"הגעתי ללוס אנג'לס לפני שלוש שנים במטרה אחת ויחידה - להיות שחקנית" - שבוע ישראלי
Connect with us

Featured

"הגעתי ללוס אנג'לס לפני שלוש שנים במטרה אחת ויחידה – להיות שחקנית"

Published

on

טרגדיה מקומית: אנית ברגר, חיפאית במקור, הייתה דמות מוכרת בעולם האנטרטיימנט של עיר המלאכי – עד הפריצה הגדולה היא גילתה דרך להתחכך עם הידוענים של הוליו – לא מכבר החליטה לקחת פסק זמן, להתגורר בסירה קטנה במרינה של אוקסנרד ולכתוב ספר חושפני על התעשיה – ביום רביעי שעבר היא נהרגה בתאונת דרכים ע"י נהג שתוי והובאה השבוע למנוחות בעיר הולדתה – מיכה קינן נפגש איתה לשיחת נפש כמה שבועות לפני שהלכה לעולמה –  מסמך נדיר

מאת: מיכה קינן

כ-250 איש, חברי הקהילה המקומית, חברים, מכרים וקולגות, הגיעו ביום ראשון האחרון לבית חברת קדישא בווסט הוליווד כדי להיפרד מהשחקנית אנית ברגר, שנהרגה בתאונת דרכים באוקסנרד בליל יום רביעי שעבר. בת 29 הייתה במותה. ברגר הייתה במושב הנוסעים במכונית יונדאי אקסנט, בה נהג בעלה ברט ג'ושוע. חוזה גרסיה רודריגז, תושב אוקסנרד בן 24, התנגש ברכב בו נהג בעוצמה במכונית של אנית וברט שפנתה למרכז קניות. השניים נפצעו, אנית הובהלה לבית חולים מקומי ושם נקבע מותה. רודריגז נעצר ויואשם בהריגה ברשלנות, לאחר שנמצא לאחר התקרית שתוי וללא רשיון נהיגה קליפורני בתוקף.

אחד מחבריה של אנית, תומר בן עזר, הספיד אותה בתחילת השבוע בפייסבוק בפוסט קורע לב: "לא פייר. פשוט לא פייר. לא מגיע לך. לא ככה. לא עכשיו. לא בכלל. לא לך. לא למשפחה שלך. לא לאמא שלך. אני לא מעכל. ולא תופס. ולא יודע מה לומר. אני יודע שאת שומעת אותי עכשיו. מרגישה אותי. תמיד היה בינינו קשר חזק, גם כשלא ממש היינו בקשר. כמעט שנה היינו ביחד. למדתי להכיר בחורה חזקה, אמיצה, שלא רואה בעיניים, שלא נרתעת משום דבר. כל דבר שהיא רוצה, היא מתנפלת עליו באלף שיניים. לא סתם קראתי לך 'לביאה'. לביאה אמיתית. עברת חיים כל כך לא פשוטים, לא כולם יודעים. אבל אני יודע. נלחמת. ושרדת. ושוב נלחמת. ושוב שרדת. ופתאום מגיח נהג שיכור בלי רשיון, עובר באדום וקוטע לך את החלום בשניה אחת.

״תמיד אמרו עלייך כמה שאת יפה. וקורנת. וזורחת. פרי ספיריט אמיתית. בדייט הראשון שלחתי סמס לחבר טוב שלי "היא מאירה לי את הרכב". האור שלך סינוור אותי. אבל אני זיהיתי שאת יפה גם מבפנים. תמיד דואגת. תמיד אוהבת. תמיד עושה מכל הלב. ואיך שטיפלת בשאנטי הכלבה האהובה שלך, וכמה דאגת לאמא שלך. כמה רצית וערגת למשפחה חמה ומחבקת.

״וכן, היית גם שרוטה. מלכת הדרמות… האש שבך לא נתנה בך מנוח. תמיד צחקנו על זה. אבל תמיד ידעת להיות הראשונה שפותרת, שמדברת, שמשלימה. בלי אגו, בלי להיות צודקת, רק רצית לחזור לשכב מחובקים ולחשוב על הגשמת חלומות רחוקים.

״אנית ברגר, כל כך יפה, כל כך מוכשרת, כל כך חכמה, כל כך אמביציוזית. רצית לעשות טוב בעולם ונלחמת גם על זכויות בעלי החיים. הצלחת לייצר השראה אצל רבים. גם אצלי. ובגילך הצעיר זה כבר הישג אדיר. אני מניח שתמשיכי לזרוח ולהקרין אור גם מלמעלה, אומרים שאלוהים לוקח אליו את הטובים, אני בינתיים מצדיע לך כאן מלמטה. יהיה זכרך ברוך לעד, אוהב, תומר".

הראיון האחרון עם מיכה קינן

בתוך כל הלהט הקיצי שעבר עלינו לאחרונה, חוויתי מפגש מרענן ומשיב נפש בדמות נערה חיפאית, יפיפייה וערמונית בג'ינג'יותה הלוהטת ובסיפור חייה ותהפוכותיה ההרפתקניות המדהימות. לעלמה קוראים אנית ברגר ופגשתי אותה על סירה לבנה במרינה הנאה של אוקסנרד, קליפורניה. אבל לפני שנגיע לעצם הימים האלה ביקשתי קצת רקע אישי, ושמעתי מפיה סיפור חצי דמיוני חצי הוליוודי שאמור להפוך לספר ואפילו סדרה טלוויזיונית.

אנחנו מתנדנדים בקצב הגלים, כשמידי פעם משיקה אדווה קטנה את ירכתי הסירה שאורכה כעשרה מטרים בסך הכול אבל מצוידת כדירה לכל דבר כולל חדר שינה, מטבח, וסלון קטנטן. לאנית הופעה מאוד מרשימה, אני כותב בפנקס. קרני השמש חודרות מהצוהר הקטן בדופן הסירה ומפזזות בתלתלי האש. אנית יושבת נינוחה על אחד הדרגשים המרופדים בסלון ומצהירה בקול בטוח: ״בעצם הגעתי ללוס אנג'לס לפני שלוש שנים במטרה אחת ויחידה – להיות שחקנית". אני מתבונן מסביבי ולא רואה במאים ומצלמות, רק תרנים של סירות ושחפים חולפים בצרחות.

״אז מה את עושה פה?", אני זז על הדרגש בסקרנות.

״אחרי שלוש שנים מטורפות בהוליווד, נמלטתי הנה כדי לנקות את הראש ולהירגע", היא נאנחת.

״או-קיי, אבל מהיכן זה מתחיל? "אני שואל בחוסר סבלנות אדיב.

אנית מביטה החוצה וזזה באי נוחות:" למעשה זה היה החלום שלי מאז ומתמיד, להגיע להוליווד כדי להיות שחקנית".

אנית: "לא אהבתי את חיי בישראל בלשון המעטה, למרות שבעליל, היו לי הצלחות לא קטנות בהמון תחומים בהם מצאתי את עצמי. לפני שעזבתי השתתפתי בסדרת הטלוויזיה 'שנות ה-80', ושם הכרתי את שלום אסייג שהתרשם מהמשחק שלי ודירבן אותי להגיע ללוס אנג'לס. אבל בינינו, לא הייתי צריכה שום שכנוע, הייתי צריכה רק הזדמנות, לעזוב את הכל ולטוס להוליווד שהייתה משאת נפשי".

הפלאפון של אנית מצלצל לפתע. אני נדרך. היא מדברת עם מישהו באנגלית אמריקאית ללא מבטא, ממש הפלא ופלא. הוא נשמע מאוד פסקני ודורש והיא עומדת על שלה ובסוף מנתקת. "סליחה", היא מחייכת בקול. "זה היה אחד מהמפיקים האלה…עזוב לא חשוב… נחזור לסיפור שלי… הגעתי יום אחד לאל-איי ושברתי את הראש איך אני נכנסת לתעשייה הקשה הזאת. לא רצית ללכת לאודישנים כמו מיליון בנות אחרות. פגשתי בחורה אחת, שהייתה משופשפת מאוד בתעשייה, כנראה שמצאתי חן בעיניה. היא הכניסה אותי לעניינים".

איזה עניינים?

״היא לימדה אותי להתפלח ולהתגנב לתוך האירועים הנוצצים האלה שאתה רואה בטלוויזיה. במיוחד שטיחים אדומים ומסיבות השקה. אני ראיתי את זה כאתגר חברתי ומקצועי. זה לא היה תחביב. שמתי לעצמי מטרה להתגנב לתוך המוחות של האנשים המשפיעים ביותר בהוליווד. את הכישרון הזה למדתי בנעורי. זה דומה ל-NLP אבל אין פה קסמים או אחיזת עיניים של הקוסמים הידועים. אני פשוט הייתי מוכשרת לזה עוד מילדות.

״הייתה לי ילדות מאוד מסובכת, אני בעיקרון מחיפה, כל הילדות שלי הייתה בכרמל. אימא שלי הייתה קשת יום בצעירותה, שעבדה אצל אנשים מבוגרים. לגבי אבי לא ידעתי כי אבי הוא לא אבי הביולוגי. זה היה תמיד מסתורין שלא דיברו עליו.

״ב- 1989 אימא שלי התחתנה שוב עם גבר מסודר כלכלית שעבד ברפאל ששמו היה יעקב ברגר. אחרי שהתחתנו הוא גילה לה שהוא עקר והם הלכו לעשות הפריה מלאכותית אצל רופא נשים שהיה גם השכן שלהם את זה גיליתי הרבה יותר מאוחר). לאחר כמה שנים הם התגרשו. באותה תקופה כמעט ולא הייתי בבית, הייתי פרפרנית חופשיה ועזבתי את התיכון. ואז פרצה מלחמת לבנון, חיפה הופגזה יום ולילה, היה לי כבר אז חלום להיות שחקנית ונטשתי לתל אביב. התחלתי לעבוד במשרד חקירות. חייתי לבד ולמרות שהרגשתי שיש לי משבר זהות וחסך של אבא מילדות. מצאתי את עצמי עם גברים שהיוו תחליף לאבא האמיתי.

״אז גם התחלתי לפתח את היכולת שלי לחדירה למוחות ולמחשבים של אנשים אחרים. הייתי משתמשת במניפולציות כי אני שרדנית. זה היה כנראה כשרון מולד, אבל השתדלתי להישאר תמיד בצד הנכון של החוק. הרגשתי שאני יכולה לשכנע אנשים בקלות בכל מיני חקירות שהשתתפתי בהן. הייתי רק בת 17 אבל הייתה לי הופעה מושכת כנראה ונראיתי יותר מבוגרת. היו לי הרבה הצלחות בתחום והיו תקופות שעשיתי חיים משוגעים. היו לי חברים וידידים אמידים מאוד ונהניתי מהחיים הטובים למרות שבתוכי הייתה איזו כמיהה למשהו אחר.

״באותה תקופה נוכחתי כי למעשה לא אהבתי את העבודות הללו ומצאתי עצמי מחפשת דרכים אחרים לשרוד. הקמתי אתר שקראו לו 'טוריסט סיטר'. כמו בייבי סיטר רק מיועד לתיירים. אבל התיירים לא הגיעו בהמוניהם אלא שהאחד שכן הגיע, היה טייס אזרחי בחברת 'יו.אס.אייר'. הראיתי לו את הארץ והתאהבנו. הוא היה לוקח אותי אתו לכל הטיסות בחו"ל במחלקה ראשונה וככה גיליתי את העולם. בין הטיסות עבדתי כדוגמנית 'פנים' במיוחד עם תכשיטים בתל אביב וגם באירופה. אפשר לראות אותי מדגמנת תכשיטים בהרבה מגזינים עד היום.

השנים חלפו אבל החלום להגיע להוליווד לא עזב אותי. היו לי הרבה הרפתקאות במשך השנים אבל דבר אחד יציב ואהוב. זו הייתה הכלבה שלי. היא הייתה המשפחה היחידה שלי וגרה בדירה שלי בתל אביב. אהבתי אותה מאוד עד שיום אחד נדרסה. הייתי שבורה והחלטתי לעלות על מטוס לאמריקה. לפני שעזבתי רציתי לסגור את העניין המשפחתי. נסעתי לחיפה לאבא שלי וניסיתי ליישר אתו את ההדורים. הוא היה איש קשה מאוד אבל הרגיש שהחמיץ את ההזדמנות של ילדותי להתקרב ולחנך אותי בתור אבא. הגענו למבוי סתום ונקודת שפל נוספת. הוא גירש אותי מהבית שלו. צלצלתי לאימא שלי והיא גילתה לי שאבא שלי הוא בעצם אבי החורג".

זה בהחלט רקע טוב לאמנים בכלל ושחקנים בפרט; משפחה שבורה, ילדות קשה.

״נכון, אם אתה מסתכל מקרוב על ההיסטוריה של הרבה שחקנים אתה מגלה שהיו להם קשיים ומשברים בילדות, זה היה חייב להגיע מאיזשהו מקום. אבל אני לא רואה את זה קשה אני רואה את זה מאתגר. לא הכרתי ילדות אחרת, וזה נתן לי דחיפה לרצות להיות מישהו אחר, בחיים אחרים, שזה בעצם מה שכל שחקן עושה".

איך השתמשת בכוח השכנוע המיוחד שלך בהוליווד?

״אחרי שפגשתי את גלית (שם בדוי), היינו מסתובבות בכל מיני מקומות בהוליווד וכשהייתה איזה נשפיה או אפטר פרטי היינו נכנסות חופשי בלי שעצרו אותנו. בדרך כלל נדבקנו לאנטוראז' ונכנסנו עם כולם. במסיבות האלו אתה פוגש כל מיני אנשים חלקם מקורבים וחלקם ה'טאלנט' בעצמם. אבל יש תמיד כאלו שבאמת עשו את זה בגדול והם המטרה של כל שחקן מתחיל. הם בדרך כלל מפיקים או במאים מוכרים עם הצלחות גדולות וחשבון בנק גדול יותר. הם בעצם היו היעדים אליהם כולם מנסים להגיע. סביבם יש תמיד אנטוראז' גדול שכולל חברים ומלחכים בפנכה.

״אם את מעוניינת לכבוש יעד כזה, לא מספיק מראה טוב כי כמוך יש מיליון בהוליווד והרבה יותר יפות. אבל אני התרכזתי באדם, במשך כמה דקות, ואחר-כך לאחר שידעתי עליו מספיק, התקרבתי אליו באמצעות מישהו שכבר הכרתי או במקרה. כשאתה יודע פחות או יותר עם מי יש לך עסק יותר קל לענין אותו לעבור לצד שלך. קשה להסביר, אבל אם כבר עברתי את המשפט הראשון בשלום במשפט השני הוא כבר היה ציד קל. לאנשים האלו בדרך כלל יש נקודת תורפה שאותם גיליתי מיד. או שהם נטולי כריזמה או שהם חסרי ביטחון אמיתי או כל מיני נקודות רכות באישיות שלהם, שהייתי מנצלת לטובתי כדי להתקרב אליהם.

״אין פה הרבה סודות, להיפך. החלטתי לעלות את הדברים בספר שכתבתי ששם יש הרבה מאוד סיפורים. אחרי שאגמור לכתוב את הספר שלי אני מתכוונת להיכנס למשא ומתן עם רשת הפצה גדולה ולמכור להם סדרת טלוויזיה על הנדסה חברתית ('סושייאל אינג'ינירינג').

העלילה היא על אנשים מסוימים שפורצים למוחות של אנשים אחרים. הם מנסים להגיע לפתרונות של בעיות ותעלומות ובאמצעות הכישרון שלהם הם מפענחים את הסודות והמסתורין הזה. הם גם מצליחים באמצעות השתלטות על המחשבות להוציא כסף מלקוחות שונים".

איך התפלחת לאירועי שטיח אדום?

״בהתחלה זה היה קשה כי חוץ מגלית לא הכרתי אף אחד בבראנז'ה. אבל לאט לאט יצא לי להכיר כל מיני אנשים שעבדו בתעשייה כמו תפאורנים או צלמים שהיו מכניסים אותי לאירועים ומשם כבר הסתדרתי. פגשתי למשל את הבמאי של 'אקס מן' Brett Ratner. הוא סיפר לי שגל גדות לא רצתה לעבוד איתו כי כתבו עליו שהוא מטריד נשים. אחרי שישבנו ודיברנו הוא עוד העז לבקש ממני את הטלפון שלי… ככה זה הבימאים והמפיקים בהוליווד, הם מנסים ישר לגשת לעניין. פגשתי עשרות במאים ומפיקים אבל לא כולם מנסים לפתות אותך. התפקיד שלי היה לשכנע אותם לדבר איתי בלי להיכנס איתם ליחסים. זו מלחמה קשה ואני שורדת.

״השתתפתי במאות מסיבות עם סלבריטאים ידועים מאוד, מה שהיה שם אפילו הנייר לא יכול לסבול. לא הייתי מהתפלחות היחידות. זה נהיה כבר תופעה שכיחה. המתגנבות גם מוכרות תמונות לפפרצ'י ומרוויחות מזה. גם אני צילמתי תמונות אבל רק לשימוש האישי שלי, בדרך כלל בפייסבוק. כמובן שקורים דברים לא ישרים שם. הרבה סמים, סקס, ואינטריגות, ובעלי המסיבות מנסים לשמור את הפרטיות של האורחים. התערבבותי איתם הייתה די הדוקה ואפילו עזרתי לארגן מסיבה כזאת. היו לי טלפונים של הרבה סלבס, אבל מישהי גנבה לי את הטלפון".

ועכשיו את גרה על סירה קטנה במזח של אוקסנרד.

״אתה יכול לומר שזאת מעיין בריחה, כי באמת כבר נשבר לי מהאירועים ומההבטחות של הוליווד והחלטתי לעשות מעשה ולכתוב את הספר. אני יושבת על הסיפון עם הלפטופ שלי כל יום כבר שלושה חודשים וכותבת. זה גם יותר כלכלי כי שכר הדירה עולה רק דמי עגינה של 350 דולר לחודש והסירה שייכת לי. אני מעניינת כבר כמה מפיקים בספר שלי וכמובן בסדרה. יש לי פגישות מתוכננות עם אולפנים כמו נטפליקס והאחים וורנר".

המכתב האחרון לאמא, פני תורג'מן

(כחודש לפני מותה כתבה אנית: "בדרך כלל אני לא משתפת דברים אישיים, אבל החלטתי שהפעם זה יהיה שונה")

לפני 28 שנה הבאת אותי לעולם, לא אני ולא את הבנו יותר מידי מה הולך לקרות. החיים לא היו קלים, עברת גירושים, פרידה מסבתא ז״ל, פרידה מבעלך השני ז״ל, הבן שלך (אח שלי) בחר ״להיפרד״ ולא להיות בקשר אתנו. וקשרים אחרים שלא היו קלים בדרך. ולמרות זאת, את בחיים לא ויתרת. אני לא בטוחה שאת בכלל יודעת מה המשמעות של המילה הזאת בכלל. הראית לי שעבודה קשה משתלמת, שהזיעה והזמן באמת עושים את שלהם

ואז החלטתי שאת צודקת, אם את לא וויתרת למה שאני כן לא היה לי קל לעזוב אותך לבד, אבל אני יודעת שזה זמני טסתי להגשים חלום היינו צריכות לשרוד רוב החיים, אז ידעתי שהכלים האלו שרכשתי יעזרו לי בדרכי אלו לא כלים קלים, יש להם כובד ומשמעות עם עבר לא קל אבל הם עוזרים, וזה מה שחשוב. תמיד שאלו אותי איזו שחקנית מפורסמת אני מעריצה והייתי רוצה להיות כמוה? תמיד אמרתי, אני לא רוצה להיות כמו אף אחד אחר, אני רוצה להיות עצמי. אבל אני כן מעריצה אישה אחת, וזו אימא שלי! כי היא הבסיס למוטיבציה שיש לי, היא הכוח שדוחף אותי עוד מדרגה ועוד מדרגה גם כשלפעמים קשה לראות את קצה ההר

היא הסיבה שאני רוצה להצליח ולשתף את הניצחון שלי איתה, היא האישה שאני רוצה להילחם ולתת לה את כל מה שהיא נתנה לי. גם כשלא היה הרבה. אולי לא גדלנו כמו רוב המשפחות, והחיים היו קשים רוב הזמן והיינו צריכים לעבור בתים, בתי ספר, ולהתרגל כל פעם לסביבה אחרת, לשרוד כמעט בלי כסף או רכוש ובסוף היית צריכה לעזוב את הבית ולעבוד קשה. ככה שגם אני עזבתי בגיל צעיר, בגלל זה היום אני מי שאני, בזכותך. את אחת הנשים הצנועות שאני מכירה, חזקות ומדהימות שאני מכירה, את תמיד מתעקשת לעזור לכולם, גם כשאין לך מה לתת את תמצאי מה לתת. עם שמחת חיים מדהימה ומדבקת, והכי חשוב, את בחיים לא מוותרת. תמיד חיפשתי משמעות למשפחה, והבנתי שהחיפוש החיצוני אצל האחר הוא מיותר

את כל מה שהייתי מאחלת לעצמי, אימא חזקה ומדהימה שלי, אני אוהבת אותך הכי בעולם.

תודה ה׳ על האימא הזאת, מזל טוב עד 120 שנה. המון בריאות, ורק שמחה ואושר, כי כל השאר זה שטויות. 

מתגעגעת אליך, תהיי גאה במי שאת!

Featured

"אקסיוז מי – אתה מדבר עברית?"

Published

on

ראיון עם הקומיקאית סיגל כהנא לרגל השתתפותה בארוע חגיגת העשור לארגון מת"י, מרכז תרבות ישראלי בלוס אנג'לס

סיגל כהנא. ילדות בניחוח בתי הזיקוק

איך בכלל התחלת לעשות סטנדאפ?

"כבר מילדות ניסיתי להצחיק את כולם: בכיתה, במשפחה. חיקיתי את האנשים במשפחה ולמעשה, עד היום אני עושה את זה! עכשיו הילדים שלי מפחדים ממני כי הם לא רוצים שאביך אותם לפני אנשים אחרים אבל זה בערך מה שאני עושה בכל הזדמנות. אני גם ילדה שלישית, אז הייתי חייבת לדחוף את עצמי כל הזמן ולמצוא את מקומי במשפחה. הדרך הכי טובה שמצאתי היה להיות מצחיקה.

מאיפה את בארץ, איפה גדלת ואיך התחיל הרומן שלך עם ארצות הברית?

"גדלתי בלב המפרץ בקריית אתא: ילדות שמלווה בניחוח בתי זיקוק. כל נסיעה לחיפה או מהבית שלי הייתה דרך בתי הזיקוק והריח. וואו, הריח היה כל כך מסריח שזו הייתה התחנה שכולם הרשו לעצמם לשחרר גזים כי ממילא הריח מבחוץ היה מתערבב עם הפנים של האוטובוס…"

"השנים הכי יפות שלי היו בתיכון רוגוזין בקריית אתא. היינו חבורה של השווים והשוות בכיתה, כולם הוציאו רישיון נהיגה ודפקו לאבא את האוטו. אהבות ראשונות, מועדוני דיסקו עם בילי ג׳ין, בחיפה, עכו, נהריה, אוהלים בטבריה, בגרויות בלי ללמוד יותר מדי. את מסיבת הסיום של כיתה י״ב לא אשכח לעולם כי מבחינתי שם, בשנים האלו, גיבשתי את היכולות שלי כקומיקאית; במסיבת הסיום הכנתי מופע שלם של חיקויים של כל המורים בתיכון ומספר שירים, עליתי לפני כל ההורים, המורים התלמידים ומנהל בית הספר ונתתי את מופע הבידור הראשון שלי, כולל נקמה קטנה בלי צנזורה שהיתה חיקה ביותר".

מה עשית אחרי הצבא?

"למדתי בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת ת"א, סיימתי תואר ראשון והחלטתי שזה הזמן לפרוס כנפיים ולטוס לעיר הגדולה. לפני 16 שנה הגעתי לניו יורק כדי ללמוד משחק בסטודיו של לי שטרסברג ותוך כדי הלימודים כתבתי מופע קומי שנקרא: "אקסיוז מי – אתה מדבר עברית?", פארודיה על חיי הישראלים בארה"ב: רק מי שגר באמריקה יכול להזדהות עם הסיטואציות שהצגנו. צירפתי להצגה שני שחקים ויצאנו לכבוש את אמריקה עם סיבוב הופעות בכל ארה"ב: מיאמי, פאלו אלטו, ניו יורק וכמובן, איך לא, לוס אנג'לס.

מה עם אהבה, חבר, משפחה?

"גרתי במנהטן 6 שנים, הכרתי את בן הזוג שלי, למעשה כבר בארץ אבל פגשתי אותו שוב בניו יורק, התחתנו בעיריית מנהטן והתחלנו שם את החיים המשותפים שלנו. לפני שהחלטנו לחזור כדי לגדל את הילדים העתידיים בישראל, עשיתי סרט דוקומנטרי שנקרא: "כמו בארץ"- סרט שעוקב במשך שנתיים אחרי שלוש נשים שחיו באמריקה וכל אחת מהן היתה בגיל אחר ושלב אחר של חייה: אסי שגרה שם כבר 15 שנים, דנה שחיה שם 25 שנה ואני כמובן שחייתי שם תקופה קצרה יחסית. כל אחת בסרט מביאה גוון וסיפור אחר של החוויה האמריקאית.

אחרי יצירת הסרט, חזרתי איתו לישראל והוא שודר בערוץ 8 כמה פעמים וגם השתתף בפסטיבלי סרטים שונים בארה"ב. הסרט נתן תמונת מצב של הישראלים בארה"ב אחרי רצח רבין ועד נפילת מגדלי התאומים (שאת הרגע הזה צילמתי ממרפסת ביתי במנהטן!)".

משפחת כהנא בניו יורק. תופסים אמריקה

מה עשית אחרי שחזרת לארץ?

"כשחזרנו לארץ היינו מאוד עסוקים: בעשיית 3 ילדים וגידולם. היום הגדולה כבר בת 16 והקטנה 10".

אבל "הרומן" עם אמריקה לא הסתיים שם.

ממש לא! לבעלי יש גלריה בניו יורק ולפני שנה וחצי, קיבלנו החלטה ספונטנית לעבור לשנה לארה"ב, לניו ג'רזי. זו היתה שנה שהתאימה למעבר לכל האנשים במשפחה: לפני בגרויות, לפני צבא ולפני שכולם גדלים ולא ממש משתפים פעולה… גרנו ליד אחותי והיתה לנו שנה נפלאה: מתנה לילדים ולנו, למשפחה ובכלל לחוויות משותפות שלנו כמשפחה. מבחינתי, זו היתה גם הזדמנות לחזור ולהשלים את הסרט ולבדוק איפה נמצאות הנשים שמתועדות בסרט אחרי 15 שנה. הסרט גמור אבל עדיין נמצא בשלבי עריכה סופיים".

ועכשיו – חוזרים לישראל?

"הבטחנו לילדים שנה ואכן אחרי שנה, חזרנו לישראל. אבל דווקא החזרה לארץ היתה יותר קשה מ"הנחיתה" באמריקה: הילדים התלוננו והשוו כל דבר בישראל לארה"ב: "למה הכל צפוף?, למה המכונת כביסה כ"כ קטנה? ולמה הסופר כ"כ קטן"!"

את עושה גם דברים אחרים בארץ חוץ מסטנדאפ?

"בהחלט! חוץ ממופעי סטנדאפ, יש לי עוד "כובע": תואר שני בטיפול בפסיכודרמה, ואני עובדת כבר 9 שנים עם אוכלוסיות קיצון: נשים שעברו טראומה מינית בילדות, נשים שיצאו ממעגל הזנות ושעברו התעללויות קשות. דרך הפסיכודרמה, אני עוזרת להם לעבד מחדש את הבעיות הקשות שהן לא נתנו להם מקום לפני כן. העבודה הזאת נותנת לי הרבה משמעות לעשייה, כוח וסיפוק בלדעת שאני עוזרת אפילו בקצת, ל"נשים השקופות", נשים שלא בעצם רואים אותן ולא ראו אותן בילדות אבל אני עוזרת להן להשמיע את קולן מחדש. בעיני, הן לא נשים חלשות: להפך, הן נשים אמיצות מאוד! בנוסף, אני מנחה סטודנטים לתואר שני בסמינר הקיבוצים, שלומדים הדרכת קבוצות ואני מלווה אותם ומלמדת אותם איך לעבוד עם קבוצות שונות.

ולסיום, קצת על מופע הסטנדאפ שאיתו תופיעי בערב של מת"י, ב-26 בינואר.

"חוץ מלתחזק 3 מתבגרים, כלב ובעל, הסטנדאפ תופס מקום מרכזי בחיי: זו הזדמנות לדבר על דברים שלא מדברים עליהם בד"כ. אנחנו צוחקים על זוגיות וכל אחד חושב שרק אצלו בבית זה ככה אבל דרך הסטנדאפ, אנשים יכולים להזדהות עם הסיטואציות ולהבין שהם ממש לא לבד, כולנו באותה סירה וככה זה גם אצל אנשים אחרים. הדבר היחיד שאפשר לעשות, זה לצחוק על זה!

"אני מקווה שכולכם תבואו לצחוק איתנו ב-26 בינואר בשעה 7:00 בערב בארוע של "נגיעות תרבות" של מת"י: ארגון ישראלי שעושה כ"כ הרבה בשביל הקהילה הישראלית בלוס אנג'לס, הכל בהתנדבות אך בהתמדה ונחישות.

המשך לקרוא

Featured

"אני מבשל אוכל ישראלי עם טוויסט"

Published

on

ראיון עם ה'ארט שף' יונתן קליינמן, שסוגר שלוש שנים פוריות מאוד בעיר המלאכים על ההתחלה בדוכן פלאפל, הבישולים לתרמילאים בהודו, ההתמחות אצל מאיר אדוני בניו יורק וסצנת האוכל וההגשה הייחודית שיצר בלוס אנג'לס

השף יונתן קליינמן חוגג עוד מעט 3 שנים מאז עשה את הדרך מלאס ווגאס לעיר המלאכים והביאי עימו אוכל מצויין שיצר לעצמו בקהילה הישראליות שלנו. קליינמן שזכה לכינוי ART CHEF בעקבות המוטיבים האומנותיים והמראה המיוחד של המנות שלו שזכו למוניטין ככאלו שלא רק טעימות אלא גם נראות טוב.

הרפרטואר של קליינמן עשיר ומיוחד. הוא עובד עם מגוון רחב של חומרי גלם מצויינים, ומספק מטעמים מובחרים שגם נראים מעולה לאירועים פרטיים של עשרה אנשים ועד אירועים גדולים של כ- 300 איש. ימי הולדת, חתונות, בר מצוות, אירועי חברות ועוד. אם חשקתם באוכל טעים שגם נראה ומוגש בצורה אומנותית קליינמן הוא כנראה האיש שלכם.

אחרי שבישל באירועים אקסלוסיבים בלאס ווגאס ועבד עם שפים ישראלים מפורסמים בארץ כמו אביב משה, מאיר אלאלוף, ירון שליו ורונן דוברת בלוך, קליינמן מוכן ואוחז בחלום להוביל את סצנת האוכל בקהילה היהודית בעיר המלאכים ומעבר לה.

קליינמן, נושק ל-40, נולד בישראל, בן אמצעי בין שתי אחיות והורים תומכים ואוהבים. הוא חלק עימי כיצד כבר בגיל עשר גילה את האהבה לאוכל: ״התחלתי להתנסות במתכונים שונים ולהימשך למטבח. היה לי כשרון טבעי לאוכל מהיום הראשון, ככל שעבר הזמן התחלתי להעלות את דרגת הקושי של הבישול והמטבח היווה לי אתגר״.

איפה גילת את האהבה לאוכל?

״זה התחיל מהבית. אהבו לבשל אצלנו אוכל מהמטבח ההונגרי. כשהייתי הולך לחברים גילתי אצלם את המאכלים המזרחיים כמו: מפרום, קוסקוס, דג חריף והתחברתי מאוד לכל הטעמים המזרחיים. עם הזמן התמקצעתי בשני המטבחים, התחלתי לשלב את שני סגנונות הבישול ולהגיע לטעמים חדשים ביצירת הבישול".

אני מבין שהעבודה הראשונה שלך הייתה בכלל בדוכן פלאפל.

״כן. זה היה בגיל 14. עבדתי בחנות פלאפל. תמיד ידעתי שאם אני יוצא לעבוד בגיל כך כך צעיר זה יהיה בתחום האוכל. זו הייתה חוויה טובה, למדתי לחבר טעמים, לעשות את הפלאפל המושלם הירוק והפריך. בכלל, בתור ילד למדתי משהו שהיה תעלומה עבורי – איך להכין פלאפל".

על מה גדלנו? פלאפל

לאחר שירותו הצבאי, טס יונתן להודו ובמקום לבלות בטיול בלי דאגות ועבודה, גם שם התעסק בבישול. הוא פתח סנדווצ'יה פופלארית ואוכל מוקפץ בעיירה קסול מעוז המטיילים הישראלים שבצפון הודו.

לאחר ביקור בניו יורק מהלכו התנסה בעבודה במספר מסעדות במנהטן. יונתן החליט באופן סופי להפוך את האהבה הגדולה שלו למקצוע. הוא חזר לישראל והחל ללמוד בישול מקצועי בבית ספר ״בישולים״- שהיה מונחה על ידי מאיר דדון, שף בוגר בית הספר לבישול הטוב בעולם קורדן בלו) הידוע כשף בכיר במסעדות באירופה.

כבוגר בית ספר ״בישולים״ קליינמן התקבל למסעדת הגורמה המפורסמת ״מסה״ בתל אביב. שם הביא את עצמו למקום של ביטוי עצמי בתחום בישול הגורמה. בתפקידו האחרון קליינמן עבד כסו שף של השף רונן דברת בלוך במסעדת RDB’. ההתנסות הזאת, הוא מספר, הייתה מדהימה והוסיפה לו המון ידע ונסיון ועוד קפיצת מדרגה בקריירה שלו.

אתה עוד מעט חוגג שלוש שנים באל-איי. איך ההרגשה?

״נפלאה. אני אוהב את הווייב בעיר הזו. אנשים מרימים אירועים גדולים בבית, או שהם מזמינים בקלות 20 חברים טובים לבוא אליהם הביתה. זה הרגל נפלא שהם מביאים שף שיבשל להם אוכל אמיתי ואיכותי. התחלתי לעבוד בהמון אירועים עם החברה שפתחתי, ׳יונתן ארט שף׳. אנחנו עושים המון אירועים פרטיים וגם עובדים עם חברות ואירגונים ישראליים כמו: IAC ,״גדולים מהחיים״ ומסייעים לארגונים עם מטרה טובה כמו ״בשמחה״ וגם עשיתי כמה ערבים ל״שבת אצל יניב״. זה חשוב לתת בחזרה לקהילה שתומכת בי.״

נראה שהאוכל הישראלי הפך מאוד פופלארי בארצות הברית בשנים האחרונות. שפים ישראלים זוכים בהמון פרסים והמסעדות שלהם מאוד מצליחות. איך אתה מסביר את ההתלהבות מהאוכל הים תיכוני?

״האמריקאים הבינו שהאוכל הישראלי והים תיכוני בכלל הוא מאוד בריא וגם מאוד טעים. כשחושבים על זה, אני ואתה חיינו על אוכל טבעוני בלי לדעת או להרגיש שהוא כזה. על מה גדלנו? פלאפל. או היינו הולכים לאכול חומוס ופול עם חברים והכי נהנים בעולם. לא חשבנו לשניה שאנחנו מוותרים על משהו, או שחסר לנו פרוטאין. האמריקאים גילו את זה לאחרונה וזה מקדם את האוכל הישראלי.

"נהנתי גם מאוד לקחת חלק ב TASTE OF ISRAEL שהיה כאן השנה. הכרתי את הקהילה הישראלית כאן, עבדתי עם השפים הטובים בישראל ואפילו יצא לי להכין מנה מיוחדת של טונה עם מאיר אדוני".

הזכרת את האוכל הטבעוני. מה דעתך על הטרנד הזה בשנים האחרונות?

״אני חושב שיש לזה מקום כי יש בו מגוון של טעמים וצבעים, אבל בן אדם צריך לחיות לפי אמונתו. הקהילות הטבעוניות הפכו את האוכל הטבעוני הנחמד והתמים לדבר לא כל כך נחמד. הם יוצאים נגד אנשים שלא חושבים כמותם. שמעתי המון פעמים משפטים כמו: ׳איך אתה יכול לאכול גופה׳. לא אוהב את הכפייה הזו ולדבר על בשר בצורה נוראית כזו לפי דעתי זה קצת מוגזם. אם ההסברה שלהם תהיה יותר נעימה יהיה להם הרבה סיכוי שאנשים חדשים יצטרפו אליהם ברצון".

איזה מטבח אתה הכי אוהב?

״מטבח טוב, אני אוהב אוכל טרי. אני דוגל בכך שהאוכל יהיה הכי טרי שאפשר. גם כשאני מכין אוכל לאנשים וגם שאני מכין משהו לעצמי. הטריות של המוצר הכי חשובה לי, אז אם אני מכין פילה אז הוא הכי טרי שאפשר. אני לא עובד עם חומרי גלם קפואים ואני משתדל גם לא לאכול אותם. אני לא אכין משהו לאנשים שאני לא אכניס לגוף שלי".

מהם חומרי הגלם אתה הכי אוהב להתעסק איתם?

"טונה זה אחד האהובים עלי ורואים את זה בבישול שלי – אני מכין את הדג הזה בכל מיני ווריאציות. אני אוהב גם בקר אדום. להכין מנות של פילה בקר צרוב בסגנון צרפתי, קרפצ׳יו אני אוהב להכין ביף טרטר. אני אוהב להתעסק עם בשר והרבה".

שורט ריבס עם תאנים

איזה מין שף אתה?

אני רואה את עצמי כאמן.המנות שלי מצוירות ומעידות על איכות והשקעת מחשבה ויצירתיות. אני חווה את האוכל כמו צייר שמוציא לאור יצירת אומנות חדשה. לא מתפשר על המנות שלי, הן ממש כמו שאתה רואה אותם כאן- מדוייקות, טעימות וגם נראות מצויין. יש לי נגיעות מהרבה מטבחים: צרפתי, איטלקי ואני גם אוהב מאוד את המטבח האסייאתי.

אני עושה אוכל ישראלי עם טוויסט. אם אני מגיש קוסקוס הוא לא יהיה בצורה המסורתית שלו, אלא לצד שורט ריבס שהתבשלו עם תאנים ותוספות מיוחדות.״

זכית לכינוי ׳ארט שף׳ בזכוות ההגשה היפה והמיוחדת.

"המראה של המנות שלי הוא מאוד יפה ויזואלי ואמנותי ובעולם של אינסטגרם זה חשוב לאנשים. אבל אני יכול להגיד לך שהטעם בא לפני. אם המנה תהיה יפה אבל לא טעימה אז מה עשינו בזה? עוד כשעבדתי ב׳מאסה׳ בתל אביב לימדו אותנו שהטעם בא קודם כל ואחר כך הנראות.״

יש את הטרנד הזה של כל תוכניות הבישול. מה דעתך על זה? 

״זה הביא את תחום הבישול לקדמת הבמה ואנשים מבינים אוכל יותר מבעבר. אני חושב שהרבה מתוכניות הבישול האלו לא ממש נכונות כי יש שם התערבות של ההפקה. בתור שף אני יכול לומר לך שהיו שם מנות שלא עברו לשלבים הבאים בגלל שההפקה רצתה אנשים מסויימים שיעשו את התוכנית מעניינת, וכך גם נבנות הקבוצות שם וזה חבל. בתור שף לא כיף לי לראות את זה".

איזה שף מהווה השראה עבורך? 

״אני מאוד מעריך את מאיר אדוני. כשאני בישראל אני מקפיד לבקר במסעדות שלו, ומקבל השראה. עכשיו הייתי אצלו בניו יורק בסטאג'. אני מאוד אוהב את העבודה והסגנון שלו".

כיום קליינמן ממשיך להגדיל את התפריט הצבעוני שלו, בונה כל אירוע אליו הוא מזומן בצורה יחודית ולכן ניתן להזמין אותו לאירועים קטנים וגדולים. לפגישות היכרות עם לקוחותיו הוא מגיע עם שורה של מנות קטנות לטעימות כדי שהלקוחות יכירו את התפריט אותו הוא מציע. בין היתר תוכלו למצוא שם מיני טאקו טונה, שורט ריבס וטרטר. אוכל טעים, צבעוני ויפהפה. שווה להכיר.

Instagram: yonatanartchef
Phone: 310-600-5507
Email: yonatanklainman@icloud.com http://yonatanklainman.com

המשך לקרוא

Featured

עוד תשמעו עלאי

Published

on

בעזרת חגי מזרחי מ"ג'מיני מיוזיק סטודיו", עלאי ויסלזלץ בת ה-19 מוכנה ומזומנה להפוך לכוכבת ישראלית בתחום המוזיקה באמריקה

מאת: מיכה קינן

גיבורת השבוע שלנו הפעם היא זמרת צעירה ומבטיחה שעשתה דרכה לא מזמן כל הדרך מכפר בלום בואכה עיר הקודש צפת ועד גבעותיה המוריקות של הוליווד. היא עונה לשם המלודי ביותר ששמעתי השנה: עלאי, ושם משפחה לא פחות מוזיקלי ויסזלץ. אבל לא פחות מהכותרות יש לה יכולות קוליות מדהימות ואפילו שיש לה רק חמישה שירים מושלמים שהיא כתבה ומבצעת – כל מי שרואה את עלאי מתאהב בה. זו התכונה הכי יפה שלה, לצד כמובן היכולת לזקק פולק-גרובי באנגלית לממדים הנכונים ששובים את האוזן המקומית.

היא אולי נראית כמו האחות הקטנה של אדל במהדורה הראשונה שלה והמבטא האנגלו-סקסי שלה מזכיר שהיא בעצם ישראלית אסלית מירושלים, אבל עלאי בקטע שבו כמעט אף זמרת ישראלית מקומית לא הייתה בו לפניה. יש בה תשוקה מיוחדת, הבלוז שלה הוא אישי, גם כשהוא קורץ לפופ.

אי אפשר שלא להעריך את ההתמדה, הנחישות, הדרך העצמאית ומעל להכל את הכישרון הגדול. עלאי היא זמרת מרגשת, שבורכה בכישרון מלודי נדיר, חוש מצוין ללהיטי פופ ואומץ לכתוב גם טקסטים שכואבים במקומות רגישים. למזלה היא גם בחורה צעירה ונבונה שיודעת איך לתעל את הכישרון שלה ולנהל אותו.

אנחנו נפגשים בסטודיו של חגי מזרחי בברבנק. חגי הוא המפיק המקומי הישראלי האגדי שעבד עם מיטב הזמרות האמריקאיות ואף זמרים ידועים בישראל. קולות שירה וצלילי כלי מיתר ופסנתר ממלאים את חלל האוויר ואני נעמד מול קובעת זכוכית שמפרידה ביני ובין המוזיקאים הנותנים קולם אל המיקרופון. לאחר כמה דקות מוזיקליות ניגשת אלי נערה מדהימה ביופייה וחיוך צחור שיניים מקבל את פני.

אנחנו מסבים אצל אחד משולחנות העריכה המוקלדים בעשרות מתגים מקשים ומהבהבי אורות.

אני בוהה בנערה ושוכח להפעיל את הרשמקול. אבל בינתיים החיים הצעירים של עלאי יצאו לדרך לפני 19 שנה בירושלים והעיפו לה את החיים למחזה מוזיקלי שנמשך מאז ילדותה בבבירה דרך צפת עיר המקובלים, ונמשך רק כשהיא החליטה את ההחלטה המשמעותית בחייה ובחרה במוזיקה כדרך חיים, ובגיטרה כחברה הכי קרובה שלה. את לימודיה התיכוניים עשתה בקיבוץ כפר בלום בו חרכה כל במה בשירה וריקודים עוד מגיל רך ביותר. אבל הילדות בצפת עברה עליה בהתמודדות עם ילדים לא כל כך מפרגנים ואולי מקנאים בילדה היפה בעלת הקול השמימי.

אימא (מורה בתיכון) לקחה את הבת העסוקה מאוד להתנדב במגן דויד אדום בצפת עצמה כל יום. היא עברה קורס טיפול לאירועים רבי נפגעים וקורס מדריכים והייתה המדריכה הצעירה ביותר במד"א. בנוסף פעמיים בשבוע עלאי הדריכה בתנועת הנוער "פסגות" בחצור הגלילית. האבא עסוק כמתכנת מחשבים. אימא עומדת מאחורי עלאי ומדרבנת אותה לקחת על עצמה כל מיני חוגי שירה ומשחק. עוד בגיל שלוש הייתה ילדת פלא חייכנית ששובצה על-ידי במאי טלוויזיה הלוך ושבוץ בפרסומות ובתשדירי שירות. שם הופיעה לצד כל הידוענים והמוזיקאים והחלה להרגיש נוח מול המצלמות והמיקר ופונים. גם טלוויזיה היא עשתה בחן ובהצלחה.

עשרה קבין של כישרון ירדו על העולם ביום שבו נולדה עלאי ויסזלץ ובאותו היום היא לקחה תשעה מהם. אפשר למלא ספר בלספור כמה כישרון ביצועי, מוזיקלי ובימתי יש בבחורה המדהימה הזו. עילאי היא לא סתם יוניקית, היא מאוד מיוחדת. אלא שכישרון הוא דבר חמקמק, צריך לדעת איך לנהל אותו, איך לטפל בו, איך למקסם אותו. למזלה, שימעה הגיע לחגי מזרחי מג'מיני מיוזיק סטודיו שהזמין אותה מישראל לבוא ולעבוד איתו. עילאי ישבה עם הוריה וטיכסה עצה ובסוף הוחלט כי היא תיסע ללוס אנג'לס ובעתיד הקרוב גן ההורים יצטרפו לבת. חגי מזרחי שעושה מוזיקה מקצועית אצלו בסטודיו אומר שהיא ההבטחה הגדולה הבאה והיא נכונה בכל המעלות להפוך לכוכבת ישראלית ראשונה בתחום המוזיקה באמריקה וזה מה ששיכנע את ההורים לתת לבתם הרכה לצאת להרפתקה מעבר לים. בינתיים עילאי גרה עם סבתא בהוליווד והאחרונה משמשת גם כסוכנת ומלווה אותה לכל פגישה…

בינתיים היא נגשת מאחורי הוויטרינה ועולה על הבמה להפגין את אחד משיריה. כשהיא עומדת על הבמה ושרה אתה לא צריך יותר מזה בחיים. הקול שלה מצמרר. בגרונה עולם ומלואו. אתה בוכה, אתה צוחק, אתה מתרגש, אתה נפעם. אתה לא רוצה שזה ייגמר. יש לה כמה ביצועי במה ואולפן שיחרטו לנצח בפנתיאון המוזיקלי. ראו הוזהרתם כי פה שמעתם על זה לראשונה.

להרשמה לערוץ היוטיוב של עלאי ויסלזלץ: Ilay Vaiszaltz- הערוץ הרשמי

המשך לקרוא

אירועים קרובים

ינו
21
ב
19:00 שולחן ט"ו בשבט עם הרב יוסף הכהן ... @ עדת ישורון
שולחן ט"ו בשבט עם הרב יוסף הכהן ... @ עדת ישורון
ינו 21 @ 19:00 – 20:00
שולחן ט"ו בשבט עם הרב יוסף הכהן קהאן @ עדת ישורון
רבנים ותושבי לוס אנג'לס מקדמים בברכה את הגיעו לעיר של הרב הצדיק המקובל יוסף יואל הכהן קהאן שליט"א מ'מבקשי אמונה'. הרב קהאן יהיה אורח בארוע מעמד שולחן לט"ו בשבט ביום שני, 21 בינואר, ב-7 בערב,[...]
ינו
24
ה
20:00 Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
ינו 24 @ 20:00 – 21:00
Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
SAVE THE DATE Shiri Maimon January 19 – New York January 20 – Boston January 22 – Miami January 24 – Los Angeles January 25 – Palo Alto January 27 – San Diego Superstar Shiri[...]
ינו
25
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
ינו 25 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
ינו
26
ש
20:00 גגים עשור לאירגון מת"י – "נגיעות...
גגים עשור לאירגון מת"י – "נגיעות...
ינו 26 @ 20:00 – 21:00
גגים עשור לאירגון מת"י – "נגיעות של תרבות"
חוגגים עשור לאירגון מת"י – "נגיעות של תרבות" עשור למת"י בערב חגיגי בסיני טמפל. סיגל כהנא – סטנד אפ; "שני עולמות" – קטע ממופע ריקוד וחיים משותפים של שני רקדנים, האחד חרש והשנייה שומעת; מוזיקאים[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות