"בכל פעם שאני רואה את האולמות מלאים אני לא מאמין. אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו" - שבוע ישראלי
Connect with us

תרבות ובידור

"בכל פעם שאני רואה את האולמות מלאים אני לא מאמין. אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו"

Published

on

כמו שעון שוויצרי, מאיר (פוגי) פניגשטיין מפיק פסטיבל קולנוע ישראלי-הוליוודי כבר 32 שנים ברציפו – על הימים של אחרי ההצלחה של "כוורת", הרגעים המרגשים ביותר והתא המשפחתי התומ – ראיון תוך כדי תנועה

עם המפיק ההוליוודי רם ברגמן ומרק המיל

מאת: אלעד מסורי

אני אוהב את התקופה הזו בשנה, לפני החגים האמריקאים. מזג האוויר הופך קריר יותר, הקצב של העיר נרגע ומזכיר לנו להנות מהקסם של עיר המלאכים שלנו. בעודי נוסע על רחוב פיירפקס הבחנתי כבכל שנה בשלל דגלים על פנסי הרחוב הגבוהים ושלטי חוצות שמבשרים על פסטיבל הסרטים הישראלי ה-32 שייפתח בשבוע הבא בלוס אנג׳לס. גם השנה הפסטיבל יחבק אליו אלפי ישראלים ויהודים שיגיעו לצפות בשלל סרטים ויצירות טלוויזיונית תוצרת הארץ.

בשנים האחרונות הפסטיבל הפך לגשר שמחבר בין דמויות מהקולנוע הישראלי למקבילו ההוליוודי. הפקות ישראליות רבות זכו להצלחה בין לאומיות והתברגו אחר כבוד בנטפליקס, בטלוויזיה האמריקאית, בפסטיבלי הקולנוע השונים ברחבי העולם ובהוליווד. ערב פתיחת הפסטיבל יתקיים ב-6 בנובמבר בתיאטרון סבן, בוורלי הילס, וצפוי להיות מרגש מתמיד. לסרטים הזוכים יחולקו פרסים בשווי של 100 אלף דולרים. בערב הפתיחה יוענק פרס הוקרה מיוחד לבמאי הישראלי המוערך אבי נשר שיציג בבכורה את סירטו החדש "סיפור אחר". כמו כן, יוענק פרס מיוחד למפיק ג'ייסון בלום, מועמד לפרסי האקדמיה וזוכה פרס האמי.

הפסטיבל יימשך כשבועיים ויציג 18 פיצ׳רים, 15 סרטים דוקומנטרים 3 סדרות טלוויזיה וגם 6 סירטי הומאג׳ מיוחדים לקלאסיקות ישראליות, לבמאים שהלכו לעולמם ולציון חגיגות 70 שנה למדינה. לערב הפתיחה יגיעו שחקנים ואנשי קולנוע מובילים ביניהם: הבמאי האגדי אורי ברבש (מאחורי הסורגים, אות קיין, טירונות). ברבש (71) יציג בבכורה אמריקאית את סרטו התיעודי ״דבש שחור״ על חייו של אברהם סוצקבר, ואת הסרט הקלאסי ״אחד משלנו״ משנות ה-80, בו כיכב אלון אבוטבול, שיזכה לצפות כאן בעצמו על המסך כאיש צעיר.

עוד בין האמנים האורחים: השחקן והקומיקאי גורי אלפי (שלא מזמן עבר להתגורר בלוס אנג׳לס), עם הסרט ׳הד׳; ליאור אשכנזי בסידרה ״המנצח״; אדם גרינברג הוותיק עם הסרט הנפלא "אני אוהב אותך רוזה", הבמאי אופיר ראול גרייזר עם "האופה מברלין", והשחקנית הסופר-מוכשרת שירה הס שמשתתפת בשלושה סרטים בפסטיבל: Noble Savage ׳מראות שבורות׳ ו׳המנצח׳.

עם השחקנית הלן מירן ודיאן ליין

פסטביל הסרטים הישראלי בלוס אנג׳לס הוא כידוע פרוייקט חייו של מאיר פניגשטיין, שבכל שנה עושה ימים כלילות כדי לדאוג שהאירוע הקולנעי המכובד הזה ימשיך להתקיים ובהצלחה יתרה. כבר למעלה משלושה עשורים שפניגשטיין יחד עם הצוות שלו מעלים את הפסטיבל הענק ומשרדי ההפקה רוחשים כמו חמ״ל מנוהל היטב שלא מפסיק לעבוד. פניגשטיין מצידו מתרגש כאילו מדובר בפעם הראשונה. ״כל שנה זה מלחיץ ומרגש מחדש, בכל פעם שאני רואה את האולמות מלאים אני לא מאמין. אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו".

נראה כי לא משנה כמה פסטבילים מצליחים פניגשטיין יפיק, לעולם ישאר מוכר קודם כל כ״פוגי״ המתופף האגדי של להקת ׳כוורת׳. את הכינוי קיבל בתקופת שירותו בלהקת הנח״ל שם גם פגש לראשונה את גידי גוב, דני סנדרסון, אלון אולארצ׳יק ואפרים שמיר מי שלימים יהוו את הבסיס לאחת מלהקות הרוק האהובות בישראל.

בראיון אישי מספר מאיר על החיפוש העצמי אחרי פירוק ׳כוורת׳ וההחלטה להקים את פסטיבל הסרטים הישראלי הראשון שהתקיים בכלל בבוסטון; על רגעים קשים וקסומים מ 32 שנים של פסטיבל, הזוגיות עם אישתו שצעירה ממנו ב-27 שנה, אבהות בגיל 68 לבנו בן ה- 3והאיחוד עם בתו הבכורה.

גיליתי שאני מבין בהפקה

מאיר, אתה כבר גר שנים בארץ אבל זה מרגיש כאילו אתה כל הזמן כאן.

״כן אני גר בישראל אבל עובד בארצות הברית, בעצם רק בלוס אנג׳לס. פעם עוד הייתי בניו יורק לפני 25 שנה עוד עשיתי שם פסטיבלים. האמת שאני מרגיש קצת רע שניתקתי קשר עם עיר שפעם הייתי כל כך מחובר אליה.

עשינו פסטיבלים במיאמי, שיקגו ובבוסטון אבל נשארנו רק עם לוס אנג׳לס ואני די מרוצה מזה כי אני יותר מפוקס על לוס אנג׳לס ואני רוצה לעזור לקולנוע הישראלים בתעשייה פה בהוליווד.״

יותר קל להביא אנשים מהוליווד להקרנות של סרטים ישראלים בזכות ההצלחה בנטפליקס או של וונדרוומן?

״ללא ספק. תעשית הקולנוע היא לא פשוטה וקשה להפיץ סרטים בעיקר סרטים ישראלים קטנים. השנה יותר מתמיד זה מרגיש שיש יותר חיבור ויותר עניין עכשיו בסרטים שלנו. למשל בשנה שעברה הסרט הכי מצליח בפסטיבל היה ׳מכתוב׳. והנה לא מזמן הוא עשה חיל ונמכר לנטפליקס. זה מראה שאנשים בתעשייה מסתכלים והחשיפה בפסטיבל עוזרת. אנשים רואים שנטפליקס הם ספונסרים שלנו. בשנה שעברה הבאנו כמות ענקית של קהל ואני מקווה שגם השנה.״

תן לי לקחת אותך אחורה בזמן. איך הפירוק של ׳כוורת׳ השפיעה על חייך?

״כוורת התפרקה ב 1976 לאחר סיבוב הופעות מצליח שעשינו בארצות הברית. שנה לאחר מכן כבר שיחקתי בסרט ׳הלהקה׳ של אבי נשר. ב-78 שיחקתי שנה בחאן הירושלמי בהצגה "צ'רלי קצ‘רלי" שתיארה את האישיות של הצבר הישראלי משנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-70 אחרי מלחמת יום כיפור. אני זוכר שהייתה לי שם שורה בהצגה שאני אומר: ׳אני הולך לעשות כסף באמריקה ובגדול׳ אז אולי זה היה הסימן שהייתי צריך לנסוע לאמריקה אבל כסף גדול לא עשיתי״… (צוחק).

עם קמרון דיאז

״השנים אחרי פירוק של ׳כוורת׳ היו מבלבלות עבורי. שיחקתי בלהקה בבוקר ואז הייתי נוסע לירושלים לחזרות. הייתי מלווה את אריאל זילבר. לא מצאתי את עצמי- אחרי כל ההצלחה של ׳כוורת׳ אני פתאום בתיאטרון, בקולנוע מלווה אמן? היה לי ברור שאני לא רוצה להיות מתופף מלווה ולעשות 100דולר להופעה.

לקראת שנות ה-80 החלטתי ללכת ללמוד מוזיקה בבוסטון. אמרתי לעצמי שכך אהיה מוזיקאי יותר טוב ואפתח בקריירה בארה"ב. אחרי שנה של לימודים הבנתי שלהתחיל מהתחלה ללמוד פסנתר זה לא מעניין אותי וכנראה קצת מאוחר מידי. הייתי הכי גבוה שאפשר עם ׳כוורת׳ והבנתי שאני צריך לרדת למטה ולהתחיל מהתחלה. הקמתי להקה עם משה לוי ויהודה עדר, מי שהקימו בהמשך את בית ספר רימון׳. בגיל 30 הבנתי כמה קשה לחיות מאמנות בארץ. אבל כשהקמתי את הלהקה גיליתי שיש לי חושים כלכלים מסויימים, שאני מבין הפקה. התנסתי בזה כשעשינו עם הטור האחרון עם ׳כוורת׳ בארצות הברית. אז לקחתי על עצמי את כל נושא הניהול וההפקה של סיבוב ההופעות הזה".

אתה מתגעגע לימי התהילה עם ׳כוורת׳?

״אני הולך קדימה לא אחורה. אני לא מרגיש נוח שאנשים באים אליי ומספרים לי כל מיני סיפורים שהייתי גדול ועל ההצלחה של פעם. אני לא מספר סיפורים מ׳כוורת׳ או על כמה גדולים היינו. אני חי בהווה ומסתכל קדימה לעתיד.״

איך נולד הרעיון להפיק פסטיבל סרטים ישראלי בארה"ב?

״הקמתי להקה, ופניתי לאגודת הסטודנטים ואמרתי להם שאני רוצה לארגן הופעה עם הלהקה שלי. שאלתי אותם כמה אתם מוכנים לשלם? הם אמרו 200 דולר לא האמנתי למשמע אוזני. אבל כן, הם היו מוכרים כרטיס ב- 4 דולר ולמרות שהיינו להקה רצינית זה מה שהם היו מוכנים לשלם. הצעתי להם להעלות את מחיר הכרטיסים ל-6 דולר והתחלנו להביא אנשים. קצת פחדתי כי הבטחתי לכל נגן 50 דולר על ההופעה ואמרתי אולי אני אשאר בלי כסף. אבל בסופו של דבר יצאתי עם 400 דולר מההופעה הזו. הראש הישראלי יהודי עבד והבנתי שיש כאן משהו.

״חצי שנה לאחר מכן ניגש אלי פרופסור שהיה בשנת שבתון מאוניברסיטת תל אביב. הוא ביקש שאביא 2 סרטים מישראל כדי לעשות הקרנה לקהילה היהודית בבוסטון. חזרתי לארץ בקיץ, פניתי למנחם גולן לבדוק איזה סרטים יש לו. הוא אמר לי שהוא לוקח 1500 דולר להקרנה ואמרתי לו – תקשיב אני משלם שכר לימוד 1500 דולר זה גבוה מידי. אז ניגש אליי המפיק של 2 ׳אצבעות מצידון׳ ושאל אותי אם אני מתכוון לעשות פסטיבל. פסטיבל? שאלתי. כן, אם אתה לוקח 2 סרטים קח עוד 2 ואני אעשה לך פרסום ושיווק. זה נשמע לי מעניין לקחתי את ההצעה וטסתי בחזרה לבוסטון. שם שמעתי על מישהי שעושה פסטיבל סרטים יהודי בטורונטו. אז הוא היה מרוויח 200 אלף דולר, היום קוראים לו ׳טורנטו פילם פסטיבל׳ הוא עושה 20 מליון דולר ומביא 300 אלף צופים.

״הייתי עובר בין מסעדות ומבקש עזרה לפרסום. בהתחלה הייתי בטוח שאני הולך להפסיד כסף. אבל התמזל מזלי ואחרי ההקרנה הראשונה – נדמה לי שזה היה של הסרט ׳הלהקה׳, ניגש אליי רופא יהודי שמאוד נהנה מהסרט ושאל אותי אם אני מעוניין לפרסם את הסרטים ״בבוסטון גלוב ״ שהיה כמו האל-איי טיימס של בוסטון וקראו אותו מליון אנשים. אמרתי לו שאין לי כסף, והוא אמר לי ׳אני אשלם לך על הפרסום אני רוצה שכל יהודי בבוסטון ידע על הפסטיבל שלך׳. הוא שם מודעה של חצי עמוד על הפסטיבל בעיתון שיצא ביום שבת בחלק של הבידור שכולם מסתכלים בו בסוף שבוע. כך חמש הקרנות, 600 מקומות הכל היה סולד אאוט. יצאתי עם רווח של 15 אלף דולר. שלושה שבועות אחר כך עזבתי את הלימודים והרגשתי שגיליתי מחדש את עולמי".

עם דני דה ויטו ומייקל דאגלס

המחווה של קירק דאגלס

כך קם לו המוסד שנקרא ׳פסטיבל הסרטים הישראלי׳ הראשון שהתקיים בבוסטון ב-1982. מאז פניגשטיין הקים עמותה עם שלושה שותפים עורכי דין במקצועם. ״נכנס לי החיידק של הקולנוע ושל הוליווד, התחלתי לקרוא את Variety כל יום ובמקביל ללמוד את תעשיית הסרטים בצורה מקצועית כדי להבין איך להתחבר אליה".

אחרי כל כך הרבה פסטיבלים מה הדבר הכי חשוב שלמדת?

״לקחת ברצינות כל דבר שאני עושה ולהשקיע מאה אחוז. לא משנה אם זה משהו גדול או קטן, חשוב לנסות להוציא את המקסימום בצורה כי מקצועית. כל שנה אנחנו יוצרים משהו מחדש ובונים את הפסטיבל תחלה וזו תמיד עבודה קשה".

מאיר פניגשטיין עם ברוק שילדס

מי תמך בך בהתחלה פה בלוס אנג׳לס?

״אבי לרנר ודני דימבורט תמכו מההתחלה וכל הזמן. עד היום ׳מיליניום מדיה׳ הם הספונסר הכי גדול שלנו. גם ד״ר מרים ושלדון אדלסון תמכו מההתחלה. אני פוגש כל שנה אנשים ממדינות שונות, חלקם בכלל לא יהודים. הם מזהים אותי ואת הפסטיבל והם מביאים חברים וחברות לסרטים וכל שנה מגיעים אנשים נוספים. אחת המטרות החשובות של הפסטיבל הן לחבר בין אנשים, זה משהו שמאוד חשוב לי. כל שנה מצטרפים עוד תומכים. השנה לדוגמה קרן ANNENBERG שכבר מ-1989 תרמה כספים לעמותות שונות בסך 5 מיליארד דולר, החליטה לתרום גם לנו סכום מאוד מכובד. אני רואה את זה כהישג מאוד גדול".

רגע בפסטיבל שריגש אותך?

״היו הרבה אבל אחד מהם היה כשנתנו אות הוקרה לקירק דאגלס. עמדתי לידו מאחורי הקלעים כמה רגעים לפני שהוא עלה לקבל את הפרס. הבטתי בו, עמד מולי אדם בן 90 והפנים שלו היו חלקות לגמרי ואז אני מביט בכף היד שלו והיא מבוגרת ממש כמו של חיה שקיימת 500 שנה. נבהלתי בהתחלה, פתאום הבנתי לאיזה בן אדם מיוחד אני נותן הוקרה וכמה היסטוריה של עשייה יש לו. קראו לו לבמה והגיעה הבחורה שמלווה אותו לפודיום, ואז בשניה שמתי את היד שלי מתחת ליד שלו. החלטתי שאני זה שמלווה אותו. הוא פנה אל הקהל וסיפר על הטלפון שקיבל ממני כשהחלטנו להעניק לו פרס. בהתחלה הוא לא הבין למה הוא צריך עוד פרס כי יש לו כבר מספיק. אבל כשהוא שמע שזה מישראל הוא התרגש והחליט לבוא. הוא אמר בפעם הבא שתתקשרו אליי אני מקווה שזה יהיה לבוא לצלם סרט בישראל. הרגע הזה ריגש אותי, זה סיפוק שאי אפשר לתאר וזה עושה את כל העבודה הקשה למשתלמת".

בשנות ה- 90עם גילה אלמגור, עפרה חזרה ואלון אבוטבול

 

מה האתגר הכי גדול בפסטיבל?

״להחזיק אותו 32 שנה, זו משימה כמעט בלתי אפשרית ועוד לעבוד עליו מישראל, בעיקר עכשיו שיש לי ילדים קטנים ואישה בבית".

פניגשטיין בן ה-68 נשוי לג׳סי שצעירה ממנו ב-27 שנה ולהם שלושה ילדים: סימון בן ה-14, גלי 9 ודילן בן השלוש. לפני שנים גילה שיש לו בת מחוץ לנישואים מהתקופה בה חי בארה"ב. רייצ׳ל, כיום בת 39, רופאה במקצועה שמתגוררת בסנטה קרוז בקליפורניה. פניו מתמלאות בגאווה כשהוא מספר לי עליה ועל תואר הדוקטור אותו קיבלה מאוניברסיטת ייל היוקרתית ואת לימודיה בהרווארד. פניגשטיין התאחד עם רייצ׳ל כשהייתה בת 18.הוא שמח לגלות את הכישרון המוזיקלי שעבר בגנים ושרייצ׳ל מנגנת על לא פחות מחמישה כלים וביניהם גם תופים; הכל נשאר במשפחה.

מאיר: ״במשך שנים הייתי 'נשוי' לעבודה על פסטיבל הסרטים, 24 שעות ביממה. כשגיליתי את רייצ׳ל ואיזה מדהימה היא יצאה, זה עשה לי חשק לילדים נוספים. התחתנתי עם ג׳סי ולמרות הבדלי הגילאים בינינו אנחנו מסתדרים מצויין ויש לנו שלושה ילדים. למזלי ג׳סי היא אישה מדהימה שמוכנה לתת לי לטוס לחודש ועשרה ימים כל שנה כשהיא נשארת עם שלושה ילדים קטנים.

זה בכלל לא מובן מאליו".

חלומות לעתיד?

״יש כל הזמן חלומות. האמת? אני רוצה לעשות סרט משלי שמספר על אדם שהיה הכי גבוה שאפשר והוא יוצא לחפש את החלומות שלו. סרט על סיפור חיים שקשור בחיי, שהוא יהיה חלום אמיתי שמציגים אותו על המסך. זה נמצא עכשיו בתהליך של פיתוח בשלבים מוקדמים. קיבלנו סיוע מקרן רבינוביץ' לקולנוע. מקווה שזה יקרה יום אחד".

תרבות ובידור

פתיחת פסטיבל הסרטים: סרט אימה מתוצרת עצמית

הנאום מעורר המחלוקת של המפיק ג'ייסון בלום הביא פרסום רב לפסטיבל של פוגי, שמציג השבוע בוואלי ובעיר

ג׳ון וויט ומאיר פניגשטייין בערב הפתיחה בבוורלי הילס

מאת: הלנה שוש מיימון // צילומים: מיכל מבצרי ויוסף פאל 

כמו בכל שנה, גם פסטיבל הסרטים ה-32 נפתח לפי המסורת של מאיר פניגשטיין עם כוכבים ויוצרים ישראלים ואנשי מפתח בתעשיית הסרטים האמריקאית, שפסעו והצטלמו על השטיח האדום בשעה שנותני החסויות לפסטיבל ומאות מחברי הקהילה הישראלית באל-איי זרמו לתיאטרון סבן בבוורלי הילס.

בקהל נראו בין היתר הבימאים: אבי נשר ('ספור אחר'), אורי ברבש ('אברהם סוצקובר' ו'אחד משלנו' ) מרקו כרמל ('פרא אצל' ), אופיר גרייצר ('האופה'); המפיקים אבי לרנר, לטי גרובמן, עופר נעים, אהוד בלייברג, איתי תמיר, שרגא בר, רונית רייכמ; השחקנים: אלון אבוטבול, שירה האס, נועה תשבי, כוכב הקולנוע ההוליוודי ג'ון וייט, אדם הורוביץ והקונכ"ל הפורש, סם גרונדווג.

הפתיחה הזוהרת, שמלות הערב, והאוירה הנינוחה, לא רמזו במאום על המהומה שתתחולל באולם בהמשך. הכל דפק לפי התוכנית, והיה יפה וחגיגי. פניגשטיין סיפר איך הוא מגשים ומעצים את מפעל חייו זו השנה ה-32 סם הקונכ"ל הודה למאיר על תרומתו האדירה לחשיפת הקולנוע הישראלי בזירה הבינלאומית, והמנחה-קומיקאית סונדרה ממוצא שבדי-פורטוריקני שיתפה אותנו באנקטודות משעשעות מהחמות היהודיה שלה.

מפיקת הפסטיבל אור דינור (במרכז) עם חברות הצוות המארגן

עד שעלה לבמה המפיק היהודי האמריקאי המצליח ג'ייסון בלום, לקבל אות הוקרה על תרומתו לקולנוע בגלל שלל סרטי האימה המצליחים שהפיק, וניפק לנו סרט אימה תוצרת עצמית. היות וביום פתיחת הפסטיבל התקיימו גם בחירות ה'מיד טרם' לקונגרס ולסנאט, בלום ניצל את הבמה שניתנה לו ותקף את הנשיא טראפ, שמשתלח בתקשורת, וציין "עברו עלינו שנתיים קשות". בעוד שכל הדוברים הסתפקו בנאום קצר, בלום המשיך והמשיך בדבריו המתריסים נגד טראמפ. אמנם בהוליווד זהו בון טון לתקוף את הנשיא, אבל בלום (שעד עכשיו אני לא מבינה על מה קיבל הוקרה בדיוק? במה סרטי האימה שהפיק תרמו לחוויה היהודית או הישראלית?) לא הבין שהקהל הישראלי הוא לא הטריטוריה שלו, ובעוד הוא ממשיך לדבר אנשים עזבו את האולם, שרקו במחאה וקראו בוז. למראה הקהל הנטוש והאווירה הכעוסה, בלום לא קיצר את דבריו, ובחר לעשות דווקא עם הנאום שלו.

אני לא מתכוונת להיכנס כאן לויכוח פוליטי, רק אציין שבלום לא הבין ש-80% מהישראלים שנכחו באולם אוהבים את טראמפ. גם בגלל העובדה שהכיר בירושלים כבירת ישראל והעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, וגם בגלל שהוא מטרפד את הדיל הנורא שאובמה רקח עם איראן.

אני מודעת לכך שלטראמפ יש התנהגות בעייתית, שהוא משסה נגד התקשורת ושהעיר את השדים האנטישמיים מרבצם. מצד שני – לדעתי בלום יכל להסתפק במשפט או שניים, ולא לצאת בנאום חוצב להבות ולסרב לעצור גם כשהוא רואה אנשים נוטשים את האולם ושורקים לו בבוז.

מנחת הערב סונדרה, מאיר והמפיקה לטי גרוברמן

הפארסה איימה להימשך עד שיוסי דינה, בעל חנות המשכון בבוורלי הילס, עלה לבמה ודרש מבלום שיירד מהבמה. כאן נכנסו אנשי הביטחון לפעולה ואבי נשר, שעמד לעלות לבימה אחרי בלום, היווה חיץ בין בלום לבין אנשים שהתגודדו בירכתי הבמה ודרשו שירד מהבמה.

בהתחלה מאיר פניגשטיין שלנו מרט את שיער ראשו, אבל אחרי שראה שכל אתרי האינטרנט בארץ ובעולם וגם פוקס ניוז' דיווחו על התקרית, מאיר התחיל לקלוט שגם פרסום מהסוג הזה הוא פרסום ששווה כסף רב.

לסיכום: נראה לי שבשנה הבאה מאיר פניגשטיין יבקש מהאורחים לא לדבר על פוליטיקה ואם כן – אז רק במשפט או שניים ולא לתת לזה להימשך 5-6 דקות.

סרטים מומלצים בפסטיבל: 'סיפור אחר' – בבימוי אבי נשר; 'אין בתולות בקריות' – בבימוי: קרן בן רפאל; שרוכים'- בבימוי ינקול גולדווסר; 'גאולה'- בבימוי יוסי מדמוני; 'האופה' – בבימוי אופיר גרייצר; 'פרא אציל' בבימוי מרקו כרמל; ו'אברהם סוצקובר – בבימוי אורי ברבש.

המשך לקרוא

במה וקולנוע

ילון, מירי וגיטה: דבר השחקנים והבמאית

Published

on

מאת: הלנה שוש מיימון

ילון ברלפיין: גדלתי בקבוץ ניצנים. הוריי היו בשליחות של הנוער הציוני. אז עשינו גיחות לפרו, ולארגנטינה. גם את ירח הדבש הראשון שלי עשיתי בדרום אמריקה. אני חי באל-אי 30 שנה. באתי לבקר את אחי שאז גר כאן, התאהבתי בלוס אנג'לס, התחלתי לעבוד בחשמל והיום אני קבלן חשמל.

מה לך ולתיאטרון?

״לפני עשר שנים הצטרפתי לחוג אימפרוביזציה שמדריכה אורי דינור. חיפשתי חוייה, רציתי לצאת מאזור הנוחות. מאוד אהבתי את זה. אורי עשתה קורס מאוד יפה אבל הוא התקיים לסרוגין. השנה החוג התחדש ושוב השתתפתי בו. ואז יום אחד, הלנה באה לבקר וקטפה אותי משם. מאז אני נממצא בשוונג של חזרות , וגיטה הוציאה ממני את המשחק בבימוי רב התנופה שלה. זה חוויה. זה נהדר. זה לא על הלחם לבדו. אנשים רצים אחרי פרנסה, פרנסה, פרנסה. פה זה לא פרנסה. זה בשביל הכיף. זה מרגש וכיף לי. הייתי רוצה להתעורר בבוקר ולעבוד כשחקן. זה כיף".

 

מירי מנדל דיסקין: מאז שהייתי ילדה צעירה בחיפה, החברים הכי טובים שלי היו הספרים. הייתי בת יחידה, ילדה די מסוגרת, שכל הזמן קראה. בלעתי את 'עולם הקולנוע' וג. עיטור, שדיווח מהוליווד, היה אייקון תרבות בשבילי. חשבתי שהוא הבן אדם הכי בר-מזל בעולם. בגיל 20 נסעתי לבקר את אבי שעבר לגור באל-אי. הרגשתי שאני רוצה לנשום את העולם הגדול והחלטתי שאני רוצה להיות דיילת. באל על. התקבלתי בלי קשרים ופרוטקציה, הלכתי על דעת עצמי. זה היה די בלתי אפשרי באותם ימים להתקבל לעבודה כדיילת. זה נחשב לעבודה מאוד מיוחסת, שרק מי שקרוב לצלחת זכה בה..

״אחרי פרק 'אל על' ניהלתי גלריה בניו-יורק, פגשתי את מי שהיה בעלי ואבי בנותי, הוא היה רופא, ועברתי בעקבותיו לאל.-איי. בהמשך התגרשתי, התחתנתי עם ד״ר אהוד דיסקין והקמתי מכון יופי מצליח ברחוב פיירפקס שסגרתי לאחרונה.

״היום אני עוסקת בנדל״ן וגם מקריינת את הספרים של אהוד בעלי, שהספר האחרון שלו ״זאב בודד בירושלים״ הוא רב מכר בארץ ובאמאזון.

״תמיד היתה לי חולשה לאמנות על כל ההיבטים שלה, עד שהלכתי להופעה של ננסי ברנדייס בבוורלי הילס, ואז הלנה שאלה אותי אם בא לי לשחק את ציפורה, הצלע השלישית. בהצגה ושלחה לי את המחזה לקריאה. קראתי ונדלקתי".

מה גילית על עולם המשחק?

״שזאת עבודה מאוד תובענית. יש לי היום כבוד למקצוע שלא היה לי פעם. אני נהנית מהיצירה, רואה איך הדברים קורמים עור וגידים. בהתחלה קראתי את המחזה בשטחיות, בצורה לקונית, ועכשיו אני רואה את שלבי היצירה. זה מעניין לראות איך ממלים כתובות על דף, זה נהפך לפיסת חיים. ככל שהחזרות מתקדמות אני מתאהבת במחזה יותר ויותר.

זו הצגה נהדרת. כל אחד יכול למצוא שם משפט שמדבר אליו".

גיטה זלצר: הגיבורה האמיתית של הפרוייקט הזה היא בימאית ההצגה, גיטה זלצר. אשה נמרצת ותוססת, שהוציאה משחק משובח משחקנים לא מקצועיים.

גיטה, מה זה תיאטרון קהילתי בעינייך?

דרך ההצגות אנחנו יוצרים קשר עם הקהילה הישראלית. תיאטרון לכשעצמו מאוד חשוב לקהילה, לחברה. אנחנו הולכים אחורה לאדם הקדמון. תיאטרון התפתח מטקסים שבטיים. בשנות ה-60 ריצ'רד שכנר, איש תיאטרון ענק ויהודי, נסע לגיניאה החדשה וחקר את האלמנטים התיאטרונים בשבטים. והוא ראה שכל הטקסים האלה, שיושבים סביב המדורה ומספרים ספורים, יוצרים ספורים משותפים לכל הקהילה והווי משותף. וסיפורים משותפים עוזרים לגבש את הקהילה. זה גם אסוציאציות משותפות. החוייות המשותפות יוצרות תחושת שייכות וככה נוצרת תרבות.

״למדתי תיאטרון, עשיתי מאסטר בתיאטרון קהילתי. עבודת המאסטר שלי היתה CASE STUDY ברמת עמידר וזו היתה הוכחה נחרצת שהתיאטרון עוזר לבנות מנהיגות בקהילה, זה משחרר אנשים ונותן להם להתבטא. בהצגות הקודמות שהעלינו כאן לאנשים היה נורא כיף שזה שלנו. נכון שישראלים נוסעים לארץ ורואים הצגות. לא האמנתי איך אני מוכיחה לעצמי את התיאוריה. אנשים אמרו: 'אמנם ראיתי את זה בארץ אבל אני באה עוד פעם לראות את ההצגה. לא באים לתיאטרון רק לראות את העלילה, אלא גם איך זה עשוי ומי נוטל בה חלק".

עם היד על הלב: כשאת עובדת כאן על מחזה ישראלי לא בא לך לעשות את זה בארץ?

״נורא בא לי. האמת? עשר שנים הסתובבתי כאן ובכיתי. כל כך ריחמתי על עצמי. שאלתי את עצמי: 'מה אני עושה פה?' הגענו לכאן לפני 27 שנים מאילוצים כלכליים. אני לא עזבתי עבודה בארץ. עזבתי קריירה. לימדתי באוניברסיטה, ובתיכון 'אלון' ברמת השרון ובסמינר הקבוצים. זה היה נורא. כל כמה חודשים נסעתי לארץ והייתי מקטרת לכל החברים. עד שאמרתי לעצמי: 'די נמאסת! אפשר לחשוב לאן נסעת? לאיזה ג'ונגל או מדבר'… לאט לאט שיכנעתי את עצמי. ואז יום אחד, על ההליכון, אמרתי לעצמי: 'אלה החיים השניים שלך. תפסיקי לבכות'. השלמתי עם זה שאני לא שם וכשהתחלתי לביים כאן הצגות זה עזר, בפרט כשביימתי את 'סיפור משפחתי' של עדנה מאזי"ה. מבחינתי זה סגר מעגל".

המשך לקרוא

תרבות ובידור

"הומור יהודי והומור מאוד ישראלי זה שילוב מנצח"

Published

on

הצגה שמדברת לכולם ועל כולם – כך מגדירה המפיקה/שחקנית הלנה שוש מיימון את "חופשה בפראג", קומדיה רומנטית מאת אפי כהן שעולה בבכורה מקומית בהפקה של קבוצת התיאטרון הישראלי בלוס אנג'ל – שווה בדיקה

מאת: אלעד מסורי // צילומים: יובל בן שמעון

מה קורה כשזוג ישראלי יוצא לחופשה רומנטית באירופה, ואז ללא כל אזהרה מראש אל שולחנם מצטרפת אורחת לא צפויה? ״חופשה בפראג״, היא קומדיה רומנטית, מאת המחזאי אפי כהן, שרצה בארץ בתיאטרון ״צוותא״ ובהפקות נוספות בהצלחה במשך 12 שנים. עכשיו היא עולה בהופעת בכורה כאן אצלנו, עם שחקנים מקומיים.

ההצגה היא חלק מהפרוייקטים של 'קבוצת התאטרון הישראלי', שנתמכת על ידי מת״י (מרכז תרבות ישראלי). ב-17 בנובמבר תעלה הצגת הבכורה של המחזה ב-'סיני טמפל'. הלנה-שוש מיימון, שמפיקה וגם מככבת בגירסה המקומית של ההצגה, מספרת על ההיסטוריה של המחזה והבאתו לעיר המלאכים: ״את ׳חופשה בפראג׳ ראיתי לראשונה לפני כ-15 שנים ב׳צוותא׳, כשהוא השתתף בפסטיבל למחזות קצרים. בפסטיבל הוצגו מחזות של מערכה אחת, באורך 30 דקות, והוא נתן חשיפה למחזאים צעירים, ביניהם גם לאפי כהן, אז מחזאי בראשית דרכו. אפי תפס את המהות של הישראליות דרך הנסיעות הקבוצתיות של ועדי עובדים שנוסעים להמר בפראג או בודפשט.

״את ההצגה בייים הבימאי הרוסי המחונן, סלבה מלצב, ועפרה ויינגרטן שכיכבה בו, גילמה שם את תפקיד חייה: ישראלית בגיל העמידה, שמוצאת את עצמה במשבר נישואים ועם בעל שפוזל החוצה. המחזה זכה בתגובות נלהבות, והוא האפיל על יתר ההצגות שהוצגו בפסטיבל. בעקבות התגובות החמות, תיאטרון 'צוותא' ביקש מאפי כהן, המחזאי, שיכתוב מערכה נוספת, כדי להעלות את המחזה כהצגה מליאה.

״את המערכה השניה ביים פולי מה'גשש החיור', וההצגה רצה בהצלחה און-ואוף במשך 12 שנים, בהרכבים שונים ברחבי הארץ. בהתחלה 'צוותא' הריצו אותה, ואחר כך מפיקם פרטיים. אני ראיתי את ההצגה בכמה גלגולים. פעם שלמה וישינסקי שיחק מול עופרה ויינגרטן, ופעם רמי ברוך – שניהם כוכבי התיאטרון הקאמרי. גם ענת עצמון, רולנדה שגרן, ענת ברזילי ודורין כספי שיחקו בה. הקהל תמיד נפל מצחוק".

מה את יכולה לספר על סיפור העלילה?

״אברם ותרצה, בני זוג מחיפה, נוסעים לטיול קבוצתי בפראג. אברם הוא עובד חברת חשמל, כנוע ושתקן, תרצה היא אשה קולנית, בעלת לשון משוחררת, שצולפת בכל דבר שזז. אל השולחן שלהם בחדר האוכל של המלון, נקלעת צפורה, אלמנה עליזה וקצת תמהונית. מכאן השלושה נסחפים להרפתקה מפתיעה והורסת מצחוק, שבסיומה גם החיים של שלושתם השתנו לתמיד… ההצגה היא בז׳אנר של קומדיה רומנטית, שעוסקת במערכת יחסים משולשת. כולנו מכירים את זה במערכת יחסים: אחרי ההתלהבות הראשונית והחיזור, הזוג שוקע בשגרה, וגם בשיעמום, וזה עושה את הקשר מאוד פגיע. הסיפור בנוי בצורה מצחיקה, אך יש במחזה גם תובנות מאוד חכמות שמוגשות בהומור מושחז".

זה למעשה פרוייקט המשך להצגה הקודמת שלכם, ׳משפחה חמה׳?

״בהצגה הראשונה שלנו, ׳משפחה חמה׳, שיחקו 8 שחקנים, ןההצגה ירדה אחרי 8 הצגות. הרבה אנשים שאלו אותנו אז למה אנחנו לא ממשיכים, והאמת שזה די מסובך לנווט בין 8 שחקנים. אני בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א וגם עבדתי 5 שנים בתיאטרון של פשנל, הפקתי הצגות ומופעים וגם שיווקתי אותן. הבנתי שכדי שהצגה תרוץ לאורך זמן, היא צריכה להיות זולה וקומפקטית; ׳הצגת מונית׳- שכל השחקנים יכולים להיכנס לטקסי אחד…

״יצרתי קשר עם אפי כהן, שאני מכירה עוד מהתקופה שהייתי כתבת תרבות ב'ידיעות אחרונות', וקניתי ממנו את הזכויות של ההצגה. פניתי לגיטה זלצר, הבמאית הוותיקה והמנוסה שמתגוררת הרבה שנים בלוס אנג'לס.

היא קראה, נדלקה כמוני ונרתמה למשימה. אנחנו נמצאים עכשיו בחודש התשיעי להריון, ובמוצאי שבת, 17 בנובמבר, תתקיים ב'סיני טמפל' הצגת הבכורה החגיגית. ילון ברלפין משחק את אברם, הבעל הכנוע. אני משחקת את תרצה אשתו השתלטנית-צעקנית, ומירי מנדל-דיסקין משחקת את ציפורה, האורחת הבלתי צפוייה. חשוב לדעת: תירגמנו את המחזה לאנגלית, ויהיו בהצגה כיתוביות תרגום, כך שגם ישראלים עם בני זוג אמריקאים יכולים להגיע להינות".

מה מייחד את ההצגה?

יש בה הומור יהודי והומור מאוד ישראלי, וזה שילוב מנצח. אתה יוצא מההצגה עם עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת. מה שיפה בהצגה, שכאמור היא מאוד מצחיקה, אבל יש בה הרבה חוכמת חיים ותובנות על מערכות יחסים. לדעתי, כל צופה, לא משנה אם הוא צעיר או מבוגר, גבר או אשה – יזדהה לפחות עם משפט אחד מתוך המחזה. וזה מה שיפה בה. אתה צופה בהצגה ואתה אומר: גם אצלי זה ככה. גם אני מרגיש ככה'. ההצגה מדברת אל כולם כי היא נוגעת בכולנו.

״הההצגה כל כך הצליחה כי היא מדברת אל כל ישראלי. ההומור ישראלי, הטיפוסים ישראלים, ההווי והדיבור הכל מביא ריח של בית. בפרט כשאתה ישראלי שחי בחו"ל . ההצגה טבולה בחוצפה ישראלית, בשפה ישירה ובוטה לעתים ומצד שני בהומור יהודי משובח שפורט לכולנו על הנימים העמוקים ביותר. אני גם בטוחה שאם מפיקים אמריקאים יראו את זה, הם ירצו לרכוש את הזכויות להצגה הזו, כי היא באמת מדברת לכולם ועל כולם".

השבוע אתם בחזרות אחרונות.

״כן, החזרות הולכות טוב. זה התחיל במיפגשים של פעמיים בשבוע והיום זה כבר חמש פעמים בשבוע. כמובן שיש גם לחץ, צעקות. כל האמוציות יוצאים החוצה. אבל זה חלק מעבודה בתיאטרון. תיאטרון זה סיר לחץ. מעבדה ליחסי אנוש. גיטה עושה עבודה מצויינת; אם היא לא הייתה גרה באל-איי, היא בטוח הייתה מנהלת תיאטרון בארץ. היא רצינית מאוד. מקצוענית אמיתית".

את מוכרת כאן שנים כעיתונאית. איך התחושה לשחק?

״עבורי זו הגשמה חלום. למדתי משחק, יש לי תואר ראשון בתיאטרון, וכל החיים שלי רציתי להיות שחקנית. גם כשהייתי עיתונאית מצליחה ב'ידיעות אחרונות', חלמתי להיות שחקנית. אבל אף פעם לא העזתי. הייתה לי חסימה רגשית. אולי בגלל החינוך הדתי והאב הקפדן שלי. פה בארצות הברית החלטתי להעיז.

״כשהייתי בת 35 ורציתי לשחק, פניתי לכל מיני סוכנות שחקנים תל אביביות שהיו גם חברות שלי. הן אמרו לי שאני מבוגרת. כשהייתי בת 40 – אמרו לי שאני מבוגרת. כשהייתי בת 50 – אמרו לי שאני מבוגרת.. עד שהחלטתי שלא מעניין אותי 'מבוגרת או לא', אני רוצה לעשות תיאטרון. אמריקה זו ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, וכאן- ברגע שאתה ממקד את האנרגיות שלך במשהו זה קורה".

ההצגה ״חופשה בפראג״ תועלה בסיני טמפל במוצאי שבת, ב- 17בנובמבר ב- 8בערב וביום ראשון 18בנובמבר ב- 7בערב. מחיר הכרטיס:$50 כולל חנייה וקבלת פנים וכיבוד כשר. לכרטיסים: ענת: 323-351-7021, או במשרדי מת״י818-456-8527 

 

המשך לקרוא

אירועים קרובים

נוב
16
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
נוב 16 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
22:00 Tiesto @ Academy
Tiesto @ Academy
נוב 16 @ 22:00 – 23:00
Tiesto @ Academy
Doors open at 10pm. 21 & over. About this Event Friday, November 16th Insomniac presents Tiesto Dress code strictly enforced. No sandals or flip-flops. No shorts, baggy jeans or tank tops with sleeveless shirts. Tennis[...]
נוב
17
ש
19:00 Taste Buds Hummus & Hashish Night @ Rita House
Taste Buds Hummus & Hashish Night @ Rita House
נוב 17 @ 19:00 – 22:30
Taste Buds  Hummus & Hashish Night @ Rita House
Hummus & Hashish is coming back by popular demand! We're going to focus on our favorite Mediterranean dish & feature Hummus creations by 5 different chefs. Each guest will receive a mini Hummus dish from each chef, and[...]
20:00 מופע מוזיקה ושירה בינלאומי בוואל... @ וואלי בית שלום
מופע מוזיקה ושירה בינלאומי בוואל... @ וואלי בית שלום
נוב 17 @ 20:00 – 23:00
מופע מוזיקה ושירה בינלאומי בוואלי בית שלום @ וואלי בית שלום
הזמר הבינלאומי יבגני שפובלוב, המוכר לכולנו בעיקר מאז הופעתו המשותפת והנפלאה דואט" עם שלומית אהרון, מארח את האומנים המפורסמים אלכסנדר גונקו – טנור, אולנה גליטסקה – פסנתר וסוזנה פורטסקי – מצו סופרן, בערב שכולו מוסיקה[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות