Connect with us

Israel-LA Magazine

בשם הצדק : מקולמוסו של קונסול \ ד"ר עפר מזר

Published

on

צדק הוא מונח המתייחס לתחומי חיים רבים והוא תמיד בעין המתבונן. יש צדק תורה, וצדק מוסר, יש צדק משפטי וצדק חברתי, יש צדק כלכלי וצדק תרבותי. יש צדק יחסי וצדק מוחלט. אלפי שנים שהחכמים באדם נכשלים שוב ושוב בניסיון למצות את הדיון במונח הזה. במצב של חוסר הסכמה כעניין המובנה בתהליך, נשאלת השאלה מדוע בוחרים בני האנוש להמשיך ולעסוק בצדק – ולעסוק בו בלהט.

מאזני צדק

גלשתי בחלל הקיברנטי למקור המידע הפופולרי ביותר כיום – ויקיפדיה. קראתי את השורה הראשונה שמישהו בחר לשרבט בעניין וכמעט שהרמתי ידיים מלהמשיך ולכתוב את המאמר הזה. נאמר שם שצדק הוא "מונח המייצג פועלה או שיפוט על-פי-מידה של יושר, אמת, הגיון או כשרות מוסרית". רק על רכיבי המשפט הזה ניתן לכתוב מיליוני ספרי פרשנות – "יושר", "אמת", "היגיון", "כשרות מוסרית" – כל אלה מונחים המצויים ממילא בעין המתבונן. מייאש לחשוב שההסבר הניתן לצדק תלויה במונחים השנויים במחלוקת הללו.

ואם לא די בכך, כותב ההקדמה המשיך להסביר שצדק הוא מושג יחסי וכי הגדרות בסיס של טוב ורע יכולות להשתנות בין תרבויות שונות. הוא מסיים בקביעה כי קביעת הצדק המוחלט היא משימה קשה עד בלתי-אפשרית. כמה נכון וכמה חסרי אונים אנחנו אל מול עוצמתו הקוגניטיבית של המונח הזה.

עדיין, שנוי במחלוקת ומצוי תדיר בדיון מתסכל, צדק הוא מונח שהאנושות איננה יכולה בלעדיו. לא חייבים לעסוק מקצועית בדין ובמשפט, בענייני דת, באכיפת החוק או בדיונים בלתי-נגמרים בחוגים לפילוסופיה כדי להחליט להפעיל מנגנון פנימי, פרטי ואישי, המבוסס על צדק סובייקטיבי. זאת משום שצדק הוא מונח מרכזי בתשתית הערכית של כולנו. לכל אחד מאתנו מושג כללי של צדק. חלקנו מגדירים את תפישת-עולמנו כחיפוש מתמיד אחר הצדק. חלקנו עומד על כך שהתנהלותו האישית מבוססת על עקרונות הצדק. המשמעות הסובייקטיבית של הערך הזה עבור כל אחד ואחד מאתנו מתבהרת, מזדקקת ומתחזקת ככל שנוקפים השנים.

כמי שמאמין בבסיס הערכי שלנו כבני אדם, אני חסיד הגישה שרואה בצדק חוק טבע. במלים אחרות, הצדק הוא מונח אוניברסאלי, טבעי, שהתקיים באדם לפני שהוא פיתח לעצמו מערכת מדינית-חברתית שכפתה עליו את עקרונותיו מכוח העוצמה הפוליטית. הקרדיט לאבחנה הזאת מגיע לפילוסוף אנגלי בשם ג'ון לוק שהעז לכתוב עליה לפני מאות בשנים. הצדק כערך חשוב לנו כאינדיבידואלים וכחברה כי הוא אחד מעמודי התווך של התשתית הערכית שלנו.

אז מה היה לנו עד כאן – צדק הוא מונח שחשיבותו רבה לאנושות אך בעוד שהוא טבוע בנו באורח טבעי הוא נתון לפרשנות סובייקטיבית. אם כך הדבר אזי הסיכוי שנגיע אי פעם להסכמה באשר לצדק מוחלט קלוש ובהיעדר אפשרות כזאת כל מה שנותר לנו הוא לעסוק בצדק יחסי. אבל גם צדק יחסי הוא מונח חמקמק שלא ניתן להסכים לגביו. מייאש, לא?

באקדמיה ימשיכו להתווכח ולתת לו פרשנויות מפרשנויות שונות. אנשי הדת ימשיכו לנסות ולשכנע שהצדק האלוהי הוא הצדק המוחלט. בבתי המשפט ימשיכו להגן או לתקוף בשם הצדק. ובחיי היומיום נמשיך לחפש כיצד לחיות חיים של צדק. וטוב שכך. כערך, העיסוק בצדק מעניק לחיינו משמעות ומתווה כיוון וזה מה שהופך את החברה שלנו ליותר ערכית.

העובדה המטרידה היא שבזה זה מתחיל ובזה זה נגמר. לבסס את חיינו על חיפוש מתמיד אחר הצדק ופעולה בלעדית לפי מתווה עקרונותיו, הוא מתכון ברור "למלחמת כל בכל". שוב פילוסוף אנגלי, הפעם תומס הובס, שטבע את המונח והעמיד אתגר אינטלקטואלי לא פשוט לחשיבה המערבית בתקופת ההשכלה.

אז מה עושים?

כולנו מכירים את הקלישאה הדביקה המעמידה את החכמה אל מול הצדק בכל הקשור להתנהלות היומיומית שלנו (חכמה…עוד מונח יחסי בעייתי עם מיליון פרשנויות. בואו נחליט שההתייחסות אליו תהיה כאל מה שאנחנו תופשים סובייקטיבית כחכם). ובכן, אני חסיד גדול של הקלישאה הזאת. הרי כשכולם צודקים אין מקום לפשרות ולוויתורים. תחשבו על חיי המשפחה לרגע. האם התא המשפחתי יכול לשרוד מצב לפיו כל מרכיביו באופן אישי, ההורים והילדים, צודקים כל העת? האם מקום העבודה יכול לתפקד כשכולם באופן אישי צודקים? האם ניתן לקיים מערכת צבאית במצב כזה, שהרי אף אחד לא ימלא פקודות – לא החיילים ולא מפקדיהם. האם ניתן לקיים מדינה במצב תמידי לפיו כל אזרחיה צודקים, כל אחד באופן אישי? האם ניתן לקיים מערכת בינלאומית כשכול מרכיביה משוכנעים בצדקת דרכם? במצב בו כולם צודקים באורח סובייקטיבי, האם ניתן ליישב סכסוכים בין בני אדם? בין ארגונים? בין מדינות? בין עמים?

עם השנים מכה בנו ההבנה, ולא פעם בעקבות מאבק כושל בשם הצדק, כי החיים מחייבים החלטות שאינן עולות בקנה אחד תמיד עם תפישת הצדק הסובייקטיבי שלנו. צריך להיות חכם – לא צודק, יגידו חכמי הכפר ואני מסכים עמם. ואז, כבמטה קסם, נפתחת דלת לעולם אחר. עולם שגם אם תאוותנו לא תישאר כולה בידינו, שגרת יומנו תהנה משקט תעשייתי מסוים וחיינו יהפכו נוחים יותר.

עדיין, מה שמרתק במשוואת צודק-חכם הוא שלמרות שברור לכולנו שלא ניתן לחיות חיים בצבעי שחור לבן – צודק ולא צודק, הרי אנו מחליטים לעתים בהחלטה מודעת לבחור דווקא בצד הצדק של המשוואה – על כל המשמעויות הנגזרות מכך. בדרך כלל מדובר בנושאים שהם בבחינת קווים אדומים עבורנו כבני אדם. מדובר בסוגיות שעמם נבחר ללכת עד הסוף, גם אם סיכויי ההצלחה נמוכים. בשם הצדק הסובייקטיבי הטמון בקווים האדומים הללו בני אדם יוצאים למאבקים הקשים ביותר – בבית, בחברה, בעבודה, בצבא, כאינדיבידואלים, כחברה וכעם (מי כמונו הישראלים מכירים את המציאות הזאת, הן בזירת הפנים והן בזירת החוץ).

אני בדעה שכאן בדיוק טמונים ההסברים לאירועים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית. אירועים שהפרשנות לגביהם שונה מאיש לאיש, מעם לעם ומתרבות לתרבות – והכל בשם הצדק:

צדק תורה (צדק צדק תרדוף)

צדק מוסר (הטוב והמוסרי מנצח תמיד)

צדק משפטי (משפט צדק)

צדק מוחלט.

רחוב צדק

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Israel-LA Magazine

ליקטוטים 7 מאת אודו קשטן

Published

on

מתרגש. מחר יוצא לאור הספר החדש שלי "עשרה שיטות לשיפור העברית"

אני כל כך לא בכושר שאני מתנשף במעלית.

בטח בחדר של בר רפאלי תלוי לוח שנה עם תמונות של מוסכניקים.

sb10064404bp-001c

המוסד עושה מבצעים רק כדי שלרונן ברגמן יהיה במה למלא עיתוני חג.

<במיטה>
היא: איפה הזוגיות של פעם, שהיינו מדברים שעות אל תוך הלילה, אותה חברות נפש עמוקה ואמיתית, של תשוקה והקשבה
אני: גם אני מותק, לילה טוב.

עוד סמס אחד של שנה טובה ואני כפיי ארימה.

כשהוורד מסמן לך טקסט בקו ירוק הוא כאילו אומר לך "תשמע, אין לי סיבה מיוחדת למה עשיתי את זה, אבל אם אפשר לעצבן אותך אז למה לא?".

אין לי בעיה עם סופר פארם למעט חוסר העקביות שלהם. בשמים אין להם בעיה שאני בודק, אבל דיאודורנט סטיק, או הו.
מכירים את הרגע הזה שאתם קולטים כמה הבית מטונף ומבולגן, מקבלים עצבים, מפשילים שרוולים ויוצאים מהבית?

 

אין ילד מתוסכל מילד שאוכל ארטיק ואבא שלו אומר "זה מטפטף לך, תביא אני אעזור לך מהצד" ומשאיר אותו עם מקל.

-הגבינה הזאת רזה?
-כן
-אתה בטוח?
-כן, 5%
-אז כשתהיה בטוח ב-100% אני אקנה

 

-תחשוב על מספר כלשהו ואל תגיד לי אותו
-אוקיי, חשבתי
-זהו, אל תגיד לי אותו. כזה אני, לא צריך לדעת הכל.

 
יום כיפור יוצא השנה על שישי שבת, זו הפעם הראשונה שאלוהים יצטרך לבקש סליחה מאיתנו.
הרגע הזה שאתה קולט שיש במטבח תבנית עם עוגת שטרודל, ואתה עושה קפה, חותך פרוסה ונותן ביס בקיש בצל.

 

 
נשיאים אמריקאים תמיד הופכים בסוף למוצרים: לינקולן מכונית, קנדי מוצרי חשמל, ואובאמה נקניק.

 

– בוס, אל תשאל, היתה תקלה בפס הייצור, וכל חפיסות השוקולד יצאו עם חורים
– עזוב, תשאיר את זה ככה, נקרא לזה "שוקולד אוורירי"
– אתה גאון!!

 

פררו רושה זה הבר רפאלי של השוקולדים.

חלום שלי לראות ערס מסובב מעל הראש איזו פריחה וצועק "זו כפרתי".

גם אם פרויקט הדיור הזה הוא בפפואה־גינאה החדשה, תהיה שם הנחה לעמיתי חבר.

 

הקטע הזה שמישהו שלמד איתך בכיתה ב' מציע לך חברות בפייסבוק אז לפני שאתה מאשר אותו אתה מגשש עליו קצת כדי לראות לאן הוא הגיע בחיים ביחס אליך ומגלה שיש לו עבודה טובה יותר משלך ותפקיד בכיר עם שלוש אותיות כאלה באנגלית, יש לו תואר שני בטכניון, פנטהאוז ענק בתל אביב, שלו, לא שכור, יש לו שני ילדים, הוא המון בחו"ל, הוא נוסע על אאודי ספורט, שיניים מושלמות, הוא כתב כבר שני ספרים, הוא מתנדב בסיוע לניצולי שואה, צמחוני, יש לו על היד שעון ששווה 5 משכורות שלך. יששששש אשתו מכוערת. מאשר.

 

מנהרות הכרמל נחסמו עקב ״תקלה״, ושני כבישי היציאה האחרים מחיפה נחסמו גם הם על ידי ״רכבים תקועים״, במה שנראה כרגע כמו מזימה של יונה יהב למנוע מאנשים צעירים לברוח מאזור חיפה.

תן לאדם דג, והשבעת אותו ליום. תן לו גפילטע פיש, והרסת לו את היום

המשך לקרוא

Israel-LA Magazine

הצביעו רוגעלך מאת יאיר ניצני

Published

on

העיקר שיש כיבוד

אחרי שהמתח סביב סוריה התפוגג והחגים הגיעו לסיומם החד משמעי, הבחירות המוניציפאליות הולכים להיות הדבר הגדול הבא.  הפעילים מתנפלים עלינו מכל עבר חמושים בשלטים ופליירים, הקמפיינים רוויים אמוציות והמועמדים משמיצים אחד את השני כמיטב המסורת.  בעיר נשר שני אחים רצים אחד מול השני, בלוד מועמד אחד הוכרז כ"אויב האיסלאם", בתל אביב רץ הומו מוצהר, וברמת השרון ראש העיר נחשד בשחיתות ואולץ להתפטר אבל…סורפרייז! הוא ירוץ כרגיל. בקיצור אסקימו לימון החגיגה נמשכת.

 

מה שיפה במוניציפאליות היא שבניגוד לבחירות לכנסת כאן אתה באמת יכול להשפיע, ואם המועמד שלך, שעד אתמול ניהל פיצרייה ביישוב,  לא יעמוד בציפיות, לא צריך לחכות ארבע שנים כדי להעניש אותו. תוכל פשוט להגיד לו את זה בפנים ביום שישי כשתפגוש אותו בסופר.
בלחץ הסביבה מצאתי את עצמי לאחרונה נדחק לחוג בית של אחד המועמדים. היו בורקסים, חצילים בטחינה,  עגבניות שרי ואצבעות גזר, קפה ומיץ חופשי וכמובן הפחמימות ששום חוג בית לא שלם בלעדיהן- רוגעלך. פטפטתי עם חברים, העברתי את הזמן בסבבה ולכל מי ששאל אמרתי שאני שוקל ברצינות להצביע עבור המארח. העסקה נראתה לי הוגנת . תמורת שעה לא יקרה מזמני במהלכה נמנמתי ובהיתי לסירוגין במועמד,  קיבלתי ארוחת ערב , כסא די נח והמון תשומת לב. הרבה יותר ממה שאני מקבל בבית.

 

כשחזרתי  שאלה אותי הגברת הראשונה מה חשבתי על האיש וחזונו . אמרתי לה שטרם גיבשתי דעה על המועמד ואולי זה יקרה כשאזכר בשמו, אבל בעודי מגמגם נפל לי האסימון : זה היה ערב נפלא ומזין , למה שלא אלך ואקשיב גם לכל שאר המועמדים?  ומה בעצם מונע ממני וללכת לשמוע מועמדים בערים שכנות? המדינה קטנה, הערים מתקרבות, וברור שיום אחד כולנו נהיה מועצה אחת גדולה ומאושרת.  הסברתי לאשתי שלמען עתיד ילדינו אני חייב ללמוד ברצינות את כל הבעיות ברדיוס של עשרים קילומטרים, ולכן אני מתכוון להפוך את חוגי הבית להרגל של קבע. שחררתי אותה מהעניין כדי שיהיה לה יותר זמן איכות לעצמה והבטחתי שלקראת הבחירות אגיש לה דוח ובו יפורטו מסקנותיי.

 

נרשמתי לאתרי המועמדים ,הזמנתי את עצמי לחוגי בית ויצאתי לבלות.  כל ערב הקפדתי לשאול את המועמד אותה שאלה : ,מה החזון של כבודו לשנים הבאות ?"  ועד שהוא ענה כבר אכלתי חצי מהבופה. כשהוא התחיל לדבר בסיסמאות על  דיור בר השגה, מיגור הפקקים, ריאות ירוקות, חינוך לילדינו ותאגידי מים כבר הייתי בדרך לאוטו.  כדי לא לצאת לגמרי מניאק עשיתי לכולם לייק בפייסבוק איך שנכנסתי הביתה.

 

את המסרים של המועמדים השונים אני לא זוכר כי לא ממש הקשבתי, אבל למדתי שיש כל מיני סוגים.

 

הצבאי. אם הייתה לך קריירה צבאית ציין שהיית סגן אלוף וניהלת מערכות גדולות, גם אם פיקדת על שלושה חיילים בשלישות והיית אחראי על קלסר ומרקר.  גם לעובדה שהיית מח"ט אין שום רלבנטיות. להזיז חטיבת טנקים זה הרבה יותר פשוט מלהזיז את עובדי הקבלן של המועצה. מועמדים  שהשתחררו בדרגת חוגר מדגישים את היותם עורכי דין, אנשי עסקים או רואי חשבון. מסתבר שבערים מסוימות מקצועות אלה עדיין נחשבים יוקרתיים ובעלי תדמית חיובית. מקצועות אחרים כמו פסיכולוג, כבאי או נהג מונית לא מתקבלים טוב ולכן אין טעם לציין אותם. אם כי בעיניי דווקא רב גונדר שניהל קודם בית כלא יכול לעבוד מצוין. הוא יודע מה זה סדר וניקיון.
יש את "האישה". ההצלחה של מרים פיירברג בנתניה ויעל גרמן בהרצליה עודדה נשים להיכנס לפוליטיקה המקומית. לא ברור עדיין אם הן באמת יותר טובות מהגברים אבל מה שכן הן נראות יותר טוב ויכניסו לישיבות המועצה שיק שבוודאי חסר בהם.   ויש את "הקבלן". שמוכר את עצמו כמי שיודע להרים פרוייקטים אבל בעצם הגיע כדי לתקתק לעצמו הפשרות בניה על חשבונכם. אל תתפלאו אם דקה אחרי הבחירות הוא ירים  לכם רב קומות במקום גינה ציבורית.

 

אני מוקסם במיוחד מ"האינטלקטואל". לקראת הבחירות המועמד העממי והפשוט שאתם מכירים מהשכונה, זה שהיה מסתובב כל ערב בכפכפי טשטש ומסתחבק עם כולם , עבר שינוי תדמית ועכשיו הוא מרכיב משקפיים דקות שמשוות לו מראה של פרופסור. הרציניים גם מחזיקים עט כאילו אמרו "תתפלאו אבל אני  גם יודע לכתוב."  או לחילופין "לא באתי לדבר באתי לעבוד , ואם לא לעבוד אז לצייר.."

 

אגב, אפשר לדעת המון על מצב היישוב לפי תמונת המועמד . בערים הגדולות וביישובים המבוססים המועמדים מצטלמים בסטודיו מקצועי ותמונתם משודרגת פלאים באמצעות הפוטושופ, בישובים הקטנים המועמדים נראים מרושלים, לא מעודכנים, מטושטשים ובאופן כללי נראים כאילו צולמו בטלפון נייד על ידי עובר אורח. משהו בסגנון "אחי אכפת לך לתת פה תמונה? יש לי בחירות בעוד חודש ולא הספקתי".

 

גם סיסמאות הבחירות צפויות למדי. ראש עיר מכהן יבחר תמיד בסיסמה שמרמזת להמשכיות : " אוהבים את רמת אשבול ממשיכים עם קלמנוביץ'! , "את ההצלחה הזאת אסור להפסיק" או " משהו טוב קורא בקריית  מלכישוע ".

 

האופוזיציה תמחזר ביטויים המעודדים שינוי כמו "כי הגיע הזמן לשנות" "משהו חדש קורה בנווה שבלול" "עולים על דרך חדשה עם ג'קי" וכיו"ב. לעיתים היא אף תרמוז לצל פלילי שנח על ראש הרשות המכהן, בסיסמאות כמו " כי צריך פוליטיקה נקייה" "הפעם בלי קומבינות" ו"ראש בריא לעיר חולה".

 

מועמד צעיר יכוון לצעירים עם סיסמאות שנעות בטווח שבין  "ראש צעיר לעיר" ועד  " חייבים להעיר את העיר". אם כי  במקרה של פתח תקווה זו יכולה להיות משימה קשה עד בלתי אפשרית.

 

לסיכום אני ממליץ לא לקחת החלטה ולא להתחייב לאיש כל עוד לא ראיתם את כל המועמדים ולא פגשתם אותם בחוג בית. אתם לא חייבים באמת לשמוע אותם אבל לא כדאי לוותר על הקפה והרוגעלך.  כי בנפשנו הדבר.

 

 

 

About the Author

יאיר ניצני הוא בעל טור בישראל היום. חבר בלהקת תיסלם מ1980 וחובב מזון עתיר קלוריות. ניהל את חברת התקליטים הד ארצי, מגיש ברדיו ובטלויזיה, מרצה ועורך טיקסי חתונה אזרחיים. המשרד 035617711 הרצאות קרן אלוף : http://www.kerenalouf.co.il/ ייצוג נברו : http://www.navaro.co.il/ תיסלם: http://www.t-slam.com/

המשך לקרוא

Israel-LA Magazine

לדבר ולא לאמר דבר מאת אריאל בלומנטל

Published

on

לדבר ולא לאמר דבר

 
בראיון לסי-אן-אן ביום שלישי שעבר, נשיא איראן חסן רוחני נתן לכריסטיאן אמאנפור שעור באיך לדבר ולא לאמר דבר: "איזה פשע שהוא אשר הם [הנאצים] ביצעו כנגד היהודים – אנו מגנים" הוא אמר.
יום קודם לכן הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ביצע "גינוי מבלי לגנות" כשנשאל על שתי תקריות הטרור האחרונות בגדה שהביאו למותם של שני חיילי צה"ל, באומרו כי הוא "מגנה כל אלימות כנגד אזרחים". למישהו יש בעיה עם גינוי כל אלימות נגד אזרחים? ודאי שלא. כמה קל.
עבאס המשיך והשווה את רצח שני החיילים, האחד נורה על ידי צלף בחברון והשני פותה אל מותו בקלקיליה, להרג של שלושה צעירים פלסטיניים בקלאנדיה ב-26 באוגוסט.
אני מסכים עם אבו מאזן שהאובדן, הדמעות והכאב שווים במותו של כל אדם באשר הוא. הכוח היחיד שיש בידינו, בני האנוש, הוא יכולתנו ורצוננו למנוע מקרי מוות אלימים שכאלה. בראיה זו, המקרים המדוברים אינם דומים כלל וכלל: שלושת הנערים הפלסטיניים נהרגו כתוצאה מתקרית אלימה שבה לא פחות מ-1,500 פלסטינים צרו על כוח מסתערבים, ואילו הישראלים מתו בעקבות מכוונת מכוון ליצור ארועים אלימים.
נושא הכוונה אינו נמצא בלקסיקון הפלסטיני, ומכאן הקושי שלהם להבין את משמעות הטרור ואת הפגם המוסרי האיום שבשמוש בו במשך יותר משמונה עשורים.
ובנושא הכוונה, ברצוני להסב את תשומת ליבו של הנשיא רוחאני: מי שמפתח פצצה גרעינית תוך התרברבות בכוונתו למחוק את ישראל מהמפה, זוועה שנשק גרעיני יכול להשיג, לא יכול לקרוא מעל דוכן המליאה הכללית של האו"ם לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. ידרשו לך יותר מ-3 ימי מתקפת-קסם (המהדורה הפרסית) בכדי להעפיל לגבהים המוסריים הנדרשים לשם כך. בתור התחלה, על כוונות השלום (לכאורה) שלך, להיות מפורשות ובוטות לפחות כמו רטוריקת השנאה והאלימות הרגילה היוצאת תדיר מטהרן.
אחת הסיבות מדוע ישראל (כמו ארה"ב ומדינות אחרות) יכולה להחזיק בנשק גרעיני ואיראן לא, שווה לסיבה מדוע לי מותר להשתמש במספריים ואילו לבני בן השלוש אסור. אך אלגוריה זו לא מספקת את מלוא התמונה, מכיוון שהיא איננה מתיחסת לסוגיית הכוונה. ואכן, ראוי שעל הבריון הכיתתי שמתכוון לפגוע בילדים אחרים יוטלו מגבלות שאינן מוטלות על הילדים הטובים בכיתה.
הבריון הכיתתי בשאר אסד שובר עכשיו שיאי חוצפה בהתעלמותו מנושא הכוונה: לאחר שכבר דקר תלמיד בכיתה, הוא דורש עתה שכל הילדים כולם – כולל אלה שעד שהוא הגיע כל מה שהיה בילקוטיהם זה ספרים, מחברות וסנדוויץ לארוחת 10, ימסרו את סכיניהם שלהם, אם הוא נדרש לעשות זאת.
הסיבה היחידה שיש לישראל להחזיק נשק גרעיני היא למנוע מאסד ודומיו, שמזה דורות מבהירים מעבר לכל ספק את כוונתם לחסל את ישראל על תושביה היהודים, מלהשתמש בנשק שכזה כדי להשיג את מטרתם. השילוב הרעיל של כוונות זדון, שנאה בלתי שפויה וסטנדרטים מוסריים של ימי הביניים פוסלים אותך, אסד, ואותך, רוחאני, מרשיון להחזיק רובה אויר, קל וחומר נשק להשמדה המונית.
גינוי "כל פשע שהנאצים בצעו כנגד היהודים", גינוי "כל אלימות נגד אזרחים" וקריאה למזרח תיכון מפורז מנשק גרעיני: כולן אמירות קלות וערמומיות המוסוות כמאנטרות פרוגרסיביות של שלום, אך נאמרות על ידי אנשים שרחוקים מפרוגרסיביות או שלום מרחק מזרח ומערב, מונעות על ידי שנאה, ומכוונות לעוד אלימות.
בואו נראה אתכם רודפים שלום באמת, כמו הנשיא סאדאת. אז אפשר יהיה לדבר.
א.

 

ARIEL A. BLUMENTHAL
Sentient Music for Media
Composer, Music Producer

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות