Connect with us

הורים וילדים

אני לא שק החבטות שלכם. אני מורה בכיתה של הילד שלכם

Published

on

אני צוחקת על ההורים שמאשימים אותי על הזמן בו הם מבלים בתוך המרחבים הווירטואליים ובים המכשירים הטכנולוגיים שאותם ההורים קנו להם במיטב כספם. ובא בעת אני בוכה על הילדים, שלא מבינים את הנזק העצום והבלתי הפיך של מעשיהם ואת כל הימים והשעות שלא יחזרו בחזרה

גילוי נאות: אני אוהבת ללמד ובחרתי במקצוע הזה מכל המקצועות בעולם. אני בוחרת בזה בכל בוקר מחדש ובכל פעם כשאני נכנסת לכיתה ועומדת מול התלמידים. בתוך תוכי אני יודעת שאני במקום הנכון ביותר בחיי ואני בטוחה שגם הם, התלמידים שלי, יודעים זאת.

איך אני יודעת? כי רוב הזמן הם יושבים בשקט בכיתה, מקשיבים לדבריי, מנהלים איתי דיון פורה, שואלים שאלות. אני עוקבת אחריהם כל הזמן, הם מתפתחים ומתקדמים יפה בלימודים; אני מסבירה ומשתפת, מחנכת ומכוונת אותם להציב מטרה קצת יותר גבוהה ממה שהם מבקשים להציב לעצמם.

אני מאמינה בהם. מאמינה שיש ביכולתם להגיע רחוק יותר מהיכן שהם נמצאים היום ורוצה לגרום להם להעז, לנסוק והאמין בעצמם.

כמובן שלא הכל ורוד בכיתה, ממש לא. לפעמים אני מתאמצת להעביר שיעור, אך הרעש מסביב מאלץ אותי להפסיק שוב ושוב. אני משתדלת שלא להעלות את טון הדיבור ולחשב מסלול מחדש, אבל לעיתים כך נראה, הקול עולה מעצמו כמו מבקש לעצמו שלווה לכמה רגעים.

כשאני שואלת מה פשר העניין, הם מוציאים את הטלפונים הסלולריים שלהם מהתיק ומבקשים לשתף אותי בהתרחשויות האחרונות שצצות בכל רגע של נשימה. הם חייבים לבדוק מה קורה בפרופיל שלהם וכמה לייקים הם קיבלו על איזה פוסט שהם העלו ממש לפני שהתחיל השיעור; לרגע נחה דעתי שכמות הלייקים מגדירה את זהות הדור שלהם ותורמת לעלייה או ירידה במצבי הרוח, קצב הלמידה ואפילו ליכולת שלהם להיות מרוכזים בחיים שמחוץ לפייסבוק והרשתות החברתיות.

אני עומדת בכיתה, מולם, מתקשה להאמין למשמע אוזניי ולמראה עיניי, מוצאת את עצמי מתאמצת להבין מה עובר עליהם והלב שלי מתפוצץ מדאגה. הם כל כך רציניים וכל שטות שעולה בלי רגע של מחשבה תחילה בסביבה הווירטואלית שלהם, קובעת אצלם את המשך החיים שלהם ברגע נתון. כמה עצוב לראות את המראה הזה בכיתה, לראות את העיניים התמימות שלהם מרצדות על המכשיר הקטן שפוצע להם את הלב.

ומה עם הלימודים?

את מי זה מעניין עכשיו?! ולכי תסבירי להורים שבאים להתלונן ובוחרים באופן אבסורדי עד גיחוך להאשים את מערכת החינוך בכלל ואותי בפרט, כמורה בכיתה, בהתנהלות המעוותת של ילדיהם, בירידה בציונים שלהם ובקשייהם לרכוש השכלה.

ומה אני עושה עם זה? אני צוחקת ובוכה, לסירוגין… אני צוחקת על ההורים שמאשימים אותי כאילו אני אחראית על שעות הפנאי הכמעט אינסופיות של ילדיהם; אותן שעות שבהן הם מבלים בתוך המרחבים הווירטואליים הסוחפים וטובעים בים המכשירים הטכנולוגיים המשוכללים שאותם ההורים, המאשימים, קנו להם במיטב כספם. ובא בעת אני בוכה על הילדים, שלא מבינים את הנזק העצום והבלתי הפיך של מעשיהם, תפישתם ואת כל הימים והשעות שלא יחזרו בחזרה. הורים יקרים, זה המקום וקצת אחרי הזמן לעשות, לקחת אחריות ולהיות הורים!

בזמן הלימוד בכיתה נעשים כלל המאמצים למגר את התופעה, אנחנו משתדלים להסביר את ההשלכות של הדברים שנזרקים כלאחר יד לחלל הפייסבוק, בלי הבחנה או שיקול דעת כזה או אחר, על ידי ילד שלא אכפת לו מכלום, כי אולי הוא בעצמו כבר תוצאה של ההרס שהביא על עצמו הדור הזה.

גם אני אמא וזה בכלל לא פשוט אבל זו היתה הבחירה שלי, בכל ליבי ונשמתי. ואת ההחלטה שלי להיות אמא מלווה "נורת אזהרה" שאינה משתמעת לשני פנים – "זה לכל החיים אז תהיי בטוחה שאת מוכנה להתמודד". כי להיות אמא זה בראש ובראשונה לדאוג לצרכים הגשמיים והרוחניים של הילד שלנו, זה לתת לו בכל גיל את הכלים הנכונים כדי להתמודד בחיים הסבוכים ממילא וזה גם להתוות לו את הדרך ולא פחות (אם לא יותר!( גם את הדרך ארץ, כי חינוך בא מהבית, לא מבית הספר, לא מהשכנים, לא מהטלוויזיה ולא מהמידע הבלתי נגמר בעולם הוירטואלי המתעתע והממכר.

וכנראה, רק כנראה, לא כולם רואים את הנורה הזו מהבהבת בחוזקה או שבוחרים במודע או שלא במודע להתעלם ולהאשים את מי שלטענתם, "ממונים על חינוך ילדיהם".

אתם הורים יקרים, אתם המחנכים הראשיים של ילדיכם, הרבה לפני שאני מגיעה לכיתה והרבה אחרי שאני הולכת ממנה.

אתם הוריהם מהרגע הראשון שהם הגיחו לאוויר העולם ותהיו כאלו עד נשימתכם האחרונה, ועליכם להקנות להם ערכים חינוכיים, לפי ראות עיניכם מעתה ועד עולם. עליכם להיות נוכחים בחייהם פיסית ולא "בשלט רחוק", עליכם להיות קשובים לדבריהם, גם ובמיוחד לאלו שנאמרים בין השורות, להסתכל להם כל הזמן בעיניים ולנסות להבין מה עובר עליהם.

עליכם לחנך אותם לדרך ארץ לפני שאתם מספקים להם "על אוטומט" את כל מה שהם מבקשים, לשמש להם דוגמה אישית, לטעת בליבם אמונה וערכים, לסלק פחדים ולתמוך רגשית. למה? כי אתם ההורים שלהם! אתם הבית, אבל גם המקלט שאליו הם יחזרו תמיד.

אז כשאני פוגשת הורים כאלה, שמכוונים אליי אצבע מאשימה, אני מופתעת מהעיוורון שלהם ומגייסת את כל החמלה ששוכנת לי עמוק בלב שרק רוצה לצרוח להם: תסתכלו על עצמכם מה הילד שלכם לומד מכם?!" אבל במקביל הודפת בנועם את טענותיהם באבחה חדה, אני לא שק החבטות שלהם. אני מורה בכיתה של הילד שלהם, אותו הילד ששגה אך לא מסוגל לקחת אחריות, ממש כמותם. כי מסתבר שהילדים שלנו הם בדיוק אנחנו (טוב נו, ברוב המקרים). הם יונקים מאתנו הכל: את הטוב אבל לא פחות גם את הרע, את ההתנהגויות, את הלך הרוח, מה מותר ובעיקר מה אסור ולכל אלו הם נותנים פירושים משלהם וככה הם מתחילים את חייהם ואת זה הם ינחילו לילדיהם שלהם. ואת זה רק אתם יכולים לתקן. חייבים, בעצם. כי זה לא התפקיד שלי.

דיקלה גולסה – חליווה הא בעלתM.A בחינוך, מורה לעברית ויהדות, מרצה לתואר ראשון, מדריכת כתיבת עבודות אקדמאיות ומאמנת הורים לשינוי התנהגותי באמצעות פיענוח ציורים וגרפולוגיה.

לחץ להגיב

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

הורים וילדים

מנהלת מערך חינוך און ליין בחב"ד מסבירה: זו הדרך לשרוד את היום

Published

on

אלישבע רוסו היא שליחת חב"ד במומביי ומנהלת מערכת החינוך לילדי השלוחים בכל העולם • ויש לה כמה טיפים בשביל ההורים המיואשים

Father reading a book to his daughter while lying on the floor in bedroom *** Local Caption *** 04.04.18

במצב של האנדרלמוסיה הכללית השוררת בשל נגיף הקורונה, כשהילדים מטפסים על הקירות, ההורים משוועים לדרך לסדר את היום ולהרגיע את המצב בבית. בתור שליחת הרבי במומביי החיים שלי הצריכו ממני ליצור, כמו להרבה שליחות של חב"ד בעולם, מערכת חינוך ביתית. בנוסף זכיתי ואני מנהלת מערכת חינוך אונליין לילדי השלוחים של חב"ד ברחבי העולם. ויש לי טיפים שיעזרו לכם לסדר את היום.

מערכת כתובה

בנו לעצמיכם מערכת שעות ופעילות כתובה. כל פעילות רגילה הכניסו לתוך טבלה לפי שעות. השקמה, מקלחת, הכנת ארוחת בוקר ועוד. השתדלו לעשות מכל פעילות שגרתית עניין ולשתף את הילדים בפעילות. לדוגמא, במקום מקלחת מהירה תוכלו לקחת את הזמן ולתת לילדים לשחק באמבטיה. כמובן לשמור על חיסכון במים כדי לשמור על הכנרת מלאה ונהדרת.

עכשיו כשיש לכם מערכת שיש בה זמנים לקימה, ארוחות והתארגנות שבשגרה, יש לכם משבצות שצריך למלא. הגדירו פעילויות כגון: לימודים, משחק מחשב, משחקי קופסה, הכנת עוגה, ספורט, ריקוד, מוזיקה ושיר, קריאה בספרים וכדומה. שבצו את הפעילויות בתוך המערכת.

חשבו בכל ערב איזה תכניות אתם מעוניינים לבצע מחר, תחת הכותרות שהגדרתם במערכת.

אפשר להכין מערכת גדולה ומקושטת יחד עם הילדים ולתת לכל ילד להיות אחראי על פעילות.

מדפסת מדפסת מדפסת

אם אין לכם מדפסת, השתמשו בזו של השכנים. אל תחסכו בהדפסות. אם לא הספקתם להשתמש במה שהדפסתם היום, בטח יהיה מספיק זמן מחר. הרשת מלאה בדפי עבודה ודפי צביעה חינמים מכל סוג ולכל גיל. השתמשו בהם.

תיצרו, וכמה שיותרֿ

יעדו קופסה לציוד, קשטו אותה ועשו לה כבוד. אספו מרחבי הבית מכשירי כתיבה וציוד בית הספר, דבק, מספריים, ודפים צבעוניים. אם יש לכם פריטים כמו פייטים, מקלות ארטיק, מחוררים, חוטים, סיכות מתפצלות, צדפים קטנים וכדומה הכניסו גם אותם לקופסה. אין צורך לפזר את הפריטים בבלגן. ניתן לארגן כל קטגוריה בשקית אוכל. תוכלו לצרף גם דברים נפסדים כגון חתיכות בד, גלילי טישו ומכל הבא ליד.

את כל הציוד אפסנו בקופסה שהכנתם. אל תתנו לאביזרים להתפזר בבית. את הקופסה הוציאו לשימוש רק תחת אחת הכותרות במערכת שהכנתם. כמו כל דבר צריך להשאיר טעם טוב לפעם הבאה ולכן אל תתנו לקופסה הזו לאבד את הייחודיות שלה.

שימוש במסכים? לגיטימי, אך נצלו זאת לטובתכם

הגבילו את השימוש במסך לזמנים מוגדרים והיו עיקשים לפחות כמו הילדים שלכם כשמגיע הזמן לסיים.

תהיו כנים עם עצמכם. אם אתם רוצים שעה של שקט אל תגידו לילדים שלכם שעוד רבע שעה הם צריכים לשחרר את המחשב. תתנו לעצמכם את הזמן אבל כשהזמן מסתיים עמדו על כך שהילד שלכם עוזב את המחשב.

כשאתם נותנים לילדכם לשבת על המחשב הגדירו את הפעילות. אני ממליצה לכם למצוא ברשת כיתות אונליין או פעילויות אונליין חינוכית אחרת. הירשמו לאתרי פנאי איכותי כמו האתר של צבאות השם, ערוץ מאיר לילדים וכדומה, ניתן להשתמש גם בתכנים שמשרד החינוך מציע.

העצה הזו תעזור גם לכם וגם לילדים שלכם. תוכלו להשתמש במסך כפרס על התנהגות טובה במקום להמציא פרסים ותמריצים יש מאין.

תעזבו את הספיידרמנים: שחקו במשחקי קופסה

עדיף לשחק במשחקי קופסה על פני רובוטים, ספיידרמאנס ושלל דמויות האקשן האחרות. קאפלה, קליקס ולגו יעסיקו את הילדים שלכם הרבה יותר.

עטפו כל קופסת קרטון בסלוטייפ עבה כמה פעמים מכל צד כדי שהקופסה תהפוך לעמידה. אני נוהגת כך גם בקופסאות של עפרונות צבעוניים וכל מארז מקרטון. 

דאגו שהילדים אוספים את המשחקים כדי שיהיה לכם איך להעסיק אותם גם מחר.

והעיקר לנשום עמוק

עמודה במערכת שהכנתם תוקדש לצל״ש עבורכם. בסוף היום, כשאתם מתכננים את היום הבא, תכתבו לעצמיכם בטוש ענק זורח: כל הכבוד!!!! תנו לעצמיכם פרסים על יום נעים שעבר בשלום!

הכותבת היא מנהלת בית הספר משיח קידס אונליין, בית הספר האינטרנטי של שלוחי חב"ד בעולם

המשך לקרוא

הפייסבוק שלנו

הירשם לניוזלטר שלנו

כתבות שבועיות