Connect with us

במה וקולנוע

"אקס-מן: Dark :Phoenix" נכשל במבחן התוצאה

Published

on

סרט סיום מאכזב לסדרת סרטי "אקס-מן", בו הסיפור המרכזי אינו מפותח היטב

סדרת סרטי 'אקס-מן' נמצאת איתנו, בצורה זו או אחרת, במשך כמעט שני עשורים – מאז הסרט הראשון – "אקס-מן" בשנת 2000 . עכשיו, עם השלמת העסקה שבה דיסני בולעת לתוכה את אולפני פוקס, הסדרה לכאורה הגיעה לסיומה. האחרון בסדרה זו של סרטים הוא "אקס-מן: הפניקס האפלה", שבו לראשונה המפיק-תסריטאי הוותיק, סיימון קינברג, עושה את בכורתו על כס הבימוי – בעיבוד הקומיקס של מארוול אודות הפניקס האפלה. ככזה, משימת הסרט כפולה: לסיים את הסרטים שהקדימו עלילתית את "אקס-מן" הראשון, וגם ליצור סיפור משכנע על קורותיה של הפניקס האפלה… הסרט, בצער רב, לא עומדת במבחן התוצאה. זהו סיום לא ממוצה עבור סדרת סרטי 'אקס-מן', כשהסיפור המרכזי אינו מונחה אופי או מפותח היטב.

הסרט מתמקד בדמותה של ג'יין גריי (היא הפניקס האפלה) – אבל על חשבון הדמויות האחרות וביסוס
הסיפור. "אקס-מן: הפניקס האפלה" מציג ברמת המאקרו כיצד הגיע מקור הכוח של הפניקס, לצד חייזרים
המבקשים להשיג את כוחה, אך נכשל בלהסביר את אופיו של כוח זה, או את המוטיבציה של החייזרים, או מה יעשו אם ישיגו כוח זה. הוא גם ממשיך את הקו של סרטים קודמים אודות היחסים הדקים בין בני אדם למוטנטים – נושא משותף לכל סרטי 'אקס-מן' – אבל שוב, זה לא מפותח כלל ומשמש בעיקר כדי להזיז את העלילה קדימה או לקטעי פעולה מרשימים.

כל קווי התסריט הלא מפותחים, לצד דמויות משנה שלא מוצו, יהיו נסלחים לאורך 113 הדקות, אם הסרט היה מעניק לג'ין גריי סיפור משכנע ותומך אופי – אבל הוא לא. המנגנון של איך עובדים הכוחות של גריי, או איך הוא משפיע על טוב-לבה, לא מוסברים מספיק וגם לא מוענק הסבר הגיוני למעשיה. קינברג משתמש בתקריבים של השחקנים כדי ליצור אלמנט הזדהות או להבין לליבם של הדמויות, אבל במקום להחמיא לתסריט משכנע, סגירות זו גורמת למעין קלסטרופוביה ובטח שלא ממלאת את חלל הרגש בתסריט.

קווים מסוימים בדיאלוג נוטים יותר לעורר צחוק מאשר להביא את התגובה הרגשית הרצויה. גריי היא דמות מבולבלת, שמעשיה ומניעיה אינם הגיוניים, והיא מובילה את שאר הדמויות לקבל החלטות מביכות.

הסרט לא מתבייש להשתמש בכל האמצעים הטכנולוגיים והדיגיטליים כדי להרשים את הצופים; אבל מעטים מרעיונות אלה מורחבים או מוסברים במלואם. בכך, הסרט פונה לאוהדים ותיקים של סדרת הסרטים וחובבי ספרי הקומיקס, וסביר שיותיר אוהדים מזדמנים בשאלה – מה הרגע ראיתי פה לעזאזל?! כסרט השביעי האחרון בסדרת ה'אקס-מן' של פוקס, הוא אינו מסכם את הסדרה בצורה משביעת רצון. לא ברור איך השפיעה העסקה של פוקס ודיסני ביצירת הסרט, אבל זה כן אומר שהסדרה מסתיימת עם אחד הפרקים הפחות מוצלחים שלה. למרות שמעריצים של 'אקס-מן' עדיין יכולים למצוא קצת הנאה באפקטים של הסרט, זה בהחלט לא סרט גיבורי-על חובה, אבל מבחינה חזותית ושימוש בתלת-ממד – מוצדק לפחות לצפות בו ב-IMAX

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

במה וקולנוע

כבוד: "אישה עובדת" נבחר לאחד מ 10- הסרטים הטובים

Published

on

הסרט הישראלי נבחר כאחד מעשרת הסרטים הטובים של השנה על ידי הלוס אנג'לס טיימס

סרטה של מיכל אביעד, "אישה עובדת", בהשתתפות לירון בן-שלוש, מנשה נוי ואושרי כהן, שמוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע בישראל, נבחר במהלך סוף השבוע כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר של המחצית הראשונה של שנת 2019 על ידי הלוס אנג'לס טיימס.

הסרט עוסק בחייה של אורנה (בן-שלוש), אם צעירה שהתקבלה לעבודה חדשה בחברת נדל"ן. הבוס שלה בני (נוי) מקדם אותה, אבל גם מטריד אותה מינית -ובעקבות כך הופכים חייה לבלתי נסבלים. נוסף על כך, המסעדה שפתח בעלה עופר (כהן) לא מצליחה, ועול הפרנסה מוטל על כתפיה של אורנה. בעוד המסעדה החדשה לא מתרוממת, אורנה הופכת למפרנסת העיקרית לשלושת ילדיהם. כאשר עולמה מתנפץ, היא נאלצת לאסוף את שבריה, ולהילחם בדרכה שלה על עבודתה, ועל ערכה העצמי.

הסרט, שצאתו חפף לקמפיין Metoo # מצליח להבליט את הסוגיה של הצורך של נשים לצאת לשוק העבודה מחד, תוך התמודדות עם תלות בבוס שהוא גם גבר, מאידך; גבר מהסוג שכל אישה נתקלה בו לפחות פעם אחת בחייה.

המשך לקרוא

במה וקולנוע

מתמכרים ונגמלים בלוס אנג'לס

Published

on

BOO' ', סרט האימה החדש של הקולנוענית והשחקנית רקפת אברג'יל, עוסק במכת המדינה – התמכרות • ״התמכרות גורמת להגיד 'פאק יו' לכולם, כולל לאנשים שאתה אוהב. הסרט הוא על המאבק בין ההתמכרות שלך לבן האדם שאתה אוהב"

ההצלחה האחרונה של ׳ SKIN ', הסרט הקצר של הבמאי הישראלי גיא נתיב שזיכה אותו באוסקר, פתח את הדלת ואת התאבון ליוצרי קולנוע ישראלים של סרטים קצרים שחולמים לעשות את זה בגדול. הכירו את ׳ BOO ׳ – סרט אימה קצר שעלה השנה לאקרנים. הסרט נכתב ובויים על ידי רקפת אברג׳יל יהודיה-אמריקאית עם שורשים ישראלים מצד אביה.

אברג׳יל היא כישרון עולה בתחום ז׳אנר סרטי האימה, לאחר שסרטה הקודם JAX IN LOVE משנת 2017 זכה לתגובות נפלאות, לציון הגבוה 8.9 ב – IMDB ולעשרות פרסים הבולט ביניהם בפסטיבל הנחשב של סרטים עצמאיים בלוס אנג'לס.

גם סרטה האחרון זיכה אותה בעשרות פרסים בתעשית הקולנוע: הבמאית-אישה הכי טובה, התסריט הטוב ביותר ופרס בחירת הקהל לסרט הטוב ביותר. כל אלו סללו לאברג׳יל ול ׳ BOO ׳ כרטיס כניסה ישיר לפסטיבלי סרטים נחשבים ברחבי היבשת.

הגעתי בסוף השבוע האחרון להקרנה פרטית של ׳ BOO ׳ ב – Arena Cinelounge בהוליווד וגיליתי פנינת אימה בוהקת שבועטת לך בבטן ומשאירה אותך עם רצון לעוד.

רקפת מספרת שהרעיון ל ׳ BOO ׳ הגיע דרך סיפור שחלק עימה בחור איתו יצאה באותה תקופה. ״אתה מכיר את זה שאנשים באים אליך ואומרים ׳תקשיב יש לי רעיון מצויין לסרט׳? כמה כאלו קיבלתי… בא לך לומר להם ׳יופי אז לכו אתם תעשו מהסיפור סרט׳. אבל במקרה הזה היה משהו בסיפור שריתק אותי וחשבתי איך אני יכולה לקחת אותו ולעשות אותו יותר טוב".

אברג׳יל הצליחה להביא קאסט מצויין של שחקנים ויוצרים כמו ג'ואל זוויק (החתונה היוונית שלי); מייקל וילאר ששיחק ב ׳ SKIN ׳ (זוכה האוסקר בשנה החולפת); ואפילו את לורה וויגינס (מסדרת הלהיט של ׳שאו טיים׳
׳ SHAMELESS ׳)

׳BOO׳ הוא סלנג עדכני למילה Boyfriend או Girlfriend . זוגות, בעיקר במדיה החברתית, נוהגים לכנות את החצי השני שלהם BOO (כמו ׳מאמי׳ אצלנו
הישראלים) יחד עם משמעות כפולה לקריאה BOO כשמישהו מנסה להבהיל אותך.

את הסרט צילמה אברג׳יל במשך ארבעה ימים, 12 שעות כל יום, בחניון של האנגר מחסני התאורה בבעלות אביה אביה בגרדינה.

׳ BOO ׳ נפתח בסצ׳נה בה הכוכבת דבי (אותה משחקת רקפת בעצמה) יוצאת מקבוצת תמיכה לגמילה (לכאורה מאלכהול אבל האם כך?) עם זיטון מוזהב לאחר שהצליחה להיות פיכחת כ 8- שנים תמימות. דבי חוגגת את המאורע עם חברותיה אך מספרת עד כמה היא מתגעגעת להתמכרות שלה. החברות מצידן יורות עליה מנטרות: ״זה יעבוד אם תעבדי על זה״. הן מעודדות אותה להמשיך בדרך הארוכה והמוצלחת שעשתה בשמונה השנים האחרונות. החבורה נפרדת לשלום ואז דבי ממתינה במגרש החניה החשוך לארוסה שיבוא לאסוף אותה, המתנה שתשנה את
חייה ואת חייו לנצח…

אברג׳יל: ״התמכרות למשהו שעושה לך טוב גורמת להגיד 'פאק יו' לכולם, כולל לאנשים שאתה אוהב. הסרט הוא על המאבק בין ההתמכרות שלך לבן האדם שאתה אוהב".

אברג׳יל תחגוג יומולדת 30 באוגוסט הקרוב. היא מתגוררת בסמוך להוריה בווסט-אל איי. כשהייתה בכיתה ד' עלתה עם משפחתה לארץ, תהליך שהחזיק מעמד כשנה בסך הכל, בסיומו חזרה המשפחה ללוס אנג׳לס. רקפת: ״אני חושבת שהיה קשה להורים שלי להתפרנס בישראל. וגם אמא שלי התגעגעה מאוד למשפחה שלה כאן. אבל בזכות השנה שחייתי בארץ הרווחתי את העברית שלי ואת הישראליות שבי״.

כשרקפת לא עושה קולנוע היא מלמדת עברית ואת ההיסטוריה של השואה בבית ספר יהודי בפיקו. את החיידק למשחק קיבלה כבר בגיל צעיר. היא למדה קולנוע
בבוסטון והתעסקה בעיקר בסטנד-אפ ומשחק קומי, אך ניקלעה לעולם סרטי האימה לפני מספר שנים כשהצליחה לקבל חשיפה משמעותית בז׳אנר שהיה נשלט אז בעיקר על ידי גברים.

רקפת: ״רק רציתי להיות שחקנית. זה לא היה פשוט לרוץ מאודישן לאודישן ולחכות להזדמנות. אבל אז הבנתי שאם אני כותבת עבור עצמי את התסריט אני יכולה לעשות עוד דברים. המצאתי דמות בסרט אימה דרמטי והחלטתי שאני אשחק אותה כדי להוכיח שאני משחקת טוב. זה הרבה יותר מעניין מלשבת ולחכות לאודישנים״.

כשסיימה לכתוב את התסריט ל BOO שלחה אותו ל-14 פסטיבלי סרטים ברחבי העולם. הסרט התקבל ל-13 מהם. על פי ההצלחה המסתמנת, הפסטיבל הבודד שלא
לקח את הסרט הפסיד, ובגדול.

הקיץ BOO יציג בפסטיבלים נחשבים כמו Queen Palm Film Festival – Palm Springe וגם אצלנו ב- NewFilmmakers LA שיתקיים בסוף חודש יולי
בדאון טאון. אנחנו נמשיך לעקוב.

.

המשך לקרוא

במה וקולנוע

"רוקטמן": אלטון ג'ון עם הרבה קצב

Published

on

הביוגרפיה המוזיקלית האחרונה היא כייפית ומבדרת עם כוכב כריזמטי ומשכנע

בעונת פרסים האחרונה, נצץ מעל כל המתחרים הסרט הביוגרפי- מוזיקלי, "רפסודיה בוהמית", אודות פרדי מרקורי. עתה יוצא לאקרנים סרט מוזיקלי נוסף המתעד את עלייתו של מוזיקאי אייקוני. "רוקטמן" צולל לתוך ילדותו, נסיקתו והקריירה של רג'ינלד דווייט, שהפך להיות אלטון ג'ון. מלבד היותו ביוגרפיה, "רוקטמן" חולק אלמנט נוסף עם "רפסודיה בוהמית", וזהו הבמאי – דקסטר פלטשר ("אדי הנשר"), שנכנס לנעלי הבמאי של "רפסודיה בוהמית" כאשר הבמאי הקודם, בריאן סינגר, פוטר. עכשיו פלטשר מתמודד עם קורות חייו של אלטון כבמאי הסרט – מתחילתו ועד סופו. "רוקטמן" הוא ביוגרפיה מוזיקלית עם הרבה קצב, בידור, צבע, אנרגיה וכמובן אווירה טובה.

הבימוי של פלטשר מאזן בצורה חכמה את קטעי הדרמה עם סצינות הבידור המוזיקליות והבוהקות של הסרט.
עיצוב "רוקטמן" כאסופת זיכרונות הוא מהלך חכם, ומאפשר לסרט לפלרטט עם המציאות בצורה מעניינת.
הצורה שבה אלטון מתאר את חייו לא תמיד תואמים את מאורעות חייו הלכה למעשה, ועל כן זה הופך אותו
למספר לא ישר, אם כי מאוד משכנע. צורת סיפור הסרט מאפשרת למספר מכובד של קטעים מוזיקליים לאורך הסרט, שהם אנרגטיים ומבוימים להפליא על ידי פלטשר. אף על פי שקשה לתמצת חייו של אדם לסרט בן שעתיים, והקצב סובל בנקודות מסוימות בגלל זה, "רוקטמן" הוא ביוגרפיה אופנתית ומשעשעת על חייו של אלטון.

האחריות להובלת הסרט נשענת על כתפיו של השחקן הראשי. במקרה זה, זה טארון אגרטון כאלטון. השחקן נטמע לתפקיד בצורה כה יעילה, שנראה שאגרטון מוכיח שהוא השחקן היחיד שיכול היה למלא תפקיד זה בצורה כה אותנטית. מחלקת האיפור והתלבושות סייעו לו ברמ"ח איבריו רב-משמעית (מעצב התלבושות, ג'וליאן דיי, הלך מעל ומעבר להדמיית השחקן עם כמה מן המראות האיקוניות ביותר של אלטון), אבל השחקן גם מצליח לנעול את המוזרויות הספציפיות של אלטון כל כך טוב, במיוחד במהלך תקריבי פנים רבים לאורך הסרט. אגרטון צולח במשימה של שירת כל הקטעים המוזיקליים, ומחקה בצורה מתוקה את מיטב שיריו של הזמר. בעוד "רוקטמן" נהנה משחקני משנה רבים, כמו ג'יימי בל, ריצ'ארד מאדן, ברייס דאלאס הווארד ועוד, הסרט מצליח לו ורק בזכות המשחק של אגרטון.

"רוקטמן" הוא סרט חובה עבור מעריציו של אלטון, אבל הוא גם חווית צפייה מבדרת עבור אוהדים מזדמנים של סרטים מוזיקליים, מחזות זמר או ביוגרפיות. הפסקול יוצא מן הכלל, כשאגרטון מבצע את כל השירים של הסרט (הוא אף הנציח דואט עם אלטון, שאפשר לצפות בו בכותרות הסיום). "רוקטמן" ישווה רבות ל-רפסודיה בוהמית", לאור העובדה ששני הסרטים עוקבים אחר הקריירה של מוזיקאים גאים, אבל שני הסרטים שונים מספיק כדי לקבל חיים משל עצמם.

השורה התחתונה: "רוקטמן" הוא ביוגרפיה מוזיקלית כייפית ומבדרת, שנהנית משחקן כריזמטי ומשכנע,
וסביר כי יככב בעונת הפרסים הבאה.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות