קונסוליית הוליווד ו״מיאמי סמי״: למה לא ממש נתגעגע לקונכ״ל בלוס אנג׳לס סם גרונדוורג? - שבוע ישראלי
Connect with us

Featured

קונסוליית הוליווד ו״מיאמי סמי״: למה לא ממש נתגעגע לקונכ״ל בלוס אנג׳לס סם גרונדוורג?

Published

on

בתום שנתיים חוזר הקונכ״ל בחוף המערבי הביתה • ובלוס אנג׳לס קיימת ציפיה לדיפלומט/ית משורות משרד החוץ • יומן שירות

מאת: ארי בוסל

״הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים.״ ציטטה זו המיוחסת ליאנוש קורצ׳אק פתחה את דברי אבי גבאי בדף הפייסבוק שלו לתחילת שנת הלימודים לפני שנה. המסר המסיים:

לתלמידים, למורים ולהורים, לכולנו, אני מאחל שבשנת הלימודים הזאת נמצא את הדרך להנחיל לדור העתיד שלנו את המאחד ולא את המפריד. שנדע להעביר להם את המסר שערכים חשובים לא פחות מציונים. שנשכיל לעודד יצירתיות, יוזמה ויצירה. שנהיה בטוחים שכל ילד וילדה בישראל ירגישו שהם יכולים להגשים כל חלום.
שתהיה שנת לימודים פוריה ומוצלחת!

בסוף שנת הלימודים מקבל כל תלמיד תעודה עם ציונים. איני יודע אם משרד החינוך מעריך גם את תוצר עבודתם של המורים, אך טוב מדי פעם בפעם לעשות פסק זמן ולבחון עד כמה התקדמנו, מה טעון שיפור והיכן ניתן לשנות הרגלי עולם. טוב לתלמידים, טוב למורים כמו גם לבירוקרטיה הנלווית שבלעז קוראים לה ״אדמיניסטרציה״. ירצה הקורא, יבדוק את מצגות גוף בשם ״שורש״ הטוען שרב הדורש תיקון במערכת החינוך במדינת ישראל. אך אני דובק בדבריו של גבאי, שכן כולנו רוצים היינו לראות אחוד במקום פרוד, יצירתיות, יוזמה ויצירה, דברים שיאפשרו לנו לחלום, ואולי גם לראות את אותם חלומות מתגשמים.

כמו שנת הלימודים שהסתיימה עם בוא הקיץ והעומדת להתחדש עם בוא הסתיו, כך גם חילופי גברי בלוס אנג׳לס בעומד בראשות הקונסוליה.

הגיעה תקופה לקיצה. קונסול כללי אחד חוזר ארצה ואחר מגיע במקומו. (הגיע הזמן שתכהן אישה כדי־פלומטית הבכירה ביותר בחוף המערבי. כולנו נאהב זאת, ביחוד כאן בקליפורניה. ואולי, רק אולי, תהיה זו מישהי הדומה רק במקצת לשגרירת ארה״ב לאו״ם, ניקי היילי, שאין כמוה לארה״ב, למדינת ישראל ולהגיון הבריא באשר הוא).

הרשו לי לבחון את שתי שנות כהונתו של הקונסול הנוכחי.

״מיאמי סמי״ הוא כינוי החיבה שהודבק לקונסול ישראל בלוס אנג׳לס, סם גרנדוורג. יהודי אמריקאי ממיאמי שעלה לארץ. חזר לארצות הברית, חזר ארצה, נהיה עורך דין (כאן או בארץ) עבד במשרה בכירה בארגון יהודי-אמריקאי בארץ, נלקח ע״י נתניהו להיות הדיפלומט הבכיר בחוף המערבי לתקופה של שלוש שנים וחוזר עכשיו ארצה אחרי שנתיים בלבד בכדי להיות עם אשתו ועם ילדיו שכבר עזבו אותו כאן בדד לאחר זמן לא רב.

אין רגע משעמם

גרונדוורג עם אגדת הכדורסל האנג׳לוסית קארים עבדול ג׳אבר

משעמם ודאי לא היה לו, שכן בלוס אנג׳לס לא יכול להיות משעמם לדיפלומט הבכיר של מדינת ישראל.

יש לו כאן קהילה ישראלית עניפה במיוחד, אחת הגדולות ביותר מחוץ למדינת ישראל. אלו רוצים אותו לארוחת בוקר שבועית, האחרים לפגישות ולביקורים הדדיים. אך בגדול, לישראלים כאן לא אכפת במיוחד מהקונכ״ל, ביחוד כשזה מדבר במבטא ״אמריקקי״. הישראלים חיים כאן את חייהם, ולמעט קבוצה שמעורה ומקורבת לקונסוליה, לכל השאר לא ממש איכפת (כך בשגרה, ולצערנו, כך גם בחרום).

יש לו את הקונסוליה עם צוות של כמה תריסרי עובדים, וגם אם נוהג הוא לתת קרדיט לכל אחד ואחת בנפרד, הוא האחראי, והדברים חייבים לזרום קדימה בכיוון מסוים – זה שהוא התווה.

יש לו את הקהילה היהודית, גם היא (כמו זו הישראלית) אחת מהגדולות ביותר בעולם. זו קהילה תומכת-ישראל במיוחד, אך קהילה שתומכת בצורה מסוימת – צורתה שלה. עיקר המאבק ב״מתווה הכותל״ פורץ לו מכאן, ולדיפלומט הבכיר שעל ראשו כיפה סרוגה ומעל לראשו התואר ״מתנחל״ (בשל המקום בו הוא ומשפחתו גרים – מעבר לקו הירוק בשטחים הכבושים מידי ה״פלסטינים״), לא קל כלל ועיקר לעבוד בצורה אפקטיבית מול הקהילה היהודית. נחמדות אישית ותואר דיפלומט אינם מספקים לגשר על התהום שנפערה בין הקהילה לבין מדינת ישראל. הנתק הולך וגובר, והנזק עצום – ליהדות העולם, יותר מאשר למדינת ישראל, אך תפקיד המדינה הוא לדאוג להם.

יש קהילות שפעם היו מוגדרות כקהילות יעד הלטינים, השחורים, האסיאתים, הסגל הדיפלומטי, התקשורת, ביטחון פנים… אך נראה שכל אלו נזנחו לאחר כבוד, והקונסוליה התאימה פניה למאוייו וסדר העדיפות של הקונכ״ל. קצת קשה לעשות סדר ולהבין, שכן אין זה סדר עדיפות לאומי או אפילו של משרד החוץ: מחד עיתונאים חוקרים ואנשים מחוג ה״ימין הקיצוני״ בארץ, מאידך אנשי ״קומביה״ עם האיסלם מסוג אלו שמבטיחים להשפיע על שחרור גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול, או אלו המכריזים קבל עם ועולם שאיסלם היא דת שוחרת שלום ואוהבת אותנו – היהודים והנוצרים – ביותר), אך בעיקר, לא אלו ולא אלו (שתי הקבוצות הן יותר קוריוזים המאפשרים כיסוי תקשורתי נרחב בארץ, שכן כאן באמת לאיש לא אכפת) כי אם… תעשית הסרטים.

קונסוליית הוליווד

הקונסוליה הפכה להיות ״קונסולית הוליווד״ וזה נראה עיקר עיסוקו של ״מיאמי סמי״ (אולי יהיה לנו סיקוול).

אמרנו שלמרות הגעגועים למשפחה שבארץ, משעמם כאן אפילו לא לרגע אחד! בין גל גדות לבין פאודה, החגיגה בעיצומה, ובמרכזה אדם ברקוביץ מסוכנות CAA ונטפליקס. כיוון שלוס אנג׳לס בירת הסרטים, מדי שנה טרם הוכרזו פרסי האוסקר היינו עדים לתכונת יתר בקונסוליה, למרות שלרוב, המועמדים מישראל ניגחו בה בעוצמה. אך כרגע נשכחה תעשיית הקולנוע הישראלית ובמקומה חוגגת תעשית הסרטים לטלוויזיה, או מה שנקרא בעגה המקצועית ״קונטנט״ תוכן). לחברת נטפליקס נכנסים כל כך הרבה מילארדים מדי שנה, שהיא זקוקה לתוכן כמו אוויר לנשימה, ומה יותר טוב מסדרות שהמוח הישראלי רוקח לנו?!?

כיוון שכל כך טוב, ואין בעיות של ממש, ניתן להתרכז בעיקר, ולקונסוליית הוליווד, העיקר הוא תעשית הסרטים-סדרות-ותוכן מבית היוצר הישראלי. הרשו לי לדייק, אין הקונסוליה עוזרת בהכרח בקידום סרט או סדרה, בגישור מפיקים וחברות עם תקציבים שקיימים לעידוד פרויקטים (לדוגמא להסרטה בירושלים הבירה). אני נזכר במפיק שביקש שיעזרו לו בקישור מקומי בקשר לסרט על גבעת התחמושת. הוא לא זכה בתגובה. דוגמאות נוספות יש למכביר. אך אם הקונסוליה לא עוזרת ברמת השטח, מה בדיוק היא עושה בתור ״קונסוליית הוליווד?״ לוקחת קרדיט עבור הצלחות שאין לה יד ורגל בהן? הס, אסור לשאול. מי שצריך לדעת יודע!

חבל רק שבעיצומה של החגיגה המתמשכת קורים דברים כמו ״נטלי פורטמן״ או סירוב הקהילות היהודיות לארח את ראש ממשלת ישראל (אותו ראש ממשלה של ששה או שבעה מיליוני ראשי ממשלות), ושניהם קשורים הן בלוס אנג׳לס והן בתעשיית הוליווד, קרי תחת משמרתו של הקונכ״ל וגולת הכותרת של שהותו בלוס אנג׳לס שהפכה את הקונסו־ ליה ל״קונסוליית הוליווד״.

מי יזכור נסיעה לארץ ופגישה עם הנשיא, של מספר מפיקים או אנשי מפתח יהודים השולטים בתעשייה חשובים ככל שיהיו), כשאשת מפתח אחר איש מפתח ינקטו בצעדים של ממש, בדיוק כמו שעשתה נטלי פורטמן וסטרה לכולנו בצורה כואבת עד מאד?

הדוגמא של קונסולית הוליווד שעושה ועושה ואת תפוקתה ניתן למדוד דרך נטלי פורטמן וחבריה מזכירה את העבר.

היה כאן בעבר קונסול כללי (גם הוא מינוי מלמעלה, אם כי לא מינוי חיצוני) שתחת משמרתו צמחה לה בדיוק בטריטוריה תחת אחריותו – תנועת החרם. הוא היה עסוק בארועים נוצצים ובתכנונים גר־נדיוזים (שלא הגיעו לידי ביצוע של ממש), כך שלא הבחין, או אולי לא רצה לעסוק, בזוטות. אלו הלכו ותפחו, התרחבו והתפשטו, התבססו והתעצמו עד כדי כך שהפכו לתנועה השניה המשפיעה ביותר בתחילת המאה העשרים ואחת.

בשנתיים שלוש אחרונות, נשמע הן מלוס אנג׳לס והן ממשרד ממשלתי מאד מתוקצב ש״ידינו על העליונה!״ ״אנחנו מנצחים את תנועת החרם!״ ועוד מוסיפים אלו שלא מבינים בענין ״תנועת החרם ניכשלה כישלון נחרץ להשיג את מטרותיה!״ (עד כמה טועים הם, שכן המטרות אינן אלו עליהן הם חושבים.) הכספים זורמים, בעיקר מאדלסון לארגון המחמד שלו, לגופים שונים ברחבי ארה״ב ומאותו משרד ממשלתי, וכל זאת בעשרות מיליונים (דולרים כאן, ש״ח בארץ). כסף, כמובן, הוא לא ערובה לנצחון או לתועלת או לתפוקה, ואלו פשוט לא קיימים; קרי זורם לו הכסף ותועלתו שולית אם בכלל.

חוני המעגל ושותל עצי החרוב

בתלמוד בבלי (תענית דף כג ע״א) מסופר (לפי רבי יוחנן) על חוני המעגל ששאל ״איש שהיה נוטע חרוב: חרוב זה, עד כמה שנים צריך להמתין כדי שיטען פרות? אמר לו עד שבעים שנה לא יטען בפעם הראשונה. אמר לו חוני לאיש: האם פשוט לך שתחיה עוד שבעים שנה? אמר לו אותו האיש: אני מצאתי את העולם נטוע בחרובים, כמו ששתלו עבורי אבותי, כך אני שותל לבני״.

נתניהו בחר ב״מיאמי סמי״ לשרת שלוש שנים בתור קונכ״ל. קודמו דיוויד סגל היה איש משרד החוץ, דיפלומט בהא הידיעה. האם מוצדק להצניח אדם מבחוץ, למשרה שהשפעתה יכולה להיות כה רבה וארוכת טווח? איזה ערכים מייצג הנציג – אלו של מדינת ישראל? אלו של הבוס שלו שדאג לו לתפקיד? שלו עצמו? אלו שמזכים אותו בכיסוי תקשורתי של רגע לעומת מאמץ של יזע ועבודת כפיים, שיניב פרות או צל רק בעוד שנים רבות?

השנתיים האחרונות היו טובות לנו עד מאד, מעין פסק זמן (״הודנה״ לצורך התארגנות מחדש וצבירת כוחות). לא היה משט טרור. לא היו פיגועי טרור מתמשכים, אותה חגיגה-נמשכת תחת הכותרת ״אינתיפאדה״. לא היה מבצע קרקעי עם כניסה לעזה. לא הייתה מלחמה בלבנון או בסוריה, ירדן, עירק או מצרים. לא נחטפו חיילים והוחזקו בשבי. לא היתה מתקפת סייבר ששיתקה את מדינת ישראל. היו ספיחים, ומעט עפיפונים, וגם שריפה או שתיים, אך הכל זניח יחסית לחיים הטובים, לאקסיטים, להשקעות בארץ, למספר התיירים שהולך וגדל ואינו פוסק לרגע, לפוליטי־קה המהפטנת אותנו, את כולנו, לטיסות לחו״ל, להשקעות בחו״ל, לכספים שישראלים מחזיקים בחו״ל, למספר הדירות שכל אחד מחזיק בידו בארץ להשקעה, לחיים הטובים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

היה קצת רעש, מדרום ת״א, עם מהגרים בלתי חוקיים. הייתה גם תקיפה אחת ושניה ושלישית בסוריה. היה דין ודברים עם איראן, אחרי שהמסמכים הסודיים ביותר של תוכנית הגרעין שלהם הוצגו בירושלים הבירה. הייתה הכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת מספר שגרירויות מהשפלה אל ההר. בקיצור, שנתיים טובות עד מאוד, פרות דשנות מאוד-מאוד.

דווקא בשנתיים כאלו, כשלא צריך להוכיח את עצמך בשעת משבר אקוטי או מתמשך – כפי שהיתה מנת חלקו של כל קונכ״ל בעבר – ניתן היה לבסס, למסד, לצור יש מאין, לחזק, לתמוך, לעשות דברים שהחיים הנינוחים והנוחים וזו השעה מאפשרים.

ניתן היה לעבוד על פשרה עם הקהילה היהודית, שלא יהיה מתווה הכותל סימן ״בקיעת החומות״ שאחריהן חורבן בית. שלום בית, איזה רעיון מעולה.

ניתן היה לעבוד עם הלטינים והשחורים ומיעוטים רבים אחרים, שכן כה רב המשותף בין המהגרים הישראלים לארה״ב לבין מהגרים ממכסיקו או סין. אנחנו מיעוט שבמיעוט, וכולנו מהגרים (ובינינו רבים כל כך שנמצאים כאן בצורה בלתי חוקית).

ניתן היה לנצל את שנת החמישים לאיחוד ירושלים לעבוד על איחוד מבית, ואת שנת ה-70 למדינת ישראל המודרנית לקדמה בקרב העתונות האוהבת לשנוא אותנו, והדיפלומטים הזרים והפוליטיקאים המקומיים, מהודו ועד כוש (קרי בכל רחבי הטריטוריה המערבית, מהוואי עד אריזונה ויוטה).

יש גם קהילות שאף פעם לא זכו לפגוש קונכ״ל ישראלי – לדוגמא החרדים השחורים של הישיבות באזור שדרות לה-בראה.יש גם קהילות אחרות, חשובות לא פחות, שגם אותן זונחים, כי הן קהילות חלשות, והחשובה בהן היא קהילת ניצולי השואה שהולכים ונעלמים, הולכים אחד אחת לעולמם.

הדור הבא והישראליות

וישנה את הקהילה הישראלית, לא זו המקורבת למילארדרים ולמולטי-מיליונרים – הם עם בדד ישכון, בדד מרצון כמובן, שכן ‘העמך׳ לא בשבילם – וגם לה צריך לדאוג פן יתקיים בה ״ואבדתם בגויים״, שכן מדוע יושבים פה כה הרבה ישראלים כשיש להם מדינה משלהם? ומדוע הם מעדיפים לאבד את הדור הבא ואת צביון הישראליות, ולהתנתק ע״י כך מהארץ אחת ולתמיד? ומה יקרה כשכבר לא יהיה כאן נוח ונעים, וינסו הישראלים לחזור ארצה (כמו שקרה, לדוגמא, בסוף 2008 תחילת2009 אחרי המשבר הכלכלי האחרון)?

ויש גם את מזכר ההבנה בין ישראל לבין קליפורניה וערים בה הרבה, ואיך אותו מזכר שנחתם ע״י ראש הממשלה שגם הכניס את הקונכ״ל לתפקידו, מיושם בשנתיים האחרונות? אם מנוצלת ההזדמנות הזו של ה- MOUעד תום?

ראו כמה דברים אפשריים ניצבו נכונים מהלך השנתיים האחרונות. נשמח כולנו ללמוד מה נעשה, לראות אותות ותוצאות בשטח, כך שלא צריך יהיה להעסיק יחצ״נים ודוברים ושאר אנשים האמונים על יחסי ציבור, כי ניתן יהיה לראות דברים במו עינינו ממש.

אני משפשף את עיניי, שכן הציפיה מורטת את העצבים. איני רואה, למרות שאני מנסה בכל כוחי. רוצה אני כל כך להוכיח לעצמי שלא בוזבזו השנתיים. אין זה מספיק להגיד ״אנחנו יודעים מה עשינו,״ צריך לראות את הפעילות או את התוצאות בשטח. אך כאן מבחינתי – מידבר שומם. דבר אחד ברי לי – קונסוליית הוליווד הגיעה לאולימפוס, ואולי כדאי לרדת משם. מזהירה אותנו התורה ״לבלתי רום לבבו מאחיו״ ומפני ״ועבדת שם אלוהים אחרים עץ ואבן״. באולימפוס אולי חיים להם האלים, ומעניין שם ביותר – אינטריגות ורציחות, מניפולציות ומזימות, סרטים וסדרות אך כאן, בינינו, החיים של ממש, ורק כאן ניתן לזרוע ולקצור.

חלקת גן כה טובה נזנחה לה משך שנתיים. נגנזו תקוות וציפיות גדולות מתחילת התקופה. הרגע חזק וגבר לו על ראייה ארוכת טווח; ואני תוהה אם הדרך לוודא שאין דבר זה ישנה על עצמו היא שנדרש איש משרד החוץ לכהן ולשרת כדיפלומט הבכיר ביותר של מדינת ישראל בחוף המערבי.

לתגובות: bussel@me.com

Featured

עוצמה וחמלה מול מציאות לא פשוטה

Published

on

מתכוננים לקראת הגאלה של ״גדולים מהחיים״ ב- 28 באוקטובר בבוורלי הילס – גורי אלפי יבדר וינחה, נטע ברזילי תשיר ותקפיץ, יעל האטפילד, בתם של מירית ויוסי רבינוביץ׳, תסביר ותרגש כל הרווחים קודש לילדים חולי סרטן בישראל – המכירה בעיצומה – רוצו לקנות כרטיסים!

ילדי טיול החלומות עם מתנדבי העמותה המקומיים בערב הגאלה

מאת: אלעד מסורי // צילום: אברהם יוסף פל

עמותת ׳גדולים מהחיים׳ מתמרקת לקראת הגאלה השנתית בה יציינו 15 שנים להקמתה בלוס אנג׳לס. האירוע יתקיים ב-28 באוקטובר ב-BEVERLY HILTON ויהיה משופע בשורה של כוכבים מישראל, קבוצת ילדים גדולה מהארץ, הגרלת רכב טסלה חדש ועוד המון הפתעות.

׳גדולים מהחיים׳, שכבר מזמן מיצבה את עצמה כאחת העמותות החשובות בעיר המלאכים, עורכת בכל שנה טיול חלומות לילדים מישראל הנאבקים במחלת הסרטן, ללא הבדל עדה, גזע או דת. הטיול הוא פרוייקט לוגיסטי רחב היקף שכולל הטסת הילדים מישראל עם צוות מקצועי של רופאים, אחיות ומדריכים. נערים, נערות ומבוגרים מהקהילה הישראלית באל.איי. מלווים אותם, ועוזרים להם לכל אורך הטיול. בין היתר נהנים הילדים מביקור בכל הפארקים וגני השעשועים, טיסות במסוקים, הפלגה על יאכטה, רייזרים בחולות, ארוחות במסעדות, ביקור במשחק NBA של הקליפרס ועוד. השנה העמותה שברה שיא כשהביאה לא פחות מ- 45ילדים לטיול החלומות.

לגאלה הנוכחית נבחר מנחה מוכשר ומפורסם בדמותו של כוכב הבידור גורי אלפי, שיוביל את הערב בשנינות ובחוש ההומור הכל-כך ידועים שלו. אלפי, שמוכר לנו עוד מימי הצמד המצליח ׳אסי וגורי׳ (עם אסי כהן), הוא אחד הבדרנים המובילים בישראל. באמתחתו הצלחות רבות בעולם התיאטרון והקולנוע, וככוכב בתוכנית הבידור הסאטירית ׳מצב האומה׳ (שהפכה בהמשך ל׳גב האומה׳) וזכתה בפרס האקדמיה לטלויזיה לשנת 2017. אלפי נבחר גם להנחות את טקס פרסי אופיר ה-27, ורק השנה סיים את תוכנית האירוח הקומית המצליחה שלו ׳היום בלילה עם גורי אלפי׳ שזכתה לביקורות מצויינות. אין ספק שזה הולך להיות ערב גאלה מבדר, שנון ומרגש כאחד.

בגאלה תופיע גם כוכבת שעשתה הרבה כותרות השנה הלא היא זוכת האירוויזיון נטע ברזילי, שכבשה את אירופה בסערה עם הלהיט TOY ושמה את ישראל על מפת המוזיקה העולמית לאחר בצורת של 20 שנה (מאז זכייתה של דנה אינטרנשיונל עם ״דיווה״).

ברזילי, ללא ספק אחת הזמרות הישראליות העסוקות ביותר, צפויה לכבוש את הבמה לא רק עם להיטה הגדול, אלא עם שירים וגירסאות כיסוי מיוחדות אליהם נחשפנו במהלך המסע שהוביל לזכייתה בתוכנית ׳הכוכב הבא לאירוויזיון׳.

יאיר גבריאלי ורן יניב פוגשים ילדים מטיול החלומות בעת ביקור במחנה הקיץ של העמותה, שאותו מימנה קהילת לוס אנג׳לס

אם ביקשנו זמרת גדולה מהחיים – ברזילי מתאימה ביג טיים. בראיונות רבים לכלי התקשורת ברזילי חשפה את ילדותה הלא פשוטה וסיפרה על התאכזרות וניכור של ילדים רבים כלפיה, שלעגו לה ולמשקלה. כאשר השתתפה בתוכנית ׳הכוכב הבא לאריווזיון׳ סיפרה שמעולם לא חשבה שתזכה, ושהיא שם רק בשביל הקרויוז. ״אני כל כך מאושרת, תודה שבחרתם שונה, אחר, שהסכמתם לקבל מגוון… בשנה הבאה בירושלים״, אמרה ברזילי מעל במת גמר האירוויזיון בפורטוגל לאחר זכייתה, בעודה מנופפת בפרס. אז לירושלים האירוויזיון לא יגיע, אלא לתל-אביב, אך ברזילי תגיע לאל.איי. להופעה ראשונה שלה על אדמת ארצות הברית – ואנחנו כבר לא יכולים לחכות.

הצלחות גדולות, סיפורים עצובים

רקפת אהרן, אחת ממייסדות העמותה באל.איי, סיפרה לי איך הכל התחיל. אהרן, במקור ילידת קיבוץ גינוסר, איבדה בעצמה את אימה למחלת הסרטן. כשהגיעה לקיבוץ להלוויה גילתה שאביה לא הסכים להישאר לגור בבית המשפחתי. רקפת: ״במקומנו נכנסה לגור שם משפחה עם ילדה מקסימה בשם שירלי שמואלי. שירלי הייתה מחוברת ל׳גדולים מהחיים׳ בישראל והייתה מאוד פעילה שם. לצערנו, בגיל 13 היא נפטרה. הוריה ביקשו מאריה בעלי וממני לעשות אירוע בלוס אנג׳לס עבור העמותה, לעזור להם לאסוף כספים באמריקה. אני לא יודעת להגיד לא, ולמרות שזה יצא בדיוק בהלואין וגם התחיל החורף הפקנו מסיבה, והגיעו 200 איש. בסוף הערב היו 60 אלף דולר בקופסת התרומות שהיצבנו.

למחרת התקשרו אנשים ואמרו: ׳רקפת, אם את מקימה עמותה, אנחנו מצטרפים׳. באירוע הזה גם היכרתי את יאיר גבריאלי ובן זוגו רן יניב. ככה הקמנו את ‘גדולים מהחיים משפחת לוס אנג׳לס׳. זה היה לפני 15 שנה, ומאז אנחנו רק גדלים. ניהלתי את העמותה בשנתיים הראשונות, והיום אני מסייעת בכל מה שצריך. יאיר גבריאלי הוא הנשיא, היו״ר הוא ערי קרוך, ואנחנו קבוצה חזקה עם אנשים טובים שזכינו לעשות דברים משמעותיים. כמו שאתה רואה, ׳גדולים מהחיים׳ זו עמותה שהקהילה למעשה בחרה אותה״.

בחמש עשרה השנים הללו חוו מתנדבי העמותה הצלחות גדולות אבל גם סיפורים עצובים על פרידה מילדים שהיו חלק ממשפחת ׳גדולים מהחיים׳. רקפת: ״המון רגשות מעורבים כאן, רגע אחד אתה עוזר בדברים מאוד גדולים, ואז ברגע אחר אתה מרגיש חסר אונים מול ההשלכות של המחלה, מפני שלא בכל המקרים יש סוף טוב.

״אנחנו מאוד מודים לקהילה המדהימה בלוס אנג׳לס שעוזרת המון ותמיד עם רצון מטורף לתת. כולם שותפים להרגשה הזו שכשאתה נותן אתה גם מקבל בחזרה.״

רקפת אהרן נואמת בערב הגאלה

רקפת משתפת בסיפור המדהים של זוג מהקהילה שלנו, מירית ויוסי רבינוביץ׳: ״מירית ויוסי עוזרים ותומכים ב׳גדולים מהחיים׳ מתחילת הדרך. היו להם מפגשים מאוד כואבים עם המחלה – מירית בעצמה החלימה מסרטן והיא גם איבדה את אחיה למחלה, ולצערנו לפני שנה הנכדה שלה נפטרה מסרטן. השנה אנחנו נכבד אותם, ובתם יעל תבוא לספר בגאלה על כוח וגישה מיוחדת בתוך מציאות לא פשוטה״.

מתאהבים בילדים מחדש

נשיא העמותה, יאיר גבריאלי מקיבוץ דברת, מספר שחגיגות 15 שנה זה לא דבר מובן מאליו עבורו: ״זו נקודת ציון מכובדת. על פי הסטטיסטיקה, עמותות נסגרות בממוצע אחרי חמש שנים – ואנחנו לעומת זאת רק גדלים כל הזמן; ויש כל כך הרבה עבודה. בגאלה אנחנו נסקור את מה שעשינו עד היום. נציג קודם כל את הילדים; המגמה היא לשתף אותם כמה שיותר: הם יעלו לבמה ויספרו חוויות אישיות.

"גורי אלפי יופיע בהתנדבות מלאה לגמרי, והוא גם עוזר לנו בכתיבה של טקסטים. הוא כולו נשמה ואנחנו שמחים מאוד שהוא איתנו בערב הזה״.

מרשים לראות כיצד אנשי העמותה לוקחים הכל באופן אישי. הם מגלים יחס חם ואוהב לילדים וחושפים בפני את הקשר המיוחד עימם. נראה כאילו הם פשוט מתאהבים בילדים כל פעם מחדש. גבריאלי: ״אנחנו מנסים לעשות שיהיה כמה שיותר טוב לילדים האמיצים הללו, להאריך את החיים שלהם ולשפר את איכותם. זה קשה, כי צריך גם להתמודד עם אובדן. כשבן זוגי רן ואני נוסעים לארץ לבקר את בתי, קרובים וחברים, אנחנו תמיד נפגשים גם עם ילדים מטיולי החלומות ומשפחותיהם, ומתעניינים. הקשר שלנו איתם לא נגמר בטיול כאן באל.איי. אנחנו שומרים על קשר קבוע דרך הרשתות החברתיות והטלפון עם ילדים ומשפחות, ומבקרים אותם בישראל. זה משהו שמאוד חשוב לנו.

"הילדים שנלחמים במחלה עוברים המון דברים קשים, אבל כשהם באים לכאן לטיול החלומות הם שוכחים מהכל. מדהים לראות שאין בהם שום פחד. הם הולכים למג׳יק מאונטן, עושים את הרכבת הכי מפחידה וחוזרים מיד לעוד סיבוב. הם רוצים להתרגש שוב מההתחלה. הילדים המופלאים האלו תמיד מספרים בדיחות וצוחקים; שמחת החיים שלהם זה משהו שלא ייאמן״.

גבריאלי מספר על הרחבת הפעילות של העמותה מעבר לטיול הגדול בכל שנה. במשך השנים הם השקיעו בהקמת מעבדה להתאמה גנטית וטיפולים
בבית החולים תל השומר, וחדרי מנוחה ומשחק בבתי החולים איכילוב, תל השומר ורמב״ם. הם מסייעים ברכישת תרופות, ציוד וטיפולים שאינם כלולים בסל התרופות של ביטוח הבריאות בארץ. מתוך ההבנה שלכל ילד חולה סרטן יש משפחה שסובלת יחד איתו, הם שולחים את המשפחות לנופש באילת, ומימנו שכר לעובד סוציאלי.

היושב ראש ערי קרוך מדבר אל קהל התורמים

ברוב המקרים הילדים החולים לא יכולים להמשיך ללכת לגן או לבית ספר רגילים, לא רק בתקופת המחלה אלא גם לאחר מכן, מפני שהמערכת החיסונית שלהם מוחלשת מאוד. ׳גדולים מהחיים׳ גאים מאוד בבניית ׳גן החלומות׳ אלו הם גני ילדים סטריליים ומיוחדים שעונים על צרכיהם של הילדים החולים והמשתקמים. גבריאלי: ״לפני מספר ימים נחתם חוזה להקמת גן החלומות השני בבאר-שבע, ועכשיו נתחיל לבנות אותו. יש כבר גן אחד כזה בכפר אז״ר על-יד תל השומר, הפועל מזה ארבע שנים. הגנים האלה הם היחידים מסוגם בעולם, והם מושכים מבקרים מארצות שונות הבאים ללמוד איך להקים ולנהל גן כזה.

גבריאלי: ״עד היום אירחנו כאן למעלה מ-440 ילדים. לצערנו העמוק לא כולם ניצחו את המחלה אבל, מצד שני, יש לנו כבר עשרות רבות של ׳בוגרים׳ ששירתו בצבא, סיימו תארים אקדמאיים, התחתנו ואף הולידו ילדים. האתגר שלנו הוא לעזור לילדים בכל התחומים: בחדרי טיפולים, בתרופות, במחנות קיץ ובמימון סיוע כמה שאפשר. החלום – אם אתה שואל אותי – הוא שימצאו תרופה למחלה הזאת, שלא יהיו ילדים חולים ושלא יהיה צורך בעמותה שלנו יותר״.

פרטים על תרומות ועל הגאלה ניתן לקבל במשרדי העמותה בטלפון 818-887-7640.
כרטיסים לערב הגאלה או להגרלת מכונית הטסלה3 ניתן לרכוש באתר העמותה: http://bit.ly/LTL_Gala

המשך לקרוא

Featured

הטסט של מירי מסיקה

Published

on

הזמרת המוערכת ושופטת הריאלטי הטלוויזיוני הלוהט בישראל קפצה להופעה אינטימית ומרגשת בבל אייר –  המראות והקולות

מאת: אלעד מסורי צילומים: אדוה ריקלין

עונת ההופעות של אחרי החגים נפתחה בלוס אנג'לס הישראלית בסערה ביום חמישי האחרון: מירי מסיקה, מי שנחשבת לאחת הזמרות המצליחות בישראל, הגיעה להופעה מיוחדת ב'אמריקן ג׳ואיש יוניברסיטי' בבל אייר. המפיקה שני לאובר הטיסה את מסיקה לסיבוב אמריקאי של ארבע הופעות בניו יורק, מיאמי, פאלו אלטו ולהופעה בלוס אנג׳לס שהוכרזה כסולד אאוט, הבטיחה וקיימה בגדול.

אולם הגינדי אודיטוריום התמלא בישראלים רבים שהגיעו מכל רחבי הוואלי, העיר וחלקם אפילו מסן דייגו השכנה כדי לצפות בדיווה הישראלית. מסיקה עלתה לבמה בתשע בערב, לבושה בשמלה שחורה עם מוטיבים לבנים, קצרצרה וסקסית והשתעשעה עם הקהל: ״וואיי היא ממש נמתחת השמלה הזו, אתם שם בשורה הראשונה, שלא תיראו לי״…

היא פתחה בשיר ״אישה חרסינה״ עם המילים הנפלאות של נעם חורב: ״אישה מחרסינה, שומרת מרחק, מנותקת רגשית, שפיזרה הרבה שקרים, אבל לא את השיער" (את השיר, אגב, הפיקו הצמד גיא ויהל שיגיעו אלינו גם הם במהלך חודש נובמבר הקרוב). משם המשיכה לשיר הראשון שהוציאה אי פעם לרדיו – ״טיפה טיפה״, שהיה ההימנון באמצע שנות האלפיים לכל בחורה שהשתקמה מלב שבור.

מסיקה הגיעה מלווה בחמישה נגנים, עליהם ניצח המפיק המוזיקלי ובעלה אורי זך (קלידים, הקשה ודרבוקה). בעשר השנים האחרונות נראה שמסיקה השיגה כל תואר אפשרי במוזיקה הישראלית, נבחרה לזמרת השנה פעמים רבות ואלבומיה הגיעו למעמד של זהב ופלטינה. מסיקה היא לא רק זמרת; בנוסף ללמודי המוזיקה ברימון היא גם למדה משחק ומנהלת קריירה מרשימה על בימות התאטרון בישראל במחזות זמר כמו ״חתונה הדמים״, ״ליל האיגואנה״ ובשנים האחרונות גם מככבת בדמותה של פנטין במחזמר המצליח ״עלובי החיים״.

את התיאטרליות הזו הביאה מסיקה גם להופעה: היא פתחה במונולוגים משעשעים על המעבר מתקופת הרווקות בתל אביב המודרנית ומלאת האפשרויות בתחומים האהובים עליה (אמנות ואוכל), לקריית אונו המנומנמת. כמו גם על הידיעה שהיא צריכה לנהוג: ״עברתי טסט ותאוריה ראשונים! גאווה, אה? אבל למדתי ארבע שנים נהיגה. ניגשתי רק כשהרגשתי באמת מוכנה"…

בנוסף לרפרטואר שירים מגון מכל התקופות, ביצעה מסיקה גם שירים של אחרים ביניהם בלט ביצוע רוקיסטי ועוצמתי ל״שער הרחמים״ של מאיר בנאי ז״ל. מסיקה סיפקה שורה של להיטים גדולים כמו ״מאמי״ וגירסת ראפ מעניינת במרוקאית ל״מלך״ מתוך אלבומה הרביעי.

במהלך ״אני באה אליכם״, אחד מלהיטיה הגדולים, הצטרף אליה הקהל באולם בשירה גדולה. בהמשך הורידה מסיקה את הקצב עם ״שיר לשירה״ המרגש שכתב יהונתן גפן: ״דברי עכשיו ילדה אני שומעת, כל העולם מקשיב למלמולך, דברי, מלאך שלי, אני יודעת שלא תמיד הקשיבו לקולך".

אחד מהרגעים החזקים בהופעה התרחשו דווקא בשפה הערבית כאשר מסיקה ביצעה את ״אינתה עומרי״ (אתה חיי) של הזמרת המצריה אום כולתום, בגירסא מיוחדת שנפתחה עם סולו גיטרה ערבית שזכה למחיאות כפיים מהקהל, ואז מסיקה, עם המנעד הקולי הענק שלה נתנה את האינטרפטציה שלה בצורה מרשימה וזכתה לתשואות הקהל.

השיר ״אף אחת״ הפך להיות כמעט דואט עם הקהל שהכיר את כל המילים בעל פה. בהמשך ירדה מסיקה מנעלי העקב וקיפצה יחפה על הבמה כאשר היא שרה את ״נובמבר״. הקהל קם על רגליו והחל לרקוד גם הוא ונשאר עומד כשהוא מצטרף בשירה אדירה ב״לשם״, אחד מלהיטיה האהובים של מסיקה. את ההופעה חתמה בהדרן יפיפה של ״שיר תקווה״.

שאפו ענק לשני לאובר מ-JL PRODUCTION על הפקה נפלאה ומקצועית והיכולת להביא את האמנית המצליחה היישר מהפריים טיים הטלוויזיוני (עם אביב גפן ואייל גולן), להופעה מיוחדת באולם קטן יחסית ואווירה אינטימית ומחבקת. כן יירבו.

 

המשך לקרוא

Featured

המצלמה של אבא

Published

on

מעת: קרן כהן

שלום לקוראים! שמי קרן כהן ואני אמא לשני דרקונים, אש ומים, אופק (14) עמרי (10). נשואה לצפריר (חברי היקר מכל), מטורפת על ספורט אתגרי קינוחים שווים, ארוחות מפנקות בשבת בבוקר, והכי הרבה – צלמת מקצועית. אני גרה באל-איי מזה 10 שנים ובאמת מאוהבת בעיר הזו; אוהבת את השמש האינסופית, את החופים הרחבים, הגלים המטורפים, החברים שרכשנו, המשפחה המהממת שיש לנו כאן, החינוך המדהים, השוני ברב תרבותיות והמגוון האפשרויות.

אבל מה לעשות, כמו באר-שבעית אמיתית, אני מחוברת למקורות עמוק בלב במדבר!

למשפחה הרחוקה שלי ושל בעלי שהם חלק מחיינו על אף המרחק העצום, החוצפה הישראלית, שחסרה, החשיבה מחוץ לקופסא, הרחוב הישראלי, האוכל, הלחות, התחושה בימים שלפני החגים, והשקט ברחובות ביום למחרת החג, הריח של המאפים בבוקר מוקדם בסופר, למדבר החם, לאחים שלי ועוד מלא…

למדתי תואר ראשון במנהל עסקים ושיווק, עבדתי בתפקידים ניהוליים ולאורך הדרך רכשתי תעודה בעיצוב פנים ואדריכלות עסקתי מעט בתחום ותמיד הייתי בחיפוש אחר ייעודי. עברתי קורסים של צילום: חוץ, לילה, אירועים, סטודיו, עבדתי לצד צלמי אופנה, צלמי פורטרט (הרבה בחינם), שרפתי סוליות וגם הרבה עקבים.

גדלתי בבאר שבע, בירת המדבר, עם הורים מדהימים: אמא מצרייה אוהבת ומחבקת, עם אוכל טעים במיוחד ואהבה לעיצוב ואסתטיקה. אבי המנוח שהיה לי להשראה רבה לאורך שנות חיי – חלומו העיקרי היה לעסוק בתחום הצילום אך עבד בתחום אחר לגמרי. אבא היה פריק של טכנולוגיה וגאדג'טים, מצלמות וינטאג', מצלמות חדשות וארון מלא מצלמות יד שנייה (ועוד כאלו של חברים שצריך לתקן). זה היה בשנות ה- 80 – הכי דיגיטלי שהיה אז היה Commodore 64 שעון דיגיטלי של סייקו, מצלמת -Leica MP-4 ומחשב מקינטוש שיודע לקרוא מה שאתה מדפיס לו, הווקמן האגדי; בעצם כל מה שהיה בו נשמה ועדשה היה של אבא. אבל את Canon הוא לעולם לא החליף.

ההורים התפצלו לאורך הדרך, כן גם זה קרה. לא היה רגע שאני לא זוכרת את אבא בלי מצלמה, מצלם כל תנועה שלנו, ישנים, ערים, עם חברים, באירועים (גם אם היה צלם) או סתם ככה. היו לנו ארונות דחוסים בפולורויד ופרינטים ורק בסיוטים שלי הייתי מעיזה לפתוח את הארון, שכן באותו הרגע הכל היה מתפרץ החוצה ולהחזיר אותם לארון היה סוג של נייטמר! הייתי משתגעת ואומרת לו – למה אנחנו צריכים כל כך הרבה תמונות אבא, למה??… כמובן שהפרופסור המשוגע היה אומר לי בנונשלטיות שלימים זה יחקק לי, ״התמונות יקירתי הם הדבר היחיד שישאר אחרי ומקווה שגם הזכרונות״, לצערי היום הזה לא איחר לבוא, עוד לפני שהספקתי לעכל את המשפט, אבא נפטר בגיל 49 מדום לב וככה גם חלק ממני וחלק גדול מאוסף התמונות שנעלם במעברי בתים ובמרוצת השנים.

הבנתי את יעודי בחיים

לקח לי 10 שנים להתעניין בעולם הצילום או בכלל לגעת במצלמה, עד שמצאתי באחד הארגזים מצלמה ישנה של אבא. אין לתאר את הרגשות שעברו עליי באותם רגעים. משהו נגע בי, זיכרונות מתוקים של איש אחד אהוב ומופרע שאהב לתעד הכל ותמיד היה לו חיוך מאחורי המצלמה, אבל, בדיוק אז היינו עסוקים מעבר לארה״ב (2009) חלום גדול שרצינו להגשים, החלום האמריקאי, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

תשע מזוודות, שני ילדים, כרטיס פתוח, חלום אחד גדול ומצלמה אחת של אבא.

קשה לי להגדיר את השנים הראשונות כחלום, אפילו לא כמשהו שאי פעם תיארתי, השנים הראשונות היו מורכבות בלשון המעטה והחלום נראה נסוג מרחוק. המצלמה הישנה נשענת לה על מדף בצד החדר כוסתה אבק ואנחנו במרוצת הזמן להתאקלם לשפה, לתרבות, לחשבונות, לביה״ס, לחוגים, נו אתה כבר מבין אותי לא?.. מידי פעם הייתי לוקחת את המצלמה ומצלמת את שני הדרקונים הקטנים שלי ומחזירה עטרה ליושנה, מציקה בבוקר, מפריעה עם החברים, מחכה שיתעוררו לצלם בדיוק את הרגע שהם פוקחים עיניים, בעודם ישנים, כשהם טועמים משהו חדש, עסוקים בשיעורי בית או שהם בחדר השירותים (טוב רק כשהם היו קטנים מאוד). יש לי כמה כאלה שהם מנסים להחביא, בקיצור בכל הזדמנות, המצלמה פתאום היתה חלק ממני בלי שבכלל התכוונתי (מזכיר לי מישהו מוכר) ואט אט המצלמה הפכה לחלק מחיי הפרטיים, עבדתי בקונסוליה הישראלית פה בלוס אנג׳לס וביום בהיר אחד הגננת של הקטן ביקשה שאצלם את ההורים ליום האם ויום האב כי היא פשוט נורא אהבה את הצילומים שלי ואני כזה.. אמממממ יס איי קאן! ובתוכי התרגשתי בטירוף וחשבתי לעצמי למה לא בעצם?).

מאז כל השאר היסטוריה, ואז בהברקה חזרה בזמן הבנתי שכל יעודי בחיים הייתה המצלמה הזו של אבא, זו שהטרידה אותי בילדותי וזו היחידה שלקחתי איתי למסע ללוס אנג׳לס, שם בעצם היה חבוי הדבר האמיתי, לראות את העולם דרך עדשה, לעצור רגעים, לחבר אנשים ביחד, לחבר נשים לעצמן, להכיר מגוון רחב של תרבויות ואנשים, לחלוק איתם רגעים של שמחה, התרגשות פתיחות ועוצמה ולהשאיר משהו אחרי.

אם תשאלו אותי מה מייחד אותי כצלמת על פני אחרים, ברור שיש הרבה פרמטרים בין צלם למשנהו, יכולות טכניות, ידע, השכלה, ציוד יקר ערך, כישרון, קשרים. אבל דבר אחד מבדיל אותי מאחרים, וזה מה שאני נושאת ב-DNA שלי. העומק, ההבנה, האישיות, הילדות, ההזיות, החלומות שלי שם מצאתי את החותם שלי.

היום זהו העיסוק העיקרי שלי, מהבוקר עד לבוקר למחרת וכך חוזר חלילה… אני מצלמת בעיקר אנשים, נשים בהריון, משפחות, ילדים, ואירועים וצילומי בודואר (תכף מרחיבה). אני פוגשת אנשים מכל קצוות העולם, מכל סוגיו, מכל תרבות אפשרית, היכולת הזו לגעת ולפגוש כל כך הרבה אנשים מרגשת ומפתיעה אותי כל פעם מחדש, עד כמה גוונים וצבעים יש בעיר הזו ומחוצה לה זה מרתק לחוות זאת דרך המצלמה.

לא שלמות עם מה שאנו רואות

ב1991 דמי מור המאוד הריונית דאז הופיעה בעירום מלא על שער Vanity Fair עם תמונת השער האייקונית שלה, מאז כמו סחף זה הוביל שינוי בתפיסה של נשים הריוניות או בכלל שהגוף של האישה הוא לא כזה שצריך להסתיר או להחביא, אלא, משהו שחוגגים אותו בגאווה במגוון רחב של תרבויות.

אחרי תקופה ארוכה של התמחות בתחום ההריוני, שכן אני מלאת אהבה לזה וממשיכה לעשות את זה בגאווה עם הרבה הבנה, למידה, הקשבה ותשוקה גיליתי שיש בתוכי את היכולת לגרום לנשים להרגיש בנוח לצידי ומול המצלמה שלי, הם הרגישו בנוח לחשוף יותר ולקלף שכבות אפילו פעם בטעות הבעל קילף כמה שכבות לא רצויות זה היה הזוי ומביך). בחיפושים אחרי נושאים חדשים לעסק שלי מצאתי שז׳אנר – צילומי בודואר (תרגום מצרפתית חדר שינה) הוא מושלם לתחום בו אני עוסקת. עברתי קורס צילומי בודואר, הרחבתי את הפורטפוליו שלי ויצאתי לדרך Oh Yeah! –

ועכשיו יש לי שאלה אליך: מתי בפעם האחרונה שמעת על אישה שעמדה מול הראי עירומה כביום היוולדה מרגישה שלמה עם ההשתקפות במראה (ויש כאלו נשים מדהימות בעולם והלוואי שהיו יותר)? אז זהו שרובנו לא שלמות עם מה שאנו רואות. לא אוהבות חלקים מסוימים בגוף שלנו ולא בהכרח בגלל מראה חיצוני, הרבה קורה בעקבות תסכולים פנימיים, מזוודת שאנו סוחבות מהעבר או דימויים שהעולם המודרני מתווה לנו כמראה נורמטיבי שכולנו צריכות לשאוף אליו. אז היא מסתכלת במראה חשה דחייה, הייתה רוצה לשפץ, לשנות, לצבוע, להתחלף עם מישהו מפורסמת, להשיל משקל, לעלות משקל והרשימה עוד ארוכה, אני לא פסיכולוגית, ממש לא, אבל אני אישה בדיוק כמוהן וגם אני עומדת מול המראה כל יום לפעמיים פעמיים ביום.

כשאני מדברת על צילומי בודואר, אני מדברת על צבעים רכים, בדים מלטפים, חום, שמש בוקר חמימה, אור רך שנכנס לחדר ומלטף את העור את השיער, מצייר לי צללים של אור וחושך על גופה, יופי טבעי, נשים חשופות, הכי טבעי לה שהיא עירומה, לצלקות אין תארים ולא תירוצים, קפלים מתעגלים סביב גופה בטבעיות חושנית, יש תחושת עונג להרגיש יפה בלי שכבות וסיפורים. צילומי בודואר זהו ז׳אנר סיפורי שאני מאוד מתחברת אליו, סיפור על אישה, על העצמה אישית ונשית סיפור על אינטימיות וקבלה של הגוף שלנו כפי שהוא, חיבור בין גוף לנפש.

אני לומדת את כל הסיפורים האלו מהמבטים של המצולמת, מהאינטראקציה שלה עם המצלמה ואיתי, מפיסות הבגדים שיורדים אט אט ובכך נחשפות שכבות של רגישות, צלקות ועוצמה. השחרור מהבגדים והמעטפת החיצונית שלא בהכרח מאפיינת את הבפנים שלה הוא מה שאפשר למצולמת להתחבר לאמת הפנימית שלה, לגלות מחדש את הביטחון העצמי שקורן בכל אחת מן התמונות.

למצלמה יש יכולת להוציא מהמצלמות רגעי מבוכה, רגש, רכות, מצליחה לגרום להן להגיע לבשלות – ומאפשרת להן להביט בעצמן מזווית חדשה שאולי לא פגשו בה במשך זמן רב ולעיתים כלל אף פעם. חייב להיות קשר בין התמונה לסיפור, התמונה חייבת להעביר מסר מלא בהבעה ורגש.

יש משהו בפורטרטים של נשים שמדבר אליי… אני מרגישה שהיום בעידן שנשים מתחזקות ברמה האישית הקרייריסטית וחושפות צלקות ישנות ולא מפחדות לעמוד מול הזרקור עם האמת שלהן, המסע הזה איתי הוא רק עוד מדרגה בחיזוק הנשי, האישי והאינטימי שלנו. לאורך השנים פגשתי נשים רבות מתרבויות שונות ואיפשרתי להן להתחבר לאותה אמת פנימית באמצעות הצילומים האינטימיים שלהן, לאורך הזמן נרקם ביננו קשר וחברות מיוחדת.

כחלק ממקצועי פגשתי גם נשים הלומות כאב, נשים עם צלקות פנימיות וצלקות חיצוניות שהתקשו לעמוד מול המצלמה, בכינו יחד, צחקנו, התחבקנו, שיתפנו סיפורים שהצליחו לשחרר במהלך הצילומים וכשקיבלו את התוצאות הסופיות ונוכחו לדעת כמה יופי ואמת יש בהן נפתח ערוץ חדש אצלן שהן לא ישכחו לעולם.

הצילומים מתקיימים בד"כ בבית הלקוח או בסטודיו שלי. ישנן הכנות מראש של הכנת תלבושות , תנוחות מחמיאות, התאמת צבעים וטקסטורה לתווי פנים ולתחושות שעוברות אצלה. יש התרגשות רבה מאוד לפנ;, יש למצלמות הזדמנות לאהוב את עצמה כפי שהיא רוצה ולא כפי שהחברה מציירת אותנו או מכתביה לנו ויש בזה משהו שמכין אותו לקראת הצילומים.

עם הגעתה לסטודיו אנחנו עוברות על הבגדים, מוסיקת רקע רכה מתנגנת לפעמים, ישנה מבוכה קלה בהתחלה עד שנרקם קשר שהיא יכולה לסמוך ולבטוח בי… ומשם כבר התמונות מדברות בעד עצמן.

חלומות לעתיד; יש לי את אלו שכבר הגשמתי ואלו שאני מקווה עוד להגשים. חלום אחד כבר הגשמתי, להיכנס לבתים של לקוחות חוזרים, לעבור במסדרונות שלהם לשוטט בחדרי השינה, חדר ילדים ולראות את התמונות שצילמתי לאורך השנים מתנוססות בגאווה, חלקן ממוסגרות, חלקן ממוגנטות על המקרר וחלקן בשומר מסך של הטלפון האישי. חלקן בארנק, חלקן אצל הסבתא על מדף, חלקן כתמונת פרופיל בסושיאל מדיה וכן הלאה. ככה הן מטיילות בעולם ומצטברות לאוסף שאף ארון לא יכיל אותם וכן, ואני פה כדי להישאר ולהמשיך לעשות את אותה עבודה בגאווה ואהבה רבה.

אני לא יכולה לחשוב על הזכות הגדולה שניתנה לי יותר מאשר לחיות חיים שלמים הסובבים סביב תיעוד וצילום אנשים ברגעים הכי אינטימיים, הכי מאושרים והכי מרגשים; ובעיקר לדעת שהאהבה הישנה של אבא מושרשת עמוק בליבי ונשמתי.

קרן כהן היא צלמת מקצועית לצילומי הריון ולידה, צילומי בודואר, צילומי משפחה ואירועים. בנוסף: מתנדבת באירועי נשים שניצחו את מחלת הסרטן ובאגודה למחלת סרטן השד, בארגון נשים יוצרות שינוי )WCC – Women Creating Change( ואירועי ריצה / צעדת נשים ללוחמה במחלת הקראון והקוליטיס (היא עצמה סובלת ממחלה זו). קרן מעניקה אחת לשנה צילומים ללא תשלום למשפחות שאינןמסוגלות לממן צילומי משפחה לכבוד החגים.

לפרטים נוספים:
www.kerencohenphotography.com

המשך לקרוא

אירועים קרובים

אוק
22
ב
19:30 שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני
שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני
אוק 22 @ 19:30 – 22:00
ימי שלישי 10:00-11:00- שיעור יוגה עם לימור קול-ברזני 7:30-10:00 בערב סדנה לעיצוב תכשיטי טקסטיל (פעם בחודש)
אוק
25
ה
22:00 להקת רם 2 ברוק ישראלי בטרזנה @ Pladino Bar
להקת רם 2 ברוק ישראלי בטרזנה @ Pladino Bar
אוק 25 @ 22:00 – 23:00
להקת רם 2 ברוק ישראלי  בטרזנה @ Pladino Bar
חברי להקת רם2 חוזרים לשמח את לב המעריצים בהופעה נוספת של מיטב להיטי הקורנרול הישראלים מכל הזמנים. ביום חמישי, 25 באוקטובר, החל מ-10 בערב, במועדון-בר פלאדינו בטרזנה. פרטים ועידכונים בפייסבוק: ramshtaym
אוק
26
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
אוק 26 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
אוק
27
ש
20:00 Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
אוק 27 @ 20:00 – 21:00
Bruno Mars: 24K Magic World Tour @ Staples Center
Live Nation Presents Bruno Mars with Charlie Wilson STAPLES Center 1111 S. Figueroa Los Angeles, CA 90015 (213) 742-7340 Sat, Oct 27, 2018 – 8:00PM OnSale: Fri, Feb 16, 2018 – 12:00PM PDT

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות