Connect with us

Featured

ביץ׳ פארטי

Published

on

פרידה מארוס מתעלל, עבודות שירות בחדר מתים, חוויה מטלטלת עם רעלה בנמל תעופה, וחיים מפנקים כמוסלמית בדובאי • לינדזי לוהן, אבירת השערוריות המתוקשרות, חוזרת בדוקו־ריאליטי חדש על חייה כאשת עסקים מצליחה, והפעם מקווה להשאיר סופית את הימים הרעים מאחוריה

לפני שנתיים וחצי הרגישה לינדזי לוהן, שוב, איך החיים זולגים לה מבין הידיים. השחקנית למודת השערוריות ניהלה אז זוגיות סוערת עם איגור טרבסוב, סוכן נדל"ן רוסי שצעיר ממנה בשבע שנים, נער שעשועים עם אבא מיליונר. בתוך ארבעה חודשים עבר צמד הלאב־בירדס להתגורר יחד, אחרי חודש נוסף התארסו – אבל כעבור ארבעה חודשים נפרדו ברעש גדול, כשכל אחד טוען שהוא זה שפירק את החבילה.

זה התחיל בוויכוח קולני שפרץ במרפסת דירתם המשותפת בלונדון. "הוא חנק אותי. הוא כמעט הרג אותי", נשמעת לוהן צועקת בסרטון ויראלי שצילם שכן מציצן. שכנים נוספים הזעיקו משטרה, אך לא הוגשה תלונה.

ימים ספורים חלפו, והשניים נתפסו מתווכחים במהלך נסיעה בג'יפ על חוף באי היווני מיקונוס. לוהן השליכה מהחלון את הסלולרי של טרבסוב, וכשהג'יפ נעצר, הזוג ירד ממנו בהיסטריה והתפתח עימות פיזי כוחני על החול, שבמהלכו ניסה טרבסוב לחטוף מלוהן את הסלולרי שלה. "איגור היה יותר מדי שתוי, והוא השתגע", סיפרה אחר כך. צלם פפראצי שנכח במקום תיעד את המאבק האלים, כולל פריימים שבהם נחשף גופה העירום מבעד לשמלת החוף.

"הבנתי שאני לא צריכה להישאר במערכת יחסים רק למען האהבה", הסבירה אחרי פרידתם בראיון ל"דיילי מייל". "שום אישה שסופגת אלימות לא צריכה להישאר בקשר עם האדם המכה, אם הוא לא מוכן לבקש סליחה".

בראיון למגזין "וראייטי" הוסיפה לוהן: "הוכיתי וספגתי התעללות פיזית בחוף, מול אנשים, פעמיים. זה קרה גם בביתי הפרטי, ותודה לאל שילד אחד ראה אותי והזעיק את המשטרה. מביש שאנשים היו צריכים לראות את זה, אבל זה משהו שקרה לי והייתי צריכה להבין איך להתמודד איתו בכוחות עצמי".

ואיך היא התמודדה בפועל עם הזיכרון הרע? פשוט קנתה את קטע החוף שבו רבו. "זה היה ה'פאק יו' שלי, מבחינתי. מה כבר יכולתי לעשות? כלום. אז פשוט השתלטתי על החוף. הנקמה הטובה ביותר היא ההצלחה, לא?"

• • •

בגיל 32, אחרי שפרנסה כל צהובון אפשרי על הפלנטה, לוהן נחושה לשנות את התדמית השלילית שלה בעיני העולם. "כבר מעייף אותי לשמוע על העבר שלי. פעם באמת הייתי טיפוס של 'יותר אנשים! יותר רעש! קדימה, תסיחו את דעתי!' אבל עכשיו כל מה שאני מחפשת זה שקט, להקדיש קצת זמן לעצמי. למדתי את זה בדרך הקשה, לצערי, ועכשיו אני רוצה לחלוק את התובנות שלי עם אחרים".

מעתה היא רוצה שתתייחסו אליה לא רק כשחקנית, אלא גם כאשת עסקים. בשנים האחרונות היא בונה ומתחזקת את המותג "לוהן", הכולל שני מועדוני חוף המצויים בבעלותה באיים היווניים מיקונוס ורודוס, ומועדון לילה פופולרי באזור הבילויים של אתונה, בבעלותה החלקית, שנושא את שם משפחתה.

שני אתרי הנופש שלה באיי יוון, שפועלים בעונות הקיץ תחת השם "לוהן ביץ' קלאב", נועדו לספק חופשות סוערות ואקסקלוסיביים לתיירים המעוניינים לחגוג. אמנם האי מיקונוס ידוע במסיבותיו, שמנסות להתחרות באווירת איביזה, אבל לוהן מדגישה שהיא רוצה "חוף בסגנון משפחתי. מקום שאליו אנשים יוכלו להגיע עם הילדים ולהרגיש בטוחים".

כדי להפיץ את הבשורה, וגם כדי להתקמבק לתודעה, החדירה לוהן מצלמות למקום עבודתה במיקונוס. התוצאה היא סדרת דוקו־ריאליטי בכיכובה, "לינדזי לוהן ביץ' קלאב", שמשודרת בימי ראשון (22:45) בערוץ MTV ישראל. מול המצלמות היא עונדת שרשרת כסופה עם המילה "BOSS", מתקתקת דברים סביבה – ולדבריה, משתדלת לשמש מנטורית לעובדיה.

"אני כל הזמן שם", אמרה בראיון ל"אנטרטיינמנט טונייט". "העובדים, הבישולים, האוכל, על כל הפרטים האלה אני צריכה לשלוט, כי אני קצת פרפקציוניסטית. אני רוצה שהעובדים ירגישו טוב ושלאורחים שלי תהיה חוויה טובה. הגיעו אלינו לא מעט אורחים חשובים, די.ג'ייז, כוכבי סרטים ואנשי חברה. אין רגע דל במיקונוס.

"אני בוסית מפוקסת ואכפתית, אבל אני יכולה להיות גם כוחנית. אני אדם רחום, ותמיד אהיה שם בשביל העובדים שלי, שירגישו נוח לפנות אלי בכל נושא. אני רוצה אנשים אחראיים, שייצגו את המותג שלי באופן חיובי. מגע של אהבה יכול לעשות את העבודה לטווח הארוך".

לשאלה אם היא רואה בקרדשיאניות מודל חיקוי או השראה, הגיבה: "אני לא משווה את עצמי לאף אחד אחר. פתחתי את המועדונים שלי לפני כמה שנים, בלי קשר, ועכשיו הוחלט לצלם עליהם ריאליטי. זאת דרך מצוינת, מבחינתי, לשווק לאנשים שזה מקום כיפי. אני לא יודעת מה יהיה הלאה. אני רוצה להמשיך להריץ את המועדונים, ואולי גם להתרחב למדינות נוספות".

נוסף על המועדונים שבבעלותה, לוהן מתכננת לפתוח בתי מלון ומפנטזת על אי משלה ("לוהן לנד") מול חופי דובאי, מדינה שבה היא מתגוררת לסירוגין. "אני מעצבת עכשיו אי מלאכותי. הרעיון כולו שלי, והשאיפה היא להקים שם את 'האי של לוהן'. אחרי יוון, אני משוכנעת שאני יכולה לשחזר את ההצלחה גם בדובאי".

כשנשאלה אם ההיסטוריה המפוקפקת שלה עם אלכוהול היתה שיקול בבחירת העיסוק החדש, הסבירה: "רוב החברים שלי שמחזיקים במועדונים ובברים הם לא אלכוהוליסטים. לא חשבתי שזה אישיו, כי אני מנהלת את ההצגה מאחורי הקלעים וצריכה להעסיק את עצמי. זה כיף, מבחינתי, לראות אחרים נהנים. אין לזה שום קשר לעבר שלי".

בראיון להווארד סטרן אמרה לוהן: "אני אוהבת את העבודה על הריאליטי החדש, כי התגעגעתי מאוד לסט צילומים. זאת חוויה חיובית שטוב לעבור אותה. הפעם אין לי בעיה עם תשומת הלב הציבורית, כי בתור המפיקה בפועל של הריאליטי הזה, יש לי שליטה מלאה על המצלמות.

"לכולנו היה ברור שאין כאן כוונה לעשות תוכנית שעוקבת אחרי לינדזי לוהן בכל שנייה מהיום שלה. אני רוצה להראות איך אני מנהלת עסקים, וזה שונה הפעם, כי אני כותבת את התסריט בסצנות. אין לי שום דבר להסתיר. מה עוד יגידו עלי? שאני הולכת למועדונים? אז עכשיו הם בבעלותי".

סטרן התעניין אם לוהן מאמינה שדימויה הציבורי ישתנה מעתה. "אני לא יודעת", השיבה. "אבל אני חושבת שזה יספק לאנשים הצצה מקרוב לצד שונה של חיי, כזה שלא רבים ראו קודם. אני נרגשת לשתף את התשוקה שלי בתחום ההארחה, והסדרה מספקת לאנשים זווית ראייה על הדרך שבה בניתי את האימפריה שלי. כל חיי הייתי בעין הציבור. אז אני מקווה שאנשים יראו עד כמה הדבר הזה חשוב לי, ואני לא רוצה שאף אחד יעמוד בדרכי".

• • •

לוהן נולדה להיות כוכבת. כבר בגיל 3 הוחתמה בסוכנות דוגמנות והופיעה בפרסומות לטלוויזיה. בטרם חגגה 10 כבר השתתפה ב־60 פרסומות, כולל אחת לצד ביל קוסבי. היא שיחקה באופרת הסבון "עולם אחר", ומשם התגלגלה לתפקיד ראשי כפול בסרט "אבא מתארס", שסידר לה פריצה גדולה בגיל 12, בזכות גילום שתי תאומות שהופרדו בלידתן.

"מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מתרוצצת בבית ושרה שירים של מדונה או צופה בג'ודי גרלנד", סיפרה למגזין "פייפר". "היתה לי אובססיה לשירלי טמפל. אולי זה משהו שעבר אלי בתורשה מאמי ומסבתי".

הוריה נפרדו על רקע הרשעת אביה, מייקל, בעבירות פיננסיות. הוא שוחרר מהכלא ב־1993, אך חזר לשנת מאסר נוספת אחרי שהפר את תנאי שחרורו. אמה, דינה, שנכנסה לאחרונה כדיירת ב"האח הגדול VIP" בארה"ב, גידלה אותה לצד אחיה ושתי אחיותיה הקטנים. "בדיעבד אני מבינה שזה העניק לי הרבה, ואני בת מזל. אני חושבת ששאבתי מכל העניינים האישיים שלי הרבה והבאתי את זה לתוך המשחק", הסבירה בראיון לסטרן.

הצלחתה כילדה־שחקנית לא סייעה לה בתחומי בית הספר. חבורת בנות, שהונהגה על ידי ילדה ג'ינג'ית שלוהן החשיבה לחברה, קינאה בהצלחתה והחתימה תלמידים אחרים על עצומה שדרשה מהמורים לא לאפשר ללוהן להיעדר מכיתותיהם לצורך צילום סרטים.

"כדי להשתחרר מהלימודים זייפתי מחלות בחדר האחות. העמדתי פנים שיש לי התקף אסתמה, כדי שאוכל לצאת. הייתי עושה הכל כדי להבריז מבית הספר", סיפרה לוהן.

היא סיימה לימודים באופן עצמי בגיל 16, כיכבה בסרטים "בגודל טבעי" ו"שישי הפוך", וב־2004, כשהיתה בת 18, הובילה את קומדיית הנעורים "ילדות רעות", שכתבה טינה פיי – סרט פולחן שהפך את לוהן לאחת מכוכבות הנוער הבולטות בדורה.

עד היום היא נשאלת על סרט המשך אפשרי. לוהן מודה ששוחחה בעניין עם פיי, אבל הפרויקט לא מתרומם. "דיברתי עם טינה, ולכולם ברור שזה לא יכול לקרות בלעדיה ובלי הקאסט המקורי כולו. לפעמים אני חושבת שמוקדם מדי לעשות סרט נוסף, אבל אז אני קולטת שכבר עברו 15 שנים".

• • •

אחרי העפלה לפסגה בגיל צעיר, הגיעה הנפילה האכזרית והכואבת. "בפעם הראשונה שהופעתי בצהובון אמרתי לעצמי, 'או מיי גוד, אני מרגישה כמו בריטני ספירס'", סיפרה למגזין "וראייטי" על הידיעות הרכילותיות הראשונות בעניינה. "זה הרגיש לי מגניב מאוד. לא היה לי מושג באותו זמן מה עומד לקרות הלאה".

יש שיגדירו את ההתמוטטות הנפשית של לוהן כאחת ההתרסקויות הגדולות בתולדות הוליווד. גם אם מדובר בהגזמה, ממדי השפל שחוותה, והעובדה שכל רגע ורגע בהידרדרות המתמשכת שלה תועד, צולם ונצפה בכל נקודה על הגלובוס – הפכו אותה לגיבורה טרגית.

היא התגוררה לאורך שנות התבגרותה בבתי מלון בלוס אנג'לס, מצאה את עצמה מעורבת שוב ושוב בתאונות דרכים, שתתה בכמויות, ניסתה כל סם אפשרי ולא הפסיקה להסתבך.

ב־2007 נעצרה בגין נהיגה בהשפעת אלכוהול, החזקת קוקאין ומעורבות בתאונת פגע וברח. מאז נרשמו חמישה מעצרים נוספים שלה, לצד כניסות ויציאות ממכוני גמילה, שימועים בבתי משפט, מעצר בית, 30 יום בכלא, 150 שעות עבודות שירות למען הקהילה (בחדר מתים), 18 חודשי טיפולים פסיכיאטריים וסקנדל אחד של גניבת שרשרת יוקרתית מחנות תכשיטים.

"נאלצתי לבזבז הרבה מאוד כספים על טיפולים פסיכיאטריים, רק כי בית המשפט הכריח אותי. היה קשה לי להמשיך לעבוד, כי איפה בדיוק יכולתי למצוא זמן לזה?" סיפרה בראיון ל"פייפר" על הפגיעה האנושה בקריירה שלה.

לאורך השנים, רשימת השערוריות שנקשרו בשמה הלכה והתארכה. ב־2012, למשל, קיבלה מיליון דולר לצילומי עירום למגזין "פלייבוי".

בשנתיים האחרונות התאסלמה באופן לא רשמי, וצולמה מדי פעם אוחזת בספר הקוראן או עוטה כיסוי ראש. לפני שנתיים נחתה בטורקיה, שם שוחחה עם הנשיא ארדואן על מצב הפליטים ועל מלחמת האזרחים בסוריה. זמן קצר לאחר מכן טענה שהופלתה "על רקע גזעני" בבידוק הביטחוני בשדה התעופה בלונדון, שם דרשו ממנה להסיר רעלה שעטתה.

"זאת היתה הפעם הראשונה שלי אי פעם שעצרו אותי לבידוק ביטחוני על סמך פרופיילינג (סימון אוכלוסיות ספציפיות כבעלות פוטנציאל מוגבר לסיכון ביטחוני; נ"ו)", כתבה ברשתות החברתיות. "הבקרית פתחה לי את הדרכון, ראתה שכתוב שם לינדזי לוהן ומייד התנצלה. ואז היא הוסיפה: 'אבל בבקשה, תורידי את כיסוי הראש שלך'".

לפני כחמש שנים חשפה לוהן בראיון ל"אל.איי טיימס" שהתנסתה בסם ההזיות הקשה מהאמזונס, איוואסקה. "זה שינה לי את החיים", הסבירה. "ראיתי את הלידה שלי וגם את מותי, וזה עזר לי להרפות מחורבות העבר שלי".

בספטמבר האחרון צילמה שידור לייב בפייסבוק, שבו נראתה רודפת ברחובות מוסקבה אחרי משפחת פליטים מסוריה. זה התחיל בהצעה נדיבה מצידה לארח אותם בחדרה במלון, אבל כשסירבו החלה לתקוף את אם המשפחה על אופן טיפולה בילדיה, ואף כינתה אותה "סוחרת בילדים".

"לא אעזוב עד שאקבל אותם, אל תתעסקו איתי!" נראתה מאיימת בסרטון על האם, כשהיא מנסה למשוך מעליה את אחד הילדים. בתגובה חבטה בה האישה – ולוהן סיימה את המפגש בבכי. בהמשך התנצלה: "עשיתי טעות כשצילמתי את הסרטון ההוא, למדתי מזה הרבה".

• • •

בשנה שעברה היא הסתבכה גם עם ארגוני נשים, כשבראיון ל"טיימס" הלונדוני בחרה למתוח ביקורת על מחאת #MeToo: "אני אשנא את עצמי על זה, אבל אני חושבת שכשנשים חזקות יוצאות נגד הדברים האלה, זה גורם להן להיראות חלשות. יש נשים לא מוכרות שעושות את זה כדי לקבל תשומת לב. צריך לפעול ברגע שזה קורה. את הופכת את זה למשהו אמיתי ברגע שאת מגישה תלונה במשטרה".

היא אמנם מיהרה להתנצל גם הפעם, אבל בינתיים כולם נזכרו ששנה קודם לכן גוננה לוהן באינסטגרם על המפיק הארווי ווינשטיין, בשלל ההטרדות המיניות שבהן הואשם. "כולם צריכים לעצור, אני לא חושבת שזה נכון מה שעושים לו", אמרה בסרטון – שעלה ונמחק במהירות.

"אני בעד העצמה נשית, ולא משנה מה כולם יאמרו עלי", כתבה מאוחר יותר ברשת – וגם הפעם הזדרזה למחוק. "מעניין שלרוב הנשים בארה"ב לא היה אכפת שעברתי התעללות מצד הארוס שלי לשעבר, כשאף אחד לא עמד לצידי ותמך בי".

מי שכן עמדה לצידה היתה אופרה ווינפרי, שסייעה ללוהן להתאושש נפשית. "אופרה היא באמת אדם יחיד ומיוחד, הלב שלה כל כך גדול", סיפרה לוהן ל"אנטרטיינמנט טונייט". "העצה הכי גדולה שהיא נתנה לי היתה פשוט לדאוג לעצמי, כי תמיד נטיתי לרַצות את כל האחרים ושכחתי להקדיש זמן לעצמי. עד היום אנחנו מסתמסות".

לעיתים נדמה שלכל צעד של לוהן מתלווה אדם עם מצלמה ועדשה לצילום מרחוק. למשל, וידאו קצרצר שצולם מגג בניין תיעד אותה בזמנו עובדת בחדר מתים בלוס אנג'לס, כחלק מעבודות השירות שנגזרו עליה. "במיקונוס יש בקושי שלושה צלמי פפראצי, שאותם אני כבר מכירה באופן אישי. שם קל לי יותר לשלוט בסיטואציה", אמרה על העדפתה להתרחק מארה"ב ומצלמיה החטטנים.

בחודש שעבר אמרה בראיון ל"וראייטי": "אני אשמח לדעת למה אני חוטפת בקביעות חבטות מהתקשורת. אני יכולה לעשות 99 דברים בצורה טובה ולטעות בדבר אחד, והוא יהיה היחיד שיתרכזו בו. מאחורי הקלעים אני עושה הכל כדי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי, אבל זה לעולם לא מדווח. גם אני בן אדם. אני עושה שגיאות בחיים. אבל נראה כאילו זה כל מה שמדווחים עליו לציבור. אני רק רוצה לדעת מה אנשים רוצים שאעשה כדי שהכל יהיה בסדר. אני לא בטוחה שמשהו כזה בכלל אפשרי".

לפני כשנתיים השתקעה בדובאי שבמפרץ הפרסי, מקום שלדבריה היא אוהבת במיוחד. "אני חיה שם און־אוף. מעדיפה לעשות הפרדה בין הוליווד לבין החיים הפרטיים שלי. האנשים בדובאי מקפידים לא להדגיש את השלילי. בשונה מניו יורק, העיר שאף פעם לא הולכת לישון".

חוקי האמירות הערבית אוסרים לצלם תמונות או סרטוני וידאו ללא רשות המצולמים, גם במרחב הציבורי. מבחינת לוהן, מדובר בגן עדן שמספק לה מרחב ביטחון. משפחתה מגיעה מדי פעם לבקרה שם, והמעריצים המקומיים שנתקלים בה ברחוב מתייחסים אליה בנימוס. "הם תמיד מתנהגים בכבוד, גם כשאני מעדיפה לא להצטלם איתם סלפי", סיפרה לסטרן. "לעומת ארה"ב, שם אנשים הם 'אוּף, הזונה הזאת. אין לה זמן להצטלם איתי תמונה אחת?'"

• • •

כצעירה יצאה לוהן במשך כשנתיים עם ווילמר ולדראמה (פֵז מ"מופע שנות ה־70"), ולפני כעשור התחבטה בנוגע לזהותה המינית וניהלה זוגיות עם התקליטנית סמנתה רונסון. "אני יודעת שאני סטרייטית", הסבירה מאוחר יותר. "אמנם התמזמזתי עוד קודם עם בחורות, והיתה לי זוגיות עם אישה, אבל אני חושבת שהייתי צריכה לחקור את העניין. היום אני כבר יודעת שאני מחפשת משהו שונה".

בתוכניתו של סטרן חשפה לאחרונה כי היא ורונסון שומרות על קשר. "תמיד היה בינינו הרבה יותר. זאת אומרת, מין קטע כזה של חברות טובות".

מאז האירוסים הכושלים היא לא חוותה זוגיות רצינית, ומבחינתה ברור לה שלא תסכים להתמסד עם שחקן. "אני רוצה מישהו שיתמוך בי, ילמד אותי דברים חדשים ויצחיק אותי. בחור שאין לו אינסטגרם ולא נמצא ברשתות החברתיות. מישהו ששונא את אור הזרקורים. איש עסקים משכיל וחכם", הסבירה לערוץ !E. "אני לא מתכוונת לחפש אותו באפליקציית היכרויות, אבל בוודאות ארצה להקים יום אחד משפחה. חתונה? אני לא ממהרת. כשיגיע הרגע – זה יקרה".

לוהן מודל 2019 מעדיפה לבשל ארוחות ערב לחברים ולבלות בחברת בני משפחה. "אני אוהבת כיף וליהנות, אבל לא חייבת לצאת בשביל זה, לשתות ולהשתגע. אני שומרת על עצמי", סיפרה ל"פייפר".

"אני אוהבת לבשל ולארח, ולהקשיב למוזיקה טובה. סבתא שלי נהגה לומר, 'רק אנשים משעממים משתעממים', אבל זה לא לגמרי נכון. אני ללא ספק לא משעממת, ועדיין מוצאת את עצמי משועממת די הרבה".

לאחרונה השתתפה לוהן בתפקיד משנה בקומדיה הבריטית "Sick Note", ופועלת לגייס מימון עבור שני פרויקטים שלה: "Frame" – סרט על צלמת אמריקנית שמתגלגלת ללמד צילום בערב הסעודית; ו"The Honeymoon" – מותחן פסיכולוגי המבוסס על ספר שלוהן רכשה את הזכויות לעיבודו למסך, וגם מתכננת לגלם את אחת הדמויות בו.

הדרמה הקולנועית האחרונה שבה שיחקה, "The Canyons", יצאה לפני שש שנים, ומאז אפילו במאים בסרטים עצמאיים הפסיקו ללהק אותה, מחשש שלא תתייצב לצילומים, כפי שקרה לאורך הקריירה שלה.

בראיון ל"וראייטי" אמרה: "עשיתי טעויות לפני עשר שנים. אני לא רוצה להישמע כמו קדושה מעונה, אבל הכל היה בעבר. עבדתי בינתיים בחדר מתים. זה היה נורא. אבל מהדברים האלו התחשלתי והתחזקתי".

בניסיון לנתק את עצמה מתלות באחרים הקימה לוהן חברת הפקות משלה, "סבן וונדרס". "עכשיו אני כבר לא צריכה לתת תשובות לאנשים, אלא פשוט עושה דברים בעצמי. נחמד לקבל בחזרה את הכוח לידיים שלי. אני רוצה להמשיך לשחק וגם אולי לביים".

כשנשאלה אם היא עדיין מתייצבת לאודישנים, ענתה: "אודישן עשיתי רק כילדה. עצם המחשבה על אודישן מבהילה אותי. אני בטח אקפא במקום. הסוכן שלי הציע פעם שאקרא משהו, ונכנסתי לפאניקה".

כעת היא חולמת לעבוד עם מרטין סקורסזה וסטיבן ספילברג. "אין גבול לשאיפות שלי. אני רוצה לגרום אושר לאנשים ולהישאר מאושרת בעצמי. יש לי עוד הרבה לתת. ב־20 שנותיי בתעשיית הבידור למדתי שאני צריכה רק לחייך ולנשום, ולהסתכל על הצדדים החיוביים בכל דבר שקורה לי".

Featured

"המשחק הפך לתראפיה שלי"

Published

on

אהרון כהן נולד בקנדה, עבר ללוס אנג'לס, עלה לישראל ושירת ביחידת דובדבן * בהוליווד הוא שימש כמאבטח האישי של בראד פיט *  היום הוא מומחה ללוחמה בטרור, מאמן שחקנים בשימוש בנשק ומשחק בעצמו בסרטים 

אהרון כהן, 43, התחיל את קריירת המשחק שלו בגיל מאוחר יחסית כשהוא כבר בשנות ה-30 לחייו ובעל עסק מצליח ללוחמה בטרור. הוא הספיק לאמן ולהכשיר אלפי אנשים ביחידות ימ"מ, כוחות מיוחדים של צבא ארה"ב ויחידות צבא ומשטרה ברחבי העולם. מדי פעם הוא גם מאמן שחקנים בשימוש בנשק ובאיך ל"שחק אותה" בכישורי האבקות וקרב מגע. 

כהן ששימש כמסתערב ביחידת דובדבן. הוא התחיל לעבוד כיועץ טכני ומאמן על סט סרטו של המפיק סטיבן סודרברג "בגידה כפולה" ב-2011. במשך שלושה חודשים אימן את כוכבי הסרט צ'נינג טייטום, אוון מקרגור, מייקל פסבנדר ואנטוניו בנדרס. "לימדתי אותם איך להשתמש בכלי נשק וסייעתי בעיצוב הפעולות בסרט כך שיראו אמיתיות", נזכר כהן, "ואז סטיבן נתן לי גם תפקיד קטן עם כמה סצינות בסרט וככה נתפסתי. נזכרתי כמה שאהבתי לשחק בתיכון וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".

מאז הצליח כהן להוסיף לרזומה שלו עוד שני סרטי קולנוע: "211" בכיכובו של של ניקולאס קייג' שם גם שימש כיועץ טכני; ותפקיד שני בסרטו של סילבסטר סטאלון "רמבו 5 – המשחק האחרון", שיצא בשנה שעברה לאקרנים. שני הסרטים אגב, הם בהפקת אופני מילניום של המפיק הישראלי אבי לרנר. 

כהן: "גדלתי עם הסרטים של סליי, מרמבו ועד רוקי. תמיד אהבתי אותו. אז כשהתקשרו אלי ואמרו לי שיש להם תפקיד בשבילי, מאוד שמחתי. טסתי לבולגריה והיתה לי סצינה נהדרת עם סליי וגם אימנתי את הפעלולנים איך להשתמש בנשקים. זו היתה חוויה נהדרת, נהנתי מכל רגע על הסט".

כהן, נשמע ישראלי לחלוטין אבל הוא נולד בכלל בקנדה להורים יהודים. לאחר גירושי הוריו, אמו התחתנה עם התסריטאי אייבי מן, שכתב את התסריט לסרט "משפט ניורמברג" עליו זכה באוסקר והמשפחה עברה ללוס אנג'לס. "אבי החורג היה ציוני והאמין מאוד במדינה היהודית. כשהייתי בן 16 לערך, הוא עבד על סרט על משה דיין אליו היה מאוד קרוב, והזמין גנרל ישראלי אלינו הביתה במסגרת עבודתו על התסריט. הגנרל נשאר אצלנו בבית שבועיים ובמהלך הזמן הזה ייעץ לי לנסוע לישראל ולראות על מה מדובר מקרוב ואולי יתאים לי להתגייס. 

"האמת היא שלי כבר נמאס מהבולשיט ההוליוודי ובאמת רציתי לשנות אווירה ומקום. שנה לאחר מכן, טסתי לארץ והתגוררתי בקיבוץ, למעשה שניים, מעיין צבי והזורע. העברתי שם ארבעה חודשים בלימודי עברית והתאהבתי בישראל. כשהגיע הזמן שלי להתגייס, התגייסתי לצה"ל ליחידת דובדבן והפכתי למסתערב. השתתפתי בלמעלה מ-200 פעולות במסגרת השירות הצבאי שלי." 

לאחר שלוש שנות שירות, כהן מצא עצמו לבד בארץ, ללא משפחה וללא המסגרת הצבאית. היו אלו זמנים בהם המושג חייל בודד היה פחות מוכר ולא היו מסגרות תומכות רבות בחיילים בודדים משוחררים. למרות האהבה שלו לארץ, כהן לא הצליח למצוא את עצמו והחליט לשוב לארה"ב. 

כהן: "השירות הצבאי די עיצב אותי ואת מה שעשיתי בהמשך חיי. התחלתי לעבוד כמאבטח במשך שנה. עבדתי עבור חברת אבטחה והייתי המאבטח של בראד פיט במשך שנה וחצי כמעט. הוא היה אז נשוי לג'ניפר אניסטון. אחרי שסיימתי את העבודה הזאת החלטתי שאני יכול לעשות את זה לבד ופתחתי את חברת האבטחה שלי, צ'ריס.  איבטחתי סלבס רבים כמו פינק, קייטי פרי, צ'ארלי שין כשהוא יצא למסע ההופעות שלו, לאחר התמוטטותו הנפשית. 

"שנתיים לאחר שפתחתי את החברה וזמן קצר לאחר 9/11 פנו אלי דרך האתר שלי לאמן יחידה למלחמה בטרור. לאחר שאימנתי יחידה אחת, התחילו לפנות אלי יחידות נוספות, יחידות משטרה וחילות צבא וגיליתי שהם לא יודעים שום דבר על איך להתמודד מול מחבל. ברגע שאתה עושה עבודה טובה ושומעים עליך, אתה מקבל עוד ועוד פניות וזה מה שקרה, התחלתי לקבל פניות מכל העולם, דרום אמריקה, אירופה, אסיה ואפריקה. סך הכל אני מעריך שאימנתי 3,000 איש ביחידות השונות בעולם".

בין אימון שוטרים וחיילים בארה"ב ובעולם, התחיל כהן גם לאמן שחקנים כיצד להשתמש בנשק, ערך להם אימוני כושר, קרב מגע וכיצד לפעול כחייל בזמן פעולה. בין השאר הוא אימן את קיאנו ריבס עבור תפקידו בסרט ג'ון וויק ואימן גם את מורן אטיאס.

למרות שהעבודה כמאמן יחידות צבא ללוחמה בטרור היא עבודה משתלמת כלכלית, כהן אומר שהוא רוצה לעבור להיות שחקן במשרה מלאה, גם אם המקצוע פחות רווחי, לפחות נכון לעכשיו. "משחק הוא התשוקה בחיי, יש לי כבר סוכן ואני הולך לאודישנים. אני לא מנסה להיות השחקן המוביל בסרט, הבראד פיט הבא, אבל תמיד יש צורך בשחקנים לתפקידי משנה טובים. זהו משהו שאני מרגיש צורך לעשות".

החברים שלו מרימה גבה לנוכח החלטתו להפוך לשחקן ככה באמצע החיים, אבל כהן אומר שלמרות הכל, מגלים תמיכה מלאה. "הם יודעים שזה עוזר לי להתגבר על העבר הצבאי שלי. יש משהו באמנות המשחק שתמיד האמנתי שמוציא אותי מהמקום החשוך. בזמן שירותי הצבאי, הייתי חשוף לצד השחור שבטבע האדם, על כל כיעורו. אין ספק שאנו נושא אתי מטען משירותי הצבאי. כשאתה משרת ביחידה כדובדבן וממשיך לאמן יחידות ללוחמה בטרור בעולם, קשה מאוד להתנער מהחלק הזה בחייך. השירות הצבאי אמנם עיצב אותי, תרם לביטחון העצמי ודחף אותי ללכת קדימה אחרי מה שאני רוצה, אבל היתה לו גם השפעה שלילית עלי, מה שבא לביטוי בקשר שלי במערכות יחסים וכן בעסקים. אתה הופך ליותר מדי קר, אגרסיבי וקשוח. זה טוב אמנם לעסקים אבל לא כל כך טוב במערכות יחסים. לקחתי כיתות משחק על מנת להשתחרר מכל זה ולצאת מהקונכיה שלי. המשחק הפך לתראפיה שלי, הוא נתן לי קרן אור ותקווה.

"אני ממשיך לעשות את מה שאני עושה, החברה שלי ממשיכה לעבוד, אבל אשמח להחליף את הכדורים החיים בכדורי סרק, הרבה יותר בטוח. בכלל, הוליווד פחות מסוכנת, אני מתכוון בהדרגה להתרכז יותר בקריירת המשחק שלי".

החברים שלו מימי שירותו הצבאי, הספיקו לראות אותו ברמבו והתלהבו מהחבר שהפך לשחקן. אנשים שלא שמע מהם מזמן, יצרו קשר ופירגנו. "אני בקשר עם חלק מחברי בצבא. כל החברים שלי שנשארו בצה"ל, מחזיקים במשרות בולטות, חלקם עדיין משרתים בצבא בתפקידים בכירים, חלקם רופאים או עורכי דין. וכן, הם ראו אותי ברמבו ומתים על זה".

כששואלים אותו אם הוא צפה בפאודה ועד כמה הסדרה נאמנה למה שהוא עבר בשירותו הצבאי, הוא עונה: "כשצפיתי בסדרה בהתחלה, חשבתי שהיא מגוחכת, אבל ככל שצפיתי ביותר פרקים, נדלקתי ולא הפסקתי לצפות. אחד הבמאים שהייתי מאוד שמח לעבוד איתם בארץ הוא במאי העונה הראשונה, אסף ברנשטיין".

המשך לקרוא

Featured

אנחנו ה'אובר' של הצלת חיים

Published

on

ראיון עם אלי ביר, מנכ"ל ומייסד 'איחוד הצלה', לקראת ערב הגאלה השני של הארגון המציל נפשות ברחבי העולם בצורה ייחודית וחינם אין כסף

ארגון 'איחוד הצלה' מתכונן בימים אלו לגאלה השניה שלו בעיר המלאכים. אחרי ההצלחה בשנה החולפת שהביאה לתרומות של כ-5 מליון דולר, השנה מתכננים אירוע גדול עוד יותר במטרה להמשיך ולחזק את הארגון שמציל חיים רבים מארץ ומסביב לעולם. בין האורחים: כוכב הטלוויזיה ותוכניות האירוח ג׳י לנו,  הפילנטרופים ד״ר מרים ושלדון אדלסון (מרים תהיה גם הדוברת המרכזית בגאלה) ופרסי הוקרה יוענקו לניקולאי מרצ׳יאנו ודינה אספן מהתומכים הגדולים של הארגון. 

׳איחוד הצלה׳ הוא עמותה ללא מטרת רווח שמטרתה להעניק סיוע רפואי, מהיר ואפקטיבי בכל מקום מישראל. האג׳נדה של הארגון ברורה: ׳איחוד הצלה׳ יטפל בכל נזקק ללא הבדל דת גזע ומין בכל רחבי הארץ, טיפול רפואי ראשוני בתוך 90 שניות, בעזרת ציוד רפואי מתקדם, על-מנת להציל חיים ולמזער נזק בלתי הפיך, ופועל לשפר מצב הרפואה הדחופה הטרום אשפוזית במדינת ישראל.

אבל הרי יש כבר אמבולנסים, מגן דוד אדום, ׳נטלי׳ ושאר אירגונים רפואיים ומצילי חיים? נכון, הם קיימים אך גם הם מוגבלים. כמה פעמים יצא לנו לשמוע על אמבולנס שפשוט לא הגיע בזמן לאירוע, או ברכב חרום גדול נאבק לפלס דרכו עם סירנות זועקות לכל עבר? ארגון הצלה עונה בדיוק על נקודת התורפה הזו. החדשנות שלו היא שהוא מאגד בתוכו היום למעלה מ-5000 חובשים, פרמדקים ורופאים הפזורים ברחבי ישראל, מצויידים במכשירי קשר וזמינים לתת מענה לכל מקרה חרום שיתרחש בערים הגדולות וגם בישובים קטנים. יחידת אופנעים מאבוזרים היטב מפלסת דרכה במהירות לכל מקרה ויודעת לספק שירות רפואי מצילי חיים תוך דקות ספורות מרגע האירוע.השירות הוא חינם אין כסף.

מנכ״ל ומייסד הארגון, אלי ביר, נשמע נרגש לקראת הגאלה הקרובה  בשיחת טלפון שערכנו ממטה הארגון בירושלים. ביר, נולד וגדל בשכונת בית וגן בעיר והתנדב למגן דוד אדום כבר בגיל 15.למרות שהיה מורגל לסייע לאנשים במצבי חרום, היה מקרה אחד שהדיר שינה מעינו וגרם לו להבין שדברים צריכים להעשות אחרת. ביר: ״בתור מתנדב צעיר הייתי יושב בחלק האחורי של האמבולנס. יום אחד יצאנו לקריאה של אירוע קשה – ילד בן 7 שנחנק מנקניק. לקח לנו 21 דקות להגיע מהר הצופים לשכונת בית וגן בצד השני של העיר. אני זוכר אותנו עולים במדרגות וכבר ברקע שמענו את הבכי המצמרר של האמא. הילד היה מוטל על הריצפה, ניסינו לבצע פעולות החייאה  אבל הרגשנו שכבר מאוחר מידי. פתאום נכנס לחדר רופא שגר ממול, הוא ראה את האמבולנס שלנו והגיע לסייע. הוא הביט בנו ואמר ׳אין לכם מה להמשיך, תכסו אותו הילד מת׳. 

"ברגע הזה הבנתי את המצב האבסורדי – יש  רופא שגר בבית ליד, הוא היה בבית ויכול היה לסייע ולהציל את החיים של הילד אבל אף אחד לא קרא לו. הילד הזה נפטר סתם, רק בגלל שלקח לנו יותר מעשרים דקות להגיע למקום. מקרים כאלו מרתחשים כל יום, אנשים מתים כי הם מחכים יותר מידי זמן לאמבולנס.״ 

״אז עלה לי הרעיון להקים יחידה של מתנדבים שיגיעו הרבה לפני האמבולנס.   בהתחלה היינו 15 מתנדבים פרושים ברחבי העיר. התחלנו לגדול ופעלנו בכל רחבי ירושלים ומשם התרחבנו לערים נוספות. כדי להגיע מהר לכל מקרה חרום הקמנו יחידת אופנועי הצלה. לאופנועים שלנו יש ציוד החיאה והצלת חיים, בלון חמצן, למעשה כל מה שיש לאמבולנס למעט כיסא ומיטה. היום אנחנו יכולים להגיע לכל מקום בירושלים ב- 90 שניות ובשאר הערים ממוצע של שלוש דקות. יש לנו כ-5000 מתנדבים עם מכשירי מירס שיכולים  לתת מענה וכ-1000 אופנועים.״

***

אלי, מה אתה יכול לספר לי על המתנדבים שלכם? 

״תשעים אחוז מהם חובשים ועשרה אחוז הם רופאים ופרמדיקים. כרגע יש לנו 900 אנשים בקורסים. היום אני יכול להכשיר חובש תוך 6 חודשים עם תעודה הסמכה של משרד הבריאות. זה נותן לנו את היכולת לגדול. קח לדוגמא את אזור עוטף עזה. יש שם למעלה מ- 30 ישובים. במקרה חרום יקח לאמבולנס 30-40 דקות להגיע אליהם. תראה לי בן אדם שיכול להפסיק לנשום במשך 30 דקות. הלכנו והכשרנו מאות מתנדבים בתוך הקהילות והישובים שלהם, סיפקנו להם ציוד רפואים מאוד יקר ותקשורת של מירסים והיום הם בטוחים. היום יש לנו גם צוותי כוננות בכל מקום אפילו בחרמון, באילת ובאזור ליד הגבול".

כיצד יוצרים עימכם קשר במקרה חרום?

״המספר שלנו בישראל הוא 1221. אבל היום גם אם מישהו מתקשר למד״א  אנחנו נקבל את הקריאה הזו ונגיע למקום. מד״א משתף איתנו את המידע שלו. בכלל כל מי שמתקשר לאמבולנס לא משנה לאיזה חברה: שח״ל, נטלי או מגן דוד אדום אנחנו נקבל את הקריאה ונוכל לסייע. זה האינטרס שלהם שאנחנו נציל את הפצוע. לא ניקח להם את הפצוע או את החולה אלא נדאג שיהיה להם מישהו חי להגיע אליו. יש לנו גם שיתוף פעולה מדהים עם משטרת ישראל, עם המשרד לביטחון פנים שמכיר בנו כגוף הצלה בין לאומי. אנחנו עושים תרגילים עם הצבא, פיקוד העורף וכוחות הכיבוי. אנחנו גוף ההצלה היחידי בארץ שיש לו אמבולנס על המים ושנותנים מענה לאזור טבריה ומסביב לכינרת. יש לנו חמישה אופני ים וסירות הצלה שיכולותו לספק פעולות החייאה ממש במים, אפילו לא צריך להגיע לחוף. 

ביום שישי אנחנו עושים תרגיל שמדמה  חילוץ של 70 אנשים בתוך סירת תענוגות שעלתה באש ואנחנו צריכים להעניק להם מענה רפואי עד שהם מגיעים לחוף״. 

איזה סוג של עבודה אתם מבצעים בחו״ל?

״עברנו להקים ארגוני ׳הצלה׳ בעולם. יש לנו סניפים גם בקולומביה, פנמה, ברזיל, מקסיקו, בניו ג׳רזי ואפילו באוגנדה. אנשים מאוד אוהבים ותומכים ברעיון הזה. המחלקה הבין לאומית של ׳איחוד הצלה׳ קובעת באיזו מדינה לפתוח ארגון כזה. אנחנו בודקים גם שמדינת היעד יכולה לכסות את העלויות של ׳הצלה׳ בשטח שלה.  אנחנו לא רוצים לקחת כסף מישראל כדי לממן את זה.

המדינות הללו צריכות גם לעמוד בסטנדרטים הרפואיים שלנו, עליהם מפקח פרופ׳ אבי ריבקינד- מנהל מחלקת טראומה ב׳הדסה׳. הבאנו את הצלה גם לאוקראינה וזה עובד יפה מאוד שם, הם ממש היו זקוקים לנו. אתה יודע מה זה להזמין אמבולנס באוקראינה? שם החולה מגיע לבית החולים, והרופאים שולחים את בני המשפחה שלו לקנות כפפות ותרופות ורק אז מתחילים לטפל בו. אנחנו הבאנו להם ציוד ורמת רפואה שהם לא חלמו עליה. נפגשנו עם שרת הבריאות שלהם והיא אמרה לנו שכולם מדברים על ישראל ברמה של ייצור טכנולוגיה ונשק, אבל עכשיו עשינו מהפכה גם בתחום הרפואה.״

מה האתגרים של ׳איחוד הצלה׳ לעתיד? 

״אנחנו רוצים להכפיל את כמות המתנדבים שלנו לעשרת אלפים מתנדבים פעילים. כדי שנוכל לתת מענה ולהגיע לכל מקום בארץ במהירות של 90 שניות.  לשם כך עלינו להגדיל את כמות האופנועים שלנו, להכשיר עוד מתנדבים ולרכוש עוד ציוד רפואי. מכיוון שאנחנו לא גובים תשלום עבור השירות שלנו אנחנו זקוקים לעוד כסף ומשאבים כדי לממן הפעילות וכדי לגדול״. 

***

ג'יי לנו שהתארח בגאלה בשנה שעברה, הפך להיות בעצמו חלק מהנהלת הארגון.    ביר מספר לי שהיום חברים בארגון לא רק יהודים אלא גם נוצרים ומוסלמים כולם רוצים להיות חלק מהמטרה הטובה ולעזור להציל חיים.  בקרוב ביר יטוס עד הודו הרחוקה לתת הרצאה ב- TED ולהסביר למליוני ההודים על הארגון והמטרות החשובות שלו. 

ביר: ״הרעיון של איחוד הצלה הוא באמת ייחודי. אנחנו ה'אובר' של הצלת חיים.  אנחנו באים עם מסר חדש לעולם שאומר שאנשים שלא צריכים למות ממחלות פתאומיות או תאונות. אם מישהו נחנק או חוטף התקף לב,  ב-90 אחוזים מהמקרים אפשר להציל אותו אם הוא יקבל סיוע רפואים מהיר ומיידי. המטרה שלנו היא שבכל רחוב בעולם יהיו מתנדבים של הצלה ואז הם יגיעו מהר לכל מקרה , יתנו מענה רפוא ויצילו חיים".

בנוסף לפעולות השגרתיות של הארגון. הצלה יצאו בפרוייקט חדש של מתנדבים שמסייעים לקשישים וניצולי שואה. המתנדבים הופכים להיות אמונים על מצבם הבריאותי של הקשישים, מגיעים לבדוק אותם שעתיים בשבוע, יושבים איתם, משוחחים ודואגים לבריאותם-  בודקים דופק נשימתי, לחץ דם ואם צריך מעניקים טיפול. המתנדבים עורכים מעקב אחרי הקשישים, בעיקר אצל אלו החיים בגפם וכך למעשה מונעים מוות או הידרדרות מיותרת של מצבם הרפואי. ללא ספק שירות חשוב, אנושי ומחמם את הלב. 

הגאלה השנתית של ארגון הצלה תתקיים במלון בוורלי הילטון ביום חמישי, 27 בפברואר, החל מ-6:00 בערב. לפרטים וכרטיסים: GALA@ISRAELRESCUE.ORG

המשך לקרוא

Featured

המזרח התיכון של המאה ה-20 והמאה ה-21 הן שתי אופרות שונות

Published

on

פרופ' עוזי רבי, ראש מרכז דיין באוניברסיטת תל אביב ומומחה ותיק לתמורות והשינויים במזה"ת, מגיע להרצאה מאלפת בנושא בלוס אנג'לס * ראיון על איראן, תוכנית המאה, התרומה של האקדמיה לפוליטיקאים והמיקוד החדש על ההיסטוריה של יהדות ספרד 

המזרח התיכון מקפיד לככב בכותרות החדשות בארה"ב בכל כמה חודשים. בשבועות האחרונים הפך לנושא חם מתמיד עבור האמריקאים כשצפו בנשיאם מעניש בעוצמה אדירה את המעצמה הפרסית, כשהורה לחסל את קאסם סולמאני הגנרל הבכיר של איראן, מפקד כוח קודס ואחד מסמלי המדינה; וניצב ליד רה"מ נתניהו בבית הלבן תוך שהוא משיק את "תוכנית המאה" להסדר קבע עם הפלסטינים.

אחד המומחים בעלי השם בנושא המזרח התיכון הוא פרופ׳ עוזי רבי, ראש מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. רבי הקדיש את חייו בלמידה וניתוח ה-DNA של האזור. במרכז בראשו הוא עומד בודקים בין היתר את המניעים לקונפליקטים החוזרים ונשנים בין המערב לאיראן, מנתרים את השינויים הגאו-פוליטיים שמתרחשים באזור, ומנתחים את ההיסטוריה, התרבות, השפה והמנהגים של מדינות המזרח התיכון ואפריקה.  

בעוד מספר שבועות יגיע פרופ׳ רבי לביקור קצר בלוס אנג׳לס כדי לחלוק עימנו ממשנתו, בהרצאה מרתקת שתתקיים ב-18 בפברואר במרכז שפר של ה-IAC , ארגון שחרט על דגלו שימור של מסורת יהודית ברחבי ארצות הברית ודואג ליצור פלטפורמה רחבה שתוכל להציגה. את ההרצאה ינחה ג׳ושוע סיידוף, איש חינוך מוערך אוניברסיטת UCLA.

מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון הוא מכון מחקר בינתחומי המתמחה בחקר ההיסטוריה המודרנית של המזה"ת ואפריקה. המרכז הוא ממשיכו של מכון ׳שילוח׳ שהוקם ב-1959 וב-1966 הפך לחלק מאוניברסיטת תל אביב. תחילה יועד לשמש גשר בין אגף המודעין הישראלי והאקדמיה, ולספק תובנות היסטוריות עמוקות ומקיפות יותר על הנעשה במזה"ת. כל זאת תוך כדי שהוא שומר על צביונו ומחויובתיו האקדמים. כיום המרכז אינו קשור כלל לקהילת המודיעין בישראל, אך ממשיך לעסוק בנושאים שוטפים בתחומי הכלכלה, החברה, התרבות והפוליטיקה של המזרח התיכון.

המרכז מפרסם מידי חודש סדרה של ניירות עמדה המהווים מקור ידע עצום הן עבור הדרגים הפוליטי והבטחוני והן עבור הציבור שמקבל ׳ארגז כלים׳ להבנת האתגרים העומדים בפני ישראל וההתמודדות עימם. בנוסף לניירות העמדה המופצים לאלפי מכותבים בארץ ובעולם בעברית ובאנגלית, המרכז גם מוציא לאור מחקרים היסטורים ומונוגרפיות של חוקרים בכירים ועבודות גמר של תלמידים שסיימו את לימודיהם לתואר השני או השלישי.  

מרכז דיין מספק תמיכה משמעותית לחוקריו, עורך אירועים ציבוריים ומנהל תוכניות מגוונות ועשירות. לדוגמא: תוכנית ההתמחות של המרכז מציעה לסטוודנטים ולחוקרים מרחבי העולם סדנאות ללמוד ולחקור באוניברסיטת תל אביב, עם מענקים ומלגות למועמדים מתאימים. 

פרופ׳ עוזי רבי גדל ברמת גן ונראה שהוא חי את נושא המזרח התיכון כבר מגיל צעיר. הוא למד בבית הספר ״אוהל ושם״ במגמת מזרחנות. ובתום שירותו הצבאי בחיל המודיעין עשה את רוב לימודיו באוניברסיטת תל אביב שם למד תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה. בחוג למדעי המדינה למד לתואר שני ושלישי בתחום ההיסטוריה של המזרח התיכון. את הדוקטורט כתב בנושא של ׳צמיחתן של מדינות בחברות שבטיות – המקרה של סולטנות עומאן   1970-1932׳, ובשנת 2000 החל לעבוד כמרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה. 

בין השנים 2004–2005 שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת סן-דייגו, ושנה לאחר מכן הצטרף כחוקר בכיר במרכז ללימודים איראניים שנפתח באוניברסיטת תל אביב. לקראת סוף העשור הראשון של שנות האלפיים מונה רבי לראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, ובהמשך אף נבחר למרצה מצטיין מטעם הרקטור לשנת הלימודים תשס"ח. באותה שנה מונה פרופ' רבי לראש המכון לדיפלומטיה ושיתוף פעולה אזורי באוניברסיטת תל אביב, ובאוגוסט 2010 הועלה לדרגת פרופסור חבר. רבי משמש כפרשן לענייני המזרח התיכון בכלי התקשורת השונים ובעיתונות הכתובה, בארץ ובעולם. 

עלי ח'אמנאי וקאסם סולימאני. "אין לנו ספק שאיראן נמצאת בצומת מאוד מכריע"

אולי התובנה המרכזית אליה נדרש פרופ׳ רבי היא, שהיכרות מעמיקה ביותר עם התרבות, ההיסטוריה והאתוס המזרח תיכוני סוללת את הדרך להבנת מדינות האזור והדרך להתייחס ולהתמודד עימם. ולמרות שהמרכז ממוקם פיזית באוניברסיטת תל אביב, פרופ׳ רבי מספר שהארגון הוא עדיין ציבורי ומנסה לספק תובנות שלעיתים לא עולות בקנה אחד עם האג׳נדה של האקדמיה. 

פרופ׳ רבי, לנושא המזרח התיכון יש השפעות רבות גם על החיים בישראל ובתחום המדיני בכלל. כיצד הקשר בין האקדמיה למדינה משפיע על ההוויה שלכם?

״הקשר בין אקדמיה למדינה אף פעם לא יכול להיות יותר מידי מרוחק. זאת מכיוון שבתוך האקדמיה ימצאו הרבה מאוד אנשים שיתרעמו על כך שהקשר עם המדינה שקוף מידי, וזו דרכה של אקדמיה, שיש בה קולות שונים ושרוצה להיות עצמאית. המרכז שלנו הוא מרכז ציוני שרואה את האינטרס של ישראל, ובאותה נשימה נושאים חשובים שראוי שיובנו גם דרך הפריזמה המדעית. יש ביכולתנו להנחיל לקהילה מה שאנחנו קוראים לו ׳בינה מזרח תיכונית׳; כלומר, לא להדביק למזרח התיכון סטנדרטים שמגיעים מהמערב או להתייחס אליו במונחים מערביים. 

"ישראל היא מדינה שחלקים גדולים ממנה בהוויה מערבית, גם בגלל ההייטק וההיסטוריה שלה. אחד הדברים החשובים שאנחנו מנסים לעשות זה לתת לציבור בישראל ולמי שמתמחים אצלנו תובנות מזרח תיכוניות. אנחנו שואלים את מי שרוצה לעסוק באיראן – אתה יודע פרסית? אתה מכיר את ההיסטוריה של איראן? הרי אתה לא היית רוצה שיתעסקו בהיסטוריה של המדינה שלך אנשים שיקראו להם מומחים ולא מכירים את השפה של המדינה שלך וההיסטוריה שלה. לכן, אנחנו בעצם באים ואומרים – לפני שאתה נכנס ליער הזה בוא ותלמד את נקודות המחשבה, תבין את הדי.אן.איי של המדינה, אל תנסה להדביק לשחקנים במזה"ת הרבה דברים ממקומות אחרים בעולם כי זו כנראה תהיה טעות. אנחנו טוענים שתרבות משחקת תפקיד גדול וכל דרך הלימוד צריכה להיות שונה מאיך שהיא נעשית במקומות אחרים״.

אז אתה גורס שאחת הטעויות שמשפיעות על היחסים העכורים בין ארצות הברית לאיראן לדוגמא, היא שהראשונה מתייחסת אליה בעיניים מערביות? 

״כן. אני חושב שזו טעות שהמערב עשה במשך 200 שנה. אם אני מסתכל על זה היסטורית בדרך כלל הכוונות טובות אבל כשאתה לא מכיר את התרבות אז כמו שאומר המשפט – הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. והנה, אחרי 200 שנה אנחנו רואים כיצד המערב עוזב את האזור. יש חילופי מערכות, עכשיו נמצאים באזור הרוסים והסינים. לכן צריך להבין את השינוי ולעשות התאמות אחרת אנחנו צפויים להשתרך מאחור״.

כיצד אתה מתייחס לחיסולו של קסאם סולימאני בהקשר הזה?

״גם פה אתה רואה שבסופו שלו יום קיים איזה שהוא סוג של חוסר הבנה. האיראנים חשבו שהאמריקאים בחוץ, האמריקאים מצידם חשבו שהאיראנים מגזימים וטראמפ נתן לאיראנים מכה בין העיניים שמבחינתם היא מאוד קטלנית. באופן פרדוקסלי, טראמפ הוכיח שהדרך לטפל במשטרים מהסוג הזה היא דווקא לתת להם את המכה שהם לא חושבים שאתה יכול לתת, וזה נותן להם חומר למחשבה. אני לא אומר שזו צריכה להיות שיטה קבועה, אבל במקרה הזה החיסול של סולימאני באמת הימם את איראן ואין לנו ספק שהיא נמצא בצומת מאוד מכריע. כשאגיע ללוס אנג׳לס צפויות להיות לי הרצאות בנושא הזה ואערוך גם מפגש עם הקהילה של יוצאי איראן. יחסי איראן עם ארצות הברית והמערב בכלל עומדים כרגע במרכז ההוויה והם כמובן משפיעים על המערכת במזרח התיכון. אבל אני חושב שהחיסול הוא סוג של מכה ומסר שגם עוברת לשחקנים הרדיקלים של האזור״.

בלוס אנג׳לס נשמעות במשך שנים תלונות מצד הקהילה האיראנית על יחס מפלה של השלטונות כלפיהם. לאחרונה דווח שאזרחים אמריקאים-איראנים מעוכבים בכניסתם בשדות התעופה ולעיתים נעצרים לחקירות ארוכות.

״היחס של הממשל האמריקאי לקהילה האיראנית הוא מאוד אמביוולנטי ובעייתי. יש היכרות מאוד שטחית עם התרבות ונעשות הכללות גורפות. אם איראן זה סוג של אוייב של ארצות הברית אז אדם שכתוב בפסטפורט שלו שהוא נולד באיראן על פי השיטה האמריקאית הוא אדם שכדאי לבדוק אותו בציציות. במידה רבה התמורות במזרח התיכון מגיעים לכל העולם ומייצרים אנטיגוניזים, עויינות וניכור כנגד האחר וזה בא לידי ביטוי גם כאן".

אתה סבור שישראל קוראת היטב את המהלכים של איראן? 

״אין מומחים ישראלים כקבוצה. כל אחד והגישה שלו. גם בישראל יש לא מעט דעות והרבה אנשים שטעו. כל מי שעושה הערכה יכול לטעות. אבל השאלה אם אתה מדבר על איראן מתך היכרות של הטילים ושל מטוס הקרב או שאתה מדבר על איראן מתוך היכרות התרבות, ההיסטוריה, החששות שלהם והאוכלוסיה שלהם. אני חושב שכך יותר טוב להכיר את איראן ויותר קל לדבר עליה מפני שאז אתה באמת עוסק במשהו שאתה מתמחה בו. יש לי בעיה מסויימת עם גישת חשיבה מערכתית מבלי להיות מסוגל לחוש את השטח".

באילו נושאים תעסוק בהרצאה הקרובה שלך בלוס אנג׳לס?

״ההרצאה נותנת תמונה פנורמה של המציאות המזרח תיכונית. היא אומרת בשורה התחתונה שהמזרח התיכון של המאה ה-20 והמאה ה-21 הן שתי אופרות שונות. אם ישראל רוצה להטיב עם האינטרס שלה ולשמור על פוזיציה נכונה היא צריכה לעשות החילופים בזמן הנכון. יש חילופי משמרות-   ארצות הברית פחות דומיננטית ורוסיה נמצאת חזק בעינינים. הערבים נמצאים במצב של שבר עצום והטורקים והפרסים הפכו לשחקן חשוב. בקיצור, כל מה שידענו על המזרח התיכון במאה העשרים פחות רלוונטי היום ובהרצאה נדון בין היתר בשאלה איך אנחנו צריכים לעשות התאמות ולהערך לזה.

"התרחשו תהליכים שמוטטו חלק מהמדינות במזרח התיכון, יצרו מדינות כפולות או ׳נו מאנס לאנד׳ והגבירו את התיאבון של כל מיני שחקנים רדיקלים; מצד אחד סונים מצד שני שיעים. לבוא ולגלוש לכל מיני נתחים או ליצור חלופיות. ובמקרה של איראן, מדינה מאוד גדולה שיש לה השפעה מאוד חזקה על האזור. מכיוון שיש מדינות שכרגע מפורקות ונכנסים אליה כל מיני שחקנים מבחוץ ומבפנים זה מצב אחר. אין פה ׳אח גדול׳ ואין פה את התמונה של המאה ה-20 אחרי נפילת ברית המועצות. בשביל להכיר את היער אתה צריך להיכנס פנימה, אתה לא יכול לצלם אותו מלמעלה. 

"נדבר גם על התזה שלנו שמראה כיצד דברים שנתפסו בתחילת דרכם ככאלו שצריכים להביא טוב, כמו ה׳אביב ערבי׳ או ארצות הברית שמנסה להביא דמוקרטיה לעיראק, נגמרים בפיאסקו מאוד גדול מפני שאנחנו רואים את ׳ההוא׳ במשקפיים שלנו״.

נשיא רוסיה ולדמיר פוטין ביקר לאחרונה בישראל. איזה משחק הוא משחק במזרח התיכון? 

״משחק ציני מאוד, אכזרי, נטול מניירות, מוסר וליבירליזם. פוטין מאוד קשוח, מתנהל כמו בוס רציני של המזרח התיכון וישראל באמת הצליחה לשמחתי להגיע איתו למספר הבנות באשר לדרך הפעולה שלה בסוריה. גם על זה אדבר בהרצאה שלי אבל ההתנהלות איתו זה סגנון אחר. אתה לא בא לשולחן של פוטין עם זכויות אדם וכל מיני דברים כאלה. אתה בא אליו עם תן וקח.״ 

כמי שעומד בראש 'מרכז   דיין', כיצד אתה רואה את התפקיד שלכם היום?

״במרכז שלנו אנחנו מתעסקים בנושאים גאו-פוליטיים. יש לנו הרבה מאוד חוקרים וחוקרות שעוסקים שבודקים הנחות רבות. נכנסים לציבור, עושים ניו מדיה, פייסבוק טוייטר ואינסטגרם. אנחנו מדברים עם העולם הערבי, מדברים עם האיראנים, עם טורקים, עם כורדים ואנחנו עושים זאת בשפה שלהם. לכן יכולת החדירה שלנו לצבע המקומי ולריתמוס הקיים ברחוב היא הרבה יותר גדולה. 

"למרכז דיין יש תפקיד חשוב בהכשרה והנגשה של הרבה מאוד חומרים   מזרח תיכונים מורכבים גם לציבור ובמיוחד לתלמידי ותלמידות מחקר. מצד אחד יש לו נראות ציבורית והוא מנחיל לציבור הישראלי הבנה אחרת ושונה למזרח התיכון, ומצד שני הוא נוטל על עצמו את התפקיד להכשיר את דור המזרחנים הבא ולתת לישראל הרבה מאוד הבנה ויכולת תנועה שהפכה להיות הרבה יותר מסובכת מאי פעם.

אנחנו מנסים להבין את האזור מכל הכיוונים: יש לנו מעבדה דיגיטלית, יש לנו ארכיון עיתונות בערבית עם יותר ממאה שנה לאחור באופן רציף, שזו אבן שואבת שמגיעים אליה הרבה אנשים גם מהמזרח התיכון ומחוצה לו. אנחנו נתפסים כאנשים שמכירים את המזרח התיכון מהמקום היותר אמיתי והאותנטי שלו".

ואני מבין שלמרות הפופלאריות שלכם את עדיין זקוקים לתרומות 

״כן, בשביל להחזיק תלמידי מחקר ולעודד אותם לבוא ולעשות מחקר כזה   אתה צריך לדאוג למלגות מחקר, ובשביל לעשות את המעבדה אתה צריך משאבים ובשביל לייצר מודעות בישראל ליהדות ארצות ערב{דבר שלא נלמד בשום מקום}. אתה צריך לגדל חוקרים שיתמחו בנושא הזה ויש לנו תוכנית מיוחדת שעופר אלון,  הוא אחד האנשים שסייעו לנו להקים את המרכז, הוא למעשה הדמות המסייעת המרכזית״.

עופר אלון. חיבור בין האקדמיה בארץ והקהילה המקומית

"עבורי זו הייתה סגירת מעגל״

עופר אלון, ישראלי תושב לוס אנג׳לס הוא אחד התומכים הגדולים במרכז דיין וחבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב. עופר, רואה חשבון בהשכלתו ואוחז בשלושה תארים, סיפר לי שהוא מבין את הצורך במלגות ללימודים מתוך נסיון אישי. עופר: ״בצעירותי היה לי אפשרות ללכת למסלול דוקטורט בחו״ל אבל להוריי לא היה מספיק כסף לממן את זה. התחלתי לעבוד כרואה חשבון בחברות גדולות וציבוריות ולמרות שזה לא היה מה שבאמת רציתי לעשות זה נתן לי בטחון כלכלי". 

בהמשך השתלב עופר גם בעולם ההייטק. לארצות הברית הגיע ב-2003, חבר לתחום הפיננסי וכיום הוא שותף בחברה פננסית גדולה להלוואות לקניית רכבים שפרוסה על חמש מדינות. 

לפני תשע שנים עופר נפגש והתאחד עם חברו לספסל הלימודים באוניברסיטה, פרופ׳ רבי, ששיכנע אותו לחזור ולהיות פעיל באוניברסיטה. ״בהתחלה אמרתי לו מה לי ולמרכז דיין אני בכלל בעולם העסקים היום. אבל הוא שיכנע אותי וככה התחלתי מבלי לדעת לאן אני נכנס. נשאבתי לזה והיום אני מבין למה. עוזי נתן לי לקרוא כל מיני ניתוחים ומאמרים ושנה לאחר מכן הגיע ללוס אנג׳לס. גייסתי כספים עבור נערים ונערות מעיירות פיתוח כדי שיוכלו לקבל מלגות ללימודים, וסייעתי למעוטי יכולת ללמוד באונברסיטה. עבורי זו הייתה סגירת מעגל״.

אלון: "לפני שבע שנים הייתה מטרה להקים בתוך מרכז דיין מרכז לחקר יהודי ספרד. יהדות ספרד כמעט ולא מיוצגת באוניברסיטה, אין מחקרים עמוקים ואין דגש על הקהילות הספרדיות. רבי שאל אותי אם אני יכול לעזור לו להקים את המרכז בתוך מרכז דיין. הייתה התנגדות מצד האוניברסיטה אז הלכתי לאוניברסיטה והסברתי להם שאם הם רוצים שאמשיך להיות פעיל הם חייבים לעזור לי להקים את המרכז הזה. נתתי תרומה למרכז כדי שיקום והיום זה מקום שאנשים עושים בו דוקטורט כדי להעשיר את התרבות שהולכת ונעלמת״.  

יהדות ספרד הוא נושא שכמעט נכחד. מהיכן מביאים את החומרים? 

״האוצרת של המרכז היא בחורה מ׳יד ושם׳ שמתעסקת בכל הנושא של הכחדה של יהדות ספרד והיא גם תורמת מזמנה להעשיר את המרכז. בכסף שתרמנו קונים המון חומרים, בעיקר באנגליה כי בתקופה של האימפריה הבריטית היה המון מידע שנרשם ואני מניח שבעתיד יתגלו הרבה מאוד דברים שאף אחד לא יודע עליהם.

"ללא ספק אחד הנושאים המעניינים והאקטואליים שעומדים על סדר היום. ההרצאה הקרובה היא דוגמא לחיבור החדש והמעניין בין האקדמיה בישראל לבין ארגון ה-IAC, שפועל להגביר את המודעות לחשיבות חיזוק מוסדות חינוכיים שמציגים את ההיסטוריה של העם היהודי, הישראלי ואזור המזרח התיכון". 

==

לפרטים נוספים: www.aftau.org

פרופ' עוזי רבי ירצה ביום שלישי, 18 בפברואר, במרכז הקהילתי שפר בוודלנד הילס. את הארוע ינחה ג'ושוע סיידוף, מ-UCLA. כרטיסים ברכישה מוקדמת: 25 דולר. בערב הארוע: 30 דולר. לרכישת כרטיסים: WWW.ISRAELIAMERICAN/LA/EVENT/UZIRABI

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות