Connect with us

במה וקולנוע

בין גבריות לגבורה

Published

on

"ריצ'רד ג'ול", הנשען על סיפור אמיתי של מאבטח זוטר ההופך לגיבור לרגע, הוא עוד דוגמה משובחת לאופן שבו קלינט איסטווד מטפל באמריקנה על כל מורכבותה

"ריצ'רד ג'ול" הוא סרטו ה-40 של איסטווד והסרט החמישי ברציפות שלו המתבסס על אירוע שקרה במציאות ומציב במרכזו דמות אמיתית. קדמו לו "צלף אמריקאי", "סאלי: נס על ההדסון", "15:17 לפריז" ו"הפרד", היחיד מבין החמישה שאיסטווד גם כיכב בו. גם קודם לכן נגעו כמה מסרטיו של הבמאי בדמויות שהיו קיימות במציאות, בהן ג'יי אדגר הובר, נלסון מנדלה ונגן הג'ז צ'רלי "בירד" פרקר, ובאירועים ממשיים: סרטו "ההחלפה" התבסס על אירוע שקרה בלוס אנג'לס בשנות ה-20 של המאה הקודמת, וצמד סרטיו "גיבורי הדגל" ו"מכתבים מאיבו ג'ימה" עסקו באחד הקרבות הנודעים ביותר במלחמת העולם השנייה משני עברי המתרס האמריקאי-יפני.

מבחינות מסוימות נדמה כי "סאלי" משלים את "צלף אמריקאי", סרטו הקודם של איסטווד והמצליח ביותר מבין סרטיו מבחינה מסחרית, וגם מנוגד לו בעת ובעונה אחת. שני הסרטים מציגים את סיפורה של דמות אמיתית – "צלף אמריקאי" הציג את סיפורו של כריס קייל, שנשלח ארבע פעמים לעיראק ונחשב לצלף המיומן ביותר בתולדות הצבא האמריקאי – ושניהם מתייחסים לא רק למעשים שזיכו את גיבוריהם בתהילה, אלא גם למחיר שאלו שילמו על מקצוענותם ותהילתם, ולאופן שבו מעשיהם עיצבו את הדימוי העצמי שלהם.

בדומה ל"צלף אמריקאי" ול"סאלי: נס על ההדסון", וגם לרבים מסרטיו של איסטווד שלא התבססו על סיפור אמיתי, סרטו החדש עוסק במהותו של הגיבור האמריקאי ודן במחיר שגיבור זה משלם בעבור התואר שניתן לו והמעמד המתלווה אליו. 

כשלעצמו, ריצ'רד ג'ול הוא גיבור קולנועי שונה מכל הגיבורים של סרטי איסטווד עד כה. הוא גבר כבד גוף בן 30 פלוס, חסר כל כריזמה אישית, שחבריו לעבודה אוהדים אותו בשל פטפטנותו, חביבותו וחוסר תחכומו, העלולים אף לעורר את ההרגשה שהוא לוקה בפיגור קל. הוא גר עם אמו, בובי (קתי בייטס), והוא משוש לבה. היא אינה מודעת למגבלותיו וחוזה שעוד יקרו לו דברים גדולים. ג'ול עובד כמאבטח והוא מסור לעבודתו בכל נימי נפשו, גם אם הסתבך כבר במקומות עבודה קודמים.

ב-1996 – השנה שבה מתנהלת העלילה – משמש ג'ול כמאבטח בזמן המשחקים האולימפיים באטלנטה, והופך לגיבור אמריקאי לאחר שהוא מגלה בפארק האולימפי סנטנייל ב-27 ביולי פצצה שהוטמנה בו. ההתראה שלו בדבר הפצצה, דקות מספר לפני שהתפוצצה, לא מונעת אמנם את פציעתם של רבים, אבל הודות לה רק אשה אחת נהרגת וצלם טלוויזיה שמיהר לסקר את האירוע לוקה בתוך כך בהתקף לב ומת. אמריקה מאמצת ללבה את ג'ול הנפעם, לא מעט בשל היותו האבטיפוס המושלם של האנטי־גיבור דווקא, שהגיח ממקום בלתי צפוי וחזותו אינה מפגינה ולו שמץ הרואיות. תמונתו מופיעה בשערי כל העיתונים והוא מרואיין בכל תוכניות הטלוויזיה הנחשבות, עד שצוות של סוכני אף־בי־איי, שמפקדם (ג'ון הם) לא מתפעל מהתהילה המורעפת עליו, קובע כי כמו במקרים קודמים, האיש שהזהיר את המשטרה מפני פצצה ואיתר אותה הוא גם זה שהטמין אותה על מנת לזכות בפרסום.

ג'ול, שהופך לחשוד העיקרי בפיגוע משום שהוא מתאים לפרופיל של טרוריסט, נעשה בין יום מיקירה של אמריקה לשנוא נפשה. הוא ואמו נתונים במצור תקשורתי, אך הוא עצמו, שמאמין ללא עוררין בשיטה האמריקאית, נדמה כמושפע פחות מהקורה סביבו מאשר אמו, הדבקה בחפותו ולאחר שהתענגה על רגעי הזוהר הקצרים שלו מאמינה כי כל חלומותיה לגביו התנפצו. כדי להגן על עצמו בחקירה הנערכת נגדו – לאף־בי־איי אין בעצם ראיות מוצקות – ג'ול שוכר את שירותיו של עורך דין לא מצליח במיוחד (סם רוקוול). זה מצדו מסכים להגן עליו ממניעיו הציניים ובגלל הפרסום שהפרשה תביא לו, גם אם יפסיד.

סיפור זה, של הפיגוע בזמן האולימפיאדה באטלנטה והגיבור לרגע שהפך לחשוד, היה יכול לשמש בסיס למותחן ראוותני עתיר אירועים שבמרכזו גיבור הנלחם ללא חת על חפותו, חפות שהצופים מודעים לה. אך איסטווד בחר ללכת בכיוון הפוך, ויצר סרט שהפשטות והאיפוק הם מאפייניו העיקריים. את הסרט – או את אופן הצגת הסיפור בו – מאפיינת גם האמביוולנטיות הרעיונית והרגשית הנלווית לעיסוק המתמיד של איסטווד בקשר שבין גבריות לגבורה 

"ריצ'רד ג'ול" נדמה לסרט המתרחש לצד האירועים שמתוארים בו. הפיגוע בפארק האולימפי אמנם מוצג בו, אך איסטווד אינו מתרפק על תיאור האימה והזוועה שבאו בעקבותיו אלא בוחר להתמקד בעיקר: שרטוט דיוקנו של ג'ול והפן של החברה האמריקאית שדיוקן זה מייצג. לצד הפיגוע, כמעט כל שאר השיאים הדרמטיים של העלילה, כולל חשיפת תוצאות החקירה על מעורבותו של ג'ול בפיגוע, מסופרים לנו לאחר מעשה. נציגות החוק אינה זוכה בסרט ליחס אוהד וגם לא העיתונות. זו מיוצגת על ידי קתי סקראגס (אוליביה ויילד), עיתונאית בכירה ב"אטלנטה ג'ורנל-קונסטיטיושן", שחפותו או אשמתו של ג'ול אינן מעניינות אותה והיא משתמשת ביכולות הפיתוי שלה כדי להשיג סקופ (הסרט הותקף קשות בארצות הברית בשל אופן תיאורו את סקראגס, שמתה ב-2001, בת 43, ממנת יתר של תרופות מרשם. חבריה טענו שלא התאוששה מעולם מכך שהובילה את המהלך התקשורתי שהציג את ג'ול כטרוריסט).

כוחו החמקמק של הסרט נובע גם מהעובדה שאיסטווד הציב במרכזו שחקן כמעט אלמוני (הוא הופיע בתפקידים קטנים בכמה סרטים), פול וולטר האוזר, שכפי שג'ול נדמה לאנטי־גיבור, כך הוא נדמה לאנטי־כוכב. האוזר מצוין וקתי בייטס מצוינת אף היא כאמו של ג'ול. 

הקולנוע של קלינט איסטווד, שבסוף חודש מאי הקרוב ימלאו לו 90, הוא בעיני אורי קליין, מבקר הקולנוע של "הארץ",  אחת ההרפתקאות הקולנועיות המרתקות, המורכבות והמאתגרות ביותר שהתפתחו בלב לבה של תעשיית הקולנוע האמריקאית מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת. סרטו החדש הוא חוליה נוספת בשרשרת סרטיו – אלו שביים וגם אלה שבהם היה רק הכוכב – שעיצבו בעקביות מרשימה דיון קולנועי, שנדמה כי ארה"ב כולה, על כל מורכבותה החברתית והתרבותית וניגודיה האידיאולוגיים, גלומה בו. 

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

במה וקולנוע

כשוויל פארל פוגש את נטע ברזילי

Published

on

הקומדיה "תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של Fire Saga "כבשה השבוע את המקום הראשון בנטפליקס ארה"ב • על הקשר הישראלי והצחוקים בין לבין

בצל ביטולו ההיסטורי של האירוויזיון, שלא התקיים השנה לראשונה מאז שנוסד ב-,1956 עלה השבוע בנטפליקס הסרט "תחרות הזמר של  האירוויזיון: סיפורה של  – "Fire Saga  קומדיה מוזיקלית הזויה, פרועה ועטורת כוכבים שמהווה תחליף לא רע בכלל לדבר האמיתי. הסרט מתחקה אחר מסעם המופרך והמטופש של לארס (וויל  פרל) וסיגריט (רייצ'ל מקאדמס), חברי  הלהקה האיסלנדית האיומה  ,Fire Saga  משלב המוקדמות ועד לאירוע הגמר הגדול של תחרות הזמר המפורסמת בעולם הנערכת באדינבורו, סקוטלנד. גם נטע ברזילי שלנו מגיחה להופעת אורח קצרה ומכובדת, וזאת כחלק ממחרוזת להיטים שבה משתתפים זוכים ומתמודדים בולטים מהעבר.

במהלך החזרות לארוויזיון שנערכו בתל אביב אשתקד, נפוצו שמועות כי וויל פארל ורייצ'ל מקאדמס נמצאים מאחורי הקלעים במתחם אקספו. הסיבה הובהרה מיד: השניים מצלמים סרט חדש, בהפקת נטפליקס, שעניינו, איך לא, תחרות שירי הטראש האירופית. כמה סצנות מרכזיות צולמו במהלך החזרה הגנרלית ומקאדמס אפילו הצטלמה עם אסי עזר, ממנחי האירוע. עוד התברר, שפארל עצמו הוא מעריץ נלהב של האירוויזיון, מאז נחשף לתחרות לראשונה בשנת 1999 (כן, זו שנערכה בירושלים אחרי זכייתה של דנה אינטרנשיונל) בזכות רעייתו השבדית. 

אם יצא לכם לראות סרט או שניים עם וויל פרל בחייכם, נראה שאתם יודעים למה לצפות. עם זאת, בשעה שפרל כבר הספיק לככב בעשרות קומדיות מטופשות, כוכבי המשנה המוכשרים שלו דווקא מוכרים בעיקר כשחקנים דרמטיים: מקאדמס זכתה למועמדות  לאוסקר על תפקידה ב"ספוטלייט" וכיכבה בשלל דרמות כבדות. דן סטיבנס, שמגלם  את יריבם הרוסי שלFire Saga, מוכר  מסדרות כמו "דאונטון אבי" ו"לגיון" ומלהיטים קולנועיים כמו "היפה והחיה". ואילו פירס ברוסנן, שמגלם את אביו הקשוח של לארס, לא עשה קומדיה של  ממש מאז "גברת דאוטפייר".

כחלק מההכנות לסרט נסעו חברי הצוות גם לישראל כדי לחזות בגמר שהתקיים בתל אביב בשנה שעברה. החוויה הותירה עליהם רושם  עמוק. "היה מדהים בישראל. מערבולת רגשית אמיתית", אומרת מקאדמס.  "אלה היו יומיים מטורפים. כל כך שמחתי שיצא לי להיות שם ולהרגיש את התשוקה של המתמודדים ולחוות את התמיכה של הקהל. לא יכולנו לשכפל את האנרגיות של התחרות בסרט, אבל מאוד עזר לי שיכולתי להיזכר באנרגיות המדהימות של  הקהל הזה בזמן הצילומים". 

"היה לי את העונג לפגוש את נטע בזמן העבודה על הסרט", מוסיף סטיבנס בגאווה, "ויצא לנו לבלות יחד קצת. היא בחורה פרועה. אנחנו שומרים על קשר. בדיוק השבוע ראיתי את הקליפ החדש שלה. היא ממש אלמנט כיפי בסרט. היה מעניין לדבר איתה על כמה החוויה הזאת של האירוויזיון מטורפת ויוצאת דופן. זה אחד הערבים המוזרים בחייהם של כל המשתתפים, ואני מקווה שהצלחנו ללכוד את זה איכשהו".

חלקו הראשון של הסרט מעלה לא מעט חיוכים. הוא מבוסס על פרודיות מוצלחות על שירי וקליפי יורו-טראש, פולקלור איסלנדי, וגם דמות של רשע שנדמית כאילו נחלצה מסרטיו של מל ברוקס. זהו נגיד הבנק המקומי שמוכן לעשות הכול על מנת למנוע את זכייתה של ארצו בתחרות – מפחד שקיום האירוויזיון באיסלנד יוביל להתמוטטותה של כלכלת האי. הנגיד ככל הנראה לא שמע על התקדים הישראלי מ-1979 שהעביר את האירוח להולנד, לאחר זכייתה של גלי עטרי ולהקת חלב דבש עם השיר "הללויה" בישראל, בגלל מצוקתה הכלכלית של רשות השידור.   

עולה השאלה, מה לתחרות השירים ולציבור האמריקאי שרק עשירית האחוז ממנו צופה בה בכלל? התשובה נעוצה, מן הסתם, בשאיפותיה של נטפליקס לפרוץ אל השוק האירופי ובמקביל ליהנות מהפופולריות של פארל באמריקה. העובדה שתחרות האירוויזיון השנה בהולנד בוטלה  פגמה ברלוונטיות של הסרט (שאמור היה לצאת במקביל לתחרות והפצתו נדחתה), אבל יהיה מעניין להתעדכן כמה אמריקאים יצפו בה בשנה הבאה בזכותו. הבמאי הוא דיוויד דובקין, שכבר פגש את פארל ומקאדמס על הסט של "לדפוק חתונה" ב-2005, ופארל עצמו עמל על התסריט יחד עם אנדרו סטיל, אחד הכותבים הוותיקים של "סטרדיי נייט לייב". היסטוריונים של התחרות ישמחו לצפות בקליפים ישנים של להקת אבבא, ובגיחות של מי שכיכבו בה בשנים האחרונות כמו הדראג-קווין האוסטרית קונצ'יטה וורסט – אבל הסיפור נותר צפוי וממעט במעמדים קומיים של ממש. 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות