Connect with us

קהילה

"הגעתי ללוס אנג'לס לפני שלוש שנים במטרה אחת ויחידה – להיות שחקנית"

Published

on

טרגדיה מקומית: אנית ברגר, חיפאית במקור, הייתה דמות מוכרת בעולם האנטרטיימנט של עיר המלאכי – עד הפריצה הגדולה היא גילתה דרך להתחכך עם הידוענים של הוליו – לא מכבר החליטה לקחת פסק זמן, להתגורר בסירה קטנה במרינה של אוקסנרד ולכתוב ספר חושפני על התעשיה – ביום רביעי שעבר היא נהרגה בתאונת דרכים ע"י נהג שתוי והובאה השבוע למנוחות בעיר הולדתה – מיכה קינן נפגש איתה לשיחת נפש כמה שבועות לפני שהלכה לעולמה –  מסמך נדיר

מאת: מיכה קינן

כ-250 איש, חברי הקהילה המקומית, חברים, מכרים וקולגות, הגיעו ביום ראשון האחרון לבית חברת קדישא בווסט הוליווד כדי להיפרד מהשחקנית אנית ברגר, שנהרגה בתאונת דרכים באוקסנרד בליל יום רביעי שעבר. בת 29 הייתה במותה. ברגר הייתה במושב הנוסעים במכונית יונדאי אקסנט, בה נהג בעלה ברט ג'ושוע. חוזה גרסיה רודריגז, תושב אוקסנרד בן 24, התנגש ברכב בו נהג בעוצמה במכונית של אנית וברט שפנתה למרכז קניות. השניים נפצעו, אנית הובהלה לבית חולים מקומי ושם נקבע מותה. רודריגז נעצר ויואשם בהריגה ברשלנות, לאחר שנמצא לאחר התקרית שתוי וללא רשיון נהיגה קליפורני בתוקף.

אחד מחבריה של אנית, תומר בן עזר, הספיד אותה בתחילת השבוע בפייסבוק בפוסט קורע לב: "לא פייר. פשוט לא פייר. לא מגיע לך. לא ככה. לא עכשיו. לא בכלל. לא לך. לא למשפחה שלך. לא לאמא שלך. אני לא מעכל. ולא תופס. ולא יודע מה לומר. אני יודע שאת שומעת אותי עכשיו. מרגישה אותי. תמיד היה בינינו קשר חזק, גם כשלא ממש היינו בקשר. כמעט שנה היינו ביחד. למדתי להכיר בחורה חזקה, אמיצה, שלא רואה בעיניים, שלא נרתעת משום דבר. כל דבר שהיא רוצה, היא מתנפלת עליו באלף שיניים. לא סתם קראתי לך 'לביאה'. לביאה אמיתית. עברת חיים כל כך לא פשוטים, לא כולם יודעים. אבל אני יודע. נלחמת. ושרדת. ושוב נלחמת. ושוב שרדת. ופתאום מגיח נהג שיכור בלי רשיון, עובר באדום וקוטע לך את החלום בשניה אחת.

״תמיד אמרו עלייך כמה שאת יפה. וקורנת. וזורחת. פרי ספיריט אמיתית. בדייט הראשון שלחתי סמס לחבר טוב שלי "היא מאירה לי את הרכב". האור שלך סינוור אותי. אבל אני זיהיתי שאת יפה גם מבפנים. תמיד דואגת. תמיד אוהבת. תמיד עושה מכל הלב. ואיך שטיפלת בשאנטי הכלבה האהובה שלך, וכמה דאגת לאמא שלך. כמה רצית וערגת למשפחה חמה ומחבקת.

״וכן, היית גם שרוטה. מלכת הדרמות… האש שבך לא נתנה בך מנוח. תמיד צחקנו על זה. אבל תמיד ידעת להיות הראשונה שפותרת, שמדברת, שמשלימה. בלי אגו, בלי להיות צודקת, רק רצית לחזור לשכב מחובקים ולחשוב על הגשמת חלומות רחוקים.

״אנית ברגר, כל כך יפה, כל כך מוכשרת, כל כך חכמה, כל כך אמביציוזית. רצית לעשות טוב בעולם ונלחמת גם על זכויות בעלי החיים. הצלחת לייצר השראה אצל רבים. גם אצלי. ובגילך הצעיר זה כבר הישג אדיר. אני מניח שתמשיכי לזרוח ולהקרין אור גם מלמעלה, אומרים שאלוהים לוקח אליו את הטובים, אני בינתיים מצדיע לך כאן מלמטה. יהיה זכרך ברוך לעד, אוהב, תומר".

הראיון האחרון עם מיכה קינן

בתוך כל הלהט הקיצי שעבר עלינו לאחרונה, חוויתי מפגש מרענן ומשיב נפש בדמות נערה חיפאית, יפיפייה וערמונית בג'ינג'יותה הלוהטת ובסיפור חייה ותהפוכותיה ההרפתקניות המדהימות. לעלמה קוראים אנית ברגר ופגשתי אותה על סירה לבנה במרינה הנאה של אוקסנרד, קליפורניה. אבל לפני שנגיע לעצם הימים האלה ביקשתי קצת רקע אישי, ושמעתי מפיה סיפור חצי דמיוני חצי הוליוודי שאמור להפוך לספר ואפילו סדרה טלוויזיונית.

אנחנו מתנדנדים בקצב הגלים, כשמידי פעם משיקה אדווה קטנה את ירכתי הסירה שאורכה כעשרה מטרים בסך הכול אבל מצוידת כדירה לכל דבר כולל חדר שינה, מטבח, וסלון קטנטן. לאנית הופעה מאוד מרשימה, אני כותב בפנקס. קרני השמש חודרות מהצוהר הקטן בדופן הסירה ומפזזות בתלתלי האש. אנית יושבת נינוחה על אחד הדרגשים המרופדים בסלון ומצהירה בקול בטוח: ״בעצם הגעתי ללוס אנג'לס לפני שלוש שנים במטרה אחת ויחידה – להיות שחקנית". אני מתבונן מסביבי ולא רואה במאים ומצלמות, רק תרנים של סירות ושחפים חולפים בצרחות.

״אז מה את עושה פה?", אני זז על הדרגש בסקרנות.

״אחרי שלוש שנים מטורפות בהוליווד, נמלטתי הנה כדי לנקות את הראש ולהירגע", היא נאנחת.

״או-קיי, אבל מהיכן זה מתחיל? "אני שואל בחוסר סבלנות אדיב.

אנית מביטה החוצה וזזה באי נוחות:" למעשה זה היה החלום שלי מאז ומתמיד, להגיע להוליווד כדי להיות שחקנית".

אנית: "לא אהבתי את חיי בישראל בלשון המעטה, למרות שבעליל, היו לי הצלחות לא קטנות בהמון תחומים בהם מצאתי את עצמי. לפני שעזבתי השתתפתי בסדרת הטלוויזיה 'שנות ה-80', ושם הכרתי את שלום אסייג שהתרשם מהמשחק שלי ודירבן אותי להגיע ללוס אנג'לס. אבל בינינו, לא הייתי צריכה שום שכנוע, הייתי צריכה רק הזדמנות, לעזוב את הכל ולטוס להוליווד שהייתה משאת נפשי".

הפלאפון של אנית מצלצל לפתע. אני נדרך. היא מדברת עם מישהו באנגלית אמריקאית ללא מבטא, ממש הפלא ופלא. הוא נשמע מאוד פסקני ודורש והיא עומדת על שלה ובסוף מנתקת. "סליחה", היא מחייכת בקול. "זה היה אחד מהמפיקים האלה…עזוב לא חשוב… נחזור לסיפור שלי… הגעתי יום אחד לאל-איי ושברתי את הראש איך אני נכנסת לתעשייה הקשה הזאת. לא רצית ללכת לאודישנים כמו מיליון בנות אחרות. פגשתי בחורה אחת, שהייתה משופשפת מאוד בתעשייה, כנראה שמצאתי חן בעיניה. היא הכניסה אותי לעניינים".

איזה עניינים?

״היא לימדה אותי להתפלח ולהתגנב לתוך האירועים הנוצצים האלה שאתה רואה בטלוויזיה. במיוחד שטיחים אדומים ומסיבות השקה. אני ראיתי את זה כאתגר חברתי ומקצועי. זה לא היה תחביב. שמתי לעצמי מטרה להתגנב לתוך המוחות של האנשים המשפיעים ביותר בהוליווד. את הכישרון הזה למדתי בנעורי. זה דומה ל-NLP אבל אין פה קסמים או אחיזת עיניים של הקוסמים הידועים. אני פשוט הייתי מוכשרת לזה עוד מילדות.

״הייתה לי ילדות מאוד מסובכת, אני בעיקרון מחיפה, כל הילדות שלי הייתה בכרמל. אימא שלי הייתה קשת יום בצעירותה, שעבדה אצל אנשים מבוגרים. לגבי אבי לא ידעתי כי אבי הוא לא אבי הביולוגי. זה היה תמיד מסתורין שלא דיברו עליו.

״ב- 1989 אימא שלי התחתנה שוב עם גבר מסודר כלכלית שעבד ברפאל ששמו היה יעקב ברגר. אחרי שהתחתנו הוא גילה לה שהוא עקר והם הלכו לעשות הפריה מלאכותית אצל רופא נשים שהיה גם השכן שלהם את זה גיליתי הרבה יותר מאוחר). לאחר כמה שנים הם התגרשו. באותה תקופה כמעט ולא הייתי בבית, הייתי פרפרנית חופשיה ועזבתי את התיכון. ואז פרצה מלחמת לבנון, חיפה הופגזה יום ולילה, היה לי כבר אז חלום להיות שחקנית ונטשתי לתל אביב. התחלתי לעבוד במשרד חקירות. חייתי לבד ולמרות שהרגשתי שיש לי משבר זהות וחסך של אבא מילדות. מצאתי את עצמי עם גברים שהיוו תחליף לאבא האמיתי.

״אז גם התחלתי לפתח את היכולת שלי לחדירה למוחות ולמחשבים של אנשים אחרים. הייתי משתמשת במניפולציות כי אני שרדנית. זה היה כנראה כשרון מולד, אבל השתדלתי להישאר תמיד בצד הנכון של החוק. הרגשתי שאני יכולה לשכנע אנשים בקלות בכל מיני חקירות שהשתתפתי בהן. הייתי רק בת 17 אבל הייתה לי הופעה מושכת כנראה ונראיתי יותר מבוגרת. היו לי הרבה הצלחות בתחום והיו תקופות שעשיתי חיים משוגעים. היו לי חברים וידידים אמידים מאוד ונהניתי מהחיים הטובים למרות שבתוכי הייתה איזו כמיהה למשהו אחר.

״באותה תקופה נוכחתי כי למעשה לא אהבתי את העבודות הללו ומצאתי עצמי מחפשת דרכים אחרים לשרוד. הקמתי אתר שקראו לו 'טוריסט סיטר'. כמו בייבי סיטר רק מיועד לתיירים. אבל התיירים לא הגיעו בהמוניהם אלא שהאחד שכן הגיע, היה טייס אזרחי בחברת 'יו.אס.אייר'. הראיתי לו את הארץ והתאהבנו. הוא היה לוקח אותי אתו לכל הטיסות בחו"ל במחלקה ראשונה וככה גיליתי את העולם. בין הטיסות עבדתי כדוגמנית 'פנים' במיוחד עם תכשיטים בתל אביב וגם באירופה. אפשר לראות אותי מדגמנת תכשיטים בהרבה מגזינים עד היום.

השנים חלפו אבל החלום להגיע להוליווד לא עזב אותי. היו לי הרבה הרפתקאות במשך השנים אבל דבר אחד יציב ואהוב. זו הייתה הכלבה שלי. היא הייתה המשפחה היחידה שלי וגרה בדירה שלי בתל אביב. אהבתי אותה מאוד עד שיום אחד נדרסה. הייתי שבורה והחלטתי לעלות על מטוס לאמריקה. לפני שעזבתי רציתי לסגור את העניין המשפחתי. נסעתי לחיפה לאבא שלי וניסיתי ליישר אתו את ההדורים. הוא היה איש קשה מאוד אבל הרגיש שהחמיץ את ההזדמנות של ילדותי להתקרב ולחנך אותי בתור אבא. הגענו למבוי סתום ונקודת שפל נוספת. הוא גירש אותי מהבית שלו. צלצלתי לאימא שלי והיא גילתה לי שאבא שלי הוא בעצם אבי החורג".

זה בהחלט רקע טוב לאמנים בכלל ושחקנים בפרט; משפחה שבורה, ילדות קשה.

״נכון, אם אתה מסתכל מקרוב על ההיסטוריה של הרבה שחקנים אתה מגלה שהיו להם קשיים ומשברים בילדות, זה היה חייב להגיע מאיזשהו מקום. אבל אני לא רואה את זה קשה אני רואה את זה מאתגר. לא הכרתי ילדות אחרת, וזה נתן לי דחיפה לרצות להיות מישהו אחר, בחיים אחרים, שזה בעצם מה שכל שחקן עושה".

איך השתמשת בכוח השכנוע המיוחד שלך בהוליווד?

״אחרי שפגשתי את גלית (שם בדוי), היינו מסתובבות בכל מיני מקומות בהוליווד וכשהייתה איזה נשפיה או אפטר פרטי היינו נכנסות חופשי בלי שעצרו אותנו. בדרך כלל נדבקנו לאנטוראז' ונכנסנו עם כולם. במסיבות האלו אתה פוגש כל מיני אנשים חלקם מקורבים וחלקם ה'טאלנט' בעצמם. אבל יש תמיד כאלו שבאמת עשו את זה בגדול והם המטרה של כל שחקן מתחיל. הם בדרך כלל מפיקים או במאים מוכרים עם הצלחות גדולות וחשבון בנק גדול יותר. הם בעצם היו היעדים אליהם כולם מנסים להגיע. סביבם יש תמיד אנטוראז' גדול שכולל חברים ומלחכים בפנכה.

״אם את מעוניינת לכבוש יעד כזה, לא מספיק מראה טוב כי כמוך יש מיליון בהוליווד והרבה יותר יפות. אבל אני התרכזתי באדם, במשך כמה דקות, ואחר-כך לאחר שידעתי עליו מספיק, התקרבתי אליו באמצעות מישהו שכבר הכרתי או במקרה. כשאתה יודע פחות או יותר עם מי יש לך עסק יותר קל לענין אותו לעבור לצד שלך. קשה להסביר, אבל אם כבר עברתי את המשפט הראשון בשלום במשפט השני הוא כבר היה ציד קל. לאנשים האלו בדרך כלל יש נקודת תורפה שאותם גיליתי מיד. או שהם נטולי כריזמה או שהם חסרי ביטחון אמיתי או כל מיני נקודות רכות באישיות שלהם, שהייתי מנצלת לטובתי כדי להתקרב אליהם.

״אין פה הרבה סודות, להיפך. החלטתי לעלות את הדברים בספר שכתבתי ששם יש הרבה מאוד סיפורים. אחרי שאגמור לכתוב את הספר שלי אני מתכוונת להיכנס למשא ומתן עם רשת הפצה גדולה ולמכור להם סדרת טלוויזיה על הנדסה חברתית ('סושייאל אינג'ינירינג').

העלילה היא על אנשים מסוימים שפורצים למוחות של אנשים אחרים. הם מנסים להגיע לפתרונות של בעיות ותעלומות ובאמצעות הכישרון שלהם הם מפענחים את הסודות והמסתורין הזה. הם גם מצליחים באמצעות השתלטות על המחשבות להוציא כסף מלקוחות שונים".

איך התפלחת לאירועי שטיח אדום?

״בהתחלה זה היה קשה כי חוץ מגלית לא הכרתי אף אחד בבראנז'ה. אבל לאט לאט יצא לי להכיר כל מיני אנשים שעבדו בתעשייה כמו תפאורנים או צלמים שהיו מכניסים אותי לאירועים ומשם כבר הסתדרתי. פגשתי למשל את הבמאי של 'אקס מן' Brett Ratner. הוא סיפר לי שגל גדות לא רצתה לעבוד איתו כי כתבו עליו שהוא מטריד נשים. אחרי שישבנו ודיברנו הוא עוד העז לבקש ממני את הטלפון שלי… ככה זה הבימאים והמפיקים בהוליווד, הם מנסים ישר לגשת לעניין. פגשתי עשרות במאים ומפיקים אבל לא כולם מנסים לפתות אותך. התפקיד שלי היה לשכנע אותם לדבר איתי בלי להיכנס איתם ליחסים. זו מלחמה קשה ואני שורדת.

״השתתפתי במאות מסיבות עם סלבריטאים ידועים מאוד, מה שהיה שם אפילו הנייר לא יכול לסבול. לא הייתי מהתפלחות היחידות. זה נהיה כבר תופעה שכיחה. המתגנבות גם מוכרות תמונות לפפרצ'י ומרוויחות מזה. גם אני צילמתי תמונות אבל רק לשימוש האישי שלי, בדרך כלל בפייסבוק. כמובן שקורים דברים לא ישרים שם. הרבה סמים, סקס, ואינטריגות, ובעלי המסיבות מנסים לשמור את הפרטיות של האורחים. התערבבותי איתם הייתה די הדוקה ואפילו עזרתי לארגן מסיבה כזאת. היו לי טלפונים של הרבה סלבס, אבל מישהי גנבה לי את הטלפון".

ועכשיו את גרה על סירה קטנה במזח של אוקסנרד.

״אתה יכול לומר שזאת מעיין בריחה, כי באמת כבר נשבר לי מהאירועים ומההבטחות של הוליווד והחלטתי לעשות מעשה ולכתוב את הספר. אני יושבת על הסיפון עם הלפטופ שלי כל יום כבר שלושה חודשים וכותבת. זה גם יותר כלכלי כי שכר הדירה עולה רק דמי עגינה של 350 דולר לחודש והסירה שייכת לי. אני מעניינת כבר כמה מפיקים בספר שלי וכמובן בסדרה. יש לי פגישות מתוכננות עם אולפנים כמו נטפליקס והאחים וורנר".

המכתב האחרון לאמא, פני תורג'מן

(כחודש לפני מותה כתבה אנית: "בדרך כלל אני לא משתפת דברים אישיים, אבל החלטתי שהפעם זה יהיה שונה")

לפני 28 שנה הבאת אותי לעולם, לא אני ולא את הבנו יותר מידי מה הולך לקרות. החיים לא היו קלים, עברת גירושים, פרידה מסבתא ז״ל, פרידה מבעלך השני ז״ל, הבן שלך (אח שלי) בחר ״להיפרד״ ולא להיות בקשר אתנו. וקשרים אחרים שלא היו קלים בדרך. ולמרות זאת, את בחיים לא ויתרת. אני לא בטוחה שאת בכלל יודעת מה המשמעות של המילה הזאת בכלל. הראית לי שעבודה קשה משתלמת, שהזיעה והזמן באמת עושים את שלהם

ואז החלטתי שאת צודקת, אם את לא וויתרת למה שאני כן לא היה לי קל לעזוב אותך לבד, אבל אני יודעת שזה זמני טסתי להגשים חלום היינו צריכות לשרוד רוב החיים, אז ידעתי שהכלים האלו שרכשתי יעזרו לי בדרכי אלו לא כלים קלים, יש להם כובד ומשמעות עם עבר לא קל אבל הם עוזרים, וזה מה שחשוב. תמיד שאלו אותי איזו שחקנית מפורסמת אני מעריצה והייתי רוצה להיות כמוה? תמיד אמרתי, אני לא רוצה להיות כמו אף אחד אחר, אני רוצה להיות עצמי. אבל אני כן מעריצה אישה אחת, וזו אימא שלי! כי היא הבסיס למוטיבציה שיש לי, היא הכוח שדוחף אותי עוד מדרגה ועוד מדרגה גם כשלפעמים קשה לראות את קצה ההר

היא הסיבה שאני רוצה להצליח ולשתף את הניצחון שלי איתה, היא האישה שאני רוצה להילחם ולתת לה את כל מה שהיא נתנה לי. גם כשלא היה הרבה. אולי לא גדלנו כמו רוב המשפחות, והחיים היו קשים רוב הזמן והיינו צריכים לעבור בתים, בתי ספר, ולהתרגל כל פעם לסביבה אחרת, לשרוד כמעט בלי כסף או רכוש ובסוף היית צריכה לעזוב את הבית ולעבוד קשה. ככה שגם אני עזבתי בגיל צעיר, בגלל זה היום אני מי שאני, בזכותך. את אחת הנשים הצנועות שאני מכירה, חזקות ומדהימות שאני מכירה, את תמיד מתעקשת לעזור לכולם, גם כשאין לך מה לתת את תמצאי מה לתת. עם שמחת חיים מדהימה ומדבקת, והכי חשוב, את בחיים לא מוותרת. תמיד חיפשתי משמעות למשפחה, והבנתי שהחיפוש החיצוני אצל האחר הוא מיותר

את כל מה שהייתי מאחלת לעצמי, אימא חזקה ומדהימה שלי, אני אוהבת אותך הכי בעולם.

תודה ה׳ על האימא הזאת, מזל טוב עד 120 שנה. המון בריאות, ורק שמחה ואושר, כי כל השאר זה שטויות. 

מתגעגעת אליך, תהיי גאה במי שאת!

חדשות

הישראלית שרוצה להחזיר את החוק והסדר לנבאדה

Published

on

עו"ד סיגל שאטה, שמתמודדת לתפקיד התובעת הכללית של מדינת נבאדה, הגיעה לפני 33 שנים ללאס וגאס * עכשיו היא רוצה להפוך לישראלית-אמריקאית הראשונה בתפקיד * ראיון על הסלידה מביידן ("נחלש"), ההערכה לטראמפ ("אם היה בשלטון לא היינו מאבדים שליטה") וגם על אנטישמיות, חוק ההפלות והאינפלציה

לרבים השם סיגל שאטה לא אומר הרבה; אבל ליהודים, לישראלים ולבני דתות אחרות שחיים במדינת נבאדה השם אומר גם אומר. עו"ד שאטה תתמודד בנובמבר הקרוב על תפקיד התובעת הכללית של המדינה מטעם המפלגה הרפובליקנית, ותעשה הכל כדי לנצח. שאטה שואבת עידוד מהבחירות המקדימות, שהתקיימו בתחילת יוני, אז גברה על יריבתה בפער של יותר מ-11 אחוזים, אבל היא גם ריאלית. "נתוני סקרים עדכניים מראים שהבחירות יהיו תחרותיות מאוד", היא מודה.

שאטה נולדה בישראל כסיגל יצחקי. "אבי, דני יצחקי, היה חלק מתעשיית הבידור בישראל. כשזה לא הצליח, עברנו ללוס אנג'לס", היא מספרת. ב-1986 שוב ניסו הוריה את ישראל, חזרו והתיישבו ברמת פולג. "אבי לא היה מאושר, וב-1989, כשהייתי בת 14, עברנו ללאס וגאס. מאז אנחנו פה. אבי יזם נדל"ן, אחי, אביב, פסיכיאטר, ואחי השני, תומר, מתווך נדל"ן. גדלתי בבית מסורתי. אמי ממוצא תימני ואבי טורקי. שמרנו כשרות, כל שישי בערב היה קידוש, ולמדנו בבתי ספר יהודיים".

תיאבק באנטישמיות ובפשעי השנאה

בימים אלו, 33 שנה לאחר שהגיעה ללאס וגאס, היא חושבת שהגיע הזמן שלה להפוך לתובעת הכללית של נבאדה. במדינה שמכונה גם 'מדינת הכסף' ("Silver State") יותר משלושה מיליון תושבים, ויש בה שלוש רשויות שלטון: רשות מבצעת, עליה ממונה מושל המדינה, שנכון לעכשיו מדובר בסטיב סיסולאק הדמוקרט (המושל הוא גם המפקד העליון של הכוחות הצבאיים במדינה, וגם אחראי על אכיפת חוקי המדינה); רשות מחוקקת ורשות שופטת. התובע הכללי שקול, מבחינה ייצוגית ומעמד, ליועץ המשפטי לממשלה בישראל. יש לציין שנבאדה ידועה כמי שברוב מכריע של המקרים בוחרת את הנשיא המנצח, למעט ב-1976, אז בחרו התושבים בג'רלד פורד, וב-2016 כשבחרו בהילרי קלינטון.

מעצם מיקומה הגיאוגרפי והתמהיל האנושי שבה, נחשבת נבאדה למדינה ליברלית. היא מאפשרת התערבות ישירה של האזרחים ע"י משאל עם, נישואים חד-מיניים הם חוקיים בה, גם הזנות חוקית בגבולותיה. היא הייתה המדינה הראשונה בארה"ב עם רוב נשי בבית המחוקקים שלה, יש לה חוקי אלכוהול ליברליים, ועסקים מורשים למכירת מריחואנה רפואית. עם זאת, כמדינה שלתעשיית ההימורים יש חלק משמעותי בכלכלתה, בעיקר בלאס וגאס, ושיש בה שיעור פשיעה די גבוה, היא נוהגת בעונשים קשים כלפי צרכני סמים. 

למה כל כך חשוב לך להיבחר לתפקיד התובעת הכללית?

"בארה"ב, התובע הכללי של המדינה הוא קצין אכיפת החוק הבכיר ביותר. תפקידו כולל חקירה והעמדה לדין פלילי, מאבק בהונאה ושחיתות, עזרה לצרכנים והגנה על זכויות תושבי המדינה. אחרי שנים של שחיתות ציבורית והיעדר העמדה לדין בנבאדה על מקרים חמורים, יש לי כוונה, באמצעות המשרד, להחזיר את החוק והסדר למדינה. אני גם שמה את המאבק באנטישמיות ופשעי שנאה בראש סדרי העדיפויות שלי. אני אמריקאית גאה, אבל לעולם לא אשכח את המורשת היהודית והישראלית שלי. אחד החוקים הראשונים שבכוונתי להציג כתובעת כללית הוא אימוץ הגדרת האנטישמיות של 'הברית הבינלאומית לזיכרון השואה' (IHRA), כדי לסייע לגורמי אכיפת החוק ולמוסדות ממשלתיים אחרים להבין את מהות השנאה והגזענות כלפי יהודים ותושבי נבאדה, ומקווה שזה ישמש דוגמה למדינות אחרות".

אחד הדברים הקשים לשאטה היא העובדה שהגבול של ארה"ב עם שכנותיה אינו סגור. לדבריה, מאז שביידן הפך לנשיא ארה"ב הוא נטרל את הכוח של משמר הגבול, אותה סוכנות ממשלתית שבין היתר מונעת הגירה בלתי חוקית של זרים. "אנחנו רואים בנבאדה עלייה בכמות הסמים הקשים שנכנסים למדינה, יש עלייה באלימות, ובכמות ההברחות של נערות לצורכי זנות. אנחנו זקוקים למערכת פלילית חזקה. התובע הנוכחי, אהרון פורד, הדמוקרט, הוא העוין ביותר כלפי רשויות אכיפת החוק בהיסטוריה של נבאדה. הוא אדם חלש, שבמקום לתבוע ולהיות חזק באמצעות המערכת הפלילית, כמו בטקסס ובאריזונה, למשל, הוא מכחיש את הסכנות האלו. אחד הדברים הראשונים שאעשה, זה להחזיר את הכוח והמעמד למשמר הגבול". 

את רפובליקנית. מה יקרה אם תיבחרי אבל הממשל יהיה דמוקרטי?

"אין קשר. הכל פתוח ואפשרי. קחי לדוגמה את קליפורניה. היא דמוקרטית, המושל הוא דמוקרטי והיועץ המשפטי לא". 

מאיפה התשוקה שלך? 

"תמיד היה בי להט ורצון לשנות ולהוביל דברים. את החיזוק קיבלתי בתקופת הקורונה. ראיתי מה קרה כאן עם החיסונים, הנהלים והסגרים. בארה"ב, בגלל החוקה ובגלל שכל מדינה עומדת בפני עצמה, היו מדינות שהיה בהן סגר והיו שלא. בנבאדה היה בלגן עצום, והתחילו להתערב לאנשים בחיי הדת שלהם, לקחו להם את זכות הבחירה בנושא הזה. סופרמרקטים היו פתוחים, חנויות למכירת אלכוהול ומריחואנה היו פתוחות, אבל בתי ספר, בתי כנסת וכנסיות נסגרו. לא היה בזה שום היגיון. הבחירה צריכה להיות כידי האדם, אם ללכת לבית כנסת או לא. בתקופת הקורונה תבעתי שמונה פעמים את המושל של נבאדה".

שמונה תביעות?

"כן. למשל, תביעה לפתיחת מקומות פולחן בדיוק כמו עסקים חיוניים, תביעה על מתן עדיפות לבני 65 ומעלה לקבלת החיסונים, תבעתי על כך שיפתחו את בית המחוקקים במהלך המושב כדי שלאנשים תהיה גישה לסנאטורים, ועוד. בתביעה על פתיחת הכנסיות זכיתי. לא מצאתי בית כנסת לייצג, כי שום בית כנסת לא רצה ללכת נגד המושל. אבל הייתה כנסייה, שראשיה היו מוכנים לעמוד לצידי, ולתבוע. ייצגתי אותם ועשרה ימים לפני חג המולד זכינו בתביעה. בגלל זה כינו אותי בנבאדה 'היהודייה שהצילה את חג המולד'".

כששואלים את שאטה איך היא מרגישה כמתמודדת שהיא גם ישראלית לשעבר, היא אומרת: "אני גאה בעובדה שכשאבחר אהיה הישראלית-אמריקאית הבכירה ביותר (גבר או אישה), שתחזיק במשרה ציבורית במדינה זו. לצערי, הקהילה הישראלית-אמריקנית לא נקטה עד כה יוזמות במעורבות אזרחית בנבאדה, והתמקדה במקום זאת בהצבת מועמדים פרו-ישראלים אחרים לתפקיד. כישלון קטלני של הקהילה הישראלית-אמריקאית היא לראות עכשיו את רשידה טליב בקונגרס, שכבר ביומה הראשון בקונגרס קראה להדחת טראמפ, הביעה תמיכה בפתרון מדינה אחת לסכסוך הישראלי-פלסטיני והבטיחה שתצביע בקונגרס נגד הסיוע האמריקני לצבא הישראלי. היא פלסטינית-אמריקנית ראשונה לפני שכל ישראלי-אמריקני מחזיק במשרות בכירות במדינה הזאת. חייבים שיהיה לה פייט מצידנו". 

טראמפ מכיר אותך אישית? תומך בך? 

"טראמפ יודע מי אני, אבל לא מכיר אותי לעומק, למרות שנפגשנו בכמה אירועים. אני מחוברת ליועצים שלו. כשהם מגיעים לכאן מוושינגטון כולנו נמצאים יחד. צוות של המפלגה הרפובליקנית ביקש ממני לרוץ לתפקיד". 

את מכוונת לזכויות אדם ומדברת על ליברליות, ומאידך, שייכת למפלגה הרפובליקנית שאחראית על ביטול החוק שמתיר הפלות בארה"ב. פסיקה שמחזירה לימי הביניים.

"רוב האנשים שטוענים ככה פשוט אינם מעורים ואינם מבינים מה באמת קורה בנושא הזה בארה"ב. בנבאדה, למשל, עד שבוע 24 להריון, אישה יכולה להחליט על גורל העובר שלה. משבוע 24 צריך אישור רופא להפלה, שיכולה להיעשות מסיבה רפואית. אני בעד הפלה אם יש לה סיבה רפואית, שקשורה לאם או לעובר. מה שלא יודעים זה שבלא מעט מקומות בארה"ב יש רפואה 'דפוקה'. יש מדינות, שרופא יכול להחליט שהאמא דיכאונית וזו סכנה לעובר, ולכן יש לבצע הפלה. רופאים מלמדים בבתי ספר לרפואה שאין אישה ואין גבר, כל החוקים של הזכויות האלו דופקים את הרפואה. במדינות מסוימות, למשל בניו יורק, אישה יכולה להתחרט עד יום הלידה בנוגע להיריון, ואז ממיתים את העובר. הרפובליקנים מבקשים כמה שפחות התערבות בחיי האדם ומתנהלים בהתאם, אבל בנושא הזה אני מוצאת היגיון רב בחוק. כמועמדת רפובליקנית לתפקיד התובעת הכללית, מוטלת עליי המשימה להגיש בקשה ולוודא שהחוק נשמר ולא ישונה".

כמה את פמיניסטית?

"בכלל לא. לקריירה של אדם אין קשר לפמיניזם, אלא לחריצות ולשאפתנות. הוריי לא חינכו אותי להרגיש מוגבלת למשהו, בגלל שאני אישה. אני לא מאמינה שמסורות יהודיות ותפקידים מגדריים הם דבר רע. אני דווקא מוקירה ומעריכה את התפקידים המגדריים בחברה שלנו".

מאז שביידן נבחר, האינפלציה בארה"ב זינקה, אבל היא זינקה בכל העולם. כרפובליקנית, את חושבת, שאם טראמפ היה נבחר האינפלציה לא הייתה דוהרת כך?

"ברור. ידוע שמבחינה כלכלית ארה"ב מובילה את העולם, לא מעט בשל הנפט שבשטחה. והנה, יום לאחר השבעת ביידן הוא סגר את קו צינור קיסטון (Keystone Pipeline) להעברת נפט בצפון אמריקה, שב-2017 הנשיא טראמפ חתם על היתר לבנייתו. טראמפ חתם על צו שעוקף את החלטת בית המשפט. הוא הבין את החשיבות שיש לצינור ולנפט לארה"ב כמדינה שמובילה את העולם מבחינה כלכלית. ביידן חתם על ביטול ההרשאה, לאחר שכבר כ-150 ק"מ של הצינור הונחו בצד האמריקאי. צריך להבין, אמריקה בלי נפט לא מתקיימת. זה שארה"ב לא מייצרת את הנפט שלה השפיע על עליית האינפלציה העולמית, וגרר כאן את עליית מחירי הדלק והנפט להסקה לרמה הגבוהה ביותר מאז 2014. גם למלחמה באוקראינה היה אפקט שלילי, האינפלציה החמירה, ורואים שביידן נחלש עוד יותר. אני מעריכה שאם טראמפ היה בשלטון הכל היה יותר ברור, ולא היינו מאבדים שליטה". 

הזכרת את האנטישמיות בארה"ב. היא מרימה ראש בשנים האחרונות.

"נכון, וחייבים להילחם בזה בכל הכוח. גם בזה יש לביידן חלק. חד משמעית, לא היה ולא יהיה נשיא אוהד ישראל ותומך ביהדות ארה"ב כמו טראמפ. מה עשה ועושה ביידן? הוא ממשיך להזרים לחמאס ולעזה כספים, ולא מקיים בכך את חוק טיילור פורס, שמורה על הפסקת העברת תשלומים מארה"ב לרשות הפלסטינית, כל עוד מונהג ברשות תשלום משכורות למחבלים ולמשפחותיהם. ראינו את המשלוח לעזה, בזמן שהטרור ממשיך בישראל. לכן, יש בכוונתי להגיש נגדו תביעה בנושא, וכבר שוחחתי עם יועצים רפובליקנים בכמה מדינות שכנות, שאמרו שאם כיועצת משפטית של נבאדה אגיש נגד ביידן תביעה בנושא, הם יצטרפו. אני מקווה שנצליח להכריח את השלטון שלו לקיים את החוק הזה". 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות