Connect with us

לוס אנג'לס

ברוכים הבאים ללוס אנג׳לס

Published

on

איך הפכה עיר המלאכים לעיר המסוממים • ולמה כדאי לארה"ב ללמוד מהצלחת החומות שהציבה ישראל בגדה ובדרום

בלוס אנג׳לס רבתי למעלה ממאה נציגויות דיפלומטיות. ריבוי הנציגויות הוא בבואה של הרכב העיר עצמה, מגדל בבל רוחבי המשתרע על פני אזור נרחב ביותר, כמו גם של חשיבות האזור כשער הכניסה מהמזרח הרחוק לארה״ב והשפעתה על הכלכלה האמריקאית. הנכם מוזמנים לסיור קצר, טעימה של ״עיר המלאכים" . גם אם העיר מוכרת לכם, אולי תגלו משהו חדש, אולי נושן-שטעמו-מעורר-נשכחות.

המקומיים יעידו שהאזור נהפך ליקר ביותר מבחינת מחיה, ביחוד עלות הדיור (בין לקניה ובין להשכרה). במקביל לוס אנג׳לס הפכה לעיר של מסוממים. חנויות ״מד-מן״ עם הצבע האדום וההרגשה כאילו נכנסת לחנות אפל מגלגלות הררי כסף מזומן. שלטי החוצות מדברים על עידן חדש (הכל, כמובן, לצרכים רפואיים.) מועצת העיר לוס אנג׳לס מפחדת להעביר החלטה האוסרת על עישון, שכן אנשים זקוקים לעשן למטרות רפואיות. נהגים מעשנים מריחואנה תוך כדי נסיעה. וייפים עשן-אדים-בטעמים שונים) הוא כה מסוכן שאפילו הפוליטיקאים הליברלים ביותר החלו לשים לב לסכנותיו. ומשככי כאבים כבר מזמן הפכו למגיפה. בעיר בכל מקום בו עוברים ניתן להרגיש את הריח, והדבר מרעיל ומגעיל ומשכר וממכר ומעביר את כולם על דעתם.

מעבר לבליל המקומיים, ישנו זרם בלתי פוסק של תיירים, ואלו גודשים אוטובוסים אדומים בני קומתיים כמו גם מכוניות אחרות שמיד ניתן לזהות כמובילות תיירים. מכל העולם באים לכאן, ולבוורלי הילס ורודאו דרייב מגיעים בעיקר סעודים ושאר ערבים עשירים יותר ועשירים פחות. אלו בולטים במיוחד בשל כיסויי הראש והגוף של הנשים, עם נציגות לא מבוטלת של הקיצוניים ביותר – אלו שאפילו את עיניהן לא ניתן לראות. מגיעים באופן מעשי להנות מכל חטאי המערב, או אולי להיות מוכנים לאותו יום בו הם יהפכו לבעלי הבית בנסיון להשליט חליפה איסלמית בינלאומית. שנים הם אומרים ״אירופה בידינו, אתם (ארה״ב) הבאים בתור!״ אומרים ואינם צוחקים, אומרים ברצינות תהומית של כוונות שהופכות למציאות איומה ועגומה.

כל מי שחי פה יודע שישנם אזורים שלמים לכל קהילה קוריאנים, סינים (להם ערים שלמות), יפנים, ארמנים (עיר אחת), יוונים, ויאטנמים, הודים, פיליפינים, פרסים (״טהרן ווסט״), אתיופים, לבנונים, רוסים, אזרבייג׳נים, גרוזינים, ישראלים, פולנים, אוסטרלים, ועוד ועוד. בעיר לוס אנג׳לס עצמה כארבעה מיליוני אנשים אך בלוס אנג׳לס רבתי אגד של כשמונים ערים) כארבעה עשר מיליון.

ישנה פה קהילה שחורה לא מבוטלת, ולפני 25 שנים היו מהומות רודני קינג, בהם נוכחנו שהשנאה מבעבעת מתחת לפני השטח ועלולה להתפרץ בקלות רבה. הקהילה שנפגעה ביותר (הן ברכוש והן בנפש) היתה דוקא הקהילה הקוריאנית בידי השחורים.

ישנם פה נוצרים רבים, קתולים ופרסבטריאנים ומורמונים ואבנגליסטים ויוונים-אורתודוקסים ולבנונים נוצרים וקופטים (מצרים) ועוד רבים. ישנן כנסיות, חלקן מפוארות, אחרות שנראות כחנות מכולת שכונתית. אין שיתוף פעולה ואין מכנה משותף בין הזרמים השונים, ורבים מהם פשוט לא מסתדרים בינם לבין עצמם.

ישנם כאן המון לטינים, מכל ארצות אמריקה התיכונה והדרומית. אין איש יודע אם רב מספר הלא-חוקיים או החוקיים. נשים עשירות ממקסיקו מגיעות לכאן ללדת, שכן ילד שנולד בארה״ב זכאי אוטומטית לאזרחות (דבר שאינו מובטח בחוקה, אך בית המשפט העליון כמו גם בית המחוקקים לא נתנו דעתם על כך וכנראה שגם לא יעשו זאת, שכן הדבר טעון ונפיץ).

ישנם כל כך הרבה לטינים, ששומעים יותר ספרדית מאנגלית. כל שירות נותן את האופציה לדבר בספרדית, ומערכת החינוך שוקדת כל כך על מלאכתה נאמנה, שישנם תלמידים שמסיימים את התיכון ואינם יודעים אנגלית בסיסית (אנגלית אינה השפה הרשמית של ארה״ב, ועד שהדבר יחוקק, הכל פרוץ.)

ישנה גם אוכלוסיה לא מבוטלת של חסרי בית, וזו הולכת וגודלת. ככל שהתקציבים למגר את התופעה גדלים, כך הולך ומתפרץ מספרם של חסרי הבית, באופן ישיר ממש. חסרי הבית היו מרוכזים בעיקר בעיר התחתית של לוס אנג׳לס, אך מזמן הם היגרו מערבה, והם נמצאים בכל פינה. הם ועכברושים נושאי מחלות שהתרבו וכבר לא ניתן כמעט למגרם.

כל אוכלוסיה מביאה אתה את מנהגיה מארץ המקור. כך לדוגמא, כשמכונית עוצרת באמצע הרחוב במקום לחכות בצד, ליד שפת המדרכה, בהתעלמות ובזלזול מוחלטים מהכלל, זה פרסי או פרסיה. כשמישהו עוקף את כולם (האמריקאים עומדים בתור בסבלנות ובסדר, אחד אחרי השני), יודעים מיד שזהו ישראלי (עבורנו תור בהחלט אינו אומר סדר כי אם אנדרלמוסיה). מוכרי תמונות מ״בצלאל בירושלים״ המדפקים מדלת לדלת למכור ציורים קיצ׳ים הם כמובן ישראלים. מוכרי העגלות במרכזי הקניות – ישראלים. הובלה היא בעיקר רוסים בניו יורק הם ישראלים).

בין כל האלמנטים המרכיבים את כור ההיתוך ששמו לוס אנג׳לס, היהודים תופסים חלק מרכזי ביותר. עבור מי שאינו יהודי, היהודים הם גלעין אחד הומוגני. עד כמה אין זה נכון. ישנם הישראלים שאינם מתערבבים עם היהודים האמריקאים. הישראלים מחולקים בין יוצאי עדות מזרח ומערב, בין העשירים החדשים לבין שאר הקהילה, ובין חילוניים לבין שומרי מסורת ודתיים. אצל היהודים ישנן הקהילות האורתודוקסיות (כיפות סרוגות מחד והשחורים מחד), הקונסרבטיביות וכל מיני זרמים
רפורמים (ובהם כאלו הבונים מחדש את היהדות).

מזה עשרות שנים לא נערך מחקר דמוגרפי, ולכן אומדנים מקבלים משקלם מהמשתמש וחשיבותם מעמדתו. הפדרציה היהודית נוקטת במספר של 650,000 יהודים ולאלו יש להוסיף עוד כ-350,000 ישראלים. כמובן שיש להגדיר ״מיהו ישראלי״ ו״מיהו יהודי,״ וישנם מומחים הטוענים שמספרים אלו מוגזמים במיוחד (ביניהם חוקר האוכלוסין ד״ר פיני הרמן הטוען שהם מנופחים פי עשרה). בידי הקונסוליה הישראלית האחראית על הקהילה הישראלית אין מאגר מידע עדכני (לא עכשיו ולא בעשורים האחרונים) על מספר הישראלים כאן, והאומדן ממספר המוזמנים האח״מים לקבלות הפנים ודאי שאינו מייצג. מה יקרה אם תהיה פה רעידת אדמה שתחריב את העיר? מי ידע כמה ניספו? רעיון
לקונסוליה לעיתות חרום, והזמן להתכונן הוא בשגרה.

ישראלים ניתן למצוא בכל מקום, הרבה יותר מחסרי הבית והעכברושים. יהודים קל לזהות, שכן הם שולטים בכל – בעיקר בתעשית הסרטים (״הוליווד״ והאולפנים השונים), בנכסי דלא-ניידי (הן בהשכרה של בנינים בבעלותם והן בשיפוצים, בנייה ומכירה), בפוליטיקה בכל הרמות עד לבית הלבן מגיעה השפעתם-פגיעתם) ובתעשית הכספים.

מדוע חשוב לציין זאת, ועוד בהקשר של חסרי הבית והעכברושים נושאי המחלות? הסיבה פשוטה. כמו השנאה המבעבעת מתחת לפני השטח ומאיימת להתפרץ, האנטישמיות עתיקת הימים לא נעלמה. כמו מחלת האבולה, היא מחכה למשהו שיגרום לה להתפרץ, ושיעור התמותה ממנה הוא מוחלט, מהיר וקטלני ביותר.

ברגע שהכלכלה תתדרדר, שיהיה פיגוע טרור או תהיה מכת טבע אנושה (רעידת אדמה מאסיבית), קל יהיה להאשים את היהודים. נזכור, היהודים הם בעלי הבתים והדירות. הם הרסו את הבניינים בני הקומה שעלו להם פרוטות ובנו בניינים תואמים בני שתי קומות, לפי אותו הדפוס, ומכרו את אלו בארבעה מיליוני דולרים כל אחד. הם התעשרו על חשבוננו. הם חיים בפאר ובהדר ונהנים מחיים טובים ביותר. הם עורכים קבלות פנים ומשתאות מפוארים, ומעסיקים עובדים בתנאי חרפה. הנה, ראה את אלו עם הכיפות. הם שסוחטים כל טיפה טובה מלשד עצמותנו. הם מרמים אותנו (במשקל ובמסחר). הם מעבירי המחלות. הם אשמים במצב הביש של הפלסטינים, לאחר שגנבו מהם את מדינתם וגרמו למיליונים מהם לחיות במחנות פליטים ולמליונים נוספים לחיות תחת כיבוש בתנאים בלתי נסבלים.

הם אשמים בכל מה שקורה בעולם – צונאמים ורעידות אדמה, סופות הוריקן, רעב ומחסור ומחלות, יתושים עם נגיף זיקה, ועוד ועוד. הם אשמים שטראמפ בבית הלבן. הוא – השטן – בן בריתם!

מסתבר שדבר לא השתנה. אותה השנאה. אותן עלילות הדם (והפרוטוקולים של זקני ציון). אותה הגברת אם כי בשינוי אדרת – זו לא אנטישמיות, חס וחלילה, פוי, איזו מילה מגונה, מילה אסורה, מילה שאנחנו אפילו לא מתקרבים אליה. זו ביקורת לגיטימית על ממשלת ישראל, אפילו לא על הישראלים. כך מהשפה לחוץ, אך השנאה בפנים היא כלפי כל מי שהוא יהודי או ישראלי.

דבר מופלא הוא לגור בלוס אנג׳לס. מזג האוויר נוח, כנראה בין הטובים מכל אזור אחר בעולם. מזג האוויר דומה מאד לארץ, עד כדי כך שכמסתכלים בתחזית למחרת היום בארץ, לא טועים בגדול אם מייחסים אותה ללוס אנג׳לס. ההבדל העיקרי הוא שבלוס אנג׳לס הקלה בעומס החום לה לא זוכים בארץ. מתון כאן יותר. טוב כאן, למעט רעידות האדמה. אלו בלתי צפויות, וכשהן מכות, לא ניתן להתחמק מהן. הן הרסניות, מפחידות ובלתי ניתנות לחיזוי.

כך התרכזו ובאו לכאן היהודים והישראלים, מאות אלפים, לא אחדות כי אם רבות. כבר מאז הקמתה ב-1850, היו יהודים חלק נכבד מהעיר, גידולה והתפשטותה.

היהודים אוחזים במושכות ובידם כוח אדיר, עד שיבוא יום וכל זה יתנפץ והיהודים כולם יאלצו להמלט על נפשותיהם.

ככה כן בונים חומה

הנשיא טראמפ מדבר מאז הבחירות לנשיאות לפני שלוש שנים על חומה שהוא הולך להקים לתועלת ארה״ב, חומה שתפריד בין מכסיקו לבין ארה״ב, ושעל מכסיקו יהיה לשלם את עלותה. בישראל אנחנו למודי ניסיון. ה״חומה״ המפרידה ביננו לבין המחבלים הפלסטינים היא חומה כפשוטה במקומות מאד ספציפיים, אך מרביתה או תוואי דרך או גדר מפרידה. הפלא ופלא, אותה ״חומה״ הצליחה למנוע את מעבר מרבית המחבלים. לבדה היא אינה מספקת, אך בלעדיה התנסנו באינתיפאדה השניה ותוצאותיה.

יש לנו ״חומה״ נוספת, בדיוק זו שעליה בנויה התמונה שהצטיירה בעיני הנשיא טראמפ. זו ה״חומה״ בגבול סיני עם מצרים. אין יותר עשרות אלפי מהגרים בלתי חוקיים מסודן ואריתריאה. לא עוד מעבר חופשי, וקבלת פנים של חיילי וחיילות צה״ל המגישים בקבוקי מים, סועדים את הצועדים ודואגים לרפא את החולים.

כמובן שסגירת הגבול אינה מספקת. רבבות מהגרים בלתי חוקיים נמצאים בתוך המדינה, בעיקר בדרום תל אביב. קל לזהותם, לפי צבע עורם השחור כבזלת. מתגודדים הם בשכונות עליהן השתלטו, ומי מהתושבים המקומיים שלא הספיק לברוח, נכון לו גיהנום עלי אדמות – שוד ושבר ואונס וגניבות ואיומים וחיים שאינם חיים. המדינה ניסתה בטוב ובכוח, אך הם עדיין
שם. הגיעו מוסלמים, ועוד יגיע היום והם יכריזו, ״כאן שלנו. לכו מכאן!״ הגיעו למצוא מקורות עבודה ולשלוח כספים למשפחותיהם. סיכנו את נפשותיהם מהלך אלפי קילומטרים במדבר, לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

וכאן בית משפט עליון שמצדד בזכויותיהם, ותריסר ארגונים היוצאים להגנתם, והקרן לישראל החדשה, זו שאינה מכירה בגבולות ורוצה רק את טובת ה-אחר.לרגע חשבתם שאני מתאר את הנעשה בארה״ב? כלל וכלל לא התמקדתי בישראל. הרשו לי לחזור לארה״ב ואת הבטחת המתמודד טראמפ, ״אני אקים חומה בין ארה״ב לבין מכסיקו, ומכסיקו תשלם עבורה!״

מדוע נדרשת חומה כזו? האם הרעיון כה משונה? לא צריך להרחיק לכת – מכסיקו עצמה עשתה זאת. סגרה את גבולה הדרומי בצורה הרמטית ואינה מאפשרת מעבר מהגרים לתוך ארצה או דרכה צפונה. אך נשיא מכסיקו נוזף בנשיא ארה״ב, כאילו שהוא מנהיג האומה המובילה בעולם, ״איך אתה מעז,״ הוא שואל בחוצפה ובהתרסה לארה״ב אסור לעשות את שמכסיקו עשתה. ארה״ב צריכה לקבל את כל מיליוני המהגרים מאמריקה הלטינית לדאוג להם לביטוח רפואי ורשיון נהיגה וחינוך ממלכתי לילדיהם, וגם את האוניברסיטאות ארה״ב צריכה לממן, ותנאי העסקה מינימליים נדרשים למועסקים (גם אם הם בלתי חוקיים) כראוי למדינה כה נאורה. בקיצור, למהגרים הבלתי חוקיים אמורות להיות זכויות שלהרבה אמריקאים אין.

האם מהגרים הם דבר רע? כמובן שלא. ארה״ב היא ארץ של מהגרים, אך אלו הגיעו לכאן בצורה חוקית, למדו אנגלית, למדו קצת על ההיסטוריה של המדינה (מי היה הנשיא הראשון של ארה״ב, מה אומרת החוקה, היכן הבירה, כמה מדינות שייכות לארצות הברית, וכיו״ב), עובדים למחייתם, משלמים מיסים, חוגגים את החגים האמריקאים (דוגמאת חג ההודיה וחג המולד) ובכלל, הם משתדלים להיות אמריקאים אסירי תודה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כך לדוגמא משפחתי שהיגרה לכאן בשנות העשרים של המאה שעברה ומאז.

לא כך עם המהגרים הבלתי חוקיים. הם הגיעו לכאן שלא בהיתר, וכך הם מרמים את השיטה. בעוד אזרחים שומרי חוק חיכו לפעמים שנים עד שקיבלו אזרחות, אלו מגיעים ומשתלטים, חושבים שהכל מגיע להם. הם לא טורחים אפילו ללמוד אנגלית. הם גורמים לעומס על מערכות (לדוגמא בחדרי מיון בבתי חולים, או בכיתות לימוד בבתי ספר), ומי שסובל הוא האמריקאי שאל תוך ביתו הם פלשו. גם ראש העיר לוס אנג׳לס גרסטי יוצא פעם אחר פעם נגד נשיא ארה״ב. ערי מקלט הוא יוצר. מתריס בגלוי נגד הנשיא. המשטרה לא תאכוף את ההחלטות הפדרליות. כאן נגן בחרוף נפש על כל חלום של כל ילד שהגיע לכאן עם הוריו, ועוד נשלם לו ביטוח רפואי והוצאות לימוד כל זמן שירצה. אין כל בעיה תקציבית כשמדובר ברווחת הלא-חוקיים. תעודה מזהה? רישיון נהיגה? בודאי! להם מגיע, ואזרחי ארה״ב יעמדו שעות
על גבי שעות בתור שכן העומס רב כל כך.

לבנו נכמר על מר גורלם של ה"דרימרז", ״החולמים", אך אנחנו מתעלמים לגמרי מכל עשרות ומאות אלפי האמריקאים חסרי הבית וחסרי הכל השורצים ברחובות. אנחנו מתייחסים אליהם כאל זבל, מראה לא נעים שצריך להסב מבטנו ממנו ולחזור לסדר היום, להתעלם לחלוטין כאילו הריח והמראה אינם קיימים.

bussel@m.com :לתגובות

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

לוס אנג'לס

התמודדות כפולה: מה עושים כשהילד חולה בסרטן בעידן הקורונה?

Published

on

עמותת "גדולים מהחיים" הפכה לחמ"ל אחד גדול לטובת משפחות לילדים חולי סרטן, שהגיעו ברגע אחד לקריסה בעקבות משבר הקורונה

אוריאן אלמקייס, בת 17. "כשהקורונה הגיעה הכל נעצר"

כשהמשפחה מגלה שאחד הילדים חולה בסרטן, כל עולמם מתהפך. החיים כפי שהכירו אותם עד אז נעצרים והם מוצאים את עצמם במציאות חדשה. כשהקורונה נכנסת לתמונה, המצב המורכב ממילא הופך למשבר שקשה להתאושש ממנו.

הקורונה תפסה את  אוריאן אלמקייס, בת ה- 17, כחודשיים אחרי קבלת האבחנה כי היא חולה בהודג'קין לימפומה. ממגמת תיאטרון בכיתה י"א, היא עברה למחלקה האונקולוגית, לאישפוזים ולטיפולים כימותרפיים. "ניסיתי להמשיך את החיים כאילו כרגיל, למרות שידעתי שאשלם מחיר, ואז הגיעה הקורונה" היא מספרת. "הדבר שהיה לי הכי קשה כשחליתי, היה לוותר על יציאות ועל בילויים עם החברים, לפספס חזרות בתיאטרון ולהתגעגע לראות את החבר'ה. היה לי קשה להרגיש שנשארתי מאחור ולא הסכמתי לעצור את החיים. המשכתי את החיים כאילו כרגיל. הלכתי לבית הספר, לחזרות בתיאטרון ולהעלות הצגה, יצאתי ולא ויתרתי על כלום למרות שידעתי שיש לזה מחיר – לבלות אחר כל שבוע בבית החולים עם חום ואנטיביוטיקות. 

"כשהקורונה הגיעה והכל נעצר, לא נעים לומר אבל הרגשתי טוב. פתאום כולם היו כמוני. כולם היו בבידוד, תקועים בבית, מדברים בזום ואני לא מפסידה כלום. אבל זו היתה שמחה נקודתית כי המצב בחוץ לא טוב. הקורונה הביאה איתה בעיות חדשות ועכשיו כשכולם חזרו לשגרה וחזרו לבלות ולהיפגש, עבורי מסוכן מדי לצאת ואני לא יכולה יותר "לכופף" את החוקים. הקורונה משאירה אותי עכשיו בבית וזו התמודדות קשה הרבה יותר. גם המשפחה שלי מוגבלת יותר וצריכה לשמור על עצמה כדי לא לסכן אותי, וזה לא פשוט לאף אחד.

"אני שומעת מסביב על הרבה משפחות במחלקה שנקלעו למצוקה כלכלית אחרי שההורים פוטרו, שצריכות בדיקות וטיפולים יקרים ואין איך לממן. אף אחד לא יודע מה יהיה ומתי זה יגמר וזה מצב מאד מפחיד. לשמחתי, יש לי את גדולים מהחיים ואת תכנית גמאני, שבה כולם בני נוער שנמצאים בדיוק באותו מצב כמוני, מבינים בדיוק מה עובר עלי ואני לא נשארת בבידוד הזה לבד כי יש המון פעילויות בזום והמון ביחד. 

"מרגיע אותי שיש עמותה כמו גדולים מהחיים שנמצאים שם כדי לעזור לי ולמשפחה שלי בכל מה שאנחנו צריכים, שתמיד יש לנו למי לפנות ותמיד יש עזרה כשצריכים אותה.  אני ממש מקווה שהתקופה הקשה הזו תעבור מהר, כי גם סרטן וגם קורונה זה שילוב ממש לא מוצלח…"

עוזרים למשפחות עם פתרונות נקודתיים למצוקות 

מצב חירום של ממש

ההתמודדות של אוריאן היא רק טיפה בים הקשיים בהן נתקלות משפחות של ילדים חולי סרטן בחודשים האחרונים. המשפחות נמצאות בנקודת משבר ובמצב פגיע ממילא, גם כשהן נדרשות להתמודדויות "הרגילות" של משפחה לילד חולה סרטן:  החשש הבריאותי, קשיים כלכליים ועוד אין ספור אתגרים שונים, אבל מאז התפרצות מגיפת הקורונה, מדובר במצב חירום של ממש. 

המגיפה העולמית תפסה את כולנו בהפתעה ועמותת "גדולים מהחיים" מצאה את עצמה משתנה והופכת לחמ"ל אחד גדול לטובת משפחות לילדים חולי סרטן, שהגיעו ברגע אחד לקריסה. הסגר שהוטל על המשק, הפיטורים הנרחבים וההוצאה לחל"ת פגעו אנושות במשפחות העמותה. הביקוש לסיוע כלכלי ולסיוע נפשי עלו בצורה משמעותית והעמותה החלה לפעול במספר מישורים כדי לתת מענה למשפחות אשר סומכות עליה.

אלינוער לויטן, סמנ"כלית העמותה מספרת: "הרחבנו את המענה הרפואי עם מימון תרופות, טיפולים ובדיקות גנטיות המאפשרות התאמת טיפול אישי לכל ילד, כדי שלא יקרה מצב שילד לא יקבל טיפול מיטבי בגלל היעדר מימון. בנוסף, הגדלנו את הסיוע למחלקות האונקולוגיות לילדים. מאות משפחות מקבלות סיוע חירום כלכלי בעקבות אובדן ההכנסות. יזמנו מבצעי חלוקת סלי מזון ואנו מספקים מענה פרטני וסיוע כלכלי נקודתי לכל משפחה הזקוקה לכך.

"בגלל הסיכון המוגבר לילדים החולים, גם בני המשפחה הבריאים נאלצו להחיל על עצמם סגר מוקפד. אנו עוזרים למשפחות עם שליחויות, פתרונות נקודתיים למצוקות שהתעוררו בגלל המצב, מסיעים לטיפולים משפחות שאין להן רכב, מחלקים מחשבים וטאבלטים לתלמידים כדי שלא יתנתקו מהחברים ומשגרת הלימודים ועוד ועוד.

"במקביל, אנחנו לא מוותרים גם על הנפש! פעילויות העמותה השונות עברו למרחב הדיגיטלי. מחנה אביב התקיים בזום בהשתתפות 200 חניכים ועשרות מדריכים. גננות גן החלומות העבירו תכנים והפעלות לילדים באופן שוטף. קיימנו אירוח של עשרות מומחים בתחומים שונים למענה להנגשת מידע חיוני בתקופת הקורונה: מידע רפואי מאונקולוגים, כלכלת המשפחה, חינוך ילדים והדרכת הורים, תזונה, מיצוי זכויות סוציאליות, התמודדות עם חרדות ועוד. למרות הסגר והבידוד, המשפחות שלנו לא לבד והעמותה עדיין מלווה אותן בכל מעגלי התמיכה". 

"גדולים מהחיים" ממשיכה למצוא דרכים לסייע למשפחות בזמן שמקורות תמיכה אחרים נסגרים או מפנים משאבים למקומות אחרים, ונלחמת למען ילדי העמותה ומשפחותיהם.  אם פעם חשבנו שתוך כמה שבועות הכל יהיה מאחורינו, היום אנחנו יודעים שהעולם השתנה והדבר היחיד שניתן לעשות זה לנסות ולהפוך את העולם החדש הזה לטוב יותר.

ילדי "גדולים מהחיים" הם חזקים גם מהקורונה, והעמותה תעשה הכל כדי לעזור להם לנצח בכל החזיתות.

לפרטים נוספים ותרומות: Larger than Life – L.A. Family

טל': 818-887-7640,  www.largerthanlifela.com

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות