Connect with us

Featured

בין 'שנות ה-80' ו'אמבוש'

Published

on

השחקן והסטנדאפיסט עפר שכטר מככב בסדרות טלוויזיה מצליחות בארץ הוא ינחה את ערב הגאלה ה- 16של עמותת "גדולים מהחיים" במלון בוורלי הילטון • "אמא שלי לא צלחה את המאבק בסרטן אבל יש פה ילדים שכן יכולים לנצח אותו", הוא מספר. "זה כיף לעזור לגייס כסף בשביל ילדים שכן יוכלו להבריא מזה. עבורי זו סגירת מעגל" • ראיון

עמותת ״גדולים מהחיים״ בלוס אנג׳לס מבצעת הכנות אחרונות לקראת הגאלה השנתית שתתקיים בסוף השבוע במלון הילטון בוורלי הילס.

37 הילדים שנאבקים במחלה כבר נחתו בשבוע שעבר והחלו את טיול החלומות השנתי במהלכו יבקרו בשלל אתרים בעיר המלאכים. רן יניב מהנהלת העמותה סיפר: ״יחד עם הקבוצה השנה הגיעו לטיולים של ׳גדולים מהחיים׳ במשך השנים כ-477 ילדים. בכל שנה מחדש אנשי עסקים רבים וראשי הקהילה הישראלית תומכים ומתנדבים לעזור ולתרום להצלחת הטיול. כמו גם מבחר מסעדות ישראליות שהזמינו את הילדים לבוא ולהתארח אצלם. באמת כל הקהילה נרתמת ואנחנו מודים לכולם״.

אירוע הגאלה שיקרא ״קרקס החיים״ יתקיים ביום ראשון הקרוב, וכשמו כן הוא: ערב בו יחגגו תומכי עמותת ׳גדולים מהחיים׳ את היופי, השמחה והצחוק שבחיים שלנו. הנהלת הארגון מתכננת ערב בידורי וצבעוני. מלבד מפגש מרגש עם הילדים שמגיעים מישראל, תופיע גם להקת ׳מומנטס׳ הענקית וגם תוגרל מכונית BMW חדשה.

את ׳קרקס החיים׳ ינחה השחקן והבדרן הישראלי עפר שכטר, שידוע ביכולות הקומיות שלו.

שכטר, בן 38, נולד וגדל במושב הדר עם שבעמק חפר. הוא אוחז בקריירה ארוכה בעולם הטלוויזיה והבידור הישראלי. לחשיפתו הראשונה זכה בשנת 2003 בתוכנית הנוער של ערוץ 10 ׳אקזיט׳ אותה הנחה יחד עם מיכאל הנגבי, מלי לוי ויעל גולדמן.

לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000 השתלב שכטר בפאנל החזק של ״מועדון לילה״ בהנחית ארז טל שהעניק לו במה מרכזית להפגין את כישורי הסטנד אפ שלו. מכאן נראה ששכטר גילה את הרצון העז שלו להצחיק. הוא החל לעסוק בסטנד אפ והצטרף לנבחרת הסטנדפיסטים של ׳צחוק מעבודה״ עם שלום אסייג, והנחה גם את תוכנית המתיחות ׳אמבוש׳ שניסתה ליצור גרסה ישראלית ל׳פאנקד׳ של אשטון קוצ׳ר.

במרוצת השנים שכטר גם כיכב בתפקידי משחק רבים בטלוויזיה ובתיאטרון ביניהם: הטלנובלה הנוסטלגית ׳משחק החיים׳, ׳טלנובלה בע״מ׳ ו׳האלופה׳. שכטר גם השתתף בסדרת הטלוויזיה הקומית המצליחה ׳שנות ה-80׳. בתיאטרון יכולתם לראות אותו בתפקיד הראשי כפיטר פן לצד מיכל ינאי ובהבימה ב״כי בנו בחרת״של יוכי ברדנס. בשנתייים האחרונות הוא מנחה את הגרסה הישראלית ל׳גוט טאלנט׳ יחד עם אסי ישראלוף משלישיית ׳מה
קשור׳.

תפסתי את שכטר לשיחה טראנס אטלנטית רגע לפני שהוא ממריא לארצות הברית לביקור בן 10 ימים במהלכם גם יופיע במועדוני סטנד אפ שונים.

עפר, אתה מגיע לעיר שלנו הרבה?

״כן אני מגיע המון ללוס אנג׳לס. זה מצחיק כי בפעם הראשונה שביקרתי שם הייתי מאוד צעיר ולא התחברתי, אבל עכשיו אני ממש נהנה מהעיר הזאת ויש לי אצלכם לא מעט חברים. אני גם גולש וזו אחת הסיבות ששיניתי את דעתי בקשר לעיר. אני אוהב את הים והטבע בקליפורניה.

בביקורים שלי באל-איי אני מרחרח אצלכם ומנסה להכיר את התעשייה בלוס אנג׳לס כדי לנסות את מזלי״.

ההצלחה של ישראלים בעולם הטלוויזיה והקולנוע כאן עושה לך חשק?

״כן. זה נראה אפשרי יותר מפעם. הכל יותר מחובר ואתה רואה ישראלים שעשו את זה בגדול. מצד שני זה עדיין קשה כמו פעם. יש הרבה תחרות והמון אנשים מקומיים מוכשרים. צריך גם הרבה מזל כמו בכל דבר- להיות במקום הנכון ובזמן הנכון ולתפוס את ההזדמנות. אם אתה רוצה לשחק בליגה של הגדולים אתה צריך להקריב קורבנות כמו לעזוב דברים שקורים במדינה שלך על מנת לנסות להצליח שם. אף אחד כמובן לא מבטיח לך שום דבר".

יש לך רפרטואר עשייה רחב: קומיקאי, שחקן, מנחה, סטנדפיסט ואני זוכר שגם דיגמנת. מה המקצוע של עפר שכטר?

״שמע זו שאלה טובה מאוד שאני שואל את עצמי יום יום ואז אני עונה לעצמי שאני משתדל לא להגדיר את עצמי. אני לא חושב שצריך לתחום את עצמך בהגדרות שסתם ימסגרו אותך. אני מתנסה בהכל ומצליח לשלב. בכל תקופה בחיים אני מתאהב מחדש בתחום אחר, בכל שנה אני מנסה לעשות את הדבר שאני יותר אוהב בתקופה הנוכחית. כרגע הסטנד אפ הוא המאתגר ביותר עבורי.

"המשחק תמיד יהיה המקום שהכי נוח לי בו. אני מאוד נהנה מהמשחק. זוהי העבודה שאני הכי פחות צריך להתאמץ בה. חוץ מזה, יש משהו נעים בלהתחבא מאחורי דמות ושאתה לא צריך להיות אתה עצמך".

כיצד התוודעת לראשונה ל ״גדולים מהחיים״?

״לפני כמה שנים הוצע לי להצטרף עם הילדים של ׳גדולים מהחיים׳ לאחת הטיסות שלהם ללוס אנג׳לס. באותה שנה לא יכולתי להגיע. אבל אז פגשתי אותם שוב בשנה שעברה כשהופעתי אצלכם במופע סטנד אפ עם גורי אלפי. הילדים הגיעו להופעה וממש נהנו. ככה הכרתי את העמותה יותר לעומק״.

יש לך היסטוריה לא פשוטה עם הסרטן. איבדת את אימך למחלה כשהיית רק בן 17.

״כן, אבל האמת העצב הזה לא כל כך חשוף כי עברו כבר עשרים שנה מאז. זה דווקא כן נחמד שאני יכול לתת יד בדבר הזה ולהיות שותף בערב שעוזר לגייס כסף לילדים שנלחמים במחלה. אני בטוח שככל שאירוע הגאלה יתקרב זה יהפוך ליותר רגשי עבורי מאשר כרגע. אמא שלי לא צלחה את המאבק בסרטן אבל יש פה ילדים שכן יכולים לנצח אותו, וזה כיף לעזור לגייס כסף בשביל ילדים שכן יוכלו להבריא מזה. זו סגירת מעגל עבורי.

כבן אדם שחווה התמודדות עם סרטן במשפחה פגשתי אנשים שלא יודעים איך להתמודד כשהם שומעים על מישהו עם סרטן. האנרגיה שלהם כלפיו הופכת מאוד מלנכולית. אני חושב שדווקא המקום של האנרגיה הטובה, הצחוק והאהבה נותנים המון כוח ומקום לריפוי. יש לי איזו חברה שרק עכשיו לקתה גם היא במחלה והיא בטיפולים והכל, אבל פתאום היא מרגישה שהיא הרוויחה את החיים והיא נורא רוצה להילחם עליהם. אני רואה כמה חשובה האנרגיה הטובה והשמחה. זה מאוד עוזר לה. זה לפחות חצי מתהליך הריפוי. והמטרה שלי היא לצקת את זה גם לאירוע של ׳גדולים מהחיים׳ עד כמה שאפשר. שאנשים יבינו שבאנו לכאן למטרה טובה, לשמח ולהוציא
את הילדים מהדבר הזה.״

אני מבין שאתה הולך גם לתת כמה הופעות סטנד אפ.

״הולכות להיות 2 הופעות: אחת באריזונה ואחת בלוס אנג׳לס. הן יהיו במועדונים קטנים עם אנרגיה טובה והרבה כיף. בשנה שעברה הופעתי עם גורי (אלפי) והיה מאוד מוצלח. הרגשתי גם שהקהל היה בעניין וצמא לדברים כאלו. אז אמרתי טוב, אם אני כבר מגיע להנחות את ׳גדולים מהחיים׳ אז זו הזדמנות טובה לכמה הופעות.

"בהתחלה לא ידעתי אם הישראלים שנמצאים פה 15 שנה יתחברו להומור מישראל, אבל ראיתי שזה קורה עובד מצויין.

"סטנד אפ זו עבודה קשה. אנשים לא מבינים כמה אנרגיות אתה צריך להשקיע. לצערי אני לפעמים לוקה בעצלנות, ובגלל שיש לי עוד פרוייקטים זה נורא קל ליפול לדברים אחרים. אבל סטנד אפ זה תחום שאתה צריך להשקיע בו את כל כולך כל יום. לחשוב על זה ולהתעסק בזה בטירוף אם אתה רוצה להגיע לרמות הגבוהות ביותר״.

איזה סטנדאפיסטים הם מודל לחיקוי עבורך?

״הסטאנדפים האמריקאים המובילים הם מקור להשראה: דייב שאפל כמובן כי הוא מושך הרבה אש. הוא אומר וצוחק על דברים שאנשים אחרים לא מעיזים לדבר עליהם בכלל. אני אוהב גם את לואיס סי קיי וביל בר. אני מסתכל ומקנא. הם כולם רמה אחת מעל כל הסטנדאפיסטים בעולם. אין מה לעשות, האמריקאים המציאו את הסטנד אפ והם עושים את זה יותר טוב מכולם".

אתה מסיים כרגע כמה פרוייקטים חדשים בארץ.

״בדיוק אתמול סיימנו לצלם עוד עונה של שנות ה-80. בכל פעם שאני מגיע לארצות הברית אנשים מדברים איתי על התוכנית הזו ומספרים לי כמה הם אוהבים אותה. אני גם עושה עכשיו עונה חדשה של ׳אמבוש׳ (תוכנית מתיחות).

"אבל החלום הוא בסופו של דבר למצוא איזה פרוייקט, סדרה או סרט בארצות הברית ובמקביל לפתח את הסטנד אפ. התחלתי להופיע בארצות הברית באנגלית וזה מאוד מאתגר, אבל זה גם נורא נורא כיף להתחיל מאפס. אף אחד לא יודע מי אני, לא מכיר אותי ולא שם עלי זין. אתה בא להופיע ואם אתה מצחיק אז מצחיק ואם לא אז לא. לא שופטים אותך לטובה ולא לרעה. זה משחרר כי אתה יודע שזה נטו אתה. כשאתה מוכר אז לפעמים נותנים לך יותר מידי קרדיט או גם מבקרים אותך. אם אתה מצליח להצחיק אנשים זרים זה מאוד מתגמל".

בגילו, אומר שכטר, הוא לוקח את החיים ואת העליות והירידות בקריירה, הרבה יותר בקלות מאשר פעם. אתה לומד מהכישלונות יותר מאשר מההצלחות", הוא אומר. "כשיש לך משהו טוב, אתה טופח לעצמך על השכם וממשיך בחיים. כשיש לך כישלון, זה כמו גופה שיש לך לנתח. היו לי גופות לנתח, ואני שמח על כך, ואני בטוח שיהיו לי עוד הרבה. אני עושה עכשיו סטנד־אפ, ושם תוך כדי הופעה יש לך גופות לנתח בדיחה שלא עובדת, פאנץ' שלא מתלבש. מבחינתי סטנד־אפ זה הריפוי הכי גדול שהיה לי בחיים, אני עומד חשוף על הבמה ופותח הכל. גם הפסקתי לשתות בעקבות הסטנד־אפ".

לגמרי?

לא נגעתי באלכוהול כבר יותר משנתיים. החלטתי שאני לא רוצה שום מיסוכים למציאות. אני רוצה לחוות את המציאות כמו שהיא, ולקבל את כל הדברים הטובים והרעים בזרועות פתוחות. הסטנד־אפ מחייב אותך, אם אתה רוצה להיות בו טוב, להתמודד. אתה לא יכול לברוח. היום לבמאים הדרמטיים הכבדים יותר קשה לתת לי תפקידים כי אני 'יותר מדי עופר שכטר' בשבילם, יותר מדי קומי, וקשה להם לראות אותי בתפקידים כאלה".

לסיום, בנות הקהילה הישראלית באל-איי רוצות לדעת אם אתה פנוי להצעות.

״כרגע אין לי בת זוג. אפשר לנסות אותי אבל אני לא טוב בזה. זוגיות זה לא הצד החזק שלי. אני גם לא אוהב את כל הטקס של חתונה ולא הולך לעשות את זה. אבל בהחלט יש סיכוי שאהיה בזוגיות, אגור עם מישהי ואביא בעתיד ילדים״.

ערב הגאלה של גדולים מהחיים ייערך במלון בוורלי הילטון ביום ראשון 22 ספטמבר החל מ-5:30 אחר הצהריים. לרכישת כרטיסים:818-887-7640 Info@Largerthanlifela.com

Featured

הכל נשאר במשפחה

Published

on

אשת הנדל"ן עדי לויתן משקיפה על עולם הנד"לן המקומי מלמעלה, עם איזכורים מפרגנים ב'וול סטריט ג'ורנל' ובית באניסנו שהיא מציעה למכירה ב- 15 מיליון דולר • בגיל 40 היא נהנית מהיחסים עם בעלה אסף ("לא הייתי איפה שאני היום בלעדיו"), מילדיה מלמדת את הבת שלי להיות עצמאית") ומהוקרת תודה להורים ("הם בנו אותי מבחינת אישיות") • חוץ מזה היא פעילה מרכזית ב-IAC וגם פעילה במשלחת מומנטום', המפגישה נשים מכל העולם בטיול חווייתי ומעצים בישראל

כבר כמה שנים שעדי לויתן מככבת ברצף בעולם הנדל״ן של לוס אנג׳לס. היא נחשבת לאחת מסוכנות הנדל״ן הכי מצליחות של חברת ״רודאו ריאלטי״ בעיר המלאכים.

ב-2019 היא גם נבחרה על ידי ה׳וול סטריט ג׳ורנל׳ היוקרתי כאחת מנשות הנדל״ן המצליחות בקליפורניה. כמו כן, נכנסה עדי לדירוג 100 סוכני הריל אסטייט המצליחים בארצות הברית.

ההצלחה, כך נראה, אינה משפיעה על לויתן או גורמת לה להוריד הילוך. היא שומרת על קצב עבודה גבוה ולרגע לא חושבת להפסיק ולאתגר את עצמה. החודש, למשל, תערוך לויתן Open House לנכס היקר ביותר שמכרה אי פעם נמכר באנסינו, בשכונת ׳רוייאל אוקס׳ היוקרתית. הבית, היא מספרת, שונה מכל הנכסים שייצגה עד היום, ועם תג מחיר הנע בסביבות 15מליון דולר.

באותה נשימה לויתן מדברת בצורה מאוד מפוקסת על החשש של רבים שבועת הנדל״ן בלוס אנג׳לס עומדת להתפוצץ: ״אני חושבת שאיש אינו יכול לחזות באמת לאן שוק הנדל״ן הולך. שוק ה'ניו קונסטרקשיין' שבו אני נמצאת הוא בתנופה ענקית עכשיו, בעיקר באנסינו שם אני מוכרת המון בתים. אני יכולה לומר שהתחזית שלי לפני 5 שנים התממשה, ואנסינו הפכה להיות ה'בוורלי הילס של הוואלי'. מכרתי שם בתים להמון ידוענים שאני לא יכולה להזכיר את שמם כיוון שאני חתומה על הסכמי סודיות איתם.

אבל גם היום אני אומרת לקבלנים שלי שאסור לנו לעבוד כאילו השוק ישאר במצב הנוכחי לנצח. אני לא חושבת שהשוק יקרוס כמו מה שקרה ב-2009, אבל כן הולך להיות תיקון קטן במחירים בשנים הקרובות".

נפגשתי עם לויתן במשרדה ובשיחה אישית סיפרה לי על טיול הנשים לישראל של ארגון JWRP או בגילגולו הנוכחי MOMENTUM שהשפיע עליה רבות; וגם על האופן בו היא
מסתכלת על סדרי העדיפויות בחייה.

ארגון ׳מומנטום׳ מפיק טיולים בני 8 ימים לישראל לאמהות עם ילדים מתחת לגיל 18. זאת בליווי מרצים ומנטורים מעניינים שמעשירים את המשתתפים במגוון נושאים: יהודות, הורות, חיי נישואים, אהבת ישראל, שורשים, ציונות ועוד.

על הארגון המעניין הזה אמונה מזל חדד- חברת הדירקטוריון של IAC ופעילה מוכרת בקהילה הישראלית. התוכנית מסובסדת על ידי ארגון ה- IAC ומשרד התפוצות בישראל. לויתן, שהצטרפה כאמור לטיול בשנה שעברה, חזרה מוקסמת,. היום היא פעילה בתוכנית ומקדמת אותה בקהילה הישראלית, כדי שכמה שיותר נשים ידעו על קיומה ויתנסו בחוויה יוצאת הדופן.

לויתן: ״נולדתי בישראל אבל גדלתי פה בארצות הברית. ולמרות שהייתי עשרות פעמים בכותל ובכל המקומות המפורסמים בארץ אף פעם לא הרגשתי את אותן תחושות שהיו לי בטיול של 'מומנטום'. זו הייתה רכבת הרים של רגשות – בכינו, צחקנו, נפתחנו. הרגשתי שאני נמצאת על ענן, הטיול כאילו חדר לי את העור והוציא כל מיני דברים החוצה״.

לויתן הדגישה שפרק היהדות בטיול אינו מנסה להחזיר אותך בתשובה אלא פשוט להציג את ההוויה היהודית. לויתן: ״למרות שאני יהודיה וישראלית עם בית כשר, עושה שבת וחוגגת את החגים היהודיים, הטיול של ׳מומנטום׳ שינה אצלי משהו בדרך שאני מסתכלת על דברים. במהלך השבוע הזה ביקרנו בהמון מקומות בארץ – היינו בהרצאות מרתקות בצפת ובבתי כנסת ישנים, ביקרנו במקווה וגם בכותל המערבי, זה הרגיש שונה. לא כמו סתם עוד ביקור, הכינו אותנו לזה. עשינו שבת בכותל ואפילו שמרתי שבת למרות שלא הייתי חייבת, פשוט רציתי. אני זוכרת שאמרתי למזל חדד) שאני לא בטוחה איך אבל אני רוצה להיות חלק מ׳מומנטום׳. פגשתי נשים מרוסיה, אוסטרליה, דרום אפריקה, מכל העולם. פגשתי ישראליות שמעולם לא עשו קידוש או שבת ובמהלך הטיול הן גילו את החוויה הקסומה הזו".

לויתן מספרת שהשנה נרשמו יותר מ-50 נשים לטיול הקרוב שיוצא בנובמבר. ויש גם רשימת המתנה של 35 נשים לטיול הבא.

לויתן, שחגגה השנה את יום הולדתה ה- 40 במסיבה נוצצת בלוס אנג׳לס, נולדה באשקלון ועברה בגיל 6 עם משפחתה לארצות הברית. כאן, גם למדה לתואר ראשון במנהל עסקים ופצחה בקריירה מרשימה בעולם הנדל״ן.

כבר בגיל 25 הפכה לראשונה לאמא ובהמשך הרחיבה את משפחתה עם זוג תאומים. בין הקריירה המצליחה והאמהות לויתן גם מאוד פעילה בשנים האחרונות כ- IAC Council member ואחת המנהיגות המובילות בקבוצת LEAD של הארגון. היא מספרת לי שהשנה תרחיב עוד יותר את המעורבות החברתית שלה ובכל הזדמנות היא מדברת על כמה היא אוהבת לעבוד עם הקהילה הישראלית.

כבר שנים שלויתן עושה מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: למכור בתים יוקרתיים שמעוצבים למופת עם המון דמיון, גימורים ברמה הגבוהה ביותר תוך שהיא שולטת בצורה מושלמת בלקסיקון ה'ניו קונסטרקשיין' ומפתחת יחסים חמים עם לקוחות אמריקאים וגם מהקהילה הישראלית.

מגזין ׳וול סטריט ג׳ורנל׳ הנחשב מפרסם בכל שנה את ׳רשימת ה-1000׳ שכוללת את הדמויות המובילות בתחומים שונים. בתוכו גם סקירה של 250 סוכני הנדל״ן המצליחים בארצות הברית עם נציגים מכל מדינה. לויתן נבחרה לאחת מ- 40 סוכנות הנדל״ן המצליחות בקליפורניה. היא עתידה להכפיל כמעט את אחוזי המכירות שלה מאשתקד. עדי לוקחת את הכל בפרופרציות: ״האמת שהופתעתי, אני כל פעם מפתיעה את עצמי. אני לא עוצרת לחשוב ואין לי ממש תוכנית אני פשוט הולכת על זה.״

כיצד את מצליחה לשלב חיי משפחה וגידול ילדים עם הקריירה?

״זה מאבק יום יומי לשלב קרייריה וחיי משפחה ביחד. הכי חשוב שיהיה לך שותף טוב, ולי יש את השותף הכי טוב בעולם. בעלי אסף מאוד תומך, מפרגן, עוזר. אנחנו באמת שותפים בכל וגם עובדים ביחד. אני יכולה להגיד לך בלב שלם שלא הייתי איפה שאני היום בלעדיו. הוא אדם מאוד חכם ובכל פעם שאני זקוקה לעצה טובה אני פונה אליו. לא יכולתי למצוא שותף טוב ממנו. בנוסף, הוא בונה בתים ואני עוזרת המון בעיצוב שלהם ומייעצת לו כשצריך עם דברים שיכולים לסייע למכור את הבתים שלנו טוב יותר.

זה מצחיק אבל אני לפעמים מרגישה כמו שני אנשים שונים: יש את עדי לויתן שמסתכלים עליה מהצד המקצועי ואז יש שיגידו שאני אישה קשוחה או אפילו קצת ביצ'ית. אבל אלו שמכירים אותי לעומק רואים את הצד הרך והרגיש שבי, כזה שיוצא כשאני מגיעה הביתה.

שם אני בן אדם אחר לגמרי – כל הבעיות של הבית או של הילדים הופכים להיות הבעיות שלי. אני לוקחת הכל באופן אישי. בבית אני מטפלת בכל מה שאני צריכה כאמא כמו: בישולים, עזרה בשיעורי בית וחינוך הילדים.״

חגגת השנה יומולדת 40 . מלחיץ?

״לא, מרגישה מצויין, אפילו יותר טוב מכל גיל אחר. זה כן גורם לך להבין שהגיע הזמן לשנות את סדר את העדיפויות שלך בחיים. למרות שהעבודה מאוד חשובה לי, אני עדיין זוכרת שהמשפחה זה לפני הכל. היום אני מרשה לעצמי לצאת לחופשה של שבועיים. יש לי צוות מעולה שהדרכתי והם עוזרים לי, בינהם גם אחי דניאל שעובד איתי. למדתי שאם אני משחררת לא קורה שום דבר. יש אנשים שמריצים לעצמם איזה סרט בראש ומאמינים בו עד למצב שהם לא ישנים בלילה בגלל העבודה שלהם.

״היום חשוב לי להיות עם הילדים שלי. הם גדלים פעם אחת ואני לא רוצה לפספס את זה. אני רוצה לוודא שהם עושים את הבחירות הנכונות בחיים שלהם. וכאמא אני דואגת להם, רוצה לשמור עליהם לוודא שהם מסתובבים עם בני גילם הנכונים. בעיקר בחיים של היום שמלווים בסושיאל מדיה עם כל הלחצים שקיימים על נערים ונערות מתבגרות.

״את הבת שלי אני מלמדת להיות עצמאית. אני רוצה שהיא תראה מה זו אישה חזקה שלא תלויה בגבר וזאת למרות שיש לי גבר שהוא גם הביטחון שלי".

״חשוב לי גם להדגיש שלהוריי יש חלק גדול בהצלחה שלי. אמא שלי מטילדה הקדישה את כל חייה לגדל אותנו, ללמד אותנו להשקיע ולהיות מסורים לעבודה קשה.

״אני זוכרת שבתקופת הקולג׳ שלי עבדתי במוסך של אבי, שאול. הוא לימד אותי איך לעבוד ולהסתדר עם כל סוגי האנשים. זה הפך למפתח ההצלחה שלי כיום. למדתי להקשיב לאנשים ולדעת איך לענות על הצרכים שלהם, מה שנתן לי יתרון ענק. לאבא שלי יש חלק גדול בהצלחה שלי היום. אני לא בטוחה שהוריי מודעים לזה בכלל, אבל הם בנו אותי מבחינת אישיות והפכו אותי לאישה מצטיינת״.

מה השאיפות שלך לעתיד?

״מבחינת הקרייריה אני מרגישה במקום מאוד טוב ואני רק רוצה להמשיך ולתת את השירות המעולה שאנשים רגילים לקבל ממני.

״יצאתי מטיול הנשים של ׳מומנטום׳ עם חשק גדול לתת הכוונה, עזרה והשראה לעוד אנשים כמו לסוכני נדל״ן חדשים שתמיד מתקשרים אליי לשאול שאלות ולהתייעץ. ובכלל לעבוד עם קהילה של אמהות ומשפחות פה באל-איי. לדעתי זה מאוד חשוב ואני רוצה לעשות את זה בצורה מסודרת".

לפרטים נוספים: www.adilivyatan.com

המשך לקרוא

Featured

בזכותי הרבה ישראלים שינו את הדעה שלהם על רומנים"

Published

on

ננסי ברנדס לא נח לרגע: אחרי שהחלים מחיידק אלים שכמעט גרם למותו הוא מעלה מופע חדש שמשלב הומור שחור וטיפול נמרץ ראיון משעשע לקראת הופעתו ב10- בספטמבר במועדון המארק בלוס אנג'לס

ננסי ברנדס לא מפסיק להצחיק אפילו לשניה אחת. זכותו אני כבר שלוש שנים מגעגע מצחוק, מקבל טלפונים ממנו באמצע הלילה, בדיחפונים. בשבוע הבא הוא כבר יהיה כאן. ב-10 בספטמבר הוא יבדר ויצחק אותנו במועדון הארועים הוותיק "המארק" בשדרות פיקו. בראיון מיוחד הוא מספר על עליתו ארצה בגיל 27 ועל ניהול חיי משפחה נורמליים עם מפעל שלם של ילדים ונכדים. הוא עוזר לכולם, אבל קשה לו לסרב להופעות, מה גם כשהנכדים שלו גדולים יותר מהילדים שלו.

כבר בשלב הראשון של הראיון הוא משחרר איזה ויצ קטן: "הנכדים שלי יכולים לעשות בייביסיטר לדודים שלהם. הנכד שלי לא הסכים לשחק עם הבת שלי כשהיא הייתה בת שנתיים", מוסיף ננסי שמן למדורה, הוא אמר לי, 'סבא, אל תכעס, אבל דודה עושה עליי פיפי'".

איך אתה מסביר את התסבוכת הזאת?

זה אולי מסובך להבנה, אבל פשוט להכנה. יש לי שתי בנות מהנישואים הראשונים. ליאור, הבכורה, אמא לשלושה. אחרי שהתחתנתי בשנית נולדו לנו יונתן ואמה. שני הילדים מנישואיו השניים קטנים יותר משלושת הנכדים. הילדים שלי לא יודעים איך לקטלג את גרושתי", הוא מגחך גיחוך רומני כזה. "הם לא יודעים מי האישה הזו שהיא אמא של האחיות הגדולות שלהם. מה זאת אומרת אמא של האחיות שלהם? הם לא מצליחים לפענח את זה". גם אני מגרד את הפדחת.

ננסי ברנדס, בדיוק כמו שאתם חושבים. עם המבטא הרומני הכבד עם כל השטיקים והמניארות של קומידיאנט אירופאי שהתאקלם בלבנט המחוספס. מבדיחות הרומניות על צ'ורבה וממליגה הוא עבר ללתיבת הדואר הפרטית שלו ולמשפחה, שם יש לברנדס ליטראז' של החומר המצחיק. הוא מתיחס למשפחה כרמש מרבה רגליים: יש לו שתי גרושות, חברה חדשה, ארבעה ילדים, שלושה נכדים ופער גילים מטריף. בנוסף לזה גם הבת הבכורה היא חוזרת בתשובה כמו שננסי אומר:. "פעם היא היתה חסידת ברנדס, היום היא חסידת ברסלב תושבת יבניאל".

"כשהכרתי את החתן שלי שאלתי אותו מה המקצוע שלו", משתעשע ברנדס. "הוא אמר לי, 'אני קבלן'. שאלתי אותו, מה אתה בונה?' אז הוא אמר, אני בונה עליך'"…

"צחוק צחוק אבל אני מסתגל למצב במשפחה. הם מתארחים פה אבל לא אוכלים פה, אז אני הולך אליהם ומסתדר הכי טוב. אני מכבד אותם. אתה עושה סוויץ' במוח ונכנס למרחב אחר. יש לי הרבה חברים חילונים שאומרים 'מה זה הדתיים האלה?' אבל לי אין שום קונפליקט. אני מגיע אליהם בשבת עם האוטו עד הדלת, אבל בתוך הבית אני לא מדליק אור וכאלה. הבת שלי יודעת שאם לא אגיע בשבת בבוקר היא לא תראה אותי, כי אין לי זמן אחר. אני אומר לה 'מחר בבוקר אני בא כי אני מתגעגע אליכם'. אין אצלה שום זיוף, היא עד הסוף. מגולחת, פאה, הכו".

אז מה מפריע לך בכל זאת עם האדיקות שלהם?

"זו נקודה כואבת כי קשה לי מאוד שהנכדים שלי בחיים לא ידעו מי זה שייקספיר, מי זה בטהובן, מי זה ברהאמס, ספילברג. זה חורה לי. יש הרבה נושאים שאני רוצה לדבר עליהם עם הנכדים שלי, והדרכים חסומות. הם מתים עליי, אני מביא להם מתנות וחיבוקים, אבל אני לא נכנס לשטחים שאני יודע שאין אליהם כניסה. הם גם באים אלי הביתה. משחקים עם הילדים שלי.

אין להם אינטרנט בבית, טלוויזיה, כלום. אין להם מושג אפילו מי זה קופיקו. נכון, שהילדים שלי, כשיהיו גדולים, ידעו מי זה הרמב"ם. נכון שהם לא ידעו להתפלל וכאלה, אבל הנכדים לא יודעים שום דבר על תרבות עולמית אלמנטרית, ובחיים לא ידעו. הם לא בסביבה שיודעת מי זה בטהובן. כל טמבל יודע מי זה. זה חורה לי. מצד שני, הם מאושרים וכל אבא רוצה לראות את הילדים שלו מאושרים. מה לעשות? יש מחיר לאושר."

מה גרם לך להפסיק לצחוק על רומנים?

"בעבר העלתי הכל לבמה, מול קהל, לא דפקתי חשבון על מושא הבדיחות המסורתי שלי, מבית. במשך שנים הסתלבטתי על הרומניות וממילא על עצמי. ספגתי אש וגופרית מבני התפוצה שלי. יש אחוז קטן מאוד של רומנים בארץ שהתלוננו מאוד על האירוניה העצמית שלי. לדעתי אין דבר חזק יותר מלעלות על הבמה ולצחוק על המוצא שלך, המשפחה שלך, הסטיגמות שיש עליך. יעקב כהן הצליח כי הוא צחק על מרוקאים ואף אחד לא כעס. אצל הרומנים לצערי יש אחוז מסוים שהוא רגשי, בלי הומור, עם הרבה רגשי נחיתות. לפעמים אני מתבייש שהם שייכים לעם הזה.

הם צועקים לי ברחוב, 'למה אתה לא צוחק על תימנים וגרוזינים? למה אתה צוחק עלינו? תתבייש'. הייתי מקבל מכתבים מעורכי דין, מאיגוד העולים מרומניה. היום כבר לא, כי אני צוחק עליהם הרבה פחות. אנשים התקדמו, וחלק מהם הלכו לעולמם. זה יישמע מאוד לא צנוע, אבל בזכותי הרבה ישראלים שינו את הדעה שלהם על רומנים."

מה הסוד של סטנדאפ מוצלח?

"בסטנד-אפ ספר לאנשים כמה לא טוב לך, זה מכנה משותף שעובד בכל מקום. אתה מספר שנדפקת? יופי, הם מתים על זה, עכשיו אנחנו רגועים, תמשיך לספר. הם נורא נהנים כשאצלך יותר גרוע. זה המנגנון הסודי שלי".

עלית לארץ מרומניה בגיל מאוחר,27 . למה עזבת?

"אכן הצלחתי שם מאוד, אין מדיה שלא הכירה אותנו ואין מקום שלא הופענו בו אבל המשטר חנק אותי והייתי חייב לקום ולעזוב. בהופעת הפרידה שעשינו היו למעלה מ- 30,000 איש שבאו לראות אותנו בפעם האחרונה כששמעו שהלהקה מתפרקת".

מחפש קהל כפייתי

בפועל לננסי ברנדס תמיד היה טוב גם כשלא היה לו טוב. הוא אופטימיסט להפליא ורואה תמיד את הצד הטוב של המטבע.טוב, הוא יכול להשוויץ במשפחה, בחברים, בקריירה, במיוחד בזו המוזיקלית, שתודות לקריירת סטנד-אפ ארוכה כמעט נשכחה לגמרי. הוא עלה לארץ מבוקרשט כרוקר מצליח ופסנתרן, אבל הפך בארץ למעבד מוזיקלי. "3,400 עיבודים רשומים באקו"ם על שמי", הוא מזכיר. כעולה חדש בן 27 התחיל אצל אילנית ומיד זינק. "את 1982 לא אשכח. 'הפרח בגני', הורה'. בשנה ההיא הפכתי מפסנתרן למוזיקאי מבוקש. זה היה מטורף. ישנתי באולפן. עבדתי עם זוהר ארגוב, חיים משה, שלומי שבת בתקליט הראשון, מרגול, זהבה בן, שימי תבורי, כולם. קיבלתי פרסים על מוזיקה לשני סרטים, 'אבא גנוב' ו' טיפת מזל.

אפילו עם הזמר המנוח שמוליק קראוס עבד כמה חודשים. "איש אלים", הוא נזכר. "עבדתי איתו כמה חודשים בסך הכל. הייתי עולה חדש והוא היה מספר עליי בדיחות שלא הבנתי. בדיעבד אני מבין שהיה לו פיצול אישיות. היו רגעים שהוא היה נחמד וחם ונותן לי חיבוק, והיו רגעים שהוא היה אלים עם הסביבה. אנשים היו נעלבים ממנו".

מה הייתה גולת הכותרת המקצועית שלך באותם הימים?

"גולת הכותרת הייתה האירוויזיון. אז גם הפכתי למעבד מוזיקלי מוכר. פעם עם אבי טולדנו ו"הורה" ופעם עם "חי" ועפרה חזה. אבל אני לא מתגעגע. איבדתי עניין בתחרות הזו לפני עשור, היא הפכה לתחרות של הפגנה טכנולוגית, של הייטק, תאורה וביגוד. פחות מוזיקה. לשבת ערב שלם ולשמוע 24 שירים שתשעים אחוז מהם משעממים – זה מיותר. אין לי סבלנות לזה. אתה זוכה את השיר שזכה לפני שנתיים? אין לך מושג. אבל שיר שזכה לפני 30 שנה אתה זוכר. התחרות הזו איבדה את הרלוונטיות שלה.

זה שואו של ערב אחד ואין שום השלכות עתידיות על הזמרים האלה. לא יקרה להם כלום. זה שזכית באירוויזיון לא מעניין אף אחד".

אילו עוד ציוני דרך יש ברזומה שלך?

"לפני הרבה שנים ניצחתי על תזמורת חיל האוויר. הייתי במדים, וזה לא ממש הסתדר. גם לצה"ל לא יום אחד הופענו בטקס צבאי", הוא מספר. "נגמרה חלוקת האותות בטקס ומפקד חיל האוויר דאז, הרצל בודינגר, עלה לברך את כל הטייסים. הוא עלה לבמה, כנראה יום לא טוב, ואמר 'חיילים, עלו והצליחו'. לא היססתי. עליתי אחריו ואמרתי 'כבוד המפקד, אני חייב להגיד לך משהו: שמעתי בחיים שלי הרבה נאומים אבל כזה דבר מרגש לא שמעתי. כולי צמרמורת. אני יושב בחוץ ובוכה כמו ילד. מאיפה אספת את המילים? מישהו כתב לך את זה. בטוח. זה לא אתה. לא יכול להיות'. הקהל נקרע, והוא בא לבמה, חיבק אותי".

ספר לנו על ה'סופרנוס'

"נשארתי על הבמה, אבל החלפתי את המוזיקה בסטנד-אפ. הקמתי הרכבים, העלתי מופעים ושיתופי פעולה ששילבו את שני התחומים, המוזיקה וסטאנד-אפ. בפרויקט האחרון, 'סופרנוס', שילבתי 44 נגנים, זמרות סופרן, טנורים, נגיעות אלקטרוניות ואני הייתי אחראי הדאחקות. זו היתה מפלצת".

תן לי דוגמא לסיטואציה משעשעת מהחיים

"לפעמים גם כשאני לא מופיע, אני מתניע סיטואציות, אני מחפש קהל כפייתי ,לפני שנה בערך הגעתי לאיזו פגישה. היו לי עוד 20 דקות, חיפשתי מה לעשות. הלכתי למגרש גרירה של העירייה. באתי לשומר ואמרתי לו, אדוני, האוטו שלי חנה כל הבוקר באדום לבן ולא גררתם אותו. המצפון שלי מעיק עליי, הבאתי לכם את האוטו'. הבנאדם היה בהלם. 'אדוני, אין דבר כזה'. התעקשתי והכנסתי את האוטו. ארבע שעות, לא שילמתי שקל. חניה בחינם. בהומור, במקרים כאלה במיוחד, אתה יכול לצאת הכי פאתטי. הנורה הזו של הפאתטיות דלוקה אצלי 24 שעות ביממה. לא להיות פאתטי וכפייתי. ברגע שאתה מתעסק בהומור זו הסכנה הכי גדולה".

"היתה תקופה שהייתי זומבי"

לפני מספר שנים היה ננסי ברנדס בין חיים למוות. הוא שכב במשך חודשים בבית חולים, כשאשתו לשעבר לצידו. הכסף אזל אחרי שלא היה יכול לעבוד במשך שנה, ואחרי שחזר לעצמו, קרה הדבר שהוא הכי פחות ציפה לו: הזוגיות נסדקה ונשברה. לפני חודש היא לקחה את הילדים ועזבה את הבית. כעת, בגיל 72 הוא מעלה מופע עם שימי תבורי , זוכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת".

ננסי: "החיים שלי במכה אחת. היו לי פתאום כאבים עזים, סבלתי מהזיות, ולאחר שהתחלתי לדבר בצורה לא ברורה באחת מתוכניות הבוקר, מיהרו לפנות אותי לבית חולים. שם אושפזתי במחלקת טיפול נמרץ, עם חשש לקריסת מערכות כללית. בדיקות הדם גילו מתקפה של חיידק אלים.

"היתה תקופה שהייתי זומבי. לא זיהיתי אנשים בתמונות, נעלמו לי המילים, ונבהלתי שלא אצליח לחזור לעצמי. לשמחתי, הכל חזר לתפקוד מלא. אם חס וחלילה לא הייתי יכול לחזור לבמה, אני לא יודע איך הייתי יכול להמשיך לחיות. הבמה זה החיים שלי"

הוא נזקק לתקופת החלמה של חצי שנה – מתוכה ארבעה חודשים של אשפוז וטיפולים שונים. "עוברות לך בראש הרבה מחשבות. חשבון נפש של איפה טעית, ומה היית יכול לתקן. למרות שתחזיות הרופאים היו מאוד שליליות, לרגע לא האמנתי שיקרה משהו דרסטי. אם אתה אופטימי וחזק, אתה עוזר לגוף להילחם.

"המשכתי ליצור. את המופע עם אורי גלר כתבתי תוך כדי אשפוז. החיידק הביא לי הרבה רעיונות, וכנראה אצטרך לשלם לו זכויות יוצרים. גם החלטתי לכתוב ספר אוטוביוגרפי. לקחתי סופר צללים, ואנחנו בשלב הכתיבה. בגלל שהספר מתחיל כשאני רואה אור לבן בטיפול נמרץ, אז יקראו לו 'חיידק במה".

מה היעוד שלך בחיים?

"מעטים שולטים בהומור ובמוזיקה ואני שמח שאני אחד מהם. אין מנצח שמשלב סטנד-אפ ומוסיקה כמוני, זאת השליחות שלי: לשמח כמה שיותר אנשים. לקחת את הדברים בפרופורציה נכונה, כדאי שנבחר בקפדנות את הרגעים שאנחנו מחליטים להתעצבן מהם. אין סיבה להתעצבן כי זה לא עוזר אלא רק גורם לצד השני ליהנות מזה".

ואחרי כל התלאוות והחתחתים שעבר בחייו הפרטיים והמקצועיים, ברנדס לא פולט טיפת מרמור. עניין עקרוני אצלו, זחיחות 24/7. " אתה מדבר עם בנאדם שטוב לו", הוא אומר. "מצטער להגיד לכם, חברים, טוב לי. פשוט טוב לי. אתה יכול לעשות מזה כותרת: ננסי ברנדס חי וטוב לו בחיים".

המשך לקרוא

Featured

לא מוותרת על גל

Published

on

אחותה של השחקנית-קולנוענית האנג'לוסית בקי תהל בורדו התחתנה עם גבר לא יהודי היא תמיד אומרת לכולם 'גל לייק גל גדות'") • נקודת השבר הזו גרמה לה ליצור על זה סרט, American Birthright• עכשיו היא מתכוונת להפיץ אותו בכל העולם (ובנטפליקס כמובן) • ראיון על רומנטיקה, יהדות, התבוללות ומה שביניהם

היי, קוראים לי בקי, אני שחקנית, תסריטאית ויוצרת קולנוע. נולדתי בישראל, אך גדלתי בארה"ב, שם אני מתמודדת עם ההבנה של הזהות היהודית שלי, ואני תוהה איך זה ישפיע על חיי האהבה ועל מערכות היחסים שלי. שואלים אותי כל הזמן: 'את יהודייה, אז זה אומר שאת חייבת להתחתן עם יהודי? ואין לי מושג איך להשיב'".

המונולוג הזה פותח את הסרט התיעודי American Birthright (תגלית אמריקאית), שצפוי לצאת לאקרנים בחודשים הקרובים. במרכזו של הסרט מסע שורשים וחיפוש אחר זהות שאליו יצאה בקי תהל בורדו בעקבות החלטתה של אחותה, גל ("היא תמיד אומרת לכולם 'גל לייק גל גדות'") להתחתן עם גבר שאיננו יהודי. גל סיפרה לי שהיא התארסה עם בחור ממש נחמד, אבל הייתה בעיה אחת: הוא לא יהודי. התבאסתי מאוד מהעניין, אבל במקביל חשבתי לעצמי שאני אנוכית כי אני מתבאסת".

למה בעצם התבאסת כל כך? הרי שתיכן חיות במובן מסוים את החלום האמריקאי, אתן חלק מהחברה האמריקאית.

״גדלנו במשפחה יהודית 'מסורתית לייט' – כך אני מכנה את זה. לא הייתה שמירת מצוות, אבל כן הדלקנו נרות שבת וחגגנו חנוכה. אמא שלי גדלה בבית מרוקאי דתי, אבל כזה שעשו את מה שעשו בגלל שהרב אמר. אמנם הייתי במחנות קיץ ובתנועת נוער יהודית, הייתי מעורבת – אבל זה לא היה חלק כל כך משמעותי ממני, עד אותו משבר שעברתי בעקבות ההחלטה של אחותי".

בקי (33) היתה עד לא מכבר רווקה שחיה בלוס־אנג'לס. לפני מספר חודשים התארסה (קו-לו-לו) לבחור יהודי חובש כיפה. היא נולדה בחיפה, וכשהייתה בת שש וחצי היגרה משפחתה לפילדלפיה. "זה היה בתקופת האינתיפאדה השנייה, ואמא אמרה לאבא: אני לא מוכנה לגור באזור מלחמה". בפילדלפיה הייתה האם מורה ליהדות.

״כל חיי אני במשבר זהות שאני קוראית לו 'חצי־חצי': אני חצי אשכנזייה־חצי מזרחית, חצי אמריקנית־חצי ישראלית. זה המוטיב החוזר בעבודה שלי. כל חיי הייתי בחיפוש עצמי – הייתי שחקנית בגיל צעיר מאוד, השתתפתי בתחרויות שירה ובהרצאות מול קהל גדול".

זה דפוס של מהגרים – הרי ככה הקימו את הוליווד.

״נכון", היא צוחקת, "אנחנו משתלטים על הכול, כמו שהיהודים הקימו את הוליווד, וכך השתלבו בחיים בארה"ב. אני אישית כל כך רציתי להשתלב, ששיניתי את השם שלי והוספתי את השם בקי – כי עד אז הייתי רק תהל'. יום אחד אמרתי לאמא שלי: 'אני מאמינה שתהל זה יפה בעברית, אבל באנגלית הילדים אומרים 'גו ת'הל' כלומר, 'לכי לעזאזל'. היום אני כבר יכולה לצחוק על זה, ו'גו ת'הל' היא שמה של חברת ההפקות שלי".

ד"ש מדוסון

אחרי הלימודים בקולג' החליטה בורדו לעבור ללוס־אנג'לס. "חשבתי להישאר בפילדלפיה, אבל אמא אמרה לי: אל תישארי כאן ותהיי כמוני מורה בבית ספר, אל תחזרי על הטעות שלי, קחי סיכון ותגשימי חלום. גם אבא שלי אמר לי: תלמדי קולנוע בלוס־אנג'לס. את יוצרת, תמיד היית. אני שמחה שהם עודדו אותי – אחרת הייתי במקום אחר לחלוטין בחיים".

בורדו החלה להפיק אירועים כמו מסיבות וחתונות, ולאט־לאט החלה גם לעסוק בנושאי תוכן. במקביל, כדי להתפרנס באמת, הייתה או־פר וטיפלה בילדים. כאשר שימשה או־פר לילדיו של שחקן הוליוודי מוכר, הגיעה נקודת התפנית בחייה. עבדתי עם ילדיו של השחקן ג'יימס ואן דר ביק (לשעבר הכוכב הראשי של סדרת הנוער 'דוסון קריק' והיום אב לחמישה ילדים, צ"ק), והוא בדיוק היה לקראת חזרה לתחום המשחק בסדרה Don't Trust the B in Apartment 23 והיה עסוק מאוד.

״בחיים לא דיברתי איתו על השאיפות המקצועיות שלי, כי לא רציתי שהוא יחשוב שאני שם כדי לנצל אותו. יום אחד הוא ניגש אליי ואמר לי: 'ראיתי כמה סרטונים שלך ביוטיוב, את ממש יצירתית'. נחרדתי, הרגשתי כאילו הייתי בזהות בדויה והוא גילה אותי. אבל אז הוא המשיך ואמר לי: 'אנחנו אוהבים אותך ורוצים שתעבדי אצלנו, אבל אני לא רוצה שתקברי את החלום שלך'. הוא הציע לי לעבור להיות מטפלת במשרה חלקית, ובמקביל להיות עוזרת אישית של קולגה שלו בתוכנית, אריק אנדרה". כיום, אגב, אנדרה הוא כוכב גדול יותר: שחקן, קומיקאי, סטנדאפיסט ומנחה טלוויזיה יהודי־אפרו־אמריקאי. הוא מתארח בסרטה החדש של בורדו, ומנהל איתה שיחת נפש על נישואי התערובת והזהות היהודית.

בתחילה הייתה בורדו העוזרת של אנדרה במשרה חלקית. עם הזמן המשרה הפכה להיות מלאה, אך במקביל היא לקחה על עצמה פרויקטים בתחום הכתיבה. "כתבתי בלוג, ואז גם כתבתי תסריט לסדרת רשת בשם The Map of Life – שהופקה עבור ארגון אמריקאי. התסריט היה משעשע, אך גם רוחני וחינוכי. רציתי ליצור תוכן שיש לו משמעות בחיים". בהמשך הפכה להיות הפרנזטורית של אתר ההיכרויות היהודי הענק JDate והופיעה בפרסומת שבה היא מבשלת קניידלך במטבח, ומתווכחת עם בן הזוג שלה (ששרף את הקוגל) אם להכניס או לא להכניס סודה למתכון של הקניידלך.

את עצמך היית מחוברת לקהילה היהודית כשהתחלת את המסע הזה?

״קצת, ואז התחלתי ללכת לארוחות שבת בלוס־אנג'לס. ידעתי שזו קהילה יהודית גדולה במיוחד, רציתי מאוד להתחיל להיכנס לעולם הזה, אבל כמו רבים בדור שלי, לא רציתי שיגידו לי מה לעשות או שינסו להחזיר אותי בתשובה. החלטתי להתחיל בלימוד, לחברה שלי היה ספר על חסידות וקבלה, התחלתי לקרוא –ונדלקתי.

״הבנתי שאני צריכה להיות חלק מקהילה, אבל הייתי קצת אנוכית, הרי זה התחיל עם העניין שרציתי עזרה עם הסרט שלי. פתאום אמרתי לעצמי: יאללה, אני לא קולית מספיק כדי לעשות את כל מה שהיהודים עושים. התחלתי להתחבר לקהילות, וזה היה כמו לצאת לדייט – אין אהבה ממבט ראשון, לוקח זמן להתרגל, אבל בסוף זה קרה".

בורדו החלה לעבוד בעולם המדיה החברתית בתחום של תוכן ומיתוג, כדי שתוכל במקביל לעבוד על הסרט, שכולל מפגשים מגוונים עם דמויות שונות שאיתן היא מנהלת שיח עמוק על היהדות, נישואי תערובת ועוד.

אז יצאת לתהליך המורכב הזה, ובינתיים בבית מה חשבת על גיסך הטרי?

״אני בסדר איתו, אבל האם הוא מספיק טוב בשביל אחותי הקטנה? הוא בחור ממש נחמד, אבל משהו שם מרגיש לי לא כמו שזה אמור להיות – רציתי בשבילה משהו אחר. העניין הוא שקשה כיום לצעירים יהודים להתחתן עם יהודים כמוהם".

אני לא מבין למה זה כל כך מסובך; הרי יש שישה מיליון יהודים בארה"ב, זה לא כמו לגור בקהילה של כמה אלפי אנשים.

״זה לא נכון, כי יש מאות מיליוני אנשים שהם לא יהודים מסביבנו, ואנחנו חיים איתם. גם חשוב לי להסביר שמשפחה ישראלית טיפוסית שחיה בתפוצות לא יודעת מספיק על יהדות, אלא יודעת בעיקר עברית ואת התרבות היהודית־ישראלית. הדת לא הייתה נוכחת בבית שלנו, וזה בעייתי כי בגלל זה לא ידענו כלום. אז נכון, אמרנו קידוש, אבל בעצם יכולנו להחליף את הערכים היהודיים בכל ערך אחר בלי שום בעיה.

״אחותי אמרה לי שהיא אוהבת את החגים ואת סיפורי התנ"ך, ותדאג שהילדים שלה יהיו מחוברים לזה. היום בארה"ב רוב הילדים לא רוצים להיות משויכים ליהדות, שלא נחשבת 'קולית'. הרי כילדה שיניתי את השם שלי כי הוא לא היה קול. העניין הוא שעכשיו דווקא מה שלא היה נחשב קול הוא קול. כולם רוצים להיות אינדיבידואליסטים. אני ילדת דור ה־Y ורציתי להיות כמה שיותר אמריקאית. הייתי גאה בישראליות שלי יותר מאשר ביהדות.

״היהדות האמריקאית הייתה מושתתת על ערכי פוסט־שואה, שלא עברו לדורות הבאים. הרי לוח השנה האמריקאי לא בנוי סביב לוח השנה היהודי. אם תרצה לאכול כשר, לחגוג חגים או כל דבר אחר – אתה חייב לחיות בגטו יהודי, הרי העולם המערבי לא עובד בצורה שבטית. כל אלה הם גורמים המחלישים את היהדות.

״ואני אומרת: אולי בכלל הערכים היהודיים הם המתקדמים יותר מאשר אלה של העולם המערבי? הרי פתאום נהיה קול 'להתנתק' מאמצעים דיגיטליים בשבת. הלו? משה רבנו מתהפך בקברו – זו המצאה שלנו. גם להתלבש בצורה צנועה זהו ערך יהודי, ופתאום אחת הזמרות הפופולריות ביותר, בילי אייליש, מתלבשת בצורה צנועה, כדי שלא יֵ דעו מה צורת הגוף שלה – וזה מדהים. ואני אומרת: זה פאקינג ג'ואיש".

ומה קורה בפועל?

״בישראל זה מובן מאליו שלהיות יהודי זה בסדר והגיוני, אבל באמריקה יש כוח עליון שגורם לרוב הצעירים היהודים לא להתחתן עם בן או בת זוג יהודים. אם יהודי ויהודייה בסוף מתחתנים זה כאילו מפתיע, נס – כמו לזכות בלוטו. רוב היהודים הלא דתיים מתחתנים עם לא יהודים כי הם לא רואים ערך בלהיות יהודי. זה גרם לי לחשוב המון, וזה חלק מהמסע שלי שמופיע בסרט.

״אני מאמינה שנולדתי יהודייה מסיבה מסוימת, ולכן אני חייבת לחקור ולהבין מה זה אומר עבורי. אני לא מבינה איך אנשים יכולים לחיות כך בארה"ב כיהודים בלי לחקור את נושא החיבור שלהם לעם היהודי. זה אומר שאותם אנשים בעצם חיים בצורה לא מחוברת לנשמה שלהם. זה מבאס מאוד. בעיניי זה חשוב לפחות לקרוא ספר, או לטוס לישראל ולנסות ולהבין את המקום עליו נלחמנו וחלמנו כל כך הרבה שנים".

בסרט מתארח גם דיוויד יארוס, מייסד אפליקציית השידוכים J Swipe. הוא אומר משפט אחד שמתמצת את העניין כולו: "כל החיים אומרים לנו, בארה"ב: כולכם שווים, אבל כשזה מגיע לעניין החתונה נזכרים להגיד לנו אבל מותר לכם רק להתחתן עם יהודי'. זה מתנגש עם כל מה שלימדו אותנו, ולא מסתדר עם צורת החיים שלנו כצעירים יהודים בארה"ב".

היהודי הקול

כשהסרט יצא לדרך, בארה"ב, בורדו נפגשה בעיקר עם משפחה ורבנים שהיא הכירה או שחברים שידכו לה. היא ראיינה את אמה הישראלית, את סבתה ניצולת השואה, את אחותה ואת גיסה הלא היהודי. ראיינתי גם רבנים משלושת הזרמים בלוס־אנג'לס, אבל הרגשתי שאני מקבלת את אותן התשובות מכולם – ללא כל בהירות.

״ואז חגגתי יום הולדת 32, והרגשתי שאני חייבת לטוס לישראל כדי לסיים את הסרט. 'אני חייבת ללכת הביתה', כך סיפרתי לכולם". היא נרשמה ללימודים במדרשה החרדית לנשים חוזרות בתשובה נווה־ירושלים" בהר־נוף שבבירה. "מהוליווד להר־נוף", היא צוחקת, "זה כל כך לא מתאים לי ללמוד במקום כזה. הרגשתי ממש לא מתאימה למקום אך מצד שני הייתי שם הכי בעניינים. אהבתי את החוויה, והבנות היו מדהימות".

אבל בורדו לא הסתפקה בחיים במדרשה. "הייתי נחושה למצוא יהודים קוליים, ולדבר על המסורת היהודית בצורה לא יבשה, אז מטבע הדברים התגלגלתי לנחלאות בירושלים. מצאתי שם אנשים מכל הסוגים, וגם למדתי שם חסידות. הייתי גם בצפת ובקברי צדיקים, ראיינתי קצב ודיברנו על כשרות. שמרתי שבת והתארחתי כל הזמן אצל אנשים בבית. כיביתי את הטלפון פעם בשבוע, וראיתי איך אנשים מגדלים בארץ ילדים. שתיתי גם הרבה יין טוב ו-ויסקי עם אותן משפחות בארבעת חודשי השהות שלי בישראל.

״הייתי עם רבנית מצפת בקבר הרשב"י, והיא אמרה לי ׳את יודעת, כל אדם שיש לו התגלות, צריך בסוף לקבל החלטה'. ואני בנאדם ששונא לקבל החלטות. אחד הרבנים שראיינתי אמר לי 'את תשימי את ההחלטה שלך בסוף הסרט?'. התלבטתי מאוד, אבל בסוף החלטתי דווקא לתרום את השנקל שלי לכל הדיון. זה יותר החלטה אישית שקיבלתי על עצמי – שלא בהכרח מעידה על הכלל. מצאתי את התשובה שלי, אבל לדעתי כל אחד צריך לעבור מסע דומה".

אז מה התשובה שלך?

״תצטרך לראות את הסרט. אולי תפרשן את זה אחרת ממה שאני מתכוונת. אני לא רוצה להרוס".

אני מנחש שהתשובה שלך היא שהחלטת להתקרב ליהדות ולדת.

״אם 'קירוב' זה להתחבר לשורשים שלך -אז כן. הפידבק שאני מקבלת מהטריילר הוא שכל מי שרואה את זה רוצה לטוס לישראל. יש לי חברה שצפתה בטריילר, עורכת שזכתה בפרסי 'אמי', יהודייה שנשואה ללא יהודי. היא סיפרה לי שהיא ובעלה כל כך התרגשו מהסרטון, שמאז הם חולמים להגיע לארץ. הם הרגישו רצון להתחבר לדבר היהודי הזה שאני מציגה – וזה הרבה יותר אפקטיבי מאשר רב חב"די שיגיד להם שהם יישרפו בגיהינום כי הם נשואים למרות הבדלי הדת שלהם".

היעד הבא: נטפליקס

הריאיון עם בורדו התקיים בישראל. היא חזרה לארץ כדי להשתתף בוועידה השנתית של קהילת ROI, שנערכה זו השנה ה־13 בירושלים. קהילת ROI היא רשת בינלאומית של פעילים ומנהיגים צעירים המגדירים מחדש מהי מעורבות יהודית עבור הדור הצעיר של אזרחים ברחבי הגלובוס. הוועידה השנתית מהווה את שער הכניסה לקהילה, ואוספת 150 משתתפים צעירים מהעולם היהודי, מכל קצוות תבל ומכל תחום, לשבוע של סדנאות, הרצאות, פעילויות ויצירת שיתופי פעולה. את החדר היא חלקה, אגב, עם השחקנית נלי תגר.

הסרט "תגלית אמריקאית" צפוי להיות מוקרן בחודשים הקרובים. קודם בפסטיבלים ברחבי העולם, ולאחר מכן בהקרנות גדולות בקהילות יהודיות בכל היבשות. הרעיון שלי זה לקיים אירוע סביב ההקרנה, עם נותני חסויות ודיון שיתקיים לאחר מכן".

עם תום הסבב העולמי, מקווה בורדו למכור את הזכויות של ההפצה הדיגיטלית לגוף שידור כמו נטפליקס. "אם הייתי רק נותנת את זכויות השידור לנטפליקס בלי לעשות מזה עניין בקהילות יהודיות ברחבי העולם – לדעתי ההשפעה היתה פחות גדולה, ולכן אנחנו רוצים קודם כל לחדור לאותן קהילות ולגרום לדיון עמוק וכה חיוני. אני רוצה להיפגש עם כל היהודים והיהודיות ברחבי העולם, עם האחים והאחיות הרחוקים שלי ולדבר איתם".

שר החינוך הרב רפי פרץ הכתיר את ההתבוללות ונישואי תערובת בארה"ב כ"שואה שנייה". מה דעתך על התבטאות זו?

״אני שומעת את המושג הזה הרבה. אני עצמי חוששת להשתמש בו, למרות שאני מתחברת לרעיון, פשוט כי אי אפשר לדעתי לחנך רק על ידי פחד. זו שפה קשה, אבל אני מבינה מאיפה זה נובע. סבתא שלי היא ניצולת שואה מפולין, וזה נוראי להשוות למה שהיה אז, כיוון שלפחות אלה שפרץ מדבר עליהם לא נרצחו.

״זה הצד החיובי בעיניי – שיש עדיין אפשרות להראות להם את היהדות בצורה חיובית יותר, שירצו להיות חלק מזה. כיום יש לנו כלים להגיע לאנשים שלא היו פעם: אמצעי חינוך מתקדמים, מדיות חברתיות – אפשר להשתמש בפלטפורמות האלה ולהגיע להרבה מאוד אנשים. אני זוכרת שלמדתי במדרשה על כך שקורח ועדתו נבלעו באדמה, והיה רב שהשווה זאת לשואה. אבל כאן אני חושבת שהמלחמה לא אבודה, ויש עוד תקווה להחזיר את אותם יהודים בתפוצות שהתבוללו.

״האם אחותי אבודה? האם צריך להרחיק אותה בגלל שהיא התחתנה עם גבר לא יהודי? זה לא פייר. אני אישית לא מוכנה לוותר עליהם. צריך לחשוב מה עושים עם המציאות הזו, זאת במקביל לנאמנות שיש לנו ליהדות שלנו. אם זה אומר להזמין אותם לארוחת שבת כשרה – אז זה מה שצריך לעשות. הזמנתי את אחותי וגיסי והם אמרו שהיה להם הכי כיף שהיה להם אי פעם. זה נתן לי תקווה".


המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות