Connect with us

ספורט

הג'וב האיטלקי

Published

on

בתחילת העונה, הציפיות מה"מהדקים" לא היו גבוהות במיוחד • אבל בעזרת דנילו גנילארי, The italian stallion, הקליפרס היא קבוצה מאוד מעניינת שתהיה משוכה לא קלה למי שתקבל אותה בפלייאוף

גואי טריביאני, ג'ימי קונוואי, דנילו גאלינרי. שלושה אנשים רנדומלים, לכאורה ללא קשר אחד לשני, האמנם? לאחר מחקר קצר, ניכר כי לשלושתם מכנה משותף: כולם גברים איטלקיים חלקלקים שיודעים "לצלוף" חזק ומרחוק. כמו לכל בני האדם, לשלושת המוזכרים לעיל יש תקופות רעות ותקופות טובות בתחומם המכובד: ג'ואי טריביאני נדחה על ידי שתי הנשים הראשונות שרצה לקיים איתן מערכת יחסים עמוקה ומשמעותית, ג'ימי קונוואי היה מדוכא לעיתים כי ידע שמעמדו במאפיה האיטלקית תמיד יהיה נחות בשל העובדה שהינו חצי אירי' ודנילו גאלינרי נפצע רבות, כולל קרע קשוח ביותר ב-ACL שהשבית אותו לעונה שלמה לפני שנים ספורות. אולם, לאחר השפל הזה, ישנה גאות, והיא עוצמתית ביותר. ג'ואי השיג את צ'ארלי ורייצ'ל בהפרש של פחות משנה, לג'ימי הגיעה תהילת עולם במאפיה על כל מפעל חייו האדיר ובאשר לדנילו, הגאות שלו היא העונה הנוכחית.

בתחילת העונה, הציפיות מה"מהדקים" לא היו גבוהות במיוחד. ציפו מהקבוצה של סטיב באלמר להיות כינור משני, שלא לומר יוקללה, ל-לוס אנג'לס לייקרס שצירפו לשורותיהם את השחקן הטוב ביותר על הפלנטה דאז, לברון ג'יימס. במקום זה, הם הקבוצה ששולטת בעיר המלאכים. הלוס אנג'לס קליפרס כעת במקום ההחמישי במערב, במאזן מרשים של 46:30. אין שחקן במבט יבש שמתעלה בכמה רמות על השאר, אך בהסתכלות מעמיקה על התרנגול האיטלקי, ניכר כי הוא תורם הרבה יותר ממה
שנראה לעין הבלתי מזוינת.

גאלו החל את הקריירה שלו בליגה האיטלקית השלישית כאשר היה בן 15 בלבד. שנה לאחר מכן, הפורוורד הצעיר נרכש על ידי מועדון הפאר ארמאני מילאנו ונשלח בהשאלה לליגה השנייה כדי להשתפשף ולצבור ניסיון. דנילו הצעיר שלט ביד רמה בסיירה ב' וזכה בתואר ה-MVP של הליגה כבר בעונתו הראשונה למרות ששיחק חצי עונה בלבד בשל פציעה. במילאנו שמו לב להתקדמות של שחקנם וקראו לו לחזור לעיר האופנה האיטלקית. גאלינרי זכה בתואר הצעיר הטוב ביותר בליגה וגם בתחרות השלשות של שבוע האולסטאר. בשנתו האחרונה באירופה, מילאנו עלו ליורוליג, גם שם כיכב ונבחר לכוכב העולה של המפעל.

הניו יורק ניקס בחרו אותו בבחירה השישית בדראפט 2008, וההייפ היה כגודל התפוח של העיר. אולם, אלוהים לא אוהב שלניקס יש דברים יפים. לאחר משחקו הראשון בקריירה, הניקס הוציאו הודעה כי בעיות בגב יקשו על האיטלקי לשחק, אם בכלל. גאלו נלחם לשחק בעונת הרוקי שלו וחזר לתת עונה נחמדה ביותר מינואר ועד סופה. בעונה העוקבת, התרנגול קודם לחמישייה הפותחת של מייק ד'אנטוני לאחר הטרייד על קווינטן ריצ'רדסון והורדתו של אל הרינגטון לספסל. דנילו נתן עוד 2 עונות טובות עד שהועבר בטרייד הזכור על כרמלו אנת'וני. גאלו תמיד היה שחקן חמישייה קבוע וסקורר מצוין, אך לא יותר מזה. פציעות רבות במהלך שהותו בהרי הרוקי הגבילו אותו רבות למימוש הפוטנציאל הטמון בו. לאחר שש עונות במדי הנאגטס, הועבר בטרייד לקליפרס. עונתו הראשונה בעיר המלאכים גם הייתה רוויה בפציעות שהשביתו אותו לרוב העונה (שיחק 22 משחקים בלבד).

בעונה הזאת, משהו השתחרר, בקליפרס בכלל ובדנילו בפרט. בעונה שעברה החבורה של דוק ריברס ריחפה באזור ה-500. כל העונה וסיימה במאזן 42:40 שלא הספיק לפלייאוף במערב הקשוח. העונה, כבר עכשיו יש להם את יותר ניצחונות , וגאלינרי סיבה עיקרית לכך.

בהסתכלות מעמיקה בדפי הסטטיסטיקה (המתקדמת בעיקר), ניכרת איכות העבודה שלו על הפרקט. במדד ה-POE הכללי המוערך (=Points Over Exception, כמות הנקודות שהשחקן תורם/מפחית מהשחקן הממוצע) הוא מדורג שישי בליגה עם 3.6, מקדים שחקנים כגון קווין דוראנט, יאניס אנטטקונמפו, קיירי אירווינג ובלייק גריפין. בנוסף לכך, הוא באחוזון 98.9% באספקט ההתקפי של המדד ואחוזון 60.6% באספקט ההגנתי של המדד.

גם במדד ה-PIPM (=Player Impact Plus Minus, השכלול של מדד הפלוס-מינוס המסורתי בעזרת דיוק ושימוש בחישוב מדוקדק של "מזל", דהיינו, בחינה מתמטית של אירועים בהם שחקן יכול לשלוט קצת/בכלל לא לעומת מצבים שנופלים אך ורק על השחקן (הוא מדורג בחמישים הראשונים עם 1.9 הפורוורד גם חלק מקבוצת עילית שקולעת ב-90%+ מהעונשין, 40%+ מ-2 ו-40%+ מ-3 וששיחקו יותר מ-1000 דקות: סטף, ברוגדון, גאלו.

זאת ועוד, גאלו מעלה את רמתו בקרבות חשובות מול יריבות ישירות: 4 מתוך שמונת המשחקים הטובים שלו השנה מבחינת סקורינג היו נגד אוקלוהומה סיטי, כולל הטוב ביותר (34 נקודות בניצחון ביתי על הת'אנדר).

כעת, אנו יודעים כי העונה של דנילו מרשימה מבחינה התקפית, אך הצד החלש שלו תמיד היה ההגנה. ובכן, למרות שאינו מגן בצמרת, אין ספק שיש שיפור כלשהו בהיבט הנ"ל. חלק מזה קשור בהגנה הקבוצתית האיכותית שמסביבו שמקלה את העבודה שלו, חלק מזה קשור לעובדה שהוא יצטרך לישון עם עין אחת הואיל והוא יגיע לרשימה הרעה של פטריק בברלי, אך חובה לציין את העבודה והאנרגיה שהוא משקיע. השיפור ההגנתי הוא בעיקר בפרימטר (מוריד את יריביו ב-1.6% בזריקות רחוקות 15פיט מהסל או יותר).

לסיכום, הקליפרס ככולה היא קבוצה מאוד מעניינת שתהיה משוכה לא קלה למי שתקבל אותה בפלייאוף: לו וויליאמס כאחד משחקני הספסל הטובים בהיסטוריה, אולי אפילו הטוב מביניהם, לאנדרי שאמט שנותן עונה מצוינת בקרב על חמישיית הרוקיז, מונטרז הארל שאוהב לתת היילייטס לצופה הרגיל ועבודה שחורה לחולי היסודות ואי אפשר מבלי להזכיר את דוק ריברס שעיצב את הרוסטר הזה כמו חימר ועושה איתו עבודה פנטסטית, ברמת הדיון של מאמן העונה.

דנילו גאלינרי הוא לא שחקן שקמים בשבילו בלילה, אמנם, כפי שאמר חברו לקבוצה פטריק בברלי: "גברים משקרים, נשים משקרות, המספרים לא".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

לברון: "לא אתן 'היי פייב' לאף אחד יותר בחיים"

Published

on

כוכב לוס אנג'לס לייקרס: "לשחק ללא קהל? אין התרגשות. אין בכי, אין אושר. זה משהו שמוציא ממך את היצר התחרותי"

כוכב לוס אנג'לס לייקרס לברון ג'יימס התארח בפודקאסט של חבריו לשעבר בקאבס, ריצ'ארד ג'פרסון וצ'אנינג פריי, והתייחס, בין השאר לעצירה העונה. "אני לא מתכוון לשבת כאן ולא להביע את דעתי. אם המצב יהיה כזה אנחנו יכולים פשוט ללכת למתקן אימונים אחד של השני, נניח מצלמה ונפתח ערוץ סטרימינג", צחק לברון.

קינג ג'יימס התייחס גם למגבלות המגע שהוטלו בעקבות הקורונה: "לא אתן 'כיף' לאף אחד יותר בחיים. אין יותר היי-פייבס. אחרי הח** הזה של הקורונה? חכו שתראו את לחיצות הידיים שלי עם חבריי לקבוצה". 

עוד לפני המשבר, סיפר ג'יימס כי הוא לא מתכוון לשחק מול אולם ריק. כעת שוב נשאל על כך וענה: "אין התרגשות. אין בכי, אין אושר. זה גם משהו שמוציא ממך את היצר התחרותי, כשאתה יודע שאתה יוצא למשחק חוץ באווירה עוינת. נכון שאתה משחק נגד הקבוצה היריבה, אבל אתה רוצה לקרוע גם את התחת של האוהדים".

 לברון ציין כי הפגרה הכפויה הזו לא עושה לא טוב לגוף, למרות גילו. "יש כאלה שאמרו: 'לברון, הוא בן 35, הוא משחק כל כך הרבה דקות ועכשיו מקבל הרבה מנוחה', אצלי זה דווקא ההיפך. כשהפסקנו לשחק, הרגשתי שהגוף שלי שאל אותי: 'מה לעזאזל אתה עושה?'"

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות