Connect with us

גוף ונפש

הדברים הקטנים והגדולים שעברו עליי בדרך

Published

on

העבודה שלי מפגישה אותי עם המון אנשים מדי יום, עם מידע חדש ומרתק, עם קשיים ופתרונות, עם תהליכים אישיים, מסעות אנושיים, שמחה ועצב • סיכום שנה

ליד חדר העבודה שלי יש מסגרת גדולה ובה המון תמונות קטנות מתקופת הילדות וגיל ההתבגרות.

חיי ואני בתמונה אחת, ההורים שלי באחרת, ובשלישית, כולנו מחובקים יחד. כשאני עוברת מדי פעם ומביטה בפנים הצעירות, על רקע אחד הטיולים אליהם יצאנו אני לא יכולה שלא לחייך. כמה זמן עבר מאז, כמה דברים השתנו. אני בוודאי לא אותו האדם שהייתי, הם כבר לא הילדים שהיו, וכולנו עברנו ים של חוויות ששינו לחלוטין את החיים שאנחנו חיים עכשיו, ואת המציאות שנחייה בעתיד.

אנשים צוברים מיליוני חוויות ורגעים מדי יום. בגלל האופי המהיר והאינטנסיבי של החיים, אנחנו לא מתעכבים על כל שיחה, הישג, או אבן דרך. אנחנו פשוט ממשיכים מהם הלאה אל היום הבא, האתגר הבא, או הרכבת לעבודה.

העבודה שלי מפגישה אותי עם המון אנשים מדי יום, עם מידע חדש ומרתק, עם קשיים ופתרונות, עם תהליכים אישיים, מסעות אנושיים, שמחה ועצב. כיוון שאנחנו עוסקים יחד בפסיכולוגיה חיובית כבר זמן רב (המייל הראשון שלי נשלח אי שם בנובמבר 2014), חשבתי לכתוב על כל הדברים הקטנים והגדולים שעברו עליי בדרך, מה למדתי מהאנשים החכמים שמקיפים אותי, ומכם, מה גרם לי לפתוח את הראש ולחשוב מחדש, מהם הדברים שלא האמנתי שיקרו, ואיך הם בכל זאת התגשמו.

כשתיאוריה הופכת לפרקטיקה

אני כותבת המון על מחקרים מעניינים, הרצאות מרחבי העולם, וסיפורים מעוררי השראה, אבל לפעמים לוקח לי זמן ליישם את השיעורים והתובנות שאני כבר יודעת שהם נכונים. השנה התחדדו לי עוד כמה נקודות, וקיבלתי על עצמי כמה מהכלים שאני מעבירה הלאה.

לדעת להגיד לא: יש לי כל כך הרבה כתבות הנושאות
את המילה "זמן" בכותרת שלהן, שאפשר לחשוב שמישהו ששמו "שעון", קנה זכויות פרסום בתכנים שלי. זה לא במקרה, אני מאמינה גדולה במה שאמרו הוגים נהדרים לפניי – זמן הוא המשאב היקר ביותר שיש לנו. למרות שיום שחלף לא יחזור לבקר, ולמרות שהימים שלנו הם מוצר מתכלה וסופי, אנחנו משקיעים זמן רב בדברים שאנחנו לא אוהבים, במפגשים שלא משמחים אותנו ועם אנשים ששואבים לנו את שמחת החיים. גם אני הבנתי שאני משלמת בזמן יקר לפעולות שלא באמת עושות לי טוב. עד לא מזמן הייתי מתראיינת לתוכניות רדיו, תוכניות טלוויזיה ופינות שונות. היו מתקשרים אליי לכמה דקות, או מציבים לי מצלמה מול הפרצוף לקטע קצר. בגלל הזמן המוגבל (מאוד) יצא שהייתי מדברת על נושאים ונקטעת באמצע, או שרעיונות חשובים ומהפכניים מהמחקר פשוט הוצאו מהקשרם. היו גם תוכניות שהאווירה בהן לא הייתה נעימה. בעקבות כך קיבלתי החלטה – להתראיין רק כשזה מתאים לי, לתוכניות שאני אוהבת מאוד, ולצמצם משמעותית את היקף הפעילות הזה. כן, גם כשפונים אליי מתחנות רדיו מאוד מוכרות או תוכניות שיש להן הרבה צופים.

לעשות מהלכים חזקים: העסק שלי מלמד אותי המון שיעורים מדי יום. אחד האנשים שנמצא לידי ועוזר לי להבין את עולם העסקים, אנשים והתנהגות אנושית באופן כללי הוא אחי הגדול, דוד כץ, ואחד החברים הטובים ביותר שלי. הוא תמיד אומר שצריך לעשות מהלכים חזקים". במקום לבזבז המון זמן על שינויים קטנים שיובילו לשיפור שכמעט לא ניתן לראות, צריך להחליט על משהו משמעותי, חד וחותך. איש חכם אמר פעם: אנשים מבזבזים שנים כי הם לא מוכנים לבזבז שעות או דקות בתכנון נכון". אז עשיתי החלטות "גדולות"; ביטלתי לחלוטין ענפי תעסוקה שלא הועילו לי וגזלו לא מעט זמן והעסקתי עוזרת אישית שעושה את כל הדברים שאני לא מספיקה להגיע אליהם. נוסף לכל הביורוקרטיה, היא גם דואגת לזה שישאר לי מספיק זמן ומשאבים לדברים החשובים כמו זמן פנוי ומשפחה מאושרת.

להתחיל בקטן ולהתעצם לאט-לאט: אתם בטח מכירים את זה, כשאתם רוצים לעשות משהו חדש, להקנות איזה הרגל או לעשות שינוי – אתם חושבים בגדול. "מהיום דיאטה" כזה. מהיום נרוץ 20 ק"מ, נאכל קציצות ירק, ונכניס גם שיעור פילאטיס. אם חלמתם ליצור איזה סרט קצר הדמיון שלכם ייקח אתכם לנאום הניצחון אוסקר.

זה לא רע, שאיפות זה דבר חשוב, אבל אף תהליך לא מתחיל באקורדים כאלה ברורים וחזקים. כשהתחלתי להקליט את הפודקאסטים שלי רציתי לראיין אנשים מהשורה הראשונה כמו דן אריאלי ויורם יובל, ועוד ידוענים מהארץ והעולם. שלחתי מייל וחיכיתי. וחיכיתי עוד קצת. אחר כך הבנתי שאני צריכה להתחיל בקטן, הזמנתי אנשים מעניינים שהסכימו להגיע ולהתראיין, בהדרגה האזינו יותר ויותר אנשים לפודקאסט עד שיכולתי להשתמש בחשיפה שהוא זכה לה כדי לפנות לאנשים שקצת יותר קשה לתפוס משבצת בלו"ז שלהם. כן כן, רומא – או במקרה שלי – חלום הפודקאסט שלי ממש לא נבנה ביום. גם לא ביומיים.

לדעת לבקש עזרה: מוזר מאוד לכתוב את זה, אבל אני כבר יותר משנתיים אימא. אימא של יצור חי, נושם, מתוק, חכם ושובב להפליא בשם יונתן. לפני שהחמוד הצטרף למשפחה היו לי לא מעט חששות. כיצד יראו חיי? האם אצטרך לוותר על מי שאני? על מה שבניתי? גיליתי חווית אימהות הרבה יותר טובה ממה שציפיתי. היא לימדה אותי מחדש להיות סקרנית ומלאת רוח שטות, וגם סיפרה לי פעם נוספת, שאין לי דרך לחזות איך ארגיש, או מה צופן העתיד. אם יש החלטה שעזרה לי לחוות את האושר שההורות מביאה ולא לוותר על כל הטוב שהיה בחיי קודם זה לדעת לבקש עזרה. זה פשוט בלתי אפשרי להחליף חיתול תוך כדי פגישה, או להרדים תינוק מול אנשים בהרצאה. אימי הנפלאה עזרה לי המון, ואישי היקר לקח על עצמו חלק מחופשת הלידה, ובכלל החברים והמשפחה התגייסו כולם כדי לעזור. לבקש עזרה זאת אחת מן התרופות למולטי-טאסקינג ולסטרס, זה לגמרי שווה את ההשקעה, וזה אפילו די נעים ומחזק את הקשר עם האנשים סביבכם.

דברים שלמדתי מאנשים טובים

אני פוגשת מדי שבועיים אנשים מרתקים מהאקדמיה והשטח לשיחה על נושאים שונים שקשורים לפסיכולוגיה חיובית. את השידורים אתם מכירים, אבל אני מאמינה שאנחנו לומדים מאנשים גם מעצם החוויה במחיצתם, ומקבלים המון מסרים שאי אפשר להעביר מילולית. אחד האנשים שהשפיעו עליי במיוחד מאחורי הקלעים, עוד לפני שהמיקרופון היה פתוח והמצלמה הופעלה היה דן אריאלי.

להגיד שהתרגשתי לפגוש את דן אריאלי יהיה אנדרסטייטמנט. ציפיתי לפגישה שלנו כמו שילד מצפה לנסיעה המשפחתית לפארק מים. המחקרים המרתקים שלו, היצירתיות, הכריזמה, כולם-כולם בנו לי בראש תרחיש מושלם לפודקאסט יוצא מן הכלל. הוא אכן היה מקסים, נעים, וקולח, אבל מה שהשאיר עליי רושם יותר מכל הייתה האישיות שלו.

הגעתי לדירה שלו בתל אביב עם צלם. שנינו היינו בשלב הזה אנשים זרים מבחינתו. "שלום לכם!" הוא קרא, ביקש שנרגיש כמו בבית, שנזיז מה שאנחנו צריכים, וגם הוסיף "יש פה אגוזים ושוקולד, ואני קופץ לקנות לכם קפה. מה אתם אוהבים?!" דן אריאלי, קונה לנו קפה, היסטרי. לאורך כל השיחה אריאלי התעקש להיות סתם דן". הוא דיבר איתנו בגובה העיניים, הסביר מונחים בחיוך, והתעניין במה שהיה לי לומר וניסה ללמוד ממני (דן אריאלי, לומד ממני?!) כשסיימנו, הוא היה חייב לרוץ להשלים את רשימת 'מיליון הדברים להספיק בשבוע אחד בתל אביב', ושוב אמר לנו, ללא צל של ספק: תסיימו פה בנחת, ותסגרו אחריכם את הדלת, טוב?" ההתנהגות שלו ריגשה אותי עד תום, נתנה לי השראה, ועודדה אותי לסמוך יותר על אנשים סביבי.

השיחה עם יוסי גינסברג הייתה חוויה שלא אשכח בקרוב. הוא הגיע לסלון שלי, כל כולו דמות של השורד האולטימטיבי, עם הדיבור השליו, והעיניים החודרות. במשך קצת יותר משעה הוא הזכיר לי עד כמה אני אוהבת לחיות. הקשר ההדוק בין החיים למוות נעשה ברור עוד יותר. החלטתי שאני חייבת להגיע לפפואה גינאה, שאני חייבת לסיים משימות שהתחלתי, ולהתחיל לעשות דברים שאני חולמת עליהם שנים. הוא הזכיר לי שהפחד תמיד ישאר לנו בתיק, אבל הוא ממש לא צריך למנוע מאיתנו להמשיך לטייל, לנסות, ללמוד ולהעז.

דוד כץ – אותנטיות היא המשדרג האולטימטיבי למערכות יחסים: דייב הוא אח שלי, אבל אין לזה קשר לעובדה שהוא התארח כבר בשני פרקים. אני באמת חושבת שהוא אחד האנשים שהעולם צריך לשמוע יותר, כי יש לו כל כך הרבה מה להציע. החשיבה שלו היא אף פעם לא קונבנציונלית, אבל תמיד מעוררת לדיון, חשיבה וראייה מחודשת. הפרק שלנו על אותנטיות גרם לי להסתכל על מערכות היחסים שלי עם אנשים שונים, ולהכניס אליהן אפילו עוד תוספת אותנטיות וכנות. אני מניחה שיום אחד, אצטרך להקליט פודקאסט שלם שיקרא החיים של דייב", כדי לחלוק עם עוד אנשים את כל מה שאני לומדת ממנו.

חיים שפירא – צריך לצחוק הרבה יותר: הפודקאסט עם שפירא הוא הפודקאסט שצחקתי בו הכי הרבה. יש איזו הפרדה בין חיי המקצועיים לחיי האישיים, ולפעמים ההומור מהחיים האישיים נשאר שם ולא גולש הלאה, כי אני מרגישה ש- "עכשיו צריך להיות רציניים". חיים מצחיק בחיים האישיים, בפן המקצועי, ובכל שנייה שהוא מדבר. זה לא גורע גרם אחד מהמקצועיות שלו. עכשיו אני רק צריכה ללמוד להיות מצחיקה יותר גם במרחב במקצועי. קל.

סימני דרך

לפעמים קשה לראות שעשינו כברת דרך, כי ההתקדמות נעשית בצעדים קטנים, עקב-בצד-אגודל, עד שלפעמים בכלל לא שמים לב שהתקדמנו. אני אוהבת להסתכל אחורה מידי פעם במבט בוחן, לבדוק את המספרים ולהוכיח לעצמי שהעבודה שלי השנה הייתה משמעותית. מוזמנים לעשות אותו הדבר עם התחומים השונים בחייכם, ולתת לעצמכם טפיחה על השכם.

60: בשנה האחרונה ליוותי כ-60 אנשים בתהליכים אישיים; משינוי הרגלים, החלפת קריירה, התמודדות עם חרדה ודיכאון, שיפור מערכות היחסים, והמרדף אחר משמעות בחיי היומיום. אני אסירת תודה על כל אדם שבוחר להכניס אותי לעולמו, להתמודדות שלו, באומץ לב יוצא דופן. יחד איתם אני לומדת ונפעמת כל פעם מחדש מהעובדה שהבעיות (האנושיות) שלנו די דומות, וגם מהיכולת שלנו להשתנות ולהשתפר.

55: בשנה האחרונה העברתי 55 הרצאות ברחבי המדינה; בבאר שבע, שדרות, הרי הגולן, תל אביב, הרצליה, רמת-גן, רעננה, ראשון לציון ועוד ועוד. פגשתי אנשים שרוצים לחיות טוב יותר, ולא מתביישים להודות בזה. ביקרתי גם במשרד ראש הממשלה, רפאל, וויקס, אינטל אורבוטק ועוד ארגונים משפיעים שרצו להעשיר את העובדים שלהם בתחומי הפסיכולוגיה החיובית.

107,000: בחודש האחרון, הפודקאסט הגיע ל-107,872 האזנות! ובשנה האחרונה הוא צבר 800,000 האזנות (מה אתם אומרים, נגיע למיליון עד סוף השנה?). רק לשם השוואה, בשנה שעברה הוא הגיע רק ל-180,000 האזנות בשנה, גדילה של יותר מ- 400%! וגם- מסתבר שאנחנו הישראלים נמצאים בכל מקום בעולם. כן, גם בפולינזיה הצרפתית, איסלנד, דרום אפריקה, הונג קונג, גיאורגיה, אוקראינה, מקסימו, ניו זילנד ויפן.

כשמדברים על חשבון נפש, חשוב מאוד לא להסתכל רק על כל הפעמים בהן נפלנו, התעצלנו, ונשברנו. כן, הן גם קרו, וחשוב ללמוד למה, אבל זה לא הדבר היחיד שקרה. אני מזמינה אתכם לשאול – מהם הדברים שעשיתם בצורה נפלאה השנה? מה למדתם? איך התקדמתם? איזה שינוי גורם לכם לחייך בגאווה? מתוך האושר של הדברים שכן קרו – לכו ושפצו גם את התחומים שעדיין צריכים שיוף.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

גוף ונפש

הגנה מעין רעה

Published

on

עין הרע ועין טובה הם נושאים עמוקים בחכמת הקבלה • פרספקטיבה על הנושא ונתינת כלים המתאימים לכולם

הצלחה היא לא עניין של מזל; היא תוצאה של עבודה, מאמץ והתמדה לאורך זמן. למרות זאת, קשה לנו לקשר בין השניים, ולעיתים כאשר אנו רואים אדם שהצליח בגדול, יש לנו את הנטייה להמעיט בכישרון ובכח ההתמדה שלו, ולייחס הכל למזל.

המילה מזל מגיעה מהמילה נוזל. ההצלחה והשפע נוזלים מלמעלה למטה ומחפשים את האדם הנכון שיוכל להכיל את האנרגיה.

אם נפרגן לאנשים מצליחים, יכול להיות שיגיע היום שגם אנחנו נקבל את אותה הזדמנות שהם קיבלו.אם לא נפרגן, רוב הסיכויים שאותה אנרגיה של הצלחה תמנע מלהיכנס לחיינו, משום שפירגון זה לא עניין של נימוס, אלא מאפשר לנו ליצור אחדות עם ההצלחה של אחרים.

לעיתים, כותב הזוהר, ממש לפני שההצלחה גדולה מגיעה אל האדם, בוחנים אותו, ומראים לו את אותה הצלחה אצל אדם אחר, אם הוא יפרגן, הוא יזמין את ההצלחה אליו, ואם לא, ההצלחה תברח ממנו, מכיוון שהוא עדיין לא מוכן לקבל אותה.

כוחן של העיניים

״כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם, טרם שהגיע זמנם״. ספר הזוהר, פרשת נשא, פסוק נד

אחד מתלמידיו הקרובים של רבי שמעון, גילה שהסיבה העיקרית למותם של אנשים לפני הזמן, הוא חוסר הפירגון והעין הרעה שהיתה בינם לבין חבריהם.

עין רעה היא נשק קטלני, שהאנושות עדיין לא הבינה את עוצמתו. חכמת הקבלה מלמדת כי העין, היא אחד מהאיברים העוצמתיים ביותר שיש דרך העיניים, אנו יכולים להעביר חום ואהבה לאנשים סביבנו, ויחד עם זאת, כאשר האדם נמצא בתחושה של חוסר, העין שלו יכולה להיות מכשיר נשק קטלני.

מבחינה רוחנית, העיניים מקושרות לספירת חכמה, שבה יש ריכוז של אנרגיה עצום,
ולכן נקראות גם ״החלון של הנשמה: אם האדם בא ממקום של אהבה,אז העיניים שלו נותנות אנרגיה של אהבה, ואם ממקום של שנאה וקנאה, אז העיניים שלו ״לוקחות״ את האנרגיה מאותו הדבר שעליו הוא מסתכל באותו רגע.לכן, חשוב, להסתכל על אנשים סביבנו בעין טובה, גם אם ההצלחה שלהם גדולה משלנו.אחרי הכל, כאשר אנו לוקחים אנרגיה מאנשים אחרים, האנרגיה לא נשארת איתנו.

אם קורה לכם שלאחר פגישה עם אנשים מסוימים אתם מרגישים תחושה של ריקנות, כועסים ונוטים לריב עם בני המשפחה, זה יכול להיות בגלל שאותם אנשים רוקנו לכם
את האנרגיה. אגב – הזוהר מלמד, כי כאשר נשברת זכוכית( כוס, צלחת, קנקן זכוכית וכדומה) הדבר מעיד שהאנרגיה השלילית שהיתה על האדם עברה לכלי הזכוכית ואותו
אדם היה מוגן. כאשר אנו מסתכלים בעין טובה, אנו מקבלים שפע של ברכות באותו רגע, בשל חוק שיווי הצורה: טוב מושך טוב.

מה לעשות כשאני בכעס ורוצה להעביר ביקורת?

תמיד אפשר להעביר ביקורת על אנשים אחרים, אבל השאלה שצריכה להישאל לפני , היא, מהי תכלית הביקורת? האם הביקורת באה ממקום של נתינה? האם הביקורת באה רק למלא את עצמי?

ביקורת שבאה בצורה מכבדת, רגישה לכבודו של האדם, נאמרת ביחידות, מבלי לבייש את האדם שעליו מועברת הביקורת, שיש בה אנרגיה של אהבה וכבוד אנושי , תביא אור וברכות לכולם.

לעומת זאת, ביקורת שבאה בצורה לא מכבדת, פוגעת ומביישת, תיפגע בכולם: במעביר הביקורת השלילית ובאדם שאליו היא מכוונת. בנוסף, מומלץ להתחיל כל ביקורת בדברי שבח ופירגון לאדם השני וכך גם לסיים אותה. שוב: חשוב לשמור על כבודו של האדם השני, גם אם הוא פגע בכם. זיכרו: לא מסלקים חושך עם חושך, רק עם אור!

המקובלים מלמדים, שכדאי לחכות לפחות שתעבור שבת אחת, לפני שמעבירים ביקורת כי אז הביקורת תהייה בונה ומאוזנת.

מדוע ספר הזוהר התגלה בדורו של רבי שמעון?

ספר הזוהר מגלה שהסיבה היחידה שסודות חכמת הקבלה התגלו בדורו של רבי שמעון בר יוחאי, היא האחדות והאהבה שהיתה בין החברים (התלמידים של רבי שמעון) .

כל אחד מהם, חשב תמיד איך לדאוג לחברו, מכל הלב, באהבה ואחדות, שגרמה לאור של הבורא לגלות לאותם חברים את ספר הזוהר. ספר הזוהר הוא לא ספר במובן הרגיל של המילה, אלא מקור של אנרגיה הכולל בתוכו את כל הברכות והמילוי שכולנו רוצים לקבל.

הסיבה לגילוי הגדול הזה, היא בגלל שבמציאות הרוחנית הכל נמצא באחדות. אפילו העבר ההווה והעתיד נמצאים באחדות, לכן כאשר אדם חושב טוב על מישהו אחר, אותה מחשבה מגיעה וממלאת את האדם השני באותו רגע.ההיפך נכון באותה מידה: כאשר אדם חושב בצורה שלילית על אדם אחר, המחשבה השלילית פוגעת באדם האחר באותו רגע.

משה רבינו, בשיחה עם רבי שמעון בר יוחאי, אמר לו, שרק בזכות החיבור של עם ישראל לספר הזוהר, הם יזכו לצאת מהגלות ברחמים, מכיוון שהזוהר נחשב לכלי העוצמתי ביותר, שמחבר כל אדם לאנרגיה של אהבה ויצירת ניסים.

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

המקובלים מלמדים שאחד מהשמות של הבורא הוא שלום. גם התורה שהבורא גילה למשה, מבוססת רק על מודעות של שלום ואחדות. כאשר אדם מתנהג בדרך של שלום, הוא מתחבר לאור של הבורא ואז הוא מכין״ כלי״ שיכול למשוך את כל הברכות והשפע.

אז מה לעשות?

בואו וננסה ביחד, לעשות משהו שנשמע ממש פשוט לפרגן כמה שיותר! נסו השבוע להרבות בפירגון ולהראות הערכה לכל אדם שתיפגשו. תפרגנו לאנשים שהם נראים טוב, כמה הם חשובים לכם, כמה שאתם אוהבים אותם, התקשרו לחבר לעבודה ורק
תגידו דברי הערכה ופירגון. פעולה פשוטה זאת, תעניק לכם אנרגיה שבאה מהאור של הבורא. אור של שלום ואחדות.

שבוע של שפע וברכות לכולם!

אבנר מדר הוא מנהל בית הספר למנהיגות במרכז הקבלה, מאמן ומרצה ע״פ חכמת הקבלה. ליצירת קשר: avner.madar@kabbalah.com

המשך לקרוא

גוף ונפש

המחשבות שמונעות מאיתנו לרדת במשקל

Published

on

כמה פעמים שמעתם את המשפט "זה הכל בראש שלך"? בעולם הירידה במשקל הוא נכון ומדויק רוב הזמן

עברתן למדינה חדשה. הכל זר – האוכל, השפה , החברים והרבה פעמים זה מרגיש רחוק ומנותק מהבית, מהסביבה המוכרת והידועה שלנו. לא מעט פעמים אנחנו מוצאות את עצמנו מתחנמות עם האוכל, האוכל החם המוכר זה שתמיד שם, זה שאף פעם לא משאיר אותנו לבד. אז נכון מעבר למדינה חדשה מביאה איתו לא מעט קשיים, התומדדויות, לפעמים קשות ולעיתים גם אושר גדול והצלחות, וכמובן געגועים ומחשבות על הבית. אז איך מתמודדים עם המרחק ולא פונים לאוכל כל עם למלא את החסר?

המחשבות לא עוזבות אתכם, והמלחמה הפנימית מתנהלת בראשכם ללא הפסקה, בין הרצון לנשנש שוב לבין החלום לרדת במשקל ולהרגיש שוב טוב בבגדים שלכם. "העוגה הזו נראית כל כך מפתה, אבל היא תהרוס לי את הדיאטה, אולי אקח רק ביס קטן בכל זאת?"… הדיאלוג הפנימי הזה מוכר לכם? כל אדם שהתמודד עם עודף משקל מכיר את המאבק בין המחשבות התומכות בתהליך ההרזייה לבין המחשבות המכשילות, שגוררות אותנו לאכילה מיותרת.

כמה פעמים שמעת את המשפט "זה הכל בראש שלך"? בעולם הירידה במשקל הוא נכון ומדויק רוב הזמן, המפתח להצלחה ולכישלון בתהליך ההרזיה מתחיל ונגמר
במחשבות באמונות שלנו וכמובן במעשים שלנו.

כולנו או רובנו במינים בתאוריה מה צריך לעשות, מה צריך לאכול, ממה להמנע, אך רובנו הגדול מתקשים להביא הלכה למעשה, ובעצם לחצות את הגשר הידיעה לעשייה. על כך מבוססת גישת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית התנהגותית CBT, על כך מחקרים רבים היום מדברים, והמון שיטות לירידה במשקל בה משתמשים בתהליכים של שינוי הרגלים, שינוי דפוסי חשיבה בכלל ובשינוי הרגלי האכילה בפרט.

אז מה הן אותן המחשבות והאמונות המגבילות המקשות על תהליך הירידה במשקל?

חשבות מגבילות הן אותן מחשבות, המעודדות אותנו לפעול כנגד המטרה שלנו. קולות אלו מזכירים לנו שוב ושוב את החולשות שלנו, ומתעלמים מכל האיכויות והחוזקות שיש לנו. הקול הזה בראש שלנו שכל הזמן מזכיר לנו שאנחנו לא טובים מספיק, לא חזקים מספיק, ואין לנו סיכוי להצליח בתהליך הזה בכל מקרה, אז אני כבר אוכל את העוגה כי זה חסר כל סיכוי.

לכולנו יש את רגעי המשבר האלו, קשיים, לבטים, אך בהרבה תחומים בחיינו אנחנו עוצרים חושבים, ועושים שיקולים מחושבים, כמו האם מתאים לי לקנות את הבגד הזה, זה נכנס לי לתקציב? האם אני יכול להרשות לעצמי לצאת לחופשה? אבל כשזה מגיע לבחירה מול האוכל, השיח הפנימי הוא בא לי, אני רוצה, יש לי חשק, כלומר תהליך חשיבה פחות הגיוני ויותר יצרי.

חלק גדול מהאנשים אשר יורדים במשקל מתקשים לשמור עליו לאורך זמן, אחת הסיבות שזה קורה מאחר ואנחנו כבני- אדם מחפשים שינויים מהירים, מידיים ולא מבינים שעל מנת ליצור שינוי אמיתי ועמוק בהרגלי האכילה שלנו יש צורך בעבודה יומיומית, לאורך זמן על מנת להתחיל את השינוי הזה. המשקל העודף שאתם ״סוחבים״ עליכם לא עלה בין לילה הוא גם לא ירד בשבוע, ואותו הדבר גם לגביי שינוי הרגלי האכילה שלנו, שבירת הרגלים קיימים לוקחת זמן וגם הבנייה של החדשים, אבל ברגע שזה נעשה נכון, זו מתנה לכל החיים.

להלן מספר טיפים ממני איך להתחיל את התהליך של שינוי הרגלי החשיבה שלכם ואיך להתחיל ליצור שיח חיובי יותר:

מחשבה מגבילה: בשביל לרדת במשקל אני צריך לוותר על כל האוכל שאני אוהב. רובנו חושבים שעל מנת לרדת במשקל צריך לחיות על חסה, חזה עוף , גבינה רזה ופריכיות בלבד. האם זה יעזור לנו לרדת במשקל? בהחלט אבל יחד עם זאת זה גם יגרום לנו לשעמום, חוסר שביעות רצון מהאוכל וככל הנראה יגרום לנו לחזור חזרה לבחור בחירות עתירות בקלוריות מאחר ואנחנו מרגישים בהגבלת יתר.

מחשבה מקדמת: אורח חיים בריא מכיל אוכל טעים, אפשר עדיין לאכול כמעט הכל, אבל במידה ובעיקר בשליטה. אוכל בריא הוא טעים! כן כן, אבל הוא צריך להיות מגוון, טעים ומחובר לטעמים שלנו לזהות שלנו. אין סיבה להימנע מסוכר ופחמימות לשארית ימי חייכם על מנת לרדת במשקל, או לא לצאת לחופשות, מסעדות, אלא ללמוד איך לשלב את זה בצורה נכונה. בימינו יש אלפי מתכונים טעימים , סנאקים איכותיים ובריאים יותר בכל הסופרים, אופצייה להכין קינוחים איכותיים והכל מבלי להתפשר על הטעם או האיכות. התחילו לשנות את הגישה בראש מדיאטה מגבילה ועצובה, לעולם מלא באוכל טעים ומגוון, שיכול להכיל כמעט את כל המזונות שתרצו, פשוט בכמויות ותדירות שונה.

מחשבה מגבילה: גישת הכל או כלום – אכלתי פרוסת עוגה, הרסתי את הכל אז אני אמשיך לאכול. אחת המחשבות וההתנהגויות הנפוצות ביותר בתהליכים של ירידה במשקל, אנחנו בטוחים שעל מנת להצליח בתהליך הירידה במשקל אנחנו חייבים להיות 100% כל הזמן בתהליך, ו״הדיאטה״ שלנו חייבת להיות מושלמת ורק כך נצליח. כאשר במציאות פרוסה של עודה יכולה להיות 200-500 קלוריות סהכ ואם זאת החריגה שלנו לאותו השבוע לא תשפיע על תהליך הירידה שלנו במשקל בשום צורה שהיא. אבל מה שהיא כן עושה זה גורמת לנו לחשוב שמי שמצליח זה רק מי מדייק כל הזמן, בעוד שהאמת היא שלכולנו יש רגעי קושי, נפילות ומשברים, זה חלק מכל תהליך, מילת המפתח היא התמדה לא שלמות.

מחשבה מקדמת : התמדה לאורך זמן תביא אותי לכל תוצאה רצויה. ההבנה שבכל תהליך יש רגעי קושי, רגעי משבר ונפילות, זה נורמלי ורצוי! וסוד ההצלחה טמון בסוף היום בהתמדה בדרך. חתיכה אחת של עוגה לא תשנה כלום בטווח הארוך וגם לא שתיים, אני תמיד אומרת רגשות אשם משמינים יותר מכל עוגה! שחררו את רגשות האשם, תבינו שאי אפשר להיות 100% בתהליך כל הזמן ואל תתנו למחשבות המגבילות האלו להוריד אתכם, לכולנו יש רגעים שפשוט בא לנו לאכול עוגה! תאכלו אותה, תהנו ותמשיכו הלאה, והכי חשוב בלי להרגיש אשמה:)

מחשבה מגבילה: היה לי יום קשה אני אתנחם באוכל עייפות, תסכול בחיי המשפחה או העבודה, אכזבות, שמחות וכעסים הינם חלק בלתי נפרד מהחיים. המחשבה שאוכל יפתור את כל הבעיות ויגרום לנו להרגיש טוב יותר, היא כמובן מוטעית ומובילה לאכילה רגשית מיותרת. חשבו על בצורה כזו יש אתם מתמודדים כרגע עם בעיה מספר 1 (קושי בעבודה ) ובמקום להתמודד עם הבעיה עצמה ועם הקשיים אתם כרגע יוצרים את בעיה מספר 2 ( אכילת יתר ) לא רק שהאוכל לא יפתור לנו את הבעיות בעבודה , זה יגרום לנו להרגיש רע יותר, יגביר את תחושת התסכול והאכזבה העצמית.

מחשבה מקדמת: האוכל לא יפתור את הקשיים זאת ולכן אני בוחר להיות בשליטה. אוכל הוא תוצאה לא הסיבה, התמודדות נכונה תהיה להתחיל לזהות ולהבין כל פעם שאתם בורחים. אכילה כזו תסתיים בהרגשה רעה יותר, תסכול רב ובטוח שלא תפתור את הבעיות שבגללן התחלנו לאכול מלכתחילה.

הזכירו לעצמכם כמה התהליך הזה חשוב לכם, מה הסיבה שהתחלתם אותו וציירו תמונה איך תראו ותרגישו בסוף התהליך, האם שווה להרוס את זה בגלל שהיה לכם יום רע או שאתם חווים קושי רגעי. דרך טובה להתמודד עם זה זה למצוא ״מפלטים״ אחרים שהם לא אוכל, פעילות גופנית, פגישה עם חברים,צפייה בסרט, וכל דבר שגורם
לכם להרגיש טוב.

יכרו – אם אתם רוצים תוצאה שונה, בחרו בדרך אחרת, התחילו את השינוי ממקום של קבלה גם אם יש חוסר שביעות רצון רגעי. ההצלחה תגיע כל עוד תתמידו בדרך.

קארין אדוני-בן דוד היא תזונאית, מאמנת ומחברת ספרי בישול ומתכונים בריאים בעברית ובאנגלית. ליצירת קשר: www.karinadoni.com, 818-292-3533

המשך לקרוא

גוף ונפש

הדרך להצלחה ולאושר: להחליט להיות החלטיים

Published

on

מדי יום אתם מקבלים המון החלטות, חלקן מהותיות ואחרות פחות • שש הצעות שיעזרו לכם לקבל את ההחלטות האלה בחוכמה

ירדן הקטן ואביו נכנסו לחנות ממתקים קטנה. ירדן הביט במדפי הממתקים בבלבול: הוא אוהב סוכריות גומי, אבל יש כל כך הרבה סוגים! הוא מת על מסטיקים, אבל גם כאן הבחירה מרובה. סביבו היו סוכריות על מקל, מרשמלו, חטיפים ושוקולדים. הבחירה קשה כל כך, והוא אוהב את כולם. הוא מעמיס עוד ועוד לזרועותיו הקטנות והממתקים נופלים ארצה ומתפזרים. קדימה", מזרז אותו אבא. ירדן שולח יד ולוקח חטיף שוקולד, מביט בו רגע ופוזל לצדדים, מניח את השוקולד במקומו ומחליף אותו בסוכריה על מקל. "אני ממש ממהר", מזכיר אבא, והקטנטן ממשיך לקחת ממתקים ולהחזירם למקום. העיניים שלו מרצדות ונעות במרחב, תרות אנה ואנה בריקוד בלתי פוסק. "טוב", החליט אבא, "אנחנו חייבים ללכת". הוא מתחיל לצאת מהחנות בלי שקנה לבנו דבר. אני מצטער", אמר בכנות, "פשוט אין לי זמן". אם מישהו היה אוסף את דמעותיו של הילד השבור, מפלס הכנרת היה מטפס פלאים.

אנחנו מקבלים אלפי החלטות מדי יום. ישנן החלטות קטנות שהשפעתן על חיינו שולית, כמו מה לאכול בארוחת הצהריים שלנו. אחרות גדולות יותר, ומשקלן מניח על כתפינו משקולות כבדות. האם לומר "כן" לשאלה "התינשאי לי"? האם לקבל על עצמי את הקידום? האם להעתיק את המגורים לעיר חדשה? האם להביא לעולם ילד, ומתי? פעמים רבות אנחנו מתמהמהים עם קבלת ההחלטה ואז משלמים מחיר כפול – גם מחירו של הזמן שבילנו באי ודאות, וגם את המחיר על עצם היכולת להחליט, כי העולם התקדם בלעדינו. אין ספק, החלטות זה עסק מורכב.

מנהיג החלטי מלידה

העיתונאי והסופר נפוליאון היל ניסה להבין מה משותף ל-500 מיליונרים. אלה היו אנשים שהפרוטה בהחלט מצויה בכיסם כמו אנדרו קרנגי, הנרי פורד וצ'רלס שוואב. הוא מצא תכונה אחת משותפת לכולם – החלטיות. כל בעלי האמצעים ברשימה של היל קיבלו החלטות בצורה מהירה ובטוחה ושינו אותן, אם היה צורך, באטיות. מצדו האחר של המתרס עמדו אלה שלא הצליחו מאוד, אנשים שקיבלו החלטות לאט ושינו אותן במהירות שוב ושוב.

הפסיכולוג ג'ורג' פוטבורובסקי מאוניברסיטת מישיגן התייחס אל שאלת ההחלטיות ושאל: "אילו תכונות אישיות מאפיינות אנשים החלטיים?". לשם כך, הוא אסף מנהיגי ומנהלי חברות וחקר אותם על עבודתם. הוא גילה שלכל האנשים ההחלטיים כמה תכונות משותפות: הם בעלי יציבות רגשית, תחושת מסוגלות עצמית, תעוזה חברתית ומיקוד שליטה פנימי. פוטבורובסקי המשיך לחקור, והציג בפני נבדקיו שתי אפשרויות שוות מבחינת האפקטיביות האסטרטגית שלהן. לשם כך הוא עשה חיקוי של חיים הכט ושאל את השאלה הנצחית: מה אתם הייתם עושים?". מנהלים שהיו החלטיים נהגו בדפוס של שמיעת כלל האלטרנטיבות וקבלת החלטה במהירות. ההחלטה המתקבלת אולי לא היטיבה עם כל הנוגעים בדבר, אך היא יצרה תחושת ביטחון ואווירה החלטית שהובילה לעוד ועוד קביעות והחלטות בהמשך. מנהלים שהתקשו בקבלת החלטות גררו את ההכרעה עוד ועוד, מה שגרם לאי ודאות בקרב הצוות שלהם ולביצועים בינוניים.

לקבל החלטות זה מעייף

אנשים משפיעים בארץ ובעולם (בהם האנונימיים ברק אובמה, סטיב ג'ובס ומרק צוקרברג) החליטו לעשות מעשה ולבחור להם מערכת לבוש אחת או שתיים שבהן הם דבקים מדי יום. "אנחנו רוצים לצמצם את מספר ההחלטות שעלינו לקבל בכל יום", היה ההסבר שסיפקו לשאלה מדוע עשו זאת.

אם העניין נשמע לכם מגוחך, אספר לכם שחוקרים מצאו תופעה מעניינת שנקראת "Decision Fatigue" תשישות שנגרמת עקב קבלת החלטות. עייפות ההחלטות מתייחסת לאיכות היורדת של החלטות שמתקבלות לאחר תהליך ארוך של בחירות. מחקר מעניין גילה ששופטים בבתי משפט מקבלים החלטות מעמיקות פחות וטובות פחות ככל שיומם מתקדם, וכך אחוז הרשעות השווא עלה ככל שהתיקים נדונו בסוף היום. אחרי שהתשתם את עצמכם בכמה החלטות, אין לכם כוח להתעכב בחשיבה על החלטה נוספת ואתם פשוט בוחרים באפשרות הראשונה המוצעת.

כשיש יותר מדי אפשרויות בחירה

אני בטוחה שאתם מכירים מישהו מוצלח מאופן מיוחד. אחד שצריך לבחור בין כמה מקומות עבודה שמחזרים אחריו, בין כמה מקסימות שרבות עליו, או מתוך חברים שדורשים שיבלה איתם עד קצת זמן. יכול להיות שגם יצא לכם לסנן ללא קול: "הלוואי שהיו לי אפשרויות בחירה מרובות כמו שיש לו". אלא שמחקרים מראים שהחבר המושלם שלכם לאו דווקא מאושר יותר, ושאפשרויות בחירה לא בהכרח מובילות להחלטות מאושרות או לחיוך קורן. במחקר זה, שבראשו עמד רוי באומייסטר מאוניברסיטת מדינת פלורידה, נמצא שכשהציגו לאנשים יותר אפשרויות בחירה (25 לעומת 6 דווקא אלה שקיבלו פחות אפשרויות היו מאושרים יותר מבחירתם. עוד נמצא שאלה שהתבקשו לעשות עוד ועוד החלטות העדיפו לא לקבל החלטה כלל.

להעלות הילוך להחלטיות

כשאנו מהרהרים בהחלטה שטרם התקבלה אנו חשים נוירוטיות וחוסר איזון רגשי הפוגעים ברווחה שלנו, יש לנו תחושת שליטה נמוכה ואנחנו פסימיים. ברגע שאנחנו מקבלים החלטה ומתחילים לחשוב על הצעדים לביצועה המוח שלנו מחליף תקליט בצורה אוטומטית ואנו מרגישים בטוחים, מסוגלים ובעלי שליטה.

איך אפשר להיות החלטיים יותר? אתן לכרוז ברכבת התחתית בלונדון לענות על השאלה: "Please mind the gap". כדי להיות החלטיים יותר צריך לשים לב שאנחנו לא שוהים במרחב התהייה זמן רב מדי. באופן פרדוקסלי, הדרך להיכנס למצב החלטי היא פשוט לקבל החלטה. כך, למשל, דד ליינים עוזרים לפתח נחישות ופרודוקטיביות.

עוד דבר שיכול לעזור בצורה מכרעת בקבלת ההחלטות ובכניסה למצב התודעתי שמקדם אותן הוא להיות מדויקים. כשאתם אומרים לעצמכם באופן כללי "אני חייב לסגל לעצמי אורך חיים בריא יותר", הסיכוי שתצליחו לעשות זאת הוא נמוך. אם תאמרו: "אני רוצה לשתות יותר, לצאת להליכה בכל יום ולצמצם את צריכת המתוקים בחצי", אתם משפרים את סיכוייכם. הדבר קורה מכיוון שהמוח שלנו מתרגם משימות קונקרטיות ומדידות כדברים דחופים שיש לבצע, מה שמעודד אותנו לפעול.

שש הצעות שיעזרו לכם ללמוד להחליט

1. אל תבזבזו זמן על החלטות לא חשובות: בואו נהיה כנים, אם תבחרו לאכול פיצה היום במקום פסטה, השמיים לא ייפלו. ככל שתקדישו פחות זמן להחלטות ותשחקו את המערכת שלכם על החלטות קטנות ולא חשובות, כך יהיו לכם פחות משאבים להחלטות החשובות באמת. נסו גם לצמצם את מספר ההחלטות שאתם מקבלים מדי יום, קבעו באילו נושאים אתם מעדיפים את ברירת המחדל כמדיניות ופעלו לצמצום מספר האפשרויות לבחירה.

2. הציבו לעצמכם דד ליין: כל מי שכתב בעיתון, הגיש עבודת סמינר או התבקש להחזיר תשובה במועד מסוים יודע שאין דבר שהופך אנשים להחלטיים כמו תאריך ההגשה. החליטו מראש כמה זמן אתם מוכנים להשקיע בהחלטה וקבעו לעצמכם מועד סופי. זכרו שלא תמיד יש קשר בין כמות הזמן שתשקיעו בחשיבה לבין הסיכויים שלכם לבחור נכון.

3. תנו מענה לפחד: הרבה פעמים קשה לקבל החלטה מכיוון שיש איזשהו פחד פנימי חסר מענה. האם אנחנו מתמהמהים בקבלת ההחלטה מפני שאנחנו חוששים מכישלון? אולי אנחנו לא רוצים להיות לבד, או שאנו מודאגים שלא יאהבו אותנו? נסו להבין ממה אתם חוששים ותנו לחששות הללו מקום בקבלת ההחלטה. שימו לב שאתם מקבלים החלטה שאינה מנוהלת על ידי פחד אלא מניעה אתכם לעבר החיים שאתם
רוצים לחיות.

4. הקשיבו לאינטואיציה שלכם: אינטואיציה היא היכולת לפענח מסרים ללא חשיבה רצונית, מין תחושה פנימית שגורמת לנו לדעת משהו גם אם לא קיימת הוכחה עובדתית או היגיון כלשהו. אלה הם כל הדברים שנעים בתחתית הבטן שלנו ולפעמים ממש לא מתכתבים עם מה שמצופה מאתנו או עם מה שאחרים חושבים. תנו לתחושות הבטן שלכם מעט כבוד: גם אם לא תקבלו את ההחלטה על פיהן בלבד, שימו לב שאתם לא מתעלמים מהן. שימו לב מה קורה לגוף שלכם כשאתם חושבים על החלופות השונות איך אתם מרגישים? אם אתם חשים אי נוחות ומצוקה כשאתם חושבים על אפשרות מסוימת, ייתכן שהגוף שלכם מנסה לומר לכם משהו.

5. קבלת החלטה היא ערך: העדיפו הכרעה חותכת על פני גרירה של התלבטות. ודאו שמערכת הערכים שלכם ברורה לכם עוד לפני שעליכם להחליט לגבי משהו. כשהרגע הזה יגיע תוכלו לבחור את הפילטר שדרכו אתם בוחרים ולדעת אם חשובה לכם האותנטיות יותר מאשר הריצוי החברתי, הנוחות או הכדאיות הכלכלית, או העזה מול ביטחון. הערכים שלכם אמורים לשקף את תפיסת עולמכם, לפחות לנקודת זמן זאת, כך שהחלטה שתתקבל על פיהם תהיה כזו שתוכלו לחיות איתה בשלום.

6. מצאו את נקודת האל-חזור: יש החלטות שאפשר להתחרט עליהן ולחזור לנקודת ההתחלה, ויש החלטות שהן כמו חתונה קתולית. בדקו איזו החלטה מחייבת והקדישו לה יותר מחשבה ויותר זמן. נסו לברר אם יש מחיר לביטול ההחלטה ואם אתם מוכנים לשלם אותו. אם ההחלטה ניתנת לשינוי (על אחת כמה וכמה אם איננה חשובה) הגיעו לתשובה במהירות.

הניסיון שלנו להיות החלטיים אינו סותר את התהליכים הסדורים שאנחנו עושים כשאנחנו מתכוננים לקבל החלטה כמו איסוף מידע, חשיבה ביקורתית ושיתוף פעולה. חשוב לזכור שכל הכישורים הללו נועדו להביא אותנו לכדי החלטה ולעזור לנו להתקדם הלאה. אם תהליכים אלה מעכבים ואנחנו לא מצליחים להשתמש בכל כוחות החשיבה והניתוח שלנו, לפעמים כדאי ללכת עם האפשרות הטובה דיה ולעבור להחלטות אחרות.

יהודית כץ מתמחה בפסיכולוגיה חיובית. פרטים נוספים באתר האישי: www.judithkatz.me

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות