החיים לפי ארפא-ראיון פוליטי נוקב - שבוע ישראלי
Connect with us

Israel-LA Magazine

החיים לפי ארפא-ראיון פוליטי נוקב

Published

on

 אורית ארפא,אחרי שנים של פעילות ציונית אינטנסיבית באל.איי. היא  מגשימה את החלום הציוני שלה ועושה עליה הישר לבירת השומרון, העיר אריאל.ראיון פוליטי נוקב עם הסמנת הימנית הקיצונית של עם ישראל,אורית ארפא.

    416839_10152375970575788_367709219_n    

 

מי שלא מכיר את אורית ארפא,הוא כנראה לא ציוני מספיק ולא מעודכן.אני הכרתי אותה ב'ג'ואיש ג'ורנל' שם חלקנו יריעה ,היא בימין ואני בתווך.אח"כ הפגנו בעד ישראל על המדרכה של ה'פדרל בילדינג' אין ספור פעמים ולבסוף הקשבתי להטפותיה הלוהטים ב'מלון לוקס' מטעם ארגון ציוני אמריקה ולאחרונה בקואליציה הציונית יצירתית.אורית התפרסמה לאחרונה כאשר השתתפה במסע  נגד מלון מסוים בסנטה מוניקה שבעלת המלון האיראנית סילקה קבוצה של פעילים יהודים שעמדו לפצוח במסיבת בריכה ציונית.אורית זכתה ובעלת המלון נאלצה להפרד מאי אילו  זוזים וככרות כסף וכן לצאת בהצהרת אהבה לעם ישראל לדורותיו.בהפתעה גמורה הודיעה לי אורית לפני מספר שבועות שהיא עומדת לעשות עליה והוטל עליה ליחצן את עירית אריאל,ללא ספק מושא חלומותיה.

להלן הסיפור של אורית ארפא:

"אני כבר באמצע שנות השלושים שלי.אבל אני בהרבה יותר בוגרת ובשלה מאשר אני נראת (את נראית לא רע!!) נולדתי בלוס אנג'לס, להורים ישראלים ציונים, אחרי התיכון למדתי שנה בארץ, בסמינר למורים ואז חזרתי לארצות הברית לסיים לימודי תואר ראשון. בישראל היתה לי תקופה ששמרתי שבת וכשרות. סיימתי את התואר באוניברסיטה היהודית אמריקאית בלוס אנג'לס.

אני מאמינה ויודעת שהציונות הייתה תנועה של יהודים עם אינטרס עצמי הרציונלי, וומדינת ישראל  היתה למדינה שהצילה יהודים מבחינה רוחנית, פיזית ואינטלקטואלית. כארץ התנ"ך, זה מקום שבו יהודים יכולים להרגיש מחוברים ביותר להיסטוריה שלהם ולמסורת. עם אוכלוסיית הרוב היהודי ומוסדות יהודיים, זה המקום שבו הזהות היהודית באה לידי ביטוי יצירתי מלא ומימוש הזהות היהודית. עם צבא יהודי משלה, ישראל צפויה להגן על העם היהודי מפני פגיעה פיזית. וכמו הדמוקרטיה המערבית היחידה במזרח התיכון ששומרת על זכויות הפרט, ישראל מציבה רף חדש לשכנים הברבריים שלה כדי שאולי יוכלו לעקוב אחריה.

 35018_4440977454834_109129285_n

את השקפת עולמי בניתי בתהליך. נראה לי שזה התחיל באינתיפאדה כשעליתי לארץ בתשעים ותשע. עשיתי עליה ממש, לחיות ולהבנות שם. אני מגיעה לארץ, מושפעת מהחיים בארה"ב. עד אז הייתי עיתונאית שנה וחצי, כתבתי ל"Jewish Journal". הגעתי לישראל עם שטיפת מוח, שאפשר שלום ,ורק צריך לתת אדמה. אז עליתי לארץ עם הדעות האלה, לא הייתי כל כך חזקה בדעות פוליטיות, אבל זה נשמע טוב ונכון, צריך לעשות שלום וזה רק עניין של לתת אדמות, אז למה לא? לא כדאי לנו לדכא עם אחר, אז קניתי את זה מאוד ואז פתאום התחילו הפצצות. האינתיפאדה פרצה, האוטובוסים התפוצצו, בבתי קפה מלא דם. ואז יצאתי מהבועה, וזה היה מאוד קשה לי לשנות את הדעה שלי, כי זו איזשהי שטיפת מוח, שהסכמי אוסלו עובדים וזה משהו טוב. חשבתי שצריך לקוות ויהיה טוב. אז זה היה תהליך בשבילי, להבין שזה לא עניין של אדמה, זה עניין של שנאה. שפשוט שונאים אותנו. כי אם למשל הערבים באמת רוצים לבנות משהו אז למה להרוס? להרוג ולרצוח. נפל לי האסימון!

חשבתי שהיה שקט שלושים שנה וזהו. ואפשר להבין, אפשר לראות את הנתונים על הקרקע. מרגישים בשטח ורואים את העתיד.היום אני מאמינה שאפשר לראות את העתיד איפשהו, אם פשוט מתחילים להבי: מהן הדעות? מהן הכוונות? מהן המוטיבציות של האנשים שאנחנו עוסקים איתם?

 אני חושבת שאפשר לראות את העתיד עם המצרים שזה לא עם שאוהב להתעסק עם דיקטטורים, אבל זה גם לא מקום ממש דמוקרטי.

יכולנו לקרוא את המפה בשטח עם עזה, שאם אנחנו נסוגים יהיו רקטות. זה לא לוקח גאון לראות את זה, אז אפשר לראות בשטח שתרבות פלסטינאית, החברה, לא באמת מעוניינים בשלום וזה לא עניין של אדמה. אנחנו רואים מה שהם כותבים, מה שהם אומרים בתקשורת שלהם, מה שכתוב בספרים שלהם ומה שהם מלמדים בבית הספר. איך שהם מתגאים בכל השהידים, ומה הם אומרים על היהודים.

יש כרגע שקט ביהודה ושומרון, זה מה שאנשים לא מבינים, יש שקט!  למה יש שקט? כי צה"ל שם, הוא בתוך השטח, הם יכולים לראות  את הצבא.

עכשיו יש לנו דיונים עם הפלשתינאים, פה אבל זה בסדר, כי צריך ליישר את המחשבות של האנשים. ראינו כבר שעם עזה אין שלום, לא רק שאין שלום זה יותר גרוע. וכל פעם שיש תהליך מדיני, אומרים כשאין תהליך מדיני. להיפך, כשיש תהליך מדיני החמס מתחיל להתערב ולהפריע. הדבר היחיד שיכול לנטרל את האלימות זה החוזק שלנו, זאת אומרת צה"ל, זאת אומרת להיות בשטח, לא להיות אכזרי, אבל בזה שצה"ל בשטח זה מציל חיים וזה יעלה פחות מהנסיגה.

אתה יודע כמה עלתה ההתנתקות?  המון כסף, אז נסיגה זה גם משהו מאוד יקר. אם תבוא לאריאל, בכל האזור, תראה שיש שם ממש שקט, יש אירועים אבל יש אירועים בכל מקום בארץ. תראה שיש ממש כפר שלום שם. הפלסטינאים הם מנהלים את עצמם בשטחים שלהם, בערים שלהם, אנחנו נוסעים על אותם כבישים, אנחנו לא רוצחים. אם אתה נמצא באריאל אנחנו רואים את כל גורדי השחקים של תל אביב.

כל השטחים ביהודה ושומרון הם הרריים ואם חמס לוקח את השטח הזה, אוי ואבוי לנו. זה יעלה פחות בחיים והרבה יותר בכסף, וגם בנשמה שלנו, אנחנו נהיה כל כך חלשים, אולי לא נרצה כבר להילחם.

 481890_10152316889585788_392932110_n

לדעתי אנחנו חייבים ונצטרך לחיות עם כוח, עם כוח צבאי, אין לנו ברירה. אבל אם נהיה  חזקים הם יפחדו מאתנו, ואז לא נצטרך להשתמש בכוחינו נגדם.

אני חושבת שכל עוד אתה עושה מה שטוב לך, זה המוסר עיקרי שאני מאמינה בו.אנחנו חייבים להגן על האזרחים שלנו, ולא לפחד  ממה שהאנשים אומרים  או מדעת הקהל בארצות הברית או אירופה גם הם יתחילו לפחד בקרוב מהערבים.

ההחלטיות והכוח שלנו יפסיקו את האלימות ויצילו את האזרחים שלנו. חייבים לעשות את זה. מה זה חשוב מה העולם יגיד? בסוף אם אתה מתנהג לפי מה שנכון ולפי אינטרסים שלך, אינטרסים רציונאליים ואמיתיים, יכבדו את זה. אבל צריך להיות עקביים כמו שהם עקביים. צריך לעמוד על שלך, יכבדו את זה. הם ישנאו אותנו למרות זאת, אפילו כשעזבנו את עזה, זה לא קנה לנו חברים, להפך.

אנחנו כפופים לאלוהים ואני אומרת את זה באופן פילוסופי, אנחנו כפופים למה שנכון ולמה שאמיתי ולמה שיציל חיים של אנשים חפים מפשע. ברגע שעושים מה שנכון, יש תהליך שמתחיל שעובד לטובתנו, זה ייקח זמן אבל אם עקביים עם מה שנכון ועם מה שטוב, דברים יתהפכו. מה שהכי הורג את ישראל זו הדאגה על מה שאנשים יחשבו. צריך לעשות מה שנכון, להיות מנהיגים וזה יהיה האור שלנו, אם נהיה מנהיגים, זה יהיה האושר שלנו.

אני חושבת שיש פתרונות, מדינה לעם פלסטינאי זה לא פיתרון, כי הם בכלל לא עם וזה בכלל לא מה שמעניין אותם. אלא אם כן המדינה שלהם זו כל ארץ ישראל. צריך חשיבה חדשה, מה זה להיות יהודי? מה זה להיות עם יהודי? מה המטרה של הממשלה ?

1006241_10152902940970788_655073288_n

אנחנו הגענו למצב שאנחנו כל כך דואגים לעתיד המדינה ששוכחים מהפרט, שוכחים מהיחיד. אז אני מאוד בעד שהמדינה תככבד את היחיד, לתת ליחיד לפרוח. זה אפילו עובד במדינות ערביות וגם עם הפלסטינאים. לא מעניין אותי כל כך המסגרת הקבוצתית של הפלסטינאים.הם אוכלוסיה ערבית על שטח ישראלי ולא עם פלשתינאי.כמו ערביי ארץ ישראל הותיקים,גם הם לא פלשתינים. אם לכל יחיד יהיה חופש, זה כבר לא ישנה אם יש מדינה או אין מדינה. הם מתקוממים לא בגלל שאין  להם מדינה אלא בגלל הרשויות שקמו להם. הם מדכאים את העם שלהם. אנחנו חייבים לשנות את התפיסה לנו ואת הקונצפציה. צריך מהפכה פילוסופית במחשבה שלנו, על מה זה להיות יהודי ומה זה להיות במדינה יהודית.

יש מחקרים שאומרים שכל העניין של הדמוגרפיה זה רק לעורר פחד, והנתונים לא נכונים, כי הערבים מנפחים את המספרים.הם מדווחים על קיומם של אנשים מתים וזה לא כל כך נכון. לא משנה לי כל כך אם יהיו ערבים, אני חיה עם ערבים, אני חיה כאן בארצות הברית עם גויים ואני בסדר עם גויים. לפעמים עדיף לחיות איתם מאשר עם יהודים. אבל השאלה היא איך הם מנהלים את החיים שלהם, פחות חשובה זכות ההצבעה אלא הזכות של היחיד. בקשר לזכות ההצבעה, אפילו בארצות הברית יש אנשים שהיגרו לארצות לברית, ואין להם זכות הצבעה. זה לוקח זמן!

בוא ננטרל את השנאה. צריך לעשות מהפכה בחברה שלהם, לעקור איכשהו את השנאה ואת האנטישמיות שזה בתקשורת שלהם, בספרים שלהם ואז אפשר לדבר על פיתרונות. זה עבד ביפן, ארצות הברית הפציצה אותם, שתי ערים עם פצצות אטום.הרגו מיליון במכה. ארצות הברית נתנה ליפן אג'נדה, אז ניתן לפלשתינאים אג'נדה, אם הם לא רוצים הם יכולים ללכת.

אני לא חושבת עדיין שאני מכירה מספיק את האזור וכיף לי להיות שם ביהודה ושומרון.לראות את האזור ולראות את החיים של הפלשתינאים. ואני אגיד לך, אני הכי שמאלנית, אני הכי רוצה לחיות איתם, אני אהיה איתם על אותם כבישים ,הם יבואו לעבוד בישובים שלנו, הם עובדים אצל רמי לוי בכביש שישים, הערבים עובדים באריאל.

שאני אחיה שם, אני אהיה חלק מהחברה הזאת. אני רוצה לקדם את האזור ולהביא אנשים לשם. אני רוצה להראות שאנחנו לא כולם משוגעים עם פאות ואקדחים, יש אנשים יצירתיים, אנשים חילוניים, דתיים, מכל סוגי ישראל. זה מדהים לחיות כאן, ביהודה ושומרון הקסומים, במיוחד באריאל, עיר שגדלה כל הזמן, עם בנייה, ושגשוג. זה המקום שבו הציונות היא יצירה במלוא תנופה.

עכשיו אני רואה את עצמי עושה את חיי שם. אם זה יהיה קשה אני אתמודד ואני אהיה שם עם כולם ואם נצטרך אני אחיה עם המקום ואני אמות עם המקום.יכולתי להשאר באל איי,לחיות חיים נוחים ולתמוך בישראל משם.אבל עכשיו התרומה המהותית והאולטימטיבית לישראל היא החיים שלי ושל כל מה שאני.כל רגש כל שברון לב,כל נצחון.התרומה הציונית שלי כוללת לקבל מניקור מהמהגרים הרוסים במורד הרחוב באריאל.לאכול חומוס מתוצרת ערבית בשכונה משותפת.ולנסות להסביר ל'הום דיפו'-'שהלקוח תמיד צודק'.

 DSCF0294

התרומה היא לא באמת לישראל – זה לעולם טוב יותר, לשלומם של כל אנשים, במיוחד יהודים, ולמרדף האחר מימוש עצמי יהודי אולטימטיבי.

התמיכה האמריקנית בישראל היא חיונית, אבל, בכל הכנות, זה יותר קל להיות ציוני בארה"ב. לפעמים אני חושבת שזה הרבה יותר קל להילחם בקמפוסים בארה"ב עבור ישראל מאשר לקנות מכונית בישראל. זה יותר קל לתרום לצדקה ציונית מאשר תקצוב לדלק למכונית במחיר המופקע של ישראל. זה קל להיות ביקורתי  על כלכלת ישראל כאשר אתה לא צריך לחיות במערכת קפיטליסטית-הסוציאליסטית המבולבלת שלה. חיים כאן את הציונות מבלי להוציא מהפה את המילה "ישראל" או "פלסטין".

images

אבל לכל קושי, יש תועלת, כגון הזמנות קבועות לארוחות שבת על ידי שכנים שאתה לא מכיר. להיות  חלק מכותרת העיתון ולא לקרוא אותו; תחושה שאני מכשול לשלום תוך כדי מלחמה מתמדת. אבל אחד הרגעים המאושרים שלי הגיע לאחרונה מסתם הליכה באוויר הלילה הקריר ליד היכל הספורט של אריאל ("קאנטרי קלאב" למקומיים), ולחשוב: אני חלק קטן בחלום ציוני גדול, אני גרה בעיר  שנבנתה מתוך אדמת טרשים ואבן, שבה חדר הכושר פשוט (אבל נחמד מאוד, אגב) הוא קו הגנה לכל הטוב, הקדוש, לחיים האמיתיים.

אז אם אתה רוצה לעשות את התרומה הגדולה ביותר לישראל, למצוא את הדרך להצטרף אליי. זה לא חייב להיות מחר. תכנן את זה. שלח לי מייל כדי להצטרף לרשימת "העלייה" שלנו, אם אתם מעוניינים ל'עשות עלייה' הנה ההזדמנות שלך !"

 oritarfa@gmail.com

Pinchas-and-Me-620x350

1 Comment

1 Comment

  1. חסי גדיאל

    12/28/2013 at 13:33

    העברית כאן לא מספיק טובה. הרבה "תרגומים" מאנגלית שיוצאים לא ברורים בעברית. חשוב לתת לעריכה לפני פרסום. זה יותר מדי חשוב ואסור שיהיה ברמה לא טובה.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Israel-LA Magazine

ליקטוטים 7 מאת אודו קשטן

Published

on

מתרגש. מחר יוצא לאור הספר החדש שלי "עשרה שיטות לשיפור העברית"

אני כל כך לא בכושר שאני מתנשף במעלית.

בטח בחדר של בר רפאלי תלוי לוח שנה עם תמונות של מוסכניקים.

sb10064404bp-001c

המוסד עושה מבצעים רק כדי שלרונן ברגמן יהיה במה למלא עיתוני חג.

<במיטה>
היא: איפה הזוגיות של פעם, שהיינו מדברים שעות אל תוך הלילה, אותה חברות נפש עמוקה ואמיתית, של תשוקה והקשבה
אני: גם אני מותק, לילה טוב.

עוד סמס אחד של שנה טובה ואני כפיי ארימה.

כשהוורד מסמן לך טקסט בקו ירוק הוא כאילו אומר לך "תשמע, אין לי סיבה מיוחדת למה עשיתי את זה, אבל אם אפשר לעצבן אותך אז למה לא?".

אין לי בעיה עם סופר פארם למעט חוסר העקביות שלהם. בשמים אין להם בעיה שאני בודק, אבל דיאודורנט סטיק, או הו.
מכירים את הרגע הזה שאתם קולטים כמה הבית מטונף ומבולגן, מקבלים עצבים, מפשילים שרוולים ויוצאים מהבית?

 

אין ילד מתוסכל מילד שאוכל ארטיק ואבא שלו אומר "זה מטפטף לך, תביא אני אעזור לך מהצד" ומשאיר אותו עם מקל.

-הגבינה הזאת רזה?
-כן
-אתה בטוח?
-כן, 5%
-אז כשתהיה בטוח ב-100% אני אקנה

 

-תחשוב על מספר כלשהו ואל תגיד לי אותו
-אוקיי, חשבתי
-זהו, אל תגיד לי אותו. כזה אני, לא צריך לדעת הכל.

 
יום כיפור יוצא השנה על שישי שבת, זו הפעם הראשונה שאלוהים יצטרך לבקש סליחה מאיתנו.
הרגע הזה שאתה קולט שיש במטבח תבנית עם עוגת שטרודל, ואתה עושה קפה, חותך פרוסה ונותן ביס בקיש בצל.

 

 
נשיאים אמריקאים תמיד הופכים בסוף למוצרים: לינקולן מכונית, קנדי מוצרי חשמל, ואובאמה נקניק.

 

– בוס, אל תשאל, היתה תקלה בפס הייצור, וכל חפיסות השוקולד יצאו עם חורים
– עזוב, תשאיר את זה ככה, נקרא לזה "שוקולד אוורירי"
– אתה גאון!!

 

פררו רושה זה הבר רפאלי של השוקולדים.

חלום שלי לראות ערס מסובב מעל הראש איזו פריחה וצועק "זו כפרתי".

גם אם פרויקט הדיור הזה הוא בפפואה־גינאה החדשה, תהיה שם הנחה לעמיתי חבר.

 

הקטע הזה שמישהו שלמד איתך בכיתה ב' מציע לך חברות בפייסבוק אז לפני שאתה מאשר אותו אתה מגשש עליו קצת כדי לראות לאן הוא הגיע בחיים ביחס אליך ומגלה שיש לו עבודה טובה יותר משלך ותפקיד בכיר עם שלוש אותיות כאלה באנגלית, יש לו תואר שני בטכניון, פנטהאוז ענק בתל אביב, שלו, לא שכור, יש לו שני ילדים, הוא המון בחו"ל, הוא נוסע על אאודי ספורט, שיניים מושלמות, הוא כתב כבר שני ספרים, הוא מתנדב בסיוע לניצולי שואה, צמחוני, יש לו על היד שעון ששווה 5 משכורות שלך. יששששש אשתו מכוערת. מאשר.

 

מנהרות הכרמל נחסמו עקב ״תקלה״, ושני כבישי היציאה האחרים מחיפה נחסמו גם הם על ידי ״רכבים תקועים״, במה שנראה כרגע כמו מזימה של יונה יהב למנוע מאנשים צעירים לברוח מאזור חיפה.

תן לאדם דג, והשבעת אותו ליום. תן לו גפילטע פיש, והרסת לו את היום

המשך לקרוא

Israel-LA Magazine

הצביעו רוגעלך מאת יאיר ניצני

Published

on

העיקר שיש כיבוד

אחרי שהמתח סביב סוריה התפוגג והחגים הגיעו לסיומם החד משמעי, הבחירות המוניציפאליות הולכים להיות הדבר הגדול הבא.  הפעילים מתנפלים עלינו מכל עבר חמושים בשלטים ופליירים, הקמפיינים רוויים אמוציות והמועמדים משמיצים אחד את השני כמיטב המסורת.  בעיר נשר שני אחים רצים אחד מול השני, בלוד מועמד אחד הוכרז כ"אויב האיסלאם", בתל אביב רץ הומו מוצהר, וברמת השרון ראש העיר נחשד בשחיתות ואולץ להתפטר אבל…סורפרייז! הוא ירוץ כרגיל. בקיצור אסקימו לימון החגיגה נמשכת.

 

מה שיפה במוניציפאליות היא שבניגוד לבחירות לכנסת כאן אתה באמת יכול להשפיע, ואם המועמד שלך, שעד אתמול ניהל פיצרייה ביישוב,  לא יעמוד בציפיות, לא צריך לחכות ארבע שנים כדי להעניש אותו. תוכל פשוט להגיד לו את זה בפנים ביום שישי כשתפגוש אותו בסופר.
בלחץ הסביבה מצאתי את עצמי לאחרונה נדחק לחוג בית של אחד המועמדים. היו בורקסים, חצילים בטחינה,  עגבניות שרי ואצבעות גזר, קפה ומיץ חופשי וכמובן הפחמימות ששום חוג בית לא שלם בלעדיהן- רוגעלך. פטפטתי עם חברים, העברתי את הזמן בסבבה ולכל מי ששאל אמרתי שאני שוקל ברצינות להצביע עבור המארח. העסקה נראתה לי הוגנת . תמורת שעה לא יקרה מזמני במהלכה נמנמתי ובהיתי לסירוגין במועמד,  קיבלתי ארוחת ערב , כסא די נח והמון תשומת לב. הרבה יותר ממה שאני מקבל בבית.

 

כשחזרתי  שאלה אותי הגברת הראשונה מה חשבתי על האיש וחזונו . אמרתי לה שטרם גיבשתי דעה על המועמד ואולי זה יקרה כשאזכר בשמו, אבל בעודי מגמגם נפל לי האסימון : זה היה ערב נפלא ומזין , למה שלא אלך ואקשיב גם לכל שאר המועמדים?  ומה בעצם מונע ממני וללכת לשמוע מועמדים בערים שכנות? המדינה קטנה, הערים מתקרבות, וברור שיום אחד כולנו נהיה מועצה אחת גדולה ומאושרת.  הסברתי לאשתי שלמען עתיד ילדינו אני חייב ללמוד ברצינות את כל הבעיות ברדיוס של עשרים קילומטרים, ולכן אני מתכוון להפוך את חוגי הבית להרגל של קבע. שחררתי אותה מהעניין כדי שיהיה לה יותר זמן איכות לעצמה והבטחתי שלקראת הבחירות אגיש לה דוח ובו יפורטו מסקנותיי.

 

נרשמתי לאתרי המועמדים ,הזמנתי את עצמי לחוגי בית ויצאתי לבלות.  כל ערב הקפדתי לשאול את המועמד אותה שאלה : ,מה החזון של כבודו לשנים הבאות ?"  ועד שהוא ענה כבר אכלתי חצי מהבופה. כשהוא התחיל לדבר בסיסמאות על  דיור בר השגה, מיגור הפקקים, ריאות ירוקות, חינוך לילדינו ותאגידי מים כבר הייתי בדרך לאוטו.  כדי לא לצאת לגמרי מניאק עשיתי לכולם לייק בפייסבוק איך שנכנסתי הביתה.

 

את המסרים של המועמדים השונים אני לא זוכר כי לא ממש הקשבתי, אבל למדתי שיש כל מיני סוגים.

 

הצבאי. אם הייתה לך קריירה צבאית ציין שהיית סגן אלוף וניהלת מערכות גדולות, גם אם פיקדת על שלושה חיילים בשלישות והיית אחראי על קלסר ומרקר.  גם לעובדה שהיית מח"ט אין שום רלבנטיות. להזיז חטיבת טנקים זה הרבה יותר פשוט מלהזיז את עובדי הקבלן של המועצה. מועמדים  שהשתחררו בדרגת חוגר מדגישים את היותם עורכי דין, אנשי עסקים או רואי חשבון. מסתבר שבערים מסוימות מקצועות אלה עדיין נחשבים יוקרתיים ובעלי תדמית חיובית. מקצועות אחרים כמו פסיכולוג, כבאי או נהג מונית לא מתקבלים טוב ולכן אין טעם לציין אותם. אם כי בעיניי דווקא רב גונדר שניהל קודם בית כלא יכול לעבוד מצוין. הוא יודע מה זה סדר וניקיון.
יש את "האישה". ההצלחה של מרים פיירברג בנתניה ויעל גרמן בהרצליה עודדה נשים להיכנס לפוליטיקה המקומית. לא ברור עדיין אם הן באמת יותר טובות מהגברים אבל מה שכן הן נראות יותר טוב ויכניסו לישיבות המועצה שיק שבוודאי חסר בהם.   ויש את "הקבלן". שמוכר את עצמו כמי שיודע להרים פרוייקטים אבל בעצם הגיע כדי לתקתק לעצמו הפשרות בניה על חשבונכם. אל תתפלאו אם דקה אחרי הבחירות הוא ירים  לכם רב קומות במקום גינה ציבורית.

 

אני מוקסם במיוחד מ"האינטלקטואל". לקראת הבחירות המועמד העממי והפשוט שאתם מכירים מהשכונה, זה שהיה מסתובב כל ערב בכפכפי טשטש ומסתחבק עם כולם , עבר שינוי תדמית ועכשיו הוא מרכיב משקפיים דקות שמשוות לו מראה של פרופסור. הרציניים גם מחזיקים עט כאילו אמרו "תתפלאו אבל אני  גם יודע לכתוב."  או לחילופין "לא באתי לדבר באתי לעבוד , ואם לא לעבוד אז לצייר.."

 

אגב, אפשר לדעת המון על מצב היישוב לפי תמונת המועמד . בערים הגדולות וביישובים המבוססים המועמדים מצטלמים בסטודיו מקצועי ותמונתם משודרגת פלאים באמצעות הפוטושופ, בישובים הקטנים המועמדים נראים מרושלים, לא מעודכנים, מטושטשים ובאופן כללי נראים כאילו צולמו בטלפון נייד על ידי עובר אורח. משהו בסגנון "אחי אכפת לך לתת פה תמונה? יש לי בחירות בעוד חודש ולא הספקתי".

 

גם סיסמאות הבחירות צפויות למדי. ראש עיר מכהן יבחר תמיד בסיסמה שמרמזת להמשכיות : " אוהבים את רמת אשבול ממשיכים עם קלמנוביץ'! , "את ההצלחה הזאת אסור להפסיק" או " משהו טוב קורא בקריית  מלכישוע ".

 

האופוזיציה תמחזר ביטויים המעודדים שינוי כמו "כי הגיע הזמן לשנות" "משהו חדש קורה בנווה שבלול" "עולים על דרך חדשה עם ג'קי" וכיו"ב. לעיתים היא אף תרמוז לצל פלילי שנח על ראש הרשות המכהן, בסיסמאות כמו " כי צריך פוליטיקה נקייה" "הפעם בלי קומבינות" ו"ראש בריא לעיר חולה".

 

מועמד צעיר יכוון לצעירים עם סיסמאות שנעות בטווח שבין  "ראש צעיר לעיר" ועד  " חייבים להעיר את העיר". אם כי  במקרה של פתח תקווה זו יכולה להיות משימה קשה עד בלתי אפשרית.

 

לסיכום אני ממליץ לא לקחת החלטה ולא להתחייב לאיש כל עוד לא ראיתם את כל המועמדים ולא פגשתם אותם בחוג בית. אתם לא חייבים באמת לשמוע אותם אבל לא כדאי לוותר על הקפה והרוגעלך.  כי בנפשנו הדבר.

 

 

 

About the Author

יאיר ניצני הוא בעל טור בישראל היום. חבר בלהקת תיסלם מ1980 וחובב מזון עתיר קלוריות. ניהל את חברת התקליטים הד ארצי, מגיש ברדיו ובטלויזיה, מרצה ועורך טיקסי חתונה אזרחיים. המשרד 035617711 הרצאות קרן אלוף : http://www.kerenalouf.co.il/ ייצוג נברו : http://www.navaro.co.il/ תיסלם: http://www.t-slam.com/

המשך לקרוא

Israel-LA Magazine

לדבר ולא לאמר דבר מאת אריאל בלומנטל

Published

on

לדבר ולא לאמר דבר

 
בראיון לסי-אן-אן ביום שלישי שעבר, נשיא איראן חסן רוחני נתן לכריסטיאן אמאנפור שעור באיך לדבר ולא לאמר דבר: "איזה פשע שהוא אשר הם [הנאצים] ביצעו כנגד היהודים – אנו מגנים" הוא אמר.
יום קודם לכן הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ביצע "גינוי מבלי לגנות" כשנשאל על שתי תקריות הטרור האחרונות בגדה שהביאו למותם של שני חיילי צה"ל, באומרו כי הוא "מגנה כל אלימות כנגד אזרחים". למישהו יש בעיה עם גינוי כל אלימות נגד אזרחים? ודאי שלא. כמה קל.
עבאס המשיך והשווה את רצח שני החיילים, האחד נורה על ידי צלף בחברון והשני פותה אל מותו בקלקיליה, להרג של שלושה צעירים פלסטיניים בקלאנדיה ב-26 באוגוסט.
אני מסכים עם אבו מאזן שהאובדן, הדמעות והכאב שווים במותו של כל אדם באשר הוא. הכוח היחיד שיש בידינו, בני האנוש, הוא יכולתנו ורצוננו למנוע מקרי מוות אלימים שכאלה. בראיה זו, המקרים המדוברים אינם דומים כלל וכלל: שלושת הנערים הפלסטיניים נהרגו כתוצאה מתקרית אלימה שבה לא פחות מ-1,500 פלסטינים צרו על כוח מסתערבים, ואילו הישראלים מתו בעקבות מכוונת מכוון ליצור ארועים אלימים.
נושא הכוונה אינו נמצא בלקסיקון הפלסטיני, ומכאן הקושי שלהם להבין את משמעות הטרור ואת הפגם המוסרי האיום שבשמוש בו במשך יותר משמונה עשורים.
ובנושא הכוונה, ברצוני להסב את תשומת ליבו של הנשיא רוחאני: מי שמפתח פצצה גרעינית תוך התרברבות בכוונתו למחוק את ישראל מהמפה, זוועה שנשק גרעיני יכול להשיג, לא יכול לקרוא מעל דוכן המליאה הכללית של האו"ם לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. ידרשו לך יותר מ-3 ימי מתקפת-קסם (המהדורה הפרסית) בכדי להעפיל לגבהים המוסריים הנדרשים לשם כך. בתור התחלה, על כוונות השלום (לכאורה) שלך, להיות מפורשות ובוטות לפחות כמו רטוריקת השנאה והאלימות הרגילה היוצאת תדיר מטהרן.
אחת הסיבות מדוע ישראל (כמו ארה"ב ומדינות אחרות) יכולה להחזיק בנשק גרעיני ואיראן לא, שווה לסיבה מדוע לי מותר להשתמש במספריים ואילו לבני בן השלוש אסור. אך אלגוריה זו לא מספקת את מלוא התמונה, מכיוון שהיא איננה מתיחסת לסוגיית הכוונה. ואכן, ראוי שעל הבריון הכיתתי שמתכוון לפגוע בילדים אחרים יוטלו מגבלות שאינן מוטלות על הילדים הטובים בכיתה.
הבריון הכיתתי בשאר אסד שובר עכשיו שיאי חוצפה בהתעלמותו מנושא הכוונה: לאחר שכבר דקר תלמיד בכיתה, הוא דורש עתה שכל הילדים כולם – כולל אלה שעד שהוא הגיע כל מה שהיה בילקוטיהם זה ספרים, מחברות וסנדוויץ לארוחת 10, ימסרו את סכיניהם שלהם, אם הוא נדרש לעשות זאת.
הסיבה היחידה שיש לישראל להחזיק נשק גרעיני היא למנוע מאסד ודומיו, שמזה דורות מבהירים מעבר לכל ספק את כוונתם לחסל את ישראל על תושביה היהודים, מלהשתמש בנשק שכזה כדי להשיג את מטרתם. השילוב הרעיל של כוונות זדון, שנאה בלתי שפויה וסטנדרטים מוסריים של ימי הביניים פוסלים אותך, אסד, ואותך, רוחאני, מרשיון להחזיק רובה אויר, קל וחומר נשק להשמדה המונית.
גינוי "כל פשע שהנאצים בצעו כנגד היהודים", גינוי "כל אלימות נגד אזרחים" וקריאה למזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני: כולן אמירות קלות וערמומיות המוסוות כמאנטרות פרוגרסיביות של שלום, אך נאמרות על ידי אנשים שרחוקים מפרוגרסיביות או שלום מרחק מזרח ומערב, מונעות על ידי שנאה, ומכוונות לעוד אלימות.
בואו נראה אתכם רודפים שלום באמת, כמו הנשיא סאדאת. אז אפשר יהיה לדבר.
א.

 

ARIEL A. BLUMENTHAL
Sentient Music for Media
Composer, Music Producer

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

טוב לדעת

לוס אנג'לס

חדשות ואקטואליה

Featured4 שעות ago

סן פרנסיסקו: מס על חברות הטכנולוגיה – שיממן סיוע להומלסים

המס מגוגל, אפל, טוויטר ואובר צפוי להכניס 300 מיליון דולר בשנה – כפליים מתקציב הסיוע לחסרי בית בעיר ■ הצעה...

חדשות ואקטואליה2 שבועות ago

ארה״ב בת 242: בדרך למלחמת אזרחים?

לפי סקר דעת קהל מקיף שנערך השבוע, רבים מתושבי ארצות הברית של אמריקה, שחגגה ביום רביעי 242 שנות קיום, חוששים מהסלמה...

ארה"ב-ישראלחודש 1 ago

אנחנו על המפה

לראשונה – לע״מ מעדכנת את הליסט שלה וכוללת אותנו כחברים מן השורה תודה ללשכת העיתונות הממשלתית בירושלים, ולניצן חן העומד...

Featuredחודש 1 ago

הוליווד הצדיעה לישראל

בילי קריסטל, קלסי קרמר, מים ביאליק וליאור רז, לצד ספורטאי העבר אריק דיקרסון, דיוויד בלו ומטא וורלד-פיס, השתתפו בערב סיום...

גוף ונפשחודש 1 ago

12 סימנים שאתם צריכים להפסיק לאכול גלוטן

לא רק כאבי בטן ושלשולים: כיבים בפה, בחילות, נשירת שיער או ירידה פתאומית במשקל – כל הסימנים והרמזים לכך שהגוף...

ארה"ב-ישראלחודש 1 ago

הוליווד כחול־לבן: אירוע הוליוודי עם טאצ' ישראלי

פסטיבל הסרטים הישראלי ה־32 בארה"ב יוצא לדרך • המייסד והמנכ"ל, מאיר פנינגשטיין, דואג לארח את תומכיו בלאנצ'ן אלגנטי במלון ארבע...

תרבות ובידור

ספורט9 שעות ago

סשה כהן ברון שואל: ״מי זו אמריקה?״ והתשובות שלו די משעשעות

סשה ברון כהן חוזר להתל בארה״ב, כולל דמות מאצ׳ו ישראלית בלתי נשכחת מאת: גל שור כבר מאז ראשית דרכו הפליא...

במה וקולנועשבוע 1 ago

חדשות חמות מעולם הסרטים

סאטירה על מלחמת העולם השניה בכיכובה של סקארלט ג׳והנסון תציג גרסה דמיונית של הדיקטטור; וליאו דיקפריו חושף תמונה ראשונה מסרטו...

במה וקולנוע3 שבועות ago

בין סיקאריו, משימה בלתי אפשרית וכריסטופר רובין

עולם היורה: נפילת הממלכה /6.7 האיתחול של עולם היורה מ־2015 היה אחת ההצלחות הגדולות בהיסטוריה של הקולנוע. מי היה מאמין?...

הורים וילדים3 שבועות ago

סרט חמוד, אבל מיושן :The Incredibles 2

הסרט החדש של חברת פיקסאר הוא כייפי, מצחיק ומתוק, אולם מרגיש עלילתית מעט מיושן, ביחס לסרטים המונפשים שיצאו בשנים האחרונות...

ארה"ב-ישראל4 שבועות ago

הבכורה של PAPA: מבט אוהב ב׳יום האב׳

כוכבי הסרט PAPA , היוצרים דני וזהבה ישראלי והמפיק אמיליו רוסו השתתפו בפרימיירה של הסרט הישראלי-הוליוודי בווסטווד • רוצו לראות...

לוס אנג'לס4 שבועות ago

קדחת ריקודי העם בלוס אנג׳לס: ״כאן זה גן עדן וחווה רוקדת עם התפוח״

ריקוד הוא חלקיק אטומי תזזיתי הנע במעגלים במולקולת התרבות האנושית מאז שההומוספיאנס החל מזיז את אגן הירכיים שלו שלא למטרת...

כתבות שבועיות