Connect with us

תרבות ובידור

"בכל פעם שאני רואה את האולמות מלאים אני לא מאמין. אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו"

Published

on

כמו שעון שוויצרי, מאיר (פוגי) פניגשטיין מפיק פסטיבל קולנוע ישראלי-הוליוודי כבר 32 שנים ברציפו – על הימים של אחרי ההצלחה של "כוורת", הרגעים המרגשים ביותר והתא המשפחתי התומ – ראיון תוך כדי תנועה

עם המפיק ההוליוודי רם ברגמן ומרק המיל

מאת: אלעד מסורי

אני אוהב את התקופה הזו בשנה, לפני החגים האמריקאים. מזג האוויר הופך קריר יותר, הקצב של העיר נרגע ומזכיר לנו להנות מהקסם של עיר המלאכים שלנו. בעודי נוסע על רחוב פיירפקס הבחנתי כבכל שנה בשלל דגלים על פנסי הרחוב הגבוהים ושלטי חוצות שמבשרים על פסטיבל הסרטים הישראלי ה-32 שייפתח בשבוע הבא בלוס אנג׳לס. גם השנה הפסטיבל יחבק אליו אלפי ישראלים ויהודים שיגיעו לצפות בשלל סרטים ויצירות טלוויזיונית תוצרת הארץ.

בשנים האחרונות הפסטיבל הפך לגשר שמחבר בין דמויות מהקולנוע הישראלי למקבילו ההוליוודי. הפקות ישראליות רבות זכו להצלחה בין לאומיות והתברגו אחר כבוד בנטפליקס, בטלוויזיה האמריקאית, בפסטיבלי הקולנוע השונים ברחבי העולם ובהוליווד. ערב פתיחת הפסטיבל יתקיים ב-6 בנובמבר בתיאטרון סבן, בוורלי הילס, וצפוי להיות מרגש מתמיד. לסרטים הזוכים יחולקו פרסים בשווי של 100 אלף דולרים. בערב הפתיחה יוענק פרס הוקרה מיוחד לבמאי הישראלי המוערך אבי נשר שיציג בבכורה את סירטו החדש "סיפור אחר". כמו כן, יוענק פרס מיוחד למפיק ג'ייסון בלום, מועמד לפרסי האקדמיה וזוכה פרס האמי.

הפסטיבל יימשך כשבועיים ויציג 18 פיצ׳רים, 15 סרטים דוקומנטרים 3 סדרות טלוויזיה וגם 6 סירטי הומאג׳ מיוחדים לקלאסיקות ישראליות, לבמאים שהלכו לעולמם ולציון חגיגות 70 שנה למדינה. לערב הפתיחה יגיעו שחקנים ואנשי קולנוע מובילים ביניהם: הבמאי האגדי אורי ברבש (מאחורי הסורגים, אות קיין, טירונות). ברבש (71) יציג בבכורה אמריקאית את סרטו התיעודי ״דבש שחור״ על חייו של אברהם סוצקבר, ואת הסרט הקלאסי ״אחד משלנו״ משנות ה-80, בו כיכב אלון אבוטבול, שיזכה לצפות כאן בעצמו על המסך כאיש צעיר.

עוד בין האמנים האורחים: השחקן והקומיקאי גורי אלפי (שלא מזמן עבר להתגורר בלוס אנג׳לס), עם הסרט ׳הד׳; ליאור אשכנזי בסידרה ״המנצח״; אדם גרינברג הוותיק עם הסרט הנפלא "אני אוהב אותך רוזה", הבמאי אופיר ראול גרייזר עם "האופה מברלין", והשחקנית הסופר-מוכשרת שירה הס שמשתתפת בשלושה סרטים בפסטיבל: Noble Savage ׳מראות שבורות׳ ו׳המנצח׳.

עם השחקנית הלן מירן ודיאן ליין

פסטביל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס הוא כידוע פרוייקט חייו של מאיר פניגשטיין, שבכל שנה עושה ימים כלילות כדי לדאוג שהאירוע הקולנעי המכובד הזה ימשיך להתקיים ובהצלחה יתרה. כבר למעלה משלושה עשורים שפניגשטיין יחד עם הצוות שלו מעלים את הפסטיבל הענק ומשרדי ההפקה רוחשים כמו חמ״ל מנוהל היטב שלא מפסיק לעבוד. פניגשטיין מצידו מתרגש כאילו מדובר בפעם הראשונה. ״כל שנה זה מלחיץ ומרגש מחדש, בכל פעם שאני רואה את האולמות מלאים אני לא מאמין. אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו".

נראה כי לא משנה כמה פסטבילים מצליחים פניגשטיין יפיק, לעולם ישאר מוכר קודם כל כ״פוגי״ המתופף האגדי של להקת ׳כוורת׳. את הכינוי קיבל בתקופת שירותו בלהקת הנח״ל שם גם פגש לראשונה את גידי גוב, דני סנדרסון, אלון אולארצ׳יק ואפרים שמיר מי שלימים יהוו את הבסיס לאחת מלהקות הרוק האהובות בישראל.

בראיון אישי מספר מאיר על החיפוש העצמי אחרי פירוק ׳כוורת׳ וההחלטה להקים את פסטיבל הסרטים הישראלי הראשון שהתקיים בכלל בבוסטון; על רגעים קשים וקסומים מ 32 שנים של פסטיבל, הזוגיות עם אישתו שצעירה ממנו ב-27 שנה, אבהות בגיל 68 לבנו בן ה- 3והאיחוד עם בתו הבכורה.

גיליתי שאני מבין בהפקה

מאיר, אתה כבר גר שנים בארץ אבל זה מרגיש כאילו אתה כל הזמן כאן.

״כן אני גר בישראל אבל עובד בארצות הברית, בעצם רק בלוס אנג׳לס. פעם עוד הייתי בניו יורק לפני 25 שנה עוד עשיתי שם פסטיבלים. האמת שאני מרגיש קצת רע שניתקתי קשר עם עיר שפעם הייתי כל כך מחובר אליה.

עשינו פסטיבלים במיאמי, שיקגו ובבוסטון אבל נשארנו רק עם לוס אנג׳לס ואני די מרוצה מזה כי אני יותר מפוקס על לוס אנג׳לס ואני רוצה לעזור לקולנוע הישראלים בתעשייה פה בהוליווד.״

יותר קל להביא אנשים מהוליווד להקרנות של סרטים ישראלים בזכות ההצלחה בנטפליקס או של וונדרוומן?

״ללא ספק. תעשית הקולנוע היא לא פשוטה וקשה להפיץ סרטים בעיקר סרטים ישראלים קטנים. השנה יותר מתמיד זה מרגיש שיש יותר חיבור ויותר עניין עכשיו בסרטים שלנו. למשל בשנה שעברה הסרט הכי מצליח בפסטיבל היה ׳מכתוב׳. והנה לא מזמן הוא עשה חיל ונמכר לנטפליקס. זה מראה שאנשים בתעשייה מסתכלים והחשיפה בפסטיבל עוזרת. אנשים רואים שנטפליקס הם ספונסרים שלנו. בשנה שעברה הבאנו כמות ענקית של קהל ואני מקווה שגם השנה.״

תן לי לקחת אותך אחורה בזמן. איך הפירוק של ׳כוורת׳ השפיעה על חייך?

״כוורת התפרקה ב 1976 לאחר סיבוב הופעות מצליח שעשינו בארצות הברית. שנה לאחר מכן כבר שיחקתי בסרט ׳הלהקה׳ של אבי נשר. ב-78 שיחקתי שנה בחאן הירושלמי בהצגה "צ'רלי קצ‘רלי" שתיארה את האישיות של הצבר הישראלי משנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-70 אחרי מלחמת יום כיפור. אני זוכר שהייתה לי שם שורה בהצגה שאני אומר: ׳אני הולך לעשות כסף באמריקה ובגדול׳ אז אולי זה היה הסימן שהייתי צריך לנסוע לאמריקה אבל כסף גדול לא עשיתי״… (צוחק).

עם קמרון דיאז

״השנים אחרי פירוק של ׳כוורת׳ היו מבלבלות עבורי. שיחקתי בלהקה בבוקר ואז הייתי נוסע לירושלים לחזרות. הייתי מלווה את אריאל זילבר. לא מצאתי את עצמי- אחרי כל ההצלחה של ׳כוורת׳ אני פתאום בתיאטרון, בקולנוע מלווה אמן? היה לי ברור שאני לא רוצה להיות מתופף מלווה ולעשות 100דולר להופעה.

לקראת שנות ה-80 החלטתי ללכת ללמוד מוזיקה בבוסטון. אמרתי לעצמי שכך אהיה מוזיקאי יותר טוב ואפתח בקריירה בארה"ב. אחרי שנה של לימודים הבנתי שלהתחיל מהתחלה ללמוד פסנתר זה לא מעניין אותי וכנראה קצת מאוחר מידי. הייתי הכי גבוה שאפשר עם ׳כוורת׳ והבנתי שאני צריך לרדת למטה ולהתחיל מהתחלה. הקמתי להקה עם משה לוי ויהודה עדר, מי שהקימו בהמשך את בית ספר רימון׳. בגיל 30 הבנתי כמה קשה לחיות מאמנות בארץ. אבל כשהקמתי את הלהקה גיליתי שיש לי חושים כלכלים מסויימים, שאני מבין הפקה. התנסתי בזה כשעשינו עם הטור האחרון עם ׳כוורת׳ בארצות הברית. אז לקחתי על עצמי את כל נושא הניהול וההפקה של סיבוב ההופעות הזה".

אתה מתגעגע לימי התהילה עם ׳כוורת׳?

״אני הולך קדימה לא אחורה. אני לא מרגיש נוח שאנשים באים אליי ומספרים לי כל מיני סיפורים שהייתי גדול ועל ההצלחה של פעם. אני לא מספר סיפורים מ׳כוורת׳ או על כמה גדולים היינו. אני חי בהווה ומסתכל קדימה לעתיד.״

איך נולד הרעיון להפיק פסטיבל סרטים ישראלי בארה"ב?

״הקמתי להקה, ופניתי לאגודת הסטודנטים ואמרתי להם שאני רוצה לארגן הופעה עם הלהקה שלי. שאלתי אותם כמה אתם מוכנים לשלם? הם אמרו 200 דולר לא האמנתי למשמע אוזני. אבל כן, הם היו מוכרים כרטיס ב- 4 דולר ולמרות שהיינו להקה רצינית זה מה שהם היו מוכנים לשלם. הצעתי להם להעלות את מחיר הכרטיסים ל-6 דולר והתחלנו להביא אנשים. קצת פחדתי כי הבטחתי לכל נגן 50 דולר על ההופעה ואמרתי אולי אני אשאר בלי כסף. אבל בסופו של דבר יצאתי עם 400 דולר מההופעה הזו. הראש הישראלי יהודי עבד והבנתי שיש כאן משהו.

״חצי שנה לאחר מכן ניגש אלי פרופסור שהיה בשנת שבתון מאוניברסיטת תל אביב. הוא ביקש שאביא 2 סרטים מישראל כדי לעשות הקרנה לקהילה היהודית בבוסטון. חזרתי לארץ בקיץ, פניתי למנחם גולן לבדוק איזה סרטים יש לו. הוא אמר לי שהוא לוקח 1500 דולר להקרנה ואמרתי לו – תקשיב אני משלם שכר לימוד 1500 דולר זה גבוה מידי. אז ניגש אליי המפיק של 2 ׳אצבעות מצידון׳ ושאל אותי אם אני מתכוון לעשות פסטיבל. פסטיבל? שאלתי. כן, אם אתה לוקח 2 סרטים קח עוד 2 ואני אעשה לך פרסום ושיווק. זה נשמע לי מעניין לקחתי את ההצעה וטסתי בחזרה לבוסטון. שם שמעתי על מישהי שעושה פסטיבל סרטים יהודי בטורונטו. אז הוא היה מרוויח 200 אלף דולר, היום קוראים לו ׳טורנטו פילם פסטיבל׳ הוא עושה 20 מליון דולר ומביא 300 אלף צופים.

״הייתי עובר בין מסעדות ומבקש עזרה לפרסום. בהתחלה הייתי בטוח שאני הולך להפסיד כסף. אבל התמזל מזלי ואחרי ההקרנה הראשונה – נדמה לי שזה היה של הסרט ׳הלהקה׳, ניגש אליי רופא יהודי שמאוד נהנה מהסרט ושאל אותי אם אני מעוניין לפרסם את הסרטים ״בבוסטון גלוב ״ שהיה כמו האל-איי טיימס של בוסטון וקראו אותו מליון אנשים. אמרתי לו שאין לי כסף, והוא אמר לי ׳אני אשלם לך על הפרסום אני רוצה שכל יהודי בבוסטון ידע על הפסטיבל שלך׳. הוא שם מודעה של חצי עמוד על הפסטיבל בעיתון שיצא ביום שבת בחלק של הבידור שכולם מסתכלים בו בסוף שבוע. כך חמש הקרנות, 600 מקומות הכל היה סולד אאוט. יצאתי עם רווח של 15 אלף דולר. שלושה שבועות אחר כך עזבתי את הלימודים והרגשתי שגיליתי מחדש את עולמי".

עם דני דה ויטו ומייקל דאגלס

המחווה של קירק דאגלס

כך קם לו המוסד שנקרא ׳פסטיבל הסרטים הישראלי׳ הראשון שהתקיים בבוסטון ב-1982. מאז פניגשטיין הקים עמותה עם שלושה שותפים עורכי דין במקצועם. ״נכנס לי החיידק של הקולנוע ושל הוליווד, התחלתי לקרוא את Variety כל יום ובמקביל ללמוד את תעשיית הסרטים בצורה מקצועית כדי להבין איך להתחבר אליה".

אחרי כל כך הרבה פסטיבלים מה הדבר הכי חשוב שלמדת?

״לקחת ברצינות כל דבר שאני עושה ולהשקיע מאה אחוז. לא משנה אם זה משהו גדול או קטן, חשוב לנסות להוציא את המקסימום בצורה כי מקצועית. כל שנה אנחנו יוצרים משהו מחדש ובונים את הפסטיבל תחלה וזו תמיד עבודה קשה".

מאיר פניגשטיין עם ברוק שילדס

מי תמך בך בהתחלה פה בלוס אנג׳לס?

״אבי לרנר ודני דימבורט תמכו מההתחלה וכל הזמן. עד היום ׳מיליניום מדיה׳ הם הספונסר הכי גדול שלנו. גם ד״ר מרים ושלדון אדלסון תמכו מההתחלה. אני פוגש כל שנה אנשים ממדינות שונות, חלקם בכלל לא יהודים. הם מזהים אותי ואת הפסטיבל והם מביאים חברים וחברות לסרטים וכל שנה מגיעים אנשים נוספים. אחת המטרות החשובות של הפסטיבל הן לחבר בין אנשים, זה משהו שמאוד חשוב לי. כל שנה מצטרפים עוד תומכים. השנה לדוגמה קרן ANNENBERG שכבר מ-1989 תרמה כספים לעמותות שונות בסך 5 מיליארד דולר, החליטה לתרום גם לנו סכום מאוד מכובד. אני רואה את זה כהישג מאוד גדול".

רגע בפסטיבל שריגש אותך?

״היו הרבה אבל אחד מהם היה כשנתנו אות הוקרה לקירק דאגלס. עמדתי לידו מאחורי הקלעים כמה רגעים לפני שהוא עלה לקבל את הפרס. הבטתי בו, עמד מולי אדם בן 90 והפנים שלו היו חלקות לגמרי ואז אני מביט בכף היד שלו והיא מבוגרת ממש כמו של חיה שקיימת 500 שנה. נבהלתי בהתחלה, פתאום הבנתי לאיזה בן אדם מיוחד אני נותן הוקרה וכמה היסטוריה של עשייה יש לו. קראו לו לבמה והגיעה הבחורה שמלווה אותו לפודיום, ואז בשניה שמתי את היד שלי מתחת ליד שלו. החלטתי שאני זה שמלווה אותו. הוא פנה אל הקהל וסיפר על הטלפון שקיבל ממני כשהחלטנו להעניק לו פרס. בהתחלה הוא לא הבין למה הוא צריך עוד פרס כי יש לו כבר מספיק. אבל כשהוא שמע שזה מישראל הוא התרגש והחליט לבוא. הוא אמר בפעם הבא שתתקשרו אליי אני מקווה שזה יהיה לבוא לצלם סרט בישראל. הרגע הזה ריגש אותי, זה סיפוק שאי אפשר לתאר וזה עושה את כל העבודה הקשה למשתלמת".

בשנות ה- 90עם גילה אלמגור, עפרה חזרה ואלון אבוטבול

 

מה האתגר הכי גדול בפסטיבל?

״להחזיק אותו 32 שנה, זו משימה כמעט בלתי אפשרית ועוד לעבוד עליו מישראל, בעיקר עכשיו שיש לי ילדים קטנים ואישה בבית".

פניגשטיין בן ה-68 נשוי לג׳סי שצעירה ממנו ב-27 שנה ולהם שלושה ילדים: סימון בן ה-14, גלי 9 ודילן בן השלוש. לפני שנים גילה שיש לו בת מחוץ לנישואים מהתקופה בה חי בארה"ב. רייצ׳ל, כיום בת 39, רופאה במקצועה שמתגוררת בסנטה קרוז בקליפורניה. פניו מתמלאות בגאווה כשהוא מספר לי עליה ועל תואר הדוקטור אותו קיבלה מאוניברסיטת ייל היוקרתית ואת לימודיה בהרווארד. פניגשטיין התאחד עם רייצ׳ל כשהייתה בת 18.הוא שמח לגלות את הכישרון המוזיקלי שעבר בגנים ושרייצ׳ל מנגנת על לא פחות מחמישה כלים וביניהם גם תופים; הכל נשאר במשפחה.

מאיר: ״במשך שנים הייתי 'נשוי' לעבודה על פסטיבל הסרטים, 24 שעות ביממה. כשגיליתי את רייצ׳ל ואיזה מדהימה היא יצאה, זה עשה לי חשק לילדים נוספים. התחתנתי עם ג׳סי ולמרות הבדלי הגילאים בינינו אנחנו מסתדרים מצויין ויש לנו שלושה ילדים. למזלי ג׳סי היא אישה מדהימה שמוכנה לתת לי לטוס לחודש ועשרה ימים כל שנה כשהיא נשארת עם שלושה ילדים קטנים.

זה בכלל לא מובן מאליו".

חלומות לעתיד?

״יש כל הזמן חלומות. האמת? אני רוצה לעשות סרט משלי שמספר על אדם שהיה הכי גבוה שאפשר והוא יוצא לחפש את החלומות שלו. סרט על סיפור חיים שקשור בחיי, שהוא יהיה חלום אמיתי שמציגים אותו על המסך. זה נמצא עכשיו בתהליך של פיתוח בשלבים מוקדמים. קיבלנו סיוע מקרן רבינוביץ' לקולנוע. מקווה שזה יקרה יום אחד".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תרבות ובידור

הקול נשאר במשפחה

Published

on

משפ' ידידיה, המשפחה המוזיקלית האולטימטיבית של לוס אנג'לס הישראלית, עורכת מופע מיוחד לפורים ב- 20במרץ, מופע לקהילה ב5 באפריל ומסיבת השקה לאלבום חדש • שיר למעלות

יקירה ואהרון ידידיה הכירו לראשונה לפני 22 שנים במסיבת גראמי ביתית בלוס אנג'לס שערכה חברה משותפת, אסנת, ששירתה עם יקירה בלהקה הצבאית בארץ והופיעה בלהקה של פיני כהן שבה אהרון היה המתופף. יקירה, זמרת-יוצרת, תלמידה לשעבר לפסנתר של מתי כספי, שרה, מנגנת על קלידים, טמבורין וגיטרה אקוסטית, אהרון מתופף, מנגן על גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית וגיטרה בס. היום מופיעה המשפחה בהרכב מלא עם בנותיהן המוכשרות.

בשנה האחרונה עבד הזוג במרץ על הקלטת אלבום הבכורה שלהם במקביל להופעות בבתי כנסת במקומות שונים ברחבי לוס אנג'לס, לקהל גילאים רחב ומגוון. ההופעה הקרובה תערך ביום שישי ה-5 באפריל בשעה 6:30, בטמפל עליה ב"וודלנד הילס" שפותח את שעריו ומזמין את כולם לחוות קבלת שבת כיפית עם משפחת ידידיה, יקירה, אהרון ושלושת בנותיהן, אלה, אוליביה, ולני. למחרת, במוצאי שבת 6 באפריל, תחגוג המשפחה בערב מרגש ומיוחד בחצר פרטית בנורתרידג' את צאתו של אלבום הבכורה בערב שיתחיל עם הבדלה-מעגל שירה ותופים מיוחדת וימשיך עם מופע משירי האלבום שכולל לחנים מקוריים של יקירה למילות תפילה בעברית: מודה אני לפניך, אדון עולם, שיר למעלות, הללויה ועוד.

יקירה ואהרון, "איך הכול התחיל" ומה החלום המוזיקלי שלכם?

יקירה: "אחרי שנים של כתיבת שירים ולחנים פנה אלי החזן דניאל פרידמן בבקשה להלחין תפילה מתהילים כדי שיוכל להוסיף שיר לרפרטואר שירי התפילה שלו. ברגע אחד חיי השתנו. גיליתי מחדש עולם שלם. תוך כדי שקראתי את התפילות שמעתי את המנגינות מתנגנות בראשי. ההשראה הייתה כל כך מופלאה שלא יכולתי להפסיק. תוך שבועיים הלחנתי מופע שלם. החזן הזמין אותנו להופיע בטמפל רמת ציון. היה לנו כחודש להתארגן ובהחלטה של רגע, אהרון ואני, בשמחה גדולה מצד הבנות, החלטנו שנצרף גם אותן להרכב. הן מופיעות על במות מגיל צעיר בשירה, ריקוד, תיאטרון וחוץ מזה הן גדלו בבית מוזיקלי, שוחר תרבות ורוח. זה היה הכי טבעי שבעולם שהן ייקחו חלק בזה. הן מדברות עברית שוטפת, שרות ומנגנות בכלים שונים. אלה שרה ומתופפת, אוליביה מנגנת בכלי הקשה ולני שרה, מנגנת בכלי הקשה ותופים והן מתחלפות במהלך ההופעה בנגינה על הכלים השונים".

למה בחרתם לשלב מוזיקה ותפילות?

יקירה: "אנחנו חיים ונושמים מוזיקה. לשנינו היהדות והמסורת חשובה מאוד". אהרון: "ובמיוחד החגים השבתות כפי שחשנו וחגגנו אותם בישראל, דרך המוזיקה אנחנו מצליחים לשמר ולחזק את העברית והיהדות של הבנות שלנו. זה הרבה מעבר לפרנסה. זה סוג של שליחות, אנחנו אוהבים להופיע עם שירים מהמקורות בבתי הכנסת. יש הרבה יופי במסורת היהודית ואנחנו לא היחידים שחושבים כך: אנו מצליחים לסחוף אחרינו קהל חדש וצעיר שבד""כ מעדיף להישאר בבית בשישי בערב.

יקירה, מה הרקע שלך?

יקירה :"סבא שלי היה חזן ועזר לפתוח שלושה בתי כנסת בחולון. גדלתי בבית חילוני מסורתי עם ארוחות שבת ומזמורים. מצחיק שדווקא בלוס אנג'לס לימדתי עם מוזיקה תנכית טעמי המקרא כשלימדתי ילדים לבני מצווה. היה מדהים לגלות שגם בנות עולות לתורה אפילו בבתי כנסת קונסרבטיבים, לא רק ברפורמים. הופתעתי למשל שנשים וגברים מתפללים ביחד. לא נחשפתי לשוויון הזה בישראל. התפילות העשירו את נפשי, מעבר למילים. התחלנו להופיע בבתי כנסת והתחילו לבוא משפחות וילדים והמקום התמלא. מוזיקה היא השפה הכי יפה בעולם עם כוח ועוצמה לקרב, לגעת ולעשות טוב לאנשים".

הבנות שלכם מבינות ומתחברות לתפילות?

יקירה: "לגמרי. הן למדו את כל התפילות בעל פה דרך השירים שלנו וכל ילדה מבינה ומתחברת לתפילות בדרך שלה. אני רואה מה ילדים שומעים היום ונחרדת. אני משתדלת למזער את החשיפה של הילדות שלי לשירים פרובוקטיביים ושליליים של זמרות כמו ליידי גאגא, אדל וכדו'. המוזיקה כל כך נמוכה וחשוכה היום. ככותבת מילים ולחנים אני רגישה לכל מילה ולכל צליל וזה עצוב. אני לא יכולה למנוע את החשיפה שלהן למוזיקה שלילית אבל יש לי את היכולת והרצון לתת אלטרנטיבה, להדליק קצת אור בחושך הזה. אני יודעת שלבד, אהרון ואני לא נוכל ליצור שינוי משמעותי. רק ביחד, עם תמיכה קהילתית של אנשים והורים שמתחברים לאור, נוכל לקיים ולאפשר מקום למוזיקה עם מסרים חיוביים לילדים שלנו".

לאן אתם שואפים? מה החלום שלכם?

יקירה: "להגיע ולגעת בכמה שיותר אנשים דרך המוזיקה שלנו. להדליק אור ולעשות טוב. יש הרבה יופי לחגוג מדי פעם את השבת ביחד עם הקהילה, אולי אפילו ליצור קהילה תומכת של אנשי אור ומשפחות עם ילדים שמתחברים לעשייה המוזיקלית שלנו ורוצים לקחת חלק בזה באופן קבוע. הדרך הכי טובה לתמוך בנו זה פשוט להגיע להופעות שלנו. ההנאה מובטחת. מבחינתי זאת שליחות חשובה עבור משפחתי, עבור הקהילה של הישראלים והיהודים האמריקאים ואני מאחלת ומייחלת שכמה שיותר אנשים יידעו על זה".

איפה אתם מופיעים?

אהרון:" בבתי כנסת בעיקר וגם ניתן להזמין אותנו להופיע באירועים כמו ערבי שירה ותרבות, קבלות שבת, בת ובר מצווה, חגים, ימי הולדת, כל אירוע חגיגי ויהודי. אנחנו גם מקבלים תגובות נלהבות מנוצרים שנהנים מהלחנים שלנו לתהילים. הופענו בחודש שעבר בבית כנסת והגיעו כ-300 איש כשבממוצע מגיעים אולי כ-50 איש. זו הרגשה נפלאה, סוג של שליחות לדעת שאנחנו עוזרים להשריש את היהדות לקהל צעיר שבדרך כלל לא בא לבית הכנסת".

חוץ מההרכב המשפחתי, הם הקימו להקה ישראלית-יהודית שעושה שמח, "יקירה אנד דה בנד" שמה. חברים בה יקירה (שירה וטמבורין), אהרון (תופים) ביחד עם שני נגנים מוכשרים: יורי כץ, שגם התארח וניגן באלבום בסקסופון וחליל; ואדם פרי על הקלידים. הלהקה מופיעה בבתי כנסת, בחגים ובשמחות. בחג פורים הקרוב ב-20 במרץ הם יופיעו בטמפל רמת ציון בוואלי עם שירים ישראליים מוכרים ואהובים. אירוע שמח שפתוח לציבור הרחב וכולל ארוחת ערב וללא תשלום.

לפרטים נוספים: yedidyah.net ובפייסבוק

המשך לקרוא

תרבות ובידור

יוסי ותומר מציגים: חשיפה כפולה

האמן תומר פרץ והמוזיקאי יוסי מזרחי מעלים מופע מולטי-מדיה ראשון מסוגו, במשך שני ערבים, בגלריה במרכז העיר • שווה בדיקה

יוסי מזרחי (מימין) ותומר פרץ בסטודיו

DOUBLE EXPOSURE היא תערוכת מיקס מדיה דו חושית (צפיה ושמיעה) מסקרנת העומדת להתרחש בקרוב ב- OURO Studio במרכז לוס אנג׳לס. מאחוריה עומדים שתי דמויות מוכשרות מעולם האומנות והמוזיקה: האמן הישראלי – אמריקאי תומר פרץ שמתגורר כבר שנים רבות בלוס אנג׳לס; ויוסי מזרחי, מוזיקאי ישראלי (׳הקולקטיב׳) שעבר להתגורר בעיר המלאכים לפני שלוש שנים יחד עם זוגתו נינט טייב נינה- איך שקוראים לה החבר׳ה), שכולנו מכירים היטב.

לוס אנג׳לס איננה זרה למזרחי. בגיל 18 התגורר כאן כשלמד ב׳אל איי מיוזיק אקדמי׳. לאחר מכן חזר לישראל והחל ליצור ולהופיע עם להקתו ״הקולקטיב״. מדי פעם עשה גיחות לעיר המלאכים להופיע עם ׳הדג נחש׳ ועם נינט. פרץ הכיר אותו דרך חברה משותפת, הכימיה הייתה טובה והוא הספיק לצייר אתו כמה פעמים כחלק מפרוייקטים
אישיים שלו והסקרנות שלו לתיעוד מוזיקאים.

לפני כשנה פנה יוסי לתומר בבקשה שיתעד אותו במצלמתו מהרגע שהוא מתעורר, ונתן לו מפתח לביתו כדי שיגיע אליו בשש בבוקר ויוציא את התמונות האותנטיות ביותר כשהוא ונינה עדיין ישנים במיטתם. פרץ הגיע, אך שכח את הסוללות למצלמה הדיגיטלית שלו. הוא מצא מצלמת פילם ישנה שהייתה זרוקה בסלון של מזרחי (חובב רטרו ידוע) והחל מתעד את שיגרת הבוקר של האובייקט המבוקש. ״כשראיתי את התוצאות ידעתי שחייבים לעשות עם זה משהו. זה היה כל כך אמיתי, מחוספס ולא מתיימר", מספר מזרחי. מכאן נולד הרעיון להרים מייצג אומנותי-מוזיקלי כמו שלא ראיתם בעבר. ״חשיפה כפולה״, שתעלה במשך שני ערבים ב- במרץ, מחברת את הסיפור האישי של השניים 23-24 באמצעות, ציור, צילום, מוזיקה ועוד אלמנטים מיוחדים שלא נחשוף כרגע, כדי לא להרוס את החגיגה.

יוסי, אתה מוזיקאי ותומר, אתה צייר. איך נוצר החיבור ביניכם?

תומר: ״אני מצייר מוזיקאים כבר שנים. האמנות שלהם מסקרנת אותי. עשיתי עבודות של המון אמנים, ביניהם רמי פורטיס. כשיוסי ונינה עברו לגור באל-איי נדלקתי עליו כשראיתי אותו על במה. ציירתי וצילמתי אותו פעם אחת ומאז היינו נפגשים בכל מיני מקומות".

יוסי: ״ביקשתי מתומר לתעד אותי כשהחלטתי שאני מוריד את השיער הארוך אחרי 6-7 שנים וזה היה מין איוונט קטן בשבילי. אמרתי לו: ׳תגיע לפני שאני מתעורר ואיך שאני פותח את העיניים תתחיל את הקליק הראשון, תהיה איתי כל הבוקר. אני עושה מדיטציה בבקרים, מתפלל, מקלחת. הכל יצא הכי חושפני ואינטימי".

איך נינה (נינט) הגיבה לשגעון הזה?

יוסי: ״כשאמרתי לה שתומר מגיע לצלם אותנו בבית בשש בבוקר היא אמרה, ׳כל עוד אני לא בפריים הכל סבבה׳. ברור שעשינו לה כמה תמונות אבל זה שמור בכספות…"

תומר: ״שמע, בוא לא נשכח שנינה בעצמה היא אמנית אז היא מבינה הכל לגמרי. תאמין לי – היא יותר משוגעת מכולנו ביחד"…

יוסי, מהיכן ההשראה לתיעוד האינטימי הזה, להוריד את השיער הארוך ולהפוך הכל למיצג אומנות?

״סבא שלי גסס מסרטן במשך תקופה ארוכה. בזמן שהייתי בהקלטות בצפון קליפורניה קיבלתי טלפון שהמצב שלו מחמיר, שלא נשאר לו הרבה זמן וכדאי שאגיע לארץ. טסתי לישראל וביליתי איתו את ימיו האחרונים. גדלתי עם סבא והיינו קרובים. הוא מאוד אהב מוזיקה, האזין לז׳אנרים מאוד מגוונים, מפרנק זאפה ומיילס דיוויס ועד אום כולתום. הוא הביא לנו את המוזיקה הביתה לי ולאבא שלי, שהיה מתופף.

"במהלך הימים האחרונים איתו חשבתי איךלהנציח את הזיכרון שלו. נזכרתי שהיו לו המון קסטות של טייפ ישן ועם השנים הם נעלמו בבית שלו כי הפורמט נעלם. סבתא שלי מצאה אותן. הבאתי את הקסטות ללוס אנג׳לס, קניתי מערכת סטיראו של בית עם טייפ ואקולייזר, חיברתי אותה באולפן והתחלתי לדגום את הקסטות הישנות ולהקשיב להן. היו ימים שהגעתי לאולפן והקשבתי דקות ארוכות לקסטות שלו, רק כדי לקבל השראה לפני שאני בכלל מתחיל לגעת בדברים ולהתעסק איתם".

איזו מוזיקה נוכל למצוא באלבום הזה שהוא גם חלק מהתערוכה?

״המוזיקה נכתבה בהשראת הקסטות האלו ושילבתי את זה יחד עם הקלטות של תפילות שהקלטתי בשבעה שלו. לקחתי את הדברים שהם מאוד ישנים ויצקתי אותם לתוך יצירה מאוד מודרנית. שירים שהם חלקם אינסטרומנטלים, בחלקם אני מארח אמנים מקומיים והמון מוזיקאים אחרים. הפרוייקט הוא מאוד בהשראתו וסביב החיים של סבא שלי״. המוזיקה שמזרחי הקליט הפכה לאלבום חדש GRANDPA'S TAPES. הפרידה מסבו הובילה אותו לרצון לשינוי והתנקות. מזרחי החליט להשיל מעצמו דברים וביניהם גם את השיער הארוך שהיה הסמל שלו במשך שנים. את סיפור הניקיון וההתחדשות הזו מתעד פרץ במצלמתו, על הקנבס ובאמצעים אומנותיים ויזואלים נוספים.

למה אפשר לצפות במופע?

יוסי: "אנחנו רוצים להביא חוויה לקהל של מעבר לבוא ולראות תערוכה של תומר פרץ או לשמוע תקליט של יוסי מזרחי. אנחנו לוקחים אותם לעולם פרטי שלנו עם הרבה שכבות, נספר סיפור משתי נקודות מבט שונות ותהיה מוזיקה חיה.

תומר: ״שום דבר לא הולך להיות סטנדרטי; יש פה שילוב של ישן וחדש. מיקס מדיה, אני יכול להגיד שיהיו המון הפתעות ושזה עובד על כל החושים".

Double Exposure – Art Installation by Tomer Peretz and Joseph E-Shine
OURO Studio

23-24 March 7:00-11:00 PM 3822 W. Jefferson Blvd. L.A. CA 90016

המשך לקרוא

תרבות ובידור

מרבד הכספים

Published

on

שמלת ברבור, כפפות מטבח הזויות, שערורייה סביב מניקור ותשלום של עשרות אלפי דולרים כדי לפסוע מול המצלמות עם תיק ממותג או עגילי מעצבים • אחרי טקס האוסקר ה־91, הצצה מאחורי הקלעים של השטיח האדום המפורסם בעולם

טקס האוסקר חגג השנה בלוס אנג'לס יומולדת 91. המותג הקשיש ניסה לשדר עסקים כרגיל, אבל הטבלה לא משקרת. בטקס הקודם צפו 26 מיליון איש בלבד, שפל של 40 שנה, והאקדמיה קולנוע הבינה שמשהו צריך להשתנות – ומהר.

מה לא עשו כדי לחדש את נעוריו של הפסלון המוזהב? הכריזו על קטגוריה ל"סרט הפופולרי הטוב ביותר" יוזמה שנבלמה בינתיים); הסתבכו עם ההחלטה על מנחה הטקס (הקומיקאי קווין הארט, שנבחר תחילה, פרש אחרי שסירב להתנצל על התבטאויות הומופוביות מהעבר); וגם השתעשעו ברעיון לחלק ארבעה פרסים בהפסקות הפרסומות, כדי לקצר את הטקס כך שאורכו לא יחרוג משלוש שעות (הוליווד זעמה וההחלטה בוטלה).

אבל נדמה שהאיום הגדול ביותר על החגיגה ריחף מחוץ לדלתות הכניסה לתיאטרון דולבי בהוליווד. אנחנו מדברים על מוסד ותיק ונוצץ בזכות עצמו – השטיח האדום, שגם הפופולריות שלו נמצאת בדעיכה.

על פי סקר של ה "הוליווד ריפורטר", בשנים האחרונות נרשמה ירידה חדה בשיעורי הצפייה באירוע המסורתי, שבו מתהלכים הסלבס מול המצלמות, מציגים את בגדיהם ועונים לשאלות החנפניות של כתבי הטלוויזיה.

רק שישה אחוזים מהנשאלים הודו שהם צופים בקביעות בשלב השטיח האדום, וגם זה, רק מתוך עניין שלהם בבחירות האופנתיות של הכוכבות. זה לא מפתיע. אמנם נחמד לגלות איזו שמלה לובשת השחקנית הלוהטת של הרגע ומי נראה חנוק יותר בטוקסידו, אבל בעידן האינסטגרם אפשר לקבל בחשבונות הפרטיים של הסלבס מנות גדושות של אבק כוכבים בכל רגע נתון, ובראוותנות גדולה הרבה יותר.

הרייטינג של משדר הדגל של ערוץ E! מהשטיח האדום באוסקר צנח ב־2018 ב־43 אחוזים לעומת השנה שקדמה, ומשך 1.3 מיליון צופים בלבד. "הנתון הזה באמת לא מפתיע, אבל הוא מאוד מעציב", אומרת מליסה ריברס, בתה של הקומיקאית המנוחה ג'ואן ריברס, שסיקרה לצד אמה עשרות אירועי שטיח אדום מאז תחילת שנות ה־90. ריברס־האם נחשבת למי שהפיחה רוח חיים בסצנת השטיח האדום, עם השאלה האייקונית שלה, מה את לובשת?", שמשכה צופים שלא בהכרח התעניינו בחלוקת הפרסים עצמה. "כבר זמן רב הסיקור התקשורתי של האוסקר משתנה. המארגנים הגבירו את הפיקוח על השטיח האדום בעקבות לחץ של הטאלנטים. אנשי יחסי ציבור מתערבים היום בסוגיה מי מתראיין ומה אפשר לשאול, ואסרו עלינו סתם ליהנות. הכל מתוח, כולם שם נזהרים בלשונם, שלא יפרשו את דבריהם בצורה לא נכונה.
אין יותר ספונטניות בתעשיית הבידור.

"אמא שלי תמיד אמרה שהשטיח האדום הוא מסיבת הקוקטייל הכי טובה בעולם. מדברים עם כוכבים גדולים, עוברים כל הזמן ממפורסם למפורסם, ועושים חיים. העידן הזה נגמר".

• • •

המונח "שטיח אדום" נולד בטרגדיות היווניות, שם שימש דרך לקדם פני מלכים ביראת כבוד. בטלוויזיה הוא תפס תאוצה בשנות ה־60, כשהחלו השידורים בצבע, וצוותי התקשורת נהרו לסקר את הטקסים. כוכבי הוליווד התקבלו בשאגות המעריצים, וכל טקס נפתח בקטע ערוך של ההגעות הנוצצות. בין הראשונות שבלטו בעידן החדש היתה השחקנית אודרי הפבורן, שזכתה באוסקר ב־1954 על הבכורה ההוליוודית שלה ב"חופשה ברומא", לצד גרגורי פק. הפבורן פסעה על השטיח בשמלה מלאכית לבנה עם עיטורי פרחים, שעיצב לה אובר דה ז'יבנשי. אגב, הפעם הבאה ששחקנית בשמלת ז'יבנשי זכתה באוסקר נרשמה לפני שנתיים, כשאמה סטון זכתה על "לה לה לנד", והגיעה לטקס בשמלת זהב מעוטרת קריסטלים של סברובסקי, עם עגילי זהב 18 קראט בשווי 110 אלף דולר, שקיבלה מחברת טיפאני.

ליידי גאגא היא המתלבשת המסקרנת ביותר בטקס השנה. הזמרת, שבנתה קריירה שלמה על לבוש הזוי ומושך אש (לא שכחנו לה את שמלת הסטייקים), הופיעה בטקס לפני ארבע שנים במחרוזת משירי "צלילי המוזיקה", ולבשה שמלה לבנה בתוספת כפפות אדומות, שרבים לעגו להן ואמרו שנראה כאילו היא "עומדת לשטוף כלים". אחת ההשראות של גאגא היא הזמרת שר, שלפני שלושה עשורים סיפקה פרובוקציות משלה. ב־1984 היא הגיעה לאוסקר עם החבר דאז, ואל קילמר, בשמלה נוצצת וחושפנית עם מחשוף נדיב שהותיר מעט מאוד מקום לדמיון. כעבור שנתיים הרשימה במה שנחשב ללוק אייקוני, עם בד מרושת מינימלי, שכיסה רק את מה שצריך, ולראשה תוסף קיפודי ענק סטייל לאס וגאס. ב־1988 היא הפציעה במראה שכאילו שילב את שני הקודמים, בעיצובו של בוב מאקי, וזכתה באוסקר על תפקידה ב"מוכת ירח".

האטרקציות שסיפקה שר סללו את הדרך לשלל אסונות מלתחה מפורסמים על השטיח האדום. ב־1990, בשיא תהילתה עם באטמן" ו"תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים", הגיעה קים בייסינגר בשמלה לבנה בוהקת שעיצבה בעצמה, ונראתה כמו תאונת מלתחה: מצד אחד היה שם מחשוף קלאסי, ומצד שני ז'קט עם קולר מורם; זרוע אחת מכוסה בשרוול, והשנייה חשופה עם כפפה בודדת. מבקרי האופנה לא הפסיקו לקטול אותה.

ב־1992 התייצבה ג'ולייט לואיס הצעירה, שהיתה מועמדת על "פסגת הפחד", בשמלת צ'רלסטון משנות ה־20 ושרשרת פנינים ארוכה, והותירה פיות פעורים למראה הצמות ששזרה על ראשה, שכמעט גזלו את אור הזרקורים מבן זוגה, שחקן עולה בשם בראד פיט.

עידן האינטרנט השפיע מאוד על "אפקט הוואו" והראשוניות שבהם התהדרו הסיקורים הטלוויזיוניים המסורתיים סביב השטיח האדום. רוב הכוכבות מעדיפות היום לחשוף ברשתות החברתיות את המראה שבו יתייצבו לטקס, וכך לשלוט בחשיפה ובתגובות. זה העולם שבו אנחנו חיים היום", מסבירה ריברס. הסטארים מעדיפים לעשות דברים בתנאים שלהם ובפיקוח שלהם. מצד שני, זה לא נכון שהאינסטגרם פוגע לגמרי בשטיח האדום. הצופים עדיין מחכים לרגע שבו הכוכב או הכוכבת ייצאו מהלימוזינה וידרכו על השטיח האדום, זה עדיין הקסם ההוליוודי שמושך אותנו".

עם כל הכבוד לסטוריז ברשת, לסיקור המסורתי של השטיחים האדומים יש עדיין כוח תדמיתי וציבורי רב, כמו שניתן היה לראות בשנה שעברה, כשכוכבות רבות בטקס גלובוס הזהב החליטו ללבוש שחור, כמחווה לתנועות Time’s Up ו־MeToo.

ב־2014 ספג ערוץ E! ביקורת כשבעמדת השטיח האדום הוצבה קופסה שאליה התבקשו הכוכבות להכניס את ידן ולהציג את המניקור שעשו. כוכבת "סיפורה של שפחה", אליזבת מוס, הכניסה את ידה והפנתה במחאה אצבע משולשת למצלמה הזעירה שבתוך הקופסה. במקרה אחר, בזמן שמצלמה בחנה אותה בקלוז אפ לכל אורך גופה, אמרה קייט בלאנשט בשידור: "עושים את זה גם לגברים? זה עד כדי כך מרתק?" שחקניות כמו ג'ניפר אניסטון וריס ווית'רספון סירבו לשתף פעולה עם E! אם הגימיקים הבעייתיים יימשכו, ובמקביל החל קמפיין "תשאלו אותה יותר", שהפציר בגופי תקשורת לנהל עם הכוכבות ראיון אינטליגנטי, ולא לשאול אותן רק על המראה שלהן.

"ערוץ E! אכן הולך על קו דק בכל הקשור להפקה קלילה ומקורית", מסבירה ריברס. "דווקא עכשיו, כשמוטב לכולנו לא לקחת הכל ברצינות מוגזמת, יש תחושה שרוח השטות ההומוריסטית הזו אבדה. בסופו של דבר, כולנו באנו למסיבת תחפושות משמחת, אז למה שלא נכייף? אני הראשונה לתמוך בדרישה לדבר עם הכוכבות בצורה יותר רצינית, אבל מבינה את שני הצדדים. ועדיין, אי אפשר שלא להתעלם מהצביעות הגדולה".

איזו צביעות?

"כל הנשים הללו מקבלות בחינם בגדים ותכשיטים בשווי עשרות ומאות אלפי דולרים. אם את לא מוכנה שזה יהיה מוקד השיחה, אל תיקחי את השמלה שנתנו לך לקידום המותג. אף אחת לא עושה את זה מטוב לב, אלא כחלק מהסכם שכל ייעודו לקרוץ לתקשורת ולצלמים, לעשות פרסומת ולזכות בתשומת לב. אין מגזין בידור בארה"ב שלא עושה ביקורת אופנה עם קרדיטים מלאים למעצבים. אם שחקנית מביאה שמלה מהבית או קונה אותה בכספה בלי סטייליסט – אז אין בעיה, לא נשאל אותה מה היא לובשת. אבל אם יש לה הסדר עם מעצב, ואחר כך היא מתלוננת בתקשורת שכביכול החפיצו אותה על השטיח האדום בשאלות על הלבוש שלה – זה כבר לא לעניין.

"אנשים מתעלמים מהעובדה שהשטיח האדום הוא אחד המקומות הבודדים שבו נשים מרוויחות משמעותית הרבה יותר מגברים. בין אם הן פרזנטוריות של מותג אופנה, או אם יש להן הסכם ללבוש או לענוד משהו ולקבל תמורה כספית נקודתית. זה משהו שלא קורה עם גברים, סמוך עלי".

• • •

וכן, השטיח האדום הפך עם השנים לעסק שמגלגל מיליוני דולרים, בעסקאות כלכליות שנסגרו מבעוד מועד. הכוכבים לא יודו כמה צ'קים הם אספו בדרך, והמעצבים לא יסכימו לחשוף את המכונה שמניעה את קידום המכירות הכי נוצץ שיש. אבל נוכחות ערה של ספונסרים על השטיח האדום היא סוגיה שכל הוליווד יודעת עליה. "יש מגוון של עסקאות, החל מהשאלת פריט ביגוד או הענקתו לסלב במתנה כדי שילבש אותו, ועד תשלום כספי על עצם הנכונות להיראות בו על השטיח", אומר עו"ד ריק ג'נאו, שייצג שמות גדולים כמו ג'וני דפ ובן קינגסלי ואת היוצרים הישראלים גידי רף חטופים") וחגי לוי ("בטיפול"). ג'נאו מתמחה במשא ומתן בין טאלנטים לבין מותגים. "כוכב שמסכים ללבוש בגד מסוים מקבל עשרות עד מאות אלפי דולרים. זה משתנה בהתאם לרמת הכוכבות והיוקרה שלו באותו מעמד. שחקנים שמועמדים בקטגוריות המשחק יכולים לקבל יותר. ואם מדובר באייקון אופנתי – יש בכך ערך משמעותי למעצב. "למעשה, כל השטיח האדום מתוכנן לפרטיו. זו מכונה משומנת היטב של תזמון – מתי כל כוכב מגיע, מתי הוא מתראיין, ואצל מי. נדיר שכוכב פשוט מזדמן' לראיון. הם יודעים מתי הם עוצרים אצל ריאן סיקרסט, ובאיזה שלב הם נכנסים לאולם".

גם הסדרים חד־פעמיים בין סלב למותג זוכים לתעריף נדיב. עבור שמלת ערב יכולה כוכבת "אופנתית" לקבל סכום של 50-200 אלף דולר; על נעלי מעצבים גובים חמשת אלפים עד עשרת אלפים דולר; על איפור במותג קוסמטיקה מסוים יכולה כוכבת לדרוש החל מ־20 אלף דולר, בכפוף לפופולריות שלה ברשתות החברתיות; תיק יד מעוצב יכול לתגמל בסכום של עשרת אלפים עד 15 אלף דולר; ותכשיטי יוקרה יכניסו לכוכבת לא פחות מ־125 אלף דולר, כשהפריט הפופולרי ביותר הוא עגילים – שתמיד יופיעו בצילומי התקריב שבוחנים עיצוב שיער ואיפור.

עבור גברים, טוקסידו של מעצב יוקרה יכול להיות מתומחר בשני מיליון דולרים, שייכנסו לכיסו של השחקן שילבש אותו. על הסכמה לענוד שעון יד מסוים יכול הכוכב לגבות סכומים שמתחילים ב־25 אלף דולר. כריסטיאן בייל, שזכה באוסקר לפני שמונה שנים על "פייטר" ומועמד על "סגן הנשיא", ניצב השנה בראש רשימת הגברים
שמרוויחים בגדול מהצד בעונת הטקסים הנוכחית.

"מעצבים גדולים כמו ארמאני, טום פורד או ראלף לורן הם חלק מהשמות שמעורבים בעסקאות כאלו, ויש גם כאלה שנמנעים", מסביר ג'נאו. "בדרך כלל, ההסכמים הם מאוד ברורים: תלבש – תתוגמל. יש מקרים שבהם מדובר בהסכמי 'ידיד המותג', שבהם ההתקשרות ארוכת טווח: אם יש אירועים מסוימים שהמותג יוזם או משקיע בהם, הטאלנט מחויב להופיע. אלה הסכמים שתקפים לאורך השנה, ולעיתים גם לכמה שנים".

המעצבת גליה להב, שבין לקוחותיה ביונסה, ג'ניפר לופז, אמה סטון, קייטי פרי והטניסאית סרינה וויליאמס, מתעקשת שלא תמיד נדרש המעצב לפתוח ארנק כדי שסלב ילבש אותו. "יש לנו כל הזמן בקשות לאירועי שטיח אדום, וברוב המקרים אנחנו משאילים את השמלות שלנו לאירוע ספציפי. יש לנו התקשרויות מתמשכות עם הרבה טאלנטיות, אבל אנחנו מאמינים שמי שתרצה ללבוש את העיצובים שלנו – תעשה זאת מאהבה, ולא כי אנחנו משלמים".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות