בית חדש - שבוע ישראלי
Connect with us

Featured

בית חדש

Published

on

מיכאל הגיע מבוהל מהישיבה החרדית, והיום הוא חילוני שמשרת בחיל האוויר • איציק התנתק מהחסידות שלו ולמד איך לדבר עם נשים • וגבי עזב את הקהילה הליטאית, ויצא מהארון "בלי שאף אחד ישפוט אותי" • הצצה ל"הבית של ה.ל.ל", מקלט חירום סודי ליוצאים בשאלה בירושלים

מאת: מיכל יעקב יצחקי // ישראל היום

כשמיכאל (שם בדוי), תלמיד ישיבה חרדי מהפלג הירושלמי הקיצוני, התייצב לראשונה מול דלת הכניסה של "הבית של ה.ל.ל" בירושלים, ליבו הלם בפראות. בידו אחז שקית ניילון, שבה הספיק לארוז כמה גופיות ולבנים, מזכרת צנועה מהישיבה שזה עתה עזב מאחור.
הוא ניצב בהתרגשות מול שער העולם החילוני, יודע שמעתה והלאה ישתנו חייו לבלי הכר. בלי משפחה, בלי הקהילה שבה גדל, בלי החברים שהכיר. רק הוא וההחלטה האמיצה להפקיד את עצמו בידי אנשי מעון החירום, שמסייעים ליוצאים בשאלה בצעדיהם הראשונים מחוץ לעולם החרדי.
עד לכניסתו לבית של ה.ל.ל נהג מיכאל (23) להפגין עם חבריו לפלג הירושלמי נגד גיוס חרדים. במשך תקופה ארוכה חסם צמתים והשתתף בפעולות מחאה אגרסיביות, אבל עמוק בתוכו הרגיש נטע זר בדרך החיים הדתית. היום, כשהוא חילוני גמור ומשרת בתפקיד טכנולוגי בחיל האוויר, הוא נזכר בקבלת הפנים החמה של אנשי העמותה בתחילת דרך החתחתים.
"הכי מצחיק זה שתמיד הפחידו אותנו מה.ל.ל", הוא מספר. "קראו להם 'כת השטן' ואמרו לנו להתרחק מהם. סיפרו לנו שאנשי העמותה שולחים מתנדבות יפות וחשופות לפגוש בחורי ישיבה תמימים, והן לוקחות את הבנים לחדר צדדי, 'מחטיאות' אותם ומצלמות את הכל לצורכי סחיטה.
"אמרו גם שמושיבים בחורים בכוח לקרוא ספרים שסותרים את התורה ואת קיומו של אלוהים, ושאם בחור ישיבה טהור וצדיק מסרב להם ורוצה לעזוב, מאיימים עליו שיפיצו את הסרטון בכיכובו באזור שבו הוא גר.
"מבחינת ראשי הקהילה החרדית, המטרה להשאיר את כולם חרדים מקדשת את האמצעים. הם יעשו הכל כדי למנוע ממני ומבחורים אחרים לצאת בשאלה. אבל אני ההוכחה שזה לא הצליח להם. ואני לא יודע אם הייתי שורד את המסע בלי הבית של ה.ל.ל".
• • •
הבית שוכן ברחוב יוקרתי בלב שכונת מלחה בירושלים. הכתובת המלאה נשמרת בסוד, מחשש להתנכלויות של חרדים. מדובר במקלט חירום יחיד מסוגו בארץ, שאותו מפעילה עמותת ה.ל.ל בשלוש השנים האחרונות כדי להעניק תמיכה ומחסה לחרדים בני 18-25, בנים ובנות גם יחד, שהחליטו לעזוב את הקהילות שבהן גדלו.
הבית מפנים. בנוי לאכלס עד 12 דיירים – והכתובת המלאה נשמרת בסוד, מחשש להתנכלויות של חרדים 
מנתוני העמותה עולה כי מדי שנה קרוב ל־800 חרדים בגילאים האלה בוחרים לצאת בשאלה. בקרב רובם המכריע, הצעד הדרמטי כרוך בניתוק מוחלט ממשפחתם, מה שמותיר אותם למעשה בודדים בעולם. חלקם מוצאים עצמם ברחוב, שם הם נחשפים לסמים, לאלכוהול ולפשע. הבית של ה.ל.ל טיפל עד היום ב־150 יוצאים בשאלה, ומנע מהם להידרדר.
"המקום הזה הוקם מתוך צורך שגילינו שקיים בשטח", מסביר יאיר הס, מנכ"ל עמותת ה.ל.ל. "לפני הקמתו היינו פוגשים את היוצאים בשאלה כשהם באו לאחד משלושת הסניפים שלנו לבקש סיוע. הם היו באים מהרחוב, ומספרים שישנו בגן העצמאות או בצומת. לא פעם המתנדבים בארגון היו מלינים את הבחורים והבחורות האלה בבתיהם, כדי שלא יסתובבו ברחובות".
ביקור בבית מגלה שהוא הכי רחוק מהדימוי של מקלט חירום. מדובר בווילה רחבה בת שלוש קומות, המעוצבת בסגנון מודרני ויכולה לאכלס בנוחות 12 דיירים – שישה בנים ושש בנות – לתקופה של ארבעה חודשים.
הקומה העליונה בווילה שייכת לדיירים הגברים, התחתונה לנשים, והאמצעית מציעה חלל מרכזי למפגשים ולפעילויות. בכל החדרים רצפת פרקט, ובכל קומה מקלחת ושירותים.
הרצפה בחלל המרכזי מרוצפת באריחים בהירים ויוקרתיים. המטבח המשותף מאובזר בשלל מוצרי חשמל מודרניים, ובאמצעו "אי" עם דלפק. על הקירות תלויות מסגרות לבנות קטנות, ובהן תמונות המנציחות רגעי אושר של דיירי הבית בטיולים המשותפים ברחבי הארץ. במרפסת, שאליה יוצאים דרך הסלון, עציצים מוריקים, המוסיפים קצת תחושת טבע ושמחה לבית האבן הירושלמי.
שלט בולט על הקיר מכריז "החיים הם לא רק שחור ולבן", ולדברי גבי (21), מדובר במוטו המרכזי של הבית כולו.
"כל החיים לימדו אותנו שאין באמצע, אין אפור. יש שחור או לבן. לא שואלים שאלות ולא מטילים ספק. השלט הזה מדגיש עד כמה החיים פתוחים בפנינו, עד כמה יש גוני ביניים, שאפשר לבחור ולחיות לפיהם. זה הכי רחוק מצורת החיים שחיינו בה".
עד לפני ארבעה חודשים התגורר גבי בצפון והשתייך לזרם הליטאי. מאז הוא הספיק לצאת בשאלה וגם לצאת מהארון. כעת הוא לובש בנינוחות ג'ינס לבן צמוד וחולצה בצבע ורוד עתיק ונועל נעלי סניקרס אופנתיות.
"כמי שנמשך לגברים, היה לי קשה שבעתיים לחיות במקום שהכל בו שחור ולבן. זה בכלל לא משהו שאפשר היה לרמוז עליו.
"כל החיים גדלתי עם הידיעה שאני צריך ללמוד תורה, ושבגיל מסוים אני צריך להתחתן ולהביא מספר מסוים של ילדים, לגדל זקן ולהיות אברך. זה מאוד הלחיץ אותי. הרגשתי שזה לא קשור
אלי בכלל.
"במשך תקופה ארוכה ניסיתי בכל הכוח ללמוד חזק ולהתאים למסגרת. רציתי לְרצות את כולם ולגרום להורים שלי להתגאות בי, אבל זה לא עבד. עד שהחלטתי שזהו, אני יוצא לחיות את חיי כמו שאני חושב ורוצה, בלי שאף אחד ישפוט אותי".
• • •
צוות הבית של ה.ל.ל מורכב מעובדת סוציאלית קלינית, האחראית גם לניהול הבית, לצד עובדת סוציאלית נוספת, אם בית וחמישה סטודנטים, שעוסקים ברובם במקצועות טיפוליים. אלה מאיישים את הבית גם בשעות הלילה, ומציעים למעשה מענה 24/7 לדיירים ולכל מי שמתדפק על הדלת.
אחת לשבוע מחויבים דיירי הבית להיפגש עם עובדת סוציאלית, שמלווה אותם באופן אישי. אחת לשבוע גם מתקיימת בבית אסיפת דיירים בהשתתפות העובדת הסוציאלית של הבית, שבמהלכה נערך דיון, וכל דייר משתף את חבריו בחוויות שעבר במהלך השבוע.
במהלך שהותם בבית מתבקשים הדיירים לעשות צעדים מעשיים לצורך מציאת עבודה. בתום ארבעה חודשים הם רשאים לעבור ל"דירת מעבר" של העמותה, שבה הם למעשה מנהלים חיים עצמאיים, כולל תשלום שכר דירה סמלי של 100 שקלים לחודש. בתום חצי שנה הם עוזבים את הדירה ויוצאים לחיים עצמאיים לחלוטין. ה.ל.ל מפעילה ארבע דירות כאלו, בירושלים וברמת גן.
נטע דובדבני בשיחה עם דיירי הבית. "אנחנו לא מנסים לשכנע את הצעירים והצעירות לשום כיוון"
"לפעמים באים אלינו יוצאים בשאלה כשהם לבושים רק בבגדי הישיבה שעל גופם", אומרת נטע דובדבני, מנהלת הבית, עובדת סוציאלית קלינית בהכשרתה. "כל אחד שמגיע מקבל מייד מגבת, סבון ושמפו, ויש לנו מחסן של בגדים נקיים, שממנו הם יכולים לבחור איזה בגד שהם רוצים. רק אחרי יום או יומיים אנחנו יושבים איתם לשיחה".
הדיירים כפופים לחוקים קשיחים. כולם נדרשים להתעורר עד 9 בבוקר ולחזור לבית לפני 11 בלילה, אלא אם כן הם עובדים. 80 אחוזים מהתקציב למימון הבית מגיעים מתרומות, ועוד 20 אחוזים – מסיוע של משרד הרווחה. על הדיירים עצמם מוטלת האחריות לדאוג לניקיון הבית, לקנות את מוצרי המזון ולבשל.
"רבים מהבחורים שמגיעים אלינו לא נכנסו מעולם למטבח, ולא יודעים להכין אפילו חביתה", אומרת דובדבני. "זה נובע מכך שחינכו אותם להאמין שכל רגע שבו הם לא לומדים תורה הוא רגע של בטלה.
"הכל חדש להם, הכל מוזר. פעם, בחור ישיבה שהגיע לבית שאל אותי מה לובשים בלילה כפיג'מה אצל החילונים. אפילו המעבר לג'ינס קצר מרגיש להם חושפני מדי, כי רואים להם את הרגליים.
"אנחנו מלמדים אותם איך ללכת לקניון, איך לבחור סגנון לבוש שמתאים לאופי שלהם, ואפילו איך לצפות בהצגות ולצאת לטיולים בארץ, כדי שיכירו את התרבות של העולם החילוני".
יש כאלה שבוחרים לשוב לקהילה החרדית?
דובדבני: "בודדים, וזה בסדר גמור. אנחנו לא מנסים לשכנע אותם להישאר. בכלל, אנחנו לא משכנעים את הצעירים והצעירות האלה לשום כיוון. אנחנו גם מקפידים על הפרדה בין חלב ובשר, ובשבת יש גם פלטה חשמלית.
"יציאה בשאלה זה כמו להיות עולה חדש במדינה שבה אתה מכיר את השפה, אבל לא מבין את המשמעויות של המילים. אנחנו באים להקל עליהם את ההתאקלמות.
"סביב ימי עצמאות, למשל, אנחנו עושים פעולות הסברה ותולים בבית את דגל ישראל. חלק מהדיירים באים מחברה שבה היו שורפים את הדגלים האלה, ופתאום הם פה, מרשים לעצמם להניף אותם בגאווה. ביום הזיכרון לקחנו אותם לטקס מרגש בקיבוץ. הם מעולם לא חוו את היום הזה או התייחסו אליו בכלל".
לדברי דובדבני, היוצאים בשאלה מחזיקים בתחילת דרכם באמונות מוטעות. "למשל, הם חושבים שאצל החילונים יש כל הזמן אורגיות. הם חושבים שכל בחורה שהם יפגשו תרצה מייד לקיים איתם יחסי מין, כי זה מה שתמיד אמרו להם. ואז הם מגלים שזה לא ככה".
איך באמת מתאפיין המפגש שלהם עם בני המין השני? 
"עבור רבים מהם מדובר במפגש ראשון עם בני המין השני שהוא לא לצורך שידוכים. הם למדו שכל אישה שהם יפגשו תעורר בהם מייד יצר מיני, והם ירצו, כביכול, לאנוס אותה. אז יש להם פחד, שמושרש עמוק בחינוך של שנים. כשהם אכן פוגשים בחורה, הם מצפים שהיא תהיה מפתה, כמו שלימדו אותם. אבל אז הם מגלים שהיא אישה רגילה, שיותר דומה לאחותם מאשר לפרוצה ברחוב.
"הרבה פעמים הם לא מסתכלים לבחורה בעיניים, ולא יודעים על מה לדבר איתה מלבד חתונה וילדים. אפילו שיחת חולין של 'מה נשמע' קשה להם".
• • •
"אני הייתי בדיוק כמו החבר'ה שנטע מתארת", משחזר מיכאל, שמשרת בחיל האוויר, מוגדר כחייל בודד ומתגורר בבית החייל. לבית של ה.ל.ל הגיע בהמלצת חבר חרדי, שהיה שם בעצמו. הוא עזב את הישיבה שבה למד, השאיר מאחור הורים, אחים ואחיות, והגיע עם שקית הניילון, כשהוא בודד ומפוחד.
"עד גיל 20 חייתי חיים רגילים ומאושרים. מעולם לא הרגשתי חוסר במשהו, ולא היו לי ספקות. המשפחה שלי אהבה אותי ולא החסירה ממני כלום, לפחות לא לפי השקפת עולמה ואמונתה.
"אבל אז התחלתי לראות בתורה סתירות, שהעלו אצלי ספקות. לדוגמה, בספר בראשית מתואר שאלוהים ברא את אדם, ואחר כך את חוה. בהמשך כתוב שהוא ברא אותם יחד, 'זכר ונקבה ברא אותם'. זה גרם לי להרים גבה. כשפניתי לרבנים, הם לא נתנו לי תשובות מספקות. הם כל הזמן אמרו שאני לא הראשון ששואל, ושעובדה שבכל זאת כולם נשארים חרדים. חוסר המענה גרם לי לחפש את התשובות לבד".
שער הכניסה לבית. מקפידים על הפרדה בין חלב לבשר, ובשבת יש פלטה חשמלית לכל המעוניין
הוא החל לבקר בסתר בספריות עירוניות ולנבור בספרי מדע. העמיק במושגים כמו "אבולוציה" ו"זואולוגיה", שהיו עד אז זרים לו, והבין שבניגוד לכתוב בתורה, העולם נברא לפני מיליארדי שנים, ושלמוצא האדם אין בהכרח קשר ליצירה אלוהית.
"כל חיי לימדו אותנו שברק ורעם קורים כשאלוהים כועס ורוצה שכולם יחזרו בתשובה. שרעידת אדמה מתרחשת בגלל משכב זכר. אנשים אשכרה מאמינים בזה, לא מטילים ספק. בשבילי כל הגילויים החדשים גרמו לבלבול עצום ולסתירה פנימית עמוקה. פתאום הבנתי שכל מה שלימדו אותי לא היה נכון.
"נחשבתי לאחד התלמידים הטובים בישיבה, וכל כך רציתי לגלות שאני טועה. כל כך רציתי להפסיק לחקור ולשאול שאלות. אבל ברגע שהסקרנות שלי התעוררה – היא משכה אותי עוד ועוד".
במשך שנתיים המשיך מיכאל לחיות כתלמיד ישיבה, ולמעשה הגדיר את עצמו "תלמיד אנוס". המרחק בינו ובין האמונה הלך וגדל, ובכל בוקר התפלל "מהפה אל החוץ".
נקודת המפנה בחייו נרשמה בפברואר 2017. "לקראת גיל 21, הוריי התחילו ללחוץ עלי סביב שידוך וחתונה. היה ברור לי שפה המשחקים צריכים להיגמר. ידעתי שאין מצב שאתחתן עם בחורה שחושבת שהיא מתחתנת עם צדיק, בזמן שאני כבר לא מאמין בכלום.
"התחלתי לגלגל בראש את הרעיון של יציאה בשאלה, אבל פחדתי. לא היה לי ניסיון, ועד אז החילונים היו עבורי יצורים מכוכב אחר. באותה תקופה היה לי רק חבר אחד, שגם בו התעוררו הספקות, והוא זה שהמליץ לי על ה.ל.ל".
אחרי שאזר אומץ התקשר מיכאל למספר הטלפון של העמותה. מעברו השני של הקו ענתה עובדת סוציאלית. הוא גולל בפניה את סיפורו, ובין היתר התעניין לדעת אם ייחשב לעריק מבחינת צה"ל, אם יחליט לצאת לעולם החילוני. אחר כך הלך לפגישה עם נטע, מנהלת הבית, ועם מאיה, העובדת הסוציאלית.
"זאת היתה הפעם הראשונה שישבתי ככה מול בחורות וניהלתי שיחה. זה היה מביך ברמות קשות, לא ידעתי איך להתנהל מולן. בשבילי בנות היו תמיד משהו שמתעלמים ממנו, ופה הן יושבות ומקשיבות לי, נותנות לי עצות. בשיחה הן הסבירו לי שהבית מיועד בדיוק לאנשים כמוני, שרוצים לצאת בשאלה ושחסר להם ידע או מקור תמיכה בעולם החילוני.
"בתום הפגישה חזרתי הביתה, מבולבל עוד יותר. מצד אחד, רציתי לעזוב הכל ולחיות את החיים כמו שאני רוצה, ומצד שני, פחדתי מהלא נודע. בכל פעם צץ משהו שגרם לי לדחות את הצעד. פעם זאת היתה מסיבת יום הולדת 60 של אבא שלי, ואחר כך חג כלשהו.
"אבל כשהוריי התחילו ללחוץ עלי שוב בעניין שידוך, הבנתי שאף פעם לא יהיה 'הזמן הנכון' לעזוב, ושלמרות הפחד אני חייב לקבל החלטה".
• • •
במוצאי שבת, בפברואר 2017 ("אז הייתי קורא לזה חודש שבט"), התקשר מיכאל לבית והודיע שיבוא למחרת. ביום ראשון הוא קם ממיטתו כרגיל, הלך להתפלל, חזר לישיבה, ארז את הגופיות בשקית – ויצא לכיוון הבית במלחה.
"יצאתי כשאני לבוש בבגדים חרדיים. את הכובע והז'קט של החליפה זרקתי בדרך לפח. כשהגעתי לבית, הייתי כאילו על אוטומט. עשיתי מה שאמרו לי, בלי לחשוב יותר מדי, אחרת לא הייתי מצליח לעשות את הצעד.
"מייד לקחו אותי למחסן הבגדים בבית. לקחתי ג'ינס וחולצה אקראית. היום אני יודע להגיד שהשילוב היה מזעזע. הג'ינס היה מלא קרעים, החולצה מכופתרת כזאת, של חנונים, ובגלל שלא היו להם נעליים להחלפה, נשארתי עם שלי, שהיו דוסיות לגמרי. גם המשקפיים שלי היו שעטנז מזעזע כזה, משקפיים בלי מסגרת עם עדשות קטנות, שמאוד אופייניים לחרדים".
עדכנת את הוריך בצעד הדרמטי?
"רק למחרת החלטתי לכתוב להם מכתב, שבו סיפרתי שאני עוזב את הישיבה. למעשה, עד היום הם לא ממש יודעים שאני חילוני גמור, ובטח לא שאני משרת בצבא. זה היה גומר אותם.
"הקשר בינינו מאוד רופף, אנחנו נפגשים בעיקר באירועים משפחתיים כמו חתונות. הם עדיין חושבים שאני שומר שבת".
בלילה הראשון הוא לא הצליח לישון כלל, גם לא לאכול. "במשך תקופה לא הצלחתי לעכל את האוכל שהיה בבית, הוא לא היה עובר לי בגרון. לא בגלל שלא היה טעים או לא היה כשר, אלא פשוט בגלל שהייתי במצב של הלם.
"מייד בהתחלה הבנתי שאני חייב למצוא עבודה ולהיכנס לעניינים. תמי, העובדת הסוציאלית, עזרה לי לכתוב קורות חיים ובאה איתי לבנק כדי לפתוח חשבון, כי לא היה לי מושג מה צריך לעשות.
"הלכתי לראיון עבודה ברשת של חנויות ספרים, וכשביקשו ממני שם את מספר הנייד, לא ידעתי מה זה בכלל. עד לאותו רגע לא היה לי סמארטפון, לא ידעתי מה זה אינטרנט וגוגל.
כשהתקבלתי לעבודה שם, מצאתי את עצמי יושב שעות במחסן הספרים. בגיל 21 קראתי לראשונה את 'מעשה בחמישה בלונים', 'המפוזר מכפר אז"ר', 'תירס חם' ו'הבית של יעל'. רציתי לבלוע את העולם ולדעת הכל. לא רציתי שיהיה מצב שמישהו ידבר איתי על 'בוב ספוג' ואני אתָקע".
הרחוב החרדי. מיכאל: "ראשי הקהילה יעשו הכל כדי למנוע ממני ומבחורים אחרים כמוני לצאת בשאלה" // צילום: ליאור מזרחי
השלמת פערים תרבותיים היתה רק אחת המשימות שמיכאל נאלץ להתמודד איתן כחילוני טרי. "כל הידע שלי במטבח הסתכם בהכנת חביתה. רותי, אם הבית, לימדה אותי להכין סלט. הפעם הראשונה שבישלתי פסטה, רחצתי כלים ושטפתי את הרצפה היתה בגיל 21 וחצי. היום אני יכול להגיד שאני מאוד אוהב לשטוף כלים. זה מרגיע אותי".
הוא מספר שגם להשתמש בדאודורנט לא ידע עד שהגיע לבית. "אצלנו בבית לא הקפידו על זה, וגם לא על מקלחת יומית. זה לא נבע מזה שאנחנו מלוכלכים, אלא פשוט מהעובדה שלא מייחסים לזה חשיבות בעולם החרדי. גם בתורה לא כתוב שצריך להתקלח כל יום".
בקיץ שעבר התגייס מיכאל לצה"ל. מכיוון שלא היה חתום על הסכם "תורתו אומנותו", הוא נחשב לעריק ונשפט למאסר בכלא צבאי. "הפלג הירושלמי רצה שכולנו ניחשב לעריקים ושיכניסו אותנו לכלא, כדי שאפשר יהיה לעשות בלאגן. הם מאוד קיצוניים בדבר הזה.
"בדרך כלל, כשמישהו מהקהילה שלנו נלקח לכלא, כל הקהילה באה כדי להפגין למען שחרורו. אני הייתי לבד. אף אחד לא ידע שאני שם. זו היתה התקופה שבה הרגשתי הכי לבד בעולם.
"אבל אני שמח שזה מאחוריי, ושהתחלתי עם דף נקי. בסך הכל, לא היה לי משהו אישי נגד הצבא. הייתי יוצא להפגנות ולחסימות כבישים לא מתוך אמונה, אלא מפני שהשתייכתי לקהילה שדרשה את זה ממני".
מאז שיצאת בשאלה היו לך רגעי משבר? מחשבות שניות?
"לא פעם ולא פעמיים אמרתי לעצמי, איזו טעות עשיתי. הבית של ה.ל.ל, עם כל הטוב שלו, ועם כל זה שהוא העמיד אותי על הרגליים, הוא לא תחליף לבית. אחרי הכל, אצל ההורים היה לי טוב, לא באתי ממקום שסבלתי בו. הרגעים הכי קשים בשבילי הם רגעי הגעגועים למשפחה".
אתה כועס היום על הקהילה שעזבת?
"לא, אני בעיקר מתוסכל. אם יש בי כעס כלפי מישהו, זה כלפי המדינה. מי שמאפשר לחרדים לגדל דור שלם של ילדים חסרי השכלה, שלא תורמים לחברה, זאת המדינה. היא יכולה לעצור את זה".
• • •
שמואל (24), דייר לשעבר בבית של ה.ל.ל, מתגורר כיום ברמת גן ומתפרנס מעבודה משרדית בארגון ציבורי גדול. הוא לומד מדעי המחשב במכללה במרכז הארץ, ולמרות גילו, עתיד להתגייס בעוד כחודש לצבא לשירות של שנתיים ושמונה חודשים. הוא גדל במשפחה חמה ואוהבת בביתר עילית, השתייך לזרם הליטאי ונחשב לתלמיד ישיבה עם עתיד מזהיר.
לבית של ה.ל.ל הגיע לפני כשנה, "כשעוד לא הייתי סגור על עצמי שאני רוצה לצאת בשאלה". לדבריו, מהרגע שהתחילו לצוץ בו ספקות לגבי האמונה ועד להחלטה לקום וללכת עברה שנה שלמה.
"במהלך השנה הזאת קניתי סמארטפון, קראתי על עמותת ה.ל.ל והבנתי שיש להם מקלט חירום. במארס 2017, כשהייתי כמעט בן 22, אזרתי אומץ והתקשרתי אליהם. הייתי כל כך מבוהל
מרעיון היציאה בשאלה, ששאלתי אם אני יכול לגור שם גם אם אני עדיין מתלבט. הם ענו לי שהם שם כדי לעזור, ושאם אחליט בסופו של דבר שאני רוצה להישאר חרדי, אני יכול. זה מאוד הרגיע אותי".
הס. "מציעים תמיכה" 
באחד הימים, בשעת ערב, חבש שמואל את כובעו השחור, לבש על חולצתו הלבנה את ז'קט החליפה – ויצא לבית של ה.ל.ל. "כשהגעתי, היו בבית חמש בנות וחמישה בנים. הייתי מבולבל מאוד. לקחתי ממחסן הבגדים ג'ינס וטי־שירט צבעונית עם ציור עליה.
"ככה פתאום, ברגע אחד, מבחור חרדי שבחיים לא דיבר עם בחורות, מצאתי את עצמי יושב על ספה כשלידי בחורה, ושנינו צופים בטלוויזיה. זה היה הדבר הכי הזוי שאני זוכר מאותו ערב.
"אחרי ההלם הראשוני היו הרבה עליות ומורדות, כמו רכבת הרים. כל רגש שחוויתי היה מאוד קיצוני ומועצם, אבל למרות הקושי, היום אני יודע להעריך את החופש שיש לי, וזה שווה הכל. ככה בדיוק דמיינתי את חיי, אחד לאחד".
במשך שנה התנהל שמואל בבית כחילוני, אבל כשיצא לעיר, הקפיד ללבוש את הבגדים החרדיים. "הישיבה שבה למדתי היתה בירושלים. כל החברים שלי היו משם, ותמיד פחדתי שמישהו יראה אותי כחילוני. זה ממש הלחיץ אותי. אז יצאתי החוצה כחרדי, למרות שבסופו של דבר לא פגשתי ברחוב אף אחד מהם".
איך הוריך הגיבו ליציאה בשאלה?
"בהתחלה אמרתי להם שאני עוזב את הישיבה, וזה היה להם קשה. אחרי חודש אמרתי להם שאני עובר לגור בירושלים, בישיבה שבה נמצאים חרדים שלא רוצים רק ללמוד, ושבחלק מהזמן הם גם עובדים. בתכלס, לא הלכתי לשם, אלא לה.ל.ל. ככל שעבר הזמן, האכלתי אותם בכפית בעוד פרט ובעוד פרט, עד שהם הבינו שאני כבר לא חרדי".
אתם בקשר כיום?
"אחת לכמה חודשים אני לובש את המכנסיים השחורים ואת החולצה הלבנה והולך לבקר אותם. אפשר להגיד שזה סוג של קשר, אבל לא קשר תומך. הם לא מוכנים לראות תמונה שלי כחילוני, לא מתעניינים בלימודים שלי, ולא מאחלים לי הצלחה לפני מבחן. הם בטח לא מחמיאים לי כשאני מקבל ציון טוב. מבחינתם, כל זה לא קיים.
"הם אפילו לא שואלים איפה אני גר ומה הכתובת שלי. רק מחכים לרגע שאחזור לעצמי ואחזור לקהילה. אבל מבחינתי אין מצב שזה יקרה".
שמואל מודה שבכל הקשור להתנהלות יומיומית בעולם החילוני, הוא היה בור גמור. "לא ידעתי איך עובדים עם חשבון בנק, לא הכרתי את כל סוגי כרטיסי האשראי שקיימים. לא נעים לי להגיד,
אבל השבוע, בגיל 24, חתמתי על צ'ק בפעם הראשונה בחיי. הבית של ה.ל.ל היה בשבילי קביים, שעזרו לי לייצב את עצמי מול העולם.
"למרות שזאת נשמעת קלישאה, אני מרגיש שנולדתי מחדש. התחלה חדשה בעולם זר היא דבר מפחיד מאוד, ואני מאמין שבלי הבית הזה, בחיים לא הייתי עושה את הצעד. סביר להניח שהייתי נשאר בקהילה וחי בשקר".
אתה מרגיש שהצלחת להשתלב טוב בחברה החילונית?
"למרות שהבית חשף אותנו מאוד לתרבות החילונית ולקח אותנו לטיולים בארץ, כדי שנכיר כמה שיותר מקומות, זה עדיין לא הביא אותי למקום שבו אני מרגיש שאני שולט. יש לי חסך תרבותי אדיר.
"זמרים כמו הראל סקעת, מירי מסיקה, מוש בן ארי וקרן פלס אני מכיר בעיקר מהתוכניות שראיתי אחרי שיצאתי בשאלה. את שלמה ארצי התחלתי לשמוע רק בשבועיים האחרונים. על אריק איינשטיין ושלום חנוך שמעתי, אני יודע שהם זמרים מאוד נחשבים בעולם החילוני, אבל אין לי מושג אילו שירים יש להם.
"זמרים מהזמר המזרחי, כמו עומר אדם ואייל גולן, אני מכיר יותר טוב, אבל עדיין לא מרגיש מחובר למוזיקה הזו. גם היום, אני בעיקר אוהב לשמוע שירים חסידיים.
"אני לא מכיר סרטים ישראליים, ואני לא מתכוון לשבת ולעשות מרתון סרטים רק כדי להרגיש שאני כמו כולם. אני מאמין שבצבא אתוודע לסרטים האלו, אם ארצה ואם לא, ואשלים את החסר. חוץ מזה, לכל בן אדם חדש שאני מכיר אני אומר שאני יוצא בשאלה, אז אין הרמת גבות על חוסר הידע שלי".
יש לך כבר תוכניות לגבי השירות בצבא?
"אני מאוד מקווה שייתנו לי לשרת בתפקיד שקשור למדעי המחשב. אחרי הצבא אני מקווה ללמוד אדריכלות, זה תחום שמאוד מעניין אותי. ואני רוצה לטרוף את העולם, לבקר בכמה שיותר מקומות".
היית בחו"ל בעבר?
"בשנה שעברה נסעתי לחו"ל בפעם הראשונה, לבד. סוף שבוע באיטליה, בלי לדעת מילה באנגלית. רציתי להוכיח לעצמי שאני חזק ושאני יכול להתמודד עם כל דבר. זאת היתה חוויה מאוד עוצמתית. הרגשה של חופש מוחלט, בלי להצטרך להסביר מי אני ומאיפה באתי".
• • •
איציק (18 וחצי) מקריית גת סיים לפני כחודש את מגוריו בבית של ה.ל.ל, ועבר לדירת המעבר של העמותה בירושלים. למחייתו הוא עובד במזנון של בית קולנוע בעיר.
יציאתו בשאלה הביאה לניתוקו מהוריו ומתשעת אחיו. כמי שגדל בחסידות גור, אין לו בגרויות, והוא יודע שיצטרך "לעבוד קשה" כדי להוכיח את עצמו. השאיפה שלו היא לצאת למכינה קדם־צבאית, ואז להתגייס כלוחם קרבי.
"עברתי תהליך לא קל, ואני עדיין עובר אותו. כל יום הוא התמודדות, עוד שלב שמלמד אותי משהו חדש על החברה החילונית. אני רוצה להוכיח את עצמי, ואני משוכנע שאני אצליח.
"בחסידות גור תמיד חינכו אותנו שאנחנו האליטה של העולם, ושרק אנחנו עושים בדיוק את מה שאלוהים רוצה מבחינה רוחנית והלכתית. אני לא יודע למה, אבל כבר בגיל 7 אני זוכר את עצמי מעלה ספקות לגבי האמונה. בגיל 14 עברתי אירוע שהיום אני יודע להגדיר כניצול מיני מצד תלמיד ישיבה גדול ממני. אני זוכר שהרבנים כעסו עלי ואמרו לי שמה שעשינו קרה באשמתי, ושזה משול לרצח.
"למרות שהייתי הצד הנפגע, האשימו אותי. מבחינתי, זה היה השבר הגדול. לא האמנתי שאלוהים באמת רוצה שארגיש כל כך רע עם עצמי על משהו שעשו לי".
הוא נשלח לישיבת תלמוד תורה באשדוד, ושם הסתקרן לשוטט ברחובות, להציץ בעיתונים ולהיחשף לעולם שבחוץ. "בחסידות גור יש שמירה אדוקה על כל חבר קהילה, כל הזמן, אבל הצלחתי
לחמוק כמה פעמים ולהסתובב בעיר. זאת היתה התקופה שבה התאבדה אסתי וינשטיין, והיו הרבה כתבות על החסידות ועל החוקים הקשים שבהם אנחנו חיים. ככל שהסתובבתי יותר, הרגשתי יותר שבחסידות מסתגרים כמו בגטו, ושהחיים האמיתיים נמצאים בחוץ.
"לא היה לי את מי לשתף בלבטים שלי. הבנתי שאני לא יכול להמשיך לחיות ככה, ושלמרות הפחד לאבד את כל המשפחה, אני חייב לעשות את זה בקאט אחד".
במוצאי ראש השנה אשתקד לקח איציק כמה בגדים, שם אותם בתיק והתחיל לשוטט ברחובות.
"לא ידעתי מה אני הולך לעשות ואיפה אישן. חיפשתי אדם שייראה לי חילוני, אולי הוא יבין את המצוקה שלי ויעזור לי. כשראיתי מישהו כזה בתחנת אוטובוס, עליתי אחריו והתיישבתי לידו. התחלתי לדבר איתו וסיפרתי לו שברחתי מהישיבה, ושאני לא רוצה לחיות ככה יותר. למזלי, נפלתי על מישהו שהקשיב לי, ובדיעבד התברר שהוא סייע להרבה יוצאים בשאלה.
"הסברתי לו שזה חלון ההזדמנות היחיד שלי לעזוב בלי שיתפסו אותי. הוא התקשר לחבר שלו, שמארח בדירה שלו חיילים בודדים, והוא קיבל גם אותי לדירה.
"הייתי מפוחד ומבוהל, אבל גם נחוש מאוד שזה מה שאני רוצה, ושאני לוקח אחריות על החיים שלי. כשהגעתי לדירה, הדבר הראשון שעשיתי היה לחתוך את הפאות. זאת היתה תחושה של שחרור וסיפוק עצום".
אחרי יומיים בדירה, שבה שהה רוב הזמן לבדו ("החיילים כבר חזרו לבסיס"), החליט לבדוק את "בית אתנחתא", מרכז סיוע ודיור זמני לבני נוער בגילאי 13-19, שעליו שמע בעבר כמקום שמסייע לכל מי שאין לו מקום מגורים.
"בגלל שהייתי אז בן פחות מ־18, ביקשו שם אישור מההורים. לא היה לי אומץ להתמודד עם ההורים שלי, לכן ביקשתי מהעובדת הסוציאלית שהיתה שם שתתקשר במקומי. היא סיפרה להוריי שהגעתי אליהם, ושאני כבר בלי פאות.
"התברר שהוריי כבר חשבו שחטפו אותי, ומאוד דאגו. אבא שלי הסכים להיפגש איתי. ביקשתי שרק הוא יבוא, והוא באמת בא לבדו, וניסה לשכנע אותי לחזור. זו היתה פגישה מאוד טעונה, בכיתי והתנצלתי. כאב לי שאני מכאיב להם ככה. לפני שנפרדנו הוא רק ביקש שאניח תפילין כל יום".
נפרדתם בחיבוק?
"בחסידות גור אין הבעת רגשות. אבא שלי בחיים לא חיבק אותי, ואמא שלי תמיד אמרה שאם היא תחבק אותי, זאת זילות של הכבוד שלי. אני זוכר מקרה אחד, שבו נפגשתי עם קרובת משפחה, וברגע של ספונטניות התחבקנו משמחה. היא נרתעה מייד לאחור, היתה בטוחה שהחיבוק שלנו נחשב לגילוי עריות.
"הבטחתי לאבא שאניח תפילין, ובאמת עשיתי את זה במשך חודש. כשהוא ראה שאני לא מתכוון לחזור, הוא ניתק איתי את הקשר".
• • •
כשאיציק הגיע לגיל 18, הפנתה אותו עמותת "ובחרת", שמסייעת ליוצאים בשאלה, לבית של ה.ל.ל.
"הגעתי בשעת אחר צהריים ופגשתי את אודיה, העובדת הסוציאלית. היא הרגיעה אותי, אמרה לי שאני יכול לישון שם בלילה, ונשוחח בבוקר. אמרתי לה שאני רוצה להוציא תעודת זהות, כי שלי אבדה, ואני לא יודע איך עושים את זה. אמרתי שאני מעוניין ללמוד את כל הכללים החדשים של החברה החילונית.
"לפני שהגעתי לבית, לא היה לי מקום יציב שבו יכולתי להתחזק ולהתחשל. בבית פגשתי עוד חמישה חבר'ה כמוני. גם עכשיו, אחרי שעזבתי לדירת המעבר, אני עדיין בקשר קרוב איתם".
מה היה הגילוי הכי מפתיע שלך על החברה החילונית?
"תמיד אמרו לנו שאצל החילונים זה סדום ועמורה, ושהכל מותר. גיליתי שזה לא נכון. גם בחברה החילונית יש כללים וחוקים, ובניגוד לחסידות, אם מישהו פה לא בסדר, לא מטאטאים את זה מתחת לשטיח, אלא מטפלים כמו שצריך, ואפילו מנהלים על זה שיח".
היו רגעי משבר בדרך?
"המשבר הכי גדול שלי, שגם הבית לא הצליח לסייע לי להתמודד איתו, הוא אובדן הקשר עם ההורים. אני כל כך רוצה שהם יסכימו להיפגש איתי. אני אוהב אותם, הם חסרים לי מאוד.
"אני יודע שעכשיו אני חי חיים שונים משלהם, אבל אני מאמין שאפשר להיפגש באמצע. אני אפילו מוכן שרק נדבר בהתחלה בטלפון. אני מקבל את דרך החיים שלהם, ולא אנסה לשכנע אותם לחיות כמוני. אני רק רוצה שגם הם יקבלו את הדרך שאני בחרתי"

Featured

״בישראל יש שחקנים לא פחות טובים ממיטב שחקני הוליווד״

Published

on

״כשאתה עושה סרט ישראלי אתה פועל מהלב; כשאתה עושה סרט אמריקאי אתה פועל מהראש" –  אבי נשר הצליח להביא100 אלף ישראלים לאולמות הקולנוע בשבוע הראשון להקרנת סרטו האחרון "סיפור אחר״ – בביקור לכבוד פסטיבל הסרטים הוא נזכר בתקופה היפה שבילה בעיר המלאכים, מעניק ציון לשבח לתעשיית הקולנוע הישראלית כל זאת בעודו מתמודד עם מותו הטראגי של בנו ארי –  ראיון בלעדי

מאת: אלעד מסורי

בעולם הקולנוע הישראלי נדיר למצוא במאים שהם גם כוכבים; כאלו ששמם הולך לפניהם ושקהל רב מגיע לראות את הסרטים שלהם קודם כל בגללם.

אבי נשר הוא מסוג הבמאים הללו שתעשיית הקולנוע בישראל מחכה בשקיקה לכל סרט חדש בבימויו. נשר אוחז בקריירה ענפה בת ארבעה עשורים במהלכם ביים כ-11 סרטים עלילתיים, בנוסף לקלסיקות קולנעיות כמו ׳הלהקה׳ ו׳דיזנגוף 99׳, שמינפו את הקריירה שלו עד להצלחה בינלאומית שהביאה אותו להתגורר וליצור בלוס אנג׳לס. לאחר שחזר ארצה, הוא הוביל את תור הזהב של הקולנוע הישראלי עם סרטים כמו: ׳סוף העולם שמאלה׳, ׳פעם הייתי׳ 'סודות׳, ו'חטאים' שזכו להצלחה גדולה בארץ ובפסטיבלים נחשבים ברחבי העולם.

נשר, (65) נולד וגדל ברמת גן. בגיל 13 עבר להתגורר עם משפחתו בארצות הברית. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון המשיך ללימודי תואר ראשון ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. שם גם פיתח את אהבתו למוזיקה וניסה לפתח קריירה כנגן ג׳אז אך הודה שלא ממש היה מוכשר בכך. הוא עבד כמבקר קולנוע בעיתונות האמריקאית ולמד בצורה מדוקדקת את ההיסטוריה של הקולנוע המקומי. בשנת 1971 שב ארצה לראשונה והתגייס לצה"ל, תחילה כלוחם בסיירת מטכ״ל ובהמשך כקצין בחיל המודיעין.

נשר הוא עמוד התווך של משפחה ברוכת כישרונות: איריס אישתו היא צלמת ופסלת מוערכת. ביתם
הבכורה תום היא שחקנית ויוצרת צעירה ומבטיחה. גם בנם הצעיר ארי ז״ל היה דמות מוכרת בתעשייה כאשר מילדות דבק בו חיידק המשחק והבימוי הקולנועי. הוא שימש כניצב בסרטיו של אביו והפציע בתפקידי אורח ב״ארץ נהדרת״, ׳הפיג׳מות׳ וגם בסרטים ״זוהי סדום״ ו״פעם הייתי״. בהמשך גם קיבל תפקיד משמעותי יותר בקומדיה הרומנטית ״ילד טוב ירושלים״.

ארי חבר לאביו פעמים רבות, למד ממנו את מלאכת הבימוי וסומן בשנים האחרונות כהבטחה בעולם הקולנוע הישראלי. לפני כחודש וחצי נהרג ארי בתאונת פגע וברח כאשר נסע עם חברו על אופניים חשמליים בתל אביב. מותו הכה בתדהמה את עולם הבידור הישראלי וסיקור הטרגדיה פתח את כל מהדורות החדשות.

״הלוואי והייתי יכול להיטמן במקומו..״ מירר נשר האב בהספד מיוחד שנשא מעל קברו של ארי בנו הצעיר בלוויה מתוקשרת אליה הגיעו אלפים.

מיד לאחר מות בנו החל ויכוח תיקשורתי רחב על גודל האחריות של נערים והוריהם המאפשרים להם לנסוע באופניים המסוכנים. הוויכוח העיר את משטרת ישראל ואת שר התחבורה מתרדמת החורף שלהם, ובימים אלו נעשים צעדים לנקיטת חוקים ברורים על איך, למי והיכן מותר לנסוע באופניים חשמליים. בתוך הסערה התקשורתית, היטיב נשר למקד את הנושא כשאמר: ״אף ילד בעולם לא צריך להסתלק ממנו בגיל 17.

יובל סגל ומאיה דגן בסצנה מתוך ״סיפור אחר״

נשר, שרגיל להיות באור הזרקורים בשל העשייה הקולנעית שלו חווה לראשונה סיקור תקשורתי רחב בעקבות הטרגדיה האישית שפקדה אותו ואת משפחתו. באותה נשימה הוא מצא בתוכו את הכוחות איך שהוא לנסות ולהמשיך בעבודתו כדי לשמור על שפיות. באומץ רב הוא בחר לא לדחות את הוצאת סרטו החדש ״סיפור אחר״ שזכה לחשיפה תקשורתית גדולה עוד יותר בעקבות הטיימינג הכמעט בלתי אפשרי. נשר הופיע לפרימריית הסרט שנערכה בחודש שעבר בחיפה. הוא מיעט לדבר ולהתראיין אך הביט מהצד איך ״סיפור אחר״ שובר קופות ומצליח להביא למעלה מ- 100 אלף צופים בשבוע ההקרנה הראשון של הסרט, והמספרים ממשיכים לעלות.

בימים אלו נשר מבקר אצלנו בלוס אנג׳לס. הוא הגיע לפרימירית ״סיפור אחר״ בפסטיבל הסרטים הישראלי ה-32. בערב פתיחת הפסטיבל הוא קיבל פרס הוקרה מיוחד על תרומתו לקולנוע הישראלי.

לכבוד המאורע ערכתי עימו ראיון בלעדי במהלכו שוחחנו על התחלת הקריירה שלו, המעבר ללוס אנג׳לס בתחילת שנות ה-80 והחזרה לישראל. עוד חלק עימי נשר אם אלו שחקנים אהב לעבוד במיוחד במהלך הקריירה הארוכה שלו, אילו במאים מהווים השראה עבורו, וגם על תהליך יצירת ״סיפור אחר״.

תמיד ידעתי שהילדים יגדלו בארץ

אבי, ב-1977 הוצאת את הסרט הראשון שלך ׳הלהקה׳ וזכית להצלחה עצומה. זה מלחיץ להתחיל כך את הקרייריה?

״במידה מסויימת זה מפחיד. זה סרט ראשון ואתה לא יודע מה זה להצליח או להיכשל, אתה לא חושב בכלל במושגים כאלו. אתה חושב על עשיית קולנוע כי זה מה שאתה אוהב. ׳הלהקה׳ היה במידה מסוימת סרט ניסיוני כי הוא לא ציית לכללים של הקולנוע הישראלי דאז. הוא לא עבד לפי חוקים של סרטי בורקס, לא היה בו סיפור אהבה גדול, לא היה מתח הדדי.

״מצד שני, הוא לא עבד לפי החוקים של הקולנוע של מה שנקרא העת החדשה – הוא לא היה מאוד איטי הוא לא היה מהורהר. לסרט היה אנרגיה קולנועית מאוד יחודית לעצמה. היו לו סיפורים מקבילים לא היה סיפור מרכזי. המפיק של הסרט אמר שאף אחד לא יראה את זה אף פעם. הוא חשב שבגלל שהיינו כל כך צעירים זה ממש סרט נסיוני ושזה מאוד הצליח זה היה גם מאוד מבלבל״.

ההצלחה הביאה עימה המון לחץ להמשך?

״חשבתי שאם אני אעשה עוד סרט אחרי זה אז הוא יהיה באמת פרובקטיבי והכי לא מיינסטרים שיכול להיות. אז ישבתי וכתבתי את ׳דיזנגוף 99׳ ובסוף זה היה גם סרט שמאוד הצליח. אז הבנתי שאני פשוט צריך לעשות סרט שמעניין אותי ואם הסרט באמת עוצמתי ובאמת טוב הוא ימצא את הקהל שלו״

בתחילת שנות ה-80 עברת לאל-איי. אילו זיכרנות יש לך מכאן?

״הייתי כאן קרוב ל- 15 שנה ומאוד נהנתי בתקופה שלי בלוס אנג׳לס. הגעתי להוליווד עם ׳זעם התהילה׳, סרט שלא כל כך הצליח בארץ אבל כן מאוד הצליח בפסטיבלים ברחבי העולם. בהוליווד יש כזה עניין שאחת לעשר שנים השערים נפתחים לכדי סדק, ואז יש פתאום עניין עצום בבמאים חדשים ומחדשים. לקראת סוף שנות ה-80 הייתי חלק מחבורה של כמה במאים אירופיים שמאוד מצאו חן בעיני הוליווד. זה היה מצב מרתק להיות נוכח בו כי אתה מארץ קטנה שאין לצד הפיננסי שום משמעות ופתאום אנשים מציעים לך משכורות שיותר גדולות מתקציב הסרט שעשית.

״כשאתה עושה סרט ישראלי אתה פועל מהלב; כשאתה עושה סרט אמריקאי אתה פועל מהראש. אז הראש הוא מקום מעניין לעבוד ממנו אבל הלב מאוד עוצמתי.

אבי נשר ביחד עם נתן גושן ששיחק וכתב מוזיקה לסרט.

״בתקופה ההיא הייתה לי חברת הפקה. לא שאני מבין גדול בעסקים אבל עשיתי שני סרטים של מדע בדיוני שהצליחו ב-MGM וב-FOX , והחברה שלי עבדה הרבה עם דיסני ו-HBO. החברה מאוד הצליחה והסיבה היחידה שזה נפסק כי תמיד ידעתי שכאשר יוולדו לי ילדים אני ארצה לגדל אותם בארץ.

״אני זוכר את הלילה בו נולדה בתי תום. באל-איי יש את המנהג הנחמד הזה שבאים הסוכן שלך, העורך דין שלך והחברים ומחכים במזדרון בבית החולים. אמרתי לכולם שחמש שנים מעכשיו אני כבר לא אהיה כאן ואף אחד לא האמין״.

עד כמה ההצלחות הישראליות בטלוויזה האמריקאית ובהוליווד עוזרות לתעשייה בישראל?

״אני חייב להגיד שעושים בארץ הרבה מאוד סרטים מצויינים. התחום הזה התפתח בישראל בצורה מאוד דרמטית מאז תחילת המאה הנוכחית. זה התחיל עם סרטים כמו ׳חתונה מאוחרת׳ ו׳סוף העולם שמאלה׳. מאז, יש כל שנה סרט אחד או שניים באמת טובים שמככבים בפסטיבלים בין לאומיים וכמה סדרות טלווזיה מאוד מעניינות. יחסית למדינה כל כך קטנה עושים בארץ קולנוע מצויין וטלוויזה טובה. יש בישראל דור צעיר מאוד מוכשר, ובאופן טבעי אנשים גם מגיעים ללוס אנג׳לס. באיזה שהיא נקודה טוב שכך, יש סוג של הזנה חוזרת של אנשים שעשו סרטים מעניינים ועכשיו עובדים עם אל-איי וגם להפך.

״אני מאוד מחובר ללוס אנג׳לס, ההגעה שלי לכאן זה כמו לחזור הבייתה. יש לי כאן מלא חברים, זה מקום שאני ואישתי מאוד מחבבים ועד היום אני מקבל הרבה הצעות לעבוד באל-איי".

בוא נדבר על ׳סיפור אחר׳, שפותח את הפסטיבל הסרטים השנה

״כתבתי את הסרט יחד עם נועם שפנצר שהוא פסיכולוג ואיש מאוד מוכשר ובמידה רבה הסרט מבוסס על סיפור שהוא חווה. הבאנו קובץ שחקנים יוצא מן הכלל שהעבודה איתם הייתה כמו שאני תמיד עובד, כשהם מעורבים בתהליך היצירה. הבאנו גם את נתן גושן שמשחק וגם מוזיקאי מצויין שכותב שירים נפלאים. ג׳וי ריגר שמככבת היא בעיני אחת השחקניות הצעירות הטובות בעולם. הסרט שבר כל שיא קופה ישראלי אפשרי ובמקביל גם קיבל ביקורות מאוד טובות שזה בדרך כלל דבר שסותר, אבל נהדר לגלות שהפעם לא. זה פשוט היה מסוג הדברים שהכל נופל למקום הנכון ומסתדר".

סרטים רבים שלך עוסקים בתקופות שונות בנוף החברה הישראלית ומאבקים בין קהילות שונות בתוכה. ראינו את זה ב׳סוף העולם שמאלה׳ וגם ב׳סיפור אחר׳ אנחנו עוסקים בהתנגשות בין העולם החילוני לחרדי. זה משהו שמעניין אותך באופן מיוחד?

״אנחנו לא חיים בעולם שיש בו רק בעיה אחת, יש כמה בעיות ובהן אנחנו עוסקים. המתח הגדול בחברה הישראלית היום הוא לא בין פלסטינים וישראלים – הסיפור הזה תקוע באיזה שהיא נקודה ועד שלא יקרה משהו דרמטי הוא לא ישתנה. המתח הגדול הוא בין עולם חילוני לבין עולם חרדי במדינה שמעולם לא הפרידה דת ומדינה. במדינה שלנו העולם החרדי הוא חלק מהתהליך הפוליטי שזה דבר שהוא כמעט לא אפשרי, כי בדת יש אמת אחת ובפוליטיקה יש אמיתות מרובות. פוליטקה בנויה על פשרה, דת לא מתפשרת מעצם הגדרתה. יש היום תהליך שבו הרבה חילונים מאוד מפחדים מדתיים ודתיים מאוד מפחדים מחילונים וזה מצב מאוד נפיץ שיכול להגיע להתנגשויות של ממש ויש דיבורים על אובן צלם המדינה. יש בישראל הרבה מאוד צד אחר, כלומר כל צד רואה בעצמו את הצד הלגטימי ובשני את הצד האחר. זו פואנטה מאוד נוכחת היום בחוויה הישראלית וצריך להתייחס אליה".

אתה סבור שהאוכלוסיה הדתית תצפה בסרט?

״אני יכול להגיד לך בשמחה רבה שיש הרבה מאוד אנשים דתיים שצופים בסרט. הסרט לא נוקט עמדה – הוא לא בעד חילונים או בעד דתיים. הוא מתייחס לדתיים ולחילוניים באותו כבוד ובאותה ביקורתיות. הסרט לא חושף איזה פשע שצד אחד עושה לצד השני, אלא מתעסק בדעות קדומות שיש לכל אחד מאיתנו על מישהו שהוא לא אנחנו, וזה עובד בשני הכיוונים. במידה רבה ׳סיפור אחר׳ הוא סרט שמקרב לבבות. בארץ יש תופעה מרתקת שלסרט מגיעים שני קהלים שבמציאות הם כמעט עוינים אחד לשני אבל הם נפגשים
בבית הקולנוע וחולקים סיפור אחד, ׳סיפור אחר׳. זה תהליך חברתי מרתק בעיני.״

הסרט נתן לך השראה לדרך לקרב בין הלבבות?

״הפיתרון זה לדבר. הסרט הזה נוצר כדי ליצור דיאלוג, ואם נשפוט לפי כמות הצופים העצומה של השבוע הראשון אז רואים שהוא מייצר דיאלוג. אוכלוסיה משני הצדדים הולכים לסרט ומבינים שאין פיתרון אחר חוץ מלדבר. אז במידה מסויימת הסרט מממש את הכוונות שלו".

כמו לפגוש חברים מפעם

ששון גבאי וג׳וי ריגר בסצנה מתוך ״סיפור אחר״

מוקדם יותר השנה שמענו שמשכת את ׳סיפור אחר׳ ממועמדות לפרסי אופיר (האוסקר הישראלי). האם ההצלחה הגדולה שלו תגרום לך לשנות את דעתך?

״בוא נאמר ש׳לסוף העולם שמאלה׳ ולשאר הסרטים לא הייתה בעיה בתחום ההצלחה. אני לא חושב שזה יזעזע את המערכת כי אנשים פועלים לפי איך שהם פועלים. איך אלברט איינשטיין מגדיר טירוף? עשייית אותו מעשה שוב ושוב וציפיה לתוצאה שונה. אז באיזשהי נקודה מגיע הרגע שדברים נראים אבסורדים אבל כנראה הם מה שהם ואז אין טעם להמשיך לעשות את כי התוצאה תהיה זהה".

יש סרט אחד שלך שאתה אוהב במיוחד?

״לא. באמת שלא, אתה תמיד הכי אוהב את הסרט שאתה עכשיו עושה ואתה תמיד מופתע מסרטים שעשית כשאתה רואה אותם מחדש. זה קצת כמו לפגוש חברים מפעם. אין סרט אחד שהוא ה-סרט. זה הכל סוג של מארג ויש סוג של סיפוק בלהביט אחרונית ולראות את כל הסרטים האלו משתלבים אחד עם השני הווים חלק גדול יותר".

שחקן ישראלי שהיה לך חיבור מיוחד איתו?

״יש אנשים שהם גם שחקנים נהדרים וגם הפכו להיות חברים קרובים, כמו אדיר מילר, ששון גבאי, ג׳וי ריגר, נטע גרטי ומאיה דגן. אני נשאר בקשר מאוד טוב עם כמעט כולם. אני בא מהמקום הזה שיש לי ולשחקנים שלי כמעט קשרי דם. אני מערב אותם בתהליך ואנחנו עוברים הכל ביחד״.

יש דמות הוליוודית שאתה חולם לעבוד איתה?

״לא ממש. אני אגיד לך דבר שנשמע יהיר ואבל זו לא הכוונה: בישראל יש שחקנים לא פחות טובים ממיטב שחקני הוליווד. אני שם את ששון גבאי, את אדיר מילר ואת ג׳וי ריגר ואת מאיה דגן מול כל שחקן אמריקאי בכל רגע נתון. יש לנו שחקנים נפלאים בארץ. בכלל אני אגיד לך משהו שישמע שערוריתי: נכון להיום, אם בעיר נתונה מציג סרט אמריקאי וסרט ישראלי, יש סיכוי גדול יותר שהישראלי יהיה מקורי יותר".

אבי נשר מקבל פרס הוקרה בפסטיבל הסרטים ה- 32בשבוע שעבר.

קיבלת פרס הוקרה השנה מהנהלת הפסטיבל

״כמובן שזה משמח ופרסים זה תמיד נחמד. אני לא שומר פרסים בבית יש לי חדר במשרד ששם שמורים כל הפרסים והילדים שלי מאוד שמחים לשחק איתם. אני תמיד מפחד מפרסים כי הם נותנים לך תחושה של נוחות רבה מידי. אני חושב שזה לא נכון אף פעם להרגיש נוחות גדולה מידי או להרגיש שבע רצון מידי. תמיד צריך להרגיש שאפשר יותר טוב".

במאים שמהווים השראה עבורך?

״בתחילת דרכי הייתי מבקר קולנוע והיו במאים שלמדתי אותם לעומק כמו בילי וולדר, אלפרד היצקוק, מרטין סקורסזה וכאלה. כתיבה עיתונאית על סרטים הייתה בית הספר לקולנוע שלי. עשיתי את זה תקופה לא קצרה ואני כמעט מרגיש שאני מכיר אותם אישית למרות שמעולם לא נפגשנו. יש משפט באנגלית – Never trust the teller, trust the tale. האמת של היוצר היא בתוך יצירתו".

רגע מכונן בקריירה?

״אני עכשיו חווה יום מכונן כי ׳סיפור אחר׳ זה לא קומדיה; זה לא סרט בידורי במובן הקלאסי של המילה. זוהי דרמה קומית וסרט עם מבנה מאוד מקורי משלו. וכש-100 אלף ישראלים רואים סרט כזה בשבוע הראשון, יש לך תחושה שאתה יוצר קולנוע במקום שהוא מאוד פתוח לחשיבה קולנועית ויש בזה משהו מאוד מחמם את הלב, כי אתה מרגיש שאתה יכול לצאת לכל הרפתקאה קולנועית והתרבות שלה לא מגבילה אותך".

מה החלום של אבי נשר?

״אתה שואל אותי בנקודת זמן שאני פחות יודע מתמיד. בנסיבות נורמליות הייתי אומר לך הסרט הבא, אבל במציאות החדשה שלי היום הכל מסובך יותר והכל נראה בערפל".

מסר לקהל כאן שיגיע לראות את הסרט החדש?

״שיבואו להנות, לראות את הסרט ולהתמסר לו. שלא יבואו להשתתף בצערי ובשום דבר אחר. זה סרט שהוא מאוד מהנה ואופטימי והוא נעשה לפני מה שקרה לי ולמשפחה שלי. אז אני ממש מקווה שאנשים יבואו להנות".

המשך לקרוא

Featured

ממשלת ישראל דוחה את ניסיונות התיווך: "תגובה עוצמתית בדרך"

הקבינט יתכנס מחר אחרי הצהריים בעקבות המצב המתוח בדרום • גורם בכיר: "זמנו של התיווך יגיע אחר כך" • דובר צה"ל איים: "חמאס ירגיש בקרוב את עוצמת התגובה של צה"ל" • יותר מ-70 מטרות הותקפו, בהם גם שלוש מנהרות טרור ואולפני הטלוויזיה של חמאס

מאת: אריאל כהנא, דניאל סיריוטי // ישראל היום

בעקבות ההסלמה בדרום, הקבינט יתכנס מחר בשעה ארבע לדיון על המצב הביטחוני. ישראל דחתה את ניסיונות התיווך מצד המצרים וגורמים נוספים, ובתקשורת המצרית מצוטטים בכירים בקהיר שטוענים שישראל אינה מגיבה לבקשה להפסקת אש לפחות עד לאחר דיון הקבינט מחר. לדברי גורם בכיר המעורה בפרטים, "זמנו של התיווך יגיע אחר כך".

על פי חלק מההערכות, חמאס הגיע למסקנה שישראל מעוניינת להימנע ממבצע צבאי ברצועה בכל מחיר ולכן הוא מרשה לעצמו למתוח את החבל. הרמטכ"ל גדי איזנקוט קרוב לסוף כהונתו, וגם ראש הממשלה בנימין נתניהו יעמוד לבחירה מחודשת בקרוב. יתכן שגם לוחות הזמנים הללו משפיעים על הניתוח של חמאס, אולם ישראל תתקשה לעבור לסדר היום על מתקפת הרקטות הנרחבת ביותר מאז מבצע "צוק איתן".

שליח האו"ם למזרח התיכון ניקולאי מלדנוב, התייחס למצב. "האו"ם עובד קרוב עם מצרים ועם כל הנוגעים בדבר, על מנת להבטיח כי בעזה נסוגים בחזרה. ההסלמה ב-24 השעות האחרונות היא מסוכנת מאוד ופזיזה. הטילים חייבים לעצור, כולם חייבים להציג איפוק. לא צריך לחסוך במאמצים כדי לעצור את האלימות".

בשעות הערב אולפני אל אקצא (אולפני הטלוויזיה של חמאס) ברצועת עזה הושמדו על ידי צה"ל. על פי דיווחים, האולפנים קיבלו התראה של 15 דקות באמצעות הטלפון, ונורה טיל אזהרה אחד לקראת הפצצה מסיבית בהמשך. עם זאת, השידורים עדיין נמשכים מאולפנים חלופיים. מוקדם יותר הערב צה"ל תקף הערב יותר מ-70 מטרות של ארגוני הטרור חמאס ושל הג'יהאד האסלאמי הפלשתיני. התקיפות בוצעו באמצעות כלי טיס, מסוקי קרב וטנקים של צה"ל. גם בשעה זאת נמשכות תקיפות נגד יעדי טרור ברחבי הרצועה.

Image result for ‫צה"ל‬‎

היעדים שהותקפו בשעות הערב על ידי מטוסי קרב הם מנהרת טרור התקפית בדרג' תפח, ארבעה מתחמים צבאיים ברפיח ודיר אל באלח וכן עמדת תצפית של ארגון חמאס בג'בליה. בנוסף הותקפו מטרות של הג'יהאד האסלאמי ובהן שתי מנהרות טרור התקפיות ברפיח, אתר לייצור אמצעי לחימה ברפיח, ארבעה מתחמים צבאיים בנציראת, רפיח ובית להיא, עמדת שיגור ירי תלול מסלול בג'בליה.

דובר צה"ל רונן מנליס כתב בחשבון הטוויטר שלו: "חמאס מוביל את הרצועה לחורבן, וירגיש בשעות הקרובות את עוצמת התגובה של צה"ל. עד כה תקפנו מגוון רחב של יעדים. חוליות משגרי ירי תמ"ס, מתחמים צבאיים ועמדות תצפית. הניסיון לפגוע באזרחים – לא מקובל עלינו, נמשיך להגיב בעוצמה".

ההסלמה החלה אמש בעקבות פעולה של יחידה מיוחדת בשטח עזה, שבה נהרג קצין צה"ל אל"מ מ' ונפצע קצין נוסף. בפעולה נהרגו 7 פלשתינים, בהם בכיר בגדודי עז א-דין אל קסאם של חמאס. חילופי אש כבדים התפתחו בין הצדדים, חיל האוויר תקף באמצעות עשרות טילים ואזעקות צבע אדום נשמעו ביישובי עוטף עזה.

המשך לקרוא

Featured

רוצח תלמידי הקולג׳ ב-Thousand Oaks: בן 28 מניוברי פארק, לוחם מארינס לשעבר, גר אצל אימא וסובל מפוסט טראומה

Published

on

איאן דיוויד לונג הוא הצעיר שנכנס ב-11:20 בלילה ל״בורדר ליין בר וגריל״, פתח באש ללא הבחנה ורצח 12 בני אדם, בהם סגן השריף המקומי. לונג ששירת במשך שנים במארינס, גרם גם לפציעתם של 12 נוספים

 

הטבח בקליפורניה: היורה שאחראי למותם של 12 בני אדם בבר בעיר Thousand Oaks הוא איאן דיוויד לונג, צעיר בן 28, כך לפי המשטרה המקומית. בהודעה לתקשורת שמסר השריף המקומי הוא אמר כי לונג הוא חייל מרינס לשעבר בצבא ארה"ב והוסיף כי הוא מוכר למשטרה. השריף ציין כי טרם ברור המניע לרצח הנורא.

השריף ציין כי באחד המקרים בהם לונג הסתבך עם הרשויות הוחלט בסופו של דבר לא לקחת אותו למעצר משום שההתנהגות האלימה שלו נבעה ממשבר מנטלי שעבר.

בתוך כך, הותר לפרסום כי רון הילוז, הוא סגן השריף שנרצח באירוע.  לונג התפרץ לבר-מסעדה בקליפורניה הבוקר (שעון ישראל) ופתח בירי ללא הבחנה. 12 בני אדם נהרגו, כולל סגן השריף המקומי, ו-12 נוספים נפצעו. גופת היורה נמצאה בזירה כשעליה סימני ירי. מחקירת המקרה עולה כי לונג היה חמוש באקדח אחד ולא בנשק חצי-אוטומטי כפי שסברו תחילה, וכן עשה שימוש ברימוני עשן.

לונג ואימו. שכנים סיפרו על התנהגות מוזרה

האירוע החל סמוך לשעה 23:30 (שעון קליפורניה) בבר שנקרא Borderline Bar & Grill בעיר Thousand Oaks, כ-20 קילומטר מלוס אנג'לס. הירי התרחש בעיצומו של ערב ריקודי קאנטרי של סטודנטים מקומיים, ולפי הדיווחים במקום שהו כ-100 בני אדם. למקום הוזעקו כוחות גדולים של משטרה שכיתרו את המתחם ובשלב מסויים פרצו פנימה.

השריף המקומי סיפר שמיד עם קבלת דיווחים על הירי במסעדה, היחידה הראשונה הגיעה לזירה תוך שלוש דקות, ואליהם הצטרפו שני שוטרים שהיו באזור. כמה דקות לאחר מכן הצטרפו לכוחות שוטרי מקוף וסגן השריף שהגיעו למקום לאחר ששמעו יריות. כשנכנסו לתוך המסעדה, סגן השריף נפגע ממספר יריות.כוחות נוספים הגיעו לזירה, כולל כוחות מיוחדים, וכשנכנסו פנימה מצאו את 12 ההרוגים ואת גופת היורה. 12 נפגעים בדרגות פציעה שונות פונו מהמקום לבית החולים המקומי.

קונסול ישראל בלוס אנג'לס מסר כי לא התקבל מידע על נפגעים ישראלים: "לפי הדיווחים נראה שרוב הנפגעים הם צעירים מקולג' סמוך".


עדי ראייה סיפרו על היורה שלבש בגדים שחורים. אחד מהם אמר ללוס אנג'לס טיימס: "הוא ירה המון, לפחות 30 פעם. שמעתי יריות גם כשכולם עזבו". לפי העדויות מהזירה, חלק מהמבלים נמלטו מהחלונות וככל הנראה חלקם נפגע מהירי במהלך בריחתם.

המשך לקרוא

אירועים קרובים

נוב
14
ד
20:00 An Evening with Tom Hanks @ Aratani Theater
An Evening with Tom Hanks @ Aratani Theater
נוב 14 @ 20:00 – 21:00
An Evening with Tom Hanks @ Aratani Theater
An Evening with TOM HANKS discussing his bestselling collection of stories,  Uncommon Type Tom Hanks is an actor, screenwriter, director and producer. His writing has appeared in The New York Times, Vanity Fair, and The New Yorker. This is his first[...]
נוב
16
ו
17:57 השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב!!
נוב 16 @ 17:57 – 18:57
השבת אצל יניב!!
השבת אצל יניב" מזמינה אותכם לארוחת שבת באווירה ישראלית עם מלא יהודים מכל רחבי העולם. שירים, הכרויות, הפתעות ועוד. מוזמנים לבדוק בדף הפייסבוק השבת אצל יניב, או ליצור קשר בטל': 877-969-1932. שבת שלום!
22:00 Tiesto @ Academy
Tiesto @ Academy
נוב 16 @ 22:00 – 23:00
Tiesto @ Academy
Doors open at 10pm. 21 & over. About this Event Friday, November 16th Insomniac presents Tiesto Dress code strictly enforced. No sandals or flip-flops. No shorts, baggy jeans or tank tops with sleeveless shirts. Tennis[...]
נוב
17
ש
19:00 Taste Buds Hummus & Hashish Night @ Rita House
Taste Buds Hummus & Hashish Night @ Rita House
נוב 17 @ 19:00 – 22:30
Taste Buds  Hummus & Hashish Night @ Rita House
Hummus & Hashish is coming back by popular demand! We're going to focus on our favorite Mediterranean dish & feature Hummus creations by 5 different chefs. Each guest will receive a mini Hummus dish from each chef, and[...]

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות