Connect with us

תרבות ובידור

"אני משקיעה במהלך היום בלאהוב במקום לחפש סיבות להתלונן"

Published

on

מיכל צפיר בטוחה שאבא של בעלה, טוביה צפיר, יחלים מהקורונה, מוצאת רומנטיקה גם בימי בידוד ("יואב בקומה נפרדת, ואני מתגעגעת"), וחושבת שיש כאן הזדמנות ("שמו לנו מראה")

מתי בפעם האחרונה היית אופטימית?

"הרגע, היום, ולאורך כל התקופה. היום עליתי בלייב באינסטגרם, בנושא 'איך מגייסים אופטימיות בימי קורונה'. עם כל ההנחיות שאנחנו מקבלים, היה נחמד אם היו מסבירים לנו איך לגייס ולעודד אופטימיות. 

"מישהו שאל אותי בשידור איך אני בכלל מגדירה אופטימיות, ומבחינתי זה לא להתעלם מההנחיות או להתכחש למצב, אלא לבחור באופן מודע להתמקד במה שתלוי בי, להזכיר לי מה טוב עבורי – גם ברמה האישית וגם ברמה הקוסמית – וגם להאמין שיהיה בסדר. אני מאמינה שיהיה בסדר. גם אם ארבעה חודשים השמיים יהיו סגורים, יהיה בסדר. 

"אני אוהבת את מה שאני עושה כרגע ומאמינה בזה, והטכנולוגיה מביאה איתה לא מעט הזדמנויות. אפשר לראות בזה סדר חדש או כאוס – ואני בוחרת לראות בזה סדר חדש. אני מקיפה את עצמי בקומץ אנשים ששותפים לתפיסתי ומרגישה שאני קול שפוי בבלאגן. שאננה זה הדבר האחרון שאני, אבל אופטימית – כן".

מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהבת אותך"?

"היום. יואב בבידוד, וזה רומנטי. הוא מתבודד בקומה העליונה ואנחנו נמצאים בשאר הבית, ואני אומרת לו בבוקר ובלילה ותוך כדי שיחות סקייפ שאני אוהבת אותו. אני חושבת שבכל המצב הזה, וההתמודדות שלנו, אנחנו רואים את הדברים באותו אופן. הוא עובד בבידוד, יש לו מחשב והוא מנהל משם הפקות, והוא עושה ספורט. אני גם בעשייה וזוכרת לומר לו שאני כבר מתגעגעת לחבק אותו. 

"אנחנו שומרים על עצמנו מאז האבחון של טוביה (השחקן והקומיקאי ואביו של יואב, טוביה צפיר, אובחן כחולה קורונה; ש"ז). יואב ממש נשכב על הגדר עבור אביו, הוא זה שאסף אותו מהרופא. אני לא ראיתי את יואב מאז שהוא הסיע את אביו, כי לא היו מוניות בגלל המצב, וכשהוא חזר הוא הכניס את עצמו לבידוד של שבועיים. 

"אני משקיעה במהלך היום בלאהוב, יותר מאשר בלחפש סיבות להתלונן. יש לי הרבה אהבה בחיים. גם הבנות שלנו אומרות 'אני אוהבת אותך' בקלות, וגם הקהילה שלי מחזירה לי אהבה. זה כיף מאוד וזה תמיד ירגש אותי, זה לא משהו שאני מתרגלת אליו או שאני שאננה לגביו, זו תמיד נראית לי זכות גדולה".

מתי בפעם האחרונה אכלת ארוחה משפחתית? 

"לפני שלושה שבועות נפגשנו לארוחה משפחתית גדולה. מאז טוביה הרגיש לא טוב, והוא ויעל אשתו גזרו על עצמם בידוד. בהמשך הוא חלה, אז עכשיו הוא ויעל נמצאים בביתם, ויואב הרי בבידוד, ושירה שלי בצבא, אז זה רק גילי, מיה ואני. 

"למרות המצב, אני מרגישה משפחתית יותר מאי פעם. אנחנו ביחד בווטסאפ המשפחתי, שעובד שעות נוספות, ויש לנו משפחה מקסימה, הגרעינית והמורחבת. אנחנו בעיקר מתכתבים, וזה לתקופה וזה בסדר. 

"טוביה מרגיש בסדר גמור, אין לו חום או תסמינים, וכמו ששירה המתוקה שלי כתבה על סבא, 'אם מישהי בת 106 החלימה מזה – זה לא הגיל, זה התרגיל, ולסבא שלי יש המון תרגילים'. אז אנחנו בוטחים בסבא טוביה. 

"גם יעל היא אישה אופטימית וחיובית בצורה בלתי רגילה. הוריי נפטרו ויש לי קשר מאוד קרוב איתה. אני אוהבת אותה ואת טוביה אהבת נפש. אני חיה את החשיפה מגיל צעיר, ומטוביה למדתי שאין שום דבר מקרי בתחום. הוא פשוט יזם, הוא המציא את עצמו ויזם כל הזמן מהלכים, הוא הביא את 'צעירים לנצח' ואת 'סבא טוביה', הראש שלו כל הזמן עובד והוא לומד כל הזמן".

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"כשעוד היה מותר, יצאתי לריצה־הליכה בחוף, ובבית עשיתי פילאטיס מזרן עם היוטיוב. אני מצליחה להישאר נאמנה לערכים שלי. לחיות כמו שאתה מאמין זה בעיניי הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות למען הילדים שלך, אז אני בוחרת בבוקר לקום ולהניע את עצמי. כרגע לא בשעה קבועה אבל מתי שאפשר, ואני משתדלת לא לשבת שעות ארוכות רצוף. 

"ספורט זה החיים, ואני לא יכולה לדמיין חיים בלי תנועה. אני מסתכלת בטבע ורואה שלולית עם מים עומדים או מים זורמים. איפה את מעדיפה להיות? לי זה ברור. זה קרה לי קרוב לגיל 40. הייתי בטטת כורסה, 'לא לזוז' היתה האג'נדה שלי והגעתי למשקל של 110 ק"ג. היום, לדעתי, לזוז זו חובה. אני יכולה להגיד שזה התחיל ממקום של עודף משקל, אבל אני כבר לא יכולה לדמיין את עצמי חדה, חיובית ופורה בלי ספורט. 

"אני גם מתעדת את מה שאני עושה, כי זה מניע לפעולה. כשנער שולח לי הודעה 'יצאתי לעשות ספורט בהשראתך', למרות שמעולם לא נפגשנו, אני יודעת שאת שלי עשיתי".

מתי בפעם האחרונה נאלצת לשנות תוכניות?

"הבוקר. הייתי אמורה להתחיל להגיש תוכנית יומית בערוץ 24 וזה בוטל. העוזרת היתה אמורה להגיע, והיא לא תגיע עד להודעה חדשה, ובעיקר אני מנהלת את עצמי עכשיו.   ברגע הראשון, עם כל השינויים, הרגשתי כאילו קיבלתי אגרוף בבטן, אז כתבתי. כתיבה היא כלי שעוזר לי מאוד. שפכתי הכל לנייר ולא ביטלתי את הרגשות שלי, לקחתי נשימות עמוקות והכלים שלי אומרים לי שזה הדבר הנכון וזה לטובה. המשכתי לעשות את הדברים שלי, העליתי לייב שצפו בו אלפי אנשים, ואני ממשיכה ליצור כל הזמן.

"כן, ביטלו לי הרצאות ובוטלו לי תוכניות, אבל היקום מכוון אותי למקום המדויק שאני צריכה להיות בו ולקהל שהתכנים שאני מעבירה מעניינים אותו. בתקופה הזו קראתי שלושה ספרים, אני מרכיבה פאזל של 3,000 חלקים, אני מזינה את התודעה שלי. 

"הווירוס נתן לנו סטירת לחי, הוא אמר 'אני יצור קטן ובלתי נראה שמצליח לזעזע אתכם', והוא לימד אותי שהנכס הכי יקר הוא הגוף שלנו, ואם נשקיע בו הוא יישאר הנכס הכי חשוב שלנו, שלא תלוי במדד הבורסה. 

"ברמה האישית יש כאן הזדמנות לקפיצה גדולה מאוד. שינויים גדולים באנושות קרו אחרי מפצים גדולים, וזה סוג של מפץ. צריך לשאול את עצמנו שאלות על העתיד, מה יקרה אם חודשיים לא נוכל לעבוד. 

"אני שומעת הרבה את הביטויים 'חוסר ודאות' ו'מה יהיה', ואני בוחרת להיות עם הגוף על הקרקע, ללמוד דברים חדשים, ואני רואה שהמצב מוציא מאנשים הרבה יצירתיות. לי אישית שמו מראה, ואני רואה מה אני צריכה לשמר ומה לשפר". 

מתי בפעם האחרונה נתת עצה טובה?

"אני רוצה להאמין שאני משתפת עצות טובות, אבל רק מי שיישם אותן יכול להגיד לך. מלא אנשים הודו לי היום בלייב שעשיתי, היו אחוזי צפייה גבוהים, ואני מנסה לשתף את המחשבות שלי. מה שאנשים לוקחים מזה – זה כבר תלוי בהם. 

"אנשים כתבו לי 'שנים שיוועתי לחופש הזה, אבל לא בנסיבות האלה', ואני חושבת שהמצב הנוכחי מראה לאנשים איפה החוסן שלהם. שמו לאנשים מראה, ולא קל להביט בה. אין ריטוש ואין פוטושופ, וצריך לבדוק מה החלק שלנו במצב – גם באחריות הכלכלית, הרי אתה מנהל את חשבון הבנק שלך. 

"זה לא פוליטיקלי קורקט לומר היום, אבל אם אני לא טרחתי לשים כסף בצד, אם לא התנהלתי טוב, למה אני צריכה לחפש אשמים? אני בוחרת לקחת אחריות ולהתמקד במה אני עושה כאן ועכשיו. פרופ' ישעיהו ליבוביץ' מגדיר חופש כ'יכולת להיות בשלווה במצבים משתנים של המציאות'. זה מה שאני עושה. אני גמישה, אין בי חוזק או נוקשות מול המצב, רק גמישות".

מתי בפעם האחרונה עשית דיאטה?

"דיאטה אמיתית עשיתי לפני 12 שנים. כל התזונאיות יגידו שזה לא נכון, כי דיאטה זה תפריט, אבל אז התפיסה שלי היתה שזה תפריט מדויק. היום אני לא בדיאטה. אני מכבדת את הגוף שלי, מכבדת את עצמי. אני לא צמה ולא מתעללת בעצמי, ואם בא לי לאכול חלה או תות, אני אוכל כל עוד זה מכבד את הגוף שלי. השמיים לא ייפלו. 

"מה שמוּנע מהתאפקות לא יוכל להחזיק לאורך זמן. מתישהו תבוא הג'ננה, כי ככה אנחנו בנויים. אני מאמינה שאורח חיים בריא הוא הדרך לחיים מלאים, שמחים ומלאי אנרגיה. עכשיו אני חלק מ'נבחרת הבריאות' של רשת רמי לוי, אחת משלוש נשים שמובילות את תחום הבריאות בישראל. המטרה שלי היא לתת כלים ומידע ליצירת אורח חיים בריא לכולם".

מתי בפעם האחרונה העבירו עלייך ביקורת?

"כל הזמן אני מקבלת תגובות. כשאתה מביע את דעתך, אתה מביא בחשבון שיהיה מי שיסכים ויהיה מי שלא. למשל, אנשים חושבים שאם רזיתי, אני מעודדת רזון. זה מרגיז אותי. אני לא מעודדת רזון, לא אני ולא הספרים שכתבתי, ואנשים ששומעים אותי בהרצאה או ביוטיוב מודים שהבינו אותי לא נכון. פעם מישהי אפילו ביקשה ממני סליחה כי הייתי אצלה על המוקד, והיא לא הכירה אותי בכלל. 

"היה גם איזשהו דיון ויראלי לגביי אחרי שהצטלמתי בבגד ים לפני שלוש שנים, במיקונוס. העליתי תמונה שלי עם פוסט שאומר שאני רואה את הבחירות שעשיתי, בחירה להשקיע בעצמי ובספורט, ואנשים הגיבו לי 'כל מה שרצית זה לסחוט מחמאות', ונהיה דיון. בכיתי בשדה התעופה וחזרתי לארץ לעליהום, אבל זה לא חי בי יותר. הדיון הזה העניק לי הזדמנות להגיד מה אני חושבת, וזה לא השאיר בי משקעים.

"לצד הדברים האלה, יש גם ביקורות טובות. לפני שנתיים כתבתי את הספר 'ליצור את החיים שאני רוצה', ספר שהוא בלשון נקבה, והתגובות שאני מקבלת עליו מגברים זה פשוט הלם. ניסיתי לכתוב ברבים אבל זה הרגיש לי לא אישי, אני מדברת בלשון נקבה וככה הרגיש לי נוח, ולמרות זאת שמחתי לגלות שגם גברים מתחברים לתוכן".

מתי בפעם הראשונה יצאת לעבוד?

"אני עובדת מגיל 13. שטפתי מדרגות בבניין שבו גרו ההורים שלי בפתח תקווה, שטפתי מכוניות, מיינתי תפוזים, הייתי סייעת בגן ילדים, ועבדתי בהוצאת ספרים בחיל האוויר וכקופאית בסופר־פארם בזמן השירות הצבאי. 

"גדלתי בבית שלא היה בו כסף, הכסף היה אישיו. כשלא היה כסף לכרטיסייה, לקחתי טרמפ עם השכן שעה לפני שבית הספר נפתח. כשאבא שלי היה צריך להשאיר כסף לאמא שלי ולא השאיר כי לא היה, נשבעתי שאצלי זה לא יהיה ככה. 

"כשהשתחררתי מהצבא פתחתי עוסק מורשה בלהקת 'מנגו' והגשתי חשבוניות. בהמשך מימנתי את הלימודים שלי על מלגות. לא היה יום אחד שלא עבדתי, וכל עוד אני אוכל לעבוד – אני אעבוד. אין לי בעיה לעבוד בכל עבודה שהיא. 

"כשחקנית, אני אוהבת את קלטות הילדים שעשיתי וגאה בהן מאוד, אבל בגיל מסוים הבנתי שאני לא רק שחקנית. הבנתי שאני אוהבת קהל וללמוד, והמצאתי משהו שבזכותו אני יום־יום על הבמה, מול אלפי אנשים, עושה את מה שאני אוהבת. אני לא יודעת אם זו התחנה הסופית, כי עולם העסקים קורץ לי מאוד ואני יודעת שאני יכולה להיות טובה בו".

==

מיכל צפיר, בת 52. תושבת רמת השרון. מאמנת לאורח חיים בריא, מרצה ופרזנטורית של רמי לוי ("חיים בריאים"). נשואה ליואב צפיר, במאי ויוצר טלוויזיה, אם למיה (21, שחקנית), שירה (19, חיילת) וגילי (14 וחצי). החלה כזמרת בלהקת פיקוד צפון ובלהקת מנגו. למדה משחק בבית צבי והפכה לכוכבת ילדים. כתבה את הספרים "כל אחד יכול לחיות חיים בריאים יותר" ו"ליצור את החיים שאני רוצה". בעלת ערוץ יוטיוב ומגישה תוכנית ברדיו תל אביב

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תרבות ובידור

השיא החדש של בילי אייליש: "My Future"

Published

on

לכבוד יום ההולדת של אחיה הגדול, המוזיקאי פיניאס, בילי אייליש שחררה סינגל חדש ואישי במיוחד בשם "My Future", אותו יצרה בתקופת הסגר בלוס אנג'לס * תוך זמן קצר השיר הפך ללהיט וכבש עשרות מצעדים ברחבי העולם * זמן עתיד

בסוף השבוע האחרון בילי אייליש חשפה את הסינגל החדש שלה, "My Future", אותו היא שחררה לכבוד יום ההולדת של אחיה ושותפה המוזיקלי – פיניאס. מדובר בשיר הראשון שבילי מוציאה מאז "No Time to Die", שיצא בתחילת השנה וקידם את הסרט החדש בסדרת הסרטים "ג'יימס בונד".

זמן קצר לאחר יציאתו, "My Future" הצליח לכבוש עשרות מצעדים ברחבי העולם, ובראשם מצעד הלהיטים העולמי ומצעד הלהיטים האמריקאי של שירות הסטרימינג ספוטיפיי. קליפ האנימציה שמלווה את השיר צבר כבר יותר מ-20 מיליון צפיות ביוטיוב.

בהסתמך על נתוני ההשמעות הגבוהים, בילי נכנסה עם "My Future" היישר למקום הראשון של מצעד הלהיטים הרשמי של ארצות הברית (Billboard Hot 100). עד כה היא הצליחה לעשות זאת רק פעם אחת בקריירה שלה עם הלהיט "Bad Guy".

על "My Future", אייליש סיפרה: "(אני ופיניאס) כתבנו אותו בתחילת תקופת הסגר בלוס אנג'לס. זה שיר מאוד אישי ומיוחד עבורי. הוא מתאר באופן מדויק את מה שעבר לי בראש כשכתבתי אותו – תקווה, סערת רגשות והשתקפות עצמית. עכשיו זה מקבל משמעות אחרת בגלל מה שקורה בכל העולם". 

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות