Connect with us

במה וקולנוע

בין סיבה ותוצאה

Published

on

מבט אל המוח האנושי עם פרופ׳ יהודה פרל, המדען הישראלי הנודע מ-UCLA ומומחה בעל שם עולמי לבינה המלאכותית

מאת: מיכה קינן

יהודה פרל הוא איש של פנים רבות ומעניינות, כך מגדיר בלשון המעטה הידיעון הרשמי של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס. הוא ידוע בעיקר בחוגי האקדמיה, ההנדסה והמדעים, כמוביל הדרך הרוחני, הורס התיאוריות המקובלות וחלוץ בתחום הבינה המלאכותית.

בספרו החדש, שפורסם לאחרונה, ״ספר הסיבות: המדע החדש של סיבה ותוצאה״, פרופ׳ פרל ושותפו דיינה מקאנזי מקווים לספר לקוראים על חלק מהמוח שלנו, חלק שהם מעולם לא ידעו שיש לו תווית היכולת שלנו לחשוב על סיבה ותוצאה והסיכוי לחקות יכולת זו במחשבים.

עיתונאים בארץ ובעולם נוטים יותר לזהות את שמותיהם של יהודה ואשתו, רות, כהוריו של דניאל פרל הי״ד, תוך שהם פעילים של הקרן הנושאת את שמו. דניאל פרל היה ראש לשכת הדרום-מזרח אסיה של ה״וול סטריט ג׳ורנל״, שנחטף ונערף על ידי קיצונים אסלאמיים, בעודו עוקב אחרי סיפור בפקיסטן של שנת במקום לשקוע במרירות או בנקמה, החליטו יהודה ורות פרל למסד את המורשת של בנם ולהקים ארגון עולמי להנצחת האידיאלים של דניאל לעיתונות חופשית, אהבת המוסיקה והדיאלוג בין מזרח ומערב.

פרופ׳ יהודה פרל מקדיש את מחצית מזמנו לעבודתו למחויבותו המחקרית והאקדמית, ומחצית מהזמן לפעילות בקרן דניאל פרל. הוא גם מוצא זמן לנהל את המשימה הקשה להסביר את ישראל בקמפוסים נגד המתנגדים והמלעיזים באקדמיה בכלל וב-UCLA בפרט.

פרל, 81 נולד בבני ברק אשר סבו היה בין מייסדיה. הוא פגש את רות, אשתו לעתיד, כשהיו סטודנטים בטכניון, שם סיימו את לימודיהם לתואר בהנדסת חשמל. בשנות השישים הגיעו הזוג פרל לארצות הברית, כאן זכה יהודה לתארים מתקדמים באוניברסיטת ׳ראטגרס׳ ובמכון הפולי טכני של ברוקלין. ב-1970 הצטרף לפקולטה של המחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס, והיפנה את תשומת לבו למחקר בתחום שנקרא בפינו ה׳בינה המלאכותית׳ האינטראקציה בין בני אדם למכונות רובוטיות (AI).

רות ויהודה פרל עם הבן דניאל ז״ל

לנצח במשחקי פוקר

בתחילת הקריירה שלו באוניברסיטת קליפו- רניה, המחקר של פרל התמקד ב׳כיצד מכונות יכולות להתמודד עם חוסר וודאות, כמו בני האדם׳. בשלושת העשורים האחרונים, הוא התרכז בתחום הסיבתיות, ביכולתו הייחודית של בני האדם להבין את הקשר בין סיבה ותוצאה.

בשנת 2012 קיבל פרל פרס ומענק בסך 250,000 דולר ע׳׳ש טיורינג, הידוע גם בכינויו ״פרס נובל בתחום המיחשוב״. ועדת הפרסים ציינה בזמנו כי הממצאים של פרל מתקדמים בתחומים מגוונים כגון אבחון רפואי, אבטחה, ייעוץ גנטי, חשיבה אנושית ופילוסופיה של המדע.

בספרו האחרון ״ספר הסיבות: המדע החדש של סיבה ותוצאה״, פרל טוען כי המכונות שניתנה להן בינה מלאכותית, ואשר יכולות עכשיו להכות ולגבור על יריבים אנושיים במשחקי פוקר, אינן קרובות כלל וכלל לפוטנציאל שלהם. הסיבה לכך, מציין פרל בראיון איתי, היא כי מכונות אלה חסרות היבט אחד ומכריע של האינטליגנציה האנושית היכולת לקשר סיבה ותוצאה. אפילו מכונה עם תוכנה מתוחכמת ביותר של היום לא יכולה לדעת אם הקריאה של התרנגול היא שמעלה את השמש (כפי שנאמר במשך מאות שנים) או להיפך.

לדוגמה, ״חוסר היכולת לקשר סיבה ותוצאה מסביר את העיכוב הארוך לפני שמשרד הבריאות האמריקאי קישר עישון סיגריה לסרטן ריאות ולמוות מוקדם״, מסביר פרל.

הספר מתאר מסלול שבאמצעותו מכונות למידה (מחשבים) יכולות להתעלות על יכולתן הנוכחית ולעבד המוני נתונים לרמפה גבוהה יותר, המאפשרת להם להתמודד עם שאלות ״מה אם״ כגון איך יושפעו המכירות שלנו אם נכפיל את המחיר של מוצר נתון או איזו השפעה תהיה לתרופה נתונה על מטופל מסויים.

״הרמה השלישית והרמה הגבוהה ביותר של האינ- טליגנציה המכונתית תעסוק ב״שאלות מנוגדות לעובדות״, נכתב ב״ניו יורק טיימס״ בסקירת הספר. ״ברמה זו, מכונות חכמות יכולות להתמודד עם שאלות כגון מה היה קורה במצב נתון אילו היתה ננקטת פעולה אחרת, או אם הילארי קלינטון הייתה נבחרת לנשיא במקום דונלד טראמפ. אין לי ספק שהמחשב יוכל יום אחד לחקות את כל המחשבה והאינטואיציה, כולל היכולת להבחין בין טוב ורע״, אומר פרל.

משפחת פרל. 1400 מופעים מוזיקליים

יום מוזיקה עולמי

רות ויהודה פרל הגו את הקמתה של קרן דניאל פרל בשבוע שלאחר ההודעה הרשמית על רצח בנם. ״זה לא יהיה מוקדש לנקמה, אלא אנחנו מבקשים ליצור הבנה הדדית בין מזרח למערב״. רות פרל נושאת עכשיו באחריות העיקרית על ניהול הקרן, רשימה חלקית של תכניות רבות הפנים כוללת מלגות עבור עיתונאים מדרום אסיה והמזרח התיכון שמתמחים בעיתונים אמריקאים, כולל העיתונים היהודים; הרצאות שנתיות של כתבים מובילים וחוקרים באוניברסיטת קליפורניה ובאוניברסיטת סטנפורד; ודיאלוגים לקידום הבנה המוסלמית- יהודית. תוכנית אחרת, היא יום המוזיקה העולמי, שהפיקה כבר כ-14,000 מופעים מוזיקליים ב-141 מדינות מאז חנוכתה לפני 16 שנה.

״מונעות על ידי רוחו של העיתונאי בעל חזון, תוכניות אלה מאחדות אנשים סביב האנושיות המשותפת שלהם ומחזקים את נחישותם לראות את האנושות מנצחת ואת הרוע מובס״, מסכם יהודה פרל.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

במה וקולנוע

"רוקטמן": אלטון ג'ון עם הרבה קצב

Published

on

הביוגרפיה המוזיקלית האחרונה היא כייפית ומבדרת עם כוכב כריזמטי ומשכנע

בעונת פרסים האחרונה, נצץ מעל כל המתחרים הסרט הביוגרפי- מוזיקלי, "רפסודיה בוהמית", אודות פרדי מרקורי. עתה יוצא לאקרנים סרט מוזיקלי נוסף המתעד את עלייתו של מוזיקאי אייקוני. "רוקטמן" צולל לתוך ילדותו, נסיקתו והקריירה של רג'ינלד דווייט, שהפך להיות אלטון ג'ון. מלבד היותו ביוגרפיה, "רוקטמן" חולק אלמנט נוסף עם "רפסודיה בוהמית", וזהו הבמאי – דקסטר פלטשר ("אדי הנשר"), שנכנס לנעלי הבמאי של "רפסודיה בוהמית" כאשר הבמאי הקודם, בריאן סינגר, פוטר. עכשיו פלטשר מתמודד עם קורות חייו של אלטון כבמאי הסרט – מתחילתו ועד סופו. "רוקטמן" הוא ביוגרפיה מוזיקלית עם הרבה קצב, בידור, צבע, אנרגיה וכמובן אווירה טובה.

הבימוי של פלטשר מאזן בצורה חכמה את קטעי הדרמה עם סצינות הבידור המוזיקליות והבוהקות של הסרט.
עיצוב "רוקטמן" כאסופת זיכרונות הוא מהלך חכם, ומאפשר לסרט לפלרטט עם המציאות בצורה מעניינת.
הצורה שבה אלטון מתאר את חייו לא תמיד תואמים את מאורעות חייו הלכה למעשה, ועל כן זה הופך אותו
למספר לא ישר, אם כי מאוד משכנע. צורת סיפור הסרט מאפשרת למספר מכובד של קטעים מוזיקליים לאורך הסרט, שהם אנרגטיים ומבוימים להפליא על ידי פלטשר. אף על פי שקשה לתמצת חייו של אדם לסרט בן שעתיים, והקצב סובל בנקודות מסוימות בגלל זה, "רוקטמן" הוא ביוגרפיה אופנתית ומשעשעת על חייו של אלטון.

האחריות להובלת הסרט נשענת על כתפיו של השחקן הראשי. במקרה זה, זה טארון אגרטון כאלטון. השחקן נטמע לתפקיד בצורה כה יעילה, שנראה שאגרטון מוכיח שהוא השחקן היחיד שיכול היה למלא תפקיד זה בצורה כה אותנטית. מחלקת האיפור והתלבושות סייעו לו ברמ"ח איבריו רב-משמעית (מעצב התלבושות, ג'וליאן דיי, הלך מעל ומעבר להדמיית השחקן עם כמה מן המראות האיקוניות ביותר של אלטון), אבל השחקן גם מצליח לנעול את המוזרויות הספציפיות של אלטון כל כך טוב, במיוחד במהלך תקריבי פנים רבים לאורך הסרט. אגרטון צולח במשימה של שירת כל הקטעים המוזיקליים, ומחקה בצורה מתוקה את מיטב שיריו של הזמר. בעוד "רוקטמן" נהנה משחקני משנה רבים, כמו ג'יימי בל, ריצ'ארד מאדן, ברייס דאלאס הווארד ועוד, הסרט מצליח לו ורק בזכות המשחק של אגרטון.

"רוקטמן" הוא סרט חובה עבור מעריציו של אלטון, אבל הוא גם חווית צפייה מבדרת עבור אוהדים מזדמנים של סרטים מוזיקליים, מחזות זמר או ביוגרפיות. הפסקול יוצא מן הכלל, כשאגרטון מבצע את כל השירים של הסרט (הוא אף הנציח דואט עם אלטון, שאפשר לצפות בו בכותרות הסיום). "רוקטמן" ישווה רבות ל-רפסודיה בוהמית", לאור העובדה ששני הסרטים עוקבים אחר הקריירה של מוזיקאים גאים, אבל שני הסרטים שונים מספיק כדי לקבל חיים משל עצמם.

השורה התחתונה: "רוקטמן" הוא ביוגרפיה מוזיקלית כייפית ומבדרת, שנהנית משחקן כריזמטי ומשכנע,
וסביר כי יככב בעונת הפרסים הבאה.

המשך לקרוא

במה וקולנוע

"אקס-מן: Dark :Phoenix" נכשל במבחן התוצאה

Published

on

סרט סיום מאכזב לסדרת סרטי "אקס-מן", בו הסיפור המרכזי אינו מפותח היטב

סדרת סרטי 'אקס-מן' נמצאת איתנו, בצורה זו או אחרת, במשך כמעט שני עשורים – מאז הסרט הראשון – "אקס-מן" בשנת 2000 . עכשיו, עם השלמת העסקה שבה דיסני בולעת לתוכה את אולפני פוקס, הסדרה לכאורה הגיעה לסיומה. האחרון בסדרה זו של סרטים הוא "אקס-מן: הפניקס האפלה", שבו לראשונה המפיק-תסריטאי הוותיק, סיימון קינברג, עושה את בכורתו על כס הבימוי – בעיבוד הקומיקס של מארוול אודות הפניקס האפלה. ככזה, משימת הסרט כפולה: לסיים את הסרטים שהקדימו עלילתית את "אקס-מן" הראשון, וגם ליצור סיפור משכנע על קורותיה של הפניקס האפלה… הסרט, בצער רב, לא עומדת במבחן התוצאה. זהו סיום לא ממוצה עבור סדרת סרטי 'אקס-מן', כשהסיפור המרכזי אינו מונחה אופי או מפותח היטב.

הסרט מתמקד בדמותה של ג'יין גריי (היא הפניקס האפלה) – אבל על חשבון הדמויות האחרות וביסוס
הסיפור. "אקס-מן: הפניקס האפלה" מציג ברמת המאקרו כיצד הגיע מקור הכוח של הפניקס, לצד חייזרים
המבקשים להשיג את כוחה, אך נכשל בלהסביר את אופיו של כוח זה, או את המוטיבציה של החייזרים, או מה יעשו אם ישיגו כוח זה. הוא גם ממשיך את הקו של סרטים קודמים אודות היחסים הדקים בין בני אדם למוטנטים – נושא משותף לכל סרטי 'אקס-מן' – אבל שוב, זה לא מפותח כלל ומשמש בעיקר כדי להזיז את העלילה קדימה או לקטעי פעולה מרשימים.

כל קווי התסריט הלא מפותחים, לצד דמויות משנה שלא מוצו, יהיו נסלחים לאורך 113 הדקות, אם הסרט היה מעניק לג'ין גריי סיפור משכנע ותומך אופי – אבל הוא לא. המנגנון של איך עובדים הכוחות של גריי, או איך הוא משפיע על טוב-לבה, לא מוסברים מספיק וגם לא מוענק הסבר הגיוני למעשיה. קינברג משתמש בתקריבים של השחקנים כדי ליצור אלמנט הזדהות או להבין לליבם של הדמויות, אבל במקום להחמיא לתסריט משכנע, סגירות זו גורמת למעין קלסטרופוביה ובטח שלא ממלאת את חלל הרגש בתסריט.

קווים מסוימים בדיאלוג נוטים יותר לעורר צחוק מאשר להביא את התגובה הרגשית הרצויה. גריי היא דמות מבולבלת, שמעשיה ומניעיה אינם הגיוניים, והיא מובילה את שאר הדמויות לקבל החלטות מביכות.

הסרט לא מתבייש להשתמש בכל האמצעים הטכנולוגיים והדיגיטליים כדי להרשים את הצופים; אבל מעטים מרעיונות אלה מורחבים או מוסברים במלואם. בכך, הסרט פונה לאוהדים ותיקים של סדרת הסרטים וחובבי ספרי הקומיקס, וסביר שיותיר אוהדים מזדמנים בשאלה – מה הרגע ראיתי פה לעזאזל?! כסרט השביעי האחרון בסדרת ה'אקס-מן' של פוקס, הוא אינו מסכם את הסדרה בצורה משביעת רצון. לא ברור איך השפיעה העסקה של פוקס ודיסני ביצירת הסרט, אבל זה כן אומר שהסדרה מסתיימת עם אחד הפרקים הפחות מוצלחים שלה. למרות שמעריצים של 'אקס-מן' עדיין יכולים למצוא קצת הנאה באפקטים של הסרט, זה בהחלט לא סרט גיבורי-על חובה, אבל מבחינה חזותית ושימוש בתלת-ממד – מוצדק לפחות לצפות בו ב-IMAX

המשך לקרוא

במה וקולנוע

"הנוקמים: סוף המשחק"

Published

on

הסרט עוטף לתוכו את כל הסיפורים והעלילות ביקום הקולנועי של מארוול לתוך הרפתקה אפית על גיבורי-על, עם סיום המכבד ומוקיר את הצופים הוותיקים

אולפני מארוול פתחו את הצוהר ליקום הקולנועי של מארוול לפני כ-11 שנה, עם הסרט "איירון מן" בשנת 2008. אז, היה להם חזון צנוע יחסית להפיק סרט הנקרא הנוקמים", על ידי הרכבת צוות של גיבורי-על מאסופת סרטים על גיבורי-על. בעשור מאז רוברט דאוני ג'וניור עשה את הופעת הבכורה שלו כאיירון מן, היקום הקולנועי של מארוול גדל לכלול גיבורים מכל רחבי היקום: מהעוצמתיים ביותר שגרים על כדור הארץ ועד ל-"שומרי הגלקסיה". עתה, יוצא הסרט "הנוקמים: סוף המשחק", הסרט ה-22 ביקום הקולנועי של מארוול, מתוך מטרה ליצור הישג הוליוודי שטרם נוסה בעבר, וליצור סיום סיפור ושזירת עלילה לכל הסרטים שהופקו מאז "איירון מן" הראשון. ואכן, הסרט נעשה באופן מרהיב, עוטף את כל הסיפורים והעלילות עד כה ביקום הקולנועי של מארוול לתוך הרפתקה אפית על גיבורי-על, עם סיום המכבד ומוקיר את הצופים הוותיקים.

עבור הסרט "הנוקמים: סוף המשחק", אולפי מארוול אספו את מיטב השחקנים מכל סרטי הסדרה, לצד הבמאים-אחים אנתוני רוסו ו-ג'ו רוסו, שהצטרפו ליקום של מארוול בסרט "קפטן אמריקה: חייל החורף", יחד עם התסריטאים כריסטופר מרקוס ו-סטיבן מקפיילי, אשר כתבו בסך הכל שישה סרטים של מארוול מאז קפטן אמריקה" (2011). עם כל כך הרבה ניסיון מתחת לחגורותיהם, האחים רוסו מצטיינים באיזון בין חיזיון על גיבורי-על ובין דרמה אנושית, ומאפשרים למרבית מהדמויות והכוכבים לנצוץ. ישנם כמה רגעים שבהם הסיפור קצת מדשדש, וסובל מבעיות בשמירה על קצב עקבי לאורך כל הסרט. כיוון ש-"הנוקמים: סוף המשחק" מסתמן כאקורד הסיום עד כה, היוצרים דאגו לשלב הרבה מאוד קטעי פעולה מרשימים.

בשלב זה של הסדרה, יש יותר מדי גיבורים לסרט אחד – אפילו לסרט בן 181 דקות – וקשה להתמקד בכל אחד מהם. סרט זה מתמקד בשישה מהנוקמים המקוריים, שהם המרכז האמיתי ביקום הקולנועי של מארוול (לפחות, עד סרט זה). הסרט מאזן להפליא בין קשתות האופי של הדמויות כל כך טוב, כאילו כל אחד מגיבורי-העל מקבל סרט משל עצמו בתוך הסרט הכולל. לזכות השחקנים – רובם נותנים את הופעות המשחק הטובות ביותר שלהם עד כה, בייחוד ששת המקוריים: רוברט דאוני ג'וניור כ-איירון מן, כריס אוונס כ-קפטן אמריקה, כריס המסוורת' כ-ת'ור ראוי לשבח), מארק רופאלו כ-ענק הירוק, סקרלט ג'והנסון כ-אלמנה השחורה ו-ג'רמי ראנר כ-הוקאיי.

בסופו של דבר, "הנוקמים: סוף המשחק" הוא סרט גדול במלוא מובן המילה – נפח, כמות, אורך, עוצמה, עושר ויזואלי ועוד ועוד. זהו סרט חובה עבור אוהדי מארוול, גם לאלה שראו חלק מן הסרטים. בנוסף, כיוון שהסרט הוא חיזיון קולנועי מרהיב, לפחות על מסך ה-IMAX, גם מעריצי סרטי פעולה ייהנו מהעוצמה, מהצבעים ומהעושר הוויזואלי.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות