Connect with us

Featured

"אני מרחמת על בחורות עם תסביך גוף"

Published

on

נטע ברזילי עונה לליהיא גרינר ומדברת על הלילות הקשים בחו"ל, בגד הים שעורר סערה, בן הזוג המאוהב מלוס אנג'לס, ההופעה שהתבטלה אחרי הטבח בפיטסבורג, וגם מי הפייבוריט שלה לזכייה בתחרות השנה • ראיון חשוף במיוחד

אמצע מארס בנמל תל אביב, ובאוהל של שבוע האופנה המקומי מצטופפים מאות עיתונאי אופנה, בלוגרים במראה יצירתי ופאשניסטות בגזרות מוקפדות. עיניהם כבר ראו לא מעט הפתעות על מסלול באורך של מטרים ספורים, אך דבר לא הכין אותם לרגע שבו זוכת אירוויזיון 2018, נטע ברזילי, תצעד בבגד ים לצד נטע אלחמיסטר ונעה בני. "הכל התחיל כשפגשתי את המנהל של נטע אלחמיסטר במסיבה באילת", מספרת ברזילי. "סיפרתי לו כמה אני אוהבת אותה, והוא אמר שהיא רוצה לעשות לי בגד ים וגם שיש תצוגה. אמרתי לו, 'יאללה, מגניב', אבל ברמת הדיבורים באוויר. אני יוצאת מהמסיבה, מגיעה למלון, ונטע מתקשרת אלי. שואלת אותי, 'תגידי, את באמת רוצה? כי אם כן, עכשיו אני תופרת לך'".

מה עובר לך בראש?

"היא מדברת איתי, וכל מה שאני רואה מול העיניים זה את מיליון וחצי הילדות העוקבות שלה, ואת התמונה שלנו יחד. ואני אומרת, 'וואו, איזה אימפקט יהיה לזה'. ומחליטה ללכת על זה".

היה גם שיקול כלכלי?

"שום דבר, תאמין לי שזה לא נעשה בשביל כסף. אמנם יש סביב נטע ונעה באזז מטורף, ויש להן הרבה עוקבים, אבל הן בחורות שעובדות קשה במותג מתחיל, והאימהות שלהן קורעות את עצמן כדי לעזור להן. נסעתי אליהן, מדדתי את בגד הים במידה L, ונכנסתי בו. הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי, אני נראית פאקינג שווה. אני חושבת שלא התרגשתי ככה מאז האירוויזיון. הלב שלי לא עצר. אני מסתכלת עליהן ומרגישה לא פחות שווה מהן, עפתי על עצמי. עד הרגע האחרון לפני התצוגה עוד אמרתי לעצמי, תברחי, תברחי, תברחי".

מה הרגשת כשיצאת למסלול?

"זה היה פשוט מטורף. בחיים לא הייתי כל כך חשופה, ופתאום זה הרגיש לי הכי טבעי".

אילו תגובות קיבלת?

"מדהימות, וגם פחות מדהימות. היו תגובות עם הרבה שנאה. אני רגילה לקבל שנאה, כי זה מה שאתה מקבל כשאתה משנה את העולם. קראתי את הביקורות וממש ריחמתי על מי שכתבו אותן, אבל זכרתי גם שרומא לא נבנתה ביום אחד. הייתי מוכנה לזה".

את מתכוונת לליהיא גרינר?

"אתה באמת רוצה שנדבר עליה? היא שווה את זה בכלל? אני ממש מרחמת על בחורות שיש להן תסביך גוף, כי זה כל כך קשה לחיות ככה. אני מדמיינת אותה יושבת במסעדה וחושבת מה להזמין, וזה נורא. זה נורא לחשוב שאתה נראה חרא. הכל מתחיל ונגמר בהרגשה. אני ממש שולחת את האהבה שלי לליהיא גרינר".

דורין אטיאס אמרה "זכותי לקרוא לה שמנה".

"אני לא חושבת שיש קארמה טובה בפרנסה שמקורה בירידה על אנשים אחרים".

הביקורות החזירו אותך לתקופות קודמות בחיים?

"לא, כי הפעם קיבלתי גם הרבה אהבה. אני כבר שלמה עם הגוף שלי. מה שעושה לי עצוב הוא שנותנים במה לתגובות הרעות, כי הבחורה השמנה, שראתה אותי צועדת בתצוגה וכמעט הלכה לים בבגד ים, קוראת את זה, ואולי כבר לא תלך. אני מאמינה שמי שביקרה אותי שונאת את עצמה ואת איך שהיא נראית".

אחת הטענות בתגובות היתה העניין הבריאותי.

"יש פה ערימה של אנשים שמרעיבים את עצמם ומקיאים בשירותים, כדי לעמוד באידיאל שהוא בלתי אפשרי מבחינה גנטית. אני לא אוכלת מה שאני רוצה. אני אוכלת בפיקוח, ואני נראית ככה. אם ארצה לאכול המבורגר אני אֹוכל, אבל אני פותחת את הבוקר עם סלט, הולכת לרופא כל הזמן ורוקדת. אם אני מרגישה לא טוב, אני עובדת על זה ואני קשובה לגוף שלי. די להתעסק בשאלה אם אני בריאה או לא בריאה, אני לא חייבת שום דבר לאף אחד. לי הרבה יותר חשוב שאנשים ירגישו חופשיים ללכת לים ליהנות, בלי לחשוב כל הזמן איך הם נראים. למה המראה החיצוני משפיע כל כך על מי שאנחנו? אני הראיתי שאפשר להיות במידה XXXL ולהיראות מעולה. ואני פאקינג נראיתי מדהים".

• • •

מאז הלילה ההיסטורי ההוא, ב־18 במאי 2018 בפורטוגל, חייה של ברזילי השתנו. מאותו יום יש את נטע הפרטית ואת נטע הציבורית, נטע מהכותרות ומהטוקבקים, ונטע שמתכרבלת עם החבר שעתיים בבוקר. "אני עושה הפרדה מוחלטת בין הבן אדם שאני, שזאת נטע אחת, לבין הבן אדם שעומד מול הציבור, שזאת נטע שנייה", היא מסבירה. "יש דברים שאני שומרת לעצמי. טוב, נו, אין באמת דברים שאני שומרת לעצמי, אבל יש הפרדה, לפחות בראש שלי".

גם כשהיא מדברת על הקריירה, נדמה לפעמים שהיא מדברת על מישהי אחרת, והכל במודע. אולי כדי לשמור על סדר ועל שפיות. המכנה המשותף של נטע הציבורית ונטע הפרטית הוא הצוות המקצועי שמקיף אותה והפך להיות המשפחה השנייה שלה. בראשם המנהל האישי שלה, נדב גזונדהייט, שאותו פגשה כששירתו בלהקה צבאית, והיה הראשון שסימן אותה, עוד בימים שלבשה פיג'מות סאטן ורודות בטירונות.

"כשהוא ראה אותי בצבא, נראיתי כמו מורה חיילת, כי חזרתי משנת שירות ולבשתי קרדיגן ירוק, ובאופן כללי, ממש לוקים קשים. ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'אני זוכרת אותך מהמיונים'. הוא עשה לי רנטגן מלמעלה למטה ואמר לי בציניות: 'את בלהקה צבאית?' עד שיום אחד הוא שמע אותי שרה עם גיטרה את 'So Far' של הבנות נחמה, ואמר: 'יום אחד את תהיי דיוות הגייז הכי גדולה בעולם, ואני אהיה המנהל שלך'. הסתכלתי עליו ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני. אני לא אשכח את הרגע הזה".

דרכיהם התפצלו. היא הצטרפה להרכב מוזיקלי ועבדה בבר גיורא, והוא הלך לעבוד עם עידן רייכל, עד היום שבו החליט שהגיע הזמן לממש את החזון. והחזון התגשם הרבה יותר מהר ממה ששניהם חלמו. בשנה האחרונה הם עובדים בלי הפסקה במפעל שיצרו. היא בת 26, הוא בן 25, וכשכל חבריהם במשבר של אמצע שנות העשרים, הם כבר משחקים במגרש של הגדולים.

השנה המטורפת הזאת תגיע לסיומה השבוע עם שיא חדש, כשנטע תחזור שוב לבמה הכי גדולה באירופה ותופיע לפני מדונה. "אני מופיעה שנייה לפני מדונה, וזה פסיכי (מרימה ידיים למעלה). בוא נגיד שיש לי מזל שאני מופיעה לפניה ולא אחריה, כי היא המלכה האם. אצלנו בצוות אין ליידי גאגא, יש רק מדונה. אנחנו לוקחים המון השראה מאיך שהיא התנהלה והתפתחה לאורך השנים".

• • •

עם יותר מ־200 מיליון צפיות ביוטיוב ותואר השיר המצליח ביותר בעמוד הרשמי של התחרות, אי אפשר שלא לדבר על הדבר שממנו הכל התחיל. השיר שהפך לסוג של המנון, ושהפך את נטע לסמל להשראה. "'Toy' הוא המנון ברמות. לאורך השנה החולפת קיבלתי כל כך הרבה מכתבים מאנשים שסיפרו לי מה השיר עשה להם, אתה לא מאמין. אישה אחת כתבה לי שהיא נאנסה, ושהיא כרגע בדרך להתעמת עם האנס שלה, ובדרך היא מקשיבה לשיר. אתה קולט? שלחתי את זה לדורון מדלי וכתבתי לו: 'תראה מה עשית'.

"אתה יודע בכמה ילדים וילדות השיר הזה נגע? לפני כמה ימים אני רואה ילדה בשינקין, בלונדינית עם סרט מאנגה, ואתה רואה שהיא לא מלכת הכיתה, אבל היא סופר מיוחדת. היא מסתכלת עלי, פורצת בבכי ונכנסת להיסטריה, ואני מחבקת אותה ומתחילה לבכות איתה, והיא לא מצליחה אפילו להגיד לי בכלל מה עשיתי ולמה היא כל כך מתרגשת".

ב־1 בפברואר השנה יצא הסינגל הראשון שלה מאז התחרות, "באסה סבבה", שגרר תגובות מעורבות. זה לא מנע ממנו להגיע ל־17 מיליון צפיות ולאיים על אריאנה גרנדה במצעד הבילבורד האמריקני. אני זוכרת שמגיע היום והשיר יוצא, ואני נלחצת וחרדתית ומרפרשת כל הזמן את הרשתות כדי לראות צפיות ותגובות, ויחד עם זאת, מרגישה גם הקלה משוגעת. זו היתה הפעם הראשונה שאני מתמודדת עם שיר שלי שלא קשור לכלום, בלי שום תחרות. אחרי שהגענו למיליון צפיות בתוך פחות מ־24 שעות, זו היתה אנחת רווחה גדולה מאוד".

ביקרו את "באסה סבבה" על האלימות.

"אלימות? יאללה, תנוחו. השיר הזה הוא כל כך הבטן שלי, והוא כל כך אני. זה על כל הפעמים שהתביישו בי ולא רצו להראות אותי, או שמו אותי מאחור. או על הגבר שלא רוצה להביא את האישה לאמא שלו. יש בו תשובה לכולם. הוא בא להגיד, אני זאת מי שאני ומה שאני, ואתה לא תגיד לי שזה לא שווה. אני קרנף ורוד ומושלם".

הסינגל החדש גם הוא קיבל שם לא שגרתי, על אותו משקל כמו קודמו: "ננה בננה".

"זה שיר שונה מאוד מכל מה שהוצאתי עד עכשיו.הוא אישי ומדבר על התקופה לפני שהכל קרה. התקופה שבה אתה היחיד שיודע מי אתה, ואתה פוחד לצאת החוצה. יש לך יצירה, ואתה מפחד ממה שיגידו וממה שיחשבו. מפחד מהגורל של עצמך".

• • •

עם הזכייה באירוויזיון, נטע קיבלה על עצמה את תפקיד הדוברת הלא רשמית של מדינת ישראל. לרגעים נדמה שמדובר בשרת החוץ. "גדלתי על ערכים, שירתתי בצבא, אני אוהבת את המדינה, ולא מגיע לנו שידברו עלינו ככה. אני מסתובבת בעולם ורואה איך התקשורת מחפשת אותנו. הספרדים, למשל, רק מחפשים להגיד עלינו דברים רעים. אנחנו גרים בשכונה קשה שמוקפת באנשים שמנסים לחסל אותנו מיום הקמתנו. אני לא מצדיקה חלק מהמעשים שלנו, אבל עדיין לא מגיע לנו שידברו עלינו ככה".

עם החבר אילן בן אור ב'קאנאלז' של ווניס ביץ'. "מאוד אוהבת אותו"

את לא מרגישה ממלכתית מדי לפעמים?

"אמרתי לעצמי אחרי הזכייה, שזו תהיה שנה שבה אני נציגה ישראלית, אבל אני לא בן אדם פוליטי. יש כמובן דברים שמפריעים לי, כמו קבלת האחר, יוקר המחיה ודברים כאלה. אבל זה לא סותר את העובדה שתמיד אוהב את ישראל ואת המקום הזה.

"כשאני רואה את ביונסה עומדת על הבמה וצועקת ומבקרת, אני יודעת שגם אני ארצה יום אחד להגיע למקום הזה, להיפרד מהדמות שכולם מכירים ולעשות מה שאני רוצה, ולקלל. אבל כרגע יש לי קצת אחריות. כרגע אני שמה את הקוקיות שלי ואת הבגדים שלי ומופיעה ונהנית. בהמשך אתפתח כאמן, ויכול להיות שזה יהיה פחות בשביל כולם אלא יותר אוונגרד וחתרני. מי שירצה ללכת איתי ילך איתי, ומי שלא, זה גם בסדר".

דוּוח על פעילי BDS שהפגינו מחוץ להופעות שלך. זה משפיע עלייך? שהפגינו מחוץ להופעות שלך. זה משפיע עלייך?

"זה קיים, אבל אין מקום שימנע ממני לבוא ולהופיע. להרוס הופעה של אמן שכל מה שהוא עושה זה מוזיקה בלי אג'נדה, זאת בריונות. למה? כי אני מישראל? בכל פעם שחוויתי בריונות בחיי, לימדו אותי לחשוב שזו לא אני, זה הם. לבוא ולחרב אמנות זו הפצת חושך. הם עושים את זה כי התקשורת בישראל ובכל העולם תסקר את זה, ורוחנו תרד. בעיניי, בכל פעם שמסקרים דבר כזה אני מתאכזבת, כי זה נותן להם כוח. היו הרבה מקרים של שלוש נשים שעמדו עם שלט קטן, ולמחרת אני רואה בכל החדשות שהיתה הפגנה. זה מבאס".

את מפחדת?

"אנחנו נוקטים אמצעי זהירות, ואני עם אבטחה. בזה זה נגמר".

• • •

בשנה החולפת צברה ברזילי הרבה מאוד שעות טיסה והרבה שעות תחת הידיים של מעצבי השיער, המאפרים והמעצבים. היא ביצעה יותר מ־200 הופעות ביותר מ־30 מדינות, ובין לבין היו גם שני דרכונים שהלכו לאיבוד וגרמו למנהל שלה לחפש בגוגל טלפונים של שגרירויות. עד חודש דצמבר לא היו לה יותר משלושה ימים רצופים בארץ, אבל בכל הזמן הזה היא לא ביטלה שום הופעה אחת מרצונה.

"מבחוץ זה נשמע זוהר, לספר ש'בדיוק הרגע הגעתי מפריז', אבל אין דבר שאתה רוצה יותר מלהיות פה", היא אומרת. "אתה מסיים הופעה בפרנקפורט ב־3 בבוקר ומשם ישר לשדה התעופה, וכל פעם אנשים זרים ותרבות אחרת, והאוכל אף פעם לא טעים, ואתה לא מרגיש את הלב ואת החום שיש לנו פה. אנחנו אוכלים רק במלון, מזמינים רום סרוויס ומשלמים עליו ימבה כסף, כי הדבר היחיד שאתה חולם עליו אחרי הופעה זה המבורגר של רום סרוויס. ואז אתה הולך לישון ומתעורר באמצע הלילה ואומר לעצמך: הלוואי שאני בתל אביב.

"גם המים החמים והקרים במקלחות בחו"ל, עד היום אני לא מבינה איפה הם ואיך הם עובדים. בכל מלון אני מקבלת כוויות. אני מתקשרת לקבלה ומבקשת שיבואו להסביר לי, אני מוכנה לשלם להם רק שיסבירו לי. ואז אתה מבזבז עוד חצי שעה על חיפוש הכפתור של מנורת הלילה. וכמובן אין זמן לשופינג, כי בעוד שעה כבר מתחילים הראיונות. בחו"ל יש לו"ז מדויק, שאי אפשר לזוז ממנו".

קרה לך שהופעת חולה?

"אתה יודע כמה פעמים עליתי למטוס עם כאבי אוזניים ומחלות? היו מקרים שהופעתי עם דלקת גרון ו־38 מעלות חום. היו גם מקרים שהקול נעלם לי יומיים לפני הופעה, ואז אני הולכת לרופא ומקבלת זריקת סטרואידים. אני לא יכולה לאכזב את הקהל, כי זה כמו שאני מרגישה כשמבטלים לי הופעה. אני מתה".

עם המנהל והסטייליסט. "שימור הצוות שלי לידי זה הדבר הכי חשוב, והכי מייצב ומפקס"

ביטלו לך הופעות?

"כן, במצעד הגאווה בברלין. הגיעו לשם מיליון איש, ואחרי שאני כבר מוכנה עם איפור ושיער, שנייה לפני תחילת ההופעה, המשטרה עולה לבמה ומפזרת את כולם הביתה, כי יש התרעה על סופה שמתקרבת. עכשיו, תבין: אני כבר בשיא האנרגיות, עם רגל אחת על הבמה, ממש עכשיו התור שלי, בבקשה תנו לי את שלוש הדקות האלה – ולא נתנו לי. באמת היתה סופה, וזה היה הדבר הנכון לעשות, אבל לא הצלחתי להתגבר על זה. אני זוכרת שממש בכיתי.

"נדב המנהל שלי נשאר בארץ מסיבות אישיות, ומכאן הוא נלחם כדי שבכל זאת תהיה לי הופעה. הוא ניסה להציע את ההופעה לכל המקומות בברלין, עד שהגענו להופיע באיזה מועדון, בלי לקבל שקל על ההופעה. נשארתי עם הלוק 12 שעות עד שימצאו לי מקום, לא יכולתי לוותר על זה. והיה מהמם.

"הופעתי בתאילנד והקדימו בליין־אפ את 'אינפקטד משרום' כי הם היו צריכים לטוס. אחרי שהם ירדו מהבמה, מתחיל גשם זלעפות. אני עומדת שם מאחורי הקלעים עם ציפורניים 4 מטר, 20 קילו תוספות שיער, וזה כואב ולא נוח, אבל אני אומרת להם שאין מצב שאני לא מופיעה. אנחנו נחכה עד שהגשם ייפסק.

"וזה מה שהיה. הגשם הפסיק, אחד הלופרים התקלקל והופעתי עם לופר אחד, אבל הופעתי. לא ויתרתי. כזאת אני. כשעבדתי בבר גיורא תמיד היו הפסקות חשמל, ופשוט הייתי מתחילה לצרוח ולג'מג'ם, וכולם היו מתופפים על הבר ומצטרפים אלי. אלה היו הרגעים שחייתי בשבילם. פרפורמר אמיתי אוהב שמתקילים אותו, לא שהכל הולך חלק".

היו פדיחות בהופעות?

"ברור. היתה לי פעם הופעה עם אלף תקלות, כל תקלה אפשרית, והשיא היה כשהתברר שהחצאית קצרה מדי, ואיתי בצלאלי, הסטייליסט הצמוד; ע"ס) נתן לי סיכת ביטחון, והיא נפתחה באמצע ההופעה. ואני מתחילה להידקר, והפאה מתחילה לזוז לי אחורה, ואני לא שומעת את המוניטור, והכל מתחרבש".

מה עשית?

"אמרתי לקהל, 'יש לי סיכת ביטחון בין הרגליים, ואני חייבת ללכת רגע לסדר את זה'. אני חולה על זה שאני יכולה להיות כנה עם הקהל, זה שובר את הקרח".

מה היתה ההופעה הכי קטנה שלך?

"הזמינו אותי להופעה בניו יורק בתחילת נובמבר, וימים ספורים לפני כן היה הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג. זו היתה הופעת התרמה ללא מטרות רווח, אבל הגעתי עם לופר וכל הסט, ואז אמרו לי שאנשים מרוסקים וזה לא מתאים להופיע, 'אבל אם את כבר פה, בואי נחשוב מה עושים'. הצעתי שאנגן משהו אחר, ושאלו אותי אם אני פשוט יכולה לדבר. עליתי מול אנשים שמפחדים להיות יהודים, והסברתי להם מה זה אירוויזיון ומה זה אומר ש־200 מיליון צופים בוחרים בך באירופה, חלקם ממדינות מאוד אנטישמיות. אמרתי שתמיד יהיו אנשים קיצוניים, אבל יש לנו אור ואהבה, ואנחנו צריכים לקחת את מה ששלנו ולהיות בשמחה, כי רק זה מנצח את החושך. הם קמו אחד אחרי השני ותרמו מיליוני דולרים. היתה לי אכזבה שלא הופעתי, אבל זה היה מדהים לראות מה הדברים שלי עשו. תרמו שם 70 אחוז יותר מאשר בשנים קודמות".

היו לך מחשבות לעזוב את ישראל לטובת קריירה בינלאומית?

"הייתי בכל כך הרבה מקומות, אני מגיעה ורואה ומופיעה, והכל מדהים. אבל שם אני מרגישה ממש זרה, אני לא מרגישה השראה. יש משהו בישראל שמאפשר לי חופש אמנותי ואת הזהות שלי. אני מאוד מחוברת למקום הזה. אני ישראלית בכל המובנים, ובייחוד ביצירה שלי. בכל שיר שלי אתה שומע מילה או שתיים בעברית, או ניגון מזרחי, וככל שעובר הזמן, אני מבינה שזה משהו שאני לא רוצה לוותר עליו".

• • •

פחות מחצי שנה אחרי הזכייה באירוויזיון, הגיעה האהבה שהיא חיכתה לה. קוראים לו אילן בן, הוא בן 26 בן לאב ישראלי ואמא אמריקאית, עלה לפני שמונה שנים מלוס אנג'לס כדי להתגייס לצה"ל, ונשאר. הוא עובד כמנהל סושיאל. "באחד הלילות הלכתי עם חברות לבר, ואמרתי להן, 'יש לי תחושה שהיום אני פוגשת מישהו. בא לי להרגיש נחשקת, אז אף אחת לא מתקרבת אלי, לא יושבת לידי ולא מרחיקה ממני אף אחד'. אילן היה שם במסיבת רווקים עם חברים, והם אמרו, 'הנה נטע ברזילי, בואו נעשה איתה סלפי'. הוא ידע מי אני אבל היה מאוד נבוך. כדי להקליל את הסיטואציה הציע לי צ'ייסר. הסכמתי, כי הוא היה מאוד חתיך.

"עשינו צ'ייסר, והוא חזר לחברים שלו. אחרי כמה דקות הוא בא לרקוד איתי כדי להרים את האווירה, והתחלנו לדבר. היה לנו קליק חזק. הוא התקרב אלי מאוד, וחברה שלי הרחיקה אותו. הלכתי לחפש אותו, והיא שוב הרחיקה לי אותו. בסוף המסיבה הוא ליווה אותי הביתה. עלינו לדירה, והוא צחק שיש לי כל כך הרבה בגדים. הכריח אותי ללבוש את כל הבגדים שלי, ובכל בגד אמר שאני נראית כמו דמות מסרטים. זה היה מצחיק. למחרת הוא שלח לי הודעה, חזרתי אליו, ופשוט התחיל משהו".

איך את יודעת מתי רוצים להתקרב אלייך בגלל המעמד ומתי זה רציני יותר?

"אתה מרגיש את זה. אילן הוא אמריקאי, ולקח לי זמן להבין אם הוא מתאים לי או לא, כי הוא לא בדיוק הטייפ שלי. אני אוהבת אותם שנונים בטירוף, והוא ילד טוב. אנרגטית הבנתי שזה הדבר הכי נכון. הבנתי שהוא טוב בסביבה שלי, ושטוב לי כשהוא איתי".

מתי הבנת שהוא נכון לך?

"הייתי איתו במסיבה של נועה קירל ומרגי, ופתאום הוא אומר: 'נראה לי שאנשים פה נעלבים שאני לא מזהה אותם'. זה היה מהמם לראות איך הוא מתמודד ותומך מאוד מאוד".

קובי מרימי ודנה אינטרנשיונל. "כאב לי עליו"

ההורים כבר נפגשו?

"כן, בליל הסדר. יצא מצחיק, כי ההורים שלו היו בארץ ולא היה להם איפה לעשות את הסדר, וההורים שלי הזמינו אותם. זה היה מלחיץ, כי זה כמו ששני הצדדים נפגשים מתוך הצהרת כוונות".

את מאוהבת?

אני אוהבת אותו מאוד, אני משוגעת עליו".

• • •

כמעט שנה אחרי, הזמרת שמקבלת עשרות אלפי שקלים להופעה מתעקשת להמשיך לגור עם שני השותפים, אף שחוזה השכירות שלהם בדירה ההיא הסתיים והם נאלצו לשכור דירה אחרת. "זה כיף לגור ביחד", היא צוחקת. אילן גר איתי בחדר. לפני כמה ימים הוא שאל אותי מה החלום שלי, ואמרתי לו שאני חולמת שטח – שיהיה לי שטח במושב עם בית קטן, שיהיו בו מלא מקומות ישיבה, זוּלות, ומסביב מלא בתים לכל החברים והמשפחה שלי. הקהילתיות הזאת, הארוחות המשותפות האלה – זה הכל בשבילי. תחשוב איזה מבאס זה לאכול שני אנשים לבד. אני רוצה שתמיד יהיה לי שמח ותחושה ביתית".

לא היית רוצה לגור איתו לבד?

"יש לנו את הפרטיות של החדר שלנו, כרגע זה מספיק".

לפני הזכייה סיפרת שאת רוצה בסך הכל להתפרנס ממוזיקה. איפה בכל זאת הכסף הופך לשיקול?

"כשעושים קליפים, כי זה מאוד יקר. אני חוסכת איפה שאפשר, כדי שאוכל לעשות את מה שאני רוצה".

את יודעת כמה כסף יש לך בחשבון העו"ש?

לא, אבל גם אין לי טעם יקר. לעולם לא תראה כתבה על התכשיטים היקרים שנטע קנתה".

על מה את כן מבזבזת?

על וולט" (אפליקציית שליחויות של אוכל; ע"ס).

מה הדבר הכי יקר שקנית השנה?

"פאות. עשיתי הזמנה של פאות ב־5,000 שקלים".

• • •

לפני חודשיים יצאה ברזילי להגנת נציג ישראל באירוויזיון, קובי מרימי. "שמתי לב לגל רוע לא נורמלי", כתבה ברזילי ברשתות. "השיר שנבחר עבור קובי נתפר למידותיו. תאהבו או לא, זה השיר".

"כאב לי על קובי, כי זה לא מגיע לו", היא אומרת. "אני באמת מאמינה שצריך לעודד את הקבוצה שלך. אנשים ממשיכים לעודד את בית"ר גם כשהיא מפסידה, ואני חושבת שגם באירוויזיון צריך להתאחד סביב המדינה שלך. גם אצלי השמחה התחילה רק אחרי שדורגנו גבוה מאוד בהימורים. אני רגילה לקבל שנאה, ואם לא היתה לי רוח גבית מטורפת מהבית, זה לא היה קורה. תמכו בי מכל מקום, וזה ממש העיף אותי גבוה, עד שהרגשתי שאני עושה את זה לא רק בשבילי, אלא בשביל כולם, ושזה כבר הרבה יותר גדול ממני.

מה חשבת על ההחלטה של מאיה בוסקילה להשתתף ב"הכוכב הבא"?

"נפגשנו לא מזמן במסיבת יום הולדת, ויצא לי לדבר איתה. זה מדהים מה שקורה לה עכשיו. גילו אותה מחדש, והשיר שלה נכנס לפלייליסט. כשבן אדם יודע לזרוק את עצמו למים, זאת המתנה הכי גדולה, וזה ויתור על הרבה אגו. אני ממש שמחה בשבילה שהיא עשתה את זה".

היא עשתה את זה כדי להגיע לאירוויזיון.

"מה שצריך לקרות, קורה. תמיד אמרתי שלא עניין אותי לזכות ב'כוכב', וגם לא באירוויזיון, כי המטרה שלשמה נכנסתי היא כדי להתפרנס ממוזיקה. זה שילוב לא הגיוני, כי אף אחד לא מצליח לעשות את זה, ובטח שלא מפופ ולא בארץ. מאיה היא זמרת פופ, והיא מצליחה להתפרנס מזה. זו מתנה מטורפת. גם האחרים שהגיעו לגמר הצליחו מאוד. שאפיטה לא מפסיקה לדפוק קופה, והיא מדהימה".

עם בגד הים, לצידן של נטע אלחמיסטר ונעה בני

היא היתה יכולה לייצג את ישראל בתחרות?

"לא, כי המסר שלה היה מייצר ספין לא טוב. אם יש מישהו שמבין תקשורת בינלאומית, זאת אני, ואני חושבת שזה לא היה עובר. יש בתחרות נציג מוסלמי מאיטליה שקוראים לו מחמוד, ואם אני הייתי במקומו, אני לא בטוחה שלא הייתי לוקחת את זה באופן אישי. תחשוב שהיה עולה מישהו עם כובע טמבל ועושה חיקוי של צבר עם אף גדול. זה היה מכניס לנו חתיכת אגרוף לבטן, ולא היינו סולחים.

"באירוויזיון צריך לבוא מאהבה. אני מרגישה ששאפיטה באה מאהבה, אבל יש אנשים שלא רואים את זה בעין יפה. במשך עונה שלמה ניסינו להבין את הקטע שלה בארץ, ובאירוויזיון יש לנו ערב אחד לעשות את זה. היא אמנית מדהימה ואני שרופה עליה, אבל הדמות שלה בעייתית".

מי הפייבוריט שלך בתחרות השנה?

"הוא כל הזמן מתחלף. הקרב אצלי הוא בין האיטלקי לספרדי. האיטלקי מהמם, יש לו דרך להביע רגש ואני שומעת אותו. אבל האירוויזיון זה הרבה לייב והרבה אנרגיה שאתה מביא אל הבמה, ואני לא יודעת איך זה יעבור. מנגד, אני חולה על הספרדי, כי הוא עושה שיר עם אנרגיה מדהימה והמשמעות שלו היא מאוד מחאתית".

אם מחליטים מחר לשלוח אותך לייצג את ישראל בשנה הבאה, את הולכת?

"לא. מי רוצה לעשות את זה שוב? זה נורא. מי רוצה את זה, ולמה שוב? סיימתי את זה בטעם טוב. היה כיף, אבל הלחצים, ההשוואות לאנשים האחרים והתחרות – זה לא הגיוני. כל שנת 2018 הייתי בתחרות במוזיקה. די עם זה".

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

Featured

"יש דברים שיש רק בישראל ואי אפשר לשכפל אותם בשום מקום אחר בעולם"

Published

on

דברי הפקרליטה לענייני הגירה טיפאני פדר • אלעד מסורי על שאלת השאלות הנצחית: האם החיים הטובים בלוס אנג'לס מקהים במשך הזמן את תחושות הגעגועים לארץ? • תחקיר קיץ 2019

קבלו נתון מעניין: על פי מקורות במשרד הפנים מאז קום המדינה 1948 עזבו את ישראל ( או לפי הגדרה אחרת ירדו מהארץ) קרוב ל- 850 אלף ישראלים. בראש רשימת המדינות בהן בחרו הישראלים להקים את ביתם החדש ניצבת ארצות הברית.

על פי הערכה בלוס אנג׳לס וסביבתה מתגוררים כיום כ-250 אלף ישראלים. מה שהופך את עיר המלאכים שלנו להתיישבות הישראלית הגדולה ביותר מחוץ למדינת ישראל.

אז הגענו לכאן בהמוננו, ונדמה שבכל תחום עיסוק קיים תוכלו למצוא ישראלים כאלו או אחרים העוסקים במלאכה. תחום: הבידור, הרפואה, הנדל״ן, מכירות, קולינריה, הייטק ואיך לא, הקונסטרקשיין שנכבש כולו על ידי ישראלים.

אז אין ספק אנחנו כאן ׳לאוד אנד פראוד׳ ורבים מהישראלים באל איי בהחלט הצליחו להגשים את החלום האמריקאי. אך האם אנחנו מאושרים? כמה אנחנו מתגעגעים לישראל, אם בכלל? וגם, האם ישראל של שנת 2019 היא מדינה אטרקטיבית עבור ישראלים אמריקאים?

ענת חיים- מנהלת ׳הבית הישראלי׳ ונציגה רישמית של משרד העליה הקליטה בלוס אנג׳לס, מסייעת לישראלים שרוצים לחזור לארץ להבין מהיכן להתחיל את התהליך. ענת נולדה וגדלה בחיפה והגיעה לכאן לפני מספר שנים. בארץ סיימה תואר ראשון בתקשורת והשתלבה בעבודות במשרדי הפקות גדולים בתל אביב. היא הייתה אחראית על הבאת אמנים והופעות רבות לישראל כמו: ׳דיסני על הקרח׳ ו׳לורד אוף דה דאנס׳ שיצרו את הפלירטוט הראשוני עם חו״ל. כאשר קיבלה הצעה להשתלב במשרדי ׳הבית הישראלי׳ של הקונוסליה באל איי לא התלבטה יותר מידי ועלתה על מטוס לארצות הברית.

כיום פזורים להם ברחבי העולם כ-14 משרדים של ׳הבית הישראלי׳ הממוקמים בתוך קונסוליות משרד החוץ השונות וממומנים עלי ידי משרד העליה והקליטה.

׳הבית הישראלי׳ בלוס אנג׳לס דואג לטפח את הקשר בין הקהילה הישראלית הגדולה המתגוררת כאן לבין הארץ. הוא מארגן ומפיק שלל אירועים חברתיים כמ: ׳מבשלים בעברית׳ שהחל בשנה שעברה, אירוע מוזיקאלי לזכרו של לאונרדו כהן בהשתתפות הכוכבת הישראלית נינט טייב (גם היא עברה לאל איי לפני מספר שנים) ערב נשים עם שיר בליה ועוד. כמו כן, ׳הבית הישראלי׳ מספק שירותי יעוץ והכוונה לישראלים שקיבלו החלטה לחזור לישראל. ומלווה את התושבים החוזרים בכל השלבים עד חזרתם הסופית הבייתה. אבל האם אנחנו בכלל רוצים לחזור הבייתה?

גורמים בקונוסוליות השונות מספרים לי שמרבית הישראלים מתקשים לוותר על החיים הנוחים בארצות הברית. למרות שבמקרים מסויימים הגעגוע הגדול למשפחה והרצון ליצור זהות יציבה וישראלית לילדים שלהם מנתבת את מסלול חייהם בחזרה לארץ.

ענת: ״אני פוגשת ישראלים מכל הסוגים ובמצב כלכלי שונה. יש משפחות שחוזרות לארץ מפני שהן יודעות שאם יחכו הילדים יהיו יותר מידי גדולים ולא יחזרו. או ישראלים מבוגרים שהילדים שלהם ׳עזבו את הקן׳ והם מרגשים לבד ורוצים לחזור כדי להיות סביב המשפחה. ״

התחושה היא שהגעגוע לישראל לא נעלם ותמיד קיימת השאלה האם כדאי לחזור הבייתה. לפעמים הם מגיעים אלינו קצת מתנדנדים אבל ׳בבית הישראלי׳ אנחנו נותנים להם את האינפורמציה ואז יותר קל להם להחליט.״

ענת: ״אני אישית מתגעגעת לארץ, לחברים ולמשפחה. בחוויה האישית שלי ישראל תמיד תהיה הבית. הפער התרבותי מאוד משפיע. גם לאחר חמש שנים של שליחות אני בטוחה שלעולם אהיה ישראלית.״

ראה שלא כל הישראלים מתגעגים לארץ. משה מבורך, ישראלים אמריקאי שהגיע לאל איי באמצע שנות ה-80 פתח את השיחה עימי: ״אלעד לי אין שום כוונה לחזור לארץ אני אוהב את אמריקה.״

משה במקור מתל אביב, גדל ליד כיכר המדינה, למד בגמנסיה הרצליה, שירת בצבא ובאמת עשה את כל הדרך של בחור מלח הארץ שאנחנו הישראלים כל כך אוהבים לחבק. בגיל 24 הגיע לארצות הברית בעקבות חברים מישראל שהתגוררו כאן ושיכנעו אותו לבוא ולרדוף אחרי החלום האמריקאי.

במשך 25 שנה משה עבד כיהלומן. הוא למד את התחום בJIA והחל להשתלב בעסקי היהלומים בדאון טאון ב-1989. בישראל הוא אוהב בעיקר את הים ומספר לי שהוא נוסע פעמים בשנה לישראל בדרך כלל בחודשי אפריל או מאי כשנעים וספטמבר אוקטובר מפני שהוא לא אוהב גשם או כשיותר מידי חם.

על ההקרבה של ישראלים שחיים אמר: ״זה בעיקר המשפחה שאתה לא רואה את ההורים והאחים והאחיות והבני דודים ואתה מדבר איתם בפייס טיים. אתה רואה אותה פעמיים בשנה חוץ מזה כלום. אה כן ואני מתגעגע לים.״

ישראלים רבים שמגיעים לאל איי מתלוננים בתקופה הראשונה על הקשיים בהתאקלמות ועל תשלום ביטוח בריאות גבוה ביותר לו אינם נדרשו בישראל. שנראה כי משה חיבק את הבירוקרטיה האמריקאית ומרגיש די בנוח עם השיטה. ״אין ארוחות חינם בארצות הברית וזה בסדר. מי שעושה כאן כסף צריך לדעת לשלם. אם אתה עושה חצי מליון דולר בשנה ואתה צריך לשלם ביטוח 2500 דולר אז אל תתלונן. תגיד תודה שאתה עושה הרבה כסף ועוזר גם לאנשים מסכנים. לא צריל לקלל את המדינה ואת טראמפ. אף אחד לא אוהב לשלם מיסים וביטוחים הישראלים רוצים בחינם אין בחינם.״

ומה עדיף לקבל שירות בחינם ואז לשבת בבית חולים מפוצץ כמו בישראל עם עודף של חולים ואין מספיק מיטות לכולם. גם בארץ מי שרוצה טיפול רפואי ברמה גבוהה הולך לרפואה הפרטית ומשלם הרבה כסף.״

גם מבחינה חברתית נראה שמשה כמו ישראלים רבים חשים טובס בלוס אנג׳לס .״נוח פה. אף אחד לא נכנס לחיים האישיים שלך. בארץ כולם נכנסים לך לכיס. פה אף אחד לא שואל אחד את השני כמה הוא עושה ולא שואלים שאלות אישיות ופה יש גם ספייס כי זה מקום גדול.״

בארץ תמיד מלחיצים אותך אומרים לך למה לא באת לפה, לא באת לבקר, אתה לא בסדר לא מכבד אותי, כן מכבד אותי. בארץ זה כל הזמן ככה. תמיד נותנים לך להרגיש אשם ושאתה לא בסדר. ״

אף אחד לא עושה פה באל איי הצגות ודרמות. אם לא יוצא לך להיפגש היום אתה ניפגש איתם בשבוע הבא או מחר. בארץ תמיד יאשימו אותך שדפקת להם ברז. אני אוהב את השקט והשלווה ושאף אחד לא יבואו אליי בתלונות. ״

ואכן נראה שהגעגועים של הישראלים האמריקאים כאן הם בעיקר לקרובי משפחה שהשאירו בארץ ולא למדינה עצמה. דודי ורד הבעלים של חברת האופנה המצליחה שמתמחה בייצור ג׳ינסים: YMI מתגורר בלוס אנג׳לס כבר שנים רבות. ורד: ״אני אוהב את ישראל אבל אני לא ממש מתגעגע לחיות שם. אני חי באמריקה וטוב לי פה. אני תומך בישראל מכל הכיוונים ובהרבה נושאים.״ ואכן וורד ידוע במוערבות והעשיה הענפה שלו עם ארגון IAC והוא גם חלק מראשי עמותת ״להושיט יד״ שמביאה ילדים חולי סרטן לטיול חלומת באל איי.

ומה עם ישראלים שעברו לאל איי לפני תקופה קצרה יחסית? קארין אדוני בן דוד התוזנאית – דיאטנית שעברה לאל איי לפני פחות מארבע שנים מספרת: ״ההקרבה הכי גדולה זה המרחק מההורים והמשפחה. לפספסף את החוויות הקטנות כמו לחגוג יום הולדת או לשבת בארוחת שישי ביחד. עכשיו כשאני אמא אני מרגישה את זה יותר. פתאום גבריאל הבן שלי עובר איזה תהליך חשוב בחיים שלו או משתנה וגדל. אני יכולה לחלוק את החוויה הזו עם המשפחה בארץ רק בסירטונים בווידאו וזה לא משהו שהמשפחה שלי יכולה לראות ולהיות חלק ממנו.״

כששאלתי את קארין למה היא הכי מתגעגעת בישראל השיבה: ״הרגעים הכי משמעותיים אלו הרגעים הקטנים- ללכת בתל אביב ולפגוש חברים ולשבת בבית קפה ולהנות. לחזור מהים ביום שישי אחר הצהרים ולאכול ארוחת ערב שבת עם כל המשפחה. סתם לקפוץ לשכנה או ללכת לחברה מבלי לקבוע תוכניות חמישה ימים מראש. וכמובן הפרידות מהמשפחה אחרי כל ביקור בארץ זה לא הופך להיות קל יותר אלא יותר קשה בטח עכשיו שהפכתי להיות אמא.״

גם שרונה קופר מו״ל שבוע ישראלי ב-21 השנים האחרונות, מבטאת היטב את הגעגוע לארץ. ״אצלי הגעגוע קיים כל הזמן. כמו כן, המאבק היום יומי בשאלה האם כדאי לחזור לארץ. אני מאוד אוהבת את חיים בישראל, אבל גם את החיים באל איי ולכן תמיד אשאר חצויה. למרות שאני גרה כאן 28 שנה אף פעם לא הרגשתי שאל איי זה הבית שלי. בשבילי הבית זה תמיד ישראל איפה שנמצאים ההורים והמשפחה.״

טיפאני פדר עורכת הדין לעיניני הגירה, שעוזרת לישראלים רבים להסדיר את מעמדם החוקי בארצות הברית סיפרה לי גם היא : ״אני מרגישה שישראל זה היסוד שלי והמשפחה שלי. אני מתגעגעת הכי הרבה בעיקר בתקופת החגים. להיות סביב המשפחה ולתחושה של חג ולחמימות שאני מרגישה שקיימת רק בישראל. וכן, יש לנו קהילה מדהימה. אבל יש דברים ששייכים רק למדינת ישראל ואי אפשר לשכפל אותם בשום מקום אחר בעולם.״

לאחר עשרות שיחות עם דמויות מגוונות מתחומים שונים מהקהילה הישראלית נראה כי הגעגוע לישראל הוא דבר שכולנו לומדים לחיות איתו. הישראלים המצליחים והעמידים שביננו אומנם עושים לעצמם ״את היאוש יותר נוח״ כמו מילות השיר המפורסם. אך ישנם דברים שגם כסף אינו יכול לקנות. הישראלים באל איי אוהבים את החיים שלהם אך מודעים לכך שהם משלמים מחיר יום יומי שבא לידי ביטוי בריחוק מהמשפחה ומסגנון החיים הישראלי הכל כך אהוב על כולנו. כנראה שלכל דבר יש מחיר. ואנחנו נצטרך ללמוד לחיות עם הגעגוע.

המשך לקרוא

Featured

"אני כמו גויאבה: או שאנשים ממש אוהבים אותי או שאני עושה להם צרבת"

Published

on

הבוטיק שלה במאליבו איפשר לה להכיר ולמכור להמון סלבריטאיות • זהו השלב החדש והמסעיר בחיים של מיכל אביטל, אחרי גירושים קשים והתאהבות מעל האוזניים • בין לבין גילתה שהיא סובלת ממאניה-דיפרסיה, לקחה תרופות בהתאם וחולמת עכשיו על קניית נדל"ן בכל העולם • מיכל ובכלל – פרק ב'

הראיון הקודם שלי עם מיכל אביטל עשה רעש גדול בלוס אנג׳לס הישראלית, בעקבות דברים שאמרה אשת האופנה והריטייל על שיגרת היום-יום של נשים ישראליות בעיר. למי שפיספס את אירועי הפרק הקודם- אביטל דיברה על הלייף-סטייל של נשים ישראליות שמרביתן לא עובדות ועל כך שגם היא במשך שנים חייתה כך, עם לו״ז של בילוי בחדרי כושר ובבתי קפה. מיכל העניקה להן עצה ידידותית לנסות ולהיות עצמאיות פננסית. אחרי הכל, הן אינן יכולות לדעת מה יקרה מחר עם הזוגיות, והן עלולות להישאר חסרות יכולת לפרנס עצמן. האמת, נשמע כמו עצה טובה שכל אמא בישראל הייתה מעניקה לבתה. אבל אביטל, כמו אביטל, מושכת אש. היא זכתה אז לתגובות רבות, חלקן מפרגנות אבל גם לא מעט ביקורת.

נפגשתי איתה בחנות החדשה שלה במרכז השופינג Cross Creek היפהפה במאליבו. שם, בראיון אישי היא פתחה את הלב בצורה יוצאת דופן. שוחחנו על מחלת המאניה-דפרסיה שתקפה אותה, על האתגר הלא פשוט של פתיחת חנות נוספת בלוקיישן היוקרתי, ועל שלל הסלבריטאים הנמנים בין לקוחותיה. וגם, האם היא מתחרטת על הדברים שהטיחה בנשות הקהילה במפגש האחרון שלנו.

מיכל, נושקת ל-40. נולדה בנהריה אבל גדלה ברמת השרון, מהצפון לצפונבונית. כבר שנים שהיא מלבישה במותגים שלה שלל דמויות מוכרות בלוס אנג׳לס שמחפשות סטייל, שונה, אחר. מה שהתחיל בבוטיק מאולתר בגראז׳ ביתה הפך לחנות בוואלי ועכשיו בוטיק יוקרתי במאליבו בשכנות טובה עם שמות כמו John
Varvatos ו Ted Baker ו- .Vince.

היא מחלקת חיבוקים בעודנו מתהלכים במתחם לעבר מסעדת המבורגרים מקומית. כולם כבר מכירים אותה. אחרי שיחה קצרצרה עם בעלי החנויות והמסעדות כולם הסכימו פה אחד שמיכל ״איז וואן אוף א קיינד״ וחלקם אף כינו אותה ״סטאר״.

סייד נוט: אביטל היא אשת האופנה היחידה שתתקע איתך המבורגר עם ציפס וכל התוספות באמצע היום מבלי להרגיש רע ולדאוג מה יחשבו עליה.

"מה, את מתאבדת?"

מיכל, עשית המון רעש בראיון האחרון. הרבה אנשים ביקרו אותך ׳ביג טיים׳.

"נו אלעד, מה אני אעשה, אמרתי מה שחשבתי. להגיד לך שזה השתלם לי? לא יודעת, אבל לא אמרתי משהו לא נכון. הכתבה עשתה המון רעש, הרבה יותר ממה שחשבתי. בסופ״ש שהכתבה יצאה היו מעל 3000 כניסות לאתר שלכם לקרוא אותה, זה מטורף! זה הגיע לשלב שאנשים צילצלו לשרונה, הבעלים של העיתון. קיבלתי המון פירגון ותגובות טובות אבל היו גם כאלה שבחרו להעלב. אני לא אחראית למה שהם הבינו, אני אחראית למה שאמרתי! אני כמו גויאבה, או שאנשים ממש אוהבים אותי או שאני עושה להם צרבת.

"כשמכרתי בגדים מהבית והלך טוב, רציתי לפתוח חנות משל עצמי. אנשים צחקו עליי ואמרו״ ׳מי פותח היום ריטייל ביזנס, מה את מתאבדת?׳. ריכלו עליי ואמרו חכו חכו תראו היא תתחיל לשלם שכר דירה ונראה לאן היא תגיע. כשפתחתי את החנות בטופנגה כולם צ׳יקצ׳ו וליגלגו עליי, חלק בפנים וחלק מאחורי הגב. שמעתי דברים כמו: ׳מי פותח בלוקיישן כזה?

"מיכל של גיל 20 הייתה תופסת כל אחד במקום ומשתיקה אותו. אבל מיכל אחרי פרידה ולקראת גיל 40 שלה לא אומרת כלום. אני לא סוגרת פינה עם אף אחד ונותנת לכולן להגיד עליי מה שהן רוצות. בשקט שלי ובנחישות המטורפת שלי והרעב הלא נגמר פתחתי גם את מאליבו״.

מיכל מלבישה נבחרת חזקה של ידוענים מהוליווד והלוקשיין הנוצץ גורם להן לבוא עד אליה: ״אני לא תמיד מספרת על כל המפורסמים, לא צריך עין הרע. אבל לינדה תומפסון היא לקוחה שלי, ניקולט שרידן, ליסה רינה וגם שאנון דוהרטי לקוחה שלי (והיא מתה על תל אביב ועל האוכל בארץ). בפעם הראשונה שנפגשנו אמרתי לה 'אני שמחה שניצחת את הסרטן, בשבילי את ברנדה מבוורלי הילס 90210 ולא שאנון'.

"יש לי מלא נשות שחקנים שהן לקוחות שלי: רומא, אישתו של רוברט דאוני ג׳ונייר, הנשים של להקת פוייזן, מריה שרייבר ואפילו שר האייקונית״.

הבנתי שגם פאמלה אנדרסון לקוחה קבועה.

״כן כל פעם שהיא בעיר היא מגיעה. הייתה לי פאדיחה איתה. יום אחד היא הגיע לחנות ואני איחרתי באותו היום, אוייש אני תמיד מאחרת. הגעתי עם הטאפרוור שלי עם הסלט, והספרים במספרה לידי אמרו שהייתה לי פה לקוחה מאוד חשובה שחיכתה לי בחוץ. מי? שאלתי אותם. פאמלה אנדרסון ענו לי. ואז אני רואה אותה ב׳קופי בין׳ עם הבלונד שלה. רצתי לשם וצעקתי לה ׳פאם פאם׳ כאילו היא חברה שלי, ויש שם פאפארצ׳י ואנשים מסתובבים. היא היתה הכי חמודה, עשתה לי ׳היי׳. התחבקנו והתנשקנו ואמרתי לה שאני כל כך מצטערת אבל לא חשבתי שהיא באמת תבוא. והיא ענתה ׳אבל אמרתי לך שכשאני במאליבו אני באה׳.

איזה מין לקוחה היא?

״פאמלה היא החביבה עליי. היא מאוד צנועה ולא מתהלכת כמו סלב לא רוצה אף פעם הנחות. היא כל הזמן אומרת 'איי וואנט טו סאפורט יו'. בגיל 55 היא נראית מדהים. יש לה גוף של בת 18 – בטן שטוחה, טוסיק קטן ועור מתוח. היא מתלבשת לידי והיא ערומה לגמרי אז אני יודעת, והיא עדיין פמלה אנדרסון הפצצה. היא רק קצת הרסה לעצמה את הפנים עם כל הזריקות״.

בלי הלמעלה- למטה

עם כל הזוהר והכוכבים עברת תקופה לא פשוטה שלא כולם יודעים עליה.

”כבר מעל 5 שנים שאני סובלת מפריחה שתוקפת את הגוף שלי ואין לזה תרופה. זה כמו כמו כוויות אדומות ומגרדות שבא לך לקרוע את העור. זה חם נורא ונפוח וזה משבית אותי לחלוטין, פיזית ומנטלית. הדבר היחיד שעוזר זה סטרואידים. כך התחיל את הרומן הרע שלי איתם: לקחתי באופן קבוע ובמינון גבוה במשך תקופה מאוד ארוכה וכל תופעות הלוואי של סטרואידים לא איחרו לבוא. עליתי במשקל מאוד, הפרצוף שלי התנפח נורא ואני, שרגילה להיות הפנים של העסק שלי, פתאום לא מזהה את עצמי במראה עד שפשוט העדפתי לא להסתכל.

"הסטרואידים גמרו אותי, נהייתי מוטרפת והתגובות שלי לא היו מידתיות, הפתיל הקצר שלי התקצר עוד יותר. הייתי עצבנית והתפוצצתי על כל מי שמסביבי. היו לי עליות ונפילות שלא היה לי הסבר מה קורה לי. לא היה לי שום מושג שזה קשור לשימוש בסטרואידים, אני בן אדם בריא שלא לוקח שום תרופות כך שלא ידעתי לעשות את ההקשר.

"הלכתי לפסיכיאטר מומחה וסיפרתי לו כל מה שקורה לי בגוף ובנפש ואחרי שיחה ארוכה עם המון שאלות הוא אמר לי: הפריחות שלך זה תוצאה של חרדות, צריך להרגיע אותך מבפנים כדי שלא תפרחי. ואז הוא הטיל את הפצצה ואמר: 'את ביי פולאר' יש לך מאניה-דיפרסיה. שאלתי בדמעות, 'מה זה אומר, אני חולת נפש?' הוא הסביר לי שסטרואידים משחקים עם המוח וגורמים למאניה דיפרסיה, ואני ללא ספק שם. מדובר בחוסר איזון כימי במוח שפשוט צריך לאזן אותו ע״י כדורים.

"יצאתי ממנו בוכיה, כל כך כאב לי לשמוע את זה, זה היה הלם. צלצלתי לגולן, האקס שלי. הוא שאל אותי איך היה הביקור. אמרתי לו, אני ׳חולת נפש, יש לי מאניה דיפרסיה'. והוא ישר הרגיע אותי ואמר, ׳יופי, עכשיו אפשר לטפל בך׳.

איך את מתפקדת מאז הגילוי?

״מצויין, חיה כרגיל כמו שחייתי לפני כן רק בלי הלמעלה למטה. עושה הכל כרגיל, בית עבודה חיה את החיים. אני בטיפול, לוקחת כדורים על בסיס יומי להרגיע את החרדות וכדי למנוע פריחה. זה עוזר מאוד למרות שלפעמים זה פורץ. אין מה לעשות, אני כל כך רגישה, רגישה מידי. בעיניי אנשים אני מיכל אביטל הבולדוזר, או כמו שהחברים שלי קוראים לי 'אמזון' וזה נכון, אני חזקה. אבל אני כל כך רגישה עד שכל המערכת שלי זזה מבפנים החוצה.

יש על הכתפיים שלי המון המון אחריות: אני משלמת משכנתא ועד לא מזמן שכירויות של שתי חנויות. רק שכירות במאליבו לבד עושה סחרחורת, עכשיו תוסיף את כל השאר – ביטוחים, משכורת של העובדת שלי, חשבונות, רכב , ביטוח רפואי, החיים שלי עולים טונות של כסף ואני מסרבת בכל תוקף להיות מהגרושות שלא עושות כלום בחיים חוץ מלחכות לצ׳ק של המזונות! אני ווינרית בנשמה, אני אנצח ואעשה חיל. אהיה עצמאית ואעבוד קשה למען המטרות שלי.

"אני לא מפחדת מעבודה קשה. בעיני מלכה אמיתית זאת לא רק אחת שיודעת לחיות טוב כי את זה כולן יודעות. וגם מי שלא יודעת תאמין לי לומדת מאוד מהר. מלכה זאת אחת שיודעת להפשיל שרוולים ולהכניס את הידיים בבוץ, ואני מתה על זה. אפשר לעשות תכנית ריאליטי רק מהחוויות בוץ שעברתי. אני גאה בעצמי שאני יכולה עדיין להעניק לילדים שלי את רמת החיים שהם רגילים אליה".

צריך הרבה אומץ להיחשף כמו שאת עושה. לא מכיר הרבה אנשים שיעשו את זה.

״כל הנושא של המאניה דיפרסיה מאוד מדבר אליי, אני לא מסתירה את זה. אני מאמינה שהסיפור שלי זה רפואה לאחרים. שלחתי לא מעט אנשים לטפל בעצמם, ולא פוחדים לשאול אותי שאלות ולהתייעץ איתי כי אני ספר פתוח. כל הדבר הזה עשה אותי עוד יותר רגישה לזולת ממה שהייתי, ואני רואה כמה הנושא של הנפש עדיין נחשב בושה עבור אנשים. לכן, אני עושה את השליחות הזו.

"מי שחיזק אותי כל התקופה הזאת זה הבן זוג המדהים שלי, שאלוהים ישמור לי עליו. הבן אדם היחיד שמפיח בי רוח חיים ממרחקים. כל יום מעיר אותי באהבה שלא נגמרת, מזכיר לי כמה אני הכי הכי בהכל. עוטף אותי באהבה ללא תנאים ומרים אותי מהלמטה שלי. כשלא יכולתי לסבול את המראה שלי, את העודף משקל, הוא אמר לי שזה לא יעזור אני הסקסית בנשים. כשהייתי בדיכאון ולא רציתי לצאת מהמיטה, הוא הזכיר לי מי אני עם המון סבלנות ורגישות וזה מה שכל אישה רוצה – גבר שרואה אותה, שאוהב אותה בטירוף, שמרים ודוחף ועוטף. אני מאושרת שיש לי גבר כזה שרואה בי מלכה לכל דבר, הוא כובש אותי כל פעם מחדש".

ועם זאת, יש משהו באופי שלך שיודע לצאת מפינות ולהסתדר.

״חחח… (צוחקת) זה לא פשוט אבל אני עושה את זה כי זו מי שאני. לדוגמא: בסוף השנה האחרונה רציתי לקבל הלוואה מהבנק, בלי להיכנס לפרטים והייתי צריכה לשלם מיסים. לא היה לי את הכסף. באתי לרואה חשבון שלי והוא התחיל להסביר לי על המיסים ואיך הם עובדים. אמרתי לו ׳תעזוב אותי עם זה, אני לא מבינה כלום! תגיד לי כמה כסף הרווחתי וכמה מיסים אני צריכה לשלם? הוא אומר שאני צריכה לשלם 20 אלף דולר. וואלה, ואני אין לי דולר. אמרתי לו – תגיש את המיסים אני אביא את הכסף. הוא אמר לי ׳מיכל אני מגיש׳. קדימה תגיש אמרתי לו אל תדאג. "באותו סופ״ש העמסתי את האוטו שלי ועליתי לסיליקון וואלי. אני מלבישה שם את כל האקזקיוטיב׳ס של HP של Google של Facebook של Sisco , של כל החברות. הגעתי לשם לבושה בנעלים של שאנל' ואאוטפיט במיליון דולר. העמסתי את המיני וואן החדשה שלי שדפקתי מכל הכיוונים (אני אומרת לך אלעד – זה הליס עם הכי הרבה דפיקות, אין דברים כאלה). אבל המיני וואן הזה מפוצץ בבגדים שווים.

"ישנתי שם חמישי שישי שבת ראשון ודפקתי לכולם מכירות בטירוף. בשני בבוקר באתי לרואה חשבון שלי עם שק מוזמנים ואמרתי לו בבכי – ׳הנה הכסף, עשיתי את זה!״

הדברים שעשיתי כדי לשרוד

אוקי, אז יש לך המון חוכמת רחוב. זה משהו שיכול להביא לך הצלחה?

״כולם רוצים הצלחה. אין אחד או אחת שלא חולמים על זה. אבל זה לא מגיע על מגש של כסף. זה תהליך ארוך, יש דרך והיא מלאה במשוכות שצריך לדלג ושריפות שצריך לכבות. זאת עבודה קשה והמון סטרס! שלא מתאימה לכל אחד. אבל כמה בחורות יעשו את הוויתורים שאני עשיתי? הדברים שאני עושה כדי לשרוד זה משהו שאף אחת לא תעשה.

"במהלך הפרידה שלי כשאני מתחזקת עסק וילדים עשיתי AirBNB על הבית שלי, על הבית שאני חיה בו! תקעתי מחיר נורא גבוה ואמרתי לעצמי שאם אני מקבלת אותו אני פשוט יוצאת מהבית. הייתי מרוקנת את הארונות שלי ואת המדפים, לוקחת מזוודה והולכת לישון אצל חברה. ככה עשיתי 2000 דולר בשבוע. אני לא חושבת שיש לי חברות שהיו נותנת לאנשים זרים לישון במיטות שלהן. כולן חשבו שאני משוגעת. אבל אני מעדיפה לעשות את זה ככה מאשר לזמבר אנשים כמו שהרבה עושים כאן או ׳לפתוח רגלים׳ לאיזה מישהו עשיר״.

איזה לקוח הכי מיוחד הגיע אליך בתקופה האחרונה?

״דווקא הכי מיוחד בכלל לא היה מפורסם. נכנסו אלי לחנות 3 נשים ושמעתי שהן מדברות בערבית בינהם. שאלתי אותן ׳מאיפה אתן״? והן אמרו לי ׳מסוריה׳. אמרתי להן שאני במקור מישראל ושממש כואב לי ולכל עם ישראל על מה שאסד עושה לעם שלכם ואיך שהוא טובח בילדים. מסתבר שהנשים האלו היו 3 דורות: סבתא, אמא והבת. הן אמרו לי שהן יודעות שמדינת ישראל מאוד עוזרת להרבה סורים ומביאה פצועים לטיפול רפואי בישראל. גילתי שהאמא סוזן (סיוון השם שבחרתי לה) מאוד אוהבת את ישראל. היא סיפרה שהיא לומדת עברית ושהמטרה שלה זה להתגייר ולהיות יהודיה. הייתי בשוק והצעתי לה לשבת לקפה כי הייתי חייבת לשמוע את כל הסיפור שלה. הזמנתי אותה לארוחת שבת. החלפנו טלפונים והיא באה. גיליתי אישה מדהימה, רופאה ב- UCLA . היא כל כך התרגשה ואמרה לי אני מקווה שלא תזדקקי לי אבל אם במקרה את כן אני פה בשבילך. מאז אני אחותה הישראלית. אנחנו בקשר כל הזמן.

בפסח האחרון הזמנתי אותה להצטרף איתי לסדר פסח אצל אריה ורקפת אהרן. היא הגיעה, קראה בהגדה ופשוט התחילה לבכות. כולם התרגשו לראות אותה ככה. זה היה מראה חזק לראות אישה סורית מזילה דמעות בזמן שהיא לבושה לבן וקוראת את ההגדה כשהיא מוקפת בישראלים. היום אני מלמדת אותה עברית פעם בשבוע ומכירה לה את ההיסטוריה הישראלית. היא אפילו באה איתי לשמוע הרצאה של ניצולי שואה ב׳זכרון בסלון ׳

מה החלום של מיכל אביטל?

יש לי המון חלומות. לא אחלוק אותם פה, כדי שאף אחד לא יגשים לי את החלומות שלי! אני יודעת שזה נשמע רע אבל תאמין לי זה קיים. מה שכן, חלום אחד הוא שיהיה לי הרבה נדל״ן. בית אחד פה כבר יש לי, בית בישראל אני אשמח שיהיה. ומספיק כסף לטייל בכל העולם.

תגידי, איך נראה ארון הבגדים של מיכל אביטל?

״חחח… איך??? שאלה טובה. ארון צבעוני, הרבה צבעים, מעט שחור. יש הרבה ג’ינסים טי שירטים, המון ג׳קטים, שמלות מכל הסוגים. עזוב הארון מפוצץ ואני כל היום מחלקת לחברות שלי שקים על שקים של בגדים.

"אני אמנם בעלת בוטיק אבל אני נהנית להתלבש ולקנות לא רק מהבוטיק שלי. אבל המחלה שלי זה נעליים, יש קיר ענק רק של נעליים ותיקים. תמצא שם את כל מכובדיי: שאנל, דיור, פנדי, ולנטינו, דולצ’ה, גוצ׳י, מיו מיו, מלא גולדן גוס, איזבלה מאראנט, זנוטי, ג׳ימי צא׳ו… אבל היי, אני עובדת קשה אנד גס וואט?? איי פיי פור מיי שוז!" …

המשך לקרוא

Featured

גל נושאת מזכרת

Published

on

היא מתעמלת שלוש פעמים בשבוע, בעיקר פילאטיס • כשהיא מתכוננת לצילומים, היא מתאמנת שעתיים ביום בחדר כושר • והחברות שלה מישראל הן אחיות שלה ש"מכירות אותי הכי, הכי, הכי טוב" • גל גדות משיקה ליין חדש של ריבוק בנמל תל אביב – והמדינה גועשת • ראיון נדיר בעברית מדוברת

וונדר וומן , או כפי שאתם מכירים אותה – גל גדות הספיקה לצעוד על השטיח האדום של טקס האוסקר, לטוס לבכורות נוצצות ברחבי העולם, להכיר איי-ליסטים ולעטר שערי מגזינים בינלאומיים ולהשתתף בכמה קמפיינים נחשקים, אבל בסופו של דבר, הכי מתרגשת לשוב לביקור משפחה וחברים במולדתה, ישראל.

גל גדות איז אין דה האוס. היא יושבת בפינת החנות של ריבוק בנמל תל אביב על רקע קיר לוגואים צעקני, לבושה במכנסיים לבנים בעלי גזרה גבוהה, גוזייה ורודה בהירה ונעליים שמיישרות קו עם טרנד נעלי הספורט הכעורות. סביבה סוללת מאבטחים חשדניים, שורת יחצ"נים, כמה עובדי קייטרינג רוטטים מהתרגשות ולצדם קומץ עיתונאים חסרי נשימה, ואשה אחת חסרת סבלנות שעומדת עם סטופר ומקפידה שאיש מהם לא יחרוג מהזמן המוקצב לו לראיון: חמש דקות לראש.

גדות, שהעתיקה לפני כמה שנים את מגוריה ללוס אנג'לס, היא השגרירה הבינלאומית של המותג זה שנה, ומתוקף תפקידה נחתה בארץ לסיבוב יחסי ציבור לקולקציה החדשה. היא מתמודדת עם פס נע של ראיונות בלתי אינטימיים מול עשרות אנשים בנינוחות וסבלנות, עונה ברפטטיביות על שאלות

נוקבות בתחום הכושר, ההתמודדות עם הפפרצי והגעגועים לארץ, מסיימת כל משפט בעיקום חינני של שפתיה, סוג של סימן היכר. אחד הראיונות נערך באנגלית, ושם היא מאבדת זה לרגע. היא נאלצת לצלם שוב ושוב את אותה התשובה, לא מוצאת את המלה. elevate? evolution ? בסוף היא נזכרת. .evolve

המבטא הישראלי שלה באנגלית הוא נקודה רגישה, שחטפה אינספור הסתלבטויות בעקבות כיכובה בסרט "וונדר וומן". "בהתחלה הייתי ממש רגישה לזה", היא מודה. "הרגשתי שזה לא במקום. אני חושבת שבסופו של דבר, זו מי שאני. אני מביאה את עצמי, ובתוך עצמי יש גם את המבטא הזה. אני עוברת שיעורי דיקציה לטובת פרויקטים מסוימים, אבל אני בוחרת לחשוב שהטעויות שאני עושה באנגלית הן חינניות, שזה חמוד. חוץ מזה, זה אחלה אייס ברייקר".

אנחנו נמצאים כאן בחנות של "ריבוק" בנמל תל אביב. וונדר וומן רצה עד לכאן מהבית, או שהעדפת מונית הבוקר?

"בעקבות גל החום ששוטף אותנו ואת אירופה, לגמרי באתי במונית! אבל אמא שלי היא מורה לחינוך גופני וגדלנו כזה הכי… אתה יודע, כל הזמן בפעילות ובתנועה, עושות ורצות ומשחקות בכדור. אז אורח החיים הספורטיבי בילט אין אצלי".

גדות בת ה-34 , חיה בעשור האחרון בלוס אנג'לס יחד עם בעלה, ירון ורסנו ובנותיהם אלמה ומאיה.

אז איך שם בהוליווד?

גדות: "אני בגעגועים תמידיים לארץ ולתל אביב, למשפחה שלנו ולחברים פה, אבל כשאתה נמצא במקום הרבה זמן אז הוא גם – יש לנו את הבית שלנו שם עם המזרן שלנו ועם הדברים שלנו, אז כן זה גם סוג של בית.

"היינו בביקור בישראל בפסח, ושאלתי את הבת שלי אלמה מה הכי חסר לה בלוס אנג'לס, חוץ מהמשפחה והחברים. היא אמרה לי 'זה שהכל חמש דקות. חמש דקות לים, חמש דקות לגלידה, חמש דקות לגן'. הולכים. חיים פה את הרחוב, את האוכל, את האנשים. בלוס אנג'לס אתה הולך, ואז הולך והולך והולך. ואתה היחיד שהולך".

הוונדר וומן מספרת שכחברה בולטת בתעשיית הבידור ההוליוודית מתרגלים ליחס של כוכבים מהשורה הראשונה, כמו שהיא עצמה בשנים האחרונות, "בקלות, מאוד מהר!", זאת למרות שצלמי הפפראצי בארץ מציקים לה יותר. "אני חושבת שבאופן כללי אני יותר מעניינת ישראלים, אז כאילו כל מקום שאני אלך זה יהיה מתועד. בארצות הברית זה בא בעונות – כשסרט שלי יוצא אז כולם מחפשים אותי, אבל כשאני באוף-סיזן יש לי את היכולת להירגע".

את מאוד מתגאה בישראליות שלך בפני העולם. זו איזושהי אסטרטגיה?

"לא! אם כבר משהו, זה רק שאני מקבלת מלא הודעות ותגובות אנטישמיות. זו פשוט מי שאני ואני מאמינה שאין לנו מקום להסתיר או לשקר… מי שאוהב יקבל וזהו".

זה משהו שחשוב לך לעשות, להסביר את ישראל בפני העולם או להיות מעורבת ולקחת חלק בכל מיני תהליכים שקורים בארץ?

"ישראל חשובה לי, מאוד. בגדול אני מאחלת למדינה שלנו שבאמת נהיה במקום טוב ובאיזשהו שקט ויציבות ושלום ושלווה, כי אני מאמינה בסוף שכל האנשים רוצים את זה. אין אנשים שרוצים מלחמה ושהבנים שלהם ילכו לצבא ושחס ושלום, חס וחלילה, אנחנו רוצים שיהיה פה טוב. אז אני משתדלת להעצים את המסרים האלה, של הטוב והרצון לשלום ולשקט".

יש לך כל מיני חברים חדשים בהוליווד, כך שיש כאלה שחושבים שאת כלל לא צריכה לשמור על קשר עם החברות הוותיקות שלך מישראל. מה תעני להם?

"מה זההה!? חברות שלי מישראל, זה חברות שלי מישראל והן אחיות שלי והן, מכירות אותי הכי, הכי, הכי טוב. אנחנו האנשים אנחנו חיה סוציאלית ויש מקום לכולם. האמת ש… בחיים אני לא אוותר עליהן, מה פתאום".

היית רוצה לפרוץ את גבולות ז'אנר האקשן?

"לבעלי ירון ולי יש חברת הפקות שאנחנו מפתחים בה יותר מ-15 פרויקטים שונים. יש שם גם דברים שאני הולכת לשחק בהם בעתיד ורובם הם דווקא לא מז'אנר הפנטזיה והאקשן, למשל הסדרה על הדי לאמאר. אני חייבת להגיד שאני נהנית מאוד משני העולמות. בספטמבר אני הולכת לצלם סרט עם קנת בראנה שנקרא 'מוות על שפת הנילוס', שמבוסס על ספר של אגאתה כריסטי, וזה משהו אחר לגמרי. אבל אני גם נהנית מאוד לשחק את וונדר וומן ולעוף על הדמות הזאת. אני רוצה גם וגם". זמננו תם.

לדעתך מוקדם מדי להספיד את מהפכת MeToo?

גל: "זו רק ההתחלה, כמו כל שינוי אמיתי, דברים מתחילים מאוד באקסטרים ובצורה מאוד אינטנסיבית, אבל אחר כך הגרף מתאזן והם זזים לאמצע. זה לא בסטגנציה, זה בתנועה קדימה. זה נושא סופר רלוונטי וחם. אני מבלה את רוב זמני בלוס אנג'לס, וזה לגמרי חי בועט שם".

את מגדירה את עצמך כפמיניסטית?

"כן, חד משמעית. אנחנו מסוגלות לחיות את החיים שלנו באופן שבו אנחנו חיות, ולנהוג ולהצביע ולהחליט מתי אנחנו רוצות ללדת וכן הלאה, הודות לאותן נשים שסללו לנו את הדרך. אני לא יודעת אם אני ממשיכת דרך, אבל אני בהחלט חוגגת את הדבר הזה, את המקום הזה של עצמאות נשית וכוח נשי ויכולת נשית".

אל תוותרו לעצמכן!

חלקו השני של האירוע מתחיל. לחלל החנות זורמים מי שעוכבו בחוץ: עיתונאי אופנה ורכילות, בלוגרים, דוגמנית המידות הגדולות ריי שגב ואירה דולפין מ"הישרדות". כולם מתיישבים על הכיסאות מול במה מאולתרת עם שני כיסאות מסתובבים.

מלי לוי מתרגשת. היא אוחזת במיקרופון ובכרטיסיית שאלות ומציגה את כוכבת האירוע. "אשה מדהימה, חברה טובה, וונדר וומן – גל גדות!"

גדות עולה על הבמה, הפעם בטייץ, גוזייה ומעיל רוח שחורים. היא ולוי מברכות זו
את זו בקריאות "חיים שלי" ו"יפה שלי" הדדיות. האשה עם הסטופר נוזפת בכל מי שמנסה לצלם. שכונה.

גדות מתנועעת על הכיסא המסתובב, מלטפת לעצמה את הרגל, בעוד לוי מלטפת לה את האגו ושואלת את השאלות הקשות באמת. למשל, איך נוצר הקשר המרגש עם ריבוק, איפה המסרים של הקמפיין החדש פוגשים אותה, אילו דגמים אהובים עליה בקולקציה החדשה, וכמובן – מהי שגרת הכושר שלה. גדות מספרת כי בגיל 28 חשה שהגרביטציה נותנת את אותותיה, "כמו כל בחורה", ואז קיבלה את התפקיד של וונדר וומן. "ירון בעלי אמר לי: 'בבקשה, קיבלת תירוץ להתעמל'. הייתי צריכה לעלות שבעה ק"ג של מאסת שריר. נאלצתי לאכול כמויות מופרעות של חלבונים ומזון וכאלה, וגם לשרוף את זה לטובת השרירים, אבל זה היה שווה את זה. בסוף מתאהבים בזה". כשהיא לא בצילומים או בהכנות לסרטים, אגב, היא מתעמלת שלוש פעמים בשבוע, בעיקר פילאטיס. כשהיא מתכוננת לצילומים, היא מתאמנת שעתיים ביום בחדר כושר.

לוי מבקשת ממנה לשלוח מסר לילדות שרואות בה השראה. "קודם כל תודה", היא מצטנעת. "אני תמיד חשה אי נוחות לשמוע את זה. אם אני חושבת על זה דרך העיניים של האמא של מאיה ואלמה שאני, אז הדבר הראשון הוא לאהוב את עצמנו, להאמין בעצמנו, ללכת בדרך שלנו. אני יכולה להגיד מניסיון אישי שהדרך שלי היתה מלאה בדחייה ובלאווים וב'אין לך מבטא מספיק טוב' ו'את יותר מדי ככה'. כדי לשבור את הדברים האלה הייתי צריכה לנטרל את כל הרעש וללכת עם מה שאמרתי לעצמי, עם האינסטינקטים שלי. לאלמה ולמאיה ולכל שאר הבנות אני רוצה להגיד להקשיב לקול הפנימי, לא לוותר לעצמנו, להתמיד במה שאנחנו עושות וליהנות מהדרך. אפשר הכל. אנחנו מדברות על זה המון".

בתום האירוע כל הנוכחים ללא יוצא מן הכלל מבקשים סלפי. היא לא מסרבת לאיש. האשה עם הסטופר מסרבת בשבילה. תוך דקה וחצי גדות נפלטת דרך דלת צדדית ללועה של מכונית שחורה בעלת חלונות כהים. מכאן היא כנראה תלך, מוקפת מאבטחים, לים, לגלידה, לגינה. חמש דקות.

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות