ביקורת הקולנוע של יהודית קטן: True Story - שבוע ישראלי
Connect with us

תרבות ובידור

ביקורת הקולנוע של יהודית קטן: True Story

Published

on

לכותרת הסרט ״סיפור אמיתי" יש משמעות כפולה. הראשונה היא למסור האינפורמציה שמדובר בסרט המבוסס על סיפור שאכן קרה במציאות והמשמעות החשובה יותר היא השאלה שהסרט מציג לגבי אמיתות דבריהם של הגיבורים.

7cde6232a73c4e32_true-story03.xxxlarge

הסרט המבוסס על ספר באותו שם של העיתונאי מייק פינקל, מביא אל הבד סיפור אמיתי של קשר מוזר בין פינקל שפוטר מעבודתו כעתונאי בניו ירק טיימס עקב סילוף עובדות בכתבה על עבדות ילדים באפריקה ובין חשוד ברצח. שלא כמו במקרים מפורסמים יותר של העתונאים ג׳ייסון בלייר וסטפן גלס, שנתפסו אחרי סילופים חוזרים ונשנים, זה היה המקרה הראשון של פינקל, אבל עבור עיתון ששם דגש על דיווח מדויק, הסילוף היה חמור מספיק כדי שיפוטר לאחר כתבת ההתנצלות שהעיתון מפרסם,

פינקל חוזר למונטנה אל חברתו הדואגת, ג'יל (פליסיטי ג'ונס) והוא מגלה ששום עיתון לא מוכן להעסיק אותו. בזמן שהוא מלקק את פצעיו, עיתונאי ממדינת אורגון מביא לידיעתו שאדם בשם קריסטוף לונגו החשוד ברצח אשתו ושלושת ילדיו נתפס במקסיקו וטוען שהוא מייקל פינקל.

פינקל מחוסר העבודה מבקר את לונגו בבית הסהר ומאמין שבזכות כישוריו העיתונאיים הוא יצליח להוציא את האמת על הרצח המזעזע. אחרי ביקורים חוזרים ונשנים, בין השניים נוצר קשר מורכב שלא ברור בדיוק מי מהשניים מרויח ממנו יותר.

יחסים בין עיתונאי לרוצח הוא נושא מרתק והוא תואר בגאוניות בספרו של קפונה ״בדם קר", ספר שעובד לסרט בכיכובו של השחקן הנפלא פיליפ סיימור הופמן, שאף זכה באוסקר על תפקידו בסרט. הסיפור שבין פינקל ללונגו מרתק, אבל חבל שהטיפול הקולנועי בו כשל. במקום לסמוך על הסיפור כפי שהוא, יוצרי הסרט החליטו ליצור סצנות מפוברקות. כמו למשל הסצנה בה ג׳יל, חברתו של פינקל, פוגשת את לונגו בבית הסוהר ובליווי אריה אופראית על אדם מהמאה ה16 שרצח את אשתו ובנו היא מסבירה ללונגו שהיא לא מאמינה שהוא חף מפשע.

משחק שליו מדי של שני השחקנים לא נותן לנו להבין מה השניים מנסים לאמיתו של דבר להרוויח אחד מהשני. ג׳ונה היל המגלם את פינקל האמור לתת את המשחק הרגיש יותר, מעצב דמות חיורת חסרת חוט שדרה. ג׳יימס פרנקו עם עיניו העצובות לא מעביר את האניגמה והטירוף שמתבקשת מהדמות.  למרות שג׳ונה היל אמנם מרמז על היאוש של פינקל, שניהם לא משכנעים מספיק.

שאלות רבות מתעוררות במהלך הסרט, כמו למשל האם לונגו אכן רצח את משפחתו ואם כן מה מונח על כף המאזניים ביחסים בינו לבין פינקל; או האם שניהם באמת דומים כפי שהם לפעמים מאמינים. הבעיה בסרט זה לא שהוא לא עונה לשאלות האלה אלא שהוא לא מציב את השאלות בכובד ראש מוסרי או כוח דרמטי.

הסיפור האמיתי בין מייקל פינקל וקריסטיאן לונגו פרובוקטיבי והוא מרתק. זהו סיפור מטריד של פשע, סקרנות ואתיקה עיתונאית – אבל כל זה לא עובר בסרט. 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

במה וקולנוע

Blackkklansman: המסר של ספייק לי

Published

on

סרטו החדש של הבמאי האפרו-אמריקאי הוותיק מציב מראה לגזענות בארה״ב

מאת: שי שגב

לבמאי ספייק לי יש הרבה מה להגיד על המצב הפוליטי והחברתי בארצות הברית, והוא אכן אומר זאת בקול רם בסרטו החדש:

הבמאי האפרו-אמריקאי הוותיק שיצר, בין השאר,
את ״עשה את הדבר הנכון״ ו-מלקולם אקס״ מעולם לא התבייש במחשבותיו הפוליטיות, והעיבוד שלו לספר הזיכרונות של רון סטלוורת׳, נותן לו הזדמנות להתייחס למצב הגזענות באמריקה בעידן של הנשיא דונלד טראמפ.

לצד צוות נהדר של תסריטאים, כולל קווין ווילמוט, דייוויד רבינוויץ ו-צ׳ארלי ווצטל, לי משתמש בסיפור של סטולוורת׳ כדי לטפל בנושאים הכי חמים היום בדמוגרפיה האמריקנית. הסרט הוא דרמטיזציה בעלת מבנה טוב של אירועים אמיתיים ואחד מן הסיפורים החשובים ביותר של לי מן השנים האחרונות.

בדומה לכך, לי אינו נמנע מלצייר קווים מקבילים בין אורח החיים של המתרחש בסרט לפני כ-40 שנה, למציאות המתרחשת בהווה. בפרט, הסרט בוחן את תפקידה של התקשורת ההמונית בהנצחת עמדות גזעניות לאורך השנים, החל מפתיחת הסרט בקרב על אטלנטה מהסרט ״חלף עם הרוח״. לי בוחן את ההשפעה המתמשכת של הסרט ״לידתה של אומה״ על התרבות האמרי־קנית ומשקף הן את האיקונוגרפיה החיובית והן את האיקונוגרפיה הקולנו־עית הקלאסית של סרטי הבלאקספלוטיישן, תוך שילוב הפריחה הקולנועית של שנות השבעים (לדוגמה מסכים חצויים) למטרות הדגשת העלילה. אם כל זה לא מספיק, הבלאקספלוטיישן מרחיב את מבטו עוד יותר בהדגשת כוחו של חברי כנופיית ה-KKK ברוטאליות משטרתית, וברגעים אחרים, חיבור הסיפור לאירועים האחרונים, כמו עצרת ‘העליונים הלבנים׳ בשארלוטסוויל.

קיים הרבה מידע ומסרים בשביל סרט אחד, ונראה מעט ארוך (135 דקות) בניסיון לכסות מנעד נושאים, תוך הדגשת הסיפור של סטולוורת׳. עבודת הבימוי של לי מעודנת כתמיד, ומסייעת להחליק חלק מהקמטים הללו באמצעות הצילומים המדהימים של הצלם קייס ארווין וכמה קטעים מוזיקליים של המלחין הקבוע של לי, טרנס בלנשארד.

Blackkklansman לא מבלה יותר מדי זמן בחשיפת עומק הדמויות, ומתעניין יותר בהתבוננות באידיאלים שלהם – וכיצד הם מתפתחים בסרט. ג׳ון דיוויד וושינגטון (״בולרז״), שהוא הבן של אחד השחקנים המובילים בסרטיו של לי דנזל וושינגטון, נמהל בתפקיד באופן מושלם כגיבור הסרט ויש לו כימיה מוצקה עם השחקנים שסביבו, מה שעושה את הסיפור שלו מעניין עוד יותר. שחקני המשנה של הסרט חזקים גם הם, אם זה אדם דרייבר (״מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר״) כשוטר יהודי, ועד יאספר פוקנן ו-טופר גרייס (״מופע שנות ה-70״) כחברי ה-KKK.

זהו הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שלי לי בשנים האחרונות. הסרט אינו נרתע מלהראות את הזוועות האכזריות של קנאות על רקע גזעני, וגם השימוש ברגשות השחקנים ובמבטאים שלהם מודגשים עד כדי הגזמה. סיפורו של סטלוורת׳ בהחלט שווה את המסך הקולנועי, והצופים צריכים להכין את עצמם נפשית שהם מגיעים לסרט ארוך, מאתגר, אבל בהחלט משתלם בלא מובן המילה.

המשך לקרוא

במה וקולנוע

Isle of Dogs: אגדה מקורית של ווס אנדרסון

Published

on

התסריטאי והבמאי המוערך חוזר בסרט מצחיק ומעורר השראה על נער וכלבו

מאת: שי שגב

התסריטאי והבמאי ווס אנדרסון יצר לעצמו שם עם סרט הבכורה שלו: ״פשיעות קטנות״ מ-1996. מאז, אנדרסון המשיך לפתח את סגנון הבימוי הייחודי שלו עם הרבה הומור, השראה ומקוריות.

עם כמה סרטים מצליחים ואיכותיים במיוחד, כמו ״משפחת טננבאום״, ״רכבת לדארג׳ילינג״, ״ממלכת אור הירח״ ו-״מלון גרנד בודפשט״, אנדרסון חוזר עתה עם סרט מונפש בסגנון סטופ-מושן: ״אי הכלבים״ – סרט חכם, מקורי, משעשע ובעיקר מחמם לב על נער וכלבו.

אנדרסון כתב וביים את ״אי הכלבים״ על סמך סיפור שהוא יצר עם משתפי פעולה תכופים, כמו רומן קופולה, ג׳ייסון שוורצמן וכן קוניצ׳י נומורה. העלילה של הסרט לפעמים קצת מסובכת, אך היא מושרשת בסיפור הקלאסי על ילד וכלבו. מה שהופך את הסרט של אנדרסון לכל כך ייחודי הוא האווירה הדיסטופית העתידית שבו הוא מתרחש, והשימוש בסטופ-מושן כדי להביא לחיים את הכלבים. שילוב של כלבי רחוב עם כלבי מחמד, שנדחקו כולם לאי מלא זבל, נשמע קודר למדי, אך זוכים לנימה חיה ומקורית בזכות הציניות החדה והמתוחכמת של אנדרסון. השכבה הנוספת בסיפור, אשר עוסקת בשחיתות פוליטית, נרקמת להפליא אל תוך קו העלילה שבו גיבור הסרט, אטארי, מחפש אחר כלבו, ועובדה זו מציעה עומק ועניין, ועל כן הסרט יכול להתאים למבוגרים ולצעירים ברוחם (אם כי לא לילדים קטנים).

מה שמקפיץ את העלילה בסרט ״אי הכלבים״ הוא העושר הוויזואלי בעולם המונפש של אנדרסון. יש הרבה פרטים שהבמאי הכניס, ולא רק הדמויות המונפשות מתעוררות לחיים באופן נפלא, אלא גם ההיסטוריה הנרחבת של מגסאקי – העיר שבה מתרחשת העלילה. יש אינספור פרטים, שפע עובדות היסטוריות בדיוניות, הצופים עלולים ללכת לאיבוד בזמנים השונים המתוארים בסרט, אבל כל אלו מסייעים להביא עוד שכבות של עניין וצבע לסרט. לרבות מן הדמויות הראשיות, הן הכלבים והן בני האדם, יש רקע מפותח לאורך הסרט, ולכל דמות יש אופי ועניין. בהתאם לאופי, קולות הרקע והדיבוב של דמויות הסרט הותאמו על ידי שחקני צמרת, עובדה נוספת שמביאה חלומיות וקסם לכל הסיפור.

כבר בכתוביות הפתיחה אפשר לקרוא במהירות את רשימת השחקנים המרשימים שהעניקו את קולם לדמויות הסרט, ביניהם: סקרלט ג׳והנסון, ביל מארי, ג׳ף גולדבלום, אדוארד נורטון, בריאן קרנסטון, טילדה סווינטון, ליב שרייבר, פרנסס מקדורמנד, פ. מארי אברהם, הארווי קייטל, יוקו אונו ועוד ועוד. חלק מדובבים כלבים וחלק בני אדם – אך לכל מדובבת ומדובב יש האופי הייחודי שלו.

״אי הכלבים״ הוא עוד מיזם סטופ-מושן מוצלח למדי של אנדרסון, שבו הוא מביא את הסגנון הייחודי שלו בסיפור מחמם לב, שבוודאי ישמח את המעריצים הוותיקים, וילהיב צופים חדשים. ״אי הכלבים״ יגרוף כמה פרסים מכובדים עם פתיחת עונת הפסטיבלים המתקרבת, אך מעבר לצד האמנותי, גם אם אינכם חובבי כלבים – בוודאי תאהבו את הסרט, כיוון שהוא מלא הומור ומתאר הרפתקה נהדרת לכל אורכו.

המשך לקרוא

לוס אנג'לס

18 באוגוסט: ענת בן ארי חוזרת ללוס אנג׳לס

Published

on

By

הרבנית אהובת הקהל ענת בן ארי חוזרת ללוס אנג׳לס ל-14 סדנאות וחוגי בית בנושאים של העצמה נשית, ריקודים, שמחה ואמונה. בואי להתחבר בחיוך ובאהבה ולהעצים את מי שאת באמת. הסדנאות יתקיימו בלוס אנג׳לס ובוואלי החל ב-18.8.18 רשימת התאריכים והמיקומים נמצאת באתר ״שבוע ישראלי״. הכניסה חופשית.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

Facebook Pagelike Widget

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות