Connect with us

ספורט

ברוכים הבאים לקארו-שואו

Published

on

המראה של אלכס קארוסו לא מסתיר את שלבי ההקרחה המתקדמים, לא משופע בשרירים כמו שאר שחקני הליגה, וממדיו נורמטיביים באופן יחסי * ציור הקיר שלו בשדרות מלרוז משקף את העובדה שהוא כיום השחקן הפופולרי ביותר בקרב אוהדי הסגולים-זהובים בעיר המלאכים * ואפילו ריהאנה מתלהבת 

את יצירות האמנות של גוסטבו זרמניו ג'וניור אפשר לראות בחינם. רחובות לוס אנג'לס הן הגלריה שלו, שכוללת דיוקנים של גיבורי תרבות – מראפרים ועד אגדות כדורסל. בחודש שעבר, בחיבור בין שדרת מלרוז לפיירפקס, נחשפה יצירה חדשה על הקיר שאיכלס בעבר את קארים עבדול-ג'באר, ווילט צ'מברליין, שאקיל אוניל וקובי בראיינט. כעת ניתן לראות שם את אלכס קארוסו עולה להטבעה, כשמתחתיו מרימים ידיים בהכנעה – בין היתר – לוקה דונצ'יץ', קוואי לנארד וג'יימס הארדן. "ציירתי אותו מטביע על השחקנים הכי טובים במערב כי זו הוכחה שאינך צריך להיות השחקן שמרוויח הכי הרבה בשביל שיזהו את תרומתך לקבוצה", הסביר זרמניו ל"לוס אנג'לס טיימס", "הוא נראה כמו אדם רגיל, מאוד צנוע, כזה שאפשר להזדהות איתו. זה גורם לך לרצות בהצלחתו".

עובדה 1: אלכס קארוסו הוא שחקן NBA. עובדה 2: אלכס קארוסו הוא שחקן NBA שמקבל 20 דקות לערב בקבוצה עם המאזן הטוב בליגה. עובדה 3: אלכס קארוסו נראה כמו מישהו שהיה אמור להיות 5,179 דברים לפני שחקן NBA שמקבל 20 דקות לערב בקבוצה עם המאזן הטוב בליגה. אולי בגלל שקארוסו הוא השכן שלכם מהדירה ממול, שיורד לזרוק זבל עם גופיית סבא ושקית מטפטפת במעלית. הוא הרואה חשבון, פקיד הבנק, הזבן במחלקת המשקפיים של קוסטקו שצועק: "מי כאן מספר 137?".

בכל הקשור לפופולריות אלטרנטיבית, קארוסו הוא דווקא מספר 1 בקבוצה שמאכלסת גם את לברון ג'יימס ואנתוני דייויס. זה קורה, בין היתר, בזכות ההייפ העצום לו הוא זוכה ברשתות החברתיות – לרוב נגזרת של מראהו. קארוסו נראה כמו האנטיתזה לשחקן NBA: הוא מקריח ולא מסתיר את זה, לא שרירי במיוחד ובעל ממדים נורמטיביים באופן יחסי (1.96 מטר, 84 ק"ג). הוא משחק בלייקרס, מה שרק מוסיף לדיסוננס הכללי, כי הרי אנשים שנראים כמוהו בדרך כלל לא הופכים לסיפור הצלחה בהוליווד. אלא ש"הנשר הקירח" – או לחילופין, "הממבה הקירח" – הוא כבר עכשיו סיפור הצלחה מסחרר. או ליתר דיוק, תופעת קאלט שאי אפשר להתעלם ממנה.

"אני חושב שאנשים מעריכים את זה שאני משחק הכי חזק שאני יכול בכל פעם שאני עולה לפארקט, אבל זה יותר מזה", ניסה קארוסו להסביר את סוד הקסם עבור "בליצ'ר ריפורט", "יש את העובדה שאני נראה כמו אדם רגיל כשאני הולך ברחוב. כולם רוצים לחשוב 'היי, זה אחד משלנו שמצליח לעשות את זה'. וזה די מצחיק, כי אני באמת מרגיש כמו אדם נורמלי".

אדם נורמלי לא הולך לעבודה כל בוקר, מחנה את הרכב בחנייה הפרטית בסטייפלס סנטר בדאון טאון לוס אנג'לס ופוצח בסמול-טוק עם לברון בחדר הסאונה. עבור קארוסו, שבקיץ 2018 עוד היה מועמד להגיע למכבי תל אביב, זו כבר שגרה. מה שמדהים באמת זה ששום דבר בקריירת המכללות שלו לא רמז על קיומה העתידי. מי שהיה בצעירותו נער הכדורים במשחקי קבוצת הכדורסל של טקסס A&M, סיים ארבע שנים בשורותיה עם ממוצעים של 8 נקודות, 4.7 אסיסטים ו-3.7 ריבאונדים. הוא אמנם נרשם בספרים כמלך האסיסטים והחטיפות של האוניברסיטה בכל הזמנים, אבל אף סקאוט לא התרשם מהאריזה. גם לא כשהתעופף לדאנק אקראי.

כשדראפט 2016 חלף מבלי שמישהו יקרא בשמו, קארוסו החל את דרך החתחתים שלו לתהילה בקבוצת הג'י-ליג של אוקלהומה סיטי. בקיץ 2017 שיחק עם הלייקרס בליגת הקיץ, וזכה מההפקר של אור הזרקורים: כולם עקבו בדריכות אחרי קייל קוזמה ובעיקר לונזו בול, שנחשב העתיד של הלייקרס בעמדת הרכז, וקיבלו באותו זמן מסך גם את קארוסו. כבר אז הפך ויראלי, כשבאחד המשחקים מסר אליי-אופ משוגע לטראוויס ווייר. "אליי-אופ מבחור לבן לבחור לבן אחר זה לא משהו שרואים הרבה", אמר בחיוך לאחר מכן, "אבל היתה לי תחושה שהוא יצליח".

לזכות הלייקרס צריך לומר שגם להם היתה תחושה כזו לגבי קארוסו. הם החתימו אותו על חוזה דו-צדדי, שמאפשר לשנע את השחקן בין קבוצת הג'י-ליג של המועדון לקבוצת ה-NBA (כל עוד לא יבלה יותר מ-45 ימים באחרונה ללא חוזה קבוע). הוא חתם על חוזה נוסף כזה ב-2018, למרות שהיה יכול לקבל יותר כסף מקבוצות באירופה. "גדלתי עם רקע דתי, וככל שהתבגרתי התחלתי להאמין שאין דבר כזה מקריות", אמר ל"טיימס", "לכל מה שקורה יש סיבה, והסיבה שנשארתי בג'י-ליג היא כדי לגדול ולהשתפר מנטלית ופיזית".

כשהלייקרס קראו לו באמצע העונה שעברה, הוא היה מוכן להשתלט על ההזדמנות. ב-20 משחקים אחרי פגרת האולסטאר הציג קארוסו ממוצעים של 11.2 נקודות, 3.8 אסיסטים ו-3.3 ריבאונדים למשחק, כולל פולו-דאנק אחד במשחק מול גולדן סטייט שהשאיר את לברון המום על הספסל – ולא רק אותו. האינטרנט נשבר מרוב חיבה ל"ממבה הקירח", וכשאוהד העלה סקר, "מי היה לייקר אייקוני יותר, קארוסו או צ'מברליין?", הראשון ניצח בנוקאאוט. בציוץ של אוהד אחר, הוא נראה מטביע על מייקל ג'ורדן. "זה לא נגמר", סיפר קארוסו על האהבה האינטרנטית שהוא סופג, "כל יום מישהו מצייץ לי 'קארוס-אל' או 'אתה ה-GOAT' (הגדול בכל הזמנים). אני לא יודע למה בחרו דווקא בי, אבל זה כיף גדול".

כיף יותר עבורו היה לקבל את השיחה מסוכנו בקיץ האחרון. לא עוד חוזים דו-צדדיים, אלא חוזה לשנתיים מובטחות. "זה מכה בי בגלים קטנים, זרמים של הלם", אמר ל"בליצ'ר", "כשאני מדבר עם ההורים או האחיות שלי, או שאני מוצא עצמי מקליד את המלים 'כן, חתמתי לשנתיים בלייקרס תמורת 5.5 מיליון דולר'. להגיד את זה בקול רם זו הרגשה די מגניבה". כמעט כמו התחושה שעברה בו כשגילה עד כמה התנפח והתחטב במהלך הקיץ – לפחות על פי תמונת פוטושופ די מושלמת שהופצה ברשת. "תמונת ההאלק שלי", על פי קארוסו. "חברים מהבית שלחו לי הודעות ושאלו אם זה אמיתי", סיפר ל-ESPN, "אבל אם הייתי נראה ככה, כנראה שהייתי מנסה להשיג חוזה בקבוצת NFL, לא בקבוצת NBA"… גם ב-NBA חשבו כך, וזמן קצר לאחר הפצת התמונה שלחו לו זימון לבדיקת סמים…

אלא שהעניין עם קארוסו בן ה-25 הוא לא רק הממים ברשת, שמוצאים בכל יום משהו חדש בכיכובו – כולל קלוז-אפ על ריהאנה בוחנת אותו מקרוב מהשורה הראשונה בסטייפלס באחד המשחקים. זה גם לא רק הדאנקים המפתיעים שהיווה את ההשראה לפרץ האמנותי של זרמניו ג'וניור. קארוסו אולי תורם על פניו רק 5 נקודות ו-2 אסיסטים למשחק, אבל סיפורו תמיד יהיה גדול ממספרים. את הדקות שלו העונה הוא מרוויח בזכות העובדה שהוא עונה על הרבה מהצרכים של הלייקרס בתצורתה הנוכחית: הוא מוביל כדור אחראי, שומר איכותי, מצוין בפיק-אנד-רול ובעיקר מפגין איי-קיו כדורסל גבוה. ואם יש משהו שלברון מעריך, זה התכונה הזו. "הוא נותן לנו הכל", אמר לברון למייק טרודל מ"ספורטס-נט", "הוא מוביל כדור רגוע, יש לו נוכחות הגנתית, אינטליגנציה וקשיחות. אנחנו זקוקים לכל מה שהוא נותן".

ההוכחה לכך ניתנת בדקות האחרונות של משחקים. קארוסו לא אוסף את הדקות שלו במפגשים חד-צדדיים שהוכרעו במחצית, אלא נמצא שם בסיומי משחקים צמודים, כמו נגד פיניקס, סקרמנטו, אוקלהומה סיטי, ניו אורלינס ודנבר, בשבוע שעבר. "הוא שחקן הגנה-התקפה נהדר", החמיא מאמנו פרנק ווגל, "אלכס הוא דוגמה מושלמת לאופן בו אפשר להשפיע על המשחק בלי לקלוע הרבה. הוא עשה הרבה דברים קטנים כדי לעזור לנו לנצח".

כשהלייקרס מנצחים בקצב כזה, מה הפלא שקדחת קארוסו לא נגמרת. לזכותו של מי שכבר הונצח על קירות ברחובות לוס אנג'לס, ייאמר שהוא דואג להכניס אותה לפרופורציות הנכונות. "טוויטר זה עולם הפנטזיה", הסביר, "הכל טוב ויפה, אבל בסופו של יום אני צריך לנעול נעליים, לשרוך שרוכים ולעבוד. אני שחקן כדורסל מקצועני ב-NBA". 

הביטו בשכן שירד הרגע במעלית, עם השקית המטפטפת, ותאמינו שגם לו יש סיכוי.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ספורט

חוזרים לאקשן: האם הלייקרס בדרך לאליפות ה-17?

Published

on

האוהדים מקווים שה-Playoffs Mode של לברון ג'יימס והתוספת של אנטוני (הגבה) דיוויס יובילו את הסגולים זהובים לגמר ולהשוואת שיא האליפויות של בוסטון * סקירה ותחזית

מאזן: 14-49, מקום ראשון במערב (5.5 משחקים מהמקום השני ו-7 מהשלישי).

מאמן: פרנק ווגל, עונה ראשונה בקבוצה אחרי תקופות באינדיאנה ואורלנדו. נחשב לאחד ממאמני ההגנה הטובים בליגה ולאחד האחראיים המרכזיים על קפיצת המדרגה של הלייקרס בצד האפור של המגרש.

שחקנים מרכזיים: לברון ג'יימס. אחרי 8 גמרים רצופים ועונה חלשה, במיוחד בהגנה, ג'יימס הגיע לעונה הזאת והפך לאחד המועמדים המרכזיים ל-MVP. הלייקרס השתמשו בו כפוינט גארד במשרה מלאה, מה שהוביל ל-10.6 אסיסטים למשחק, הנתון הטוב בליגה. נוסף על כך יש 25.7 נקודות ו-7.9 ריבאונדים כשהוא משתפר בהדרגה לאורך העונה. מלבד ג'יימס יש את אנטוני דיוויס בעונת בכורה בלייקרס. ג'יימס מסר העונה 172 אסיסטים לדיוויס, יותר מכל שני שחקנים אחרים בליגה, וה"גבה" הסקורר המוביל של הסגולים-צהובים עם 26.7 נקודות למשחק. הוא מוסיף לזה 9.4 ריבאונדים, 2.4 חסימות ו-1.5 חטיפות כעוגן ההגנתי שלהם. סביב שניהם יש צוות מסייע לא רע כשהשמות הבולטים הם דני גרין, דוויט הווארד, ג'בל מגי וראז'ון רונדו. האחרון נחשב לאקס פקטור פוטנציאלי בפלייאוף אבל נפצע באגודל ועלול להחמיץ את הסיבוב הראשון והשני.

העונה בקצרה: הלייקרס הפתיעו בתחילת העונה, כשלא מעטים חשבו שיקח להם זמן להתחבר בהתחשב בכך ש-4 מ-7 ממקבלי הדקות המובילים (דיוויס, גרין, הווארד ואייברי בראדלי) לא שיחקו בקבוצה בשנה שעברה ובמחזור השנתי של הקבוצות של לברון ג'יימס – התחלה טובה, דעיכה ומשבר באמצע העונה ושיפור עמדות לקראת הפלייאוף. זה לא קרה. ההגנה של הלייקרס הייתה מהטובות בליגה הודות לשחקני ההגנה הטובים שיש להם: דיוויס הפך למועמד לאחד משחקני ההגנה של העונה, אייברי בראדלי עשה עבודה נהדרת על מובילי הכדור של היריבה ויחד עם דני גרין ולברון, בעונה הטובה ביותר שלו בהגנה מאז 2015, הלייקרס הפכו להגנה השלישית הכי טובה בליגה. אף קבוצה של ג'יימס לא סיימה בטופ 5 של הדירוג ההגנתי מאז 2012.

השיפור הורגש גם בהתקפה. התפקוד של לברון כרכז לצד שני גבוהים שרצים לטבעת וקלעים הפך את ההתקפה של הלייקרס ליעילה מאוד ולא היה להם משבר משמעותי על המגרש במהלך העונה (כשמחוצה לו יש כמובן את מותו הטראגי של קובי בראיינט, אולי גדול שחקני הלייקרס בכל הזמנים). הקבוצה השתפרה ממשחק למשחק כשמאז הראשון לפברואר הם עם 3-13 חיובי כולל ניצחונות על הקליפרס, לה הפסידו פעמיים העונה, והבאקס.

על מה נשאר להם לשחק (השלכות הפגרה): לא יותר מדי. אין משמעות ליתרון הביתיות בגמר, כי כל המשחקים באותו מקום, והם הבטיחו מעשית את המקום הראשון במערב. מה בכל זאת המטרות של הלייקרס?

לחזור לכושר. בחודש וחצי האחרונים של העונה ג'יימס קלע 27.3 נקודות עם 10.6 אס' ו-8.5 ריב' למשחק ודיוויס 26.7 עם 9.7 ריבאונדים כשהלייקרס היו הקבוצה הטובה בליגה. הפגרה הכפויה עצרה את המומנטום שלהם אבל אפשרה לשניהם להגיע רעננים לפלייאוף. פרנק ווגל יוכל להגביר את הדקות של ג'יימס ודיוויס באופן הדרגתי כשהעונה הסדירה פחות חשובה לקראת הפלייאוף, ולא מן הנמנע שנראה אותם, בפרט את לברון, מקבלים 30 דקות למשחק ופחות מזמן המשחק שלהם עד עכשיו העונה (34.3 ו-34.9 דקות בהתאמה).

לפתור את בעיית הגארדים. אייברי בראדלי היה מהשחקנים המשמעותיים של הלייקרס ולא משתתף בבועה עקב כך שרצה להיות עם בנו בעל בעיות הנשימה. מלבדו יש את הפציעה של רונדו שיכול לפספס 4-6 שבועות אחרי הפציעה באגודל. הלייקרס החתימו את ג'יי אר סמית' ודיון וויטרס בניסיון לתגבר את מצב הגארדים. סמית' לא שיחק מאז 2017/18, וויטרס שיחק מאז 47 משחקים והיה רע. שניהם לא שחקני הגנה ברמה של בראדלי או רונדו (בפלייאוף), אבל שניהם היו שחקני התקפה טובים מאוד בשיאם ואם אחד מהם יתעלה במשחק פלייאוף חשוב ההבאה של השניים תשתלם, במידה והם יזכו לזמן משחק.

הפציעה של רונדו פחות תשפיע על הלייקרס. הוא יכול לחזור בסוף הסיבוב השני ואמור לחזור לגמר המערב המסתמן נגד הקליפרס. השאלה היא איך הפציעה תשפיע עליו, אבל הלייקרס יכולים להיות אופטימיים: הם לא צריכים את הזריקה של רונדו שתושפע מהפגיעה באגודל, אלא יותר את ההגנה וחוכמת המשחק שלא נפגעו. סביר שנראה את דני גרין נכנס לנעליו ההגנתיות של בראדלי ושומר על הגארד המוביל של היריבה כשפופ מרווח את המגרש. הוא שחקן יותר חד-מימדי מבראדלי, אבל קלע עדיף עליו. המשחקים של הלייקרס נגד קבוצות מרובות גארדים כמו אוקלהומה, יוטה או יוסטון יהיו אינדיקציה לא רעה.

אז איך הם יהיו בפלייאוף? יש כמה שאלות שיכולות להכריע את זה. הראשונה היא מצב הפלייאוף של לברון. בפלייאוף המלא האחרון של ג'יימס הוא קלע 34 נקודות למשחק ולקח קבוצה מוגבלת מאוד לגמר, אבל עברו מאז שנתיים. הוא היה טוב במשחקים האחרונים של הלייקרס נגד מילווקי (37-8-8) והקליפרס (28-8-9), אבל הקליפרס עצרו אותו על 16 מ-43 מהשדה בשני המשחקים הקודמים בין הקבוצות, שנגמרו בניצחון של הקליפרס. יחד עם הדעיכה של ג'יימס מהעונשין – 69.7% העונה, כשהשנה הוא מגיע לקו בכמות יותר נמוכה מכל עונה אחרת בקריירה – לא בטוח שהוא עדיין יכול לדחוף את כל הקבוצה לגמר או לאליפות. שני המשחקים האחרונים נגד הבאקס והקליפרס כללו 15 ו-14 זריקות עונשין שלו בהתאמה, מה שהראה שעדיין יש לו את היכולת להעלות אגרסיביות ולהכריע משחקים בעצמו. סימן נהדר להמשך. 

שאלה חשובה אחרת היא המצ'-אפ של הלייקרס עם שתי המועמדות האחרות לתואר, מילווקי והקליפרס. שתיהן מתבססות על הרבה שחקני כנף בזמן שהלייקרס משחקת כמעט תמיד עם שני גבוהים. נגד הבאקס המצ'-אפ יותר נוח ללייקרס, כשאנטוני דיוויס יכול לשמור את יאניס אנטדקומפו ודני גרין את קריס מידלטון, אבל לא ברור איך זה יהיה נגד הקליפרס כשלברון כנראה יצטרך לשמור על פול ג'ורג'. הפלייאוף שלהם יכול לחיות מהמצ'-אפ הזה שיהיה יותר משמעותי כתלות ביריבות.

תחזית: ממה שניתן לנבא עכשיו אחרי כמה חודשים בלי כדורסל אפשר להעריך שהם יגיעו, ובקלות יחסית, לגמר המערב. משם זה תלוי בפציעות, קורונה וההשפעה של האולם הנייטרלי על הקבוצות השונות, אבל יש לי הרגשה שה-Playoffs Mode של ג'יימס יוביל אותם לגמר ולהשוואת שיא האליפויות של בוסטון.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות