Connect with us

חדשות ואקטואליה

ארץ קשוחה: עליית הקרטלים במקסיקו

Published

on

קוקאין הוא עסק רווחי, אם אתם שולטים בשרשרת האספקה שלו מהרי האנדים עד הרחובות של לוס־אנג'לס וניו־יורק. הראשון להוכיח את פוטנציאל ההכנסות היה פבלו אסקובר, שהקים את קרטל מדיין הקולומביאני

אחד ממנהיגיה הידועים ביותר של מקסיקו, פרופיריו דיאס, נולד ב־1830, מת ב־1915, ובין לבין כיהן כנשיא במשך שבע קדנציות. בסך הכול החזיק במשרה 34 שנה. מתוקף ניסיונו הרב, הוא ניסח את הבעיה של ארצו בדיוק מושלם: "מקסיקו המסכנה! רחוקה מדי מאלוהים, קרובה מדי לארה"ב".

מקסיקו היא הגשר הגיאוגרפי למוצר נטול אלוהים: קוקאין. היא זו שמחברת את ארה"ב למרכז אמריקה ולדרומה, לג'ונגלים הטרופיים ולהרים שבהם גדל צמח הקוקה. הסם שמופק מהצמח הזה, באמצעות תהליך כימי מורכב, מוברח דרך מקסיקו אל ארה"ב, אחת מצרכניות הסמים הגדולות בעולם.

קוקאין הוא עסק רווחי, אם אתם שולטים בשרשרת האספקה שלו מהרי האנדים עד הרחובות של לוס־אנג'לס, יוסטון וניו־יורק. הראשון להוכיח את פוטנציאל ההכנסות היה פבלו אסקובר, שהקים את קרטל מדיין הקולומביאני. בשיאו סיפק הקרטל כ־80 אחוזים מצריכת הקוקאין של ארה"ב, והרוויח כ־ 4מיליארד דולר בשנה.

אחרי מותו של אסקובר ונפילתם של ברוני הסמים הקולומביאנים, עלו אל הבימה הקרטלים של מקסיקו. הם התחילו את דרכם כחבורות מבריחים בשירות קרטל מדיין, אך הפכו לברוני סמים בזכות עצמם כשהאמריקאים סגרו את נתיבי ההברחה הימיים והאוויריים, ונותרה רק האפשרות של הברחה קרקעית דרך מקסיקו. הקרטלים החדשים הפכו לשומרי השער לארה"ב, והם ניצלו את כוחם כדי להשתלט גם על מרכזי הייצור בדרום אמריקה.

ב־2011 עמדו הכנסותיהם של הקרטלים ממכירת סמים בארה"ב על כ־38 מיליארד דולר. ביחד הם הרוויחו יותר מקוקה־קולה, מעט פחות מפייסבוק. אם הקרטלים היו מדינה, התוצר המקומי הגולמי שלהם היה שווה לזה של ירדן או בוליביה. שוק הסמים העצום של ארה"ב הפך אותם מארגוני פשע לכמעט מדינות, שמתקיימות ללא פחד בתוך תחום הריבונות של מקסיקו. את המחיר הכבד שילמו האזרחים: כ־100 אלף מהם נרצחו בידי הפשע המאורגן בעשור האחרון. ב־2017 לבדה נרצחו כ־29 אלף איש.

כבר ב־2006 הכריזה ממשלת מקסיקו מלחמה על הקרטלים, ושלחה יותר מ־4,000 חיילים להיאבק בהם. הממשל במקסיקו לא העריך נכון את כוחו של היריב: ב־13 השנים שחלפו מאז, נהרגו כ־500 חיילים בידי אנשיהם של ברוני הסמים. הדבר היחיד שהמלחמה הזו השיגה הוא פיצול של הקרטלים. בשנת 2000 היו ארבעה כאלה במקסיקו; ב־2013, עם התמשכות המלחמה, כבר היו תשעה קרטלים גדולים ועוד 43 קטנים. שיעור מעשי הרצח עלה בתקופה הזו מ־13.7 ל־15.9 מקרים לכל 100 אלף תושבים.

הקרטלים הקטנים אינם מסוגלים להרוויח מעסקי הסמים: כוחם אינו מאפשר להם לשלוט בקווי האספקה מדרום אמריקה לארה"ב, ולכן הם עברו למעשי שוד, חטיפה, סחיטה וגנבת נפט. בכל שנה הם גוזלים מהמדינה נפט ודלק בשווי של כמיליארד דולרים, ופוגעים בתשתית יקוק הנפט המתפוררת ממילא. גם מנואל לופז אוברדור, הנשיא החדש של מקסיקו, מתקשה למצוא פתרון לאלימות הגואה.

מה יעלה בגורלה של מקסיקו? אם לא תצליח להשתלט על בעיית הקרטלים, הם עלולים להשתלט עליה. כפי שהם ממחישים שוב ושוב, אף אחד אינו חסין מפניהם. במהלך עונת הבחירות האחרונה נרצחו בידי ארגוני הפשע יותר מ־130 פוליטיקאים מקסיקנים. חופש העיתונות? מקסיקו היא המקום המסוכן ביותר לעיתונאים אחרי אזורי מלחמה. אפילו המשטרה, כלי המלחמה העיקרי נגד הקרטלים, הושחתה ורבים מקציניה משתפים פעולה עם הפשע המאורגן.

לוס סטאס: מי ישמור על השומרים?

אתם עומדים בראש אחד מקרטלי הסמים הגדולים בעולם. יש לכם כוח, כסף, והמון אויבים. אתם צריכים כוח אדם שיוכל לשמור על הטריטוריה שלכם, לגבות חובות, לאכוף את המשמעת ולחסל את האויב. מי האנשים המתאימים ביותר לכך?

עם השאלה הזו התמודד בשנות התשעים ראש קרטל המפרץ, אוסיאל קרדנאס גיין (Osiel Cárdenas Guillén), ומצא תשובה מקורית: האנשים האידיאלים למשימה הם אלה שהוכשרו בצבא מקסיקו. גיין הקים לעצמו צבא פרטי המבוסס על יוצאי היחידות המיוחדות של הצבא והמשטרה, שהוכשרו בלוחמת שטח, במבצעים מיוחדים, באיסוף מודיעין ובפעולות חבלה. כשגיין נעצר ב־2003, הצבא הפרטי שלו החליט להתפצל מקרטל המפרץ ולהקים קרטל חדש: "לוס סֶ טָ אס", על שם קוד הרדיו של מפקדם בתקופת שירותו במשטרה הפדרלית,Z ־1.

הפיצול שהתחיל בשקט יחסי הידרדר במהרה למלחמה עזה בין הקרטלים. מאומנים גם בלוחמה פסיכולוגית, הסטאס האמינו שאם תפחיד את האויב, תוכל לנצח אותו ללא מלחמה. הם אחראים לכמה מהפשעים החמורים ביותר במלחמת הקרטלים, ובהם טבח של 193 אזרחים בשנת 2011 בחשד שגויסו לקרטל המפרץ, הצתת קזינו במונטריי והרג 53 אזרחים, וזריקת גופות ערופות ראשים בכביש ראשי במונטריי ב־2012.

כיום קרטל הסטאס הוא רק צל של עצמו, לאחר שחבריו התפצלו לכנופיות יריבות. ובכל זאת, מורשתו תישאר תזכורת ליכולת של הקרטלים להשחית גם את השוטרים והחיילים שנשבעו להגן על מקסיקו.

הנעדרים: היעלמותם של 43 הסטודנטים

מעשה קונדס, מרדף לילי וקרב יריות בין המשטרה לחבורת סטודנטים ש"חטפה" אוטובוס, הסתיימו בהיעלמותם של כל 43 הסטודנטים המעורבים. מאז התקרית, שאירעה ב־26 בספטמבר 2014 בעיר איגואלה בדרום מקסיקו, לא נודעו עקבותיהם.

את האוטובוס לקחו הסטודנטים במהלך יום פרוע למדי, במעין מעשה קונדס שחברות האוטובוס המקומיות שיתפו איתו פעולה, אך תוך עימות חריף עם הרשויות. המשטרה החליטה לא לעבור על ההשתוללות בשתיקה, אלא לעצור את המתפרעים. אחרי מרדף ובסיומו של קרב יריות קצר, הסטודנטים נלקחו מהמקום על ידי שוטרים ונעלמו.

מה עשתה המשטרה כדי לברר מה קרה? עינתה עדים והוציאה מהם הצהרות שיסייעו לה לטייח את המקרה ולמנוע כל הפניית אצבע מאשימה אל קציניה הבכירים. חמש שנים אחרי, להורי 43 הנעדרים אין אפילו קבר לבכות עליו.

עלילות אל צ'אפו

בחודש שעבר קבע בית משפט בארה"ב שחואקין גוסמן, המכונה "אל צ'אפו" ("הקטן"), אשם בעבירות של סחר בסמים, תכנון רצח והנהגת קרטל הסמים סינלואה. גוסמן נשלח למאסר עולם והוטל עליו קנס בסך 12.6 מיליארדי דולרים.

אל צ'אפו, המתנשא לגובה של 1.68 מטרים בלבד, עמד בראש קרטל סינלואה במשך עשור וחצי, בין 2001 ל־2016. הארגון בראשותו הבריח מעל 1,000 טון של קוקאין, מריחואנה, הירואין ומת'אמפטמין לתוך ארה"ב בצוללות, במטוסים, ברכבות, בספינות דיג ובמנהרות תת־קרקעיות. סינלואה הרוויח מיליארדי דולרים, ואל צ'אפו הפך למבוקש הבכיר ביותר של ארה"ב (אחרי חיסולו של בן־לאדן ב־2011). במשך כמה שנים הוא כיכב גם ברשימת המיליארדרים של פורבס.

כמו פבלו אסקובר, ברון הסמים הראשון שהפך לגיבור תרבות, גם מסביב לגוסמן נרקמה הילה של אגדה. במקסיקו סיפרו שהוא היה נוהג להופיע בכפרים ולחלק כסף לתושבים העניים, לממן סלילת כבישים ולשלם על טיפול רפואי בחולים. תדמית הגיבור מתעלמת מהעובדה שאל צ'אפו עמד בראש ארגון פשע רצחני. גם אם לא הרג המונים בידיו ממש, גוסמן אחראי לרצח עשרות אלפי חפים מפשע במלחמות הקרטלים במקסיקו, ולהרס חייהם של מאות אלפי מכורים לסמים בעולם. העיר שיקגו, שסבלה רבות מהסמים שהפיץ בה ובסביבתה, הכריזה עליו כאויב הציבור מספר אחת, תואר שלפניו ניתן רק לאל קפונה. מאסרו של גוסמן אולי לא יועיל לייצב את מקסיקו, אך הוא משמש אות אזהרה: אין פושע שחסין מידו הארוכה של הצדק האמריקני.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

חדשות ואקטואליה

"ביבי, מיציצי אותך!":

Published

on

מה קורה כשמפגינות חשופות חזה בירושלים מעתיקות את המודל של פורטלנד

על חליצת שד בפרהסיה: אני רוצה לומר דעה שאינה פופולרית בלשון המעטה בקרב המגזר החילוני אליו אני משתייך. התפשטותן של המפגינות היה מיותר לדעתי הצנועה, ולו רק בשל העובדה שבמעשיהן הן פגעו במגזרים אחרים שמרניים יותר שבחלומינו הרטוב אנחנו מייחלים להצטרפותם למאבק להפלת שלטונו המעוות של ביבי. חבר יקר שלי, דוס בכל רמ"ח אבריו, כבר לא יצטרף אלי יותר לכיכר רבין למחאה הבאה. הוא חושש מפרובוקציות שיפגעו בסולם הערכים שלו. בוודאי שלא יגיע עם בניו בני ה-14 וה-16. האמת עירומה מספיק. היא לא זקוקה לפטמות חשופות בריש גלאי ובלבוש מינימלי ננוחם.

(רוני צפריר, פייסבוק)

***

אלפי מוחים הגיעו השבוע להפגין מול מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, עם מגוון שלטים וקריאות נגד פעולות הממשלה, שיא נוסף בשורת הפגנות שנמשכות מזה מספר שבועות ומסעירות את המדינה. אחד הדימויים האייקונים ביותר עד כה מהמחאה הזו – שנחרת באופן מיידי בזיכרון הציבורי, והסעיר את הימין והשמאל כאחד – היה זה של המפגינה חשופת החזה על פסל המנורה. היו שגינו ואמרו שמדובר בביזוי סמלי המדינה, והיו שתמכו באקט המשוחרר. מאז עוד מפגינות חשפו את פלג גופן העליון, תוך שהן מסבירות שזהו אמצעי יעיל לתפוס את תשומת הלב של התקשורת.

אבל עירום כאמצעי מחאה הוא תופעה נושנה. לדברי גילי סיטון, בלוגרית ומומחית לאמנות, "לחשוף את החזה כאות מחאה זה לא דבר חדש. זה דבר שנעשה לפני מאות ואלפי שנים, והוא מתועד באמנות באמצעות ציורים כמובן – כי לא הייתה מצלמה בתקופה הזאת. לפעמים העירום מגיע כסמל ממשי, כמו בציור שאנחנו רואים של ליידי גודייבה, שרכבה על סוס ברחבי העיר עירומה כביום היוולדה כדי למחות על גובה המיסים שהטיל בן זוגה הרוזן על אזרחי העיר. עירום יכול להתבטא גם באמצעות אלגוריה, כמו שהוא מופיע בציור 'החירות מובילה את העם' של אז'ן דלקרואה משנת 1830 – ומבטא בעצם פן של המהפכה הצרפתית. זאת אומרת שעירום, כמעט משחר ההיסטוריה, או לפחות ממה שאנחנו יודעים, משמש ככלי של מחאה".

את הטרנד שגלש לישראל החלה צעירה מפורטלנד, שישבה עירומה בפיסוק רגליים מול כוחות השיטור הפדרליים שנשלחו לעיר אחרי חודשיים של מהומות בעיר. את הבחורה הזאת מפורטלנד מכנים היום 'אתנה העירומה', כמו במיתולוגיה היוונית. במיתולגיה הרומית היא נקראת מינרווה. סיטון טוענת שמדובר בעצם באלת המלחמה והחכמה. "אם היא עומדת לצידך בזמן מלחמה, הניצחון שלך מובטח. ברגע שמשהו מתורגם לדבר יפה או אמנותי, וכמובן לא אלים, הוא יכול לשמש ככלי מצוין למחאה. הוא יכול לשמש גם כפרובוקציה כמובן, אבל הנקודה היא לעורר הקשבה ותשומת לב אמיתית, בעזרת הגוף הנשי. אפילו הצילום הזה של הסטודנטית לעבודה סוציאלית, שיושבת על המנורה ומניפה ורד הוא צילום אמנותי לכל דבר. החיבור הזה בין העירום לבין סמל לאומי לבין מחאה, יוצר כאילו תגובה של פרובוקציה – אבל זה בעצם מהלך אמנותי".

אחת המפגינות שבחרה לחשוף את גופה בהפגנה, סיפרה ל-YNETמה עומד מבחינתה מאחורי הצעד הזה. "בשבוע שעבר הייתה מפגינה חשופת חזה, במאבק של העובדים הסוציאליים דווקא, והיא זו שהכי זוכרים מכל המפגינים. מכל מי שהיה שם, זכרו את השדיים שלה. כנראה שלמסרים שאנחנו מעבירים לא מקשיבים, אם בסופו של דבר מסתכלים על שדיים. אז החלטנו להגיע חשופות חזה עם המסרים שהכי בוערים בעינינו, שזה בעצם הכיבוש ועד כמה שהמשטרה אלימה".

לדבריה, "התגובות היו מדהימות. בהתחלה ממש חששנו, אבל בפועל קיבלנו המון תרועות וכפיים ואנשים ממש הביאו לנו את השלטים שלהם כי הם הבינו שאותנו מצלמים. כלומר, אם נחזיק שלט עם מסר, יצלמו אותו". המפגינה הוסיפה: "זכיתי בפריבילגיה הזאת, שכשאני חושפת את החזה אני יכולה להעביר את המסר שלי קדימה ושישמעו אותי. והנה, עובדה, אנחנו מדברים על כמה עוולות נעשות. אז כנראה שכן הצלחתי".

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות