Connect with us

תרבות ובידור

בצלמו ובדמותו

Published

on

אמנם יש לנו גל גדות אחת וגם איילת זורר, ש"עשו את זה" בהוליווד, אבל לא חסרים ישראלים שנסעו בעקבות החלום, ומצאו את עצמם מלוהקים כגופה או מחבל

יהודה לוי ב"איש חשוב מאוד", עונה 2. אל-איי לא מחכה לו

מבקרי הטלוויזיה הנשכניים בישראל מאוחדים לפחות בדבר אחד: אחת הדמויות הכי חינניות ואבודות שניתן למצוא בימים אלה על המסך הקטן בשיראל היא דמותו של יהודה לוי, בעונה השנייה של הסדרה "איש חשוב מאוד" שמשודרת ב"HOT3". העונה הראשונה של הסדרה, שיצרה שירלי מושיוף, הראתה כמה קל סדוק את דימוי הסלבריטאי של לוי, שמשחק בסדרה דמות הנושאת את שמו ומביא עצמו בווריאציה כזו או אחרת. הדמות של לוי בסדרה, ואולי גם בחיים, היא קודם כול נוירוטית, צמאה לתשומת לב, בודדה, וככזו היא מעוררת אמפטיה, ואפילו רחמים.

בעונה החדשה, כל זה מתחדד: לוי מוזמן לאודישן הוליוודי בלוס אנג'לס, כאן השם שלו לא אומר כלום לאיש. לפתע הוא מוצא את עצמו מתמודד עם היותו אלמוני, סיטואציה שמכניסה אותו לחוסר אונים. את התחושות הקשות הוא מנסה להפיג באמצעות קיצורי דרך ופמיליאריות שעליה גדל בישראל, אבל לא ממש מתאימה לנוכח הדוגמטיות האמריקאית.

בין תמונות היח"צ שמקדמות את הסדרה נראה אגרוף עטוף בדגל ארצות־הברית עומד לחבוט בפניו של לוי. אין תמונה מציאותית יותר לעולם המשחק הישראלי: אמנם יש לנו גל גדות אחת וגם איילת זורר, ש"עשו את זה" בהוליווד, אבל לא חסרים ישראלים שנסעו בעקבות החלום, ומצאו את עצמם מלוהקים כגופה או מחבל. הפחד לחזור הביתה אחרי כישלון אל גילויי השמחה לאיד, הופך במצב כזה למשתק ומאמלל.

בפרק הראשון במטוס, השם שלו לא אומר לדיילת האמריקאית דבר וחצי דבר. כשהיא מציעה לו פיג'מה, לאחר ששדרג את כרטיסו למחלקה ראשונה, ושואלת מה המידה שלו, הוא שואל אותה: "איזו מידה אני נראה לך?"

והיא עונה: "אתה נראה לי ממוצע, אביא לך מדיום'"…. לוי, שלא רגיל שמתייחסים אליו כמישהו ממוצע ובינוני, יחווה על בשרו מה זה להיות רחוק מהבית, עקור משורשיו החשופים ממילא.

זה תפקיד חייו של לוי, שגרם לרבים לקחת אותו ברצינות, אולי לראשונה, כשחקן אופי ולא רק כחתיך תורן שגם יודע לשחק ולשיר. ללוי יש גם את הסלנג שלו, את חיתוך הדיבור שכבר הפך למזוהה איתו. המראה המרושל במתכוון בשילוב הזקן, שקצת שיבה כבר נשזרת בו, הופך אותו ליותר מעניין, מורכב ואטרקטיבי. ובגלל שהסדרה הזו עשויה ממבחר סצנות אבסורדיות, אליהן מגיע לוי חף מכל פסאדה, זה ממשיך לעבוד, והדמות שלו ממשיכה לעורר אמון ואמפטיה.

לדברי אריאנה מלמד, מבקרת הטלוויזיה של "הארץ", בהוליווד, באודישנים מקצועניים וחסרי נשמה, אין לללוי כל יתרון. כל הישגיו מחוקים לגמרי, זהותו לא מעניינת איש, שוב ושוב ישאלו אותו "יודה כמו בודהה?"

על סף גיל 40, נישא על גלי הערצה מקומית שהופכים אותו ליצור נרקיסיסטי ותובעני, יהודה לוי יוצא להוליווד עם הבטחה עמומה לאודישן לסדרת טלויזיה נחשקת. פרק הפתיחה מציב אותו בנתב"ג, כורע תחת מתקפת סלפים של נוסעים יוצאים: "תעשה שלום עם היד ככה", תובע מעריץ מדושן עונג מן הסיטואציה, ולוי קצת נעלב: "מה אני, קוף?" אבל זה בדיוק מה שהוא: איש חשוב מאוד רק לכאורה, צעצוע של ההמון, מדגמן קיום שנועד לצריכה המונית. כשחבורה של רווקים בדרך למסיבה בבוקרשט מנסה לביים אותו מניח תפילין — "תניח, תעשה מצווה, תשמח חתן", לוי מסנן מבין שיניים חשוקות, "מה להניח תפילין, אתם הולכים לזיין זונות ברומניה", אבל הוא יודע היטב, טוב מדי, מה העסקה כאן ומבצע את חלקו: אנחנו מעריצים אותך? מגיע לנו נתח מזמנך, מגופך, מכישרונך לחייך יפה על פי פקודה. אתה לא קוף, אתה עציץ בסלון שלנו. גר אצלנו על המסך, לא תשלם?

ההערצה מיתרגמת לקיום בועתי שבו יהודה לוי מקבל טיפול מיוחד ואישי בכל צרכיו, אבל גבולות ההערצה חופפים לגבולותיה של ישראל, וברגע שהוא מאבד את הבסיס הטריטוריאלי לקיומו הייחודי, העניינים מתחילים להסתבך באופן שיוביל להתרסקות: הוא לא יהיה גל גדות הבאה, זה בטוח. הוא ילמד את ההבדלים התהומיים בין תרבות הבידור המקומית שאיפשרה לו לפרוח לבין השוק התובעני, הקשה והמנוכר בלוס אנג'לס. שם, באודישנים מקצועניים וחסרי נשמה, אין לו כל יתרון. למעשה, כל הישגיו מחוקים לגמרי, זהותו לא מעניינת איש, שוב ושוב ישאלו אותו "יודה כמו בודהה?", שוב ושוב יתמרן בין נטייה להרס עצמי, שהוא מביא אל המסך בוויתור מוחלט על החן והפתיינות, לבין הידיעה שזו ההזדמנות האחרונה שלו.

מלמד: "בסצינות מצוינות, בתסריט אמין ומשכנע לעילא, לוי באמת נלחם כאן על חייו כשחקן שראוי להרבה יותר מסך ההערצה מבוססת־הסלפי שצבר. והוא מצליח, והוא מתגלה כפרפורמר גדול יותר מכפי שהכרנו עד כה, בסדרה חכמה ומרירה־מצחיקה שמשתבחת מרגע לרגע. למעריצים המושבעים: היה שווה לחכות, ועוד איך".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תרבות ובידור

כך כבשו בני הזוג עופר והאלפיון העליון את מיקונוס – בעלות של מיליוני דולרים

Published

on

כ-500 אורחים הגיעו ביאכטות מפוארות וטיסות פרטיות בסוף השבוע לאי מיקונוס שביוון • ההילייטס: מסיבה בסגנון פסטיבל ׳'ברנינג מן׳ בנוואדה והופעה של עומר אדם שהגיע במטוס פרטי

רכבת ימית-אווירית אורגנה לכבוד המיליארדר עידן עופר ורעייתו בתיה, שחגגו בערב ט"ו באב עשור לנישואיהם, ובחרו לעשות זאת בטקס חידוש נדרים יוצא דופן. חגיגות העשור נמשכו לכל אורך סוף השבוע ולפי הערכות עלותן הכוללת הסתכמה ביותר מ-5 מיליון דולר.

קצת מאחורי הקלעים של האירוע הנוצץ: לפני מספר חודשים נשלחה למקורביהם של בני הזוג, הודעת SAVE THE DATE לסוף השבוע השלישי של אוגוסט, עם בקשה להגיע ללוקיישן המקורי שבו נערכה חתונתם לפני כעשור. עבורו היו אלו נישואים מספר ארבע ועבורה נישואים שניים.

גם חברי האלפיון העליון של ישראל שהוזמנו למסיבה, וכבר ראו אי אילו אירועים מושקעים בחייהם, התלהבו מיריית הפתיחה שנערכה בחמישי בערב – מסיבה בסגנון פסטיבל ׳'ברנינג מן׳ שנערך מידי שנה בנוואדה ארה"ב, מלווה במיצגי ענק אור-קוליים. את הדרך לטקס חידוש הנדרים, שערך השחקן דביר בנדק, עשו בני הזוג בתלבושות לא שגרתיות, כשהם מלווים בביצוע של מרינה מקסימיליאן, לשיר ALWAYS REMEMBER US THIS WAY . האורחים זרמו עם הקונספט הלא שגרתי והשקיעו בתחפושות ובאביזרים.

בהמשך הערב הם נהנו מהופעה של הזמר עומר אדם, שדילג מהופעתו בפסטיבל הכליזמרים בצפת יום קודם, לאירוע האקסקלוסיבי, במטוס פרטי. על מסכי ענק הוקרן סרטון שהופק לכבוד האירוע על ידי ילדיהם של בני הזוג, בסגנון 'פאודה', בכיכובו של השחקן איציק כהן שגילם סוכן שב"כ קשוח שחוקר את בני המשפחה ומנסה להוציא מהם מידע על הזוג. בערב שבת נערכה קבלת שבת אליה התבקשו האורחים להגיע בקוד לבוש לבן, ואת שבת בבוקר בילו מוזמנים במסיבת בריכה…

המשך לקרוא

במה וקולנוע

Playmobil: The Movie: לבני פלסטיק שחוקות

Published

on

מותג הצעצועים הגרמני יצר הרפתקה מונפשת משלו, אבל התוצאה מאכזבת

עברו חמש שנים מאז שהסרט "סרט לגו" הסתער על בתי הקולנוע והפתיע לטובה.

מאז נוצרו שני סרטי-בת וגם סרט המשך ישיר, עם תוצאות פחות מרשימות. עכשיו הגיע הזמן שמותג צעצועים נוסף בעולם לבני הפלסטיק, 'פליימוביל', ייצור הרפתקה על המסך הגדול. בבימויו של לינו דיסלבו (ראש מחלקת ההנפשה בסרט "לשבור את הקרח", בסרט הבכורה שלו כבמאי), הופק סרט שמכוון בעיקר לקהל צעיר מאוד, וללא הומור מספק בכדי לבדר את המבוגרים המלווים.

אדם למברט ו-מייגן טריינור מביאים כמה קטעים מוזיקליים מבדרים באופן יחסי, ובעיקר נשכחים, בסגנון הנפשה לייב-אקשן, כשעלילת "פליימוביל: הסרט" פונה לצופים במגוון של ז'אנרים רבים ושונים, כולל מדע בדיוני, מערבון והיסטוריה – עם קרבות ויקינגים אכזריים ותחרויות גלדיאטור רומיות.

על המסך אפשר להבחין בכשרונה של אניה טיילור-ג'וי מרלה, האחות הגדולה) וצ'ארלי (בגילומו של גבריאל בייטמן), וזאת לצד קולו של דניאל רדקליף (בגרסה באנגלית, ולא המדובבת לעברית) – כמרגל הבריטי המדופלם, רקס דאשר, המחצין את הצד החצוף יותר של ג'יימס בונד. עם זאת, הסרט לא מצליח להעלים את העובדה שהוא נתפס כפרסומת ארוכה למדי למותג הצעצועים. הוא מחמיץ חלק גדול מן החום הרגשי בין הדמויות, כולל צעצועי הפלסטיק ומאבד את הקצב די מוקדם.

מה ש-"פליימוביל: הסרט" חולק במשותף עם הסרט "לגו 2" הוא הקו העלילתי של מערכת יחסים בין אחים. כשמרלה וצ'ארלי מתמודדים עם צער, הם מחדשים את הקשר שלהם על ידי היעלמותם לעולם של פנטזיה, שבו הם הופכים לדמויות פליימוביל. טיילור-ג'וי מענגת כל הזמן בסצינות הלייב-אקשן שלה וגם בזכות קולה, ונראה שהדאגה לאחיה מצטיירת כאמינה.

עם זאת, "פליימוביל: הסרט" מנסה לחלוק כבוד למערך של סרטים מפורסמים ולרגש את הדמיון, אולם מטביע עצמו במצב דביק בכך שהוא צפוי, קיטשי וחסר אתגר. האזכורים פשוט מוכרים מדי מכדי לרגש, מכיוון שהיא נמתחים בנוסטלגיה ובנוסחה שחוקה היטב. מבין מבחר סרטי הילדים לקיץ הנוכחי, "פליימוביל הסרט" צפוי ופשוט, ונראה כי יש חלופות אחרות ונוספות בבתי הקולנוע.

המשך לקרוא

במה וקולנוע

The Angry Birds Movie״ 2": בידור ושעשועים, לקטנים ולגדולים

Published

on

״אנגרי בירדס – הסרט 2" הוא שיפור משמעותי מקודמו בסדרה, עם תוספת של הומור משובח, אנימציה חדה ומוזיקה מבדרת

בניסיון ליצור סרטי המשך, המפיקים במחלקת ההנפשה של אולפני סוני החליטו ליצור המשכון לסרט החלש "אנגרי בירדס הסרט", שיצא לבתי הקולנוע בשנת 2006 בהתבסס על היישומון הפופולרי והנמכר ביותר, הסרט העוקב נקרא בהתאם "אנגרי בירדס – הסרט 2" – ולוהק במדובבים מרעננים ובתסריט אנרגטי ומצחיק מתמיד.

כבמאי המוכר בזכות עבודותיו על המסך הקטן, וזהו הביכורים שלו – ת'ורופ ואן אורמן משתלט בביטחון רב על הקצב, הצבעוניות החדה והאנרגיה הקומית המטורפת של יקום 'אנגרי בירדס'. אף על פי שאין בסרט "אנגרי בירדס – הסרט 2" קשר העמוק בין הדמויות, כמו בסרטי "צעצוע של סיפור" למשל, ההנפשה המסוגננת ללא ספק מבדרת ותסיח את דעת הקטנים והמבוגרים למשך 90 דקות.

בעוד שעלילת "אנגרי בירדס – הסרט" הראשון הייתה הומאז' ליישומון, עם כוריאוגרפיה וקרבות בליסטיים בקרב על אי הציפורים, בהובלתו של הציפור רד (ג'ייסון סודייקיס) והנמסיס החזירון הירוק שלו – לאונרד (ביל היידר).

סרט ההמשך, "אנגרי בירדס – הסרט 2", שנפתח במלחמת קונדס בקרדיט ההתחלה – ממשיך כששני האויבים מתגייסים להילחם באויב משותף במאמץ להתנתק מעלילת המשחק, ולמעשה להרחיב את היקף יקום זה. הסרט גם מלהק את מיטב שחקני הוליווד למלאכת הדיבוב – פיטר דינקלג', מאיה רודולף, דני מקברייד, ניקי מינאז' ו-אקוופינה – כדי לשמור על רעננות, כמו גם ליהוק ילדיהם של ניקול מינאז', ויולה דייויס ו-גל גדות בתפקידים מינוריים כגוזלי ציפורים מקסימים.

באשר לאויב המשותף, התסריטאים הוסיפו אי שלישי לעלילה וארכי-נבל חדשה: זאטה – מטריארכית ראשית ושליטה מלאת אגו באי הנשרים, בקולה המנצח של לזלי ג'ונס (אביב כרמי בעברית). העלילה מתרכזת בכוונתה של זאטה להשתלט על איי הציפורים והחזירים כבית טרופי חדש במקום הטמפרטורות הקפואות שבאי הנשרים. התושבים אפילו לא יכולים להתקלח בלי שקוביות קרח יצאו מהברז, והכלבה של זאטה תקועה בתוך גוש קרח ענק.

כדי ליצור מתח וחרדה, זאטה מתחילה להטיל על האיים הנחשקים שלה כדורי קרח ענקיים, שנורים ממקלע המופעל על הר הגעש, המכריחים את שני המינים האויבים (חזירים וציפורים) לקרוא להפוגה כדי לבצע משימה סמויה באי הנשרים, במטרה לעצור את כלי הנשק החזק ביותר של זאטה. זהו כיוון נכון בסדרת הסרטים, בהתחשב ש-"אנגרי בירדס – הסרט" הראשון היה ממוקד יותר באלימות מטופשת כדי למכור את עצמו. בסרט "אנגרי בירדס – הסרט 2", סגנון ההומור בסוגת ג'יימס בונד דוחף אותו קרוב יותר לרף הגבוה שיצא עד כה מאולפן זה גשם של פלאפל" בין השאר).

כמובן, שלאף אחד מהזאטוטים שצופים בסרט לא באמת איכפת מהדבק שמחזיק את העלילה יחד. אבל יש מספיק ב-"אנגרי בירדס – הסרט 2" מבחינת צבעים מהבהבים וסלפסטיק ילדותי (בתוספת בדיחות פיפי וקקי שמבטיחים צחקוקים מאסביים), שישאירו את הקטנים מוקסמים. במקביל, המבוגרים ייהנו מאינספור רמזים נוסטלגיים (כולל קריצות לסרטי "רוקי" ואפילו הבריחה הגדולה") ופסקול המונעם משירים של בון ג'ובי ו-פורינר (בין השאר), שבוודאי מותיר את הצופים בנימה טובה וטעם משועשע, גם הרבה אחרי כותרות הסיום.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות