Connect with us

חדשות ואקטואליה

הבנימין השני

Published

on

הו, הא, מי זה בא? קווים לדמותו של בני גנץ, שביום בהיר במיוחד יכול לראות עצמו מתמקם בבית ראש הממשלה ברח' בלפור ירושלים

קחו את בנימין נתניהו, תפשיטו אותו מרוב תכונותיו ותלבישו עליו קווי אופי הפוכים. קיבלתם את בני גנץ. הרמטכ"ל ה-20 את בנימין נתניהו, תפשיטו אותו מרוב תכונותיו ותלבישו עליו קווי אופי הפוכים. קיבלתם את בני גנץ. הרמטכ"ל ה-20 בניגוד למטאורים קודמים דוגמת אהוד ברק או נתניהו, גנץ מעולם לא סומן כמי שמיועד לגדולות, מעולם לא הדגים שאפתנות ואף פעם לא הותיר רושם מיוחד. אבל הוא המשיך להתקדם, בצירופי מקרים פלאיים ונסיבות מוזרות, בתוספת כמות אדירה של מזל. את אותו המזל, כותב בן כספית ב'אל מוניטור', הוא לקח איתו גם למסע הפוליטי שהפך אותו, תשעה חודשים בלבד אחרי שנכנס לג'ונגל הפוליטי, למי שקורא כעת תיגר אמיתי על כס ראש הממשלה בישראל, ולמי שסיכוייו להרכיב בקרוב משלה טובים לא פחות מסיכוייו של בנימין נתניהו.

המדינה צריכה עכשיו דבר פשוט", אמר גנץ בראיונות לפני הבחירות. "צריך לרפא את הפצע הפנימי, צריך לאחות את הקרעים, צריך להרגיע את העם, וצריך לעשות את כל זה בלי לפגוע בביטחון או בכלכלה". גנץ, לתפיסתו, הוא האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון למילוי המשימה הזו. הוא אדם רגוע שאינו מייצר יצרים אפלים כנתניהו. הוא לא שנוא ולא שונא, גם לא מול מתנגדיו הפוליטיים. בניגוד ליאיר לפיד, הוא גם לא מושך אש מכיוון החרדים. היותו סוג של מועמד "פרווה" הופכת בסיטואציה הנוכחית ליתרון מובהק.

תוצאות הבחירות האחרונות מראות שהציבור הישראלי מאס במידת מה בשיסוי הפנימי, בהסתה, ובעיקר בגידופים ובספינים שחוללה המכונה הפוליטית של נתניהו כלפי כל מי שלא התיישר איתה. יותר מרבע מיליון ישראלים נטשו את הימין בבחירות הללו, יחסית לבחירות שנערכו כמה חודשים קודם באפריל. נתניהו ולווייניו איבדו 11 מנדטים. הבוחרים הביטו בגנץ המאופק, המשעמם, הלא-רהוט ולא מהוקצע, והעדיפו אותו על פני האלטרנטיבה המבריקה והרעילה ששמה נתניהו. זה הסיפור.

גנץ היה רמטכ"ל בינוני. כזה שלא מותיר חותם, אבל עושה את העבודה. דרכו לצמרת הייתה רצופת ניסים ונפלאות ונסיבות שבכל פעם איפשרו את קידומו הלאה, כנגד רוב הסיכויים. מעבר לכך, מישמכיר אותו מקרוב מעיד שהוא איש נבון, איכותי ובעיקר רגוע. הוא נטול אובססיה, רגשי נחיתות או תסביכים, כמו רבים מקודמיו. להיפך: מכיוון שהוא גבוה, יפה תואר ומצליח, התרגל גנץ לאורך רוב חייו להצליח בקלות. הוא מאלה שלא מזיעים או נלחמים בשיניים ובציפורניים כדי להתקדם. הדברים קרו לו בקלות יחסית. שיאה של התופעה הזו הוביל למינויו לרמטכ"ל.

גנץ היה סגן רמטכ"ל שכלל לא נלקח בחשבון כרמטכ"ל עתידי. לאחר שיואב גלנט מונה לתפקיד באוגוסט 2010, השתחרר גנץ מאוכזב מצה"ל. אלא שאז בוטל מינויו של גלנט על ידי הממשלה באופן חסר תקדים, בעקבות פרשת הקרקעות שבה הסתבך. גם כאן, נדרש מסלול מכשולים בטרם הגיעו רה"מ נתניהו ושר הביטחון ברק לגנץ: הם ניסו אצל גדי איזנקוט, שלא היה בשל, עברו דרך אלוף מכהן נוסף ובסוף, בלית ברירה, הגיעו לגנץ.

ההחלטה ההיא, שנאכפה בנסיבות מוזרות, הפכה את גנץ למה שהוא היום: הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, שיכול להיות ראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל. הוא הוביל את צה"ל למבצע "צוק איתן" בעזה [2014] ולמהפך בתפיסת ההפעלה וההיערכות האסטרטגית בעקבות האביב הערבי וקריסת הצבא הסורי. המבצע, למרות הביקורת הקטלנית שספג מכל עבר, שיקם את ההרתעה הישראלית בדרום והביא לשקט של יותר משלוש שנים בתחום הרקטות מרצועת עזה. למרבה הפרדוקס, אם אכן ישביע גנץ בחודשים הקרובים את ממשלתו, עזה תהיה הבעיה הבוערת ביותר שתונח על שולחנו.

את צעדיו הראשונים בפוליטיקה החל גנץ לפני רק פחות משנה. בתחילה שקל לקבל מנתניהו תפקיד: שר הביטחון אחרי פרישת ליברמן, שר החינוך או אפילו שגריר בוושינגטון. הוא שימש בעבר בתפקיד נספח צה"ל בבירת ארה"ב ונהנה מקשרים מצוינים עם הצמרת הביטחונית האמריקאית ועם המילייה הוושינגטונית. בינתיים, התברר שהוא פופולרי בציבור. הישראלים נטו חיבה לרמטכ"ל הגבוה ויפה התואר שלהם, ושמו הוביל באופן קבוע את רשימת האלטרנטיבות לנתניהו.

גנץ התלבט ארוכות לפני שהחליט לקפוץ למים המסוכנים של הפוליטיקה הישראלית אך לבסוף הקים את מפלגת "חוסן לישראל" [דצמבר 2018], התאחד עם משה (בוגי) יעלון ובדקה ה-90 ממש הצליח להגשים את המהלך הגדול: איחוד עם יש עתיד של יאיר לפיד וחיבור עם ה"אס" הפופולרי גבי אשכנזי. שלושה רמטכ"לים לשעבר, אחד מהם גם שר ביטחון, פלוס יאיר לפיד, נגד הדרקון הפוליטי המכונה בנימין נתניהו.

עכשיו גנץ יצטרך לגייס את השועלים הפוליטיים החדים ביותר ולהפגין ביצועים ועצבים יציבים כדי לצלוח את החודשים המותחים שמצפים לו, בדרך להרכבת ממשלה. אם ניתן להסתמך על ניסיון העבר, אולי גם הפעם ישחק לו המזל, או הנסיבות, וטובים סיכוייו להיכנס לקראת סוף השנה האזרחית למעון הממלכתי של ראש ממשלת ישראל ברחוב בלפור בירושלים.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

היכונו לדרבי ניו-יורקי

Published

on

הכרזתו של המיליארדר מייקל בלומברג על התמודדותו לנשיאות ארה"ב טורפת את הקלפים * ג'ו ביידן, שעדיין מוביל במחנה הדמוקרטי, עשוי להיאלץ לזוז הצידה

מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו־יורק לשעבר, בעליה של סוכנות הידיעות בלומברג ואחד האנשים העשירים בעולם, הטיל פצצה: אני מתמודד, הודיע. אחרי שבועות של שמועות, בלומברג היה חד וברור: אני רץ כדי להביס את דונלד טראמפ ולבנות מחדש את אמריקה, כתב ונימק: "איננו יכולים להרשות לעצמנו עוד ארבע שנים של התנהגות לא־אתית וחסרת אחריות. טראמפ הוא איום קיומי על מדינתנו ועל ערכינו". יותר ברור מזה אי אפשר.

מבחינת טראמפ אלה חדשות מעורבות. מצד אחד בלומברג הוא מתמודד רציני מאוד. מנוסה, נחוש, מחושב ובעל אמצעים בלתי מוגבלים. הוא נחשב אחד מראשי העיר הטובים ביותר של ניו־יורק, והוא לא היה משליך עצמו למערכה בשלב זה של הקמפיין אילולא בדק ומצא שיש לו יותר מסיכוי סביר להצליח. מנגד, כניסתו למערכה עלולה להביא לפיצול קולות בתוך המפלגה הדמוקרטית בינו ובין המועמד המוביל ג'ו ביידן, ולכך שרבים ממצביעי המפלגה הדמוקרטית יישארו בבית במקום לצאת להצביע.

הנחת היסוד של בלומברג היא שכדי לנצח את טראמפ דרוש מתמודד חזק מאוד עם רקע עסקי, ניהולי וחברתי שייתן לאמריקנים תחושה שמישהו מטפל בהם. מישהו עם סמכות, ידע ויושרה מוכחים, שיעמדו בניגוד לעידן הסקנדלים של טראמפ. ואולם קשה לומר שבמחנה הדמוקרטי הייתה השבוע צהלה גדולה בעקבות ההכרזה. בלומברג אינו בשר מבשרה של המפלגה הדמוקרטית, וכניסתו לזירה מאיימת לאיין את רוב המתמודדים האחרים, למעט ביידן ואליזבת וורן.

מייקל רובנס בלומברג, בן לזוג מהגרים יהודים מרוסיה ובלרוס, נולד בבוסטון, מסצ'וסטס. הוא מהנדס חשמל בהשכלתו, בעל תארים מג'ונס הופקינס, אחת האוניברסיטאות הנחשבות בארה"ב, ומהרווארד. את הקריירה העסקית שלו הזניק כשותף בבנק ההשקעות 'סולומון ברדרס'. אבל נקודת הארכימדס האמיתית בקריירה שלו הייתה הקמת 'בלומברג' – חברת חדשות ומידע פיננסי. המפנה שהפך אותו לאחד מעשירי העולם, שהונו נאמד ב־55 מיליארד דולר, היה כשהחל למכור מסופי מידע פיננסי לחברות הברוקרים בוול־סטריט. הגישה למידע העניקה לברוקרים עוצמה אדירה על פני המתחרים, ותוך זמן קצר השתלט בלומברג על השוק והביס את חברת דאו ג'ונס.

כמו רוב היהודים בני דורו, בלומברג היה לאורך שנים חבר המפלגה הדמוקרטית. אבל הוא לא היסס להחליף עגלה כשניסה לכבוש את ראשות עיריית ניו־יורק. ב־2001 רץ לראשות העיר מטעם הרפובליקנים, ניצח ונכנס לנעליו של רודי ג'וליאני. ב־2005 נבחר שוב, ושנתיים אחר כך פרש מהמפלגה הרפובליקנית, התמודד על כהונה שלישית כעצמאי וגם הפעם ניצח. תקופתו כראש עיר הייתה במידה רבה תור הזהב של ניו־יורק. משכורתו עמדה על דולר אחד, ושכרו, 2.6 מיליון דולר בשנה, חזר לקופת העירייה. הוא קנה מכספו לצוותו ארוחות בריאות, והניו־יורק טיימס העריך שעלות המחווה הזו הייתה כ־900 אלף דולר. על פי הטיימס, בתקופתו כראש עיר השקיע בלומברג 630 מיליון דולר מכיסו הפרטי במיזמים חברתיים, תרבותיים, ציבוריים, מדעיים ובריאותיים. "מייק בלומברג הוא 'סלף־מייד ביליונר' במלוא מובן המילה", אומר קרייג אונגר, עיתונאי חוקר וניו־יורקי בדם שחי ונושם פוליטיקה אמריקאית. "אדם שהגיע מרקע סוציו־אקונומי צנוע ועשה הון של יותר מ־50 מיליארד דולר בלי לדפוק אף אחד בדרך. אני לא בהכרח מסכים עם כל מה שעשה, ובתקופתו סבלה ניו־יורק מעודף פיתוח. יש דבר כזה. אבל הוא היה מנהל מבריק וראש עיר אמיתי".

טראמפ ובלומברג שניהם ניו־יורקים אמיתיים, אבל הם לא יכלו לנוע במסילות שונות יותר. מצד אחד טראמפ עם מגדלי הזהב ועסקי ההימורים והתקשורת. כל מה שרועש, יקר, צעקני ומבדר. בלומברג שייך לזן אליטיסטי יותר. הוא חבר האקדמיה האמריקאית לאמנות ולמדעים. האוניברסיטה שבה למד קיבלה ממנו עם השנים תרומות מצטברות בסך מיליארד דולר. "הוא איש של פרטים", אומר אונגר, "בעל גישה מדעית ועניין עמוק ברפואה ציבורית. הוא נלחם בשימוש בטבק, וכראש עיר היה פעיל במאבק במגפת ההשמנה בארה"ב. הוא נלחם למשל להקטין את מנות השתייה המתוקה שילדים רוכשים. הטעות שלו הייתה שניסה לעשות זאת בחקיקה. הוא הותקף על כך קשות".

בדבר אחד טראמפ ובלומברג דומים, באהדתם לישראל. בלומברג הוא תורם ידוע לעמותות ולגופים יהודיים בארה"ב ובישראל. הוא ביקר בארץ בעת מבצע עופרת יצוקה ותרם 50 מיליון דולר להקמת תחנת מד"א בירושלים. אצל טראמפ הקשר מורכב יותר. החיבור המשפחתי שלו הוא באמצעות בתו איוונקה שהתגיירה עם נישואיה לג'ארד קושנר. תרומות אינן הצד החזק של טראמפ. בלומברג הוא פילנתרופ משוכלל ביותר, שלטראמפ אין סיכוי להתחרות בו. מאידך גיסא, לא פשוט לבלוע את הקונספט שבראש הפירמידה עומד נדבן־על רחום וחנון שתרם יותר מחצי מיליארד דולר לארגונים ולמטרות ציבוריות. מה שעשוי להציב אותו בקטגוריה שנעה בין ח'ליף נאור כמו הארון א־רשיד לפטריארך של אמנות ותרבות כמו מדיצ'י. השאלה היא האם במדינה מודרנית יכול להתקיים מודל כזה. בלומברג כבר הבטיח שימכור את סוכנות בלומברג אם ייבחר. ועדיין קשה לחשוב איך אפשר במדינה מודרנית, מעצמת־על, להתנהל עם נשיא שהוא נדבן סדרתי. מין אבסורד מובנה.

ומהם סיכוייו להצליח? התשובה מורכבת. כסף לא חסר לו, והוא הודיע שיממן את הקמפיין מכיסו. מה שנותן לו יתרון מסוים, ללא צורך להשקיע זמן ומשאבים בגיוס תרומות. כמה יצטרך להוציא? כמה שצריך כדי לנצח את טראמפ. 150 מיליון דולר, וזה לא מספר סופי, יחולקו בין פרסומות לטלוויזיה וקמפיין רשת ובין בניית מערך הסעות משוכלל שיוביל גם את אחרון המצביעים לקלפי, במיוחד מעתודות המצביעים למפלגה הדמוקרטית מקרב השחורים וההיספנים. 

מה שמשחק לידיו היא העובדה שהקרב בין טראמפ לביידן בפרשת אוקראינה־גייט מרעיד את אמות הסיפים של הפוליטיקה האמריקאית. תהליך ההדחה בקונגרס אמור לשחק לטובתו של ג'ו ביידן, והאובססיה של טראמפ "לחקור את הביידנים" נתפסת כניסיון נואל להטיל רפש ביריבו הפוליטי. אולם משהו מטכניקת הטלת הרפש של טראמפ מאיים לדבוק גם בביידן. טראמפ ניזוק כשנחשפה האובססיה שלו לתיאוריית קונספירציה שלפיה אוקראינה ולא רוסיה היא המדינה שעמדה מאחורי הניסיון להתערב בבחירות לנשיאות ב־2016 – תיאוריה שהופרכה על ידי סוכנויות המודיעין האמריקאיות. המרוויח הגדול מהדינמיקה הזו הוא בלומברג, והדבר יכול להתפשט לתחומים נוספים כמו משבר האקלים, שטראמפ לא רק מכחיש את קיומו אלא גם טוען לקונספירציה.

"שורה תחתונה", אומר אונגר, "הכול תלוי בשאלה אם ואיך יתקבל מייק בלומברג בחיק המפלגה. הרבה מאוד תלוי בשאלה מי יקבל את קולות השחורים וההיספנים, ציבורים שלג'ו ביידן יש אצלם יתרון ברור. לבלומברג יהיה קשה לקבל את קולות השחורים. אם יצלח את המשוכה הזו ויקבל את המינוי כמועמד הדמוקרטים לבחירות לנשיאות 2020, התשובה היא כן, יש לו היכולת להביס את טראמפ. הפוטנציאל קיים. המימוש הוא כבר עניין חמקמק". 

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

שיבא-תל השומר: חדשנות ישראלית בטיפול בסרטן הלבלב

Published

on

650 תומכי המרכז הרפואי שיבא-תל השומר בחוף המערבי ערכו את נשף את הגאלה השנתי במלון בוורלי וילשר בבוורלי הילס. הם כיבדו את השגרירה ג'יימי מק'קורט על המאמצים ההומניטריים שלה; את רות ומישל סטיינברגר על 30 שנות תרומתם למרכז;  ואת מימי ואיוואן פיי על מחויבותם להנהגה הצעירה של המרכז, "שיבא 2.0". 

האירוע חגג את הסטנדרט הגבוה של הרפואה, הטכנולוגיה והמחקר שמייצג המרכז הרפואי שיבא. בערב הוגשה מצגת מאת ד"ר טליה גולן, המנהלת הרפואית של התוכנית לסרטן הלבלב של שיבא ופריצת הדרך החדשה שלה לטיפול בסרטן הלבלב, שעלתה לכותרות החדשות הבינלאומיות. ד"ר גולן נבחרה לאחת מחמישים הנשים המשפיעות בישראל על ידי פורבס ישראל. יואב הדס, חולה בניסוי הקליני של ד"ר גולן, שנמצא כעת בהפוגה מלאה, נכח אף הוא.  

בין האורחים בלטו פרופ 'יצחק קרייס, מנכ"ל המרכז הרפואי שיבא; הקונסול הכללי ד"ר הלל ניומן; מוריס מרציאנו ופול מרציאנו; סרג' אזריה; שרי לנסינג; ליאו דוד; אבי וג'ויס ארד; יונס וסוראיה נזריאן; מרילין זירינג ופארם זר, נשיא ידידי שיבא, ואשתו שושנה זר. הקרן המשפחתית מוריס מרציאנו וקרן פול מרציאנו תרמו תמיכה חסרת תקדים במרכז הרפואי שיבא בישראל לכבוד פרופסור אבירם ניסן, ראש המחלקה לכירורגיה כללית ואונקולוגית במרכז הרפואי שיבא-תל השומר. 

הגאלה גייסה מעל 6,500,000 דולר לטובת המרכז, אשר הוכתר לאחרונה על ידי מגזין ניוזוויק כאחד מעשרת בתי החולים המובילים בעולם.

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

יוזם "אתגר דלי הקרח" הלך לעולמו בגיל 34

Published

on

פיט פרטס, אתלט אמריקני שחלה ב-ALS, הפך לאחד מפניו של המאבק במחלה

 פיט פרטס, שהתמודד במשך שנים עם מחלת ניוון השרירים ALS, מת השבוע בגיל 34. פרטס יזם ב-2014 את האתגר הוויראלי "אתגר דלי הקרח". באתגר נדרשו המשתתפים לשפוך דלי של קרח (או מים קפואים) על ראשם, כדי לחוש הרגשה דומה לזו של המחלה – כך הסביר בעבר. באתגר השתתפו אישים רמי דרג – נשיאי ארה"ב בעבר ברק אובמה, ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן, ספורטים, שחקני קולנוע ועוד: המשתתפים גם אתגרו את חבריהם להשתתף במשימה – או לתרום כסף למחקר. לפי ההערכות, כ-17 מיליון איש ברחבי העולם השתתפו באתגר.

הטרנד שסחף את הרשת ועלה לכותרות גייס יותר מ-115 מיליון דולרים בתוך חודשיים, שנועדו לחיפוש אחר תרופה וטיפול טוב יותר למחלה חשוכת המרפא. כחמש שנים לאחר תחילת הטרנד, מת פרטס – שהיה ספורטאי מחונן ואף היה הקפטן של קבוצת הבייסבול של "בוסטון קולג'". פרטס נפטר בביתו שבמסצ'וסטס. "היום גן עדן קיבל את המלאך שלנו", הודיעה משפחתו – שבישרה כי פרטס הלך לעולמו בשלווה. 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות