Connect with us

Featured

"הגעתי ללוס אנג'לס לפני שלוש שנים במטרה אחת ויחידה – להיות שחקנית"

Published

on

טרגדיה מקומית: אנית ברגר, חיפאית במקור, הייתה דמות מוכרת בעולם האנטרטיימנט של עיר המלאכי – עד הפריצה הגדולה היא גילתה דרך להתחכך עם הידוענים של הוליו – לא מכבר החליטה לקחת פסק זמן, להתגורר בסירה קטנה במרינה של אוקסנרד ולכתוב ספר חושפני על התעשיה – ביום רביעי שעבר היא נהרגה בתאונת דרכים ע"י נהג שתוי והובאה השבוע למנוחות בעיר הולדתה – מיכה קינן נפגש איתה לשיחת נפש כמה שבועות לפני שהלכה לעולמה –  מסמך נדיר

מאת: מיכה קינן

כ-250 איש, חברי הקהילה המקומית, חברים, מכרים וקולגות, הגיעו ביום ראשון האחרון לבית חברת קדישא בווסט הוליווד כדי להיפרד מהשחקנית אנית ברגר, שנהרגה בתאונת דרכים באוקסנרד בליל יום רביעי שעבר. בת 29 הייתה במותה. ברגר הייתה במושב הנוסעים במכונית יונדאי אקסנט, בה נהג בעלה ברט ג'ושוע. חוזה גרסיה רודריגז, תושב אוקסנרד בן 24, התנגש ברכב בו נהג בעוצמה במכונית של אנית וברט שפנתה למרכז קניות. השניים נפצעו, אנית הובהלה לבית חולים מקומי ושם נקבע מותה. רודריגז נעצר ויואשם בהריגה ברשלנות, לאחר שנמצא לאחר התקרית שתוי וללא רשיון נהיגה קליפורני בתוקף.

אחד מחבריה של אנית, תומר בן עזר, הספיד אותה בתחילת השבוע בפייסבוק בפוסט קורע לב: "לא פייר. פשוט לא פייר. לא מגיע לך. לא ככה. לא עכשיו. לא בכלל. לא לך. לא למשפחה שלך. לא לאמא שלך. אני לא מעכל. ולא תופס. ולא יודע מה לומר. אני יודע שאת שומעת אותי עכשיו. מרגישה אותי. תמיד היה בינינו קשר חזק, גם כשלא ממש היינו בקשר. כמעט שנה היינו ביחד. למדתי להכיר בחורה חזקה, אמיצה, שלא רואה בעיניים, שלא נרתעת משום דבר. כל דבר שהיא רוצה, היא מתנפלת עליו באלף שיניים. לא סתם קראתי לך 'לביאה'. לביאה אמיתית. עברת חיים כל כך לא פשוטים, לא כולם יודעים. אבל אני יודע. נלחמת. ושרדת. ושוב נלחמת. ושוב שרדת. ופתאום מגיח נהג שיכור בלי רשיון, עובר באדום וקוטע לך את החלום בשניה אחת.

״תמיד אמרו עלייך כמה שאת יפה. וקורנת. וזורחת. פרי ספיריט אמיתית. בדייט הראשון שלחתי סמס לחבר טוב שלי "היא מאירה לי את הרכב". האור שלך סינוור אותי. אבל אני זיהיתי שאת יפה גם מבפנים. תמיד דואגת. תמיד אוהבת. תמיד עושה מכל הלב. ואיך שטיפלת בשאנטי הכלבה האהובה שלך, וכמה דאגת לאמא שלך. כמה רצית וערגת למשפחה חמה ומחבקת.

״וכן, היית גם שרוטה. מלכת הדרמות… האש שבך לא נתנה בך מנוח. תמיד צחקנו על זה. אבל תמיד ידעת להיות הראשונה שפותרת, שמדברת, שמשלימה. בלי אגו, בלי להיות צודקת, רק רצית לחזור לשכב מחובקים ולחשוב על הגשמת חלומות רחוקים.

״אנית ברגר, כל כך יפה, כל כך מוכשרת, כל כך חכמה, כל כך אמביציוזית. רצית לעשות טוב בעולם ונלחמת גם על זכויות בעלי החיים. הצלחת לייצר השראה אצל רבים. גם אצלי. ובגילך הצעיר זה כבר הישג אדיר. אני מניח שתמשיכי לזרוח ולהקרין אור גם מלמעלה, אומרים שאלוהים לוקח אליו את הטובים, אני בינתיים מצדיע לך כאן מלמטה. יהיה זכרך ברוך לעד, אוהב, תומר".

הראיון האחרון עם מיכה קינן

בתוך כל הלהט הקיצי שעבר עלינו לאחרונה, חוויתי מפגש מרענן ומשיב נפש בדמות נערה חיפאית, יפיפייה וערמונית בג'ינג'יותה הלוהטת ובסיפור חייה ותהפוכותיה ההרפתקניות המדהימות. לעלמה קוראים אנית ברגר ופגשתי אותה על סירה לבנה במרינה הנאה של אוקסנרד, קליפורניה. אבל לפני שנגיע לעצם הימים האלה ביקשתי קצת רקע אישי, ושמעתי מפיה סיפור חצי דמיוני חצי הוליוודי שאמור להפוך לספר ואפילו סדרה טלוויזיונית.

אנחנו מתנדנדים בקצב הגלים, כשמידי פעם משיקה אדווה קטנה את ירכתי הסירה שאורכה כעשרה מטרים בסך הכול אבל מצוידת כדירה לכל דבר כולל חדר שינה, מטבח, וסלון קטנטן. לאנית הופעה מאוד מרשימה, אני כותב בפנקס. קרני השמש חודרות מהצוהר הקטן בדופן הסירה ומפזזות בתלתלי האש. אנית יושבת נינוחה על אחד הדרגשים המרופדים בסלון ומצהירה בקול בטוח: ״בעצם הגעתי ללוס אנג'לס לפני שלוש שנים במטרה אחת ויחידה – להיות שחקנית". אני מתבונן מסביבי ולא רואה במאים ומצלמות, רק תרנים של סירות ושחפים חולפים בצרחות.

״אז מה את עושה פה?", אני זז על הדרגש בסקרנות.

״אחרי שלוש שנים מטורפות בהוליווד, נמלטתי הנה כדי לנקות את הראש ולהירגע", היא נאנחת.

״או-קיי, אבל מהיכן זה מתחיל? "אני שואל בחוסר סבלנות אדיב.

אנית מביטה החוצה וזזה באי נוחות:" למעשה זה היה החלום שלי מאז ומתמיד, להגיע להוליווד כדי להיות שחקנית".

אנית: "לא אהבתי את חיי בישראל בלשון המעטה, למרות שבעליל, היו לי הצלחות לא קטנות בהמון תחומים בהם מצאתי את עצמי. לפני שעזבתי השתתפתי בסדרת הטלוויזיה 'שנות ה-80', ושם הכרתי את שלום אסייג שהתרשם מהמשחק שלי ודירבן אותי להגיע ללוס אנג'לס. אבל בינינו, לא הייתי צריכה שום שכנוע, הייתי צריכה רק הזדמנות, לעזוב את הכל ולטוס להוליווד שהייתה משאת נפשי".

הפלאפון של אנית מצלצל לפתע. אני נדרך. היא מדברת עם מישהו באנגלית אמריקאית ללא מבטא, ממש הפלא ופלא. הוא נשמע מאוד פסקני ודורש והיא עומדת על שלה ובסוף מנתקת. "סליחה", היא מחייכת בקול. "זה היה אחד מהמפיקים האלה…עזוב לא חשוב… נחזור לסיפור שלי… הגעתי יום אחד לאל-איי ושברתי את הראש איך אני נכנסת לתעשייה הקשה הזאת. לא רצית ללכת לאודישנים כמו מיליון בנות אחרות. פגשתי בחורה אחת, שהייתה משופשפת מאוד בתעשייה, כנראה שמצאתי חן בעיניה. היא הכניסה אותי לעניינים".

איזה עניינים?

״היא לימדה אותי להתפלח ולהתגנב לתוך האירועים הנוצצים האלה שאתה רואה בטלוויזיה. במיוחד שטיחים אדומים ומסיבות השקה. אני ראיתי את זה כאתגר חברתי ומקצועי. זה לא היה תחביב. שמתי לעצמי מטרה להתגנב לתוך המוחות של האנשים המשפיעים ביותר בהוליווד. את הכישרון הזה למדתי בנעורי. זה דומה ל-NLP אבל אין פה קסמים או אחיזת עיניים של הקוסמים הידועים. אני פשוט הייתי מוכשרת לזה עוד מילדות.

״הייתה לי ילדות מאוד מסובכת, אני בעיקרון מחיפה, כל הילדות שלי הייתה בכרמל. אימא שלי הייתה קשת יום בצעירותה, שעבדה אצל אנשים מבוגרים. לגבי אבי לא ידעתי כי אבי הוא לא אבי הביולוגי. זה היה תמיד מסתורין שלא דיברו עליו.

״ב- 1989 אימא שלי התחתנה שוב עם גבר מסודר כלכלית שעבד ברפאל ששמו היה יעקב ברגר. אחרי שהתחתנו הוא גילה לה שהוא עקר והם הלכו לעשות הפריה מלאכותית אצל רופא נשים שהיה גם השכן שלהם את זה גיליתי הרבה יותר מאוחר). לאחר כמה שנים הם התגרשו. באותה תקופה כמעט ולא הייתי בבית, הייתי פרפרנית חופשיה ועזבתי את התיכון. ואז פרצה מלחמת לבנון, חיפה הופגזה יום ולילה, היה לי כבר אז חלום להיות שחקנית ונטשתי לתל אביב. התחלתי לעבוד במשרד חקירות. חייתי לבד ולמרות שהרגשתי שיש לי משבר זהות וחסך של אבא מילדות. מצאתי את עצמי עם גברים שהיוו תחליף לאבא האמיתי.

״אז גם התחלתי לפתח את היכולת שלי לחדירה למוחות ולמחשבים של אנשים אחרים. הייתי משתמשת במניפולציות כי אני שרדנית. זה היה כנראה כשרון מולד, אבל השתדלתי להישאר תמיד בצד הנכון של החוק. הרגשתי שאני יכולה לשכנע אנשים בקלות בכל מיני חקירות שהשתתפתי בהן. הייתי רק בת 17 אבל הייתה לי הופעה מושכת כנראה ונראיתי יותר מבוגרת. היו לי הרבה הצלחות בתחום והיו תקופות שעשיתי חיים משוגעים. היו לי חברים וידידים אמידים מאוד ונהניתי מהחיים הטובים למרות שבתוכי הייתה איזו כמיהה למשהו אחר.

״באותה תקופה נוכחתי כי למעשה לא אהבתי את העבודות הללו ומצאתי עצמי מחפשת דרכים אחרים לשרוד. הקמתי אתר שקראו לו 'טוריסט סיטר'. כמו בייבי סיטר רק מיועד לתיירים. אבל התיירים לא הגיעו בהמוניהם אלא שהאחד שכן הגיע, היה טייס אזרחי בחברת 'יו.אס.אייר'. הראיתי לו את הארץ והתאהבנו. הוא היה לוקח אותי אתו לכל הטיסות בחו"ל במחלקה ראשונה וככה גיליתי את העולם. בין הטיסות עבדתי כדוגמנית 'פנים' במיוחד עם תכשיטים בתל אביב וגם באירופה. אפשר לראות אותי מדגמנת תכשיטים בהרבה מגזינים עד היום.

השנים חלפו אבל החלום להגיע להוליווד לא עזב אותי. היו לי הרבה הרפתקאות במשך השנים אבל דבר אחד יציב ואהוב. זו הייתה הכלבה שלי. היא הייתה המשפחה היחידה שלי וגרה בדירה שלי בתל אביב. אהבתי אותה מאוד עד שיום אחד נדרסה. הייתי שבורה והחלטתי לעלות על מטוס לאמריקה. לפני שעזבתי רציתי לסגור את העניין המשפחתי. נסעתי לחיפה לאבא שלי וניסיתי ליישר אתו את ההדורים. הוא היה איש קשה מאוד אבל הרגיש שהחמיץ את ההזדמנות של ילדותי להתקרב ולחנך אותי בתור אבא. הגענו למבוי סתום ונקודת שפל נוספת. הוא גירש אותי מהבית שלו. צלצלתי לאימא שלי והיא גילתה לי שאבא שלי הוא בעצם אבי החורג".

זה בהחלט רקע טוב לאמנים בכלל ושחקנים בפרט; משפחה שבורה, ילדות קשה.

״נכון, אם אתה מסתכל מקרוב על ההיסטוריה של הרבה שחקנים אתה מגלה שהיו להם קשיים ומשברים בילדות, זה היה חייב להגיע מאיזשהו מקום. אבל אני לא רואה את זה קשה אני רואה את זה מאתגר. לא הכרתי ילדות אחרת, וזה נתן לי דחיפה לרצות להיות מישהו אחר, בחיים אחרים, שזה בעצם מה שכל שחקן עושה".

איך השתמשת בכוח השכנוע המיוחד שלך בהוליווד?

״אחרי שפגשתי את גלית (שם בדוי), היינו מסתובבות בכל מיני מקומות בהוליווד וכשהייתה איזה נשפיה או אפטר פרטי היינו נכנסות חופשי בלי שעצרו אותנו. בדרך כלל נדבקנו לאנטוראז' ונכנסנו עם כולם. במסיבות האלו אתה פוגש כל מיני אנשים חלקם מקורבים וחלקם ה'טאלנט' בעצמם. אבל יש תמיד כאלו שבאמת עשו את זה בגדול והם המטרה של כל שחקן מתחיל. הם בדרך כלל מפיקים או במאים מוכרים עם הצלחות גדולות וחשבון בנק גדול יותר. הם בעצם היו היעדים אליהם כולם מנסים להגיע. סביבם יש תמיד אנטוראז' גדול שכולל חברים ומלחכים בפנכה.

״אם את מעוניינת לכבוש יעד כזה, לא מספיק מראה טוב כי כמוך יש מיליון בהוליווד והרבה יותר יפות. אבל אני התרכזתי באדם, במשך כמה דקות, ואחר-כך לאחר שידעתי עליו מספיק, התקרבתי אליו באמצעות מישהו שכבר הכרתי או במקרה. כשאתה יודע פחות או יותר עם מי יש לך עסק יותר קל לענין אותו לעבור לצד שלך. קשה להסביר, אבל אם כבר עברתי את המשפט הראשון בשלום במשפט השני הוא כבר היה ציד קל. לאנשים האלו בדרך כלל יש נקודת תורפה שאותם גיליתי מיד. או שהם נטולי כריזמה או שהם חסרי ביטחון אמיתי או כל מיני נקודות רכות באישיות שלהם, שהייתי מנצלת לטובתי כדי להתקרב אליהם.

״אין פה הרבה סודות, להיפך. החלטתי לעלות את הדברים בספר שכתבתי ששם יש הרבה מאוד סיפורים. אחרי שאגמור לכתוב את הספר שלי אני מתכוונת להיכנס למשא ומתן עם רשת הפצה גדולה ולמכור להם סדרת טלוויזיה על הנדסה חברתית ('סושייאל אינג'ינירינג').

העלילה היא על אנשים מסוימים שפורצים למוחות של אנשים אחרים. הם מנסים להגיע לפתרונות של בעיות ותעלומות ובאמצעות הכישרון שלהם הם מפענחים את הסודות והמסתורין הזה. הם גם מצליחים באמצעות השתלטות על המחשבות להוציא כסף מלקוחות שונים".

איך התפלחת לאירועי שטיח אדום?

״בהתחלה זה היה קשה כי חוץ מגלית לא הכרתי אף אחד בבראנז'ה. אבל לאט לאט יצא לי להכיר כל מיני אנשים שעבדו בתעשייה כמו תפאורנים או צלמים שהיו מכניסים אותי לאירועים ומשם כבר הסתדרתי. פגשתי למשל את הבמאי של 'אקס מן' Brett Ratner. הוא סיפר לי שגל גדות לא רצתה לעבוד איתו כי כתבו עליו שהוא מטריד נשים. אחרי שישבנו ודיברנו הוא עוד העז לבקש ממני את הטלפון שלי… ככה זה הבימאים והמפיקים בהוליווד, הם מנסים ישר לגשת לעניין. פגשתי עשרות במאים ומפיקים אבל לא כולם מנסים לפתות אותך. התפקיד שלי היה לשכנע אותם לדבר איתי בלי להיכנס איתם ליחסים. זו מלחמה קשה ואני שורדת.

״השתתפתי במאות מסיבות עם סלבריטאים ידועים מאוד, מה שהיה שם אפילו הנייר לא יכול לסבול. לא הייתי מהתפלחות היחידות. זה נהיה כבר תופעה שכיחה. המתגנבות גם מוכרות תמונות לפפרצ'י ומרוויחות מזה. גם אני צילמתי תמונות אבל רק לשימוש האישי שלי, בדרך כלל בפייסבוק. כמובן שקורים דברים לא ישרים שם. הרבה סמים, סקס, ואינטריגות, ובעלי המסיבות מנסים לשמור את הפרטיות של האורחים. התערבבותי איתם הייתה די הדוקה ואפילו עזרתי לארגן מסיבה כזאת. היו לי טלפונים של הרבה סלבס, אבל מישהי גנבה לי את הטלפון".

ועכשיו את גרה על סירה קטנה במזח של אוקסנרד.

״אתה יכול לומר שזאת מעיין בריחה, כי באמת כבר נשבר לי מהאירועים ומההבטחות של הוליווד והחלטתי לעשות מעשה ולכתוב את הספר. אני יושבת על הסיפון עם הלפטופ שלי כל יום כבר שלושה חודשים וכותבת. זה גם יותר כלכלי כי שכר הדירה עולה רק דמי עגינה של 350 דולר לחודש והסירה שייכת לי. אני מעניינת כבר כמה מפיקים בספר שלי וכמובן בסדרה. יש לי פגישות מתוכננות עם אולפנים כמו נטפליקס והאחים וורנר".

המכתב האחרון לאמא, פני תורג'מן

(כחודש לפני מותה כתבה אנית: "בדרך כלל אני לא משתפת דברים אישיים, אבל החלטתי שהפעם זה יהיה שונה")

לפני 28 שנה הבאת אותי לעולם, לא אני ולא את הבנו יותר מידי מה הולך לקרות. החיים לא היו קלים, עברת גירושים, פרידה מסבתא ז״ל, פרידה מבעלך השני ז״ל, הבן שלך (אח שלי) בחר ״להיפרד״ ולא להיות בקשר אתנו. וקשרים אחרים שלא היו קלים בדרך. ולמרות זאת, את בחיים לא ויתרת. אני לא בטוחה שאת בכלל יודעת מה המשמעות של המילה הזאת בכלל. הראית לי שעבודה קשה משתלמת, שהזיעה והזמן באמת עושים את שלהם

ואז החלטתי שאת צודקת, אם את לא וויתרת למה שאני כן לא היה לי קל לעזוב אותך לבד, אבל אני יודעת שזה זמני טסתי להגשים חלום היינו צריכות לשרוד רוב החיים, אז ידעתי שהכלים האלו שרכשתי יעזרו לי בדרכי אלו לא כלים קלים, יש להם כובד ומשמעות עם עבר לא קל אבל הם עוזרים, וזה מה שחשוב. תמיד שאלו אותי איזו שחקנית מפורסמת אני מעריצה והייתי רוצה להיות כמוה? תמיד אמרתי, אני לא רוצה להיות כמו אף אחד אחר, אני רוצה להיות עצמי. אבל אני כן מעריצה אישה אחת, וזו אימא שלי! כי היא הבסיס למוטיבציה שיש לי, היא הכוח שדוחף אותי עוד מדרגה ועוד מדרגה גם כשלפעמים קשה לראות את קצה ההר

היא הסיבה שאני רוצה להצליח ולשתף את הניצחון שלי איתה, היא האישה שאני רוצה להילחם ולתת לה את כל מה שהיא נתנה לי. גם כשלא היה הרבה. אולי לא גדלנו כמו רוב המשפחות, והחיים היו קשים רוב הזמן והיינו צריכים לעבור בתים, בתי ספר, ולהתרגל כל פעם לסביבה אחרת, לשרוד כמעט בלי כסף או רכוש ובסוף היית צריכה לעזוב את הבית ולעבוד קשה. ככה שגם אני עזבתי בגיל צעיר, בגלל זה היום אני מי שאני, בזכותך. את אחת הנשים הצנועות שאני מכירה, חזקות ומדהימות שאני מכירה, את תמיד מתעקשת לעזור לכולם, גם כשאין לך מה לתת את תמצאי מה לתת. עם שמחת חיים מדהימה ומדבקת, והכי חשוב, את בחיים לא מוותרת. תמיד חיפשתי משמעות למשפחה, והבנתי שהחיפוש החיצוני אצל האחר הוא מיותר

את כל מה שהייתי מאחלת לעצמי, אימא חזקה ומדהימה שלי, אני אוהבת אותך הכי בעולם.

תודה ה׳ על האימא הזאת, מזל טוב עד 120 שנה. המון בריאות, ורק שמחה ואושר, כי כל השאר זה שטויות. 

מתגעגעת אליך, תהיי גאה במי שאת!

Featured

בין 'שנות ה-80' ו'אמבוש'

Published

on

השחקן והסטנדאפיסט עפר שכטר מככב בסדרות טלוויזיה מצליחות בארץ הוא ינחה את ערב הגאלה ה- 16של עמותת "גדולים מהחיים" במלון בוורלי הילטון • "אמא שלי לא צלחה את המאבק בסרטן אבל יש פה ילדים שכן יכולים לנצח אותו", הוא מספר. "זה כיף לעזור לגייס כסף בשביל ילדים שכן יוכלו להבריא מזה. עבורי זו סגירת מעגל" • ראיון

עמותת ״גדולים מהחיים״ בלוס אנג׳לס מבצעת הכנות אחרונות לקראת הגאלה השנתית שתתקיים בסוף השבוע במלון הילטון בוורלי הילס.

37 הילדים שנאבקים במחלה כבר נחתו בשבוע שעבר והחלו את טיול החלומות השנתי במהלכו יבקרו בשלל אתרים בעיר המלאכים. רן יניב מהנהלת העמותה סיפר: ״יחד עם הקבוצה השנה הגיעו לטיולים של ׳גדולים מהחיים׳ במשך השנים כ-477 ילדים. בכל שנה מחדש אנשי עסקים רבים וראשי הקהילה הישראלית תומכים ומתנדבים לעזור ולתרום להצלחת הטיול. כמו גם מבחר מסעדות ישראליות שהזמינו את הילדים לבוא ולהתארח אצלם. באמת כל הקהילה נרתמת ואנחנו מודים לכולם״.

אירוע הגאלה שיקרא ״קרקס החיים״ יתקיים ביום ראשון הקרוב, וכשמו כן הוא: ערב בו יחגגו תומכי עמותת ׳גדולים מהחיים׳ את היופי, השמחה והצחוק שבחיים שלנו. הנהלת הארגון מתכננת ערב בידורי וצבעוני. מלבד מפגש מרגש עם הילדים שמגיעים מישראל, תופיע גם להקת ׳מומנטס׳ הענקית וגם תוגרל מכונית BMW חדשה.

את ׳קרקס החיים׳ ינחה השחקן והבדרן הישראלי עפר שכטר, שידוע ביכולות הקומיות שלו.

שכטר, בן 38, נולד וגדל במושב הדר עם שבעמק חפר. הוא אוחז בקריירה ארוכה בעולם הטלוויזיה והבידור הישראלי. לחשיפתו הראשונה זכה בשנת 2003 בתוכנית הנוער של ערוץ 10 ׳אקזיט׳ אותה הנחה יחד עם מיכאל הנגבי, מלי לוי ויעל גולדמן.

לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000 השתלב שכטר בפאנל החזק של ״מועדון לילה״ בהנחית ארז טל שהעניק לו במה מרכזית להפגין את כישורי הסטנד אפ שלו. מכאן נראה ששכטר גילה את הרצון העז שלו להצחיק. הוא החל לעסוק בסטנד אפ והצטרף לנבחרת הסטנדפיסטים של ׳צחוק מעבודה״ עם שלום אסייג, והנחה גם את תוכנית המתיחות ׳אמבוש׳ שניסתה ליצור גרסה ישראלית ל׳פאנקד׳ של אשטון קוצ׳ר.

במרוצת השנים שכטר גם כיכב בתפקידי משחק רבים בטלוויזיה ובתיאטרון ביניהם: הטלנובלה הנוסטלגית ׳משחק החיים׳, ׳טלנובלה בע״מ׳ ו׳האלופה׳. שכטר גם השתתף בסדרת הטלוויזיה הקומית המצליחה ׳שנות ה-80׳. בתיאטרון יכולתם לראות אותו בתפקיד הראשי כפיטר פן לצד מיכל ינאי ובהבימה ב״כי בנו בחרת״של יוכי ברדנס. בשנתייים האחרונות הוא מנחה את הגרסה הישראלית ל׳גוט טאלנט׳ יחד עם אסי ישראלוף משלישיית ׳מה
קשור׳.

תפסתי את שכטר לשיחה טראנס אטלנטית רגע לפני שהוא ממריא לארצות הברית לביקור בן 10 ימים במהלכם גם יופיע במועדוני סטנד אפ שונים.

עפר, אתה מגיע לעיר שלנו הרבה?

״כן אני מגיע המון ללוס אנג׳לס. זה מצחיק כי בפעם הראשונה שביקרתי שם הייתי מאוד צעיר ולא התחברתי, אבל עכשיו אני ממש נהנה מהעיר הזאת ויש לי אצלכם לא מעט חברים. אני גם גולש וזו אחת הסיבות ששיניתי את דעתי בקשר לעיר. אני אוהב את הים והטבע בקליפורניה.

בביקורים שלי באל-איי אני מרחרח אצלכם ומנסה להכיר את התעשייה בלוס אנג׳לס כדי לנסות את מזלי״.

ההצלחה של ישראלים בעולם הטלוויזיה והקולנוע כאן עושה לך חשק?

״כן. זה נראה אפשרי יותר מפעם. הכל יותר מחובר ואתה רואה ישראלים שעשו את זה בגדול. מצד שני זה עדיין קשה כמו פעם. יש הרבה תחרות והמון אנשים מקומיים מוכשרים. צריך גם הרבה מזל כמו בכל דבר- להיות במקום הנכון ובזמן הנכון ולתפוס את ההזדמנות. אם אתה רוצה לשחק בליגה של הגדולים אתה צריך להקריב קורבנות כמו לעזוב דברים שקורים במדינה שלך על מנת לנסות להצליח שם. אף אחד כמובן לא מבטיח לך שום דבר".

יש לך רפרטואר עשייה רחב: קומיקאי, שחקן, מנחה, סטנדפיסט ואני זוכר שגם דיגמנת. מה המקצוע של עפר שכטר?

״שמע זו שאלה טובה מאוד שאני שואל את עצמי יום יום ואז אני עונה לעצמי שאני משתדל לא להגדיר את עצמי. אני לא חושב שצריך לתחום את עצמך בהגדרות שסתם ימסגרו אותך. אני מתנסה בהכל ומצליח לשלב. בכל תקופה בחיים אני מתאהב מחדש בתחום אחר, בכל שנה אני מנסה לעשות את הדבר שאני יותר אוהב בתקופה הנוכחית. כרגע הסטנד אפ הוא המאתגר ביותר עבורי.

"המשחק תמיד יהיה המקום שהכי נוח לי בו. אני מאוד נהנה מהמשחק. זוהי העבודה שאני הכי פחות צריך להתאמץ בה. חוץ מזה, יש משהו נעים בלהתחבא מאחורי דמות ושאתה לא צריך להיות אתה עצמך".

כיצד התוודעת לראשונה ל ״גדולים מהחיים״?

״לפני כמה שנים הוצע לי להצטרף עם הילדים של ׳גדולים מהחיים׳ לאחת הטיסות שלהם ללוס אנג׳לס. באותה שנה לא יכולתי להגיע. אבל אז פגשתי אותם שוב בשנה שעברה כשהופעתי אצלכם במופע סטנד אפ עם גורי אלפי. הילדים הגיעו להופעה וממש נהנו. ככה הכרתי את העמותה יותר לעומק״.

יש לך היסטוריה לא פשוטה עם הסרטן. איבדת את אימך למחלה כשהיית רק בן 17.

״כן, אבל האמת העצב הזה לא כל כך חשוף כי עברו כבר עשרים שנה מאז. זה דווקא כן נחמד שאני יכול לתת יד בדבר הזה ולהיות שותף בערב שעוזר לגייס כסף לילדים שנלחמים במחלה. אני בטוח שככל שאירוע הגאלה יתקרב זה יהפוך ליותר רגשי עבורי מאשר כרגע. אמא שלי לא צלחה את המאבק בסרטן אבל יש פה ילדים שכן יכולים לנצח אותו, וזה כיף לעזור לגייס כסף בשביל ילדים שכן יוכלו להבריא מזה. זו סגירת מעגל עבורי.

כבן אדם שחווה התמודדות עם סרטן במשפחה פגשתי אנשים שלא יודעים איך להתמודד כשהם שומעים על מישהו עם סרטן. האנרגיה שלהם כלפיו הופכת מאוד מלנכולית. אני חושב שדווקא המקום של האנרגיה הטובה, הצחוק והאהבה נותנים המון כוח ומקום לריפוי. יש לי איזו חברה שרק עכשיו לקתה גם היא במחלה והיא בטיפולים והכל, אבל פתאום היא מרגישה שהיא הרוויחה את החיים והיא נורא רוצה להילחם עליהם. אני רואה כמה חשובה האנרגיה הטובה והשמחה. זה מאוד עוזר לה. זה לפחות חצי מתהליך הריפוי. והמטרה שלי היא לצקת את זה גם לאירוע של ׳גדולים מהחיים׳ עד כמה שאפשר. שאנשים יבינו שבאנו לכאן למטרה טובה, לשמח ולהוציא
את הילדים מהדבר הזה.״

אני מבין שאתה הולך גם לתת כמה הופעות סטנד אפ.

״הולכות להיות 2 הופעות: אחת באריזונה ואחת בלוס אנג׳לס. הן יהיו במועדונים קטנים עם אנרגיה טובה והרבה כיף. בשנה שעברה הופעתי עם גורי (אלפי) והיה מאוד מוצלח. הרגשתי גם שהקהל היה בעניין וצמא לדברים כאלו. אז אמרתי טוב, אם אני כבר מגיע להנחות את ׳גדולים מהחיים׳ אז זו הזדמנות טובה לכמה הופעות.

"בהתחלה לא ידעתי אם הישראלים שנמצאים פה 15 שנה יתחברו להומור מישראל, אבל ראיתי שזה קורה עובד מצויין.

"סטנד אפ זו עבודה קשה. אנשים לא מבינים כמה אנרגיות אתה צריך להשקיע. לצערי אני לפעמים לוקה בעצלנות, ובגלל שיש לי עוד פרוייקטים זה נורא קל ליפול לדברים אחרים. אבל סטנד אפ זה תחום שאתה צריך להשקיע בו את כל כולך כל יום. לחשוב על זה ולהתעסק בזה בטירוף אם אתה רוצה להגיע לרמות הגבוהות ביותר״.

איזה סטנדאפיסטים הם מודל לחיקוי עבורך?

״הסטאנדפים האמריקאים המובילים הם מקור להשראה: דייב שאפל כמובן כי הוא מושך הרבה אש. הוא אומר וצוחק על דברים שאנשים אחרים לא מעיזים לדבר עליהם בכלל. אני אוהב גם את לואיס סי קיי וביל בר. אני מסתכל ומקנא. הם כולם רמה אחת מעל כל הסטנדאפיסטים בעולם. אין מה לעשות, האמריקאים המציאו את הסטנד אפ והם עושים את זה יותר טוב מכולם".

אתה מסיים כרגע כמה פרוייקטים חדשים בארץ.

״בדיוק אתמול סיימנו לצלם עוד עונה של שנות ה-80. בכל פעם שאני מגיע לארצות הברית אנשים מדברים איתי על התוכנית הזו ומספרים לי כמה הם אוהבים אותה. אני גם עושה עכשיו עונה חדשה של ׳אמבוש׳ (תוכנית מתיחות).

"אבל החלום הוא בסופו של דבר למצוא איזה פרוייקט, סדרה או סרט בארצות הברית ובמקביל לפתח את הסטנד אפ. התחלתי להופיע בארצות הברית באנגלית וזה מאוד מאתגר, אבל זה גם נורא נורא כיף להתחיל מאפס. אף אחד לא יודע מי אני, לא מכיר אותי ולא שם עלי זין. אתה בא להופיע ואם אתה מצחיק אז מצחיק ואם לא אז לא. לא שופטים אותך לטובה ולא לרעה. זה משחרר כי אתה יודע שזה נטו אתה. כשאתה מוכר אז לפעמים נותנים לך יותר מידי קרדיט או גם מבקרים אותך. אם אתה מצליח להצחיק אנשים זרים זה מאוד מתגמל".

בגילו, אומר שכטר, הוא לוקח את החיים ואת העליות והירידות בקריירה, הרבה יותר בקלות מאשר פעם. אתה לומד מהכישלונות יותר מאשר מההצלחות", הוא אומר. "כשיש לך משהו טוב, אתה טופח לעצמך על השכם וממשיך בחיים. כשיש לך כישלון, זה כמו גופה שיש לך לנתח. היו לי גופות לנתח, ואני שמח על כך, ואני בטוח שיהיו לי עוד הרבה. אני עושה עכשיו סטנד־אפ, ושם תוך כדי הופעה יש לך גופות לנתח בדיחה שלא עובדת, פאנץ' שלא מתלבש. מבחינתי סטנד־אפ זה הריפוי הכי גדול שהיה לי בחיים, אני עומד חשוף על הבמה ופותח הכל. גם הפסקתי לשתות בעקבות הסטנד־אפ".

לגמרי?

לא נגעתי באלכוהול כבר יותר משנתיים. החלטתי שאני לא רוצה שום מיסוכים למציאות. אני רוצה לחוות את המציאות כמו שהיא, ולקבל את כל הדברים הטובים והרעים בזרועות פתוחות. הסטנד־אפ מחייב אותך, אם אתה רוצה להיות בו טוב, להתמודד. אתה לא יכול לברוח. היום לבמאים הדרמטיים הכבדים יותר קשה לתת לי תפקידים כי אני 'יותר מדי עופר שכטר' בשבילם, יותר מדי קומי, וקשה להם לראות אותי בתפקידים כאלה".

לסיום, בנות הקהילה הישראלית באל-איי רוצות לדעת אם אתה פנוי להצעות.

״כרגע אין לי בת זוג. אפשר לנסות אותי אבל אני לא טוב בזה. זוגיות זה לא הצד החזק שלי. אני גם לא אוהב את כל הטקס של חתונה ולא הולך לעשות את זה. אבל בהחלט יש סיכוי שאהיה בזוגיות, אגור עם מישהי ואביא בעתיד ילדים״.

ערב הגאלה של גדולים מהחיים ייערך במלון בוורלי הילטון ביום ראשון 22 ספטמבר החל מ-5:30 אחר הצהריים. לרכישת כרטיסים:818-887-7640 Info@Largerthanlifela.com

המשך לקרוא

Featured

הכל נשאר במשפחה

Published

on

אשת הנדל"ן עדי לויתן משקיפה על עולם הנד"לן המקומי מלמעלה, עם איזכורים מפרגנים ב'וול סטריט ג'ורנל' ובית באניסנו שהיא מציעה למכירה ב- 15 מיליון דולר • בגיל 40 היא נהנית מהיחסים עם בעלה אסף ("לא הייתי איפה שאני היום בלעדיו"), מילדיה מלמדת את הבת שלי להיות עצמאית") ומהוקרת תודה להורים ("הם בנו אותי מבחינת אישיות") • חוץ מזה היא פעילה מרכזית ב-IAC וגם פעילה במשלחת מומנטום', המפגישה נשים מכל העולם בטיול חווייתי ומעצים בישראל

כבר כמה שנים שעדי לויתן מככבת ברצף בעולם הנדל״ן של לוס אנג׳לס. היא נחשבת לאחת מסוכנות הנדל״ן הכי מצליחות של חברת ״רודאו ריאלטי״ בעיר המלאכים.

ב-2019 היא גם נבחרה על ידי ה׳וול סטריט ג׳ורנל׳ היוקרתי כאחת מנשות הנדל״ן המצליחות בקליפורניה. כמו כן, נכנסה עדי לדירוג 100 סוכני הריל אסטייט המצליחים בארצות הברית.

ההצלחה, כך נראה, אינה משפיעה על לויתן או גורמת לה להוריד הילוך. היא שומרת על קצב עבודה גבוה ולרגע לא חושבת להפסיק ולאתגר את עצמה. החודש, למשל, תערוך לויתן Open House לנכס היקר ביותר שמכרה אי פעם נמכר באנסינו, בשכונת ׳רוייאל אוקס׳ היוקרתית. הבית, היא מספרת, שונה מכל הנכסים שייצגה עד היום, ועם תג מחיר הנע בסביבות 15מליון דולר.

באותה נשימה לויתן מדברת בצורה מאוד מפוקסת על החשש של רבים שבועת הנדל״ן בלוס אנג׳לס עומדת להתפוצץ: ״אני חושבת שאיש אינו יכול לחזות באמת לאן שוק הנדל״ן הולך. שוק ה'ניו קונסטרקשיין' שבו אני נמצאת הוא בתנופה ענקית עכשיו, בעיקר באנסינו שם אני מוכרת המון בתים. אני יכולה לומר שהתחזית שלי לפני 5 שנים התממשה, ואנסינו הפכה להיות ה'בוורלי הילס של הוואלי'. מכרתי שם בתים להמון ידוענים שאני לא יכולה להזכיר את שמם כיוון שאני חתומה על הסכמי סודיות איתם.

אבל גם היום אני אומרת לקבלנים שלי שאסור לנו לעבוד כאילו השוק ישאר במצב הנוכחי לנצח. אני לא חושבת שהשוק יקרוס כמו מה שקרה ב-2009, אבל כן הולך להיות תיקון קטן במחירים בשנים הקרובות".

נפגשתי עם לויתן במשרדה ובשיחה אישית סיפרה לי על טיול הנשים לישראל של ארגון JWRP או בגילגולו הנוכחי MOMENTUM שהשפיע עליה רבות; וגם על האופן בו היא
מסתכלת על סדרי העדיפויות בחייה.

ארגון ׳מומנטום׳ מפיק טיולים בני 8 ימים לישראל לאמהות עם ילדים מתחת לגיל 18. זאת בליווי מרצים ומנטורים מעניינים שמעשירים את המשתתפים במגוון נושאים: יהודות, הורות, חיי נישואים, אהבת ישראל, שורשים, ציונות ועוד.

על הארגון המעניין הזה אמונה מזל חדד- חברת הדירקטוריון של IAC ופעילה מוכרת בקהילה הישראלית. התוכנית מסובסדת על ידי ארגון ה- IAC ומשרד התפוצות בישראל. לויתן, שהצטרפה כאמור לטיול בשנה שעברה, חזרה מוקסמת,. היום היא פעילה בתוכנית ומקדמת אותה בקהילה הישראלית, כדי שכמה שיותר נשים ידעו על קיומה ויתנסו בחוויה יוצאת הדופן.

לויתן: ״נולדתי בישראל אבל גדלתי פה בארצות הברית. ולמרות שהייתי עשרות פעמים בכותל ובכל המקומות המפורסמים בארץ אף פעם לא הרגשתי את אותן תחושות שהיו לי בטיול של 'מומנטום'. זו הייתה רכבת הרים של רגשות – בכינו, צחקנו, נפתחנו. הרגשתי שאני נמצאת על ענן, הטיול כאילו חדר לי את העור והוציא כל מיני דברים החוצה״.

לויתן הדגישה שפרק היהדות בטיול אינו מנסה להחזיר אותך בתשובה אלא פשוט להציג את ההוויה היהודית. לויתן: ״למרות שאני יהודיה וישראלית עם בית כשר, עושה שבת וחוגגת את החגים היהודיים, הטיול של ׳מומנטום׳ שינה אצלי משהו בדרך שאני מסתכלת על דברים. במהלך השבוע הזה ביקרנו בהמון מקומות בארץ – היינו בהרצאות מרתקות בצפת ובבתי כנסת ישנים, ביקרנו במקווה וגם בכותל המערבי, זה הרגיש שונה. לא כמו סתם עוד ביקור, הכינו אותנו לזה. עשינו שבת בכותל ואפילו שמרתי שבת למרות שלא הייתי חייבת, פשוט רציתי. אני זוכרת שאמרתי למזל חדד) שאני לא בטוחה איך אבל אני רוצה להיות חלק מ׳מומנטום׳. פגשתי נשים מרוסיה, אוסטרליה, דרום אפריקה, מכל העולם. פגשתי ישראליות שמעולם לא עשו קידוש או שבת ובמהלך הטיול הן גילו את החוויה הקסומה הזו".

לויתן מספרת שהשנה נרשמו יותר מ-50 נשים לטיול הקרוב שיוצא בנובמבר. ויש גם רשימת המתנה של 35 נשים לטיול הבא.

לויתן, שחגגה השנה את יום הולדתה ה- 40 במסיבה נוצצת בלוס אנג׳לס, נולדה באשקלון ועברה בגיל 6 עם משפחתה לארצות הברית. כאן, גם למדה לתואר ראשון במנהל עסקים ופצחה בקריירה מרשימה בעולם הנדל״ן.

כבר בגיל 25 הפכה לראשונה לאמא ובהמשך הרחיבה את משפחתה עם זוג תאומים. בין הקריירה המצליחה והאמהות לויתן גם מאוד פעילה בשנים האחרונות כ- IAC Council member ואחת המנהיגות המובילות בקבוצת LEAD של הארגון. היא מספרת לי שהשנה תרחיב עוד יותר את המעורבות החברתית שלה ובכל הזדמנות היא מדברת על כמה היא אוהבת לעבוד עם הקהילה הישראלית.

כבר שנים שלויתן עושה מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: למכור בתים יוקרתיים שמעוצבים למופת עם המון דמיון, גימורים ברמה הגבוהה ביותר תוך שהיא שולטת בצורה מושלמת בלקסיקון ה'ניו קונסטרקשיין' ומפתחת יחסים חמים עם לקוחות אמריקאים וגם מהקהילה הישראלית.

מגזין ׳וול סטריט ג׳ורנל׳ הנחשב מפרסם בכל שנה את ׳רשימת ה-1000׳ שכוללת את הדמויות המובילות בתחומים שונים. בתוכו גם סקירה של 250 סוכני הנדל״ן המצליחים בארצות הברית עם נציגים מכל מדינה. לויתן נבחרה לאחת מ- 40 סוכנות הנדל״ן המצליחות בקליפורניה. היא עתידה להכפיל כמעט את אחוזי המכירות שלה מאשתקד. עדי לוקחת את הכל בפרופרציות: ״האמת שהופתעתי, אני כל פעם מפתיעה את עצמי. אני לא עוצרת לחשוב ואין לי ממש תוכנית אני פשוט הולכת על זה.״

כיצד את מצליחה לשלב חיי משפחה וגידול ילדים עם הקריירה?

״זה מאבק יום יומי לשלב קרייריה וחיי משפחה ביחד. הכי חשוב שיהיה לך שותף טוב, ולי יש את השותף הכי טוב בעולם. בעלי אסף מאוד תומך, מפרגן, עוזר. אנחנו באמת שותפים בכל וגם עובדים ביחד. אני יכולה להגיד לך בלב שלם שלא הייתי איפה שאני היום בלעדיו. הוא אדם מאוד חכם ובכל פעם שאני זקוקה לעצה טובה אני פונה אליו. לא יכולתי למצוא שותף טוב ממנו. בנוסף, הוא בונה בתים ואני עוזרת המון בעיצוב שלהם ומייעצת לו כשצריך עם דברים שיכולים לסייע למכור את הבתים שלנו טוב יותר.

זה מצחיק אבל אני לפעמים מרגישה כמו שני אנשים שונים: יש את עדי לויתן שמסתכלים עליה מהצד המקצועי ואז יש שיגידו שאני אישה קשוחה או אפילו קצת ביצ'ית. אבל אלו שמכירים אותי לעומק רואים את הצד הרך והרגיש שבי, כזה שיוצא כשאני מגיעה הביתה.

שם אני בן אדם אחר לגמרי – כל הבעיות של הבית או של הילדים הופכים להיות הבעיות שלי. אני לוקחת הכל באופן אישי. בבית אני מטפלת בכל מה שאני צריכה כאמא כמו: בישולים, עזרה בשיעורי בית וחינוך הילדים.״

חגגת השנה יומולדת 40 . מלחיץ?

״לא, מרגישה מצויין, אפילו יותר טוב מכל גיל אחר. זה כן גורם לך להבין שהגיע הזמן לשנות את סדר את העדיפויות שלך בחיים. למרות שהעבודה מאוד חשובה לי, אני עדיין זוכרת שהמשפחה זה לפני הכל. היום אני מרשה לעצמי לצאת לחופשה של שבועיים. יש לי צוות מעולה שהדרכתי והם עוזרים לי, בינהם גם אחי דניאל שעובד איתי. למדתי שאם אני משחררת לא קורה שום דבר. יש אנשים שמריצים לעצמם איזה סרט בראש ומאמינים בו עד למצב שהם לא ישנים בלילה בגלל העבודה שלהם.

״היום חשוב לי להיות עם הילדים שלי. הם גדלים פעם אחת ואני לא רוצה לפספס את זה. אני רוצה לוודא שהם עושים את הבחירות הנכונות בחיים שלהם. וכאמא אני דואגת להם, רוצה לשמור עליהם לוודא שהם מסתובבים עם בני גילם הנכונים. בעיקר בחיים של היום שמלווים בסושיאל מדיה עם כל הלחצים שקיימים על נערים ונערות מתבגרות.

״את הבת שלי אני מלמדת להיות עצמאית. אני רוצה שהיא תראה מה זו אישה חזקה שלא תלויה בגבר וזאת למרות שיש לי גבר שהוא גם הביטחון שלי".

״חשוב לי גם להדגיש שלהוריי יש חלק גדול בהצלחה שלי. אמא שלי מטילדה הקדישה את כל חייה לגדל אותנו, ללמד אותנו להשקיע ולהיות מסורים לעבודה קשה.

״אני זוכרת שבתקופת הקולג׳ שלי עבדתי במוסך של אבי, שאול. הוא לימד אותי איך לעבוד ולהסתדר עם כל סוגי האנשים. זה הפך למפתח ההצלחה שלי כיום. למדתי להקשיב לאנשים ולדעת איך לענות על הצרכים שלהם, מה שנתן לי יתרון ענק. לאבא שלי יש חלק גדול בהצלחה שלי היום. אני לא בטוחה שהוריי מודעים לזה בכלל, אבל הם בנו אותי מבחינת אישיות והפכו אותי לאישה מצטיינת״.

מה השאיפות שלך לעתיד?

״מבחינת הקרייריה אני מרגישה במקום מאוד טוב ואני רק רוצה להמשיך ולתת את השירות המעולה שאנשים רגילים לקבל ממני.

״יצאתי מטיול הנשים של ׳מומנטום׳ עם חשק גדול לתת הכוונה, עזרה והשראה לעוד אנשים כמו לסוכני נדל״ן חדשים שתמיד מתקשרים אליי לשאול שאלות ולהתייעץ. ובכלל לעבוד עם קהילה של אמהות ומשפחות פה באל-איי. לדעתי זה מאוד חשוב ואני רוצה לעשות את זה בצורה מסודרת".

לפרטים נוספים: www.adilivyatan.com

המשך לקרוא

Featured

בזכותי הרבה ישראלים שינו את הדעה שלהם על רומנים"

Published

on

ננסי ברנדס לא נח לרגע: אחרי שהחלים מחיידק אלים שכמעט גרם למותו הוא מעלה מופע חדש שמשלב הומור שחור וטיפול נמרץ ראיון משעשע לקראת הופעתו ב10- בספטמבר במועדון המארק בלוס אנג'לס

ננסי ברנדס לא מפסיק להצחיק אפילו לשניה אחת. זכותו אני כבר שלוש שנים מגעגע מצחוק, מקבל טלפונים ממנו באמצע הלילה, בדיחפונים. בשבוע הבא הוא כבר יהיה כאן. ב-10 בספטמבר הוא יבדר ויצחק אותנו במועדון הארועים הוותיק "המארק" בשדרות פיקו. בראיון מיוחד הוא מספר על עליתו ארצה בגיל 27 ועל ניהול חיי משפחה נורמליים עם מפעל שלם של ילדים ונכדים. הוא עוזר לכולם, אבל קשה לו לסרב להופעות, מה גם כשהנכדים שלו גדולים יותר מהילדים שלו.

כבר בשלב הראשון של הראיון הוא משחרר איזה ויצ קטן: "הנכדים שלי יכולים לעשות בייביסיטר לדודים שלהם. הנכד שלי לא הסכים לשחק עם הבת שלי כשהיא הייתה בת שנתיים", מוסיף ננסי שמן למדורה, הוא אמר לי, 'סבא, אל תכעס, אבל דודה עושה עליי פיפי'".

איך אתה מסביר את התסבוכת הזאת?

זה אולי מסובך להבנה, אבל פשוט להכנה. יש לי שתי בנות מהנישואים הראשונים. ליאור, הבכורה, אמא לשלושה. אחרי שהתחתנתי בשנית נולדו לנו יונתן ואמה. שני הילדים מנישואיו השניים קטנים יותר משלושת הנכדים. הילדים שלי לא יודעים איך לקטלג את גרושתי", הוא מגחך גיחוך רומני כזה. "הם לא יודעים מי האישה הזו שהיא אמא של האחיות הגדולות שלהם. מה זאת אומרת אמא של האחיות שלהם? הם לא מצליחים לפענח את זה". גם אני מגרד את הפדחת.

ננסי ברנדס, בדיוק כמו שאתם חושבים. עם המבטא הרומני הכבד עם כל השטיקים והמניארות של קומידיאנט אירופאי שהתאקלם בלבנט המחוספס. מבדיחות הרומניות על צ'ורבה וממליגה הוא עבר ללתיבת הדואר הפרטית שלו ולמשפחה, שם יש לברנדס ליטראז' של החומר המצחיק. הוא מתיחס למשפחה כרמש מרבה רגליים: יש לו שתי גרושות, חברה חדשה, ארבעה ילדים, שלושה נכדים ופער גילים מטריף. בנוסף לזה גם הבת הבכורה היא חוזרת בתשובה כמו שננסי אומר:. "פעם היא היתה חסידת ברנדס, היום היא חסידת ברסלב תושבת יבניאל".

"כשהכרתי את החתן שלי שאלתי אותו מה המקצוע שלו", משתעשע ברנדס. "הוא אמר לי, 'אני קבלן'. שאלתי אותו, מה אתה בונה?' אז הוא אמר, אני בונה עליך'"…

"צחוק צחוק אבל אני מסתגל למצב במשפחה. הם מתארחים פה אבל לא אוכלים פה, אז אני הולך אליהם ומסתדר הכי טוב. אני מכבד אותם. אתה עושה סוויץ' במוח ונכנס למרחב אחר. יש לי הרבה חברים חילונים שאומרים 'מה זה הדתיים האלה?' אבל לי אין שום קונפליקט. אני מגיע אליהם בשבת עם האוטו עד הדלת, אבל בתוך הבית אני לא מדליק אור וכאלה. הבת שלי יודעת שאם לא אגיע בשבת בבוקר היא לא תראה אותי, כי אין לי זמן אחר. אני אומר לה 'מחר בבוקר אני בא כי אני מתגעגע אליכם'. אין אצלה שום זיוף, היא עד הסוף. מגולחת, פאה, הכו".

אז מה מפריע לך בכל זאת עם האדיקות שלהם?

"זו נקודה כואבת כי קשה לי מאוד שהנכדים שלי בחיים לא ידעו מי זה שייקספיר, מי זה בטהובן, מי זה ברהאמס, ספילברג. זה חורה לי. יש הרבה נושאים שאני רוצה לדבר עליהם עם הנכדים שלי, והדרכים חסומות. הם מתים עליי, אני מביא להם מתנות וחיבוקים, אבל אני לא נכנס לשטחים שאני יודע שאין אליהם כניסה. הם גם באים אלי הביתה. משחקים עם הילדים שלי.

אין להם אינטרנט בבית, טלוויזיה, כלום. אין להם מושג אפילו מי זה קופיקו. נכון, שהילדים שלי, כשיהיו גדולים, ידעו מי זה הרמב"ם. נכון שהם לא ידעו להתפלל וכאלה, אבל הנכדים לא יודעים שום דבר על תרבות עולמית אלמנטרית, ובחיים לא ידעו. הם לא בסביבה שיודעת מי זה בטהובן. כל טמבל יודע מי זה. זה חורה לי. מצד שני, הם מאושרים וכל אבא רוצה לראות את הילדים שלו מאושרים. מה לעשות? יש מחיר לאושר."

מה גרם לך להפסיק לצחוק על רומנים?

"בעבר העלתי הכל לבמה, מול קהל, לא דפקתי חשבון על מושא הבדיחות המסורתי שלי, מבית. במשך שנים הסתלבטתי על הרומניות וממילא על עצמי. ספגתי אש וגופרית מבני התפוצה שלי. יש אחוז קטן מאוד של רומנים בארץ שהתלוננו מאוד על האירוניה העצמית שלי. לדעתי אין דבר חזק יותר מלעלות על הבמה ולצחוק על המוצא שלך, המשפחה שלך, הסטיגמות שיש עליך. יעקב כהן הצליח כי הוא צחק על מרוקאים ואף אחד לא כעס. אצל הרומנים לצערי יש אחוז מסוים שהוא רגשי, בלי הומור, עם הרבה רגשי נחיתות. לפעמים אני מתבייש שהם שייכים לעם הזה.

הם צועקים לי ברחוב, 'למה אתה לא צוחק על תימנים וגרוזינים? למה אתה צוחק עלינו? תתבייש'. הייתי מקבל מכתבים מעורכי דין, מאיגוד העולים מרומניה. היום כבר לא, כי אני צוחק עליהם הרבה פחות. אנשים התקדמו, וחלק מהם הלכו לעולמם. זה יישמע מאוד לא צנוע, אבל בזכותי הרבה ישראלים שינו את הדעה שלהם על רומנים."

מה הסוד של סטנדאפ מוצלח?

"בסטנד-אפ ספר לאנשים כמה לא טוב לך, זה מכנה משותף שעובד בכל מקום. אתה מספר שנדפקת? יופי, הם מתים על זה, עכשיו אנחנו רגועים, תמשיך לספר. הם נורא נהנים כשאצלך יותר גרוע. זה המנגנון הסודי שלי".

עלית לארץ מרומניה בגיל מאוחר,27 . למה עזבת?

"אכן הצלחתי שם מאוד, אין מדיה שלא הכירה אותנו ואין מקום שלא הופענו בו אבל המשטר חנק אותי והייתי חייב לקום ולעזוב. בהופעת הפרידה שעשינו היו למעלה מ- 30,000 איש שבאו לראות אותנו בפעם האחרונה כששמעו שהלהקה מתפרקת".

מחפש קהל כפייתי

בפועל לננסי ברנדס תמיד היה טוב גם כשלא היה לו טוב. הוא אופטימיסט להפליא ורואה תמיד את הצד הטוב של המטבע.טוב, הוא יכול להשוויץ במשפחה, בחברים, בקריירה, במיוחד בזו המוזיקלית, שתודות לקריירת סטנד-אפ ארוכה כמעט נשכחה לגמרי. הוא עלה לארץ מבוקרשט כרוקר מצליח ופסנתרן, אבל הפך בארץ למעבד מוזיקלי. "3,400 עיבודים רשומים באקו"ם על שמי", הוא מזכיר. כעולה חדש בן 27 התחיל אצל אילנית ומיד זינק. "את 1982 לא אשכח. 'הפרח בגני', הורה'. בשנה ההיא הפכתי מפסנתרן למוזיקאי מבוקש. זה היה מטורף. ישנתי באולפן. עבדתי עם זוהר ארגוב, חיים משה, שלומי שבת בתקליט הראשון, מרגול, זהבה בן, שימי תבורי, כולם. קיבלתי פרסים על מוזיקה לשני סרטים, 'אבא גנוב' ו' טיפת מזל.

אפילו עם הזמר המנוח שמוליק קראוס עבד כמה חודשים. "איש אלים", הוא נזכר. "עבדתי איתו כמה חודשים בסך הכל. הייתי עולה חדש והוא היה מספר עליי בדיחות שלא הבנתי. בדיעבד אני מבין שהיה לו פיצול אישיות. היו רגעים שהוא היה נחמד וחם ונותן לי חיבוק, והיו רגעים שהוא היה אלים עם הסביבה. אנשים היו נעלבים ממנו".

מה הייתה גולת הכותרת המקצועית שלך באותם הימים?

"גולת הכותרת הייתה האירוויזיון. אז גם הפכתי למעבד מוזיקלי מוכר. פעם עם אבי טולדנו ו"הורה" ופעם עם "חי" ועפרה חזה. אבל אני לא מתגעגע. איבדתי עניין בתחרות הזו לפני עשור, היא הפכה לתחרות של הפגנה טכנולוגית, של הייטק, תאורה וביגוד. פחות מוזיקה. לשבת ערב שלם ולשמוע 24 שירים שתשעים אחוז מהם משעממים – זה מיותר. אין לי סבלנות לזה. אתה זוכה את השיר שזכה לפני שנתיים? אין לך מושג. אבל שיר שזכה לפני 30 שנה אתה זוכר. התחרות הזו איבדה את הרלוונטיות שלה.

זה שואו של ערב אחד ואין שום השלכות עתידיות על הזמרים האלה. לא יקרה להם כלום. זה שזכית באירוויזיון לא מעניין אף אחד".

אילו עוד ציוני דרך יש ברזומה שלך?

"לפני הרבה שנים ניצחתי על תזמורת חיל האוויר. הייתי במדים, וזה לא ממש הסתדר. גם לצה"ל לא יום אחד הופענו בטקס צבאי", הוא מספר. "נגמרה חלוקת האותות בטקס ומפקד חיל האוויר דאז, הרצל בודינגר, עלה לברך את כל הטייסים. הוא עלה לבמה, כנראה יום לא טוב, ואמר 'חיילים, עלו והצליחו'. לא היססתי. עליתי אחריו ואמרתי 'כבוד המפקד, אני חייב להגיד לך משהו: שמעתי בחיים שלי הרבה נאומים אבל כזה דבר מרגש לא שמעתי. כולי צמרמורת. אני יושב בחוץ ובוכה כמו ילד. מאיפה אספת את המילים? מישהו כתב לך את זה. בטוח. זה לא אתה. לא יכול להיות'. הקהל נקרע, והוא בא לבמה, חיבק אותי".

ספר לנו על ה'סופרנוס'

"נשארתי על הבמה, אבל החלפתי את המוזיקה בסטנד-אפ. הקמתי הרכבים, העלתי מופעים ושיתופי פעולה ששילבו את שני התחומים, המוזיקה וסטאנד-אפ. בפרויקט האחרון, 'סופרנוס', שילבתי 44 נגנים, זמרות סופרן, טנורים, נגיעות אלקטרוניות ואני הייתי אחראי הדאחקות. זו היתה מפלצת".

תן לי דוגמא לסיטואציה משעשעת מהחיים

"לפעמים גם כשאני לא מופיע, אני מתניע סיטואציות, אני מחפש קהל כפייתי ,לפני שנה בערך הגעתי לאיזו פגישה. היו לי עוד 20 דקות, חיפשתי מה לעשות. הלכתי למגרש גרירה של העירייה. באתי לשומר ואמרתי לו, אדוני, האוטו שלי חנה כל הבוקר באדום לבן ולא גררתם אותו. המצפון שלי מעיק עליי, הבאתי לכם את האוטו'. הבנאדם היה בהלם. 'אדוני, אין דבר כזה'. התעקשתי והכנסתי את האוטו. ארבע שעות, לא שילמתי שקל. חניה בחינם. בהומור, במקרים כאלה במיוחד, אתה יכול לצאת הכי פאתטי. הנורה הזו של הפאתטיות דלוקה אצלי 24 שעות ביממה. לא להיות פאתטי וכפייתי. ברגע שאתה מתעסק בהומור זו הסכנה הכי גדולה".

"היתה תקופה שהייתי זומבי"

לפני מספר שנים היה ננסי ברנדס בין חיים למוות. הוא שכב במשך חודשים בבית חולים, כשאשתו לשעבר לצידו. הכסף אזל אחרי שלא היה יכול לעבוד במשך שנה, ואחרי שחזר לעצמו, קרה הדבר שהוא הכי פחות ציפה לו: הזוגיות נסדקה ונשברה. לפני חודש היא לקחה את הילדים ועזבה את הבית. כעת, בגיל 72 הוא מעלה מופע עם שימי תבורי , זוכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת".

ננסי: "החיים שלי במכה אחת. היו לי פתאום כאבים עזים, סבלתי מהזיות, ולאחר שהתחלתי לדבר בצורה לא ברורה באחת מתוכניות הבוקר, מיהרו לפנות אותי לבית חולים. שם אושפזתי במחלקת טיפול נמרץ, עם חשש לקריסת מערכות כללית. בדיקות הדם גילו מתקפה של חיידק אלים.

"היתה תקופה שהייתי זומבי. לא זיהיתי אנשים בתמונות, נעלמו לי המילים, ונבהלתי שלא אצליח לחזור לעצמי. לשמחתי, הכל חזר לתפקוד מלא. אם חס וחלילה לא הייתי יכול לחזור לבמה, אני לא יודע איך הייתי יכול להמשיך לחיות. הבמה זה החיים שלי"

הוא נזקק לתקופת החלמה של חצי שנה – מתוכה ארבעה חודשים של אשפוז וטיפולים שונים. "עוברות לך בראש הרבה מחשבות. חשבון נפש של איפה טעית, ומה היית יכול לתקן. למרות שתחזיות הרופאים היו מאוד שליליות, לרגע לא האמנתי שיקרה משהו דרסטי. אם אתה אופטימי וחזק, אתה עוזר לגוף להילחם.

"המשכתי ליצור. את המופע עם אורי גלר כתבתי תוך כדי אשפוז. החיידק הביא לי הרבה רעיונות, וכנראה אצטרך לשלם לו זכויות יוצרים. גם החלטתי לכתוב ספר אוטוביוגרפי. לקחתי סופר צללים, ואנחנו בשלב הכתיבה. בגלל שהספר מתחיל כשאני רואה אור לבן בטיפול נמרץ, אז יקראו לו 'חיידק במה".

מה היעוד שלך בחיים?

"מעטים שולטים בהומור ובמוזיקה ואני שמח שאני אחד מהם. אין מנצח שמשלב סטנד-אפ ומוסיקה כמוני, זאת השליחות שלי: לשמח כמה שיותר אנשים. לקחת את הדברים בפרופורציה נכונה, כדאי שנבחר בקפדנות את הרגעים שאנחנו מחליטים להתעצבן מהם. אין סיבה להתעצבן כי זה לא עוזר אלא רק גורם לצד השני ליהנות מזה".

ואחרי כל התלאוות והחתחתים שעבר בחייו הפרטיים והמקצועיים, ברנדס לא פולט טיפת מרמור. עניין עקרוני אצלו, זחיחות 24/7. " אתה מדבר עם בנאדם שטוב לו", הוא אומר. "מצטער להגיד לכם, חברים, טוב לי. פשוט טוב לי. אתה יכול לעשות מזה כותרת: ננסי ברנדס חי וטוב לו בחיים".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות