Connect with us

כלכלה ועסקים

בצל הנגיף: הפסיכולוגיה של נייר הטואלט

Published

on

לא רק בקוסטקו: בכל העולם מדווחים על מדפים ריקים ומחסור בניירות לבית השימוש * נייר הטואלט לא יציל איש מהקורונה, אבל "קניית-בהלה" – שהיא התנהגות העדר בהתגלמותה – נותנת נחמה: "אנשים מקבלים תחושה של שליטה" * עיתון אוסטרלי אפילו הדפיס דפים ריקים – הרעיון: נגבו בזה אם תצטרכו

מיפן, דרך צרפת ועד ארצות הברית, המדפים במרכולים נותרים ריקים מנייר טואלט, חומרים לחיטוי הידיים ומסכות מנתחים: זו התוצאה הבלתי נמנעת של "קניית בהלה" השוטפת כעת את העולם בצל נגיף הקורונה, למרות הקריאות החוזרות ונשנות מצד הרשויות לשמור על רגיעה.

התיעוד הנרחב ברשתות החברתיות של מדפים ריקים תורם לפחד ולבלבול, והקנייה הרגשית משבשת את פעילותם של מערכי האספקה. באוסטרליה למשל החלה השבוע רשת המרכולים הגדולה ביותר להגביל את מספר ניירות הטואלט שלכל אדם מותר לקנות, אחרי שהמשטרה הוזעקה לחנות בסידני שבה פרצה קטטה – שבמהלכה אפילו נשלף סכין – בגלל המחסור בניירות. שוטרים נאלצו להשתמש באקדח טייזר כדי לנטרל אדם שתקף לקוח ועובד בחנות בטמוורת', כארבע שעות נסיעה מסידני, בגלל ויכוח על נייר טואלט. העיתון NT News היוצא לאור בעיר דארווין אף נתן ביטוי לבהלה לניירות טואלט כשכלל בגיליון שלו כמה עמודים ריקים, כדי שהקוראים יוכלו להשתמש בהם במקרה של "הגרוע מכול".

פסיכולוגים מסבירים כי הסיבה למחסור בנייר טואלט היא שילוב של "מנטליות העדר" ושל חשיפה מופרזת לדיווחים על הנגיף. "אולי היינו קצת יותר רציונליים אם לא היו מזכירים לנו כל כך הרבה את הסכנות הפוטנציאליות בדיווחי החדשות", אומרת קייט נייטינגייל, מומחית לפסיכולוגיה של הצרכנות מלונדון. "או שאנחנו מתחמקים לגמרי מהעניין הזה או שאנחנו משתגעים לחלוטין ואוגרים כל דבר שאנחנו עשויים להזדקק לו".

מה שאני צריך כשארצה

הפסיכולוג אנדי יאפ והמומחית לשיווק שרלין צ'ן, שניהם מסינגפור, מסבירים שקניית-בהלה של מוצרים לא-רפואיים כמו ניירות טואלט "נותנת לאנשים תחושה של שליטה, תחושה של 'יהיה לי מה שאני צריך כשארצה'". סינגפור עצמה התמודדה לאחרונה עם בהלה לניירות טואלט, ולדבריהם היא נבעה משמועה על כך שעומד להיווצר בקרוב מחסור בשל השבתת מפעלים בסין מוכת הנגיף, שהיא יצרנית-ענק של נייר טואלט.

השניים מסבירים שגם הגלילה הבלתי נגמרת ברשתות החברתיות "מעוותת את התפישה שלנו וגורמת לנו להרגיש שהדברים הרבה יותר חמורים מכפי שהם באמת". חוסר הוודאות גובר, ופריטים כמו מסכות מנתחים וחומרים לחיטוי הידיים הופכים ל"סחורה פותרת-בעיות" שנותנת כנראה לאנשים תחושה של שליטה בנגיף.

ואכן, גם מסכות מנתחים חד-פעמיות, שבדרך כלל מחירן הוא כמה סנטים, הפכו למצרך נחשק, ואת מעמדן זה רק חיזקו ההגבלות על הייצוא מסין – יצרנית מובילה של מסכות. הממשלה בבייג'ינג החליטה להשאיר את המסכות בבית כדי להשתמש בהן לטיפול בנגיף בשטחה.

עשרות אלפי בני אדם עמדו בתור בכניסה לחנות בהונג קונג שהצליחה להשיג משלוח של מסכות, וכמה ימים אחר כך נבחרו מסכות המגן למתנה המועדפת ליום האהבה. בלונדון נמכרות כעת מסכות במחיר גבוה פי 100 ממחירן הקמעונאי הרגיל, ובצרפת הודיעו הרשויות כי הן משתלטות על כל המלאי והייצור של המסכות, כדי להבטיח שיהיו די מהן לצרפתים.

דוברת ארגון הבריאות העולמי, פדלה שאיב, מסבירה גם היא כי הביקוש נובע מקניית-בהלה, מאגירה ומהעלאת ספקולציות. המרכז האמריקני למניעת מחלות ולבקרתן הדגיש אמנם כי הוא אינו ממליץ להשתמש במסכות לפנים כדי להילחם בהתפרצות, אבל בערים סואנות ופרנואידיות שבהן אנשים אחרים כבר עוטים מסכות כאלה – חבישת מסכות יכולה לספק נחמה, גם אם היא אינה יעילה.

"אתה לא רוצה להיות החריג", אומרת נייטינגייל. "בסופו של דבר אנחנו זקוקים למעגלים החברתיים שלנו לצורך הישרדות, ולכן זה אינסטינקט קדמוני לכבד את מה שהחברה כופה עלינו".

דרושים: סלבס משכנעים

בשעה שעוד ועוד מדינות מדווחות על מקרי הידבקות חדשים בנגיף, יאפ וצ'ן אומרים כי חשוב שהרשויות יחזירו לעצמן את השליטה במידע ובשמועות, הגורמים לקניית-בהלה ולהתנהגות עדרית. "בזמנים של חוסר ודאות טוב לקבוע כללים, משום שכללים נותנים תחושת סדר ושליטה". הממשלות צריכות גם להסביר באופן ברור כל כלל חדש שהן מציגות ולפרט מדוע הכלל הזה חשוב במסגרת המאבק בנגיף.

לדברי נייטינגייל, המשימה הזו עשויה להתברר כקשה בהתחשב בכך שחוסר האמון ברשויות הבריאות נמצא בעלייה במדינות המערב על רקע הוויכוח הציבורי על חובת החיסונים. גם ממשלות וחברות מסחריות הן מהמוסדות שזוכים לאמון הנמוך ביותר כעת במערב.

"שכירת שירותיהן של דמויות הנחשבות אמינות יכולה לעזור", היא אומרת. "כך למשל דייוויד אטנבורו (משדרני הטלוויזיה המפורסמים בעולם, ובעיקר בתחום סרטי הטבע) יכול לשכנע אנשים מסוימים, למשל בני 40 ומעלה. במקרה של צעירים אפשר להשתמש באנשים בעלי השפעה בתחום הרשתות החברתיות".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כלכלה ועסקים

"יש לי תחושה שאלוהים עושה לנו שיעור קטן"

Published

on

מאיר אדוני: "הקורונה הורידה את השלטר על כל המסעדות שלי. שמה ברקס על התחום" * כמי שכבר שנים לא יודע מה זה חופש ולא מצליח להיות בכל יום בבית עם האישה והילדים, אני מרגיש שקיבלתי פתאום חופש גדול"

"הסתובבתי עד היום עם ביטחון מזה שאני סוף־סוף שף גלובלי. אם חס וחלילה יש החמרה בביטחון בישראל, עדיין יש לי מסעדות בניו יורק, בברלין, בברצלונה, ובקרוב גם בקייב, ויהיה לי מאיפה להביא הכנסה. בחלום הכי גרוע שלי לא דמיינתי שיום אחד יגיע משהו שבבת אחת יוריד את השלטר על כל המסעדות שלי.״

מסעדת "נור" בניו יורק עובדת כרגע על טייק־אווי, שזה ממש לא מה שהיא עושה בשגרה. אנחנו בונים על זה שאולי אנשים בבית ירצו אוכל מזרח־תיכוני מהמסעדה השכונתית שלהם. אבל מסובך לשנות פתאום את כל הקונספט של העסק, אני לא ערוך לזה ולא יכול להתחרות במי שעובדים על משלוחים ביומיום.

המסעדה בברלין עדיין עבדה עד השבוע שעבר. היו  שם 80-70 איש ביום, שזה מפתיע, ושאלתי את עצמי מי האנשים שעדיין מגיעים. את המסעדה בברצלונה סגרתי, כי היא ריקה לחלוטין. בקייב הייתי בשלב של סיום השיפוצים בהשקעה מטורפת, אחרי שעבדנו על המסעדה שנתיים וחצי. מובן שהכל הוקפא.

כל העסקים שלי נעצרו. המסעדות בארץ, "לומינה" ו"בלו סקיי" וגם "ים" בירושלים, שרק נפתחה. גם פרויקטים קולינריים אחרים שאני עושה קיבלו הדממה. מדובר במעגל ענק של נפגעים, ובברקס מוחלט על תקציבים ומשכורות. הרבה מאוד עסקים בתחום המסעדנות לא יקומו מהמשבר הזה. השבתה כזאת היא מכת מוות עבורם. הכי מלחיץ זה שאף אחד לא יודע מתי זה ייגמר.

ברמה האישית התקשרתי מייד למנהלת החשבונות ולרואה החשבון שלי, כדי שיעצרו את כל התשלומים שאפשר לדחות. לצמצם נזקים, עד יעבור זעם. אבל יש דברים שבין שתרצה ובין שלאו, יורדים לך מחשבון הבנק. אני משלם מזונות על ארבעה ילדים, ואת זה אני לא יכול להפסיק לשלם. כבר נכנסתי לדיאלוג עם האקסית, כדי לראות איך לצמצם ולפצות בעתיד.

אבל אני מעדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה. בתור אחד שכבר שנים לא יודע מה זה חופש, ולא מצליח להיות בכל יום בבית עם האישה והילדים, אני מרגיש שקיבלתי פתאום חופש גדול. פתאום לזוגתי יש בעל במשרה מלאה בבית כמה שהיא רוצה. יש לנו שני תינוקות וילד מנישואים קודמים שלה.

יש לי עוד ארבעה ילדים מנישואיי הראשונים. נסעתי אליהם השבוע. עברתי אצל הקצב, הבאתי בשרים וגריל, ויצאנו יחד לטבע, כי זה המקום היחיד שבטוח להיות בו. כל הסבים והסבתות כבר יצאו מהתמונה, ולא נותנים לאף נכד להתקרב אליהם. רק עושים שיחות וידאו וסקייפ.

יש לי תחושה שאלוהים עושה לנו שיעור קטן, כדי שהעולם יבין מה באמת חשוב בחיים. אולי ככה נבין שכולנו שווים. לקורונה אין גבולות: היא לא מבדילה בין ימין לשמאל, בין מוסלמים, נוצרים ויהודים. העולם כולו חווה תרחיש שאנחנו מכירים רק מסרטים בדיוניים. כולנו יחד באותה סירה, ויש המון לקחים טובים שאפשר ללמוד מהסיטואציה.

במקום להתקשקש כל היום בשטויות מי הורג את מי ולחיות על השנאה הזאת, צריך להבין שהמגיפה הזאת מחדדת עד כמה אנחנו מבזבזים את הזמן שלנו ביומיום. לכן אני מאמין שהמשבר הגלובלי הזה ייצור סולידריות עולמית בונה. אולי אני תמים, אבל אני מקווה שמהרע ייצא טוב".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות