Connect with us

טוב לדעת

דחיינות 2.0: הרוצח השקט של הזמן שלכם

Published

on

הדרך לביצוע משימה היא לעתים ארוכה ומפותלת –  יש בה הררי משימות לא מתוכננות ש"פשוט חייבים להשלים עכשיו" –  זה סוג של דחיינות שצריך להתמודד איתה עוד לפני שהיא מתחילה

מאת: יהודית כץ

"איך אמרת שזה קרה?", שאל הרופא את המטופל המשונה שלו בזהירות. "אמרתי לך, דוקטור", השיב מנשה הפצוע מתוך פנים חבושות וידיים מגובסות, "היאק השעיר בעט בי כשניסיתי לגלח אותו". "אהה", מלמל הד"ר המבוגר, "ולמה עשית את זה?", המשיך, מנסה לא לפגוע ברגשותיו של החבול. "כי הייתי צריך לשלם לבנק הדואר כמובן", הסביר האיש בקוצר רוח. "הייתי חייב לשלם!".

מנשה החבול בסך הכול רצה לשלם את הקנס שקיבל בבנק הדואר. יש לו אחר צהריים פנוי, והדוח הישן כבר עוד רגע צובר ריבית. אך אבוי, הוא גילה שהוא צריך לתדלק את המכונית. "בסדר", מחליט מנשה, "אלך לתחנת הדלק הקרובה ברגל ואקנה כמה ליטרים". הוא כבר מתחיל בצעידה כשמחשבה מטרידה עולה בראשו: בתחנת הדלק יש הנחות לחברי מועדון, ותוקף הכרטיס שלו בדיוק פג. מזל שלשכנו הטוב, גדעון, יש כרטיס כזה בדיוק.

הוא משנה כיוון ומתקדם אל עבר גינתו המטופחת של גדעון, אבל אז חוזר על צעדיו. לעזאזל!", הוא מסנן בשקט, "אני לא יכול לבקש טובה בלי להחזיר לו את השמיכה!", פניו מחווירים. "זאת השמיכה הממולאת בפרוות יאק שהרסתי". עכשיו מנשה כבר יודע מה עליו לעשות לכן הוא שולף את הטלפון הנייד ומזמין מונית. "לגן החיות!", הוא מודיע לנהג ברוב רשמיות. "אני צריך למצוא איזה יאק לגלח", הוא אומר לעצמו בשקט.

סיפור חמוד, נכון? ומה אם אומר שגם לכם יוצא להוציא סכין גילוח ולענות יאק מסכן מדי פעם? אנלוגיית גילוח היאק (Yak Shaving) נשאלה מעולם המחשבים והוצגה לראשונה על ידי קרלין וירי ( Vieri) בהיותו סטודנט במעבדה לאינטליגנציה מלאכותית ב-MIT. זהו ביטוי שמתאר מה שנראה כמו אינסוף פעולות קטנות שצריך להשלים לפני שהצעד הבא של פרויקט כלשהו יוכל להתבצע. וכשחושבים על זה, כולנו יודעים על מה מדובר.

לנקות את שולחן העבודה

עולם המטלות מתחלק לשניים: דברים שאנחנו משתוקקים לעשות ושעושים לנו נעים בלב, ודברים שממש לא מתחשק לנו לעשות. יכולות להיות 101 סיבות לחוסר המוטיבציה לעשייה – אלה יכולות להיות משימות מסובכות או מאיימות, דברים שיש בהם אי ודאות או פוטנציאל לכישלון. מה עושים אנשים שלא רוצים להתמודד עם משימה סוררת? דוחים אותה לאחר כך. ואז שוב, למחר ולמחרתיים. זו הדחיינות המסורתית והרגילה. בהתחלה היא עובדת אך בהמשך מותירה טעם רע בפה. מה עושים אנשים שמאסו בדרך המסורתית להתחמק ממטלות לא רצויות? הם עוברים לדחיינות 2.0 היא הדחיינות השקטה.

לנקות את שולחן העבודה

דחיינות שקטה מספקת לבעליה כל מה שדחיין צריך. היא מאפשרת לו לא לבצע את המטלה, מפוצצת את היומן שלו בדברים חשובים אחרים, מתישה אותו בסוף היום ואפילו מעלימה את כתמי האשמה. כל זה במחיר מצחיק של גניבת הזמן והמשאבים שלכם. אתם דוחים בשקט בכל פעם שאתם מוצאים את עצמכם מסדרים לחלוטין את המקרר כשרציתם רק לנקות טיפת חלב שנשפכה, או מסיימים מחדש ספר אהוב רק כדי לאתר ציטוט שהופיע בתחילתו. בכל פעם שאתם עושים מיליון סידורים קטנים שרק לכאורה קשורים למשימות שלכם, או מבזבזים זמן שבו אתם חדים ואפקטיביים על זוטות, הדחיינות השקטה מנצחת.

כדי להתמודד עם האויבת הדוממת צריך כמה דברים. קודם כול, לדעת שהיא קיימת (אם הגעתם עד כאן תנו לעצמכם כוכב מוזהב) ולחשוב כמו מומחה. מומחה הוא אדם שיכול להגיד בכל רגע נתון מה הוא עושה ולמה. הוא יודע למפות את הקשב ואת המשאבים שלו ולדעת מתי הוא חד ומרוכז, ואז לעשות משימות חשובות בדיוק בזמן הזה.

כדי להיות מומחים צריך להתאמן. קבעו לכם בתחילת היום זמן שבו אתם יושבים עם עצמכם ושואלים "מהו ה-MIT שלי?", כלומר מהי ה-Most Important Task, המשימה החשובה ביותר היום. תוכלו לעשות זאת גם לפני השינה ולשאול: "מה תהיה המשימה החשובה ביותר שלי מחר?".

חשוב להבין מהי המשימה דבר ראשון בבוקר או בלילה הקודם מכיוון שהבקרים מביאים איתם שלל כלים מועילים לביצוע משימות: אתם ערניים, מרוכזים ומלאי משאבים אחרי שנת לילה, בעוד שהסחות הדעת עדיין לא התעוררו.

אחרי שמצאתם את המשימה החשובה, התחילו לבצע. איך תדעו מהי משימת הזהב שלכם? לשאלה זו אין תשובה מוחצת והיא דורשת תרגול, ניסוי וטעייה. אפשר להשתמש בכלל האצבע ולשאול: "לאיזו משימה יש את ההשפעה הגדולה ביותר על חיי?".

אחרי שקיבלתם החלטה, רוצו איתה. תוכלו לשנות אותה בימים הבאים, אבל היום המשימה החשובה שלכם תתבצע ללא מטלות שואבות זמן. אל תגלחו יאקים בדרך לבנק הדואר, להר הכביסה או להכנת הפרזנטציה. אתם תרגישו הרבה יותר טוב אחר כך.

טוב לדעת

אל תקרא לי שחור

Published

on

אירועי המחאה האתיופית מחזירים למרכז השיח את הצבע השחור • מה הופך את הצבע הזה למאיים ומדוע תרבויות שונות כל כך אימצו את השחור כסמל הדיכוי ואסון • וגם על בת זוגו של השטן, לילית, בעקבות פרשת הגננת המתעללת

הקשר בין צבע ופוליטיקה אכן עשיר ורחב. האירועים האחרונים מעידים פעם נוספת על הקשר ההדוק בין הצבע והפוליטיקה, שלא לדבר על המפלגה הרצה כבר לכנסת שנייה, כחול לבן", ובל נשכח את השגריר הישראלי בברזיל שהשחיר לובסטר מאימת אבירי הכשרות. בין אלה מחייב המצב לבחון את מעמדו של הצבע השחור.

נשיא זימבבואה, רוברט מוגאבה אמר, או ציטט: הגזענות לא תעבור מן העולם כל עוד מכוניות לבנות ייסעו על צמיגים שחורים. הגזענות לא תעבור מן העולם כל עוד הצבע השחור יסמל מזל רע, והצבע הלבן יסמל את השלום. הגזענות לא תודבר כל עוד אנשים ילבשו שחורים בלוויה ובגדי לבן בחתונה. הגזענות לא תסתיים כל עוד מי שאינו משלם מיסים יירשם ברשימות שחורות. אפילו כשאנו משחקים סנוקר, אינך מנצח עד שהכדור הלבן לא ידחוף את הכדור השחור אל החור שבשולחן. אבל לי לא אכפת, כל עוד אני מקנח בנייר טואלט לבן את ישבני השחור".

ובעניין זה תוהה שרי שוורץ: "בעברית משתמשים במילה שחור כמילה נרדפת למשהו רע. למשל אומרים היה לי יום שחור", ראיתי שחורות" וכו'. מה המקור של הרגל הזה? בשפות שאני מכירה, שחור הוא שם של צבע ולא יותר מזה. בספרדית, שפת האם שלי, באמירה היה לי dia negro (יום שחור) אין שום משמעות. באיטלקית: giorno nero, כמו בספרדית, לא אומר כלום.

אז לגבי היום השחור, הוא אכן מופיע בכמה וכמה שפות ומתייחס ליום שבו התרחשו אירועים קשים ומכאיבים. כך באנגלית: black day. בגרמנית: ein schwarzer Tag. בצרפתית: un jour noir. ברוסית: chiornyj den', ובלטינית: dies ater. ברומא הוגדרו ימים מסוימים כ'ימים שחורים', שבהם לא נערכו חתונות או אירועים אחרים. המשורר הרומי ורגיליוס כותב על תינוקות שמתו סמוך להיוולדם: "נגזרו ביום שחור וטבעו במוות המר" (אנאיס, 6, 429). בהיסטוריה מוכרים ימים שחורים שהפכו חלק מהאתוס הלאומי, כגון 'יום שני השחור' שבו צר המלך אדוארד השלישי על פריז 14.4.1360), 'יום חמישי השחור' שבו אירעה שריפת יער באוסטרליה (6.2.1851). יום ה-29 ביוני 1946 נקרא 'השבת השחורה', שבה נאסרו ראשי היישוב על ידי הבריטים, ונחשפו מצבורי נשק של ההגנה. ולהבדיל, המטפלת כרמל מעודה הסבירה שהתעללה בילדים כי היה לה יום שחור".

מרה שחורה והומור שחור

ואכן, הצבע השחור, כפי שכתב מוגאבה, מככב בדרך כלל בצד השלילי של המציאות גם מעבר לגבולות השפה. שחור הוא צבע האסון, 'חוזה שחורות' הוא מי שצופה אסונות קרבים. שחור הוא צבע החושך, ובעקבות היידיש והגרמנית מי שנקלע לאסון כלשהו 'נעשה לו חושך בעיניים'. כך גם במגילת איכה: "עַל ֶזה ָהיָה ָד ֶוה לִבֵּנוּ, ַעל אֵלֶּה חָשְכוּ עֵינֵינוּ".

הצבע השחור הוא צבע הייאוש. המרה השחורה נקראת כך גם על פי צבעה כאחת מן הליחות המעצבות את האופי האנושי, והיא אחראית על הדיכאון. שחור הוא צבע המוות. הומור שחור הוא הומור מקאברי המשלב בדיחות העוסקות במוות, וזאת בעקבות האנגלית. מסגרת שחורה מבשרת על מותו של אדם, והאלמנה השחורה הורגת את בני זוגה.

הצבע השחור קשור לאמונות תפלות. חתול שחור מסמל מזל רע ברוב תרבויות אירופה, אך עם זאת הוא נחשב גם כסימן למזל טוב בתרבות הסקוטית והקלטית. האמונות התפלות מבחינות בין כישוף לבן, שנועד לריפוי ולסיוע, לבין כישוף שחור, או מגיָ ה שחורה, שנועדו לגרום נזק.

ובחזרה לפוליטיקה. השופט בנימין הלוי הזכיר את הדגל השחור בפרשת כפר קאסם, בעקבות דגלי המצילים על חוף הים. אמיר אוחנה הרחיב את הדימוי בנאומו הראשון כשר משפטים. הדגל השחור, סמלם של הפיראטים, הוא גם סמלן של כמה תנועות שיצאו כנגד הסדר הקיים, כגון התנועה האנרכיסטית. תומכי מוסוליני היו שחורי חולצות, והפלסטינים זוכרים לדיראון את ספטמבר השחור, פעולות דיכוי שנערכו נגדם בממלכת ירדן בספטמבר 1970. האירוע העניק את שמו לארגון הטרור הפלסטיני שהיה אחראי לרצח 11 הספורטאים הישראלים במינכן ב-1972. מכאן קצרה הדרך אל הפנתרים השחורים" בארצות הברית, ובעקבותיהם תנועה בשם זה בישראל של שנות השבעים.

ישיבה שחורה וכסף שחור

הצבע השחור של האתיופים ממשיך מסורת ארוכה של גזענות אשכנזית לבנה. הכינוי שניתן למזרחיים עוד טרם קום המדינה היה שווארצע חייס, ביידיש: חיות שחורות. הביטוי "דופקים את השחורים" המתייחס למצבם של המזרחיים נטבע על ידי עורך השבועון העולם הזה" אורי אבנרי, בכותרת למאמר על מקרה רצח שאירע בשנות החמישים, שבו הואשם בן עדות המזרח ברצח צעירה אשכנזית. החרדים קרויים 'שחורים' עקב הלבוש שהם עוטים בחורף ובקיץ. 'ישיבה שחורה' היא ישיבה חרדית, והכיפות השחורות מעידות על חובשיהן שהם מן המתחרדים או המתחרדלים.

הצבע השחור נקשר לפשיעה כלכלית. 'כסף שחור' הוא כסף המושג בדרכים לא חוקיות, 'כלכלה שחורה' ו'שוק שחור' מתנהלים בצידו האפל של החוק. בעולם הסמים הקשים שחור הוא כינוי לאופיום או חשיש הודי. כאן אין אפליה. הלבן, ההרואין, מסוכן לא פחות.

אמנם שחור הוא גם סמל ליופי. הנערה המאוהבת בשיר השירים שרה: "רֹאשׁ וֹכֶּתם ּפָז, ְקוצּוֹתיו ַּתלְ ַּתלִּים, ׁשְחֹרוֹת כָּעוֹרב", ואומרת על עצמה: "שׁחוֹרה אֲנִי ְונָאוָה". מרטין לותר קינג טבע את הסיסמה "שחור הוא יפה", והיא תפסה את האוזניים ואת הלבבות. ניסיון יפה, אבל עדיין כף השחור בתרבות האנושית נוטה לשלילה. שחור הוא צבע הייאוש, האסון והנידוי כי הוא צבעו של הלילה, הוא צבעו של העיוורון, הוא צבעו של האין, צבעו של המוות. בין האור והחושך בוחר רוב רובו של המין האנושי באור הלבן, רואה בחושך השחור את מקור כל צרותיו ופחדיו, ומדיר את עוטי העור השחור.

כרמל מעודה: שטן או לילית?

כרמל מעודה העידה גם לנוכח אחד הסרטונים המרשיעים כי "כאן הייתי שטן". נכון היה יותר להציג אותה כבת זוגו של השטן במסורת היהודית, היא לילית. איך נולדה לילית? חכמי ימי הביניים הוטרדו מן העובדה שחווה לא נזכרה בסיפור בריאת העולם הפותח את התנ"ך אלא רק בגרסת גן העדן. על כן נוצרה בלשון חכמים אגדה לפיה אשתו הראשונה של אדם הראשון נבראה כשוות ערך, אבל היא מרדה בו והפכה לשֵ דה הפוגעת בגברים וממיתה ילדים, בת זוגו של אשמדאי.

השם שניתן לה הוא כאמור 'לילית', שהוא עוף לילה מן הדורסים, הנזכר בישעיהו לד 14. מקור שמם של העוף ושל הדמות האגדית הוא בדמויות המאגיות לילה ולילתו, המופיעות בתרבות הבבלית והאשורית. מסכת נידה עוסקת בנשים המפילות ולד שאין לו דמות אדם, וביניהן דמות לילית, ולד אנושי בעל כנפיים. לילית המקראית תורגמה על ידי השבעים ל-onokentayroi ובתרגום הוולגטה ל-lamia. בשני המקרים משמעות המילה היא מכשפה. הקישור בין העוף לבין הדמות המאגית מתחזק מן העובדה שאצל ישעיהו, ירמיהו וצפניה מופיעים דורסי הלילה במסגרת נבואות חורבן.

המשך לקרוא

ארה"ב-ישראל

פורש בשיא

Published

on

המולטי-מיליארדר האנג'לוסי-ישראלי נפרד מתפקיד יו"ר ערבי ההצדעה של FIDF בלוס אנג'לס • זאת לאחר 13 שנים בהן סחף את כוכבי ועשירי הוליווד לתרום לצה"ל ותרם בעצמו 50 מיליון דולר • מקורביו: "בני הזוג סבן ימשיכו לשים בעדיפות ראשונה את פעילותם למען רווחת החיילים"

סוף תקופה: איש העסקים והפילנתרופ האמריקני-ישראלי חיים סבן, הודיע על
פרישתו מתפקיד יו"ר ערבי ההצדעה של ארגון ה- FIDF (ארגון ידידי צה"ל בארה"ב ובפנמה) בסניף לוס אנג'לס, לאחר 13 שנה בתפקיד. בשנים אלה הוביל
סבן את אירוע ההתרמה השנתי לצה"ל וניהל את גיוס הכספים. באירוע ההתרמה בנובמבר הקרוב יישבו סבן ורעייתו שריל בקהל, אבל לא עוד בתפקיד.

גורמים שקשורים ל- FIDF בלוס אנג'לס הביעו חשש, שבלי סבן לא יצלח גיוס הכספים, שכן "מופע השנור" כפי שכינה אותו סבן עצמו, לא יהיה אותו דבר בלעדיו. "סבן הצליח להציב את גיוס הכספים עבור צה"ל בראש גיוסי הכספים של הארגון", טען אחד ממקורביו ב- LA. "בכל שנה הוא העלה את הרף והגיע לתרומה של 60 מיליון דולר בשנה שעברה. זאת לעומת כ 20- מיליון דולר פחות באירוע המקביל בניו יורק, ומיליוני דולרים בודדים באירוע המקביל במיאמי. בכל שנה סבן העלה את הרף ועמד במשימה. החשש הוא שכבר השנה זה יהיה אחרת".

מאז נכנס סבן לתפקיד, תמהיל הערב היה זהה: מעל 1,000 מוזמנים, בהם עשירי לוס אנג'לס וישראל, שחקני הוליווד מוכרים ואוהדי ישראל, שמשלמים אלפי דולרים לשולחן, ובמקביל תורמים אלפי דולרים כל אחד לצה"ל, מגיעים למלון בוורלי הילטון האלגנטי בבוורלי הילס, כשבמקביל מוטסת לאירוע בכל שנה משלחת של חיילי צה"ל. לאחר הופעת החיילים, לרוב כאלו שסיפורם פותח את הלבבות, היה סבן עולה לבמה ומתחיל במה שכאמור כינה: "מופע השנור", ולא ויתר עד שבסיומו של הערב היתה נרשמת תרומה בסך עשרות מיליוני דולרים לטובת הארגון.

בנובמבר 2018 גויסה תרומת שיא של 60 מיליון דולר למען רווחת חיילי צה"ל. באירוע נכחו אנשי עסקים בולטים, נציגים ממשלתיים, פילנתרופים וסלבס מתחומי
הבידור, האופנה, הספורט והטכנולוגיה, בהם פארל ויליאמס, אשטון קוצ'ר, ג'רארד באטלר ואנדי גרסיה. מסע ההתרמה החל לאחר שלבמה עלה אל"מ שי סימן-
טוב, שנפצע אנושות במבצע צוק איתן. סימן טוב הובל לבמה בכיסא גלגלים, ונעמד לכמה דקות לקול תשואות הקהל. בין התורמים הבולטים היו נשיא ומייסד הקרן לידידות הרב יחיאל אקשטיין, שנפטר כמה חודשים לאחר האירוע, ואשתו ג'ואל, שתרמו חמישה מיליון דולר. באותו ערב תרמו סבן ורעייתו 10 מיליון דולר. לדייויד מיראז', יו"ר ונשיא קרן מיראז' העולמית, שתרם שני מיליון דולר, הודיע סבן: "אני יודע שאתה יכול יותר. תעלה את הסכום", ומיראז' הוסיף עוד מיליון דולרים. כשהגיע הסכום ל-59 מיליון דולרים, הודיע סבן לפול מרציאנו, חברו והבעלים של guess , שהוא זה שישלים את מיליון הדולרים הנוספים.

שנה לפני כן, בנובמבר 2017 , גויסו בהובלת סבן 54 מיליון דולר, כששיא התרומה באותו ערב הגיעה ממייסד ויו"ר חברת אורקל (Oracle) הבינלאומית לארי אליסון, שתרם סך של 16.6 מיליון דולר, שיועדו לטובת מבני רווחה לגדודים מעורבים של חיילים וחיילות במערך הלוחם. באירוע לקחו חלק 17 חיילים ממגוון יחידות צה"ל, בהם חיילים בודדים שהחליטו לעלות ארצה ולהתגייס לצה"ל. לפני "מופע השנור" עלה לבמה האלוף הפאראלימפי נועם גרשוני, שנפצע בתאונת מסוק
במלחמת לבנון השנייה, וגרר תשואות ממושכות לאחר ששיתף את הקהל בהרגשתו.

בנובמבר 2016 גויס סכום של כ 38- מיליון דולר. בין התורמים נכחו עמי וליזיקה שגיא, הוריו של טדי שגיא, שתרמו שלושה מיליון דולרים, וממשיכים לתרום עד
היום. סבן אמר אז ל- ynet : "בכל שנה אני עולה לבמה על תקן השנורר, שמבקש שיתרמו לצה"ל. במשך כמה שעות האירוע הזה מעניק למוזמנים תמונת מצב חלקית
של מה שקורה בישראל במובן הביטחוני. הם רואים את החיילים שעולים ושומעים את הסיפורים ומבינים שבישראל לא רק מפציצים והורגים מחבלים. בסוף, באמצעות הקהל הזה אנחנו מגייסים כמה שיותר כסף להעביר לצה"ל. יש בקהל מכורים, שמגיעים לערב השנתי מדי שנה, ויש כאלו שמגיעים בפעם הראשונה ומגלים את צה"ל האמיתי. התפקיד העיקרי של רעייתי ושלי, מאז שלקחנו על עצמנו את ניהול האירוע, זה לעזור לאנשים האלו לגלות מה זו מדינת ישראל ומה זה צה"ל, ולמה חשוב לתמוך בחיילים. התמיכה של ארה"ב בישראל הכרחית, ועבורי זה תפקיד חיים".

שנתיים לפני כן, בנובמבר 2014 , גויסו 33.5 מיליון דולרים בערב ההתרמה, כשאליסון תרם אז תשעה מיליון דולר לטובת הקמת אודיטוריום מאובזר בקריית
ההדרכה של צה"ל בנגב. אירוע זה התקיים לאחר מבצע צוק איתן, וצור גולדין ריגש את הנוכחים כשביקש לעמוד דקת דומייה לזכר אחיו, סרן הדר גולדין, ולזכר חללי צה"ל שנהרגו במבצע. בנובמבר 2012 גויסו מעל 14 מיליון דולר, כשרגע השיא של הערב היה עלייתה לבמה של מרים פרץ, ששכלה את שני בניה: אלירז ואוריאל.

אחד ממקורביו של סבן אישר את הידיעה והוסיף: "חיים ושריל סבן, שעמדו בראש ערב ההצדעה השנתי של FIDF בלוס אנג'לס ב 13- השנים האחרונות, הם התורמים הגדולים ביותר לצה"ל. לאורך השנים תרמו בני הזוג סבן תרומה אישית של למעלה מ 50- מיליון דולר והובילו גיוס של כ 300- מיליון דולר. בני הזוג סבן ימשיכו לשים בעדיפות ראשונה את פעילותם ארוכת השנים למען רווחת החיילים, עתידם, ועתיד החברה בישראל. ההכנות לאירוע בנובמבר הקרוב של סניף ה- FIDF בלוס אנג'לס בעיצומן, והציפייה היא לאירוע מוצלח ומיוחד ובהשתתפות בני הזוג סבן".

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

העיר הראשונה בארה"ב שאוסרת מכירת סיגריות אלקטרוניות

Published

on

סן פרנסיסקו נהפכה השבוע לעיר הראשונה בארה"ב שאוסרת רשמית על מכירת סיגריות אלקטרוניות – בניסיון למנוע מגפת ניקוטין בקרב בני נוער. החוק ייכנס
לתוקפו בעוד חודש. קבוצות הפועלות נגד תעשיית הטבק רואות בחיוב את אישור החוק, אך המבקרים חוששים כי האיסור הגורף על סיגריות אלקטרוניות עשוי לפגוע במאמץ הכולל במלחמה בטבק – בכך שפוסלים מכשיר שחלק מהמומחים רואים בו אלטרנטיבה בטוחה יותר לסיגריות רגילות. האיסור החדש לא ישפיע על מכירות סיגריות רגילות ומוצרי קנאביס. לסוחרים יהיו שישה חודשים להיפטר מהמלאי הקיים של סיגריות אלקטרוניות שברשותם.

"זה מגוחך שנאסור מכירת סיגריות אלקטרוניות אבל נרשה מכירת טבק וקנאביס", אמר סטיבן שרודר, פרופסור בתחום הבריאות באוניברסיטת קליפורניה. "זה מהלך
חכם מבחינה פוליטית אבל ההשפעה על בריאות הציבור לא ברורה". שרודר אמר כי ההורים שמודאגים מהשימוש של בני נוער בסיגריות אלקטרוניות יהיו מרוצים מהחוק, אך האיסור מונע ממעשנים רגילים אלטרנטיבות, שלטענת שרודר ומומחים אחרים הן בפחות מזיקות. מטה ג'ול, יצרנית הסיגריות האלקטרוניות, נמצא בסן פרנסיסקו שם החלה החברה את פעילותה. הפוליטיקאים בעיר לא הסתירו את העוינות שהם רוחשים לחברה. "אם ג'ול תחליט לעזוב את העיר, אני אעזור להם לארוז", אמר וולטון.

כריסטין צ'סן, אם לשלושה ילדים בסן פרנסיסקו שתומכת באיסור מכירת סיגריות אלקטרוניות אמרה כי "יש הרבה מאד צעירים, כולל אחד הבנים שלי, שמתמודדים
עם ההשפעות של הסיגריות האלקטרוניות וקשה להם מאד להיגמל". לדבריה, ההתנהלות של בני הנוער מאוד חשאית: "התלמידים מסתירים את הסיגריות האלקטרוניות בתיקי בית ספר, הורים ומורים לא יכולים לשלוט בתופעה".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות