Connect with us

Featured

קונסוליית הוליווד ו״מיאמי סמי״: למה לא ממש נתגעגע לקונכ״ל בלוס אנג׳לס סם גרונדוורג?

Published

on

בתום שנתיים חוזר הקונכ״ל בחוף המערבי הביתה • ובלוס אנג׳לס קיימת ציפיה לדיפלומט/ית משורות משרד החוץ • יומן שירות

מאת: ארי בוסל

״הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים.״ ציטטה זו המיוחסת ליאנוש קורצ׳אק פתחה את דברי אבי גבאי בדף הפייסבוק שלו לתחילת שנת הלימודים לפני שנה. המסר המסיים:

לתלמידים, למורים ולהורים, לכולנו, אני מאחל שבשנת הלימודים הזאת נמצא את הדרך להנחיל לדור העתיד שלנו את המאחד ולא את המפריד. שנדע להעביר להם את המסר שערכים חשובים לא פחות מציונים. שנשכיל לעודד יצירתיות, יוזמה ויצירה. שנהיה בטוחים שכל ילד וילדה בישראל ירגישו שהם יכולים להגשים כל חלום.
שתהיה שנת לימודים פוריה ומוצלחת!

בסוף שנת הלימודים מקבל כל תלמיד תעודה עם ציונים. איני יודע אם משרד החינוך מעריך גם את תוצר עבודתם של המורים, אך טוב מדי פעם בפעם לעשות פסק זמן ולבחון עד כמה התקדמנו, מה טעון שיפור והיכן ניתן לשנות הרגלי עולם. טוב לתלמידים, טוב למורים כמו גם לבירוקרטיה הנלווית שבלעז קוראים לה ״אדמיניסטרציה״. ירצה הקורא, יבדוק את מצגות גוף בשם ״שורש״ הטוען שרב הדורש תיקון במערכת החינוך במדינת ישראל. אך אני דובק בדבריו של גבאי, שכן כולנו רוצים היינו לראות אחוד במקום פרוד, יצירתיות, יוזמה ויצירה, דברים שיאפשרו לנו לחלום, ואולי גם לראות את אותם חלומות מתגשמים.

כמו שנת הלימודים שהסתיימה עם בוא הקיץ והעומדת להתחדש עם בוא הסתיו, כך גם חילופי גברי בלוס אנג׳לס בעומד בראשות הקונסוליה.

הגיעה תקופה לקיצה. קונסול כללי אחד חוזר ארצה ואחר מגיע במקומו. (הגיע הזמן שתכהן אישה כדי־פלומטית הבכירה ביותר בחוף המערבי. כולנו נאהב זאת, ביחוד כאן בקליפורניה. ואולי, רק אולי, תהיה זו מישהי הדומה רק במקצת לשגרירת ארה״ב לאו״ם, ניקי היילי, שאין כמוה לארה״ב, למדינת ישראל ולהגיון הבריא באשר הוא).

הרשו לי לבחון את שתי שנות כהונתו של הקונסול הנוכחי.

״מיאמי סמי״ הוא כינוי החיבה שהודבק לקונסול ישראל בלוס אנג׳לס, סם גרנדוורג. יהודי אמריקאי ממיאמי שעלה לארץ. חזר לארצות הברית, חזר ארצה, נהיה עורך דין (כאן או בארץ) עבד במשרה בכירה בארגון יהודי-אמריקאי בארץ, נלקח ע״י נתניהו להיות הדיפלומט הבכיר בחוף המערבי לתקופה של שלוש שנים וחוזר עכשיו ארצה אחרי שנתיים בלבד בכדי להיות עם אשתו ועם ילדיו שכבר עזבו אותו כאן בדד לאחר זמן לא רב.

אין רגע משעמם

גרונדוורג עם אגדת הכדורסל האנג׳לוסית קארים עבדול ג׳אבר

משעמם ודאי לא היה לו, שכן בלוס אנג׳לס לא יכול להיות משעמם לדיפלומט הבכיר של מדינת ישראל.

יש לו כאן קהילה ישראלית עניפה במיוחד, אחת הגדולות ביותר מחוץ למדינת ישראל. אלו רוצים אותו לארוחת בוקר שבועית, האחרים לפגישות ולביקורים הדדיים. אך בגדול, לישראלים כאן לא אכפת במיוחד מהקונכ״ל, ביחוד כשזה מדבר במבטא ״אמריקקי״. הישראלים חיים כאן את חייהם, ולמעט קבוצה שמעורה ומקורבת לקונסוליה, לכל השאר לא ממש איכפת (כך בשגרה, ולצערנו, כך גם בחרום).

יש לו את הקונסוליה עם צוות של כמה תריסרי עובדים, וגם אם נוהג הוא לתת קרדיט לכל אחד ואחת בנפרד, הוא האחראי, והדברים חייבים לזרום קדימה בכיוון מסוים – זה שהוא התווה.

יש לו את הקהילה היהודית, גם היא (כמו זו הישראלית) אחת מהגדולות ביותר בעולם. זו קהילה תומכת-ישראל במיוחד, אך קהילה שתומכת בצורה מסוימת – צורתה שלה. עיקר המאבק ב״מתווה הכותל״ פורץ לו מכאן, ולדיפלומט הבכיר שעל ראשו כיפה סרוגה ומעל לראשו התואר ״מתנחל״ (בשל המקום בו הוא ומשפחתו גרים – מעבר לקו הירוק בשטחים הכבושים מידי ה״פלסטינים״), לא קל כלל ועיקר לעבוד בצורה אפקטיבית מול הקהילה היהודית. נחמדות אישית ותואר דיפלומט אינם מספקים לגשר על התהום שנפערה בין הקהילה לבין מדינת ישראל. הנתק הולך וגובר, והנזק עצום – ליהדות העולם, יותר מאשר למדינת ישראל, אך תפקיד המדינה הוא לדאוג להם.

יש קהילות שפעם היו מוגדרות כקהילות יעד הלטינים, השחורים, האסיאתים, הסגל הדיפלומטי, התקשורת, ביטחון פנים… אך נראה שכל אלו נזנחו לאחר כבוד, והקונסוליה התאימה פניה למאוייו וסדר העדיפות של הקונכ״ל. קצת קשה לעשות סדר ולהבין, שכן אין זה סדר עדיפות לאומי או אפילו של משרד החוץ: מחד עיתונאים חוקרים ואנשים מחוג ה״ימין הקיצוני״ בארץ, מאידך אנשי ״קומביה״ עם האיסלם מסוג אלו שמבטיחים להשפיע על שחרור גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול, או אלו המכריזים קבל עם ועולם שאיסלם היא דת שוחרת שלום ואוהבת אותנו – היהודים והנוצרים – ביותר), אך בעיקר, לא אלו ולא אלו (שתי הקבוצות הן יותר קוריוזים המאפשרים כיסוי תקשורתי נרחב בארץ, שכן כאן באמת לאיש לא אכפת) כי אם… תעשית הסרטים.

קונסוליית הוליווד

הקונסוליה הפכה להיות ״קונסולית הוליווד״ וזה נראה עיקר עיסוקו של ״מיאמי סמי״ (אולי יהיה לנו סיקוול).

אמרנו שלמרות הגעגועים למשפחה שבארץ, משעמם כאן אפילו לא לרגע אחד! בין גל גדות לבין פאודה, החגיגה בעיצומה, ובמרכזה אדם ברקוביץ מסוכנות CAA ונטפליקס. כיוון שלוס אנג׳לס בירת הסרטים, מדי שנה טרם הוכרזו פרסי האוסקר היינו עדים לתכונת יתר בקונסוליה, למרות שלרוב, המועמדים מישראל ניגחו בה בעוצמה. אך כרגע נשכחה תעשיית הקולנוע הישראלית ובמקומה חוגגת תעשית הסרטים לטלוויזיה, או מה שנקרא בעגה המקצועית ״קונטנט״ תוכן). לחברת נטפליקס נכנסים כל כך הרבה מילארדים מדי שנה, שהיא זקוקה לתוכן כמו אוויר לנשימה, ומה יותר טוב מסדרות שהמוח הישראלי רוקח לנו?!?

כיוון שכל כך טוב, ואין בעיות של ממש, ניתן להתרכז בעיקר, ולקונסוליית הוליווד, העיקר הוא תעשית הסרטים-סדרות-ותוכן מבית היוצר הישראלי. הרשו לי לדייק, אין הקונסוליה עוזרת בהכרח בקידום סרט או סדרה, בגישור מפיקים וחברות עם תקציבים שקיימים לעידוד פרויקטים (לדוגמא להסרטה בירושלים הבירה). אני נזכר במפיק שביקש שיעזרו לו בקישור מקומי בקשר לסרט על גבעת התחמושת. הוא לא זכה בתגובה. דוגמאות נוספות יש למכביר. אך אם הקונסוליה לא עוזרת ברמת השטח, מה בדיוק היא עושה בתור ״קונסוליית הוליווד?״ לוקחת קרדיט עבור הצלחות שאין לה יד ורגל בהן? הס, אסור לשאול. מי שצריך לדעת יודע!

חבל רק שבעיצומה של החגיגה המתמשכת קורים דברים כמו ״נטלי פורטמן״ או סירוב הקהילות היהודיות לארח את ראש ממשלת ישראל (אותו ראש ממשלה של ששה או שבעה מיליוני ראשי ממשלות), ושניהם קשורים הן בלוס אנג׳לס והן בתעשיית הוליווד, קרי תחת משמרתו של הקונכ״ל וגולת הכותרת של שהותו בלוס אנג׳לס שהפכה את הקונסו־ ליה ל״קונסוליית הוליווד״.

מי יזכור נסיעה לארץ ופגישה עם הנשיא, של מספר מפיקים או אנשי מפתח יהודים השולטים בתעשייה חשובים ככל שיהיו), כשאשת מפתח אחר איש מפתח ינקטו בצעדים של ממש, בדיוק כמו שעשתה נטלי פורטמן וסטרה לכולנו בצורה כואבת עד מאד?

הדוגמא של קונסולית הוליווד שעושה ועושה ואת תפוקתה ניתן למדוד דרך נטלי פורטמן וחבריה מזכירה את העבר.

היה כאן בעבר קונסול כללי (גם הוא מינוי מלמעלה, אם כי לא מינוי חיצוני) שתחת משמרתו צמחה לה בדיוק בטריטוריה תחת אחריותו – תנועת החרם. הוא היה עסוק בארועים נוצצים ובתכנונים גר־נדיוזים (שלא הגיעו לידי ביצוע של ממש), כך שלא הבחין, או אולי לא רצה לעסוק, בזוטות. אלו הלכו ותפחו, התרחבו והתפשטו, התבססו והתעצמו עד כדי כך שהפכו לתנועה השניה המשפיעה ביותר בתחילת המאה העשרים ואחת.

בשנתיים שלוש אחרונות, נשמע הן מלוס אנג׳לס והן ממשרד ממשלתי מאד מתוקצב ש״ידינו על העליונה!״ ״אנחנו מנצחים את תנועת החרם!״ ועוד מוסיפים אלו שלא מבינים בענין ״תנועת החרם ניכשלה כישלון נחרץ להשיג את מטרותיה!״ (עד כמה טועים הם, שכן המטרות אינן אלו עליהן הם חושבים.) הכספים זורמים, בעיקר מאדלסון לארגון המחמד שלו, לגופים שונים ברחבי ארה״ב ומאותו משרד ממשלתי, וכל זאת בעשרות מיליונים (דולרים כאן, ש״ח בארץ). כסף, כמובן, הוא לא ערובה לנצחון או לתועלת או לתפוקה, ואלו פשוט לא קיימים; קרי זורם לו הכסף ותועלתו שולית אם בכלל.

חוני המעגל ושותל עצי החרוב

בתלמוד בבלי (תענית דף כג ע״א) מסופר (לפי רבי יוחנן) על חוני המעגל ששאל ״איש שהיה נוטע חרוב: חרוב זה, עד כמה שנים צריך להמתין כדי שיטען פרות? אמר לו עד שבעים שנה לא יטען בפעם הראשונה. אמר לו חוני לאיש: האם פשוט לך שתחיה עוד שבעים שנה? אמר לו אותו האיש: אני מצאתי את העולם נטוע בחרובים, כמו ששתלו עבורי אבותי, כך אני שותל לבני״.

נתניהו בחר ב״מיאמי סמי״ לשרת שלוש שנים בתור קונכ״ל. קודמו דיוויד סגל היה איש משרד החוץ, דיפלומט בהא הידיעה. האם מוצדק להצניח אדם מבחוץ, למשרה שהשפעתה יכולה להיות כה רבה וארוכת טווח? איזה ערכים מייצג הנציג – אלו של מדינת ישראל? אלו של הבוס שלו שדאג לו לתפקיד? שלו עצמו? אלו שמזכים אותו בכיסוי תקשורתי של רגע לעומת מאמץ של יזע ועבודת כפיים, שיניב פרות או צל רק בעוד שנים רבות?

השנתיים האחרונות היו טובות לנו עד מאד, מעין פסק זמן (״הודנה״ לצורך התארגנות מחדש וצבירת כוחות). לא היה משט טרור. לא היו פיגועי טרור מתמשכים, אותה חגיגה-נמשכת תחת הכותרת ״אינתיפאדה״. לא היה מבצע קרקעי עם כניסה לעזה. לא הייתה מלחמה בלבנון או בסוריה, ירדן, עירק או מצרים. לא נחטפו חיילים והוחזקו בשבי. לא היתה מתקפת סייבר ששיתקה את מדינת ישראל. היו ספיחים, ומעט עפיפונים, וגם שריפה או שתיים, אך הכל זניח יחסית לחיים הטובים, לאקסיטים, להשקעות בארץ, למספר התיירים שהולך וגדל ואינו פוסק לרגע, לפוליטי־קה המהפטנת אותנו, את כולנו, לטיסות לחו״ל, להשקעות בחו״ל, לכספים שישראלים מחזיקים בחו״ל, למספר הדירות שכל אחד מחזיק בידו בארץ להשקעה, לחיים הטובים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

היה קצת רעש, מדרום ת״א, עם מהגרים בלתי חוקיים. הייתה גם תקיפה אחת ושניה ושלישית בסוריה. היה דין ודברים עם איראן, אחרי שהמסמכים הסודיים ביותר של תוכנית הגרעין שלהם הוצגו בירושלים הבירה. הייתה הכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת מספר שגרירויות מהשפלה אל ההר. בקיצור, שנתיים טובות עד מאוד, פרות דשנות מאוד-מאוד.

דווקא בשנתיים כאלו, כשלא צריך להוכיח את עצמך בשעת משבר אקוטי או מתמשך – כפי שהיתה מנת חלקו של כל קונכ״ל בעבר – ניתן היה לבסס, למסד, לצור יש מאין, לחזק, לתמוך, לעשות דברים שהחיים הנינוחים והנוחים וזו השעה מאפשרים.

ניתן היה לעבוד על פשרה עם הקהילה היהודית, שלא יהיה מתווה הכותל סימן ״בקיעת החומות״ שאחריהן חורבן בית. שלום בית, איזה רעיון מעולה.

ניתן היה לעבוד עם הלטינים והשחורים ומיעוטים רבים אחרים, שכן כה רב המשותף בין המהגרים הישראלים לארה״ב לבין מהגרים ממכסיקו או סין. אנחנו מיעוט שבמיעוט, וכולנו מהגרים (ובינינו רבים כל כך שנמצאים כאן בצורה בלתי חוקית).

ניתן היה לנצל את שנת החמישים לאיחוד ירושלים לעבוד על איחוד מבית, ואת שנת ה-70 למדינת ישראל המודרנית לקדמה בקרב העתונות האוהבת לשנוא אותנו, והדיפלומטים הזרים והפוליטיקאים המקומיים, מהודו ועד כוש (קרי בכל רחבי הטריטוריה המערבית, מהוואי עד אריזונה ויוטה).

יש גם קהילות שאף פעם לא זכו לפגוש קונכ״ל ישראלי – לדוגמא החרדים השחורים של הישיבות באזור שדרות לה-בראה.יש גם קהילות אחרות, חשובות לא פחות, שגם אותן זונחים, כי הן קהילות חלשות, והחשובה בהן היא קהילת ניצולי השואה שהולכים ונעלמים, הולכים אחד אחת לעולמם.

הדור הבא והישראליות

וישנה את הקהילה הישראלית, לא זו המקורבת למילארדרים ולמולטי-מיליונרים – הם עם בדד ישכון, בדד מרצון כמובן, שכן ‘העמך׳ לא בשבילם – וגם לה צריך לדאוג פן יתקיים בה ״ואבדתם בגויים״, שכן מדוע יושבים פה כה הרבה ישראלים כשיש להם מדינה משלהם? ומדוע הם מעדיפים לאבד את הדור הבא ואת צביון הישראליות, ולהתנתק ע״י כך מהארץ אחת ולתמיד? ומה יקרה כשכבר לא יהיה כאן נוח ונעים, וינסו הישראלים לחזור ארצה (כמו שקרה, לדוגמא, בסוף 2008 תחילת2009 אחרי המשבר הכלכלי האחרון)?

ויש גם את מזכר ההבנה בין ישראל לבין קליפורניה וערים בה הרבה, ואיך אותו מזכר שנחתם ע״י ראש הממשלה שגם הכניס את הקונכ״ל לתפקידו, מיושם בשנתיים האחרונות? אם מנוצלת ההזדמנות הזו של ה- MOUעד תום?

ראו כמה דברים אפשריים ניצבו נכונים מהלך השנתיים האחרונות. נשמח כולנו ללמוד מה נעשה, לראות אותות ותוצאות בשטח, כך שלא צריך יהיה להעסיק יחצ״נים ודוברים ושאר אנשים האמונים על יחסי ציבור, כי ניתן יהיה לראות דברים במו עינינו ממש.

אני משפשף את עיניי, שכן הציפיה מורטת את העצבים. איני רואה, למרות שאני מנסה בכל כוחי. רוצה אני כל כך להוכיח לעצמי שלא בוזבזו השנתיים. אין זה מספיק להגיד ״אנחנו יודעים מה עשינו,״ צריך לראות את הפעילות או את התוצאות בשטח. אך כאן מבחינתי – מידבר שומם. דבר אחד ברי לי – קונסוליית הוליווד הגיעה לאולימפוס, ואולי כדאי לרדת משם. מזהירה אותנו התורה ״לבלתי רום לבבו מאחיו״ ומפני ״ועבדת שם אלוהים אחרים עץ ואבן״. באולימפוס אולי חיים להם האלים, ומעניין שם ביותר – אינטריגות ורציחות, מניפולציות ומזימות, סרטים וסדרות אך כאן, בינינו, החיים של ממש, ורק כאן ניתן לזרוע ולקצור.

חלקת גן כה טובה נזנחה לה משך שנתיים. נגנזו תקוות וציפיות גדולות מתחילת התקופה. הרגע חזק וגבר לו על ראייה ארוכת טווח; ואני תוהה אם הדרך לוודא שאין דבר זה ישנה על עצמו היא שנדרש איש משרד החוץ לכהן ולשרת כדיפלומט הבכיר ביותר של מדינת ישראל בחוף המערבי.

לתגובות: bussel@me.com

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

חג השבועות: האור של חיי נצח

Published

on

חג השבועות חל ב-ו׳ בסיוון ומקושר למזל תאומים. ע״פ המסורת בני ישראל יצאו ממצרים בט״ו בניסן ( ליל הסדר) ו50- ימים לאחר מכן חנו מתחת להר סיני על מנת לקבל את עשרת הדברות . ביום זה התגלה האור של חיי נצח. כל סוג של חיסרון אשר היה קיים התמלא באורו של הבורא. כל החולים הבריאו, כל העיוורים חזרו לראות, וכל בעלי המום נרפאו. החושך לא יכל לעמוד בעוצמתו של האור אשר התגלה ביום השישי של מזל תאומים.

השם שבועות מרמז על סיום ספירת העומר, הנמשכת כשבעה שבועות, אשר בסיומה מתגלה האנרגיה המאפשרת לכל אדם לגלות מי הוא באמת. חכמת הקבלה מלמדת כי הסיבה לכך שהתורה ניתנה בחודש השלישי (סיוון) ביום השישי שלו (ו׳ בחודש שווה פעמיים שלוש) מקושרת לשלושת הכוחות העיקריים ביקום  אשר התגלו בזמן בריאת העולם.

מבנה האטום ומתן תורה

שלושת הכוחות שהתגלו בזמן הבריאה מייצגים כח של איזון והם הבסיס לכל החומר הקיים ביקום. הכוח הראשון הנקרא הרצון לקבל, מקושר עם יד שמאל, ומאפשר לנו למשוך את כל מה שאנו רוצים לקבל בחיינו. לעומתו ,ישנו כוח הנקרא הרצון לתת, המקושר עם יד ימין ומאפשר לנו לתת ולהיות כמו הבורא. הכוח השלישי הוא הכוח המאזן בין השניים. שלושת כוחות אלו קיימים בכל אטום: האלקטרון המייצג את הרצון לקבל, הפרוטון המייצג את הרצון לתת והנייטרון אשר אינו נוטה לשום צד, אך יוצר את האיזון בין שניהם. חג השבועות, הוא חג מתן תורה, מביא עמו את האנרגייה המאוזנת בין שלושת הכוחות הללו לכל היקום.

כאשר המקובלים כינו את התורה בשם ״ תורת אמת״ הם ידעו את הצופן של המילה אמת: האות א' היא האות הראשונה באלף בית, האות ת' היא האות האחרונה, והאות מ' היא האות האמצעית. המילה ״אמת״ מלמדות אותנו כי התורה מכילה בתוכה את האנרגיה האולטימטיבית של איזון בין שלושת הכוחות, ולכן החיבור לתורה יוצר איזון רוחני וגשמי כאחד.

משה רבינו, אשר נבחר להיות השליח של הבורא להעביר את האור האין סופי של התורה לעולם, היה בין הנשמות המאוזנות ביותר בעולם. השם משה כולל את שלושת האותיות המייצגות איזון מושלם: האות מ' מייצגת את הרצון לתת (מים); האות ה' מייצגת את הרצון לקבל( (האות ה מקושרת עם העולם הפיסי); והאות ש' המייצגת איזון בין השניים (לכן האות ש מורכבת משלושה קווים). אחד מ72- השמות של הבורא המעביר אנרגיה של רפואה הוא השם  מ. ה. ש, אשר כולל את שלושת האותיות של השם משה.

הגוף נוטה לחלות, כאשר אין איזון בין שני הכוחות, ולכן השם מ. ה. ש מחזיר לאדם החולה את האיזון אותו הוא איבד. מכאן אנו מבינים שהתורה ניתנה בחודש השלישי, הוא חודש סיוון, וביום השישי, הכולל פעמיים את המספר שלוש, על מנת להעביר את האנרגייה הטהורה והמאוזנת של התורה לכל העולם. התורה מכילה בתוכה את כל הרפואות לכל הבעיות שהיו ויהיו מעתה ועד גמר התיקון, מכיוון שהתורה היא למעלה מהזמן וכוללת בתוכה את כל צירופי השמות של הבורא, המשמשים כערוצים לחיבור עם האנרגיה המאוזנת והנצחית  של  האור.

בשל העובדה כי התורה כתובה בצפנים, ישנה נטייה של רבים להתחבר לסיפורי התורה המשמשים רק כמלבושים לאור הבורא. לכן ניתנה הרשות לרבי שמעון בר יוחאי לכתוב את ספר הזוהר, המאפשר חיבור ישיר ופשוט לאור. כאשר האדם מחובר, יותר לרצון לקבל שלו, תהייה לו נטייה להתנהג בצורה אנוכית, ואפילו פעולות הנתינה שלו יבואו ממקום של אגו. מאידך, כאשר האדם מחובר יותר לרצון לתת שלו, תהייה לו נטייה להדחיק את הרצונות האמיתיים שלו, ולכן ירגיש תחושה של חוסר.

הדרך הטובה ביותר להשגת איזון נפשי היא היכולת לאזן בין שני הכוחות הללו, ונקראת ״הרצון לקבל על מנת לתת״. האדם עובר תהליך שבו הוא מגדיל את הרצון שלו לקבל, על מנת שהוא יוכל להיות יותר בנתינה, ובכך להשיג שיווי צורה עם הבורא. (כאן חכמי הקבלה מלמדים על הפרדוקס, אשר מצד אחד הבורא ברא את העולם על מנת להטיב לנבראיו, ומצד שני, אין אנו יכולים לקבל שום מילוי, מכיוון שאנו נמצאים בהפכיות צורה מהבורא – כמו פלוס ומינוס אשר לא מתחברים ביחד, ולכן אנו מחוייבים לעבור תהליך של שינוי הטבע שלנו, מהרצון לקבל לרצון לתת, אשר זאת תכלית החיים). בד״כ הנטייה של רובנו היא להגדיל הכוח של הרצון לקבל, ומכאן נובע חוסר האיזון הנפשי של רובנו (לדוגמא – הסיבה לחוסר שמחת חיים היא חוסר בנתינה והתמקדות ברצון לקבל לעצמי ועוד).

מנהגי חג השבועות

״ודע כי מי שלא ישן בלילה זה ( ליל שבועות) כלל, אפילו רגע אחד, ועוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה זו״ (האר״י הקדוש, מצטט מספר הזוהר)

המנהג החשוב ביותר בחג הוא המנהג לעסוק בדברי תורה כל הלילה והוא ידוע  כ״תיקון ליל שבועות״. מומלץ לכל מי שרוצה להתחבר עם האנרגיה של החג, לקרוא קטע מספר הזוהר הנקרא ״ בליליא דכלה״ (ליל הכלה ) המלמד על החיבור הנדיר בין אור הבורא לביננו אשר מתרחש בלילה זה. חיבור זה משול לחופה אשר מחברת בין החתן (הבורא) לכלה (הנשמה) לכל מי שמעוניין לקבל את המאמר, אנא כתבו לי ואשמח לשלוח במייל.

האר״י הקדוש מלמד כי בכל ליל שבועות מתגלה אותה האנרגיה אשר התגלתה במעמד הר סיני: האור של חיי נצח אשר ביטל את כל המוות מהעולם. מכיוון ששינה היא אחד חלקי שישים ממוות ואילו במעמד הר סיני בני ישראל חוו את המציאות של חיים ללא מוות, ללא מחלות וללא כאוס, לכן האר״י כתב שכל אדם אשר נשאר ער בליל שבועות ועוסק בדברי תורה כל הלילה יזכה לחיים לכל השנה.

מנהג מפורסם נוסף, הוא עריכת סעודת חג המבוססת על מוצרי חלב. שורש המנהג נמצא בצבעו הלבן של החלב המייצג אנרגיה של נתינה. מכיוון שהתורה מעוררת את האדם להתנהג בדרך של חסד וחמלה עם כל הסובבים אותו. לכן נהוג לאכול בחג מוצרי חלב המכילים אנרגיה של חסד ואף ללבוש בגדים לבנים.

חודש סיוון ומזל תאומים

חודש סיוון נשלט ע״י כוכב מרקורי, הקרוי על שמו של מרקוריוס – שליח  האלים ע״פ המיתולוגיה היוונית. בעברית, נקרא מרקורי ״כוכב״ (או ״כוכב חמה״) המייצג את החיבור בין העולם הפיסי לעולם הרוחני. למרות נטייתם של בני מזל  תאומים להיות אינטלקטאולים ומהירי מחשבה הסובלים מחוסר נוחות רגשי, החודש שלהם מייצג חיבור מושלם בין העולמות.

האותיות העבריות שמחברות אותנו אל האנרגיה הרוחנית של החודש הן ר' שבראה את כוכב מרקורי, ו- ז ', שבראה את מזל תאומים. יחד הן אומרות לנו שחודש סיוון מלא באפשרות לאחדות, במיוחד בין העולם הגשמי והרוחני. כאשר אנו מחברים את האותיות, נוצרת המילה רז שפירושה סוד, וערכן הגימטרי שווה למילה אור. 

סוד ההצלחה בעולם הוא היכולת להתחבר לכח האור של הבורא ולהעבירו לאחרים.

בחודש זה, תינתן ההזדמנות לכל מי שמבקש להעמיק ולגלות את המשמעות הרוחנית האמיתית המסתתרת מתחת לפני השטח של העולם הגשמי. זהו חודש בו כדאי להתמקד בפיתוח יחסים עם אחרים ולהעצים את הרצון הרוחני שלנו לגדול ולהיות האדם שאנו אמורים להיות. זהו זמן ליצור איחודים בכל תחומי החיים ובעיקר להתאחד עם האמת שכל אחד ואחת מאיתנו באנו לגלות בעולם: האמת על עצמנו. מה שאנו חושבים על עצמנו לא קרוב בשום צורה למי שאנו מסוגלים להיות. החלומות הכי גדולים שלנו, הם רק קצה הקרחון למה שאנו מסוגלים לעשות. חג שבועות מגלה לכל אדם שהקשר הכי חשוב בחיים הוא הקשר לאור הבורא ואשר ניתן להשיגו רק דרך שינוי וגדילה רוחנית. זאת מהותה האמיתית של חכמת הקבלה.

מזכיר לכולם, כי ב-1 ביוני אתחיל ביחד עם רחל אשתי, את קורס קבלה 1 און ליין, ללא עלות, למשך 10 מיפגשים, לכל דוברי השפה  העברית בעולם. ניתן לקבל פרטים בפייסבוק: Avner Madar.

חג שבועות שמח לכולם!

ליצירת קשר: avner.madar@kabbalah.com

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות