החיים לפי ארפא-ראיון פוליטי נוקב - שבוע ישראלי
Connect with us

Israel-LA Magazine

החיים לפי ארפא-ראיון פוליטי נוקב

Published

on

 אורית ארפא,אחרי שנים של פעילות ציונית אינטנסיבית באל.איי. היא  מגשימה את החלום הציוני שלה ועושה עליה הישר לבירת השומרון, העיר אריאל.ראיון פוליטי נוקב עם הסמנת הימנית הקיצונית של עם ישראל,אורית ארפא.

    416839_10152375970575788_367709219_n    

 

מי שלא מכיר את אורית ארפא,הוא כנראה לא ציוני מספיק ולא מעודכן.אני הכרתי אותה ב'ג'ואיש ג'ורנל' שם חלקנו יריעה ,היא בימין ואני בתווך.אח"כ הפגנו בעד ישראל על המדרכה של ה'פדרל בילדינג' אין ספור פעמים ולבסוף הקשבתי להטפותיה הלוהטים ב'מלון לוקס' מטעם ארגון ציוני אמריקה ולאחרונה בקואליציה הציונית יצירתית.אורית התפרסמה לאחרונה כאשר השתתפה במסע  נגד מלון מסוים בסנטה מוניקה שבעלת המלון האיראנית סילקה קבוצה של פעילים יהודים שעמדו לפצוח במסיבת בריכה ציונית.אורית זכתה ובעלת המלון נאלצה להפרד מאי אילו  זוזים וככרות כסף וכן לצאת בהצהרת אהבה לעם ישראל לדורותיו.בהפתעה גמורה הודיעה לי אורית לפני מספר שבועות שהיא עומדת לעשות עליה והוטל עליה ליחצן את עירית אריאל,ללא ספק מושא חלומותיה.

להלן הסיפור של אורית ארפא:

"אני כבר באמצע שנות השלושים שלי.אבל אני בהרבה יותר בוגרת ובשלה מאשר אני נראת (את נראית לא רע!!) נולדתי בלוס אנג'לס, להורים ישראלים ציונים, אחרי התיכון למדתי שנה בארץ, בסמינר למורים ואז חזרתי לארצות הברית לסיים לימודי תואר ראשון. בישראל היתה לי תקופה ששמרתי שבת וכשרות. סיימתי את התואר באוניברסיטה היהודית אמריקאית בלוס אנג'לס.

אני מאמינה ויודעת שהציונות הייתה תנועה של יהודים עם אינטרס עצמי הרציונלי, וומדינת ישראל  היתה למדינה שהצילה יהודים מבחינה רוחנית, פיזית ואינטלקטואלית. כארץ התנ"ך, זה מקום שבו יהודים יכולים להרגיש מחוברים ביותר להיסטוריה שלהם ולמסורת. עם אוכלוסיית הרוב היהודי ומוסדות יהודיים, זה המקום שבו הזהות היהודית באה לידי ביטוי יצירתי מלא ומימוש הזהות היהודית. עם צבא יהודי משלה, ישראל צפויה להגן על העם היהודי מפני פגיעה פיזית. וכמו הדמוקרטיה המערבית היחידה במזרח התיכון ששומרת על זכויות הפרט, ישראל מציבה רף חדש לשכנים הברבריים שלה כדי שאולי יוכלו לעקוב אחריה.

 35018_4440977454834_109129285_n

את השקפת עולמי בניתי בתהליך. נראה לי שזה התחיל באינתיפאדה כשעליתי לארץ בתשעים ותשע. עשיתי עליה ממש, לחיות ולהבנות שם. אני מגיעה לארץ, מושפעת מהחיים בארה"ב. עד אז הייתי עיתונאית שנה וחצי, כתבתי ל"Jewish Journal". הגעתי לישראל עם שטיפת מוח, שאפשר שלום ,ורק צריך לתת אדמה. אז עליתי לארץ עם הדעות האלה, לא הייתי כל כך חזקה בדעות פוליטיות, אבל זה נשמע טוב ונכון, צריך לעשות שלום וזה רק עניין של לתת אדמות, אז למה לא? לא כדאי לנו לדכא עם אחר, אז קניתי את זה מאוד ואז פתאום התחילו הפצצות. האינתיפאדה פרצה, האוטובוסים התפוצצו, בבתי קפה מלא דם. ואז יצאתי מהבועה, וזה היה מאוד קשה לי לשנות את הדעה שלי, כי זו איזשהי שטיפת מוח, שהסכמי אוסלו עובדים וזה משהו טוב. חשבתי שצריך לקוות ויהיה טוב. אז זה היה תהליך בשבילי, להבין שזה לא עניין של אדמה, זה עניין של שנאה. שפשוט שונאים אותנו. כי אם למשל הערבים באמת רוצים לבנות משהו אז למה להרוס? להרוג ולרצוח. נפל לי האסימון!

חשבתי שהיה שקט שלושים שנה וזהו. ואפשר להבין, אפשר לראות את הנתונים על הקרקע. מרגישים בשטח ורואים את העתיד.היום אני מאמינה שאפשר לראות את העתיד איפשהו, אם פשוט מתחילים להבי: מהן הדעות? מהן הכוונות? מהן המוטיבציות של האנשים שאנחנו עוסקים איתם?

 אני חושבת שאפשר לראות את העתיד עם המצרים שזה לא עם שאוהב להתעסק עם דיקטטורים, אבל זה גם לא מקום ממש דמוקרטי.

יכולנו לקרוא את המפה בשטח עם עזה, שאם אנחנו נסוגים יהיו רקטות. זה לא לוקח גאון לראות את זה, אז אפשר לראות בשטח שתרבות פלסטינאית, החברה, לא באמת מעוניינים בשלום וזה לא עניין של אדמה. אנחנו רואים מה שהם כותבים, מה שהם אומרים בתקשורת שלהם, מה שכתוב בספרים שלהם ומה שהם מלמדים בבית הספר. איך שהם מתגאים בכל השהידים, ומה הם אומרים על היהודים.

יש כרגע שקט ביהודה ושומרון, זה מה שאנשים לא מבינים, יש שקט!  למה יש שקט? כי צה"ל שם, הוא בתוך השטח, הם יכולים לראות  את הצבא.

עכשיו יש לנו דיונים עם הפלשתינאים, פה אבל זה בסדר, כי צריך ליישר את המחשבות של האנשים. ראינו כבר שעם עזה אין שלום, לא רק שאין שלום זה יותר גרוע. וכל פעם שיש תהליך מדיני, אומרים כשאין תהליך מדיני. להיפך, כשיש תהליך מדיני החמס מתחיל להתערב ולהפריע. הדבר היחיד שיכול לנטרל את האלימות זה החוזק שלנו, זאת אומרת צה"ל, זאת אומרת להיות בשטח, לא להיות אכזרי, אבל בזה שצה"ל בשטח זה מציל חיים וזה יעלה פחות מהנסיגה.

אתה יודע כמה עלתה ההתנתקות?  המון כסף, אז נסיגה זה גם משהו מאוד יקר. אם תבוא לאריאל, בכל האזור, תראה שיש שם ממש שקט, יש אירועים אבל יש אירועים בכל מקום בארץ. תראה שיש ממש כפר שלום שם. הפלסטינאים הם מנהלים את עצמם בשטחים שלהם, בערים שלהם, אנחנו נוסעים על אותם כבישים, אנחנו לא רוצחים. אם אתה נמצא באריאל אנחנו רואים את כל גורדי השחקים של תל אביב.

כל השטחים ביהודה ושומרון הם הרריים ואם חמס לוקח את השטח הזה, אוי ואבוי לנו. זה יעלה פחות בחיים והרבה יותר בכסף, וגם בנשמה שלנו, אנחנו נהיה כל כך חלשים, אולי לא נרצה כבר להילחם.

 481890_10152316889585788_392932110_n

לדעתי אנחנו חייבים ונצטרך לחיות עם כוח, עם כוח צבאי, אין לנו ברירה. אבל אם נהיה  חזקים הם יפחדו מאתנו, ואז לא נצטרך להשתמש בכוחינו נגדם.

אני חושבת שכל עוד אתה עושה מה שטוב לך, זה המוסר עיקרי שאני מאמינה בו.אנחנו חייבים להגן על האזרחים שלנו, ולא לפחד  ממה שהאנשים אומרים  או מדעת הקהל בארצות הברית או אירופה גם הם יתחילו לפחד בקרוב מהערבים.

ההחלטיות והכוח שלנו יפסיקו את האלימות ויצילו את האזרחים שלנו. חייבים לעשות את זה. מה זה חשוב מה העולם יגיד? בסוף אם אתה מתנהג לפי מה שנכון ולפי אינטרסים שלך, אינטרסים רציונאליים ואמיתיים, יכבדו את זה. אבל צריך להיות עקביים כמו שהם עקביים. צריך לעמוד על שלך, יכבדו את זה. הם ישנאו אותנו למרות זאת, אפילו כשעזבנו את עזה, זה לא קנה לנו חברים, להפך.

אנחנו כפופים לאלוהים ואני אומרת את זה באופן פילוסופי, אנחנו כפופים למה שנכון ולמה שאמיתי ולמה שיציל חיים של אנשים חפים מפשע. ברגע שעושים מה שנכון, יש תהליך שמתחיל שעובד לטובתנו, זה ייקח זמן אבל אם עקביים עם מה שנכון ועם מה שטוב, דברים יתהפכו. מה שהכי הורג את ישראל זו הדאגה על מה שאנשים יחשבו. צריך לעשות מה שנכון, להיות מנהיגים וזה יהיה האור שלנו, אם נהיה מנהיגים, זה יהיה האושר שלנו.

אני חושבת שיש פתרונות, מדינה לעם פלסטינאי זה לא פיתרון, כי הם בכלל לא עם וזה בכלל לא מה שמעניין אותם. אלא אם כן המדינה שלהם זו כל ארץ ישראל. צריך חשיבה חדשה, מה זה להיות יהודי? מה זה להיות עם יהודי? מה המטרה של הממשלה ?

1006241_10152902940970788_655073288_n

אנחנו הגענו למצב שאנחנו כל כך דואגים לעתיד המדינה ששוכחים מהפרט, שוכחים מהיחיד. אז אני מאוד בעד שהמדינה תככבד את היחיד, לתת ליחיד לפרוח. זה אפילו עובד במדינות ערביות וגם עם הפלסטינאים. לא מעניין אותי כל כך המסגרת הקבוצתית של הפלסטינאים.הם אוכלוסיה ערבית על שטח ישראלי ולא עם פלשתינאי.כמו ערביי ארץ ישראל הותיקים,גם הם לא פלשתינים. אם לכל יחיד יהיה חופש, זה כבר לא ישנה אם יש מדינה או אין מדינה. הם מתקוממים לא בגלל שאין  להם מדינה אלא בגלל הרשויות שקמו להם. הם מדכאים את העם שלהם. אנחנו חייבים לשנות את התפיסה לנו ואת הקונצפציה. צריך מהפכה פילוסופית במחשבה שלנו, על מה זה להיות יהודי ומה זה להיות במדינה יהודית.

יש מחקרים שאומרים שכל העניין של הדמוגרפיה זה רק לעורר פחד, והנתונים לא נכונים, כי הערבים מנפחים את המספרים.הם מדווחים על קיומם של אנשים מתים וזה לא כל כך נכון. לא משנה לי כל כך אם יהיו ערבים, אני חיה עם ערבים, אני חיה כאן בארצות הברית עם גויים ואני בסדר עם גויים. לפעמים עדיף לחיות איתם מאשר עם יהודים. אבל השאלה היא איך הם מנהלים את החיים שלהם, פחות חשובה זכות ההצבעה אלא הזכות של היחיד. בקשר לזכות ההצבעה, אפילו בארצות הברית יש אנשים שהיגרו לארצות לברית, ואין להם זכות הצבעה. זה לוקח זמן!

בוא ננטרל את השנאה. צריך לעשות מהפכה בחברה שלהם, לעקור איכשהו את השנאה ואת האנטישמיות שזה בתקשורת שלהם, בספרים שלהם ואז אפשר לדבר על פיתרונות. זה עבד ביפן, ארצות הברית הפציצה אותם, שתי ערים עם פצצות אטום.הרגו מיליון במכה. ארצות הברית נתנה ליפן אג'נדה, אז ניתן לפלשתינאים אג'נדה, אם הם לא רוצים הם יכולים ללכת.

אני לא חושבת עדיין שאני מכירה מספיק את האזור וכיף לי להיות שם ביהודה ושומרון.לראות את האזור ולראות את החיים של הפלשתינאים. ואני אגיד לך, אני הכי שמאלנית, אני הכי רוצה לחיות איתם, אני אהיה איתם על אותם כבישים ,הם יבואו לעבוד בישובים שלנו, הם עובדים אצל רמי לוי בכביש שישים, הערבים עובדים באריאל.

שאני אחיה שם, אני אהיה חלק מהחברה הזאת. אני רוצה לקדם את האזור ולהביא אנשים לשם. אני רוצה להראות שאנחנו לא כולם משוגעים עם פאות ואקדחים, יש אנשים יצירתיים, אנשים חילוניים, דתיים, מכל סוגי ישראל. זה מדהים לחיות כאן, ביהודה ושומרון הקסומים, במיוחד באריאל, עיר שגדלה כל הזמן, עם בנייה, ושגשוג. זה המקום שבו הציונות היא יצירה במלוא תנופה.

עכשיו אני רואה את עצמי עושה את חיי שם. אם זה יהיה קשה אני אתמודד ואני אהיה שם עם כולם ואם נצטרך אני אחיה עם המקום ואני אמות עם המקום.יכולתי להשאר באל איי,לחיות חיים נוחים ולתמוך בישראל משם.אבל עכשיו התרומה המהותית והאולטימטיבית לישראל היא החיים שלי ושל כל מה שאני.כל רגש כל שברון לב,כל נצחון.התרומה הציונית שלי כוללת לקבל מניקור מהמהגרים הרוסים במורד הרחוב באריאל.לאכול חומוס מתוצרת ערבית בשכונה משותפת.ולנסות להסביר ל'הום דיפו'-'שהלקוח תמיד צודק'.

 DSCF0294

התרומה היא לא באמת לישראל – זה לעולם טוב יותר, לשלומם של כל אנשים, במיוחד יהודים, ולמרדף האחר מימוש עצמי יהודי אולטימטיבי.

התמיכה האמריקנית בישראל היא חיונית, אבל, בכל הכנות, זה יותר קל להיות ציוני בארה"ב. לפעמים אני חושבת שזה הרבה יותר קל להילחם בקמפוסים בארה"ב עבור ישראל מאשר לקנות מכונית בישראל. זה יותר קל לתרום לצדקה ציונית מאשר תקצוב לדלק למכונית במחיר המופקע של ישראל. זה קל להיות ביקורתי  על כלכלת ישראל כאשר אתה לא צריך לחיות במערכת קפיטליסטית-הסוציאליסטית המבולבלת שלה. חיים כאן את הציונות מבלי להוציא מהפה את המילה "ישראל" או "פלסטין".

images

אבל לכל קושי, יש תועלת, כגון הזמנות קבועות לארוחות שבת על ידי שכנים שאתה לא מכיר. להיות  חלק מכותרת העיתון ולא לקרוא אותו; תחושה שאני מכשול לשלום תוך כדי מלחמה מתמדת. אבל אחד הרגעים המאושרים שלי הגיע לאחרונה מסתם הליכה באוויר הלילה הקריר ליד היכל הספורט של אריאל ("קאנטרי קלאב" למקומיים), ולחשוב: אני חלק קטן בחלום ציוני גדול, אני גרה בעיר  שנבנתה מתוך אדמת טרשים ואבן, שבה חדר הכושר פשוט (אבל נחמד מאוד, אגב) הוא קו הגנה לכל הטוב, הקדוש, לחיים האמיתיים.

אז אם אתה רוצה לעשות את התרומה הגדולה ביותר לישראל, למצוא את הדרך להצטרף אליי. זה לא חייב להיות מחר. תכנן את זה. שלח לי מייל כדי להצטרף לרשימת "העלייה" שלנו, אם אתם מעוניינים ל'עשות עלייה' הנה ההזדמנות שלך !"

 oritarfa@gmail.com

Pinchas-and-Me-620x350

1 Comment

1 Comment

  1. חסי גדיאל

    12/28/2013 at 13:33

    העברית כאן לא מספיק טובה. הרבה "תרגומים" מאנגלית שיוצאים לא ברורים בעברית. חשוב לתת לעריכה לפני פרסום. זה יותר מדי חשוב ואסור שיהיה ברמה לא טובה.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Israel-LA Magazine

ליקטוטים 7 מאת אודו קשטן

Published

on

מתרגש. מחר יוצא לאור הספר החדש שלי "עשרה שיטות לשיפור העברית"

אני כל כך לא בכושר שאני מתנשף במעלית.

בטח בחדר של בר רפאלי תלוי לוח שנה עם תמונות של מוסכניקים.

sb10064404bp-001c

המוסד עושה מבצעים רק כדי שלרונן ברגמן יהיה במה למלא עיתוני חג.

<במיטה>
היא: איפה הזוגיות של פעם, שהיינו מדברים שעות אל תוך הלילה, אותה חברות נפש עמוקה ואמיתית, של תשוקה והקשבה
אני: גם אני מותק, לילה טוב.

עוד סמס אחד של שנה טובה ואני כפיי ארימה.

כשהוורד מסמן לך טקסט בקו ירוק הוא כאילו אומר לך "תשמע, אין לי סיבה מיוחדת למה עשיתי את זה, אבל אם אפשר לעצבן אותך אז למה לא?".

אין לי בעיה עם סופר פארם למעט חוסר העקביות שלהם. בשמים אין להם בעיה שאני בודק, אבל דיאודורנט סטיק, או הו.
מכירים את הרגע הזה שאתם קולטים כמה הבית מטונף ומבולגן, מקבלים עצבים, מפשילים שרוולים ויוצאים מהבית?

 

אין ילד מתוסכל מילד שאוכל ארטיק ואבא שלו אומר "זה מטפטף לך, תביא אני אעזור לך מהצד" ומשאיר אותו עם מקל.

-הגבינה הזאת רזה?
-כן
-אתה בטוח?
-כן, 5%
-אז כשתהיה בטוח ב-100% אני אקנה

 

-תחשוב על מספר כלשהו ואל תגיד לי אותו
-אוקיי, חשבתי
-זהו, אל תגיד לי אותו. כזה אני, לא צריך לדעת הכל.

 
יום כיפור יוצא השנה על שישי שבת, זו הפעם הראשונה שאלוהים יצטרך לבקש סליחה מאיתנו.
הרגע הזה שאתה קולט שיש במטבח תבנית עם עוגת שטרודל, ואתה עושה קפה, חותך פרוסה ונותן ביס בקיש בצל.

 

 
נשיאים אמריקאים תמיד הופכים בסוף למוצרים: לינקולן מכונית, קנדי מוצרי חשמל, ואובאמה נקניק.

 

– בוס, אל תשאל, היתה תקלה בפס הייצור, וכל חפיסות השוקולד יצאו עם חורים
– עזוב, תשאיר את זה ככה, נקרא לזה "שוקולד אוורירי"
– אתה גאון!!

 

פררו רושה זה הבר רפאלי של השוקולדים.

חלום שלי לראות ערס מסובב מעל הראש איזו פריחה וצועק "זו כפרתי".

גם אם פרויקט הדיור הזה הוא בפפואה־גינאה החדשה, תהיה שם הנחה לעמיתי חבר.

 

הקטע הזה שמישהו שלמד איתך בכיתה ב' מציע לך חברות בפייסבוק אז לפני שאתה מאשר אותו אתה מגשש עליו קצת כדי לראות לאן הוא הגיע בחיים ביחס אליך ומגלה שיש לו עבודה טובה יותר משלך ותפקיד בכיר עם שלוש אותיות כאלה באנגלית, יש לו תואר שני בטכניון, פנטהאוז ענק בתל אביב, שלו, לא שכור, יש לו שני ילדים, הוא המון בחו"ל, הוא נוסע על אאודי ספורט, שיניים מושלמות, הוא כתב כבר שני ספרים, הוא מתנדב בסיוע לניצולי שואה, צמחוני, יש לו על היד שעון ששווה 5 משכורות שלך. יששששש אשתו מכוערת. מאשר.

 

מנהרות הכרמל נחסמו עקב ״תקלה״, ושני כבישי היציאה האחרים מחיפה נחסמו גם הם על ידי ״רכבים תקועים״, במה שנראה כרגע כמו מזימה של יונה יהב למנוע מאנשים צעירים לברוח מאזור חיפה.

תן לאדם דג, והשבעת אותו ליום. תן לו גפילטע פיש, והרסת לו את היום

המשך לקרוא

Israel-LA Magazine

לדבר ולא לאמר דבר מאת אריאל בלומנטל

Published

on

לדבר ולא לאמר דבר

 
בראיון לסי-אן-אן ביום שלישי שעבר, נשיא איראן חסן רוחני נתן לכריסטיאן אמאנפור שעור באיך לדבר ולא לאמר דבר: "איזה פשע שהוא אשר הם [הנאצים] ביצעו כנגד היהודים – אנו מגנים" הוא אמר.
יום קודם לכן הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ביצע "גינוי מבלי לגנות" כשנשאל על שתי תקריות הטרור האחרונות בגדה שהביאו למותם של שני חיילי צה"ל, באומרו כי הוא "מגנה כל אלימות כנגד אזרחים". למישהו יש בעיה עם גינוי כל אלימות נגד אזרחים? ודאי שלא. כמה קל.
עבאס המשיך והשווה את רצח שני החיילים, האחד נורה על ידי צלף בחברון והשני פותה אל מותו בקלקיליה, להרג של שלושה צעירים פלסטיניים בקלאנדיה ב-26 באוגוסט.
אני מסכים עם אבו מאזן שהאובדן, הדמעות והכאב שווים במותו של כל אדם באשר הוא. הכוח היחיד שיש בידינו, בני האנוש, הוא יכולתנו ורצוננו למנוע מקרי מוות אלימים שכאלה. בראיה זו, המקרים המדוברים אינם דומים כלל וכלל: שלושת הנערים הפלסטיניים נהרגו כתוצאה מתקרית אלימה שבה לא פחות מ-1,500 פלסטינים צרו על כוח מסתערבים, ואילו הישראלים מתו בעקבות מכוונת מכוון ליצור ארועים אלימים.
נושא הכוונה אינו נמצא בלקסיקון הפלסטיני, ומכאן הקושי שלהם להבין את משמעות הטרור ואת הפגם המוסרי האיום שבשמוש בו במשך יותר משמונה עשורים.
ובנושא הכוונה, ברצוני להסב את תשומת ליבו של הנשיא רוחאני: מי שמפתח פצצה גרעינית תוך התרברבות בכוונתו למחוק את ישראל מהמפה, זוועה שנשק גרעיני יכול להשיג, לא יכול לקרוא מעל דוכן המליאה הכללית של האו"ם לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. ידרשו לך יותר מ-3 ימי מתקפת-קסם (המהדורה הפרסית) בכדי להעפיל לגבהים המוסריים הנדרשים לשם כך. בתור התחלה, על כוונות השלום (לכאורה) שלך, להיות מפורשות ובוטות לפחות כמו רטוריקת השנאה והאלימות הרגילה היוצאת תדיר מטהרן.
אחת הסיבות מדוע ישראל (כמו ארה"ב ומדינות אחרות) יכולה להחזיק בנשק גרעיני ואיראן לא, שווה לסיבה מדוע לי מותר להשתמש במספריים ואילו לבני בן השלוש אסור. אך אלגוריה זו לא מספקת את מלוא התמונה, מכיוון שהיא איננה מתיחסת לסוגיית הכוונה. ואכן, ראוי שעל הבריון הכיתתי שמתכוון לפגוע בילדים אחרים יוטלו מגבלות שאינן מוטלות על הילדים הטובים בכיתה.
הבריון הכיתתי בשאר אסד שובר עכשיו שיאי חוצפה בהתעלמותו מנושא הכוונה: לאחר שכבר דקר תלמיד בכיתה, הוא דורש עתה שכל הילדים כולם – כולל אלה שעד שהוא הגיע כל מה שהיה בילקוטיהם זה ספרים, מחברות וסנדוויץ לארוחת 10, ימסרו את סכיניהם שלהם, אם הוא נדרש לעשות זאת.
הסיבה היחידה שיש לישראל להחזיק נשק גרעיני היא למנוע מאסד ודומיו, שמזה דורות מבהירים מעבר לכל ספק את כוונתם לחסל את ישראל על תושביה היהודים, מלהשתמש בנשק שכזה כדי להשיג את מטרתם. השילוב הרעיל של כוונות זדון, שנאה בלתי שפויה וסטנדרטים מוסריים של ימי הביניים פוסלים אותך, אסד, ואותך, רוחאני, מרשיון להחזיק רובה אויר, קל וחומר נשק להשמדה המונית.
גינוי "כל פשע שהנאצים בצעו כנגד היהודים", גינוי "כל אלימות נגד אזרחים" וקריאה למזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני: כולן אמירות קלות וערמומיות המוסוות כמאנטרות פרוגרסיביות של שלום, אך נאמרות על ידי אנשים שרחוקים מפרוגרסיביות או שלום מרחק מזרח ומערב, מונעות על ידי שנאה, ומכוונות לעוד אלימות.
בואו נראה אתכם רודפים שלום באמת, כמו הנשיא סאדאת. אז אפשר יהיה לדבר.
א.

 

ARIEL A. BLUMENTHAL
Sentient Music for Media
Composer, Music Producer

המשך לקרוא

Israel-LA Magazine

רובים ושושנים בשכם: סיור ב"שטחים הכבושים" / מאת אורית ("המתנחלת") ארפא

Published

on

 אני באמת רוצה לאהוב את שכם. אני מחפשת את הסיכון של מעצר ו/ או עריפת ראשי, או משהו דרמטי ששווה את זה. רציתי לגלות שהסטריאוטיפים של הפלסטינים כשונאי ישראל הם כוזבים…

 Red sign forbidding Israeli entry into Nablus

השלטים של צה"ל המובילים לשכם מזהירים אותנו שהישראלים אסורים מלהיכנס, כי הם מסתכנים בחייהם. בניגוד להפרדה כפויה זו, קיבלתי את ההצעה של החבר  האנטי ציוני החדש שלי לבקר בשכם ולתת איזו האנשה הומנית לאויבים המדומים שלי

 The forbidden drive into Nablus

שכם הפכה לטיול שבת שלי. שכם היא, אחרי הכל, העיר העתיקה של שכם המקראית , שבו יוסף נקבר ושבו יעקב התיישב רק כדי לנקום בבניו את האונס האכזרי של בתו דינה. זוהי גם העיר הכי קורה קרובה לבית שלי באריאל.

המחסום לשכם הוסר לפני זמן מה. מישהו באמת יכול לעבור בו החבר שלי , פרנק, הסיע אותנו עם מכונית עם לוחיות ישראליות צהובות. לא יכולתי שלא להבחין עד כמה מלוכלכים היו הרחובות. נראה שמחלקת הניקיון בעיריה לא קיימת. שלא כמו הדרכים שמובילות לאריאל , שבו עצי שקד פורחים, עצים גדלים לאורך הכביש המפריד, עד שמתקרבים לשכםשם העצים נראים כמו מתים. חבר שלי האשים את הכיבוש , ואמר, 'איסוף אשפה הוא מאוד יקר וזה דורש משאבים שהרשות הפלסטינית לא יכולה לספק' . מה לזרוק את האשפה לתוך פחי זבל ולא ברחוב?

 Ubiquitous sign honoring a "martyr"

זה העציב אותי שפלסטינים מסתובבים בין זוהמה, שהם לא מתגאים  בעיר היסטורית שבשליטתם. אני לא רואה הסיבה שהיהודים וערבים לא יכולים לעבוד יחד כדי להפוך את שכם יפה אם שני העמים מעריכים אותה כל כך הרבה . הדחיפה להפרדה, כי זה-הפתרון " שתי המדינות לשתי עמים" תהפוך לכמעט בלתי אפשרית. ואז אני שואלת את עצמי : האם ייפוי שכם הוא בכלל ערך לאנשים שחיים שם? האם הם יהיו מוכנים לקבל עזרה ישראלית או ידחו אותה פשוט כי זו עזרה יהודית? כי פרנק חושב שהפלסטינים יקבלו אותנו בברכה.

 Roadside, makeshift garbage dump

כשהמשכנו לנסוע דרך טלאים רופפים של מבנים , ללא פחד . לאנשים לא היה מושג מי או מה אני. אנחנו רק דואגים להלחם בתנועה המקומית המטורפת. זה היה נחמד להרגיש כמו מיעוט בעילום שם, כמעט כמו תייר בארץ אחרת. החבר שלי שילם עבור חניה במגרש עפר סמוך לקסבה הצפופה. זה הזכיר לי את השוק בעיר העתיקה בירושלים. חנויות מוצרי בצקים עם תבלינים ; חנויות בשר המפרסמות את הסחורה שלהם עם מיצג  טבעי של כבש שחוט וראשי פרה, חנויות בגדים שיכולים היו להיות אופנתיות בשנות ה -90…

 The new buildings among the old

אבל שכם ידועה  בעיקר בזכות הכנאפה האלוהית שלה – זול, מלאה בדבש, כל כך מתוק. יכולתי להתמודד  רק עם ביס אחד. על הקירות של המאפייה היו מטויחים עם פוסטרים של הרוצח יאסר ערפאת, ולכן החרמנו את המקום . במקום אחר בכפר סמוך היה זה כנאפה אבל אין סימנים לערפאת. אבל, באמצע הלעיסה, הבחנתי בסימן שונה על הקיר. זה היה שאהיד פלסטיני שנהרג בפעולות צה"ל. הקורבן החזיק רובה.

פרנק הסביר שזה לא פרסומת דתית, קרי של החמאס  שזה נפוץ לפלסטינים לכבד את מי שהם רואים לוחמי התנגדות , בדיוק כמו שהישראלים עושים לכבוד הלוחמים שלהם. אני לא זוכר שאי פעם ראיתי את הדיוקנים של חללי צה"ל על קירות מאפית קפולסקי, שהם מחזיקים את הרובים שלהם. צער, ולא תוקפנות , הוא ההרגש המתאים כאשר מישהו מת.

 A view from the parking lot

ואז, שהמשכנו ללכת , הבנו שהרובים היו נושאו של היו . זה היה מייד אחרי הרמדאן , והורים העסיקו את ילדיהם על ידי מתן רובי צעצוע .אבל הם לא נראים כמו צעצועים. הם נראו מאוד אמיתיים. פרנק טען שהאמריקנאם נותנים רובי צעצוע לילדים שלהם כל הזמן. אולי, אבל לא כאירוע חגיגי בעקבות, נאמר, חג המולד. אחרי יום כיפור, הורים היהודים ביותר שאני מכירה מאכילים את ילדיהם או קוראים יחד  ספרים.. פרנק הוסיף וטען כי התחמשות  מגויסי צה"ל בני שמונה עשרה עם רובים אמיתיים היא לא הרבה יותר טובה.

הרגשתי שאנשים נועצים בי מבטים. אני הייתי שונה , למרות הפרצוף האתני שלי וחולצת היג'בס מטריקו. פרנק שמע לחישות מאחורי הגב.

אין כמו קניות ולהירגע קצת ֿ. פרנק קנה בחנות תבלינים מאובקת. הבעלים מיהרו להצביע על פוסטר של מפת ארץ ישראל שהתוותה את הקו הירוק. לא כל המפות, הוא הבטיח לי, מראות את " פלסטין " מחליפה את ישראל. אין כרזות ערפאת בסביבה. ואני, בהכרת תודה, קניתי שמן זית שכם מפורסם בטעם סבון עדין.

 The site of Joseph's tomb from afar

גולת הכותרת של היום שלנו בשכם היתה עם קפה נרגילה ערבי טעים בבית קפה נקי נקי. כאילו אנחנו עיר גדולה בירדן. אני רגועה, חשבתי כמה מגניב זה שאני הייתי בשכם , מרגישה חצי נורמלית. אני מודה שכשיצאנו החוצה משכם, הוקל לי. היתה לי אפילו הקלה כשראיתי את הרובים, אלה הרובים של צה"ל במחסום – המטרה שלהם היא להגן על חיינו הישראלים. רובים הם לא משחק ילדים.

 המזכרות שלי משכם, הסבון משמן הזית, סימלה עבורי מה שיכול להפוך לעיר מקסימה, נקיה, וקדושה שבה יהודים וערבים לא צריכים לפחד זה מזה, שבה אלימות ונקמה היא נחלת העבר, באמת . אם רק יהיה סבון פינוק המתנה של הרמדאן –  שההורים יתנו לילדיהם.

המשך לקרוא

אירועים קרובים

נוב
14
ד
20:00 An Evening with Tom Hanks @ Aratani Theater
An Evening with Tom Hanks @ Aratani Theater
נוב 14 @ 20:00 – 21:00
An Evening with Tom Hanks @ Aratani Theater
An Evening with TOM HANKS discussing his bestselling collection of stories,  Uncommon Type Tom Hanks is an actor, screenwriter, director and producer. His writing has appeared in The New York Times, Vanity Fair, and The New Yorker. This is his first[...]
נוב
16
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
נוב 16 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
22:00 Tiesto @ Academy
Tiesto @ Academy
נוב 16 @ 22:00 – 23:00
Tiesto @ Academy
Doors open at 10pm. 21 & over. About this Event Friday, November 16th Insomniac presents Tiesto Dress code strictly enforced. No sandals or flip-flops. No shorts, baggy jeans or tank tops with sleeveless shirts. Tennis[...]
נוב
17
ש
19:00 Taste Buds Hummus & Hashish Night @ Rita House
Taste Buds Hummus & Hashish Night @ Rita House
נוב 17 @ 19:00 – 22:30
Taste Buds  Hummus & Hashish Night @ Rita House
Hummus & Hashish is coming back by popular demand! We're going to focus on our favorite Mediterranean dish & feature Hummus creations by 5 different chefs. Each guest will receive a mini Hummus dish from each chef, and[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות