Connect with us

חדשות ואקטואליה

בארץ הדוד סאם: אלעד מסורי בראיון חג בלעדי עם קונסול ישראל בלוס אנג׳לס

Published

on

על הילדות במיאמי, העלייה לישראל והשירות כחייל בודד, הקריירה המשפטית כאן ושם והמינוי הלא שגרתי לתפקיד מטעם ראש הממשלה * סאם גרונדוורג בשיחה פתוחה, כנה, לבבית ולפעמים מפתיעה, ערב חג המצות תשע"ז  / מאת: אלעד מסורי

סאם מדווש בנתיבי אל-איי. צנוע ונעים הליכות

לפני קצת יותר משמונה חודשים החל סאם גרונדוורג את כהונותו כקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג׳לס. הוא הגיע אלינו כל הדרך מאפרת, ישוב המאוכלס בתושבים אנגלו-סקסים רבים סמוך לירושלים, ועד כה נראה שהוא מתאקלם בקלות בעיר המלאכים.

גרונדוורג נולד במיאמי ביץ' ב-1973, שנה לא פשוטה בהיסטוריה של מדינת ישראל שכללה את אחת המלחמות הקשות שידעה המדינה. הוא גדל בבית דתי; סבו, הוא מספר הגיע, למיאמי בשנת 1933 והיה ממקימי בית הכנסת המרכזי ובית הספר היהודי של מיאמי ביץ'. משפחתו הייתה חלק מקהילה יהודית די קטנה אבל חמה ומאוחדת. סאם חובש כיפה, מדבר עברית שוטפת במבטא אמריקאי ומדגיש בפניי את החשיבות הגדולה שהוא רואה לקידום פתיחות, סבלנות וסובלנות כלפי האחר. ״כך גדלתי וכך אני מגדל את ילדי, עם המון פתיחות כלפי אלו ששונים מאיתנו…״ משפט שנראה כאילו שגור כמנטרה בהלך הרוח של האיש, שמקבל בקהילה מחמאות רבות כאדם נעים הליכות, צנוע ואיש שיחה מעניין.

כאשר מלאו לגרונדוורג 17 אביבים עלה לארץ והתגייס כחייל בודד. הוא שירת כתותחן בחיל השריון בתוכנית מח״ל (מתנדבי חוץ לארץ), מסלול המיועד לבני נוער יהודים ממדינות זרות המבקשים להתנדב לשירות צבאי. העברית שלו שהייתה אז עדיין מקרטעת לא הרתיעה אותו והוא נשאר בישראל במשך שמונה שנים ואף למד לתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן. את התואר השני שלו ( במשפטים ומנהל עסקים) השלים באוניברסיטת מיאמי שבפלורידה, שם החל לעסוק בתחום המשפטים כאשר היום הוא מוסמך להיות עורך דין פעיל בישראל ובארה"ב.

ב-2009 חזר גרונדוורג לישראל וכיהן כמנכ״ל – world jewish congress -WJC ארגון שדואג לקדם אג׳נדות של הקהילות היהודיות מסביב לעולם. לפני פחות משנה הוא מונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו כקונסול הכללי בלוס אנג׳לס, מינוי שהחזיר אותו לאמריקה והפעם למדינה שטופת שמש אחרת – קליפורניה.

ארבעה חודשים לפני שהוא מסיים את שנת הקדנציה הראשונה שלו, ישבתי עם גרונדוורג בבית קפה בוורלי הילס לשיחה אחד על אחד בה חזרנו אחורה לילדותו במיאמי, שירותו הצבאי בצה״ל, התקופה בה חי בישראל והמעבר חזרה לארצות הברית כישראלי לאחר שוויתר על אזרחותו האמריקאית. עוד דיברנו על גל האנטישמיות האחרון; וגם איחולים אישיים ממנו אל הקהילה היהודית והישראלית בלוס אנג׳לס.

לכבד את האחר

איך היה להיות ילד יהודי במיאמי של סוף שנות ה-70?

״זה היה מקום שכיף לגור בו, ליד הים ומזג אוויר תמיד טוב השמש זורחת כל הזמן ואין ספק שזה משפיע על המצב רוח של האנשים. אם אתה הולך למקומות קרים כמו ניו יורק אתה מגלה אנשים אחרים. גרתי בסביבה משפחתית מאוד חמה ותומכת עם זהות יהודית מאוד חזקה וגם ציונות. באתי אמנם ממשפחה דתית אבל הציונות באה ממקום אחר. המשפחה שלי הייתה פעילה רבות בקהילה היהודית והייתה אחראית על הקמת בית הכנסת המרכזי והגדול במיאמי ביץ. למרות שגדלתי ממשפחה דתית עדיין חינכו אותנו בפתיחות גדולה לסביבה״.

באיזה מובן?

״לימדו אותנו שחשוב לכבד את האחר ולנסות להבין אותו. שניים מתוך שלוש הילדים שלי גרים בארץ, הבן והבת הגדולים שלי גרים בישראל, הבן נמצא בישיבת הסדר והוא אמור להתגייס בעוד שנה והבת בכיתה י"א. לא מזמן ביקרתי אותם ובנוסף הייתי בכנס של משרד החוץ, במסגרת הכנס ביקרנו אצל הנשיא ריבלין וזה היה מאוד מעניין. אתה בטח יודע שבניגוד לפרס ז״ל שהתמקד בהמון נושאים דיפלומטים בכל העולם, הפוקוס של ריבלין הוא מאוד שונה הוא מתרכז יותר כלפי פנים בדגש על איחוד העם, והוא רואה אותנו כעם של שבטים.

״ריבלין טוען שישראל מתחלקת לארבעה שבטים: חרדים, ערבים, חילוניים והציונות הדתית, והיום אנחנו באמת מתנהלים כמו שבטים שלכל אחד יש מערכת חינוכית משלו. הנשיא סיפר שהוא מנסה לטפח כבוד הדדי והבנה בין כולם, חשוב להבין את האחר ולכבד אותו, ואני מסכים איתו בהחלט".

נולדת וגדלת בארצות הברית ובכל זאת עלית לישראל כדי לשרת בצבא. היה לך ברור מגיל צעיר שאתה הולך להתנדב לצה״ל?

״לא מיד. עברתי פיזית לישראל עוד לפני שקיבלתי אזרחות והלכתי ללמוד בישיבה מפני שרציתי להעמיק את הידע היהודי התורני שלי. למדתי בישיבה כשנה וחצי ואז החלטתי שאני רוצה להישאר בישראל, ואם להישאר אז ידעתי שאני הולך לתרום את החלק שלי. אני זוכר את טקס הענקת הנשק האישי במהלך הטירונות במהלכו שמתי לב שיש לי דמעות בעיניים ולא הבנת מאיפה זה מגיע, היום אני מבין את ההתרגשות הגדולה שלי אז; אני בא ממשפחה ניצולת שואה והנה אני בישראל, מקבל נשק ביד ואת הזכות להגן על המדינה שלי, מדינת היהודים שקמה למרות השואה. זה מרגש ולא במובן המילטנטי של זה אלא העובדה שהיום אנחנו יכולים להגן על עצמנו״.

איך היה עבורך תהליך ההתאקלמות בצבא כחייל בודד?

״כשעליתי לארץ העברית שלי הייתה על הפנים, אני זוכר שבתחילת הצבא לא ממש הבנתי מה הולך, באימונים אני ועוד חבר אמריקאי שהתגייס איתי לא היינו בטוחים מה הפקודה שניתנה, היינו רואים לאן כולם רצים ורצנו אחריהם בלי להבין מה קורה. היו גם מקרים שהיה נוח לנו להגיד שאנחנו לא מבינים עברית כדי לא לעשות כל מיני מטלות (מחייך), אתה רואה למדנו להיות ישראלים מאוד מהר.

"אני מאוד מעריך את המשפחות של הצעירים שמדרום קליפורניה שנולדו פה ובקושי מדברים עברית ובכל זאת מחליטים לעלות ולשרת בצבא וחלק מהם הם חיילים בודדים אני מכיר את ההרגשה להיות חייל בודד ולכן אני מנסה להיות מעורב באירגונים של החיילים הבודדים.

"יש לי גם קשר מאוד אישי עם הסיפור של מקס שטיינברג ז"ל מוודלנד הילס, החייל מגולני שנהרג במהלך מבצע 'צוק איתן'. במילואים הייתי קצין נפגעים וגם אחד משלוש הקצינים שאירחו את ההורים שלו, איווי וסטוארט, כשהם הגיעו לארץ. זה היה מקרה מיוחד הוריו מעולם לא ביקור בארץ לפני כן, לא דיברו עברית ולא היה בית לשבת שבעה עליו בישראל. לכן ישבתי איתם בבית מלון במשך כל השבעה".

עם ראש עיריית לוס אנג׳לס אריק גרסטי

כחלק ממינויך לתפקיד הקונסול הכללי ויתרת על האזרחות האמריקאית שלך.

״נכון, זה לא היה פשוט ולא לקחתי את זה בקלות. ויתור האזרחות האמריקאית הוא נושא טכני, מכיוון שאם אני הולך להיות דיפלומט אני נהנה מחסינות דיפלומטית, ואתה לא יכול גם להיות אזרח וגם להנות מחסינות דיפלומטית. לכן הייתי חייב לוותר על האזרחות.

"מבחינה עובדתית ידעתי שאני אצטרך לעשות את זה אבל ברגע שהתחלתי את התהליך והבנתי את רצינות העניין זה היה תהליך דרמטי – אתה עובר ראיון והם רוצים להבין שאתה יודע בדיוק מה אתה עושה. זה היה כמו שילוב של טקס גירושים רק לא מאישה אלא ממדינה. המילים שהייתי צריך להגיד היו ההפך הגמור מהדברים שגדלתי עליהם, אבל העובדה שיש לי זכות גדולה להפוך להיות הנציג של מדינה ישראל כאן חיזקה אותי".

מה אתה מרגיש יותר – ישראלי או אמריקאי?

״ישראלי, אין ספק. למרות שאין שום התנגשות או קונפליקט. כחלק מהוויתור על האזרחות איפשרו לי להגיש איזה שהיא הצהרה בה אני יכול לכתוב מה שעובר בראשי, כתבתי שם שבגלל הנסיבות של התפקיד אני נאלץ לבטל את האזרחות והסברתי שזה תהליך טכני, אבל כתבתי שיש את הרוח האמריקאית שכוללת בתוכה פתיחות, תפיסת החופש, הצדק ורוח היזמות. כתבתי שם שאני חושב שהרבה מהתכונות הללו זה מה שמחבר בין האמריקאים, ועל כן אפשר אולי לבטל טכנית אזרחות אמריקאית אך לא ניתן לבטל את הרוח האמריקאית בקירבי״.

בניגוד לקודמך הגעת לתפקיד במינוי פוליטי של רה"מ. מה דעתך על מינויים פוליטיים בשירות החוץ?

״זו שאלה הוגנת ועובדה נכונה. אני חושב שיש במינוי כזה יתרונות וגם חסרונות: אני בא מחוץ למערכת ופחות מכיר את משרד החוץ. לא גדלתי בו ויותר קשה לי לתמרן את כל הבירוקרטיה, אבל בשביל זה יש אנשים טובים סביבי שעוזרים לי ותומכים בי.

"מצד שני במקרה שלי – ואני יודע שלא תצפה שאני אגיד לך אחרת – אני חושב שהיתרונות עולים על החסרונות. אני בא עם מגוון רחב של ניסיון, גדלתי בארצות הברית ועבדתי בתחומים שונים: בתחום הכספים, כעורך דין בארצות הברית ובישראל, יש לי היבט של השוק הפרטי, הייתי 6 שנים מנכ״ל בארץ של ה WORLD JEWISH CONGRESS וגם שם קידמנו את התמיכה במדינת ישראל ובקהילות היהודיות. אני חושב שזה תורם לי ושאני מבין איך העולם הזה עובד.

"זה נכון שאני מינוי פוליטי אבל אני לא איש פוליטי ואני לא חיה פולטית או איש מרכז, כלשהו; אני לא איש שטח. אני במקרה מינוי פוליטי כי הייתי מוכר לראש הממשלה כששעבדתי איתו כמה שנים כשהוא היה גם שר החוץ, והוא רצה מישהו שהוא מכיר ושהוא יכול לסמוך עליו בתפקיד הזה. אני חושב שזה לגמרי פייר; בארצות הברית לדוגמא כמעט כל המינויים הדיפלומטים הם מינויים פוליטים, ובארץ בכל זמן נתון יש 11 מינויים פוליטיים. היתרון החזק הוא הערוץ הישיר שיש לי עם השרים הבכירים בממשלה".

זה יסייע לך לקדם נושאים מסויימים כאן?

״אין ספק. זה לא שאני עוקף את משרד החוץ, אני עכשיו איש משרד החוץ לכל דבר, אבל כשמדובר בלהעביר מסרים או להיות בקשר מאיפה שקיבלתי את המינוי אז יש לי את זה ככלי זמין וגם מי שפוגש אותי יודע זאת, כך שגם זה עוזר לתפקיד״.

בוועידת ה-IAC בוושינגטון לצד דני אלפרט וח״כ אלעזר שטרן

אתה בתפקיד 8 חודשים. איך התחושה בינתיים? ֿ

״שאין מספיק שעות ביום ואין מספיק ימים בשבוע, יצא לי לאחרונה להסתובב גם בתחומי שיפוט אחרים שלי, במדינות אריזונה וביוטה, ועוד מעט אני טס ליוטה ולהוואי. אבל אני מרגיש שזה זכות כי הקהילה באמת תומכת, ולמרות שיש אתגרים ולא קטנים, אני מאוד אופטימי. למרות העידן המאתגר וככל שזמן שעובר אני רק מתחזק.

באיזה בית כנסת אתה מתפלל?

״אני גר באיזור שיש בו הרבה בתי כנסת ואני אוהב לגוון. אני מנסה לא להגיע כל הזמן לאותו אחד. אני אורתודוקסי ושומר שבת, אז זה קצת מגביל אותי גאוגרפית כי אני לא נוסע בחגים ובשבת, אבל אני מנסה להגיע לבתי כנסת אחרים. ביום כיפור האחרון בחרתי להגיע לכל מיני בתי כנסת שלא ביקרתי בהם בעבר אז הלכתי מאוד רחוק ברגל כדי להגיע לבית כנסת מסויים, זה לא עזר לי לצום אבל אני מנסה לגוון ולבקר בבתי כנסת שונים".

לא אוהב את המילה 'הסברה'

יש הרגשה כזו שכבר הרבה זמן ישראלים עסוקים בלהיות מצליחים בכל כך הרבה נושאים ואנחנו מזניחים קצת את מערכת יחסי הציבור למדינה שלנו. מה דעתך?

״זה עלה בישיבה שהייתה לי היום, אין ספק שאנחנו יכולים לעשות יותר כדי לקדם את הנושא, זה האתגר הגדול שלנו בקונסליה- להפוך את ישראל ליותר רלוונטית לא רק בקהילה היהודית. אני יודע שזה ישמע כתירוץ אבל חלק מזה הוא בגלל שאנחנו מדינה צעירה, אנחנו חוגגים בשנה הבאה 70 שנים וזה בסך הכל מאוד צעיר למדינה וסדר העדיפות היה עד עכשיו שונה.

"נושא יחסי הציבור של המדינה לא עמד בראש סדר העדיפויות כי היו דברים יותר דחופים כמו לשרוד. עכשיו לא רק שאנחנו יכול להרשות לעצמנו אלא גם הבנו והפנמנו את החשיבות האסטרטגית של לספר את הסיפור של ישראל ואת הסיפור האמיתי, ושיבינו שישראל אחראית לכל כך הרבה דברים טובים בעולם. חלק מזה זה הטכנולגיה שלנו ויש חלקים מהסיפור של הצדק החברתי ומה שאנחנו עושים בנושא ההומניטרי שלא יודעים עליו בעולם, מפני ישראל לא תמיד מפרסמת דברים שהיא עושה כדי לא לסכן את האנשים המעורבים.

״השיח צריך להיות שונה מהסברה קלאסית; אנחנו לא צריך לשכנע אנשים, בגלל זה אני לא אוהב את המילה הסברה כי זה בא מהמילה להסביר כאילו אנחנו מתנצלים. לישראל יש הרבה דילמות, יש מצב נתון עם הפלסטינים שאנחנו רוצים לפתור אנחנו לא רוצים לשלוט באף אחד ומצד שני אנחנו לא יכולים להרשות שתקום עוד יישות איסלמית קיצונית על הגבול שלנו. החיבור שלנו והשיח שלנו צריך להיות על ערכים ולבוא מהגישה של לספר מה היא מדינת ישראל ומאילו ערכים הציבור שלנו מורכב. אני חושב שכך אנחנו יכולים להתחבר להרבה יותר קהלים. בפועל אנחנו צריכים לבנות מערכות יחסים עם קהילות שונות.״

למשל הבוקר פגשתי מנהיגים בקהילה ההיספנית ושוחחנו על איך אפשר לקרב את מדינת ישראל והקהילה היהודית לקהילה ההיספנית. זה יכול להיות רק דרך שיתופי פעולה והבנה דו צדדית בין הקהילות ולזהות ביחד צריכים שיש אצלם ואצלנו לבדוק איך מדינת ישראל יכולה לעזור. עשינו גם יוזמה כזו עם הקהילה האפרו אפריקאית ולזה אני נותן קרדיט לקולגות הקודמים שעבדו איתי וגם לקולגות הנוכחים שעובדים איתי היום.

"יש גם את נושא המים שהוא דוגמא נפלאה. הפכנו להיות מעצמת טכנולוגית מים. לא רק שיש לנו עצמאות טוטאלית בנושא הזה, אנחנו גם יכולים ללמד מדינות איך להיות יותר עצמאים בנושא של מים וזה מחבר איתנו עם המון מדינות, כמו גם נושא הסייבר שמחבר אותנו להרבה מדינות ברחבי העולם״.

מה הדבר הכי ישראלי בעינייך?

״כששואלים אותי מה זה להיות ישראלי, אני אומר שזו הגישה שלא לקבל 'לא' כתשובה. אני חושב שזה עקבי גם אצל ישראלים באל-איי, אין דבר כזה 'אי אפשר' זו גישה שכעם ומדינה נתנה לנו אפשרות להצליח כנגד כל הסיכויים".

מה הכי אמריקאי בעינייך?

"הנימוס, ואני לא אומר את זה כעלבון; זה לא שישראלים לא מנומסים, אולי אנחנו יותר מידי מנומסים. וגם כמובן הרוח האמריקאית והחלום לבוא למקום חדש ולהצליח שזה גם הסיפור של מדינת ישראל המודרנית, לבוא ולהצליח במדינה שהייתה מדבר ומוקפת בשכנים שהם הם אוייבים ועדיין לעשות דברים גדולים״.

מה תרצה לאחל לקהילה הישראלית בלוס אנג׳לס לחג הפסח?

״פסח הוא חג האביב שיש בו את תקופת ההתחדשות בטבע שהיא שמסמלת גם אותנו. אנחנו כמדינה מודרנית נכנסים לעידן חדש. אני מאחל שנחזק את הזהות היהודית שלנו שהיא חלק עם הקשר למדינת ישראל. כמו שאנחנו מתחדשים כל הזמן והופכים ליותר טובים ויותר חזקים כך אני מאחל שמדינת ישראל, הקהילה היהודית ואנחנו, הקונסוליה, נהיה יותר טובים ויותר מוצלחים ונדע לספר את הסיפור של ישראל בצורה שהדור הצעיר כאן ידע להתחבר אליו״. 

חדשות ואקטואליה

תהילים במקום טילים

Published

on

"לדוד העשיר מאמריקה יש עכשיו דוד עשיר בישראל. עשיר לא בכסף"

לכתיבת הפרויקט האחרון והמשמעותי בחייו הקדיש פרופ' יוסי שיין חמש שנים וחצי.

שיין, מחבר הספר "המאה הישראלית – הישראליזציה של היהדות", הוא מבכירי חוקרי מדע המדינה בישראל ובעל שם עולמי בתחום חקר התפוצות. הוא עומד בראש בית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב, ובראש מכון ברודי לדיפלומטיה מעשית.

הוא גם פרופסור (אמריטוס) ליחסים בינלאומיים ותפוצות באוניברסיטת ג'ורג'טאון, שם ייסד את המרכז לציוויליזציה יהודית ועמד בראשו. הספר החדש נושא 380 עמודים, שמונה פרקים, שהאחרון בהם, "המאה הישראלית", גם העניק לספר את שמו שיצא לאור, כמה מתאים, ביום העצמאות ה-71.

בראיון עם אריאלה רינגל הופמן ב"ידיעות אחרונות" מסביר שיין: "הספר הזה שואל שאלה אחת גדולה: מה קורה ליהודים, כאן ובתפוצות, כשהמדינה הריבונית היא המופע היהודי הכי חזק היום וכל מה שהיא עושה יש לו משמעות מרחיקת לכת על היהודים ועל היהדות. במשך מאות שנים הדת היהודית, שעוצבה בגלות, נועדה לשמור על השבט. כשעמים אחרים, בהיעדר ריבונות, נעלמו, אנחנו נשארנו כי היה לנו אלוהים שהוא כל יכול, שהוא זה שישיב אותנו לארץ הקודש. תהילים במקום טילים, אם לסכם בשלוש מילים. ועכשיו יש את מדינת ישראל, שעוד מעט יהיה בה רוב העם היהודי, ובתוך המדינה הזו מתחולל מאבק איתנים על אופיה. האם היא תהיה מדינת הלכה או מדינת ֶה ְזנֵ ק, ועד כמה מה שקורה כאן משפיע על הקשר עם היהדות הליברלית בעולם, בייחוד בארצות־הברית. במילים אחרות, היהודי־ישראלי החדש הוא שיקבע".

על פי פרופ' שיין, "כאשר עד 1967 התפיסה השלטת הייתה שישראל היא סוג של ניסוי שייכשל. לא ריבונות שתבטיח שגשוג יהודי אלא ההפך: מלכודת מוות. עד כדי כך שב'ניוזוויק' התפרסם מאמר גדול תחת הכותרת האם ישראל תשרוד', ובארץ אמרו בהומור שחור, האחרון שיוצא שיכבה את האור'. הייתה חרדה קיומית. גם הזיכרון הקולקטיבי שלנו מדבר על השמדה אפשרית. עכשיו זה האיום האיראני, אבל לדעתי ישראל היא קץ הפרדיגמה של חורבן. איראן לא תביא את החורבן הבא על ישראל, אלא אם כן כל העולם ייחרב".

על בנימין נתניהו

"לנתניהו יש תודעה היסטורית והוא פועל מתוך ראייה היסטורית של הדברים.הוא גדל בבית שהתעמק בתהליכים ארוכי טווח. זה לא מקרי שבחוג תנ"ך בביתו, ב־2017, הוא אמר שהחשמונאים שלטו כאן 80־70 שנה, והוא שם לעצמו למטרה להגיע לשנת המאה ולהמשיך משם. אבל נקודת הציון היא מאה שנים. הוא רואה עצמו כממשיכו של בן־גוריון וכמי שמבסס את הריבונות הישראלית. לעובדה שהוא כל כך הרבה שנים בשלטון יש השפעה גדולה על מראה דמותה של ישראל. לאן היא הולכת. מצד אחד הוא מתגנדר בהיותנו מעצמה צבאית, מדינת היי־טק שזוכה למעמד מכובד בקהילה הבינלאומית. אבל מצד שני בני הברית שלו בקואליציה, פעם אחר פעם, הן המפלגות החרדיות, שמה שמאפיין אותן הוא שחלקן אנטי־ריבוניות, מתנגדות לתהליכי הגלובליזציה, ואינן שותפות לחזון של מדינת ישראל המודרנית. האנשים שלהן לא רוצים לשרת, לא מוכנים ליפול על חרבם. הם אפילו לא מוכנים לכהן כשרים בממשלת ישראל".

על החיים בישראל

"ההוויה הישראלית משכרת. מדד האושר הבינלאומי, למשל, מלמד על כך. יש האומרים שזה בשל החיים הקהילתיים ותחושת הערבות ההדדית בארץ. הישראלי רוצה לשמר את יהדותו, לא ממהר לוותר על ישראליותו, ורואה אופק לחיים כאן בו בזמן כשכולם חושבים עד כמה היה יכול להיות פה הרבה יותר גרוע. עתיד העם היהודי נמצא כאן, והיהודי החדש כבר לא מפחד להיות יותר מסורתי, יותר לאומי, יותר שבטי, ובתוך כך הוא גם יכול להתחבר לאפיקים הליברליים סטייל תל־אביב. הוא כבר מזמן לא איש העולם הקטן. מדהים אותי כשאני שומע את הטענה שדווקא יהודי אמריקה הם המצליחנים. אני טוען שבניגוד ליהדות אמריקה, העובדה שלישראלים יש בית, והם פטריוטים לבית הזה, מאפשרת להם להיות גלובליסטים. להם יש לאן לחזור, ובשביל היהודים האמריקאים אמריקה היא לא בית".

על חוק הלאום

"חוק הלאום מחזק את הזיקה של ישראל כמדינת היהודים. קודם כל, זו מדינת היהודים, היא לא אוניברסלית ולא מדינת כל אזרחיה. זה לא אומר שהיא לא צריכה להעניק זכויות שוות לכל אזרחיה, בעיקר לאלה המשרתים בצבא. להיות נדיבה, לקרב אותם, וכל זאת תוך הבנה שזו מדינת היהודים. הבעיה היא שאת החוק הזה היה צריך לקבל בהסכמה רחבה, בשיתוף, במיוחד בכל מה שנוגע לדרוזים".

על ירידה ועליה

"אנחנו מדינה שבה כולם הם משפרי דיור", מנסה שין להסביר את התחרות בין המיעוטים השונים על הבית, והמלחמה אחד בשני. "מחוץ לשיח האקדמי, יש ויכוח היסטורי האם ישראל יכולה להיות מדינת מופת לפי חזון הנביאים. האם מדינה שנמצאת בעימות צבאי מתמשך, ומתמודדת עם מיעוטים, יכולה להיות מדינת מופת? זה דיון שהספר עוסק בו בהרחבה. אני יכול לומר שזה ספר אופטימי, שמשקף את ההצלחה של מדינת ישראל, את ההתפתחות הדרמטית, מתייחס לערבות ההדדית היהודית בעולם, לחזון הישראלי, לגמישות הישראלית. ריבונות מודרניסטית. קץ עידן התוהו. אז מדינת ישראל לא יכולה להיות מדינת מופת, קוסמופוליטית, אוניברסלית, אבל היא מאוד אטרקטיבית. הנה, שני ילדיי שגדלו בארצות־הברית עלו ארצה, ושניהם חיים בתל־אביב".

גם שיין עצמו, אחרי כ־20 שנה בארה"ב, שבמהלכן סיים בהצטיינות תואר שני ודוקטורט באוניברסיטת ייל, שימש פרופסור מן המניין בג'ורג'טאון, ופרופסור אורח בייל, חזר לארץ. "היום אין אלטרנטיבה לחיים יהודיים עם המשכיות ואופק חוץ ממדינת ישראל. לדוד העשיר מאמריקה יש עכשיו דוד עשיר בישראל. עשיר לא בכסף".

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

הדרישה של יהדות התורה: סגן שר שימנע חילול שבת

Published

on

מדובר בסגן שר במשרד העבודה והרווחה, שיופקד על נושא אחד בלבד: לאשר באופן פרטני כל עבודה שצריכה להיעשות בשבת

כפי שפורסם ב"ישראל היום", ביהדות התורה דורשים לקבל לידיהם תפקידים בוועדת הכספים, ומינוי סגן שר הבריאות ועוד שני סגנים שרים – במשרד העבודה והרווחה ובחינוך.

אתמול פורסם בחדשות 12 כי יהדות התורה דורשת מהליכוד סגן שר במשרד העבודה והרווחה בממשלה הבאה, וזאת במטרה שידאג למנוע חילול שבת.

על פי הדיווח, סגן שר, אם ימונה, יופקד על נושא אחד בלבד: לאשר באופן פרטני כל עבודה ועבודה שצריכה להיעשות בשבת.

עוד דווח כי במפלגת יהדות התורה עלולים לאבד את המנדט השמיני שבו זכו בבחירות. זאת, שכן לפני שנסגר חלון הזמן לערעורים – עמית הלוי, מספר 36 בליכוד, שלא הצליח להיכנס לכנסת בגלל קול אחד, בדק את הקלפיות ומצא קול אחד שיכול להעלות את הליכוד במנדט – על חשבונה של יהדות התורה.

הלוי פנה לבית המשפט עם ראיות מוצקות למדי שמגבות את הטענות שלו, ואם עתירתו תתקבל – הליכוד תגדל במנדט ל־36 והוא ייכנס לכנסת.

בתוך כך, אתמול התייחס ח"כ אורי מקלב לפרסום ב"ישראל היום" על כך שראש הממשלה טוען כי הדרישות של המפלגות החרדיות מוגזמות. "רה"מ אמר שהדרישות שלנו מוגזמות, הדרישות שלנו ממש צנועות", אמר מקלב. "מלבד נושאי התיקים, מפתח הדרישות שלנו הוא הסדרת חוק הגיוס ומעמדם של בני הישיבות". לדבריו "על כל שניים וחצי חברי כנסת מקבלים משרד, אם כך מגיע לנו ארבעה משרדים מלבד ועדת הכספים.

המשך לקרוא

חדשות ואקטואליה

ניצחנו!

Published

on

מהפך? לא ממש, אבל הפתעות ואכזבות רבות
מימין ומשמאל • בחירות 2019- פרשנות

שני המתמודדים הראשיים בבחירות לכנסת ה-21, רה"מ בנימין נתניהו והרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, הכריזו על ניצחון ביום שלישי בערב, לאחר שמדגמי הבחירות הצביעו על מירוץ צמוד בין מפלגותיהם עם נטייה לעבר גוש הימין. הדבר יכול היה לשמש היטב את הפיליטונאי המנוח אפרים קישון אם לא היה מדובר בעתידה של מדינת היהודים. אבל עוד לפני סיום ספירת הקולות אפשר לומר שקמפיין שתיית המנדטים של הליכוד וכחול לבן הצליח מעל למצופה. למעשה ראש הממשלה נתניהו קרוב להגשים את חזון 40 המנדטים שלו, מיוני בשנה שעברה. במקביל, גם יאיר לפיד הצליח להזניק את כחול לבן על חשבון מפלגת העבודה, ורשם הישג עצום לגוש המרכז שמאל אחרי דשדוש עקבי ועשור באופוזיציה.

דמיון רב קיים בין הערב הזה וליל הבחירות 2009. ראש מפלגת קדימה דאז ציפי לבני מיהרה להכריז: "ניצחנו", בזמן שנתניהו תפר ממשלה מתחת לאפה. גם הפעם, עשור אחרי, לפיד וגנץ חגגו בזמן שנתניהו כבר סיכם את הקמת הממשלה עם שלוש מתוך שש השותפות העתידיות שלו. למעשה, אחרי ניצחון המפלגות הגדולות, ישראל חזרה לשאלת הגושים ובכל המדגמים גוש הימין ניצח את השמאל בפער גדול. חברי המפלגות הערביות, כפי שהבהיר גנץ לא פעם, אינם חברי קואליציה אופציונליים.
נתניהו רשם הישג נוסף, לאחר שהצליח לשתות כל קול, אך עדיין לא למוטט לחלוטין את גוש הימין ואת המפלגות הקטנות. כמו שאמר השבוע אחד מיועציו: נשתה אותם עד גבול אחוז החסימה, הם לא צריכים עודפים". אמר, וביצע. ההישג הזה תלוי כמובן בתוצאות האמת שצפויות להתברר בימים הקרובים, ובשאלה האם מפלגת הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד עוברת את אחוז החסימה, או לא.

את ההתרסקות הגדולה רשמו במטה הימין החדש. המפלגה שציפתה לקבל עשרה מנדטים צנחה לשפל שלא חזתה, ובמקום את תיקי המשפטים והביטחון ייאלצו שקד ובנט להסתפק בפירורים, אם בכלל. גם משה פייגלין ומפלגת "זהות", שעל פי כל התחזיות היה צפוי לעבור את אחוז החסימה, לא עבר אותו על פי שניים מהמדגמים. הפתעה נוספת נרשמה בקרב המפלגות של אביגדור ליברמן ומשה כחלון שהצליחו לשרוד את משתה המנדטים של נתניהו, ולזכות ככל הנראה בקדנציה נוספת.

אז מהפך? לא ממש, אבל הפתעות ואכזבות רבות מימין ומשמאל. מפלגת העבודה התרסקה לשפל שחזו לה הסקרים עקב הצלחת גנץ לפיד, ואילו מרצ הצליחה די במפתיע לעבור את אחוז החסימה. הפיצול במפלגות הערביות גבה את קורבנה של בל"ד, שנכון ליום שלישי השבוע מחק מחצית מכוחה של הרשימה הערבית
המשותפת בבחירות הקודמות.

מלאכת הרכבת הממשלה תחל בימים הקרובים ונשיא המדינה יקבל את ראשי המפלגות לאחר שאלה ידעו בוודאות מה יקבלו בתמורה לתמיכתם בראש הממשלה המיועד. נתניהו יידרש ללהטט בין 6 מפלגות קטנטנות אך רעבות מאוד ואיכשהו גם להשאיר כמה תיקים לשרים שלו מבית. במסגרת סחר הסוסים הקואליציוני יהיה לנשיא המדינה, ראובן ריבלין, תפקיד חשוב ואף אחד לא צריך להתפלא אם מפלגנץ והליכוד-נתניהו יסגרו בסופו של דבר דיל על ממשלת אחדות.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות