קונסוליית הוליווד ו״מיאמי סמי״: למה לא ממש נתגעגע לקונכ״ל בלוס אנג׳לס סם גרונדוורג? - שבוע ישראלי
Connect with us

Featured

קונסוליית הוליווד ו״מיאמי סמי״: למה לא ממש נתגעגע לקונכ״ל בלוס אנג׳לס סם גרונדוורג?

Published

on

בתום שנתיים חוזר הקונכ״ל בחוף המערבי הביתה • ובלוס אנג׳לס קיימת ציפיה לדיפלומט/ית משורות משרד החוץ • יומן שירות

מאת: ארי בוסל

״הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים.״ ציטטה זו המיוחסת ליאנוש קורצ׳אק פתחה את דברי אבי גבאי בדף הפייסבוק שלו לתחילת שנת הלימודים לפני שנה. המסר המסיים:

לתלמידים, למורים ולהורים, לכולנו, אני מאחל שבשנת הלימודים הזאת נמצא את הדרך להנחיל לדור העתיד שלנו את המאחד ולא את המפריד. שנדע להעביר להם את המסר שערכים חשובים לא פחות מציונים. שנשכיל לעודד יצירתיות, יוזמה ויצירה. שנהיה בטוחים שכל ילד וילדה בישראל ירגישו שהם יכולים להגשים כל חלום.
שתהיה שנת לימודים פוריה ומוצלחת!

בסוף שנת הלימודים מקבל כל תלמיד תעודה עם ציונים. איני יודע אם משרד החינוך מעריך גם את תוצר עבודתם של המורים, אך טוב מדי פעם בפעם לעשות פסק זמן ולבחון עד כמה התקדמנו, מה טעון שיפור והיכן ניתן לשנות הרגלי עולם. טוב לתלמידים, טוב למורים כמו גם לבירוקרטיה הנלווית שבלעז קוראים לה ״אדמיניסטרציה״. ירצה הקורא, יבדוק את מצגות גוף בשם ״שורש״ הטוען שרב הדורש תיקון במערכת החינוך במדינת ישראל. אך אני דובק בדבריו של גבאי, שכן כולנו רוצים היינו לראות אחוד במקום פרוד, יצירתיות, יוזמה ויצירה, דברים שיאפשרו לנו לחלום, ואולי גם לראות את אותם חלומות מתגשמים.

כמו שנת הלימודים שהסתיימה עם בוא הקיץ והעומדת להתחדש עם בוא הסתיו, כך גם חילופי גברי בלוס אנג׳לס בעומד בראשות הקונסוליה.

הגיעה תקופה לקיצה. קונסול כללי אחד חוזר ארצה ואחר מגיע במקומו. (הגיע הזמן שתכהן אישה כדי־פלומטית הבכירה ביותר בחוף המערבי. כולנו נאהב זאת, ביחוד כאן בקליפורניה. ואולי, רק אולי, תהיה זו מישהי הדומה רק במקצת לשגרירת ארה״ב לאו״ם, ניקי היילי, שאין כמוה לארה״ב, למדינת ישראל ולהגיון הבריא באשר הוא).

הרשו לי לבחון את שתי שנות כהונתו של הקונסול הנוכחי.

״מיאמי סמי״ הוא כינוי החיבה שהודבק לקונסול ישראל בלוס אנג׳לס, סם גרנדוורג. יהודי אמריקאי ממיאמי שעלה לארץ. חזר לארצות הברית, חזר ארצה, נהיה עורך דין (כאן או בארץ) עבד במשרה בכירה בארגון יהודי-אמריקאי בארץ, נלקח ע״י נתניהו להיות הדיפלומט הבכיר בחוף המערבי לתקופה של שלוש שנים וחוזר עכשיו ארצה אחרי שנתיים בלבד בכדי להיות עם אשתו ועם ילדיו שכבר עזבו אותו כאן בדד לאחר זמן לא רב.

אין רגע משעמם

גרונדוורג עם אגדת הכדורסל האנג׳לוסית קארים עבדול ג׳אבר

משעמם ודאי לא היה לו, שכן בלוס אנג׳לס לא יכול להיות משעמם לדיפלומט הבכיר של מדינת ישראל.

יש לו כאן קהילה ישראלית עניפה במיוחד, אחת הגדולות ביותר מחוץ למדינת ישראל. אלו רוצים אותו לארוחת בוקר שבועית, האחרים לפגישות ולביקורים הדדיים. אך בגדול, לישראלים כאן לא אכפת במיוחד מהקונכ״ל, ביחוד כשזה מדבר במבטא ״אמריקקי״. הישראלים חיים כאן את חייהם, ולמעט קבוצה שמעורה ומקורבת לקונסוליה, לכל השאר לא ממש איכפת (כך בשגרה, ולצערנו, כך גם בחרום).

יש לו את הקונסוליה עם צוות של כמה תריסרי עובדים, וגם אם נוהג הוא לתת קרדיט לכל אחד ואחת בנפרד, הוא האחראי, והדברים חייבים לזרום קדימה בכיוון מסוים – זה שהוא התווה.

יש לו את הקהילה היהודית, גם היא (כמו זו הישראלית) אחת מהגדולות ביותר בעולם. זו קהילה תומכת-ישראל במיוחד, אך קהילה שתומכת בצורה מסוימת – צורתה שלה. עיקר המאבק ב״מתווה הכותל״ פורץ לו מכאן, ולדיפלומט הבכיר שעל ראשו כיפה סרוגה ומעל לראשו התואר ״מתנחל״ (בשל המקום בו הוא ומשפחתו גרים – מעבר לקו הירוק בשטחים הכבושים מידי ה״פלסטינים״), לא קל כלל ועיקר לעבוד בצורה אפקטיבית מול הקהילה היהודית. נחמדות אישית ותואר דיפלומט אינם מספקים לגשר על התהום שנפערה בין הקהילה לבין מדינת ישראל. הנתק הולך וגובר, והנזק עצום – ליהדות העולם, יותר מאשר למדינת ישראל, אך תפקיד המדינה הוא לדאוג להם.

יש קהילות שפעם היו מוגדרות כקהילות יעד הלטינים, השחורים, האסיאתים, הסגל הדיפלומטי, התקשורת, ביטחון פנים… אך נראה שכל אלו נזנחו לאחר כבוד, והקונסוליה התאימה פניה למאוייו וסדר העדיפות של הקונכ״ל. קצת קשה לעשות סדר ולהבין, שכן אין זה סדר עדיפות לאומי או אפילו של משרד החוץ: מחד עיתונאים חוקרים ואנשים מחוג ה״ימין הקיצוני״ בארץ, מאידך אנשי ״קומביה״ עם האיסלם מסוג אלו שמבטיחים להשפיע על שחרור גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול, או אלו המכריזים קבל עם ועולם שאיסלם היא דת שוחרת שלום ואוהבת אותנו – היהודים והנוצרים – ביותר), אך בעיקר, לא אלו ולא אלו (שתי הקבוצות הן יותר קוריוזים המאפשרים כיסוי תקשורתי נרחב בארץ, שכן כאן באמת לאיש לא אכפת) כי אם… תעשית הסרטים.

קונסוליית הוליווד

הקונסוליה הפכה להיות ״קונסולית הוליווד״ וזה נראה עיקר עיסוקו של ״מיאמי סמי״ (אולי יהיה לנו סיקוול).

אמרנו שלמרות הגעגועים למשפחה שבארץ, משעמם כאן אפילו לא לרגע אחד! בין גל גדות לבין פאודה, החגיגה בעיצומה, ובמרכזה אדם ברקוביץ מסוכנות CAA ונטפליקס. כיוון שלוס אנג׳לס בירת הסרטים, מדי שנה טרם הוכרזו פרסי האוסקר היינו עדים לתכונת יתר בקונסוליה, למרות שלרוב, המועמדים מישראל ניגחו בה בעוצמה. אך כרגע נשכחה תעשיית הקולנוע הישראלית ובמקומה חוגגת תעשית הסרטים לטלוויזיה, או מה שנקרא בעגה המקצועית ״קונטנט״ תוכן). לחברת נטפליקס נכנסים כל כך הרבה מילארדים מדי שנה, שהיא זקוקה לתוכן כמו אוויר לנשימה, ומה יותר טוב מסדרות שהמוח הישראלי רוקח לנו?!?

כיוון שכל כך טוב, ואין בעיות של ממש, ניתן להתרכז בעיקר, ולקונסוליית הוליווד, העיקר הוא תעשית הסרטים-סדרות-ותוכן מבית היוצר הישראלי. הרשו לי לדייק, אין הקונסוליה עוזרת בהכרח בקידום סרט או סדרה, בגישור מפיקים וחברות עם תקציבים שקיימים לעידוד פרויקטים (לדוגמא להסרטה בירושלים הבירה). אני נזכר במפיק שביקש שיעזרו לו בקישור מקומי בקשר לסרט על גבעת התחמושת. הוא לא זכה בתגובה. דוגמאות נוספות יש למכביר. אך אם הקונסוליה לא עוזרת ברמת השטח, מה בדיוק היא עושה בתור ״קונסוליית הוליווד?״ לוקחת קרדיט עבור הצלחות שאין לה יד ורגל בהן? הס, אסור לשאול. מי שצריך לדעת יודע!

חבל רק שבעיצומה של החגיגה המתמשכת קורים דברים כמו ״נטלי פורטמן״ או סירוב הקהילות היהודיות לארח את ראש ממשלת ישראל (אותו ראש ממשלה של ששה או שבעה מיליוני ראשי ממשלות), ושניהם קשורים הן בלוס אנג׳לס והן בתעשיית הוליווד, קרי תחת משמרתו של הקונכ״ל וגולת הכותרת של שהותו בלוס אנג׳לס שהפכה את הקונסו־ ליה ל״קונסוליית הוליווד״.

מי יזכור נסיעה לארץ ופגישה עם הנשיא, של מספר מפיקים או אנשי מפתח יהודים השולטים בתעשייה חשובים ככל שיהיו), כשאשת מפתח אחר איש מפתח ינקטו בצעדים של ממש, בדיוק כמו שעשתה נטלי פורטמן וסטרה לכולנו בצורה כואבת עד מאד?

הדוגמא של קונסולית הוליווד שעושה ועושה ואת תפוקתה ניתן למדוד דרך נטלי פורטמן וחבריה מזכירה את העבר.

היה כאן בעבר קונסול כללי (גם הוא מינוי מלמעלה, אם כי לא מינוי חיצוני) שתחת משמרתו צמחה לה בדיוק בטריטוריה תחת אחריותו – תנועת החרם. הוא היה עסוק בארועים נוצצים ובתכנונים גר־נדיוזים (שלא הגיעו לידי ביצוע של ממש), כך שלא הבחין, או אולי לא רצה לעסוק, בזוטות. אלו הלכו ותפחו, התרחבו והתפשטו, התבססו והתעצמו עד כדי כך שהפכו לתנועה השניה המשפיעה ביותר בתחילת המאה העשרים ואחת.

בשנתיים שלוש אחרונות, נשמע הן מלוס אנג׳לס והן ממשרד ממשלתי מאד מתוקצב ש״ידינו על העליונה!״ ״אנחנו מנצחים את תנועת החרם!״ ועוד מוסיפים אלו שלא מבינים בענין ״תנועת החרם ניכשלה כישלון נחרץ להשיג את מטרותיה!״ (עד כמה טועים הם, שכן המטרות אינן אלו עליהן הם חושבים.) הכספים זורמים, בעיקר מאדלסון לארגון המחמד שלו, לגופים שונים ברחבי ארה״ב ומאותו משרד ממשלתי, וכל זאת בעשרות מיליונים (דולרים כאן, ש״ח בארץ). כסף, כמובן, הוא לא ערובה לנצחון או לתועלת או לתפוקה, ואלו פשוט לא קיימים; קרי זורם לו הכסף ותועלתו שולית אם בכלל.

חוני המעגל ושותל עצי החרוב

בתלמוד בבלי (תענית דף כג ע״א) מסופר (לפי רבי יוחנן) על חוני המעגל ששאל ״איש שהיה נוטע חרוב: חרוב זה, עד כמה שנים צריך להמתין כדי שיטען פרות? אמר לו עד שבעים שנה לא יטען בפעם הראשונה. אמר לו חוני לאיש: האם פשוט לך שתחיה עוד שבעים שנה? אמר לו אותו האיש: אני מצאתי את העולם נטוע בחרובים, כמו ששתלו עבורי אבותי, כך אני שותל לבני״.

נתניהו בחר ב״מיאמי סמי״ לשרת שלוש שנים בתור קונכ״ל. קודמו דיוויד סגל היה איש משרד החוץ, דיפלומט בהא הידיעה. האם מוצדק להצניח אדם מבחוץ, למשרה שהשפעתה יכולה להיות כה רבה וארוכת טווח? איזה ערכים מייצג הנציג – אלו של מדינת ישראל? אלו של הבוס שלו שדאג לו לתפקיד? שלו עצמו? אלו שמזכים אותו בכיסוי תקשורתי של רגע לעומת מאמץ של יזע ועבודת כפיים, שיניב פרות או צל רק בעוד שנים רבות?

השנתיים האחרונות היו טובות לנו עד מאד, מעין פסק זמן (״הודנה״ לצורך התארגנות מחדש וצבירת כוחות). לא היה משט טרור. לא היו פיגועי טרור מתמשכים, אותה חגיגה-נמשכת תחת הכותרת ״אינתיפאדה״. לא היה מבצע קרקעי עם כניסה לעזה. לא הייתה מלחמה בלבנון או בסוריה, ירדן, עירק או מצרים. לא נחטפו חיילים והוחזקו בשבי. לא היתה מתקפת סייבר ששיתקה את מדינת ישראל. היו ספיחים, ומעט עפיפונים, וגם שריפה או שתיים, אך הכל זניח יחסית לחיים הטובים, לאקסיטים, להשקעות בארץ, למספר התיירים שהולך וגדל ואינו פוסק לרגע, לפוליטי־קה המהפטנת אותנו, את כולנו, לטיסות לחו״ל, להשקעות בחו״ל, לכספים שישראלים מחזיקים בחו״ל, למספר הדירות שכל אחד מחזיק בידו בארץ להשקעה, לחיים הטובים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

היה קצת רעש, מדרום ת״א, עם מהגרים בלתי חוקיים. הייתה גם תקיפה אחת ושניה ושלישית בסוריה. היה דין ודברים עם איראן, אחרי שהמסמכים הסודיים ביותר של תוכנית הגרעין שלהם הוצגו בירושלים הבירה. הייתה הכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת מספר שגרירויות מהשפלה אל ההר. בקיצור, שנתיים טובות עד מאוד, פרות דשנות מאוד-מאוד.

דווקא בשנתיים כאלו, כשלא צריך להוכיח את עצמך בשעת משבר אקוטי או מתמשך – כפי שהיתה מנת חלקו של כל קונכ״ל בעבר – ניתן היה לבסס, למסד, לצור יש מאין, לחזק, לתמוך, לעשות דברים שהחיים הנינוחים והנוחים וזו השעה מאפשרים.

ניתן היה לעבוד על פשרה עם הקהילה היהודית, שלא יהיה מתווה הכותל סימן ״בקיעת החומות״ שאחריהן חורבן בית. שלום בית, איזה רעיון מעולה.

ניתן היה לעבוד עם הלטינים והשחורים ומיעוטים רבים אחרים, שכן כה רב המשותף בין המהגרים הישראלים לארה״ב לבין מהגרים ממכסיקו או סין. אנחנו מיעוט שבמיעוט, וכולנו מהגרים (ובינינו רבים כל כך שנמצאים כאן בצורה בלתי חוקית).

ניתן היה לנצל את שנת החמישים לאיחוד ירושלים לעבוד על איחוד מבית, ואת שנת ה-70 למדינת ישראל המודרנית לקדמה בקרב העתונות האוהבת לשנוא אותנו, והדיפלומטים הזרים והפוליטיקאים המקומיים, מהודו ועד כוש (קרי בכל רחבי הטריטוריה המערבית, מהוואי עד אריזונה ויוטה).

יש גם קהילות שאף פעם לא זכו לפגוש קונכ״ל ישראלי – לדוגמא החרדים השחורים של הישיבות באזור שדרות לה-בראה.יש גם קהילות אחרות, חשובות לא פחות, שגם אותן זונחים, כי הן קהילות חלשות, והחשובה בהן היא קהילת ניצולי השואה שהולכים ונעלמים, הולכים אחד אחת לעולמם.

הדור הבא והישראליות

וישנה את הקהילה הישראלית, לא זו המקורבת למילארדרים ולמולטי-מיליונרים – הם עם בדד ישכון, בדד מרצון כמובן, שכן ‘העמך׳ לא בשבילם – וגם לה צריך לדאוג פן יתקיים בה ״ואבדתם בגויים״, שכן מדוע יושבים פה כה הרבה ישראלים כשיש להם מדינה משלהם? ומדוע הם מעדיפים לאבד את הדור הבא ואת צביון הישראליות, ולהתנתק ע״י כך מהארץ אחת ולתמיד? ומה יקרה כשכבר לא יהיה כאן נוח ונעים, וינסו הישראלים לחזור ארצה (כמו שקרה, לדוגמא, בסוף 2008 תחילת2009 אחרי המשבר הכלכלי האחרון)?

ויש גם את מזכר ההבנה בין ישראל לבין קליפורניה וערים בה הרבה, ואיך אותו מזכר שנחתם ע״י ראש הממשלה שגם הכניס את הקונכ״ל לתפקידו, מיושם בשנתיים האחרונות? אם מנוצלת ההזדמנות הזו של ה- MOUעד תום?

ראו כמה דברים אפשריים ניצבו נכונים מהלך השנתיים האחרונות. נשמח כולנו ללמוד מה נעשה, לראות אותות ותוצאות בשטח, כך שלא צריך יהיה להעסיק יחצ״נים ודוברים ושאר אנשים האמונים על יחסי ציבור, כי ניתן יהיה לראות דברים במו עינינו ממש.

אני משפשף את עיניי, שכן הציפיה מורטת את העצבים. איני רואה, למרות שאני מנסה בכל כוחי. רוצה אני כל כך להוכיח לעצמי שלא בוזבזו השנתיים. אין זה מספיק להגיד ״אנחנו יודעים מה עשינו,״ צריך לראות את הפעילות או את התוצאות בשטח. אך כאן מבחינתי – מידבר שומם. דבר אחד ברי לי – קונסוליית הוליווד הגיעה לאולימפוס, ואולי כדאי לרדת משם. מזהירה אותנו התורה ״לבלתי רום לבבו מאחיו״ ומפני ״ועבדת שם אלוהים אחרים עץ ואבן״. באולימפוס אולי חיים להם האלים, ומעניין שם ביותר – אינטריגות ורציחות, מניפולציות ומזימות, סרטים וסדרות אך כאן, בינינו, החיים של ממש, ורק כאן ניתן לזרוע ולקצור.

חלקת גן כה טובה נזנחה לה משך שנתיים. נגנזו תקוות וציפיות גדולות מתחילת התקופה. הרגע חזק וגבר לו על ראייה ארוכת טווח; ואני תוהה אם הדרך לוודא שאין דבר זה ישנה על עצמו היא שנדרש איש משרד החוץ לכהן ולשרת כדיפלומט הבכיר ביותר של מדינת ישראל בחוף המערבי.

לתגובות: bussel@me.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

"אקסיוז מי – אתה מדבר עברית?"

Published

on

ראיון עם הקומיקאית סיגל כהנא לרגל השתתפותה בארוע חגיגת העשור לארגון מת"י, מרכז תרבות ישראלי בלוס אנג'לס

סיגל כהנא. ילדות בניחוח בתי הזיקוק

איך בכלל התחלת לעשות סטנדאפ?

"כבר מילדות ניסיתי להצחיק את כולם: בכיתה, במשפחה. חיקיתי את האנשים במשפחה ולמעשה, עד היום אני עושה את זה! עכשיו הילדים שלי מפחדים ממני כי הם לא רוצים שאביך אותם לפני אנשים אחרים אבל זה בערך מה שאני עושה בכל הזדמנות. אני גם ילדה שלישית, אז הייתי חייבת לדחוף את עצמי כל הזמן ולמצוא את מקומי במשפחה. הדרך הכי טובה שמצאתי היה להיות מצחיקה.

מאיפה את בארץ, איפה גדלת ואיך התחיל הרומן שלך עם ארצות הברית?

"גדלתי בלב המפרץ בקריית אתא: ילדות שמלווה בניחוח בתי זיקוק. כל נסיעה לחיפה או מהבית שלי הייתה דרך בתי הזיקוק והריח. וואו, הריח היה כל כך מסריח שזו הייתה התחנה שכולם הרשו לעצמם לשחרר גזים כי ממילא הריח מבחוץ היה מתערבב עם הפנים של האוטובוס…"

"השנים הכי יפות שלי היו בתיכון רוגוזין בקריית אתא. היינו חבורה של השווים והשוות בכיתה, כולם הוציאו רישיון נהיגה ודפקו לאבא את האוטו. אהבות ראשונות, מועדוני דיסקו עם בילי ג׳ין, בחיפה, עכו, נהריה, אוהלים בטבריה, בגרויות בלי ללמוד יותר מדי. את מסיבת הסיום של כיתה י״ב לא אשכח לעולם כי מבחינתי שם, בשנים האלו, גיבשתי את היכולות שלי כקומיקאית; במסיבת הסיום הכנתי מופע שלם של חיקויים של כל המורים בתיכון ומספר שירים, עליתי לפני כל ההורים, המורים התלמידים ומנהל בית הספר ונתתי את מופע הבידור הראשון שלי, כולל נקמה קטנה בלי צנזורה שהיתה חיקה ביותר".

מה עשית אחרי הצבא?

"למדתי בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת ת"א, סיימתי תואר ראשון והחלטתי שזה הזמן לפרוס כנפיים ולטוס לעיר הגדולה. לפני 16 שנה הגעתי לניו יורק כדי ללמוד משחק בסטודיו של לי שטרסברג ותוך כדי הלימודים כתבתי מופע קומי שנקרא: "אקסיוז מי – אתה מדבר עברית?", פארודיה על חיי הישראלים בארה"ב: רק מי שגר באמריקה יכול להזדהות עם הסיטואציות שהצגנו. צירפתי להצגה שני שחקים ויצאנו לכבוש את אמריקה עם סיבוב הופעות בכל ארה"ב: מיאמי, פאלו אלטו, ניו יורק וכמובן, איך לא, לוס אנג'לס.

מה עם אהבה, חבר, משפחה?

"גרתי במנהטן 6 שנים, הכרתי את בן הזוג שלי, למעשה כבר בארץ אבל פגשתי אותו שוב בניו יורק, התחתנו בעיריית מנהטן והתחלנו שם את החיים המשותפים שלנו. לפני שהחלטנו לחזור כדי לגדל את הילדים העתידיים בישראל, עשיתי סרט דוקומנטרי שנקרא: "כמו בארץ"- סרט שעוקב במשך שנתיים אחרי שלוש נשים שחיו באמריקה וכל אחת מהן היתה בגיל אחר ושלב אחר של חייה: אסי שגרה שם כבר 15 שנים, דנה שחיה שם 25 שנה ואני כמובן שחייתי שם תקופה קצרה יחסית. כל אחת בסרט מביאה גוון וסיפור אחר של החוויה האמריקאית.

אחרי יצירת הסרט, חזרתי איתו לישראל והוא שודר בערוץ 8 כמה פעמים וגם השתתף בפסטיבלי סרטים שונים בארה"ב. הסרט נתן תמונת מצב של הישראלים בארה"ב אחרי רצח רבין ועד נפילת מגדלי התאומים (שאת הרגע הזה צילמתי ממרפסת ביתי במנהטן!)".

משפחת כהנא בניו יורק. תופסים אמריקה

מה עשית אחרי שחזרת לארץ?

"כשחזרנו לארץ היינו מאוד עסוקים: בעשיית 3 ילדים וגידולם. היום הגדולה כבר בת 16 והקטנה 10".

אבל "הרומן" עם אמריקה לא הסתיים שם.

ממש לא! לבעלי יש גלריה בניו יורק ולפני שנה וחצי, קיבלנו החלטה ספונטנית לעבור לשנה לארה"ב, לניו ג'רזי. זו היתה שנה שהתאימה למעבר לכל האנשים במשפחה: לפני בגרויות, לפני צבא ולפני שכולם גדלים ולא ממש משתפים פעולה… גרנו ליד אחותי והיתה לנו שנה נפלאה: מתנה לילדים ולנו, למשפחה ובכלל לחוויות משותפות שלנו כמשפחה. מבחינתי, זו היתה גם הזדמנות לחזור ולהשלים את הסרט ולבדוק איפה נמצאות הנשים שמתועדות בסרט אחרי 15 שנה. הסרט גמור אבל עדיין נמצא בשלבי עריכה סופיים".

ועכשיו – חוזרים לישראל?

"הבטחנו לילדים שנה ואכן אחרי שנה, חזרנו לישראל. אבל דווקא החזרה לארץ היתה יותר קשה מ"הנחיתה" באמריקה: הילדים התלוננו והשוו כל דבר בישראל לארה"ב: "למה הכל צפוף?, למה המכונת כביסה כ"כ קטנה? ולמה הסופר כ"כ קטן"!"

את עושה גם דברים אחרים בארץ חוץ מסטנדאפ?

"בהחלט! חוץ ממופעי סטנדאפ, יש לי עוד "כובע": תואר שני בטיפול בפסיכודרמה, ואני עובדת כבר 9 שנים עם אוכלוסיות קיצון: נשים שעברו טראומה מינית בילדות, נשים שיצאו ממעגל הזנות ושעברו התעללויות קשות. דרך הפסיכודרמה, אני עוזרת להם לעבד מחדש את הבעיות הקשות שהן לא נתנו להם מקום לפני כן. העבודה הזאת נותנת לי הרבה משמעות לעשייה, כוח וסיפוק בלדעת שאני עוזרת אפילו בקצת, ל"נשים השקופות", נשים שלא בעצם רואים אותן ולא ראו אותן בילדות אבל אני עוזרת להן להשמיע את קולן מחדש. בעיני, הן לא נשים חלשות: להפך, הן נשים אמיצות מאוד! בנוסף, אני מנחה סטודנטים לתואר שני בסמינר הקיבוצים, שלומדים הדרכת קבוצות ואני מלווה אותם ומלמדת אותם איך לעבוד עם קבוצות שונות.

ולסיום, קצת על מופע הסטנדאפ שאיתו תופיעי בערב של מת"י, ב-26 בינואר.

"חוץ מלתחזק 3 מתבגרים, כלב ובעל, הסטנדאפ תופס מקום מרכזי בחיי: זו הזדמנות לדבר על דברים שלא מדברים עליהם בד"כ. אנחנו צוחקים על זוגיות וכל אחד חושב שרק אצלו בבית זה ככה אבל דרך הסטנדאפ, אנשים יכולים להזדהות עם הסיטואציות ולהבין שהם ממש לא לבד, כולנו באותה סירה וככה זה גם אצל אנשים אחרים. הדבר היחיד שאפשר לעשות, זה לצחוק על זה!

"אני מקווה שכולכם תבואו לצחוק איתנו ב-26 בינואר בשעה 7:00 בערב בארוע של "נגיעות תרבות" של מת"י: ארגון ישראלי שעושה כ"כ הרבה בשביל הקהילה הישראלית בלוס אנג'לס, הכל בהתנדבות אך בהתמדה ונחישות.

המשך לקרוא

Featured

"אני מבשל אוכל ישראלי עם טוויסט"

Published

on

ראיון עם ה'ארט שף' יונתן קליינמן, שסוגר שלוש שנים פוריות מאוד בעיר המלאכים על ההתחלה בדוכן פלאפל, הבישולים לתרמילאים בהודו, ההתמחות אצל מאיר אדוני בניו יורק וסצנת האוכל וההגשה הייחודית שיצר בלוס אנג'לס

השף יונתן קליינמן חוגג עוד מעט 3 שנים מאז עשה את הדרך מלאס ווגאס לעיר המלאכים והביאי עימו אוכל מצויין שיצר לעצמו בקהילה הישראליות שלנו. קליינמן שזכה לכינוי ART CHEF בעקבות המוטיבים האומנותיים והמראה המיוחד של המנות שלו שזכו למוניטין ככאלו שלא רק טעימות אלא גם נראות טוב.

הרפרטואר של קליינמן עשיר ומיוחד. הוא עובד עם מגוון רחב של חומרי גלם מצויינים, ומספק מטעמים מובחרים שגם נראים מעולה לאירועים פרטיים של עשרה אנשים ועד אירועים גדולים של כ- 300 איש. ימי הולדת, חתונות, בר מצוות, אירועי חברות ועוד. אם חשקתם באוכל טעים שגם נראה ומוגש בצורה אומנותית קליינמן הוא כנראה האיש שלכם.

אחרי שבישל באירועים אקסלוסיבים בלאס ווגאס ועבד עם שפים ישראלים מפורסמים בארץ כמו אביב משה, מאיר אלאלוף, ירון שליו ורונן דוברת בלוך, קליינמן מוכן ואוחז בחלום להוביל את סצנת האוכל בקהילה היהודית בעיר המלאכים ומעבר לה.

קליינמן, נושק ל-40, נולד בישראל, בן אמצעי בין שתי אחיות והורים תומכים ואוהבים. הוא חלק עימי כיצד כבר בגיל עשר גילה את האהבה לאוכל: ״התחלתי להתנסות במתכונים שונים ולהימשך למטבח. היה לי כשרון טבעי לאוכל מהיום הראשון, ככל שעבר הזמן התחלתי להעלות את דרגת הקושי של הבישול והמטבח היווה לי אתגר״.

איפה גילת את האהבה לאוכל?

״זה התחיל מהבית. אהבו לבשל אצלנו אוכל מהמטבח ההונגרי. כשהייתי הולך לחברים גילתי אצלם את המאכלים המזרחיים כמו: מפרום, קוסקוס, דג חריף והתחברתי מאוד לכל הטעמים המזרחיים. עם הזמן התמקצעתי בשני המטבחים, התחלתי לשלב את שני סגנונות הבישול ולהגיע לטעמים חדשים ביצירת הבישול".

אני מבין שהעבודה הראשונה שלך הייתה בכלל בדוכן פלאפל.

״כן. זה היה בגיל 14. עבדתי בחנות פלאפל. תמיד ידעתי שאם אני יוצא לעבוד בגיל כך כך צעיר זה יהיה בתחום האוכל. זו הייתה חוויה טובה, למדתי לחבר טעמים, לעשות את הפלאפל המושלם הירוק והפריך. בכלל, בתור ילד למדתי משהו שהיה תעלומה עבורי – איך להכין פלאפל".

על מה גדלנו? פלאפל

לאחר שירותו הצבאי, טס יונתן להודו ובמקום לבלות בטיול בלי דאגות ועבודה, גם שם התעסק בבישול. הוא פתח סנדווצ'יה פופלארית ואוכל מוקפץ בעיירה קסול מעוז המטיילים הישראלים שבצפון הודו.

לאחר ביקור בניו יורק מהלכו התנסה בעבודה במספר מסעדות במנהטן. יונתן החליט באופן סופי להפוך את האהבה הגדולה שלו למקצוע. הוא חזר לישראל והחל ללמוד בישול מקצועי בבית ספר ״בישולים״- שהיה מונחה על ידי מאיר דדון, שף בוגר בית הספר לבישול הטוב בעולם קורדן בלו) הידוע כשף בכיר במסעדות באירופה.

כבוגר בית ספר ״בישולים״ קליינמן התקבל למסעדת הגורמה המפורסמת ״מסה״ בתל אביב. שם הביא את עצמו למקום של ביטוי עצמי בתחום בישול הגורמה. בתפקידו האחרון קליינמן עבד כסו שף של השף רונן דברת בלוך במסעדת RDB’. ההתנסות הזאת, הוא מספר, הייתה מדהימה והוסיפה לו המון ידע ונסיון ועוד קפיצת מדרגה בקריירה שלו.

אתה עוד מעט חוגג שלוש שנים באל-איי. איך ההרגשה?

״נפלאה. אני אוהב את הווייב בעיר הזו. אנשים מרימים אירועים גדולים בבית, או שהם מזמינים בקלות 20 חברים טובים לבוא אליהם הביתה. זה הרגל נפלא שהם מביאים שף שיבשל להם אוכל אמיתי ואיכותי. התחלתי לעבוד בהמון אירועים עם החברה שפתחתי, ׳יונתן ארט שף׳. אנחנו עושים המון אירועים פרטיים וגם עובדים עם חברות ואירגונים ישראליים כמו: IAC ,״גדולים מהחיים״ ומסייעים לארגונים עם מטרה טובה כמו ״בשמחה״ וגם עשיתי כמה ערבים ל״שבת אצל יניב״. זה חשוב לתת בחזרה לקהילה שתומכת בי.״

נראה שהאוכל הישראלי הפך מאוד פופלארי בארצות הברית בשנים האחרונות. שפים ישראלים זוכים בהמון פרסים והמסעדות שלהם מאוד מצליחות. איך אתה מסביר את ההתלהבות מהאוכל הים תיכוני?

״האמריקאים הבינו שהאוכל הישראלי והים תיכוני בכלל הוא מאוד בריא וגם מאוד טעים. כשחושבים על זה, אני ואתה חיינו על אוכל טבעוני בלי לדעת או להרגיש שהוא כזה. על מה גדלנו? פלאפל. או היינו הולכים לאכול חומוס ופול עם חברים והכי נהנים בעולם. לא חשבנו לשניה שאנחנו מוותרים על משהו, או שחסר לנו פרוטאין. האמריקאים גילו את זה לאחרונה וזה מקדם את האוכל הישראלי.

"נהנתי גם מאוד לקחת חלק ב TASTE OF ISRAEL שהיה כאן השנה. הכרתי את הקהילה הישראלית כאן, עבדתי עם השפים הטובים בישראל ואפילו יצא לי להכין מנה מיוחדת של טונה עם מאיר אדוני".

הזכרת את האוכל הטבעוני. מה דעתך על הטרנד הזה בשנים האחרונות?

״אני חושב שיש לזה מקום כי יש בו מגוון של טעמים וצבעים, אבל בן אדם צריך לחיות לפי אמונתו. הקהילות הטבעוניות הפכו את האוכל הטבעוני הנחמד והתמים לדבר לא כל כך נחמד. הם יוצאים נגד אנשים שלא חושבים כמותם. שמעתי המון פעמים משפטים כמו: ׳איך אתה יכול לאכול גופה׳. לא אוהב את הכפייה הזו ולדבר על בשר בצורה נוראית כזו לפי דעתי זה קצת מוגזם. אם ההסברה שלהם תהיה יותר נעימה יהיה להם הרבה סיכוי שאנשים חדשים יצטרפו אליהם ברצון".

איזה מטבח אתה הכי אוהב?

״מטבח טוב, אני אוהב אוכל טרי. אני דוגל בכך שהאוכל יהיה הכי טרי שאפשר. גם כשאני מכין אוכל לאנשים וגם שאני מכין משהו לעצמי. הטריות של המוצר הכי חשובה לי, אז אם אני מכין פילה אז הוא הכי טרי שאפשר. אני לא עובד עם חומרי גלם קפואים ואני משתדל גם לא לאכול אותם. אני לא אכין משהו לאנשים שאני לא אכניס לגוף שלי".

מהם חומרי הגלם אתה הכי אוהב להתעסק איתם?

"טונה זה אחד האהובים עלי ורואים את זה בבישול שלי – אני מכין את הדג הזה בכל מיני ווריאציות. אני אוהב גם בקר אדום. להכין מנות של פילה בקר צרוב בסגנון צרפתי, קרפצ׳יו אני אוהב להכין ביף טרטר. אני אוהב להתעסק עם בשר והרבה".

שורט ריבס עם תאנים

איזה מין שף אתה?

אני רואה את עצמי כאמן.המנות שלי מצוירות ומעידות על איכות והשקעת מחשבה ויצירתיות. אני חווה את האוכל כמו צייר שמוציא לאור יצירת אומנות חדשה. לא מתפשר על המנות שלי, הן ממש כמו שאתה רואה אותם כאן- מדוייקות, טעימות וגם נראות מצויין. יש לי נגיעות מהרבה מטבחים: צרפתי, איטלקי ואני גם אוהב מאוד את המטבח האסייאתי.

אני עושה אוכל ישראלי עם טוויסט. אם אני מגיש קוסקוס הוא לא יהיה בצורה המסורתית שלו, אלא לצד שורט ריבס שהתבשלו עם תאנים ותוספות מיוחדות.״

זכית לכינוי ׳ארט שף׳ בזכוות ההגשה היפה והמיוחדת.

"המראה של המנות שלי הוא מאוד יפה ויזואלי ואמנותי ובעולם של אינסטגרם זה חשוב לאנשים. אבל אני יכול להגיד לך שהטעם בא לפני. אם המנה תהיה יפה אבל לא טעימה אז מה עשינו בזה? עוד כשעבדתי ב׳מאסה׳ בתל אביב לימדו אותנו שהטעם בא קודם כל ואחר כך הנראות.״

יש את הטרנד הזה של כל תוכניות הבישול. מה דעתך על זה? 

״זה הביא את תחום הבישול לקדמת הבמה ואנשים מבינים אוכל יותר מבעבר. אני חושב שהרבה מתוכניות הבישול האלו לא ממש נכונות כי יש שם התערבות של ההפקה. בתור שף אני יכול לומר לך שהיו שם מנות שלא עברו לשלבים הבאים בגלל שההפקה רצתה אנשים מסויימים שיעשו את התוכנית מעניינת, וכך גם נבנות הקבוצות שם וזה חבל. בתור שף לא כיף לי לראות את זה".

איזה שף מהווה השראה עבורך? 

״אני מאוד מעריך את מאיר אדוני. כשאני בישראל אני מקפיד לבקר במסעדות שלו, ומקבל השראה. עכשיו הייתי אצלו בניו יורק בסטאג'. אני מאוד אוהב את העבודה והסגנון שלו".

כיום קליינמן ממשיך להגדיל את התפריט הצבעוני שלו, בונה כל אירוע אליו הוא מזומן בצורה יחודית ולכן ניתן להזמין אותו לאירועים קטנים וגדולים. לפגישות היכרות עם לקוחותיו הוא מגיע עם שורה של מנות קטנות לטעימות כדי שהלקוחות יכירו את התפריט אותו הוא מציע. בין היתר תוכלו למצוא שם מיני טאקו טונה, שורט ריבס וטרטר. אוכל טעים, צבעוני ויפהפה. שווה להכיר.

Instagram: yonatanartchef
Phone: 310-600-5507
Email: yonatanklainman@icloud.com http://yonatanklainman.com

המשך לקרוא

Featured

עוד תשמעו עלאי

Published

on

בעזרת חגי מזרחי מ"ג'מיני מיוזיק סטודיו", עלאי ויסלזלץ בת ה-19 מוכנה ומזומנה להפוך לכוכבת ישראלית בתחום המוזיקה באמריקה

מאת: מיכה קינן

גיבורת השבוע שלנו הפעם היא זמרת צעירה ומבטיחה שעשתה דרכה לא מזמן כל הדרך מכפר בלום בואכה עיר הקודש צפת ועד גבעותיה המוריקות של הוליווד. היא עונה לשם המלודי ביותר ששמעתי השנה: עלאי, ושם משפחה לא פחות מוזיקלי ויסזלץ. אבל לא פחות מהכותרות יש לה יכולות קוליות מדהימות ואפילו שיש לה רק חמישה שירים מושלמים שהיא כתבה ומבצעת – כל מי שרואה את עלאי מתאהב בה. זו התכונה הכי יפה שלה, לצד כמובן היכולת לזקק פולק-גרובי באנגלית לממדים הנכונים ששובים את האוזן המקומית.

היא אולי נראית כמו האחות הקטנה של אדל במהדורה הראשונה שלה והמבטא האנגלו-סקסי שלה מזכיר שהיא בעצם ישראלית אסלית מירושלים, אבל עלאי בקטע שבו כמעט אף זמרת ישראלית מקומית לא הייתה בו לפניה. יש בה תשוקה מיוחדת, הבלוז שלה הוא אישי, גם כשהוא קורץ לפופ.

אי אפשר שלא להעריך את ההתמדה, הנחישות, הדרך העצמאית ומעל להכל את הכישרון הגדול. עלאי היא זמרת מרגשת, שבורכה בכישרון מלודי נדיר, חוש מצוין ללהיטי פופ ואומץ לכתוב גם טקסטים שכואבים במקומות רגישים. למזלה היא גם בחורה צעירה ונבונה שיודעת איך לתעל את הכישרון שלה ולנהל אותו.

אנחנו נפגשים בסטודיו של חגי מזרחי בברבנק. חגי הוא המפיק המקומי הישראלי האגדי שעבד עם מיטב הזמרות האמריקאיות ואף זמרים ידועים בישראל. קולות שירה וצלילי כלי מיתר ופסנתר ממלאים את חלל האוויר ואני נעמד מול קובעת זכוכית שמפרידה ביני ובין המוזיקאים הנותנים קולם אל המיקרופון. לאחר כמה דקות מוזיקליות ניגשת אלי נערה מדהימה ביופייה וחיוך צחור שיניים מקבל את פני.

אנחנו מסבים אצל אחד משולחנות העריכה המוקלדים בעשרות מתגים מקשים ומהבהבי אורות.

אני בוהה בנערה ושוכח להפעיל את הרשמקול. אבל בינתיים החיים הצעירים של עלאי יצאו לדרך לפני 19 שנה בירושלים והעיפו לה את החיים למחזה מוזיקלי שנמשך מאז ילדותה בבבירה דרך צפת עיר המקובלים, ונמשך רק כשהיא החליטה את ההחלטה המשמעותית בחייה ובחרה במוזיקה כדרך חיים, ובגיטרה כחברה הכי קרובה שלה. את לימודיה התיכוניים עשתה בקיבוץ כפר בלום בו חרכה כל במה בשירה וריקודים עוד מגיל רך ביותר. אבל הילדות בצפת עברה עליה בהתמודדות עם ילדים לא כל כך מפרגנים ואולי מקנאים בילדה היפה בעלת הקול השמימי.

אימא (מורה בתיכון) לקחה את הבת העסוקה מאוד להתנדב במגן דויד אדום בצפת עצמה כל יום. היא עברה קורס טיפול לאירועים רבי נפגעים וקורס מדריכים והייתה המדריכה הצעירה ביותר במד"א. בנוסף פעמיים בשבוע עלאי הדריכה בתנועת הנוער "פסגות" בחצור הגלילית. האבא עסוק כמתכנת מחשבים. אימא עומדת מאחורי עלאי ומדרבנת אותה לקחת על עצמה כל מיני חוגי שירה ומשחק. עוד בגיל שלוש הייתה ילדת פלא חייכנית ששובצה על-ידי במאי טלוויזיה הלוך ושבוץ בפרסומות ובתשדירי שירות. שם הופיעה לצד כל הידוענים והמוזיקאים והחלה להרגיש נוח מול המצלמות והמיקר ופונים. גם טלוויזיה היא עשתה בחן ובהצלחה.

עשרה קבין של כישרון ירדו על העולם ביום שבו נולדה עלאי ויסזלץ ובאותו היום היא לקחה תשעה מהם. אפשר למלא ספר בלספור כמה כישרון ביצועי, מוזיקלי ובימתי יש בבחורה המדהימה הזו. עילאי היא לא סתם יוניקית, היא מאוד מיוחדת. אלא שכישרון הוא דבר חמקמק, צריך לדעת איך לנהל אותו, איך לטפל בו, איך למקסם אותו. למזלה, שימעה הגיע לחגי מזרחי מג'מיני מיוזיק סטודיו שהזמין אותה מישראל לבוא ולעבוד איתו. עילאי ישבה עם הוריה וטיכסה עצה ובסוף הוחלט כי היא תיסע ללוס אנג'לס ובעתיד הקרוב גן ההורים יצטרפו לבת. חגי מזרחי שעושה מוזיקה מקצועית אצלו בסטודיו אומר שהיא ההבטחה הגדולה הבאה והיא נכונה בכל המעלות להפוך לכוכבת ישראלית ראשונה בתחום המוזיקה באמריקה וזה מה ששיכנע את ההורים לתת לבתם הרכה לצאת להרפתקה מעבר לים. בינתיים עילאי גרה עם סבתא בהוליווד והאחרונה משמשת גם כסוכנת ומלווה אותה לכל פגישה…

בינתיים היא נגשת מאחורי הוויטרינה ועולה על הבמה להפגין את אחד משיריה. כשהיא עומדת על הבמה ושרה אתה לא צריך יותר מזה בחיים. הקול שלה מצמרר. בגרונה עולם ומלואו. אתה בוכה, אתה צוחק, אתה מתרגש, אתה נפעם. אתה לא רוצה שזה ייגמר. יש לה כמה ביצועי במה ואולפן שיחרטו לנצח בפנתיאון המוזיקלי. ראו הוזהרתם כי פה שמעתם על זה לראשונה.

להרשמה לערוץ היוטיוב של עלאי ויסלזלץ: Ilay Vaiszaltz- הערוץ הרשמי

המשך לקרוא

אירועים קרובים

ינו
18
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
ינו 18 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
ינו
19
ש
20:00 נסרין קדרי איתי לוי על במה אחת @ Wilshire Ebell Theater
נסרין קדרי איתי לוי על במה אחת @ Wilshire Ebell Theater
ינו 19 @ 20:00 – 21:00
נסרין קדרי איתי לוי על במה אחת @ Wilshire Ebell Theater
פואד עובדיה מציג: מופע ענק – שני כוכבים על במה אחת! נסרין קדרי ואיתי לוי יופיעו לראשונה באמריקה, במוצ"ש, 8:00 בערב, ב-19 בינואר 2019, באולמי ווילשר איבל תיאטר בלוס אנג'לס. למידע נוסף ורכישת כרטיסים: 818-919-1170,[...]
ינו
20
א
9:30 mommy and me fitness
mommy and me fitness
ינו 20 @ 9:30 – 10:30
פעילות קשת לילדים בגילאי 2-5 סיפורים ושירים בעברית. אורח מיוחד: השחקן והזמר מייק ברושטיין חוג אומנות ממיחזור לילדים. גילאי 6 ומעלה 8:15-9:15 בערב – חוג לריקודים סלוניים
ינו
24
ה
20:00 Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
ינו 24 @ 20:00 – 21:00
Shiri Maimon!! @ Wilshire Ebell Theater
SAVE THE DATE Shiri Maimon January 19 – New York January 20 – Boston January 22 – Miami January 24 – Los Angeles January 25 – Palo Alto January 27 – San Diego Superstar Shiri[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות