אם יש ישראלי אחד מוכר וחביב על כולם בקהילתינו הרי זהו דורון גזית.אולי הוא נחבא אל הבלונים והשרוולים הצבעונין שלו אבל מוצריו מעשה ידיו לתפארת מתנוססים בכל אירוע מכובד ישראלי או אמריקאי ומזמינים תשומת לב ועין ומושכים את הקהל להביטו ולהתפעל.ברם,הסיפור עם הבלונים לא התחיל עכשיו ,יש לו רגליים לילדותו ההצבעונית של דורון גזית.

דורון גדל בפרדס חנה, בן למשפחה יקית. אביו היה מדריך חקלאות. אמו – אומנית. עבדה עם פרחים, עלים וצבע.

הוא למד בבית הספר אלונים בפרדס חנה ואחר כך באורט נתניה. כאמור,אמו ואחותו אומניות, ודורון לא חשב שחיידקי היצירה דבקו גם בו.אבל המציאות הכתיבה אחרת, כששרת בבסיס חיל אויר, מצא את עצמו מבקר ב"מזבלה" של הבסיס, אוסף חלקים מעניינים מגרוטאות מטוסים. הוא נמשך אל החומר, הדמיון שלו עבד שעות נוספות,כל גרוטאה הפכה לפסל סביבתי תחת ידו.דורון החל ליצור פסלים מהחומרים הזרוקים שמצא וחוטי ברזל. מהר מאוד מצא את עצמו כ"פסל" של הבסיס. התחילו להזמין אצלו פסלים כמתנות מטעם הבסיס למפקדים שפרשו.

אחרי ש"גילה" בצבא את נטיתו וכשרונו, הלך ללמוד בבצלאל – עיצוב מוצר- שילוב בין כשרונו הטכני ואהבתו

לאומנות ועיצוב. הוא מעיד על עצמו: "זאת היתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני נמצא בחברת אנשים כמוני".

מדריך  לאומנות באמריקה

במהלך לימודיו בבצלאל יצא לשליחות מטעם הסוכנות – לWACO  TEXAS והפך למדריך למלאכה ואומנות,

 ARTS AND CRAFTS ומכיון שרוב הילדים העדיפו משחקים בחוץ, הוא קרא לזה

"ארטס אנד קראעכץ ".

ואז שכל העסק הסתיים, בסיום המחנה, יצא לטיול גדול בארה"ב, ובסן פרנסיסקו ראה לראשונה מישהו שצר צורות מבלונים.

ה-

TWISTY BALLOON

ועל זה הוא אומר שזה היה "הבלון ששינה את חייו".

דורון רואה בבלון "קו תלת מימדי שאפשר ליצור איתו", כמו שקאלדר Calder  יצר גופים תלת מימדיים עם חוטי ברזל.

מאז ועד היום יש לדורון לפחות בלון אחד כזה בכיס, "בל"ח", הוא מסביר "בלון לשעת חרום."

מתפרנס מבלונים

כשחזר ארצה החל לממן את לימודיו במכירת בלונים בצורות. הוא עמד במדרחוב בן יהודה בירושלים, השתעשע בבלוני הנחש ומכר לעוברים ושבים. ובקיץ- הוא גם השתתף בפסטיבל "חוצות היוצר" בעיר.

 היום, אם תראו אנשים מנפחים בלונים  בחוצות העיר , סביר ומקובל שהם משתמשים במפוח. דורון מנפח "טבעי" והיה חוזר מהעבודה עם כאב בטן מרוב לחיצות ונשיפות. מי שהיה מופנם וביישן מטבעו, מצא את עצמו לא פעם במרכז קהל גדול.

דורון:"הייתי מבטיח לקונים 100% אחריות, שהבלון יתפוצץ רק פעם אחת". דורון הפך לדמות די מוכרת בירושלים "דורון בלון". הצטרף ל"אומנות לעם" , יצר מופעי יצירה בבלונים ואויר , והופיע בעיירות פיתוח וישובי גבול מרוחקים.

בעוד הבלונים הקטנים שמכר ברחובות פרנסו אותו, ראשו "התפוצץ" מרעיונות.

דורון:" התלהבתי מכך שניתן ליצור נפח גדול, בעצם מכלום – מאויר עם מעטפת".

תובנות לגבי הבלון באו לו ממפגשיו עם הבדואים בסיני.

דורון :"הצגתי את הבלונים שלי בפני בדואים שמעולם לא ראו בלון. תגובתם הספונטנית ל"פלא" איששה את תחושתי הראשונית, שיש בבלון משהו מעבר לחומר, מעבר לגומי צבעוני. היו כאלה שהתיחסו אל הפלא שבבלון, אל ה"רוח" שבתוכו, שהיא כעין נשמה של הבלון,  נשמה שפורחת כשהבלון מתפוצץ. מאידך היו אחרים שתגובתם הראשונית לבלון היתה של צחוק. מה שעורר אותי לשאול "איך זה שדבר כל כך מופשט גורם דווקא לתגובה של צחוק?".

אז כמו שאמרתי, הראש של דורון, "התפוצץ" מרעיונות לכל מיני כיוונים.  כאומן, דורון התחיל לחשוב בגדול. הוא התחיל לחשוב על ציורי ענק שיוכל ליצור במרחב הגדול, בעזרת מתנפחים ארוכים. כאילו שהמתנפח הוא קו תלת מימדי שאיתו אפשר לצייר במרחב תלת ממדי, כשהטבע, או הנוף האורבני הם הקנווס שלו. כבר אז הוא הושפע על ידי אמנים סביבתיים ובעיקר על ידי קריסטו.

אז גם הבין שהמונח "בלון" מגביל מדי, והחל להשתמש במונח "מתנפח" ו"מנתפחים". או, כפי שדורון מוצא את עצמו חוזר ואומר :" I DON’T USE THE B WORD"

אני שואל אותו,מה היו התגובות האם היתה חדשנות מה היו הקשיים והאילוצים?

דורון:" 'בבצלאל', התגובות של מורי היו מאוד מעורבות. יצאתי למדבר יהודה ביחד עם כיתה של פרופ' אריה אופיר, שהעריך את עבודתי. שם יצרתי את המיצג האומנותי הראשון עם 'מתנפחים' בשיתוף עם סטודנטים נוספים. לקראת המיצג הלכתי למפעל פלסטיקה בקיבוץ וייצרתי מתנפחים צבעוניים, ארוכים מאוד, בלא סגרים. הסטודנטים התפזרו משני צידי נחל ערוגות , ונתנו לרוח למלא את המתנפחים . כך נוצרו מעין קשתות צבעוניות מעל לוואדי.  צילמתי את 'ההפנינג', וזאת היתה התחלת הקריירה שלי כצלם שמנציח את יצירותי הזמניות".

"והתגובות של הוריך?",אני מתענינן.

דורון:" ההורים היקים שלי היו ממש מזועזעים מכך שבנם, הסטודנט המצטיין לעיצוב,  עוסק בבלונים. הודעתי להם שכל עוד יש לי רעיונות לחדש בתחום 'המתנפחים' , אני אמשיך ואעסוק בבלונים. .. עם השנים הם הסתגלו לרעיון ובהמשך אפילו נהיו להורים גאים".

….אבל סבתו היתה מזועזעת אף היא, אבל אחרי שראתה אותו מופיע בטלויזיה עם "החתול שמיל" ("שמיל דה קאצ'ה") הפך בעיניה לגיבור תרבות.

תחילת הדרך כאומן סביבתי וממציא

בשנה האחרונה של דורון בבצלאל, מוזיאון ישראל הזמין ממנו פסלי מתנפחים להצבה על גג אגף חדש במוזיאון שבדיוק נפתח. דורון יצר צורות מופשטות של כלב, גירפה, ושאר חיות, דוגמת אלה שיצר מהבלונים הקטנים שמכר ברחוב,  אלא שהצורות שצר היו ענקיות (כ-15 מטרים). לניפוח יצירותיו הוא השתמש במפוחים ישנים של טנקי שרמן שמצא. העיצוב היה מרשים, אך המבחן הגדול היה כנגד הרוח, וכעבור יומיים הרוח נצחה..

דורון, שלמד עיצוב מוצר התחיל לחשוב גם על חידושים בתחום הבלונים כמוצר, ולא רק כמדיום אומנותי.  הוא יצא עם "הבלונק", שרוול פלסטיק ארוך (כ-3 מטרים) שמתנפח בקלות ובמהירות. זה בלון שמתנפח על ידי שנושפים בו ממרחק (ניצול של עקרון ברנולי). הלקוח הראשון היה בנק הפועלים, לתוכנית של "דן חסכן". דורון שהיה עדיין סטודנט תפרן, פתאום קבל הזמנה כאילו שהוא בעל מפעל.. הוא פתח מכונת גלגול מיוחדת, ובעזרת מספר חברים סטודנטים, וחברת מפתן להעסקת מוגבלים,  השלים הזמנה של רבע מליון בלונקים.

פריצות דרך ומפחי נפש

דורון יצא מטעם משרד החוץ, קשרי תרבות ומדע,  לכנס פיסול בסן פרנסיסקו ביחד עם האומן אורון אוריין.  משם, הומלץ בפניו להשתתף בתחרות פיסול בינלאומית בניו אורלינס מטעם היריד הבינלאומי והוא היה בין עשרת הזוכים (מתוך מאות מועמדים). מיד אחר כך קבל הזמנה להציג את המדיום האומנותי החדש שלו לאולימפיאדת לוס אנג'לס. דורון קבל את הג'וב הגדול הראשון שלו – ישר בזירה הבינלאומית: עיצוב תשעה אתרים שונים של האולימפיאדה. ישראלי מאלתר, הוא קבל עזרה מחברה שנתנה לו לישון על מזרון בבית שלה, ומישהו אחר שהלווה לו אופנוע . מהכסף הראשון שקבל קנה אוטו מסחרי, וכך נדד בין תשעת האתרים כולל LAKE CASITAS ליד OJAI- אתר שבו נערכו תחרויות  חתירה, שם יצר מעין פסל קינטי שנע עם הגלים.

זה השלב שבו ההורים של דורון התחילו לחשוב שאולי הילד שלהם לא לגמרי ירד מהפסים, ואמא שלו התחילה לגזור קטעי עתונות ולאסוף תמונות שהבן שלח לה בתדירות.

בשלב ההוא דורון היה על הקו בין פרדס חנה ללוס אנג'לס על בסיס די קבוע, ובאחת הנסיעות ביקר אצל חברה בניו יורק שהכירה לו את מי שהיה אז סוכן הצעצעוים הגדול ביותר בתעשיית הצעצועים. ההוא ראה את דורון מנפנף בידיים ובצ'יק צ'ק מעשה קוסם מנפח בלון גדול ברעש "בום" מהדהד. מיד הוציא חוזה מהמגירה ואמר לדורון: IM GOING TO MAKE YOU RICH LIKE YOU NEVER BELIEVED.. הסוכן סגר חוזה בין דורון לבין חברת                      WAMO                       שהיתה אז בשיאה, לאחר המצאת הפריזבי, וההולה-הופ, והבלונק מפרדס חנה נועד להיות הדבר הגדול הבא. אבל רצה הגורל והמוצר שיצרו לא היה טוב ולא פעל כמו שצריך, או כמו שאומרים בשפתו של דורון – THEY BLEW IT .

מפה לשם, שהיותיו של דורון בלוס אנג'לס נהיו יותר ויותר ארוכות, עם אפשרויות חדשות שנפתחו ופיתו אותו להשאר ולמצות את חלום המתנפחים. הוא קבל הזמנות רבות לעצב ארועים בינלאומיים , ובתקופה מסוימת היה מתעורר במלון ולא ידע באיזו עיר או מדינה הוא נמצא.

ב-1986הוא הקים את חברת AIRDD-AIR DIMENSIONAL DESIGN , שממנה המשיך לנפח ולהתנפח. הוא הוזמן לבצע עבודות בכל רחבי העולם, כולל הירידים הבינלאומיים באוסטרליה ובספרד, האולימפידאה בדרום קוריאה, הבית הלבן, וגם חגיגות ה-200 לפסל החרות בניו יורק.

חלק מהפרויקטים היו נועזים במיוחד – כגון מתנפחים שטיפסו לאורך קירות הזכוכית של גורד שחקים שאך זה הוקם בסולט לייק סיטי. העיצוב הנועז זכה לסיקור טלויזיוני, אבל הרוח הכתה את המתנפחים על הבנין, והדיירים החדשים נבהלו מהרעש.

כשהגיע לאמריקה פתח חברה והעבודות שבצע עם החברה היו יותר בבחינת עיצוב או קישוט שנעשו ביד אומן-חדשן.

את היצר שלו לבטא את עצמו כאומן המשיך להגשים בכל מסעותיו, על ידי שיצר עם המתנפחים עיצובים בטבע, כמצייר בקו תלת ממדי  –  על חולות, ליד הים, בין עצים ובין גבעות.

כמו כן דורון יצר מיצגים של פיסול סביבתי חי עם הרוח, בדרך כלל ליד הים. זוהי סדרה בלתי נגמרת שבה דורון נותן לרוח לבטא את עצמה דרך המתנפחים שלו.

דורון: "הרוח, כזרימת אויר וכנשמה היא בלתי נראית – אני מאפשר לה להיראות". VISUALIZE THE INVISIBLE. דורון מציב מתנפחים ארוכים ודקיקים עם פתח לכיוון שממנו באה רוח. מי שמוזמן ומי שמזדמן יכול להצטרף לחגיגה שיש בה יופי, קסם ופשטות. קשה להסיר את העיניים מהמתנפחים שיוצאים במחול, לפעמים כמו להבות אש, ולפעמים בתנועה קלילה כמעט לא מורגשת. הפלסטיק הלבן משקף את אור השמש – צהובה או צבעונית בשקיעה. דורון רץ בין המתנפחים ומצלם. בעיניו, היצירה שהוא נותן לה במה, יצירת הרוח – היא תמיד חדשה ושונה ומשכרת אותו ביופיה. דורון ממשיך לערוך מידי פעם ארועים אומנותיים של SCULPTING THE WIND בפסטיבל BURNING MAN אליו הוא הולך כל שנה ועל שפת הים (הארוע הבא יערך ב-13 באפריל כשעתיים לפני השקיעה).

"מה עשיתם אילו יצירות ביצועים ופרויקטים מיוחדים?"

דורון:"מאז שהתחלנו חלפו מים רבים מתחת לגשר, או כמו שאני נוהג לאמור "אויר רב זרם מתחת לגשר" – ובתוך זה נקראתי להשתתף בטקס הפתיחה של המונדיאל (עם ויטני יוסטון), ולטקס הסיום של האולימפיאדה באטלנטה. לאולימפיאדה התבקשתי לעשות משהו שהעולם עוד לא ראה. ביחד עם מי שעבד איתי אז, אריה ("לולו") דרנגר ז"ל, פיתחנו את ה-FLY GUY – אלה הדמויות הרוקדות, שהופיעו לראשונה בטקס הסיום של האולימפיאה באטלנטה. היו כ-16 דמויות כאלה, כל אחת בגובה 60 רגל (20 מטרים). זה היה אפקט עצום. הדמויות היו אמורות לרקוד מספר דקות על המגרש, ובסוף הן נשארו כ-45 דקות.  על המצאה זו קבלתי פטנט.

בתחילת הדרך ה-FLY GUYS     והדמויות המרקדות בכלל היו סנסציה עולמית. החברה שלנו מכרה הרבה כאלה ובמחירים די גבוהים. פתחנו כל מיני עיצובים וצורות, והיה ענין רב. עם הזמן נכנסה תחרות מסין, שהורידה את המחירים ואיכות המוצר. ניסינו להתנחם בזה שהמחמאה הכי גדולה היא התחרות.. ללא ספק זה החמיא לי כשראיתי את המתנפחים באפיזודה של הסימסונס .. זה הפך למין סמל תרבותי.. מצד שני כסף כבר לא היה בזה, ואפילו התחלנו להפסיד כספים…  כיום אנחנו כבר לא מיצרים את המתנפחים הרוקדים, ובמקום זה אנחנו מקבלים תמלוגים מיצרנים אחרים עבור  רשיון להשתמש בפטנט".

ספר לי איך הכרת את אשתך נורית? ומה יחסה אל המתנפחים?

דורון:"בכל פעם שבאתי לביקור בארץ הכריחו אותי להפגש עם עלמות חן בישראל. קצת לפני האולימפיאדה של 96 הפעילו עלי לחץ גדול להפגש עם מישהי, עורכת דין מתל אביב. המקצוע של הגברת לא במיוחד קסם לי, וממש לא התחשק לי להפגש איתה. אבל אחרי לחץ מכבשי נכנעתי, וממש כשפתחה את הדלת החץ פגע בי וידעתי שזאת תהיה אשתי. מלאתי את הבית שלה בבלונים מכל הסוגים, ולשמחתי כבשתי את ליבה. שנינו לא היינו צעיריים כשהכרנו, כך שההחלטה להתחתן באה די מהר. נורית, אשתי, עוזרת לי היום בניהול, שיווק, ופיתוח עסקי, ויש לנו שני ילדים , בן ובת בני 10 ו-12".

מה עשיתם אילו יצירות ביצועים ופרויקטים מיוחדים

דורון:" – אחד הפרויקטים האהובים עלי היה הפרויקט שבצענו בדובאי. המזמינים בקשו שנסמן את השטח שבו יוקם אתר קניות אדיר. לשם כך שלחנו לדובאי משלוח של 3 טון. על פני עשרה מגדלי פיגומים שהוקמו במיוחד לצורך העבודות שלי, כל אחד בגובה 75 רגל (25 מטרים) תויתי עיצובים עם המתנפחים, שיצרו מעין זרי פרחים ענקיים מופשטים במדבר. הגעתי עם מספר עוזרים מלוס אנג'לס ועבדנו עם כ-40 פועלים מפקיסטאן.

עבדתי פעמים רבות ביפן, אבל הפרויקט המרשים ביותר היה לרגל פתיחת בנין פוג'י, בנין עצום בן 25 קומות. הבנין נבנה על אי מלאכותי במפרץ טוקיו והיתה לנו התמודדות קשה עם הרוח מן הים. עבדנו עם כ-30 פועלים יפנים שעבדו מהמעליות לניקוי חלונות שרצו לאורך הבנין.

בנינו מגדלים במדבר מקסיקלי לקונצרט האחרון של פבארוטי, ל-50000 איש, התרסקנו עם הוריקן שהרס הכל בטקסס, אבל,

לאחרונה היה לנו הכבוד להשתתף ב-HALF TIME SHOW             של ה-סופר בול – ייצרנו את אפקט השיער של ביאנסה, שיצא משני צידי הבמה לקראת סוף ההופעה. הבד היה כל כך גדול,  שגם אולם כדורסל ששכרנו לשם ההכנות, לא היה מספיק גדול לפריסה מלאה של הבד. ערכנו ניסויים ובדיקות רבים לפני שיכולנו לאמר בוודאות שניתן לבצע ניפוח בתוך מספר שניות של בד בכזה קנה מידה (120 רגל על 100 רגל –כ-40 על 30 מטרים). יחד עם זאת, לא היינו צריכים להתחיל מבראשית, כי היה לנו נסיון מה-HALF TIME SHOW עם פרינס, בשנת 2007 שאז יצרנו מסך אנכי גדול להקרת הצללית של פרינס.

FROZEN FLOW – גופי תאורה פיסוליים

לאחרונה ,דורון יצר טכנולוגיה חדשה לעיבוד פלסטיק שאפשרה לו להקפיא את החומר במצב נוזלי, ולקבל צורות אורגניות יחודיות , כעין זרימת מים שקפאו. הכל התחיל בתקלות יצור שנזרקו לפח, ואחרי שאשתו כמעט השתגעה מכל הפלסטיקים שנכנסו לבית – פיתח את  ה -.FROZEN FLOW.  למרות שגופי התאורה החדשים אינם מתנפחים, אלא עשויים מפלסטיק קשיח,  גופי התאורה הללו משקפים את אותה זרימה קסומה כמו בעבודות שבהן דורון מגלה את הרוח. גופי התאורה נמכרים עתה בחנות העיצוב היוקרתית של JF CHEN  שבהוליווד ובסוהו שבניו יורק.

דורון הוא איש טורבו  שלא נח לרגע. המוצר העיקרי שהחברה שלו מיצרת כיום הוא קו של אורות פיסוליים לארועים ה–Hi-Lights

הם מושכרים בשוק המקומי ובכל רחבי ארה"ב ונמכרים בכל העולם. החברה של דורון ממוקמת בצפון הוליווד,  ליד שדה התעופה של בורבנק. לפני כשנתיים שמח על ההזדמנות להשתתף בפסטיבל האור בירושלים העתיקה – כשלאורך מסלול ארוך בעיר העתיקה הוצבו המתנפחים הפיסוליים שלו.אבל בסוף היום אין יותר ציוני מדורון ונורית,הם נוסעים כל קיץ לחופשה ארוכה עם המשפחה בארץ וחולמים על היום שבו יוכלו להוריד את החומות ולהחליף אותן ב'מתנפחים צבעוניים' ארוכים ומתנפנפים שיצהילו ויקרבו לבבות של הישראלים ושכניהם.