Connect with us

לוס אנג'לס

ברוכים הבאים ללוס אנג׳לס

Published

on

איך הפכה עיר המלאכים לעיר המסוממים • ולמה כדאי לארה"ב ללמוד מהצלחת החומות שהציבה ישראל בגדה ובדרום

בלוס אנג׳לס רבתי למעלה ממאה נציגויות דיפלומטיות. ריבוי הנציגויות הוא בבואה של הרכב העיר עצמה, מגדל בבל רוחבי המשתרע על פני אזור נרחב ביותר, כמו גם של חשיבות האזור כשער הכניסה מהמזרח הרחוק לארה״ב והשפעתה על הכלכלה האמריקאית. הנכם מוזמנים לסיור קצר, טעימה של ״עיר המלאכים" . גם אם העיר מוכרת לכם, אולי תגלו משהו חדש, אולי נושן-שטעמו-מעורר-נשכחות.

המקומיים יעידו שהאזור נהפך ליקר ביותר מבחינת מחיה, ביחוד עלות הדיור (בין לקניה ובין להשכרה). במקביל לוס אנג׳לס הפכה לעיר של מסוממים. חנויות ״מד-מן״ עם הצבע האדום וההרגשה כאילו נכנסת לחנות אפל מגלגלות הררי כסף מזומן. שלטי החוצות מדברים על עידן חדש (הכל, כמובן, לצרכים רפואיים.) מועצת העיר לוס אנג׳לס מפחדת להעביר החלטה האוסרת על עישון, שכן אנשים זקוקים לעשן למטרות רפואיות. נהגים מעשנים מריחואנה תוך כדי נסיעה. וייפים עשן-אדים-בטעמים שונים) הוא כה מסוכן שאפילו הפוליטיקאים הליברלים ביותר החלו לשים לב לסכנותיו. ומשככי כאבים כבר מזמן הפכו למגיפה. בעיר בכל מקום בו עוברים ניתן להרגיש את הריח, והדבר מרעיל ומגעיל ומשכר וממכר ומעביר את כולם על דעתם.

מעבר לבליל המקומיים, ישנו זרם בלתי פוסק של תיירים, ואלו גודשים אוטובוסים אדומים בני קומתיים כמו גם מכוניות אחרות שמיד ניתן לזהות כמובילות תיירים. מכל העולם באים לכאן, ולבוורלי הילס ורודאו דרייב מגיעים בעיקר סעודים ושאר ערבים עשירים יותר ועשירים פחות. אלו בולטים במיוחד בשל כיסויי הראש והגוף של הנשים, עם נציגות לא מבוטלת של הקיצוניים ביותר – אלו שאפילו את עיניהן לא ניתן לראות. מגיעים באופן מעשי להנות מכל חטאי המערב, או אולי להיות מוכנים לאותו יום בו הם יהפכו לבעלי הבית בנסיון להשליט חליפה איסלמית בינלאומית. שנים הם אומרים ״אירופה בידינו, אתם (ארה״ב) הבאים בתור!״ אומרים ואינם צוחקים, אומרים ברצינות תהומית של כוונות שהופכות למציאות איומה ועגומה.

כל מי שחי פה יודע שישנם אזורים שלמים לכל קהילה קוריאנים, סינים (להם ערים שלמות), יפנים, ארמנים (עיר אחת), יוונים, ויאטנמים, הודים, פיליפינים, פרסים (״טהרן ווסט״), אתיופים, לבנונים, רוסים, אזרבייג׳נים, גרוזינים, ישראלים, פולנים, אוסטרלים, ועוד ועוד. בעיר לוס אנג׳לס עצמה כארבעה מיליוני אנשים אך בלוס אנג׳לס רבתי אגד של כשמונים ערים) כארבעה עשר מיליון.

ישנה פה קהילה שחורה לא מבוטלת, ולפני 25 שנים היו מהומות רודני קינג, בהם נוכחנו שהשנאה מבעבעת מתחת לפני השטח ועלולה להתפרץ בקלות רבה. הקהילה שנפגעה ביותר (הן ברכוש והן בנפש) היתה דוקא הקהילה הקוריאנית בידי השחורים.

ישנם פה נוצרים רבים, קתולים ופרסבטריאנים ומורמונים ואבנגליסטים ויוונים-אורתודוקסים ולבנונים נוצרים וקופטים (מצרים) ועוד רבים. ישנן כנסיות, חלקן מפוארות, אחרות שנראות כחנות מכולת שכונתית. אין שיתוף פעולה ואין מכנה משותף בין הזרמים השונים, ורבים מהם פשוט לא מסתדרים בינם לבין עצמם.

ישנם כאן המון לטינים, מכל ארצות אמריקה התיכונה והדרומית. אין איש יודע אם רב מספר הלא-חוקיים או החוקיים. נשים עשירות ממקסיקו מגיעות לכאן ללדת, שכן ילד שנולד בארה״ב זכאי אוטומטית לאזרחות (דבר שאינו מובטח בחוקה, אך בית המשפט העליון כמו גם בית המחוקקים לא נתנו דעתם על כך וכנראה שגם לא יעשו זאת, שכן הדבר טעון ונפיץ).

ישנם כל כך הרבה לטינים, ששומעים יותר ספרדית מאנגלית. כל שירות נותן את האופציה לדבר בספרדית, ומערכת החינוך שוקדת כל כך על מלאכתה נאמנה, שישנם תלמידים שמסיימים את התיכון ואינם יודעים אנגלית בסיסית (אנגלית אינה השפה הרשמית של ארה״ב, ועד שהדבר יחוקק, הכל פרוץ.)

ישנה גם אוכלוסיה לא מבוטלת של חסרי בית, וזו הולכת וגודלת. ככל שהתקציבים למגר את התופעה גדלים, כך הולך ומתפרץ מספרם של חסרי הבית, באופן ישיר ממש. חסרי הבית היו מרוכזים בעיקר בעיר התחתית של לוס אנג׳לס, אך מזמן הם היגרו מערבה, והם נמצאים בכל פינה. הם ועכברושים נושאי מחלות שהתרבו וכבר לא ניתן כמעט למגרם.

כל אוכלוסיה מביאה אתה את מנהגיה מארץ המקור. כך לדוגמא, כשמכונית עוצרת באמצע הרחוב במקום לחכות בצד, ליד שפת המדרכה, בהתעלמות ובזלזול מוחלטים מהכלל, זה פרסי או פרסיה. כשמישהו עוקף את כולם (האמריקאים עומדים בתור בסבלנות ובסדר, אחד אחרי השני), יודעים מיד שזהו ישראלי (עבורנו תור בהחלט אינו אומר סדר כי אם אנדרלמוסיה). מוכרי תמונות מ״בצלאל בירושלים״ המדפקים מדלת לדלת למכור ציורים קיצ׳ים הם כמובן ישראלים. מוכרי העגלות במרכזי הקניות – ישראלים. הובלה היא בעיקר רוסים בניו יורק הם ישראלים).

בין כל האלמנטים המרכיבים את כור ההיתוך ששמו לוס אנג׳לס, היהודים תופסים חלק מרכזי ביותר. עבור מי שאינו יהודי, היהודים הם גלעין אחד הומוגני. עד כמה אין זה נכון. ישנם הישראלים שאינם מתערבבים עם היהודים האמריקאים. הישראלים מחולקים בין יוצאי עדות מזרח ומערב, בין העשירים החדשים לבין שאר הקהילה, ובין חילוניים לבין שומרי מסורת ודתיים. אצל היהודים ישנן הקהילות האורתודוקסיות (כיפות סרוגות מחד והשחורים מחד), הקונסרבטיביות וכל מיני זרמים
רפורמים (ובהם כאלו הבונים מחדש את היהדות).

מזה עשרות שנים לא נערך מחקר דמוגרפי, ולכן אומדנים מקבלים משקלם מהמשתמש וחשיבותם מעמדתו. הפדרציה היהודית נוקטת במספר של 650,000 יהודים ולאלו יש להוסיף עוד כ-350,000 ישראלים. כמובן שיש להגדיר ״מיהו ישראלי״ ו״מיהו יהודי,״ וישנם מומחים הטוענים שמספרים אלו מוגזמים במיוחד (ביניהם חוקר האוכלוסין ד״ר פיני הרמן הטוען שהם מנופחים פי עשרה). בידי הקונסוליה הישראלית האחראית על הקהילה הישראלית אין מאגר מידע עדכני (לא עכשיו ולא בעשורים האחרונים) על מספר הישראלים כאן, והאומדן ממספר המוזמנים האח״מים לקבלות הפנים ודאי שאינו מייצג. מה יקרה אם תהיה פה רעידת אדמה שתחריב את העיר? מי ידע כמה ניספו? רעיון
לקונסוליה לעיתות חרום, והזמן להתכונן הוא בשגרה.

ישראלים ניתן למצוא בכל מקום, הרבה יותר מחסרי הבית והעכברושים. יהודים קל לזהות, שכן הם שולטים בכל – בעיקר בתעשית הסרטים (״הוליווד״ והאולפנים השונים), בנכסי דלא-ניידי (הן בהשכרה של בנינים בבעלותם והן בשיפוצים, בנייה ומכירה), בפוליטיקה בכל הרמות עד לבית הלבן מגיעה השפעתם-פגיעתם) ובתעשית הכספים.

מדוע חשוב לציין זאת, ועוד בהקשר של חסרי הבית והעכברושים נושאי המחלות? הסיבה פשוטה. כמו השנאה המבעבעת מתחת לפני השטח ומאיימת להתפרץ, האנטישמיות עתיקת הימים לא נעלמה. כמו מחלת האבולה, היא מחכה למשהו שיגרום לה להתפרץ, ושיעור התמותה ממנה הוא מוחלט, מהיר וקטלני ביותר.

ברגע שהכלכלה תתדרדר, שיהיה פיגוע טרור או תהיה מכת טבע אנושה (רעידת אדמה מאסיבית), קל יהיה להאשים את היהודים. נזכור, היהודים הם בעלי הבתים והדירות. הם הרסו את הבניינים בני הקומה שעלו להם פרוטות ובנו בניינים תואמים בני שתי קומות, לפי אותו הדפוס, ומכרו את אלו בארבעה מיליוני דולרים כל אחד. הם התעשרו על חשבוננו. הם חיים בפאר ובהדר ונהנים מחיים טובים ביותר. הם עורכים קבלות פנים ומשתאות מפוארים, ומעסיקים עובדים בתנאי חרפה. הנה, ראה את אלו עם הכיפות. הם שסוחטים כל טיפה טובה מלשד עצמותנו. הם מרמים אותנו (במשקל ובמסחר). הם מעבירי המחלות. הם אשמים במצב הביש של הפלסטינים, לאחר שגנבו מהם את מדינתם וגרמו למיליונים מהם לחיות במחנות פליטים ולמליונים נוספים לחיות תחת כיבוש בתנאים בלתי נסבלים.

הם אשמים בכל מה שקורה בעולם – צונאמים ורעידות אדמה, סופות הוריקן, רעב ומחסור ומחלות, יתושים עם נגיף זיקה, ועוד ועוד. הם אשמים שטראמפ בבית הלבן. הוא – השטן – בן בריתם!

מסתבר שדבר לא השתנה. אותה השנאה. אותן עלילות הדם (והפרוטוקולים של זקני ציון). אותה הגברת אם כי בשינוי אדרת – זו לא אנטישמיות, חס וחלילה, פוי, איזו מילה מגונה, מילה אסורה, מילה שאנחנו אפילו לא מתקרבים אליה. זו ביקורת לגיטימית על ממשלת ישראל, אפילו לא על הישראלים. כך מהשפה לחוץ, אך השנאה בפנים היא כלפי כל מי שהוא יהודי או ישראלי.

דבר מופלא הוא לגור בלוס אנג׳לס. מזג האוויר נוח, כנראה בין הטובים מכל אזור אחר בעולם. מזג האוויר דומה מאד לארץ, עד כדי כך שכמסתכלים בתחזית למחרת היום בארץ, לא טועים בגדול אם מייחסים אותה ללוס אנג׳לס. ההבדל העיקרי הוא שבלוס אנג׳לס הקלה בעומס החום לה לא זוכים בארץ. מתון כאן יותר. טוב כאן, למעט רעידות האדמה. אלו בלתי צפויות, וכשהן מכות, לא ניתן להתחמק מהן. הן הרסניות, מפחידות ובלתי ניתנות לחיזוי.

כך התרכזו ובאו לכאן היהודים והישראלים, מאות אלפים, לא אחדות כי אם רבות. כבר מאז הקמתה ב-1850, היו יהודים חלק נכבד מהעיר, גידולה והתפשטותה.

היהודים אוחזים במושכות ובידם כוח אדיר, עד שיבוא יום וכל זה יתנפץ והיהודים כולם יאלצו להמלט על נפשותיהם.

ככה כן בונים חומה

הנשיא טראמפ מדבר מאז הבחירות לנשיאות לפני שלוש שנים על חומה שהוא הולך להקים לתועלת ארה״ב, חומה שתפריד בין מכסיקו לבין ארה״ב, ושעל מכסיקו יהיה לשלם את עלותה. בישראל אנחנו למודי ניסיון. ה״חומה״ המפרידה ביננו לבין המחבלים הפלסטינים היא חומה כפשוטה במקומות מאד ספציפיים, אך מרביתה או תוואי דרך או גדר מפרידה. הפלא ופלא, אותה ״חומה״ הצליחה למנוע את מעבר מרבית המחבלים. לבדה היא אינה מספקת, אך בלעדיה התנסנו באינתיפאדה השניה ותוצאותיה.

יש לנו ״חומה״ נוספת, בדיוק זו שעליה בנויה התמונה שהצטיירה בעיני הנשיא טראמפ. זו ה״חומה״ בגבול סיני עם מצרים. אין יותר עשרות אלפי מהגרים בלתי חוקיים מסודן ואריתריאה. לא עוד מעבר חופשי, וקבלת פנים של חיילי וחיילות צה״ל המגישים בקבוקי מים, סועדים את הצועדים ודואגים לרפא את החולים.

כמובן שסגירת הגבול אינה מספקת. רבבות מהגרים בלתי חוקיים נמצאים בתוך המדינה, בעיקר בדרום תל אביב. קל לזהותם, לפי צבע עורם השחור כבזלת. מתגודדים הם בשכונות עליהן השתלטו, ומי מהתושבים המקומיים שלא הספיק לברוח, נכון לו גיהנום עלי אדמות – שוד ושבר ואונס וגניבות ואיומים וחיים שאינם חיים. המדינה ניסתה בטוב ובכוח, אך הם עדיין
שם. הגיעו מוסלמים, ועוד יגיע היום והם יכריזו, ״כאן שלנו. לכו מכאן!״ הגיעו למצוא מקורות עבודה ולשלוח כספים למשפחותיהם. סיכנו את נפשותיהם מהלך אלפי קילומטרים במדבר, לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

וכאן בית משפט עליון שמצדד בזכויותיהם, ותריסר ארגונים היוצאים להגנתם, והקרן לישראל החדשה, זו שאינה מכירה בגבולות ורוצה רק את טובת ה-אחר.לרגע חשבתם שאני מתאר את הנעשה בארה״ב? כלל וכלל לא התמקדתי בישראל. הרשו לי לחזור לארה״ב ואת הבטחת המתמודד טראמפ, ״אני אקים חומה בין ארה״ב לבין מכסיקו, ומכסיקו תשלם עבורה!״

מדוע נדרשת חומה כזו? האם הרעיון כה משונה? לא צריך להרחיק לכת – מכסיקו עצמה עשתה זאת. סגרה את גבולה הדרומי בצורה הרמטית ואינה מאפשרת מעבר מהגרים לתוך ארצה או דרכה צפונה. אך נשיא מכסיקו נוזף בנשיא ארה״ב, כאילו שהוא מנהיג האומה המובילה בעולם, ״איך אתה מעז,״ הוא שואל בחוצפה ובהתרסה לארה״ב אסור לעשות את שמכסיקו עשתה. ארה״ב צריכה לקבל את כל מיליוני המהגרים מאמריקה הלטינית לדאוג להם לביטוח רפואי ורשיון נהיגה וחינוך ממלכתי לילדיהם, וגם את האוניברסיטאות ארה״ב צריכה לממן, ותנאי העסקה מינימליים נדרשים למועסקים (גם אם הם בלתי חוקיים) כראוי למדינה כה נאורה. בקיצור, למהגרים הבלתי חוקיים אמורות להיות זכויות שלהרבה אמריקאים אין.

האם מהגרים הם דבר רע? כמובן שלא. ארה״ב היא ארץ של מהגרים, אך אלו הגיעו לכאן בצורה חוקית, למדו אנגלית, למדו קצת על ההיסטוריה של המדינה (מי היה הנשיא הראשון של ארה״ב, מה אומרת החוקה, היכן הבירה, כמה מדינות שייכות לארצות הברית, וכיו״ב), עובדים למחייתם, משלמים מיסים, חוגגים את החגים האמריקאים (דוגמאת חג ההודיה וחג המולד) ובכלל, הם משתדלים להיות אמריקאים אסירי תודה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. כך לדוגמא משפחתי שהיגרה לכאן בשנות העשרים של המאה שעברה ומאז.

לא כך עם המהגרים הבלתי חוקיים. הם הגיעו לכאן שלא בהיתר, וכך הם מרמים את השיטה. בעוד אזרחים שומרי חוק חיכו לפעמים שנים עד שקיבלו אזרחות, אלו מגיעים ומשתלטים, חושבים שהכל מגיע להם. הם לא טורחים אפילו ללמוד אנגלית. הם גורמים לעומס על מערכות (לדוגמא בחדרי מיון בבתי חולים, או בכיתות לימוד בבתי ספר), ומי שסובל הוא האמריקאי שאל תוך ביתו הם פלשו. גם ראש העיר לוס אנג׳לס גרסטי יוצא פעם אחר פעם נגד נשיא ארה״ב. ערי מקלט הוא יוצר. מתריס בגלוי נגד הנשיא. המשטרה לא תאכוף את ההחלטות הפדרליות. כאן נגן בחרוף נפש על כל חלום של כל ילד שהגיע לכאן עם הוריו, ועוד נשלם לו ביטוח רפואי והוצאות לימוד כל זמן שירצה. אין כל בעיה תקציבית כשמדובר ברווחת הלא-חוקיים. תעודה מזהה? רישיון נהיגה? בודאי! להם מגיע, ואזרחי ארה״ב יעמדו שעות
על גבי שעות בתור שכן העומס רב כל כך.

לבנו נכמר על מר גורלם של ה"דרימרז", ״החולמים", אך אנחנו מתעלמים לגמרי מכל עשרות ומאות אלפי האמריקאים חסרי הבית וחסרי הכל השורצים ברחובות. אנחנו מתייחסים אליהם כאל זבל, מראה לא נעים שצריך להסב מבטנו ממנו ולחזור לסדר היום, להתעלם לחלוטין כאילו הריח והמראה אינם קיימים.

bussel@m.com :לתגובות

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

השבוע בלוס אנג'לס

מחנות אוהלים להומלסים בלוס אנג'לס?

Published

on

אוכלוסיית חסרי הבית גדלה בלוס אנג'לס, יותר מחצי מיליון בני אדם הם חסרי בית בכל לילה בארצות הברית, וכמעט מחציתם מרוכזים במדינה אחת: קליפורניה. בסך הכל, 47% מכלל הומלסים בפריסה ארצית – אלה שישנים באזורים שלא נועדו למגורים, כמו מדרכות, פארקים, מכוניות ומבנים נטושים, ולא במקלטים – גרים במדינת הזהב, על פי יווח חדש של מועצת היועצים הכלכליים בבית הלבן.

ארבע מתוך חמש הערים עם שיעור ההומלסים חסרי המגן הגבוה ביותר נמצאות בקליפורניה: סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, סנטה רוזה וסן חוזה. סיאטל מצטרפת לערים בקליפורניה בחמשת הראשונות. בשבועות האחרונים דווח כי ממשל טראמפ שוקל התערבות פדרלית בקליפורניה לטיפול במשבר ההומלסים במדינה.

במהלך השבוע האחרון, תומכי דיור בר השגה בלוס אנג'לס מתחו ביקורת על התוכניות של ממשל טראמפ להשתמש בשיטור כדי לטפל בחסרי הבית. על פי הדיווחים, הבית הלבן שוקל הקמת מחנות אוהלים, בעיקר בלוס אנג'לס, משם יופנו ההולמסים למקלטים עם טיפול וניהול פדרלי.

המשך לקרוא

לוס אנג'לס

העצמה נשית בוודלנד הילס

Published

on

כ-50 ישראליות השתתפו ביום ראשון שעבר בסמינר העצמה של המנטורית רקפת אהרן והתזונאית קארין אדוני בן-דוד ונהנו מיום מרגש ומעשיר

אין ספק כי כולן רוצות להגיע למטרות שלהן בחיים. בין אם זה בפן האישי, העסקי, החברתי או זה הבריאותי; כולנו רוצות להיות הגרסה הכי טובה של עצמן. במטרה לתת לנשות הקהילה את הכלים לממש את עצמן, לבנות אורח חיים מאוזן וללמוד איך להשיג יותר בחיים, אשת העסקים והקואוצ׳רית רקפת אהרן וקארין אדוני בן-דוד, תזונאית ומאמנת לאורח חיים בריא, איחדו כוחות ליום מלא בכלים, השראה, כיף וכמובן אוכל טעים ובריא.

בסמינר המיוחד והראשון מסוגו, שנקרא ״עוצמה אישית כדרך חיים״, שהתקיים בביתה של רקפת אהרן בוודלנד הילס, לקחו חלק כ-50 נשים. חלקן הגיעו במיוחד מלאס וגאס, סן דייגו, אורנג׳ קאונטי וכמובן מלוס אנג׳לס והוואלי. במהלך כל היום, שנפתח כבר בשעה 9 בבוקר ונמשך עד ל-5 אחר הצהריים, הבנות נהנו מסבב הרצאות מרתקות ומעשירות: רקפת אהרן בנושא העצמה אישית ועסקית, קארין אדוני בן-דוד חינכה על אורח חיים בריא וירידה במשקל, טל נברו, הבעלים של חברת ״Social Lady" לשיווק ברשתות חברתיות, נתנה טיפים לשימוש נכון באינסטגרם, ליאור הראל-סטרן לימדה סטיילינג ולסיום היום, בת-שבע מלכה פינקה את הבנות במדיטציה מרגיעה לנשמה.

במסגרת הסמינר דובר על שאיפות, עסקים, תזונה, התנהלות מחשבתית ודיוק בחיים, בדיקת ודחיפת גבולות והתמודדות עם מחשבות מגבילות, כאשר כל אחת לקחה את הדברים למקום שמתאים לה, בו היא נמצאת כרגע בחיים. כמו כן, הבנות נהנו מארוחות בוקר וצהריים עשירות ובריאות, פגשו חברות ותיקות והכירו כאלה חדשות. לאורך כל היום ניתן היה להרגיש את תחושת הכוח והעוצמה הנשית באוויר!

בעקבות הצלחת הסמינר והביקוש הרב לאחד נוסף, רקפת וקארין כבר עובדות על סמינר הנשים הבא והמועד יתפרסם בקרוב. יש למה לצפות!

המשך לקרוא

לוס אנג'לס

״מעגלים״: ערב גאלה למען ילדים עם צרכים מיוחדים

מאות תומכים מהקהילה הגיעו בשבוע שעבר לערב הגאלה השני של עמותת ״מעגלים״, שנערך בבית הספר ״עדת אריאל״ בוואלי וילג. כמיטב המסורת הצטלמו המוזמנים על השטיח האדום, ונהנו בכניסה מאפיטייזרים ואלכוהול ובהמשך מארוחת ערב כיד המלך. בתוכנית האמנותית התרגש הקהל משיתוף פעולה בשירה של הזמרת גילת יחד עם ילדי ״מעגלים״. כמו כן הופיעו ליה לפידות, לימור בן נון ועל המוזיקה ניצח די ג׳י אביאל.

אירגון ״מעגלים״ תומך ודואג לילדי הקהילה עם צרכים מיוחדים. איילת ששון-זנדברג הקימה את האירגון מתוך צורך אישי אותו חוותה. בגיל 23 נולד לאיילת ובעלה ציון בנם בכורם ירין, שגדל להיות עלם חמודות ואוטיסט בעל צרכים מיוחדים. כיום הוא מועסק ב"פיצה בראמיס" שם נתפרה עבורו במיוחד משרה המאפשרת לו להשתלב בקהילה ובמעגל העבודה.

בשיחה לאחר האירוע איילת עדיין נרגשת מכמות האהבה שהרעיפה הקהילה עליה באופן אישי ועל התרומה לאירגון. ״תודה ענקית לכל חברי הקהילה שלמדו להכיל את 'מעגלים' בצורה כל כך תומכת ואוהבת״, היא אומרת. ״גם אנשים באופן אישי וגם השירות שאנו מקבלים במהלך השנה מרגש. האירגון גדל ויש בו עשרות מתנדבים מתוך הקהילה״.

איילת מספרת כי רבים בינינו מעורבים ועוזרים ל״מעגלים״ ומביאים לשיתופי פעולה, וזה מקרב את הקהילה ופותח דלת של אהבה ורצון לקבל את האחר, לקבל את השוני. כמו כן ילדים ובני נוער מתנדבים ולוקחים חלק בפעילויות ומלמדים את הילדים לעשות למען האחר. בעתיד מתכננים ב״מעגלים״ למצוא קורת גג לאירגון, להעשיר ולהגדיל את החוגים הקיימים ולהקים מעגל תמיכה להורים ולאחים. איילת: ״האתגר הוא של המשפחה כולה ואנחנו רוצים להקים מרכז לפעילויות לילדים בעלי צרכים מיוחדים, תמיכה במשפחה כיחידה אחת וללמד את הקהילה להכיל את בעלי הצרכים המיוחדים על קשת הספקטרום הרחבה״. באירוע נתרמוו עשרות אלפי דולרים.

לפרטים על הפעילויות אתם מוזמנים לבקר באתר: /http://www.maagalimcircles.org

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות