Connect with us

במה וקולנוע

בוורלי הילס", טייק 2

Published

on

סדרת ההמשך של "בוורלי הילס90210 " יצאה לדרך עם השחקנים המקוריים בתפקיד עצמם, ועם חסרונו הבולט של לוק פרי, שהלך לעולמו במפתיע • כל מה שצריך לדעת

BH90210: L-R: Gabrielle Carteris, Tori Spelling, Brian Austin Green, Jason Priestley, Shannen Doherty, Jennie Garth and Ian Ziering. BH90210, the highly anticipated new six-episode event series, will premiere Wednesday, Aug. 7 (9:00-10:00 PM ET/PT) on FOX. ©2019 Fox Media LLC Cr: Brian Bowen Smith/FOX

החלום הנוסטלגי הרטוב ביותר של בני ה–40 פלוס בכל העולם התגשם: ב–7 באוגוסט עלתה בארצות הברית הדרמה הקומית החדשה "BH90210". א פשוט "בוורלי הילס 90210", בדיוק כמו סדרת הניינטיז האהובה שעליה היא מבוססת. זה יהיה אירוע טלוויזיוני בן שישה פרקים, שמאחד את הקאסט המיתולוגי של הסדרה האהובה, שכמו רבות מהסדרות ההוליוודיות, גם מאחוריה עמדו יהודים. את הסדרה יצר ב־1990 דארן סטאר, האיש שהביא לנו אחר כך את סקס והעיר הגדולה", והפיק אהרון ספלינג, שכבר היו לו ברזומה הצלחות אדירות כגון "המלאכיות של צ'רלי",
ספינת האהבה" ו"שושלת".

בוורלי הילס 90210", ששודרה מ–1990 עד 2000 היא דרמת הנעורים האהובה ביותר אי־פעם. העובדה שספלינג ליהק בני 20־30 לגלם תיכוניסטים, ונתן לבתו, טורי ספלינג, את אחד התפקידים הראשיים, לא הפריעה לאיש. מאז ירידתה של הסדרה ובמשך קרוב ל־20 שנה התגעגענו למשולש האהבה ברנדה־דילן־קלי, לתסרוקות, לבגדים, לביקיני, לאינטריגות, למלודרמה ולכסף הגדול. והכוכבים, כך נראה, התגעגעו לימים שבהם היו סחורה לוהטת.

בטיזר הראשון לסדרה החדשה השתפכו השחקנים מרוב אושר. "זה שזכיתי לעבוד שוב עם כל החברים הישנים שלי היה אחד השיאים של התוכנית החדשה", אמר ג'ייסון פריסטלי (ברנדון) וג'ני גארת' (קלי) הוסיפה: "אין ספק שלתוכנית יהיה אלמנט חזק של נוסטלגיה".

הבוורלי החדשה שצולמה בוונקובר, קנדה, היא לא סדרת המשך ולא רימייק ולא ריבוט, אלא מעין סדרה מוקומנטרית המנסה למכור אשליית מודעות עצמית. הכוכבים המוכרים מגלמים את עצמם – או מעין גרסה מוגזמת של עצמם (כלומר, הוסיפו לדמויות טירוף שאמור להיות קומי והשמיטו מהן את הטירוף האמיתי שלהם), בעודם מנסים כביכול להפיק ריבוט של "בוורלי הילס 90210" שיחזיר אותם לימי התהילה.

על פי רשת פוקס, זהו הרעיון של הסדרה החדשה: "לפני 19 שנה, כש'בוורלי הילס 90210' הסתיימה, השחקנים הלכו איש איש לדרכו. כשהם התאחדו בכינוס מעריצים בלאס וגאס לכבוד יום ההולדת ה–30 של הסדרה, זה הצית מחדש אהבות ישנות, סכסוכים ורגשות. בתום סוף השבוע טורי הציעה שהם ינסו להרים ריבוט של 90210״.

המורד המיוסר על האופנוע

"BH90210" היא הסדרה השישית בזיכיון של "בוורלי הילס 90210". קדמו לה "מלרוז פלייס" הבוגרת יותר אופרת סבון שבועית על קבוצת דיירים בקומפלקס דירות בווסט הוליווד, שהתחילה כדרמה על יחסי שכנות עם מתח מיני, והתפתחה לסאגה מופרכת בכיכובה של הת'ר לוקליר; הספין–אוף שלה "דוגמניות בע"מ"; והריבוט של "מלרוז פלייס" מ–2009, שלא שרד יותר מעונה אחת .ב–2008 עלתה דרמת הנעורים "90210 שהביאה דור חדש של נערים ונערות לתיכון ווסט בוורלי, וליהקה שמות מוכרים מהסדרה המקורית, כמו ג'ני גארת' ושאנן דוהרטי, שגילמו את דמויותיהן הישנות שהתבגרו מאז (הן מוסמסו החל מהעונה השנייה, מתוך הבנה שהילדים שצופים בסדרה בכלל לא מכירים אותן). ואחרי כל זה מגיע "בוורלי" החדש.

כל החבורה המקורית חוזרת. כמעט. ג'ייסון פריסטלי ברנדון וולש), שאנן דוהרטי (ברנדה וולש), ג'ני גארת' קלי טיילור), טורי ספלינג (דונה מרטין), בריאן אוסטין גרין (דיוויד סילבר), איאן זירינג (סטיב סנדרס) וגבריאל קרטריס (אנדריאה זאקרמן). גם קרול פוטר תקפוץ לבקר בתור סינדי וולש, אמא של ברנדה וברנדון. ג'יימס אקהאוס, שגילם את האבא ג'ים וולש, משום מה לא חוזר.

אולי הוא נתקע בהונג קונג. כריסטין אליס שגילמה את אמילי וולנטיין, אהובתו המחומצנת הפסיכית של ברנדון, שסיממה אותו בסם בשם אופוריה – חוזרת אף היא. זה עומד להיות מעניין, שכן בסדרה המקורית היא התחילה בתור בחורה קצת פרועה עם אטיטיוד רוק'נרולי ומעיל עור וסיימה כסטוקרית משוגעת שהציתה מוצג בתהלוכה, איימה להצית את עצמה והתאשפזה בבית חולים פסיכיאטרי. אחר כך היא נסעה ללמוד ביולוגיה ימית בצרפת, ועכשיו היא חוזרת.

בולטת בהיעדרה וולרי "הילדה הרעה" מאלון. מתברר שטיפני אמבר תיסן עסוקה בימים אלה בסיטקום חדש של נטפליקס בשם "Alexa & Katie", שבו היא מגלמת את האמא, אחרי שהנחתה תוכנית בישול. גם נאט, הבעלים של ה"פיץ' פיט", לא ייראה בסדרה החדשה. כחלק מיחסי הציבור לסדרה החדשה נפתח בסוף השבוע בשדרות מלרוז 7507 פופ–אפ של שלושה ימים של ה"פיץ' פיט", שבמהלכו הציבור מוזמן לאכול המבורגרים ולהצטלם בגן העדן של נוסטלגיית הניינטיז.

הכי בולט בהיעדרו הוא לוק פרי, כמובן. פרי גילם בסדרה את דילן מקיי האופנוען והגולש, המורד המיוסר מהספסל האחורי, בעל הצלקת על הגבה, המבט החודר והבלורית המושלמת. בסוף פברואר השנה, שעות ספורות לאחר שפורסם שפוקס מתכננת תחייה של "בוורלי הילס 90210", הגיעה הידיעה שפרי לקה בשבץ מוחי בביתו שבוואלי. כעבור חמישה ימים הוא מת בבית החולים. בן 52 במותו. ב"בוורלי" החדש יהיה פרק לזכרו של פרי, כמובן. לאף אחד אין כוונה למחוק אותו מהזיכרון.

הקליקה הכי קליקית

תזכורת למי שהספיק לשכוח: "בוורלי הילס 90210 התחילה כשהתאומים ברנדון וברנדה וולש עברו ממינסוטה לשכונה היוקרתית בלוס אנג'לס וחטפו הלם תרבות. למרות השוק הראשוני, הם השתלבו תוך חמש דקות במרקם העדין של הקליקה הכי קליקית בתיכון ווסט בוורלי. במשך 304 פרקים (כולל הפיילוט הכפול והספיישלים) עקבה הסדרה אחר מעלליה של קבוצת החברים המגובשת מכיתה י', דרך הקולג' ועד תחילת החיים העצמאיים.

החבורה לא התפרקה גם כשברנדה נסעה ללמוד משחק באנגליה. בעונות הראשונות, מתוך עשר העונות ששודרו בסך הכל, הסדרה תפקדה פחות או יותר כדרמת נעורים לגיטימית וחינוכית, הדנה בכל הבעיות המוכרות בגיל הנעורים: לחץ חברתי, שמועות, תדמיות, משפחות לא מתפקדות, סקס, סמים, אלכוהול, קשיי למידה, אונס, איידס, גזענות, הומוסקסואליות, בעיות כלכליות, התאבדות, בגידה ועוד. אך ככל שעבר הזמן היא הפכה לאופרת סבון מטורללת יותר ויותר וסטתה למחוזות הזויים.

אחת הסיבות לכך שכל כוכבי הסדרה שמחים לחזור לחיקה היא העובדה שאף אחד מהם לא באמת הפך לכוכב ענק אחריה. כולם המשיכו לעבוד, בעיקר בטלוויזיה, אך לא במידת ההצלחה שציפו לה בוגרי סדרת הנעורים הגדולה של כל הזמנים.

דונה מרטין למשל, הבלונדינית טובת הלב שהייתה בניינטיז הבתולה המפורסמת בעולם. אף שטורי ספלינג, שגילמה אותה, הייתה בתו של המפיק – דונה הייתה לא פחות מוצלחת מאף אחד אחר בסדרה. כיום היא בסך הכל בת 46.

אחרי שנים שבהן שיחקה בסרטים סוג ב' ובסרטי טלוויזיה, ב–2006 כיכבה טורי בסיטקום המבוסס על חייה, "So NoTORIous". הסדרה אומנם ירדה אחרי חמש דקות, אך היא הוכיחה שספלינג יודעת לצחוק על עצמה – עובדה שהיא ניצלה לפיתוח קריירת סלב המבוססת כולה על הפרסונה הציבורית שלה ועל מערכות היחסים שלה.

ב-2004 היא התחתנה עם השחקן-תסריטאי צ'ארלי שניאן, שסיפר לתקשורת שאמא של טורי איימה עליו שאם לא יחתום על הסכם ממון, היא תדאג שההזמנות לחתונה לא יישלחו. 15 חודשים מאוחר יותר טורי התאהבה בשחקן הקנדי דין מקרדמוט. זה ששניהם היו נשואים לאחרים לא מנע מהם לממש את אהבתם. שניהם התגרשו מבני/בנות זוגם הקודמים, התחתנו והביאו לעולם חמישה ילדים וסדרת ריאליטי מתמשכת על יחסיהם.

חוץ מריאליטי ספלינג כתבה שישה ספרים אוטובגיורפיים שבהם חשפה אספקטים שונים של חייה, כולל בעיותיה הכלכליות המתמשכות, הנובעות בין היתר מהעובדה שהיא לא קיבלה את הירושה שהיא ציפתה לה אחרי מותו של אביה ב–2006, עקב נתק ארוך ביחסים בינה לבין הוריה. הדיווחים על הקשיים הכלכליים של ספלינג ובעלה לא מפסיקים להתפרסם, כולל זה שהבנק לו הם חייבים סכומים גדולים נעזר בבית המשפט כדי לכסות את החוב מהמשכורת שספלינג עתידה קבל מ"בוורלי" החדש.

ובל נשכח את דיוויד סילבר, הראפר היהודי של החבורה. גם השחקן שגילם אותו, בריאן אוסטין גרין בן ה–46, ניסה באיזשהו שלב לבנות לעצמו קריירה של ראפר, אך ללא הצלחה. אבל שטויות. כל מה שהוא עשה או לא עשה בחייו מתגמד לעומת העובדה שהוא נשוי ללא אחרת מאשר מייגן פוקס פצצת הסקס של הוליווד. ב–2010 הם התחתנו ויש להם שלושה ילדים. ממערכת יחסים קודמת יש לגרין עוד ילד אחד, אבל לפי השמועות הוא לא ממש מתראה איתו.

ההתעסקות בפרסונות הציבוריות של הכוכבים לא פסקה ב-19 השנים שעברו מאז שהסדרה המקורית ירדה, וזה חלק גדול ממה שידונו בו בסדרה החדשה. "אנחנו חיים בעידן הקסום של הריבוט כרגע", הסביר פריסטלי את הקונספט של התוכנית, "נראה שכולם עושים עכשיו ריבוטים, אז רצינו לחקור את הרעיון. חשבנו איך זה ייראה אם כולנו, בתפקיד עצמנו, היינו נפגשים כדי לנסות להרים גרסה מחודשת של התוכנית שלנו. אז התוכנית היא ריאליטי מתוסרט שכולנו מנסים להרים את זה. זאת הצצה קטנה אל אחורי הקלעים של הוליווד, וזה חסר גינוני כבוד ומאוד מצחיק. אף אחד מאיתנו לא לוקח את עצמו ברצינות. זאת הייתה דרך טובה וכיפית בשבילנו להתעסק במה שהסדרה הייתה ומי אנחנו ומי הפרסונות הציבוריות שלנו".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

ארה"ב-ישראל

״אחרי כל ההצלחה שלי עדיין יש בי משהו שואתי"

Published

on

בגיל 62, אחרי שהתמקם היטב בוודלנד הילס והקים אימפריה של ציוד צילום שמשמש את טובי הסרטים ההוליוודיים (כמו "אוואטר") יצא אמנון בנד למסע מטלטל בעקבות סיפור משפחתו בהונגריה • בסרטו התיעודי Liberating Amnon וכבן דור שני לשואה הוא הרגיש חובה "לעשות משהו שיאפשר לי להסיר מהצוואר את העול שרבץ עלי, ולהשאיר משהו לדורות הבאים" * חשיפה

״יש כאן השתחררות שלי מחבילות העבר, לאחר שזה ישב עלי המון שנים”, אומר אמנון בנד ,Liberating Amnon על סרטו התיעודי שהושק הקיץ בסינמטק תל אביב ומגולל את סיפורה המטלטל של משפחתו בשואה ואחריה כבבואה לקורותיה של יהדות הונגריה מאז. הסרט מיועד לעלות עד סוף השנה על אקרנים בארה"ב ואולי להימכר מאוחר יותר לנטפליקס. “בעצם, הסרט היה אמור להיקרא ‘לשחרר את אמנון’ אבל לא רצינו להישמע יותר מדי שואתיים, אולי גם יותר מדי גלותיים", אומר גיבורו, החולש ממקום מושבו בלוס אנג’לס על אימפריה טכנולוגית בתחום ציוד צילום לתעשיית הקולנוע, לכתב 'מעריב' יעקב בראון. בסרט הזה, אחרי עשרות שנים, עברתי לצד השני של המצלמה, כשהבנתי שזה הייעוד שלי להביא את הסיפור שלנו בעצמי ובראיונות עם בני משפחתי”.

הוקל לך?

״אכן, הוקל לי, ויחד עם זאת עלו דברים שלא הייתי מודע להם עד היום. אני מתייחס לדור שלי, הדור השני לשואה, כתוצאה של תהליך שבו הבנתי שהיה משהו לקוי במערכת היחסים שלי עם הוריי. אבא שלי כמעט לא דיבר על מה שעבר עליו בשואה; דודי, אפרים, שאליו הייתי קרוב במיוחד – בכלל לא, ואמא שלי? גם היא לא, אבל מצד שני היא הייתה ‘לוח שנה שואתי’, כשקישרה דברים מההווה עם מה שהתרחש באותו יום לפני שנים”.

״מדוע מתחילת הסרט אתה מציג דווקא את דודך אפרים כגיבור שלך?“

״כך הזינו אותי מילדות, כשסיפרו עליו כמה אמיץ הוא היה ולא פחד מכלום. אבל עם השנים התברר שזה לא היה כפי שסופר, ונהיה לנו מעין מיתוס. אומנם הוא ברח מרכבת, אבל לא מרכבת לאושוויץ, ואומנם הוא ברח בשחייה ממחנה המעפילים בפמגוסטה, והנה התברר שהוא שחה עשרה מטרים בלבד, אם כי בזיכרון שלנו הוא נשאר הגיבור של המשפחה. איזה גיבור. הוא ידע להסתדר. לעומתו, אבא שלי, יהודה בנד, לא רק שלא היה גיבור ולא ברח משום מקום, אלא הודה שכאיש מחושב שלא לקח סיכונים בעצם היה פחדן. אני לא הייתי כזה. כשאמא שלי דאגה לי, היא הייתה אומרת שאני מזכיר את אחיה, אפרים”.

בנד נע כל הזמן בין המקרה הפרטי שלו לבין מה שקרה לכלל. “אנחנו דור שפסחו עליו”, הוא סבור. “’נולדתם חופשיים במדינה שלכם, אסור לכם להתלונן’, נאמר לנו. אם היינו מתלוננים על משהו, ישר היו מזכירים לנו כמה היה קשה אז, בשואה. כלומר, קטונו, אנחנו, דור כפית הכסף, כשהם לא רק סבלו בשואה, אלא חיו בעוני לפניה”. ככל ששמע דברים, תמיד היה סקרן לדעת יותר וכך הופתע לשמוע ש”למעשה, היו לנו שני עצי משפחה, וכל צד לא ידע על קיומו של הצד האחר. כל מי שנכנס לנישואי תערובת, הוזז מעץ המשפחה האורגינלי”.

צדק פואטי

במהלך העבודה על הסרט היו לבנד עוד גילויים מפתיעים. “אמא שלי הייתה יפה בצורה אקזוטית”, משחזר. “מגיל צעיר היא ידעה איך להשתמש בזה כדי לשרוד. תוך כדי הכנת הסרט התברר לי שהיא חזרה ממחנה הריכוז כשהיא בהריון מקצין גרמני, כפי שאפרים סיפר לי, הריון שהסתיים בהפלה קשה”.

מן הסתם היא לא סיפרה לך על כך.

״היא גם לא סיפרה לי שבגיל 17 היה לה סיפור אהבה עם בעל המפעל שאצלו היא עבדה, שהיה מבוגר ממנה בהרבה. אני לא שופט אותה על מה שעשתה בשביל לשרוד. זה היה בשבילי שוק לשמוע דברים כאלה, שעיצבו את בני הדור שלה שכעבור שנים לא ידעו לגלות אהבה כלפי ילדיהם. במשפחה שלנו היה ריחוק. היה קור. לא חיבקו. לא נישקו. אני לא זוכר אותנו יוצאים לטיול משפחתי. אצלנו אחותי הייתה הילדה המועדפת, ואני הכבשה השחורה. כמובן, אין לי טענות לאחותי. היא אישה מדהימה, שנשארה עם משפחתה במושב שלנו בגליל”.

דרכי הוריו של בנד הצטלבו לאחר המלחמה, כשאביו חזר ממאטהאוזן ואמו, מרים, מאושוויץ. פגישה בהכשרה ציונית הסתיימה בנישואים שנמשכו 57 שנה. “אמא שלי סיפרה לי לא פעם איך מכל המחזרים שהיו לה בחרה באבא שלי, שכשלעצמו היה איש מרשים”, הוא מעיר. למה היא הייתה צריכה להגיד את זה, מה היה חסר לו? אולי בגלל שבסך הכל היא הייתה אישה קשה ונוקשה. בחקלאות היא עשתה עבודה של שלושה גברים. גידלנו בעיקר עופות, וזה בכלל לא היה קל, כשהיו נמיות ונחשים. אבא שלי עבד במקביל כמלצר במסעדת ‘פינגווין’ בנהריה אצל החבר שלו, הזמר פרדי דורה”.

מושב לימן היה תבנית נוף מולדתו של בנד בן ה־62 הייתה לי שם ילדות מדהימה, כשמסביבי היו ניצולי שואה, שיצאו מהאפר ובנו את עצמם מכלום”, הוא מציין. אתה לא יכול לחיות בסביבה כזאת בלי שזה ישפיע עליך. נוצרה אצלי איזו אובססיה כלפי התקופה, שאולי מתבטאת בספרים רבים שיש לי, לא רק על השואה, אלא גם על מלחמת העולם השנייה, ואני יכול לתת לך תאריכי קרבות בלי לטעות. איזו אובססיה מחרידה. יש לי שלוחה של החברה שלי דווקא במינכן, ואני מלמד גרמנים שבאים אלי את ההיסטוריה שלהם, ממש צדק פואטי. כמה שתרוויח מהם יותר, זה יהיה הניצחון שלנו עליהם’, היה אומר אבא שלי”.

איזה ילד היית בלימן?

״בעייתי. לא הסכמתי עם דרך החיים של הוריי, שנולדתי להם תשע שנים לאחר אחותי הבכורה, ואחרי שורה של הפלות. לא הייתי שלם עם ההשקפות שלהם, מה שלא פעם גרם לכך שהייתי מנודה מבחינתם. אמא דחפה אותי אל העולם הגדול. כשהגעתי לגיל תיכון, היא שלחה אותי ללמוד מכניקה בבית הספר התיכון המקצועי הולץ בתל אביב, לצד מגורים אצל הדוד אפרים. זאת הייתה טעות, שהקדימה את תהליך ההתנתקות שלי מהוריי, שנמשך כשעברתי ללמוד בפנימייה חקלאית בגליל”.

ובצבא?

״במשך שנה שירתי בגולני עד שהועברתי להיות הנהג של יאנוש, אלוף פיקוד הצפון אביגדור בן־גל. אני זוכר אותו כטמפרמנטי עם מצבי רוח, ומדי פעם התפרץ הרקע
שלו מהשואה”.

בנד לא מצא את מקומו בלימן עם שחרורו מהצבא. בתוך פחות משנה הגיע ללוס אנג’לס. “יצאתי לטיול עם ויזה לשלושה חודשים ולא חשבתי שמאז אשאר כל החיים בארצות הברית”, הוא מספר. שם הוא התנסה בשני פרקי נישואים פזיזים ובני חלוף, אחד עם יהודייה מקומית, השני עם גויה. גם התגלגל בין עבודות מזדמנות, כולל בדוכן נקניקיות, עד שמצא את מקומו בתחום הטכנולוגי, הקשור לעולם הקולנוע. ב־84’, כשעדיין לא היה בן 30 פתח חברה למכירת ציוד, שעם הזמן הפכה לאימפריה.

כעבור שלוש שנים פגש את רונית, ישראלית, בת למשפחה יוצאת לוב ממושב חצב, צעירה ממנו בשבע שנים. “רונית הגיעה כמוני לטיול באל־איי”, הוא מספר. אתה מוכרח לפגוש אותה’, אמר לי חבר, ומאז יש בינינו סיפור אהבה שנמשך 30 שנה וכולל את שלושת הבנים שלנו – נתנאל, דניאל ועומר”.

לדברי בנד, ציוד הצילום ברבים מהסרטים בהוליווד בא ממנו, “הייתי בחוד החנית של המהפך לעידן הדיגיטלי. את ‘אווטאר’ צילמו בציוד שלי”, הוא מדגיש. עם ידידיו נמנים מפיק העל הישראלי-אנג'לוסי חיים סבן, וחבר טוב שלו היה צלם-העל היהודי המנוח וילמוש זיגמונד, צלם קלאסיקות כמו “צייד הצבאים” ו”מפגשים מהסוג השלישי”.

כשהוא נשאל אם חשב על שיבה לישראל, משיב בנד: “נגעת בנקודה רגישה. אני אוהב את הארץ, אבל לא מסתדר עם דברים שיש כאן. אתה יודע, החרדים, הפלסטינים ועוד נושאים. אני ישראלי ובו בזמן גם אמריקאי, שמאוד מעורב במפלגה הדמוקרטית בקליפורניה וטוען שיש לנצח את טראמפ, שהוא לא הנשיא שלי”.

״דווקא מול הגל החדש של הפאשיזם בעולם רציתי להראות לכולם בדרך שלי איפה זה יכול להיגמר”, אומר בנד. “אולי אני נראה טיפוס מחוספס ושרוט, אבל אחרי כל ההצלחה שלי יש בי משהו שואתי. אם הבנים שלי לא יגמרו את האוכל, אביא להם סיפור מאז, של אמא שלי”.

פוחד לשמוח

בנד הוא המפיק המשקיע וגם הטאלנט שמקריין בסרט. לדבריו, בבסיס הסרט נמצאת ההוקרה לאותו דוד אפרים, חבר'מן בן 92, השוחה מדי בוקר בקאנטרי, וגם לצילומים בהונגריה יצא במכנסיים קצרים. “הערצתי ואני ממשיך להעריץ את הדוד, אבל עם השנים למדתי להעריך יותר את הדרך הפחות ראוותנית והפחות שוויצרית של אבי השמרן, שבסיכומו של דבר היה זה שהייתה לו יציבות בחיי נישואים ויציבות כלכלית”, אומר בנד.

בסרט נראים השניים שטים בדנובה של בודפשט, זו שהייתה אדומה מדם יהודים בימי השואה. כשבנד שואל את דודו אם הוא חש כמי ששב הביתה, הדוד שולל את זה ומצהיר שאין לו זיכרונות טובים מההונגרים, שנטלו חלק פעיל בהשמדת יהודי הונגריה. בבית העלמין היהודי של קונמדרש נראה בנד כשהוא נשנק מהתרגשות בשאתו קדיש לאלה שלא חזרו מהתופת.

זה הרגע הקשה?

״לא, מבחינתי הרגע הקשה ביותר בסרט לקוח מראיון עם אמא שלי באוסף עדויות השואה של שפילברג. כשרואים אותה משבחת את גיסי, שואלת המראיינת ‘מה עם הבן שלך באמריקה?’, היא משיבה – ‘כן, זה אמנון’ ומלווה את דבריה בתנועת יד האומרת ‘אל תבזבזי לי את הזמן’. זה לא יוצא לי מהראש”.

מה הניע אותך לעשות את הסרט?

״הרגשתי חובה לעשות משהו שיאפשר לי להסיר מהצוואר את העול שרבץ עלי, ולהשאיר משהו לדורות הבאים. הייתי רוצה שהסרט ישודר בנטפליקס. אנחנו כיום החברה הגדולה ביותר שמספקת להם ציוד. הפרס שלי יהיה כשאנשים יראו אותו ויפיקו לקחים”.

והלקח שלך?

״הלקח שלי הוא שאני חי בפחד מתמיד מכך שחלילה יקרה משהו לא טוב. זה מה שהכניסו לנו, היהודים, לראש. זה חלק מהגלותיות שלא מרפה ממני גם בחיים
הטובים שיש לי. אני פוחד לשמוח”.

זאת הייתה עבורך גיחה חד־פעמית לעשייה קולנועית?

״לא, אני כבר מגלגל את ההפקה הבאה. מה שאני יכול לגלות לגביה זה שגם היא תיגע בשואה. אסור להרפות, בפרט לנוכח הנתונים ששני שלישים ממסיימי התיכון האמריקאים בשנה לא שמעו את השם אושוויץ, ויש בארצות הברית יותר ויותר מכחישי שואה”.

המשך לקרוא

במה וקולנוע

״להיכנס כאדם זר לעולם הערבי זה מסובך מאוד"

Published

on

סדרה חדשה בת 6 פרקים בנטפליקס מציגה עדות לסיפור הירואי וטרגי • המשימה הקטלנית של רב-המרגלים הישראלי, אלי כהן, היא מרכזה של עלילת הסדרה שכתב וביים גידי רף בכיכובו של סשה ברון-כהן • האם אפשר היה למנוע את לכידתו, והאם יש מצב שיש עכשיו מרגל דומה מאחורי קווי האויב? • חובת צפייה

אלי כהן נולד במצרים בשנת 1924 ובגיל 33 עלה לישראל. בשנת 1959 נשא את נדיה לאישה ושנה לאחר מכן הצטרף ליחידה 188, היחידה המבצעית של אגף המודיעין בצה"ל, והוכשר כמרגל. שנתיים מאוחר יותר הוא החל את עבודת הריגול שלו בסוריה, במהלכה נחשף לבכירים בממשל המקומי, עד שבשנת 1965
נתפס והוצא להורג בתלייה.

בשנת 1961 גויס כהן על-ידי המוסד, סוכנות הביון של ישראל, והסתנן לדרגים הגבוהים ביותר בחברה הסורית. כהן עטה את זהותו של אמין כאמל ת'אבת – "איש עסקים כריזמטי ומתוחכם, נצר למשפחה סורית". הוא עבר לארגנטינה כדי להתערות בקהילת הגולים הסורים ולשפר את כישורי המשחק שלו. בהמשך עבר כהן לדמשק וטיפס בסולם ההשפעה עד שהפך לסגן שר ההגנה של סוריה ואיש סודו של הנשיא הסורי לעתיד, אמין אל-חאפז. מלבד הגישה שלו לתדרוכים של הצבא הסורי, כהן אירח מסיבות מפוארות כדרך להשיג סודות מבכירי ממשלה וצבא שתויים.

באמצעות משדר רדיו סודי, שידר כהן לישראל מידע חיוני – ומנע סדרת פעולות תקיפה מצד סוריה – ששימש כגורם חיוני בכיבוש המדהים של ישראל את רמת הגולן 8 תוך יומיים בלבד במלחמת ששת הימים ב- 1967 כתוצאה מהדרישה העצומה למידע סודי, כהן אולץ לדווח בתדירות גבוהה ותוך סיכון גדול. כשקצין מודיעין סורי החל לחשוד, כהן רצה לסיים את המשימה שלו, אולם המוסד דחף אותו לעשות יותר. בינואר 1965, הסורים (שנעזרו במומחים סובייטים) השעו בחשאיות את כל שידורי הרדיו, כדרך לחשוף שידורי ריגול. כשאותרו שידוריו של כהן, שירותי הביטחון הסורים פשטו על ביתו ותפסו אותו "על חם" כשהוא משדר מידע לישראל.

אחת התיאוריות לגבי לכידתו של אלי כהן מספרת על מעורבותו של רפעת אל-גמאל, מרגל מצרי שבמשך שנים רבות הפעיל סוכנות נסיעות בתל-אביב ויצר קשרים עם פוליטיקאים ישראלים מובילים. בשהותו בגרמניה, ראה אל-גמאל תמונה בעיתון של "אמין כאמל ת'אבת" המסייר בביצורים ברמת הגולן עם קצינים סורים. אל גמאל זיהה אותו כאלי כהן ממצרים והזהיר את הרשויות הערביות. לכהן נערך משפט ראווה, הוא עונה ונתלה בפומבי ב- 18 במאי, 1965 (ט"ז באייר). עד היום מסרבת סוריה להשיב את גופתו של כהן.

אלי כהן נחשב גיבור יהודי לאומי, הזוכה לכבוד רב כאדם שעמד מול סכנות רבות והקריב את חייו בגבורה למען ישראל. רחובות רבים ושכונות רבות בארץ קרויות על שמו, ובשנת 1977, בבר המצווה של בנו השתתף ראש הממשלה דאז מנחם בגין.

לימון שסחטו יותר מדי"

למיטב הבנתי", אומר ד"ר מרדכי קידר מאוניברסיטת בר-אילן, "אלי כהן היה לימון שסחטו יותר מדי. דרשו ממנו דרישות מאוד גבוהות וניהלו אותו באופן לא אחראי ולא מקצועי". קידר, מומחה למזרחנות שהתמחה בחקר הממשל הסורי, וסא"ל במיל', שמאחוריו גם שירות ארוך באמ"ן, מסביר כי בתקופה ההיא, לא הייתה חלוקה ברורה בין המוסד ליחידות מודיעין צבאיות שאליהן השתייך כהן". לדבריו, לקראת הסוף, הוא הרגיש שכבר גילו אותו וחש שהגיחה האחרונה לסוריה תהיה גם האחרונה. אסור לשלוח אדם למשימה במצב כזה".

מספר שנים לאחר מותו, אמר ראש הממשלה המנוח, לוי אשכול כי "מעשיו של אלי כהן חסכו למדינת ישראל חטיבות רבות של חיילים, והמידע שהביא לפני מלחמת ששת הימים היה מידע שלא יסולא בפז, והביא לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים".

על מידת התרומה של המרגל הישראלי והשפעתה על ביטחון המדינה קיימת מחלוקת בלתי פתורה בין אנשי המקצוע. צ', איש קהיליית המודיעין ומפעיל אתר "נציב. נט – מודיעין מהמקורות הגלויים", למרות הערכתו הרבה להישגים שאותם הביא כהן, מנסה לצנן מעט את ההתלהבות מפירותיה של פעילותו המודיעינית. "אלי כהן הביא מודיעין אנושי", הוא מסביר, "אז לא היו את הכלים הטכנולוגיים שיש היום והתפקיד שלו היה קריטי בהבאת מודיעין גם טקטי וגם אסטרטגי. אחד מהיתרונות של כהן היה שהוא הביא מודיעין טקטי שסייע לחסוך הרבה נפגעים בחזית הצפונית במלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור.

ד"ר קידר דווקא מסכים עם קביעתו של אשכול, אך מדגיש כי פרשת אלי כהן הדהדה שנים ארוכות קדימה בהיבטים חשובים נוספים. "מעבר למידע החשוב שהתקבל על ידו ובא לידי ביטוי בעיקר במלחמת ששת הימים", הוא מציין, "חשוב מאוד להבין שסיומה הטרגי של הפרשה גרם להרבה מאוד שינויים מקצועיים ומבצעיים בנושאי הפעלת סוכנים ומרגלים ובעיקר באמצעות העברת הנושא לתחום האחריות של המוסד. חבל שזה קרה רק לאחר מותו".

מהיכרותך את העולם הערבי, כיצד מקבלים בממשל הסורי את החשיפה שיש ביניהם מרגל?

״קשה מאוד. הדבר האחרון שערבי רוצה להרגיש זה פראייר. חשוב להבין – להיכנס כאדם זר לעולם הערבי זה מסובך מאוד. ראשית יש את עניין השפה. שלא כמו אצלנו שממטולה עד אילת מדברים את אותה עברית, בסוריה יודעים לפיה אם אתה מחלב או מדמשק או מטרטוס. יש גם את הנושא הדתי. כיהודי, אלי כהן היה צריך לסגל לעצמו תכונות של מוסלמי גם בדיבור ובהתנהלות, בברכות לפני החגים ובכניסה למסגדים".

״באופן כללי, מאוד מאוד קשה בחברות כאלה להיכנס אם לא גדלת בהן ואתה לא חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי", הוא מציין ומדגיש כי "בכל זאת כהן הצליח להיטמע ואף ליצור קשרים עם בכירים בממשל ודווקא בגלל זה הסורים קיבלו את זה עוד יותר קשה. הם פתאום גילו שמישהו שנחשב מקורב אליהם, הונה אותם ומבחינתם בגד בהם. אחרי שאנשי הממשל סמכו על כהן, טיילו איתו, חשפו בפניו סודות ונתנו בו את אמונם, פתאום לגלות שהוא מרגל ועוד יהודי וישראלי, זה שוק לא נורמלי שמתבטא בצורה חריפה אף יותר ממקומות אחרים".

לשיטתו של קידר, מרגע שכהן נתפס גזר דינו נקבע. "לא היה סיכוי שהוא ייצא מזה בחיים. החברה הערבית היא מאוד לא מרחמת. אנחנו רואים את זה במספר הרציחות על רקע חילול כבוד המשפחה. כלא זו המצאה מערבית. בחברה הערבית מי שבוגד בשבט דינו מוות".

אתה לא זוכר את השם שלך?”

אחר “אתר הצלילה בים האדום”, סרט האקשן בנטפליקס העוסק בפעילות של המוסד בסודן בתחילת שנות השמונים בהעלאת יהודי אתיופיה לישראל, הגיעה אלי” (“The Spy”), מיני־סדרה בת שישה פרקים שגם אותה כתב וביים אותו במאי, גדעון (גידי) רף. גם כאן מדובר בפרק בתולדות שירותי הביון הישראליים והמרגלים הישראלים שממשיכים לזכות לכבוד ולהנצחה דווקא בנטפליקס.

רף חוזר לשנות השישים: הסדרה נפתחת ביום הוצאתו להורג של כהן ב־1965 ומשם חוזרת חמש שנים אל גיוסו לשירות, שליחתו לארגנטינה תחת מסווה של איש עסקים סורי, ומ־1962 המעבר שלו לדמשק. להבדיל מהדימוי המקובל של המרגלים כאנשים שחיים בצללים ובולשים במקורות המידע שלהם מרחוק, כהן הפך כאמור לדמות בולטת בחיי החברה והעסקים בדמשק
והתערה בקרב בכירי הממשל.

ההברקה הגדולה של הסדרה (שנהנית מצילום אפלולי מרשים של איתי נאמן) היא ליהוקו של סשה ברון כהן לתפקיד אלי כהן. ראשית כיוון שברון כהן, אחד הקומיקאים הגדולים של ימינו, מתגלה כשחקן דרמטי מעולה. אבל בעיקר כי ברמה העמוקה ביותר הוא מהבודדים שבאמת יודעים איך לגלם מישהו כמו אלי כהן. הרי כל הקריירה של ברון כהן היתה בנויה על התחזות לאנשים אחרים תחת סכנה אמנם לא סכנת מוות אבל כן של לחטוף מכות) והוצאת מידע מהם.

החל מדמויות מ”המופע של עלי ג’י” (בוראט, למשל) והסרטים שבעקבותיהם, ועד לדמויותיו ב”מי זאת אמריקה?” – ברון כהן התלבש, התאפר והתחזה לדמויות שגרמו לאנשים אחרים להגיד בקול רם מה שהם בדרך כלל שומרים בסוד בבטן והיה בעצם מרגל בשירות עולם הבידור. הליהוק הזה גם גורם לנו לתהות לגבי אופיו האמיתי של אלי כהן, שבוודאי היה צריך להיות שחקן מצוין כדי להצליח לגלם דמות שהטעתה רבים וחשדנים במשך ארבע שנים.

הדבר הכי מעניין בסדרה הוא לא ההירואיזם של אלי כהן או המידע החיוני שהוא העביר לישראל, אלא המצב הנפשי של אדם שמתחיל בהדרגה לאבד את ה”אני” שלו בשעה שהוא נטמע לתוך דמות בדויה שלמעשה משתלטת על חייו. הסדרה נפתחת בכך שרגע לפני הוצאתו להורג כותב אלי כהן מכתב למשפחתו, וכשרב הקהילה היהודית בדמשק מבקש ממנו לחתום, ידיו רועדות והוא נתקע. אתה לא זוכר את השם שלך?”, שואל אותו הרב. זה לב הסיפור – על אדם שכדי להגשים את ייעודו היה צריך למעשה לברוח מעצמו ולהפוך למישהו אחר.

עם זאת הסדרה נפרסת על פני שישה פרקים, נעה באיטיות מפרכת בין לוקיישנים תקופתיים מעוצבים, אבל עדיין לא באמת מגלה כיצד הפך אלי כהן כה מהר מפקיד אפור למרגל אלגנטי ומה היתה אישיותו האמיתית.

סשה ברון כהן סיפר לניו יורק טיימס: "בעבר לא רציתי לשחק בתפקידים של יהודים או ישראלים, כיוון שלא רציתי להיות מקוטלג כשחקן יהודי. יש יהודים אחרים בהוליווד, אבל איכשהו, אנשים חשבו עליי כ'שחקן יהודי' גם אחרי ששיחקתי את בוראט, דמות שהיא אנטישמית באופן מוחצן… אבל, לפני כמה שנים קראתי את התסריט של גידי [על אלי כהן] ולא יכולתי להניח אותו. אז ויתרתי על העמדה הזו".

לסיכום: כיום, הגדילה המהירה של שירותי הזרמת מדיה – נטפליקס, אפל, אמזון, דיסני וכו' – יצרה תיאבון שאינו יודע שובע לסיפורים אמיתיים. כתוצאה מכך, יוצרי הסרטים מוצאים סיפורים מרתקים בעלילות המוסד. או כפי שכתב אחד הפרשנים בטוויטר: "נטפליקס מפיקה כל כך הרבה סרטי מתח על המוסד המציגים את ישראל באור חיובי, שהיא עלולה להיחשב כחברת הפקות העוסקת בתעמולה ציונית".

המשך לקרוא

במה וקולנוע

הדביקו צ'אלקה משטרתית על הטויוטה הלבנה של אמא

Published

on

איך הגיע סרט מחוסר תקציב של תלמידי מגמת קולנוע בבי"ס בפתח תקווה לזכייה במקום השני בפסטיבל הבינלאומי לסרטים קצרים בסן פרנסיסקו • באדיבות משפ' ליפשיץ מאגורה הילס

כשחבורת תלמידי תיכון ׳אחד העם׳ מפתח תקווה עבדו על פרוייקט הגמר שלהם במגמת קולנוע, הם לא חלמו ששנתיים לאחר מכן, בעודם חיילים, ימצאו עצמם בחופשה מיוחדת משירותם הצבאי; טסים כדי להשתתף בפסטיבל סרטים בין לאומי שנערך בקליפורניה.

׳טרמפ׳ – ובאנגלית Hitchhiking – הוא סרט קצר (14 דקות), שכתב וביים גל פסטמן, אז תלמיד תיכון, בשיתוף חבריו לבית הספר: נועה נגריס (מפיקה), נועם גל (צלם), שקד רגב (עורך) ואורפז זמירי אפקטים מיוחדים). התלמידים הודרכו ולוו על ידי מנהלת מגמת הקולנוע של התיכון ד״ר מאור גל -אור.

׳טרמפ׳ הוא דרמה קומית שמספר על נאטשה, בתו של ראש המאפיה הרוסית בישראל היוצאת לביצוע עיסקת חליפין מפוקפקת אליה שלח אותה אביה. שינוי בלתי צפוי בתוכניותיה מביא אותה לאסוף במכוניתה סטודנט לקולנוע שמחפש רעיון להפקת סרט הגמר שלו באוניברסיטה. השניים יוצאים לנסיעה לילית שתשנה את חייהם.

׳טרמפ׳ קיבל תגובות נפלאות מייד לאחר שיצא לאקרנים. כמו כן, זכה בפרס הבימוי לסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בירושלים, וגם במקום הראשון בתחרות ארצית לפיצ'ינג (תסריט) שהתקיימה בפברואר השנה בבית הספר סמינר הקיבוצים בתל אביב.

בזמן שחבורת התיכוניסטים התגייסו לצה״ל, מנהל המגמה והמנטור שלהם, ד״ר גל-אור זיהה את הפוטנציאל ושקד על שיווק הסרט מחוץ לגבולות ישראל. פאסט פוורד שנתיים לאחר מכן, החבורה מקבלת הודעה ש׳טרמפ׳ מוזמן להשתתף ב BENICIA הפסטיבל הבין לאומי לסרטים קצרים שהתקיים בסן פרנסיסקו.

ואומרים ששום דבר לא קורה בפתח תקווה, אה?

גל (צוחק): "בטח שקורה. התיכון שלנו כבר זכה פעם באוסקר לסרטי נוער ב-2006 עם הסרט 'מלחמה שלנו' שעסק בכל הנושא של העליה הרוסית לישראל וההתאקלמות שלהם בחברה הישראלית. לתיכון אחד העם בפתח תקווה יש מגמת קולנוע עם המון אנשים מוכשרים".

ההשראה ל׳טרמפ׳ הגיעה מסרט ישראלי קצר אחר- ׳איה׳ שיצא ב-2012 בבימויים של מיכל ברזיס ועודד בן נון וזכה להצלחה גדולה. שם, העלילה עוקבת אחרי עובדת משרד עורכי דין שאוספת את האדם הלא נכון משדה התעופה בן גוריון ויוצאת עימו לנסיעה משותפת שהופכת אינטימית במיוחד.

גל: ״היה לנו רעיון לעשות סרט על יהודי ומוסלמי שנוסעים ביחד בטרמפ. הצגנו אותו למורה שלנו והגענו למסקנה שזה לא ממש מה שחיפשנו. רצינו לעשות את הסרט יותר בידורי ופחות פוליטי. היה חשוב לנו שהסרט יהיה זורם וכייפי לצפיה. אחרי הרבה מחשבות ודיונים החלטנו ללכת על נושא מעולם הפשע".

מה היה האתגר הגדול ביותר בעשיית הסרט?

״כסף. למגמה שלנו לא היו תקציבים גדולים. בניגוד להרבה בתי ספר בתל אביב לנו אין מורה לעלילה, או מורה לסאונד ועורכים. היה לנו מורה אחד, מאור גל אור, והוא עזר לנו בכל. הוא לימד אותנו את כל מה שקשור לקולנוע ונתן לנו את כל הכלים לעשות את סרט הגמר שלנו שסיימנו בכיתה י"ב.

״השתמשנו המון במסך ירוק כדי לדמות נסיעה ברכב ועשינו את הסרט באמת כמעט בלי אמצעים. למשל, בסוף הסרט יש סצינה עם ניידת משטרה. עכשיו מאיפה ילד בן 16 יכול להביא לך ניידת? חיפשנו משרדי הפקה שיש להם ציוד, לקחנו את הטויטה הלבנה של אמא שלי והדבקנו עליה מדבקות של משטרה. הבאנו צ׳קאלקה של משטרת ישראל (זה עולה 2500 שקל) אז היינו צריכים לשכנע את המנהל של החברת ההפקות לתמוך בנו והצלחנו להוריד את המחיר ל 500 שקלים. הבאנו גם את ׳ענני תקשורת׳ כספונסר וזה עזר לנו".

זכיתם במקום השני בפסטיבל. איך הייתה החוויה עבורכם?

״היו שם 50 סרטים מ-230 מדינות מרחבי העולם. אנחנו היינו בקטגוריה לסרטים קצרים של צעירים. הרבה אנשים התלהבו כששמעו שאנחנו מישראל. הגענו לערב הפתיחה וזה היה באמת מרשים. המון אנשים מכל העולם, אוכל טוב, אירוע ממש מכובד.

״משם המשכנו להקרנה הראשונה של הסרט שלנו. אחר כך עשינו Q&A – שאלו אותנו שם בעיקר על תהליך היצירה והעשיה של הסרט. התגובות היו נפלאות וכמובן לזכות במקום השני לסרט הקצר הטוב ביותר זה חלום! הסרט הוקרן שוב בערב האחרון של הפסטיבל בגלל שאנשים רצו לראות אותו פעם נוספת".

חבורת הקולנוענים הצעירים מישראל נראו מוקסמים מחווית פסטיבל הסרטים ובהמשך ביקרו גם בלוס אנג׳לס. כאן, הם התארחו בביתם של יקירי הקהילה ורדה וכנען לפשיץ, שגם דאגו
להראות להם את נפלאות עיר המלאכים.

נראה כי זו רק ההתחלה עבור הצוות המוכשר שאומנם שקוע בימים אלו עמוק עמוק בשירותו הצבאי, אך הם בהחלט חולמים לחזור בעתיד ללוס אנג׳לס ולנסות את מזלם בתעשיית הסרטים ההוליוודית.

לינק לצפיה בסרט ביוטיוב:
www.youtube.com/watch?v=mKi4IBavR_Y

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות