בטיפול נמרץ - שבוע ישראלי
Connect with us

תרבות ובידור

בטיפול נמרץ

Published

on

התיאטרון העברי ואורי טאייר דינור גאים להציג הצגה חדשה: ״קח את אבא שלך ולך לעזאזל" • המחזה של רמי ורד הוא קומדיה שחורה על "הורים וילדים, גירושים והזדקנות של ההורים, במעבר למצב שמטפלים בך ובצורך לפתח את שרירי החמלה" • אלעד מסורי ביקר בחזרות הגנרליות הנערכות בהאנגר של שדה התעופה בוואן נייס

מ – JEWISH HEBREWשהו טוב מתבשל ב-STAGE, במטבח של התיאטרון העברי בלוס אנג׳לס. על הפרק: הצגה חדשה שתעלה בתחילת החודש הבא בשם: ״קח את אבא שלך ולך לעזאזל״. את המחזה כתב רמי ורד, על הבימוי וההפקה מופקדת אורי (טאייר) דינור, ולצידה עוזרת הבימוי רוחמה חג׳בי והמפיקה יעל שחם. לקראת הצגת הבכורה שתתקיים בגינדי אודטריום בבל אייר ב-9 בפברואר, הצטרפתי לחזרות עם אורי והשחקנים שהפעם מורכב מצוות מקצועי ביותר; רובם בוגרי בתי ספר למשחק, עם ניסיון בימתי משמעותי בישראל ובארצות הברית.

החזרות נערכות בלוקשיין מפתיע ומעניין – האנגר של מטוס פרטי בשדה התעופה בוואן נייס, אותו נידבו בני הזוג יהודה (ויז'ן) חגואל ודליה גוט. בערב קריר וחורפי התאסף צוות השחקנים המלא וערך חזרה עם תלבושות מקוריות, חלקן חושפניות ביותר, כאשר הם עובדים ומלטשים את התפקידים בחריצות מרשימה. אורי ישובה במרכז החדר, בוחנת כל משפט, תנועה והבעת פנים של השחקנים. היא מתקנת, משפרת וגם מעודדת כשצריך. הכל כדי להוציא כמה שיותר מהצוות שלה.

אורי, מתי התחיל התיאטרון הישראלי שהקמת כאן?

״בשנת 2006 יורם נחום פנה אלי ואמר לי – בואי נעשה הצגה. עשינו הפקה קטנה של 12 איש מכאן הכל התחיל. אפריים עזגד שכיכב בהצגת ״החולה המדומה״ ניפטר השנה. הוא היה משורר נפלא ומעורר השראה, ואני מקדישה לו את הצגת הבכורה. הוא שיחק בהמון הצגות של התיאטרון והיה ממקימיו.

אני ויורם יצרנו את התאטרון הישראלי. בהתחלה לא עשינו הרבה הצגות כי לא הייתה תמיכה בכלל. ב -2016 עשינו את ״ משפחה חמה״ שהתקבלה מאוד יפה ובתמיכה של ה-IAC. ב-2017 את ״אישה בעל בית״, בשנה לאחר מכן קיבלנו עוד תמיכה מה-IAC אבל ב-2018 הם הודיעו שהם לא נותנים יותר מענקים אז היינו צריכים לראות איך מסתדרים לבד.

״התיאטרון מוגדר כמוסד ללא מטרת רווח כבר משנת2011, וכרגע אנחנו מאוד מחפשים אנשים שאוהבים תאטרון ושרוצים לקחת חלק בזה. או כמובן לתמוך בו. הקאסט הנוכחי שלנו כמו שראית הוא מאוד מקצועי, יש שחקנים עם נסיון ובוגרי בית ספר למשחק".

איך המחזה הנוכחי הגיע אליך? 

״אחד השחקנים מההצגה הקודמת כתב לי שהוא ראה את ההצגה בארץ וביקש ממני לבדוק אותה כי היא מעולה לתאטרון. אני מחוברת עם המכון למחזות ישראלים ודרכם קיבלתי את המחזה ומיד קראתי אותו.

חזרתי אליהם וביקשתי לקבל את המחזה כי התאהבתי בו לגמרי, אז הפנו אותי לסוכן של רמי ורד שכתב את המחזה.

באותה תקופה גם שהיתי בארץ. אבא שלי חלה וטסתי לבקר ולטפל בו. הוא עבר שבץ והייתי צריכה לעבור איתו את התקופה הקשה הזו, ואת כל ההתנהלות עם בתי החולים וזה החזיר אותי לנושא של ההצגה, שמספרת על אב ובן שמרוחקים והמצב הרפואי של האב מביא אותם ביחד, וכל הנושא של הבירוקרטיה של בית החולים. זה נגע בי, ביהדות אומרים שאתה אוהב את מי שאתה נותן לו, לא מי שנותן לך.״

אז במה עוסק המחזה?

״זוהי קומדיה שחורה שמטפלת בנושא של הורים וילדים, בנושא של גרושים וגרושות והזדקנות של ההורים. במעבר למצב שמטפלים בך ובצורך לפתח את שרירי החמלה. להיות במצב של נתינה בלי אג׳נדה, אהבת חינם ועוד. הדברים שהכי מצחיקים בהצגה הם האמת של החיים. אנחנו שמים לך מול הפנים דברים שאנשים חווים ולא מדברים עליהם או לא מוציאים החוצה.

רמי ורד כתב ההצגה הזו על בסיס החוויה שלו, כאשר אבא שלו חטף שבץ. ההצגה מבקרת קודם כל את המערכת, לא את הרופאים, הם לא אנשים רעים. יש בהצגה שאלה מוסרית מאוד חזקה – במי מטפלים ובמי לא. זה נושא שחשוב לעסוק בו. ההצגה גם מטפלת במערכות יחסים בין הורה לילד בכל גיל. להורים שלנו קשה מאוד להיות לבד ולהיות זקוקים לנו בעיקר כשאנחנו רחוקים מהם. הם לא רוצים לתת לנו הרגיש שהם טירחה".

איך הכימיה בין השחקנים? 

״נהדרת. הם מקבלים אחד את השני, עוזרים אחד לשני. כשאני הייתי עסוקה בפסטיבל הסרטים הישראלי ולא היה לי זמן לנשום הם נפגשו לבד, עשו חזרות עם המון תמיכה ביניהם וזה מקסים לראות. אנחנו מתכוננים להצגת הבכורה ב-8 בפברואר. לאחר מכן יהיו עוד 6 הופעות נוספות ב'סידר ווסט', התיאטרון שנמצא ביוניברסל סטודיו בין העיר לוואלי במיקום נפלא. אנחנו מתרגשים ואני ורוצה להודות לעיתונים הישראלים שעוזרים ותומכים, לשמעון בהרוזן על המפרסת שהוא בנה לנו במתנה, וכמובן לקהל שקונה כרטיסים ותומך בתיאטרון המקומי".

• • •

במהלך החזרות יצא לי להכיר מקרוב את השחקנים ולשמוע בקצרה על הדמויות אותם הם מגלמים. אחת השחקניות הראשיות היא יעל מפצ׳יר בוצ׳ר (משחקת את לימור), במקור מירושלים, למדה משחק ותסריטאות ׳בניסן נתיב׳ והגיעה לאל-איי ב-2014. יעל: ״שמעתי על אורי ושיש לה תאטרון וישר יצרתי איתה קשר. עד עכשיו לא היה לה תפקיד שמתאים לי. בשנה שעברה כשהיא כתבה לי שיש לה תפקיד שיכול לעבוד עבורי שמחתי מאוד וחיברתי אותה גם עם סיון פיליפס, שהיא גם שחקנית מקצועית". יעל מאוד דומיננטית בחזרות ומביאה המון ערך מוסף להצגה, כמו גם עוזרת לאורי לביים את התמונות ובטיפים מקצועיים מעולם המשחק.

יעל: ״לימור היא משהי שהחיים שלה תקועים – היא גרה בבית חולים עם אמא שלה שחטפה שבץ והדירה שלה בשיפוצים. יש משהו כיפי בתיאטרון שאתה יכול לפרוק את מה שמפריע לך בחיים על הבמה. את העצבים, את המתח, את הקשה לי ומר לי. התפקיד של לימור מלא פאנצ׳ים פיזיים שנראים מתאימים לאופי שלי. כיף לי לתת לקהל הישראלי תאטרון שיצרנו פה באל-איי".

בתיה פרנס משחקת את זיוית, העובדת הסוציואלית. בתיה מגיעה מעולם הבמה ויש לה נסיון רב במשחק. היא למדה במכינה של ניסן נתיב, ולאחר הצבא היה לה ברור שהיא טסה לארצות הברית. בהמשך למדה ב׳לי שטרסברג׳ בניו יורק, עבדה בתיאטרון ומחזות זמר באופן מקצועי. אתה המעבר לאל איי עשתה ב–2008 כדי להשיג יותר ניסיון בקולנוע וטלויזיה.

בתיה היא הליהוק האחרון של ההצגה והיא מספרת על התפקיד: ״זיוית באה ממקום טוב, אבל המערכת משנה אותה והיא נאלצת לעשות בחירות כדי להציל את התחת שלה. אני מתחברת לזה ברמה שאנשים עושים החלטות בחיים, והם חושבים שהם הולכים לעשות משהו שהם אוהבים ופתאום הם מגלים שהם בעצם מכשיר בשביל להרוס בכלל. אני יכולה להבין את הקונפליקט שלה. למרות שזו קומדיה, הדרמה היא בעצם מה שמצחיק ויש בהצגה ביקורת חברתית נוקבת".

סיון פיליפס משחקת את יעל: גרושה פעמיים ומחפשת אהבה. סיון גם היא חלק מהשחקניות היותר מקצועיות ומנוסות בקאסט. ״תהיה הצגה טובה״ היא פותחת את השיחה שלנו. סיוון כבר שבע שנים באל איי. במקור היא מפתח תקווה שם הופיעה בלהקה היצוגית של העיר היא נזכרת במבט נוסטלגי. סיון שיחקה לפני כמה שנים בהצגה בהוליווד שלא ממש המריאה, ולדבריה היא די אמרה נואש מענין התיאטרון בעיר המלאכים, בה כולם מכוונים לקולנוע ולטלוויזיה. אבל אז, היא מספרת, דיגדג לה לחזור לבמה.

ביום יום היא עובדת במשלוחים ב׳פוסט מייטס׳, אבל עדיין חייה בהוליווד כדי לנסות להגשים את החלום. היא קיבלה את התפקיד הסקסי של יעל סיון: ״יעל בחורה נואשת לאהבה אבל לא יודעת איך להכיל אותה או לזמן אותה אליה או לתפוס אותה כשהיא מגיעה. היא מאוד משוחררת, ומאוד פנויה לחוות דברים ולהכיר אנשים שגם פנויים לחוות דברים". בחיים, סיוון מספרת, ״אני מאוד שונה. מכירה מישהו ומתאהבת בקלות ובונה הרים וגבעות על כל גבר שאני יוצאת איתו".

נטע שוחט משחקת את האמא של לימור שמאושפזת בבית חולים לאחר שחטפה שבץ. נטע חברה במת״י ומשחקת ברידג׳. יום אחד קיצרו להם שיעור ברידג׳ בטענה שמתחיל חוג חדש של אימפרובזציה עם אורי דינור, שהייתה צריכה את החדר לעשות חזרות. נטע: ״הייתי צריכה להבין מי זו האורי הזו שלוקחת לנו את החדר וכך הכרתי אתה. כמה חודשים לאחר מכן אורי הציעה לי את התפקיד. ישר אמרתי כן. אני בת 70 מה יש לי להפסיד. אני חובבת הצגות ואנחנו הולכים להרבה מחזות. יהיה כיף להיות חלק ממשהו כזה. גם אם זה תפקיד קטן לא איכפת לי אני נהנית".

אור שעשוע מגלם את דמותו של דוקטור שלם. הוא הגיע לאל-איי לפני כשנתיים, בוגר בית הספר למשחק המקומי ״סטלה אדלר״. ״זו חוויה ראשונה שלי. הגעתי לפה בלי נסיון מהארץ ועד עכשיו שיחקתי רק באנגלית. לשחק בעברית זה משנה אותך. זה הופך אותך יותר מודע לעצמך כי אתה מדבר בשפת האם שלך, וכשאתה מדבר את זה במסגרת של טקסט אז העבודה המנטלית כדי שזה ישמע לי טבעי לוקחת יותר זמן. באורי הבמאית יש הרבה אש, אז הדינמיקה היא שונה אבל הכימיה עם השחקנים נהדרת. אין אגו שמשתלט, כולם להוטים ללמוד אחד מהשני ולשמוע הערות וזה פנטסטי".

עוד בגזרה הגברית, ליאור שמזה שמשחק את אברהם האבא של עמי קינן (יורם) שמאושפז בבית החולים לאחר שעבר שבץ. עמי עבד כמסגר בישראל ולא מצא את עצמו. לכן, הוא טס לאפריקה ועשה שם חיים עם נשים רבות כאשר הוא משאיר את משפחתו מאחור. ליאור מספר שלא היה לו נסיון מקצועי במשחק ולכן שמח על ההזדמנות לעבור את האודישנים ולהשתתף בהצגה. בחיי היום יום ליאור ידוע כטבח מעולה שמבשל אוכל בעיקר בסגנון איטלקי.

טניה עדן-לוי משחקת את חגית האחות הרוסיה. היא הגיעה אלינו לפני תשעה חודשים וזו ההצגה הראשונה שלה באל איי. כבר בארץ למדה משחק מגיל צעיר ושיחקה בתפקיד הראשי בהצגה הקומית ״נשים מדברות נשים״ שרצה יפה בהבימה, בתאטרון חולון והיכל ראשון. טניה: ״הגעתי לקאסט כשאני לא מכירה אף אחת אבל ממש הופתעתי לטובה. יש משהו בתבלין הישראלי שקל להתחבר אליו. כולם קיבלו אותי בחום ובחיבוק ומאוד עזרו לי וכיוונו אותי בכל מה שאני צריכה. הם אנשים מקסימים, גם אורי וכל השחקנים.״

טניה מספרת על הדמות שלה בתור חגית כהן האחות ומדוע בחרו להעניק לה מבטא רוסי. ״רצינו לתת לדמות האחות סוג של כוח כי היא מעורבת בסיפור. החלטנו לעשות אותה רוסיה כי יש משהו ברוסים שמשלב נוקשות ורוך ביחד. הם יודעים להיות הכי ישירים כשצריך אבל יש בהם חום. זה מתאים לדמות שמצד אחד היא תהיה אחות שמרחמת אבל גם שיהיה בה גם את הלוחמנות. לי בתור שחקנית היה כיף להשתעשע במבטאים".

הצגת הבכורה של המחזה
״קח את אבא שלך ולך לעזאזל" תיערך ב-7 בפברואר ב- Gindi Auditirium – American Jewish University. כרטיסים ( 55דולר) בטל':310-557-6425 טלי ספיר-קסטלמן. 818-689-6563 אורי טאייר דינור וגם ב www.eventbrite.com

 

תרבות ובידור

פזמון לקרואסון והמבין לוין: ה"הרצגה" של רועי הורוביץ

Published

on

השחקן המוערך מהארץ הרשים במופע שמבוסס על שיריו וכתביו של המחזאי חנוך לוין, במסגרת אירועי התרבות של מת"י

במוצ"ש התקיים ערב תרבותי איכותי מבית היוצר של השחקן המוערך רועי הורוביץ והמוזיקאי משה דנינו, בבית הכנסת "סיני טמפל". זאת במסגרת אירועי התרבות של מרכז התרבות הישראלי (מת"י) בלוס אנג'לס.

הערב התחיל באכילת קרואסון (כשם המופע: פזמון לקרואסון והמבין לוין") והמשיך בהנאה צרופה ממשחקו ושירתו של הורוביץ שהגיע לסיבוב הופעות במיוחד לרגל המופע החדש שלו שמבוסס כולו על שיריו וכתביו של חנוך לוין ז"ל. לוין היה הפורה במחזאי ישראל; הוא כתב מחזות, מערכונים, פזמונים, סיפורים, שירה ושירים, שני ספרי פרוזה, שני קבצי מערכונים ופזמונים, ספר שירים ושני ספרי ילדים. הוא ביים את מרבית מחזותיו בעצמו עד פטירתו בטרם עת, בגיל 56. לוין הקדיש את חייו לכתיבה ולהשארת חותם על החברה הישראלית לדורי דורות.

אבל לוין לא היה רק מחזאי אלא גם משורר, שנוי במחלוקת יש לציין, אשר קנה לו שם בתור "הילד הרע" והפרובוקטיבי של התיאטרון הישראלי לצד רגישות והבנה של החיים כפי שהם ללא כל המסכות, שמטרתן להסתיר את הכאב והקושי העמוק בנשמה. כך למשל, הביע את מורת רוחו על יחסי משפחה וקרא לבטל את האקסיומה הנדושה כל כך על המשפט "ילדים זה שמחה", האמנם?! כך גם לגבי יחסי אחים שמתחבטים אלה באלה החל מהילדות על תשומת הלב של ההורים, וכלה לאחר מותם של ההורים, על חלוקת הירושה וההספדים.

רועי הורוביץ מפליא לבטא על הבמה את הגיגיו של לוין תוך תיבול היחסים בין הדמויות בשירים והקריצה לחו"ל על פני ארץ ישראל השלמה, זו שעליה כתב לוין ב-1967 את שירו הראשון כלא מעניינת את האדם היחיד שנאבק בקיומו: "מה אכפת לי משכם? העיקר שאני שלם", והרים את קמפוס אוניברסיטת ת"א על הרגליים, שנייה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. בפאריז לפחות, טוען לוין, הזונות אוכלות קרואסון ומשלמים להן בפראקים…

לוין נפטר לפני 20 שנה ונדמה כי הוא חי בינינו עד היום; בכל עונה אפשר למצוא לפחות מחזה אחד שלו שרץ על בימות התיאטראות בישראל והשחקנים שמשחקים בהם נבחרים בקפידה להתאמתם לטקסטים המוזרים משהו והמתובלים בתבלין החיים.

אנחנו, הישראלים בלוס אנג'לס, זוכרים לו חסד נעורים על השירים הנפלאים שכתב לחווה אלברשטיין, "לונדון לא מחכה לי" ואחרים. המופע של הורוביץ הצליח להרטיט את ליבנו בשירה, הקראה ומשחק, בשומענו על הביוגרפיה המעניינת של היוצר המחונן שהיה לו כל כך הרבה מה לומר, אך כבר עבר ונגמר.

הכותבת הינה מורה לעברית ויהדות ומתנדבת במרכז מת"י בלוס אנג'לס

המשך לקרוא

במה וקולנוע

Can You Ever Forgive Me?

Published

on

מליסה מקארת'י ו-וויליאם אי. גראנט מגלמים זוג נוכלים מיזנתרופים, בסרט זיכרונות שופע חוכמה ושנינות המלווה בהרבה מסרים חברתיים מרגשים

האוטוביוגרפיה אודות הסופרת שהפכה לזייפנית מכתבים, לי ישראל, עובדה למסך הגדול ב-"האם אי פעם תסלחי לי?". הסרט הוא אסופת זיכרונות תקופתיים ובמרכזו מליסה מקארת'י ("מרגלת") בתפקיד הדרמטי ביותר שלה עד כה, אשר אף מביא לה מועמדות לאוסקר לפרס השחקנית הטובה ביותר השנה. מקארת'י למודת ניסיון בהאנשת דמויות גדולות מהחיים בקומדיות שלה, וישראל היא בהחלט 'דמות' או אפילו 'טיפוס' בפני עצמה. לצד מקארת'י, בתפקיד משנה אשר גם גרף מועמדות לאוסקר, הוא ריצ'ארד אי. גרנט, המגלם את שותפה וידידה היחיד של ישראל, ג'ק הוק. בכך, מקארת'י וגראנט מגלמים זוג נוכלים מיזנתרופיים, בסרט זיכרונות שופע חוכמה ושנינות המלווה בהרבה מסרים חברתיים מרגשים.

סיפורה של ישראל נכתב למסך על ידי התסריטאית ניקול הולופסנר ("דיברנו מספיק", "ארץ ההרגלים היציבים") והמחזאי ג'ף וויטי ("אבניו קיו"), ונהנה מהניסיון הרב שלהם כמספרי סיפורים. הולופסנר מתמחה, כמובן, בקומדיות של נימוסים, כאשר דמויות אפורות ומדוכאות מאמצות חוש הומור במצבים לא נעימים, מה שהופך את עולמה של ישראל למדוכדך ומצחיק כאחד. גם לוויטי תפקיד מפתח בתסריט, והוא עוזר להפוך אותו לאותנטי באופן שבו נפרשת חוויית הבדידות של שני אנשים משונים ומזדקנים, כשהם עושים את דרכם בניו יורק של תחילת שנות התשעים. מעוצמה זו, הולופסנר וכן וויטי מועמדים לאוסקר בפרס התסריט המקורי. במאית "האם אי פעם תסלחי לי?", מריאל הלר ("יומנה של נערה מתבגרת"), אינה נרתעת מלחשוף היבטים פחות מוכרים על גיבוריה, ובכך יוצרת ביוגרפיה אמפתית ופתוחה מאוד לגבי הדמויות, ומשכנעת את הצופים, שעל אף מגרעותיהם וכי דמויותיה אינן מצופות סוכר- הוק וישראל עדיין אהובים ומרגשים.

ואכן, מקארת'י וגראנט הופכים לאחד מבני הזוג והם בכלל לא בזוגיות) המשכנעים והטובים ביותר על המסך השנה, בין אם הם שותים אלכוהול ללא הפסקה, עושים בושות בציבור או רק נהנים מארוחה טובה. ישראל והוק הם דמויות עם אגו ענק, והסרט לא מתבייש לקלף את קליפות הבצל מעורם ולחקור את הפגיעות, את חוסר הביטחון ואת תכונותיהם חסרות המצפון באופן כנה ולעיתים אף שובר לב. בעוד בסרט "האם אי פעם תסלחי לי?" מקארת'י וגראנט בקדמת הבמה, גם השחקנים סביבם תומכים ועומדים בפנים עצמם: תפקידה מלא החן של ג'יין קרטין בתפקיד סוכנת הספרים מרג'ורי תורם מאוד להבנת הסטטוס קוו של ישראל, דולי וולס נהדרת בתפקיד בעלת חנות ספרים שמפגינה / מכחישה את רגשותיה כלפי ישראל, ואסור כמובן לפספס את אנה דייבר סמית' בסצינה בלתי נשכחת שבה היא מגלמת את המאהבת לשעבר של ישראל. חשוב לציין, שמקארת'י מצאה אף מקום לתפקיד קצר של בעלה במציאות,בן פלקון, בתפקיד אספן אמנות פקפקן למדי/

הלר מיומנת מאחורי המצלמה ב-"האם אי פעם תסלחי לי?", באופן שבו היא מאפשרת לדמויותיה לתפוס את מלוא המסך. הבימוי לא בהכרח מושך ומסקרן באותה רמה כמו המשחק, אבל היא מנצחת על הצילומים היפים של הסינמטוגרף, ברנון טרוסט ("חי בסרט"), אשר מצליח להבליט פרטים קטנים המסייעים לקהל הצופים להיטמע בעולמה של ישראל – אם זה בדירה עמוסת פריטים עד כדי אגרנות או בחנויות ספרים צפופות. פסקול הסרט קובע עוד יותר את הטון והמצב-רוח של הסיפור, תוך ניגון שירים רומנטיים המסמלים את מצב רוחה של ישראל, כמו בשיר 'חשבתי עלייך אמש' של ג'ן סאות'רן או 'רחוב החלומות' של פגי לי. בכך, ההיבטים הטכניים של הסרט עושים עבודה מדויקת בהבלטת הופעות השחקנים ומבלי להצל עליהם, וכמובן אי אפשר שלא להתייחס למעילי הטוויד הנאים ואופנת שנות התשעים שנוצרו על ידי מעצב התלבושות, ארז'ון בהסין ("חיי פיי").

בסופו של דבר, "האם אי פעם תסלחי לי?" בן 106 הדקות הוא יומן זיכרונות משעשע, ושווה לראותו ולו בשביל המשחק של מקארת'י וגראנט (ובלי קשר אם יגרפו בסופו של דבר את פרס האוסקר). אוהדי הסיפורים של הולופסנר ו/או הלר ימצאו את כל מה שהם מעריכים בסרט זה, לאור הרעיונות והנושאים המשותפים של הסרט עם כל יצירותיהן הקודמות. באופן דומה, מאוד מרענן לראות את מקארת'י בוחנת טריטוריה של אופי אפל וקודר המתפרש כמבדר ומשעשע בדיוק כמו תפקידיה בקומדיות קלילות. מומלץ.

לקריאת מאמרים וביקורות קולנוע נוספות, בקרו באתר של שי שגב:
http://www.movieshy.com/Attachments area

המשך לקרוא

תרבות ובידור

קחו את אבא שלכם… ובואו לראות הצגה!

Published

on

מאות נהרו לגינדי אודיטוריום למופע הבכורה של "קח את אבא שלך ולך לעזאזל״ • ההצגה הישראלית הכי מדוברת בעיר • המשך יבוא

מאז הוקם התיאטרון The Jewish Hebrew stage בשנת 2006, השאלה הנשאלת ותר המופנית למי שמזוהים עם פעילות התיאטרון היא, מתי תהיה עוד הצגה? והנה, לפני כחצי שנה, אולי קצת יותר, נולדה לה הצגה חדשה שבדיוק התאימה למידות של התיאטרון המקומי. ״יום אחד התקשר אלי מאיר לוי, ששיחק בהצגה 'אישה בעל בית' שהועלתה על ידי התיאטרון ב- 2017, וסיפר לי התלהבות רבה על ההצגה הזו״ אומרת אורי טאייר דינור,
מייסדת התיאטרון. ״קיבלתי את המחזה , ומיד ידעתי שאני רוצה לעבוד עליו ולהעלות אותו על הבמה״ אורי החלה להזיז את הגלגלים לקבלת זכויות להצגה, כשאלה הגיעו, החלה אורי בגיוס שחקנים.

את המחזה כתב רמי ורד בעקבות טלטלה שעברו חייו כאשר אביו קיבל שבץ מוחי. ורד כתב את המחזה ביד אומן, והכל במינון הנכון; היא מצחיקה במידה, עצובה במידה ומספרת את סיפור מערכת הבריאות בארץ שמנסה לפתור בעיות על קו המוסר מול מציאות בלתי נתפסת. ״קח את אבא שלך ולך לעזאזל״ היא קומדיה שחורה על נושא רציני במציאות מטרידה ולא פשוטה.

גילוי נאות: יורם נחום , השחקן הראשי בהצגה הוא בעלי, האיש שלי שהוא קבלן בריכות שחייה ואוהב את הבמה. זו ההצגה השישית בה הוא משתתף, וכאשר אורי הציעה לו את התפקיד קראנו יחד את התסריט ויחד החלטנו שאנו מתחייבים לזה. יורם תורם את זמנו וכישרונו ואני אתפקד כאם חד הורית בחצי שנה הקרובה…

גם את הסצינות היותר אינטימיות שדרש התפקיד קיבלתי באהבה בשם האמנות ובזכות המחזה הנפלא. את ההצגה הפיקה וביימה אורי טאייר דינור ברגישות קומית ועם תשומת לב לכל סצינה ולכל תמונה בהצגה. כשמדברים על הורים חולים ובתי חולים אורי יודעת בדיוק על מה מדובר ואיך זה מרגיש, שכן ממש לפני שהחלה לעבוד על ההצגה היתה אורי בארץ וסעדה את אביה לאחר שעבר שבץ והייתה צריכה לעבור איתו את התקופה הקשה הזו, ואת ההתנהלות מול בתי החולים. לצידה של אורי התנדבה רוחמה חג׳בי כעוזרת הפקה שנכחה בכל החזרות וסייעה הכל מה שנדרש המהלך החזרות וכן בערב הבכורה.

השחקנים בקאסט רובם שחקנים מקצועיים שלמדו משחק במוסדות הנחשבים ביותר והתחייבו לתיאטרון המקומי. הם עשו זאת במטרה להביא לקהל כאן תרבות ישראלית מקומית, איכותית וכל זה לא היה קורה אם החיידק לא היה בוער בנפשם. ההתחייבות היתה תובענית מבחינת הזמנים שהיא דורשת ובידיעה שאין שכר כספי עבור ההפקה, כולם מתנדבים ומתחייבים והקאסט כולו הפכנו למשפחה אחת גדולה, כולם עוזרים אחד לשני ותומכים ובקשר יומיומי גם כשזה לא נוגע להצגה, דבר שמרגישים על הבמה באנרגיה הנהדרת שעוטפת את הקהל.

ההצגה מביאה את סיפורו של עמי (יורם נחום) אשר הדיו על מסמכי הגירושין שלו טרם יבשה והוא כבר מגשש דרכו חזרה אל עולם הפנוים-פנויות. במועדון לילה בערב פנויים פנויות הוא מכיר את יעל, גרושה סקסית ונפלאה אותה מגלמת בכישרון רב סיון פיליפס שללא כל עכבות מנסה ללמד את עמי (החנון) על החיים בעולם הפנויים פנויות. הרבה הומור מפיג את המבוכה באינטימיות ביניהם, וטוב שכך. שיחת טלפון מפתיעה משנה את חייו של עמי שגם כך נמצא בתקופה לא יציבה. בשיחה מתבשר עמי שאביו שוכב בבית החולים לאחר שלקה בשבץ מוחי.

מסתבר שלהיות שחקן זה הרבה יותר מלדעת את הטקסט בעל פה ולזוז נכון על הבמה: אור שעשוע, השחקן הנפלא, שמשחק את ד״ר שלם בהצגה, כמעט ועשה דוקטורט על מנת להבין נכון את התפקיד אותו הוא מגלם. הוא קרא וחקר ולמד היטב כל מונח מקצועי בו הוא השתמש כד״ר שלם. חשוב היה לו לחקור לעומק ולהבין את התפקיד וכמובן שזה בא לידי ביטוי בדמות אותה הוא הביא לבמה.

אביו של עמי נטש אותו ביום לאחר בר המצווה, וקשה להגדירו אבא. בלית ברירה עמי מגיע לבית החולים ומגלה שאביו שרוי בתרדמת. עמי נאלץ להתמודד עם משקעי העבר מצד אחד אל מול אביו החולה שזקוק לו כרגע. האישפוז בבית החולים והשיקום גורמים לעמי ליאוש ותסכול. את אביו של עמי, אברם, מגלם ליאור שמזה, לליאור זו פעם ראשונה על הבמה והוא עושה את תפקידו בצורה מדוייקת ונפלאה.

ליאור הוא שף במקצועו, שנענה לאתגר לשחק בהצגה ולמד את כל הניואנסים הקטנים שהופכים אותו מעוד חולה מאושפז בבית חולים לפגוע מוח בעקבות שבץ מוחי. ליאור משחק את התפקיד באופן כל כך אותנטי שלעיתים לאחר שהייתי רואה אותו בחזרות שוכב במיטת בית החולים ניראה היה לי מוזר לראות אותו הולך ומדבר. לצד אברם מאושפזת גברת ריכטר החביבה אותה משחקת נטע שוחט הניפלאה. התפקיד כל כך מקסים וכאילו נתפר במיוחד למידותיה הנעימות של נטע. בכל סצינה בה הזרקורים על נטע היא גונבת את הפוקוס, הנוכחות שלה חזקה גם כאשר מדובר בתפקיד שאינו כולל מלל רב.

את לימור, הבת של גברת שוחט מגלמת יעל מפציר בוצר, שלמדה משחק ותסריטאות ׳בניסן נתיב׳ ומביאה את כל הידע והניסיון לבמה בדמות דרמטית וקומית. יעל נפלאה על הבמה בדיוק כמו בחיים עצמם, היא מביאה את הגמישות שלה והאתלטיות לבמה ומצליחה לקרוע את הקהל בצחוק ומביאה את המחזה בדיוק אל הגדרתו ״קומדיה שחורה״. על הבמה גם קשה לפספס את חגית, האחות הרוסיה, היפה והמוסרית אותה משחקת טניה עדן-לוי. משהו בין הנוקשות הסובייטית לרוך ולמידת הרחמים של תפקיד האחות הרחמנייה שובה לב. היא כל כך משכנעת בחזות שלה וכל שפת הגוף שלה בתפקיד זועקת ״אני אחות״ עד שבסוף ההצגה ניגשה אלי מישהי מהקהל ושאלה אם טניה באמת אחות בחיים האמיתיים…

את העובדת סוציאלית, זיוית, משחקת בתיה פרנס הנהדרת, שהגיעה אל הקאסט מעולם הבמה והקולנוע, שחקנית ברמ״ח איבריה ומביאה לבמה במימיקה ניפלאה וטון הדיבור את הדמות האידיאלית של העובדת הסוציאלית, שכל מה שהיא רואה לנגד עיניה זה את טובת המערכת, וניצבת שם על הגבול בין הדילמות האנושיות והרצון לעזור ליחיד בתוך מערכת הבריאות אל מול דרישות האדמיניסטרציה לעמוד מול תקנים ותקציב מוגבל.

אני מודה שהרבה קטעים בהצגה היו לי קשים וכואבים, כבת להורים מתבגרים וההצגה נוגעת בלב לכל אחד במקום הרגיש לו, ביחסים עם ההורים המתבגרים, בחוסר האונים של החולה הקטן מול המערכת הגדולה, הצפיפות בבתי החולים, המחסור בכח אדם, ברצון להמשיך עם החיים קדימה כאשר יש הורה חולה וזה עוצר לך את החיים. המחזה מצליח להפוך כל סיטואציה קשה לסצינה קומית בכישרון רב של משחק, בימוי וכתיבה שנונה. אני גאה בבעלי שניכנס לנעליים הגדולות של אבי קושניר, אשר מגלם בהצגה בארץ את התפקיד של עמי. הקהל בהצגת הבכורה אהב, לא חסך במחמאות, והפוסטים המחבקים ברשתות החברתיות מראים לנו שיש מקום לתרבות ישראלית בהפקה מקומית. בואו לראות קומדיה שחורה נפלאה על נושא רציני במציאות מטרידה, באחד מהתאריכים המצורפים:

17 , פברואר16 ההצגה תעלה בתאריכים: פברואר 3 , מרץ2 , מרץ24 , פברואר 23פברואר
Theatre West – 3333 Cahuenga Blvd. Los Angeles CA 90068
דולר. נא ליצור קשר טלפוני או 35 מחיר הכרטיס: 310-557-6425 להזמין דרך הלינק:
https://take-your-father-theatre-west. eventbrite.com/?aff=TALISAPIR

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות