Connect with us

כתבות נבחרות

ביחד ולבד: עברי לידר מגיע להופעה באל-איי ומשוחח עם אלעד מסורי

Published

on

עברי לידר, מגדולי זמרי הפופ בישראל', הוא גם מנטור ב-x פקטור ישראל ואיש עסקים מצליח * ראיון לקראת המופע הלא שגרתי שלו, ב-2 באפריל בלוס אנג'לס /  מאת: אלעד מסורי * צילומים: ליאור כתר

המון תמונות וזכרונות ילדות עברו לי בראש כשהתכוננתי לראיון עם עברי לידר. שיריו של הזמר הישראלי המצליח הפכו בקלות לפסקול חיי – מסוף התיכון, הצבא ועד שהפכתי מנער לאיש צעיר. בעשור האחרון לידר ביסס את מעמדו כמוביל קול ודעה של דור שלם מסוף שנות ה-90 הרומנטיות ועד היום. לידר אחראי על עיצובה מחדש של מוזיקת הפופ בישראל.

הוא כבש כבר כמעט כל פסגה אפשרית במוזיקה הישראלית: אלבומיו מוכרים פלטינה וזהב באופן סדיר; הוא שר, כותב, מלחין ומפיק שירים בעברית ובאנגלית; עובד באופן קבוע עם טובי האמנים בארץ (ריטה, שרית חדד, מוקי, נינט טייב, אפרת גוש ועוד) ובמקביל גילה וטיפח אמנים חדשים כשופט ומנטור ב-"X FACTOR ישראל". רק השנה הוציא אלבום חדש יחד עם עופר מאירי, האיש שעומד מאחורי "מטרופולין" ומי שנחשב לאחד המפיקים המצליחים בישראל.

לידר הוא מאותם זמרים שלא תשמעו אותם מתלוננים על כמה קשה לחיות ממוזיקה, כמו הרוקרים המיוסרים של שנות ה-90. כבר בשלבים מוקדמים של הקרירה שלו לידר ידע לנתב את ההצלחה המוזקלית כדי לעשות כסף באפיקים נוספים: עם קו אופנה משלו כמעצב בקסטרו, שופט בתוכנית ריאלטי בפריים טיים של ערוץ 2, סיבובי הופעות בעולם וספרי תווים שהוציא לאור, לידר ממש לא צריך לחכות לתגמולים שיגיעו מאקו״ם.

לאחר שנים שלא ביקר אצלנו, לידר יוצא לסיבוב הופעות בארצות הברית במהלכו יגיע גם ללוס אנג׳לס. על הפרק הופעה אינטימית ומיוחדת עם 2 פסנתרים, מיטב הלהיטים ושירים בביצועים חדשים שלא עשה מעולם. לכבוד המאורע שיתרחש רגע לפני פסח תשע"ז שוחחנו על התחלת הקריירה, ההשראה המוזיקאלית שלו, זוגיות והמופע הקרוב בעיר המלאכים.

סינגר-סונג-רייטר

עברי, אתה לא מרבה להופיע בלוס אנג׳לס. יש הבדל מבחינתך בין הופעה בארץ לבין חו״ל?

״נכון, האמת שלא יצא לי להופיע אצלכם הרבה, אולי פעם או פעמיים לא יותר מזה, עכשיו אני מגיע סוף סוף. ברור שיש הבדל בין הופעה בין קהל ישראלי לקהל אמריקאי. את הקהל הישראלי אני מכיר מאוד טוב, אבל זה מעניין לנסוע לאל-איי ולפגוש אנשים חדשים. הטור הזה מאוד מיוחד, הוא יותר אינטימי. אנחנו מעלים לבמה 2 פסנתרים, זה מופע שעוד לא עשינו, אז זה 'קול'.

זה קטע לבוא ולראות אנשים שחיים רחוק אבל הם עדיין מחוברים למה שאתה עושה פה זה מעניין״.

מתי הייתה הפעם הראשונה שהבנת שאתה רוצה לעשות מוזיקה?

״אני על הפסנתר מגיל חמש, קראתי תווים לפני שקראתי מילים וזה היה הדבר שלי מגיל מאוד צעיר, לא הפסקתי מאז. ניגנתי מוזיקה קלאסית, אחרי זה התחלתי להתעסק במוזיקה אלקטרונית ואז קצת גאז. כתבתי מוזיקה למחול, לתיאטרון ולקולנוע אז זה תמיד היה מוזיקה, למרות שכשהייתי קטן, עד גיל 14 בערך, שיחקתי כדורסל ורציתי להיות שחקן כדורסל, אבל החלום הזה נגמר שם. אז החלטתי שאני לגמרי בקטע של מוזיקה וזה מה שאני עושה מאז ועד היום.״

בראיון משותף שעשית עם בן ארצי ואביב גפן לעיתון נוער בסוף שנות ה-90 שאלו אותך שם איך זה להיות זמר, והשבת :״וואיי באמת קראת לי זמר? זמר? אני?

״כן…זה נשמע מוכר… טוב תראה הרבה קרה מאז ואני מבין את התגובה הזו שלי אז, הייתי באמת בתחילת הקריירה שלי ולא ממש הרגשתי כזה. אני לא בא מלהיות זמר. יש הרבה חבר׳ה שהם מגיל נורא צעיר רוצים להיות זמרים רוצים לשיר, אני לא הייתי כזה. הייתי נגן, כותב ומפיק וזה היה החלום שלי וזו הייתה ההתעסקות, והדבר הזה של לשיר את השירים שלי להפוך להיות 'סינגר סנוג רייטר'. זה קרה בהדרגה ובהתחלה הייתי נלחץ מההגדרה הזאת. היום אני מתייחס לעצמי כזמר ואני מרשה לעצמי לשיר שירים של אנשים אחרים, אני יכול להבין למה אמרתי את זה בזמנו".

אתה עושה כל כך הרבה דברים: שר, מנגן, מפיק אלבומים לאחרים, שופט ומנטור בתוכנית ריאלטי. באיזה כובע אתה מרגיש הכי נוח?

״בסופו של דבר, הדבר הזה שאני הולך לעשות באל איי – לשבת על פסנתר ולנגן שירים שלי, זה הכי עירום שלי, הכי מקורי. זה מה שאני עושה, יודע לעשות ואני מרגיש הכי נוח לעשות את זה. שאר הדברים שאמרת זו ההתפתחות היצירתית שלי כאדם שאני מרשה לעצמי לחלום עליהם ולבצע אותם, להעשיר את החיים שלי ולעשות אותם מעניינים ואת היצירה שלי".

במה אתה מוצא השראה?

״באיזהשהו מקום אני צופה ובוחן, מביט בעצמי ובאנשים אחרים. כמובן שהרבה מאוד מהשירים שלי מגיעים מחוויות אישיות, המחשבות וההתעסקות הפנימית שלי בחיים. אני מסתכל על החברה שאני חי בה, על אנשים סביבי וסיפורים שאני שומע, מושפע מכל הדברים האלה ביחד והכל מרכיב את השירים שלי״".

איזה מוזיקאי או דמות אתה מעריץ?

״במוזיקה יש לי גיבורים כאלה שגדלתי עליהם זמרים כמו פיטר גבריאל ופול סיימון שמאוד השפיעו על הכתיבה שלי וההתיחסות שלי למוזיקה. יש גם יוצרים כמו זאן מישל ז׳אר ובראיין אינו, שעושים מוזיקה לקולנוע. אני גם נורא מעריץ סופרים כי זה נראה לי הדבר הכי קשה בעולם לכתוב ספר".

נראה שהמוזיקה הישראלית השתנתה מאוד בעשור האחרון, הגל המזרחי תפס תאוצה. איך אתה מגדיר מוזיקה ישראלית ?

״מוזיקה ישראלית זו מוזיקה שעושים בישראל. אני חושב שכבר ממש קשה להגדיר, יש איזה זוית מסויימת של פופ שמתרחשת רק בישראל ולא תראה את זה במקום אחר, אבל בסוף יש בזה משהו נורא משולב גם בתוך המוזיקה שלי שהיא מוזיקה מאוד מערבית באופן יחסי. אתה יכול למצוא כל מיני השפעות אם זה בליין או בגרוב שהם מאוד קשורים למוזיקה ערבית או מהמזרח התיכון וזה מיוחד לסצנה למוזיקה בישראל. הדבר הזה, שבמקום כל כך קטן אנשים ממקומות שונים משפיעים על התרבות הוא מיוחד לנו.

״תחשוב: יש לנו בארץ הרבה אנשים עם תרבות מאירופה ואנשים עם תרבות אמריקאית ויש גם אנשים עם תרבות ערבית ומזרח תיכונית בבת אחת, במקום אחד מבעבע מאוד, ואני חושב שזה משפיע על המוזיקה. כך לדוגמא את השיר שלי 'האנשים החדשים' שהוא מאוד פופ מערבי אבל הליין של הגיטרה שלו הוא לגמרי תורכי וזה גם מוזיקה ישראלית, אני חושב שבסוף מוזיקה ישראלית זה מיקס של המון דברים.״

הזדמנות לנסות עליכם דברים

אתה מפלרטט המון עם חו״ל, גם בעשיה המוזיקאלית שלך וגם בחיים האישיים עם בני הזוג שלך. אבל אף פעם לא הלכת על זה עד הסוף ועברת לגור בחו״ל

״נכון. יש לי כאן משהו כל כך חזק. אני מרגיש מאוד מאוד בר מזל שיש לי בארץ את הקהל שלי, את המקום הזה שהגעתי אליו, וזה אומר שיש לי מן פריבילגיה כזו בחיים שאני מאוד מעריך אותה להיות מסוגל לעשות באמת רק את הדברים שאני הכי אוהב ולהיות יצירתי ולעשות את האומנות שלי איך שאני רואה אותה. זה קושר אותי לפה ומעבר לזה שאני נורא אוהב את ישראל, ככול שנסעתי יותר ברחבי העולם הבנתי כמה אני אוהב יותר את ישראל".

דיברת לא אחת על החלום שלך להפוך לאבא, איפה החלום הזה עומד היום?

״אה… הולך ומתקרב אליי, נראה. זה עוד לא קונקרטי אבל בפנים זה הולך ומתקרב". אתה מרגיש מוכן? ״יכול להיות שאני מוכן…אני הבן אדם הכי זוגי שאוהב להיות לבד. הרבה מהחיים הבוגרים שלי אני בזוגיות, כנראה שאני טוב גם בזה״.

יש לך אלבום החדש שעשית עם עופר מאירי מלהקת מטרופולין. איך הייתה העבודה אתו ?

״עופר מוזיקאי מדהים והערצתי אותו שנים, הוא חמוד נורא ואיש מדהים. הוא איש כל כך מעניין ולא תיכננתי לעשות איתו אלבום, אבל מהרגע שהתחלנו להיפגש באולפן זה פשוט קרה. את הטקסטים כתבתי לבד והלחנתי אותם עם עופר, זה אלבום שנורא מתאר את השנתיים האחרונות שלי״.

מה תשיר בהופעה באל איי?

״אני אשיר שירים מכל האלבומים שלי, ויהיו ביצועים מיוחדים בהופעה. זו הזדמנות שלי לנסות איתכם דברים שלא עשיתי בארץ ולראות איך זה עובד. הולך להיות הכל מהכל״.

 

עברי לידר יופיע בלוס אנגלס ב-2 באפריל ב-AMRICAN JEWISH UNIVERSITY

כרטיסים ב-www.teevtix.com

כתבות נבחרות

וידויה של בת לאם נרקסיסטית

Published

on

״היו לי שתי מטרות, לסדר את המחשבות שלי ולעזור לנשים אחרות כמוני" • רויטל הורוביץ, תושבת סיאטל המגיעה להרצאות באל-איי, גדלה עם אמא נרקסיסטית וכתבה על זה ספר למרות הכל ומשקעי הילדות הקשים היא מקפידה לתמוך באמה • למרות הכל ומשקעי הילדות הקשים היא מקפידה לתמוך באמה

סיפרה האחרון של רויטל שירי-הורוביץ, "את מדמיינת – לגדול עם אמא נרקסיסטית, מסע בין תובנות" ,מבוסס על חייה האישיים וניסיונה כבת לאמא כזאת. זהו סיפרה השלישי של הורוביץ; השניים הקודמים היו "בת עיראק", רומן היסטורי המבוסס על סיפור משפחתה, ו"להתראות בקרוב", העוסק בהתלבטותם של מהגרים ישראלים
החצויים בין העולמות, ישראל וארה"ב.

הספר האחרון, עם זאת, הוא האישי ביותר וכתיבתו, היא אומרת, היתה תרפיותית. "לקח לי שנה וחצי לכתוב את הספר והכתיבה היתה תוך כדי טיפול בעצמי, סופר כותב את השמחה והכאב שלו ואני הרי כותבת סדרתית. זה הכלי הכי טוב עבורי. זה היה מעין פורקן בשבילי לכתוב את התהליך שעברתי. היו לי שתי מטרות: לסדר את המחשבות שלי ולעזור לנשים אחרות כמוני" היא אומרת בראיון טלפוני מביתה שבסיאטל. "מה שהוביל אותי לכתוב את הספר היה משבר אישי שעברתי אחרי הביקור האחרון של אמי בסיאטל לפני מספר שנים.

היה זה משהו שהגדיש את הסאה ודי פירק אותי לרסיסים. הלכתי לטיפול וכשנכנסתי למטפלת שלא הכרתי בכלל, היא אמרה לי מייד: 'את בת לאמא נרקסיסטית, איך זה שלא ידעת את זה?'. היא הפנתה אותי לקרול מקברייד, מחברת ספרים כ- Will I ever be good enough ו- Healing the daughters of Narcissistic mothers ופתאום הרבה דברים שישבו אצלי בקופסא ובלבלו אותי, התעוררו. התחלתי לעבוד על עצמי וגם הלכתי לסדנא שמקברייד העבירה לבנות ופתאום התחלתי להבין דברים על עצמי ועל אמי".

מה זה בדיוק אומר לגדול עם אמא נרקסיסטית? במה זה מתבטא?

״אמהות נרקסיסטיות מבקרות את ילדיהן נון-סטופ. הן אומרות משהו אחד ומשדרות משהו אחר. יש עיוות מציאות קשה. בחוץ הן רוצות שתפגיני משהו אחד כשבפנים את מרגישה אחרת לגמרי. אם למשל הייתי עצובה, הייתי צריכה להפגין שמחה כלפי חוץ. זה לחיות כמו בהופעה, לא להיות עצמך. האמהות האלו משקרות כל הזמן ומבקרות כל הזמן. למשל, מגיל צעיר היא אמרה לי שאני שמנה וכך הרגשתי. כשילדתי את בני הבכור הלכתי לקבוצה להורדה במשקל והמדריכה אמרה לנו: אם הילדים בבית הספר אמרו לכם שאתם שמנים, אז בגלל זה גם הרגשתם שאתם באמת שמנים. ואני חשבתי לעצמי, אף אחד בבית הספר אף פעם לא אמר לי שאני שמנה, רק אמי. חזרתי הביתה והסתכלתי באלבום התמונות מהילדות שלי וראיתי ילדה יפה. התפרצתי בבכי. לקחו הרבה שנים עד שהגעתי למצב של תובנות אחרות".

זה השפיע עליך בתור אמא?

״בהחלט. ניסיתי לעשות דברים שונים עם הילדים שלי. הייתי בלחץ עם זאת שלא הייתי אמא מספיק טובה ובני תמיד אמר לי כמה שזה לא נכון, כמה שהייתי ואני אמא טובה ואם כבר, הייתי יותר מדי מגוננת ועשיתי עבורם יותר מדי".

הורוביץ, עברה לסיאטל עם בעלה ובנה הבכור בספטמבר 1995 בעקבות עבודה שקיבל בעלה במיקרוסופט. אחרי שלוש שנים, הם שבו לישראל והתיישבו בזכרון יעקב. העבודה במיקרוסופט, החזירה את המשפחה בחזרה לסיאטל שם נולד בנם השני. הגעגועים לארץ העלו אותם בחזרה על המטוס לישראל, אז נולד בנם השלישי ואת הרביעי הם עשו, בחזרה בסיאטל, לפני 15 שנים. מאז הם הספיקו לשוב שוב לארץ, לארוז שוב מזוודות ולהגר בחזרה לארה"ב לפני כשבע שנים. בין לבין, כתבה הורוביץ שני ספרים, בלוג בדה-מארקר וגם יצאה להרצאות בפני הקהילות הישראליו והאמריקאיות-יהודיות, על ספריה.

התנצלה והוסיפה קללה בערבית

מה בדיוק קרה באותו ביקור של אמך שהביא למשבר?

״כשאמי הגיעה לכאן לביקור, בדיוק שבנו לסיאטל מישראל וחיכינו למכור את הבית בארץ. סידרנו את הבית החדש, שמנו דברים במקום כשאמי הגיעה לחגי תשרי. היא רק הגיעה וכבר ביקשה ממני לשלוח אותה לטיול למשפחה שגרה בלוס אנג'לס. אמרתי לה: אמא זה לא נראה לי, באת לשבועיים וחצי, בואי תהיי אתנו'. אבל היא התעקשה: 'לא, אני רוצה לטייל ולך אין זמן לטייל אתי'. זה לא היה נכון, כמובן, טיילתי אתה בעבר. בכל אופן לקחתי אותה למוזיאון, נתתי לה כסף לקניות ושבתי הביתה. בינתיים הלכתי לעשות כביסה, פתחתי את המכונה ופתאום כל הסבון נשפך עלי. אמי השתמשה לפני כן במכונה והשאירה כנראה את הפקק עליו פתוח.

״בערב אמי התקשרה שבני יגיע לאסוף אותה. כששבה הביתה, אמרתי לה: אמא, אין סיבה שתיגעי בכביסה. העוזרת כבר עושה. היא שאלה מה קרה והסברתי לה שהסבון נשפך עלי כי היא כנראה שכחה לסגור את מכסה המיכל. היא טענה שהיא לא עשתה את זה ואני עניתי שזו כביסה מהיום והעוזרת לא היתה באותו היום. פתאום היא התחילה לצעוק: את טוענת שאני משקרת? אמרתי: בינינו, את לא תמיד אומרת את האמת. ואז זה התחיל. היא השתוללה, התחילה למרוט את שיערה, צעקה כמו חיה פצועה. מאוד נבהלתי. הילדים כולם היו בבית ולא ידעתי מה לעשות.

״התקשרתי לבעלי והוא אמר לי לצאת עם הקטן, כי הגדולים עשו שיעורים ושהוא מייד מגיע. הוא בדק מחירי טיסה מהיום להיום והחליט להטיס את אמא שלי בחזרה הביתה אם לא תפסיק לצעוק. כששב הביתה, הוא נתן לה אופציה, להירגע ולהתנצל בפניי או לטוס מייד לישראל, למרות שהכרטיס יעלה לו 5,000 דולר. אמי הסכימה להתנצל. שבתי הביתה והיא אמנם התנצלה, אבל הוסיפה לעברי קללה בערבית. זה גמר אותי. היו לי פלאשבקים מהעבר. עברתי התמוטטות עצבים ולא הפסקתי לבכות. אחרי כמה ימים היא קמה ונסעה למשפחה שלנו בלוס אנג'לס והפיצה עלי שקרים נוראיים. הייתי בטוחה שנשארתי בלי משפחה בגלל כל הסיפורים שסיפרה עלי, אבל הדודים התקשרו להגיד לי שהם אוהבים ויאהבו אותי ושאשמור אתם על קשר. זה מאוד ריגש אותי".

זו היתה הפעם הראשונה שהיא התנהגה בצורה כזאת?

״היו לה הצגות בעבר. היא היתה תמיד מלאת דרמות, כשהייתי בשנות העשרה למשל, היא זרקה עלי טלפון. את יודעת, הטלפונים הגדולים והכבדים האלו של פעם, עם החוגה. אני אפילו לא זוכרת מה אמרתי לה ומדוע עשתה את זה. הטלפון פגע בי בראש ואני יצאתי מהבית בהרצליה והלכתי כל הדרך לרמת השרון ברגל, לדודה שלי. אחרי יומיים, היא באה לאסוף אותי ועשתה מכל העניין צחוק".

ואיפה היה אבא שלך בכל הסיפור הזה?

״אבא שלי היה איש מאוד נחמד ומתוק, אבל לא התערב בשום דבר ולכן גם לא פניתי אליו מעולם לעזרה. הוא היה בשלן מעולה, הסיע אותי לכל מקום, ואהב אותי, אבל הוא היה גבר מסורס כמו הרבה גברים במערכת יחסים שכזאת".

דיברת עם אמא שלך על הספר?

״לא אמרתי לה דבר בנושא, למרות שהיא בטח שמעה שאני מוציאה אותו לאור. אין לי עניין להיכנס אתה לשיחה כי הדבר הראשון והיחיד שתגיד לי שאני מדמיינת, שזה מאוד אופייני לאמהות נרקסיסטיות".

מה לגבי אחיך? דיברת אתם על הספר?

״אין לי קשר עם אחי ואחותי ואני מאמינה שזה בהחלט בגללה. זה מאוד עצוב. עם אחותי ניתקתי את הקשר עוד כשגרתי בארץ כי היא מאוד דומה לאמי ושואבת אנרגיות. ב-2011 כשגרנו בארץ, חליתי בסרטן וידעתי שאני חייבת לשנות דברים שמכאיבים לי ולנתק קשרים עם אנשים שמכאיבים לי והקשר המשפחתי הרי תמיד הכאיב לי. אחי, שהיחסים איתו גם נותקו, ביקש ממני אז סליחה וביקש לחדש את הקשר, אבל לפני כשנה וחצי שוב נותק הקשר. אגב, דיברתי עם נשים אחרות בקבוצה של בנות לאמהות נרקסיסטיות ומאוד מעניין לציין שלאף אחת מהבנות האלו, אין יחסים עם האחים שלהן. האמהות מסיתות את הילדים ביניהם. יש הסתה נון-סטופ. הפרד ומשול".

איך היחסים שלהם עם אמך?

״אחי אמר לי בזמנו: אני לא יודע על מה את מדברת, אמא היתה אישה נפלאה. אבל אמא לימדה אותו להיות מסורס. הוא נשוי כבר בפעם השניה ובפעמיים בהן היו נשוי, היה מסורס על ידי נשותיו. אחותי זכתה ליחס מחפיר מאמי, גרוע אף יותר משלי. היא לא כל כך מודעת לעצמה, שומרת מרחק מאמי, עוזרת לה עד כמה שהיא יכולה אבל עד גבול מסויים. היא לא מכניסה אף אחד לביתה ובטח שלא את אמי".

״כאילו שהיא נעצה סכין בלב"

למרות הכל ומשקעי הילדות הקשים, הורוביץ מקפידה לתמוך באמה. לאחר פשיטת הרגל של אביה, ההורים עברו לגור בדירתם של הורוביץ ובעלה בארץ. אביה הלך לעולמו לפני עשר שנים והיא שולחת מדי חודש כסף לאמה, מתוך תחושת אחריות לא ברורה. "זה הדבר המוסרי לעשותו. זה שהיא כזאת, לא אומר שגם אני ריכה להיות כזאת" היא אומרת.

כשסיימה לכתוב את ספרה, היא שלחה אותו למספר הוצאות לאור ששלחו אליה מכתב בו החמיאו לספר ולכתיבה, אך אמרו שהם חוששים שהוא לא מסחרי. בסופו של דבר, לאחר ביקור בפסטיבל ספרים בפרנקפורט, היא פגשה את נציגי הוצאת הספרים הישראלית העצמאית ניב 'והחליטה לפרסם את סיפרה אתם. "זו הוצאה קטנה בהרצליה, חברה' צעירים ומדליקים, לא תחמנים ומאוד דוגריים, העבודה שהם עושים מאוד איכותית" היא מפרגנת. הספר יצא באמזון בעברית.

כשהיא נשאלת אם לא חששה מתגובת אמה והמשפחה, היא עונה בכנות: "היתה לי התלבטות גדולה אם להוציא את הספר או לא ואם להוציא רק כאן בארה"ב, או לחכות שתלך לעולמה. חשבתי על זה שנה ובסוף החלטתי, גם בגלל עידוד של אנשים אחרים ביניהם בעלי שכן להוציא. החלטתי שזה פחות מוסרי לחכות שבן אדם ימות בשביל לפרסם. זה המסע שלי עם עצמי, לא שלה".

זה נשמע שכתיבת הספר היתה תרפיותית עבורך.

״כתיבת הספר התחילה מתרפיה והסתיימה ברצון לעזור לנשים אחרות כמוני. זאת היתה הסיבה העיקרית שהוצאתי את הספר לאור. לנשים כמוני, יש התמודדות עם העבר שלנו ועם העובדה שאנו צריכות להצדיק ולהסביר את עצמנו. ולמרות זאת, לא תמיד אנשים מבינים על מה אנחנו מדברות וחושבים שאנחנו לא אמפתיות לאמהות או אסירות תודה לאמהות שגידלו אותנו. קשה להם להבין שזה לא זה. גם אם סלחנו, עדיין אנחנו צריכות להמשיך ולשמור על עצמנו מהאמהות שלנו כי הן לא משתנות, אנחנו אלה שמשתנות ומשנות".

איך האחים שלך ואמך הגיבו כשקראו את הספר?

״אין לי קשר לאחים שלי, אבל מבלי לקרוא את הספר, אח שלי איים על הוצאת הספרים בתביעה אם תוציא את הספר לאור, ולכן בסופו של דבר יצא הספר לאור בהוצאה עצמית. שאלתי את אמי אם קראה את הספר והיא ענתה שקראה אותו פעמיים 'אך לא מצאה את עצמה בתוכו'. זה בדיוק כמו לומר לי ש״אני מדמיינת״. למרות שציפיתי לתשובה הזאת, בכל זאת הרגשתי כאילו נעצה סכין בליבי".

איך מערכת היחסים שלך אתה היום?

״אני ביחסים קורקטים אתה ובעיקר 'נשמרת לנפשי'. היא לעולם לא תוכל להיות אמפתית לכאבי ותמיד תשים את עצמה במרכז. היא ממשיכה לעשות הפרד ומשול וממשיכה להסית נגדי. אני מגיעה לארץ פעמיים בשנה, מתראה אתה אבל היא רוב הזמן מדברת על עצמה. פעם, היא התחילה לשאול אותי בטלפון על הילדים שלי ובסופו של דבר הבנתי למה היא שואלת כי היא ביקשה לבוא לביקור ואמרתי לה שזה לא מסתדר.

״כשאני בארץ, אני אף פעם לא נשארת בביתה, אלא הולכת לבית מלון או חברים. אין לי טענות לאמי. אני מכבדת אותה ויודעת שעשתה כמיטב יכולתה. אני מקבלת אותה כמות שהיא ואוהבת אותה אהבה טעונה, אבל אוהבת. סלחתי לה ואין בליבי עליה יותר".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות