Connect with us

במה וקולנוע

בין סיקאריו, משימה בלתי אפשרית וכריסטופר רובין

Published

on

עולם היורה: נפילת הממלכה /6.7

האיתחול של עולם היורה מ־2015 היה אחת ההצלחות הגדולות בהיסטוריה של

הקולנוע. מי היה מאמין? גיבורי הסרט הקודם חוזרים שוב, הפעם כדי להציל את הדינוזאורים מהתפרצות הר געש, ואז מאנשים רעים עם תוכניות זדוניות. ג׳ף גולדבלום עושה קאמבק בדמות פרופ׳ איאן מלקולם.

מה שהיה:
שום רמז מקדים לא היה להצלחה הפנומנלית של הסרט הקודם. גם המפיקים הופתעו. הפרק הנוכחי מתאפיין בדיוק באותה עמימות הטריילרים לא מבשרים על שום דבר מיוחד והבאזז שקט. כל הז׳יטונים יושבים כעת על הבמאי ג׳יי איי ביונה שהבטיח לשים הפעם דגש על אלמנט האימה ולהביא משהו חדשני לפרנצ׳ייז.

מה שיהיה:
כפי הנראה, הפרק הזה לא יצליח לשחזר את הצלחת קודמו. העיקר שהשם ״נפילת הממלכה״ לא יתגלה כנבואה שמגשימה את עצמה.

משפחת סופר על6.14 // 2

רק 14 שנים חלפו מאז ״משפחת סופר על״. מזל שדמויות אנימציה לא מזדקנות. הפעם זוהי אם המשפחה, הלן (״נערת הגומי״), שיוצאת לחזית כשהיא משאירה את בעלה בוב (״מר סופר על״) לדאוג לילדים ולמשק הבית.

מה שהיה:
הפרק הראשון הפך לאחד הסרטים האהובים והמצליחים של פיקסאר, ולמרות הזמן הרב שעבר ההתרגשות לקראת הסרט הזה היא היסטרית. בראד בירד, במאי הסרט המקורי, חוזר לביים והציפיות הן לאחד משוברי הקופות המוצדקים של הקיץ. פיקסאר, דיר באלאק.

מה שיהיה:
אחרי ״קוקו״ המעולה, פיקסאר עומדים לראשונה מזה זמן רב לתת בראש פעמיים ברצף.

אושן 6.14 / 8

אז מתברר שלדני אושן (ג׳ורג׳ קלוני בסרטי אושן 11,12,13 של סטיבן סודרברג) יש אחות בשם דבי ואף היא גנבת מתוחכמת. היא אוספת קבוצת חברות ״מוכשרות״ כדי לגנוב ענק יהלומים מצווארה של שחקנית מפורסמת באירוע האופנה הזוהר ביותר בניו־יורק. הפוליטיקלי־קורקטי־גירל־פאוורי של עיבודים נשיים לסרטי מקור גבריים (מכסחות השדים, אהממ). מה שכן, הקאסט הכולל בין השאר את סנדרה בולוק, קייט בלאנשט, אן האת׳ווי, שרה פולסון והלנה בונהאם קרטר, בהחלט נשמע לנו משמח.

מה שיהיה:
הליהוק מלא כריזמה, אבל מה שיקבע כאן זו קודם כול רמת התחכום והאלגנטיות של התסריט והבימוי. לצערנו הבמאי גארי רוס אינו סטיבן סודרברג.

סיקאריו: הנקמה /28.6

המלחמה בקרטלי הסמים המקסיקניים מסלימה. הסוכן מאט גרייבר (ג׳וש ברולין) מגייס שוב את המחסל המסתורי אלחנדרו (בניסיו דל טורו) שמקבל הפעם את הפרונט על חשבון דמותה של אמילי בלאנט שלא תשוב לפרק הנוכחי.

מה שהיה:
סיקאריו של דני וילנב היה מותחן פעולה מטריד, מורכב ומשובח שעסק באזור האפור־מוסרית של המלחמה בקרטלים. טיילר שרידן חוזר לכתוב אך את וילנב מחליף הפעם סטפנו סולימה האיטלקי, שצבר קילומטראז׳ לא מבוטל בבימוי סרטי מאפיה איטלקיים אכזריים. לפי הטריילר נראה שבסיבוב הנוכחי יינתן דגש רב יותר על האקשן, כיאה לסרט קיץ.

מה שיהיה:
הגיע הזמן שנקבל מהוליווד סרט אקשן איכותי וחסר פשרות למבוגרים. כיף גדול!

נקודת שוויון8.5 / 2

דנזל וושינגטון שב לגלם את רוברט מקול, סוכן ביון בדימוס המעמיד את כישורי הלחימה הקטלניים שלו לעזרתם של המסכנים והנזקקים. הפעם יוצא מקול לתפוס את אלו שרצחו את חברתו ולנקום בהם. ואם חשבתם שהסרט הקודם היה אלים, אתם לא רוצים לדמיין מה יקרה כעת, כשזה אישי.

מה שהיה:
ליאם ניסן לא לבד. גם דנזל בן ה־64 רוצה לטפח קריירת אקשן לעת זקנה והפרנצ׳ייז הזה עושה בדיוק את העבודה. למרות התחלה איטית, ״נקודת שוויון״ הראשון התגלה כגילטי פלז׳ר אלים ומדמם, מבוים במקצועיות ע״י אנטואן פוקווה. הטריילרים לפרק השני מבטיחים עוד הרבה מכל הטוב הזה.

מה שיהיה:
רע מאוד. אם תתעסקו עם דנזל!

אנטמן והצרעה /7.5

סרט ההמשך ל״אנטמן״ המקסים יספק אתנחתה קלילה ונדרשת לאחר ״מלחמת האינסוף״ העצום והכבד. העלילה תתרחש לפני אירועי מלחמת האינסוף ותציג את דמותה של הצרעה החדשה.

מה שהיה:
״אנטמן״ מ־2015 היה דוגמה לוורס־טיליות של המותג המארוולי. סרט לכל המשפחה במסורת סרטי ההרפתקאות שדיסני יצרו בשנות השמונים. פול ראד התגלה כליהוק מושלם לסקוט לאנג האנטי־גיבור ואנחנו מחכים כבר לראות אותו בפעולה במגרש של הגדולים ב״הנוקמים4 ״.

מה שיהיה:אבל עד אז, הטריילרים מבטיחים לנו עוד מאותו כיף קליל מלא בהמצאות מקוריות שהיה בסרט הקודם.

גורד שחקים /12.7

דוויין ג׳ונסן הוא ויל סוייר, לוחם לשעבר ואיש ביטחון בהווה שמתמחה באבטחת גורדי שחקים. משימתו החדשה היא אבטחת המגדל המשוכלל ביותר בעולם, בהונג־קונג. כמובן שטרוריסטים מחליטים להפריע וסוייר צריך לנקות את שמו, לנצח את הרעים ולהציל את משפחתו. אוי ווי.

מה שהיה:
ג׳ונסון הוא הדבר הכי קרוב שיש היום לכוכב הפעולה הקלאסי של האייטיז והניינטיז. אבל מה לעשות, שוורצנגר הוא לא (אפילו לא קרוב), ולמרות שהסרט החדש נשמע כמו ״ריפ־אוף״ חסר בושה ל״מת לחיות״, גם ברוס וויליס הוא לא (היה מת, לחיות).

מה שיהיה:
אחרי האכזבה הקופתית של ״פרא״, אולי הכישלון הזה ישכנע את ג׳ונסון לקחת סוף־סוף קצת חופש. אין ספק שאנחנו זקוקים למנוחה ממנו.

אימה במצולות /8.16

כריש פרהיסטורי ענק תוקף את חופי סין. ג׳ייסון סטיית׳ם יוצא להציל את המצב.

מה שהיה:
שיתוף פעולה הוליוודי־סיני שינסה לעשות בוכטות של כסף משני השווקים הענקיים הללו. אם זה יעבוד, אין ספק שהחיבור בין מזרח ומערב רק ילך ויתעצם. ג׳ון טרטלטאוב הוותיק מביים את מלתעות־על־סטרואידים הזה, אבל אל תצפו לשום דבר מהבימוי הגאוני ורב־הניואנסים של ספילברג.

מה שיהיה:
מכירים את האייקון הזה בווטסאפ, של הדמות שמניחה את כף היד על הפרצוף? אז כזה.

״כריסטופר רובין״ /8.2

תאגיד דיסני, וכל מי שגדל על פו הדב, תולים הרבה תקוות בסרט בבימוי מרק פורסטר (״למצוא את ארץ לעולם לא״, ״מונסטר בול״) ובכיכוב יואן מקגרגור. ״כריסטופר רובין״ מתאר את הילד מהסיפור הקלאסי אחרי שבגר ואיבד את הדמיון המפותח שלו. העלילה מסתבכת כשחברי הילדות המונפשים מחליטים לעשות קאמבק בחייו. אולי זאת תהיה תוספת נהדרת לנוסטלגיה נעימה ואולי זה יהיה עוד כתם שחור על זיכרון ילדות בחסות דיסני, כמו מתיו ברודריק בתור ״חוש־חש הבלש״.

״הטורף״ /13

 בספטמבר

הטורף נחקק בזיכרון כאחד החייזרים המפחידים בתולדות הקולנוע, אך סדרת הסרטים שלו איכשהו טובה פחות מהדמות עצמה. שיין בלאק, שכתב את התסריט לסרט המקורי עם ארנולד שוורצנגר ב–1987 חוזר הפעם גם כבמאי. ב–31 השנים שחלפו מאז הספיק בלאק לכתוב להיטים כמו ״נשק קטלני״ ולביים את ״איירון מן 3״ ו״בלשים בע״מ״. כעת הוא מתכוון להחזיר עטרה ליושנה ולמקם את העלילה אחרי ״הטורף 2״ עם דני גלובר, תוך התעלמות מופגנת מכל הסרטים שהגיעו אחר כך. זה כבר נשמע מעניין.

משימה בלתי אפשרית: התרסקות /7.26

טום קרוז הבלתי נלאה חוזר לפרק שישי בעלילות איתן, האנט וצוות המשימה. הסיפור לא באמת משנה. העיקר שתישמר הרמה הכה גבוהה של אקשן ופעלולים – מהטובים ביותר בביזנס – שהפכו את הסדרה המוצלחת הזו לאהובה כל כך.

מה שהיה:
טום קרוז כבר לא מושך קהל כמו פעם, וסרטי המשימה שאותם הוא מטפח כבר יותר מעשרים שנה הם צינור החמצן האחרון שלו. כריסטופר מקווארי, שכתב וביים את הפרק החמישי הנהדר, חוזר גם הפעם להוביל עלילה שנראית כמו המשך ישיר לפרק קודם. אה, כן. כשתראו את קרוז נאנק מכאב בסיום זינוק לא מוצלח בין שני בניינים, מדובר בכאב אמיתי. הברנש שבר את הקרסול בקפיצה והמשיך לצלם. מלך.

מה שיהיה:
״משימה בלתי אפשרית7 ״, בתקווה.

במה וקולנוע

"רוקטמן": אלטון ג'ון עם הרבה קצב

Published

on

הביוגרפיה המוזיקלית האחרונה היא כייפית ומבדרת עם כוכב כריזמטי ומשכנע

בעונת פרסים האחרונה, נצץ מעל כל המתחרים הסרט הביוגרפי- מוזיקלי, "רפסודיה בוהמית", אודות פרדי מרקורי. עתה יוצא לאקרנים סרט מוזיקלי נוסף המתעד את עלייתו של מוזיקאי אייקוני. "רוקטמן" צולל לתוך ילדותו, נסיקתו והקריירה של רג'ינלד דווייט, שהפך להיות אלטון ג'ון. מלבד היותו ביוגרפיה, "רוקטמן" חולק אלמנט נוסף עם "רפסודיה בוהמית", וזהו הבמאי – דקסטר פלטשר ("אדי הנשר"), שנכנס לנעלי הבמאי של "רפסודיה בוהמית" כאשר הבמאי הקודם, בריאן סינגר, פוטר. עכשיו פלטשר מתמודד עם קורות חייו של אלטון כבמאי הסרט – מתחילתו ועד סופו. "רוקטמן" הוא ביוגרפיה מוזיקלית עם הרבה קצב, בידור, צבע, אנרגיה וכמובן אווירה טובה.

הבימוי של פלטשר מאזן בצורה חכמה את קטעי הדרמה עם סצינות הבידור המוזיקליות והבוהקות של הסרט.
עיצוב "רוקטמן" כאסופת זיכרונות הוא מהלך חכם, ומאפשר לסרט לפלרטט עם המציאות בצורה מעניינת.
הצורה שבה אלטון מתאר את חייו לא תמיד תואמים את מאורעות חייו הלכה למעשה, ועל כן זה הופך אותו
למספר לא ישר, אם כי מאוד משכנע. צורת סיפור הסרט מאפשרת למספר מכובד של קטעים מוזיקליים לאורך הסרט, שהם אנרגטיים ומבוימים להפליא על ידי פלטשר. אף על פי שקשה לתמצת חייו של אדם לסרט בן שעתיים, והקצב סובל בנקודות מסוימות בגלל זה, "רוקטמן" הוא ביוגרפיה אופנתית ומשעשעת על חייו של אלטון.

האחריות להובלת הסרט נשענת על כתפיו של השחקן הראשי. במקרה זה, זה טארון אגרטון כאלטון. השחקן נטמע לתפקיד בצורה כה יעילה, שנראה שאגרטון מוכיח שהוא השחקן היחיד שיכול היה למלא תפקיד זה בצורה כה אותנטית. מחלקת האיפור והתלבושות סייעו לו ברמ"ח איבריו רב-משמעית (מעצב התלבושות, ג'וליאן דיי, הלך מעל ומעבר להדמיית השחקן עם כמה מן המראות האיקוניות ביותר של אלטון), אבל השחקן גם מצליח לנעול את המוזרויות הספציפיות של אלטון כל כך טוב, במיוחד במהלך תקריבי פנים רבים לאורך הסרט. אגרטון צולח במשימה של שירת כל הקטעים המוזיקליים, ומחקה בצורה מתוקה את מיטב שיריו של הזמר. בעוד "רוקטמן" נהנה משחקני משנה רבים, כמו ג'יימי בל, ריצ'ארד מאדן, ברייס דאלאס הווארד ועוד, הסרט מצליח לו ורק בזכות המשחק של אגרטון.

"רוקטמן" הוא סרט חובה עבור מעריציו של אלטון, אבל הוא גם חווית צפייה מבדרת עבור אוהדים מזדמנים של סרטים מוזיקליים, מחזות זמר או ביוגרפיות. הפסקול יוצא מן הכלל, כשאגרטון מבצע את כל השירים של הסרט (הוא אף הנציח דואט עם אלטון, שאפשר לצפות בו בכותרות הסיום). "רוקטמן" ישווה רבות ל-רפסודיה בוהמית", לאור העובדה ששני הסרטים עוקבים אחר הקריירה של מוזיקאים גאים, אבל שני הסרטים שונים מספיק כדי לקבל חיים משל עצמם.

השורה התחתונה: "רוקטמן" הוא ביוגרפיה מוזיקלית כייפית ומבדרת, שנהנית משחקן כריזמטי ומשכנע,
וסביר כי יככב בעונת הפרסים הבאה.

המשך לקרוא

במה וקולנוע

"אקס-מן: Dark :Phoenix" נכשל במבחן התוצאה

Published

on

סרט סיום מאכזב לסדרת סרטי "אקס-מן", בו הסיפור המרכזי אינו מפותח היטב

סדרת סרטי 'אקס-מן' נמצאת איתנו, בצורה זו או אחרת, במשך כמעט שני עשורים – מאז הסרט הראשון – "אקס-מן" בשנת 2000 . עכשיו, עם השלמת העסקה שבה דיסני בולעת לתוכה את אולפני פוקס, הסדרה לכאורה הגיעה לסיומה. האחרון בסדרה זו של סרטים הוא "אקס-מן: הפניקס האפלה", שבו לראשונה המפיק-תסריטאי הוותיק, סיימון קינברג, עושה את בכורתו על כס הבימוי – בעיבוד הקומיקס של מארוול אודות הפניקס האפלה. ככזה, משימת הסרט כפולה: לסיים את הסרטים שהקדימו עלילתית את "אקס-מן" הראשון, וגם ליצור סיפור משכנע על קורותיה של הפניקס האפלה… הסרט, בצער רב, לא עומדת במבחן התוצאה. זהו סיום לא ממוצה עבור סדרת סרטי 'אקס-מן', כשהסיפור המרכזי אינו מונחה אופי או מפותח היטב.

הסרט מתמקד בדמותה של ג'יין גריי (היא הפניקס האפלה) – אבל על חשבון הדמויות האחרות וביסוס
הסיפור. "אקס-מן: הפניקס האפלה" מציג ברמת המאקרו כיצד הגיע מקור הכוח של הפניקס, לצד חייזרים
המבקשים להשיג את כוחה, אך נכשל בלהסביר את אופיו של כוח זה, או את המוטיבציה של החייזרים, או מה יעשו אם ישיגו כוח זה. הוא גם ממשיך את הקו של סרטים קודמים אודות היחסים הדקים בין בני אדם למוטנטים – נושא משותף לכל סרטי 'אקס-מן' – אבל שוב, זה לא מפותח כלל ומשמש בעיקר כדי להזיז את העלילה קדימה או לקטעי פעולה מרשימים.

כל קווי התסריט הלא מפותחים, לצד דמויות משנה שלא מוצו, יהיו נסלחים לאורך 113 הדקות, אם הסרט היה מעניק לג'ין גריי סיפור משכנע ותומך אופי – אבל הוא לא. המנגנון של איך עובדים הכוחות של גריי, או איך הוא משפיע על טוב-לבה, לא מוסברים מספיק וגם לא מוענק הסבר הגיוני למעשיה. קינברג משתמש בתקריבים של השחקנים כדי ליצור אלמנט הזדהות או להבין לליבם של הדמויות, אבל במקום להחמיא לתסריט משכנע, סגירות זו גורמת למעין קלסטרופוביה ובטח שלא ממלאת את חלל הרגש בתסריט.

קווים מסוימים בדיאלוג נוטים יותר לעורר צחוק מאשר להביא את התגובה הרגשית הרצויה. גריי היא דמות מבולבלת, שמעשיה ומניעיה אינם הגיוניים, והיא מובילה את שאר הדמויות לקבל החלטות מביכות.

הסרט לא מתבייש להשתמש בכל האמצעים הטכנולוגיים והדיגיטליים כדי להרשים את הצופים; אבל מעטים מרעיונות אלה מורחבים או מוסברים במלואם. בכך, הסרט פונה לאוהדים ותיקים של סדרת הסרטים וחובבי ספרי הקומיקס, וסביר שיותיר אוהדים מזדמנים בשאלה – מה הרגע ראיתי פה לעזאזל?! כסרט השביעי האחרון בסדרת ה'אקס-מן' של פוקס, הוא אינו מסכם את הסדרה בצורה משביעת רצון. לא ברור איך השפיעה העסקה של פוקס ודיסני ביצירת הסרט, אבל זה כן אומר שהסדרה מסתיימת עם אחד הפרקים הפחות מוצלחים שלה. למרות שמעריצים של 'אקס-מן' עדיין יכולים למצוא קצת הנאה באפקטים של הסרט, זה בהחלט לא סרט גיבורי-על חובה, אבל מבחינה חזותית ושימוש בתלת-ממד – מוצדק לפחות לצפות בו ב-IMAX

המשך לקרוא

במה וקולנוע

"הנוקמים: סוף המשחק"

Published

on

הסרט עוטף לתוכו את כל הסיפורים והעלילות ביקום הקולנועי של מארוול לתוך הרפתקה אפית על גיבורי-על, עם סיום המכבד ומוקיר את הצופים הוותיקים

אולפני מארוול פתחו את הצוהר ליקום הקולנועי של מארוול לפני כ-11 שנה, עם הסרט "איירון מן" בשנת 2008. אז, היה להם חזון צנוע יחסית להפיק סרט הנקרא הנוקמים", על ידי הרכבת צוות של גיבורי-על מאסופת סרטים על גיבורי-על. בעשור מאז רוברט דאוני ג'וניור עשה את הופעת הבכורה שלו כאיירון מן, היקום הקולנועי של מארוול גדל לכלול גיבורים מכל רחבי היקום: מהעוצמתיים ביותר שגרים על כדור הארץ ועד ל-"שומרי הגלקסיה". עתה, יוצא הסרט "הנוקמים: סוף המשחק", הסרט ה-22 ביקום הקולנועי של מארוול, מתוך מטרה ליצור הישג הוליוודי שטרם נוסה בעבר, וליצור סיום סיפור ושזירת עלילה לכל הסרטים שהופקו מאז "איירון מן" הראשון. ואכן, הסרט נעשה באופן מרהיב, עוטף את כל הסיפורים והעלילות עד כה ביקום הקולנועי של מארוול לתוך הרפתקה אפית על גיבורי-על, עם סיום המכבד ומוקיר את הצופים הוותיקים.

עבור הסרט "הנוקמים: סוף המשחק", אולפי מארוול אספו את מיטב השחקנים מכל סרטי הסדרה, לצד הבמאים-אחים אנתוני רוסו ו-ג'ו רוסו, שהצטרפו ליקום של מארוול בסרט "קפטן אמריקה: חייל החורף", יחד עם התסריטאים כריסטופר מרקוס ו-סטיבן מקפיילי, אשר כתבו בסך הכל שישה סרטים של מארוול מאז קפטן אמריקה" (2011). עם כל כך הרבה ניסיון מתחת לחגורותיהם, האחים רוסו מצטיינים באיזון בין חיזיון על גיבורי-על ובין דרמה אנושית, ומאפשרים למרבית מהדמויות והכוכבים לנצוץ. ישנם כמה רגעים שבהם הסיפור קצת מדשדש, וסובל מבעיות בשמירה על קצב עקבי לאורך כל הסרט. כיוון ש-"הנוקמים: סוף המשחק" מסתמן כאקורד הסיום עד כה, היוצרים דאגו לשלב הרבה מאוד קטעי פעולה מרשימים.

בשלב זה של הסדרה, יש יותר מדי גיבורים לסרט אחד – אפילו לסרט בן 181 דקות – וקשה להתמקד בכל אחד מהם. סרט זה מתמקד בשישה מהנוקמים המקוריים, שהם המרכז האמיתי ביקום הקולנועי של מארוול (לפחות, עד סרט זה). הסרט מאזן להפליא בין קשתות האופי של הדמויות כל כך טוב, כאילו כל אחד מגיבורי-העל מקבל סרט משל עצמו בתוך הסרט הכולל. לזכות השחקנים – רובם נותנים את הופעות המשחק הטובות ביותר שלהם עד כה, בייחוד ששת המקוריים: רוברט דאוני ג'וניור כ-איירון מן, כריס אוונס כ-קפטן אמריקה, כריס המסוורת' כ-ת'ור ראוי לשבח), מארק רופאלו כ-ענק הירוק, סקרלט ג'והנסון כ-אלמנה השחורה ו-ג'רמי ראנר כ-הוקאיי.

בסופו של דבר, "הנוקמים: סוף המשחק" הוא סרט גדול במלוא מובן המילה – נפח, כמות, אורך, עוצמה, עושר ויזואלי ועוד ועוד. זהו סרט חובה עבור אוהדי מארוול, גם לאלה שראו חלק מן הסרטים. בנוסף, כיוון שהסרט הוא חיזיון קולנועי מרהיב, לפחות על מסך ה-IMAX, גם מעריצי סרטי פעולה ייהנו מהעוצמה, מהצבעים ומהעושר הוויזואלי.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות