Connect with us

Featured

הגירסה הכי טובה של עצמה

Published

on

 

מאת: אלעד מסורי

אוסנת שבתאי היא מאמנת כושר ותזונה מצליחה, מרצה מבוקשת, נשואה באושר ודי בעושר ואם לשלושה * עכשיו היא מוציאה ספר על חייה בו היא מספקת טיפים להצלחה בכל מישורי החיים

אני יושב בסטודיו של אוסנת שבתאי שברחוב וונטורה המרכזי באנסינו. נפגשנו מספר ימים לאחר שהעבירה בהצלחה מרשימה הרצאה במרכז שפר של IAC מול קהל של 250 איש.

לאחר שערכה לי סיור קצר בסטודיו שלה, LUV 2 TRAIN, היא ניגשה ללוח המחיק שתלוי על הקיר, לקחה טוש שחור ושאלה אותי: ״אלעד, מה עשרת הדברים הכי חשובים לך בחיים?” ללא כל הכנה מראש מצאתי עצמי לפתע חובש את כובע המרואיין, זה שצריך לדבר ולספר על עצמו. שבתאי, באסרטיביות הכל כך מוכרת שלה, מילאה את הלוח בתשובותיי. ״אלעד, אין פלא שאתה רווק, תראה איך מיקמת את 'הזוגיות', כמעט בתחתית הרשימה. גם אם תמצא מחר את אהבת חייך אתה לא תזהה אותה, ואם תצא איתה אתה תשקיע קודם כל בקריירה שלך ולכן גם הקשר הזה עלול להיגמר כי אתה לא תהיה ממש שם עבורה״, אמרה, וכנראה צדקה.

אוסנת (מישל) שבתאי היא דמות מוכרת בלוס אנג׳לס הישראלית. במשך שנים היא נחשבת למאמנת כושר אישית מצליחה, הבעלים של LUV 2 TRAIN, תזונאית וקואצ׳רית מוסמכת עם מאסטר בשיטת ה-NLP שכבר הוכיחה עצמה בכל רחבי העולם.

לאחרונה היא הוציאה ספר ראשון בו היא מגוללת לא רק את סיפור חייה, אלא גם משתפת בסודות ההצלחה שלה והטיפים לחיים טובים יותר. לספר בחרה לקרוא ״הגירסה הכי טובה של עצמך״.

שבתאי או בשמה המלא אוסנת מישל שבתאי, מעבירה בספרה מסר כיצד לבצע  שינויים כבר ברמת התת מודע. כאשר היא מתמקדת בתחומים רבים בחיי היום יום של כולנו: דיאטה, זוגיות, כסף מימוש עצמי והגשמת יעדים.

היא אישה מרשימה מכל הבחינות, על זה אין ויכוח: אמא לשלושה שנראית צעירה לגילה, מתחזקת זוגיות פורה עם שחר שבתאי – איש העסקים מצליח. את חייה היא מנהלת בצורה מאוד ממושמעת: מציבה לעצמה לוחות זמנים, יעדיים ומטרות.

כתיבת ״הגירסה הכי טובה של עצמך״, היא מספרת, היה חלום ענקי עבורה, והטריגר עבורי לשבת עימה לשיחה אישת להבין יותר לעומק את האישה שצוברת אהדה רבה בקרב לקוחותיה וסביבתה.

אוסנת את נוגעת לאנשים בחיים, מה האתגר הכי גדול בעבודה שלך? 

״לשים את המחסומים בצד. לפעמים אני רוצה שהם יצליחו יותר ממה שהם רוצים. אם הלקוח שלי לא ממוקד ונמצא שם כל הדרך כמוני אז זו בעיה. אני מאוד מעורבת עם הלקוחות שלי והמטרה שלהם הופכת להיות המטרה שלי. בגלל זה אני בוחרת את הלקוחות שלי ועובדת עם אנשים שאני מרגישה שהם רוצים לעשות שינוי אמיתי. לכן אני לא יכולה לרצות שהם יצליחו יותר מהם, אני צריכה אותם ON לאורך כל הדרך".

איך נראה היום שלך מבחינת בריאות ותזונה? 

״אני מקפידה על מינימום 7 שעות שינה. כל אחד צריך כמות שעות שינה אחרות,  איך בודקים את זה? למשל בסופ״ש כשלא שמים שעון מעורר בדרך כלל, אז אפשר לקום באופן טבעי ולראות אם מרגישים רעננים ו״שבעים״וכך מבינים כמה שעות שינה באמת צריכים.  חשוב לישון טוב כי בזמן הזה נשרף 90 אחוז מהשומן בגוף. יש לנו 6 הורמונים שהתפקיד שלהם זה לשרוף שומן וכמעט כולם מופרשים לפעולה על ידי שינה עמוקה. אם בן אדם ישן 4 שעות בלילה יהיה לו קשה לשרוף שומן. בנוסף, במקרה של חוסר שינה אנחנו נפריש הורמון שנקרא קורטיזון שמופרש במהלך של סטרס והתפקיד שלו הוא למעשה לאגור שומן בגוף.

"אני קמה בחמש בבוקר, שותה כוס מים עם לימון והולכת לחדר כושר. אני חייבת לטפל קודם כל בעצמי לפני שאני מטפלת באחרים וזה לא ממקום אגואיסטי, אלא כדי שאני אהיה 100 אחוז ואתן מעצמי לבעלי, לילדים שלי

 וללקוחות שלי. אני באופן אישי מתעמלת על בטן ריקה, זה עובד לי נהדר ולמעשה ממשיכה את הצום של הלילה. אני מאמינה שאנשים מצליחים מתכננים את היום שלהם וכך אני משתדלת לעשות.

"אני מגיעה לעבודה עם תיק אוכל. כמו שאני שולחת את הילדים שלי לבית הספר עם אוכל כך גם אני. לא רוצה להגיע למצב שאני רעבה ומחפשת מה לאכול.

אחרי אימון אשתה שייק, משהו נוזלי ונספג ולפעמים זה יכול להיות קערה של פירות. אחרי כמה שעות אוכל סלט ועדשים וחצי אבוקדו, אני לא נוגעת בעוף או בבשר, אבל כן אוכלת דגים וביצים.  בהמשך היום אני אוכל דג עם קינואה ואחר הצהרים איזה יוגורט קטן. בערב אוכל סלט טונה או ביצים. אני לא נוגעת בפחמימות בערב.

"במהלך היום יש לי אימונים אישיים, בערבים יש לי לפעמים NLP ואני מעבירה הרצאות במקומות שונים וסמינרים וגם עושה הרצאות קטנות בבית של עד 15 משתתפים. רוב ההרצאות עוסקות באיך לעשות שינויים בחיים, אורח חיים בריא ואיך לרדת במשקל".

להרבה אנשים שאני מכיר יש בעיות שינה:  חלקם לוקחים כדורי שינה, עושים יוגה או מעשנים גראס, הכל כדי ללכת לישון. מאיפה זה מגיע? 

״זה סטרס. אנשים נמצאים בלחץ,הם נכנסים למיטה ופתאום המוח לא עסוק: יש פחות גירויים ואז מתחילות המחשבות וזה מונע מהם להירדם. במקרים כאלו אני מייעצת ללקוחות שלי לקום ולכתוב על דף את כל הדאגות והמחשבות שלהם. לשים את זה בצד או בתוך קופסא ולהגיד לעצמם: ׳זה לא הולך לאיבוד הנה זה כאן, אני אקום בבוקר ואתמודד עם זה׳ ואז ללכת לישון. תנסו, זה עובד כמו כמו קסם".

מה הסוד בלהיות הגירסה הכי טובה של עצמך? 

״פשוט, לאהוב את עצמך. הכל מתחיל מהמקום הזה. כאני שואלת בנות ׳את אוהבת את עצמך?׳ הן עונות לי: ׳ברור, תראי אני מטפחת את עצמי, עושה תספורות, מניקור  מסאג׳ והכל.׳ אמרתי להן אתן אולי אומרת את זה, אבל אם היית אוהבת את עצמך לא היית מרשה לעצמך להיות עם משקל עודף. בן אדם שאוהב עצמו זה אחד שלא נותן לעצמו לאבד את זה, זה אחד שיושב ומכין לעצמו את האוכל ולא מנשנש מהצלחות של הילדים שלו.

"אני אומרת להן – תאהבו את עצמכן. כשאני הולכת לחדר כושר אני לא קוראת לזה ללכת לג׳ים, אני אומרת זה ME TIME. איזו פריבילגיה זו לקחת שעה שבה את שמה את כל העולם 'על הולד' ופשוט מקדישה אותה לעצמך.״

את נשמעת כמו בחורה חזקה ועצמאית. איזה תפקיד יש לבעלך בחייך?

״שחר הוא איש העסקים, הוא ההיגיון ואני הרגש. אבל הרבה ממי שאני וממה שאני זה בזכותו. למרות שהוא גדול ממני רק בשנה הוא למעשה גידל אותי. כשאני ושחר התחלנו לצאת הייתי ילדה די ממוקדת בעצמה ולא היכן שאני היום. שחר טיפח אותי, לימד אותי לאהוב את עצמי ולדעת מה אני שווה, הוא חיזק אותי ולמעשה הוא הרוח שמאחורי"

מה גרם לך לכתוב ספר? 

"זה היה אחת המטרות שלי מגיל 20. התבשלתי עם המחשבה שאני לא שווה כסופרת,לא ידעתי איך לגשת לזה. לפני כשנה חשבתי שהגיע הזמן לכתוב את הספר. לקחתי 'סופרת צלילים', בחורה מקסימה, אבל אחרי יותר מ-8 חודשים כשקיבלתי את הקובץ של

 הספר והתיישבתי לקרוא אותו, כלום לא קרה. לא התחברתי, סגרתי ושמתי את זה בצד. כשחזרתי לזה הבנתי שזה אומנם הסיפור שלי, אבל אין שם את החלומות שלי את הרגש או את הכאב שלי, לא מצאתי את עצמי בתוך הסיפור. הבנתי שאם זה לא נגע בי זה כנראה לא ייגע באנשים זרים. לא הלכתי לחפש סופר אחר והחלטתי שאני אשב ואכתוב את הספר בעצמי. זה היה מסע מדהים של תראפיה כי הרגשתי שאני מעבדת את כל התהליכים של הילדות הלא פשוטה שלי עם הגירושים הקשים של אבי מאמא שלי. לכן הכתיבה הייתה מלווה בבכי, בכעס אבל גם בצחוק".

אני מבין שזו הייתה תקופה לא פשוטה עבורך כילדה. 

״זה עשה אותי מי שאני היום. אני מאוד רגישה לילדים ומשפחתיות זה ערך עליון בשבילי. אני מאוד מעריכה את אמא שלי על החוזק והעוצמה שלה. "אבא שלי רצה להתגרש, לפרק את המשפחה ולשים את הילדים בפנימיה. אמא אמרה לו ׳אין מצב, אני אגדל אותם לבד׳ וכך עשתה. היא גידלה אותנו בעצמה: אחותי הייתה בת תשע, אני בת שש והיא הייתה בהריון עם אחי, היא גידלה אותנו בשיניים. לא היה לה מקצוע, היא הייתה בלי השכלה, עזבה את בית הספר בכיתה ט' ובקושי ידעה לכתוב. היא הייתה מנקה בתים למחייתה, רק אלוהים ואנשים טובים בדרך היו עוזרים לה. גם אנחנו הילדים עזרנו. הייתי עושה ביבי סיטר, מוציאה את הכלבים של השכנים ונותנת לאמא שלי את הכסף. לא באתי ממקום של כסף, והיום תודה לאל אני חיה ברווחה כלכלית, אבל אני לא שוכחת מי אני ומאיפה באתי. היום אני עוזרת לאמא שלי ומרוממת אותה".

כיצד אמא שלך הגיבה לספר? 

״היה לה מאוד קשה לקרוא אותו, כי זו הייתה הפעם הראשונה שהיא חוותה את הגירושים שלה וההתפרקות של המשפחה דרך העיניים שלי. היא הייתה קוראת פרק, לוקחת הפסקה ושמה את הספר בצד. רק לאחרונה היא סיימה לקרואאת הספר. יש לה שכנה טובה שהקריאה לה את הספר. זה קשה לה מאוד. ( אוסנת מראה לי צמידים מרוקאים מסורתיים שהיא עונדת על פרק ידה.

״פעם הייתי מתביישת בזהות שלי, כי היינו גרים בכרמל (שכונה יוקרתית בחיפה) זה גם היה בטעות כי אמא שלי עברה תאונה עם אוטובוס אגד, היא קיבלה פיצויים ואז קנתה דירה קטנה בכרמל. אז גרנו במקום שלא היינו שייכים אליו מבחינה סוציו -אקונומית. הייתי אולי המרוקאית היחידה בכיתה (צוחקת). בתור ילדה התביישתי  באמא שלי כי היה לה מבטא מרוקאי כבד והצמידים המסורתיים שלה על היד הביכו אותי. כשגדלתי הבנתי כמה המסורת וההרגשה של הבית חשובה. אחר כך  למדתי ב-NLP שהצמידים האלו הם העוגן שלי, והיום אני מסתובבת איתם על היד בכל מקום. מספיק לי להרגיש אותם או לשמוע את הצילצול שלהם וזה מזכיר לי מי אני ומה אני"

מה האתגר הכי גדול שאת רואה אצל נשים בקהילה הישראלית בלוס אנג'לס?  

״אני רואה אצל הנשים שמגיעות אליי את הקושי לשים את עצמם בפרונט. נשים הולכות  לאיבוד ברכבת המטורפת הזו שנקראת חיים. את  דוהרת ב- 120 קמ״ש ולפני שאת פותחת את העיניים הילדה שלך בת 18, גם אני מרגישה את זה. דיברתי על זה בהרצאה; האתגר הכי גדול שלנו כנשים זה שאת ׳מחנה את עצמך בצד הדרך׳ והחיים עוברים להם ואת פותחת את העיניים ומבינה שחלפו להם 20 שנה. בינתיים, הילדים עוזבים את הבית ואת חושבת פתאום שאת לא שווה.

"לכן האתגר הוא למצוא זמן למימוש עצמי. כן, להיות רעיה טובה ואמא טובה אבל לפני הכל להיות מי שאת ולמצוא את הזמן לעצמך.

 כשאנשים לומדים לעשות את זה הם אנשים טובים יותר ומלאים יותר״

מה החלום שלך? 

״להיות 'מוטביישן ספיקר'. אם היום אני מרצה מול  250 איש, אני רוצה לעמוד מול קהל גדול של 1000 איש ויותר, לעורר ולתת להם השראה. אני חולמת לעבוד עם בני נוער, כי אם מישהו היה רק מלמד אותי את הדברים האלו כשהייתי קטנה כשבאמת העזתי לחלום החיים שלי היו משתנים.

"המסר שלי הוא: נכון, החיים קשים, אבל הם גם יפים ושום דבר שהוא שווה באמת לא יבוא לכם בקלות".

הלינק להורדת הספר בגירסה האלקטרונית בחינם:  Luv2train.com/book 

מדיה חברתית: פייסבוק- דף עסקי luv2train פייסבוק קבוצה סגורה “הגירסה הכי טובה של עצמך” לינק להצטרפות: https://www.facebook.com/groups/751983618328032/

אינסטגרם- luv2train22. מייל- michelle@luv2train.com. טל': 818-915-5666.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

"יש דברים שיש רק בישראל ואי אפשר לשכפל אותם בשום מקום אחר בעולם"

Published

on

דברי הפקרליטה לענייני הגירה טיפאני פדר • אלעד מסורי על שאלת השאלות הנצחית: האם החיים הטובים בלוס אנג'לס מקהים במשך הזמן את תחושות הגעגועים לארץ? • תחקיר קיץ 2019

קבלו נתון מעניין: על פי מקורות במשרד הפנים מאז קום המדינה 1948 עזבו את ישראל ( או לפי הגדרה אחרת ירדו מהארץ) קרוב ל- 850 אלף ישראלים. בראש רשימת המדינות בהן בחרו הישראלים להקים את ביתם החדש ניצבת ארצות הברית.

על פי הערכה בלוס אנג׳לס וסביבתה מתגוררים כיום כ-250 אלף ישראלים. מה שהופך את עיר המלאכים שלנו להתיישבות הישראלית הגדולה ביותר מחוץ למדינת ישראל.

אז הגענו לכאן בהמוננו, ונדמה שבכל תחום עיסוק קיים תוכלו למצוא ישראלים כאלו או אחרים העוסקים במלאכה. תחום: הבידור, הרפואה, הנדל״ן, מכירות, קולינריה, הייטק ואיך לא, הקונסטרקשיין שנכבש כולו על ידי ישראלים.

אז אין ספק אנחנו כאן ׳לאוד אנד פראוד׳ ורבים מהישראלים באל איי בהחלט הצליחו להגשים את החלום האמריקאי. אך האם אנחנו מאושרים? כמה אנחנו מתגעגעים לישראל, אם בכלל? וגם, האם ישראל של שנת 2019 היא מדינה אטרקטיבית עבור ישראלים אמריקאים?

ענת חיים- מנהלת ׳הבית הישראלי׳ ונציגה רישמית של משרד העליה הקליטה בלוס אנג׳לס, מסייעת לישראלים שרוצים לחזור לארץ להבין מהיכן להתחיל את התהליך. ענת נולדה וגדלה בחיפה והגיעה לכאן לפני מספר שנים. בארץ סיימה תואר ראשון בתקשורת והשתלבה בעבודות במשרדי הפקות גדולים בתל אביב. היא הייתה אחראית על הבאת אמנים והופעות רבות לישראל כמו: ׳דיסני על הקרח׳ ו׳לורד אוף דה דאנס׳ שיצרו את הפלירטוט הראשוני עם חו״ל. כאשר קיבלה הצעה להשתלב במשרדי ׳הבית הישראלי׳ של הקונוסליה באל איי לא התלבטה יותר מידי ועלתה על מטוס לארצות הברית.

כיום פזורים להם ברחבי העולם כ-14 משרדים של ׳הבית הישראלי׳ הממוקמים בתוך קונסוליות משרד החוץ השונות וממומנים עלי ידי משרד העליה והקליטה.

׳הבית הישראלי׳ בלוס אנג׳לס דואג לטפח את הקשר בין הקהילה הישראלית הגדולה המתגוררת כאן לבין הארץ. הוא מארגן ומפיק שלל אירועים חברתיים כמ: ׳מבשלים בעברית׳ שהחל בשנה שעברה, אירוע מוזיקאלי לזכרו של לאונרדו כהן בהשתתפות הכוכבת הישראלית נינט טייב (גם היא עברה לאל איי לפני מספר שנים) ערב נשים עם שיר בליה ועוד. כמו כן, ׳הבית הישראלי׳ מספק שירותי יעוץ והכוונה לישראלים שקיבלו החלטה לחזור לישראל. ומלווה את התושבים החוזרים בכל השלבים עד חזרתם הסופית הבייתה. אבל האם אנחנו בכלל רוצים לחזור הבייתה?

גורמים בקונוסוליות השונות מספרים לי שמרבית הישראלים מתקשים לוותר על החיים הנוחים בארצות הברית. למרות שבמקרים מסויימים הגעגוע הגדול למשפחה והרצון ליצור זהות יציבה וישראלית לילדים שלהם מנתבת את מסלול חייהם בחזרה לארץ.

ענת: ״אני פוגשת ישראלים מכל הסוגים ובמצב כלכלי שונה. יש משפחות שחוזרות לארץ מפני שהן יודעות שאם יחכו הילדים יהיו יותר מידי גדולים ולא יחזרו. או ישראלים מבוגרים שהילדים שלהם ׳עזבו את הקן׳ והם מרגשים לבד ורוצים לחזור כדי להיות סביב המשפחה. ״

התחושה היא שהגעגוע לישראל לא נעלם ותמיד קיימת השאלה האם כדאי לחזור הבייתה. לפעמים הם מגיעים אלינו קצת מתנדנדים אבל ׳בבית הישראלי׳ אנחנו נותנים להם את האינפורמציה ואז יותר קל להם להחליט.״

ענת: ״אני אישית מתגעגעת לארץ, לחברים ולמשפחה. בחוויה האישית שלי ישראל תמיד תהיה הבית. הפער התרבותי מאוד משפיע. גם לאחר חמש שנים של שליחות אני בטוחה שלעולם אהיה ישראלית.״

ראה שלא כל הישראלים מתגעגים לארץ. משה מבורך, ישראלים אמריקאי שהגיע לאל איי באמצע שנות ה-80 פתח את השיחה עימי: ״אלעד לי אין שום כוונה לחזור לארץ אני אוהב את אמריקה.״

משה במקור מתל אביב, גדל ליד כיכר המדינה, למד בגמנסיה הרצליה, שירת בצבא ובאמת עשה את כל הדרך של בחור מלח הארץ שאנחנו הישראלים כל כך אוהבים לחבק. בגיל 24 הגיע לארצות הברית בעקבות חברים מישראל שהתגוררו כאן ושיכנעו אותו לבוא ולרדוף אחרי החלום האמריקאי.

במשך 25 שנה משה עבד כיהלומן. הוא למד את התחום בJIA והחל להשתלב בעסקי היהלומים בדאון טאון ב-1989. בישראל הוא אוהב בעיקר את הים ומספר לי שהוא נוסע פעמים בשנה לישראל בדרך כלל בחודשי אפריל או מאי כשנעים וספטמבר אוקטובר מפני שהוא לא אוהב גשם או כשיותר מידי חם.

על ההקרבה של ישראלים שחיים אמר: ״זה בעיקר המשפחה שאתה לא רואה את ההורים והאחים והאחיות והבני דודים ואתה מדבר איתם בפייס טיים. אתה רואה אותה פעמיים בשנה חוץ מזה כלום. אה כן ואני מתגעגע לים.״

ישראלים רבים שמגיעים לאל איי מתלוננים בתקופה הראשונה על הקשיים בהתאקלמות ועל תשלום ביטוח בריאות גבוה ביותר לו אינם נדרשו בישראל. שנראה כי משה חיבק את הבירוקרטיה האמריקאית ומרגיש די בנוח עם השיטה. ״אין ארוחות חינם בארצות הברית וזה בסדר. מי שעושה כאן כסף צריך לדעת לשלם. אם אתה עושה חצי מליון דולר בשנה ואתה צריך לשלם ביטוח 2500 דולר אז אל תתלונן. תגיד תודה שאתה עושה הרבה כסף ועוזר גם לאנשים מסכנים. לא צריל לקלל את המדינה ואת טראמפ. אף אחד לא אוהב לשלם מיסים וביטוחים הישראלים רוצים בחינם אין בחינם.״

ומה עדיף לקבל שירות בחינם ואז לשבת בבית חולים מפוצץ כמו בישראל עם עודף של חולים ואין מספיק מיטות לכולם. גם בארץ מי שרוצה טיפול רפואי ברמה גבוהה הולך לרפואה הפרטית ומשלם הרבה כסף.״

גם מבחינה חברתית נראה שמשה כמו ישראלים רבים חשים טובס בלוס אנג׳לס .״נוח פה. אף אחד לא נכנס לחיים האישיים שלך. בארץ כולם נכנסים לך לכיס. פה אף אחד לא שואל אחד את השני כמה הוא עושה ולא שואלים שאלות אישיות ופה יש גם ספייס כי זה מקום גדול.״

בארץ תמיד מלחיצים אותך אומרים לך למה לא באת לפה, לא באת לבקר, אתה לא בסדר לא מכבד אותי, כן מכבד אותי. בארץ זה כל הזמן ככה. תמיד נותנים לך להרגיש אשם ושאתה לא בסדר. ״

אף אחד לא עושה פה באל איי הצגות ודרמות. אם לא יוצא לך להיפגש היום אתה ניפגש איתם בשבוע הבא או מחר. בארץ תמיד יאשימו אותך שדפקת להם ברז. אני אוהב את השקט והשלווה ושאף אחד לא יבואו אליי בתלונות. ״

ואכן נראה שהגעגועים של הישראלים האמריקאים כאן הם בעיקר לקרובי משפחה שהשאירו בארץ ולא למדינה עצמה. דודי ורד הבעלים של חברת האופנה המצליחה שמתמחה בייצור ג׳ינסים: YMI מתגורר בלוס אנג׳לס כבר שנים רבות. ורד: ״אני אוהב את ישראל אבל אני לא ממש מתגעגע לחיות שם. אני חי באמריקה וטוב לי פה. אני תומך בישראל מכל הכיוונים ובהרבה נושאים.״ ואכן וורד ידוע במוערבות והעשיה הענפה שלו עם ארגון IAC והוא גם חלק מראשי עמותת ״להושיט יד״ שמביאה ילדים חולי סרטן לטיול חלומת באל איי.

ומה עם ישראלים שעברו לאל איי לפני תקופה קצרה יחסית? קארין אדוני בן דוד התוזנאית – דיאטנית שעברה לאל איי לפני פחות מארבע שנים מספרת: ״ההקרבה הכי גדולה זה המרחק מההורים והמשפחה. לפספסף את החוויות הקטנות כמו לחגוג יום הולדת או לשבת בארוחת שישי ביחד. עכשיו כשאני אמא אני מרגישה את זה יותר. פתאום גבריאל הבן שלי עובר איזה תהליך חשוב בחיים שלו או משתנה וגדל. אני יכולה לחלוק את החוויה הזו עם המשפחה בארץ רק בסירטונים בווידאו וזה לא משהו שהמשפחה שלי יכולה לראות ולהיות חלק ממנו.״

כששאלתי את קארין למה היא הכי מתגעגעת בישראל השיבה: ״הרגעים הכי משמעותיים אלו הרגעים הקטנים- ללכת בתל אביב ולפגוש חברים ולשבת בבית קפה ולהנות. לחזור מהים ביום שישי אחר הצהרים ולאכול ארוחת ערב שבת עם כל המשפחה. סתם לקפוץ לשכנה או ללכת לחברה מבלי לקבוע תוכניות חמישה ימים מראש. וכמובן הפרידות מהמשפחה אחרי כל ביקור בארץ זה לא הופך להיות קל יותר אלא יותר קשה בטח עכשיו שהפכתי להיות אמא.״

גם שרונה קופר מו״ל שבוע ישראלי ב-21 השנים האחרונות, מבטאת היטב את הגעגוע לארץ. ״אצלי הגעגוע קיים כל הזמן. כמו כן, המאבק היום יומי בשאלה האם כדאי לחזור לארץ. אני מאוד אוהבת את חיים בישראל, אבל גם את החיים באל איי ולכן תמיד אשאר חצויה. למרות שאני גרה כאן 28 שנה אף פעם לא הרגשתי שאל איי זה הבית שלי. בשבילי הבית זה תמיד ישראל איפה שנמצאים ההורים והמשפחה.״

טיפאני פדר עורכת הדין לעיניני הגירה, שעוזרת לישראלים רבים להסדיר את מעמדם החוקי בארצות הברית סיפרה לי גם היא : ״אני מרגישה שישראל זה היסוד שלי והמשפחה שלי. אני מתגעגעת הכי הרבה בעיקר בתקופת החגים. להיות סביב המשפחה ולתחושה של חג ולחמימות שאני מרגישה שקיימת רק בישראל. וכן, יש לנו קהילה מדהימה. אבל יש דברים ששייכים רק למדינת ישראל ואי אפשר לשכפל אותם בשום מקום אחר בעולם.״

לאחר עשרות שיחות עם דמויות מגוונות מתחומים שונים מהקהילה הישראלית נראה כי הגעגוע לישראל הוא דבר שכולנו לומדים לחיות איתו. הישראלים המצליחים והעמידים שביננו אומנם עושים לעצמם ״את היאוש יותר נוח״ כמו מילות השיר המפורסם. אך ישנם דברים שגם כסף אינו יכול לקנות. הישראלים באל איי אוהבים את החיים שלהם אך מודעים לכך שהם משלמים מחיר יום יומי שבא לידי ביטוי בריחוק מהמשפחה ומסגנון החיים הישראלי הכל כך אהוב על כולנו. כנראה שלכל דבר יש מחיר. ואנחנו נצטרך ללמוד לחיות עם הגעגוע.

המשך לקרוא

Featured

"אני כמו גויאבה: או שאנשים ממש אוהבים אותי או שאני עושה להם צרבת"

Published

on

הבוטיק שלה במאליבו איפשר לה להכיר ולמכור להמון סלבריטאיות • זהו השלב החדש והמסעיר בחיים של מיכל אביטל, אחרי גירושים קשים והתאהבות מעל האוזניים • בין לבין גילתה שהיא סובלת ממאניה-דיפרסיה, לקחה תרופות בהתאם וחולמת עכשיו על קניית נדל"ן בכל העולם • מיכל ובכלל – פרק ב'

הראיון הקודם שלי עם מיכל אביטל עשה רעש גדול בלוס אנג׳לס הישראלית, בעקבות דברים שאמרה אשת האופנה והריטייל על שיגרת היום-יום של נשים ישראליות בעיר. למי שפיספס את אירועי הפרק הקודם- אביטל דיברה על הלייף-סטייל של נשים ישראליות שמרביתן לא עובדות ועל כך שגם היא במשך שנים חייתה כך, עם לו״ז של בילוי בחדרי כושר ובבתי קפה. מיכל העניקה להן עצה ידידותית לנסות ולהיות עצמאיות פננסית. אחרי הכל, הן אינן יכולות לדעת מה יקרה מחר עם הזוגיות, והן עלולות להישאר חסרות יכולת לפרנס עצמן. האמת, נשמע כמו עצה טובה שכל אמא בישראל הייתה מעניקה לבתה. אבל אביטל, כמו אביטל, מושכת אש. היא זכתה אז לתגובות רבות, חלקן מפרגנות אבל גם לא מעט ביקורת.

נפגשתי איתה בחנות החדשה שלה במרכז השופינג Cross Creek היפהפה במאליבו. שם, בראיון אישי היא פתחה את הלב בצורה יוצאת דופן. שוחחנו על מחלת המאניה-דפרסיה שתקפה אותה, על האתגר הלא פשוט של פתיחת חנות נוספת בלוקיישן היוקרתי, ועל שלל הסלבריטאים הנמנים בין לקוחותיה. וגם, האם היא מתחרטת על הדברים שהטיחה בנשות הקהילה במפגש האחרון שלנו.

מיכל, נושקת ל-40. נולדה בנהריה אבל גדלה ברמת השרון, מהצפון לצפונבונית. כבר שנים שהיא מלבישה במותגים שלה שלל דמויות מוכרות בלוס אנג׳לס שמחפשות סטייל, שונה, אחר. מה שהתחיל בבוטיק מאולתר בגראז׳ ביתה הפך לחנות בוואלי ועכשיו בוטיק יוקרתי במאליבו בשכנות טובה עם שמות כמו John
Varvatos ו Ted Baker ו- .Vince.

היא מחלקת חיבוקים בעודנו מתהלכים במתחם לעבר מסעדת המבורגרים מקומית. כולם כבר מכירים אותה. אחרי שיחה קצרצרה עם בעלי החנויות והמסעדות כולם הסכימו פה אחד שמיכל ״איז וואן אוף א קיינד״ וחלקם אף כינו אותה ״סטאר״.

סייד נוט: אביטל היא אשת האופנה היחידה שתתקע איתך המבורגר עם ציפס וכל התוספות באמצע היום מבלי להרגיש רע ולדאוג מה יחשבו עליה.

"מה, את מתאבדת?"

מיכל, עשית המון רעש בראיון האחרון. הרבה אנשים ביקרו אותך ׳ביג טיים׳.

"נו אלעד, מה אני אעשה, אמרתי מה שחשבתי. להגיד לך שזה השתלם לי? לא יודעת, אבל לא אמרתי משהו לא נכון. הכתבה עשתה המון רעש, הרבה יותר ממה שחשבתי. בסופ״ש שהכתבה יצאה היו מעל 3000 כניסות לאתר שלכם לקרוא אותה, זה מטורף! זה הגיע לשלב שאנשים צילצלו לשרונה, הבעלים של העיתון. קיבלתי המון פירגון ותגובות טובות אבל היו גם כאלה שבחרו להעלב. אני לא אחראית למה שהם הבינו, אני אחראית למה שאמרתי! אני כמו גויאבה, או שאנשים ממש אוהבים אותי או שאני עושה להם צרבת.

"כשמכרתי בגדים מהבית והלך טוב, רציתי לפתוח חנות משל עצמי. אנשים צחקו עליי ואמרו״ ׳מי פותח היום ריטייל ביזנס, מה את מתאבדת?׳. ריכלו עליי ואמרו חכו חכו תראו היא תתחיל לשלם שכר דירה ונראה לאן היא תגיע. כשפתחתי את החנות בטופנגה כולם צ׳יקצ׳ו וליגלגו עליי, חלק בפנים וחלק מאחורי הגב. שמעתי דברים כמו: ׳מי פותח בלוקיישן כזה?

"מיכל של גיל 20 הייתה תופסת כל אחד במקום ומשתיקה אותו. אבל מיכל אחרי פרידה ולקראת גיל 40 שלה לא אומרת כלום. אני לא סוגרת פינה עם אף אחד ונותנת לכולן להגיד עליי מה שהן רוצות. בשקט שלי ובנחישות המטורפת שלי והרעב הלא נגמר פתחתי גם את מאליבו״.

מיכל מלבישה נבחרת חזקה של ידוענים מהוליווד והלוקשיין הנוצץ גורם להן לבוא עד אליה: ״אני לא תמיד מספרת על כל המפורסמים, לא צריך עין הרע. אבל לינדה תומפסון היא לקוחה שלי, ניקולט שרידן, ליסה רינה וגם שאנון דוהרטי לקוחה שלי (והיא מתה על תל אביב ועל האוכל בארץ). בפעם הראשונה שנפגשנו אמרתי לה 'אני שמחה שניצחת את הסרטן, בשבילי את ברנדה מבוורלי הילס 90210 ולא שאנון'.

"יש לי מלא נשות שחקנים שהן לקוחות שלי: רומא, אישתו של רוברט דאוני ג׳ונייר, הנשים של להקת פוייזן, מריה שרייבר ואפילו שר האייקונית״.

הבנתי שגם פאמלה אנדרסון לקוחה קבועה.

״כן כל פעם שהיא בעיר היא מגיעה. הייתה לי פאדיחה איתה. יום אחד היא הגיע לחנות ואני איחרתי באותו היום, אוייש אני תמיד מאחרת. הגעתי עם הטאפרוור שלי עם הסלט, והספרים במספרה לידי אמרו שהייתה לי פה לקוחה מאוד חשובה שחיכתה לי בחוץ. מי? שאלתי אותם. פאמלה אנדרסון ענו לי. ואז אני רואה אותה ב׳קופי בין׳ עם הבלונד שלה. רצתי לשם וצעקתי לה ׳פאם פאם׳ כאילו היא חברה שלי, ויש שם פאפארצ׳י ואנשים מסתובבים. היא היתה הכי חמודה, עשתה לי ׳היי׳. התחבקנו והתנשקנו ואמרתי לה שאני כל כך מצטערת אבל לא חשבתי שהיא באמת תבוא. והיא ענתה ׳אבל אמרתי לך שכשאני במאליבו אני באה׳.

איזה מין לקוחה היא?

״פאמלה היא החביבה עליי. היא מאוד צנועה ולא מתהלכת כמו סלב לא רוצה אף פעם הנחות. היא כל הזמן אומרת 'איי וואנט טו סאפורט יו'. בגיל 55 היא נראית מדהים. יש לה גוף של בת 18 – בטן שטוחה, טוסיק קטן ועור מתוח. היא מתלבשת לידי והיא ערומה לגמרי אז אני יודעת, והיא עדיין פמלה אנדרסון הפצצה. היא רק קצת הרסה לעצמה את הפנים עם כל הזריקות״.

בלי הלמעלה- למטה

עם כל הזוהר והכוכבים עברת תקופה לא פשוטה שלא כולם יודעים עליה.

”כבר מעל 5 שנים שאני סובלת מפריחה שתוקפת את הגוף שלי ואין לזה תרופה. זה כמו כמו כוויות אדומות ומגרדות שבא לך לקרוע את העור. זה חם נורא ונפוח וזה משבית אותי לחלוטין, פיזית ומנטלית. הדבר היחיד שעוזר זה סטרואידים. כך התחיל את הרומן הרע שלי איתם: לקחתי באופן קבוע ובמינון גבוה במשך תקופה מאוד ארוכה וכל תופעות הלוואי של סטרואידים לא איחרו לבוא. עליתי במשקל מאוד, הפרצוף שלי התנפח נורא ואני, שרגילה להיות הפנים של העסק שלי, פתאום לא מזהה את עצמי במראה עד שפשוט העדפתי לא להסתכל.

"הסטרואידים גמרו אותי, נהייתי מוטרפת והתגובות שלי לא היו מידתיות, הפתיל הקצר שלי התקצר עוד יותר. הייתי עצבנית והתפוצצתי על כל מי שמסביבי. היו לי עליות ונפילות שלא היה לי הסבר מה קורה לי. לא היה לי שום מושג שזה קשור לשימוש בסטרואידים, אני בן אדם בריא שלא לוקח שום תרופות כך שלא ידעתי לעשות את ההקשר.

"הלכתי לפסיכיאטר מומחה וסיפרתי לו כל מה שקורה לי בגוף ובנפש ואחרי שיחה ארוכה עם המון שאלות הוא אמר לי: הפריחות שלך זה תוצאה של חרדות, צריך להרגיע אותך מבפנים כדי שלא תפרחי. ואז הוא הטיל את הפצצה ואמר: 'את ביי פולאר' יש לך מאניה-דיפרסיה. שאלתי בדמעות, 'מה זה אומר, אני חולת נפש?' הוא הסביר לי שסטרואידים משחקים עם המוח וגורמים למאניה דיפרסיה, ואני ללא ספק שם. מדובר בחוסר איזון כימי במוח שפשוט צריך לאזן אותו ע״י כדורים.

"יצאתי ממנו בוכיה, כל כך כאב לי לשמוע את זה, זה היה הלם. צלצלתי לגולן, האקס שלי. הוא שאל אותי איך היה הביקור. אמרתי לו, אני ׳חולת נפש, יש לי מאניה דיפרסיה'. והוא ישר הרגיע אותי ואמר, ׳יופי, עכשיו אפשר לטפל בך׳.

איך את מתפקדת מאז הגילוי?

״מצויין, חיה כרגיל כמו שחייתי לפני כן רק בלי הלמעלה למטה. עושה הכל כרגיל, בית עבודה חיה את החיים. אני בטיפול, לוקחת כדורים על בסיס יומי להרגיע את החרדות וכדי למנוע פריחה. זה עוזר מאוד למרות שלפעמים זה פורץ. אין מה לעשות, אני כל כך רגישה, רגישה מידי. בעיניי אנשים אני מיכל אביטל הבולדוזר, או כמו שהחברים שלי קוראים לי 'אמזון' וזה נכון, אני חזקה. אבל אני כל כך רגישה עד שכל המערכת שלי זזה מבפנים החוצה.

יש על הכתפיים שלי המון המון אחריות: אני משלמת משכנתא ועד לא מזמן שכירויות של שתי חנויות. רק שכירות במאליבו לבד עושה סחרחורת, עכשיו תוסיף את כל השאר – ביטוחים, משכורת של העובדת שלי, חשבונות, רכב , ביטוח רפואי, החיים שלי עולים טונות של כסף ואני מסרבת בכל תוקף להיות מהגרושות שלא עושות כלום בחיים חוץ מלחכות לצ׳ק של המזונות! אני ווינרית בנשמה, אני אנצח ואעשה חיל. אהיה עצמאית ואעבוד קשה למען המטרות שלי.

"אני לא מפחדת מעבודה קשה. בעיני מלכה אמיתית זאת לא רק אחת שיודעת לחיות טוב כי את זה כולן יודעות. וגם מי שלא יודעת תאמין לי לומדת מאוד מהר. מלכה זאת אחת שיודעת להפשיל שרוולים ולהכניס את הידיים בבוץ, ואני מתה על זה. אפשר לעשות תכנית ריאליטי רק מהחוויות בוץ שעברתי. אני גאה בעצמי שאני יכולה עדיין להעניק לילדים שלי את רמת החיים שהם רגילים אליה".

צריך הרבה אומץ להיחשף כמו שאת עושה. לא מכיר הרבה אנשים שיעשו את זה.

״כל הנושא של המאניה דיפרסיה מאוד מדבר אליי, אני לא מסתירה את זה. אני מאמינה שהסיפור שלי זה רפואה לאחרים. שלחתי לא מעט אנשים לטפל בעצמם, ולא פוחדים לשאול אותי שאלות ולהתייעץ איתי כי אני ספר פתוח. כל הדבר הזה עשה אותי עוד יותר רגישה לזולת ממה שהייתי, ואני רואה כמה הנושא של הנפש עדיין נחשב בושה עבור אנשים. לכן, אני עושה את השליחות הזו.

"מי שחיזק אותי כל התקופה הזאת זה הבן זוג המדהים שלי, שאלוהים ישמור לי עליו. הבן אדם היחיד שמפיח בי רוח חיים ממרחקים. כל יום מעיר אותי באהבה שלא נגמרת, מזכיר לי כמה אני הכי הכי בהכל. עוטף אותי באהבה ללא תנאים ומרים אותי מהלמטה שלי. כשלא יכולתי לסבול את המראה שלי, את העודף משקל, הוא אמר לי שזה לא יעזור אני הסקסית בנשים. כשהייתי בדיכאון ולא רציתי לצאת מהמיטה, הוא הזכיר לי מי אני עם המון סבלנות ורגישות וזה מה שכל אישה רוצה – גבר שרואה אותה, שאוהב אותה בטירוף, שמרים ודוחף ועוטף. אני מאושרת שיש לי גבר כזה שרואה בי מלכה לכל דבר, הוא כובש אותי כל פעם מחדש".

ועם זאת, יש משהו באופי שלך שיודע לצאת מפינות ולהסתדר.

״חחח… (צוחקת) זה לא פשוט אבל אני עושה את זה כי זו מי שאני. לדוגמא: בסוף השנה האחרונה רציתי לקבל הלוואה מהבנק, בלי להיכנס לפרטים והייתי צריכה לשלם מיסים. לא היה לי את הכסף. באתי לרואה חשבון שלי והוא התחיל להסביר לי על המיסים ואיך הם עובדים. אמרתי לו ׳תעזוב אותי עם זה, אני לא מבינה כלום! תגיד לי כמה כסף הרווחתי וכמה מיסים אני צריכה לשלם? הוא אומר שאני צריכה לשלם 20 אלף דולר. וואלה, ואני אין לי דולר. אמרתי לו – תגיש את המיסים אני אביא את הכסף. הוא אמר לי ׳מיכל אני מגיש׳. קדימה תגיש אמרתי לו אל תדאג. "באותו סופ״ש העמסתי את האוטו שלי ועליתי לסיליקון וואלי. אני מלבישה שם את כל האקזקיוטיב׳ס של HP של Google של Facebook של Sisco , של כל החברות. הגעתי לשם לבושה בנעלים של שאנל' ואאוטפיט במיליון דולר. העמסתי את המיני וואן החדשה שלי שדפקתי מכל הכיוונים (אני אומרת לך אלעד – זה הליס עם הכי הרבה דפיקות, אין דברים כאלה). אבל המיני וואן הזה מפוצץ בבגדים שווים.

"ישנתי שם חמישי שישי שבת ראשון ודפקתי לכולם מכירות בטירוף. בשני בבוקר באתי לרואה חשבון שלי עם שק מוזמנים ואמרתי לו בבכי – ׳הנה הכסף, עשיתי את זה!״

הדברים שעשיתי כדי לשרוד

אוקי, אז יש לך המון חוכמת רחוב. זה משהו שיכול להביא לך הצלחה?

״כולם רוצים הצלחה. אין אחד או אחת שלא חולמים על זה. אבל זה לא מגיע על מגש של כסף. זה תהליך ארוך, יש דרך והיא מלאה במשוכות שצריך לדלג ושריפות שצריך לכבות. זאת עבודה קשה והמון סטרס! שלא מתאימה לכל אחד. אבל כמה בחורות יעשו את הוויתורים שאני עשיתי? הדברים שאני עושה כדי לשרוד זה משהו שאף אחת לא תעשה.

"במהלך הפרידה שלי כשאני מתחזקת עסק וילדים עשיתי AirBNB על הבית שלי, על הבית שאני חיה בו! תקעתי מחיר נורא גבוה ואמרתי לעצמי שאם אני מקבלת אותו אני פשוט יוצאת מהבית. הייתי מרוקנת את הארונות שלי ואת המדפים, לוקחת מזוודה והולכת לישון אצל חברה. ככה עשיתי 2000 דולר בשבוע. אני לא חושבת שיש לי חברות שהיו נותנת לאנשים זרים לישון במיטות שלהן. כולן חשבו שאני משוגעת. אבל אני מעדיפה לעשות את זה ככה מאשר לזמבר אנשים כמו שהרבה עושים כאן או ׳לפתוח רגלים׳ לאיזה מישהו עשיר״.

איזה לקוח הכי מיוחד הגיע אליך בתקופה האחרונה?

״דווקא הכי מיוחד בכלל לא היה מפורסם. נכנסו אלי לחנות 3 נשים ושמעתי שהן מדברות בערבית בינהם. שאלתי אותן ׳מאיפה אתן״? והן אמרו לי ׳מסוריה׳. אמרתי להן שאני במקור מישראל ושממש כואב לי ולכל עם ישראל על מה שאסד עושה לעם שלכם ואיך שהוא טובח בילדים. מסתבר שהנשים האלו היו 3 דורות: סבתא, אמא והבת. הן אמרו לי שהן יודעות שמדינת ישראל מאוד עוזרת להרבה סורים ומביאה פצועים לטיפול רפואי בישראל. גילתי שהאמא סוזן (סיוון השם שבחרתי לה) מאוד אוהבת את ישראל. היא סיפרה שהיא לומדת עברית ושהמטרה שלה זה להתגייר ולהיות יהודיה. הייתי בשוק והצעתי לה לשבת לקפה כי הייתי חייבת לשמוע את כל הסיפור שלה. הזמנתי אותה לארוחת שבת. החלפנו טלפונים והיא באה. גיליתי אישה מדהימה, רופאה ב- UCLA . היא כל כך התרגשה ואמרה לי אני מקווה שלא תזדקקי לי אבל אם במקרה את כן אני פה בשבילך. מאז אני אחותה הישראלית. אנחנו בקשר כל הזמן.

בפסח האחרון הזמנתי אותה להצטרף איתי לסדר פסח אצל אריה ורקפת אהרן. היא הגיעה, קראה בהגדה ופשוט התחילה לבכות. כולם התרגשו לראות אותה ככה. זה היה מראה חזק לראות אישה סורית מזילה דמעות בזמן שהיא לבושה לבן וקוראת את ההגדה כשהיא מוקפת בישראלים. היום אני מלמדת אותה עברית פעם בשבוע ומכירה לה את ההיסטוריה הישראלית. היא אפילו באה איתי לשמוע הרצאה של ניצולי שואה ב׳זכרון בסלון ׳

מה החלום של מיכל אביטל?

יש לי המון חלומות. לא אחלוק אותם פה, כדי שאף אחד לא יגשים לי את החלומות שלי! אני יודעת שזה נשמע רע אבל תאמין לי זה קיים. מה שכן, חלום אחד הוא שיהיה לי הרבה נדל״ן. בית אחד פה כבר יש לי, בית בישראל אני אשמח שיהיה. ומספיק כסף לטייל בכל העולם.

תגידי, איך נראה ארון הבגדים של מיכל אביטל?

״חחח… איך??? שאלה טובה. ארון צבעוני, הרבה צבעים, מעט שחור. יש הרבה ג’ינסים טי שירטים, המון ג׳קטים, שמלות מכל הסוגים. עזוב הארון מפוצץ ואני כל היום מחלקת לחברות שלי שקים על שקים של בגדים.

"אני אמנם בעלת בוטיק אבל אני נהנית להתלבש ולקנות לא רק מהבוטיק שלי. אבל המחלה שלי זה נעליים, יש קיר ענק רק של נעליים ותיקים. תמצא שם את כל מכובדיי: שאנל, דיור, פנדי, ולנטינו, דולצ’ה, גוצ׳י, מיו מיו, מלא גולדן גוס, איזבלה מאראנט, זנוטי, ג׳ימי צא׳ו… אבל היי, אני עובדת קשה אנד גס וואט?? איי פיי פור מיי שוז!" …

המשך לקרוא

Featured

גל נושאת מזכרת

Published

on

היא מתעמלת שלוש פעמים בשבוע, בעיקר פילאטיס • כשהיא מתכוננת לצילומים, היא מתאמנת שעתיים ביום בחדר כושר • והחברות שלה מישראל הן אחיות שלה ש"מכירות אותי הכי, הכי, הכי טוב" • גל גדות משיקה ליין חדש של ריבוק בנמל תל אביב – והמדינה גועשת • ראיון נדיר בעברית מדוברת

וונדר וומן , או כפי שאתם מכירים אותה – גל גדות הספיקה לצעוד על השטיח האדום של טקס האוסקר, לטוס לבכורות נוצצות ברחבי העולם, להכיר איי-ליסטים ולעטר שערי מגזינים בינלאומיים ולהשתתף בכמה קמפיינים נחשקים, אבל בסופו של דבר, הכי מתרגשת לשוב לביקור משפחה וחברים במולדתה, ישראל.

גל גדות איז אין דה האוס. היא יושבת בפינת החנות של ריבוק בנמל תל אביב על רקע קיר לוגואים צעקני, לבושה במכנסיים לבנים בעלי גזרה גבוהה, גוזייה ורודה בהירה ונעליים שמיישרות קו עם טרנד נעלי הספורט הכעורות. סביבה סוללת מאבטחים חשדניים, שורת יחצ"נים, כמה עובדי קייטרינג רוטטים מהתרגשות ולצדם קומץ עיתונאים חסרי נשימה, ואשה אחת חסרת סבלנות שעומדת עם סטופר ומקפידה שאיש מהם לא יחרוג מהזמן המוקצב לו לראיון: חמש דקות לראש.

גדות, שהעתיקה לפני כמה שנים את מגוריה ללוס אנג'לס, היא השגרירה הבינלאומית של המותג זה שנה, ומתוקף תפקידה נחתה בארץ לסיבוב יחסי ציבור לקולקציה החדשה. היא מתמודדת עם פס נע של ראיונות בלתי אינטימיים מול עשרות אנשים בנינוחות וסבלנות, עונה ברפטטיביות על שאלות

נוקבות בתחום הכושר, ההתמודדות עם הפפרצי והגעגועים לארץ, מסיימת כל משפט בעיקום חינני של שפתיה, סוג של סימן היכר. אחד הראיונות נערך באנגלית, ושם היא מאבדת זה לרגע. היא נאלצת לצלם שוב ושוב את אותה התשובה, לא מוצאת את המלה. elevate? evolution ? בסוף היא נזכרת. .evolve

המבטא הישראלי שלה באנגלית הוא נקודה רגישה, שחטפה אינספור הסתלבטויות בעקבות כיכובה בסרט "וונדר וומן". "בהתחלה הייתי ממש רגישה לזה", היא מודה. "הרגשתי שזה לא במקום. אני חושבת שבסופו של דבר, זו מי שאני. אני מביאה את עצמי, ובתוך עצמי יש גם את המבטא הזה. אני עוברת שיעורי דיקציה לטובת פרויקטים מסוימים, אבל אני בוחרת לחשוב שהטעויות שאני עושה באנגלית הן חינניות, שזה חמוד. חוץ מזה, זה אחלה אייס ברייקר".

אנחנו נמצאים כאן בחנות של "ריבוק" בנמל תל אביב. וונדר וומן רצה עד לכאן מהבית, או שהעדפת מונית הבוקר?

"בעקבות גל החום ששוטף אותנו ואת אירופה, לגמרי באתי במונית! אבל אמא שלי היא מורה לחינוך גופני וגדלנו כזה הכי… אתה יודע, כל הזמן בפעילות ובתנועה, עושות ורצות ומשחקות בכדור. אז אורח החיים הספורטיבי בילט אין אצלי".

גדות בת ה-34 , חיה בעשור האחרון בלוס אנג'לס יחד עם בעלה, ירון ורסנו ובנותיהם אלמה ומאיה.

אז איך שם בהוליווד?

גדות: "אני בגעגועים תמידיים לארץ ולתל אביב, למשפחה שלנו ולחברים פה, אבל כשאתה נמצא במקום הרבה זמן אז הוא גם – יש לנו את הבית שלנו שם עם המזרן שלנו ועם הדברים שלנו, אז כן זה גם סוג של בית.

"היינו בביקור בישראל בפסח, ושאלתי את הבת שלי אלמה מה הכי חסר לה בלוס אנג'לס, חוץ מהמשפחה והחברים. היא אמרה לי 'זה שהכל חמש דקות. חמש דקות לים, חמש דקות לגלידה, חמש דקות לגן'. הולכים. חיים פה את הרחוב, את האוכל, את האנשים. בלוס אנג'לס אתה הולך, ואז הולך והולך והולך. ואתה היחיד שהולך".

הוונדר וומן מספרת שכחברה בולטת בתעשיית הבידור ההוליוודית מתרגלים ליחס של כוכבים מהשורה הראשונה, כמו שהיא עצמה בשנים האחרונות, "בקלות, מאוד מהר!", זאת למרות שצלמי הפפראצי בארץ מציקים לה יותר. "אני חושבת שבאופן כללי אני יותר מעניינת ישראלים, אז כאילו כל מקום שאני אלך זה יהיה מתועד. בארצות הברית זה בא בעונות – כשסרט שלי יוצא אז כולם מחפשים אותי, אבל כשאני באוף-סיזן יש לי את היכולת להירגע".

את מאוד מתגאה בישראליות שלך בפני העולם. זו איזושהי אסטרטגיה?

"לא! אם כבר משהו, זה רק שאני מקבלת מלא הודעות ותגובות אנטישמיות. זו פשוט מי שאני ואני מאמינה שאין לנו מקום להסתיר או לשקר… מי שאוהב יקבל וזהו".

זה משהו שחשוב לך לעשות, להסביר את ישראל בפני העולם או להיות מעורבת ולקחת חלק בכל מיני תהליכים שקורים בארץ?

"ישראל חשובה לי, מאוד. בגדול אני מאחלת למדינה שלנו שבאמת נהיה במקום טוב ובאיזשהו שקט ויציבות ושלום ושלווה, כי אני מאמינה בסוף שכל האנשים רוצים את זה. אין אנשים שרוצים מלחמה ושהבנים שלהם ילכו לצבא ושחס ושלום, חס וחלילה, אנחנו רוצים שיהיה פה טוב. אז אני משתדלת להעצים את המסרים האלה, של הטוב והרצון לשלום ולשקט".

יש לך כל מיני חברים חדשים בהוליווד, כך שיש כאלה שחושבים שאת כלל לא צריכה לשמור על קשר עם החברות הוותיקות שלך מישראל. מה תעני להם?

"מה זההה!? חברות שלי מישראל, זה חברות שלי מישראל והן אחיות שלי והן, מכירות אותי הכי, הכי, הכי טוב. אנחנו האנשים אנחנו חיה סוציאלית ויש מקום לכולם. האמת ש… בחיים אני לא אוותר עליהן, מה פתאום".

היית רוצה לפרוץ את גבולות ז'אנר האקשן?

"לבעלי ירון ולי יש חברת הפקות שאנחנו מפתחים בה יותר מ-15 פרויקטים שונים. יש שם גם דברים שאני הולכת לשחק בהם בעתיד ורובם הם דווקא לא מז'אנר הפנטזיה והאקשן, למשל הסדרה על הדי לאמאר. אני חייבת להגיד שאני נהנית מאוד משני העולמות. בספטמבר אני הולכת לצלם סרט עם קנת בראנה שנקרא 'מוות על שפת הנילוס', שמבוסס על ספר של אגאתה כריסטי, וזה משהו אחר לגמרי. אבל אני גם נהנית מאוד לשחק את וונדר וומן ולעוף על הדמות הזאת. אני רוצה גם וגם". זמננו תם.

לדעתך מוקדם מדי להספיד את מהפכת MeToo?

גל: "זו רק ההתחלה, כמו כל שינוי אמיתי, דברים מתחילים מאוד באקסטרים ובצורה מאוד אינטנסיבית, אבל אחר כך הגרף מתאזן והם זזים לאמצע. זה לא בסטגנציה, זה בתנועה קדימה. זה נושא סופר רלוונטי וחם. אני מבלה את רוב זמני בלוס אנג'לס, וזה לגמרי חי בועט שם".

את מגדירה את עצמך כפמיניסטית?

"כן, חד משמעית. אנחנו מסוגלות לחיות את החיים שלנו באופן שבו אנחנו חיות, ולנהוג ולהצביע ולהחליט מתי אנחנו רוצות ללדת וכן הלאה, הודות לאותן נשים שסללו לנו את הדרך. אני לא יודעת אם אני ממשיכת דרך, אבל אני בהחלט חוגגת את הדבר הזה, את המקום הזה של עצמאות נשית וכוח נשי ויכולת נשית".

אל תוותרו לעצמכן!

חלקו השני של האירוע מתחיל. לחלל החנות זורמים מי שעוכבו בחוץ: עיתונאי אופנה ורכילות, בלוגרים, דוגמנית המידות הגדולות ריי שגב ואירה דולפין מ"הישרדות". כולם מתיישבים על הכיסאות מול במה מאולתרת עם שני כיסאות מסתובבים.

מלי לוי מתרגשת. היא אוחזת במיקרופון ובכרטיסיית שאלות ומציגה את כוכבת האירוע. "אשה מדהימה, חברה טובה, וונדר וומן – גל גדות!"

גדות עולה על הבמה, הפעם בטייץ, גוזייה ומעיל רוח שחורים. היא ולוי מברכות זו
את זו בקריאות "חיים שלי" ו"יפה שלי" הדדיות. האשה עם הסטופר נוזפת בכל מי שמנסה לצלם. שכונה.

גדות מתנועעת על הכיסא המסתובב, מלטפת לעצמה את הרגל, בעוד לוי מלטפת לה את האגו ושואלת את השאלות הקשות באמת. למשל, איך נוצר הקשר המרגש עם ריבוק, איפה המסרים של הקמפיין החדש פוגשים אותה, אילו דגמים אהובים עליה בקולקציה החדשה, וכמובן – מהי שגרת הכושר שלה. גדות מספרת כי בגיל 28 חשה שהגרביטציה נותנת את אותותיה, "כמו כל בחורה", ואז קיבלה את התפקיד של וונדר וומן. "ירון בעלי אמר לי: 'בבקשה, קיבלת תירוץ להתעמל'. הייתי צריכה לעלות שבעה ק"ג של מאסת שריר. נאלצתי לאכול כמויות מופרעות של חלבונים ומזון וכאלה, וגם לשרוף את זה לטובת השרירים, אבל זה היה שווה את זה. בסוף מתאהבים בזה". כשהיא לא בצילומים או בהכנות לסרטים, אגב, היא מתעמלת שלוש פעמים בשבוע, בעיקר פילאטיס. כשהיא מתכוננת לצילומים, היא מתאמנת שעתיים ביום בחדר כושר.

לוי מבקשת ממנה לשלוח מסר לילדות שרואות בה השראה. "קודם כל תודה", היא מצטנעת. "אני תמיד חשה אי נוחות לשמוע את זה. אם אני חושבת על זה דרך העיניים של האמא של מאיה ואלמה שאני, אז הדבר הראשון הוא לאהוב את עצמנו, להאמין בעצמנו, ללכת בדרך שלנו. אני יכולה להגיד מניסיון אישי שהדרך שלי היתה מלאה בדחייה ובלאווים וב'אין לך מבטא מספיק טוב' ו'את יותר מדי ככה'. כדי לשבור את הדברים האלה הייתי צריכה לנטרל את כל הרעש וללכת עם מה שאמרתי לעצמי, עם האינסטינקטים שלי. לאלמה ולמאיה ולכל שאר הבנות אני רוצה להגיד להקשיב לקול הפנימי, לא לוותר לעצמנו, להתמיד במה שאנחנו עושות וליהנות מהדרך. אפשר הכל. אנחנו מדברות על זה המון".

בתום האירוע כל הנוכחים ללא יוצא מן הכלל מבקשים סלפי. היא לא מסרבת לאיש. האשה עם הסטופר מסרבת בשבילה. תוך דקה וחצי גדות נפלטת דרך דלת צדדית ללועה של מכונית שחורה בעלת חלונות כהים. מכאן היא כנראה תלך, מוקפת מאבטחים, לים, לגלידה, לגינה. חמש דקות.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות