת עזה. הסוכנת, מאהה דאקיל, מייצגת כוכבים דוגמת נטלי פורטמן וריס ויתרספון. עד מהרה מחקה דאקיל את הפוסט, פרסמה התנצלות והתפטרה מתפקידה. דאקיל גם איבדה לקוח חשוב: התסריטאי־מחזאי ארון סורקין, שעבר לסוכנות מתחרה. בהודעה שפרסם נאמר: "מאהה אינה אנטישמית, היא פשוט טועה".

הרבנית ברוס אמרה כי אף שיהודים רבים "הרגישו בבית בהוליווד", מערכת היחסים שלהם עם עסקי השעועים לא היתה נטולת סיבוכים. יש היסטוריה של אנטישמיות בתעשייה, החל באפיון סטריאוטיפי של יהודים בסרטים ובתוכניות טלוויזיה וכלה בטענה הכוזבת שהיהודים שולטים בתקשורת.

אמנם המחלוקת בקרב חברי איגוד התסריטאים לא קיבלה שום ביטוי אלים, אבל יהודים אמריקאים נתונים בלחץ משום שפשעי השנאה והאנטישמיות גאו בארצות הברית מאז התקפת חמאס. על פי דיווח של הליגה נגד השמצה, עלו תקריות של הטרדה, ונליזם ותקיפה ב–388% בשלושת השבועות האחרונים בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.

בקהילה היהודית של הוליווד יש גם תחושה לאחרונה שלא מתייחסים לחבריה כראוי. יש למשל תחושת מרירות בנוגע למוזיאון האקדמיה לקולנוע. המוזיאון נפתח בסוף 2021 תוך התמקדות במגוון והכללה. מוצגת בו באופן בולט התרומה, שסבלה מהתעלמות רבה, של נשים ואנשים לא לבנים לעולם הסרטים. אבל המהגרים היהודים, אלה שייסדו את האולפנים, מוזכרים בקושי. לאחר תלונות, ובהן גם של חיים סבן שתרם למוזיאון 50 מיליון דולר, מיהרו האוצרים ליזום תערוכה קבועה חדשה של המייסדים היהודים. התערוכה טרם נפתחה לציבור. מאחר שהמהגרים היהודים ייסדו את הוליווד כדרך להימלט מהאנטישמיות שהם נתקלו בה בתעשיות ממוסדות יותר, התסיסה הנוכחית נוגעת במקום עמוק מאוד.