Connect with us

טוב לדעת

דקות מעטות של תהילה

Published

on

הסיפור על אילן, נציג סוכנות דוגמניות, שהתמחה "לדוג" ילדות יפות ברחוב, בקניון ובכל מקום בו הסתובבו עם הוריהן, ולמסור כרטיס ביקור לידי ההורים

Proud woman in elegant red dress lying on banknotes. Rich woman. Business concept. Woman with lot of money. Saving money concept. Business success concept. Digital money concept. Finance.

בתם של עופרה וסמי היתה יפהפיה. ילדה בגיל העשרה, גבוהת קומה וחטובה, עיניים ירוקות, גדולות ושיער בלונדיני ארוך וגולש כמשי. כשפרסו הוריה את תמונותיה על שולחני, קשה היה שלא להתרשם מיופייה המדהים. אמנם רק בת 15, אבל אין ספק שעתיד מזהיר צפוי לה.

נראה שגם אילן קלט זאת. אילן היה נציג של סוכנות דוגמניות. חלק מעבודתו היה "לדוג" את הילדות היפות הללו ברחוב, בקניונים, ובכל מקום בו הסתובבו הבנות עם הוריהן, והוא דאג למסור כרטיס ביקור לידיהם של ההורים. האמהות הן אלו שבד"כ שהביאו את הבנות לסוכנות בה עבד, ומשם הדרך להתפרנס מכך הייתה קצרה. בתחילה ביקש מההורים לעשות "בוק" – מין אלבום עם תמונות גדולות של הילדה ב"פוזיציות" של אישה בגיל ה-20, אחר כך לרכוש סט איפור מקצועי ועוד ועוד ועוד…

כשעופרה והילדה פגשו באילן היה זה ביום כיף שערכו בפארק מים שבאזורנו, קשה היה לפספס את הילדה הבלונדינית הגבוהה עם בגד הים המינימלי ואילן בהחלט שם ליבו לכך. כשנתן לאמה את כרטיס הביקור של הסוכנות, התפלל כנראה כי יפהפייה תגיע למשרד, וכשזו הגיעה כעבור ארבעה ימים, קשה היה לו שלא לזכור אותה כשהמתינה עם עופרה בחדר ההמתנה של הסוכנות. לאחר שיחת היכרות עם יפהפיה אחרת שהצליחה במתק שפתיים לשכנע את עופרה, חתמה האם על טופס גדול עם שורות קטנות ורבות והוזמנה למחרת עם צ'קים לצורך צילום ה"בוק" של הילדה. למחרת החתימה ולאחר שספרה אי אלו צ'קים אצל מנהלת הסוכנות, נכנסה עופרה עם הילדה לחדר גדול וצבעוני, שם
צילמו את היפהפיה מכל כיוון ובכל זווית אפשרית.

עברו שבועיים ימים ועופרה וסמי הגיעו עם הילדה אל הסוכנות, לראות את ה"בוק". זה כמובן היה יפה, אבל משהו באנשים שניהלו את המקום לא נראה לסמי, וכשהילדה שוחחה עם אילן בצד החדר, לחש סמי על אוזנה של עופרה, לא נראה לי המקום, לא נראה לי". עברו שלושה חודשים והילדה הספיקה להצטלם למספר מגזינים ועיתונים. אפילו בתוכנית טלוויזיה ידועה שימשה כתפאורה, ואת חצי מההשקעה כבר החזירו ההורים, אבל לסמי משהו עדיין לא נראה. הכתובת הייתה אילן. זה שמר על קשר הדוק עם הילדה. בתחילה קשר טלפוני מצדו, אחר כך סמי שם לב שהילדה היא זו שמתקשרת אליו, השיחות הפכו ארוכות וסמי לא אהב את זה. עופרה לא חשדה במאום.

עברו שישה חודשים נוספים מאז. היפהפיה זומנה לתוכנית טלוויזיה מקומית ולאחריה לתוכנית ארצית, ובכולם קטפה שבחים. גם החוזים עליהם חתמו הוריה הניבו לא מעט כסף , ואף אחד לא דיבר על ההשקעה. כולם כבר דיברו על ה"מיליונים" שעושה הילדה, למרות שעוד היו רחוקים מכך. בכל התוכניות והראיונות והכתבות תמך בילדה אילן. הקשר ביניהם התהדק. לעיתים אפילו קלטה עופרה מבטים של אהבה ביניהם, אבל העדיפה שלא לשתף בכך את סמי. אבל סמי לא היה טיפש ולא האמין שתינוקות באים עם חסידה, ולכן כשקירבתו של אילן לבתו עברה כל גבול, סיפר לשותפו למוסך שבבעלותם. זה, רפי שמו, שפעם ביצעתי עבורו מספר חקירות כשהתגרש מאשתו, שלח את סמי אלי, ואני המלצתי לו על מעקב בן מספר ימים שבו נתהה על קנקנו של אילן ועל טיב הקשר בין הילדה לבינו. עופרה שהגיעה עם סמי למשרדי סירבה למהלך, אבל בלחץ בעלה נאותה להסכים וכולם הסכימו עם כולם.

ביום חמישי הראשון שלאחר פגישתנו התמקם צוות המעקב תחת ביתה של הילדה. אילן הגיע ב-9 בערב לאסוף אותה עם מכונית ספורט אדומה בת 10 שנים, אבל העיקר… ספורט, ועוד יותר… אדומה. צוות המעקב שלי שהורכב הפעם משני עוקבים שנראו בני 20 וקצת הגיעו עם אילן לביתו. כשזה נכנס עם היפהפיה לתוך הבית, המתינו תחילה. כשעברה חצי שעה התחילו לחפש כמנהגם תצפית מקומית. את זו המושלמת תפסו מול ביתו של אילן, על גג
אחד הבניינים, שם נשכבו לתצפית עם מצלמות פתוחות.

עברו 10 דקות בלבד וקיבלתי טלפון בהול, "המניאק מתמזמז עם הילדה…". עוד לא הספקתי להגיב, והגיע המשך, "הם מתפשטים". המצלמה תיעדה את אילן מפשיט את הילדה לאט לאט, נוגע בה לאט לאט, ומקיים אתה יחסי מין לאט לאט, והכל בגלל שבדירה השכורה בה התגורר הקומה רביעית היו חסרים מספר שלבים בתריסים של חדר השינה. העוקבים תיעדו את כל המשגל, הצילום היה מעולה, ועכשיו נותר להמתין להתפתחויות. אילן והילדה נכנסו לרכב כעבור שעתיים לערך. השעון הראה כמעט חצות
והשניים הגיעו למועדון ריקודים תל אביבי ידוע.

כשנכנסו פנימה נתקלו העוקבים בשומרי סף, שכל שידעו לומר היה לא! ושוב – לא! נאלצתי להשתמש בשירותיו של חברי משכבר הימים, קוב, בליין ידוע שטילפן לבעל המקום ותוך חמש דקות היו שני עוקביי בפנים יחד עם האביזרים הסמויים שקיבלו "הכשר" מצוות שומרי הסף,שהפעם כל מה שאמרו היה, בסדר! ושוב – בסדר!.

אילן והילדה רקדו בפנים. הילדה השתוללה ואילן קרץ מידי פעם למכר כזה ואחר, תוך שהוא משקיף בזווית העין בילדה המפותחת והיפה שרקדה לצידו.

מה שעוד עשה אילן, הי לדאוג לילדה מדי פעם לכוס שתייה צבעונית, שהכילה אלכוהול בכמות קטנה. קטנה, קטנה, אבל "דופקת ראש", העוקבים שלי תיעדו את הברמן כשהוא מוזג מהוודקה לתוך הכוס שהובלה אחר כבוד לילדה, דרך אילן, כמובן. הילדה רקדה ורקדה, והייתה מסטולית לחלוטין. בשלב מסויים נכנס אילן לשירותים. אחד מעוקביי נכנס אחריו. אילן רכן מעל השיש המזוהם, שקית ניילון לבנה יצאה מכיס הג'ינס שלו, ומה שבתוכה סודר על השיש. אילן התעלם מהבחור עם הפאוץ' שהשתין עם הגב אליו והסניף את מנת הקוקאין במהירות. המצלמה שבתוך הפאוץ' שלמותני העוקב שלי תיעדה הכל. ישבתי בביתי מקבל דיווח ומתפעל בכל פעם מחדש, לאיש לא היו גבולות. גם בעל קטינה, גם הישקה אותה

באלכוהול וגם השתמש בקוקאין. עכשיו כבר הייתי עצבני. עוקביי קיבלו הנחייה לתעד כל פעולה של מר אילן, וכך עשו. אילן והילדה רקדו והשתוללו, התמזמזו והתנשקו, שתו וישבו ובקיצור השתוללו. סמוך לשעה 03:00 לפנות בוקר העלה אילן את הילדה לביתה, אחרי לילה סוער וקצת "מופרע", שבמקרה או לא במקרה תועד כולו במצלמות עוקביי.

למחרת המעקב ישבו עופרה וסמי במשרדי. תחילה הקדמתי וסיפרתי על מאורעות ליל אמש, בהמשך עברנו לחדר הסמוך, שם צפו בני הזוג במאורעות ערב/ליל אמש.

בקטע שבו אילן והילדה השתגלו, סמי לא עמד בכך ויצא מהחדר. עופרה סיננה – "בן זונה אחד" ומחתה את דמעותיה. בהמשך הראיתי להורים איך הבחור הנחמד מהסוכנות משקה את הילדה לשכרה שוב ושוב ואיך הוא שואף קוקאין לאפו בשירותים המצחינים של המועדון ולקינוח, את אשר לא קלטו העובדים בזמן המעקב, אלא רק למחרת בבוקר, בעת העברת הקלטות, את הכדור הקטן שדחף אילן לכוס המשקה של הילדה, רק הוא ואלוהים ידעו מה הכיל, נגד כאב ראש זה בטח לא היה. סמי איים להרוג את הבן זונה, עופרה נלחצה מכך. לאחר שיחת הבהרה ארוכה, ישבנו
שלושתנו בחדרי וחשבנו על המהלכים הבאים.

בבוקר התקשרתי לסוכנות. הצגתי עצמי כמי שמעוניין בשרות הסוכנות ליצור תשדיר פרסום למשרדי. "כן, למשרד חקירות", אמרתי, כששאלה אותי המנהלת לפשר הבקשה. למחרת הגיעה מנהלת הסוכנות למשרדי, הולכתי אותה אחר כבוד לחדר הצפייה. היא לא התנגדה שאראה לה מה שביקשתי. משהו שקשור אלייך, אמרתי, ולחצתי על הקלטת. עברו 20 דקות של צפייה בקלטת. מנהלת הסוכנות לא האמינה למראה עיניה. ביקשתי ממנה להזמין אלי בדחיפות את בעל הסוכנות. עברה שעה ומחצה ונכנס גבר נאה למשרדי, "נעים מאוד", אמר, "אני בעליה של הסוכנות". הראיתי לו את קלטת הוידיאו הארוכה, הוא עצמו לא האמין למראה עיניו. שתינו אספרסו ארוך במשרדי וסגרנו כי אילן יעזוב את הסוכנות עוד באותו יום, "מסיבות של צמצומים", ביקשתי, שלא לעורר חשד יתר כשתבוא על אילן המכה השנייה.

בזמן שאני הייתי עם בעל הסוכנות, היו סמי ועופרה אצל ידיד ותיק שלהם, קצין משטרה בכיר באזור מגוריהם. עברו שעתיים-שלוש, ואילן נעצר.

לאחר שצפה בקלטת הודה בכל סעיפי האישום, בעילת קטינה, הפרת אמונים, שימוש בסמים קשים, ועוד ועוד, למשל, נהיגה בשלילה… הבחור הסתבך כהוגן.

עברו חודשים נוספים והילדה המפורסמת הלכה ונעלמה מהמרקע. לאט אבל בטוח, התנאי לכך היה הסכמה מלאה שלה בכתב, במשרדי. בתמורה הבטחתי לא להעביר את הקלטת לערוצי הטלוויזיה המקומית: "יש לזה דרישה", אמרתי, "הם יהיו מוכנים לשלם הרבה…", והיא חתמה ובשקט.

עם סמי ועופרה אני עדיין חבר…

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

טוב לדעת

מה הקטע עם להישען לאחור במטוס?

Published

on

נוסעת שצילמה בטיסה נוסע שדוחף את המושב המושען שלה הציתה דיון סביב שאלת ההישענות עתיקת היומין ■ מנכ"ל דלתא איירליינס: "לפני שנשענים ראוי לשאול את האדם מאחוריך אם זה בסדר"

האינטרנט והטוויטר גועשים השבוע בשאלה הרת-גורל: האם זה בסדר להשעין את מושב הכיסא אחורה במטוס? הכל התחיל כשהנוסעת וונדי וויליאמס פירסמה סרטון של 45 שניות בטוויטר, שבו היא נראית נשענת אחורה במושב במטוס, כשהאדם שיושב מאחוריה דוחף שוב ושוב את המשענת שלה. בסרטון אפשר לראות שהמגש המתקפל של הנוסע פתוח, ושהטלפון שלו מונח עליו. "הוא כעס שהשענתי את המושב שלי והכה בו בערך תשע פעמים בצורה חזקה. בשלב הזה התחלתי לצלם אותו", כתבה וויליאמס בטוויטר. הדחיפות האלה המשיכו לכל אורך הטיסה בת ה-80 דקות.

היא גם אמרה שהדייל של אמריקן איירליינס נזף בה, ביקש ממנה למחוק את הסרטון ונתן לה התראה על הפרעה לנוסע. הנוסע המטריד לעומת זאת קיבל קוקטייל על חשבון הבית. "נתנו לו רשות להמשיך, ולא יכולתי לעשות עם זה כלום", היא אמרה בראיון ביום שישי שעבר. אמריקן איירליינס הגיבה כי היא מודעת למחלוקת בין הלקוחות שהתרחשה בטיסה. "אנחנו מפצירים בלקוחות שלנו לכבד אחד את השני", אמר רוס פיינשטיין, דובר מטעם החברה.

התגובות על הסרטון ברשת לא איחרו לבוא, וכרגיל לא הציגו דעות מורכבות מדי: או שאתה אדם שנשען אחורה, או שלא. לפי הנרי הארטולדט, אנליסט שמתעסק בתעשיית התיירות, כללי ההתנהגות בשמיים מסובכים למדי: החוק הלא-כתוב בקשר להישענות אחורה אומר שעדיף להימנע מהפעולה. "הנימוס אומר שנשענים אחורה רק כשבאמת חייבים. גם אז, צריך להשעין את המושב רק במעט, מבלי לפלוש יותר מדי לשטח של האדם מאחורייך". לדבריו, הנוסע שישב מאחורי וויליאמס התנהג שלא כשורה. "יש לאדם זכות להישען אחורה. זה אולי לא הוגן, אבל החיים אינם הוגנים". הוא הוסיף כי הזינוק במספר הנוסעים והקטנת המרחב האישי במטוסים "הופכים את הרגשות במטוס לעזים יותר".

בראיון ל-CNBC, מנכ"ל דלתא איירליינס, אד בסטיאן, הסכים עם החוק הלא-רשמי של השמיים. לדבריו, "הדבר הנכון לעשות לפני שנשענים אחורה הוא לשאול את האדם מאחוריך אם זה בסדר". רשות התעופה הפדרלית נמנעת מלהסדיר את גודל המושבים במטוסים, חרף תלונות של נוסעים בנושאי נוחות ובטיחות. וויליאמס נותרה בינתיים בעמדתה. "אני אמשיך להישען", כתבה. "חברת התעופה צריכה לטפל בבעיה, לא אני"

המשך לקרוא

טוב לדעת

מזל טוב: מתי כספי בן 70

Published

on

אחד המוזיקאים החשובים של ישראל, שגם בילה כמה שנים הזויות בלוס אנג'לס, חגג השבוע יומולדת • לרגל האירוע יואב קוטנר מבקש להזכיר לכם כמה הוא ענק, וכמה יצירות הוא הספיק להעניק לנו

מתי כספי עולה לבמה, מניד בראשו לקהל, מתיישב ליד הפסנתר או לוקח גיטרה – ומתחיל לשיר. וכשהוא שר, הוא לא בן 70. המוזיקה של מתי כספי חסרת גיל. היא שמימית, מושלמת, הכי עצובה בעולם, הכי מצחיקה בעולם, תמיד מרגשת ומעוררת. כשהוא שר ומנגן – הכל נעלם כלא היה. הוא מעביר אותך לעולם אחר.

מתי כספי הוא אחד המוזיקאים הישראלים שאני הכי מעריץ ואוהב מאז התחלתי להאזין למוזיקה, לפני יותר מ־40 שנה. מאז הוא חלק מפסקול חיי, מאהבותיי, ממשפחתי. לפעמים מפגש מחודש עם אמן שאהבת פעם – עשוי להיות מאכזב. הרי כמעט שום דבר לא נשאר כמו שהוא בזיכרונות שלנו.

אבל במקרה של מתי כספי זה לא ככה. יצא לי לפגוש אותו לא מעט בשנים האחרונות, גם כצופה בהופעות שלו וגם קצת יותר מקרוב, במפגש על הבמה או בשיחה אישית לתוכנית טלוויזיה, והקסם שלו לא פג. הדיוק המושלם בנגינה ובשירה, החום והתקווה שיש במוזיקה שלו, ההומור המשונה שבין השירים – כל אלה עדיין קיימים, ואף משתבחים עם השנים. 

יצירה מקורית ואישית

ברור וידוע שכמות היצירה החדשה של כספי ב־20 השנים האחרונות אינה בנפח של השנים הראשונות. ככה זה כמעט אצל כל אמן, אבל איכות הביצוע והמחויבות הבלתי מתפשרת לשירים – אלה לא נחלשו. 

נכון, הוא התבגר, אבל זה רק מוסיף עוד עומק לקלאסיקות הרבות שיצר. כששומעים אותו שר היום את "ברית עולם", "ואותך", "זה מכבר" או שירים נוספים שיצר בשנות ה־20 לחייו, מרגישים שהגיל והבגרות רק מוסיפים ליופי. ויש במחסנים שלו כל כך הרבה יופי. 

כספי הוא אחד המוזיקאים הכי פוריים ומגוונים שפועלים בארץ מאז סוף שנות ה־60. הוא מושפע ממגוון רחב של סוגי מוזיקה, ממוזיקה ברזילאית ועד מוזיקה בלקנית, מ־Fאנק ונשמה ועד מוזיקה קלאסית, משירי ארץ ישראל ישנים ועד בלוז, מפופ ועד רוק מתקדם, מתזמורי ענק ועד מינימליזם מעודן. 

הוא מטמיע בלחניו ובעיבודיו את ההשפעות הרבות שלו והופך אותן ליצירה מקורית ואישית, שהיא בעלת צבעים רבים אך תמיד מאוד אופיינית לו ומזוהה איתו. 

שימו לב לשיר, לא לגימיקים

תרומתו העצומה למוזיקה הישראלית מוסיפה להדהד גם 40 שנה אחרי. בימינו, כשהכל חולף במהירות, אולי כדאי להזכיר שמתי כספי היה שם הרבה לפני תוכניות הריאליטי והרבה לפני יו־טיוב. והוא תמיד עשה את זה בדרכו המיוחדת. עומד על הבמה בפנים קפואות, כמעט ללא תנועה, כמו אומר "שימו לב לשיר, לא לגימיקים של ביצוע". והקהל שם לב. 

בעשר השנים הראשונות לפועלו היה לו הספק כמעט חסר תקדים: להקת פיקוד דרום; שלישיית "לא אכפת להם"; "מאחורי הצלילים" עם שלמה גרוניך; מלחין ומעבד בשירים ובאלבומים של חוה אלברשטיין, אושיק לוי, מאיר אריאל, דני ליטני, נתנאלה, יוסי בנאי, חנן יובל, דורי בן־זאב, יהודית רביץ, יצחק קלפטר, יעל לוי, דני רובס, ארז הלוי, ריקי גל, ועוד ועוד ועוד. 

חשבו על רשימת השירים הבאה: "אני מת", "פנקס הקטן", "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה", "אחותי הקטנה", "כלבלב הו בידי בם בם", "שיר היונה", "איך זה שכוכב", "הנה הנה", "אליעזר בן יהודה", "שלא ייגמר לי הלילה", "בלילות הקיץ החמים", "זה מכבר", "מקום לדאגה", "עוד יבוא היום", "ימי בנימינה". קלאסיקה אחרי קלאסיקה, שכולן נוצרו עוד לפני שמלאו לו 30. 

40 שנה אחרי הוא כבר אייקון ישראלי. מזל טוב, מתי. 

המשך לקרוא

טוב לדעת

11 מיליון איש בוכים: סרטון הפרידה של הספורטאי מהכלב שלו שכבש את הרשת

Published

on

מיליוני אנשים צפו בפרידה העצובה של טים טיבו מברונקו, שמלמדת המון על הקשר המדהים שבין בני אדם לחיות המחמד שלהם

שחקן הבייסבול והאושייה האמריקאית טים טיבו אמנם סופר למעלה מ-5 מיליון עוקבים באינסטגרם, אבל הסיבה שבגללה שמו הפך לוויראלי בסוף האחרון לא קשורה לאיזה מהלך מדהים שביצע במדי הניו יורק מטס – אלא בגלל סרטון מרגש בהשתתפותו של כלבו האהוב ברונקו. "זאת אחת הפרידות הכי קשות שחוויתי", כתב טיבו בחשבונות המדיה שלו, שעות לפני מותו של כלבו האהוב, אז בחר לשתף את רגעיו האחרונים לצד חיית המחמד שלו ותיעד את הפעם האחרונה בה האכיל את ברונקו. ״רציתי לחלוק כבוד מיוחד ל'ילד' המתוק מכולם. תודה על כל השמחה שהבאת לנו ועל כל הזיכרונות", כתב טיבו לצד הסרטון שפרסם וסופר כבר למעלה מ-11 מיליון צפיות.


טיבו החל את הקריירה שלו  בענף הפוטבול האמריקאי, אז שיחק במדי הדנוור ברונקוס – משם בחר את השם לכלבו האהוב. אחרי הפיכתו של הסרטון לוויראלי ואלפי הודעות התמיכה שקיבל, כתב טיבו פוסט נוסף שהצליח לרגש את המיליונים שעוקבים אחריו: "אני אסיר תודה על התמיכה והאהבה שאתם מעניקים לי. יכולתי להניח לברונקו לנוח על משכבו בשלום ולהשאיר אותו במקום מאוד מיוחד בשבילי. תודה לכולם על האהבה. אני אוהב אותך ברונקו".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות